3.
חִילוּאַן בְּמִצְרַיִם
יוֹנֵי בָּר הוֹגוֹת עֲמוּמוֹת
בֵּין שִׂיחֵי-יַסְמִין עָבוֹת
אִוְשַׁת סַנְסִנִּים
כְּטִפּוֹת גֶּשֶׁם מְרַשְׁרְשׁוֹת מְרַצְּדוֹת
מֵעַל גִּזְעֵי דְּקָלִים מְתַמְּרִים –
שׁוּרַת עַמּוּדִים כֵּהִים;
רוּחַ מִדְבָּר שָׁטָה צְחִיחָה –
מְטַאטְאָה רְחוֹבוֹת בִּשְׁרִיקָה,
שְׁטוּחָה הָעֲיָרָה פְּתוּחָה מְבֻטָּלָה –
כֻּלָּהּ בְּלֵב מִדְבָּר נְתוּנָה
שָׁמַיִם לְאֵין סוֹף זוֹרְמִים מוֹחֲקִים
רְחוֹבוֹת, חֲצֵרוֹת
שָׁמַיִם עָטִים מֵעַל
שׁוֹטְפִים מַנְמִיכִים קוֹמַת בָּתִּים וַאֲנָשִׁים
שָׁמַיִם וְרוּחַ גָּרְפוּ כָּל חַי
וְנוֹתְרוּ לְבַדָּם, בַּמִּדְבָּר –
•
• פירוש הסימן – שיר מן העיזבון שפורסם לאחר מותה. העיזבון הועבר למכון "גנזים". השיר נמצא גם בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.
בגיליון:
- שירי אסתר ראב: שִׁירִים מִבֵּין הַזְּמַנִּים
- אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד: מעולם לא חבו רבים, כל כך הרבה, למעטים
- אורי הייטנר: לקסיקון תשפ"ד
- עקיבא נוף: תפילה של תחילת השנה
- בן-ציון יהושע: חייל אלמוני
- מנחם רהט: זה צריך להיגמר על הליטני
- נעמן כהן: חאלד משעל:
- יורם אטינגר: מלחמת ישראל בחיזבאללה ובחמאס
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * בנדה: אני ממשיך להתפעל מהנחישות, העמידות, והחריצות שלך. אתה באמת בנוי מחומרים טובים. שיהיה לך מזל ושתמשיך כך!
- שאר הגליון
מאמרים
שירי אסתר ראב
שִׁירִים מִבֵּין הַזְּמַנִּים
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד
מעולם לא חבו רבים, כל כך הרבה, למעטים
המאמר עתיד להתפרסם השבוע גם ב'מידה'
ביום ה-20 אוגוסט 1940 במהלך הקרב על בריטניה, שהחל 3 חודשים אחרי שצ'רציל התמנה לראש ממשלה (לידיעת אלו המבקשים כיום להחליף רוה"מ ע"ב התקדים דלעיל) ובתום שנה של מה שההיסטוריונים מכנים בשם 'המלחמה המזויפת' (Phony War) בין בריטניה לגרמניה הנאצית, שנשאה בעיקר אופי כלכלי, נשא וינסטון צ'רציל בבית הנבחרים האנגלי את אחד הנאומים שנכנסו לדפי ההסטוריה. במהלך 50 דקות הוא פיאר והאדיר בין היתר את גבורת 'המעטים'. 3000 טייסי חיל האוויר המלכותי (RAF), שהתאמצו למנוע מחה"א הגרמני (Luftwaffe) האימתני, להשיג עליונות אווירית, שתאפשר פלישה אמפיבית לאי האנגלי. בנאומו מעורר הנפש ביקש צ'רציל להדוף הצעות, שהעלו חברים בולטים בממשלת האחדות הלאומית שהקים, ובראשם שר החוץ הלורד הליפקס, שר האוצר סר ג'ון סיימון ואחרים, חברי ממשלת 'הפייסנות' של צ'מבלין קודמו, שתבעו ממנו להגיע 'בכל מחיר' להסכם עם היטלר. הסכם שרבים מתושבי הממלכה עדין ייחלו לו, בזמן שבשמיים מעליהם, התנהל מאבק אימים בין הלופטוואפה האימתני לקומץ טייסיהם הנועזים. כשהמורל הלאומי מידרדר ודעת הקהל חצויה, בחר צ'רציל לרומם את נפש האומה ולשבח את טייסיו הגיבורים, שסימנו את הנתיב שבו בריטניה צריכה היתה לצעוד. נתיב שהפך ברור לכל בהמשך, כאשר הגרמנים פתחו ב-'בליץ' על לונדון ויתר הערים הגדולות, בכוונה לשבור את רוח הלחימה של אזרחי הממלכה.
את דברי התודה הנרגשים לטייסי ה-RAF קינח צ'רציל במילים שנכנסו לפנתאון: "...מעולם בהיסטוריה האנושית לא חבו רבים כל כך, חוב גדול כל כך למעטים כל כך..." שווה להיזכר במילים המרוממות הללו כאן ועכשיו, לאחר שנה של לחימה עיקשת מול 7 חזיתות. כאשר פחות מ-1% מאוכלוסית המדינה! חיילי סדיר ומילואים, לוחמים ותומכי לחימה, מסכנים את חייהם בשדות הקרב של עזה, גבול הלבנון ויהודה ושומרון, מעשה של יום ביומו. בעוד יתר אזרחי המדינה, ממשיכים בשגרת יומם, כאילו מדובר במלחמה בטימבוקטו הרחוקה.
על מנת לסבר את האוזן כדאי להזכיר, שבמלחמת יום הכיפורים, שאנו מציינים היום 51 שנים לפריצתה, ושהיתה המלחמה 'הגדולה' האחרונה שניהלה מדינת ישראל מול 7 מדינות ערב, היו מעורבים במלחמה במישרין או בעקיפין, בהערכה גסה, לא פחות מ- 17% מאוכלוסיית הגברים היהודית במדינה. מה שאומר, שבמהלך הלחימה העצימה ופרק ההתשה שהתנהל עוד שבעה חודשים לאחריה, מעטים היו הבתים בישראל שלא הוציאו מתוכם לפחות לובש מדים אחד.
הדאגה ל-450,000 גברים לובשי מדים, מתוך אוכלוסייה שאז מנתה 3.5 מיליון תושבים בלבד, והתוגה על 2700 החללים (כ-8000 במונחי היום) עמדה בראש סדר היום התקשורתי של מדינה, שהיתה שקועה עד צוואר במלחמה. והובילה לכך שבבחירות לכנסת השמינית בדצמבר 73, התייצב הציבור שוב מאחורי מפלגת השילטון, והוביל אותה להישג מרשים של 51 מנדטים, שאיפשר לגולדה להרכיב ממשלה חדשה. אותה פירקה באפריל, לנוכח ההחמרה במחלת סרטן הדם שכירסמה בה והודעתה: "...איני מסוגלת לשאת בעול הזה יותר..." למרות שדו"ח הביניים של ועדת אגרנט, חלק שבחים לתפקודה במלחמה, וללא קשר לתנועת המחאה הקטנה שהובילו אז מוטי אשכנזי, מפקד מוצב בודפשט ואסף קדמוני, בעל עיטור הגבורה. שתבעו סבב בחירות נוסף, כתיבת חוקה, ושינויים בשיטת הממשל. דרישות שבהיעדר תמיכה מצד תקשורת מפא"י ששלטה בכיפה וחששה מבחירות נוספות וחילופי שלטון, הסתכמו בכך שמשה דיין ושותפיו למחדל, הפכו ביוני 1974 חברי כנסת מן המניין בממשלתו של רבין. הצד המעניין בתנועת המחאה, היה שחבריה היו כמעט ללא יוצא מן הכלל אנשי מיל', לוחמים ותומכי לחימה, מכל קצווי הקשת הפוליטית, נטולי גוון מפלגתי. רבים מהם לטענת עיתונאי התקופה, עזבו את יחידותיהם בסיני ורמה"ג, ומיהרו להגיע להפגנות כשהם עדיין לובשי מדים ונושאים נשק.
עיון בעיתוני התקופה, אינו מוצא שום דרישה לשיחרורם 'בכל מחיר', של 324 שבויי צה"ל. שהופקרו על ידי הממשלה וצה"ל ביודעין!!! במוצבי התעלה ובחזית רמת הגולן, אחר שבקשתם לסגת סורבה בחלק מן המקרים. רובם נכלאו בבתי הכלא הנוראים, אל-מאזה בסוריה וכלא טורא במצרים. עברו עינויים נוראיים, שלא נודעו כמותם מאז ועד היום הזה! כאשר לכל אזרח ישראלי היה ברור אז, שחוקרי השבויים הסאדיסטים בדמשק וקהיר מתעללים בחיילינו, ושחלק ניכר מהם לא יחזור בחיים (בדיעבד התברר כי היו 84 מקרים כאלה). ועדיין, איש לא יצא להפגין לשיחרורם, או לתבוע להחזיר את כל סיני או רמה"ג ללא חוזה שלום. לא משום שהשבויים והנעדרים (גם אז לא היה ברור לאורך תקופה ארוכה מי הוא מה) היו פחות יקרים להוריהם ובני משפחתם מאלו של היום... אלא משום שכאשר כל המדינה נעמדה אז מתחת לאלונקה, גרם הטבע האנושי, לכך 'שצרת רבים הפכה לחצי נחמה' אם להישען על דברי הרמב"ם. ולכן הם נשכו שפתיים, כוססו ציפורניים והתפללו לטוב.
מלחמת יום הכיפורים היתה המלחמה האחרונה שבה כדברי המשל 'כל בית בישראל שיגר חיל לחזית' ואשר המחאה שליותה אותה היתה בעליל א-פוליטית. במלחמת שלום הגליל צה"ל גייס 9 אוג' והפעיל בלבנון, רמה"ג והשטחים, כ-140,000 חיילים, שהיוו בערך 8% מאוכלוסיית הגברים בישראל. לאחר שפרצה הקימו קציני מיל', שסירבו להשתתף ב'מלחמת ברירה' שנועדה כדבריהם: "...לפתור באופן צבאי את הבעיה הפלסטינית..." את תנועת 'יש גבול' הפוליטית שסימנה את העתיד לבא. המאבק הציבורי שניהלו במשותף עם תנועת 'שלום עכשיו' הותיקה, הגיע לשיאו לאחר טבח סברה ושתילה הוביל להתפטרות מנחם בגין ולהקמת ממשלת ימין חדשה.
ארבע שנים מאוחר יותר נדרשו בסה"כ 2 אוג' למיגור האינתיפדה הראשונה. ומיספר אוג' כפול, שכלל גיוס לחודשיים של 20,000 חיילי מילואים, כדי להכריע את האינתיפדה השנייה במבצע 'חומת מגן'. שתי המערכות לוו – כצפוי – במחאות פוליטיות של אנשי שמאל, רובם המוחלט אזרחים, שראו בהן תוצאה בלתי נמנעת של ה'כיבוש'.
אם לסכם את הנקודה, ככל שהשתתפות הציבור הישראלי בהגנה בפועל על המדינה הלכה וקטנה – התעצמה מעורבותו במחאות פוליטיות, שלבשו יותר ויותר אופי אזרחי.
הרעיון שהגה רא"ל אהוד ברק להפוך את צה"ל לצבא קטן וחכם, אשר צבר תנופה תחת ידיהם של יורשיו בדגש על בני גנץ וגדי אייזנקוט, רופף עוד יותר את קשריו של צה"ל עם החברה הישראלית. ענין שמצא את ביטויו בפטור מגיוס של קרוב ל-25% מהמלש"בים (שאינם חרדים!) שלא גילו מוטיוציה מיוחדת לשרת בצה"ל. ובשיחרורם לצמיתות של אחיהם ואחיותיהם שסיימו שירות חובה, אך מצאו שאין יחידות מילואים שיקלטו אותם.
מעקב אחר הנתונים מעלה שבמהלך 25 השנים האחרונות הצטמצם סד"כ המילואים הכולל של צה"ל, לכמעט רבע מגודלו המקורי.
במקביל, וכפי שטוען הסוציולוג פרופ' יגיל לוי, החלו תקני הלוחמים ותומכי הלחימה בסדיר ומילואים, מאויישים בעיקר בתושבי הפריפריה. מלש"בים [מועמדים לשירות ביטחון] שהשכלתם וכישוריהם לא איפשרו להם להיקלט ביחידות הטכנולוגיות של חילות המודיעין והתקשוב, כאחיהם במדינת ת"א.
העתקת הדגש משירות קרבי של פרייארים, לשירות משתלם ב-8200, היה חלק מתהליך עמוק של עירעור האידאלים הציוניים, שהעביר את הדגש מ'אחריי לצנחנים', לקריירה אישית, הגשמה עצמית והצטינות פרטית.
הזילזול בערך השירות וההתנדבות הגיע בעיקר מן האליטות החברתיות והתרבותיות, שהזדהו עם רעיונות השמאל הפרוגרסיבי במערב, ומאוכלוסיות מבוססות וחזקות של המעמד הבינוני החילוני, שפירנסו תעשיית פטורים משירות סדיר ומילואים, שגילגלה לפי הפירסומים בעיתונות, מאות מיליוני שקלים.
במקביל לכך הוצפה במת התרבות בכמות בלתי נתפסת של סרטים, מחזות, ספרים, שהציגו את צה"ל כאירגון מבורדק, ואת חיילי צה"ל בשטחים כקלגסים, המשמשים ממשלות ימין חשוכות. צה"ל המאוים נאלץ לאפשר קיום 'ימי הורים' במחנותיו, ולהיות קשוב לנזיפותיה של הפרשנית הצבאית כרמלה מנשה, 'האימא של החיילים', שזכתה לכל פרס אפשרי, על דיווחיה הדרמטיים, אודות חיילים שלא קיבלו מילקי לארוחת בוקר.
רגישות הציבור לתנאי השירות של החיילים ולאג'נדות חברתיות שקידמו עמותות המגזר השלישי, עלתה – ככל שפחתה המוטיוואציה לשרת. מכאן ואילך היתה זו משימת חייו של כל פרשן צבאי המכבד את עצמו, לפרסם כתבות צבע נשכניות בנושא ההדתה ביחידות צה"ל, הדרת נשים מגיבושי סיירות, שירות משותף וכמובן הפנסיות התקציביות – שתפסו את מקומה של ביקורת מחוייבת המציאות על התקרנפות המטכ"ל, ניוון צבא היבשה, תיעדוף 'לוחמי הסייבר' ואיבוד רוח הלחימה ודומיהם.
כאשר האלוף יצחק בריק החל משמיע ברבים את ביקורתו החריפה על כשירותו הלקויה של צבא היבשה, התגייסו הכתבים הצבאיים כמעט ללא יוצא מן הכלל, בהמרצת הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, להציגו כהלום קרב הזקוק לטיפול פסיכולוגי.
האיום של 'אחים לנשק', אלה שהמדינה סיפקה להם את הנשק שיאפשר להם להגן על קיומה, לא להתייצב ביום פקודה, היווה מעין מראה סוציולוגית ששיקפה מזה ומזה, את תחושת העוצמה שחשו אותם מתי מעט, שהתנדבו לשאת בנטל, ואת האגוצנטריות וחוסר האחריות שלהם ביחס לשליחות שקיבלו על עצמם.
הפילוסוף היהודי קרל פופר טען שכדי לבסס את הטענה ש'לברבורים יש צבע לבן' צריך להתבונן בו זמנית על כל הברבורים בעולם. אבל כדי להפריך את הטענה די לגלות ברבור שחור אחד – משימה הרבה יותר פשוטה לביצוע. באנלוגיה לנושא הדיון הנוכחי, לפיו קיים יחס ישר, בין נשיאה בנטל הבטחון – לסולידריות חברתית, ערבות הדדית, ונכונות הציבור הישראלי לחשוק שפתיים – המחיש האיום יוצא הדופן הזה בסרבנות, כי ככל שהצבא 'הקטן והחכם' – הפסיק בהדרגה להיות צבא (כל) העם, התערערה גם מחוייבותו לייעודו, לשמש מקל חובלין בידי הדרג המדיני. לתוך הסדקים שנוצרו החלו להסתנן אג'נדות פוליטיות, תרבותיות, חברתיות, אמוניות, מגדריות ואתיות, שביקשו להסיט את צבא ההגנה לישראל, ממטרת העל שלו, ההגנה על העם והמדינה לטובת מטרותיהן הן.
הטבח ביישובי העוטף, ופינוי תושבי הצפון מחשש לאירוע דומה גם שם, יצרו תחושה של איום קיומי שהוביל לכך ששלוש מאות אלפי אנשי מילואים, שרבים מהם לא עשו מילואים מזה שנים, ולקח שבועות על מנת להחזיר אותם לכשירות – התיצבו ביחידותיהם מתוך תחושת שליחות אמיתית. אלא שכאשר הוסר האיום המיידי בדרום, והמלחמה בצפון החלה לובשת דפוס של מלחמת התשה, נעלם ה'ביחד ננצח' המעודד, והפסיק להיות נוכח בציבוריות הישראלית.
תרמה לכך פרישתם התמוהה מממשלת האחדות, של שני הרמטכ"לים לשעבר, גנץ ואייזנקוט. במקביל החלו משפחות החטופים בסיוע אנשי יח"צ מיומנים לתפוס ובענק! את הייצוג העיקרי ברשתות התקשורת, דוחקים לשוליים, את אלו המסכנים את חייהם מבחירה, על מנת להציל את החטופים האומללים. נתן שרנסקי, אסיר ציון ששרד 9 שנות עבודת פרך נוראה בגולאגים בהרי אורל ובטטרסן, טען בראיון (שערוץ 11 כינה 'מטלטל'), שבמלחמה הזו לכל אחד יש תפקיד, בכלל זה למי שיושב בשבי ולבני משפחותיהם. ספק אם התקשורת וחלק מיושבי הקרנות, שהפכו את מאבקם למטרת המלחמה היחידה, הפנימו את אמירתו. ומכל מקום שיחות עם לוחמים, ביניהם קציני מילואים בדרגי מ"מ ומ"פ, שנקראו שוב ושוב למיל', העלו שהם מרגישים, שהתקשורת הממוסדת לגוניה נזכרת בהם רק כאשר מופיע 'ההותר לפירסום' הנורא.
משהו קצת השתנה מאז שצה"ל עבר להתקפה בצפון. תשומת הלב התקשורתית והציבורית החלה מופנית שוב ללוחמים. חשוב להמשיך בכך, ולתת להם ולבני משפחותיהם התומכים בהם מיקרופון, במה ומסך שיהדהדו את פועלם יוצא הדופן. בלי קשר להעדפות פוליטיות, לשאלה איזו ממשלה היינו רוצים לראות כאן, ואיך צריך לסיים את המלחמה על פי טעמנו.
אסור לנו לשכוח לרגע שהם באמת מעטים, מעטים מדי, פחות מ-1% מהאוכלוסייה, ושאנו הרבים, החיים את השיגרה, חבים להם ולבני משפחותיהם כמו גם למעסיקיהם הפטריוטיים, חוב שלעולם לא נוכל כנראה לפרוע. משום שאין שום דרך לפצות אנשים, נשים וטף המקבלים בהכנעה בלתי נתפסת את האפשרות שיקרה להם הנורא מכול. אבל לפחות נוכל לומר להם תודה, כפי שצ'רציל הודה בשעתו לקומץ טייסיו הגיבורים, שהעמיסו את בטחון העולם החופשי על כתפיהם.
אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד הוא ד"ר להיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות, איש הייטק וסמנכ"ל לשעבר בחברת אמדוקס. מילא מגוון תפקידי פיקוד ומטה במערך החי"ר, ומייסד פו"ם 'אפק' להכשרה בינזרועית בצה"ל.
