לפני חמש שנים נפטר אבי, יוסי הייטנר. בן 90 היה במותו.
ב-7 באוקטובר ובעקבותיו, חשבתי עליו הרבה, והשורה התחתונה היתה – איזה מזל שהוא לא חי ולא חווה את השבר. כששוחחתי על כך עם אחיי, התברר שאותה מחשבה בדיוק חלפה בראשם.
אבי עלה לארץ בספינת מעפילים, גורש לקפריסין, חזר היישר למלחמת השחרור, הקים יישוב בנגב וליווה יישובי עולים אחרים. הוא היה מבוני הארץ והלוחמים עליה. ה-7 באוקטובר היה שבר בלתי נתפס, כי ביום ההוא קרה מה שמדינת ישראל קמה כדי שלעולם לא יקרה עוד. ב-7 באוקטובר אלפי ישראלים היו חסרי אונים, כמו היהודים בגולה, וחוו פוגרום מהקשים ביותר בתולדות עמנו. מדינת ישראל, צה"ל הגדול, לא היו שם כדי להגן עליהם.
לשבר הזה נוסף השבר של פינוי קו העימות בגליל והפיכת עשרות אלפי ישראלים לפליטים במולדתם. מדינת ישראל קיימת כדי לשים קץ לתופעת היהודי הנודד. במקום שמדינת ישראל תגן על יישוביה, היא מפנה אותם, עוד מעט שנה, ומי יודע עד מתי. זה שבר נורא.
ואולי השבר הנורא מכל הוא החזרה ל-6 באוקטובר. ב-8 באוקטובר ראינו איך מתוך השבר עם ישראל מתגלה במלוא גדולתו ותפארתו, מאוחד בדרך לניצחון על האויב הנורא, ניצחון הטוב על הרע, על הרוע המוחלט.
והנה, תוך זמן קצר אנחנו שוב בקרע הנורא, על סטרואידים, בעוד המלחמה לא הסתיימה. במקום שכל צד במחלוקת יעשה את חשבון נפשו ויתקן את שקלקל, כל צד מתבצר בקלקול ומאשים את הצד האחר. הקרע הזה, הניסיון של כל מחנה להכניע את המחנה השני, במקום להגיע להסכמות, הוא איום על קיומה של מדינת ישראל, יותר מן האיום החיצוני.
אני פועל, עוד לפני 7 באוקטובר וביתר שאת בחודשים האחרונים, במסגרות שונות העוסקות בניסיון לייצר כאן אלטרנטיבה ל-6 באוקטובר; אלטרנטיבה של תיקון ושל יצירת אחדות.
דברים ברוח זו אמרתי במעגל שיח באירוע "תשעה באב של כולם", ערב תשעה באב, בבית הכנסת בקצרין העתיקה. את המסורת הזאת פתחתי ב-2001 ואני שמח שהיא מתקיימת עד היום. המסורת הזאת, שבה מאות תושבי הגולן, חילונים ודתיים, מתכנסים ערב תשעה באב, קוראים מגילת איכה (והשנה גם את קינת בארי) ומקיימים שיח פתוח וכן, היא חלק מאותו תיקון.
חלק מן המפגש יוחד לשיחה עם ההיסטוריון פרופ' שמחה גולדין, שבנו הדר נפל לפני עשור, במלחמת "צוק איתן", וגופתו נמצאת עדיין בשבי חמאס.
להלן עיבוד למדרש לשוני שהציג שמחה על המילה אחריות.
המילה אחריות נפתחת באות א' ומסתיימת באות ת', ללמדך שאחריות היא מוחלטת, מא' ועד ת'. מי שלקח על עצמו אחריות, אינו יכול להסתתר מאחורי אף אחד ואין לו שום תירוצים. הוא אחראי. נקודה. אין דבר כזה "אחראי אבל לא אשם." אין שעירים לעזאזל. אין גלגול אחריות כלפי מטה. אין דבר כזה "ישנתי" או "לא העירו אותי". מי שבורח מאחריות, אינו ראוי לקבל אחריות.
שתי האותיות הראשונות הן אח. מי שנוטל אחריות, אחריותו על כל מי שהוא אחראי עליו היא כאל אחיו. מנהיג אינו יכול להיות אחראי לאנשי שלומו, לבייס שלו, למגזר שלו, לבוחרים שלו. ברגע שהוא נבחר להיות מנהיג לאומי, אחריותו לכל אזרח היא כאל אחיו.
שלוש האותיות הראשונות הן אחר. גם מי שלא בחר בך, גם מי שמתנגד לך, גם מי שמפגין נגדך, גם האחר – האחריות שלך עליו מוחלטת, בדיוק כפי שהיא כלפי מי שבחר בך.
ארבע האותיות הראשונות הן אחרי. אחרי! זה לב המנהיגות. הדוגמה האישית. אין מנהיגות ללא דוגמה אישית. אין אחריות ללא מנהיגות.
האות החמישית היא ו'. המופע הראשון בתורה של האות ו' הוא בפסוק הראשון: "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ". ו' החיבור מחברת את הקצוות, את השמיים והארץ. אחריות היא מחויבות לחבר את הקצוות, לאחד וללכד.
זו רשימת קריטריונים לבחינת מנהיגינו.
אגב, ברור שכך יש לבחון את מנהיגותו של ראש הממשלה. אבל גם מי שלוקח על אחריותו להוביל את הציבור למרי אזרחי, שיתוק המדינה ואיומים בסרבנות המונית, צריך לבחון את עצמו באותה אמת מידה. גם מהם ניתן לצפות לחשבון נפש, ולא רק ל"אבל הם", "הם התחילו" וכו'.
גם בתוך השבר העמוק שבו אנו נמצאים, לעולם אסור לאבד את התקווה ואת האמונה. לא בכדי, המנוננו הלאומי הוא "התקווה".
אסיים בדברים של בן גוריון: "לעצמי איני מבקש מאומה: לא תענוגים, לא כבוד ולא אהבה. על הכול, הכול אוותר. רק אחת הנני מבקש: התקווה.
מבקש אני היכולת לקוות ולהאמין ואז הנני מוכן לשאת את העבודה היותר קשה והעול היותר כבד."

