* אל נפקיר אותם שוב – מדינת ישראל הפקירה את יישובי הנגב המערבי. היא הפקירה אותם במשך למעלה מעשרים שנה, שבהן הותקפו ברקטות והמדינה לא העניקה להם את ההגנה הטובה ביותר. ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. במקום לתקוף, התמכרנו להתמגנות, לממ"דים, לגדרות ומכשולים וכיפות ברזל. היא הפקירה אותם כאשר המחבלים הציתו את שדות הנגב המערבי והמדינה הסכימה לכך, הבליגה והכילה. היא הפקירה אותם כאשר אפשרה למפלצת הטרוריסטית הזאת להתפתח כמעט באין מפריע ולהגיע ליכולות הטבח הנוראות. היא הפקירה אותם כאשר קנתה שקט בפרוטקשן שבכספיו חמאס בנה את המפלצת. היא הפקירה אותם בעסקת שליט, שבנתה את שלד תשתית הטרור שהיכה בהם. היא הפקירה אותם בכל פעם שנגררה בלית ברירה ל"סבב" ובמקום שהמטרה שלה תהיה לנצח ולהכריע, המטרה שלה היתה להגיע להפסקת אש, מה שקרה כאשר זה היה נוח לאוייב. היא הפקירה אותם במחדל המדיני, המודיעיני והמבצעי (בסדר הזה) הקולוסאלי שהוביל לטבח. היא הפקירה אותם כאשר לא ידעה לבלום את הפלישה הרצחנית ובכך שצה"ל לא הגיע ליישובים לעצור את הטבח והם הופקרו לשעות על שעות של רצח המוני, אונס וחטיפות.
אסור לנו להפקיר אותם שוב. אם המלחמה תסתיים בפחות מניצחון מוחץ וחד-משמעי; בלי מיטוט חמאס, בלי הפלת שלטון חמאס, בלי חיסול צבא חמאס, בלי פירוז הרצועה, בלי יצירת רצועת ביטחון לאורך הגבול בעזה, שכל פלשתינאי שייכנס לתוכה – דמו בראשו, בלי השתלטות קבע על ציר פילדלפי מורחב, בלי חופש פעולה מלא של צה"ל וכוחות הביטחון ברצועת עזה, תהיה זו הפקרתם, אולי הסופית, בידי המדינה.
 
* שאלה לאנשי קמפיין הכניעה – והיה, ונקבל את עצתכם, ניכנע לחמאס ונפסיק את המלחמה, נוציא את צה"ל מרצועת עזה ונשחרר את כל המחבלים שבידינו תמורת החטופים. שלטון חמאס יתחזק יותר מאי פעם, יתעצם מחדש ויתקוף אותנו שוב. האם גם אז תאמרו שנתניהו חיזק את חמאס כדי להחליש את רש"פ?
 
* המחליף של המחליף של המחליף – אני שומע את החוכמולוגים שמסבירים את חוסר התוחלת שבסיכולים הממוקדים. הרי במקום מי שנחסל יבואו אחרים, לא פחות מסוכנים ממנו.
אם נחסל ארכי-טרוריסט, נקרא לזה "תמונת ניצחון" ונלך לישון – הם צודקים. אבל צריך לחסל אותו, ואת מי שיחליף אותו, ואת המחליף של המחליף שלו, ואת מי שיחליף את המחליף של המחליף שלו. מלחמה בטרור אינה זבנג וגמרנו. היא צריכה להימשך כל הזמן, ללא לאות. כשמנהיגי הטרור לא יוכלו לישון שני לילות רצופים באותה המיטה, והאנרגיה שלהם תופנה להימלטות והישרדות, היא תבוא על חשבון האנרגיה המושקעת בפיגועים.
 
