* אוכלי מוות – שם גנאי מכוער במיוחד בקרב חוגי שמאל כלפי פורום הגבורה של משפחות שכולות שקוראות להכרעה וניצחון – ונגד הציונות הדתית, שנועד להציגם כמי שמקדשים את המוות ולא את החיים. הביטוי לקוח מ"הארי פוטר". שם, "אוכלי המוות" הוא הכינוי לקבוצה של קוסמים ומכשפות אפלים, המובלים על ידי אדון האופל לורד וולדמורט, הקוסם האפל המרושע ביותר במאה ה-20.

* אורך החבל – סוגייה בראשיתה של מלחמת "חרבות ברזל", שהעסיקה את הציבוריות ואת התקשורת, היתה מה אורך החבל שארה"ב תעניק לישראל במלחמה, כלומר כמה זמן ישראל תיהנה מגיבוי אמריקאי.

* אחדות הזירות – החזון האיראני למתקפה משולבת על ישראל מכמה זירות. התממש באופן חלקי. הכוונה של חמאס להצטרפות מלאה של חיזבאללה עם פשיטת טבח דומה בצפון לא התמלאה, אך כבר ב-8 באוקטובר חיזבאללה החלו בתקיפות וירי לעבר ישראל. שיגורים וירי לעבר ישראל היו גם של החות'ים בתימן, מסוריה ומעיראק ושתי מתקפות טילים מאיראן.

* אחים למשק – ב-7 באוקטובר ארגון "אחים לנשק" הפך באחת מארגון מחאה לארגון התנדבות (אם כי השינוי היה זמני, לחודשים אחדים). הארגון הוביל פעילות רבה למען המאמץ המלחמתי. בין השאר הוביל הארגון, לצד ארגונים נוספים, התנדבות בחקלאות, תחת הכותרת "אחים למשק".

* אחריות – מי אחראי למחדל הגדול בתולדות המדינה שהביא לאסון הגדול בתולדות הציונות? כל ראשי צה"ל והשב"כ, שר הביטחון ואף בכירים בעבר נטלו אחריות על חלקם במחדל. רק האחראי הראשי לא עשה זאת ורק חיפש שעירים לעזאזל.

* אלה החיים – כאשר נשאל נתניהו במסיבת עיתונאים על ההרג המיותר של האזרח יובל קסטלמן בפיגוע בירושלים, אחרי שהסתער בנשקו על מחבלים, ונורה ברשלנות פושעת בידי שוטרים לאחר שהרים ידיים והסיר את חולצתו וצעק בעברית כדי שיבינו שאינו המחבל, תשובתו מלאת החמלה היתה: אלה החיים.

* אלימות המתנחלים – במהלך המלחמה קומץ מתנחלים מן הימין הרדיקלי התעמרו בפלשתינאים והציקו להם. והיו מי שקפצו על כך כמוצאי שלל רב, הוסיפו את ה"א הידיעה ודיברו על "אלימות המתנחלים" ובכך הטילו דופי בלמעלה מחצי מיליון אזרחים, רובם המכריע אזרחים נאמנים, שומרי חוק הסולדים מן המעשים הנ"ל.

* אני נלחם בחמאס ואתם נלחמים בי – תגובתו האוטומטית לכל שאלה ביקורתית המופנית אליו, על פי הדיבר הראשון בתורה הביביסטית: "המדינה זה אני." מי שנלחם בחמאס הוא נתניהו, ומי שמבקר אותו נלחם, בעצם, בישראל, לצד חמאס.

* אצבע בעין – טענה דוסופובית שהופנתה כלפי מתפללים שבחרו להתפלל בהפרדה מחוץ לבתי כנסת ביום הכיפורים.

* אשם – התרסה כלפי נתניהו, על אחריותו למחדל והתנערותו מאחריות: "אתה הראש. אתה אשם."

* את הגשם תן רק בעיתו – השיר הישן שהייתה לו עדנה בעקבות המלחמה, בעיקר בהקשר של החטופים: "ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים."

* את כולם עכשיו – אחת הסיסמאות המובילות במאבק למען החטופים.

* בולשיטינג – הנשיא ביידן תבע בשיחת טלפון עם נתניהו שיפסיק ל"בולשיטינג" אותו, והממשל מיהר להדליף זאת.

* בוקר קשה – אמירה רווחת באולפנים, בימים של בשורות קשות, במקום "בוקר טוב", כאילו ה"בוקר טוב" אינו איחול אלא תיאור מצב.

* ביג דיל – הצגת החזון של נורמליזציה עם סעודיה, בפי הנשיא ביידן כשאירח את נתניהו בוושינגטון, "לפני הספירה."

* בכל מחיר – לב המחלוקת על עסקת החטופים, בין מי שקוראים לשלם כל מחיר בעסקת חטופים, לבין מי שמוכנים לשלם מחיר כבד, אבל לא כל מחיר ומזהירים מפני כניעה לחמאס.

* בשולי עצרת האו"ם – המקום השולי שבו פגש ביידן את נתניהו, לאחר חודשים רבים שסירב להיפגש אתו – לא בבית הלבן, אלא בניו יורק במהלך עצרת האו"ם 2023, שבה נאמו שניהם.

* גידי פלדה – לאחר חיסול נסראללה רמז נתניהו לנאום קורי העכביש של נסראללה בשנת 2000, ואמר שיש לנו גידי פלדה.

* ג'נוסייד – עלילת דם על ישראל, כאילו פעולת ההגנה העצמית שלה בעקבות טבח שבעה באוקטובר היא ג'נוסייד – השמדת עם.

* גרעינים תורניים – גרעינים של בני הציונות הדתית בערים, מתוך מגמה להשפיע על סביבתם. הפכו יעד למתקפה חריפה מצד הגורמים הקיצוניים במחאת קפלן.

* גשם סגול – שם הקוד הצבאי לירי רקטות על יישובים ישראלים.

* דד-ליין – החשש מפני הצבת מועד יעד להפסקת הלחימה, בימים הראשונים של מלחמת "חרבות ברזל".

* דונ'ט! – האזהרה החריפה של הנשיא ביידן לחיזבאללה ולגורמים אחרים, לבל יעזו לתקוף את ישראל אחרי 7 באוקטובר. Don't!
הם די צפצפו על הדונ'ט, אפשר לומר.

* דור הניצחון – כינוי לדור הצעיר שכונה בעבר בלעג "דור הטיקטוק" והוכיח מסירות, נחישות, הקרבה, רעות וחתירה לניצחון במלחמה.

* די – קריאה נואשת במאבק משפחות החטופים.

* דשדוש – אחרי כחודשיים של לחימה עצימה של צה"ל בעזה, אחרי שבוע ההפוגה בעסקה החטופים, עברנו להתקדמות איטית, בכוח מוגבל, עם סד"כ מרודד ולמעשה התחלנו לדשדש במלחמת התשה ממושכת.

* דלתות שמיים – ההגדרה הצה"לית לשחרור החטופים בעסקה הראשונה (ובינתיים היחידה) היתה מבצע דלתות שמיים.

* דרדלה – הגדרה מזלזלת של השר בן גביר לאופי התגובה של הממשלה, שבה הוא חבר, להתקפה האיראנית.

* האג – בירת הולנד ומקום מושבו בית הדין הבינלאומי, שהיה לטריבונל מוטה נגד ישראל.

* האולפנים – שם גנאי של הביביסטים למערכות התקשורת, מלבד ערוצי התעמולה שלהם.

* הביתה – שם של התארגנות תושבים מיישובים שפונו בגליל, לקדם את השיבה הביתה ולהכשיר לכך את השטח.

* הבית של פסי – ביתה של פסי כהן בבארי שהתבצרו בו מחבלים. נודע בשל הביקורת שהוטחה בברק חירם כאילו החלטתו על ירי פגז מטנק הביא למותם של בני ערובה רבים. התחקיר הפריך את הביקורת הזו.

* הג'ינג'ים – אריאל וכפיר ביבס, שני הפעוטות שנחטפו בידי חמאס ב-7 באוקטובר והיו לסמל הרוע החמאסי והחטיפה. התמונה של אימם שירי, בוכה ומבועתת, כששני בניה על ידיה בזמן החטיפה, היא אחד האיקונים הבולטים, בארץ ובעולם, של 7 באוקטובר ובעיקר של החטיפות.

* הגירה מרצון – שם קוד מכובס לשאיפה בימין הרדיקלי לטרנספר של הפלשתינאים בעזה.

* הומניטרי תמורת הומניטרי – סיסמה של מתנגדי הסיוע ההומניטרי הישראלי לעזה כל עוד החטופים בידי חמאס וקריאה להשתמש בסיוע ההומניטרי כמנוף לשחרור החטופים.

* הותר לפרסום – צמד המילים המצמררות והקשות, המקדימות הודעה על שמות הרוגים במלחמה.

