שמחה רוטמן לא צודק
להצמיד מגהפון באוזן ולצעוק לתוכה זו תקיפה לכל דבר. נראה איך יגיבו ה"דמוקרטים" הפרוטסטנטים אם יצמידו לאוזנם מגהפון דומה.
רוטמן לא צודק במאבקו להפיכה משטרית.
הפגנות הן לגיטימיות. תקיפה איננה לגיטימית.

מין בגיל 82 – או אונס
בת 82 התלוננה שעאדל הייב 43, שריצה בעבר 14 שנות מאסר במצטבר על עבירת מין והיה בתקופת פיקוח של שב"ס, אנס אותה. הפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום.
לפי גירסת המתלוננת בחודש יולי 2022 הייב פגש את ניצולת השואה ברחוב והחמיא לה שהיא נראית טוב. בין השניים התפתחה שיחה, הוא הציג עצמו כשיפוצניק והאישה הזמינה אותו לביתה כדי להראות לו דבר מה שרצתה לשפץ. ברגע שנכנסו לביתה הוא הדף אותה לחדר השינה, תקף אותה בברוטליות ואנס אותה. היא נחבלה, סבלה מדימום כבד, הובהלה לבית החולים זיו בצפת ונזקקה לניתוח חירום.
אך השופטים בבית המשפט בנצרת אשר קולה, דני צרפתי (שזיכו את זדורוב) ורננה גלפז מוקדי (שהרשיעה את זדורוב) לא השתכנעו: "הפרקליטות לא הצליחה להוכיח את יסודותיה של עבירת האונס," קבעו פה אחד. "לא הוכח כי הנאשם אנס את המתלוננת ללא הסכמתה, לא הוכח כי המתלוננת אמרה פעם אחר פעם 'לא, לא,' כשם שלא הוכח כי המתלוננת גילתה התנגדות פסיבית כזו או אחרת– שממנה יכול היה הנאשם ללמוד שהמתלוננת סירבה לקיום יחסי שתואמו ביניהם." וזיכו את הנאשם פה אחד.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=798641&forum=scoops1
נשמע נורא והארץ רעשה. הייתכן?
בתוכנית "עצם העניין" של קלמן ליבסקינד בכאן נחשפו הסיבות לזיכוי. מסתבר שבניגוד לגירסתה של האישה, הנאשם הקליט את שיחותיו עם האישה. מסתבר שהיא קיימה איתו שיחות ארוטיות והזמינה אותו הביתה לסקס בתשלום.
הנה ראו את הסיפור המלא:
https://www.kan.org.il/content/kan/kan-actual/עצם-העניין/388303/
אופס, לפני ששלחתי בדקתי, והנה ב"כאן" מחקו את הקטע הזה והשאירו אותו רק בפתיח. האם השיחות הפכו חסויות? מכל מקום יהיה מעניין במשפט הבא לאחר הערעור. האם היה כאן אונס או סקס בהזמנה? שואה וסקס תמיד מעוררים עניין...

הבה נלך כצאן לטבח!
יאיר גולדנר-גולן בעד סרבנות. "לא נשרת את הממשלה הזו. הורים לא יתנו לבניהם ללכת למען הממשלה הזו":
https://twitter.com/IshayFridman/status/1663942061312167937?s=19
נלך כולנו כצאן לטבח, ושימותו בנינו נשותינו והורינו, כי אני גולדנר-גולן דמוקרט.

תורת השלבים
"החינוך" של קצין החינוך
קצין חינוך ראשי לשעבר, תת-אלוף במיל' נחמיה דגן, (מישהו שיודע את שמו המקורי?) תוקף במילים בוטות את הממשלה ולא פוסל את האפשרות לפרוץ מלחמת אזרחים: "כשהאופציה הינה חורבנה של מדינת ישראל, האם מלחמת דמים עם אלה שקוראים לי 'אחי' אבל יגרמו לחורבן הזה, זו הפרזה?"
מה לעשות: "השלב הנוכחי: הפגנות, אותן אפשר לשמור ברמה הזו. הדגלים השחורים עושות עבודה טובה, גם בכך שמאתגרות קבוצות אחרות, כמו למשל הטייסים, הסיירות, האקדמיה, הבריאות, הנשים וכו'.
"השלב הבא: הפיכת ההפגנות למחאה שתנטרל את כל חברי הקואליציה. לא ה'ניטרול' הצה"לי. ניטרול במובן שהמהומה סביבם וסביב משרדיהם תהיה כזו, שלא יוכלו לעבוד.
"'השלב הבא' צריך להיות 'שיתוק המשק', מה ש'יביא בהכרח להתנגשויות אלימות בין המשק לממסד שעלולות להתפתח למלחמת אזרחים. מלחמת אזרחים זו מלחמה.'
"לסלק את הממשלה מבמת חיינו. אני מניח שבדרך דמוקרטית זה אפשרי. הפעילות שלנו בכיוון. אבל יש לי חשש שהממשלה תבצע פעולות נגד לא דמוקרטיות, וכנגד אלה – הכול מותר. ואני לא נבהל ממלחמת אזרחים. למצקצקים בלשונם אני אומר: אלימות ממסדית לא חוקית (וכולנו יודעים את ההבדל) חייבת להיענות באלימות אזרחית. כך כשעל הכף עתיד המדינה.
"אני רק רוצה להזכיר משהו בקצרה. משהו שאף מלומד לא יכתוב, כי חכמתם של בני דורנו נשקלת במשקל הנייר בו הם משתמשים. אני אכתוב רק 20 מילים. ואביא רק את מה שהיסטוריון חכם יכתוב: הרצל, פינסקר, ביאליק, ברנר, ז'בוטינסקי – חזו, כתבו. בן גוריון, שרת, אשכול, רבין, בגין, שמיר, אולמרט, בנט, לפיד, וגם ביבי תקופה מסוימת – בנו. ביבי הורס. זו תמצית הסיפור. ולכן, אנחנו האנרכיסטים מגינים גם על מורשת הרצל וברנר, וגם על מורשת ז'בוטינסקי ובגין ושמיר ורבין ואשכול ובן גוריון ויוסי שריד ויאיר מהלח"י כנגד זה שמנסה להרוס את הכול. הוא ולא אחר. ביבי."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=798671&forum=scoops1
דבריו של "המחנך הצבאי", נחמיה דגן, מביאים שוב למסקנה עצובה.

טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס
כבר כתבתי מזמן שלחמישים ושש המחלות בעברית: אני מוסיף מחלה חדשה וקשה:
http://www.kizur.co.il/search_group.php?group=20&sub_group=34
המחלה היא: טָפֶּשֶׁת דֶמוֹסִיטִיס.
במה דברים אמורים? אנחנו עדים בארץ למחלה קשה כאשר קצינים בכירים יוצאים לפנסיה והם בדימוס, הם נתקפים במחלה קשה של טָפֶּשֶׁת.
את הדברים האלה כתבתי כבר מזמן: ("חדשות בן עזר", 1175)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01175.php

מחנה השלום נגד השלום
עיתונאי אל"ארצ'י", העיתון הערבי בעברית, רוגל אלפר, מתנאה תמיד שהוא כמו העיתון חלק ממחנה השלום. והנה מסתבר כי בדומה למחנה השלום הוא מתנגד לשלום. במקרה הזה לשלום עם סעודיה. וכך הוא כותב:
"נתניהו איננו רק אדריכל הגרעין האיראני, הוא גם אדריכל המדינה הדו-לאומית. מעמיק את הכיבוש ואת האפרטהייד לקראת סיפוח, מתחזק את חמאס בעזה. בגלל טעויותיו מדינת ישראל היא מדינה דו-לאומית, לא יהודית ולא ציונית, (מוזר האם אלפר מתלונן על זה? נ.כ.) מוקפת באיראן. אבי הפשיזם הישראלי הוא גם אבי הקריסה הכלכלית, השקיעה לכלכלת עולם שלישי, אינפלציה דוהרת, יוקר מחייה מאמיר, מערכת חינוך נחשלת.
"בלא שלום עם סעודיה, המשך הקדנציה של נתניהו פירושו המשך מקארתיזם 'הזהות היהודית', רדיפת ליברלים ולהט"בים, התפוררות החברה הישראלית ולכידות צה"ל, עוד סבבי לחימה מיותרים בעזה, עוד התנחלויות ומאחזים בלתי חוקיים, העמקת הקרע עם הממשל בוושינגטון וההתייחסות אליו בבית הלבן כאל מצורע.
"שלום עם סעודיה ישנה את כל אלה. זה יהיה הישג מדיני ממדרגה ראשונה, בסדר גודל של השלום עם מצרים. סעודיה איננה דג רקק כמו בחריין – היא מנהיגת העולם הערבי.
"השלום עם סעודיה ייתן לנתניהו רישיון להמשיך בחציבת מדינת האפרטהייד הדו-לאומית. נתניהו יעלה בסקרים. המחאה נגדו תתרופף. לכן אני נגד שלום עם סעודיה בעת הזאת. עדיף נתניהו חלש ככל האפשר."
(רוגל אלפר, זה לא הזמן לשלום עם סעודיה, "אל-ארצ'י" 5.6.23))
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-06-05/ty-article-opinion/.premium/00000188-857c-dded-a58e-affcbed80000
הבנתם? רוגל אלפר אנטי-ציוני ובעד מדינה דו-לאומית מתלונן על נתניהו שמגשים את מדיניותו... והעיקר הוא, אלפר, נגד שלום עם סעודיה מפני שהשלום יעזור לנתניהו לחסל את הציונות...

פרשת "אלטלנה": 75 שנים של שקרים
השבוע תתקיים האזכרה לחללי "אלטלנה". כבכל שנה, גם הפעם העבר מסולף כדי להעמיק את הקיטוב בעם, מטעמים פוליטיים. כך נכתב בהזמנה: "...במלאות 75 שנה להירצחם של חברינו הי"ד בידי קין." מי שאינו בקיא בפרטים עלול לחשוב, ש-16 אנשי אצ"ל שנהרגו ביוני 1948 היו אזרחים תמימים, שנרצחו בידי ערבים במלחמת העצמאות. רק בזכות צמד המלים "בידי קין" מתברר, כי מי ש"רצח" אותם הם יהודים. אבל גם זה שקר. אנשי אצ"ל לא נרצחו, הם נהרגו בקרב שהם עצמם יזמו ובו הרגו שלושה חיילי צה"ל. חיילים, שאת זכרם איש אינו מוקיר.
הנה תקציר השקר הימני: חמישה שבועות לאחר קום המדינה עגנה בישראל אוניית מעפילים ועליה ניצולי שואה וכלי נשק, שנועדו לסייע לצה"ל במלחמה. במקום לקבלם בפרחים שלח לשם ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, את יצחק רבין כדי לחסל אותם ואת מפקדם, מנחם בגין, רק משום שהשתייכו לצד הלא נכון.
וכעת לאמת. האונייה "אלטלנה", שהגיעה לישראל מצרפת ב-20 ביוני 1948, לא היתה אוניית מעפילים, אלא אוניית עולים עמוסה נשק, שהשיטו לכאן פורעי חוק חברי אצ"ל. צוות "אלטלנה" לא הכיר בסמכות ובריבונות של ממשלת ישראל. הם לא דיווחו מראש על הפלגתם; הם התעלמו מהקמת צה"ל ומפירוק המחתרות; כמו כן הם פעלו מאחורי הגב של מפקדם, שדרש מהם לסגת.
שניים מהרוגי צה"ל היו ניצולי שואה: חיים-משה כץ ופסח וולודינגר, שריד אחרון למשפחתו. מבחינת הימין הם "קין".
סמוך לכפר ויתקין הורדו כ-900 העולים שהיו על סיפונה. צה"ל פקד על בגין להעביר את הנשק למדינה. באצ"ל התעלמו. למקום הוזעקו חיילי צה"ל וכיתרו את אנשי אצ"ל. אלה פתחו באש והרגו חייל – יעקב פריד. בתגובה חיילי צה"ל השיבו אש, ונהרגו ממנה ארבעה אנשי אצ"ל. האונייה ברחה משם לתל אביב, וכל העת נמשכו חילופי אש עם ספינות חיל הים. בחוף תל אביב הסתערו אנשי אצ"ל על מִפקדת הפלמ"ח. רבין, שנקלע לשם במקרה, השליך רימונים לעבר פורעי החוק. כוח אחר, בפקודת בן-גוריון, ירה פגזים והעלה את האונייה באש.
בניגוד לטענות הימין, רבין לא פקד לירות על אנשי אצ"ל שקפצו מן האונייה, לא הורה לחסל את בגין, ולא היה קשור לירי התותחים. מנגד רבין הודה, כי לעבר האונייה נפתחה "אש תופת בעוצמה בלתי רגילה," תוצר של "משקעי השנאה של אנשי הפלמ"ח וההגנה כלפי הארגונים ומנהיגם."
16 אנשי אצ"ל נהרגו בכל הזירות. רובם לא היו עולים חדשים תמימים, אלא חברי מחתרת, מהם אף לוחמים בצה"ל שערקו מיחידותיהם, והתעמתו עם חיילים אחרים כדי לסייע לאצ"ל לפרוק את הנשק שלא כחוק. שניים מהרוגי צה"ל היו ניצולי שואה: חיים-משה כץ ופסח וולודינגר, שריד אחרון למשפחתו. מבחינת הימין הם "קין" — הרוצחים של חללי האצ"ל.
בטקסים המתקיימים בכל שנה בבית העלמין בנחלת יצחק, שבו קבורים הרוגי אצ"ל, מופצים שקרים אלה. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר שם בעבר, למשל, כי "אילו כל הנשק היה מגיע ליעדו, ייתכן מאוד שמלחמת השחרור היתה מסתיימת מהר יותר, ובתנאים טובים בהרבה."
ואולם על פי עדויות מהשטח, רוב הנשק ממילא הגיע לבסוף לצה"ל. חמורה יותר היא ההסתה נגד רבין מפי השר אופיר אקוניס, שאמר: "אותו יהודי שלחץ על ההדק, לימים ראש ממשלה בישראל, צילק את ההיסטוריה הציונית כאשר כיוון את הנשק לעבר האונייה וירה. הוא ואנשיו הגבירו את היריות כשנודע להם שעל הסיפון נמצא בגין." אין עוד טעם להפיץ את השקר הזה. יגאל עמיר ממילא כבר לחץ על ההדק. וכפי שאמר בחקירתו, גם הוא הושפע מכך.
בכל שנה נתניהו מציין בנאומו בטקס האזכרה, שבגין אמר "מלחמת אחים, לעולם לא!" המשפט הזה אף נחקק באנדרטה ל"אלטלנה". ואולם אנשי בגין הם שניסו לגרור את צה"ל למלחמת אחים, והם הנושאים באחריות לאסון. את התנהגותם צריך להוקיע ולא להוקיר. מנגד, את שם חיילי צה"ל שנפלו צריך לטהר, ויפה שעה אחת קודם.
[עד כאן כנראה ציטוט ממאמרו של עופר אדרת. – אב"ע].
(עופר אדרת, פרשת "אלטלנה": 75 שנים של שקרים, "אל-ארצ'י, 5.6.23)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2023-06-04/ty-article-opinion/.premium/00000188-8652-dded-a58e-afd2fccb0000 
בפעם הראשונה אני נתקל במאמר בו נכתבים הדברים שאני כותב עליהם עשרות שנים. כמובן שהדברים נוסחו יותר בעדינות. לא מדובר על ניסיון פוטש נגד ממשלה חוקית וצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור כשצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב.
בניגוד לכתוב: "את שם חיילי צה"ל שנפלו צריך לטהר." לא צריך לטהר אלא להנציח על אנדרטת אלטלנה. מאבק שאני נאבק עליו שנים רבות וללא הצלחה.
ייזכרו לדראון רון אובז'נסקי-חולדאי, ופרופסור מעוז עזריה שמתנגדים להנצחת חיילי צה"ל על אנדרטת חללי אלטלנה כשבכך הם תומכים בהמשך השקר.
כזכור גם בעיתון זה טפל יוסף גסינוביץ'-אחימאיר עלילת שקר על רבין באמרו שמורשתו היא רצח אנשי אלטלנה.

