שייזכרו לדראון עולם
כַּעְבּ אל-אח'בַּאר (כנראה עקיבא החבר) היה יהודי תימני משומד שהתלווה ב-636 לספירה לכובש ירושלים – הח'ליף עומר. כַּעְבּ ליווה את עומר והוביל אותו אל הר הבית אל שרידי בית המקדש. כעב חלץ את נעליו והצביע על סלע אבן השתייה כמקום המקודש, אבל היות ומוחמד שינה את ה"קיבלה" – כיוון התפילה מירושלים למכה, החליט עומר להקים את בית התפילה מדרום לו, כך שהמתפללים המוסלמים יפנו פניהם למֶּכָּה ואחוריהם לאבן השתייה.
לו היה המשומד כַּעְבּ מוביל את עומר כמה מטרים ימינה או שמאלה ולא ישירות להר הבית, כל ההיסטוריה היתה עשויה להיות שונה.
(מוזר שאתר מורשת יהודי תימן משמר את זכרו של אותו רשע):
https://teman.org.il/ar/content/6867
1387 שנים אחריו ו-56 שנים לאחר שהצנחן יאיר ברק (מישהו יודע את שמו המקורי?) נלחם על שחרור ירושלים מהכיבוש העבר-ירדני במלחמת ששת הימים, וגנב כשלל מפתח משער המוגרבים, הגיע יאיר ברק אל משרדו של השיח' עזאם אל-חטיב, שונא ישראל, מנכ"ל הווקף. מתחת לתמונותיהם של מלכי ירדן חוסיין ועבדאללה, ומסר לו את המפתח. "זה גנוב כמו שכל הגדה נגנבה," הוא אמר לו, "השטחים לא שייכים לנו והמפתח לא שייך לי."
אל-חטיב הודה לברק על המפתח ואמר שהוא שב לבעליו החוקיים.
(ניר חסון, "56 שנים אחרי מלחמת ששת הימים, המפתח להר הבית הוחזר לבעליו", "אל-ארצ'י, 18.5.23)
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2023-05-18/ty-article-magazine/.highlight/00000188-2b5a-df65-abfc-eb5baba80000
שניהם, כַּעְבּ אל-אח'בַּאר, ויאיר ברק ייזכרו לדיראון עולם בהיסטוריה של העם היהודי.
הפיכת מקום המקדש ליהודים בירושלים למסגד הוא מעשה הנבלה הגדול ביותר בהיסטוריה.
הערבים הפכו את מסגד הכעבה (הקוביה) בו נמצאו שני חלקי אבן המטאור השחורה הקדושה (קוטר 30 ס"מ) מקדושה לשלושת האלות החמודות אל-עוזה, אל'לאת, ומנאת – לקדושה לאללה, אבל מעולם לא היה ערבי שתמך בהפיכת הכעבה במכה והאבן השחורה, מקום הפולחן החשוב ביותר באיסלם – למקום קדוש לדת של עם אחר. מסתבר שרק יהודים יכולים לקבל מעשה דומה.
קשה להאמין שבנעורינו בקיבוץ השתתפנו במצעד הדגלים ביום ירושלים בירושלים.
קשה להאמין שאצל כל המיגזר החילוני נחוג כיום בהדר הסילבסטר, ולא יום ירושלים.

תגלית היסטורית: הרצח של נשים פלסטיניות לא קשור לכיבוש. זו פרופגנדה פמיניסטית שפלה.
"הרצח שלנו כנשים פלסטיניות לא קשור לכיבוש. זו פרופגנדה פמיניסטית שפלה.
"לאיש לא איכפת מבראאה ג'אבר מסארווה שנרצחה עם שני התינוקות שלה, לא לגברים הפלסטינים שמיהרו להגן על 'כבודם' ולא לפמיניסטיות שבעיניהן מדובר ברצח לאומי.
"מה עומד מאחורי השיח הזה, שיוצא לנקות לא רק את שמה של הנרצחת אלא גם את שמו של החשוד ברצח? על פי השיח הפלסטיני השגור, רצח ילדים בידי אביהם, שהוא נדיר בניגוד לרצח נשים, נובע לרוב מחשד של הגבר שהילדים אינם שלו. כלומר, עצם העובדה שאישה נרצחה כך על ידי בעלה מובילה להנחה שהיא שרמוטה וצריך לערוך לה טקס טהרה בציבור. האמירה ש'לא היו תלונות' גם מנקה את החשוד ברצח – היא לא התלוננה עליו – וגם מציגה את הנרצחת כמי שלא היתה 'אישה שעושה בעיות' ומתלוננת. הגברים במשפחה מתגייסים אפוא למעשה לנקות את שמם שלהם, ועל הדרך הם מנקים גם את שמו של הרוצח. זה חלק מהעסקה: כל הגברים המעורבים חייבים לצאת ללא רבב, כי אחרת 'כבודם', זיקפתם החברתית-תרבותית, בסכנה. למי אכפת ממך, בראאה, את ממילא מתה. את סתם נזק צדדי.
"לגברים שהשתתפו במבצע הניקוי הגדול הזה הצטרפו מי שמה שעניין אותם הוא לרכוב פוליטית על גב הקורבן ולזלזל בשכלנו כנשים פלסטיניות: אלה הטוענים שהרצח הזה קרה בגלל הכיבוש. כמה פעילות פלסטיניות – יחד עם כמה דמויות פוליטיות פמיניסטיות מרכזיות בשיח הפלסטיני, בישראל ומחוצה לה – עשו בחוצפתן לאומיזציה לדמה של בראאה מסארווה ואמרו שאנחנו כנשים פלסטיניות נרצחות על ידי חלק מהגברים הפלסטינים בראש ובראשונה כי אנחנו פלסטיניות. כך למשל כתבה ח"כ עאידה תומא סולימאן: 'הגיע הזמן שנתקומם נגד ממסד שהורג אותנו בכוונה כך מדי יום...'
"זו פרופגנדה פמיניסטית שפלה. הרצח שלנו כנשים פלסטיניות אינו רצח לאומי. אין לו שום קווים לאומיים. הוא רצח מגדרי, נקודה. אנחנו נרצחות על ידי גברים פלסטינים כי אנחנו נשים ולא כי אנחנו פלסטיניות. מטרת הלאומיזציה היא להפוך את הרצח שלנו לזהה לרצח של גברים פלסטינים. יותר מכך: להפוך את הקורבנוּת שלנו לזהה לזו של הגברים הפלסטינים. בינינו, בראאה, דמך לא שווה אם לא נוכל כפלסטינים למנף אותו נגד הכיבוש.
הלאומיזציה הזאת פוטרת את הרוצחים באשר הם מאחריות: כי הרי הכול קורה בגלל הכיבוש והם מסכנים, חסרי ישע, זה לא בשליטתם ולכן הם גם ימשיכו לרצוח אותנו. מה אגיד, טיעון ממש משכנע, כי הרי אנחנו כנשים פלסטיניות חיות על הירח ולא תחת נעלו של אותו כיבוש. למרות שזה לא כך, עדיין אנחנו לא קמות בבוקר ושוחטות אותם. פמיניסטיות פלסטיניות יקרות, כשאתן בוחרות לנופף לנו בפרצוף בכיבוש בהקשר הזה – אתן בוחרות להיות בצד של הרוצחים.
"מטרת הלאומיזציה היא להפוך את הרצח שלנו, הן בשיח הפנים-פלסטיני והן בשיח הציבורי הרחב, לזהה לרצח של גברים פלסטינים. יותר מכך: להפוך את הקורבנוּת שלנו לזהה לזו של הגברים הפלסטינים. אלא שבפועל זה לא אותו רצח וזו לא אותה קורבנות. אבל בינינו, בראאה, דמך הרי לא שווה אם לא נוכל כפלסטינים למנף אותו נגד הכיבוש."
(ראג'אא נטור, "הרצח שלנו כנשים פלסטיניות לא קשור לכיבוש. זו פרופגנדה פמיניסטית שפלה", "אל-ארצ'י" 15.5.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/mejunderet/2023-05-15/ty-article/.highlight/00000188-1e3c-d18b-a79d-1efcf6ee0000
הפלא ופלא, ממש מוזר. איך שוקן נבזלין, ובומשטיין-בן, אישרו לפרסם מאמר ב"הארץ" שאינו מאשים את היהודים ברצח נשים ערביות. מה קורה שם? ליקוי מאורות.

בַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים צוֹמְחִים הַפְּרָחִים בָּאָבִיב.
"נעמן כהן, כותב במאמרו גם שיר: 'במקום בו אנו צודקים' – מוטב היה אילו ציין שהשיר שלו מסתמך על שירו הידוע של יהודה עמיחי. שלך, מיכל סנונית." ("חדשות בן עזר", 1848)
תודה למיכל לרנר-סנונית על הערתהּ.
השורות שכתבתי:
בַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
צוֹמְחִים הַפְּרָחִים בָּאָבִיב.
בַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים,
מַרְבַד אָדוֹם שֶׁל כַּלָּנִיוֹת פּוֹרֵחַ.
הן ההיפוך המוחלט של השורות האיומות והשקריות המנוסחות כקללה בשירו של לודוויג פפויפר-יהודה עמיחי:
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם פְּרָחִים בָּאָבִיב.
המילים הללו צוטטו שוב ושוב לאחר מבצע "עופרת יצוקה" ועל רקע ההכפשות שספג בנימין גנץ על נבואתו כי הכלניות עוד יפרחו.
(הנה השיר מוצמד בשיח הציבורי למבצע "עופרת יצוקה" על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה:)
https://www.idi.org.il/parliaments/7751/8169
מאז מצוטטות השורות הללו הרבה ע"י אקטיביסטים פרו-איסלמים.
בסוף מלחמת השחרור במבצע חורב בפיקודו יגאל פייקוביץ-אלון סולק צבא הכיבוש המצרי מארץ ישראל (חוץ מכיס פלוג'ה) והנגב כולן טוהר מכוחות האוייב. הפולשים המצריים, ועימם גדודים מסודן, סעודיה, אלג'יריה.
המשורר אבא קובנר (מקיבוצהּ של מיכל לרנר-סנונית) שהיה קצין התרבות של חטיבת גבעתי, בקרבות הנגב כתב אז בפקודת יום:
"אל רתיעה, בנים: כלבי רצח – דינם דם! וככל שתיטיבו לדרוס כלבי דמים כן תעמיקו לאהוב את היפה, את הטוב, את החירות. ולא די, שנסו מותניים, בחורים: הנה הג'יפים שלנו יהיו מחר 'סירות', כי בנחל נצעד, בנחל דמם של פולשים."
אפילו בן דודו של אבא קובנר, בר קובנר, (לימים מאיר וילנר) הקומוניסט, קיבל אז בחיוב את דבריו.
בכל האזור הקרוי היום עוטף עזה לא נותרו ערבים. היישובים היהודיים שניטשו נבנו מחדש ואיתם נוסדו יישובים חדשים. כל האזור הפך לפורח למרות המשך תקיפות הפדאיון הערבי.
כל עוטף עזה (המקום שבו אנו צודקים) ימשיך לפרוח גם מול המלחמה של הפאשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי שנערכת נגדנו. האזור פורח ויפרח בניגוד לשורות הנבואה האפלה והשקרית של לודוויג פפויפר-יהודה עמיחי שתלך לפח האשפה של ההיסטוריה בדיוק כמו שיר נוסף שלו –
ב-5 במרץ 1953 בשעה 21:50, סטאלין התפגר. הוא גסס חמישה ימים.
ב-8 במרץ יצא עיתון "על המשמר" בכותרת גדולה: "העולם המתקדם אבל על מותו של י. וו. סטאלין. שבק חיים המנהיג הגדול. אשר בהנהגתו הונחו היסודות האיתנים לחברה אל מעמדית, חוסלו המעמדות המנצלים, נהדפה מתקפת הדמים של הפאשיזם, הוחל במעבר אל הקומוניזם. בוצר מבצר השלום והסוציאליזם בעולם – ברית המועצות."
 סטאלין, הוגדר כ"יורשו של לנין וממשיך גאוני של מפעלו ההיסטורי," ו"קברניט תנועות השלום בעולם שידריכו דורות במצעדם אל משטר הסוציאליזם והקומוניזם בכל רחבי תבל."
מודעת אבל של מפ"ם, שנשלחה למרכז המפלגה הקומוניסטית במוסקבה, פורסמה בעיתון והגדירה את מות סטאלין כ"אסון":
"המוני העמלים בעיר ובכפר הבונים את מולדתם העתיקה חדשה נחרדו לשמוע על האסון הגדול שירד על עמי בריה"מ, הפרולטריון העולמי, ועל כל האנושות המתקדמת, בהילקח המנהיג הגדול והמצביא המהולל סטלין.
בשם מפ"ם מ. יערי י. חזן י. בן אהרון.

המשורר הפלמ"חניק – יהודה עמיחי פירסם בעיתון שיר-אבל על מותו של סטאלין.
 
