* המתקפה האיראנית – זאת ההזדמנות לתקוף את מתקני הגרעין האיראני.

* פרופורציות – איראן, מעצמה אזורית, שיגרה 181 טילים, פאר הטכנולוגיה, לעבר ישראל. אין אפילו פצוע אחד. באותו ערב, שני מחבלים עם רובים רצחו 6 ישראלים ופצעו 9.
מה זה אומר? אין לי תובנה חכמה במיוחד, אבל אלו העובדות.

* הכרחי להשגת המטרה – תמרון קרקעי הכרחי להשמדת תשתיות הטרור בדרום לבנון.
השמדת תשתיות הטרור הכרחית למימוש מטרת המלחמה: חזרת התושבים לבתיהם בבטחה.
וכדי להבטיח את ביטחון היישובים לטווח רחוק יש להקים רצועת ביטחון בדרום לבנון.

* כניסה מוגבלת – כמי שמטיף כבר שנה לתמרון קרקעי בלבנון, כמובן שאני מרוצה היום. אבל עם כוכבית. הכוכבית היא שאני שומע את הדיבור על "כניסה מוגבלת", וזה מעורר אצלי נורה אדומה של חששות.
מה פירוש מוגבלת?
אני מקווה שבשום אופן אין הכוונה למטרות מצומצמות של המבצע, כמו הסתפקות ב-500 מטר כפי שדווח בעיתון סעודי.
הפעולה צריכה לנקות את כל דרום לבנון עד הליטני מכל איום על יישובי הצפון, כלומר מכל שריד של חיזבאללה או של כל ארגון טרור אחר. ולאחר מכן, על צה"ל להתייצב על הליטני ולקיים רצועת ביטחון ישראלית בשטח הזה, עד שייכון שלום עם לבנון.
גבולנו הצפוני, על פי מפת הדרישות הטריטוריאליות של התנועה הציונית לוועידת השלום בפריז 1919, היה הליטני. כנראה שחיים ויצמן, נחום סוקולוב, מנחם אוסישקין ואהרון אהרונסון לא היו כל כך טיפשים והם ידעו היטב מה הם עושים.

* להמשיך את התנופה – "עכשיו, אחרי ההישג של חיסול נסראללה, צריך להגיע להפסקת אש," אמר ביידן, ושיגר לעברנו עוד דונ'ט.
אבל גם לפני החיסול הוא יזם הפוגה ל-21 יום, שהיתה עוצרת את התנופה שלנו ומצילה את חיזבאללה.
ביידן בירך על החיסול, אבל טוב שלא עדכנו את ארה"ב מראש כי היא היתה מתנגדת לו.
אסור לנו לעצור את התנופה. בידי חיזבאללה עוד עשרות אלפי רקטות וטילים ובהם טילים מדויקים. הם הזרוע של איראן להרתעתנו מפני תקיפת מתקני הגרעין או כנקמה על תקיפתם. חובתנו להשלים את המשימה הזאת.
וגם אחרי ההצלחות האחרונות אני איתן בדעתי שיש לבצע פעולה קרקעית בדרום לבנון. שמעתי את קהלני מתנגד לפעולה קרקעית בשל טילי הקורנט שעלולים לפגוע בטנקים. אבל היום הם פוגעים בבתי התושבים במטולה, מרגליות ומנרה. חובתנו לנקות את דרום לבנון מחיזבאללה ולהקים רצועת ביטחון, שממנה ניסוג רק בחוזה שלום עם לבנון.

* למה איננו מחסלים את סינוואר – למה איננו מחסלים את סינוואר, כפי שחיסלנו את נסראללה? כי הוא מוקף בחטופים.
הבעייה היא שגם הוא מבין זאת, ולכן הוא מכשיל כל עסקה וימשיך להכשיל גם בעתיד. מבחינתו, החטופים הם ביטוח חיים.
אולי דווקא עכשיו, אחרי חיסול נסראללה, יש סיכוי להצעה של שחרור כל החטופים תמורת מתן אפשרות לסינוואר ואנשיו לעבור בבטחה לארץ אחרת.

* מיספר מוות – נראה לכם שיהיו הרבה מועמדים במכרז לתפקיד מזכ"ל חיזבאללה?
נראה לי שהם יעשו מיספר מוות.