אנטישמיות בארץ ישראל – גם בעבר הירדן
מילא שיוסף גסינוביץ-אחימאיר, המתנאה בהיותו נושא מורשת "ברית הבריונים", "הסקריים" ו"שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן" (בלי הגולן), מכנה במאמרו "אנטישמיות בירדן" ("חדשות בן עזר", 1853) את ממלכת "עבר הירדן" "ירדן"*, אבל גם לפגוע בשפה בעברית ולקרוא לבירת עבר הירדן עמאן, ולא בשמה העברי רבת עמון? זה בכל זאת קצת קצת מוזר.
לגופה של אנטישמיות, לא ברור על מה התמיהה? למה צריך לרוץ לעבר הירדן? הרי למרבה הצער גם בארץ (בגדה הערבית של הירדן), טרם נמצא ערבי-מוסלמי אחד הרואה בדברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של ירושלים שלפיהם יש לרצוח את כל היהודים הקופים והחזירים כתנאי לגאולה – גזענות ולא מופת מוסרי, ערבי-מוסלמי כזה אפילו לא נמצא בין ערביי הדו-קיום של גבעת חביבה. (אם אתם מכירים כזה אנא הציגוהו).

*הבריטים חילקו את פלשתינה א"י, שעליה קיבלו מנדט להקים בית לאומי ליהודים, והקימו בעבר הירדן מדינה ערבית-פלישתית שכינו אותה בשם התנכ"י של האזור "עבר הירדן" כי היא שכנה בעבר הירדן. ב-1948 עבדאללה מלך "עבר הירדן" כבש חלקים מיהודה ושומרון שהיו בגדה המערבית של הירדן והחליט לשנות את שם ארצו מ"עבר הירדן" ל"ירדן", ואת שם עמו מ"העם העבר ירדני" ל"עם הירדני". לאחר 1967 איבדה ממלכת ירדן את הגדה המערבית וחזרה להיות "עבר הירדן", וכך צריך לקרא לה.

כתבות תדמית
תמיד כאשר מתפרסמת כתבת תדמית בעיתון נהוג להוסיף לכתבה סימון שהקורא ידע מהם האינטרסים הכלכליים או הפוליטיים של כותב הכתבה. משום מה בעיתון בן עזר שעורכו מצהיר שהינו עיתון בלתי תלוי ולא ממומן, מתפרסמות כתבות תדמית בחינתManus Manum Lavat "יד רוחצת יד" ללא סימון. כתבת תדמית ללא סימונה ככזו היא פגיעה בקוראים.
[אהוד: אינני יודע לאיזו כתבות מכוונת ההשמצה התמוהה שלך. אין אצלי כתבות תדמית!]

השף טום אביב – יעקב דגו והגזענות נגד האתיופים המשטרה והתקשורת
יעקב דגו, צעיר ממוצא אתיופי עמד ברחוב עם כלבו. עברה לידו כלבה וכלבו רצה לפנות אליה. דגו עצר אותו ברגלו. מהמסעדה יצאה מלצרית והזעיקה משטרה תוך שהיא מעלילה על יעקב דגו שהוא מתעלל בכלב. ואז יצא מהמסעדה מנהל המטבח* טום אביב, וחטף ממנו את הכלב, התפרע בצעקות והכניס אגרוף לשוטר. המשטרה אסרה את יעקב דגו.
מנהל המטבח טום אביב שתקף את הצעיר האתיופי ואת השוטר, במקום להיעצר ע"י המשטרה הפך לגיבור לאומי התקבל כגיבור לאומי בכל כלי התקשורת, ערוצי הטלוויזיה, ואף בכנסת. הוא כמובן סירב כל הזמן לפרסם את מצלמות המסעדה שתיעדו את האירוע.
לאחרונה התפרסמו הצילומים וחשפו את האמת. גזענות משטרתית ומנהל מטבח אלים: עד היום הכלב לא הוחזר לידי בעליו.
השף טום אביב היכה צעיר אתיופי שכביכול תקף את כלבו והוכרז כגיבור לאומי. כעת האמת נחשפת והיא מרה בהחלט. אז מי באמת אשם ואיך נראה התיעוד במצלמות האבטחה ובמצלמת הגוף של השוטר? צפו בתחקיר המלא של "הצינור":
https://13tv.co.il/item/entertainment/hatzinor/season-01/articles/s2qh9-903547646/

*משום מה מכנים בארץ מנהל מטבח בשם "שף" כי זה נשמע כאילו חשוב יותר. בצרפתית שף זה מנהל. chef de cuisine זה מנהל מטבח או ראש המטבח.

