מתוך "ספר האנשים" שבכתובים
אורי היה בן-גילי לערך וגר עם הוריו בדירה בבניין ארוך בן קומה אחת ברחוב פיק"א 7 [לימים 10] בפתח-תקווה, בניין שני מערבה במורד הרחוב, בצידו הצפוני, שאפשר היה לראותו גם מהחצר הגבוהה שלנו מעבר לחצר של דינס שבאמצע.
לעיתים קרובות אביו החשמלאי היה מכה אותו מכות קשות וזעקותיו של אורי בעל הגוף המוצק היו נשמעות בכל הרחוב. אולי כתוצאה מכך היה הוא עצמו ילד שמכה ילדים אחרים ונזהרנו מפניו. חיפשתי על אודותיו פרטים בגוגל ולא מצאתי דבר. צעקותיו מתוארות באחד מסיפורי הילדות היפים של רות אלמוג, שגרה עם משפחתה, משפחת ד"ר לומפ, בית שני מערבה לאורי, בדירה קטנה. אולי היא יודעת מה עלה בגורלו של אורי אופיר? אביה הרופא היה גם כוורן, ובחצר הארוכה הצרה ניצבה הצנטרפוגה, זו המכונה הסיבובית לרדיית הדבש.
בימי שישי לפנות ערב היינו רואים, מהמרפסת הגבוהה שלנו, את ד"ר לומפ ובתו רות צועדים לאיטם במעלה רחוב פיק"א ופונים ימינה בשולי כרם הזיתים העליון לבית הכנסת של "הייקים".
לחשמלאי אופיר, אביו של אורי, היתה חנות קטנה לצרכי חשמל מול גן המייסדים, שאותה חלק דומני עם השען רבינוביץ, אביו של לימים פרופ' מרדכי [מוטקה] רבינוביץ מהאוניברסיטה בירושלים. ואולי אני טועה וישב שם שען אחר.
בהמשך מורד רחוב פיק"א, בצידו הדרומי, היה כרם זיתים ניסיוני שפעם כיסה כנראה את כל האזור, גם את החצר שלנו, וזיתיו היו רזים ללא שמן ובלתי אכילים. לפנות ערב, זה היה בראשית שנות הארבעים, היו באות לחנות בין העצים מכוניות המשא האדומות של חברת דיסקין, שכנראה עבדו עם הצבא הבריטי.
בניין שני מכרם הזיתים, אחרי הצריף הגדול של משפחת שפושניק, היתה הווילה הדו-קומתית בעלת החזית העגולה והגינה המטופחת של ראש העיר יוסף ספיר ואשתו חולדה לבית יטקובסקי. שם גידלו את בנותיהם אֵלִיָה, על שם סבא-רבא שלו אליהו ספיר, ואורנה שכונתה בובתי. שם גם זרק האצ"ל פצצה ל"קבינט" שלו בקומה הראשונה כי יוסף ספיר התנגד למגבית האלימה שחברי האצ"ל השיתו על איכרים אמידים ובהם משה [בן מאיר] דנקנר, אבי המשפחה המפורסמת ואחיו של עובד בן-עמי-דנקנר, שהיה בין השאר במייסדי נתניה ואשדוד.