* מודה ומתוודה – אחרי מלחמת לבנון השניה נסראללה הודה בטעותו ואמר בריאיון שאילו ידע שכזו תהיה תגובת ישראל, לא היה מורה לחטוף את החיילים.
יש לי הרגשה שאחרי המלחמה הזאת נסראללה כבר לא יודה בטעותו.

* עם כל הכבוד למאה ה-21 – מדוע לא חיסלנו את נסראללה כל השנים האלה? נשאל האלוף (מיל') עמוס ידלין, שהשיב: "במאה העשרים ואחת אין יותר מלחמות מנע. צריך מכה כמו 7 באוקטובר כדי שנוכל לעשות פעולות כאלה."
מילא, אילו אמר שהיינו שבויים בקונספציה שגויה שבמאה ה-21 וגו'. אבל הוא אמר זאת, כאילו זו אקסיומה, שאי אפשר לערער עליה.
אז עם כל הכבוד למאה ה-21, ויש כבוד, נגיד לה: מאה'לה, סורי מדרכנו. אנו חוזרים לקונספט של מתקפת נגד מקדימה. לא נמתין כצאן לטבח כדי שתהיה לנו לגיטימציה להגיב. לא ניתן עוד למפלצת טרור לצמוח בשכנותנו ובשכונתנו.

* באבוד רשעים רינה – חיסולו של נסראללה, כהמשך לעשרת הימים המוצלחים כל כך במלחמתנו בחיזבאללה, ובתום שנה קשה כל כך, שהחלה באסון נורא כל כך, הביאה לפרץ של שמחה גדולה בציבור הישראלי. זו שמחה טבעית, בריאה, מובנת מאליה.
ויש כמה פיינשמקרים שמעקמים את האף. לא נאה להם השמחה הזאת. והם גם חמושים בפסוק: "בנפול אויבך אל תשמח."
אכן, החכם מכל אדם כתב את הפסוק הזה. אך באותו ספר משלי הוא גם כתב: "באבוד רשעים – רינה." איך מגשרים על הפער הזה? ההסבר שלי הוא ההבדל בין אוייב לרשע.
כשלחמנו במלחמת יום הכיפורים באוייב המצרי והסורי, לא היתה לנו סיבה לשמוח על מותו של החייל בצבא האוייב. הוא אוייב, צריך להילחם בו ולהרוג אותו, אנו שמחים על הניצחון, אך לא על עצם מותו של האוייב.
לא כך כאשר מדובר במחבלים. אלה רשעים, ובאבוד רשעים – רינה. קל וחומר כשמדובר ברב מרצחים כמו הצורר נסראללה.
אז אני מודה, שחלוקת בקלאוות והשקת כוסית עראק באולפן אינם בדיוק הז'אנר שלי, אך עצם השמחה – מוצדקת לחלוטין.

* אל תשכחו ש... – "הארץ" במבוכה. איזה טיעון הם ימצאו נגד חיסול נסראללה?
אז הם מצאו שתי דרכים לבטא את סלידתם בלי לגנות את החיסול.
האחד הוא מאמרים רבים, נוטפי נרגנות חמוצה, עם המסר של "אמנם היה איזה הישג בלבנון אבל לא נשכח ש..." וכל אחד עם ה"לא נשכח ש..." שלו. והמסר הוא, בסדר – היה איזה משהו בדאחיה אבל אל תשכחו איזו מדינה חרא אנחנו.
השני הוא לעג מתנשא על הברברים ששמחים על החיסול. הגדילה כתוב איריס לעאל בפשקוויל מיזנדרי (מיזנדריה = שנאת גברים) על כך שבשבעה באוקטובר פגעו לנו בגבריות הישראלית והחיסול נועד לחזק את האגו הגברי הישראלי שלנו, או משהו כזה.