[אהוד: עכשיו, ב"תשעה באב של כולם", זה ברור – לטבח ה-7 באוקטובר אחראי לא יחיא סינוואר אלא בנימין נתניהו! – ובכלל, אין סביבנו עמים, מדינות, דתות וארגוני טרור ברבריים ששואפים להשמיד אותנו ואת היהודים בכלל ולאחרונה גם את תרבות המערב החופשי – אלא רק אנחנו, בהנהגת נתניהו, אחראים לחורבן ומביאים אותו על עצמנו בגלל חילוקי הדיעות בינינו כמו לפני חורבן בית שני! ואתה שותף להפצת השטויות האלה!]

2. צרור הערות 14.8.24
* התיישבות בהר דב – בשנים האחרונות כתבתי פעמים אחדות על הצורך להקים את היישוב שיאון בהר דב ואף הייתי מעורב בהקמת גרעין להתיישבות זו. למרבה הצער, לא נענינו באוזניים קשובות. הגרעין חי וקיים, אבל אין התקדמות מצד הרשויות.
במאמרים אלה התרעתי מפני המצב האבסורדי, שהר דב, שהנו שטח ריבוני של מדינת ישראל, הוא למעשה רצועת ביטחון לכל דבר. יש בו מוצבים בלבד, ואזרחים ישראלים אינם מורשים להיכנס אליו. אפילו עדר בקר של מגדל ישראלי, שרעה בשטח במשך שנים, נדרש להתקפל.
היום, כאשר אנו רואים לנגד עינינו איך נוצרת רצועת ביטחון בשטחה הריבוני של ישראל לכל אורך הגבול עם לבנון, כדאי להיזכר מה התפתח ברצועת הביטחון בהר דב. חצי שנה לפני המלחמה, כוח חיזבאללה פלש לשטחה הריבוני של ישראל בהר דב והקים בו מאחז. במקום לסלק אותו באש בו ביום, ישראל הבליגה על ההתנקשות בריבונותה והכילה את התוקפנות. רק במלחמה ישראל סילקה את הפולשים.
כאשר איננו מממשים את ריבונותנו – אלו התוצאות.
על ממשלת ישראל להורות לצה"ל להעביר את המלחמה לשטח האוייב ולתקוף בלבנון. להחזיר בהקדם האפשרי את היישובים ולהציב יעד לאומי של תקומה רבתי של היישובים שפונו ושל היישובים שנפגעו. ויש לממש את הריבונות בהר דב, בדרך הציונית הבדוקה למימוש ריבונות – התיישבות.
את רצועת הביטחון יש להקים מחדש – בדרום לבנון. יש להפיק לקחים מרצועת הביטחון שפעלה בשנים 1985-2000, כדי לעשות זאת טוב יותר.

* התגלמות חוסר המנהיגות של העסקן – בעיצומה של מלחמה קשה, שעה ש-115 מבני עמנו נתונים בשבי חמאס, כאשר עשרות אלפי ישראלים עקורים מבתיהם ופליטים בארצם, כאשר לוחמי צה"ל מחרפים את נפשם ואנו מוכים בעוד ועוד "הותר לפרסום", רגע לפני שאנו נכנסים לצום תשעה באב, המחייב אותנו להפיק לקח מחורבנות עבר עקב שנאת אחים – ראש ממשלת ישראל מפרסם הודעת הסתה נגד שר הביטחון בממשלתו, מתיר את דמו בהצגתו כבוגד ומסמן אותו כאשם בכל כישלון, כי הכישלון יהיה תוצאת אי מימוש "הנחייתו" לנצח.
זו התגלמות חוסר המנהיגות הקיצונית של האיש הזה. במקום מנהיג לאומי, מאחד, מוביל, מקבל החלטות – עסקן קטן ומושתן, פחדן וברחן, שעיקר עיסוקו בכסת"ח לעצמו ובחיפוש והצבעה על שעירים לעזאזל למחדליו וכישלונותיו.
תאמרו: אבל הוא התחיל. נכון, גם דבריו של גלנט אינם ראויים. הלעג הפומבי שלו לסיסמת ההבל על "ניצחון מוחלט" אינו ראוי. אבל איזו השוואה, באמת.