המימון האירופי נחשף:
פרטי המענקים שאושרו לארגונים הפרו-איסלמיים
בימים האחרונים דובר רבות על המעורבות הזרה בישראל, ועל איך הממשלה אמורה, אם בכלל, למגר את התופעה הזו. הנה רשימת תרומות שהונקו לארגונים פרו-איסלמיים:
המענק הראשון נקרא "הגנה על זכויות אדם בעידן הדיגיטלי", והסכום שאושר עומד על 400 אלף אירו, לאגודה לזכויות האזרח ול"שוברים שתיקה". דברי ההסבר של הפרויקט, כפי שנכתבים במסמכים הרשמיים של האיחוד האירופי: "הפרויקט נועד להגן על זכויות היסוד והחירויות המופרות על ידי גורמי הממשל הישראלי בשימוש מעקב דיגיטלי." כלומר, האיחוד האירופי משלם לארגונים אזרחיים כדי שיעקוב אחר הפרות של מדינת ישראל.
המענק השני – נרמול זכויות אדם ודמוקרטיה, גם כן על סך 400 אלף אירו – לאגודה לזכויות האזרח בישראל. המענק הוא עבור מה שמכנה האיחוד האירופי: "מתוך רצון לשפר את התפיסות של הציבור בנוגע לזכויות אדם ודמוקרטיה בישראל."
מענק נוסף חדש – העלאת מודעות לזכויות אדם על ידי התמודדות עם אלימות משטרתית נגד קבוצות מודרות בישראל – למעלה מ-230 אלף אירו לארגונים "זולת" שבראשו עומדת יו"ר מרצ לשעבר גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון ו"הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל."
מענק נוסף אושר לשמירה על זכויות עובדים פלסטינים, ולשם כך מוקצים 400 אלף אירו. בין הארגונים שמיישמים את הפרויקט הזה נמצא גם המרכז לפיתוח יוזמות שלום, שהוא גם מקדם את רשת "מסרבות" – רשת שמסייעת לסרבני גיוס.
מטעם האיחוד האירופי נמסר: "האיחוד האירופי עומד איתן בהגנה על חופש הביטוי וחופש ההתאגדות. חופש הביטוי חל גם על מידע או רעיונות הפוגעים, מזעזעים או מטרידים את המדינה או כל מגזר באוכלוסייה. האיחוד האירופי ימשיך לעמוד על החוק הבינלאומי ולתמוך בארגוני חברה אזרחית המגינים על החוק הבינלאומי ומקדמים זכויות אדם וערכים דמוקרטים."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=797563&forum=scoops1
[אהוד: מסתבר שלהיות נגד ממשלת ישראל ומוסדותיה ובעד "השלום" – זו פרנסה לגמרי לא רעה. מעניין כמה מהכספים האלה גם תומכים בהפגנות נגד "ההפיכה המשטרית"!]

ישראל רפובליקת בננות
שגריר ארה"ב בישראל טום ניידס, שלח מכתב למיליקובסקי-נתניהו ובו דאגות הממשל האמריקאי מחקיקת חוק העמותות ובו ביום מיליקובסקי-נתניהו גנז אותו.
מי אמר שאנחנו לא רפובליקת בננות?
https://twitter.com/BarakRavid/status/1664221050815619072?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email

האם מדרום תיפתח הרעה
האם אנו שבויים בקונספציה חדשה?
מצרים הביעה תנחומים לקורבנות הפיגוע בגבול מצרים, ללא ציון מיהם הקורבנות, ובייחוד ללא ציון מי הרוצח שהוגדר על ידי המצרים כשוטר שרדף אחרי סמים ובטעות חדר לישראל. על מנת לכלול אותו, את המפגע, בין הקורבנות.
בינתיים הפך המחבל מוחמד סאלח בן 22 לגיבור לאומי מצרי.
(הנה בתמונה הוא דורס את החייל הציוני):
https://twitter.com/MrMahmoudRasha1/status/1665545207310348290
התקשורת הישראלית היתה מלאה בפרשנים רבים ובפרשנית אחת שהיללו את השלום עם מצרים ואת שיתוף הפעולה הבטחוני ההדוק עם המצרים. האם הקונספציה המפורסמת ערב מלחמת יום הכיפורים חוזרת על עצמה? אין כלל שלום עם מצרים. יש שביתת נשק ושיתוף הפעולה עם מצרים הוא ביטחוני, נגד הטרור האיסלמי בלבד.
המומחה הבטחוני למצרים אלי דקל איש אמ"ן בעברו מעלה את התהייה: האם מצרים מרדימה את ישראל בכוונה ומכינה לה הפתעה? מצרים לדבריו בונה כוח צבאי עצום. היא לא משקיעה מאמצים צבאיים ובניית כוח נגד אתיופיה למרות סכנת אובדן המים החיוניים למצרים, ולא נגד לוב, אלא רק נגד ישראל.
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=797854&forum=scoops1
הנה ראו את הריאיון המלא. האם מדרום תפתח הרעה? ושנית בהפתעה?

חמאס נגד מצעד הגאווה
החמאס פרסם בכרוז רשמי: "אנו מגנים את מצעד הגאווה בירושלים. חמאס קוראת לבני העם הפלסטיני להתעמת ולהתנגד לכך בכדי להגן על אופייה הערבי של ירושלים."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=797913&forum=scoops1
 מוזר בקרב הצועדים לא נשמעה תגובה כלשהי נגד איום החמאס נגד מצעד הגאווה. משום מה לגבי הצועדים אביגדור פישהיימר-מעוז נשמע מאיים הרבה יותר.

לשחרר את דקה
שוקן, נבזלין ובומשטיין-בן
הלמדווניקים ההומניסטים
שוקן, נבזלין ובומשטיין-בן מפרסמים מאמר מערכת בעיתונם ובו גילוי דעת בהאי לישנא:
"לפני כחודשיים סיים וליד דקה לרצות את מלוא העונש שהוקצב לו, 37 שנים, על השתתפותו בחולייה שרצחה את החייל משה תמם ב-1984. כעת נשארו לו שנתיים וחצי במאסר, לאחר שהורשע על חלקו בהברחת הטלפונים הסלולריים לכלא על ידי הח"כ לשעבר, באסל גטאס. הוא האסיר הוותיק ביותר, ואחד המעטים שכלואים עוד מלפני הסכמי אוסלו.
"דקה חולה במחלת דם ממאירה. בכמה חוות דעת שהוגשו נקבע שנשארו לו שנתיים לחיות לכל היותר.
"כל ההסברים האלה לא עניינו את המדינה, וזו הצהירה באמצעות הפרקליטות כי 'ראוי לפרש את המונח ימיו ספורים בצורה דינמית, המביאה בחשבון גם את חומרת העבירה.' מאחורי ההתנסחות מקפיאת הדם הזאת מסתתר מסע השתדלנות של בני משפחת תמם, שלוחצים בכל דרך אפשרית שלא לשחרר את דקה מהכלא.
"צריך לכבד את רגשותיה של המשפחה השכולה, ואולם שיקוליה אינם יכולים בשום פנים ואופן להיות השיקולים היחידים כאן. גם לדקה יש משפחה – אישה שנשא בשבתו מאחורי סורגים, וגם ילדה שנולדה מזרעו שהוברח אל מחוץ לכותלי הכלא, ושאותה לא זכה לגדל. ראוי להתחשב גם ברגשותיהם.
"יש זמן שבו המדינה צריכה להראות מידה של חמלה ושל אנושיות גם לגרועים שבאויביה. 37 שנים בכלא הם מרבית חייו של אדם בן 61 כדקה, שימיו ספורים. אסור שימות בכלא לא רק מן הטעם האנושי, אלא גם מהטעם הפוליטי והביטחוני: כבר ראינו מה קרה כשישראל אפשרה את מותו של ח'דר עדנאן – הדבר נתן את האות לפתיחת סבב לחימה נוסף מול הג'יהאד האיסלאמי.
"אין צורך להכשיר את מעשיו של דקה כדי להבין שהגיע זמנו לצאת לחופשי. הוא נענש די והותר."
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2023-05-31/ty-article-opinion/00000188-6d48-d2d1-afbe-7d4f1ade0000
(מאמר מערכת, לשחרר את דקה, "אל-ארצ'י", 31.5.23)
יש להודות, זה ממש מרגש. אילו התחשבות נאצלת ברגשות. דומה שטרם הכרנו "הומניסטים" "למדווניקים" כשוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן מלאי הרגש כלפי משפחת הרוצח (גונב הזרע לדבריהם). הרגשות הנוצריים המזויפים שלהם למשפחת הטרוריסט הרוצח, אם ייענו בשחרור הרוצח רק יהוו עידוד לטרור. על וליד דקה למות בכלא. שחרורו וחגיגת שחרור בכפרו הם סכנה גם להם. אפילו המופקר החנפן שמעון פרסקי-פרס שקצב את עונשו לא השתמש בנימוקים הומניים.