אורי הייטנר
לקסיקון תשפ"ד
* אוכלי מוות – שם גנאי מכוער במיוחד בקרב חוגי שמאל כלפי פורום הגבורה של משפחות שכולות שקוראות להכרעה וניצחון – ונגד הציונות הדתית, שנועד להציגם כמי שמקדשים את המוות ולא את החיים. הביטוי לקוח מ"הארי פוטר". שם, "אוכלי המוות" הוא הכינוי לקבוצה של קוסמים ומכשפות אפלים, המובלים על ידי אדון האופל לורד וולדמורט, הקוסם האפל המרושע ביותר במאה ה-20.
* אורך החבל – סוגייה בראשיתה של מלחמת "חרבות ברזל", שהעסיקה את הציבוריות ואת התקשורת, היתה מה אורך החבל שארה"ב תעניק לישראל במלחמה, כלומר כמה זמן ישראל תיהנה מגיבוי אמריקאי.
* אחדות הזירות – החזון האיראני למתקפה משולבת על ישראל מכמה זירות. התממש באופן חלקי. הכוונה של חמאס להצטרפות מלאה של חיזבאללה עם פשיטת טבח דומה בצפון לא התמלאה, אך כבר ב-8 באוקטובר חיזבאללה החלו בתקיפות וירי לעבר ישראל. שיגורים וירי לעבר ישראל היו גם של החות'ים בתימן, מסוריה ומעיראק ושתי מתקפות טילים מאיראן.
* אחים למשק – ב-7 באוקטובר ארגון "אחים לנשק" הפך באחת מארגון מחאה לארגון התנדבות (אם כי השינוי היה זמני, לחודשים אחדים). הארגון הוביל פעילות רבה למען המאמץ המלחמתי. בין השאר הוביל הארגון, לצד ארגונים נוספים, התנדבות בחקלאות, תחת הכותרת "אחים למשק".
* אחריות – מי אחראי למחדל הגדול בתולדות המדינה שהביא לאסון הגדול בתולדות הציונות? כל ראשי צה"ל והשב"כ, שר הביטחון ואף בכירים בעבר נטלו אחריות על חלקם במחדל. רק האחראי הראשי לא עשה זאת ורק חיפש שעירים לעזאזל.
* אלה החיים – כאשר נשאל נתניהו במסיבת עיתונאים על ההרג המיותר של האזרח יובל קסטלמן בפיגוע בירושלים, אחרי שהסתער בנשקו על מחבלים, ונורה ברשלנות פושעת בידי שוטרים לאחר שהרים ידיים והסיר את חולצתו וצעק בעברית כדי שיבינו שאינו המחבל, תשובתו מלאת החמלה היתה: אלה החיים.
* אלימות המתנחלים – במהלך המלחמה קומץ מתנחלים מן הימין הרדיקלי התעמרו בפלשתינאים והציקו להם. והיו מי שקפצו על כך כמוצאי שלל רב, הוסיפו את ה"א הידיעה ודיברו על "אלימות המתנחלים" ובכך הטילו דופי בלמעלה מחצי מיליון אזרחים, רובם המכריע אזרחים נאמנים, שומרי חוק הסולדים מן המעשים הנ"ל.
* אני נלחם בחמאס ואתם נלחמים בי – תגובתו האוטומטית לכל שאלה ביקורתית המופנית אליו, על פי הדיבר הראשון בתורה הביביסטית: "המדינה זה אני." מי שנלחם בחמאס הוא נתניהו, ומי שמבקר אותו נלחם, בעצם, בישראל, לצד חמאס.
* אצבע בעין – טענה דוסופובית שהופנתה כלפי מתפללים שבחרו להתפלל בהפרדה מחוץ לבתי כנסת ביום הכיפורים.
* אשם – התרסה כלפי נתניהו, על אחריותו למחדל והתנערותו מאחריות: "אתה הראש. אתה אשם."
* את הגשם תן רק בעיתו – השיר הישן שהייתה לו עדנה בעקבות המלחמה, בעיקר בהקשר של החטופים: "ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים."
* את כולם עכשיו – אחת הסיסמאות המובילות במאבק למען החטופים.
* בולשיטינג – הנשיא ביידן תבע בשיחת טלפון עם נתניהו שיפסיק ל"בולשיטינג" אותו, והממשל מיהר להדליף זאת.
* בוקר קשה – אמירה רווחת באולפנים, בימים של בשורות קשות, במקום "בוקר טוב", כאילו ה"בוקר טוב" אינו איחול אלא תיאור מצב.
* ביג דיל – הצגת החזון של נורמליזציה עם סעודיה, בפי הנשיא ביידן כשאירח את נתניהו בוושינגטון, "לפני הספירה."
* בכל מחיר – לב המחלוקת על עסקת החטופים, בין מי שקוראים לשלם כל מחיר בעסקת חטופים, לבין מי שמוכנים לשלם מחיר כבד, אבל לא כל מחיר ומזהירים מפני כניעה לחמאס.
* בשולי עצרת האו"ם – המקום השולי שבו פגש ביידן את נתניהו, לאחר חודשים רבים שסירב להיפגש אתו – לא בבית הלבן, אלא בניו יורק במהלך עצרת האו"ם 2023, שבה נאמו שניהם.
* גידי פלדה – לאחר חיסול נסראללה רמז נתניהו לנאום קורי העכביש של נסראללה בשנת 2000, ואמר שיש לנו גידי פלדה.
* ג'נוסייד – עלילת דם על ישראל, כאילו פעולת ההגנה העצמית שלה בעקבות טבח שבעה באוקטובר היא ג'נוסייד – השמדת עם.
* גרעינים תורניים – גרעינים של בני הציונות הדתית בערים, מתוך מגמה להשפיע על סביבתם. הפכו יעד למתקפה חריפה מצד הגורמים הקיצוניים במחאת קפלן.
* גשם סגול – שם הקוד הצבאי לירי רקטות על יישובים ישראלים.
* דד-ליין – החשש מפני הצבת מועד יעד להפסקת הלחימה, בימים הראשונים של מלחמת "חרבות ברזל".
* דונ'ט! – האזהרה החריפה של הנשיא ביידן לחיזבאללה ולגורמים אחרים, לבל יעזו לתקוף את ישראל אחרי 7 באוקטובר. Don't!
הם די צפצפו על הדונ'ט, אפשר לומר.
* דור הניצחון – כינוי לדור הצעיר שכונה בעבר בלעג "דור הטיקטוק" והוכיח מסירות, נחישות, הקרבה, רעות וחתירה לניצחון במלחמה.
* די – קריאה נואשת במאבק משפחות החטופים.
* דשדוש – אחרי כחודשיים של לחימה עצימה של צה"ל בעזה, אחרי שבוע ההפוגה בעסקה החטופים, עברנו להתקדמות איטית, בכוח מוגבל, עם סד"כ מרודד ולמעשה התחלנו לדשדש במלחמת התשה ממושכת.
* דלתות שמיים – ההגדרה הצה"לית לשחרור החטופים בעסקה הראשונה (ובינתיים היחידה) היתה מבצע דלתות שמיים.
* דרדלה – הגדרה מזלזלת של השר בן גביר לאופי התגובה של הממשלה, שבה הוא חבר, להתקפה האיראנית.
* האג – בירת הולנד ומקום מושבו בית הדין הבינלאומי, שהיה לטריבונל מוטה נגד ישראל.
* האולפנים – שם גנאי של הביביסטים למערכות התקשורת, מלבד ערוצי התעמולה שלהם.
* הביתה – שם של התארגנות תושבים מיישובים שפונו בגליל, לקדם את השיבה הביתה ולהכשיר לכך את השטח.
* הבית של פסי – ביתה של פסי כהן בבארי שהתבצרו בו מחבלים. נודע בשל הביקורת שהוטחה בברק חירם כאילו החלטתו על ירי פגז מטנק הביא למותם של בני ערובה רבים. התחקיר הפריך את הביקורת הזו.
* הג'ינג'ים – אריאל וכפיר ביבס, שני הפעוטות שנחטפו בידי חמאס ב-7 באוקטובר והיו לסמל הרוע החמאסי והחטיפה. התמונה של אימם שירי, בוכה ומבועתת, כששני בניה על ידיה בזמן החטיפה, היא אחד האיקונים הבולטים, בארץ ובעולם, של 7 באוקטובר ובעיקר של החטיפות.
* הגירה מרצון – שם קוד מכובס לשאיפה בימין הרדיקלי לטרנספר של הפלשתינאים בעזה.
* הומניטרי תמורת הומניטרי – סיסמה של מתנגדי הסיוע ההומניטרי הישראלי לעזה כל עוד החטופים בידי חמאס וקריאה להשתמש בסיוע ההומניטרי כמנוף לשחרור החטופים.
* הותר לפרסום – צמד המילים המצמררות והקשות, המקדימות הודעה על שמות הרוגים במלחמה.
* החלטה 1701 – החלטת מועצת הביטחון של האו"ם שהפסיקה את מלחמת לבנון השנייה, שעל פיה צבא לבנון יתפרס מדרום לליטני וייאסר על כוחות חיזבאללה לרדת דרומה מן הנהר. ההחלטה היתה אות מתה מלכתחילה, חיזבאללה צפצף עליה וישראל הכילה את הצפצוף ואיפשרה לחיזבאללה לשוב במלוא עוצמתו לגבול הישראלי.
1701 היא התארגנות של תושבים בצפון הקוראים להבטיח בפעולה צבאית או בהסדר מדיני את יישום ההחלטה, כדי לאפשר את חזרתם ליישוביהם.
* היום שאחרי – ההסדרה בעזה לאחר המלחמה. ראש הממשלה מסרב לצייר את היום שאחרי, למגינת ליבה של מערכת הביטחון המצפה להבנת היעד של הממשלה כדי להתאים אליה את אופן ניהול המלחמה.
* הכלה – המדיניות הבלתי מוצהרת כלפי הטרור של חמאס מעזה והתבססות חיזבאללה בדרום לבנון, שדירדרה אותנו ל-7 באוקטובר.
* הכי מוגן שיש – המקום שבו יש להתמגן בעת התרעה או אזעקה. היכן שיש ממ"ד הכוונה לממ"ד. היכן שאין ממ"ד – המרחב המוגן ביותר בבית.
* המתנה – הציפיה הדרוכה ומורטת העצבים לפעולת הנקם האיראנית על חיסול הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בטהרן, ולפעולת הנקם של חיזבאללה על חיסול פואד שוכר, רמטכ"ל חיזבאללה.
* הנחיות מצילות חיים – הגדרת פיקוד העורף להנחיות ההתגוננות לציבור.
* הסברה – אחד הכשלים הגדולים של ישראל במלחמה, היה השיתוק ההסברתי אחרי הטבח. מי שקצת הצילו את המצב היו גורמים בחברה האזרחית שעסקו באופן עצמאי בהסברת צדקתה של ישראל.
* העיניים של המדינה – כינוי לתצפתניות, השאול מהכינוי לחרמון במלחמת יום הכיפורים ואחריה.
* הפוגה – הפסקת האש בזמן ביצוע עסקת החטופים. שם שחזר אלינו היישר מימי מלחמת השחרור.
* הפקרה – ההאשמה נגד המדינה, הממשלה וצה"ל שהפקירו את תושבי הנגב המערבי ב-7 באוקטובר. טענה כלפי הממשלה שלפיה היא מפקירה את החטופים בכך שאינה ממהרת לעסקה.
* הפתעת שבעה באוקטובר – חמישים שנה ויום לאחר מתקפת הפתע במלחמת יום הכיפורים, ובעיצומו של שיח ציבורי ותקשורתי לציון היובל, שעיקרו הוא הבטחה לעצמנו שלעולם לא נופתע עוד, הופתענו ב-7 באוקטובר בטבח הנורא ובמחדל החמור ביותר בתולדות המדינה.
* הצפת מנהרות – תוכנית פנטסטית לפתרון בעיית המנהרות באמצעות הצפתן במי ים. תכנית שלא יושמה בסופו של דבר, הן בשל החשש מפגיעה בחטופים והן בשל כשלים טכניים.
* הצהרת דובר צה"ל – סוג של שעת סיפור לציבור הישראלי מדי ערב בחודשים הראשונים למלחמה. עם התארכות המלחמה, דולדלה תדירות הצהרת הדובר.
* הרעבה – עלילת דם על ישראל כאילו היא מרעיבה את תושבי עזה.
* השבת השחורה – כינוי לשבת 7 באוקטובר, שמחת תורה, שבה נערך הטבח. במקור – הכינוי לשבת שבו המנדט הבריטי תקף את היישוב היהודי בארץ ישראל ב-1946.
* השיבו אותם הביתה – הקריאה לשחרור החטופים בעברית ובאנגלית – Bring them home!
* התמכרות לשקט – מדיניות ההבלגה, ההכלה והפייסנות של נתניהו כלפי חמאס וחיזבאללה, כולל שימון חמאס במזומנים רבים בידי קטאר, בעידוד ישראל, כפרוטקשן כדי לקנות עוד קצת שקט. המדיניות הזאת התנפצה לנו בפנים ב-7 באוקטובר.
* התפכחות – שני סוגים של התפכחות היו לאחר 7 באוקטובר (אך התמוססו בחלוף הזמן מאז). האחד הוא התפכחות מהאמונה בסיכויי השלום עם הפלשתינאים והתמיכה במדינה פלשתינאית עצמאית. השני הוא התפכחות מהאמונה בנתניהו. ההתפכחות משתי התפיסות המשיחיות הללו היתה, מסתבר, קצרת מועד. התפכחות נוספת היא בקרב גורמים בשמאל הישראלי מאמונתם בגורמים ה"פרוגרסיביים", שהתגלו כאנטישמים ותומכי חמאס והטבח.
* חבל תקומה – הגדרה חדשה (שעד כה לא תפסה בציבור) ל"עוטף עזה" – האזור שתהיה בו תקומה מהטבח וההרס וממנו תצא תקומת הארץ כולה.
* ח'ותים – ארגון טרור איסלמיסטי שיעי קנאי הפועל בצפון תימן, שצמח מתוך שבט החות'ים. הארגון שולט במערבה של תימן. הארגון הוא פרוקסי של איראן ואחת ממטרותיו – מוות לישראל. במלחמת "חרבות ברזל" הארגון תקף פעמים רבות את ישראל בטילים, תקף ספינות בבעלות ישראלית והטיל, למעשה, מצור ימי על ישראל. בעקבות פגיעות טילים בת"א, ישראל הגיבה בשתי הפצצות כבדות על מתקני זיקוק הנפט בנמל חודידה.
* חולצה שחורה – הבגד שלבשו בראשית המלחמה ראש הממשלה, שר הביטחון והשר גנץ. כשהמלחמה החלה לדשדש, הם החלו לחזור לחליפה.
* חומת יריחו – שם הקוד הישראלי לתוכנית המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר, שהיתה בידי המודיעין הישראלי, כנראה נתקעה בדרג לא בכיר בצה"ל, ובכל מקרה צה"ל לא נערך לו ולא הכין לו מענה.
* חוק בן גביר – "תיקון פקודת המשטרה" באופן שיעניק לשר לביטחון "לאומי" סמכויות שמעולם לא היו לו, ותאפשר לו לקדם את מזימתו להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית שלו. בג"ץ דן בחוק וטרם קיבל החלטה.
* חוק ההשתמטות – ההגדרה המדויקת לחוק הגיוס של הממשלה, שנועד להמשיך את ההשתמטות ההמונית של החרדים ואת מימונה מכספי משלם המיסים הישראלי.
* חוק הרבנים – הצעת חוק של ש"ס שנועדה לתת לשרי ש"ס סמכות למתן ג'ובים למאות רבנים. הניסיונות להעלות את הצעת החוק כשלו בשל התנגדות בקואליציה.
* חוקה רזה – הצעה של המכון למדיניות העם היהודי לפתרון המשבר סביב המהפכה המשטרית / רפורמה משטרית, באמצעות חקיקה בהסכמה של ליבת החוקה, באופן שיסדיר את מערכת היחסים, האיזונים והבלמים בין שלוש רשויות השלטון. מוביל הרעיון הוא הפרופ' למשפטים ידידיה שטרן, נשיא המכון.
* חזק במו"מ – התפארות עצמית של נתניהו, שלפיה אנשי מערכת הביטחון חלשים במו"מ על עסקת החטופים ואילו הוא חזק במו"מ; עובדה, הוא ידע לנהל מו"מ עם ההסתדרות. וואו!
זה התחליף הפאתטי למותגי ההתפארות העצמית שלו, כמו "מר ביטחון", "מגן ישראל" ו"חזק מול חמאס" שהתנדפו ב-7 באוקטובר.
* חטופים – 251 ישראלים ועובדים זרים, רובם הגדול אזרחים, ובהם קשישים, נשים, ילדים ותינוקות, וגם גופות של נרצחים, נחטפו בידי חמאס בטבח 7 באוקטובר. 7 מתוכם חולצו במבצעי שחרור הרואיים. 104 שוחררו בעסקת החטופים הראשונה. 5 שוחררו לפני העסקה. 37 גופות חטופים חולצו. 101 עדין חטופים, חלקם חיים וחלקם מתים.
סוגיית החטופים היא הסוגייה הקשה ביותר בסדר היום הציבורי, ויש מי שהצליחו להפוך אותה למחלוקת פוליטית.
* חיות אדם – אחת ההגדרות שהיו נפוצות אחרי 7 באוקטובר לתיאור המחבלים שביצעו את מעשי הטבח והאונס.
* חיסול – לפני שנים אחדות, הוחלף המינוח "חיסול" במינוח מכובס, תקין יותר פוליטית – סיכול ממוקד. במהלך המלחמה חזרנו להשתמש במינוח המקורי, בעיקר בחיסולם של דף ושל נסראללה.
* חיצי הצפון – שם המבצע ההתקפי נגד חיזבאללה בלבנון, במסגרת מלחמת "חרבות ברזל".
* חמאס הוא דאעש – ביטוי שטבע נתניהו כבר במוצאי 7 באוקטובר, שנועד, בצדק, לקשר בתודעת המערב את ארגון הטרור חמאס לארגון הטרור דאעש, שבמערב היה קונצנזוס שיש לנהל נגדו מלחמת חורמה נטולת עכבות. גם דובר צה"ל ואחרים השתמשו בביטוי חמאס-דעאש, אך הוא לא תפס, ולאחר זמן הופסק, בהדרגה, השימוש בו.
* חרבו דרבו – שיר פופולרי ולוחמני מאוד של צמד ההיפ-הופ נס וסטילה, כחודש לאחר פרוץ המלחמה. שם השיר הוא שיבוש של הביטוי הערבי חַרְבּ וּדַרְבּ.
* חרבות ברזל – השם הצה"לי הפורמלי למלחמה שנכפתה עלינו במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר. אין זה אמור להיות שמה הרשמי למלחמה, אך בחלוף שנה הממשלה טרם העניקה למלחמה שם רשמי, והקוד הצה"לי הלך ונטמע בשיח.
* טבעת האש – טבעת טרור שאיראן פועלת להקיף בה את ישראל מכל גבולותיה ולחנוק אותה. חמאס והג'יהאד האיסאלמי בעזה, חיזבאללה בלבנון ובסוריה, מיליציות איראניות בסוריה, החות'ים בתימן וכן ארגון ואימון גורמים מוסלמים קיצוניים בירדן ועיראק.
* טקטי – ציוד צה"לי חדשני של הדרג הלוחם, כולל מדים, קסדות ועוד, מוגדר "טקטי", להבדיל מהציוד הישן. בקרב החיילים כל דבר נקרא באירוניה "טקטי" – סנדוויץ' טקטי, משחת נעליים טקטית וכו'.
* טרור פסיכולוגי – לוחמה פסיכולוגית של חמאס נגד ישראל, באמצעות הקרנת סרטונים של חטופים שנאלצים לדקלם מסרים המוכתבים להם בידי שוביהם.