* כשישראל מורתעת – במשך שלושה חודשים עקורים תושבי קו העימות עם לבנון מבתיהם. בינתיים, כמות אדירה של בתים נפגעו מירי חיזבאללה. צה"ל הקים, למעשה, רצועת ביטחון ריקה מתושבים – בתוך שטח ישראל. אחד מעקרונות הברזל של תורת הביטחון הישראלית – העברה מהירה ככל האפשר של המלחמה לשטח האויב, קרס. ישראל עושה הכול כדי להימנע מפתיחת חזית שנייה, למרות שבפועל החזית השנייה קיימת. היא נפתחה מזמן בידי חיזבאללה.
תורת הביטחון של ישראל מבוססת על הרתעה, כדי למנוע את המלחמה הבאה, והכרעה אם ההרתעה תיכשל וישראל תותקף. ההרתעה הישראלית לא עבדה. האוייב תקף. ומה עם ההכרעה? אין ניסיון להכריע. למה? כי ישראל מורתעת מחיזבאללה.
אם ישראל לא תסיר את האיום – נאבד את הגליל. אם זה יקרה, חלילה, קשה למצוא מילים כדי לתאר את גודל האסון הלאומי. לא נוכל להסיר את האיום ללא פעולת מחץ נגד חיזבאללה, כולל תמרון קרקעי.
מדוע אנו מהססים? בשל החשש מארסנל הטילים והרקטות שלהם, שעלול לגרום להרס והרג חסרי תקדים בישראל (זה לא תרחיש ודאי, אך הוא ריאלי ואין לזלזל בו).
החשש מוצדק. אבל הארסנל הזה יתקיים ויגדל גם אם לא נפעל. והוא קיים כדי לתקוף את ישראל. מתי? בעיתוי המתאים להם, שהוא לבטח הפחות מתאים לנו. בשעת חולשה ישראלית או כשנהיה מופתעים. והמתקפה הזאת תלווה מתקפה קרקעית נוסח 7 באוקטובר, בידי כוחות חיזבאללה היושבים ליד הגבול, אם לא נחסל אותם. ואולי טבח כזה לא יהיה כי היישובים לא יחזרו. ישראל כמדינה ריבונית אינה יכולה להשלים עם איום כזה. מדינה ריבונית חייבת לעצם קיומה את היכולת לקבל החלטות קשות ולשלם מחיר כבד היום, כדי לא לשלם מחיר כבד שבעתיים בעתיד. אסון 7 באוקטובר קרה כי היינו מורתעים מחמאס. לא למדנו דבר?
 
* שטח ריבוני תמורת אשלייה של שקט – נסראללה מכריז, שלא יכנס למו"מ עם ישראל על הגבול בין המדינות, עד תום המלחמה בעזה. ישראל לא אמרה דבר פומבי בנדון. אבל כאשר עושים 1+1 מצטיירת תמונה מדאיגה, שעל פיה ישראל מנסה לרצות את ארגון הטרור הרצחני, במסירת שטחים ריבוניים שלה ללבנון, והוא מהתל בה ומעמיד תנאים.
כשמדובר על קביעת הגבול, הכוונה לנסיגה ישראלית בהר דב. תקציר הפרקים הקודמים: בשנת 2000 ישראל נסוגה מלבנון בהסכם עם האו"ם. ישראל הסמיכה את האו"ם לקבוע את קו הגבול והתחייבה מראש לכבד את המפה שיצייר. ואכן, ישראל קיבלה ללא תנאי את סימון הגבול, גם כאשר היתה חלוקה עליו וגם כאשר נפגעו אינטרסים שלה, כמו שטחים חקלאיים של יישובים ישראלים, שהאו"ם קבע שהם בשטח לבנון.
כשישראל נסוגה מלבנון ונסראללה חיפש אמתלה להמשך התוקפנות והטרור, הוא המציא סכסוך גבול מדומיין בהר דב (חוות שבעא). מדובר בשטח ריבוני של ישראל, שרק במשאל עם או בתמיכת 80 ח"כים ניתן לוותר עליו. מי הסמיך את הממשלה לשאת ולתת על שטחיה הריבוניים, מתוך רצון לקנות שקט בגבול, כאילו לא היה 7 באוקטובר ולא למדנו כלום? סתם, שטח ריבוני של ישראל לנסראללה, כפרס לטרור.
כבר מיספר שבועות מדובר על כך, ולא נשמעה ולו הכחשה קלושה מצד הממשלה.
 