* הנאום שמלהיב את המשיחיסטים – יוענה גונן מתפעלת במאמר ב"הארץ" מנאום שנשא שר החוץ הירדני איימן ספאדי, שבו האשים את ישראל שהיא סרבנית שלום, שרוצה רק להרוס ולכבוש, בעוד 57 מדינות ערב מציעות לה הסכם שלום ומוכנות לערוב לביטחונה. היא בזה לישראלים, שהדבר שהם הכי פוחדים ממנו הוא ערבים שרוצים שלום, והאשימה את אהוד ברק שהמציא את טענת "אין פרטנר פלשתינאי," שמאז הוא "התירוץ לבריחה של ישראל מכל מו"מ מדיני."
היא שכחה לספר את ההקשר – ברק הציע הצעה מרחיקת לכת, בעיניי מופקרת, למדינה פלשתינאית בקווי 4 ביוני 1967 עם "חילופי שטחים," כלומר תמורת כבשת הרש שממנה לא ניסוג, ישראל תמסור לפלשתינאים שטחים ריבוניים בנגב, ובבירתה ירושלים. בכך, הוא ריסק את הקונצנזוס הלאומי על ירושלים השלמה, על בקעת הירדן, על התנגדות לנסיגה לקווי 4.6.67. אפשר לומר שהוא נטל את נאום מורשתו המדינית של רבין, שבו, חודש פחות יום לפני הרצח, הציג בפני הכנסת את הקווים האדומים של ישראל במו"מ על הסדר הקבע – וריסק אותו. את כל הקווים האדומים של רבין הוא מחק. את כל ה"לאווים" הוא הפך ל"הנים". הוא בא עם ההצעה האולטימטיבית שאי אפשר לסרב לה. אגב, על דעת עצמו, ללא מנדט מהעם, מהכנסת ומהממשלה. אבל תמורת זאת הוא דרש מערפאת הכרזה על סוף הסכסוך וסוף התביעות. לקבל שטחים מישראל ערפאת מוכן כמובן. גם לחתום אתה על הסכם הונאה, כפי שעשה באוסלו. אבל שהוא יחתום על סוף הסכסוך? אפילו כהונאה הוא לא מוכן לכך. ובעיקר, הוא עמד על דרישת "זכות" השיבה, כלומר הטבעתה של מה שיישאר מישראל במיליוני פלשתינאים. לא זו בלבד שערפאת דחה את ההצעה – הוא דחה אותה במתקפת הטרור האיומה והנוראה ביותר מראשית הסכסוך ועד 7 באוקטובר אשתקד; מתקפה שבה נרצחו למעלה מאלף ישראלים, באוטובוסים, במסעדות, בדיסקוטקים ובליל הסדר בבית מלון. על כך ברק אמר, שהוא הציע הצעה ולא מצא לה פרטנר. זאת אשמתו, הנוראית, על פי יוענה גונן.
היא אינה היחידה שנלהבת מהנאום של שר החוץ הירדני. כך גם חכ"ש מוסי רז. וכך גם נטע אחיטוב, אף היא ב"הארץ". היא מצטטת קטעים נרחבים מהנאום, שבו הוא חוזר שוב ושוב על המושג "פתרון שתי המדינות." ומן הראוי שנבחין שהוא לעולם אינו אומר "שתי מדינות לשני עמים." לא הוא, ולא האחרים, וגם לא במצע של חד"ש-תע"ל. זה לא מקרי. הם אינם מכירים בזכותו של העם היהודי למדינה. כאשר הם מדבר על "פתרון שתי המדינות" כוונתם למדינה פלשתינאית מקווי 4.6.67 מזרחה, שתהיה יודנריין – ריקה מיהודים שיגורשו ממנה בטיהור אתני, ומאותם קווים מערבה, מדינה לא יהודית, שתוצף ב-מיליוני "פליטים" פלשתינאים במסגרת "זכות" ה"שיבה".
זו התוכנית של אותן 57 מדינות, שאותה הזכיר שר החוץ הירדני. "יוזמת ה'שלום' הערבית," הכוללת, בנוסף למה שכבר הזכרתי, גם נסיגה ישראלית מהגולן. זה לא שלום עם ישראל, אלא שלום לישראל. זו הגשמת חזון "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, פלסטיין וויל בי פרי."
רק משיחיסטים הזויים ומנותקים מן המציאות יסכימו אחרי 7 באוקטובר למדינה פלשתינאית ולנסיגה לקווים שבהם רוחבה של ישראל יהיה קצת יותר מהמרחק שבין גבול עזה לאופקים, שלשם הגיעו הפלשתינאים ב-7 באוקטובר. רק משיחיסטים מטורללים יסכימו להפוך את גוש דן, האזור המאוכלס ביותר בישראל, ל"עוטף" המדינה הפלשתינאית. אך גם נסיגה כזו, שלא תכלול את "זכות" השיבה, לא תספק את ה"פרטנר".