* טרמינולוגיה – אליהו יוסיאן, ישראלי יליד איראן, בעל מבטא פרסי כבד, החוקר את איראן, הירבה להופיע בטלוויזיה בראשית המלחמה, ולהפיץ את המסר שישראל צריכה להפסיק לדבר מערבית ולהתחיל לדבר ערבית, כלומר להסיר את הכפפות כלפי האוייב, כי כאן התרבות אחרת, ורק אם נאמץ אותה נרתיע וננצח. הוא מרבה להשתמש במילה "טרמינולוגיה" –––– מערבית או מזרח תיכונית. המילה טרמינולוגיה כיכבה במערכון ב"ארץ נהדרת", שבו אלי פיניש חיקה אותו.
* טרנספר – רעיון הטרנספר חזר לשיח הציבורי, בפי אנשי ימין קיצוני שחותרים לטרנספר של פלשתינאים מעזה או בשפה מכובסת "עידוד הגירה".
* יד ארוכה – מבצע של חיל האוויר – הפצצה מאסיבית של יעדים אסטרטגים של החות'ים בנמל חודיידה בתימן, כתגובה על שיגור טיל לעבר תל-אביב, שהתפוצץ והרג אזרח.
* יד זהב – מבצע משותף של צה"ל, שב"כ וימ"ם לחילוץ החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר ממחנה הפליטים רפיח.
* יהלומים – א. בתחקיר על מירי רגב היא וסביבתה נשמעו מכנים "יהלומים" את ראשי הרשויות ה"נאמנים" לה, שראוי לתגמל ולפנק. ב. להבדיל, שם הקוד לחטופים שחולצו במבצע ארנון.
* יחד ננצח – הסיסמה שביטאה את הקונצנזוס הלאומי להילחם יחד ולנצח את חמאס לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר. בהדרגה הסיסמה הלכה ונשחקה בידי מי ששחקו את היחד, ובשלב מסוים דומה היה שיותר משהם סולדים מהיחד, הם סולדים מהניצחון.
* כוח רדואן – כוח העילית של חיזבאללה, שמשימת-העל שלו היא כיבוש הגליל בנוסח מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. ראשיו חוסלו בהתייעצות עם בכיר חיזבאללה איברהים עקיל ב-20 בספטמבר.
* כולם תמורת כולם – הדרישה שהציבו משפחות החטופים בתחילת המלחמה – שחרור כל האסירים הפלשתינאים תמורת החזרת כל החטופים. מהר מאוד התברר שדרישות חמאס הרבה יותר רחבות, וכוללת הפסקת המלחמה, נסיגה ישראלית לקווי 7 באוקטובר והישארות חמאס בשלטון.
* כוננות ספיגה – מציאות יומיומית בגבול הצפון – כוננות שבה פיקוד העורף מנחה את התושבים להישאר לאורך שעות רבות בקרבת מרחב מוגן ולהימנע מהתכנסויות ומתנועה לא הכרחית.
* כיכר החטופים – שם זמני שניתן בידי מטה משפחות החטופים, לכיכר הסמוכה למוזיאון תל-אביב, ובה מתמקדת פעילות המאבק למען החטופים.
* כיתת כוננות – יחידת מילואים המורכבת מחברי יישובי הספר, שתפקידה להגן על היישוב עד הגעת צה"ל. ב-7 באוקטובר, ניהלו כיתות הכוננות קרבות הרואיים לבלימת פלישת חמאס והגנה על היישוב, אף על פי שהיו אלו כיתות קטנות, מוחלשות והנשק היה בנשקיות. בצפון המצב היה חמור הרבה יותר – כלי הנשק נלקחו מכיתות הכוננות, ומתקפת פתע דומה מהצפון עלולה היתה להיות קשה הרבה יותר. מתחילת המלחמה, צה"ל שינה את מדיניות, הרחיב, חימש ואימן את כיתות הכוננות שהפכו למחלקות הגנה יישוביות. לוחמי כיתות הכוננות מגויסים במילואים מראשית המלחמה.
* כלכלת חימושים – אורכה חסר התקדים של המלחמה, מחייב את ישראל לשימוש זהיר ומוגבל בתחמושת, בניגוד למלחמות הבזק שבהן ניתן היה להשתמש בכל החימוש ללא מגבלות. המגבלה לוקחת בחשבון שיקולים מדיניים, בשל עיכוב בסיפוק חימושים מצד ארה"ב.
* כניעה – הדרישה לכניעת ישראל לכל רצונות חמאס תמורת החטופים. ומצד שני, קריאה לפעול במלוא העוצמה נגד חמאס עד כניעתו, שתכלול את שחרור החטופים.
* כספים קואליציוניים – חרף המחיר הכלכלי הכבד של המלחמה, הממשלה מתעקשת לא לפגוע בכספים הקואליציוניים, שהוכנסו לתקציב המדינה על פי תביעות של המפלגות השותפות בקואליציה.
* כפסע – נתניהו מתרברב כמעט מתחילת המלחמה שאנו כפסע מהניצחון המוחלט. פסע הוא מרחק קצר, צעד קטן.
* לא חמאסטן ולא פתחסטן – סיסמה שבה נתניהו מציג את התנגדותו לשלטון אזרחי של הרש"פ ברצועת עזה ביום שאחרי.
* לדבר ערבית – קריאה להסיר את המגבלות על המלחמה ולאמץ את התפיסה הערבית של מלחמה בלי כל עקבות.
* לוחמות – במלחמת חרבות ברזל, וכבר ב-7 באוקטובר עצמו, השתלבו לראשונה בנות בלחימה עצמה, כולל בתמרון בעזה, והוכיחו את עצמן מאוד.
* לחימה עצימה – לחימה בכל העוצמה. לחימה כזו היתה ברצועת עזה רק בשבועות הראשונים של התמרון, עד העסקה הראשונה.
* למחוק את עזה – קריאות מתלהמות שנשמעו בישראל לאחר הטבח וסיפקו תחמושת למתקפה האנטישמית בהאג.
* לפני הספירה – כינוי לתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר.
* לשעברים – כינוי נפוץ בימין הקיצוני לבכירי מערכת הביטחון המשמשים כפרשנים בכלי התקשורת וחלקם גם במחאה. הכינוי נועד ללעוג להם ולשלול אותם.
* מבול אל-אקצה – השם החמאסי למתקפת הפתע ולטבח ב-7 באוקטובר.
* מגן ברזל – מבצע יירוט מתקפת הטילים האיראנית בלילה שבין 13 ל-14 אפריל.
* מחבלים בתחתונים – תמונות של מחבלים שבויים כשרק תחתונים לגופם הופצו בתחילת המלחמה ועוררו ביקורת בינלאומית על ישראל.
* מחיצה – מחיצה סמלית בתפילה בהפרדה שנערכה ביום הכיפורים בכיכר דיזנגוף והיתה תירוץ לפשעי שנאה דוסופוביים נגד מתפללים במרחב הציבורי ברחבי העיר.
* מחכים לכם בבית – אחת מסיסמאות המאבק למען שחרור החטופים.
* מיטוט החמאס – המטרה המרכזית של המלחמה. הכוונה לביטול שלטון חמאס ברצועה ולריסוק כוחו הצבאי.
* מיסיונרים – כינוי גנאי בקרב חילונים קיצונים לארגון "ראש יהודי", הפועל להנכחת המסורת והדת במרחב הציבורי בת"א.
* מלחמה על הבית – התחושה האותנטית בקרב הציבור הישראלי ב-7 באוקטובר ובמלחמה. זו היתה כותרת העיתונים ב-8 באוקטובר.
* מלחמת שלום ת"א – כינוי מריר בקרב תושבי הצפון ביחס לאדישות המדינה למצבם הקשה בשנת המלחמה, לאחר שטיל אחד שנפל בת"א הוביל להתקפה ישראלית מוחצת בתימן.
* ממשלת חירום – הממשלה שקמה חמישה ימים לאחר הטבח, עם הצטרפות המחנה הממלכתית לממשלה והקמת קבינט המלחמה שבו שותפו גנץ ואיזנקוט. המחנה הממלכתי פרש מהממשלה כעבור חודשים אחדים. לאחרונה מובילה תנועת הרבעון הרביעי קמפיין להקמה מחדש של ממשלת חירום לאומית רחבה.
* מסדרון הומניטרי – אזורים שפורזו באופן זמני במלחמה, כדי לאפשר את אספקת הסיוע ההומניטרי לתושבי עזה.
* מסעדת 7 באוקטובר – מסעדה שהוקמה בירדן וקיבלה שם המוקיר את הטבח וביטא בכך תחושות של רבים בציבור הירדני.
* מעניין לי את הפופיק – תגובתו של שר האוצר סמוטריץ' לדרישת היועמ"ש של משרד האוצר להקמת צוות מקצועי לניהול התקציב בזמן מלחמה.
* מערכה רב זירתית – ישראל נלחמת במערכה הזאת נגד אויבים בעזה, בלבנון, ביו"ש, בסוריה, בתימן ובאיראן. עם זאת, זה רחוק מתקוותו של סינוואר, שהטבח יצית מתקפה כוללת נגד ישראל מכל הגבולות.
* מפונים – ב-7 באוקטובר פונו תושבי הנגב המערבי מבתיהם ולאחר חודשים החלה חזרתם המדורגת. יש יישובים, שחרבו בשבת השחורה והחזרה עלולה להתעכב בכשלוש שנים. אליהם צורפו בימים שלאחר מכן כ-60,000 מתושבי הצפון שפונו ועדין, אחרי שנה, לא חזרו ולא ברור מתי יחזרו לבתיהם.
* משיחיסטים – כינוי רווח לימין הדתי, שכביכול מתעלם מהמציאות כשהוא משתעשע ברעיונות כמו יישובה מחדש של רצועת עזה ביהודים והגירת הערבים מן הרצועה. במידה רבה הוא תקף לאלה שממשיכים לדגול בהקמת מדינה פלשתינאית גם אחרי 7 באוקטובר.
* מתקפת ביפרים – מכת הפתיחה של המתקפה הישראלית נגד חיזבאללה, לאחר 11 חודשי התשה – אלפי זימוניות, ביפרים, התפוצצו בכיסיהם [ובידיהם] של פעילי חיזבאללה. ישראל לא לקחה אחריות על המבצע, שעל פי פרסומים זרים בוצע בידי המוסד.
* מתקפת פתע – ב-7 באוקטובר, שמחת תורה, הופתענו במתקפת פתע אכזרית שבה חמאס כבש יישובים בנגב המערבי, טבח, אנס וחטף. 1,200 ישראל נרצחו ו-250 נחטפו.
* נאצים – 7 באוקטובר הוצג, בעיקר בקרב שורדיו, כמיני שואה. הדיבור על חמאס כנאצים של המאה ה-21 רווח מאוד בחברה הישראלית, בצדק.
* נובה – פסטיבל מוסיקה וריקודים בטבע ליד קיבוץ רעים, שמחבלי נוחבה ערכו בו טבח המוני ב-7 באוקטובר, שבו נרצחו 383 איש.
* נוהל חניבעל – נוהל ישן, שכבר אינו בתוקף, שלפיו יש למנוע בכל מחיר חטיפה, כולל אש לעבר החוטפים וסיכון חיי החטופים. ישנה טענה שלא הוכחה, שצה"ל הפעיל ב-7 באוקטובר נוהל חניבעל, בלי להשתמש רשמית בביטוי.
* נוח'בה – כוח העילית של חמאס, שביצע את הטבח ב-7 באוקטובר.
* נוחבות קפלן – שם גנאי דוחה ונתעב שניתן בימין הקיצוני למפגינים בקפלן, תוך האשמתם בכך שהמחאה הובילה לטבח, שהמהדרין מבניהם מכנים אותו "טבח קפלן".
* ניצחון – מילה שיצאה מהאופנה וחזרה בגדול בחודשים הראשונים של המלחמה, כערך שאליו יש לחתור במלחמה הזאת. בקרב חלקים בציבור נוצר בחודשים הבאים ניכור כלפי הניצחון.
* ניצחון מוחלט – סיסמה ריקה של נתניהו, לתיאור נקודת העצירה של המלחמה, תוך הבטחה מתמשכת שאנו כפסע מן הניצחון המוחלט.
* נמות ולא נתגייס – סיסמת החרדים הקיצונים, בעיקר אנשי הפלג הירושלמי, במאבק למען המשך ההשתמטות.
* נס – השרה אורית סטרוק אמרה, בהקשר להגברת הבנייה בהתנחלויות: "אצלי זה כמו תקופה של נס, אנחנו כמו באיזשהו נס כזה." האמירה הזאת, לאחר 7 באוקטובר ובימים הקשים ביותר לעם ישראל, התקבלו כהזויים.
* נקניקיות – בעקבות חשיפת שיחות הטלפון של איילת שקד, בהיותה שרת המשפטים, עם אפי נווה, אז יו"ר לשכת עורכי הדין, בנוגע למהלכים הפוליטיים במינוי השופטים, אמרה שקד: "זה לא נעים לראות איך מכינים נקניקיות. זה ודאי לא נעים לשמוע הקלטות אישיות על ניהול מהלכים פוליטיים ומינויים. בכל תחום. לא נעים, אבל כך הדברים עובדים. ומי שלא יכול לעמוד בחום, שלא ייכנס למטבח."
* סבב – הכינוי לימי הקרב והמבצעים הקטנים נגד חמאס ומתקפות הרקטות על ישראל במקביל, בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר.
היום – הקריאות למחזור מילואים שני ושלישי השנה, שהטילו עומס רב על המילואימניקים.
* סדר חדש – שם המבצע לחיסולו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, הרומז לכך שמדובר בצעד שעשוי לשנות סדרי עולם במזה"ת.
* סליחה – לאחר חודשים רבים שבהם החטופים נמצאים בשבי חמאס, בני משפחותיהם ונואמים בהפגנות למענם, ביקשו מהם סליחה על שלא הצלחנו לשחררם עדין.
* סלע קיומנו – ביטוי לועג להתעקשותו של נתניהו על ציר פילדלפי, שהיה כביכול לסלע קיומנו; רמז לביטוי של נתניהו על מנהרות הכותל, שנפתחו לקהל בראשית הקדנציה הראשונה שלו, והביאו למהומות מנהרת הכותל (1996).
* ספין פילדלפי – כינוי גנאי לתביעתו של נתניהו לשליטה ישראלית על ציר פילדלפי, במו"מ על עסקת החטופים.
* סרט הזוועות – סרט שהוציא דובר צה"ל המתעד זוועות שאירעו ב-7 באוקטובר. הסרט לא הופץ לקהל הרחב, אך משמש כאמצעי הסברה בפני מקבלי החלטות וקובעי מדיניות בעולם.
* סרטון המרדה – סרטון של מילואימניק ביביסט, שמאיים במרד בצבא אם לא יחתור לניצחון המוחלט, כי אנחנו מקבלים פקודות רק מנתניהו.
* סרטים צהובים – הצבע הצהוב בכלל וסרטים צהובים בפרט, הם סמל המאבק למען החטופים. מקור הסרט הצהוב הוא כנראה ממלחמת האזרחים בארה"ב.
* עוטף ישראל – כינוי לנגב המערבי, שנועד לנתקו מהמושג "עוטף עזה", שבו הוא כביכול מעין לוויין של עזה, העיר השנואה שממנה יצאו הטובחים ב-7 באוקטובר.
* עוטף עזה – כינוי ליישובי הנגב המערבי שגובלים עם רצועת עזה.
* עם ישראל חי – שיר וביטוי שהיו מנת חלקה של הציונות הדתית בלבד, ולאחר 7 באוקטובר, בעיקר בראשית המלחמה, היו לסיסמה לאומית, בקרב חוגים רבים.
* עם של אריות – אחד הכינויים לעם ישראל, על הירתמותו האזרחית והצבאית לאחר 7 באוקטובר. הראשון שהשתמש בביטוי היה בנט, ורבים אימצו אותו והשתמשו בו.
* עם של גיבורי על – שיר של להקת "התקווה 6" המעלה על נס את המגויסות האדירה של החברה הישראלית ושל המילואימניקים.
* עסקה – כינוי להסכם על שחרור החטופים. יש הסולדים מהביטוי, בטענה שבני אדם אינם סחורה, אבל המושג תפס ונטמע בשיח הישראלי. כאשר אומרים "העסקה", ברור שהכוונה לעסקה לשחרור החטופים.
* פינג פונג – כינוי למלחמת ההתשה עם חיזבאללה לאורך 11 חודש, עד מתקפת הביפרים. הם יורים, אנחנו מגיבים וחוזר חלילה, והכל על פי "כללי משחק" שחיזבאללה הנהיג.
* פיר – חור בקרקע. כינוי לפתחים של מנהרות הטרור ברצועת עזה, רבות מהן מתוך בתי אזרחים וחדרי ילדים, מרפאות ובתי ספר.
* פליטים בארצם – הגדרה לעשרות אלפי תושבי הצפון והנגב המערבי שנאלצו להתפנות מיישוביהם לתקופה ארוכה.
* פעימה – עסקת החטופים הראשונה ובינתיים היחידה, בוצעה לאורך כשבוע. בכל יום נערכה "פעימה" שבה שוחרר מיספר מוסכם של חטופים.
* פצצת אטום – הפתרון הרצוי לעזה על פי השר הכהניסט, וכנראה לא המיתר הכי מכוון בכינור, עמיחי אליהו.
* פרום דה ריבר טו דה סי – סיסמתם של תומכי חמאס בהפגנות האנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב – "מן הירדן לים פלשתין תהיה חופשית," כלומר על חורבותיה של מדינת ישראל.
* פרוקסי – ארגוני הטרור המקיפים את ישראל ומהווים זרועות של איראן – חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלמי, החות'ים וכו'.
* עצימות נמוכה – האופן שבו מתנהלת המלחמה בעזה למעט בשבועות הראשונים שלה.
* צבע אדום – ההתרעה לאזעקה בדרום.
* ציר פילדלפי – הציר לאורך הגבול בין מצרים לרצועת עזה. נסלל לאחר הנסיגה הישראלית מסיני בהסכם השלום עם מצרים, כציר גבול השלום בין ישראל למצרים. ישראל עזבה אותו בהתנתקות ומאז הוא שימש כאוטוסטרדת ההברחות לחמאס, בהעלמת עין של מצרים. צה"ל כבש אותו רק 8 חודשים אחרי תחילת המלחמה, וכעת הדרישה להשארתו בידי ישראל מהווה סלע מחלוקת בסוגיית עסקת החטופים.
* צדיק קדוש – הגדרתה של הח"כהניסטית סון הר-מלך את המחבל עמרם בן אוליאל, ששרף למוות תינוק פלשתינאי והוריו.
* צ'מברליין – כינוי לנתניהו עקב מדיניותו הפייסנית לאורך השנים כלפי חמאס, בדומה למדיניות הפייסנות של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין כלפי היטלר.
* צק"ח – צוות קרב חטיבתי. שיתוף הפעולה של חי"ר, שיריון והנדסה קרבית תחת פיקוד חטיבתי משותף.
* קבינט מלחמה – קבינט מצומצם שהוקם בתחילת המלחמה, עם הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלת החירום. הקבינט שמנה 5 שרים ניהל את המלחמה, אף שלא היה מוסמך לקבל החלטות שעל פי חוק הן בסמכות הקבינט המדיני-ביטחוני. פורק לאחר פרישתם של השרים גנץ ואיזנקוט מן הממשלה.
* קובבה – קובבה היא קציצה ביתית, וכינוי ל"קציצת חול" של ילדים. המילה זכתה לעדנה בעקבות השלכת חול על בן גביר שסייר בחוף הים.
* קונטקסט – נשיאות אוניברסיטאות יוקרה בארה"ב, שנערך בהן גל של הפגנות אנטישמיות והזדהות עם חמאס והטבח, נשאלו בשימוע בבית הנבחרים אם קריאה לג'נוסייד נגד יהודים נכללת בחופש הביטוי, ותשובתן היתה שזה "תלוי בקונטקס".
