יחיעם ויץ מתנאה בהיותו בן למשפחה ידועה בתולדות היישוב: אביו רענן ויץ וסבו יוסף ויץ היו מראשי תנועת ההתיישבות בישראל. דודו לוחם הפל"מח יחיעם ויץ, אשר על שמו הוא נקרא, נהרג בשנת 1946 בליל הגשרים, בקרב על גשר אכזיב. וכמובן הוא מתנאה בתואר פרופסור גמור באוניברסיטת חיפה. והנה הפרופסור הגמור "המומחה" בהיסטוריה מציע לא לקרוא לשבת ה-7 באוקטובר 2023 "השבת השחורה" כי בשבת השחורה המקורית נהרגו רק חמישה אנשים, אלא "שבת הבדולח" ע"ש ליל הבדולח בגרמניה הנאצית. והעיקר הוא מדגיש לראות את נתניהו לבדו כאשם בשבת הבדולח.
(יחיעם ויץ, "לא השבת השחורה, שבת הבדולח", "אל-ארצ'י", 7.11.23)
ניתן להתווכח אם הרעיון של ויץ לקרא לשבת ה-7 באוקטובר "שבת הבדולח" הוא רעיון טוב או לא. אבל לומר שהאשם בשבת הבדולח הוא לא סינואר ושות', דומה לאימרה שהרשל גרינשפן ולא היטלר ושות' הוא האחראי לליל הבדולח.
אם זו הרמה של פרופסור גמור באוניברסיטת חיפה אנחנו כולנו בבעייה. מכונת הרעל של יחיעם ויץ מעוותת אפילו את השכל הישר.
[אהוד: אבל היא עולה בקנה אחד עם מכונת הרעל של עיתון "הארץ". אם היה כותב כמוך, הם לא היו מפרסמים אותו!]
ומה אסור יהיה לחקור בעתיד?
האייקון של התנועה הפרוטסטנטית, שקמה שוורצמן-ברסלר הכריזה באיום: "בספטמבר נתניהו יישאר בלי צבא, כיאה לדיקטטור שסיים את דרכו הפוליטית."
https://twitter.com/ShikmaBressler/status/1696203509316698308?t=hoYi-uLFim_WaXZ4sEkm4A&s=03)
ב-7 באקטובר יחיא סינואר התקיף את ישראל. האם יהיה מותר לחקור את ההקשר? כמובן שלא.
בנימין מילקובסקי-נתניהו ענה בתגובה לשאלה כי בעתיד אחרי המלחמה צריך יהיה לבחון את הקשר בין המוטיבציה של מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר לגילויי הסרבנות בזמן המחאות נגד המהפכה המשפטית – וכמובן חטף על כך מכל עבר.
כל אדם בר דעת מבין שאחרי המלחמה הדבר ייחקר כי יש חובה לחקור אם היה קשר כזה אם לא. מה שבטוח שהתנועה הפרוטסנטית תנסה בכל כוחה לבלום כל מחקר חופשי בצבא ובאקדמיה שינסה רק להתעסק בשאלה זו.
רוגל אלפר פטריוט ציוני לדוגמה
נשאר תמיד בארץ
רוגל אלפר האקטיביסט הפרו-איסלמי הוותיק תומך הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'האדיסטי, מעלה נקודה כאובה ואמיתית "בשנים הקרובות," הוא כותב, "נחזה בעזיבה של ליברלים רבים, שכבר היו על הקצה בשל ההפיכה המשטרית וכעת החליטו לקפוץ הם לא אחים לנשק אלא להגירה. הם חיים כאן בפחד ובגלות פנימית, כלואים בין הביביזם לאיסלאמיזם, והחליטו, כאנשי הרוח בגרמניה של שנות ה-30, שאדם שקורא נכון את האותות מוכרח להבין שאם לא ינוס – ימות, או ייכלא, או יראה את חייו נטחנים לאבק תחת הריסות טילים וטנקים. 'אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת' לא נשמע להם פטריוטי אלא אידיוטי. הם עוזבים דווקא מפני שאדמתם בוערת."
(רוגל אלפר, "הם עושים את הדבר הרציונלי, ובוחרים ברילוקיישן דווקא מפני שאדמתם בוערת", "אל-ארצ'י", 6.11.23)
למרבה הצער הוא צודק. לאחר המלחמה נראה זרם מסויים של ירידה מהארץ (זו מטרת הערבים להציק תמידית ליהודים שיחושו אי בטחון ויירדו מהארץ. למזלנו הערבים יורדים לא פחות).
ולאחר שכתב זאת זכה אלפר וקיבל תגמול יפה על כך משוקן ונבזלין שעיתונם מעודד ירידה מהארץ, אבל למרבה התימהון מתגלה עובדה מפתיעה. רוגל אלפר הוא פטריוט ציוני שלמרות הכל ולעומת כל שאר היורדים נשאר בארץ.