* שבועיים קשים במיוחד – בתום שנה נוראית, השבועיים האחרונים היו שבועיים נפלאים, שבהם נטלנו את היוזמה, היכינו באוייב, חידשנו את ההרתעה וחיסלנו את הצורר נסראללה וכמעט את כל צמרת ארגון הטרור (וגם את ה"כמעט" נמחק).
וכך נפתח הפשקוויל של הארגון היהודי-ערבי "עומדים ביחד": "אנחנו עוברים שבועיים קשים במיוחד."

* בחזרה לתירוץ הנבוב – ב-7 באוקטובר, כל אלה שאיימו בסרבנות, בלי יוצא מן הכלל, התגייסו וזינקו אל תוך התופת.
הייתי בטוח, שמעשיהם מעידים על חרטה על איומיהם, שאותה הם יבטאו בהקדם ויתנצלו. לצערי, כמעט שאיני רואה חרטה, לא בקרב הסרבנים עצמם ולא בקרב תומכיהם. הם מצדיקים את המעשה, גאים בו וממחזרים את התירוצים הנבובים להצדקתו.
העליתי רשומה שבה תקפתי את הסרבנות, או ליתר דיוק ביקרתי את גל הפוסטים שהציגו את הפעולה הפנטסטית של הטייסים בדאחיה כהוכחה לצדקתם אשתקד. וקיבלתי תגובה כהאי לישנא: "אבל הם טייסים בשירות מילואים *התנדבותי*, למה אסור להם להפסיק התנדבות? סרבנות הוא מונח הנוגע לסדירניקים ומילואימניקים בשירות חובה, לא נראה לי שמתנדבים יכולים 'לסרב' או שאפשר להאשים אותם בסרבנות, הרי הם לא חייבים לשרת."
וכך הגבתי: אני בן 62 ומתנדב למילואים כלוחם בכיתת הכוננות של קיבוצי. בשבוע הבא אהיה כבר שנה מגויס בצו שמונה. בשל גילי המופלג, צה"ל שלח אותי לסדרת בדיקות כדי לאשר לי חתימה על שנת התנדבות נוספת ובכך אני עוסק בימים אלה.
יש לי הלילה, כבכל לילה, שמירה. האם, לדעתך, אני יכול להבריז לשמירה ולומר לזה שתפרתי אותו: "מה אתה רוצה? אני מתנדב. אני לא חייב להחליף אותך?"
ברור שלא. למה? הרי אני מתנדב. אז זהו, שזה לא עובד ככה. מרגע שהתנדבתי, המחויבות שלי היא בדיוק כמו של חייל בחובה.
הפסקת התנדבות היא עניין פרסונלי. המתנדב הבודד שרוצה להפסיק מודיע על כך מראש ופורש כאשר יש לו מחליף. כאשר קבוצה שלמה, יחידה שלמה, שאין לה תחליף, מתארגנת להפסיק את ההתנדבות, מתוך ידיעה שהיא פוגעת בביטחון המדינה, זו סרבנות פוליטית המונית ממארת, ומלבד הפגיעה בביטחון זו גם התנקשות בדמוקרטיה.
אני מתנגד למהפכה המשטרית. בראשית המאבק נגדה השתתפתי בהפגנות ואף נאמתי בהפגנות. ברגע שסרטן הסרבנות השתלט על המחאה, זו כבר לא היתה המחאה שלי. אי אפשר להיאבק על הדמוקרטיה בדרכים אנטי דמוקרטיות. סרבנות פוליטית מסכנת את הדמוקרטיה הישראלית לאין ערוך יותר מהמהפכה המשטרית.

* החזית החמישית – בשעה שחיילי צה"ל נלחמו בעת ובעונה אחת בארבע חזיתות – בלבנון, ברצועת עזה, ביו"ש ובתימן, כדי להגן על חיי אזרחי ישראל, חרדים קיצונים חסמו את כביש 4 ונלחמים בעד המשך ההשתמטות הממארת.