* קונספירציה – מתחילת המלחמה נרקמת תאוריית קונספירציה מטורללת, שעל פיה צמרת צה"ל והשב"כ ובעיקר חיל האוויר שיתפו פעולה עם חמאס בטבח 7 באוקטובר כחלק מהפיכה צבאית נגד נתניהו. מטרת הקונספירציה לנקות את נתניהו מאחריותו למחדל שהוביל לטבח.
* קונספציה – ביטוי שוועדת אגרנט נתנה לתפיסת אמ"ן על אודות תנאי הסף של מצרים וסוריה ליציאה למלחמה נגד ישראל בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים. בשל הדבקות בקונספציה, צה"ל התעלם מאותות המלחמה והקונספציה קרסה במתקפת הפתע של סוריה ומצרים על ישראל.
חמישים שנה ויום לאחר אותה מתקפת פתע נערכה מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, וגם כאן בשל הסתמכות על קונספציות כמו זו שחמאס מורתע, אינו רוצה בהסלמה ושבאמצעות כסף קטארי ועבודה בישראל אפשר לקנות שקט. התרעות וסימנים מחשידים שלא תאמו את קונספציה זכו להתעלמות וגם הקונספציה הזאת קרסה במתקפת הפתע.
* קסדת ברהנו טגניה – כינוי לקסדה שחורה, כמו הקסדה של כתב ערוץ 12 הפופולרי ברהנו טגניה, שאותה נהג לחבוש בשידוריו מאתרי נפילות בתחילת המלחמה.
* ראש יהודי – ארגון חרד"לי הפועל להפצת יהדות-כדרכו בתל-אביב. תפילה בהפרדה שהוביל הארגון ביום הכיפורים בכיכר דיזנגוף בת"א הופרעה בפשע שנאה דוסופובי.
* רבש"ץ – רכז ביטחון שוטף צבאי ביישובי הספר (להבדיל מרב"ש, רכז ביטחון שוטף ביישובים עורפיים, הכפוף למשטרה). הרבש"צים בנגב המערבי פיקדו בגבורה יתרה על קרבות הבלימה והמגננה ב-7 באוקטובר.
* רואה יורה – מערכת נשק המורכבת ממגדל שבו נמצא אמצעי תצפית ומערכת ירי המופעלים ממוצב שליטה מרוחק. המערכת מוצבת בסמוך לגבול ישראל-רצועת עזה, ומופעלת מרחוק בידי תצפיתניות כנגד מחבלים המתקרבים לגדר המערכת.
בתחילת מתקפת הפתע על ישראל, ב-7 באוקטובר 2023, תקף ארגון הטרור חמאס באמצעות רחפני תקיפה עמדות מערכת רואה-יורה והשבית אותן, דבר שאיפשר את הפלישה הקטלנית.
* רחל עוגיות – כינוי לרחל אדרי, תושבת אופקים, שהוחזקה כבת ערובה בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. היא כיבדה את המחבלים באופקים, ובתושייה וקור רוח השהתה את המחבלים עד חילוצה בידי כוחות הביטחון.
* ריאליטי חטופים – כינוי לאופן ביצוע עסקת החטופים, שבה עד הרגע האחרון לא היה ידוע מי ישוחרר בכל פעימה.
* רידוד – ההגדרה הצה"לית לצמצום כוחות צה"ל ברצועת עזה ובגזרות אחרות במלחמה.
* רמזור – טבלה שעל פיה מירי רגב מדרגת את רמת השירות שתיתן לרשויות המקומיות השונות, על פי רמת ביטוי הנאמנות האישית והפוליטית אליה של ראשי אותן רשויות, כפי שנחשף בתחקיר של תכנית "המקור" בערוץ 13.
* רעשי רקע – אמירה מזלזלת ומבטלת של מירי רגב להתנגדות של משפחות החטופים לטקס הממלכתי לציון יום השנה לטבח, בהובלתה.
* רצועת ביטחון – א. הצעה להקמת רצועה של קילומטרים אחדים לאורך כל גבול רצועת עזה, בתוך שטח עזה. ב. כינוי למציאות האבסורדית בגבול לבנון, שבו היישובים פונו והאזור הפך לשטח צבאי, רצועת ביטחון בשטחה של ישראל. ג. הצעה להקמה מחדש של רצועת ביטחון בלבנון, עד הליטני.
* רצח עם – עלילת דם חולנית נגד ישראל, על מימוש זכות ההגנה העצמית שלה ברצועת עזה, אחרי הטבח בנגב המערבי, ששיאה – תלונה אבסורדית של האוייב הדרום אפריקאי נגד ישראל בבית הדין בהאג.
* שאלות – המילה שבה מסיים דובר צה"ל הגרי את הצהרותיו, ובכך פותח פתח לשאלות עיתונאים.
* שבט לוי – הגדרה של החרדים את עצמם, כדי להצדיק את השתמטותם מצה"ל, כביכול כפי ששבט לוי היה פטור מהשתתפות במלחמה, בשל תפקידו הדתי.
* ש-גר – פקודת השיגור של פצצות ממטוסי חיל האוויר: שתיים, שלום ש-גר. סרטונים צה"ליים שתיארו את השיגור במלחמה, היו לוויראליים וחביבים בעיקר על ילדים.
* שואה – יש שהשוו – השוואה שנויה במחלוקת, את הטבח ב-7 באוקטובר, למיני שואה, או שואה של יום אחד.
* שיטוח – הגדרה להורדת בתים במלחמה. קריאות לשיטוח של כל רצועת עזה, כלומר הרס כל הבתים בה.
* שבעה באוקטובר – מכל ההגדרה – השבת השחורה, טבח שמחת תורה, הטבח בנגב המערבי וכו', זו שתפסה בגדול היא "שבעה באוקטובר".
* שישה באוקטובר – היום שקדם למתקפת חמאס. ביטוי לאווירת השסע והקרע והשנאה בחברה הישראלית לפני הטבח, ואזהרה מפני החזרה אליו.
* שעון מדיני – השעון של הלחצים המדיניים הבינלאומיים על ישראל, שמשפיע על היכולת לפעול בעוצמה צבאית בעזה ובלבנון.
* שפם – טרנד בקרב המילואימניקים בחודשים הראשונים של המלחמה – גידול שפמים.
* תופס בדש מעילי – בעדותו בפני ועדת החקירה הממלכתית על אסון מירון, אמר נתניהו, כדי להרחיק את עצמו מאחריות: "אם היו תופסים אותי בדש מעילי ומתריעים, אני בטוח שהייתי מטפל כפי שהיה בקורונה."
* תמרון קרקעי – המושג הצה"לי לפעולת צבאית קרקעית, שנכנס לתודעה האזרחית בתמרון בעזה.
* תסתמו ת'פה – קמפיין רשת של מילואימניקים נגד השיח המפלג בפוליטיקה ובתקשורת.
* תצפיתניות – חיילות צה"ל שתפקידן הוא למנוע ניסיונות פגיעה וחדירה למדינת ישראל של גורמי אויב הממוקמים בסמוך לגבולות המדינה, באמצעות שימוש במערכות מעקב ממוחשבות.
עלו לתודעת הציבור הרחב בעקבות נפילתן וחטיפתן של תצפיתניות במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, ובעקבות החשיפה על התרעות של תצפיתניות לפני הטבח, שהתקבלו בזלזול.
* תקומה – ההגדרה לשיקום יישובי הנגב המערבי, ושמה של המִנְהלת שזו משימתהּ.
2. צרור הערות 9.10.24
* איום על קיומנו – לא אחת הבעתי פליאה על אנשים ש-7 באוקטובר לא הזיז דבר בהשקפתם, והם ממשיכים לדבוק באמונות שהכזיבו, כמו האמונה הפגאנית בנתניהו או האמונה המשיחית במדינה פלשתינאית, כאילו דבר לא קרה.
ומה איתי? האם בחנתי את אמונותיי? האם התחולל בי שינוי כלשהו?
האמת היא, שבגדול – 7 באוקטובר רק אושש וחיזק את השקפת עולמי. את האמונה בצורך בגבולות בני הגנה כהכרח שאסור להתפשר עליו, את ההתנגדות למדינה פלשתינאית עצמאית ולבטח לא בגבולות 67', את התמיכה ברעיון של מתקפת נגד מקדימה בעיקר ברצועת עזה (במשך שנים הטפתי ל"חומת מגן" ברצועת עזה, כמו זה שנעשה ביו"ש. בעניין לבנון אני מודה שהייתי חלק מהקונספציה, עד פרשת "האוהל") את ההתנגדות לרעיון "צבא קטן וחכם" ובכל פגיעה ברעיון צבא העם, את השאיפה להסכמות בתוכנו כדי להבטיח את שלמות החברה, את ההתנגדות המוחלטת לכל גילוי של סרבנות ממארת בצה"ל וכו'.
אבל ברובד העמוק יותר, חל שינוי דרמטי בהשקפת עולמי, גם אם ביטויו הוא חיזוק עמדותיי הקודמות. לראשונה בחיי הבנתי, שהאקסיומה שמדינת ישראל היא עובדה בלתי הפיכה ואין כוח בעולם שיכול לשנות זאת, אינה מובנת עוד מאליה. לראשונה למדתי שיש איום ממשי על עצם קיומה של המדינה.
גם קודם נהגתי לכתוב שהמלחמה שלנו היא מלחמת קיום, אך הכוונה שלי לא היתה שיש איום קיומי על ישראל, אלא שבניגוד לסכסוכים אחרים בעולם, הסכסוך בינינו לבין הערבים אינו סכסוך טריטוריאלי על מיקום הגבול בינינו, על אוצרות טבע ומשאבים כלכליים, אלא על זכות קיומה של מדינה יהודית בחלק כלשהו בארץ ישראל. אבל לא היה לי כל פחד על קיומה של ישראל.
התנגדתי למדינה פלשתינאית, לא האמנתי שהיא תביא לשלום, אלא למלחמה קשה ועקובה מדם שבה נכבוש מחדש את השטחים שמהם ניסוג. היום אני רואה במדינה פלשתינאית איום משמעותי על עצם קיומנו.
ב-7 באוקטובר קרה מה שבחלומותיי השחורים ביותר לא העליתי על דעתי שהוא יכול לקרות. ובמידה רבה אפשר לומר שהתמזל מזלנו ביום זה. אלמלא סינוואר בחר לא לשתף את חיזבאללה ואיראן בתוכניותיו, היינו עלולים למצוא את עצמנו במקום אחר לגמרי. אילו יחד עם חמאס בדרום היינו מותקפים באותה דרך בידי חיזבאללה בצפון, שיכולותיו גדולות הרבה יותר משל חמאס, ושהפלישה היתה מלווה בירי מלבנון של עשרות אלפי רקטות וטילים כולל טילים מדויקים למרכזים האסטרטגיים של ישראל ואולי גם מתקפת טילים מאיראן – ספק רב אם יכולנו לשרוד את ההתקפה. כאשר קראתי את תסריטי האימה של יצחק בריק על מתקפה רב זירתית על ישראל, היה לי ביטחון שגם אם הם יתגשמו, מהר מאוד צה"ל יהפוך את הקערה וננצח בגדול במערכה. היום כבר איני בטוח בכך. היום אני מבין, שמדינה פלשתינאית הגובלת במרכזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל, תביא בהכרח לפעולות כמו 7 באוקטובר, על ת"א, ירושלים וגוש דן, ולחציית הארץ לכמה חלקים, וספק אם נשרוד זאת.
ואם גם קודם נאבקתי בכל גילוי של סרבנות, היום אני מבין שהיא סכנה קיומית. ואם גם קודם האמנתי בחתירה להסכמות לאומיות, היום אני מבין שקרע הוא איום על קיומנו.
אני אופטימיסט חשוך מרפא מטבעי, וגם היום אני אופטימי ומאמין שהתרחישים האפוקליפטיים הללו לא יקרו. הם לא יקרו, כי אני מאמין שרעיונות כמו "חזון שתי המדינות" לא יתקבלו ולא ימומשו. אני מאמין בכוח הרצון שלנו לחיות. אבל הביטחון שכך יקרה, כבר אינו כשהיה.
* שני טקסים ממלכתיים – צפיתי בשני הטקסים – הלאומי והממלכתי. נכון יותר להגדיר אותם: העממי והממשלתי. שניהם היו לאומיים. שניהם היו ממלכתיים. שניהם היו משמעותיים, מכבדים ומכובדים, יפים ומרגשים.
החששות שהיו לי מהטקסים לא התאמתו. הטקס העממי לא היה טקס מחאה, לא היה טקס לעומתי, לא היה טקס מתריס ולא אופוזיציוני. היו בו קריאות לנטילת אחריות, לוועדת חקירה ממלכתית, אולם באופן מכובד, באופן ממלכתי ובמינון ראוי. רק חולצתו של עברי לידר "יהי זכרם מהפכה" סטה מן הדרך וצרם. הטקס הממשלתי לא היה טקס פולחן אישיות לנתניהו, כפי שהיו טקסים קודמים בהובלת מירי רגב. גם לא היה זה טקס קיטשי. נאומיהם של הנשיא וראש הממשלה היו טובים ומכובדים.
בשני הטקסים היו מסרים דומים, של אחדות לאומית, של יגון כבד לצד גאווה גדולה על הרוח הישראלית, רוח הגבורה והערבות ההדדית, שבאו לידי ביטוי במלחמה. בשניהם היו אבל לצד תקווה ואמונה. בשניהם היתה רמה אמנותית גבוהה. בשניהם ניתן מקום וביטוי מכובד לכל חלקי העם, לכל המגזרים. אישית, התחברתי יותר לטקס העממי, אך שניהם היו טובים.
האם היתה הצדקה לקיומם של שני טקסים? דומני שזה לא יכול היה להיות אחרת. ציבור רחב ובו משפחות וקורבנות הטבח, אינם יכולים להזדהות עם טקס המובל בידי הממשלה האחראית למחדל, ובוודאי כל עוד ראש הממשלה בורח מאחריותו ונמנע מלהתנצל בפני עם ישראל ובפני המשפחות. ומצד שני, אין זה נכון שראש הממשלה לא יישא דברים לאומה ביום הזה. אני שמח שהטקסים לא שודרו במקביל, במסך מפוצל.
והערה, שאולי נראית עיסוק בקטנות, אך לי היא חשובה. בכיתוביות בטקס העממי, היה ניקוד חלקי. והניקוד – כמעט כולו היה שגוי, ובעיקר סֶגול במקום שְׁווא-נע. לא חייבים לנקד, אולם אם מנקדים – יש לתת את המלאכה למי שיודע לנקד.
* הציפיה מידידינו – כל אימת שאני מותח ביקורת על מדיניותו של ביידן, אני מקבל תגובות המזכירות את הסיוע והתמיכה המבורכים של ארה"ב בישראל מתחילת המלחמה באמל"ח, ביירוט טילים איראניים ובהתקפות על החות'ים בתימן. איני מתכחש לכך כהוא זה. אכן, הסיוע חשוב וראוי להוקרה.
אבל אני מצפה מכל ידידותינו, ובראשן – בת בריתנו, ארה"ב, לתמיכה ללא סייג בכל פעולותינו. למה? לא ייתכנו חילוקי דעות בין ידידים? ייתכנו. אבל אחרי 7 באוקטובר ומול התוקפנות של איראן ושלוחותיה, אני מצפה לא רק לגיבוי מוחלט, ללא תנאי וללא סייג בכל פעולותינו, בלי "אבל" ובלי ניג'וסים, אלא אף שידרבנו אותנו להכות בהם בכל העוצמה.
הרי בסופו של דבר מדובר באיום על העולם החופשי כולו.
* היתקעות פאסיבית בצער – בהודעה מרגשת שפרסם נשיא צרפת מקרון לציון 7 באוקטובר הוא ביטא סולידריות עם קורבנות הטבח ועם העם בישראל. הוא דיבר על הכאב, וציין שהכאב עדיין כאן והוא חריף.
אני מאמין לו ומאמין שהוא ביטא את תחושותיו באותנטיות. ניכרים דברי אמת.
אבל מקרון אינו אדם פרטי, אלא ראש מדינה, ומצופה ממנו ליותר מהבעת כאב וסולידריות. ממנהיג ומדינאי מצופה להשיב לשאלה, לאן אנו לוקחים את הכאב הזה? האם אנו תקועים איתו ובוכים מרה אך מתייחסים אליו כאל אסון טבע, או שאנו מזהים בו את הרוע המאיים על העולם ומחייב עת העולם החופשי לשנס מותניים ולצאת למתקפת נגד כדי לבער אותו, להכריע אותו, להביס אותו?
למה במקום לגבות את ישראל במלחמתה, לסייע לה, לדרבן אותה, הוא רק מפריע, מציק, מנג'ס ותוקע מקלות בגלגלים? למה הוא דוחף אותנו כל הזמן להפסקת המלחמה בטרם השגנו את מטרותיה? למה אחרי שנה של תוקפנות רצחנית של חיזבאללה, ברגע שיצאנו למתקפת נגד הוא מיהר ליזום הפוגה שתציל את השותפים של מבצעי הטבח בדרום שמכינים טבח איום יותר בצפון? למה במקום לסייע לנו הוא מטיל עלינו אמברגו נשק? הרי אם לא נביס את הרוע הוא ישתלט על העולם. האם אירופה לא הבינה את לקחי שנות השלושים של המאה שעברה?
היתקעות פאסיבית בצער ובכאב רק תנציח אותו. פעולה אקטיבית למלחמה ברוע שהסב את הכאב תנצח אותו. המלחמה בקנאות הג'יהאדיסטית היא תנאי הכרחי לתיקון עולם.
* כולם תמורת כולם – תמורת שחרור החטופים – יש לאפשר לסינוואר ולכל המחבלים שיבחר, ללא הגבלת מיספר, לצאת בשלום מעזה לקטאר או לכל מדינה ערבית אחרת.
כדי להגיע לכך, יש להדק סביבו את טבעת החנק.
* להסיר את האיום – אני בעד הפצצת מתקני הגרעין באיראן. בעדיפות שנייה – לא הנפט ולא סמלי המשטר אלא מצבורי הטק"ק (טילי קרקע קרקע).
הרעיון הוא הסרת האיומים על ישראל.
* מי יתקוף את מתקני הגרעין – ארה"ב מתנגדת לכך שישראל תתקוף את מתקני הגרעין האיראני. האמת היא, שמן הראוי היה שארה"ב תעשה זאת. אבל אם היא אינה עושה זאת, למה היא מצפה מאיתנו? שנשב בחיבוק ידיים ונמתין לפצצה?
* מס שפתיים – הסכם שלום ונורמליזציה עם סעודיה, עשוי לחזק מאוד את מעמדה של ישראל במזה"ת ואת הציר האנטי איראני. אולם אם מחירו הוא קידום מדינה פלשתינאית, שהקמתה היא איום על עצם קיומה של ישראל, אז לא, תודה. אך אם המחיר הוא רק מס שפתיים; איזו אמירה מעורפלת ולא מחייבת על הסכמה עקרונית לאיזו מדינה פלשתינאית, ייתכן שזה מחיר ששווה להכילו.
* גולן מתפכח מהמדינה הפלשתינאית – יאיר גולן בכנס הבינלאומי השנתי של המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן: "לא נוכל לברוח מהכרעה שכותרתה – סיפוח או היפרדות. סיפוח משמעו חיסול מדינת ישראל. את ההיפרדות מהפלשתינאים צריך לעשות בזהירות רבה, תוך לימוד לקחי הניסיונות הקודמים – תהליך אוסלו וההתנתקות. בשני המקרים כשלנו באותו הכשל – מתן אחריות ביטחונית לפלשתינאים בשטחים מהם יצאנו – אחריות שהם לא רצו או לא יכלו לממש. המסקנה ברורה, כל עוד הפלשתינאים לא מסוגלים להבטיח ביטחון, עלינו לממש את המדיניות הלאומית הבאה: היפרדות אזרחית עם אחריות ביטחונית."
