* לראות אותנו בלחץ – כשאני קורא כותרת, שהאיראנים בודקים האם ישראל חיסלה את הנייה, אני מבין שאולי הם מחפשים סולם לרדת מעץ האיומים בנקמה. לא הייתי בונה על כך, אולם זו אפשרות. כך או כך, בין אם יתקפו (מה שכנראה יקרה) ובין אם לאו, הם אינם ממהרים. טוב להם למשוך זמן ולראות אותנו בלחץ. מבחינתם, זה הישג כשלעצמו.
טוב שפיקוד העורף אינו ממהר לשנות את מדיניות ההתגוננות, כל עוד אין מידע קונקרטי. נכון שנשמור ככל האפשר על השגרה.

* ציר פילדלפי שלנו – צה"ל שיחרר תמונה של מנהרת ענק שהתגלתה תחת ציר פילדלפי. התגלו כבר עשרות כאלו. לבטח יש עוד עשרות שטרם התגלו. אנחנו אשמים, שנתנו לזה לקרות בשל "תפיסת ביטחון" הזויה של התמכרות לשקט ופחד מהסלמה.
כעת יש להפיק את הלקח. ציר פילדלפי מורחב חייב להיות לצמיתות בידי ישראל. זה יהיה הגבול בין ישראל למצרים.

* ערד – ערד הוא רובה-סער ישראלי חדש, שנכנס לשימוש ב-2022, תחילה בימ"מ וביחידות מיוחדות וכעת ברחבי היחידות הקרביות בצה"ל ובהן כיתות הכוננות. אמש קיבלנו את הנשק החדש, שמחליף את ה-16-M. כמו כן קיבלנו, לאחר כמעט עשרה חודשים, ציוד אישי צה"לי, כמחלקת חי"ר לכל דבר. לפחות בנושא כיתות הכוננות כנראה שצה"ל הפיק את לקחי 7 באוקטובר. יש עוד מה לעשות ולשפר, בעיקר בנוגע לנשק מחלקתי, ואני מקווה שזה יעשה, כפי שהובטח לנו.
יצאנו למטווח עם הנשק החדש ובעיצומו של המטווח – כוננות ספיגה. המטווח חדל, קפצנו למכוניות וטסנו למשימותינו באורטל.

* בחזרה לגן – כיתת הכוננות מזמנת הפתעות. למשל – סריקה בגנים, שבהם לא ביקרתי מאז שהילדים שלי היו בגן.

* דף המסרים החדש – בעת מתקפת הטילים האיראניים באפריל, גנץ ואיזנקוט הציעו, בצדק, להגיב תגובה עוצמתית. אף שהיה לכך רוב בקבינט המלחמה, ראש הממשלה החליט על דעת עצמו אחרת. ועכשיו דף המסרים החדש של תעשיית השקרים וההסתה מספר לנו, שהפעם תהיה תגובה עוצמתית, כי גנץ ואיזנקוט כבר לא בממשלה.

* הגלנט הבא – אני תומך מאוד בהקמת ממשלת חירום לאומית, בהשתתפות לפיד, גנץ, ליברמן וגדעון סער, לנוכח אתגרי המלחמה. זו צריכה להיות ממשלה לזמן קצוב, עד בחירות מוקדמות בעוד חצי שנה. התנאי להצטרפות – מינוי אחד המצטרפים לשר לביטחון פנים במקום ראש הכנופייה.
אני נגד הצטרפות של סער בלבד ובוודאי לא במקום גלנט. אם סער יצטרף, בתוך זמן קצר הוא יהיה הגלנט החדש, כפי שגלנט נהיה הגנץ ואיזנקוט החדש, כלומר השעיר לעזאזל ומושא ההסתה של תעשיית השקרים וההסתה הביביסטית. מהר מאוד הם יחזרו על עלילות 2014.

* הגרועים באנטישמים – תעשיית השקרים וההסתה הביביסטית מפיצה בתעלות הביבים פשקוויל נתעב, הטוען ש-7 באוקטובר נעשה בידי "עבודה פנימית" באמצעות קבלני משנה, כלומר הנוחבה אינם אלא קבלני משנה של מחוללי הטבח – גלנט, הלוי, בר וכו'.
ארורה הרחם שהמליטה את מפיצי עלילת הדם הנוראה הזאת. הגרועים באנטישמים בהיסטוריה לא העלילו על עמנו עלילת דם כל כך נוראה כמו בני העוולה הנתעבים הללו.