* הרוח הזהה של הקנאות החשוכה – אורי בנקי הוא אביה של שירה בנקי, שנרצחה בידי מחבל יהודי בן עוולה, עת השתתפה במצעד הגאווה בירושלים. אורי יכול היה להפוך לדוסופוב מר נפש, ולהקדיש את חייו, אונו ומרצו למלחמת חורמה בדתיים ובדת, שבשמה, כביכול, נרצחה בתו. הוא בחר בדרך אחרת. הוא נאבק בקנאים ובקנאות, שבשמה נרצחה בתו. הקנאות אינה נמצאת רק בצד אחד של המפה. הוא מקדיש את חייו לחיבורים, לאחדות ישראל, לחתירה להסכמות. הוא הקים את ארגון "דרך שירה בנקי" כדי לקדם את החזון.
אני מכיר את אורי מהמילואים, אך דרכינו נפגשו שוב בפורום עמק השווה, שיזם לפני שנים אחדות יועז הנדל ועמדו בראשו הרב בני לאו וחכ"ש איילת נחמיאס ורבין. למרבה הצער, הפורום לא התרומם ולא שרד את תקופת הקורונה. אך הרעיון חי וקיים. לפני חודשים אחדים, חיברתי אותו לתנועה לציונות ממלכתית והוא הצטרף ויחד אנו פועלים לקידום המטרות הללו.
במאמר ל"ידיעות אחרונות" ו"ווינט", ערב תשעה באב, שב אורי ומתריע מפני הקנאות והקרע שמסכנים את עצם קיומה של מדינת ישראל.
אני רוצה לציין מסר אחד מן המאמר: "לא כל מצעד גאווה בירושלים זה טרלול פרוגרסיבי ולא כל תפילה בהפרדה בתל-אביב היא קץ הקיום החילוני. לא כל מצווה דתית היא ייהרג ובל יעבור ולא כל בקשה להתחשבות היא הדתה, לא כל החלטה של בג"ץ היא רמיסת הרשות המחוקקת ולא כל שינוי במערכת המשפט הוא קץ הדמוקרטיה." אורי, בצדק, מעמיד זה לצד זה את ההתנגדות למצעד הגאווה בירושלים ואת ההתנגדות לתפילה ביום הכיפורים בתל-אביב. הוא מיטיב לזהות את הלך הרוח הדומה, הזהה, של הקנאות החשוכה בשני המקרים.

* לא יהיה צבא – למחרת דבריו של יריב לוין על חזרת המהפכה המשטרית, או בלשונו המכובסת "הרפורמה המשפטית", פרסם רביב דרוקר מסר מרגיע ב"הארץ". זה לא יקרה. המהפכה הפסידה. "הצד השני גם למד את הלקח: הוא לא ימהר להתקרב לוועדה לבחירת שופטים, לא יעז להעלות מחדש בכנסת את ביטול עילת הסבירות, ופסקת התגברות ב-61 מנדטים חזרה להיות סעיף אפרורי בפקולטה למשפטים. למרות הקריאות שנשמעו אתמול, ההפיכה המשטרית לא תחזור." אני נוטה להסכים עם הערכת המצב הזאת. איני מקבל את הגדרת המהפכה המשטרית "הפיכה". מיד לאחר נאומו של לוין ב-4 בינואר 2023 כתבתי מאמר שכותרתו "מהפכה משטרית". אבל מהפכה והפיכה הם דברים שונים, ולכך עוד אחזור.
דרוקר מנתח את הסיבות לתבוסת המהפכה וכותב בין השאר: "...ברית הימין הביביסטי והחרדים קיבלה שיעור בגבולות הכוח. הם הבינו מה יהיה המחיר למימוש חזונם המשיחי. לא יהיה כסף לקצבאות שלהם, לא יהיה צבא שיגן עליהם..."
כלומר, הוא שב ומאיים בסרבנות ומצדיק בדיעבד את האיום בסרבנות. הם לא יוכלו לממש את מדיניותם כי "לא יהיה צבא שיגן עליהם," כלומר הצבא ימרוד. דיברת על הפיכה? הנה, זו הפיכה. הפיכה צבאית.
לא יהיה צבא שיגן עליכם? עליכם?! על מי מגן הצבא? הרי בעשרת החודשים האחרונים למדנו היטב מי מאוים כאן, על מי מגן הצבא ומה קורה כשהצבא כושל במילוי תפקידו. והוא מאיים שהצבא לא יגן?
ומיהו אותו צבא שלא יגן? האם מאות אלפי החיילים בסדיר ובמילואים שחירפו נפשם במלחמה, סרים למרותו של דרוקר או למרותה של ברסלר? הרי צה"ל מאגד בתוכו את בעלי כל הדעות וכל חלקי הציבור, זולת החרדי, ויש בו תומכים ומתנגדים לממשלה. חבריו, אולי גם הוא, יוצאים נגד מינוי ברק חירם למפקד אוגדת עזה. מה קרה? אתם רוצים לקבוע מי יהיו המפקדים, כדי להבטיח שכאשר תתופפו בתופי הטם-טם הם יסרבו להגן?
בעבר נשאלה השאלה, למי יצייתו החיילים הדתיים, למפקד שלהם או לרב שלהם. כל מי שמכיר את הציונות הדתית, יודע את התשובה. זולת שולי שוליים קיצונים, החיילים יקשיבו למפקד ויצייתו לפקודותיו. אחרי מאורעות 2023 ולנוכח המאמר של דרוקר, נכון אולי לשאול על חיילים אחרים, אם הם יקשיבו למפקד שלהם או לרבני המחאה.
המהפכה המשטרית היתה איום על הדמוקרטיה. הסרבנות היא איום חמור לאין ערוך.