יהודה עמיחי
מותו של סטלין
 
אֵיזוֹ תְּנוּעָה פָּסְקָה עֵת הִשְׁתַּתְּקוּ
הַאֵבָרִים הָאֵלֶּה אִם נַחְשֹּׁב עַכְשָׁו
חוּסְמוּ לָעַד – בְּסִיד הַהִסְתָיידוּת
וּכְסִיד בְּקוּמְקוּמֵי רוּסִיָתוֹ – עוֹרְקָיו.
 
אֲשֶׁר הָיוּ כְּרֶשֶׁת נְהָרוֹת
הָאַדִּירִים כָּל כָּךְ וַעֲצוּבִים בְּבִרְכָתָם
וְאֵיךְ גּוּפוֹ נָשָׂא תוֵי אַרְצוֹ כִּבְמָפּוֹת
הָרים דְּרָכִים – הַכֹּל עָלָיו הוּשַׂם!
 
וְאֵיךְ בַּסּוֹף לִבּוֹ כְּמוֹ תָּמִיד,
כִּצְעוֹד חַיָּלִים הוֹלְכִים אֶל הַחֲזִית,
אֵיךְ שָׁטַף כְּאָז בִּיְמֵי הַבְּרִית
 
אָדֹם וּמִסְתַּעֵר דָּמוֹ הַדָּם
כְּמוֹ תְּרוּעָה אֶל תּוֹךְ מוֹרוֹ הָרָם
וְאֵיך שָׁטַף וְלֹא חָזַר מִשָּׁם.

(מזל ש"שטף ולא חזר" מאז).

אווילות צבאית ובעיקר מוסרית
בעקבות איזכור דוקטרינת יוסף דוריאל ז"ל לגבי המלחמה בחמאס ובג'יהאד בעזה קיבלתי שלוש התייחסות לבעייה שלדעת האוחזים בהן מהוות את הפתרון לבעייה:
1. דוקטרינת סטרוק: לכבוש מחדש את עזה, לספח אותה לישראל, ולהקים בה התנחלויות.
2. דוקטרינת האקטיביזם הפרו-איסלמי: "נלך כצאן לטבח." אסור מוסרית להרוג אזרחים לכן לא ניתן להילחם בעזה נגד החמאס והג'יהאד לכן יש ללכת כצאן לטבח ולתת להם להרוג בנו עד הגשמת מטרת מלחמתם: חיסול מדינת היהודים.
3. דוקטרינת ה"כאילו מוסריים": יש להיכנס קרקעית לעזה למבצע דוגמת "חומת מגן" להשמיד את תשתיות הטרור ולפרק את הרצועה מנשק המשגרים והרקטות, ולהחזיר את חופש הפעולה לצה"ל, כמו בשטחי ביו"ש.
שתי הגישות הראשונות – כיבוש עזה ע"י ישראל, וכיבוש ישראל ע"י עזה גובלות בטירוף ולכן אין צורך להתייחס אליהן. הגישה השלישית נראית כאילו רציונלית, אבל למעשה דומה לגישה הראשונה, ולכן יש לדחות אותה על הסף.
כניסה קרקעית לעזה ולחימה במרכז הרצועה הצפופה מתחת לבית החולים שיפא, במחיר של אלפי חיילים ישראלים הרוגים, תביא להרס אזרחי עצום בעזה ולאלפי הרוגים אזרחיים ביניהם ילדים. הרג שיביא את העולם כולו להתקומם נגד ישראל. ואיך יוחזר חופש הפעולה לצה"ל בלעדי אם כיבוש מוחלט וממשל צבאי ישיר על אנשי הרצועה?
עזה אינה שטחי יו"ש. היא צפופה ללא ישובים יהודיים או בסיסים יהודיים. לישראל אין את הכוח לשמור על מישטר כיבוש בעזה, ועם הנסיגה של צה"ל תימשך המלחמה. הצעת פתרון זה היא לא רק אווילית צבאית, אלא גם מכשלה מוסרית שתביא נזקים עצומים לישראל.הדרך היחידה לפתרון בעיית החמאס והג'יהאד בעזה היא רק אימוץ דוקטרינת דוריאל.

גיא דוידי: אני גיבור דנמרק! השתמטתי משירות צבאי בישראל.
שהישראלים ילכו כצאן לטבח
האקטיביסט הפרו-איסלמי הדני, (הישראלי לשעבר), גיא דוידי מתנאה בעצמו. הייתי גיבור שהשתמטתי מהצבא לאחר שלושה חודשים. בסרט שלו "ימי התום" על חיילים שהתאבדו בצבא, הוא טוען ש"הצבא הוא הגוף הכי משחית של החברה הישראלית."
(אירית אנדרמן, "גיא דוידי, במאי 'ימי תום': "הצבא הוא הגוף הכי משחית של החברה הישראלית", "אל-ארצ'י", 9.5.23)
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/docaviv/2023-05-09/ty-article-magazine/.premium/00000187-fa90-d78f-a5d7-fbd345d40000
המגוחך ביותר הוא שדוידי בטוח שהוא איש מוסר.
מעניין שהצעתו שנלך כצאן לטבח אינה מקובלת היום בדנמרק והם מחזקים את צבאם בנשק שהם קונים מישראל. האם הוא יתגייס לצבא הדני?

מי ישלם את החשבון
עבדאללה אבו גבה, הוא תושב עזה שנהרג מפגיעת רקטה שנורתה ע"י הג'יהאד האיסלמי במבצע ׳מגן וחץ׳.
מכיוון שנפגע בשטח ישראל הביטוח הלאומי ומשרד הביטחון הכירו בו כנפגע פעולת איבה ומשפחתו תהיה זכאית לקבלת זכויות בהתאם לחוק. מימון של מיליונים במשך השנים.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795923&forum=scoops1
לא יעלה על הדעת שמשלם המיסים בישראל יממן את משפחתו של אדם שנהרג ע"י הג'יהאד. כתוצאה מירי כושל הרי נהרגו בעזה עוד אזרחים, למה שהמוסד לביטוח לאומי לא יממן גם אותם? יש כאן לקונה בחוק שיש לשנותו מיידית. ובינתיים יש לקזז את ההוצאות מכספי הרשות הפלישתית.