נכון, רוגל אלפר ראוי לרחמים. יש לו חיים קשים והוא מלין על מר גורלו: "התגרשתי בפעם השנייה. בני הבכור אוטיסט. אני כבר לא מסוגל לחיות בלי לזכור מדי יום שבכל רגע הקורה עלולה ליפול עליי, סתם כך, במקרה, ולמחוץ אותי."
https://www.mako.co.il/video-blogs-rogel-alpher/Article-e0892f36d65c631006.htm
כמובן שכאבא רחום הוא דואג לירידה של בתו מהארץ: "בתחילת החודש טסתי לאמריקה עם בתי בת ה-17 ועם אוגדן עמוס במסמכים," הוא מספר, "שמוכיחים את זכאותה לאזרחות אמריקאית. מול סניף סטארבאקס הבלתי נמנע, בבניין משרדים אפור בעיירה רדומה בווירג'יניה – כשמעברו השני של האשנב ניצבת פקידה עולצת וחייכנית מדי ומשננת באוזניה את שבועת האמונים הדרקונית, המכריזה על מסירותה האינסופית למדינה והנגמרת בהבטחה שלפיה נדריה ניתנים בחסות האל (עוד משלהי המאה ה-19 רואים עצמם האמריקאים כעם הסגולה הנבחר), הניפה בתי את יד ימינה ונשבעה לשכוח את ירושלים, להתנער מכל מחויבות לריבונות אחרת."
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2734140
קשה שלא להתפעל מהאבא הדואג רוגל אלפר. דואג לבתו, אבל קשה להבין כיצד הוא מתאכזר בקהות רגש ובאכזריות רבה לבנו האוטיסט, ובשעה שדאג לבתו לדרכון אמריקאי שתינצל מהסכנה בחיים כאן – הוא לא דאג כלל לבנו האוטיסט והשאירו בלב הסכנה.
בכל מקרה רוגל אלפר הליברלי האנטי-ביביסט נשאר למרות הכל בארץ! כלומר אלפר הוא ציוני פטריוט המהווה דוגמה לרבים. נשאר בארץ ולא יורד ממנה... אין ספק רוגל אלפר ציוני גדול הראוי לרישום בספר הזהב של הקק"ל.
ישראל פלג
החיים הם כל הסיפור – הדיאלוג שלי עם ספרים
"החיים הם כל הסיפור – הדיאלוג שלי עם ספרים" הוא ספר שהוציא לאחרונה ישראל בומפלק-פלג. (85). "בשבילי," אומר ישראל פלג, "כתיבת הספר היתה מסע של סגירת מעגל ודרך יפה להתחיל במלאכת הפרידה. וגם בשביל הילדים והנכדים שאין להם זמן וסבלנות לשמוע, ואחר כך מצטערים על שלא שאלו...
"הספר," הוסיף, "מיועד לשני קהלים, אלה המכירים אותי, ואלה שלא. הקהל הראשון מכיר את הנפשות הפועלות ולקהל השני אולי זה יעשה תיאבון לקריאת ספרים."
ישראל פלג, "החיים הם כל הסיפור", 2023.
https://www.e-vrit.co.il/Author/16816/ישראל_פלג
הספר הוא פרי שנתיים של השתתפותו בסדנאות כתיבה של בית אריאלה בתל אביב עם המנחה, הסופר חיים רכלבסקי-באר. בתשובה לשאלתו למה הוא לא כתב עד היום? ענה כי הסיבה שלא כתב עד היום היא היעדר כאבים. (האם כל סופר כותב רק מכאבים? בהחלט לא).
לאחר שנתיים, מספר ישראל, המרתי את סדנת הכתיבה בסדנת קריאה בחוגי קריאה. והרשימות נכתבו במשך עשרים שנה בחוגי הקריאה. בפרדס חנה-כרכור. כך שנוצר סוג ספרותי מיוחד ומעניין שילוב פרקי חיים וביוגרפיה אישית דרך סקירת יצירות ספרות שקרא. שילוב של יומן קריאה עם פרקים מהחיים.
"אבא ואמא," מספר ישראל (בלי לתת את השם המקורי כפי שראוי בביוגרפיה), גדלו בעיירות בסביבות ביאליסטוק ולמדו בבבית ספר 'תרבות' בית ספר עברי. כך שדיברו עברית. לאחר הכשרה בפולניה עלו ב-1929 לארץ, והתיישבו במגדל. ורק ב-1936 הקימו את המושב 'בית שערים' בעמק יזרעאל. שנתיים לאחר מכן ב-1938 נולד ישראל, וחי במושב 35 שנה עד 1973."
הזיכרון הראשון, זיכרונות מהחיים במושב, הוא נסיעה עם אבא לשדה לעבוד בשדה הדורה. נסעו על סוס ואבא שר: "ארצי הרים הרים וגיא לה," והיה מאושר.
(ככה כך "ארצי הרים הרים וגיא לה")
https://www.zemereshet.co.il/m/song.asp?id=138
ואז אבא חלה ומת. אמרו לו להגיד קדיש, ואחר כך כפו אותו לומר קדיש כל שבת בבית הכנסת במושב למרות שרצה לשחק עם הילדים ולא עם החברים של אבא. הוא היה עושה זאת ומתבייש בפני חבריו. (עמוד 60).