* מחזק את ממשלת הפיגולים – בשעה זו, שבה אנו נלחמים בשבע זירות, דרושה ממשלת אחדות לאומית. למרבה הצער, הצטרפות הימין הממלכתי לממשלה מחזקת את ממשלת הפיגולים ומרחיקה ממשלת אחדות.
היתרון שבמהלך – הקטנת כוחה של הכנופיה.
אילו סער לפחות היה תובע את תפקיד השר לביטחון פנים כתנאי להצטרפות, ובכך מגרש את הכנופייה הכהניסטית. או לפחות את תפקיד שר המשפטים ובכך בולם את המהפכה המשטרית שעוכר המשפטים, הפירומן האובססיבי, ממשיך בה גם בשעת המלחמה ובכך ממשיך לקרוע את העם.
חבל. זהו צעד שפוגע באינטרס הלאומי.

* שונאים סיפור... שנאה – איני חושב שיש בפוליטיקה שני אנשים ששונאים זה את זה ומתעבים זה את זה יותר מאשר נתניהו וגדעון סער. לאחר השבעתו של סער בכנסת, הופצה תמונה של השניים מחייכים זה לזה כזוג מאוהב ואוחזים איש בזרוע רעהו.
על פניו, זו עשויה להיות תמונת פוסטר של פטריוטיות אמיתית – בשעת מלחמה אפילו האויבים הגדולים ביותר מאתמול משלבים ידיים, מוחקים הכול, ומשתפים פעולה בדרך לניצחון.
אבל זה נתניהו. אותו נתניהו שבעיצומה של מלחמה נלחם בשר הביטחון, ממדר אותו, מניף מעל ראשו לאורך חודשים את חרב הפיטורין. אותו נתניהו שבזמן מלחמה מכונת השקרים וההסתה שלו רוקמת ומפיצה עלילת דם נוראה על צה"ל. לכן, במחילה, איני מתרשם מן המחווה.
השתלחותה הגסה והכעורה של הח"כית המופקרת טלי גוטליב בגדעון סער, היא הקדימון לגן העדן הצפוי לו משותפיו החדשים.

* מפחדים – מגמה בולטת לאחרונה בתעשיית השקרים וההסתה היא התמקדות מחודשת בבנט, חידוש ההסתה נגדו, דה-לגיטימציה שלו ורדיפת אנשי ימין שהתפכחו וחוזרים אליו.
המהלך הזה נתעב, אך אני רואה בו פן חיובי.
זו עדות שהם מ-פ-ח-דים! הם מ-פ-ח-דים!

* בייסיולוגיה – שי פירון היטיב להגדיר את המחלה החברתית שלנו: "אנשים רבים מדי בחברה הישראלית נהיו אסירים של השבט שלהם. אם הם יגידו משהו שבמילימטר שובר את השורה, הם יחטפו מכות. מעולם אנשים לא היו בפער גדול כל כך בין המחשבה שהם חופשיים, לבין העובדה שהם בכלא של השבט. תוך רגע אתה הופך לבוגד. כלא השבטים הפך לאחת המחלות הכי נוראיות... בסופו של דבר, אצל רוב הפוליטיקאים, מה שמכריע זה קהל המצביעים ולא המדינה. סם הפירוק של החברה הישראלית זאת המילה 'בייס'. זאת הקללה שאלוהים קילל אותנו בארבע השנים האחרונות. הפסקנו להיות אומה, להנהגה שלנו אין אידיאולוגיה – יש לה 'בייסיולוגיה".

* הגומל האוונגליסטי – קבוצת אוונגליסטים באה לארץ כדי להתנדב בחקלאות בנגב המערבי וביישובי הצפון. ביום ראשון הם הגיעו אלינו. ביום שני בבוקר יצאו לאבוקדו. כשישבו לארוחת בוקר עם מנהל הענף – מטח, שהגיע לפני ההתרעה, עם שלוש נפילות בקרבתם, כולל נפילה אחת במרחק 25 מטר מהם. הם שכבו על האדמה וחיפו בידיהם על ראשם, בהתאם להנחיות מצילות החיים.
אוונגליסטים אומרים ברכת הגומל?