משמעות הדברים היא שיאיר גולן התפכח מרעיון המדינה הפלשתינאית. הוא לא שולל אותה רעיונית, אך מגרז ומניילן אותה ומאפסן אותה עד אחרית הימים. מה שהוא מציע – היפרדות אזרחית ושליטה ביטחונית של ישראל, זה בדיוק מה שקורה ביהודה שומרון מאז מבצע "חומת מגן", כבר למעלה משני עשורים. זה המודל הרצוי לרצועת עזה – שליטה אזרחית של רש"פ על רוב שטח הרצועה וחופש פעולה מלא לצה"ל וכוחות הביטחון.
על התפיסה הזאת ניתן ליצור קונצנזוס לאומי רחב מאוד.
* ה"מי" או ה"מה" – המשותף בין הביביסטים האוטומטים והרל"ביסטים האוטומטים רב, והוא הסיבה לכך שלא יהי חלקי עמהם. אלה ואלה, בבואם לגבש דעה בסוגייה זו או אחרת, שואלים את עצמם קודם כל את השאלה "מי". ואילו אני שואל: "מה". והתשובה שלהם לשאלה "מי" זהה – נתניהו. אלה ואלה קובעים את דעתם על פי נתניהו, ובכך משחררים את עצמם מהצורך לחשוב. אלה תומכים על אוטומט בכל מה שביבי עושה או אומר. אלה מתנגדים על אוטומט.
יש לי חבר פייסבוק ביביסט, שהתווכח איתי לאורך כל השנה על דרישתי לצאת לפעולה בלבנון. הוא הציג זאת כעמדה הרפתקנית, מופקרת, חסרת אחריות, שתמיט עלינו אסון, כי חיזבאללה ישגר עשרות אלפי טילים על כל המדינה, שיחריבו בניינים שלמים ואת נתב"ג ואת דימונה ומה לא, ויסכנו את קיום המדינה. וכיוון שתקפתי בחריפות את נתניהו על מדיניות ההכלה שלו מול חיזבאללה, אני סמולני. והנה, כאשר נתניהו יצא לפעולה בלבנון, הוא הוכיח שהוא מנהיג גאון, נועז, לא כמו הסמולנים שרצו הסדרה והיו מוכנים להיכנע. בגאוניות, במשך שנה הוא התיש את חיזבאללה, כיסח להם את שדרת הפיקוד והרס להם את המנהרות ועכשיו, כשהגיעה השעה, הוא מוביל את ישראל לניצחון אדיר על חיזבאללה.
ויש לי חברה רל"ביסטית שכל השנה תקפה את נתניהו שמפקיר את הצפון, כלומר גם את הצפון. וברגע שהוא הפסיק להפקיר את הצפון ויצאנו למלחמה, הוא גורר אותנו למלחמה אזורית, מלחמת נצח שמשרתת את האינטרס הפוליטי שלו ובמלחמה הזאת הוא משכיח את החטופים שאותם הוא מפקיר כשהוא מטרפד את העסקה.
תקפתי בחריפות את נתניהו בשל מדיניותו לאורך השנה, ואני מברך אותו על התפנית בדרכו. וגם אם הוא נגרר אליה ולא תיכנן אותה, בסופו של דבר הוא קיבל את ההחלטה והאחריות להצלחה היא עליו, בדיוק כמו האחריות לכישלונות.
ביביסט או רל"ביסט שיקראו את דעתי על אחריותו האישית והמיניסטריאלית העליונה של נתניהו למחדל, יהיו משוכנעים שאני גם מאשים אותו בהפקרת החטופים ובטרפוד העסקה כי החטופים סמולנים והוא רוצה שהם ימותו. ואם הם יקראו את דעתי נגד כניעה לתכתיב חמאס בנושא החטופים, ושמי שמסכל עסקה הוא סינוואר ושנתניהו מנהל באחריות את המו"מ, הם יהיו בטוחים, שלדעתי אין לנתניהו שום קשר למחדל, כי האנרכיסטים לא העירו אותו בבוקר.
אני קצת מבלבל אותם. מה לעשות? איני עובד אצלם.
* החלה שנה וברכותיה – בשלושה מתוך ארבעת הלילות הראשונים של תשפ"ה היו לנו אזעקות.
ביום ראשון בבוקר הוכנסנו לכוננות ספיגה (פעם שלישית מתחילת השנה) וקופלנו מהעבודה בשטח (ביום העבודה הראשון השנה). הכוננות נמשכה 11 שעות. ביום שני שוגר מטח לאזור מטע האבוקדו שלנו.
החלה שנה וברכותיה.
אבל בניגוד לשנת ההפקרה, כעת, כשאנו נלחמים ומנצחים, אני מקבל זאת באהבה.
* 7 באוקטובר שלי – ב-8 באוקטובר 2023 עמוס, בני, שהוא סטודנט לפיזיותרפיה, אמור היה להתחיל התנסות מעשית בירושלים. בשבת בבוקר הוא קם לארוז תיק ולנסוע לירושלים. הוא הדליק טלוויזיה, הבין מה קורה, ובמקום זאת הכין צ'ימידן למילואים. ואכן, עוד בבוקר הוא נקרא בצו 8 וחמישה חודשים נלחם בעזה. כעת הוא בסבב 2 בעזה.
עמוס העיר אותנו. צפיתי בשידור בטלוויזיה וחשכו עיניי. לא האמנתי שמציאות כזו מתרחשת בישראל. כתבתי למזכיר הקיבוץ, שעל פי השיטה האורטלית הייחודית של רציפות תפקודית הוא גם יו"ר צח"י (צוות חירום יישובי): "יאיר, אני לרשותך לכל צורך."
בצהרים נערכה ישיבה ראשונה של צח"י.
בישיבה עסקנו בהיערכות הביטחונית והאזרחית שלנו הן לתרחיש נוסח מה שקרה בדרום, הן לירי רקטות וכן בשאלות של התארגנות לאור גיוס חברים רבים ועובדים רבים למילואים ועוד ועוד.
במהלך הישיבה פירסמתי הודעה לציבור, ראשונה מיני מאות רבות לאורך השנה, בזו הלשון: "מדינת ישראל נכנסה לבוקר של מלחמה.
צח"י אורטל נערך לכל תרחיש.
אנו מבקשים ממי שנמצא במרכז או בדרום או מתכנן לנסוע לעדכן את יאיר."
באותו יום הוצאתי הודעות רבות. החל ביום שלמחרת, עברנו להודעה ביום, למעט הודעות דחופות.
כיתת הכוננות המצומצמת קיבלה מיד צו 8. שלוש שנים אחרי שנלקחו ממנה הרובים, הם הוחזרו לה בדחיפות עוד בשבת בבוקר. נאמר שבימים הקרובים תורחב כיתת הכוננות. שוחחתי עם הרבש"ץ וביקשתי להתגייס. ב-2006 סיימתי את התנדבותי למילואים בצנחנים. המשכתי להיות חבר בכיתת הכוננות, כפי שהייתי כל ימיי באורטל. אז כיתת הכוננות טרם היית משויכת למילואים, אלא יחידה אזרחית. לפני 6 שנים, לאחר שבכמה תרגילים עלה הקושי בתפקוד מקביל בכיתת הכוננות וכדובר צח"י, הוחלט שעליי לפרוש מכיתת הכוננות. אבל כשפרצה המלחמה, ברור היה לי שמקומי בכיתת הכוננות. בשל גילי, לא היה פשוט כל כך לגייס אותי, אבל ישבתי לרבש"ץ על הווריד, הוא ישב לשלישות החטיבה על הווריד, ולאחר שבחפירות ארכיאולוגיות גילו שהיה פעם איזה חייל שנקרא אורי הייטנר, עם מספר אישי שהם לא נתקלו בו מעולם, גויסתי, ימים אחדים לאחר פרוץ המלחמה.
בימים הראשונים, ענייני צח"י מילאו את מירב זמני, אולם כבר ביום ראשון, עבדתי במטע כשעתיים-שלוש. ביום זה הייתי אמור להתחיל פרוייקט גיזום וקשירות במטע הצעיר, עם קבוצה של חברי תכנית "נטעים" – תוכנית של משוחררי צה"ל, שעושים עבודה מועדפת בחקלאות. אבל בשבת כולם, גם הבנות, גויסו בצו 8. את המיזם, שאמור היה לקחת כשבוע וחצי, עשיתי לבדי במשך חודשיים, לצד פעילותי בכיתת הכוננות ובצח"י. בעבודה בחקלאות באזורי הספר בעת הזאת, אני רואה חלק מהמאמץ המלחמתי.
וכך כל השנה תמרנתי בין כיתת הכוננות, צח"י, המטע, פעילות ציבורית באורטל, בגולן ובציבוריות הישראלית, שכמעט כולה היתה קשורה למלחמה, והכתיבה.
* תוכנית גמילה – סוגייה שמטרידה אותי בימים האחרונים היא איך נצליח להיגמל משעת סיפור עם חסן נסראללה. מהריגוש של הציפיה הדרוכה למוצא פיו ואח"כ מהפרשנות על כל מילה, כל אות וכל תג בדבריו – הפשט, הרמז, הדרש והסוד.
לעצמי אני אומר בדרך, גם מזה עוד נצטרך להיגמל
עצמי עונה לי בהגיענו: אז נתחיל כל יום להתעמל.
* אבסורד חלמאי –כאשר ברור שצו השעה הוא לעודד את הגיוס לצה"ל ולחזק את המשרתים, האוצר מקדם את ביטול מענק עבודה מועדפת, בטענה שהוא מפלה לרעה את הערבים והחרדים.
איזה אבסורד חלמאי.
אדרבא, שישרתו וגם הם ייהנו מההטבה. כן, על המדינה להעדיף את המשרתים. במקום לבטל העדפות יש להרחיב אותן.
* צביעות וצביעות שכנגד – כתבה יוכי רפופורט ב"ווינט": "אי אפשר שלא להצטער ולתמוה על הצביעות של אלו המבקשים, בשם חופש התפילה, להתפלל בהפרדה במרחב הציבורי בתל אביב. מדוע לא נשמע קולכם בעד זכות התפילה של נשות הכותל להתפלל כדרכן בכותל המערבי? האם זכות התפילה שמורה רק לאנשים מסוג מסוים?"
צודקת. ובאותה מידה: אי אפשר שלא להצטער ולתמוה על הצביעות של אלו המבקשות, בשם חופש התפילה, להתפלל כדרכן בכותל המערבי. מדוע לא נשמע קולכן בעד זכות התפילה בהפרדה במרחב הציבורי בתל-אביב? האם זכות התפילה שמורה רק לאנשים מסוג מסוים?
* ביד הלשון: מלחמת איראן הראשונה – עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, מלחמת העולם הראשונה נקראה "המלחמה הגדולה". רק מלחמת העולם השנייה הפכה אותה לראשונה. כך גם מלחמת לבנון השנייה הפכה את מלחמת לבנון/של"ג ל"הראשונה". וכך גם, בהתאמה, מלחמת המפרץ השנייה והראשונה, וכך גם האינתיפאדות.
אני שומע את הדיבור על "מלחמת איראן הראשונה", למשל – כיתוב שליווה כתבות בערוץ 12, ואני תמה. יש להם איזה מידע שאין לי על מלחמה עתידית נוספת עם איראן?
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
* אורך החבל – סוגייה בראשיתה של מלחמת "חרבות ברזל", שהעסיקה את הציבוריות ואת התקשורת, היתה מה אורך החבל שארה"ב תעניק לישראל במלחמה, כלומר כמה זמן ישראל תיהנה מגיבוי אמריקאי.
* אחדות הזירות – החזון האיראני למתקפה משולבת על ישראל מכמה זירות. התממש באופן חלקי. הכוונה של חמאס להצטרפות מלאה של חיזבאללה עם פשיטת טבח דומה בצפון לא התמלאה, אך כבר ב-8 באוקטובר חיזבאללה החלו בתקיפות וירי לעבר ישראל. שיגורים וירי לעבר ישראל היו גם של החות'ים בתימן, מסוריה ומעיראק ושתי מתקפות טילים מאיראן.
* אחים למשק – ב-7 באוקטובר ארגון "אחים לנשק" הפך באחת מארגון מחאה לארגון התנדבות (אם כי השינוי היה זמני, לחודשים אחדים). הארגון הוביל פעילות רבה למען המאמץ המלחמתי. בין השאר הוביל הארגון, לצד ארגונים נוספים, התנדבות בחקלאות, תחת הכותרת "אחים למשק".
* אחריות – מי אחראי למחדל הגדול בתולדות המדינה שהביא לאסון הגדול בתולדות הציונות? כל ראשי צה"ל והשב"כ, שר הביטחון ואף בכירים בעבר נטלו אחריות על חלקם במחדל. רק האחראי הראשי לא עשה זאת ורק חיפש שעירים לעזאזל.
* אלה החיים – כאשר נשאל נתניהו במסיבת עיתונאים על ההרג המיותר של האזרח יובל קסטלמן בפיגוע בירושלים, אחרי שהסתער בנשקו על מחבלים, ונורה ברשלנות פושעת בידי שוטרים לאחר שהרים ידיים והסיר את חולצתו וצעק בעברית כדי שיבינו שאינו המחבל, תשובתו מלאת החמלה היתה: אלה החיים.
* אלימות המתנחלים – במהלך המלחמה קומץ מתנחלים מן הימין הרדיקלי התעמרו בפלשתינאים והציקו להם. והיו מי שקפצו על כך כמוצאי שלל רב, הוסיפו את ה"א הידיעה ודיברו על "אלימות המתנחלים" ובכך הטילו דופי בלמעלה מחצי מיליון אזרחים, רובם המכריע אזרחים נאמנים, שומרי חוק הסולדים מן המעשים הנ"ל.
* אני נלחם בחמאס ואתם נלחמים בי – תגובתו האוטומטית לכל שאלה ביקורתית המופנית אליו, על פי הדיבר הראשון בתורה הביביסטית: "המדינה זה אני." מי שנלחם בחמאס הוא נתניהו, ומי שמבקר אותו נלחם, בעצם, בישראל, לצד חמאס.
* אצבע בעין – טענה דוסופובית שהופנתה כלפי מתפללים שבחרו להתפלל בהפרדה מחוץ לבתי כנסת ביום הכיפורים.
* אשם – התרסה כלפי נתניהו, על אחריותו למחדל והתנערותו מאחריות: "אתה הראש. אתה אשם."
* את הגשם תן רק בעיתו – השיר הישן שהייתה לו עדנה בעקבות המלחמה, בעיקר בהקשר של החטופים: "ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים."
* את כולם עכשיו – אחת הסיסמאות המובילות במאבק למען החטופים.
* בולשיטינג – הנשיא ביידן תבע בשיחת טלפון עם נתניהו שיפסיק ל"בולשיטינג" אותו, והממשל מיהר להדליף זאת.
* בוקר קשה – אמירה רווחת באולפנים, בימים של בשורות קשות, במקום "בוקר טוב", כאילו ה"בוקר טוב" אינו איחול אלא תיאור מצב.
* ביג דיל – הצגת החזון של נורמליזציה עם סעודיה, בפי הנשיא ביידן כשאירח את נתניהו בוושינגטון, "לפני הספירה."
* בכל מחיר – לב המחלוקת על עסקת החטופים, בין מי שקוראים לשלם כל מחיר בעסקת חטופים, לבין מי שמוכנים לשלם מחיר כבד, אבל לא כל מחיר ומזהירים מפני כניעה לחמאס.
* בשולי עצרת האו"ם – המקום השולי שבו פגש ביידן את נתניהו, לאחר חודשים רבים שסירב להיפגש אתו – לא בבית הלבן, אלא בניו יורק במהלך עצרת האו"ם 2023, שבה נאמו שניהם.
* גידי פלדה – לאחר חיסול נסראללה רמז נתניהו לנאום קורי העכביש של נסראללה בשנת 2000, ואמר שיש לנו גידי פלדה.
* ג'נוסייד – עלילת דם על ישראל, כאילו פעולת ההגנה העצמית שלה בעקבות טבח שבעה באוקטובר היא ג'נוסייד – השמדת עם.
* גרעינים תורניים – גרעינים של בני הציונות הדתית בערים, מתוך מגמה להשפיע על סביבתם. הפכו יעד למתקפה חריפה מצד הגורמים הקיצוניים במחאת קפלן.
* גשם סגול – שם הקוד הצבאי לירי רקטות על יישובים ישראלים.
* דד-ליין – החשש מפני הצבת מועד יעד להפסקת הלחימה, בימים הראשונים של מלחמת "חרבות ברזל".
* דונ'ט! – האזהרה החריפה של הנשיא ביידן לחיזבאללה ולגורמים אחרים, לבל יעזו לתקוף את ישראל אחרי 7 באוקטובר. Don't!
הם די צפצפו על הדונ'ט, אפשר לומר.
* דור הניצחון – כינוי לדור הצעיר שכונה בעבר בלעג "דור הטיקטוק" והוכיח מסירות, נחישות, הקרבה, רעות וחתירה לניצחון במלחמה.
* די – קריאה נואשת במאבק משפחות החטופים.
* דשדוש – אחרי כחודשיים של לחימה עצימה של צה"ל בעזה, אחרי שבוע ההפוגה בעסקה החטופים, עברנו להתקדמות איטית, בכוח מוגבל, עם סד"כ מרודד ולמעשה התחלנו לדשדש במלחמת התשה ממושכת.
* דלתות שמיים – ההגדרה הצה"לית לשחרור החטופים בעסקה הראשונה (ובינתיים היחידה) היתה מבצע דלתות שמיים.
* דרדלה – הגדרה מזלזלת של השר בן גביר לאופי התגובה של הממשלה, שבה הוא חבר, להתקפה האיראנית.
* האג – בירת הולנד ומקום מושבו בית הדין הבינלאומי, שהיה לטריבונל מוטה נגד ישראל.
* האולפנים – שם גנאי של הביביסטים למערכות התקשורת, מלבד ערוצי התעמולה שלהם.
* הביתה – שם של התארגנות תושבים מיישובים שפונו בגליל, לקדם את השיבה הביתה ולהכשיר לכך את השטח.
* הבית של פסי – ביתה של פסי כהן בבארי שהתבצרו בו מחבלים. נודע בשל הביקורת שהוטחה בברק חירם כאילו החלטתו על ירי פגז מטנק הביא למותם של בני ערובה רבים. התחקיר הפריך את הביקורת הזו.
* הג'ינג'ים – אריאל וכפיר ביבס, שני הפעוטות שנחטפו בידי חמאס ב-7 באוקטובר והיו לסמל הרוע החמאסי והחטיפה. התמונה של אימם שירי, בוכה ומבועתת, כששני בניה על ידיה בזמן החטיפה, היא אחד האיקונים הבולטים, בארץ ובעולם, של 7 באוקטובר ובעיקר של החטיפות.
* הגירה מרצון – שם קוד מכובס לשאיפה בימין הרדיקלי לטרנספר של הפלשתינאים בעזה.
* הומניטרי תמורת הומניטרי – סיסמה של מתנגדי הסיוע ההומניטרי הישראלי לעזה כל עוד החטופים בידי חמאס וקריאה להשתמש בסיוע ההומניטרי כמנוף לשחרור החטופים.
* הותר לפרסום – צמד המילים המצמררות והקשות, המקדימות הודעה על שמות הרוגים במלחמה.
* החלטה 1701 – החלטת מועצת הביטחון של האו"ם שהפסיקה את מלחמת לבנון השנייה, שעל פיה צבא לבנון יתפרס מדרום לליטני וייאסר על כוחות חיזבאללה לרדת דרומה מן הנהר. ההחלטה היתה אות מתה מלכתחילה, חיזבאללה צפצף עליה וישראל הכילה את הצפצוף ואיפשרה לחיזבאללה לשוב במלוא עוצמתו לגבול הישראלי.
1701 היא התארגנות של תושבים בצפון הקוראים להבטיח בפעולה צבאית או בהסדר מדיני את יישום ההחלטה, כדי לאפשר את חזרתם ליישוביהם.
* היום שאחרי – ההסדרה בעזה לאחר המלחמה. ראש הממשלה מסרב לצייר את היום שאחרי, למגינת ליבה של מערכת הביטחון המצפה להבנת היעד של הממשלה כדי להתאים אליה את אופן ניהול המלחמה.