אבא נפטר ב-1946 בהיותו בן 8, אביטל אחותו בת 11 ואחיו הקטן מאיר בן עשרה חודשים.
המושב במסגרת העזרה ההדדית שילם לפועל שיעבוד אצלם, וקיבל מגורים ואוכל. הוא ואחותו נאלצו לחלוב את הפרות 3 פעמים ביום.
בקיץ 1948 נסע עם אברהם מוצ'ניק הפועל לשלול שלל ולבוז בז בכפר מעלול. (כפר פורעים שאנשיו פשטו בשנות השלושים על גבת) אבל כבר כמעט לא נשאר דבר לקחת, הכל נשדד קודם לכן. (מענין מה יכתוב על כך צאצא תושב הכפר עודה בשאראת?)
בנוסף באו חברי המושב גם לספוריה (ציפורי) ומג'דל (היום מגדל העמק). אבל כבר לא נמצא שם שלל רב. אצל הטפלרים היה יותר שלל אורלוגינים אקורדיונים וכו', אבל בני נהלל וכפר יהושע הקדימו, הגיעו ראשונים לשלול בז, ולבני בית שערים כבר לא נשאר הרבה.
במושב בית שערים לא היו רביזיוניסטים כולם קראו "דבר". באחד במאי שרו את "תחזקנה" ואת האינטרנציונל "לא הבנתי מה זה עבדים מזי רעב," מספר ישראל.
את שנת 1949 הוא מכנה "תור הזהב" לראשונה נכנס למושב חשמל. (מעניין בגבת השכנה נכנס החשמל הרבה קודם. בסוף חודש מאי 1933 חוברה גבת לרשת החשמל הארצית של רוטנברג. הוכנס חשמל גם למטבח, לבישול. ולמאפייה).
בגלל הצורך הקיומי לעבוד במשק הלך ישראל ללמוד בכיתות המשך בכפר יהושע ולא בתיכון בקרית עמל. בכיתה י' הפסיק את הלימודים ובתנאי שיאפשרו לו להשתתף בטיולים השנתיים של הכיתה.
בן 23 התחתן עם בת 18 מנהלל.
בגיל 35 הפסיק לעבוד במשק, ובא ללמוד באוניברסיטת חיפה, ואחר כך ללמד. ומאז שלושים שנה היה מגיע אליה במקום היפה בכרמל.
(בשנה הראשונה בה לימד זכיתי ללמוד אצלו "מבוא לסוציולוגיה". ישראל היה מורה מרתק, רחב אופקים ורב ידע שידע לעסוק בנושאים מעניינים שעניינו את תלמידיו. לאחר שנים עם יציאתו לפנסיה במסיבת הפרידה נתתי לו מתנה את דפי הסיכום של השיעורים שהעביר. היום אני מצטער על זה חבל שלא השארתי אותם בידי).
ב-1996 הכיר את נעמה, בת זוגו הנוכחית. מעניין שאת שמה המקורי בניגוד לשמו הוא מזכיר. שם בת זוגו רוטשילד...
כאן הבאתי בקצרה פרטים ביוגרפיים אבל כאמור עיקר הספר ועיקר עניינו עוסק בסקירת עשרות יצירות ספרות שדרכן הוא מספר את סיפורו האישי. זה הייחוד של הספר.
לסיכום, עם סיום קריאת הספר המעניין נכנסתי קצת לדיכאון. באה לי התובנה שמתוך עשרות היצירות המובאות בספר קראתי רק אחת. אבוי איזה אובדן. צר עולמי כעולם נמלה. ואולי זה הכוח של הספר ביצירת הרצון לקרוא.
זכויות נשים
בכיר פלסטיני בטלוויזיה של חמאס: ''אללה מאפשר לגברים מוסלמים לאנוס נשים לא מוסלמיות כדי להשפיל אותן." ''אם נילחם בישראל, נוכל לקחת את הנשים."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=822780&forum=scoops1
בדיוק כפי שעשה מוחמד בנשות יהודים. מה שבטוח שהסטודנטיות הפרוגרסיביות בארה"ב תשמחנה על ההזדמנות.
מתן קמינר האנתרופולוג מייחל למותו ע"י החמאס.
ד"ר מתן קמינר הוא "אנתרופולוג" באוניברסיטה העברית ומומחה באנתרופולוגיה ערבית-מוסלמית. מכיוון שהחמאס הכריז כי מטרתו לרצוח את כל היהודים בעולם ע"פ דברי מוחמד באמנתו סעיף 7, הכריז מתן קמינר: ''אני יהודי ישראלי, אשמח מאוד לחיות בפלסטין חופשית מהנהר עד הים.''
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=822516&forum=scoops1
כיוון שכך נציע לו מיד לעבור לעזה שם יוכל לחיות כרצונו תחת כיבוש ערבי-מוסלמי של החמאס.
נעמן כהן