טיבי כפוטושופ
ח"כ אחמד כמאל אחמד א טיבי, אוהב מאד לפרסם את עצמו, והוא מרבה לצייץ עם תמונותיו בעת נאומיו. לרוע מזלו על דוכן הכנסת הוא עדיין מצולם עם דגל ישראל ולא עם דגל סייקס, דבר העלול להבאיש את ריחו בעולם הערבי. טיבי מצא פתרון קל הוא צייץ והעלה לסטטוס תמונת עצמו על דוכן הכנסת אך בעזרת פוטושופ הוא הסיר מהצילום את דגל ישראל .
https://rotter.net/forum/scoops1/798356.shtml
אם טיבי היה יכול, הוא היה מחסל בכלל את ישראל בפוטושופ.

החקלאות הפושעת והמדינה שותפה
ידוע לכל כי רק בישראל החקלאות פושעת כנגד יהודים. בארץ כידוע אין טרור ערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודים, אלא יש רק חקלאות פושעת נגדם, או ליתר דיוק יש רק פשע חקלאי.
והנה מסתבר שלא רק החקלאות פושעת בישראל נגד יהודים אלא גם המדינה.
והייב להייב, עבריין ערבי-מוסלמי שהפעיל טרור נגד חקלאים יהודים (בארץ זה מוגדר פשיעה חקלאית כלומר החקלאות פושעת לא הוא) שהטיל במשך שנים אימה על בעלי עדרי בקר בגליל, זכה בשטח של 480 דונם לאחר שרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) החליטה להעניק לו אותו בחכירה – ולגרוע אותו משטחי המרעה של קיבוץ מורן שמחזיק בהם מזה 40 שנה.
והייב להייב הורשע ב-2015 בעבירות של פלישה לשדות מרעה, גניבת עדרי בקר, קשירת קשר לפשע, שיבוש הליכי משפט ותקיפת שוטר, לאחר שגנב שש עגלות מחקלאי שמתגורר סמוך ליישוב חד נס. בנוסף הוא נעצר בעבר כמה פעמים, בין השאר על ידי היחידה המרכזית של מג"ב, יחידת ארז המתמחה בפשיעות חקלאיות, בחשד לגניבת בקר ועבירות דומות. תיקים אלו לא הבשילו לכדי כתב אישום.
ברמ"י טוענים בתגובה שעל אף הרקורד הפלילי בעבירות מרעה שעומדות נגד החוכר החדש של הקרקע, "עברו של המבקש, גם בהתאם לפסיקת בית המשפט בעניין זה, לא אמור להוות שיקול מכריע בקבלת החלטה כאשר יובהר כי מדובר ברועה שפרנסתו העיקרית הינה רעייה, וככל שהמדינה תדחה את בקשתו להרשאת רעייה יימצא בלית ברירה כמשיג גבול, או ללא פרנסה."
מנהל העדר של קיבוץ מורן, אביה אלסטר, אמר כי "התחושות שלנו איומות, נעשה פה חוסר צדק משווע." לדבריו, מזה ארבעה עשורים שהקיבוץ חוכר מרמ"י אדמת מרעה על שטח של כ-10,500 דונם באזור הר רביד, סמוך למצפה ארבל. "הבחור הזה, שעכשיו בהחלטת המדינה יהיה השכן שלנו, התנכל במשך שנים לעדרים שלנו ושמו ידוע לשמצה בכל הגליל," האשים אלסטר. "בשנים האחרונות נשרף במפתיע המתבן שלנו, ירו על הסוסים שלנו בחווה, פגעו בגדרות, מכניסים עדרים לא חוקיים – והתיקים האלו הסתיימו בלי מציאת האשמים. במקום שהמדינה תאסוף את העדרים הפולשים, ובהם את העדר שאותו בחור מחזיק בו, ותמנע את האירוע הזה, היא פשוט מכשירה אותם ולא ממצה את הדין."
עדר הבקר של קיבוץ מורן הוקם בשנות ה-80, כשחברי הקיבוץ התבקשו לשמור על אדמות המדינה בגליל התחתון. הוא הוקם בעזרתו ובליוויו של קצ'ה (שמעון כהנר), מי שהיה לוחם יחידה 101 המיתולוגית. בענף הבקר של קיבוץ מורן מחזיקים מאז בשטחי המרעה שמוחכרים להם בחוזה מתחדש אחת לשלוש שנים, וב-2016 החליטו במנהל לגרוע 3,000 דונם מאדמותיהם לטובת שטחי חקלאות.
מקרה שבו גורעים שטחי מרעה ומעבירים אותם לאותו הייעוד לחקלאי אחר הוא חסר תקדים לדבריהם. "ברמ"י לקחו עדר מתפקד עם צמיחה, שאנחנו נלחמים בשיניים כדי להחזיק כאן ולשמור על הקרקע עבור המדינה מפלישות של מי שלא רוצה שנהיה בה, ורוצים להפוך אותו לעדר בלי היתכנות כלכלית," אמר אליסטר. "האירוע הזה הוא תחילת הסוף של הסיפור הציוני והחקלאות בהר הזה. הבחור הזה רוצה את כל השטח, כל סנטימטר קרקע, וכעת נתנו לו את דריסת הרגל. מי ששומר חוק ופועל בצורה מסודרת – מעדיפים ברמ"י לירוק לו בפרצוף."
כמו כן, קיבוץ מורן השקיע לאחרונה בהקמת גדר לאורך 1,500 מטר ובעלות של עשרות אלפי שקלים. את ההלוואה על הקמתה לקחו מרמ"י, והם משלמים עליה כחלק מחוזה החכירה. כעת הם ימשיכו לשלם על הגדר החדשה – למרות שהחלקה שהיא מגנה עליה תעבור לאדם אחר.
בתנועה הקיבוצית הגיבו לחשיפת ואמרו: "החלטת רשות מקרקעי ישראל להעניק זכויות בקרקע למי שהורשע בדין על פשיעה חקלאית היא החלטה מופקרת, השמה ללעג ובזה למאמצי המשטרה וגורמי המודיעין לגדוע את זרועות הפשיעה החקלאית. פירסום החלטת רמ"י מגיעה יממה בלבד אחרי שהוצתו 400 עצי תמר של קיבוץ אלמוג." התנועה הקיבוצית קראה לרשות מקרקעי ישראל לחזור בה מהחלטתה, שהיא לדבריה בבחינת "רשע וטוב לו."
מזכ״ל התאחדות חקלאי ישראל, אבשלום (אבו) וילן, תקף את החלטת רמ״י: "לא ייתכן שבחסות המדינה נותנים לעבריין פרס. בימים בהם הפשיעה החקלאית חוגגת והחקלאים עומדים לבד בחזית נגד ארגוני הפשיעה מגיעה המדינה ומחלקת קרקעות כפרס. אני קורא לממשלת ישראל ולרמ"י להתערב בנושא ולמנוע את המחדל הזה."
("480 דונם הועברו מקיבוץ בגליל לעבריין פשיעה חקלאית: 'יריקה בפנים מהמדינה.'")
https://www.ynet.co.il/news/article/ske9bbks3
אם מנכ"ל התאחדות חקלאי ישראל, אבו וילן מדבר על "פשיעה חקלאית" ולא על טרור ערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודים נראה שהמצב יימשך.