* ביד הלשון: תכלה שנה וקללותיה – הברכה המסורתית היפה "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה", אקטואלית השנה יותר מבכל שנה, אחרי השנה האיומה והנוראה שחווינו.
המקור הראשון לברכה, מופיע בתלמוד הבבלי, במסכת מגילה, ל"א ע"ב: "תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה."
הכוונה לכך, שמסכת הקללות האיומות המופיעות בפרשת "כי תבוא" שבספר "דברים", הנקרא גם "משנה תורה", תיקרא לפני ראש השנה, כדי שתכלה השנה וקללותיה. אמנם פרשת "כי תבוא" אינה הפרשה האחרונה לפני ראש השנה, אלא "ניצבים", אך היא נקראת שבוע קודם לכן, ועדין סמוך לראש השנה.
ומהיכן "תחל שנה וברכותיה"? הביטוי הזה והחיבור בינו לבין "תכלה שנה וקללותיה", לקוח מהפיוט "אחות קטנה", שחיבר אברהם החזן גירונדי, פייטן ספרדי בן המאה ה-13. הפיוט נקרא בפתח תפילת ליל ראש השנה של עדות המזרח. האותיות הפותחות את הבתים מרכיבות אקרוסטיכון של שם היוצר – אברהם חזן.

אָחוֹת קְטַנָּה תְּפִלּוֹתֶיהָ
עוֹרְכָה וְעוֹנָה תְּהִלּוֹתֶיהָ
אֵל נָא רְפָא נָא לְמַחֲלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

בְּנֹעַם מִלִּים לְךָ תִּקְרָאֶה
וְשִׁיר וְהִלּוּלִים כִּי לְךָ נָאֶה
עַד מָה תַעְלִים עֵינְךָ וְתִרְאֶה
זָרִים אוֹכְלִים נַחֲלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

רְעֵה אֶת צֹאנְךָ אֲרָיוֹת זָרוּ
וּשְׁפֹךְ חֲרוֹנְךָ בְּאוֹמְרִים עָרוּ
וְכַנַּת יְמִינְךָ פָּרְצוּ וְאָרוּ
לֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

הָקֵם מִשִּׁפְלוּת לְרֹאשׁ מַמְלֶכֶת
כִּי בְּבוֹר גָּלוּת נַפְשָׁהּ נִתֶּכֶת
וּכְרֻם זֻלּוּת לִבָּהּ שׁוֹפֶכֶת
בְּדַלֵּי דַּלּוּת מִשְׁכְּנוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

מָתַי תַּעֲלֶה בִּתְּךָ מִבּוֹר
וּמִבֵּית כֶּלֶא עֻלָּהּ תִּשְׁבֹּר
וְתַפְלִיא פֶלֶא בְּצֵאתְךָ כְּגִבּוֹר
לְהָתֵם וְכַלֵּה מְכַלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

חֵילָהּ קָבְעוּ הַגּוֹי כֻּלּוֹ
וְטוּבָהּ שָׂבְעוּ וּבָזְזוּ אִישׁ לוֹ
וְלִבָּהּ קָרְעוּ וּבְכָל זֹאת לֹא
מִמְּךָ נָעוּ מַעְגְּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

זְמִירָהּ שָׁבַת וְחֶשְׁקָהּ תַּגְבִּיר
לַחְפֹּץ קִרְבַת דּוֹדָהּ וְתַעֲבִיר
מִלֵּב דַּאֲבַת נַפְשָׁהּ וְתָסִיר
לְבַקֵּשׁ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

נְחֵהָ בְּנַחַת לִנְוֵה רִבְצָהּ
רַב נִזְנַחַת מִדּוֹד חֶפְצָהּ
וְהִיא כְפוֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ
לֹא הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלוֹתֶיהָ
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלוֹתֶיהָ

חִזְקוּ וְגִילוּ כִּי שֹׁד גָּמַר
לְצוּר הוֹחִילוּ בְּרִיתוֹ שָׁמַר
לָכֶם וְתַעֲלוּ לְצִיּוֹן וְאָמַר
סֹלּוּ סֹלּוּ מְסִלּוֹתֶיהָ
תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ

אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com