על כוחו הבלתי יאומן של המוסד:
המוסד רצח את עלי חתנו של מוחמד
למוחמד היו 13 נשים ובנוסף פילגשים (כולל שבויות יהודיות שלקח כשלל) אבל לא היה לו בן. (הוא וחדיג'ה אימצו בן בשם זייד, ולאחר שבגר הוא התחתן עם אישה, אך מוחמד התאהב באשתו ולקח אותה ממנו לאישה, ולכן הוא גם הערבי היחיד המוזכר בשמו בקוראן כאישור מאללה למעשה). ללא בן נוצרה הבעיה מי יירש ויחליף את מוחמד כמנהיג דתי ופוליטי?
בן דודו של מוחמד, עלי, שהיה גם בעלה של פטימה בתו, ראה עצמו כזכאי לתואר, אך את תפקיד החליף (המחליף) קיבל אבו-באכר, ואחריו, עומר, ואחריו, עותמן. לאחר שסוף סוף עלי קיבל את החליפות הוא נרצח. בנו חוסיין (הנכד של מוחמד) דרש לקבל את התואר חליף אבל ב- 10.10.680 בקרב כרבלא (דרום עיראק של ימינו) הוא ומשפחתו נרצחו, מאורע שהביא ליצירת הפלג באיסלם בשם סיעת עלי או בקיצור סיעה, בערבית שיעה. ביום צום העאשורה (העשירי לחודש) יום הצום החשוב של השיעים אותו הם מקדישים להבטחת נקמה ולהתייסרות הם מלקים עצמם בשוטים וחותכים את בשרם בסכינים לזכר הטבח שנעשה בחוסיין ובמשפחתו.
גופת חוסיין נקברה מבסגד על שמו בקהיר, וראשו נשלח לדמשק ושם נקבר, אך יש האומרים שראשו הועבר מדמשק לאשקלון, שם נקבר בחצר בית החולים ברזילי.
https://www.ashqelon.net/מגזין-אשקלון-נט/1342
והנה תגלית היסטורית חשובה. בעוד שעלי נרצח ע"י בן מולג'ם מורדי – אחד מקבוצת הח'וארג' שמרדו נגד סמכותו, וחוסיין ובני משפחתו נרצחו ע"י יזיד אבן מעאויה איבן אבו סופיאן, החליף של בית אומיה. ו"המוסד" נוסד ב-1951 – קייס אל-חז'עלי, מהפונקציונרים הבולטים במיליציות השיעיות הפרו איראניות בעיראק, טוען כי המוסד הישראלי הוא שעמד מאחורי רצח האימאם עלי. לטענתו, המוסד ריגל באותה תקופה אחר אובייקטים שונים באמצעות שיטות על טבעיות, (בכיר שיעי: המוסד רצח את האימאם עלי ב-661 לספירה:)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=796254&forum=scoops1
מסתבר שהכוחות הבלתי טבעיים של "המוסד" עולים על כל דמיון.

לא שלום לא שוויון הם המטרה של איימן עאדל עודה
מפחד שלא ייבחר בשנית כנציג חד"ש, שלפי תקנונה יש לזכות ברוב של שני שליש כדי להיבחר אחר שמונה שנים, הודיע חבר הכנסת האחמדי, איימן עאדל עודה, שלא ירוץ לכנסת הבאה. מיד קפצה ח"כ מרב קסטנר-מיכאלי, קברנית מפלגת העבודה, ובחנופה הצהירה כי מטרתו העליונה של עודה היא שלום ושיוויון.
(ח''כ מרב קסטנר-מיכאלי: ''איימן עודה הוא אדם ששלום ושוויון הם מטרת העל שלו'')
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=796210&forum=scoops1
לא מניה, ולא מקצתיה. עודה התנגד תמיד לכל הסכם שלום של ישראל עם הערבים, וליבה תמיד מלחמת ג'יהאד ערבית-מוסלמית נגד ישראל. לכן גם למרות התנאותו כקומוניסט הוא תמך ותומך בקצב מדמשק, בשאר אל אסאד, כמו גם בכל ארגוני הג'יהאד.
התפטרותו לא תחסיר דבר, וגם לא תוסיף דבר, וודאי לא לשלום.

מרב קסטנר מיכאלי מפחידה זקנים
"אזרח/ית יקר/ה חוייבת בתשלום על סך 5,413 ש"ח. הסכום יועבר אוטומטית מכספי המיסים שלך." זו הודעה ששלחה מרב קסטנר-מיכאלי לאנשים ונשים.
(מירב מיכאלי שולחת הודעות שנראות כמו הונאה ועוקץ כספי לאנשים מבוגרים:)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=796293&forum=scoops1
אנשים מבוגרים/ת, או אנשים תמימים/ת, נבהלו מהודעות "ההונאה" של ח"כ מירב קסטנר-מיכאלי, שמתחזה לנוכלת ושולחת לטלפון הודעה על כך שחוייבו בתשלום על סך 5,413 ש"ח, וגורמת לאנשים מבוגרים להיכנס לבהלה ולהתקשר לילדים שלהם ולבכות.

אימוץ ילד בניגוד לחוק
מדינת ישראל היהודית והדמוקטית הינה מדינת חוק. לפי חוק האימוץ "גיל המאמצים: הפרש הגילים המינימלי בין מאמץ למאומץ הוא 18 שנה והפרש הגילאים המקסימלי הוא 43 שנים. במקרים חריגים בהם טובתו של ילד מחייבת זאת, ניתן לאשר הפרש גילים של עד 48 שנה.
(תהליך האימוץ, משרד הרווחה והביטחון החברתי)
https://www.gov.il/he/Departments/Guides/molsa-adoption-and-surrogacy-adoption-the-adoption-process?chapterIndex=1
האם יעלה על הדעת שבמדינת החוק ישראל יאושר אימוץ לאישה המתקרבת לגיל שבעים? ואיך זה שמחוקקות פמיניסטיות פרוגרסיביות לא יוצאות נגד הפרת החוק הזו?
[אהוד: במי מדובר?]

הגיס החמישי מבין ערביי ישראל
אירוע שהתקיים בעראבה על ידי ועדת המעקב, בראשה עמדו השייח' המורשע ראאד סלאח, לצידו חכ"ל מוחמד בראכה יו"ר ועדת המעקב:
"הו אסיר, תקוף שוב, חטוף חייל ושחרר אסירים"
"הו עזתי תרמוס תרמוס את המשת"פ ואת המרגל"
"מעראבה ברכות לעזה שלנו אצילת הנפש"
"הו גוב שכולו אריות, הנה העם שלך בגלוי"
"הוצאנו צלף אחד לעיון אלחראמיה (רצח עשרה ישראלים ב-2002) הוא קרע אותם לגזרים בכדורים ורובה"
כל זה בהשתתפות ההנהגה המובילה והבולטת ביותר של ערביי ישראל – בעת מבצע בעזה וירי על ישראל.
https://twitter.com/amit_segal/status/1656553433745309697?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
איפה היועמש"ית? איפה הפרקליטות? איפה בתי המשפט? למה אין מעמידים אותם לדין על תמיכה באוייב בזמן מלחמה? אין צורך במהפכה משפטית לשם כך. די בחוקים הקיימים. למה מערכת המשפט בישראל כל כך מזלזלת בחוק הישראלי? זוהי פגיעה קשה בדמוקרטיה הישראלית.
הנה עוד הוכחה לנחיצות של רפורמה במערכת המשפט. ודוק: רפורמה, לא הפיכה משטרית.