* החלטה 1701 – החלטת מועצת הביטחון של האו"ם שהפסיקה את מלחמת לבנון השנייה, שעל פיה צבא לבנון יתפרס מדרום לליטני וייאסר על כוחות חיזבאללה לרדת דרומה מן הנהר. ההחלטה היתה אות מתה מלכתחילה, חיזבאללה צפצף עליה וישראל הכילה את הצפצוף ואיפשרה לחיזבאללה לשוב במלוא עוצמתו לגבול הישראלי.
1701 היא התארגנות של תושבים בצפון הקוראים להבטיח בפעולה צבאית או בהסדר מדיני את יישום ההחלטה, כדי לאפשר את חזרתם ליישוביהם.

* היום שאחרי – ההסדרה בעזה לאחר המלחמה. ראש הממשלה מסרב לצייר את היום שאחרי, למגינת ליבה של מערכת הביטחון המצפה להבנת היעד של הממשלה כדי להתאים אליה את אופן ניהול המלחמה.

* הכלה – המדיניות הבלתי מוצהרת כלפי הטרור של חמאס מעזה והתבססות חיזבאללה בדרום לבנון, שדירדרה אותנו ל-7 באוקטובר.

* הכי מוגן שיש – המקום שבו יש להתמגן בעת התרעה או אזעקה. היכן שיש ממ"ד הכוונה לממ"ד. היכן שאין ממ"ד – המרחב המוגן ביותר בבית.

* המתנה – הציפיה הדרוכה ומורטת העצבים לפעולת הנקם האיראנית על חיסול הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בטהרן, ולפעולת הנקם של חיזבאללה על חיסול פואד שוכר, רמטכ"ל חיזבאללה.

* הנחיות מצילות חיים – הגדרת פיקוד העורף להנחיות ההתגוננות לציבור.

* הסברה – אחד הכשלים הגדולים של ישראל במלחמה, היה השיתוק ההסברתי אחרי הטבח. מי שקצת הצילו את המצב היו גורמים בחברה האזרחית שעסקו באופן עצמאי בהסברת צדקתה של ישראל.

* העיניים של המדינה – כינוי לתצפתניות, השאול מהכינוי לחרמון במלחמת יום הכיפורים ואחריה.

* הפוגה – הפסקת האש בזמן ביצוע עסקת החטופים. שם שחזר אלינו היישר מימי מלחמת השחרור.

* הפקרה – ההאשמה נגד המדינה, הממשלה וצה"ל שהפקירו את תושבי הנגב המערבי ב-7 באוקטובר. טענה כלפי הממשלה שלפיה היא מפקירה את החטופים בכך שאינה ממהרת לעסקה.

* הפתעת שבעה באוקטובר – חמישים שנה ויום לאחר מתקפת הפתע במלחמת יום הכיפורים, ובעיצומו של שיח ציבורי ותקשורתי לציון היובל, שעיקרו הוא הבטחה לעצמנו שלעולם לא נופתע עוד, הופתענו ב-7 באוקטובר בטבח הנורא ובמחדל החמור ביותר בתולדות המדינה.

* הצפת מנהרות – תוכנית פנטסטית לפתרון בעיית המנהרות באמצעות הצפתן במי ים. תכנית שלא יושמה בסופו של דבר, הן בשל החשש מפגיעה בחטופים והן בשל כשלים טכניים.

* הצהרת דובר צה"ל – סוג של שעת סיפור לציבור הישראלי מדי ערב בחודשים הראשונים למלחמה. עם התארכות המלחמה, דולדלה תדירות הצהרת הדובר.

* הרעבה – עלילת דם על ישראל כאילו היא מרעיבה את תושבי עזה.

* השבת השחורה – כינוי לשבת 7 באוקטובר, שמחת תורה, שבה נערך הטבח. במקור – הכינוי לשבת שבו המנדט הבריטי תקף את היישוב היהודי בארץ ישראל ב-1946.

* השיבו אותם הביתה – הקריאה לשחרור החטופים בעברית ובאנגלית – Bring them home!

* התמכרות לשקט – מדיניות ההבלגה, ההכלה והפייסנות של נתניהו כלפי חמאס וחיזבאללה, כולל שימון חמאס במזומנים רבים בידי קטאר, בעידוד ישראל, כפרוטקשן כדי לקנות עוד קצת שקט. המדיניות הזאת התנפצה לנו בפנים ב-7 באוקטובר.

* התפכחות – שני סוגים של התפכחות היו לאחר 7 באוקטובר (אך התמוססו בחלוף הזמן מאז). האחד הוא התפכחות מהאמונה בסיכויי השלום עם הפלשתינאים והתמיכה במדינה פלשתינאית עצמאית. השני הוא התפכחות מהאמונה בנתניהו. ההתפכחות משתי התפיסות המשיחיות הללו היתה, מסתבר, קצרת מועד. התפכחות נוספת היא בקרב גורמים בשמאל הישראלי מאמונתם בגורמים ה"פרוגרסיביים", שהתגלו כאנטישמים ותומכי חמאס והטבח.

* חבל תקומה – הגדרה חדשה (שעד כה לא תפסה בציבור) ל"עוטף עזה" – האזור שתהיה בו תקומה מהטבח וההרס וממנו תצא תקומת הארץ כולה.

* ח'ותים – ארגון טרור איסלמיסטי שיעי קנאי הפועל בצפון תימן, שצמח מתוך שבט החות'ים. הארגון שולט במערבה של תימן. הארגון הוא פרוקסי של איראן ואחת ממטרותיו – מוות לישראל. במלחמת "חרבות ברזל" הארגון תקף פעמים רבות את ישראל בטילים, תקף ספינות בבעלות ישראלית והטיל, למעשה, מצור ימי על ישראל. בעקבות פגיעות טילים בת"א, ישראל הגיבה בשתי הפצצות כבדות על מתקני זיקוק הנפט בנמל חודידה.

* חולצה שחורה – הבגד שלבשו בראשית המלחמה ראש הממשלה, שר הביטחון והשר גנץ. כשהמלחמה החלה לדשדש, הם החלו לחזור לחליפה.

* חומת יריחו – שם הקוד הישראלי לתוכנית המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר, שהיתה בידי המודיעין הישראלי, כנראה נתקעה בדרג לא בכיר בצה"ל, ובכל מקרה צה"ל לא נערך לו ולא הכין לו מענה.

* חוק בן גביר – "תיקון פקודת המשטרה" באופן שיעניק לשר לביטחון "לאומי" סמכויות שמעולם לא היו לו, ותאפשר לו לקדם את מזימתו להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית שלו. בג"ץ דן בחוק וטרם קיבל החלטה.

* חוק ההשתמטות – ההגדרה המדויקת לחוק הגיוס של הממשלה, שנועד להמשיך את ההשתמטות ההמונית של החרדים ואת מימונה מכספי משלם המיסים הישראלי.

* חוק הרבנים – הצעת חוק של ש"ס שנועדה לתת לשרי ש"ס סמכות למתן ג'ובים למאות רבנים. הניסיונות להעלות את הצעת החוק כשלו בשל התנגדות בקואליציה.

* חוקה רזה – הצעה של המכון למדיניות העם היהודי לפתרון המשבר סביב המהפכה המשטרית / רפורמה משטרית, באמצעות חקיקה בהסכמה של ליבת החוקה, באופן שיסדיר את מערכת היחסים, האיזונים והבלמים בין שלוש רשויות השלטון. מוביל הרעיון הוא הפרופ' למשפטים ידידיה שטרן, נשיא המכון.

* חזק במו"מ – התפארות עצמית של נתניהו, שלפיה אנשי מערכת הביטחון חלשים במו"מ על עסקת החטופים ואילו הוא חזק במו"מ; עובדה, הוא ידע לנהל מו"מ עם ההסתדרות. וואו!
זה התחליף הפאתטי למותגי ההתפארות העצמית שלו, כמו "מר ביטחון", "מגן ישראל" ו"חזק מול חמאס" שהתנדפו ב-7 באוקטובר.

* חטופים – 251 ישראלים ועובדים זרים, רובם הגדול אזרחים, ובהם קשישים, נשים, ילדים ותינוקות, וגם גופות של נרצחים, נחטפו בידי חמאס בטבח 7 באוקטובר. 7 מתוכם חולצו במבצעי שחרור הרואיים. 104 שוחררו בעסקת החטופים הראשונה. 5 שוחררו לפני העסקה. 37 גופות חטופים חולצו. 101 עדין חטופים, חלקם חיים וחלקם מתים.
סוגיית החטופים היא הסוגייה הקשה ביותר בסדר היום הציבורי, ויש מי שהצליחו להפוך אותה למחלוקת פוליטית.

* חיות אדם – אחת ההגדרות שהיו נפוצות אחרי 7 באוקטובר לתיאור המחבלים שביצעו את מעשי הטבח והאונס.

* חיסול – לפני שנים אחדות, הוחלף המינוח "חיסול" במינוח מכובס, תקין יותר פוליטית – סיכול ממוקד. במהלך המלחמה חזרנו להשתמש במינוח המקורי, בעיקר בחיסולם של דף ושל נסראללה.