* הפעילות שלא נעשתה ברש"פ – ההבדל בין מצב הביטחון ברש"פ ביו"ש למצב בעזה לא נובע מכך שברש"פ שולט פת"ח ובעזה – חמאס. הרי אנו זוכרים את מתקפת הטרור הנוראה בסוף שנות התשעים ובעיקר בתחילת שנות האלפיים מיו"ש ומעזה, כאשר שניהם היו רש"פ בהנהגת פת"ח. ההבדל הוא שביו"ש ביצענו את מבצע "חומת מגן" להשמדת תשתיות הטרור וחשוב יותר – החזרנו את חופש הפעולה של צה"ל, שב"כ וכוחות הביטחון וברצועת עזה לא. ביו"ש הגענו לביתו ולמיטתו של המחבל לפני שהוא הגיע לפגע בישראל ובעזה לא. וכך, בעזה צמחה מפלצת הטרור, הרקטות והמנהרות וביו"ש לא. ובכל זאת, הנה, רק השבוע התגלתה מנהרה בדרום הר חברון. ובג'נין, טול כרם ומוקדים נוספים ברש"פ צמחה מחדש תשתית טרור. איך זה קרה?
בשל אותה התמכרות לשקט ואותה רתיעה מחמאס, לא מימשנו באסרטיביות, אקטיביות ונחישות את חופש הפעולה שלנו. חששנו מתגובת הרש"פ ויותר מכך, מהתגובה מעזה.
בשלושת החודשים האחרונים, צה"ל פועל ברש"פ בעוצמה גדולה ופוגע קשות בטרור. מדוע זה לא נעשה קודם לכן? בשל אותה רתיעה.
 
* ההגנה הרעה ביותר – מתוך מאמר פרשנות של רון בן ישי: "... בשני הגבולות, גם בצפון וגם בדרום, ייבנו חומות הגנה שימנעו ירי טילי נ"ט וצליפות בכינון ישיר לעבר היישובים וצירי התנועה. בגבול הצפון יוקם מכשול נגד חדירה של חוליות, כמו זה שקיים בגבול עזה, מהחרמון עד ראש הנקרה... משרד הביטחון החל בפרויקט בניית חומת ההגנה מפני נ"ט וצליפות."
האם זה הלקח מטבח 7 באוקטובר? הרי הטבח נעשה בתקופה שבה ישראל היתה ממוגנת יותר מבכל תקופה בעבר. גדר הביטחון, המכשול התת-קרקעי, ממ"דים, כיפות ברזל ורואה יורה – מיגנו את עצמנו לדעת. והכל קרס במחי טויוטות ודחפורים שהסירו הכול כמו היו זבוב טורדני וטבחו כאוות נפשם. האם זה הלקח מנפילת קו בר-לב במלחמת היום הכיפורים? האם זה הלקח מנפילת קו מאז'ינו בגבול צרפת-גרמניה במלחמת העולם השנייה? ההגנה הטובה ביותר היא התקפה. ההגנה הרעה ביותר היא התמגנות. זה אחד הלקחים המרכזיים שיש להפיק מהטבח בנגב המערבי.
אלברט איינשטיין: "אי שפיות היא לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות."
 