* הכלה – המדיניות הבלתי מוצהרת כלפי הטרור של חמאס מעזה והתבססות חיזבאללה בדרום לבנון, שדירדרה אותנו ל-7 באוקטובר.
* הכי מוגן שיש – המקום שבו יש להתמגן בעת התרעה או אזעקה. היכן שיש ממ"ד הכוונה לממ"ד. היכן שאין ממ"ד – המרחב המוגן ביותר בבית.
* המתנה – הציפיה הדרוכה ומורטת העצבים לפעולת הנקם האיראנית על חיסול הנייה, ראש הלשכה המדינית של חמאס, בטהרן, ולפעולת הנקם של חיזבאללה על חיסול פואד שוכר, רמטכ"ל חיזבאללה.
* הנחיות מצילות חיים – הגדרת פיקוד העורף להנחיות ההתגוננות לציבור.
* הסברה – אחד הכשלים הגדולים של ישראל במלחמה, היה השיתוק ההסברתי אחרי הטבח. מי שקצת הצילו את המצב היו גורמים בחברה האזרחית שעסקו באופן עצמאי בהסברת צדקתה של ישראל.
* העיניים של המדינה – כינוי לתצפתניות, השאול מהכינוי לחרמון במלחמת יום הכיפורים ואחריה.
* הפוגה – הפסקת האש בזמן ביצוע עסקת החטופים. שם שחזר אלינו היישר מימי מלחמת השחרור.
* הפקרה – ההאשמה נגד המדינה, הממשלה וצה"ל שהפקירו את תושבי הנגב המערבי ב-7 באוקטובר. טענה כלפי הממשלה שלפיה היא מפקירה את החטופים בכך שאינה ממהרת לעסקה.
* הפתעת שבעה באוקטובר – חמישים שנה ויום לאחר מתקפת הפתע במלחמת יום הכיפורים, ובעיצומו של שיח ציבורי ותקשורתי לציון היובל, שעיקרו הוא הבטחה לעצמנו שלעולם לא נופתע עוד, הופתענו ב-7 באוקטובר בטבח הנורא ובמחדל החמור ביותר בתולדות המדינה.
* הצפת מנהרות – תוכנית פנטסטית לפתרון בעיית המנהרות באמצעות הצפתן במי ים. תכנית שלא יושמה בסופו של דבר, הן בשל החשש מפגיעה בחטופים והן בשל כשלים טכניים.
* הצהרת דובר צה"ל – סוג של שעת סיפור לציבור הישראלי מדי ערב בחודשים הראשונים למלחמה. עם התארכות המלחמה, דולדלה תדירות הצהרת הדובר.
* הרעבה – עלילת דם על ישראל כאילו היא מרעיבה את תושבי עזה.
* השבת השחורה – כינוי לשבת 7 באוקטובר, שמחת תורה, שבה נערך הטבח. במקור – הכינוי לשבת שבו המנדט הבריטי תקף את היישוב היהודי בארץ ישראל ב-1946.
* השיבו אותם הביתה – הקריאה לשחרור החטופים בעברית ובאנגלית – Bring them home!
* התמכרות לשקט – מדיניות ההבלגה, ההכלה והפייסנות של נתניהו כלפי חמאס וחיזבאללה, כולל שימון חמאס במזומנים רבים בידי קטאר, בעידוד ישראל, כפרוטקשן כדי לקנות עוד קצת שקט. המדיניות הזאת התנפצה לנו בפנים ב-7 באוקטובר.
* התפכחות – שני סוגים של התפכחות היו לאחר 7 באוקטובר (אך התמוססו בחלוף הזמן מאז). האחד הוא התפכחות מהאמונה בסיכויי השלום עם הפלשתינאים והתמיכה במדינה פלשתינאית עצמאית. השני הוא התפכחות מהאמונה בנתניהו. ההתפכחות משתי התפיסות המשיחיות הללו היתה, מסתבר, קצרת מועד. התפכחות נוספת היא בקרב גורמים בשמאל הישראלי מאמונתם בגורמים ה"פרוגרסיביים", שהתגלו כאנטישמים ותומכי חמאס והטבח.
* חבל תקומה – הגדרה חדשה (שעד כה לא תפסה בציבור) ל"עוטף עזה" – האזור שתהיה בו תקומה מהטבח וההרס וממנו תצא תקומת הארץ כולה.
* ח'ותים – ארגון טרור איסלמיסטי שיעי קנאי הפועל בצפון תימן, שצמח מתוך שבט החות'ים. הארגון שולט במערבה של תימן. הארגון הוא פרוקסי של איראן ואחת ממטרותיו – מוות לישראל. במלחמת "חרבות ברזל" הארגון תקף פעמים רבות את ישראל בטילים, תקף ספינות בבעלות ישראלית והטיל, למעשה, מצור ימי על ישראל. בעקבות פגיעות טילים בת"א, ישראל הגיבה בשתי הפצצות כבדות על מתקני זיקוק הנפט בנמל חודידה.
* חולצה שחורה – הבגד שלבשו בראשית המלחמה ראש הממשלה, שר הביטחון והשר גנץ. כשהמלחמה החלה לדשדש, הם החלו לחזור לחליפה.
* חומת יריחו – שם הקוד הישראלי לתוכנית המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר, שהיתה בידי המודיעין הישראלי, כנראה נתקעה בדרג לא בכיר בצה"ל, ובכל מקרה צה"ל לא נערך לו ולא הכין לו מענה.
* חוק בן גביר – "תיקון פקודת המשטרה" באופן שיעניק לשר לביטחון "לאומי" סמכויות שמעולם לא היו לו, ותאפשר לו לקדם את מזימתו להפוך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית כהניסטית פרטית שלו. בג"ץ דן בחוק וטרם קיבל החלטה.
* חוק ההשתמטות – ההגדרה המדויקת לחוק הגיוס של הממשלה, שנועד להמשיך את ההשתמטות ההמונית של החרדים ואת מימונה מכספי משלם המיסים הישראלי.
* חוק הרבנים – הצעת חוק של ש"ס שנועדה לתת לשרי ש"ס סמכות למתן ג'ובים למאות רבנים. הניסיונות להעלות את הצעת החוק כשלו בשל התנגדות בקואליציה.
* חוקה רזה – הצעה של המכון למדיניות העם היהודי לפתרון המשבר סביב המהפכה המשטרית / רפורמה משטרית, באמצעות חקיקה בהסכמה של ליבת החוקה, באופן שיסדיר את מערכת היחסים, האיזונים והבלמים בין שלוש רשויות השלטון. מוביל הרעיון הוא הפרופ' למשפטים ידידיה שטרן, נשיא המכון.
* חזק במו"מ – התפארות עצמית של נתניהו, שלפיה אנשי מערכת הביטחון חלשים במו"מ על עסקת החטופים ואילו הוא חזק במו"מ; עובדה, הוא ידע לנהל מו"מ עם ההסתדרות. וואו!
זה התחליף הפאתטי למותגי ההתפארות העצמית שלו, כמו "מר ביטחון", "מגן ישראל" ו"חזק מול חמאס" שהתנדפו ב-7 באוקטובר.
* חטופים – 251 ישראלים ועובדים זרים, רובם הגדול אזרחים, ובהם קשישים, נשים, ילדים ותינוקות, וגם גופות של נרצחים, נחטפו בידי חמאס בטבח 7 באוקטובר. 7 מתוכם חולצו במבצעי שחרור הרואיים. 104 שוחררו בעסקת החטופים הראשונה. 5 שוחררו לפני העסקה. 37 גופות חטופים חולצו. 101 עדין חטופים, חלקם חיים וחלקם מתים.
סוגיית החטופים היא הסוגייה הקשה ביותר בסדר היום הציבורי, ויש מי שהצליחו להפוך אותה למחלוקת פוליטית.
* חיות אדם – אחת ההגדרות שהיו נפוצות אחרי 7 באוקטובר לתיאור המחבלים שביצעו את מעשי הטבח והאונס.
* חיסול – לפני שנים אחדות, הוחלף המינוח "חיסול" במינוח מכובס, תקין יותר פוליטית – סיכול ממוקד. במהלך המלחמה חזרנו להשתמש במינוח המקורי, בעיקר בחיסולם של דף ושל נסראללה.
* חיצי הצפון – שם המבצע ההתקפי נגד חיזבאללה בלבנון, במסגרת מלחמת "חרבות ברזל".
* חמאס הוא דאעש – ביטוי שטבע נתניהו כבר במוצאי 7 באוקטובר, שנועד, בצדק, לקשר בתודעת המערב את ארגון הטרור חמאס לארגון הטרור דאעש, שבמערב היה קונצנזוס שיש לנהל נגדו מלחמת חורמה נטולת עכבות. גם דובר צה"ל ואחרים השתמשו בביטוי חמאס-דעאש, אך הוא לא תפס, ולאחר זמן הופסק, בהדרגה, השימוש בו.
* חרבו דרבו – שיר פופולרי ולוחמני מאוד של צמד ההיפ-הופ נס וסטילה, כחודש לאחר פרוץ המלחמה. שם השיר הוא שיבוש של הביטוי הערבי חַרְבּ וּדַרְבּ.
* חרבות ברזל – השם הצה"לי הפורמלי למלחמה שנכפתה עלינו במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר. אין זה אמור להיות שמה הרשמי למלחמה, אך בחלוף שנה הממשלה טרם העניקה למלחמה שם רשמי, והקוד הצה"לי הלך ונטמע בשיח.
* טבעת האש – טבעת טרור שאיראן פועלת להקיף בה את ישראל מכל גבולותיה ולחנוק אותה. חמאס והג'יהאד האיסאלמי בעזה, חיזבאללה בלבנון ובסוריה, מיליציות איראניות בסוריה, החות'ים בתימן וכן ארגון ואימון גורמים מוסלמים קיצוניים בירדן ועיראק.
* טקטי – ציוד צה"לי חדשני של הדרג הלוחם, כולל מדים, קסדות ועוד, מוגדר "טקטי", להבדיל מהציוד הישן. בקרב החיילים כל דבר נקרא באירוניה "טקטי" – סנדוויץ' טקטי, משחת נעליים טקטית וכו'.
* טרור פסיכולוגי – לוחמה פסיכולוגית של חמאס נגד ישראל, באמצעות הקרנת סרטונים של חטופים שנאלצים לדקלם מסרים המוכתבים להם בידי שוביהם.
* טרמינולוגיה – אליהו יוסיאן, ישראלי יליד איראן, בעל מבטא פרסי כבד, החוקר את איראן, הירבה להופיע בטלוויזיה בראשית המלחמה, ולהפיץ את המסר שישראל צריכה להפסיק לדבר מערבית ולהתחיל לדבר ערבית, כלומר להסיר את הכפפות כלפי האוייב, כי כאן התרבות אחרת, ורק אם נאמץ אותה נרתיע וננצח. הוא מרבה להשתמש במילה "טרמינולוגיה" –––– מערבית או מזרח תיכונית. המילה טרמינולוגיה כיכבה במערכון ב"ארץ נהדרת", שבו אלי פיניש חיקה אותו.
* טרנספר – רעיון הטרנספר חזר לשיח הציבורי, בפי אנשי ימין קיצוני שחותרים לטרנספר של פלשתינאים מעזה או בשפה מכובסת "עידוד הגירה".
* יד ארוכה – מבצע של חיל האוויר – הפצצה מאסיבית של יעדים אסטרטגים של החות'ים בנמל חודיידה בתימן, כתגובה על שיגור טיל לעבר תל-אביב, שהתפוצץ והרג אזרח.
* יד זהב – מבצע משותף של צה"ל, שב"כ וימ"ם לחילוץ החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר ממחנה הפליטים רפיח.
* יהלומים – א. בתחקיר על מירי רגב היא וסביבתה נשמעו מכנים "יהלומים" את ראשי הרשויות ה"נאמנים" לה, שראוי לתגמל ולפנק. ב. להבדיל, שם הקוד לחטופים שחולצו במבצע ארנון.
* יחד ננצח – הסיסמה שביטאה את הקונצנזוס הלאומי להילחם יחד ולנצח את חמאס לאחר הטבח הנורא ב-7 באוקטובר. בהדרגה הסיסמה הלכה ונשחקה בידי מי ששחקו את היחד, ובשלב מסוים דומה היה שיותר משהם סולדים מהיחד, הם סולדים מהניצחון.
* כוח רדואן – כוח העילית של חיזבאללה, שמשימת-העל שלו היא כיבוש הגליל בנוסח מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. ראשיו חוסלו בהתייעצות עם בכיר חיזבאללה איברהים עקיל ב-20 בספטמבר.
* כולם תמורת כולם – הדרישה שהציבו משפחות החטופים בתחילת המלחמה – שחרור כל האסירים הפלשתינאים תמורת החזרת כל החטופים. מהר מאוד התברר שדרישות חמאס הרבה יותר רחבות, וכוללת הפסקת המלחמה, נסיגה ישראלית לקווי 7 באוקטובר והישארות חמאס בשלטון.
* כוננות ספיגה – מציאות יומיומית בגבול הצפון – כוננות שבה פיקוד העורף מנחה את התושבים להישאר לאורך שעות רבות בקרבת מרחב מוגן ולהימנע מהתכנסויות ומתנועה לא הכרחית.
* כיכר החטופים – שם זמני שניתן בידי מטה משפחות החטופים, לכיכר הסמוכה למוזיאון תל-אביב, ובה מתמקדת פעילות המאבק למען החטופים.
* כיתת כוננות – יחידת מילואים המורכבת מחברי יישובי הספר, שתפקידה להגן על היישוב עד הגעת צה"ל. ב-7 באוקטובר, ניהלו כיתות הכוננות קרבות הרואיים לבלימת פלישת חמאס והגנה על היישוב, אף על פי שהיו אלו כיתות קטנות, מוחלשות והנשק היה בנשקיות. בצפון המצב היה חמור הרבה יותר – כלי הנשק נלקחו מכיתות הכוננות, ומתקפת פתע דומה מהצפון עלולה היתה להיות קשה הרבה יותר. מתחילת המלחמה, צה"ל שינה את מדיניות, הרחיב, חימש ואימן את כיתות הכוננות שהפכו למחלקות הגנה יישוביות. לוחמי כיתות הכוננות מגויסים במילואים מראשית המלחמה.
* כלכלת חימושים – אורכה חסר התקדים של המלחמה, מחייב את ישראל לשימוש זהיר ומוגבל בתחמושת, בניגוד למלחמות הבזק שבהן ניתן היה להשתמש בכל החימוש ללא מגבלות. המגבלה לוקחת בחשבון שיקולים מדיניים, בשל עיכוב בסיפוק חימושים מצד ארה"ב.
* כניעה – הדרישה לכניעת ישראל לכל רצונות חמאס תמורת החטופים. ומצד שני, קריאה לפעול במלוא העוצמה נגד חמאס עד כניעתו, שתכלול את שחרור החטופים.
* כספים קואליציוניים – חרף המחיר הכלכלי הכבד של המלחמה, הממשלה מתעקשת לא לפגוע בכספים הקואליציוניים, שהוכנסו לתקציב המדינה על פי תביעות של המפלגות השותפות בקואליציה.
* כפסע – נתניהו מתרברב כמעט מתחילת המלחמה שאנו כפסע מהניצחון המוחלט. פסע הוא מרחק קצר, צעד קטן.
* לא חמאסטן ולא פתחסטן – סיסמה שבה נתניהו מציג את התנגדותו לשלטון אזרחי של הרש"פ ברצועת עזה ביום שאחרי.
* לדבר ערבית – קריאה להסיר את המגבלות על המלחמה ולאמץ את התפיסה הערבית של מלחמה בלי כל עקבות.
* לוחמות – במלחמת חרבות ברזל, וכבר ב-7 באוקטובר עצמו, השתלבו לראשונה בנות בלחימה עצמה, כולל בתמרון בעזה, והוכיחו את עצמן מאוד.
* לחימה עצימה – לחימה בכל העוצמה. לחימה כזו היתה ברצועת עזה רק בשבועות הראשונים של התמרון, עד העסקה הראשונה.
* למחוק את עזה – קריאות מתלהמות שנשמעו בישראל לאחר הטבח וסיפקו תחמושת למתקפה האנטישמית בהאג.
* לפני הספירה – כינוי לתקופה שקדמה ל-7 באוקטובר.
* לשעברים – כינוי נפוץ בימין הקיצוני לבכירי מערכת הביטחון המשמשים כפרשנים בכלי התקשורת וחלקם גם במחאה. הכינוי נועד ללעוג להם ולשלול אותם.
* מבול אל-אקצה – השם החמאסי למתקפת הפתע ולטבח ב-7 באוקטובר.
* מגן ברזל – מבצע יירוט מתקפת הטילים האיראנית בלילה שבין 13 ל-14 אפריל.
* מחבלים בתחתונים – תמונות של מחבלים שבויים כשרק תחתונים לגופם הופצו בתחילת המלחמה ועוררו ביקורת בינלאומית על ישראל.
* מחיצה – מחיצה סמלית בתפילה בהפרדה שנערכה ביום הכיפורים בכיכר דיזנגוף והיתה תירוץ לפשעי שנאה דוסופוביים נגד מתפללים במרחב הציבורי ברחבי העיר.
* מחכים לכם בבית – אחת מסיסמאות המאבק למען שחרור החטופים.
* מיטוט החמאס – המטרה המרכזית של המלחמה. הכוונה לביטול שלטון חמאס ברצועה ולריסוק כוחו הצבאי.
* מיסיונרים – כינוי גנאי בקרב חילונים קיצונים לארגון "ראש יהודי", הפועל להנכחת המסורת והדת במרחב הציבורי בת"א.
* מלחמה על הבית – התחושה האותנטית בקרב הציבור הישראלי ב-7 באוקטובר ובמלחמה. זו היתה כותרת העיתונים ב-8 באוקטובר.
* מלחמת שלום ת"א – כינוי מריר בקרב תושבי הצפון ביחס לאדישות המדינה למצבם הקשה בשנת המלחמה, לאחר שטיל אחד שנפל בת"א הוביל להתקפה ישראלית מוחצת בתימן.
* ממשלת חירום – הממשלה שקמה חמישה ימים לאחר הטבח, עם הצטרפות המחנה הממלכתית לממשלה והקמת קבינט המלחמה שבו שותפו גנץ ואיזנקוט. המחנה הממלכתי פרש מהממשלה כעבור חודשים אחדים. לאחרונה מובילה תנועת הרבעון הרביעי קמפיין להקמה מחדש של ממשלת חירום לאומית רחבה.
* מסדרון הומניטרי – אזורים שפורזו באופן זמני במלחמה, כדי לאפשר את אספקת הסיוע ההומניטרי לתושבי עזה.
* מסעדת 7 באוקטובר – מסעדה שהוקמה בירדן וקיבלה שם המוקיר את הטבח וביטא בכך תחושות של רבים בציבור הירדני.
* מעניין לי את הפופיק – תגובתו של שר האוצר סמוטריץ' לדרישת היועמ"ש של משרד האוצר להקמת צוות מקצועי לניהול התקציב בזמן מלחמה.
* מערכה רב זירתית – ישראל נלחמת במערכה הזאת נגד אויבים בעזה, בלבנון, ביו"ש, בסוריה, בתימן ובאיראן. עם זאת, זה רחוק מתקוותו של סינוואר, שהטבח יצית מתקפה כוללת נגד ישראל מכל הגבולות.
* מפונים – ב-7 באוקטובר פונו תושבי הנגב המערבי מבתיהם ולאחר חודשים החלה חזרתם המדורגת. יש יישובים, שחרבו בשבת השחורה והחזרה עלולה להתעכב בכשלוש שנים. אליהם צורפו בימים שלאחר מכן כ-60,000 מתושבי הצפון שפונו ועדין, אחרי שנה, לא חזרו ולא ברור מתי יחזרו לבתיהם.
