במלאת 8 שנים למותו בגיל 94

מתוך ספר המצוי רק בקובץ מחשב

יצחק אורפז ביומנים שלי

מתוך יומן 2011

11.1.11. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא מספר שביאליק אמר על שלונסקי שהוא לשונסקי, ואונס את המילים העבריות. שלונסקי השיב על כך שגם ביאליק אונס את המילים. על כך אמר ביאליק בתורו שאצלו הן לפחות לא צועקות!

מאחר שהזכרנו את שלונסקי סיפרתי לאורפז בקצרה את סיפורה של ש., כיצד שלונסקי הזמין אותה אליו לביתו ולאחר שעטר אותה בשבחים שהיא כאחמטובה החל רודף אחריה והיא נמלטת ממנו, סביב השולחן, עד שקפצה ויצאה החוצה.

אורפז חייך בשובבות וכמסתיר סוד, וסיפר לי משהו שלדבריו לא סיפר מעולם לאיש וגם לא לעצמו. בשנת 52' או כבר 53' הוא היה עדיין קצין בצבא עם רכב לסופי שבוע, וקיבל מהצבא דירה בשכונה החדשה קריית שלום, שלושה חדרים! הוא כבר היה גרוש. ואפילו נטע בגינה ארבעה שתילים של עצי פרי שונים. באותה תקופה הכיר בחורה מרוקאית, לא הזונה, והיו ביניהם יחסים חמים מאוד כי היא היתה מאוד טובה אליו. טלפונים לא היו אז, וסוף שבוע אחד הגיעה אליו אחותה, אף היא בחורה נאה, לומר לו בשם אחותה שהיא חולה ואינה יכולה לבוא. תוך כדי שיחה חש יצחק שהאחות נועצת בו עיניים, וכאשר ניגשו לחלון והוא הראה לה את העצים ששתל, היא נדחקה אליו ועד מהרה הם מצאו את עצמם משתוללים שניהם על מיטת הסוכנות שלו, מיטת קפיצים עם מזרון דק, ובשיא ההשתוללות נשברה רגל של מיטת הברל והם התגלגלו לרצפה.

אך לא זה הוא עיקר הסיפור. עיקרו הוא שבאותה תקופה הוא הכיר את ש. שלדבריו היתה יפה וחושנית מאוד והיה לה גוף יפה ואופי מאתגר. שניהם היו בתחילת דרכם. הוא כבר זכה בפרס על סיפורו הראשון ב"דבר השבוע" [או ב"במחנה"] והיה בעיניה "ספרא וסייפא", והיא כתבה שירים. קרה כך שיום שישי אחד, בחוזרו מהמחנה, הוא אסף אותה מהיכן שגרה והביא אותה לדירתו בקריית שלום. הם ישבו ודיברו ביניהם דברים שברוח. לשניהם היו חלומות שטרם התגשמו בקשר לעתידם הספרותי. ש. דיברה יפה מאוד. גם יצחק לא פיגר אחריה. הוא יודע תמיד לקשט את הסיפורים שלו במימד מטאפיסי. סיפר לה כי הוא אינו מסוגל להתחיל לכתוב בטרם הוא שוקע בייאוש גמור ושוכב על מיטתו ובוהה מבלי לעשות כלום עד שלפתע נפתח לו צוהר בקיר כחלון והוא רואה מבעדו את נוף ילדותו עם שני ברושים. ככה הוא מגיע אל העיקר. ואני מוסר כאן בקיצור תהליך מפורט מאוד שגם נוצר כדי לעשות רושם על ש.

היא מצידה אמרה שכאשר היא כותבת היא מדמה את עצמה רוקדת, והיא אכן רוקדת יפה מאוד גם במציאות. ואז היא הסכימה לקום ממקומה ולערוך בחדר ריקוד, ויצחק התרשם מאוד מהגוף היפה והגמיש שלה.

מכאן, הוא אומר, נופלת עליו שיכחה, אבל הוא זוכר היטב שגם לאחר שיצאה מהדירה הוא לא השאיר אותה לבד אלא הסיע אותה במכוניתו להיכן שגרה. מסתבר שהוא ניסה להשכיב אותה אך היא סירבה. לא בגסות. אלא משכה בעדינות את ידה מידו כל אימת שניסה להתקרב אליה, עד שלדבריו קרה ה"אינו זוכר" שלו, שגם כיום קשה לו להיזכר בו, והיא קפצה וברחה. להשכיב אותה לא הצליח. מאוחר יותר נודע לו שכבר אז היה לה רומאן רציני מאוד עם י"ר. במרוצת השנים פגש את ש. בעוד כמה הזדמנויות ספרותיות ואולם הם לא הזכירו את מה שקרה אז ביניהם.