* הנחת עבודה: נופתע – אילו הופתענו ב-67' בידי שלושת הצבאות שנגדם נלחמנו, כפי שהופתענו במלחמת יום הכיפורים, מדינת ישראל הייתה מבותרת בתוך שעה לכמה חלקים והסכנה לקיומה היתה מיידית. למזלנו, בהפתעת מלחמת יום הכיפורים, 1973, הגבולות היו אחרים. אחרי מלחמת יום הכיפורים נשבענו שלעולם לא נופתע כך בשנית. זה היה הדיבור הרווח גם בשיח של חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים לפני שלושה חודשים. ואז הופתענו, ונחת עלינו האסון הכבד ביותר בתולדות המדינה.
איננו היחידים שהופתענו. ארה"ב הופתעה בגדול בפרל הארבור, אולי אם כל ההפתעות. בריה"מ הופתעה במבצע "ברברוסה" – הפלישה הנאצית לשטחיה.
עלינו לעשות הכול כדי לא להיות שוב מופתעים, אבל הנחת העבודה שלנו חייבת להיות שעוד נופתע. ולכן, אסור לישראל לעולם לוותר על עומק טריטוריאלי ועל גבולות בני הגנה. מתקפת טרור כמו 7 באוקטובר ממדינה פלשתינאית עצמאית ביו"ש, תעלה לנו באלפים רבים של נרצחים, אולי רבבות. אסור לנו לעולם לאפשר מציאות כזו.
הירדן חייב להיות גבולה המזרחי של ישראל. שום צבא זר לא יהיה ממערב לירדן. אוטונומיה מפורזת בשטחי A ו-B – כן. מובלעת ירדנית מפורזת באותם שטחים – בוודאי. אבל ריבונות על בקעת הירדן רבתי הכרחית בדיוק כמו הריבונות על הגולן שחייבת להיות נצחית.
 
* ילד הכאפות של המזה"ת – ישראל נמנעת, לפחות עד כה, מהשתלטות על ציר פילדלפי, מחשש לעימות עם קהיר. מצרים העלימה עין, במקרה הטוב (או הנאיבי) מאוטוסטרדת הברחת האמל"ח והמלט לחמאס דרך ציר פילדלפי ומתחתיו לאורך כל השנים מאז נסיגת ישראל ב-1994 והשלמתה בהתנתקות ב-2005, תחת הנשיאים מובארק, מורסי וא-סיסי, בלי חשש לעימות עם ישראל. האם גם אחרי 7 באוקטובר אנחנו ממשיכים להיות ילד הכאפות של המזה"ת?
 
* דבר המרגלת – המרגלת ענת קם פירסמה ב"הארץ" פשקוויל תחת הכותרת: "רוח 'אם תרצו' מרחפת מעל אוניברסיטת תל אביב." זה סיקרן אותי. מה היא תספר? שהאוניברסיטה רודפת אחרי סטודנטים שמתחו ביקורת על המלחמה?
ובכן, היא מספרת על ראש חוג ששיגר לתלמידים "המלצה" לא להיכנס לשיעורים עם חומרים שיכניסו את המלחמה ללימודים. מעניין, באילו חומרים מדובר? שמא בסיסמאות הקוראות למחוק את עזה, להטביע את עזה, מוות ל... וכו'?
לא. "חולצה עם כיתוב 'להחזיר אותם הביתה' או 'יחד ננצח', או דיסקית."
כמובן שדבריו עוררו כעס בקרב הסטודנטים. ועל מה מלינה המרגלת? על כך שבמקום לגונן ולהצדיק את ראש החוג, האוניברסיטה ונשיאה הוציאו הודעה שבה הבהירו שהם "מבטאים בדרכים שונות בתוך הקמפוס ומחוצה לו את הזדהותנו עם חיילות וחיילי צה"ל, עם חללינו, עם החטופים והחטופות, עם המפונים, עם הפצועים ועם כל נפגעינו."
אוי אוי אוי. איזו אוניברסיטה פשיסטית. מזדהה עם החיילות והחיילים ועם החטופות והחטופים. נורא. איזו צביעות, מצד אחד אנו מזדעקים כאשר נשיאות של אוניברסיטאות יוקרה בארה"ב מסבירות את האמת הברורה, שקריאה לג'נוסייד ליהודים היא לגיטימיות, כלומר "תלוי בקונטקסט", בעוד אצלנו, שומו שמיים, האוניברסיטה הפשיסטית מזדהה עם החטופות והחטופים שפלשו לעזה.
 