* משיחיסטים – כינוי רווח לימין הדתי, שכביכול מתעלם מהמציאות כשהוא משתעשע ברעיונות כמו יישובה מחדש של רצועת עזה ביהודים והגירת הערבים מן הרצועה. במידה רבה הוא תקף לאלה שממשיכים לדגול בהקמת מדינה פלשתינאית גם אחרי 7 באוקטובר.
* מתקפת ביפרים – מכת הפתיחה של המתקפה הישראלית נגד חיזבאללה, לאחר 11 חודשי התשה – אלפי זימוניות, ביפרים, התפוצצו בכיסיהם [ובידיהם] של פעילי חיזבאללה. ישראל לא לקחה אחריות על המבצע, שעל פי פרסומים זרים בוצע בידי המוסד.
* מתקפת פתע – ב-7 באוקטובר, שמחת תורה, הופתענו במתקפת פתע אכזרית שבה חמאס כבש יישובים בנגב המערבי, טבח, אנס וחטף. 1,200 ישראל נרצחו ו-250 נחטפו.
* נאצים – 7 באוקטובר הוצג, בעיקר בקרב שורדיו, כמיני שואה. הדיבור על חמאס כנאצים של המאה ה-21 רווח מאוד בחברה הישראלית, בצדק.
* נובה – פסטיבל מוסיקה וריקודים בטבע ליד קיבוץ רעים, שמחבלי נוחבה ערכו בו טבח המוני ב-7 באוקטובר, שבו נרצחו 383 איש.
* נוהל חניבעל – נוהל ישן, שכבר אינו בתוקף, שלפיו יש למנוע בכל מחיר חטיפה, כולל אש לעבר החוטפים וסיכון חיי החטופים. ישנה טענה שלא הוכחה, שצה"ל הפעיל ב-7 באוקטובר נוהל חניבעל, בלי להשתמש רשמית בביטוי.
* נוח'בה – כוח העילית של חמאס, שביצע את הטבח ב-7 באוקטובר.
* נוחבות קפלן – שם גנאי דוחה ונתעב שניתן בימין הקיצוני למפגינים בקפלן, תוך האשמתם בכך שהמחאה הובילה לטבח, שהמהדרין מבניהם מכנים אותו "טבח קפלן".
* ניצחון – מילה שיצאה מהאופנה וחזרה בגדול בחודשים הראשונים של המלחמה, כערך שאליו יש לחתור במלחמה הזאת. בקרב חלקים בציבור נוצר בחודשים הבאים ניכור כלפי הניצחון.
* ניצחון מוחלט – סיסמה ריקה של נתניהו, לתיאור נקודת העצירה של המלחמה, תוך הבטחה מתמשכת שאנו כפסע מן הניצחון המוחלט.
* נמות ולא נתגייס – סיסמת החרדים הקיצונים, בעיקר אנשי הפלג הירושלמי, במאבק למען המשך ההשתמטות.
* נס – השרה אורית סטרוק אמרה, בהקשר להגברת הבנייה בהתנחלויות: "אצלי זה כמו תקופה של נס, אנחנו כמו באיזשהו נס כזה." האמירה הזאת, לאחר 7 באוקטובר ובימים הקשים ביותר לעם ישראל, התקבלו כהזויים.
* נקניקיות – בעקבות חשיפת שיחות הטלפון של איילת שקד, בהיותה שרת המשפטים, עם אפי נווה, אז יו"ר לשכת עורכי הדין, בנוגע למהלכים הפוליטיים במינוי השופטים, אמרה שקד: "זה לא נעים לראות איך מכינים נקניקיות. זה ודאי לא נעים לשמוע הקלטות אישיות על ניהול מהלכים פוליטיים ומינויים. בכל תחום. לא נעים, אבל כך הדברים עובדים. ומי שלא יכול לעמוד בחום, שלא ייכנס למטבח."
* סבב – הכינוי לימי הקרב והמבצעים הקטנים נגד חמאס ומתקפות הרקטות על ישראל במקביל, בשנים שקדמו ל-7 באוקטובר.
היום – הקריאות למחזור מילואים שני ושלישי השנה, שהטילו עומס רב על המילואימניקים.
* סדר חדש – שם המבצע לחיסולו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, הרומז לכך שמדובר בצעד שעשוי לשנות סדרי עולם במזה"ת.
* סליחה – לאחר חודשים רבים שבהם החטופים נמצאים בשבי חמאס, בני משפחותיהם ונואמים בהפגנות למענם, ביקשו מהם סליחה על שלא הצלחנו לשחררם עדין.
* סלע קיומנו – ביטוי לועג להתעקשותו של נתניהו על ציר פילדלפי, שהיה כביכול לסלע קיומנו; רמז לביטוי של נתניהו על מנהרות הכותל, שנפתחו לקהל בראשית הקדנציה הראשונה שלו, והביאו למהומות מנהרת הכותל (1996).
* ספין פילדלפי – כינוי גנאי לתביעתו של נתניהו לשליטה ישראלית על ציר פילדלפי, במו"מ על עסקת החטופים.
* סרט הזוועות – סרט שהוציא דובר צה"ל המתעד זוועות שאירעו ב-7 באוקטובר. הסרט לא הופץ לקהל הרחב, אך משמש כאמצעי הסברה בפני מקבלי החלטות וקובעי מדיניות בעולם.
* סרטון המרדה – סרטון של מילואימניק ביביסט, שמאיים במרד בצבא אם לא יחתור לניצחון המוחלט, כי אנחנו מקבלים פקודות רק מנתניהו.
* סרטים צהובים – הצבע הצהוב בכלל וסרטים צהובים בפרט, הם סמל המאבק למען החטופים. מקור הסרט הצהוב הוא כנראה ממלחמת האזרחים בארה"ב.
* עוטף ישראל – כינוי לנגב המערבי, שנועד לנתקו מהמושג "עוטף עזה", שבו הוא כביכול מעין לוויין של עזה, העיר השנואה שממנה יצאו הטובחים ב-7 באוקטובר.
* עוטף עזה – כינוי ליישובי הנגב המערבי שגובלים עם רצועת עזה.
* עם ישראל חי – שיר וביטוי שהיו מנת חלקה של הציונות הדתית בלבד, ולאחר 7 באוקטובר, בעיקר בראשית המלחמה, היו לסיסמה לאומית, בקרב חוגים רבים.
* עם של אריות – אחד הכינויים לעם ישראל, על הירתמותו האזרחית והצבאית לאחר 7 באוקטובר. הראשון שהשתמש בביטוי היה בנט, ורבים אימצו אותו והשתמשו בו.
* עם של גיבורי על – שיר של להקת "התקווה 6" המעלה על נס את המגויסות האדירה של החברה הישראלית ושל המילואימניקים.
* עסקה – כינוי להסכם על שחרור החטופים. יש הסולדים מהביטוי, בטענה שבני אדם אינם סחורה, אבל המושג תפס ונטמע בשיח הישראלי. כאשר אומרים "העסקה", ברור שהכוונה לעסקה לשחרור החטופים.
* פינג פונג – כינוי למלחמת ההתשה עם חיזבאללה לאורך 11 חודש, עד מתקפת הביפרים. הם יורים, אנחנו מגיבים וחוזר חלילה, והכל על פי "כללי משחק" שחיזבאללה הנהיג.
* פיר – חור בקרקע. כינוי לפתחים של מנהרות הטרור ברצועת עזה, רבות מהן מתוך בתי אזרחים וחדרי ילדים, מרפאות ובתי ספר.
* פליטים בארצם – הגדרה לעשרות אלפי תושבי הצפון והנגב המערבי שנאלצו להתפנות מיישוביהם לתקופה ארוכה.
* פעימה – עסקת החטופים הראשונה ובינתיים היחידה, בוצעה לאורך כשבוע. בכל יום נערכה "פעימה" שבה שוחרר מיספר מוסכם של חטופים.
* פצצת אטום – הפתרון הרצוי לעזה על פי השר הכהניסט, וכנראה לא המיתר הכי מכוון בכינור, עמיחי אליהו.
* פרום דה ריבר טו דה סי – סיסמתם של תומכי חמאס בהפגנות האנטישמיות באוניברסיטאות בארה"ב – "מן הירדן לים פלשתין תהיה חופשית," כלומר על חורבותיה של מדינת ישראל.
* פרוקסי – ארגוני הטרור המקיפים את ישראל ומהווים זרועות של איראן – חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד האיסלמי, החות'ים וכו'.
* עצימות נמוכה – האופן שבו מתנהלת המלחמה בעזה למעט בשבועות הראשונים שלה.
* צבע אדום – ההתרעה לאזעקה בדרום.
* ציר פילדלפי – הציר לאורך הגבול בין מצרים לרצועת עזה. נסלל לאחר הנסיגה הישראלית מסיני בהסכם השלום עם מצרים, כציר גבול השלום בין ישראל למצרים. ישראל עזבה אותו בהתנתקות ומאז הוא שימש כאוטוסטרדת ההברחות לחמאס, בהעלמת עין של מצרים. צה"ל כבש אותו רק 8 חודשים אחרי תחילת המלחמה, וכעת הדרישה להשארתו בידי ישראל מהווה סלע מחלוקת בסוגיית עסקת החטופים.
* צדיק קדוש – הגדרתה של הח"כהניסטית סון הר-מלך את המחבל עמרם בן אוליאל, ששרף למוות תינוק פלשתינאי והוריו.
* צ'מברליין – כינוי לנתניהו עקב מדיניותו הפייסנית לאורך השנים כלפי חמאס, בדומה למדיניות הפייסנות של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין כלפי היטלר.
* צק"ח – צוות קרב חטיבתי. שיתוף הפעולה של חי"ר, שיריון והנדסה קרבית תחת פיקוד חטיבתי משותף.
* קבינט מלחמה – קבינט מצומצם שהוקם בתחילת המלחמה, עם הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלת החירום. הקבינט שמנה 5 שרים ניהל את המלחמה, אף שלא היה מוסמך לקבל החלטות שעל פי חוק הן בסמכות הקבינט המדיני-ביטחוני. פורק לאחר פרישתם של השרים גנץ ואיזנקוט מן הממשלה.
* קובבה – קובבה היא קציצה ביתית, וכינוי ל"קציצת חול" של ילדים. המילה זכתה לעדנה בעקבות השלכת חול על בן גביר שסייר בחוף הים.
* קונטקסט – נשיאות אוניברסיטאות יוקרה בארה"ב, שנערך בהן גל של הפגנות אנטישמיות והזדהות עם חמאס והטבח, נשאלו בשימוע בבית הנבחרים אם קריאה לג'נוסייד נגד יהודים נכללת בחופש הביטוי, ותשובתן היתה שזה "תלוי בקונטקס".
* קונספירציה – מתחילת המלחמה נרקמת תאוריית קונספירציה מטורללת, שעל פיה צמרת צה"ל והשב"כ ובעיקר חיל האוויר שיתפו פעולה עם חמאס בטבח 7 באוקטובר כחלק מהפיכה צבאית נגד נתניהו. מטרת הקונספירציה לנקות את נתניהו מאחריותו למחדל שהוביל לטבח.
* קונספציה – ביטוי שוועדת אגרנט נתנה לתפיסת אמ"ן על אודות תנאי הסף של מצרים וסוריה ליציאה למלחמה נגד ישראל בשנים שקדמו למלחמת יום הכיפורים. בשל הדבקות בקונספציה, צה"ל התעלם מאותות המלחמה והקונספציה קרסה במתקפת הפתע של סוריה ומצרים על ישראל.
חמישים שנה ויום לאחר אותה מתקפת פתע נערכה מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר, וגם כאן בשל הסתמכות על קונספציות כמו זו שחמאס מורתע, אינו רוצה בהסלמה ושבאמצעות כסף קטארי ועבודה בישראל אפשר לקנות שקט. התרעות וסימנים מחשידים שלא תאמו את קונספציה זכו להתעלמות וגם הקונספציה הזאת קרסה במתקפת הפתע.
* קסדת ברהנו טגניה – כינוי לקסדה שחורה, כמו הקסדה של כתב ערוץ 12 הפופולרי ברהנו טגניה, שאותה נהג לחבוש בשידוריו מאתרי נפילות בתחילת המלחמה.
* ראש יהודי – ארגון חרד"לי הפועל להפצת יהדות-כדרכו בתל-אביב. תפילה בהפרדה שהוביל הארגון ביום הכיפורים בכיכר דיזנגוף בת"א הופרעה בפשע שנאה דוסופובי.
* רבש"ץ – רכז ביטחון שוטף צבאי ביישובי הספר (להבדיל מרב"ש, רכז ביטחון שוטף ביישובים עורפיים, הכפוף למשטרה). הרבש"צים בנגב המערבי פיקדו בגבורה יתרה על קרבות הבלימה והמגננה ב-7 באוקטובר.
* רואה יורה – מערכת נשק המורכבת ממגדל שבו נמצא אמצעי תצפית ומערכת ירי המופעלים ממוצב שליטה מרוחק. המערכת מוצבת בסמוך לגבול ישראל-רצועת עזה, ומופעלת מרחוק בידי תצפיתניות כנגד מחבלים המתקרבים לגדר המערכת.
בתחילת מתקפת הפתע על ישראל, ב-7 באוקטובר 2023, תקף ארגון הטרור חמאס באמצעות רחפני תקיפה עמדות מערכת רואה-יורה והשבית אותן, דבר שאיפשר את הפלישה הקטלנית.
* רחל עוגיות – כינוי לרחל אדרי, תושבת אופקים, שהוחזקה כבת ערובה בידי מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר. היא כיבדה את המחבלים באופקים, ובתושייה וקור רוח השהתה את המחבלים עד חילוצה בידי כוחות הביטחון.
* ריאליטי חטופים – כינוי לאופן ביצוע עסקת החטופים, שבה עד הרגע האחרון לא היה ידוע מי ישוחרר בכל פעימה.
* רידוד – ההגדרה הצה"לית לצמצום כוחות צה"ל ברצועת עזה ובגזרות אחרות במלחמה.
* רמזור – טבלה שעל פיה מירי רגב מדרגת את רמת השירות שתיתן לרשויות המקומיות השונות, על פי רמת ביטוי הנאמנות האישית והפוליטית אליה של ראשי אותן רשויות, כפי שנחשף בתחקיר של תכנית "המקור" בערוץ 13.
* רעשי רקע – אמירה מזלזלת ומבטלת של מירי רגב להתנגדות של משפחות החטופים לטקס הממלכתי לציון יום השנה לטבח, בהובלתה.
* רצועת ביטחון – א. הצעה להקמת רצועה של קילומטרים אחדים לאורך כל גבול רצועת עזה, בתוך שטח עזה. ב. כינוי למציאות האבסורדית בגבול לבנון, שבו היישובים פונו והאזור הפך לשטח צבאי, רצועת ביטחון בשטחה של ישראל. ג. הצעה להקמה מחדש של רצועת ביטחון בלבנון, עד הליטני.
* רצח עם – עלילת דם חולנית נגד ישראל, על מימוש זכות ההגנה העצמית שלה ברצועת עזה, אחרי הטבח בנגב המערבי, ששיאה – תלונה אבסורדית של האוייב הדרום אפריקאי נגד ישראל בבית הדין בהאג.
* שאלות – המילה שבה מסיים דובר צה"ל הגרי את הצהרותיו, ובכך פותח פתח לשאלות עיתונאים.
* שבט לוי – הגדרה של החרדים את עצמם, כדי להצדיק את השתמטותם מצה"ל, כביכול כפי ששבט לוי היה פטור מהשתתפות במלחמה, בשל תפקידו הדתי.
* ש-גר – פקודת השיגור של פצצות ממטוסי חיל האוויר: שתיים, שלום ש-גר. סרטונים צה"ליים שתיארו את השיגור במלחמה, היו לוויראליים וחביבים בעיקר על ילדים.
* שואה – יש שהשוו – השוואה שנויה במחלוקת, את הטבח ב-7 באוקטובר, למיני שואה, או שואה של יום אחד.
* שיטוח – הגדרה להורדת בתים במלחמה. קריאות לשיטוח של כל רצועת עזה, כלומר הרס כל הבתים בה.
* שבעה באוקטובר – מכל ההגדרה – השבת השחורה, טבח שמחת תורה, הטבח בנגב המערבי וכו', זו שתפסה בגדול היא "שבעה באוקטובר".
* שישה באוקטובר – היום שקדם למתקפת חמאס. ביטוי לאווירת השסע והקרע והשנאה בחברה הישראלית לפני הטבח, ואזהרה מפני החזרה אליו.
* שעון מדיני – השעון של הלחצים המדיניים הבינלאומיים על ישראל, שמשפיע על היכולת לפעול בעוצמה צבאית בעזה ובלבנון.
* שפם – טרנד בקרב המילואימניקים בחודשים הראשונים של המלחמה – גידול שפמים.
* תופס בדש מעילי – בעדותו בפני ועדת החקירה הממלכתית על אסון מירון, אמר נתניהו, כדי להרחיק את עצמו מאחריות: "אם היו תופסים אותי בדש מעילי ומתריעים, אני בטוח שהייתי מטפל כפי שהיה בקורונה."
* תמרון קרקעי – המושג הצה"לי לפעולת צבאית קרקעית, שנכנס לתודעה האזרחית בתמרון בעזה.
* תסתמו ת'פה – קמפיין רשת של מילואימניקים נגד השיח המפלג בפוליטיקה ובתקשורת.
* תצפיתניות – חיילות צה"ל שתפקידן הוא למנוע ניסיונות פגיעה וחדירה למדינת ישראל של גורמי אויב הממוקמים בסמוך לגבולות המדינה, באמצעות שימוש במערכות מעקב ממוחשבות.
עלו לתודעת הציבור הרחב בעקבות נפילתן וחטיפתן של תצפיתניות במוצב נחל עוז ב-7 באוקטובר, ובעקבות החשיפה על התרעות של תצפיתניות לפני הטבח, שהתקבלו בזלזול.
* תקומה – ההגדרה לשיקום יישובי הנגב המערבי, ושמה של המִנְהלת שזו משימתהּ.
2. צרור הערות 9.10.24
* איום על קיומנו – לא אחת הבעתי פליאה על אנשים ש-7 באוקטובר לא הזיז דבר בהשקפתם, והם ממשיכים לדבוק באמונות שהכזיבו, כמו האמונה הפגאנית בנתניהו או האמונה המשיחית במדינה פלשתינאית, כאילו דבר לא קרה.
ומה איתי? האם בחנתי את אמונותיי? האם התחולל בי שינוי כלשהו?
האמת היא, שבגדול – 7 באוקטובר רק אושש וחיזק את השקפת עולמי. את האמונה בצורך בגבולות בני הגנה כהכרח שאסור להתפשר עליו, את ההתנגדות למדינה פלשתינאית עצמאית ולבטח לא בגבולות 67', את התמיכה ברעיון של מתקפת נגד מקדימה בעיקר ברצועת עזה (במשך שנים הטפתי ל"חומת מגן" ברצועת עזה, כמו זה שנעשה ביו"ש. בעניין לבנון אני מודה שהייתי חלק מהקונספציה, עד פרשת "האוהל") את ההתנגדות לרעיון "צבא קטן וחכם" ובכל פגיעה ברעיון צבא העם, את השאיפה להסכמות בתוכנו כדי להבטיח את שלמות החברה, את ההתנגדות המוחלטת לכל גילוי של סרבנות ממארת בצה"ל וכו'.
אבל ברובד העמוק יותר, חל שינוי דרמטי בהשקפת עולמי, גם אם ביטויו הוא חיזוק עמדותיי הקודמות. לראשונה בחיי הבנתי, שהאקסיומה שמדינת ישראל היא עובדה בלתי הפיכה ואין כוח בעולם שיכול לשנות זאת, אינה מובנת עוד מאליה. לראשונה למדתי שיש איום ממשי על עצם קיומה של המדינה.