נגד דמוקרטיה
שתי פוליטיקאיות פועלות לחיסול הדמוקרטיה הישראלית:
1. ח"כ רויטל רדזינסקי-טלי גוטליב קוראת לסגור את הערוצים 11, 12 ו-13 בטלוויזיה כי לדבריה הם מסכנים את החיילים שלנו מפני העמדה לדין בהאג:
https://www.inn.co.il/news/601331
2. גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון "הדמוקרטית ההומניסטית" "הפלורליסטית"" מנהלת מכון "זולת" הדואגת לזולת ולא לעצמה, קוראת לחרם נגד ערוץ 14. "דרוש חרם צרכני על חברות שמפרסמות בערוץ 14."
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-05-11/ty-article-opinion/.premium/00000188-0a17-db03-adbd-2eb73da50000
שתי האינקוויזטוריות בטוחות שהן מגלמות את הדמוקרטיה בשעה שחיסול העיתונות החופשית וחופש הדיבור מהווים את הסכנה הגדולה ביותר לדמוקרטיה.

מוצצי הדם: תולדות הערפדים
‏"היהודים הם מוצצי דם" (Juden sind blut sauger) היא סיסמה שחזרה כמוטיב חוזר בתעמולת המפלגה הנאצית. דמות היהודי מוצץ הדם הוצגה בעיתונות של שנות ה-30 בשלל מאמרים, כותרות וקריקטורות. זה היה המצע התעמולתי שעליו צמחה השואה.
(בתמונה: כרזת "Juden sind blut sauger" שנתלתה בברלין).
https://twitter.com/AryeErlich/status/1659530597524463616?t=2k3738Fd3S0GktFPJ2gyUg&s=03)
דאמיאן אנטיקוט, חבר מועצה מקומית מטעם ה'לייבור', פרסם בדף הפייסבוק שלו, כי יהודים נוהגים למצוץ דם. בפוסט שלו נכתב, כי "רק יהודים תלמודיים עושים כך. יהודים תלמודיים הם פרזיטים!" הוא הוסיף וכתב כי "אם אתה יהודי שמתייחס לנוכרי באופן שווה, אתה נחשב אצל היהודים כאילו אתה רע כמו הנוכרים. על כל היהודים התלמודיים להיהרג"!
מפלגת הלייבור בראשות ירמיהו קורביין השעתה אותו.
https://www.kikar.co.il/world-news/285923
אווה מוחמד, הדוברת הלאומית של ארגון השחורים האנטישמי "אומת האסלאם", הוקלטה בנאום אנטישמי ב-2017 בו אמרה כי "היהודים הם חסרי אלוהים, טפילים מוצצי דם שמוכרים לנו אלכוהול, סמים, מיניות מושחתת וכל מה שקשור לחיים נחותים."
בעקבות מחאה בוטלה הזמנתה לכנס על עבדות באוניברסיטת "סאן-דיגו סטייט".
https://www.makorrishon.co.il/international/193249/
מייקל ג'קסון: "היהודים הם עלוקות מוצצי דם – הם אלה שרוששו אותי."
https://www.themarker.com/wallstreet/2005-11-23/ty-article/0000017f-e87e-df2c-a1ff-fe7fa1060000
עיתונות ערבית: נתניהו הוא ערפד מוצץ דם:
https://www.ynet.co.il/judaism/article/S12G7Gsdu
הדוגמנית גלית גוטמן: החרדים מוצצים לנו את דם:
https://twitter.com/YinonMagal/status/1659498225173250050?t=5DXK_Vy_msYqPf-AgHiO_A&s=03) 
יפה עשתה שהתנצלה.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=796568&forum=scoops1
האימרה של גלית גוטמן לא יכולה בטיפשותה שלא להזכיר את הבדיחה הישנה איך מגישים תה לערפד? במקום שקיק ויסוצקי שמים טמפון...

די לשפה הצבאית המשובשת. יש לדבר בעברית ברורה:
https://twitter.com/guyzo/status/1658406072372084745?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email