דוגמאות היסטוריות שקריות כתעמולה פוליטית
"אל-ארצ'י", העיתון הערבי בעברית, המכנה עצמו: "עיתון לאנשים חושבים" (על הכיבוש הערבי) פירסם חוברת מיוחדת "שאלת הזמן הזה: הזמן הממולא בהווה • הזמן הזה", ובו כמה מאמרי תעמולה פוליטית במסווה של מאמרים בהיסטוריה.
("שאלת הזמן הזה: הזמן הממולא בהווה • הזמן הזה")
https://hazmanhazeh.org.il/h-h_question/
הנה כמה דוגמאות:
1. יעל שטרנהל – שיכרון הכוח של בעלי העבדים (ארצות הברית, 1861)
הימין בישראל דומה לבעלי העבדים באמריקה שהביאו למלחמת אזרחים
רבים בימין מאשימים את המפגינים נגד ההפיכה כי הם מנסים לגרור את ישראל למלחמת אזרחים. אבל האשמה בפריצת מלחמה, אם תתרחש, תהיה מונחת על כתפיהם של מנהיגי הימין, שבהתנהלותם אחוזת התזזית ושיכורת הכוח נדמה כי הם מחקים את התנהלותם של מנהיגי הימין האמריקני ערב מלחמת האזרחים, הלוא הם בעלי העבדים ממדינות הדרום שגררו את ארצות הברית למרחץ הדמים הנורא בתולדותיה.
בשני הדורות שקדמו למלחמה (1820-1860) השתרש השעבוד של אפריקנים-אמריקנים. מדינות בצפון ארצות הברית אמנם הוציאו את מוסד העבדות מחוץ לחוק בשטחן, אבל חשיבותו ככוח המניע של הכלכלה האמריקנית רק גדלה מדי שנה. רובם הגדול של הלבנים בארצות הברית קיבלו את קיומה של העבדות כבעייה מצערת שאין לה פתרון או כפשרה מועילה שמותירה את השחורים בדרום תחת פיקוחם של הגורמים המתאימים.
אלא שכאן בדיוק היה טמון המכשול. מנהיגי הדרום פיתחו תפיסה קיצונית שלפיה יוכלו לכפות את האינטרסים והרצונות שלהם על אמריקה כולה, ודרשו להפוך את העבדות הלכה למעשה למוסד כלל-לאומי שימשיך להתפשט באופן בלתי מוגבל. האגרסיביות והאדנות חלחלו מהיומיום שלהם כבעלי עבדים אל התנהלותם במישור הלאומי, והדבר עורר בהדרגה אנטגוניזם בקרב הציבור הצפוני.
בסופו של דבר הגיעה ההתנגשות כשמרבית הציבור הצפוני דרש להגביל את התפשטותה של העבדות ולתחום אותה רק לאזורי הדרום. אותו ציבור לא דרש לבטל את העבדות במקומות שבהם כבר היתה קיימת, וחלקים נרחבים מתוכו התנגדו נחרצות לשחרור העבדים. אלא שבעלי העבדים סירבו לקבל אפילו את הדרישה השמרנית להטלת מגבלות ופירשו אותה כעלבון לדרך החיים שלהם וכאיום על עתידם הכלכלי. בתגובה הם פתחו במהלך של פרישה מהברית האמריקנית, ובסיומו 13 מדינות דרומיות הקימו מדינת לאום עצמאית שחרתה על דגלה את ההגנה על העבדות כעיקרון מכונן. ממשלת ארצות הברית הגדירה את הפרישה כמרד וגייסה צבא לדכא אותו. זו היתה ראשיתה של מלחמה בת ארבע שנים, שגבתה את חייהם של 750 אלף איש והסתיימה בתבוסה מוחצת של הדרום ובקריסת מוסד העבדות.
שיכרון הכוח של בעלי העבדים, בתוספת מידה נאה של זלזול ביכולותיו של הציבור הצפוני ובכושר העמידה שלו, הביאו אותם לבצע טעות אסטרטגית שממנה לא התאוששו מעולם. אלמלא היו נוהגים כך היה מוסד העבדות בארצות הברית מוסיף לעמוד על תילו עוד עשורים ארוכים. מלחמת אזרחים אינה התוצאה שאנו מקווים לה בישראל, כמובן, אבל במקרה האמריקני הרהב והפזיזות של מנהיגי ימין קיצוניים שחררו בסופו של דבר את המדינה כולה מלפיתת החנק של העבדות. ייתכן שגם בישראל הימין הלך צעד אחד רחוק מדי והוא עתיד לשלם על כך את המחיר.
]עד כאן הציטוט]

הבנתם? ד"ר יעל שטרנהל, המתנאה כמומחית באוניברסיטת תל אביב להיסטוריה אמריקאית (וגם בתו של זביגנייב אורלובסקי-זאב שטרנהל ששימש בהתנדבות כיועצו של ערפאת לענייני רצח יהודים ויעץ לו לרצוח יהודים רק מעבר לקו הירוק), משווה בין הימין בארץ לתומכי העבדות במלחמת האזרחים האמריקאית. האם זו פרשנות היסטורית, או תעמולה זולה של ה-BDS?
לגופו של עניין, שטרנהל אינה מזכירה את הסיבה להיעלמות העבדות באמריקה ובעולם כולו. והיא המהפכה התעשייתית. העבדות היתה חלק מהותי מעולם שמתבסס על חקלאות. הצפון בארה"ב היה מתועש הדרום התבסס על חקלאות עם התיעוש נעלמה העבדות.
עד המהפכה התעשייתית לא קם בהיסטוריה אפילו הוגה דעות אחד שהתנגד לעבדות, לא פילוסוף ולא איש דת. גם היהדות הנצרות והאיסלם לא שללו את העבדות ולא הכניסו את המצווה: "לא תעביד" (מוחמד עצמו עשה הון מסחר עבדים).
איך אמר קרל הלוי-מרקס: ההווייה קובעת את ההכרה. ברגע שהתברר כי בתעשייה לא כלכלי להעסיק עבדים השתנתה האידיאולוגיה שחייבה עבדות השתנתה, וכיום בניגוד לעבר אין עוד הוגה דעות הרואה את העבדות בחיוב. רק פיליסטיניזם מוחלט כדברי הלוי-מרקס יכול להביא להשוואה שעשתה שטרנהל.