* תמנון רב זרועי וטפילי – הרוב המוחלט של החילונים בתל-אביב אינו דוסופובי, אין לו כל בעייה לחלוק עם דתיים את המרחב הציבורי ולאפשר להם להתפלל בו בדרכם והוא סולד מן הקומץ הדוסופובי הקולני והאלים, שביצע את פשע השנאה ביום הכיפורים אשתקד.
בקרב הרוב החילוני, יש מגוון של גישות ביחס למסורת ישראל, החל במי שמגדירים עצמם מסורתיים וכלה במי שרחוקים מכל זיקה למסורת. וגם אלה שרחוקים מכל זיקה למסורת, הם ברובם ליברלים, וככאלה הם רחוקים מדוסופוביה ומהדרת האחר מן המרחב הציבורי.
נגד הרוב הדומם הזה יוצאת, בפשקוויל ב"הארץ", המרגלת ענת קם. הרוב הזה מטריף את דעתה. "כבר התחילו ההתפתלויות החילוניות המתנצלות על זה שזה לא יפה, ומגיע לכולם להתפלל, ובכלל הצביון החילוני-ליברלי של העיר חזק דיו להכיל את גלולת הרעל של הגרעינים התורניים שמבקשים את התפילות האלה, כאילו לא די לכך במאות בתי הכנסת הפזורים ברחבי העיר."
מבחינת המרגלת, אנו במלחמה. ובמלחמה כולם נדרשים לנאמנות מוחלטת, להתייצבות מלאה. מי כמוה מבין נאמנות מהי... אבל המלחמה של המרגלת אינה בחמאס ולא בחיזבאללה, לא באיראן ולא בחות'ים אלא בדוסים.
"יש לכם עשרות יישובים, מאות קהילות ואלפי בתי כנסת, למה אתם צריכים את שלנו?"
תל-אביב היא "שלנו", של הדוסופובים. לכו לגטו שלכם, דוסים שנואים, ואל תידחפו לנו לת"א. כמיטב המסורת הדר-שטירמרית היא כותבת: "זרועות של אותו תמנון רב-זרועי וטפילי, שמנסה להתעלק על המדינה ובעיקר על אוכלוסייתה היצרנית ומשלמת המיסים." כידוע, הדתיים הלאומיים אינם יצרניים ואינם משלמים מיסים. היא יודעת שזה שקר, וגם עורכי השוקניה יודעים שזה שקר כפי שגם עורכי דר-שטירמר ידעו שעלילות השווא שלהם על היהודים הם שקר.
המרגלת מסיימת באיום על חולדאי: "זכות קיומך הפוליטית נובעת מהתנגדותך להפיכה ולכפייה." ה"כפכיה", בעיני המרגלת, היא רצונם של יהודים דתיים לממש את זכותם לחלק ונחלה במרחב הציבורי. אך לא, הכפכיה האלימה היא הניסיון הדוסופובי להדיר אותם מהמרחב הציבורי. והיא תובעת מחולדאי: "עמוד איתן מול כוחנותם החלולה, והם יתפוררו חזרה לאבק שהם." כלומר, הכוחנות אינה פשעי השנאה הדוסופוביים, אלא רצונם של אזרחים לממש את זכויות האדם והאזרח שלהם.
מעניין מה היתה כותבת המרגלת על פשקוויל שהיה עוסק בערבים והיה מכנה אותם "תמנון רב זרועי וטפילי" ו"יתפוררו חזרה לאבק שהם." וממי שהיה דורש לגרש אותם מנוכחות בת"א-יפו כי "יש לכם עשרות יישובים, מאות קהילות ... למה אתם צריכים את שלנו?"

* דרושים: טרופרים – בשבוע שעבר התנפלו הביביריונים ינון מגל ויותם זמרי על חילי טרופר. הוא יותר מסוכן משקמה ברסלר, הם הסבירו, עם כל ה"ביחדנס" שלו בלה בלה בלה. למחרת התנפלה עליו בריונית המקלדת השוקניסטית יסמין לוי, שכינתה אותו "ביביסט סמוי," והשתלחה ב"טרופריזם", כי הטרופרים הם "הסייענים של מחריבי הארץ."
הקיצונים המטורפים ממחישים את חוק הרדיקלים השלובים. הפנאטים מכל צד קרובים זה לזה הרבה יותר מכפי שכל אחד מהם קרוב למרכז השפוי והמתון. והם מחזקים זה את זה, ומפרנסים זה את זה, ורואים בטרופרים את האיום האמתי עליהם. והם צודקים. הם האיום על החברה הישראלית והטרופרים הם האיום עליהם.
הדבר החיוני ביותר לחברה הישראלית הוא הטרופרים. אם לא יהיו טרופרים, נשאר, חלילה, רק עם ינון מגלים ויסמין לוי'ם. ולא נשאר אתם הרבה זמן, כי במקרה כזה מדינת ישראל לא תשרוד. מה שנחוץ, הוא להעצים את המיינסטרים הציוני, הממלכתי, הדמוקרטי, הטרופרי, ולדחוק את ינון לוי, יסמין מגל וחבר מרעיהם, למקום הראוי להם בשולי השוליים של שולי השוליים של שולי השוליים של החברה הישראלית.