* להדיח אותו מיד – אחרי כל פיגוע נהג ראש הכנופייה, מלווה באספסוף החוליגני שלו, להגיע אל מקום הפיגוע ולפתוח בריקוד סוער על הדם. ככל שהפיגוע היה קטלני יותר, כך פסטיבל המחולות היה סוער יותר. זכור הפיגוע שבו ראש הכנופייה התנפל על השר לביטחון פנים בר לב וצווח עליו, לקול תרועת הערב-רב שלו.
חלק ניכר ממי שהצביעו לראש הכנופייה בן גביר, כלל אינם כהניסטים. הם לא שמעו על "הרב" כהנא שר"י, אינם מכירים את תורת הגזע הכהניסטית ולבטח אינם תומכים בה. אלה סתם רפי שכל, שהאמינו להבטחה שהוא יביא משילות והוא יילחם בטרור ובפשיעה. אבל הכישורים הנדרשים להנהגת כנופייה הפוכים מהכישורים הנדרשים לניהול משרד בממשלה. ואכן, הפשע על כל סוגיו והטרור גואים ומשתוללים מאז שראש הכנופייה מונה לשר ל"ביטחון" לאומני, ולכלומניק הזה אין מענה. למען שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל, חובה להדיח אותו מיד.

* אקט אנטי דמוקרטי – ברשת רצה עצומה ליועמ"שית, הקוראת לה להוציא את ראש הממשלה לנבצרות. הנימוקים במסמך מנומקים היטב. אלה נימוקים מצוינים. הם נימוקים מצוינים כדי לקרוא להתפטרותו, כדי לקרוא לכנסת להביע בו אי אמון, כדי לקרוא לליכוד להדיח אותו או כנימוקים בתעמולת בחירות נגדו.
הם אינם רלוונטיים משום בחינה לנבצרות. נבצרות רלוונטית כאשר בשל מצב בריאותי, פיזי או נפשי, אדם אינו יכול למלא את תפקידו. שימוש בנבצרות בשל התנגדות פוליטית, מוצדקת ככל שתהיה, לראש הממשלה, היא אנטי דמוקרטית. משמעותה שראש הממשלה, שנבחר בבחירות דמוקרטיות בידי הציבור, יודח בכוחו של אדם אחד, שמונה לתפקידו. אין חיה כזאת בדמוקרטיה. צעד כזה יוביל למלחמת אחים. ולכן עצם העלאתו היא מעשה טירוף.
בין הנימוקים היה רק אחד שרלוונטי לנושא הנבצרות, והוא הטענה שמצב בריאותו של נתניהו אינו תקין והוא מסתיר את תיקו הרפואי מהציבור. על פניו, אין בהתנהגותו של נתניהו ובהופעתו שום דבר המעיד על חוסר כשירות רפואית. אך אם הטענה היא שהוא מסתיר את תיקו הרפואי, שיעתרו לבג"ץ בדרישה לחייב אותו לחשוף את מצבו. בוודאי שאין להם כלים מקצועיים לקבוע מהו מצב בריאותו של רוה"מ.

* פשע נגד הדמוקרטיה – השוקניסט הראשי, הלא הוא עמוס שוקן באי-כבודו ובעצמו, פירסם פשקוויל ב"הארץ" שבו התגאה על כך שסירב לאשר פרסום מודעה, שפורסמה ערב שבת בשאר העיתונים.
מה יש במודעה הזאת, שכל כך זעזעה את שמ"א (שוקניסט מספר אחת) עד שהוא גאה שהפסיד את ההכנסה ממנה? מן הסתם, זו מודעה קיצונית, המסיתה לרצח או לאלימות, אולי מודעה כהניסטית, אולי מודעה גזענית, אולי מודעה התומכת בפשעי מלחמה, אולי מודעה התומכת בפלישה למחנות צה"ל. לא ולא. זו מודעה שחתומים עליה 200 איש (גילוי נאות – גם אני חתמתי על המודעה, אחרי פירסומה, כנראה לקראת פירסום נוסף עם רשימה שנייה), הקוראים לכולם ובראש ובראשונה לעצמם, לעשות חשבון נפש, כל אחד כיצד הוא או מחנהו תרם לאסון 7 באוקטובר. במודעה נאמר בפירוש שהאחריות היא על הממשלה, אולם "לצד ואחרי אחריות הממשלה, עלינו כאזרחים לעשות חשבון נפש על חלקנו בהגעת המדינה למצב זה. בחשבון נפש צריך גם לקחת אחריות על טעויות ולא לחזור עליהן."
המסר המרכזי, שהוא שהקפיץ את שמ"א, היה התנגדות לכל שימוש בצה"ל ככלי למאבק פוליטי. הנה הפסקה במלואה: "אנו מחויבים להוציא לחלוטין את הצבא מגבולות המחאה, גם אם אנו חושבים שמדובר במחאה צודקת. ולכן:
א. לא מתנים את סוגיות השירות/ההתנדבות למילואים, לא נערב אותן במחאה ולא נהיה חלק מגופים שיעשו זאת.
ב. לא תוקפים פיזית אף איש כוחות הביטחון ושומרים על השיח בגבולות החוק.
ג. לא הופכים את שטח בסיסי צה"ל לאזור מחאה מכל סוג.
ד. במסגרת שירות צבאי, אין מקום למחאות ומקבלים את מרות הפיקוד הצבאי.
ה. כל מחאה תעשה ללא מדים ונשק.
ו. לסיכום, מוציאים את צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי".