הוא השביע אותי לא לספר לה זאת, ובוודאי שאין לי עניין לספר. מה שהפליא אותי הוא התיאור החושני שבו תיאר אותה. היא היתה מאוד נהנית מכך. נדמה לי, לפי סיפוריו, שלא היתה נקבה בסביבתו שלא ניסה להשכיב אותה. ובשעת הדחק לא היסס להשתמש בזונות.

25.1.11. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא חזר מרופא והיה קצת רעב ולכן לקח גם קרואסון חמאה ולשם כך היה עליו להוציא את התותבת התחתונה של שיניו, וזו לא הבעייה היחידה אלא שגם כך הוא מדבר בלחש, וללא התותבת הוא מדבר כאילו רק בתוך חלל פיו ואי אפשר להבין מילה גם כשאני יושב לצידו ומטה את אוזני אל פיו. והוא עוד מתרגז: "אבל אני שומע את עצמי מצויין!" – וכאשר הוא מרים את קולו הוא מתחיל להתרגש וזה פועל לרעה על ליבו כי אסור לו להתרגש.

יצחק אוורבוך-אורפז, בשיחה על כוס קפה, על האמירה של הלל הזקן "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך." – "גם זה לא תמיד תקף. אולי אתה לא אוהב כרוב אבל חברך אוהב מאוד?"

1.2.11. עם אורפז לפני הצהריים ב"שיין". הוא פוחד לנוכח ההתפתחויות האחרונות במצרים. לדעתו אובמה אינו טיפש אלא מנהיג חכם מאוד המבין את האסלאם והמשנה את סדר היום האמריקאי והעולמי. לאחר שארה"ב נכשלה בכל מקום: עיראק, אפגניסטן, פקיסטן, איראן, טוניס, לבנון, הפלסטינים, וכמובן מצרים, ובכל מקום שניסתה לחזק את השלטון המוסלמי-הערבי הפרו-מערבי, הוא החליט לכרות ברית עם הכוחות האיסלאמיים היוצאים נגד השליטים הקיימים, מתוך תקווה שהם יכוננו שלטון עם מראית-עין של דמוקרטיה שתיראה סבירה בעיני הבוחר האמריקאי התמים, וכך לחזק את האחיזה האמריקאית באיזור דווקא על ידי ברית עם מתנגדיה. הוא לא ינקוט צעדים חריפים נגד ישראל, כי הוא זקוק ליהודים כדי להיבחר פעם נוספת, אבל לאחר שייבחר פעם שנייה לכהונת הנשיא, לא יהיה איכפת לו לזרוק לכלבים גם אותנו וללכת עם האסלאם. יצחק מתאונן מאוד על העצירות ממנה הוא סובל. כל כמה ימים עוברים עליו ייסורים כמו על יולדת והמאמץ מרופף את כל גופו וגורם לו כאבים בעורף.

8.2.11. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא התרשם מאוד מקריאת שלוש הפואמות של יוסי גמזו, שהדפסתי וכרכתי במיוחד עבורו, ועל כן כתב הקדשה מיוחדת ליוסי על אחד העותקים הנדירים של "נגיעות" שהוציא לאור [40] ובצהריים הוא אמור לשלוח לו בדואר.

15.2.11. לפני הצהריים עם אורפז ב"שיין". הוא לא ידע על מותו של האדריכל יצחק ישר בן ה-91 ומתברר ששניהם שירתו יחד בחיל התותחנים הבריטי באיטליה בתקופת מלחמת העולם השנייה. יצחק אומר ששניהם היו בקיאים מאוד במארכסיזם באותה תקופה ועל כך נסבו ויכוחים רבים ביניהם. לימים תיכנן יצחק ישר את השינויים בדירה שבה אמור היה יצחק לגור בתל אביב עם אשתו השנייה, אם התאומות. מתוך ידידות סירב לקחת תשלום על העבודה, למרות שהיה בה משהו מהפכני, בשנות ה-50, לתכנן את הסלון עם המיטבח כיחידה אחת!

אהוד בן עזר

המשך יבוא