* מרצון – כאשר תועמלני הימין הרדיקלי מדברים על עידוד הגירה "מרצון" – כדאי לברר את ה"מרצון" הזה. זהו "רצון" מסוג הצעתו של דון קורליאונה בסרט "הסנדק": "הצעה שאי אפשר לסרב לה." הכוונה היא ליצור מצב שיכריח אותם "לרצות" להגר, בלי ברירה. למשל, באמצעות הרס טוטלי של רצועת עזה ואי מתן אפשרות לשקם אותה. אומר נער הגבעות ח"כ צבי סוכות: "שיקום הרצועה משמעו שיקום הטרור." חלקים נרחבים ברצועת עזה נחרבו, ובצדק נחרבו. חלקים נוספים עוד ייחרבו, ובצדק ייחרבו. סוכות רואה בחורבן הזה מצב בלתי הפיך. כלומר, מבחינתו, לא יישאר בית בנוי אחד ברצועת עזה ולאחר מכן אסור יהיה לבנות בית אחד בעזה. ולצד זה, נציק לפלשתינאים, נקשה עליהם, נגרום להם סבל עד שהם יתחננו שניתן להם להסתלק מכאן. כך הוא מקווה. כך הם מקווים. כך נגרום לשני מיליון פלשתינאים להגר "מרצון".
כמובן שזה לא יקרה. יש לרעיון העוועים הזה אפס היתכנות. אך עצם השמעתו מפי גורמים בממשלת ישראל מסב נזק מדיני ברמה אסטרטגית למדינת ישראל. לא בכדי, הפטפוט חסר האחריות הזה מככב בתביעה נגד ישראל בהאג. נתניהו יודע זאת, הוא נחרד מהשמעת הדיבורים חסרי האחריות הללו, אבל הוא שבוי בידי סמוטריץ' וראש הכנופייה, שהמשך שלטונו תלוי ברצונם הרע, ולכן הוא נאלם ומקווה שעורכי דין טובים יסבירו בהאג שמדובר בשולי השוליים של שולי השוליים וישכנעו בכך.
יש הגירה רבה של פלשתינאים וזה טוב. ההגירה תגבר בעקבות האסון שחמאס המיט על עזה, וזה מצוין. אבל הרוב המכריע של הפלשתינאים יישארו ברצועת עזה. ואת רצועת עזה יש לשקם.
אין לחזור על השגיאה של "צוק איתן". מבצע "צוק איתן" לא חתר להכרעה אלא להפסקת אש, ישראל הפסיקה את האש 12 פעמים בהפסקות שהופרו בידי האוייב והמבצע הפסיק כאשר חמאס החליט לכבד את הפסקת האש בפעם ה-13, כאשר המחיר שהחל לשלם הכאיב לו. לא די בכך, אלא שאחרי המבצע ישראל לא התנתה את השיקום בפירוז, אלא איפשרה שיקום ללא תנאי.
הפעם זה חייב להיות אחרת. יש להפיל את שלטון חמאס, להשמיד את הכוח הצבאי שלו, לפרז את עזה, להקים רצועת ביטחון סביב הרצועה, להעביר לשליטת ישראל את התוחמת הצפונית ולשלוט שליטה קבועה בציר פילדלפי מורחב. יש להקים ברצועת עזה שלטון אזרחי פלשתינאי תוך שמירה על חופש פעולה מלא לצה"ל ולכוחות הביטחון ברצועה ולממש את חופש הפעולה בצורה אקטיבית שתהרוג כל ניצוץ של התארגנות טרור בעודה באיבה. במציאות הזאת, יש לאפשר לעולם לשקם את עזה.
 
* צווחני עידוד-ההגירה – עמדתי בשיח "עידוד ההגירה" מעזה:
א. ישראל לא צריכה לעצור בעד אף עזתי שירצה להגר.
ב. ישראל לא תכפה על אף עזתי להישאר.
ג צווחני עידוד-ההגירה הפופוליסטים זוכים למחיאות כפיים מהבייס ומקריבים את מדינת ישראל בחזית הקשה של האג.
לא זו בלבד שהם פוגעים באינטרס הלאומי ומחבלים במאמץ המלחמתי – ודאי שהם גם לא יגרמו להגירה, אלא רק יזיקו לה.
 