האשכנזים סובלים מאפלייה
הסוציולוג המערבי-מוגרבי, בן לעולים ממרוקו, ד"ר גיא אבוטבול-זלינגר, (זלינגר שם המשפחה של אשתו) – טוען כי במובנים מסוימים, האשכנזים הם אלה שסובלים מאפלייה. ד"ר אבוטבול-זלינגר משוכנע שלדיון על ישראל הראשונה והשנייה כבר אין בסיס במציאות. עובדה, רוב השרים מזרחיים, רוב ראשי הערים מזרחיים, ובמעמד הביניים, נשים מזרחיות אפילו מרוויחות יותר מנשים אשכנזיות.
"השיח עדיין תקוע בתמונה של המזרחים כקורבנות," אומר אבוטבול זלינגר, "זה עושה עוול מאוד גדול למזרחים, כי זו קבוצה שבתקופה יחסית קצרה, תוך חמישה או שישה עשורים מאז שהגיעה למרחב הישראלי, היא כבר מאוד מובילית, חזקה ודומיננטית.
"כיום יש לפחות 53 חברי כנסת ממוצא מזרחי. מתוך 32 שרים, 19 מזרחים. זה כבר יותר מהחלק היחסי שלהם באוכלוסייה, שהוא 35%. שיעור ראשי הערים ממוצא מזרחי הוא מעל 60%, והמגמה רק מתחזקת. אז בהחלט אפשר לדבר על דומיננטיות. הדיון על ישראל הראשונה והשנייה," הוא אומר, "לא מחובר למציאות החברתית. המזרחים היום הם לא קורבנות, הם קבוצה דומיננטית, ודרך ההצבעה שלהם לליכוד הם שולטים בישראל בארבעת העשורים האחרונים. בהקשר הזה, הטענה של אבישי בן חיים שהמזרחים הם ישראל השנייה והמדוכאת, וזה מה שאמור להצדיק את ההפיכה המשפטית, זה דיבור שאין לו בסיס מציאותי. הוא לא אובייקטיבי ולא אמפירי.
"פערי שכר, למשל, עדיין קיימים בין גברים אשכנזיים למזרחיים, אך הם הולכים ומצטמצמים. המזרחים צימצמו את פערי ההכנסה: בין 1992 ל-2007 כל שנה באחוז. כלומר, ב-15 שנה הם צימצמו את הפערים ב-15%. מבחינה סוציולוגית זה קצב מדהים. בקרב נשים במעמד הבינוני הממצאים אף מובהקים יותר. נשים מזרחיות הדביקו לחלוטין את הפער מול נשים אשכנזיות – והן אפילו מרוויחות יותר.
"העלייה של הליכוד הפילה המון חסמים שהיו גם בפוליטיקה הארצית, גם בפוליטיקה המוניציפלית וגם בכלכלה. אין ספק שהליכוד היא מפלגה מזרחית, גם מבחינת המצביעים שלה וגם מבחינת חברי הכנסת והשרים. בתחום המוניציפלי שיעור ראשי הערים והמועצות המקומיות ממוצא מזרחי הוא מעל 60%. גם כשמסתכלים על ראשי הוועדים הגדולים במשק, אנחנו מוצאים שם הרבה יותר מזרחים מאשר פעם, כמו פנחס עידן, יו"ר ועד העובדים של רשות שדות התעופה ויפה בן דוד, מזכ"לית הסתדרות המורים. אלה ארגונים שבעבר נשלטו על ידי אשכנזים.
"בעולם המוזיקה בצמרת רשימת הזמרים המושמעים ביותר בישראל ב-2022 ניצבו שבעה זמרים מז'אנר המוזיקה המזרחית, בזה אחר זה: אייל גולן, עומר אדם, שלומי שבת, עדן חסון, משה פרץ, ליאור נרקיס ודודו אהרון. במקום השמיני הופיע שלמה ארצי, ואחריו חיים משה, ואריק איינשטיין במקום העשירי.
"אריק איינשטיין מת בסוף נובמבר 2013, וקצת יותר מחודש לפני כן, מת הרב עובדיה יוסף. על פני ארונו של אריק איינשטיין שהוצב בכיכר רבין עברו כ-7,000 איש. להלוויה של הרב עובדיה יוסף הגיעו משהו כמו 800 אלף איש. אני זוכר את הכתבות בעיתונות שתהו מה קרה פה. היתה פה הבנה שיש פה איזשהו שינוי ממש טקטוני בחברה הישראלית.
"יש מקומות שבהם האשכנזים כבר נמצאים בעמדת נחיתות – בכנסת, בתחום המוניציפלי ובמוזיקה. הזמרים האשכנזים נדחקו מהפלייליסטים. איפה עברי לידר ואסף אמדורסקי ואביב גפן? הם בכלל לא בעשירייה הראשונה. הם לא נמצאים בהשמעות הגדולות. אז בהקשר הזה אנחנו יכולים לדבר על אי-שוויון כלפי אשכנזים.
"באקדמיה, בבית המשפט העליון ובסקטורים מסוימים בשוק העבודה – יש עדיין יתרון לאשכנזים. אבל לא הייתי אומר שתחומים אלה יותר הגמוניים מהתחום הפוליטי, אלא שהדומיננטיות החברתית נחלקת לכמה שדות, שעימם ניתן למנות את הפוליטיקה, האקדמיה, מערכת המשפט והתרבות. אז יש חלקים שבהם יש דומיננטיות אשכנזית וחלקים שבהם יש דומיננטיות מזרחית, או לפחות תחומי השפעה מזרחיים. הטענה שלי היא לא שהמזרחים הפכו להיות ה'הגמוניה', או הכוח החזק ביותר בחברה, אלא שכבר אי-אפשר לדבר עליהם באופן כולל כישראל השנייה. אי-אפשר לדבר עליהם כקורבנות."
אכן, במשרות הבכירות באקדמיה, מחקרים שונים מראים שהייצוג עדיין מאוד אשכנזי. גם במכללות. במחקר שנערך במכללת ספיר ב-2019, נמצא שכ-70% מחברי וחברות הסגל האקדמי הבכיר הם אשכנזים, לעומת כ-19% מזרחים.
אלא שבניגוד להאשמות המקובלות, אבוטבול זלינגר טוען שהאוכלוסייה האשכנזית דווקא עשתה מאמץ גדול כדי לשלב את המזרחים. "אם האליטה האשכנזית היתה רוצה, היא היתה עוצרת את ההתקדמות של המזרחים. חשוב לתת קרדיט לקבוצה המזרחית על היכולת שלה לקום ממצב של נחיתות, וגם לתת קרדיט לקבוצה האשכנזית שקלטה אותה, על היכולת לשלב אותה בחברה הישראלית.
"בכל העולם קבוצות דומיננטיות חוסמות קבוצות לא דומיננטיות. יש ניסיונות להשוות מזרחים לאפרו-אמריקאים בארה"ב, אבל האליטה הלבנה בארה"ב עצרה באופן משמעותי את האפרו-אמריקאים. להיות מזרחי בישראל זה לא להיות אפרו-אמריקאי בארה"ב. האידיאולוגיה של כור ההיתוך ומיזוג הגלויות עודדה נישואים מעורבים. ילדים של זוגות מעורבים נחשבים לדבר הכי טוב ויפה. יש בישראל מעל 30% של נישואים מעורבים, וזה אחוז גבוה, בתחום הכי אינטימי שיכול להיות. זה לא מובן מאליו.
"יש אמת בכעס של האוכלוסייה השמרנית כלפי בית המשפט העליון, כי כשאהרן ברק מדבר על האדם הנאור, הוא מדבר על האדם הליברלי. אבל יש פה אוכלוסייה שתפיסת העולם שלה איננה ליברלית, וצריך לתת מענה גם לצרכים שלה.
"כשהאוכלוסייה המזרחית נתקלת בשאלות שעוסקות נגיד בסכסוך הישראלי-פלסטיני, הטענה שהערבים שווים ליהודים מתפרשת כפגיעה בעם היהודי. זה פוגע בלאום הישראלי, כי זה פורץ את הגבולות שלו. איך אפשר להגיד שחייל צה"ל שווה לחייל של חיזבאללה? ולכן רוב המזרחים מצביעים עם הימין,"
אלא שזה לא תמיד היה המצב. "עד המהפך של 1977 גם המזרחים בישראל הצביעו לשמאל, למפא"י," ממשיך אבוטבול זלינגר. "הטענה הרווחת היא שההצבעה של המזרחים לימין הישראלי ב-1977 ואילך היא הצבעה שנובעת מהכעס על האפלייה כנגדם. אבל זה נכון רק חלקית. אם אנחנו מסתכלים על מפא"י עד 1977, אנחנו רואים שמדינת ישראל לא באמת היתה ליברלית, אלא יותר קהילתנית. בתקופת המשטר הצבאי, היציאה למלחמת ששת הימים, הכיבוש – המזרחים תפסו את השמאל הישראלי כדואג בראש ובראשונה לעם ישראל. אבל הקטסטרופה של 1973 סדקה את הדימוי של מפא"י כמי ששומרת על עם ישראל, והאימוץ של השמאל הישראלי טרום אוסלו את הערכים הליברליים הרחיק מאוד את המזרחים ממנו.
"המזרחים תופסים את עצמם כדואגים לקולקטיב היהודי, ונתניהו פעם אחר פעם הולך לסנטימנט המזרחי הזה כלפי הקולקטיב היהודי. היתה טענה שאם מזרחי יעמוד בראש מפא"י, אז מזרחים יצביעו עבורו. וזה לא נכון. כי מזרחים לא מסתכלים על העניין הזהותי, אלא על העניין הקהילתני מול העניין הליברלי. לכן עמיר פרץ ואבי גבאי לא הביאו את קולות המזרחים. בראש הליכוד עמדו כל השנים אשכנזים, והמזרחים הצביעו להם, כי הליכוד מדבר את השפה הקהילתנית. גם בנושא המהפכה המשטרית, נתניהו מדגיש את האינטרסים של הלאום היהודי מול האינטרסים של קבוצות שלא שייכות, ובייחוד ערבים. ובכך הוא מכוון בדיוק אל הקהל המזרחי. ובהקשר הזה הכעס של האוכלוסייה השמרנית כלפי בית המשפט – גם של חרדים, גם של הציונות הדתית וגם של מזרחים – יש בו איזושהי אמת. כי כשאהרן ברק מדבר על האדם הנאור, הוא מדבר על האדם הליברלי. ובית המשפט העליון חייב להבין שיש פה אוכלוסייה שתפיסת העולם שלה איננה ליברלית, וצריך לתת מענה גם לצרכים שלה."
אבל גם הטענה הזאת כלפי בית המשפט העליון לא בדיוק מחוברת למציאות, מכיוון שהוא פוסק שוב ושוב בהתאם למדיניות הצבאית של ישראל בשטחים, ונותן לגיטימציה להמשך הכיבוש. "בית המשפט העליון אכן פוסק באופן ליברלי בתחומים מסוימים, אבל בהקשר של הכיבוש והנושאים הצבאיים, הוא קהילתני לגמרי, בדיוק כפי שהיתה מפא"י. הוא מיבצר את העליונות של הלאום היהודי במדינת ישראל. ולראיה, הוא לא פסל את חוק הלאום. כך שלקרוא לבית המשפט שמאלני וליברלי, זה מאוד לא מדויק. בהקשר הזה נתניהו מסמא את עיני הציבור.
"המזרחים, בהכללה גסה, לא שונאים אשכנזים בגלל שקיפחו אותם, אלא שונאים אותם כי הם נתפסים כשמאלנים. כשמירי רגב אומרת, 'אנחנו לא קוראים את צ'כוב,' זו לא רק התרסה. היא אומרת, לנו יש את הסטנדרטים ואמות המידה התרבותיות שלנו. אנחנו יכולים להצליח בעולם גם בלי לקרוא את צ'כוב. האמירות האלה מבטאות מאבק בין קבוצות חזקות, בין תפיסות עולם שונות. יש מחקרים שמראים שכשמבקשים בפריפריה מאתיופים ומרוסים לתאר ישראלי, הם מתארים מזרחי. עבורם זו הדמות ההגמונית."
למרות התנועה של הכוח מצד לצד, הגזענות רק התרחבה, בשני הצדדים. "קבוצות שיש להן כוח מפעילות אותו על קבוצות שאין להן כוח. כיום גם הקבוצה המזרחית מפעילה כוח כלפי מהגרים אתיופים ורוסים. יש גם גזענות מזרחית כלפי אשכנזים, בדיוק כמו שיש גזענות אשכנזית כלפי מזרחים. אנחנו, האינטלקטואלים המזרחים, לא אוהבים לדבר על זה, אבל התפקיד שלי כסוציולוג הוא להסתכל על מציאות ולהגיד מה אני רואה שם."
(שני ליטמן, "לפי הסוציולוג גיא אבוטבול-זלינגר, במובנים מסוימים, האשכנזים הם אלה שסובלים מאפלייה", "אל-ארצ'י", 11.5.23)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2023-05-11/ty-article-magazine/.highlight/00000188-0626-d927-a1a8-8e673e3d0000
ד"ר אבוטבול-זלינגר משתמש במונח "מזרחיים" במקום המושג הנכון "יהודים-ערבים". במינוח מזרחים הוא כולל יהודים מערביים-מוגרבים כמוהו (ממרוקו, תוניס, אלג'יריה, לוב) יהודים מזרחיים (מסוריה לבנון, עיראק, ואיראן) ויהודים דרומיים (מתימן ועדן).
ואני רק שאלה, בלשונו של ד"ר משה גרנות, מתי יקומו עסקני הקיפוח האשכנזי?