* חיצי הצפון – שם המבצע ההתקפי נגד חיזבאללה בלבנון, במסגרת מלחמת "חרבות ברזל".

* חמאס הוא דאעש – ביטוי שטבע נתניהו כבר במוצאי 7 באוקטובר, שנועד, בצדק, לקשר בתודעת המערב את ארגון הטרור חמאס לארגון הטרור דאעש, שבמערב היה קונצנזוס שיש לנהל נגדו מלחמת חורמה נטולת עכבות. גם דובר צה"ל ואחרים השתמשו בביטוי חמאס-דעאש, אך הוא לא תפס, ולאחר זמן הופסק, בהדרגה, השימוש בו.

* חרבו דרבו – שיר פופולרי ולוחמני מאוד של צמד ההיפ-הופ נס וסטילה, כחודש לאחר פרוץ המלחמה. שם השיר הוא שיבוש של הביטוי הערבי חַרְבּ וּדַרְבּ.

* חרבות ברזל – השם הצה"לי הפורמלי למלחמה שנכפתה עלינו במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר. אין זה אמור להיות שמה הרשמי למלחמה, אך בחלוף שנה הממשלה טרם העניקה למלחמה שם רשמי, והקוד הצה"לי הלך ונטמע בשיח.

* טבעת האש – טבעת טרור שאיראן פועלת להקיף בה את ישראל מכל גבולותיה ולחנוק אותה. חמאס והג'יהאד האיסאלמי בעזה, חיזבאללה בלבנון ובסוריה, מיליציות איראניות בסוריה, החות'ים בתימן וכן ארגון ואימון גורמים מוסלמים קיצוניים בירדן ועיראק.

* טקטי – ציוד צה"לי חדשני של הדרג הלוחם, כולל מדים, קסדות ועוד, מוגדר "טקטי", להבדיל מהציוד הישן. בקרב החיילים כל דבר נקרא באירוניה "טקטי" – סנדוויץ' טקטי, משחת נעליים טקטית וכו'.

* טרור פסיכולוגי – לוחמה פסיכולוגית של חמאס נגד ישראל, באמצעות הקרנת סרטונים של חטופים שנאלצים לדקלם מסרים המוכתבים להם בידי שוביהם.

* טרמינולוגיה – אליהו יוסיאן, ישראלי יליד איראן, בעל מבטא פרסי כבד, החוקר את איראן, הירבה להופיע בטלוויזיה בראשית המלחמה, ולהפיץ את המסר שישראל צריכה להפסיק לדבר מערבית ולהתחיל לדבר ערבית, כלומר להסיר את הכפפות כלפי האוייב, כי כאן התרבות אחרת, ורק אם נאמץ אותה נרתיע וננצח. הוא מרבה להשתמש במילה "טרמינולוגיה" –––– מערבית או מזרח תיכונית. המילה טרמינולוגיה כיכבה במערכון ב"ארץ נהדרת", שבו אלי פיניש חיקה אותו.

* טרנספר – רעיון הטרנספר חזר לשיח הציבורי, בפי אנשי ימין קיצוני שחותרים לטרנספר של פלשתינאים מעזה או בשפה מכובסת "עידוד הגירה".

* יד ארוכה – מבצע של חיל האוויר – הפצצה מאסיבית של יעדים אסטרטגים של החות'ים בנמל חודיידה בתימן, כתגובה על שיגור טיל לעבר תל-אביב, שהתפוצץ והרג אזרח.

* יד זהב – מבצע משותף של צה"ל, שב"כ וימ"ם לחילוץ החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר ממחנה הפליטים רפיח.

* יהלומים – א. בתחקיר על מירי רגב היא וסביבתה נשמעו מכנים "יהלומים" את ראשי הרשויות ה"נאמנים" לה, שראוי לתגמל ולפנק. ב. להבדיל, שם הקוד לחטופים שחולצו במבצע ארנון.

* יחד ננצח – הסיסמה שביטאה את הקונצנזוס הלאומי להילחם יחד ולנצח את חמאס לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר. בהדרגה הסיסמה הלכה ונשחקה בידי מי ששחקו את היחד, ובשלב מסוים דומה היה שיותר משהם סולדים מהיחד, הם סולדים מהניצחון.

* כוח רדואן – כוח העילית של חיזבאללה, שמשימת-העל שלו היא כיבוש הגליל בנוסח מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. ראשיו חוסלו בהתייעצות עם בכיר חיזבאללה איברהים עקיל ב-20 בספטמבר.

* כולם תמורת כולם – הדרישה שהציבו משפחות החטופים בתחילת המלחמה – שחרור כל האסירים הפלשתינאים תמורת החזרת כל החטופים. מהר מאוד התברר שדרישות חמאס הרבה יותר רחבות, וכוללת הפסקת המלחמה, נסיגה ישראלית לקווי 7 באוקטובר והישארות חמאס בשלטון.

* כוננות ספיגה – מציאות יומיומית בגבול הצפון – כוננות שבה פיקוד העורף מנחה את התושבים להישאר לאורך שעות רבות בקרבת מרחב מוגן ולהימנע מהתכנסויות ומתנועה לא הכרחית.

* כיכר החטופים – שם זמני שניתן בידי מטה משפחות החטופים, לכיכר הסמוכה למוזיאון תל-אביב, ובה מתמקדת פעילות המאבק למען החטופים.

* כיתת כוננות – יחידת מילואים המורכבת מחברי יישובי הספר, שתפקידה להגן על היישוב עד הגעת צה"ל. ב-7 באוקטובר, ניהלו כיתות הכוננות קרבות הרואיים לבלימת פלישת חמאס והגנה על היישוב, אף על פי שהיו אלו כיתות קטנות, מוחלשות והנשק היה בנשקיות. בצפון המצב היה חמור הרבה יותר – כלי הנשק נלקחו מכיתות הכוננות, ומתקפת פתע דומה מהצפון עלולה היתה להיות קשה הרבה יותר. מתחילת המלחמה, צה"ל שינה את מדיניות, הרחיב, חימש ואימן את כיתות הכוננות שהפכו למחלקות הגנה יישוביות. לוחמי כיתות הכוננות מגויסים במילואים מראשית המלחמה.

* כלכלת חימושים – אורכה חסר התקדים של המלחמה, מחייב את ישראל לשימוש זהיר ומוגבל בתחמושת, בניגוד למלחמות הבזק שבהן ניתן היה להשתמש בכל החימוש ללא מגבלות. המגבלה לוקחת בחשבון שיקולים מדיניים, בשל עיכוב בסיפוק חימושים מצד ארה"ב.

* כניעה – הדרישה לכניעת ישראל לכל רצונות חמאס תמורת החטופים. ומצד שני, קריאה לפעול במלוא העוצמה נגד חמאס עד כניעתו, שתכלול את שחרור החטופים.

* כספים קואליציוניים – חרף המחיר הכלכלי הכבד של המלחמה, הממשלה מתעקשת לא לפגוע בכספים הקואליציוניים, שהוכנסו לתקציב המדינה על פי תביעות של המפלגות השותפות בקואליציה.

* כפסע – נתניהו מתרברב כמעט מתחילת המלחמה שאנו כפסע מהניצחון המוחלט. פסע הוא מרחק קצר, צעד קטן.

* לא חמאסטן ולא פתחסטן – סיסמה שבה נתניהו מציג את התנגדותו לשלטון אזרחי של הרש"פ ברצועת עזה ביום שאחרי.

* לדבר ערבית – קריאה להסיר את המגבלות על המלחמה ולאמץ את התפיסה הערבית של מלחמה בלי כל עקבות.

* לוחמות – במלחמת חרבות ברזל, וכבר ב-7 באוקטובר עצמו, השתלבו לראשונה בנות בלחימה עצמה, כולל בתמרון בעזה, והוכיחו את עצמן מאוד.

* לחימה עצימה – לחימה בכל העוצמה. לחימה כזו היתה ברצועת עזה רק בשבועות הראשונים של התמרון, עד העסקה הראשונה.

* למחוק את עזה – קריאות מתלהמות שנשמעו בישראל לאחר הטבח וסיפקו תחמושת למתקפה האנטישמית בהאג.

* לפני הספירה – כינוי לתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר.

* לשעברים – כינוי נפוץ בימין הקיצוני לבכירי מערכת הביטחון המשמשים כפרשנים בכלי התקשורת וחלקם גם במחאה. הכינוי נועד ללעוג להם ולשלול אותם.

* מבול אל-אקצה – השם החמאסי למתקפת הפתע ולטבח ב-7 באוקטובר.

* מגן ברזל – מבצע יירוט מתקפת הטילים האיראנית בלילה שבין 13 ל-14 אפריל.

* מחבלים בתחתונים – תמונות של מחבלים שבויים כשרק תחתונים לגופם הופצו בתחילת המלחמה ועוררו ביקורת בינלאומית על ישראל.

* מחיצה – מחיצה סמלית בתפילה בהפרדה שנערכה ביום הכיפורים בכיכר דיזנגוף והיתה תירוץ לפשעי שנאה דוסופוביים נגד מתפללים במרחב הציבורי ברחבי העיר.