* אין שום דבר משותף – לפני שנה וחצי יצרה איתי קשר הסופרת מיריק שניר. היא סיפרה לי שהיא מארגנת ברחבת האריה השואג "הפגנת כיסאות" נגד המהפכה המשטרית. מה זו הפגנת כיסאות? הפגנה שמיועדת לאנשים מבוגרים שאינם יכולים להשתתף בהפגנות, אך הם מזדהים מאוד עם המחאה. היא ביקשה ממני לשאת דברים בהפגנה ולעזור לה לגייס נואמים נוספים. השבתי בחיוב לשתי בקשותיה ונרתמתי לעזרתה. בהמשך היא אירגנה הפגנת כיסאות במרכז הארץ, וגם שם סייעתי לה בגיוס נואמים. בקיצור, פעילת מחאה.
לקראת תשעה באב היא פירסמה מכתב, שבו קראה לישראלים לצום ביחד ביום הזה, כדי לעצור את החורבן הנוכחי ולזכור את חורבן העבר. היא דיברה בשם האחדות הלאומית אל מול הקרע המאיים עלינו.
בתגובה, פעילי המחאה הפיצו בכל הקבוצות מכתב תגובה גס רוח של המשורר אילן שיינפלד. הוא ושכמותו סולדים יותר מכל דבר אחר, מרעיון האחדות הלאומית, או בשפתם הלועגת "ביחדנס". בצדק, מבחינתם. מי שעולמם הוא עולם של פילוג וקרע – כל דיבור על אחדות הוא איום על מפעל חייהם.
אז דבריה של שניר הם "ביחדנס" ו"יחד מזויף," "אחדות מדומה של הפכים." הפכים – כלומר כל מי שאינו בדיוק כמוני הוא האוייב. יש שני מחנות ניצים, ולא חלילה רצף של עמדות. אין שום צבעים וגוונים זולת שחור ולבן, כי רצף כזה הוא איום של ממש על עולמו. כמובן שהוא משתלח בגסות בחילי טרופר – "מבחיל... מופע צביעות... דיבורו הרך המתנגן... מעורר בי קבס" – כי מה מעורר בו קבס יותר מהדיבור הרך של חילי טרופר? הוא מעדיף את תמונת הראי שלו – גוטליב, ואטורי ורמי בן יהודה. אותם הוא מעריך, כי כשהוא מביט בהם "הוא רואה ראי." ההמשך הוא מניפסט שכל משפט בו נפתח במילים "אין שום דבר משותף" – כי אין שום דבר משותף בין חלקי העם. יש אנחנו הטובים, אנשי האור ויש הם הרעים, אנשי החושך. ומה הוא מציע? "המצב הזה יוכרע רק באופן אחד. בהדיפה הבלתי אלימה אך הנחושה והנחרצת." המילים "בלתי אלימה" הן שם קוד לסרבנות בצה"ל (או אם לקרוא לילד בשמו – עריקה מהגנה על המדינה), למרי אזרחי, למרד מיסים ולשיבוש החיים במדינה. גילוי מבורך, בעיניו, של אותה "בלתי אלימה" היא פשע השנאה הדוסופובי בתל-אביב ביום הכיפורים שעבר. את רודפי המתפללים האלימים הוא מגדיר "מי שמבקשים לשמור על אופייה של העיר העברית הראשונה כעיר חילונית ליברלית." קודם כל, מאימתי תל-אביב הוגדרה כעיר חילונית? היא עיר של כולם. האם הוא מציע טרנספר או "עידוד הגירה" של הדתיים והמסורתיים מן העיר. שנית, האם עיר ליברלית היא עיר הרודפת את השונה ומדירה אותו מן המרחב הציבורי. הקסנופוביה האלימה הזאת היא היפוכה של ליברליות.
התוצאה של דרכם המשותפת של שיינפלד ודומיו ושל תמונת הראי שלהם היא חורבן הבית השלישי. הם איום של ממש על מדינת ישראל. והגיע הזמן שהרוב הדומם הסולד מהקיצוניות וההקצנה, יפסיק להיות דומם ויתחיל להיות אקטיבי, כדי לעצור את המטורפים שמדרדרים אותנו במדרון.

* היה שבעה באוקטובר? – צה"ל תקף מפקדת טרור שהוקמה בתוך בית ספר, עובדה שהיא כשלעצמה פשע מלחמה. מיד החל גל גינויים של שגרירי הצביעות המתחסדת, על כך שתקפנו... "בית ספר".
והנה, תפנית בעלילה. מהשוקניה (!) יצא גינו לגינויים. הייתם מאמינים?
ובכן, ג'קי חורי גינה את המגנים. על מה? על כך שהם רק מדברים ולא עושים שום דבר כדי לכפות על ישראל להפסיק את ההרג. לדידו, הגינויים האלה הם ריטואל לצאת ידי חובה. הוא קורא לעולם לעבור למעשים. הוא קורא לארה"ב להפסיק לשלוח לישראל נשק וחימושים. בין השאר הוא מגנה את מדינות ערב, שאף הן רק מדברות ולא עושות דבר. מה הוא היה רוצה שתעשינה? אולי פלישה לישראל היתה מספקת אותו.
מה לא הוזכר אפילו ברמז בפשקוויל? 7 באוקטובר. ולמה שהאירוע השולי הזה יוזכר? הרי אם יוזכר, אולי חורי יצטרך להתמודד עם השאלה למה אנחנו נלחמים בחמאס וחייבים למוטט אותו, כדי למנוע הישנות מעשי טבח דומים.

* התפקיד הלגיטימי של היהודים – בפשקוויל של התועמלן האנטי ישראלי גדעון לוי, בעקבות הפצצת מפקדת הטרור שמוקמה בכוונת מכוון במבנה שאמור להיות בית ספר, הוא הגדיר את המעשה "ג'נוסייד", טען שהוא זהה לטבח הילדים במג'דל שמס וקרא לבית הדין בהאג לפעול נגד ישראל. את מלחמת "חרבות ברזל" הוא הגדיר "המלחמה המיותרת והאכזרית ביותר." כמובן שכל מלחמות ישראל ובראשן מלחמת השחרור הן מלחמות מיותרות. אך זו מיותרת מכולן. למה מה קרה? למה מי מת? אז הם כבשו כמה התנחלויות ציוניות בנגב הכבוש, רצחו 1,200 ישראלים, אנסו כמה מאות ישראליות וישראלים, ערפו כמה ראשים, ביתרו כמה בטנים הריוניות, חטפו 250 איש, בהם קשישים, נשים, ילדים ותינוקות למנהרות אפלות, הציתו ובזזו בתים. אז מה? מה קרה? זאת סיבה למלחמה?
כל מי שירה במחבלים ב-7 באוקטובר הוא פושע מלחמה. כיתות הכוננות שירו והגנו על היישובים, הן שפתחו במלחמה המיותרת. צה"ל שעצר את מסע הטבח ולא איפשר לו להתקדם הלאה למרכז הארץ הוא התוקפן.
כי לנו, ליהודים, יש רק תפקיד לגיטימי אחד - להישחט. אגב, השוחט לא ידלג גם על גדעון לוי.