* מוקיון הטיק-טוק – אם ייתנו לבן גביר לבחור בין שתי חלופות: שב בשקט ומאה אלף פלשתינאים יהגרו מרצועת עזה, או: תצרח, תתלהם, תהיה בכותרות ואלף יעזבו. במה הוא היה, לדעתכם, בוחר?
 
* זריקת מרץ לסינוואר – אילו אני סינוואר, והייתי קורא את ההדלפות של העסקנים הכלומניקים מישיבת הקבינט על ההשתלחויות הפרועות שלהם ברמטכ"ל בכל ישיבה, הייתי שמח ומעודד.
 
* לא להפקיר את ניהול המלחמה – יש הרואים בהתפרעות הפרחחים בישיבת הקבינט את הסימן למחנה הממלכתי לפרוש מן הממשלה. בעיניי, ההיפך הוא הנכון. ההתפרעות רק מצדיקה את ההכרח בישיבתם בממשלה, כדי לא להפקיר את ניהול המלחמה בידי חבורה של כלומניקים כאלה.
 
* חלם וסדום – מותר וחיוני ואף הכרחי לשאול שאלות ואף שאלות קשות ונוקבות את צה"ל ומערכת הביטחון. מותר ורצוי לחלוק, להשמיע עמדה אחרת, לאתגר את המערכת, להיות האיפכא מסתברא. וזה בהחלט תפקידם של שרים, הדרג המדיני, הנושא באחריות על פעולות צה"ל, על הצלחותיו וכישלונותיו. אדרבא, העובדה שהמערכת כמעט ולא אותגרה, וכמעט איש לא הטיל ספק בקונספציה, היא חלק מהגורמים למחדל ולאסון. היו בודדים, הבולט שבהם היה חכ"ש צביקה האוזר, לשעבר יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, ששאלו שאלות, הביעו ספקות והציעו חלופות.
זה לא מה שעשו הכלומניקים מירי רגב, שר הג'ובים דודי אמסלם, סמוטריץ' וראש הכנופייה. הם הכינו מארב מתוקשר לרמטכ"ל, ולא רק בישיבה הזאת, כדי להשתלח בצה"ל ובמפקדיו ומיהרו להדליף. המסר שלהם הוא ההדלפה. הם לא הטילו ספק. הם הטילו דופי. המטרה שלהם, בעיקר של רגב ואמסלם, היא כיסתו"ח ואיתרוג נתניהו המחדלטור והדרג המדיני מאחריותם המלאה על המחדל, באמצעות משיכת אש לעבר צה"ל ומערכת הביטחון. קבינט שמורכב מחדלי אישים אלה, המשלבים באישיותם את חלם ואת סדום, הוא סכנה לאומית. מזל שהמחנה הממלכתי גילה אחריות ונכנס מתחת לאלונקה, כדי לדלל קצת את ריכוז הרעל.
 
* מה עשה שר הג'ובים בקבינט? – שר הג'ובים, הביביריון דודי אמסלם, אינו חבר בקבינט ואינו משקיף בקבינט. מה הוא עשה בישיבה? סביר להניח שנתניהו הזמין אותו לצורך ההשתלחות הביביריונית ברמטכ"ל ובצה"ל.
 