* מחכים לכם בבית – אחת מסיסמאות המאבק למען שחרור החטופים.

* מיטוט החמאס – המטרה המרכזית של המלחמה. הכוונה לביטול שלטון חמאס ברצועה ולריסוק כוחו הצבאי.

* מיסיונרים – כינוי גנאי בקרב חילונים קיצונים לארגון "ראש יהודי", הפועל להנכחת המסורת והדת במרחב הציבורי בת"א.

* מלחמה על הבית – התחושה האותנטית בקרב הציבור הישראלי ב-7 באוקטובר ובמלחמה. זו היתה כותרת העיתונים ב-8 באוקטובר.

* מלחמת שלום ת"א – כינוי מריר בקרב תושבי הצפון ביחס לאדישות המדינה למצבם הקשה בשנת המלחמה, לאחר שטיל אחד שנפל בת"א הוביל להתקפה ישראלית מוחצת בתימן.

* ממשלת חירום – הממשלה שקמה חמישה ימים לאחר הטבח, עם הצטרפות המחנה הממלכתית לממשלה והקמת קבינט המלחמה שבו שותפו גנץ ואיזנקוט. המחנה הממלכתי פרש מהממשלה כעבור חודשים אחדים. לאחרונה מובילה תנועת הרבעון הרביעי קמפיין להקמה מחדש של ממשלת חירום לאומית רחבה.

* מסדרון הומניטרי – אזורים שפורזו באופן זמני במלחמה, כדי לאפשר את אספקת הסיוע ההומניטרי לתושבי עזה.

* מסעדת 7 באוקטובר – מסעדה שהוקמה בירדן וקיבלה שם המוקיר את הטבח וביטא בכך תחושות של רבים בציבור הירדני.

* מעניין לי את הפופיק – תגובתו של שר האוצר סמוטריץ' לדרישת היועמ"ש של משרד האוצר להקמת צוות מקצועי לניהול התקציב בזמן מלחמה.

* מערכה רב זירתית – ישראל נלחמת במערכה הזאת נגד אויבים בעזה, בלבנון, ביו"ש, בסוריה, בתימן ובאיראן. עם זאת, זה רחוק מתקוותו של סינוואר, שהטבח יצית מתקפה כוללת נגד ישראל מכל הגבולות.

* מפונים – ב-7 באוקטובר פונו תושבי הנגב המערבי מבתיהם ולאחר חודשים החלה חזרתם המדורגת. יש יישובים, שחרבו בשבת השחורה והחזרה עלולה להתעכב בכשלוש שנים. אליהם צורפו בימים שלאחר מכן כ-60,000 מתושבי הצפון שפונו ועדין, אחרי שנה, לא חזרו ולא ברור מתי יחזרו לבתיהם.

* משיחיסטים – כינוי רווח לימין הדתי, שכביכול מתעלם מהמציאות כשהוא משתעשע ברעיונות כמו יישובה מחדש של רצועת עזה ביהודים והגירת הערבים מן הרצועה. במידה רבה הוא תקף לאלה שממשיכים לדגול בהקמת מדינה פלשתינאית גם אחרי 7 באוקטובר.

* מתקפת ביפרים – מכת הפתיחה של המתקפה הישראלית נגד חיזבאללה, לאחר 11 חודשי התשה – אלפי זימוניות, ביפרים, התפוצצו בכיסיהם [ובידיהם] של פעילי חיזבאללה. ישראל לא לקחה אחריות על המבצע, שעל פי פרסומים זרים בוצע בידי המוסד.

* מתקפת פתע – ב-7 באוקטובר, שמחת תורה, הופתענו במתקפת פתע אכזרית שבה חמאס כבש יישובים בנגב המערבי, טבח, אנס וחטף. 1,200 ישראל נרצחו ו-250 נחטפו.

* נאצים – 7 באוקטובר הוצג, בעיקר בקרב שורדיו, כמיני שואה. הדיבור על חמאס כנאצים של המאה ה-21 רווח מאוד בחברה הישראלית, בצדק.

* נובה – פסטיבל מוסיקה וריקודים בטבע ליד קיבוץ רעים, שמחבלי נוחבה ערכו בו טבח המוני ב-7 באוקטובר, שבו נרצחו 383 איש.

* נוהל חניבעל – נוהל ישן, שכבר אינו בתוקף, שלפיו יש למנוע בכל מחיר חטיפה, כולל אש לעבר החוטפים וסיכון חיי החטופים. ישנה טענה שלא הוכחה, שצה"ל הפעיל ב-7 באוקטובר נוהל חניבעל, בלי להשתמש רשמית בביטוי.

* נוח'בה – כוח העילית של חמאס, שביצע את הטבח ב-7 באוקטובר.

* נוחבות קפלן – שם גנאי דוחה ונתעב שניתן בימין הקיצוני למפגינים בקפלן, תוך האשמתם בכך שהמחאה הובילה לטבח, שהמהדרין מבניהם מכנים אותו "טבח קפלן".

* ניצחון – מילה שיצאה מהאופנה וחזרה בגדול בחודשים הראשונים של המלחמה, כערך שאליו יש לחתור במלחמה הזאת. בקרב חלקים בציבור נוצר בחודשים הבאים ניכור כלפי הניצחון.

* ניצחון מוחלט – סיסמה ריקה של נתניהו, לתיאור נקודת העצירה של המלחמה, תוך הבטחה מתמשכת שאנו כפסע מן הניצחון המוחלט.

* נמות ולא נתגייס – סיסמת החרדים הקיצונים, בעיקר אנשי הפלג הירושלמי, במאבק למען המשך ההשתמטות.

* נס – השרה אורית סטרוק אמרה, בהקשר להגברת הבנייה בהתנחלויות: "אצלי זה כמו תקופה של נס, אנחנו כמו באיזשהו נס כזה." האמירה הזאת, לאחר 7 באוקטובר ובימים הקשים ביותר לעם ישראל, התקבלו כהזויים.

* נקניקיות – בעקבות חשיפת שיחות הטלפון של איילת שקד, בהיותה שרת המשפטים, עם אפי נווה, אז יו"ר לשכת עורכי הדין, בנוגע למהלכים הפוליטיים במינוי השופטים, אמרה שקד: "זה לא נעים לראות איך מכינים נקניקיות. זה ודאי לא נעים לשמוע הקלטות אישיות על ניהול מהלכים פוליטיים ומינויים. בכל תחום. לא נעים, אבל כך הדברים עובדים. ומי שלא יכול לעמוד בחום, שלא ייכנס למטבח."

* סבב – הכינוי לימי הקרב והמבצעים הקטנים נגד חמאס ומתקפות הרקטות על ישראל במקביל, בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר.
היום – הקריאות למחזור מילואים שני ושלישי השנה, שהטילו עומס רב על המילואימניקים.

* סדר חדש – שם המבצע לחיסולו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, הרומז לכך שמדובר בצעד שעשוי לשנות סדרי עולם במזה"ת.

* סליחה – לאחר חודשים רבים שבהם החטופים נמצאים בשבי חמאס, בני משפחותיהם ונואמים בהפגנות למענם, ביקשו מהם סליחה על שלא הצלחנו לשחררם עדין.

* סלע קיומנו – ביטוי לועג להתעקשותו של נתניהו על ציר פילדלפי, שהיה כביכול לסלע קיומנו; רמז לביטוי של נתניהו על מנהרות הכותל, שנפתחו לקהל בראשית הקדנציה הראשונה שלו, והביאו למהומות מנהרת הכותל (1996).

* ספין פילדלפי – כינוי גנאי לתביעתו של נתניהו לשליטה ישראלית על ציר פילדלפי, במו"מ על עסקת החטופים.

* סרט הזוועות – סרט שהוציא דובר צה"ל המתעד זוועות שאירעו ב-7 באוקטובר. הסרט לא הופץ לקהל הרחב, אך משמש כאמצעי הסברה בפני מקבלי החלטות וקובעי מדיניות בעולם.

* סרטון המרדה – סרטון של מילואימניק ביביסט, שמאיים במרד בצבא אם לא יחתור לניצחון המוחלט, כי אנחנו מקבלים פקודות רק מנתניהו.

* סרטים צהובים – הצבע הצהוב בכלל וסרטים צהובים בפרט, הם סמל המאבק למען החטופים. מקור הסרט הצהוב הוא כנראה ממלחמת האזרחים בארה"ב.

* עוטף ישראל – כינוי לנגב המערבי, שנועד לנתקו מהמושג "עוטף עזה", שבו הוא כביכול מעין לוויין של עזה, העיר השנואה שממנה יצאו הטובחים ב-7 באוקטובר.

* עוטף עזה – כינוי ליישובי הנגב המערבי שגובלים עם רצועת עזה.

* עם ישראל חי – שיר וביטוי שהיו מנת חלקה של הציונות הדתית בלבד, ולאחר 7 באוקטובר, בעיקר בראשית המלחמה, היו לסיסמה לאומית, בקרב חוגים רבים.