כלומר, מודעה שהיא שיא המתינות. אבל בשביל רדיקל פנאט --- כמו שמ"א, התחייבות לא לקחת חלק בצעד רדיקלי כל כך כמו סרבנות, היא עמדה לא לגיטימית. כלומר, לא זו בלבד שבעיניו הצעד האנטי דמוקרטי הקיצוני של סרבנות הוא צעד לגיטימי – התנגדות לסרבנות היא עמדה לא לגיטימית, שמקומה לא יכירה במודעה בתשלום בשוקניה.
חשוב לומר בקול גדול: הסרבנות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל.
הסרבנות היא הצמדת אקדח לרקתה של המדינה ואיום סחטני שאם תנהג בניגוד לרצוני, אלחץ על ההדק. הסרבנות היא פשע נגד הדמוקרטיה. היא בלתי לגיטימית בעליל.
היא בלתי לגיטימית במיוחד אחרי 7 באוקטובר, היום שבו נוכחנו בעליל שאנחנו נלחמים על חיינו, במובן הכי פשוט של המושג, ושהברירה שלנו היא להילחם או להישחט. במציאות כזו, סרבנות כמוה כהפקרת אחינו וילדינו אל מותם, כצאן לטבח, כי אם הממשלה פועלת בניגוד לדרכי לא אגן עליהם. הסרבנות היא סרטן בגוף המדינה.

* ציד מכשפות – העליהום על ברק חירם בעקבות נאומו בטקס כניסתו לתפקיד מפקד אוגדת עזה, הוא המשך ישיר לעליהום על יהודה פוקס בטקס סיום תפקידו כמפקד פיקוד מרכז.
בראיה שטחית, מדובר במתקפות מנוגדות במהותן, כי הן באות משני צדי המתרס. אך לעמקם של דברים, מדובר באותה תופעה נפסדת ומקארתיסטית של ציד מכשפות, משטרת מחשבות, סתימת פיות ועריצות הפוליטיקלי קורקט. בכל אחד מהמקרים, הרודפים מציבים את השקפתם האישית כתו תקן של תקינות פוליטית ומי שסוטה ממנו הוא מוקד לשיסוי ויעד לבליסטראות.
בשני הנאומים (להבדיל, למשל, מנאום ההשוואה לנאצים של סגן הרמטכ"ל בטקס יום השואה), הדוברים הביאו את עולמם, הביעו את תפיסתם, בלי ליפול לפוליטיקה וללא הקצנה. קצין בכיר אינו מריונטה ואינו בורג במכונה. הוא הגיע לתפקידו מתוך תפיסת עולם שמוליכה אותו, ולא כל הקצינים חולקים אותה השקפה. ובכל זאת, המשותף רב לאין ערוך יותר מהמפריד, והבדלי הניואנסים רק מעשירים את המחשבה, והם כלי חשוב להימנע מאימוץ קולקטיבי של קונספציות, שבסופו של דבר ממיטות עלינו אסונות וכישלונות.
די כבר עם הזעם הקדוש הזה ועם הרדיפה הזאת. תרגיעו.

* משתוללת הוללות – בהצגת חוק הג"א בכנסת, ב-2 בינואר 1951, אמר ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון בסיום נאומו:
"ואני רואה בהתפרקות הנפשית והמוסרית הפושה בציבורנו – אוייב מספר אחד למדינת ישראל. התפרקות זו מסוכנת לביטחוננו יותר מצבאות האוייב. אנו כאילו חיים בגן עדן של טיפשים; משתוללת הוללות בכל חוגי הציבור הוותיק והיא חודרת גם לחוגי העלייה החדשה. התביעות מהמדינה הולכות ומתרבות, והתביעות מעצמנו – הולכות ופוחתות כמעט לאפס. שכחנו כי מדינת ישראל אינה פרה חולבת, אלא שופר המשיח לקבץ גאולים."
מזכיר מאוד את דבריו של ברק חירם. ואכן, דבריו של ברק, שהשונאים האוטומטיים תייגו כלאומנות-חרד"לות-קנאות-משיחיות וכל הג'יבריש הזה, מתכתבים מאוד עם האתוס של תנועת העבודה הציונית.