* חלק מהבעיה – לא פעם סיפרתי על אותו צו 8 שבו נקראתי, עם חבריי, לשלב ב' של מבצע "חומת מגן" – תמרון קרקעי ברצועת עזה וכיבושה לצורך השמדת תשתיות הטרור שבה והחזרת חופש הפעולה לצה"ל, כפי שנעשה בשטחי הרש"פ ביו"ש. התפקיד של החטיבה שלי, חטיבת הצנחנים הדרומית, היה כיבוש ציר פילדפי (שחלקו, באזור גוש קטיף, היה עדין בידינו).
בבוקר יום ראשון, זמן קצר לפני שעת השי"ן, הפעולה בוטלה. הרמטכ"ל שאול מופז, שהגיע להתניע את הפעולה, דיבר איתנו על חשיבות המשימות שאליהן אנו נשלחים ביו"ש. הגדוד שלי נשלח לטול-כרם. אין ספק שהפעילות שביצענו הייתה חשובה מאוד. אבל ביטול המשימה שאליה יועדנו, הוא בכייה לדורות, שהמיטה עלינו עשרים שנות רקטות, בניית מפלצת טרור חסרת תקדים ואת הטבח ב-7 באוקטובר.
בפסגת הרקורד הביטחוני העשיר של מופז, ייזקף לזכותו פיקודו על מבצע "חומת מגן", אחת ההצלחות ההיסטוריות הגדולות בתולדות המאבק על ביטחון ישראל, ששינתה את המגמה, ואלפים רבים של ישראלים חבים לה את חייהם. אך כשם, שאחרי ראש הממשלה ושר הביטחון הוא האחראי להצלחה, כך הוא אחראי גם להחלטה האומללה על אודות עזה.
אם התחקיר שמופז מונה לעמוד בראשו עוסק רק בהפקת לקחים על התפקוד המבצעי והמודיעיני של צה"ל ב-7 באוקטובר ולקראתו, אין ספק שמופז מתאים מאוד למשימה. אולם הוא לא יוכל להיות חלק מהחקירה הלאומית של התפיסה הביטחונית שקרסה. האם הוא האיש שימתח ביקורת על ביטול הפעולה הגדולה בעזה, שבהמשך לה כל השנים נרתענו מהכרעה והסתפקנו ב"סבבים"? האם הוא האיש שיבקר את מחדל הוויתור על ציר פילדלפי – אוטוסטרדת הברחת אמל"ח הטרור ממצרים לרצועה? החלטה שהוא האחראי לה (אחרי אריק שרון) כשר הביטחון? כשאנו זקוקים לפתרונות, כדאי לזכור שמופז היה חלק מן הבעייה.
 
* ממש כמו אז – ב-7 בינואר 1982 התגייסתי לצה"ל. ב-7 בינואר 2024, בחלוף 42 שנים, אני משרת במילואים. את האפוד החליף הווסט. את הגליל – 16M מקוצר. את הברכיות המצ'וקמות שהיו נופלות לכיוון הנעליים אחרי שני צעדים, החליפו ברכיות וכפפות טקטיות משובחות. ובצה"ל שכחו מה זה לוף. אך גם היום אני שומר, מתאמן, יורה, מחליף מחסניות, צועק "אש אש" ואפילו עושה פזצתא, ממש כמו אז. המוטיבציה שלי להגן על המדינה, היא ממש כמו אז, בגיל 19.
 
* פייק גמור – לא הופתעתי מהודעתו הנחרצת של גדעון סער שלא יחזור לליכוד. היה לי ברור שכל הספקולציות בנדון הן פייק. מה לכהן בבית קברות?
 