* עם של אריות – אחד הכינויים לעם ישראל, על הירתמותו האזרחית והצבאית לאחר 7 באוקטובר. הראשון שהשתמש בביטוי היה בנט, ורבים אימצו אותו והשתמשו בו.

* עם של גיבורי על – שיר של להקת "התקווה 6" המעלה על נס את המגויסות האדירה של החברה הישראלית ושל המילואימניקים.

* עסקה – כינוי להסכם על שחרור החטופים. יש הסולדים מהביטוי, בטענה שבני אדם אינם סחורה, אבל המושג תפס ונטמע בשיח הישראלי. כאשר אומרים "העסקה", ברור שהכוונה לעסקה לשחרור החטופים.

* פינג פונג – כינוי למלחמת ההתשה עם חיזבאללה לאורך 11 חודש, עד מתקפת הביפרים. הם יורים, אנחנו מגיבים וחוזר חלילה, והכל על פי "כללי משחק" שחיזבאללה הנהיג.

* פיר – חור בקרקע. כינוי לפתחים של מנהרות הטרור ברצועת עזה, רבות מהן מתוך בתי אזרחים וחדרי ילדים, מרפאות ובתי ספר.

* פליטים בארצם – הגדרה לעשרות אלפי תושבי הצפון והנגב המערבי שנאלצו להתפנות מיישוביהם לתקופה ארוכה.

* פעימה – עסקת החטופים הראשונה ובינתיים היחידה, בוצעה לאורך כשבוע. בכל יום נערכה "פעימה" שבה שוחרר מיספר מוסכם של חטופים.

* פצצת אטום – הפתרון הרצוי לעזה על פי השר הכהניסט, וכנראה לא המיתר הכי מכוון בכינור, עמיחי אליהו.

* פרום דה ריבר טו דה סי – סיסמתם של תומכי חמאס בהפגנות האנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב – "מן הירדן לים פלשתין תהיה חופשית," כלומר על חורבותיה של מדינת ישראל.

* פרוקסי – ארגוני הטרור המקיפים את ישראל ומהווים זרועות של איראן – חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלמי, החות'ים וכו'.

* עצימות נמוכה – האופן שבו מתנהלת המלחמה בעזה למעט בשבועות הראשונים שלה.

* צבע אדום – ההתרעה לאזעקה בדרום.

* ציר פילדלפי – הציר לאורך הגבול בין מצרים לרצועת עזה. נסלל לאחר הנסיגה הישראלית מסיני בהסכם השלום עם מצרים, כציר גבול השלום בין ישראל למצרים. ישראל עזבה אותו בהתנתקות ומאז הוא שימש כאוטוסטרדת ההברחות לחמאס, בהעלמת עין של מצרים. צה"ל כבש אותו רק 8 חודשים אחרי תחילת המלחמה, וכעת הדרישה להשארתו בידי ישראל מהווה סלע מחלוקת בסוגיית עסקת החטופים.

* צדיק קדוש – הגדרתה של הח"כהניסטית סון הר-מלך את המחבל עמרם בן אוליאל, ששרף למוות תינוק פלשתינאי והוריו.

* צ'מברליין – כינוי לנתניהו עקב מדיניותו הפייסנית לאורך השנים כלפי חמאס, בדומה למדיניות הפייסנות של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין כלפי היטלר.

* צק"ח – צוות קרב חטיבתי. שיתוף הפעולה של חי"ר, שיריון והנדסה קרבית תחת פיקוד חטיבתי משותף.

* קבינט מלחמה – קבינט מצומצם שהוקם בתחילת המלחמה, עם הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלת החירום. הקבינט שמנה 5 שרים ניהל את המלחמה, אף שלא היה מוסמך לקבל החלטות שעל פי חוק הן בסמכות הקבינט המדיני-ביטחוני. פורק לאחר פרישתם של השרים גנץ ואיזנקוט מן הממשלה.

* קובבה – קובבה היא קציצה ביתית, וכינוי ל"קציצת חול" של ילדים. המילה זכתה לעדנה בעקבות השלכת חול על בן גביר שסייר בחוף הים.

* קונטקסט – נשיאות אוניברסיטאות יוקרה בארה"ב, שנערך בהן גל של הפגנות אנטישמיות והזדהות עם חמאס והטבח, נשאלו בשימוע בבית הנבחרים אם קריאה לג'נוסייד נגד יהודים נכללת בחופש הביטוי, ותשובתן היתה שזה "תלוי בקונטקס".

* קונספירציה – מתחילת המלחמה נרקמת תאוריית קונספירציה מטורללת, שעל פיה צמרת צה"ל והשב"כ ובעיקר חיל האוויר שיתפו פעולה עם חמאס בטבח 7 באוקטובר כחלק מהפיכה צבאית נגד נתניהו. מטרת הקונספירציה לנקות את נתניהו מאחריותו למחדל שהוביל לטבח.

* קונספציה – ביטוי שוועדת אגרנט נתנה לתפיסת אמ"ן על אודות תנאי הסף של מצרים וסוריה ליציאה למלחמה נגד ישראל בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים. בשל הדבקות בקונספציה, צה"ל התעלם מאותות המלחמה והקונספציה קרסה במתקפת הפתע של סוריה ומצרים על ישראל.
חמישים שנה ויום לאחר אותה מתקפת פתע נערכה מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, וגם כאן בשל הסתמכות על קונספציות כמו זו שחמאס מורתע, אינו רוצה בהסלמה ושבאמצעות כסף קטארי ועבודה בישראל אפשר לקנות שקט. התרעות וסימנים מחשידים שלא תאמו את קונספציה זכו להתעלמות וגם הקונספציה הזאת קרסה במתקפת הפתע.

* קסדת ברהנו טגניה – כינוי לקסדה שחורה, כמו הקסדה של כתב ערוץ 12 הפופולרי ברהנו טגניה, שאותה נהג לחבוש בשידוריו מאתרי נפילות בתחילת המלחמה.

* ראש יהודי – ארגון חרד"לי הפועל להפצת יהדות-כדרכו בתל-אביב. תפילה בהפרדה שהוביל הארגון ביום הכיפורים בכיכר דיזנגוף בת"א הופרעה בפשע שנאה דוסופובי.

* רבש"ץ – רכז ביטחון שוטף צבאי ביישובי הספר (להבדיל מרב"ש, רכז ביטחון שוטף ביישובים עורפיים, הכפוף למשטרה). הרבש"צים בנגב המערבי פיקדו בגבורה יתרה על קרבות הבלימה והמגננה ב-7 באוקטובר.

* רואה יורה – מערכת נשק המורכבת ממגדל שבו נמצא אמצעי תצפית ומערכת ירי המופעלים ממוצב שליטה מרוחק. המערכת מוצבת בסמוך לגבול ישראל-רצועת עזה, ומופעלת מרחוק בידי תצפיתניות כנגד מחבלים המתקרבים לגדר המערכת.
בתחילת מתקפת הפתע על ישראל, ב-7 באוקטובר 2023, תקף ארגון הטרור חמאס באמצעות רחפני תקיפה עמדות מערכת רואה-יורה והשבית אותן, דבר שאיפשר את הפלישה הקטלנית.

* רחל עוגיות – כינוי לרחל אדרי, תושבת אופקים, שהוחזקה כבת ערובה בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. היא כיבדה את המחבלים באופקים, ובתושייה וקור רוח השהתה את המחבלים עד חילוצה בידי כוחות הביטחון.

* ריאליטי חטופים – כינוי לאופן ביצוע עסקת החטופים, שבה עד הרגע האחרון לא היה ידוע מי ישוחרר בכל פעימה.

* רידוד – ההגדרה הצה"לית לצמצום כוחות צה"ל ברצועת עזה ובגזרות אחרות במלחמה.

* רמזור – טבלה שעל פיה מירי רגב מדרגת את רמת השירות שתיתן לרשויות המקומיות השונות, על פי רמת ביטוי הנאמנות האישית והפוליטית אליה של ראשי אותן רשויות, כפי שנחשף בתחקיר של תכנית "המקור" בערוץ 13.

* רעשי רקע – אמירה מזלזלת ומבטלת של מירי רגב להתנגדות של משפחות החטופים לטקס הממלכתי לציון יום השנה לטבח, בהובלתה.

* רצועת ביטחון – א. הצעה להקמת רצועה של קילומטרים אחדים לאורך כל גבול רצועת עזה, בתוך שטח עזה. ב. כינוי למציאות האבסורדית בגבול לבנון, שבו היישובים פונו והאזור הפך לשטח צבאי, רצועת ביטחון בשטחה של ישראל. ג. הצעה להקמה מחדש של רצועת ביטחון בלבנון, עד הליטני.

* רצח עם – עלילת דם חולנית נגד ישראל, על מימוש זכות ההגנה העצמית שלה ברצועת עזה, אחרי הטבח בנגב המערבי, ששיאה – תלונה אבסורדית של האוייב הדרום אפריקאי נגד ישראל בבית הדין בהאג.