2. יהונתן אלשך דרום אפריקה, מאי 1948)
ישראל דומה למיעוט הבּוִּרי נושא האפרטהייד בדרום אפריקה
למעט האנלוגיה לגרמניה בשנות השלושים של המאה העשרים, האנלוגיה בין ישראל-פלסטין לדרום אפריקה היא ככל הנראה זו השגורה והשחוקה ביותר. אלא שעד כה האנלוגיה הזאת שימשה בעיקר כאמצעי רטורי, דימוי המבהיר את עומק הסיאוב ודיראון העולם שאליהם צולל המפעל הציוני; או דימוי שמראה שאם רק רוצים אפשר לזנוח את השנאה והעימות האלים לטובת הידברות, סליחה, הבנה, פיוס ואחווה בת קיימא. העניין בדרום אפריקה עצמה, על המציאות ההיסטורית המורכבת ועתירת הדקויות שלה שאינה תואמת את שני הדימויים הללו, היה ועודנו זניח ואף בלתי קיים.
ב־1948 המילה אפרטהייד היתה לא הרבה יותר מאשר סלוגן פופולרי. בשנים שלאחר מכן ד"ר הנדריק פֶרוֵורד, סוציולוג מבריק וכריזמטי שפרש מהאקדמיה לטובת הפוליטיקה, מילא אותה בתוכן וגיבש את פרטיה של תוכנית מסועפת שהתעקשה לחולל את הבלתי אפשרי: להפוך 87% מהטריטוריה של דרום אפריקה לארץ ללבנים בלבד (אף שגם בשיא הדמוגרפי של הלבנים, בשנת 1950, הם לא מנו יותר מ־20% מהאוכלוסייה; ב־1990 הם מנו לא יותר מ־10%) – ולהותיר רק 13% מהטריטוריה לרובה המוחלט של האוכלוסייה.
אמונתו היוקדת של פרוורד בתקומת האפריקאנרים בארצם, וסירובו לאפשר לקפיטליזם של ההון היהודי-אנגלי (כך הוא כינה אותו) לכפות ערבוב גזעי שלדידו היה מזיק ומסוכן, הובילה אותו לגייס את מנגנון המדינה כולו על מנת להנדס מחדש את המרחב האתנו-גזעי של דרום אפריקה לאורה של הזייה בדבר קיומם של תאי שטח הומוגניים מבחינה אתנו-גזעית, שמעולם לא היה לה קיום במציאות. יישומו של האפרטהייד היה כרוך בעקירות אוכלוסין נרחבות במטרה ליצור את אותה הומוגניות בכל אחד מהבנטוסטאנים, ובעיקר בטריטוריה השמורה ללבנים. קשה לא לראות בפרק עגום זה דוגמה מוקדמת ואזהרה מפני מה שבצלאל סמוטריץ' מכנה "תוכנית ההכרעה". האוכלוסיות השחורות הוגלו לטאונשיפס (townships), מחנות אדירי ממדים בשולי הערים, בדרך כלל ללא תשתיות או שירותים, ונאלצו לחלק את חייהן בין הבנטוסטאנים – שסבלו מתת-פיתוח מכוון ובהם שוכנו הנשים, הילדים, הזקנים, וגברים שלא הצליחו לקבל אשרת עבודה – ובין מקומות עבודה בדרום אפריקה, שהעסיקו על פי רוב גברים, אך ורק במעמד של פועלים לא מיומנים האסורים בהתאגדות מקצועית ושאינם מוגנים על ידי חוקי העבודה שחלו על פועלים לבנים.
פרוורד כשל לחלוטין, כמובן. בתוך ארבעה עשורים מייסודו של האפרטהייד, המציאות הדמוגרפית הפכה את החלום הגזעני שראה בדרום אפריקה את ארצו של האדם הלבן לבדיחה גרוטסקית. מהלאומיות האפריקאנרית, שפרוורד באמת ובתמים האמין בה בכל ליבו ומאודו והקדיש את כל חייו לבניינה ולשגשוגה (עד הירצחו בידי מתנקש לבן ב־1966), כמעט ולא נותר דבר.
הלאומיות האפריקאנרית היתה התנועה הלאומית המצליחה באפריקה מדרום לסהרה. שיכרון הכוח, הנוקשות האידיאולוגית והסירוב קצר הרואי להתפשר ולנצל יתרונות מכריעים כל עוד היו כאלה (למשל בשנות השישים והשבעים) על מנת להקים מדינת לאום אפריקאנרית על חלק משטחה (העצום!) של דרום אפריקה הפכו את האפריקאנרים כיום למיעוט (פחות מ־5% מהאוכלוסייה) דועך וחף מעתיד במולדתו.
אחת המוטיבציות העיקריות לאנלוגיה בין דרום אפריקה לישראל-פלסטין מאז שנות התשעים היא גוויעתו של חזון שתי המדינות והחלפתו בחזון של מדינה דמוקרטית אחת בין הירדן לים התיכון, ומכאן – הצבתה של דרום אפריקה הדמוקרטית והמפויסת כמודל הרצוי והאפשרי לפתרון הסכסוך היהודי-פלסטיני. אלא ששלושה עשורים לאחר הדמוקרטיזציה של דרום אפריקה וסיומו הפורמלי של האפרטהייד, בהתחשב בכך שאי-השוויון בדרום אפריקה רק העמיק מאז והשחיתות, הפשע האלים, הניוון המוסדי, קריסת השירות הציבורי, הרס התשתיות והייאוש רק גברו, ייתכן שהלקח ההיסטורי של דרום אפריקה בכל זאת איננו אופטימי במיוחד.
[עד כאן כנראה הציטוט]
הבנתם? אמנם יש להעריך את ד"ר יהונתן אלשך הישראלי-לשעבר המלמד בסמית קולג', מסצ'וסטס על אי תמיכתו בחיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית כמקובל ודאי במוסד בו הוא מלמד, אבל עצם ההשוואה בין מיעוט זניח של הלאום האפרקינרי בדרום אפריקה לבין הרוב היהודי בארצו גם אם נספח את כל יהודה ושומרון. עצם ההשוואה היא אבסורד.