ניצחון המרוקאית-השלימה והשואה
הזמרת המרוקאית זינב נורה טלחאווי שייצגה את שוודיה בכינויה לורן, זכתה במקום הראשון באירווויזיון. ראוי לציין שהיא הזמרת היחידה שזכתה פעמיים באירוויזיון. לעומתה נועה קירל, שהיא רק חצי-מרוקאית (אימא), הסתפקה במקום השלישי.
מרוב תסכול על אי הזכייה הסביר המפגע בזמר העברי, דורון מדלי, שתרם לשירים טוי ויוניקורן, כי חלק מהשיר "יוניקורן" שיִצג את ישראל באירוויזיון והגיע למקום השלישי, קורא להחליף את "הסיפור היהודי והרדיפה," וכינה את סיפור השואה "נורא משעמם." בראיון שהעניק מדלי ל"כאן 11" הוא הסביר את משמעות מילות השיר ששרה נועה קירל בתחרות.
"הכול פה זה התרסה מטורפת," אמר מדלי. על השורה בשיר עם המילים "היי סיפורים ישנים, זמן להיעלם," הסביר מדלי: "זה גם אומר, האם הסיפור היהודי והרדיפה וזה שמספרים לנו כל הזמן, כבר אלפיים שנה אותו סיפור, אולי אפשר להחליף סיפור? אולי ליהודים יש עוד סיפורים לספר בעולם? להפסיק עם הטירוף של הנרדפים ושל השנואים. כל הקייס שלנו בעולם זה שאנחנו שנואים," טען מדלי. "כלומר, היתה שואה אבל היא היתה לפני 80 שנה עוד מעט. אפשר להתקדם לסיפור חדש, זה נורא משעמם. נורא מיצה את עצמו בעיניי, באמת."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795947&forum=scoops1
ובעוד מדלי משתעמם מהשואה, ומפגע בזמר העברי, בפולניה כועסים על נועה קירל ואומרים שהיא 'חייבת להתנצל' על דבריה על השואה:
כלי תקשורת בפולין ומשתמשים ברשות בחברתיות במדינה תוקפים התבטאות של נועה קירל לפני כשבוע, בתום גמר האירוויזיון. קירל ביקשה להחמיא לפולין אחרי שקיבלה מהמדינה 12 נקודות, ואמרה לעיתונאים הישראלים: "מבחינתי לקבל דוז פואה מפולין, אחרי כל ההיסטוריה של המשפחה שלי ושל עם ישראל, עם השואה, זה הרגעים האלו שהם באמת ניצחון."
לאמירה הזו לקח כמה ימים עד שהרגיזה את הפולנים. הכותרת באתר הפולני Dorzeczy היתה: "שערוריית אירוויזיון. דברי קירל התפרשו כהאשמת פולין ברצח יהודים במלחמת העולם השנייה."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=796624&forum=scoops1
"העובדה שאנשים רבים בישראל רואים בפולין שותפה לביצוע פשעים גרמניים, ולא הקורבן שלהם, היא לרוב תוצאה של חוסר ידע והשכלה לא מלאה," כתב סגן שר החוץ הפולני בטוויטר. עוד הוא הוסיף כי יש לכך סיבות רבות וחלקן הן אופי הטיולים המאורגנים מבתי הספר בישראל לפולין.
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/hy11jl7is2#autoplay
במקרה זה הפולנים צודקים בהחלט. אם כבר, היתה קירל צריכה לומר את הדברים על הגרמנים. מסקנה: יש לחזור אל הזמר העברי ולעזוב שירים טיפשיים באנגלית. לא הם שצריכים לייצג את הרוח והתרבות הישראלית.