* שאלות – המילה שבה מסיים דובר צה"ל הגרי את הצהרותיו, ובכך פותח פתח לשאלות עיתונאים.

* שבט לוי – הגדרה של החרדים את עצמם, כדי להצדיק את השתמטותם מצה"ל, כביכול כפי ששבט לוי היה פטור מהשתתפות במלחמה, בשל תפקידו הדתי.

* ש-גר – פקודת השיגור של פצצות ממטוסי חיל האוויר: שתיים, שלום ש-גר. סרטונים צה"ליים שתיארו את השיגור במלחמה, היו לוויראליים וחביבים בעיקר על ילדים.

* שואה – יש שהשוו – השוואה שנויה במחלוקת, את הטבח ב-7 באוקטובר, למיני שואה, או שואה של יום אחד.

* שיטוח – הגדרה להורדת בתים במלחמה. קריאות לשיטוח של כל רצועת עזה, כלומר הרס כל הבתים בה.

* שבעה באוקטובר – מכל ההגדרה – השבת השחורה, טבח שמחת תורה, הטבח בנגב המערבי וכו', זו שתפסה בגדול היא "שבעה באוקטובר".

* שישה באוקטובר – היום שקדם למתקפת חמאס. ביטוי לאווירת השסע והקרע והשנאה בחברה הישראלית לפני הטבח, ואזהרה מפני החזרה אליו.

* שעון מדיני – השעון של הלחצים המדיניים הבינלאומיים על ישראל, שמשפיע על היכולת לפעול בעוצמה צבאית בעזה ובלבנון.

* שפם – טרנד בקרב המילואימניקים בחודשים הראשונים של המלחמה – גידול שפמים.

* תופס בדש מעילי – בעדותו בפני ועדת החקירה הממלכתית על אסון מירון, אמר נתניהו, כדי להרחיק את עצמו מאחריות: "אם היו תופסים אותי בדש מעילי ומתריעים, אני בטוח שהייתי מטפל כפי שהיה בקורונה."

* תמרון קרקעי – המושג הצה"לי לפעולת צבאית קרקעית, שנכנס לתודעה האזרחית בתמרון בעזה.

* תסתמו ת'פה – קמפיין רשת של מילואימניקים נגד השיח המפלג בפוליטיקה ובתקשורת.

* תצפיתניות – חיילות צה"ל שתפקידן הוא למנוע ניסיונות פגיעה וחדירה למדינת ישראל של גורמי אויב הממוקמים בסמוך לגבולות המדינה, באמצעות שימוש במערכות מעקב ממוחשבות.
עלו לתודעת הציבור הרחב בעקבות נפילתן וחטיפתן של תצפיתניות במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, ובעקבות החשיפה על התרעות של תצפיתניות לפני הטבח, שהתקבלו בזלזול.

* תקומה – ההגדרה לשיקום יישובי הנגב המערבי, ושמה של המִנְהלת שזו משימתהּ.

2. צרור הערות 9.10.24
* איום על קיומנו – לא אחת הבעתי פליאה על אנשים ש-7 באוקטובר לא הזיז דבר בהשקפתם, והם ממשיכים לדבוק באמונות שהכזיבו, כמו האמונה הפגאנית בנתניהו או האמונה המשיחית במדינה פלשתינאית, כאילו דבר לא קרה.
ומה איתי? האם בחנתי את אמונותיי? האם התחולל בי שינוי כלשהו?
האמת היא, שבגדול – 7 באוקטובר רק אושש וחיזק את השקפת עולמי. את האמונה בצורך בגבולות בני הגנה כהכרח שאסור להתפשר עליו, את ההתנגדות למדינה פלשתינאית עצמאית ולבטח לא בגבולות 67', את התמיכה ברעיון של מתקפת נגד מקדימה בעיקר ברצועת עזה (במשך שנים הטפתי ל"חומת מגן" ברצועת עזה, כמו זה שנעשה ביו"ש. בעניין לבנון אני מודה שהייתי חלק מהקונספציה, עד פרשת "האוהל") את ההתנגדות לרעיון "צבא קטן וחכם" ובכל פגיעה ברעיון צבא העם, את השאיפה להסכמות בתוכנו כדי להבטיח את שלמות החברה, את ההתנגדות המוחלטת לכל גילוי של סרבנות ממארת בצה"ל וכו'.
אבל ברובד העמוק יותר, חל שינוי דרמטי בהשקפת עולמי, גם אם ביטויו הוא חיזוק עמדותיי הקודמות. לראשונה בחיי הבנתי, שהאקסיומה שמדינת ישראל היא עובדה בלתי הפיכה ואין כוח בעולם שיכול לשנות זאת, אינה מובנת עוד מאליה. לראשונה למדתי שיש איום ממשי על עצם קיומה של המדינה.
גם קודם נהגתי לכתוב שהמלחמה שלנו היא מלחמת קיום, אך הכוונה שלי לא היתה שיש איום קיומי על ישראל, אלא שבניגוד לסכסוכים אחרים בעולם, הסכסוך בינינו לבין הערבים אינו סכסוך טריטוריאלי על מיקום הגבול בינינו, על אוצרות טבע ומשאבים כלכליים, אלא על זכות קיומה של מדינה יהודית בחלק כלשהו בארץ ישראל. אבל לא היה לי כל פחד על קיומה של ישראל.
התנגדתי למדינה פלשתינאית, לא האמנתי שהיא תביא לשלום, אלא למלחמה קשה ועקובה מדם שבה נכבוש מחדש את השטחים שמהם ניסוג. היום אני רואה במדינה פלשתינאית איום משמעותי על עצם קיומנו.
ב-7 באוקטובר קרה מה שבחלומותיי השחורים ביותר לא העליתי על דעתי שהוא יכול לקרות. ובמידה רבה אפשר לומר שהתמזל מזלנו ביום זה. אלמלא סינוואר בחר לא לשתף את חיזבאללה ואיראן בתוכניותיו, היינו עלולים למצוא את עצמנו במקום אחר לגמרי. אילו יחד עם חמאס בדרום היינו מותקפים באותה דרך בידי חיזבאללה בצפון, שיכולותיו גדולות הרבה יותר משל חמאס, ושהפלישה היתה מלווה בירי מלבנון של עשרות אלפי רקטות וטילים כולל טילים מדויקים למרכזים האסטרטגיים של ישראל ואולי גם מתקפת טילים מאיראן – ספק רב אם יכולנו לשרוד את ההתקפה. כאשר קראתי את תסריטי האימה של יצחק בריק על מתקפה רב זירתית על ישראל, היה לי ביטחון שגם אם הם יתגשמו, מהר מאוד צה"ל יהפוך את הקערה וננצח בגדול במערכה. היום כבר איני בטוח בכך. היום אני מבין, שמדינה פלשתינאית הגובלת במרכזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל, תביא בהכרח לפעולות כמו 7 באוקטובר, על ת"א, ירושלים וגוש דן, ולחציית הארץ לכמה חלקים, וספק אם נשרוד זאת.
ואם גם קודם נאבקתי בכל גילוי של סרבנות, היום אני מבין שהיא סכנה קיומית. ואם גם קודם האמנתי בחתירה להסכמות לאומיות, היום אני מבין שקרע הוא איום על קיומנו.
אני אופטימיסט חשוך מרפא מטבעי, וגם היום אני אופטימי ומאמין שהתרחישים האפוקליפטיים הללו לא יקרו. הם לא יקרו, כי אני מאמין שרעיונות כמו "חזון שתי המדינות" לא יתקבלו ולא ימומשו. אני מאמין בכוח הרצון שלנו לחיות. אבל הביטחון שכך יקרה, כבר אינו כשהיה.

* שני טקסים ממלכתיים – צפיתי בשני הטקסים – הלאומי והממלכתי. נכון יותר להגדיר אותם: העממי והממשלתי. שניהם היו לאומיים. שניהם היו ממלכתיים. שניהם היו משמעותיים, מכבדים ומכובדים, יפים ומרגשים.
החששות שהיו לי מהטקסים לא התאמתו. הטקס העממי לא היה טקס מחאה, לא היה טקס לעומתי, לא היה טקס מתריס ולא אופוזיציוני. היו בו קריאות לנטילת אחריות, לוועדת חקירה ממלכתית, אולם באופן מכובד, באופן ממלכתי ובמינון ראוי. רק חולצתו של עברי לידר "יהי זכרם מהפכה" סטה מן הדרך וצרם. הטקס הממשלתי לא היה טקס פולחן אישיות לנתניהו, כפי שהיו טקסים קודמים בהובלת מירי רגב. גם לא היה זה טקס קיטשי. נאומיהם של הנשיא וראש הממשלה היו טובים ומכובדים.
בשני הטקסים היו מסרים דומים, של אחדות לאומית, של יגון כבד לצד גאווה גדולה על הרוח הישראלית, רוח הגבורה והערבות ההדדית, שבאו לידי ביטוי במלחמה. בשניהם היו אבל לצד תקווה ואמונה. בשניהם היתה רמה אמנותית גבוהה. בשניהם ניתן מקום וביטוי מכובד לכל חלקי העם, לכל המגזרים. אישית, התחברתי יותר לטקס העממי, אך שניהם היו טובים.
האם היתה הצדקה לקיומם של שני טקסים? דומני שזה לא יכול היה להיות אחרת. ציבור רחב ובו משפחות וקורבנות הטבח, אינם יכולים להזדהות עם טקס המובל בידי הממשלה האחראית למחדל, ובוודאי כל עוד ראש הממשלה בורח מאחריותו ונמנע מלהתנצל בפני עם ישראל ובפני המשפחות. ומצד שני, אין זה נכון שראש הממשלה לא יישא דברים לאומה ביום הזה. אני שמח שהטקסים לא שודרו במקביל, במסך מפוצל.
והערה, שאולי נראית עיסוק בקטנות, אך לי היא חשובה. בכיתוביות בטקס העממי, היה ניקוד חלקי. והניקוד – כמעט כולו היה שגוי, ובעיקר סֶגול במקום שְׁווא-נע. לא חייבים לנקד, אולם אם מנקדים – יש לתת את המלאכה למי שיודע לנקד.