3. פרופסור יוהאנס בקה (טורקיה, 1997)
ישראל אינה דמוקרטית ודומה לשכניה. התקווה של ישראל היא הפיכה צבאית כמו שהיתה בטורקיה
פרופסור יוהנס בקה Johannes Becke הגרמני-ארי-אנטישמי, המתנאה להיות פרופסור לישראל באוניברסיטת היידלברג. רואה בסיפוק רב את המצב בישראל:
"המשבר החוקתי העמוק של ישראל ניפץ את הפנטזיה הציונית שלפיה מדינת הלאום היהודית היא 'וילה בג'ונגל'. ההקבלות בין ההפיכה המשטרית בישראל ובין ניסיונותיהם של מנהיגים אוטוריטריים במזרח התיכון לתפוס את השלטון ברורות מדי: הנטייה הפרנואידית לראות קונספירציות בכל מקום, קיצוניים דתיים שנלחמים נגד המודרניות, קבלת החלטות אטומה בתוך המשפחה המלוכנית, נטייה לאלימות נגד מיעוטים אתניים. ישראל אכן השתלבה באזור, גם אם מבחינה מהנה פחות מזו של המטבח הלבנטיני ומוזיקת הפופ המזרחית, ואגב ויתור על אותו 'יתרון מוסרי' לכאורה ביחס לשכניה.
(בעצם קובע כאן בקה בסאבטקסט כי אם זה מה שהיהודים עושים בעצם לא כל רע שהשמדנו אותם. נ.כ.)
אם בית המשפט העליון יכריז כי מרכיבי הליבה של ההפיכה המשטרית אינם חוקתיים, צה"ל הוא שיכריע את תוצאות המשבר הזה. האם האמריקנים יסייעו לצה"ל להדיח את נתניהו, כפי שסייעו להדחתו של מוסאדק באיראן ב-1953? האם צה"ל יעצור את נתניהו ויעמיד אותו בפני בית דין, כפי שנעשה עם מובארק במצרים ב-2011? האם מטוסי הקרב הישראליים יתקפו את מטוסו של נתניהו, כמו בהפיכה בטורקיה ב-2016?
ב-1997 גרם הצבא הטורקי לנפילתה של ממשלה שהורכבה מקיצונים דתיים בלי ששפך ולו טיפת דם אחת. הממשלה האסלאמיסטית בראשותו של נג'מטין ארבקאן נאלצה לחתום על מזכר ובו דרישות מינימום חילוניות, שחלקן נשמעות רדיקליות למדי עבור ישראל: שמונה שנות חינוך חילוני בבתי ספר יסודיים לכל הילדים, סגירתם של בתי ספר דתיים, שליטה של משרד החינוך החילוני בחינוך הדתי וקיצוץ קיצוני במימון שהמדינה העניקה לקבוצות דתיות. תחת הלחץ הפוליטי של הצבא,
האם הצבא הישראלי ילמד משכניו הטורקים ויציל את הליברליזם הישראלי, הצאצא הזה של הנישואים בין יהדות לדמוקרטיה? רק הזמן יגיד. אבל התופעה המתרחבת של קצינים בכירים, מהמודיעין הצבאי ועד לחיל האוויר, המצהירים בגאווה כי לא ישרתו משטר דיקטטורי עשויה להצביע על כך שההפיכה הפוסט־מודרנית של ישראל כבר כאן.
[עד כאן כנראה הציטוט].
הבנתם? הגרמני-ארי בקה, "המרצה לישראל" בהיידלברג, מציע כי צה"ל יבצע הפיכה צבאית, יתפוש את השלטון, יעמיד למשפט בתמיכת ארה"ב את נתניהו (כמו את מוסאדק באיראן) וזה יציל את הדמוקרטיה הישראלית. נראה שבקה עדיין שבוי בפנטזיה הגרמנית של ניסיון ההפיכה של מרד הקצינים בראשות פון שטאופונברג בהיטלר. את ישראל ואת צבאה הוא בהחלט לא מכיר. פיליסטיניזם מוחלט.

לאה גולדברג והמוזות
פרופסור זיוה גרבורג-שמיר במאמרה המעניין על "ליל חנייה" של אלתרמן, כותבת בהערות השוליים: "מענהו של אלתרמן לדבריה של לאה גולדברג כלול במאמרו "מכתב על אותו נושא", שהתפרסם בעיתון "על המשמר" ביום 22.9.39." ("חדשות בן עזר", 1853)
תיקון טעות קטנה: עיתון "על המשמר" לא היה קיים אז. הוא החל להופיע רק ב-1943
https://he.wikipedia.org/wiki/על_המשמר
בראשון לספטמבר 39, ביום בו היטלר פלש לפולניה, התפרסם בעיתון הבריטי Times Literary Supplement, מאמר הקורא למשוררי אירופה למלא את חובתם ולכתוב "שירי עידוד ונחמה" לחיילים הנלחמים בנאצים.
לאה גולדברג חשבה אחרת. שבוע לאחר פרוץ המלחמה, ב-8.9.1939, היא פירסמה בעיתון של "השומר הצעיר הקיבוץ הארצי" רשימת תגובה, ובו כתבה בין השאר: "לא רק היתר הוא למשורר לכתוב בימי המלחמה שירי אהבה, אלא הכרח, משום שגם בימי מלחמה רב ערכה של האהבה מערך הרצח" ועוד הוסיפה: "לא זכות בלבד היא למשורר בימות הזוועה לשיר שירו לטבע, לאילנות הפורחים, לילדים היודעים לצחוק, אלא חובה, החובה להזכיר לאדם כי עדיין אדם הוא."
דבריה עוררו תגובות נסערות של המשוררים סביבה, ובראשם נתן אלתרמן. אלתרמן טען נגדה שעל המשורר להתגייס לכתיבת שירה המחוברת לעם ולאירועים הדרמטיים שמתחוללים בעולם. את דבריו הוא פרסם באותו הבטאון "עיתון השומר הצעיר הקיבוץ הארצי":
(עיתון השומר הצעיר עיתון הקיבוץ הארצי)
https://www.infocenters.co.il/yadyaari/notebook_ext.asp?book=154030&lang=heb&site=yadyaari
(למרבה הצער העיתון לא סרוק בארכיון העיתונות של הספרייה הלאומית)
לגופו של עניין, בניגוד לדברי פרופסור זיוה גרבורג-שמיר: ש"אברהם שלונסקי ולאה גולדברג נקטו את העֶמדה שהיתה מקובלת בברית-המועצות, שלפיה 'ברעום התותחים המוזות משתתקות.'" – לאה גולדברג דווקא סברה שגם ברעום התותחים המוזה מדברת אינה שותקת.
הערה צדדית: יש לזכור עובדה היסטורית הקשורה ולא קשורה לנושא. עם פלישת גרמניה הנאצית לפולניה הכריזו אנגליה וצרפת, שהיו בעלת בריתה וערֵבים לשלמותה הטריטוריאלית, מלחמה על גרמניה הנאצית. מטעמים פוליטיים (שלא כאן המקום להזכירם) הן לא הכריזו מלחמה על בריה"מ שכבשה בדיוק כמו הגרמנים מחצית מפולניה. כל זמן שבריה"מ לא היתה מעורבת במלחמה, המוזות לא השתתקו אצלה.
נעמן כהן