אמנות הצילום הגרמנית
הלנה ברטה אמליה "לני" ריפנשטאהל
Helene Bertha AmaliaRiefenstahl‏ (1902-2003) צלמת הקולנוע ובמאית הקולנוע הגרמנייה-הנאצית, יצרה סרטי תעמולה למען היטלר והמפלגה הנאצית. היא היתה ידועה בחברותה האישית עם היטלר, והסרט שלה "ניצחון הרצון" העניק לה תהילה בגרמניה הנאצית ועזרה לביסוס את המשטר הנאצי.
היינריך הופמן (Heinrich Hoffmann (1885-1957) היה הצלם האישי של היטלר. אווה בראון, לימים אשתו של אדולף היטלר, עבדה אצלו בצלמניה במינכן כעוזרת ונציגת מכירות. כאשר ביקר היטלר לראשונה בחנותו של הופמן באוקטובר 1929 הוא הציג את עצמו בשם "מר וולף" כך התחבר לפיהרר.
תמונותיו של הופמן היוו חלק משמעותי בקמפיין התעמולה של המשטר הנאצי וסייעו בהצגת הפיהרר ומפלגתו כתופעה חברתית יוצאת דופן ומיוחדת במינה. צילומיו זכו לפרסום נרחב והופיעו על כרזות, ספרים ובולים, שימושים שבגינם קיבל תמלוגים גבוהים אשר הפכו אותו במהרה למיליונר. לאחר מלחמת העולם השנייה נשפט ונידון לארבע שנות מאסר באשמת ניצול רווחי מלחמה. חוקרי ביזת יצירות האמנות תייגו אותו כפושע בכיר אשר היה אחראי לשדידתם של יהודים רבים הן כסוחר והן כאספן.הוא כנראה גם זייף את התמונה המפורסמת של היטלר העומד בקרב הקהל בווינה עם הכרזת מלחמת העולם הראשונה. הוא תמיד הדריך את היטלר באיזה פוזה להצטלם.
לאור מסורת הצילום רבת השנים בדויטשלנד, אסרה ממשלת דויטשלנד על נציגים מטעמה להצטלם במלון המלך דוד בירושלים על רקע חומות העיר המוגדרות ע"י דויטשלנד כשטח כבוש.
אישים בינלאומיים דווקא מעוניינים בדרך כלל להצטלם כאשר החומות ברקע אולם הנציגים הגרמנים אמרו כי הדבר מנוגד להנחיות והעדיפו להצטלם כך שבית המלון נמצא בגבם ולא החומות.
דויטשלנד מכירה בישראל רק על פי הגבולות שבהם הסתיימה מלחמת העצמאות ב-1949. כל האזורים שישראל שיחררה במלחמת ששת הימים ב-1967 הם בעיניה "שטח פלשתיני כבוש." מדובר על ירושלים העתיקה, ובכללה הכותל המערבי והר הבית וכן מזרח ירושלים, יהודה ושומרון ורמת הגולן, שהיא שטח כבוש מידי סוריה, ולפי ממשלת דויטשלנד הם חייבים להיות "יודן ריין." ההנחיות הגרמניות אוסרות כבר שנים רבות כל סוג של שיתוף פעולה עם מה שברלין מגדירה כ"כיבוש בניגוד לחוק הבינלאומי." בין היתר, נציגים גרמניים נדרשים שלא לבקר במקומות האלה. הגרמנים גם מקפידים שתקציבים מטעם ממשלתם לא יגיעו בשום דרך לגופים ישראליים שיש להם שיוך למקומות שהם מעבר לקווי 1949. אולם בעבר לא היתה כל התנגדות לנציגים גרמנים להצטלם על רקע חומות ירושלים. נראה כי מדובר בנוהל או בהמלצה חדשים.
(ההמלצה של גרמניה: לא לצלם את העיר העתיקה בירושלים:)
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=795858&forum=scoops1
בחג העצמאות האחרון ממשלת דויטשלנד אסרה על טייסים גרמניים, שטסו כמחווה ביום העצמאות – לטוס מעל שטחי יו"ש וירושלים, שמא יצולמו שם. אין ספק מסורת הצילום הגרמנית היא ארוכה, ורבת שורשים.
נעמן כהן