* הציפיה מידידינו – כל אימת שאני מותח ביקורת על מדיניותו של ביידן, אני מקבל תגובות המזכירות את הסיוע והתמיכה המבורכים של ארה"ב בישראל מתחילת המלחמה באמל"ח, ביירוט טילים איראניים ובהתקפות על החות'ים בתימן. איני מתכחש לכך כהוא זה. אכן, הסיוע חשוב וראוי להוקרה.
אבל אני מצפה מכל ידידותינו, ובראשן – בת בריתנו, ארה"ב, לתמיכה ללא סייג בכל פעולותינו. למה? לא ייתכנו חילוקי דעות בין ידידים? ייתכנו. אבל אחרי 7 באוקטובר ומול התוקפנות של איראן ושלוחותיה, אני מצפה לא רק לגיבוי מוחלט, ללא תנאי וללא סייג בכל פעולותינו, בלי "אבל" ובלי ניג'וסים, אלא אף שידרבנו אותנו להכות בהם בכל העוצמה.
הרי בסופו של דבר מדובר באיום על העולם החופשי כולו.

* היתקעות פאסיבית בצער – בהודעה מרגשת שפרסם נשיא צרפת מקרון לציון 7 באוקטובר הוא ביטא סולידריות עם קורבנות הטבח ועם העם בישראל. הוא דיבר על הכאב, וציין שהכאב עדיין כאן והוא חריף.
אני מאמין לו ומאמין שהוא ביטא את תחושותיו באותנטיות. ניכרים דברי אמת.
אבל מקרון אינו אדם פרטי, אלא ראש מדינה, ומצופה ממנו ליותר מהבעת כאב וסולידריות. ממנהיג ומדינאי מצופה להשיב לשאלה, לאן אנו לוקחים את הכאב הזה? האם אנו תקועים איתו ובוכים מרה אך מתייחסים אליו כאל אסון טבע, או שאנו מזהים בו את הרוע המאיים על העולם ומחייב עת העולם החופשי לשנס מותניים ולצאת למתקפת נגד כדי לבער אותו, להכריע אותו, להביס אותו?
למה במקום לגבות את ישראל במלחמתה, לסייע לה, לדרבן אותה, הוא רק מפריע, מציק, מנג'ס ותוקע מקלות בגלגלים? למה הוא דוחף אותנו כל הזמן להפסקת המלחמה בטרם השגנו את מטרותיה? למה אחרי שנה של תוקפנות רצחנית של חיזבאללה, ברגע שיצאנו למתקפת נגד הוא מיהר ליזום הפוגה שתציל את השותפים של מבצעי הטבח בדרום שמכינים טבח איום יותר בצפון? למה במקום לסייע לנו הוא מטיל עלינו אמברגו נשק? הרי אם לא נביס את הרוע הוא ישתלט על העולם. האם אירופה לא הבינה את לקחי שנות השלושים של המאה שעברה?
היתקעות פאסיבית בצער ובכאב רק תנציח אותו. פעולה אקטיבית למלחמה ברוע שהסב את הכאב תנצח אותו. המלחמה בקנאות הג'יהאדיסטית היא תנאי הכרחי לתיקון עולם.

* כולם תמורת כולם – תמורת שחרור החטופים – יש לאפשר לסינוואר ולכל המחבלים שיבחר, ללא הגבלת מיספר, לצאת בשלום מעזה לקטאר או לכל מדינה ערבית אחרת.
כדי להגיע לכך, יש להדק סביבו את טבעת החנק.

* להסיר את האיום – אני בעד הפצצת מתקני הגרעין באיראן. בעדיפות שנייה – לא הנפט ולא סמלי המשטר אלא מצבורי הטק"ק (טילי קרקע קרקע).
הרעיון הוא הסרת האיומים על ישראל.

* מי יתקוף את מתקני הגרעין – ארה"ב מתנגדת לכך שישראל תתקוף את מתקני הגרעין האיראני. האמת היא, שמן הראוי היה שארה"ב תעשה זאת. אבל אם היא אינה עושה זאת, למה היא מצפה מאיתנו? שנשב בחיבוק ידיים ונמתין לפצצה?

* מס שפתיים – הסכם שלום ונורמליזציה עם סעודיה, עשוי לחזק מאוד את מעמדה של ישראל במזה"ת ואת הציר האנטי איראני. אולם אם מחירו הוא קידום מדינה פלשתינאית, שהקמתה היא איום על עצם קיומה של ישראל, אז לא, תודה. אך אם המחיר הוא רק מס שפתיים; איזו אמירה מעורפלת ולא מחייבת על הסכמה עקרונית לאיזו מדינה פלשתינאית, ייתכן שזה מחיר ששווה להכילו.

* גולן מתפכח מהמדינה הפלשתינאית – יאיר גולן בכנס הבינלאומי השנתי של המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן: "לא נוכל לברוח מהכרעה שכותרתה – סיפוח או היפרדות. סיפוח משמעו חיסול מדינת ישראל. את ההיפרדות מהפלשתינאים צריך לעשות בזהירות רבה, תוך לימוד לקחי הניסיונות הקודמים – תהליך אוסלו וההתנתקות. בשני המקרים כשלנו באותו הכשל – מתן אחריות ביטחונית לפלשתינאים בשטחים מהם יצאנו – אחריות שהם לא רצו או לא יכלו לממש. המסקנה ברורה, כל עוד הפלשתינאים לא מסוגלים להבטיח ביטחון, עלינו לממש את המדיניות הלאומית הבאה: היפרדות אזרחית עם אחריות ביטחונית."
משמעות הדברים היא שיאיר גולן התפכח מרעיון המדינה הפלשתינאית. הוא לא שולל אותה רעיונית, אך מגרז ומניילן אותה ומאפסן אותה עד אחרית הימים. מה שהוא מציע – היפרדות אזרחית ושליטה ביטחונית של ישראל, זה בדיוק מה שקורה ביהודה שומרון מאז מבצע "חומת מגן", כבר למעלה משני עשורים. זה המודל הרצוי לרצועת עזה – שליטה אזרחית של רש"פ על רוב שטח הרצועה וחופש פעולה מלא לצה"ל וכוחות הביטחון.
על התפיסה הזאת ניתן ליצור קונצנזוס לאומי רחב מאוד.

