על  "הכפיל" מאת פיודור דוסטוייבסקי

תרגום – דינה מרקון

עם עובד 2008, 246 עמ'

הגיבור של הרומן "הכפיל" הוא יאקוב פטרוביץ' גוליאדקין, יועץ טיטולארי במשרד ממשלתי בעיר פטרבורג. הוא רווק, גר בדירת חדר, כשמאחורי מחיצה שוכן השרת שלו פטרוקה. בבוקר, לפני לכתו למשרד, מונה גוליאדקין את 750 הרובלים, שלאורך הסיפור הוא מפזר אותם על מרכבות שמחכות לו ערבים שלמים, על מסעדות, על קניות במרכז המסחרי וכד'. בראש המשרד הממשלתי הנ"ל שולט "הוד מעלתו", כנראה, השר, וכן, אנדרי פיליפוביץ' מנהל מדור, ולדימיר סימיונוביץ' אחיינו, שהועלה בדרגה. פקיד נוסף, גם כן מנהל מדור, הוא אנטון אנטונוביץ' סטוצ'קין. לאורך כל הסיפור מרומזים עניינים לא כשרים שהיו לו עם טבחית גרמנייה בשם קרולינה איוונובנה, ועם קלרה אולסופייבנה בתו של הנגיד אולסיפיי איוונוביץ' ברידייב, שדרגתו יועץ מדיני. מוכרחים לציין שלאורך כל הרומן לא מוזכר אפילו רסיס של ליבידו מצד גוליאדקין, אדרבה, לדעתו, האישה צריכה לציית לבעל, כשהוא אדיש לחלוטין כלפיה בכל הנוגע לאהבה – ימיו של ז'אן ז'אק רוסו – חלפו ואינם! (עמ' 216).

לשמות הרוסיים יש שלושה רכיבים: השם הפרטי, שם האב, שם המשפחה, וגם שמות חיבה, ואני מבקש פטור ברשימה זאת מלהזכיר את כל ההרכב הזה. 

ובכן, גוליאדקין שמח וטוב לב מוזמן לארוחת צהריים חגיגית בביתו של הנגיד אולסיפיי. כדי לא לרעוב (הארוחה מתחילה בארבע אחרי הצהריים), הוא מנשנש משהו במסעדת יוקרה. ובכניסה לבית המארח, השרת מודיע לו שקיבל הנחייה מבעל הבית לא להכניסו לארוחה ולאירוע (יום הולדת של הבת, קלרה).

גוליאדקין המום! הוא מסתתר במסדרון הקר (כל האירועים ברומאן מתרחשים בסתיו ובחורף הפטרבורגי – גשם ושלג). לאחר קרוב לשלוש שעות הוא מתפרץ לבית, דורך על אנשים, מבקש לברך את קלרה, אבל הוא מתגמגם, ועיניו כלות כשהיא רוקדת עם ולדימיר. בסופו של דבר, הוא מגורש, ובדרך הארוכה לביתו בגשם ובשלג, הוא פוגש שלוש פעמים בזר, שמסתבר לו שהוא הכפיל שלו. זה נכנס לדירתו, ופטרושקה מקבל אותו כאילו זה גוליאדקין עצמו. לכפיל קוראים בדיוק בשמו של גוליאדקין, והוא יושב במשרד על כיסאו של פקיד שנפטר. גוליאדקין מזמין את הכפיל לביתו, מציע לו אוכל, אלכוהול ומקום לינה, ואפילו מציע לו להשתכן אצלו בקביעות. למחרת הכפיל נעלם, ובמשרד הוא מפנה כלפי גוליאדקין "האמיתי" יחס אדיש, ואפילו טינה. הוא נגעל מלחיצת היד של גוליאדקין, ומנגב את ידו בסלידה במטפחת. מסתבר שהכפיל מקורב להוד מעלתו, ויוצא בשמו לשליחויות ולמטלות סודיות.

בהמשך מסופר על מסכת של התעללויות של הכפיל כלפי גוליאדקין: מזמין על חשבונו עשרה כיסונים במסעדה, וגם כוסות שוקולד חם –וגוליאדקין נאלץ לשלם.

סיפור הכפיל מוביל את הגיבור לאבסורד כאשר הוא דורש מפטרושקה השרת להביא מכתב עבור הכפיל (ששמו כשם גוליאדקין), ולהיוודע מהי כתובתו. הוא מקבל מכתב שבו הוא מואשם שהסתבך עם הגרמנייה קרולינה איוואנובנה.

גלויאדקין עושה מאמצים להתקבל אצל הוד מעלתו, או לפחות אצל אנטון אנטונוביץ' כדי לתנות את צרתו בעניין הכפיל, אך הוא תמיד מתגמגם, ומדבר לא לעניין. מעניין שקלרה אולסופייבנה כותבת לו מכתב, בו היא מתלוננת שמשיאים אותה בניגוד לרצונה, וכי היא מוכנה לברוח עם גוליאדקין. למכתב הזה גוליאדקין איננו משיב, אבל בינו ובין עצמו הוא מבין שחטיפת נערה מבית הוריה הוא פשע.

יש רמזים שגוליאדקין מפוטר ממשרתו. בסוף הרומן מכניסים את גוליאדקין לבית הוד מעלתו, אבל כשהוא משווע לעזרה, מגרשים אותו. הוא מגיע שוב לביתו של הנגיד אולסופיי, מתחבא מאחורי ערימת עצי הסקה, ודווקא הכפיל פונה אליו בבקשה שייכנס, כי כולם רוצים את טובתו. הוא אפילו מנשק את גוליאדקין (נשיקת יהודה איש קריות!) לבסוף נכנס רופאו של גוליאדקין, והוא מובל אל כרכרה, שבה מבטיחים לו להביא אותו לדירה ממשלתית, עצי הסקה, משרת. גוליאדקין צועק כאשר הוא מבין את מצבו (נרמז שהוא מובל לבית משוגעים).

לאורך כל הסיפור חשתי שיש כאן רמזים לעולם האבסורדי של גוגול, ובאמת ב"אחרית דבר" מזכיר פרופ' עמינדב דיקמן שכאשר קראו את הרומאן נקרסוב, בילינסקי וטורגנייב הצביעו על כך שיש בו "התכתבות" עם "החוטם" ו"האדרת" של גוגול, המבקר ויסריון בילינסקי הציע לדוסטוייבסקי לקצר את הרומאן, והנוסח שבידינו הוא אמנם הנוסח המקוצר, אולי משום כך נראה לי מאוד מבולגן. מסתבר שדוסטוייבסקי עצמו חש ש"הכפיל" הוא כישלון, אבל חשב שיש בו הגיגים שראויים לתשומת לב.

כמו רבים מגדולי הסופרים גם דוסטוייבסקי היה שונא ישראל – הוא חיבר דרמה בשם "יענקל היהודון", וברומאן שלנו אחד הגיבורים בשם איוואן סמיונוביץ' מוזכר כמלווה בריבית כמו הז'ידים (עמ' 161).

אני מניח שהקוראים מבינים מה דעתי על רומאן זה.

משה גרנות