* סון הר מלך היא הש"ג – בעקבות התמיכה הנלהבת של הח"כית סון הר מלך בניסיון הלינץ' הטרוריסטי בגבעת רונן, כמו תמיכתה ברוצח התינוק ומשפחתו בן אוליאל והגדרתו "קדוש", אמר עמית סגל שסון הר מלך היא "תומכת טרור" ומקומה אינו בכנסת.
עמית סגל צודק, כמובן, באשר לנערת הזוועות, הח"כהניסטית הזאת. אכן, היא תומכת טרור. אבל במה היא שונה מכל הכנופייה? במה היא שונה מראש הכנופייה? הרי המחבלים, שתומכת הטרור הזאת תומכת בהם, הם בן גבירים קטנים. והם פועלים בתעוזה כזאת כי הם מבינים שיש להם גב בממשלה – הדוצ'ה שלהם הוא שר בכיר, ששלטון נתניהו תלוי ברצונו הרע. אסור שהכנופייה הזאת תהיה בכנסת, לא כל שכן בממשלה. סון הר מלך, נתעבת ובזויה ככל שתהיה, היא הש"ג. האיום האמיתי על מדינת ישראל הוא ראש הכנופייה.

* ואם הן היו פלשתינאיות – כדי לגונן על חבריה הטרוריסטים, מבצעי ניסיון הלינץ' בנשים ערביות ובבתם התינוקת, הח"כהניסטית סון הר מלך, שיקרה במצח נחוצה שהמכונית היתה ללא לוחית זיהוי והם חששו שאולי מדובר במרגלים. שקרנית כהניסטית נאלחת.
הם היו עם לוחית זיהוי צהובה. הם הציגו בפני הטרוריסטים את תעודות הזהות הכחולה. וחבריה לא חשבו שהתינוקת בת השנתיים וחצי היא מרגלת איראנית מתוחכמת.
חבריה הם פשוט בן גבירים קטנים, ולכן הם ניסו להצית את הרכב על יושבותיו, אך ורק כי הן ערביות וכיוון שהם חושבים שעכשיו מותר כי הדוצ'ה שלהם שר בממשלה.
ונניח שהן לא היו אזרחיות ישראליות, אלא נשים פלשתינאיות עם תינוקת שתעו בדרך ונקלעו למאחז, האם אז יש הצדקה כלשהי להתנפלות הברברית, תאבת הדם של הבן גבירים?
האם כבר עצרו את כל המעורבים כדי לחקור אותם על ארבעה ניסיונות רצח בנסיבות מחמירות? האם כבר החרימו את נשקם?
וגם היום נתניהו לא פיטר את ראש הכנופייה.

* מזימתו האפלה של ראש הכנופייה – הפגנתו הפרובוקטיבית של ראש הכנופייה על הר הבית, לא נעשתה למרות החשש שהיא תצית מלחמה אזורית ואת ערביי ישראל, אלא מתוך כוונת מכוון שהיא תצית מלחמה אזורית ובעיקר את ערביי ישראל.
מאז 7 באוקטובר ראש הכנופייה מנסה בכל מאודו לדחוף את ערביי ישראל להצטרף למלחמה. הוא ממוקד מטרה כמו טיל מונחה מכוון. חלומו הגדול הוא להיות המצביא של מלחמת החורמה בערביי ישראל למימוש תורת הגזע הכהניסטית.
על פי התורה הכהניסטית, המסגדים על הר הבית הם שיקוץ שחובה להסיר אותו. כאשר ראש הכנופייה עולה להר הבית, זו לא עלייה של יהודי לשריד מקדשנו, אלא עליה של כהניסט שחותר ל"גילוח" הר הבית. לכן זו פרובוקציה, שכל ערבי מבין אותה, והוא מנסה לגרום להם למהומות. ולכן, הדבר החשוב, מבחינתו, בפרובוקציה, אינו התפילה, אינו ההשתחוויה אלא הצילום של המעשה והפצתו.
לפני שבועות אחדים, הכריז ראש הכנופייה על עצמו כ"הדרג המדיני" והכריז על מות הסטטוס קוו בניגוד לעמדת הממשלה וראש הממשלה. במקום לפטר אותו, נתניהו רק הודיע שאין שינוי בסטטוס קוו. אתמול ראש הכנופייה והערב רב שלו עלו להר הבית כדי לנהוג במופגן נגד הסטטוס קוו ולהבהיר לעולם שהדרג המדיני הקובע אינו נתניהו אלא הוא, בתקווה שהדבר יצית את התבערה שהוא כמה לה. וגם היום, נתניהו האנטי מנהיג, לא פיטר אותו.
יש לקוות שערביי ישראל ימשיכו לגלות אחריות, כפי שהם נוהגים זה החודש ה-11, ולהכשיל את מזימתו האפלה של ראש הכנופייה.

