במלאת 8 שנים למותו בגיל 94
מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב
יצחק אורפז ביומנים שלי
מתוך יומן 2010
4.11.10. פגישה קצרה בצהריים עם אורפז במקום יום שלישי שלא היה נוח לו ואולם הוא טרם כיוון את שעון היד שלנו לשעון החורף ולכן חיכה לי כבר מעשר וחצי במקום אחרת עשרה וחצי כך שהפגישה הפעם היתה קצרה.
9.11.10. לפני הצהריים אני נפגש עם אורפז ומביא לו את הקטע מדבריו שרשמתי ביומן שלי על חלקו בקרב על עמק הירדן ב-20 במאי 48'. תחילה היו לו היסוסים, אבל מאחר שהדברים מובאים מפי, הוא מסכים שאפרסם אותם.
16.11.10. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". שכח את התרגזותו בטלפון אתמול על כך שהבאתי את דבריו על התותחים בפורייה במכתב העיתי שהשארתי לו בתיבת הדואר כאשר שכח שאישר לי את הפרסום ואמר שאין לו מה להוסיף. הפעם דיבר ארוכות על המיתולוגיה היוונית וסיפר לי מחדש פרקים ממנה על פקעת אריאדנה והמינוטאואר ואודיסאוס. הוא מספר בחיוניות רבה כאילו זה חלק מהביוגראפיה שלו, ואולם נדמה לו כל הזמן שהוא מבלבל בפרטים. אחר-כך חזר וסיפר לי את כל המעשה של פגישתו עם משה מנשה, אביה של כרמלה מנשה, כאשר שהה באי קוס לצורך כתיבה. זה היה "ספטמבר השחור" בירדן, שעליו נודע לו רק מפי משה מנשה.
אורפז אינו מניח לי להשחיל מילה בדבריו, ואם אני מצליח, אני חש שאינו מקשיב כי הוא כל הזמן במצוד אחר שמות ומילים שברחו לו ואני צריך להזכיר לו אותם. בסוף הוא אומר לי שאני אדם מסוכן כי יש לי תכונה להקשיב כל הזמן ובכך אני מפתה אותו לדבר ולספר לי כל מיני דברים. לא רציתי לצער אותו ולכן לא אמרתי לו שאני מקשיב לו רוב הזמן כי הוא כמעט שאינו נותן לי לדבר ואינו מקשיב לי.
23.11.10. לפני הצהריים פגישה עם אורפז. לדבריו, הקצין הבריטי, או הרב-סמל, היה אומר להם, לחיילים:
There is the right way and the wrong way and the army and you should take only the army way.
באחת השנים הגיע ללונדון, ללא אמצעים רבים, כדי לברר אם יוכל לעשות דוקטוראט באוניברסיטה של לונדון על הצליין החילוני למרות שאין לו מ"א. לדבריו פגש פרופסור בשם סטיין שהתייחס מאוד בחיוב להצעתו ואף ביקש ממנו להגיש תמצית שלה, אולם בשובו לארץ התברר לו שאת המילגה של הבריטיש קאונסיל קיבל מישהו אחר, והוא דווקא שמח כי אחרת איך היה ממשיך לשלם דמי מזונות לשתי משפחות?
יום אחד עמד בלונדון לפני דוכן של חנות ירקות ועשה חשבון מה הוא יכול לקנות ובכמה כדי שיספיק לו לימים הקרובים. נראה שהיה שקוע בחישובים זמן כה ממושך, עד שהירקן ניגש אליו ואמר לו:
If you want to see the monkey's ass – go to the zoo!
ואכן הוא קיבל את העצה והלך לבקר בגן החיות את הקופים הנחמדים שחיקו כל תנועה שלו.
