עם בּרבּר ומהלר
מגיע להיכל התרבות, לקונצרט ראשון במנוי החדש שלי בסדרה של שתיים בצהריים בימי שישי, לאחר שנשבר לי מהמנוי הקודם במוצ"ש שהפך קשה להגעה במונית בגלל ההפגנות.
המקום החדש שלי בשורה 16 כיסא 27 בגוש ג'. קצת צפוף ולפניי יושב בחור צעיר גבוה עם בלורית שחורה גבוהה שמסתיר לי את מרכז הבמה וכל הזמן מתנועע ימינה ושמאלה ואני אחריו.
מנהל הבמה יוצא עם מיקרופון ומודיע שאם תהיה אזעקה יש להישאר לשבת במקומות.
ההיכל מלא עד אפס מקום, למרות המלחמה. הרוב קשישים, כלומר צעירים ממני. מרבית היושבים (בעיקר היושבות) משחקים בטלפונים החכמים שלהם וחלקם אף מפעילות אותם במהלך הקונצרט.
מאחר שזה הקונצרט הראשון של הסדרה בעונה הוא נפתח בנגינת "התקווה" כאשר הפעם גם הקהל שר יחד עם התזמורת, כאשר כולם נעמדים על רגליהם. כמו תמיד, מרגש, בייחוד בימי מלחמה.
אני לא מתפעל מהיצירה הראשונה, קונצ'רטו משנת 1941 לכינור ולתזמורת אופ' 14 לסמואל ברבר (1910-1981). המנצח הוא ג'אנדראה נוזדה האיטלקי בן ה-60 והסולן הוא הכנר הקנדי בן ה-53 ג'יימס אהנס. הכנר מצויין אבל המוסיקה לא מדברת אליי ואין לי מה לומר עליה. כך גם ההדרן הארוך.
בחלק השני מנגנים את הסימפוניה מס' 4 בסול מז'ור משנת 1901 של גוסטב מהלר (1860-1911) עם הסולנית בפרק הרביעי והאחרון, אנה דניסובה. כמעט שעה של מוסיקה מדהימה וסוחפת. הניתוח של היצירה בתוכנייה הוא מקצועי מדי ולא כל כך מובן לי. אבל מהלר היה גאון והיצירה שלו נהדרת. לא משעמם אף רגע, ולא מרדים למרות שעת אחר-הצהריים. מעברים מפתיעים, רגעי חגיגה של כלי ההקשה יחד עם התזמורת כולה. ממש מרגש. וכך גם הזימרה של הסולנית הרזה בפרק האחרון "החיים השמיימיים מתוך 'קרן הפלאים של הנער'" הפותח במילים: "על שמחות שמיימיות נתענגה / מהבלי העולם נסתייגה" (דף מצורף לתוכנייה בשלוש שפות, אנגלית, גרמנית ועברית. תרגום מגרמנית עדה ברודסקי). והצלילים המופלאים מלווים אותך עוד שעות רבות לאחר שהקונצרט נגמר.
הקהל מגיב בתשואות רמות כאשר הסימפוניה מסתיימת ונמוגה בדומייה מדהימה.
[ליתר ביטחון חיפשתי ומצאתי ביו-טיוב ביצוע של הסימפוניה בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין עם התזמורת הסימפונית של וינה].
אהוד בן עזר