* סוף לאבסורד – מדינת ישראל אינה יכולה להשלים עם המשך ההשתמטות של רבבות צעירים חרדים. אנו אומה במלחמה, ומלחמת הקיום שלנו אינה עומדת להסתיים לפחות במאה השנים הבאות. השתמטות של שבט שלם, גדול וגדל בישראל, מחובת ההגנה על המולדת, היא בלתי נסבלת.
מצד שני, המחשבה שחוק או פסיקת בג"ץ יביאו באחת להתגייסותם בהמוניהם היא נאיבית ומנותקת מן המציאות. והחברה הישראלית לא תוכל להרשות לעצמה מחנות מעצר המוניים לאלפי ורבבות משתמטים.
מה ניתן ונכון לעשות? להפסיק לממן את ההשתמטות ואת החינוך להשתמטות. לא את ישיבות המשתמטים, האמתיות או הפיקטיביות, לא תשלום קצבת השתמטות למשתמטים ולא מימון מוסדות החינוך העצמאי, שאינם מלמדים על פי ערכי החינוך הממלכתי, אינם מפוקחים ומחנכים להשתמטות. אפילו לא אגורה.
מה זה ייתן? ראשית, זה ישים קץ לאבסורד שמדינת ישראל מממנת את החתירה נגדה. שנית, המהלך הזה יוכל לחולל בהדרגה כניסה למעגלי העבודה וגיוס.
הצעד המשלים הוא טיפוח מערכת החינוך הממלכתית חרדית. ידע כל הורה חרדי, שילדיו יכולים לקבל חינוך חרדי חינם, במסגרת בטוחה יותר, או לממן מכיסו את לימודיהם בחינוך העצמאי.
בעניין הזה יש חדשות טובות. בשנת הלימודים הקרובה ייפתחו מאה מוסדות חינוך ממלכתי חרדי, עם 24 אלף תלמידים ובהם ילדי כמה חסידיות גדולות. הילדים ילמדו לימודי ליבה. יש לקוות שהם יקבלו חינוך אזרחי, עם התובנה, שהמדינה אינה כספומט וכמו בקהילה, גם במדינה יש חובות לפרט ובראש ובראשונה מצוות ההגנה על המולדת. ההשתמטות החרדית היא מחלה חברתית שייקח זמן להירפא ממנה, אך אם לא נתחיל, זה לא יקרה.

* נמצא האחראי למחדל 7 באוקטובר – גבירותיי ורבותיי, הסכיתו ושמעו, סקופ ענק: התגלה האחראי למחדל 7 באוקטובר.
האחראי הוא... אני. כן, כן. אני. אורי הייטנר, מגדל עצי פרי מקיבוץ אורטל בצפון הגולן. הנה, כך כתב לי אהוד בן עזר, בתגובה לביקורת שמתחתי על נתניהו, שבמדיניות ההתמכרות לשקט איפשר לחמאס להפוך באין מפריע לצבא טרור קטלני: "חשבת פעם מה האחריות שלך ושל הדומים לך בכך שנתניהו לא היה יכול לצאת למלחמת מנע לפני ה-7 באוקטובר כי אתם, כמו שקמה ברסלר, לא הפסקתם להפגין ולהסית נגדו, לזנב בו, לגמד אותו ולעשות לו דה-לגיטימיזציה?"
אז, זהו. חשבתי פעם, והגעתי למסקנה שאב"ע צודק. אכן, אני אשם. הרי נתניהו כל כך רצה לצאת למתקפת נגד מקדימה נגד חמאס, אבל לא עשה זאת, כי התנגדתי לו ואפילו הפגנתי נגדו. אמנם מאז 2002 הטפתי בכל מקום, וגם מעל דפי "חדשות בן עזר", לצאת למבצע "חומת מגן" בעזה כדי למוטט את הטרור. אבל בעצם העובדה שהתנגדתי לו, מנעתי ממנו לבצע את רצונו.
אבל זה לא מסתכם רק בכך. אני גם גרמתי לכך שנתניהו שחרר את סינוואר ועוד למעלה מאלף מחבלים, רבים מהם רוצחים, בעסקת שליט המופקרת. אמנם התנגדתי בתוקף לעסקה וכתבתי נגדה ותיארתי איך המחבלים המשוחררים יחזרו לטרור והזהרתי שמחיר הדמים של העסקה יהיה כבד מאוד. אבל זו היתה גם דעתו של נתניהו, שהתנגד בכל כוחו לעסקה, אבל לא היתה לו ברירה אלא לבצע אותה, כי אני התנגדתי לו ואפילו השתתפתי במאבק החברתי נגדו באותה שנה.
נתניהו גם רצה, כל כך רצה, לשים קץ לטרור ההצתות. אז למה הוא הרשה לחמאס להצית את שדות הנגב המערבי באין מפריע? בגללי. אמנם אני יצאתי נגד מדיניותו הרופסת וקראתי למדיניות של "דין הצתה כדין רקטה," אבל מה זה חשוב לְמה התנגדתי. חשוב למי התנגדתי. כיוון שהתנגדתי לנתניהו, גרמתי לכך שבניגוד לרצונו הוא הרשה להם להצית.
אני אשם גם בכך שנתניהו פעל בכל מאודו להבטיח שקטאר תממן את חמאס, אף שהוא ידע לאיזו מטרה הולך הכסף, כי דגל בפרוטקשן, שבו תמורת צרור מזוודות מזומנים נזכה לעוד שבועיים של שקט. נכון שתקפתי אותו על כך שוב ושוב. אבל אלמלא תקפתי אותו, אילו תמכתי במדיניותו, או אז הוא היה משנה אותה ומבצע את המדיניות ההפוכה, שבה הוא מאמין, ועוצר את הזרמת הכסף.
ולמה נתניהו פעל בכל דרך כדי לסכל את החלטתו של טראמפ לייבש את אונר"א? בטח שאלתם. גם לכך יש תשובה. בגללי. אלמלא התנגדתי לו, הוא היה פועל לייבוש אונר"א, מה שמוכיח איזה חסר אחריות אני.
אין מה לעשות. כנראה שאהיה חייב להתפטר.
אבל יש בעייה. הרי לא רק אני התנגדתי לו. אני אישית מכיר לפחות עוד 3-4 אנשים שאינם סוגדים לו. ובכן, גם הם אשמים. כל מי שמתנגד לו אשם. רק ביום שבו כל אזרחי ישראל, ללא יוצא מן הכלל, יתמכו בנתניהו, נתניהו יוכל לבצע את המדיניות שהוא דוגל בה ולא את היפוכה. הרי הוא מנהיג דגול.
קצת מוזר, נכון?
אה, ושקמה ברסלר.