24.11.10. אחר-הצהריים אנחנו נוסעים באוטובוס ובמונית לתיאטרון ירושלים לטקס חלוקת פרס א.מ.ת בערב בנוכחות נתניהו ראש הממשלה. הטקס עומד כולו בסימן כרמלה מנשה, שגם דוברת בשם הזוכים. אגב, בבואנו אני פוגש אותה עם אביה ומספר לה על ביקורו של יצחק אורפז באי קוס וכיצד אירח אותו אביה, ואחר-כך מסר לה ד"ש ממנו.
לא היא ולא אביה זוכרים דבר מכל זה, אבל כשאני מציג את עצמי הוא מיד שואל לשלומי וחוזר על שמי כאילו היינו מכרים ותיקים. כרמלה דווקא זוכרת מיד אותי ואת "התלם הראשון" בעקבות התוכנית שעשתה איתי בשעתה בפתח תקווה.
[אהוד: בשעתו אכן כרמלה באה עם אביה במסגרת עבודתה ב"קול ישראל" לפתח תקווה ושם ריאיינה אותי, ליד מקום הבאר הראשונה בפינה הדרומית-מערבית של גן המייסדים, על תולדות המושבה. חיפשתי בגוגל פרטים על קשר משפחתי שלה לאי קוס ולא מצאתי, גם לא על אביה. היא נולדה בעיראק וגדלה ברמת גן ובשום מקום לא כתוב על קשר משפחתי שלה לאי קוס.
לטקס חלוקת הפרס באנו כמוזמניה של המשוררת ש. שפרה, שבריאותה כבר היתה רעועה והיא היתה על כיסא-גלגלים].
30.11.10. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא נראה קצת שפוף. אחד הפירות היחידים שמותר לו לאכול, מנגו, כבר לא נמצא בחנויות. פרי הדר אסור עליו והוא חש שחסר לו סידן בעצמות.
אני מלווה אותו ואנחנו יושבים בשמש כרבע שעה על ספסל בפרישמן מול מסריק.
21.12.10. לפני הצהריים אני נפגש עם אורפז ב"שיין" והוא מביא לי הפתעה, את ספרונו החדש "נגיעות" בהוצאת אבן חושן. הספרון העבה יצא יפה מאוד וממש מתבקש להיות ספר מתנה של קוראים, בייחוד צעירים זה לזה. יום אחד הוא יהיה לרב מכר וישרוד אולי יותר מאשר ספרים אחרים של אורפז, שקצת קשים לקריאה. אני אתן על הופעתו ברכה לגיליון יום חמישי הקרוב:
לחברנו יצחק אוורבוך-אורפז היקר
ברכות לצאת ספרך החדש הנהדר
"נגיעות"
בהוצאה שהקפידה על הדפסתו כעל שכיית חמדה
ותענוג להחזיקו בידיים ולקרוא בו
הוצאת אבן חושן, רעננה 2010
בעמ' 4 בספר כתוב: "ספר זה נדפס ב-40 עותקים ממוספרים – לא למכירה"
ועל דש הכריכה מאחור: "'נגיעות' של יצחק אוורבוך-אורפז התפרסמו
בכתב-העת האינטרנטי 'חדשות בן עזר'
מדי שבוע בין ינואר 2008 לינואר 2010.
תודה מיוחדת למרים אהרוני שניקדה את כולן."
ובאמת שמחתי על הספר כאילו היה זה ספר שלי, שהרי הייתי שושבינו. אני השפעתי על יצחק לכתוב ב"חדשות בן עזר" את הטור השבוע "נגיעות" במשך כשנתיים, וככה נולד הספר, גם לאחר שיצחק חש שמיצה את הז'אנר הזה ומוטב שלא לרדת ברמה.