* חלמאות של ימין על מלא – ישראל העבירה שמונים גופות של פלשתינאים לעזה. ישראל לא זקוקה לגופות הללו. היא צריכה להעביר את כל הגופות שבידה. אך רק תמורת גופות כל חללינו שבידי האוייב. העברת הגופות ללא תנאי, שעה שהם מחזיקים בגופות חללים, בעיצומו של המו"מ – חלמאות.

* ליברליזם שכזה – הפעילה החברתית והעיתונאית הדס רגולסקי פירסמה הודעת ניצחון: "ניצחון ליברלי בתל אביב!" מה הניצחון הגדול? התקבלה החלטה עירונית למנוע תפילות בחגי תשרי בכיכרות הערים. ניצחון? אולי. אבל לבטח לא "לערכים ליברליים והומניים" כפי שהיא מתהדרת. השתלטות על המרחב הציבורי, והדרת בעלי השקפות ואמונות אחרות משלה, היא ההיפך המוחלט מליברליות והומניות. זו דוסופוביה. וכמו כל קסנופוביה, גם זו – היפוכם של ערכי הליברליזם.
אבל זה כנראה סוג מיוחד של "ליברלים" – כאלה המשוכנעים שיש זכויות ציבוריות אך ורק ל"ליברלים" כמותם. פשעי השנאה הדוסופוביים בתל-אביב ביום הכיפורים האחרון, היו סימן מטרים לאסון שמחת תורה. אבל הם לא למדו.
אגב, בחוגים האלה המילה "ניצחון" בנוגע למלחמה בחמאס היא מילה מגונה. אבל מול האויב האמיתי, יהודים המתפללים במרחב הציבורי, הניצחון הוא ערך. הם כפסע מהניצחון המוחלט.

* מעבירים את המקל – מהרגע שהוחלט על הקמת היישוב רמת הנשיא טראמפ, הצטרפתי לצוות ההקמה של היישוב. כשהוקם ועד המייסדים, הצטרפתי אליו. בשלב מסוים הותר לנו להקים מנהלת, שבה מצטרפים תושבים אל ועד המייסדים.
אני די אמביוולנטי באשר לתפקידנו, החיצוניים. הרי את אורטל הקימו נערים בני עשרים וניהלו בעצמם את הקיבוץ, ומדובר גם בניהול משק ומערכת שיתופית. כאן מדובר במשפחות, בני שלושים+, אנשים עם ניסיון, וביישוב קהילתי וללא משק. הם אינם יכולים לנהל את היישוב לבד?
אבל ככה זה היום, אלה הרגולציות, וצריך לתת את המענה הנכון. אני רואה וראיתי תמיד את תפקידנו, להיות החממה להצמחת מנהיגות היישוב ולהיות המודל להנהגה המקומית. ואכן, כך עשינו, צעד אחר צעד. ואט אט אנו מעבירים לתושבים את המקל.
ביום שני נערך מפגש של המִנהלת עִם הנהגת היישוב הנבחרת (שחלק מחבריה הם הנציגים במנהלת). לאחר מכן ערכנו בחורשה ביישוב, כשברקע ליוו אותנו קולות יירוטים ובומים, פרידה מההנהגה היוצאת של היישוב. נתתי שיעור בנושא מנהיגות. עסקתי בתכונות הנדרשות ממנהיג, על פי שושלת שבט יהודה: יהודה, נחשון בן עמינדב ודוד.
אני נהנה מאוד מן העבודה ברמת הנשיא, אבל אהיה מאושר ברגע שנוכל לסיים ולהעביר את המושכות לתושבים, כי זה יהיה מיצוי המשימה.

* פרסית מגדרית – "אין לכן ביטחון גם במקלט" זועקת הכתובת בטהראן.
מרב מיכאלי מברכת.

* ביד הלשון: אופיום להמונים – כותרת מאמרו של רוגל אלפר ב"הארץ": "באולימפיאדה נהפכה התקשורת למנגנון תעמולה ממשלתי המשווק אופיום להמונים."
הביטוי "אופיום להמונים" לקוח מספרו של קרל מרקס "לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל". קרל מרקס כתב שם ש"הדת היא אופיום להמונים." על פי מרקס, הדת היא המצאה של המעמד המשעבד, כדי לסמם את מעמד הפועלים ולמנוע ממנו להתקומם על מצבו. על פי אלפר, המדליות באולימפיאדה הן אופיום להמונים, שהשלטון והתקשורת, שכולה מגויסת, מסממים בהן את ההמונים, כדי לטפח בהם גאווה לאומית, שתמנע מהם להתקומם נגד השלטון.
מיותר שאביע דעתי על עמדתו ההזויה של אלפר, אך נכון להכיר את המקור שממנו שאב את הביטוי.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com