* על הסף – מן הראוי שבג"ץ ידחה על הסף את עתירת הורי התצפיתניות בתביעה מצה"ל להוציא את בנותיהם מקו העימות. על הסף, כלומר לא כיוון שהם צודקים או טועים, אלא כיוון שאין זה מעניינו של בג"ץ להתערב בסוגיה כזו.
זו סוגייה מבצעית, לא משפטית. מי שאמון על כך הוא צה"ל, על פי שיקולים מבצעיים. איני בקיא בסוגייה ואיני יכול לנקוט עמדה בסוגייה האם צה"ל צודק או טועה, אך דבר אחד ברור – זו סוגייה מבצעית והשיקול הוא מבצעי.
הם יכולים לפנות לרמטכ"ל, הם יכולים לפנות לשר הביטחון, הם יכולים לפנות לראש הממשלה, הם יכולים לפנות ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, שתפקידה לפקח על צה"ל. בית המשפט אינו פונקציה בסוגיה כזו.

* סוג של תיקון – ראיתי את הסמל של עיריית בית שאן. הסיסמה (סלוגן) היא: "בית שאן. מגלים את עמק המעיינות."
שמחתי, כיוון שכל כך הרבה פעמים שמעתי דברי גנאי על שינוי שמה של המועצה האזורית בקעת בית שאן לעמק המעיינות. הטענה היתה שהמטרה היא להיבדל מבית שאן מטעמי התנשאות ואפילו "גזענות" ר"ל. והאמת היא, שהמועצה האזורית חיפשה דרך למתג את עצמה ציבורית במאפיין ייחודי שעשוי למשוך קליטה, תיירות ומשקיעים, ובחרה במאפיין הנופי הייחודי שלה. והנה, גם בית שאן, בירת עמק המעיינות, מיתגה את עצמה באותה דרך.
לפני חודשים אחדים הלך לעולמו דני תמרי מקיבוץ שדה אליהו, מי שהיה ראש המועצה האזורית בקעת בית שאן ומזכ"ל הקיבוץ הדתי. הוא הגה את רעיון המיתוג מחדש (שבוצע בפועל אחרי סיום תפקידו). מי שהכיר אותו יודע עד כמה מגוחכת טענת ההתבדלות וההתנשאות.
הסלוגן של עיריית בית שאן היא סוג של תיקון לעוול שנעשה למועצה האזורית ויישוביה.

* פרס ישראל ליעל ארד – יעל ארד ראויה לפרס ישראל בספורט. ראשית, היא המדליסטית הישראלית הראשונה, שפרצה את הדרך לכל המדליסטים אחריה. שנית, כיו"ר הוועד האולימפי היא הצעידה את ישראל לאולימפיאדה הנוכחית, עתירת המדליות.
אין ראויה ממנה!

* הגדולה מכולם – באולימפיאדת מונטריאול (1976) עלתה אסתר רוט שחמורוב לגמר והגיעה למקום השישי. חמשת המקומות הראשונים היו של נשות הגוש הסובייטי – ממזרח גרמניה, בריה"מ ופולין. לאחר נפילת מסך הברזל והתמוטטות הגוש הסובייטי, התברר שאותן נשים הולעטו בסמים ובהורמונים גבריים. אסתר רוט שחמורוב, שהגיעה ראשונה מקרב העולם החופשי, היתה למעשה הראשונה בין הנשים שהתמודדו באמת ובתמים כנשים. בתחרות הוגנת, סביר להניח שהיא הייתה זוכה במדליית הזהב.
עוד קודם לכן, באולימפיאדת מינכן, והיא בת עשרים בלבד, עלתה שחמורוב לחצי הגמר במאה משוכות, אך בעקבות רצח הספורטאים, ובהם מאמנה עמיצור שפירא, היא לא השתתפה במרוץ. רבים היו סיכוייה להעפיל לגמר. במקצוע המשני שלה, ריצת מאה מטר, היא העפילה לחצי הגמר, ורק 4 אלפיות השנייה חסרו לה כדי להעפיל לגמר.
באולימפיאדת מוסקבה (1980) אסתר לא השתתפה, כיוון שישראל הצטרפה לחרם של מדינות העולם החופשי על האולימפיאדה, עקב פלישת בריה"מ לאפגניסטן. בכך, החמיצה אסתר את ההזדמנות למדליה אולימפית.
יש לזכור, שהספורט בישראל ממש לא היה מפותח באותן שנים, ותנאי האימונים שלה היו פרימיטיביים מאוד. אסתר רוט שחמורוב אינה נמנית עם הנבחרת היוקרתית של המדליסטים האולימפיים של ישראל, אך בעיניי היא הגדולה מכולם.

* לשטח האוייב – זלנסקי למד את אחד מעקרונות תפיסת הביטחון של ישראל, שאנחנו קצת שכחנו – העברת המלחמה לשטח האוייב.

[אהוד: כדרכך אתה צודק באמירת דבר-והיפוכו. שכחנו להעביר את המלחמה לרצועת עזה].

* ביד הלשון: מעי חמרמרו – פעמיים במגילת איכה, שאותה אנו קוראים בתשעה באב, מופיע צירוף המילים: "מֵעַי חֳמַרְמָרוּ." מה פירוש חמרמר? נצרב, נחרך. בתיאור הזעזוע ממראות אסון החורבן, לצד "נהפך ליבי בקרבי" ו"כבדי נשפך" כותב מחבר המגילה, שלפי המסורת היה הנביא ירמיהו, שמעיו חמרמרו, כלומר נחרכו.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com