אחר-כך אני מספר ליצחק על החווייה שעברנו בטקס החינה של המשפחה המרוקאית. כל דבר מזכיר לו כמובן מיד את עצמו. בשעתו הוזמן בדרכון בדוי לסיור של עיתונאים ישראליים במרוקו, דומני שהבאתי את תצלום הדרכון באחד הגיליונות של המכתב העיתי, אלא שבאמצע חלה והיה נאלץ לחזור מיד ארצה. מכל מקום הוא התרשם מהמרוקאים ההרריים, הברברים, ומאצילותם, ואפילו כתב שיר על כך. אני כבר לא זוכר אם גם טען שזה קשור בצליין החילוני. אבל מה שכן סיפר הוא שבאחת מתחנות חייו, הוא היה אז עדיין בצבא, חש צורך עז באישה ולא היתה לו, ובשדרה, דומני שדרות נורדאו, פגש אישה נעימה, מתברר ממוצא מרוקאי, ונקשר ביניהם שיחה. כרגיל אצל אורפז מדובר בשיחה בעלת מימד רוחני ולא פשוט, אלא שהאישה טרחה ליידע אותו שהיא מפרנסת בן קטן ועל כן יהיה צורך בתשלום. הוא הלך עימה לדירתה, בקומה קרקע, שהיו בה שתי דלתות כניסה, באחת, שאותה פתחה, היה הבן הקטן וגם אביו, בעלה, ששמר עליו, והשנייה הובילה לחדר עם מזרון על הרצפה שעליו שכב איתה ונהנה מאוד כי היא השתדלה שיבוא על סיפוקו וגם נתנה לו מיספר טלפון שלה, ולאחר ימים לא רבים טילפן אליה והיא באה אליו ושוב היתה טובה מאוד כלפיו, וגם היתה יפה, וזה הניסיון שלו עם המרוקאיות, שנרשם מאוד לזכותן. מתברר שהיו לא מעט תחנות בחייו שבהן נזקק לזונות. הסיפור בפריס ביציאה מהאופרה. והסיפור במדריד כאשר סומם ונשדד בחדרו בפנסיון ברחוב דולסינאה.
21.12.10. ההקדשה שכתב יצחק בעותק "נגיעות" שהביא לי:
לאהוד היקר
דפים שמוכרים לך
(ראה קיפול אחורי)
שלך
יצחק אא
21.12.2010
ובקיפול האחורי נכתב:
"נגיעות" של יצחק אוורבוך-אורפז התפרסמו
בכתב-העת האינטרנטי "חדשות בן עזר"
מדי שבוע בין ינואר 2008 לינואר 2010.
תודה מיוחדת למרים אהרוני שניקדה את כולן.
28.12.10. בבוקר פגישה כרגיל ב"שיין" עם אורפז. הוא נהנה מכך שאנשים שהכירו את ה"נגיעות" שלו מהמכתב העיתי מבקשים לרכוש את הספר ואינם יכולים. חזר שוב על סיפורים שכבר שמעתי ממנו, בהם על העיתונאי-הסופר יגאל סרנה מ"ידיעות אחרונות", שכתב כתבה, בעקבות ראיון עם יצחק לאור, לצאת ספרו של יצחק "הכלה הנצחית", למוסף לספרות של זיסי סתוי, ואולם לספר כמעט שלא התייחס אלא למיטבח העלוב והמיושן בדירתו של יצחק, שכנראה גם את תצלומו הביא בכתבה. יצחק שלח מכתב תגובה נזעם ואולם זיסי הפציר בו שלא לפרסמו, ואכן במרוצת השנים התברר שיגאל סרנה הוא מעריץ של יצחק, ואף כתב ש"מסע דניאל" השפיע עליו ועל בני-דורו.
יצחק חי את הצלחות העבר שלו ומשעשע את עצמו כי שמונת הספרים שלו שיצאו לאור לאחר מותו יחזירו אותו לקדמת הבמה של הספרות וקהל הקוראים העברי. הוא אינו מבין שדווקא "נגיעות" עשוי להיות פופולארי וגם מכיר יותר מכל ספריו הקודמים. לדבריו בגלל התחייבותו לקיבוץ המאוחד ולעמוד בראשו עוזי שביט, הוא אינו יכול להוציא בחייו ספר מסחרי שיימכר בחנויות.
אהוד בן עזר
המשך יבוא