במלאת 8 שנים למותו בגיל 94 ב-14 באוגוסט 2015

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

31.7.73. הלכתי לערב על יצחק שדה. איחרתי קצת, וכשנכנסתי דיברה בחורה, נ. – אני בטוח שזוהי הבחורה אשר אורפז אהב עד עד לטירוף לפני כשנה וחצי, ונכנס להתמוטטות עצבים בגללה. מצאה חן בעיניי. דיברו יפרח חביב, מירה מאיר, פנחס גינוסר ומאיר פעיל. ומעניין היה לשמוע את מאיר פעיל.

אחרי ההרצאה התוודעתי לכולם, גם ל-נ., שוחחנו. לא הייתי בטוח אם באה לבד, ולאחר כרבע שעה נפרדתי מהם. ולפתע קראה לי – "אהוד," ובאה עימי. ליוויתי אותה עד כיכר דיזינגוף ושוחחנו שיחה מעניינת.

13.8.73. ישבתי עם אורפז כשלוש שעות. סיפר על רומאן חדש שהוא כותב עתה. והוא נשמע כנתון בתקופה פורייה מאוד. עודדתי אותו בהחלטתו להמשיך ולגמור את הרומאן ולא להיעצר בשום מחיר. הוא לקח חופשה מיוחדת לשם כך. סיפר קצת על עסקי נשים שלו. אחר כך סיפרתי לו על פגישתי עם נ., ושאלתיו אם לא היא הבחורה שאותה אהב עד כדי ייאוש בחורף שעבר, בערך בתקופה בה היתה לי התאונה. הוא התפלא כיצד צירפתי כמה פרטים שמסר לי עד כדי זיהוי מלא שלה. סיפרתי את הרושם שלי ממנה.

26.8.73. אתמול בערב באו אורפז ורותי ושימחו את ליבי. ישבו כשעתיים והכנתי להם ארוחת ערב. אפילו לא הרגישו שאני במצב-רוח רע. כניראה שאני אדם די סגור, ושקט כלפי חוץ. סיפרתי להם קצת על מה שהתרחש בימים האחרונים. אורפז אומר, על פ. – אולי זה לטובה שהתפטרתי ממנה. אחר-כך הלכו שניהם להצגה שנייה.

28.8.73. אתמול נסעתי עם אורפז לירושלים. היה מפגש של סופרים ומשוררים יהודים וערבים במוסד ואן ליר לרגל צאת קובץ מתורגם מן הספרות הישראלית – במסגרת רבעון "א-שארק". שם הופיע גם סיפורי הקצר: "פנייה לאליעזר עציוני" בתרגום של אחמד אל-חאג' מכפר יאסיף, אותו היכרתי בפגישה. שוחחנו והיום שלחתי לו את "לא לגיבורים המלחמה" ואת השיר על פתח-תקווה. מחמוד עבאסי אמר לי שהוא מטפל בתרגום הספר לערבית, אלא שצריך הדבר לעבור ועדה. ויש לי הרגשה שהוועדה לא תאשר את התרגום. עם אחמד אל-חאג' הוא דיבר בקשר לתרגום.

פגשתי עוד מכירים – מנחם מילסון, ששון סומך, נסים רג'ואן, יהודה האזרחי, יהודה עמיחי ועוד רבים אחרים. אפילו לחצתי ידו של אהרן אמיר כדי שלא יחשוב שאני כועס עליו, על שהחזיר לי את הסיפור מ"קשת". והאמת שאני כועס עליו.

היכרתי את אנטון שמאס, שעשה רושם קצת מנופח ויהיר, אם כי קרא להפליא את השירים שתרגם מעברית לערבית. את תוכנם לא הבנתי אבל הקריאה היתה מוסיקלית להפליא.

אורפז נמלט על נפשו בגמר הקראת השירים. הנשיא [כנראה אפריים קציר], שניראה כפקיד טורקי גבוה בדימוס, יצא מהאולם, ואני נשארתי לחלק הקל של הערב – תקרובת ושיחה, ואחר-כך נילוויתי אל יהודה עמיחי וחנה אשתו [בת פתח-תקווה שגם היתה איתנו תקופה בעין-גדי], לביתם בימין משה, הצופה אל מול פני הר ציון וחומת העיר העתיקה. נוף מקסים. ובילינו ערב בשיחה מהנה [יהודה עמיחי היה איש שיחה מקסים שאהב הרבה גסויות קטנות ודיבר ללא צביעות וללא צנזורה עצמית אלא באנושיות עמוקה וכמובן קצת ייקית] וחזרתי בשעה מאוחרת לתל-אביב לאחר טיול ברגל מימין משה למרכז ירושלים.

6.9.73. אתמול בערב אצל אורפז. שיחה מלב אל לב על המרפסת, מול הים. הוא נמצא בתקופה של שפע יצירה. מה שמעודד לחשוב, בקשר לעצמי – שעוד תבואנה תקופות טובות לאחר תקופת הרפיון הארוכה.

18.9.73. בליל שישי נסעתי לפתח-תקווה לארוחת-ערב, וחזרתי וישבתי לבד בבית. ראיתי ושמעתי מוסיקה. צלצל אורפז והזמין אותי לנסוע למחרת, שבת, לירושלים. וכך היה. נסענו עם רותי, חברתו, ועם חברה שלה, בלה, גם כן אחות, אשר ניסתה לשדך לי. באנו לעיר העתיקה. הסתובבנו לקנות מרבדים. אחר-כך אכלנו במסעדה קטנה ושוטטנו בעיר. אורפז רצה לבקר בנחלת אחים, ובינתיים הסתובבתי עם שתי הנשים בימין משה משכנות שאננים המשוחזרת. חזרנו לקחת את אורפז, ונסענו לעבר ארמון הנציב. ירדנו בצור בחר אל פינת הר היתים, משם דרך גת שמנים עלינו לאל-טור ולמצפה אינטרקונטיננטל. היתה שעת שקיעה וקצת קריר. חזרנו משם דרך הר הצופים, לתל-אביב. מאחר ולא הכירו את ירושלים, אני הדרכתי אותם גם בסימטאות העיר העתיקה וגם ברחובות העיר וסביבותיה, ולא טעינו אף פעם. [היום כבר לא הייתי מסוגל לעשות זאת כי העיר, רחובותיה וכבישיה, השתנו פלאים]. אורפז נראה זר לגמרי להוויית הארץ, והעיר. ממש כפליט. קשה להאמין שהיה שנים רבות בצבא. הוא גם די קמצן. אבל נחמד ונוח לבריות.

אהוד בן עזר

המשך יבוא