* ה"מי" או ה"מה" – המשותף בין הביביסטים האוטומטים והרל"ביסטים האוטומטים רב, והוא הסיבה לכך שלא יהי חלקי עמהם. אלה ואלה, בבואם לגבש דעה בסוגייה זו או אחרת, שואלים את עצמם קודם כל את השאלה "מי". ואילו אני שואל: "מה". והתשובה שלהם לשאלה "מי" זהה – נתניהו. אלה ואלה קובעים את דעתם על פי נתניהו, ובכך משחררים את עצמם מהצורך לחשוב. אלה תומכים על אוטומט בכל מה שביבי עושה או אומר. אלה מתנגדים על אוטומט.
יש לי חבר פייסבוק ביביסט, שהתווכח איתי לאורך כל השנה על דרישתי לצאת לפעולה בלבנון. הוא הציג זאת כעמדה הרפתקנית, מופקרת, חסרת אחריות, שתמיט עלינו אסון, כי חיזבאללה ישגר עשרות אלפי טילים על כל המדינה, שיחריבו בניינים שלמים ואת נתב"ג ואת דימונה ומה לא, ויסכנו את קיום המדינה. וכיוון שתקפתי בחריפות את נתניהו על מדיניות ההכלה שלו מול חיזבאללה, אני סמולני. והנה, כאשר נתניהו יצא לפעולה בלבנון, הוא הוכיח שהוא מנהיג גאון, נועז, לא כמו הסמולנים שרצו הסדרה והיו מוכנים להיכנע. בגאוניות, במשך שנה הוא התיש את חיזבאללה, כיסח להם את שדרת הפיקוד והרס להם את המנהרות ועכשיו, כשהגיעה השעה, הוא מוביל את ישראל לניצחון אדיר על חיזבאללה.
ויש לי חברה רל"ביסטית שכל השנה תקפה את נתניהו שמפקיר את הצפון, כלומר גם את הצפון. וברגע שהוא הפסיק להפקיר את הצפון ויצאנו למלחמה, הוא גורר אותנו למלחמה אזורית, מלחמת נצח שמשרתת את האינטרס הפוליטי שלו ובמלחמה הזאת הוא משכיח את החטופים שאותם הוא מפקיר כשהוא מטרפד את העסקה.
תקפתי בחריפות את נתניהו בשל מדיניותו לאורך השנה, ואני מברך אותו על התפנית בדרכו. וגם אם הוא נגרר אליה ולא תיכנן אותה, בסופו של דבר הוא קיבל את ההחלטה והאחריות להצלחה היא עליו, בדיוק כמו האחריות לכישלונות.
ביביסט או רל"ביסט שיקראו את דעתי על אחריותו האישית והמיניסטריאלית העליונה של נתניהו למחדל, יהיו משוכנעים שאני גם מאשים אותו בהפקרת החטופים ובטרפוד העסקה כי החטופים סמולנים והוא רוצה שהם ימותו. ואם הם יקראו את דעתי נגד כניעה לתכתיב חמאס בנושא החטופים, ושמי שמסכל עסקה הוא סינוואר ושנתניהו מנהל באחריות את המו"מ, הם יהיו בטוחים, שלדעתי אין לנתניהו שום קשר למחדל, כי האנרכיסטים לא העירו אותו בבוקר.
אני קצת מבלבל אותם. מה לעשות? איני עובד אצלם.

* החלה שנה וברכותיה – בשלושה מתוך ארבעת הלילות הראשונים של תשפ"ה היו לנו אזעקות.
ביום ראשון בבוקר הוכנסנו לכוננות ספיגה (פעם שלישית מתחילת השנה) וקופלנו מהעבודה בשטח (ביום העבודה הראשון השנה). הכוננות נמשכה 11 שעות. ביום שני שוגר מטח לאזור מטע האבוקדו שלנו.
החלה שנה וברכותיה.
אבל בניגוד לשנת ההפקרה, כעת, כשאנו נלחמים ומנצחים, אני מקבל זאת באהבה.

* 7 באוקטובר שלי – ב-8 באוקטובר 2023 עמוס, בני, שהוא סטודנט לפיזיותרפיה, אמור היה להתחיל התנסות מעשית בירושלים. בשבת בבוקר הוא קם לארוז תיק ולנסוע לירושלים. הוא הדליק טלוויזיה, הבין מה קורה, ובמקום זאת הכין צ'ימידן למילואים. ואכן, עוד בבוקר הוא נקרא בצו 8 וחמישה חודשים נלחם בעזה. כעת הוא בסבב 2 בעזה.
עמוס העיר אותנו. צפיתי בשידור בטלוויזיה וחשכו עיניי. לא האמנתי שמציאות כזו מתרחשת בישראל. כתבתי למזכיר הקיבוץ, שעל פי השיטה האורטלית הייחודית של רציפות תפקודית הוא גם יו"ר צח"י (צוות חירום יישובי): "יאיר, אני לרשותך לכל צורך."
בצהרים נערכה ישיבה ראשונה של צח"י.
בישיבה עסקנו בהיערכות הביטחונית והאזרחית שלנו הן לתרחיש נוסח מה שקרה בדרום, הן לירי רקטות וכן בשאלות של התארגנות לאור גיוס חברים רבים ועובדים רבים למילואים ועוד ועוד.
במהלך הישיבה פירסמתי הודעה לציבור, ראשונה מיני מאות רבות לאורך השנה, בזו הלשון: "מדינת ישראל נכנסה לבוקר של מלחמה.
צח"י אורטל נערך לכל תרחיש.
אנו מבקשים ממי שנמצא במרכז או בדרום או מתכנן לנסוע לעדכן את יאיר."
באותו יום הוצאתי הודעות רבות. החל ביום שלמחרת, עברנו להודעה ביום, למעט הודעות דחופות.
כיתת הכוננות המצומצמת קיבלה מיד צו 8. שלוש שנים אחרי שנלקחו ממנה הרובים, הם הוחזרו לה בדחיפות עוד בשבת בבוקר. נאמר שבימים הקרובים תורחב כיתת הכוננות. שוחחתי עם הרבש"ץ וביקשתי להתגייס. ב-2006 סיימתי את התנדבותי למילואים בצנחנים. המשכתי להיות חבר בכיתת הכוננות, כפי שהייתי כל ימיי באורטל. אז כיתת הכוננות טרם היית משויכת למילואים, אלא יחידה אזרחית. לפני 6 שנים, לאחר שבכמה תרגילים עלה הקושי בתפקוד מקביל בכיתת הכוננות וכדובר צח"י, הוחלט שעליי לפרוש מכיתת הכוננות. אבל כשפרצה המלחמה, ברור היה לי שמקומי בכיתת הכוננות. בשל גילי, לא היה פשוט כל כך לגייס אותי, אבל ישבתי לרבש"ץ על הווריד, הוא ישב לשלישות החטיבה על הווריד, ולאחר שבחפירות ארכיאולוגיות גילו שהיה פעם איזה חייל שנקרא אורי הייטנר, עם מספר אישי שהם לא נתקלו בו מעולם, גויסתי, ימים אחדים לאחר פרוץ המלחמה.
בימים הראשונים, ענייני צח"י מילאו את מירב זמני, אולם כבר ביום ראשון, עבדתי במטע כשעתיים-שלוש. ביום זה הייתי אמור להתחיל פרוייקט גיזום וקשירות במטע הצעיר, עם קבוצה של חברי תכנית "נטעים" – תוכנית של משוחררי צה"ל, שעושים עבודה מועדפת בחקלאות. אבל בשבת כולם, גם הבנות, גויסו בצו 8. את המיזם, שאמור היה לקחת כשבוע וחצי, עשיתי לבדי במשך חודשיים, לצד פעילותי בכיתת הכוננות ובצח"י. בעבודה בחקלאות באזורי הספר בעת הזאת, אני רואה חלק מהמאמץ המלחמתי.
וכך כל השנה תמרנתי בין כיתת הכוננות, צח"י, המטע, פעילות ציבורית באורטל, בגולן ובציבוריות הישראלית, שכמעט כולה היתה קשורה למלחמה, והכתיבה.

* תוכנית גמילה – סוגייה שמטרידה אותי בימים האחרונים היא איך נצליח להיגמל משעת סיפור עם חסן נסראללה. מהריגוש של הציפיה הדרוכה למוצא פיו ואח"כ מהפרשנות על כל מילה, כל אות וכל תג בדבריו – הפשט, הרמז, הדרש והסוד.
לעצמי אני אומר בדרך, גם מזה עוד נצטרך להיגמל
עצמי עונה לי בהגיענו: אז נתחיל כל יום להתעמל.

* אבסורד חלמאי –כאשר ברור שצו השעה הוא לעודד את הגיוס לצה"ל ולחזק את המשרתים, האוצר מקדם את ביטול מענק עבודה מועדפת, בטענה שהוא מפלה לרעה את הערבים והחרדים.
איזה אבסורד חלמאי.
אדרבא, שישרתו וגם הם ייהנו מההטבה. כן, על המדינה להעדיף את המשרתים. במקום לבטל העדפות יש להרחיב אותן.

* צביעות וצביעות שכנגד – כתבה יוכי רפופורט ב"ווינט": "אי אפשר שלא להצטער ולתמוה על הצביעות של אלו המבקשים, בשם חופש התפילה, להתפלל בהפרדה במרחב הציבורי בתל אביב. מדוע לא נשמע קולכם בעד זכות התפילה של נשות הכותל להתפלל כדרכן בכותל המערבי? האם זכות התפילה שמורה רק לאנשים מסוג מסוים?"
צודקת. ובאותה מידה: אי אפשר שלא להצטער ולתמוה על הצביעות של אלו המבקשות, בשם חופש התפילה, להתפלל כדרכן בכותל המערבי. מדוע לא נשמע קולכן בעד זכות התפילה בהפרדה במרחב הציבורי בתל-אביב? האם זכות התפילה שמורה רק לאנשים מסוג מסוים?

* ביד הלשון: מלחמת איראן הראשונה – עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, מלחמת העולם הראשונה נקראה "המלחמה הגדולה". רק מלחמת העולם השנייה הפכה אותה לראשונה. כך גם מלחמת לבנון השנייה הפכה את מלחמת לבנון/של"ג ל"הראשונה". וכך גם, בהתאמה, מלחמת המפרץ השנייה והראשונה, וכך גם האינתיפאדות.
אני שומע את הדיבור על "מלחמת איראן הראשונה", למשל – כיתוב שליווה כתבות בערוץ 12, ואני תמה. יש להם איזה מידע שאין לי על מלחמה עתידית נוספת עם איראן?
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com