* אש יא-גולש – בעקבות הפרק על מייסד הג'יהאד האיסלאמי הפלשתינאי ד"ר פתחי שקאקי, בסדרה המעולה "אויבים" ב"כאן 11" כתבתי רשימה תחת הכותרת "ד"ר מוות" שבה סקרתי רשימה של מחבלים רוצחים שהם רופאים במקצועם. משום מה, שכחתי לכלול ברשימה המזוויעה הזאת, את רוצח ההמונים הגדול שבהם, רופא העיניים ד"ר בשאר אסד, נשיא סוריה, שטבח בלמעלה מחצי מיליון מבני עמו, באכזריות בלתי נתפסת, כולל שימוש נרחב בנשק כימי.
הפרק ב"אויבים" ששודר השבוע היה על בשאר אסד, מרתק ומעמיק כמו כל פרקי הסדרה. הפרק הזכיר נשכחות – הציפיה שהדוקטור שבא מאנגליה ייצור מודרניזציה ודמוקרטיזציה בסוריה. אני זוכר את אלה שכתבו במשך שנים, שחאפז אסד הוא מנהיג חזק, אמין ורציני והוא היחיד שיכול לעשות שלום עם ישראל. אם רק ניתן לו את הגולן, נקבל שלום, כי הוא קיבל "הכרעה אסטרטגית".
אבי הקונספציה המטורללת הזאת, שעד היום אינו מסוגל להודות בטעותו, היה ראש אמ"ן אורי שגיא. ברגע שחאפז אסד מת, אותם אנשים הסבירו שכל עוד חאפז אסד שלט, לא היה אפשר  להגיע לשלום, כי הוא היה נוקשה, קיצוני ובלתי גמיש. עכשיו, כשהגיע הדוקטור, צעיר, מערבי, רופא, דובר אנגלית ושימו לב – גולש (!) באינטרנט (!!!), זו ההזדמנות הבלתי חוזרת לשלום, אם רק ניתן לו את הגולן. וואו, הוא גולש באינטרנט! "אש יא-גולש" היתה כותרת מאמר שפירסמתי באותם ימים.
מהר מאוד התברר שקוטנו עבה ממותני אביו. בקיצוניות, בנוקשות, באכזריות, בשנאה לישראל. הוא, יותר מאביו, הידק את ציר הרשע עם איראן וחיזבאללה. הוא, בניגוד לאביו, ניסה לגרען את סוריה. ואף שגם אביו רצח רבבות מבני עמו – הוא רצח הרבה יותר, לאין ערוך. גולש באינטרנט...
רק לחשוב שאם חס וחלילה הממשלות שניסו למסור את הגולן לאוייב הסורי היו מצליחות בזממן, היינו מוצאים את דאע"ש ואת משמרות המהפכה האיראניים על שפת הכינרת.
וכפי שראינו גם בסרט, בנימין צ'מברליין נתניהו, שניסה למסור את הגולן לחאפז אסד – כמו --------- ניסה למסור את הגולן גם לבנו בשאר. רק מלחמת האזרחים עצרה את המהלך ההרסני.
 
* חורף חם – החורף הנוכחי, עד כה, הוא החם ביותר לפחות ב-46 שנות קיומה של אורטל. העצים במטע רחוקים מאוד מאוד מכמות מנות הקור שהם זקוקים לו.
חורף חורף, בוא!
 
* מולי שפירא - פריט חובה בלו"ז יום שישי שלי לאורך שנים, היה תוכניתו של מולי שפירא בגל"צ "בילוי נעים". במשך שעתיים הוא עסק עם אורחיו בכל תחומי התרבות, ומה שקרן ממנו זו אהבת התרבות, פתיחות לגווניה, היכרות מעמיקה עם אנשיה. הוא ביטא מסר פטריוטי-ציוני, חברתי-סוציאליסטי ומסורתי, בניחוחות ארץ ישראל הישנה והטובה. מולי שפירא ניהל במשך עשרות שנים את מחלקת התרבות והמוסיקה בגל"צ. בין השאר הוא יזם אירועי תרבות ומופעים בהפקת גל"צ ובשידור חי בתחנה. הוא יזם והפיק במשך שנים את "ציפורי לילה".
מולי שפירא נפרד מאיתנו ביום שישי, בגיל 81. יהי זכרו ברוך!
 
* ביד הלשון: באין תחבולות ייפול עם – הלך לעולמו ראש המוסד בתקופת מלחמת יום הכיפורים אלוף צביקה זמיר. הפינה מוקדשת לזכרו.
סיסמת המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, המופיעה על סמליל הארגון, לקוחה מספר משלי, פרק י"א פסוק י"ד: "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ."
סיסמה זו החליפה את קודמתה, שאף היא לקוחה מספר משלי, פרק כ"א פסוק ו': "בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה."
אורי הייטנר