גם קודם נהגתי לכתוב שהמלחמה שלנו היא מלחמת קיום, אך הכוונה שלי לא היתה שיש איום קיומי על ישראל, אלא שבניגוד לסכסוכים אחרים בעולם, הסכסוך בינינו לבין הערבים אינו סכסוך טריטוריאלי על מיקום הגבול בינינו, על אוצרות טבע ומשאבים כלכליים, אלא על זכות קיומה של מדינה יהודית בחלק כלשהו בארץ ישראל. אבל לא היה לי כל פחד על קיומה של ישראל.
התנגדתי למדינה פלשתינאית, לא האמנתי שהיא תביא לשלום, אלא למלחמה קשה ועקובה מדם שבה נכבוש מחדש את השטחים שמהם ניסוג. היום אני רואה במדינה פלשתינאית איום משמעותי על עצם קיומנו.
ב-7 באוקטובר קרה מה שבחלומותיי השחורים ביותר לא העליתי על דעתי שהוא יכול לקרות. ובמידה רבה אפשר לומר שהתמזל מזלנו ביום זה. אלמלא סינוואר בחר לא לשתף את חיזבאללה ואיראן בתוכניותיו, היינו עלולים למצוא את עצמנו במקום אחר לגמרי. אילו יחד עם חמאס בדרום היינו מותקפים באותה דרך בידי חיזבאללה בצפון, שיכולותיו גדולות הרבה יותר משל חמאס, ושהפלישה היתה מלווה בירי מלבנון של עשרות אלפי רקטות וטילים כולל טילים מדויקים למרכזים האסטרטגיים של ישראל ואולי גם מתקפת טילים מאיראן – ספק רב אם יכולנו לשרוד את ההתקפה. כאשר קראתי את תסריטי האימה של יצחק בריק על מתקפה רב זירתית על ישראל, היה לי ביטחון שגם אם הם יתגשמו, מהר מאוד צה"ל יהפוך את הקערה וננצח בגדול במערכה. היום כבר איני בטוח בכך. היום אני מבין, שמדינה פלשתינאית הגובלת במרכזי האוכלוסייה הגדולים של ישראל, תביא בהכרח לפעולות כמו 7 באוקטובר, על ת"א, ירושלים וגוש דן, ולחציית הארץ לכמה חלקים, וספק אם נשרוד זאת.
ואם גם קודם נאבקתי בכל גילוי של סרבנות, היום אני מבין שהיא סכנה קיומית. ואם גם קודם האמנתי בחתירה להסכמות לאומיות, היום אני מבין שקרע הוא איום על קיומנו.
אני אופטימיסט חשוך מרפא מטבעי, וגם היום אני אופטימי ומאמין שהתרחישים האפוקליפטיים הללו לא יקרו. הם לא יקרו, כי אני מאמין שרעיונות כמו "חזון שתי המדינות" לא יתקבלו ולא ימומשו. אני מאמין בכוח הרצון שלנו לחיות. אבל הביטחון שכך יקרה, כבר אינו כשהיה.
* שני טקסים ממלכתיים – צפיתי בשני הטקסים – הלאומי והממלכתי. נכון יותר להגדיר אותם: העממי והממשלתי. שניהם היו לאומיים. שניהם היו ממלכתיים. שניהם היו משמעותיים, מכבדים ומכובדים, יפים ומרגשים.
החששות שהיו לי מהטקסים לא התאמתו. הטקס העממי לא היה טקס מחאה, לא היה טקס לעומתי, לא היה טקס מתריס ולא אופוזיציוני. היו בו קריאות לנטילת אחריות, לוועדת חקירה ממלכתית, אולם באופן מכובד, באופן ממלכתי ובמינון ראוי. רק חולצתו של עברי לידר "יהי זכרם מהפכה" סטה מן הדרך וצרם. הטקס הממשלתי לא היה טקס פולחן אישיות לנתניהו, כפי שהיו טקסים קודמים בהובלת מירי רגב. גם לא היה זה טקס קיטשי. נאומיהם של הנשיא וראש הממשלה היו טובים ומכובדים.
בשני הטקסים היו מסרים דומים, של אחדות לאומית, של יגון כבד לצד גאווה גדולה על הרוח הישראלית, רוח הגבורה והערבות ההדדית, שבאו לידי ביטוי במלחמה. בשניהם היו אבל לצד תקווה ואמונה. בשניהם היתה רמה אמנותית גבוהה. בשניהם ניתן מקום וביטוי מכובד לכל חלקי העם, לכל המגזרים. אישית, התחברתי יותר לטקס העממי, אך שניהם היו טובים.
האם היתה הצדקה לקיומם של שני טקסים? דומני שזה לא יכול היה להיות אחרת. ציבור רחב ובו משפחות וקורבנות הטבח, אינם יכולים להזדהות עם טקס המובל בידי הממשלה האחראית למחדל, ובוודאי כל עוד ראש הממשלה בורח מאחריותו ונמנע מלהתנצל בפני עם ישראל ובפני המשפחות. ומצד שני, אין זה נכון שראש הממשלה לא יישא דברים לאומה ביום הזה. אני שמח שהטקסים לא שודרו במקביל, במסך מפוצל.
והערה, שאולי נראית עיסוק בקטנות, אך לי היא חשובה. בכיתוביות בטקס העממי, היה ניקוד חלקי. והניקוד – כמעט כולו היה שגוי, ובעיקר סֶגול במקום שְׁווא-נע. לא חייבים לנקד, אולם אם מנקדים – יש לתת את המלאכה למי שיודע לנקד.
* הציפיה מידידינו – כל אימת שאני מותח ביקורת על מדיניותו של ביידן, אני מקבל תגובות המזכירות את הסיוע והתמיכה המבורכים של ארה"ב בישראל מתחילת המלחמה באמל"ח, ביירוט טילים איראניים ובהתקפות על החות'ים בתימן. איני מתכחש לכך כהוא זה. אכן, הסיוע חשוב וראוי להוקרה.
אבל אני מצפה מכל ידידותינו, ובראשן – בת בריתנו, ארה"ב, לתמיכה ללא סייג בכל פעולותינו. למה? לא ייתכנו חילוקי דעות בין ידידים? ייתכנו. אבל אחרי 7 באוקטובר ומול התוקפנות של איראן ושלוחותיה, אני מצפה לא רק לגיבוי מוחלט, ללא תנאי וללא סייג בכל פעולותינו, בלי "אבל" ובלי ניג'וסים, אלא אף שידרבנו אותנו להכות בהם בכל העוצמה.
הרי בסופו של דבר מדובר באיום על העולם החופשי כולו.
* היתקעות פאסיבית בצער – בהודעה מרגשת שפרסם נשיא צרפת מקרון לציון 7 באוקטובר הוא ביטא סולידריות עם קורבנות הטבח ועם העם בישראל. הוא דיבר על הכאב, וציין שהכאב עדיין כאן והוא חריף.
אני מאמין לו ומאמין שהוא ביטא את תחושותיו באותנטיות. ניכרים דברי אמת.
אבל מקרון אינו אדם פרטי, אלא ראש מדינה, ומצופה ממנו ליותר מהבעת כאב וסולידריות. ממנהיג ומדינאי מצופה להשיב לשאלה, לאן אנו לוקחים את הכאב הזה? האם אנו תקועים איתו ובוכים מרה אך מתייחסים אליו כאל אסון טבע, או שאנו מזהים בו את הרוע המאיים על העולם ומחייב עת העולם החופשי לשנס מותניים ולצאת למתקפת נגד כדי לבער אותו, להכריע אותו, להביס אותו?
למה במקום לגבות את ישראל במלחמתה, לסייע לה, לדרבן אותה, הוא רק מפריע, מציק, מנג'ס ותוקע מקלות בגלגלים? למה הוא דוחף אותנו כל הזמן להפסקת המלחמה בטרם השגנו את מטרותיה? למה אחרי שנה של תוקפנות רצחנית של חיזבאללה, ברגע שיצאנו למתקפת נגד הוא מיהר ליזום הפוגה שתציל את השותפים של מבצעי הטבח בדרום שמכינים טבח איום יותר בצפון? למה במקום לסייע לנו הוא מטיל עלינו אמברגו נשק? הרי אם לא נביס את הרוע הוא ישתלט על העולם. האם אירופה לא הבינה את לקחי שנות השלושים של המאה שעברה?
היתקעות פאסיבית בצער ובכאב רק תנציח אותו. פעולה אקטיבית למלחמה ברוע שהסב את הכאב תנצח אותו. המלחמה בקנאות הג'יהאדיסטית היא תנאי הכרחי לתיקון עולם.
* כולם תמורת כולם – תמורת שחרור החטופים – יש לאפשר לסינוואר ולכל המחבלים שיבחר, ללא הגבלת מיספר, לצאת בשלום מעזה לקטאר או לכל מדינה ערבית אחרת.
כדי להגיע לכך, יש להדק סביבו את טבעת החנק.
* להסיר את האיום – אני בעד הפצצת מתקני הגרעין באיראן. בעדיפות שנייה – לא הנפט ולא סמלי המשטר אלא מצבורי הטק"ק (טילי קרקע קרקע).
הרעיון הוא הסרת האיומים על ישראל.
* מי יתקוף את מתקני הגרעין – ארה"ב מתנגדת לכך שישראל תתקוף את מתקני הגרעין האיראני. האמת היא, שמן הראוי היה שארה"ב תעשה זאת. אבל אם היא אינה עושה זאת, למה היא מצפה מאיתנו? שנשב בחיבוק ידיים ונמתין לפצצה?
* מס שפתיים – הסכם שלום ונורמליזציה עם סעודיה, עשוי לחזק מאוד את מעמדה של ישראל במזה"ת ואת הציר האנטי איראני. אולם אם מחירו הוא קידום מדינה פלשתינאית, שהקמתה היא איום על עצם קיומה של ישראל, אז לא, תודה. אך אם המחיר הוא רק מס שפתיים; איזו אמירה מעורפלת ולא מחייבת על הסכמה עקרונית לאיזו מדינה פלשתינאית, ייתכן שזה מחיר ששווה להכילו.
* גולן מתפכח מהמדינה הפלשתינאית – יאיר גולן בכנס הבינלאומי השנתי של המכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן: "לא נוכל לברוח מהכרעה שכותרתה – סיפוח או היפרדות. סיפוח משמעו חיסול מדינת ישראל. את ההיפרדות מהפלשתינאים צריך לעשות בזהירות רבה, תוך לימוד לקחי הניסיונות הקודמים – תהליך אוסלו וההתנתקות. בשני המקרים כשלנו באותו הכשל – מתן אחריות ביטחונית לפלשתינאים בשטחים מהם יצאנו – אחריות שהם לא רצו או לא יכלו לממש. המסקנה ברורה, כל עוד הפלשתינאים לא מסוגלים להבטיח ביטחון, עלינו לממש את המדיניות הלאומית הבאה: היפרדות אזרחית עם אחריות ביטחונית."
משמעות הדברים היא שיאיר גולן התפכח מרעיון המדינה הפלשתינאית. הוא לא שולל אותה רעיונית, אך מגרז ומניילן אותה ומאפסן אותה עד אחרית הימים. מה שהוא מציע – היפרדות אזרחית ושליטה ביטחונית של ישראל, זה בדיוק מה שקורה ביהודה שומרון מאז מבצע "חומת מגן", כבר למעלה משני עשורים. זה המודל הרצוי לרצועת עזה – שליטה אזרחית של רש"פ על רוב שטח הרצועה וחופש פעולה מלא לצה"ל וכוחות הביטחון.
על התפיסה הזאת ניתן ליצור קונצנזוס לאומי רחב מאוד.
* ה"מי" או ה"מה" – המשותף בין הביביסטים האוטומטים והרל"ביסטים האוטומטים רב, והוא הסיבה לכך שלא יהי חלקי עמהם. אלה ואלה, בבואם לגבש דעה בסוגייה זו או אחרת, שואלים את עצמם קודם כל את השאלה "מי". ואילו אני שואל: "מה". והתשובה שלהם לשאלה "מי" זהה – נתניהו. אלה ואלה קובעים את דעתם על פי נתניהו, ובכך משחררים את עצמם מהצורך לחשוב. אלה תומכים על אוטומט בכל מה שביבי עושה או אומר. אלה מתנגדים על אוטומט.
יש לי חבר פייסבוק ביביסט, שהתווכח איתי לאורך כל השנה על דרישתי לצאת לפעולה בלבנון. הוא הציג זאת כעמדה הרפתקנית, מופקרת, חסרת אחריות, שתמיט עלינו אסון, כי חיזבאללה ישגר עשרות אלפי טילים על כל המדינה, שיחריבו בניינים שלמים ואת נתב"ג ואת דימונה ומה לא, ויסכנו את קיום המדינה. וכיוון שתקפתי בחריפות את נתניהו על מדיניות ההכלה שלו מול חיזבאללה, אני סמולני. והנה, כאשר נתניהו יצא לפעולה בלבנון, הוא הוכיח שהוא מנהיג גאון, נועז, לא כמו הסמולנים שרצו הסדרה והיו מוכנים להיכנע. בגאוניות, במשך שנה הוא התיש את חיזבאללה, כיסח להם את שדרת הפיקוד והרס להם את המנהרות ועכשיו, כשהגיעה השעה, הוא מוביל את ישראל לניצחון אדיר על חיזבאללה.
ויש לי חברה רל"ביסטית שכל השנה תקפה את נתניהו שמפקיר את הצפון, כלומר גם את הצפון. וברגע שהוא הפסיק להפקיר את הצפון ויצאנו למלחמה, הוא גורר אותנו למלחמה אזורית, מלחמת נצח שמשרתת את האינטרס הפוליטי שלו ובמלחמה הזאת הוא משכיח את החטופים שאותם הוא מפקיר כשהוא מטרפד את העסקה.
תקפתי בחריפות את נתניהו בשל מדיניותו לאורך השנה, ואני מברך אותו על התפנית בדרכו. וגם אם הוא נגרר אליה ולא תיכנן אותה, בסופו של דבר הוא קיבל את ההחלטה והאחריות להצלחה היא עליו, בדיוק כמו האחריות לכישלונות.
ביביסט או רל"ביסט שיקראו את דעתי על אחריותו האישית והמיניסטריאלית העליונה של נתניהו למחדל, יהיו משוכנעים שאני גם מאשים אותו בהפקרת החטופים ובטרפוד העסקה כי החטופים סמולנים והוא רוצה שהם ימותו. ואם הם יקראו את דעתי נגד כניעה לתכתיב חמאס בנושא החטופים, ושמי שמסכל עסקה הוא סינוואר ושנתניהו מנהל באחריות את המו"מ, הם יהיו בטוחים, שלדעתי אין לנתניהו שום קשר למחדל, כי האנרכיסטים לא העירו אותו בבוקר.
אני קצת מבלבל אותם. מה לעשות? איני עובד אצלם.
* החלה שנה וברכותיה – בשלושה מתוך ארבעת הלילות הראשונים של תשפ"ה היו לנו אזעקות.
ביום ראשון בבוקר הוכנסנו לכוננות ספיגה (פעם שלישית מתחילת השנה) וקופלנו מהעבודה בשטח (ביום העבודה הראשון השנה). הכוננות נמשכה 11 שעות. ביום שני שוגר מטח לאזור מטע האבוקדו שלנו.
החלה שנה וברכותיה.
אבל בניגוד לשנת ההפקרה, כעת, כשאנו נלחמים ומנצחים, אני מקבל זאת באהבה.
* 7 באוקטובר שלי – ב-8 באוקטובר 2023 עמוס, בני, שהוא סטודנט לפיזיותרפיה, אמור היה להתחיל התנסות מעשית בירושלים. בשבת בבוקר הוא קם לארוז תיק ולנסוע לירושלים. הוא הדליק טלוויזיה, הבין מה קורה, ובמקום זאת הכין צ'ימידן למילואים. ואכן, עוד בבוקר הוא נקרא בצו 8 וחמישה חודשים נלחם בעזה. כעת הוא בסבב 2 בעזה.
עמוס העיר אותנו. צפיתי בשידור בטלוויזיה וחשכו עיניי. לא האמנתי שמציאות כזו מתרחשת בישראל. כתבתי למזכיר הקיבוץ, שעל פי השיטה האורטלית הייחודית של רציפות תפקודית הוא גם יו"ר צח"י (צוות חירום יישובי): "יאיר, אני לרשותך לכל צורך."
בצהרים נערכה ישיבה ראשונה של צח"י.
בישיבה עסקנו בהיערכות הביטחונית והאזרחית שלנו הן לתרחיש נוסח מה שקרה בדרום, הן לירי רקטות וכן בשאלות של התארגנות לאור גיוס חברים רבים ועובדים רבים למילואים ועוד ועוד.
במהלך הישיבה פירסמתי הודעה לציבור, ראשונה מיני מאות רבות לאורך השנה, בזו הלשון: "מדינת ישראל נכנסה לבוקר של מלחמה.
צח"י אורטל נערך לכל תרחיש.
אנו מבקשים ממי שנמצא במרכז או בדרום או מתכנן לנסוע לעדכן את יאיר."
באותו יום הוצאתי הודעות רבות. החל ביום שלמחרת, עברנו להודעה ביום, למעט הודעות דחופות.
כיתת הכוננות המצומצמת קיבלה מיד צו 8. שלוש שנים אחרי שנלקחו ממנה הרובים, הם הוחזרו לה בדחיפות עוד בשבת בבוקר. נאמר שבימים הקרובים תורחב כיתת הכוננות. שוחחתי עם הרבש"ץ וביקשתי להתגייס. ב-2006 סיימתי את התנדבותי למילואים בצנחנים. המשכתי להיות חבר בכיתת הכוננות, כפי שהייתי כל ימיי באורטל. אז כיתת הכוננות טרם היית משויכת למילואים, אלא יחידה אזרחית. לפני 6 שנים, לאחר שבכמה תרגילים עלה הקושי בתפקוד מקביל בכיתת הכוננות וכדובר צח"י, הוחלט שעליי לפרוש מכיתת הכוננות. אבל כשפרצה המלחמה, ברור היה לי שמקומי בכיתת הכוננות. בשל גילי, לא היה פשוט כל כך לגייס אותי, אבל ישבתי לרבש"ץ על הווריד, הוא ישב לשלישות החטיבה על הווריד, ולאחר שבחפירות ארכיאולוגיות גילו שהיה פעם איזה חייל שנקרא אורי הייטנר, עם מספר אישי שהם לא נתקלו בו מעולם, גויסתי, ימים אחדים לאחר פרוץ המלחמה.
בימים הראשונים, ענייני צח"י מילאו את מירב זמני, אולם כבר ביום ראשון, עבדתי במטע כשעתיים-שלוש. ביום זה הייתי אמור להתחיל פרוייקט גיזום וקשירות במטע הצעיר, עם קבוצה של חברי תכנית "נטעים" – תוכנית של משוחררי צה"ל, שעושים עבודה מועדפת בחקלאות. אבל בשבת כולם, גם הבנות, גויסו בצו 8. את המיזם, שאמור היה לקחת כשבוע וחצי, עשיתי לבדי במשך חודשיים, לצד פעילותי בכיתת הכוננות ובצח"י. בעבודה בחקלאות באזורי הספר בעת הזאת, אני רואה חלק מהמאמץ המלחמתי.
וכך כל השנה תמרנתי בין כיתת הכוננות, צח"י, המטע, פעילות ציבורית באורטל, בגולן ובציבוריות הישראלית, שכמעט כולה היתה קשורה למלחמה, והכתיבה.
* תוכנית גמילה – סוגייה שמטרידה אותי בימים האחרונים היא איך נצליח להיגמל משעת סיפור עם חסן נסראללה. מהריגוש של הציפיה הדרוכה למוצא פיו ואח"כ מהפרשנות על כל מילה, כל אות וכל תג בדבריו – הפשט, הרמז, הדרש והסוד.
לעצמי אני אומר בדרך, גם מזה עוד נצטרך להיגמל
עצמי עונה לי בהגיענו: אז נתחיל כל יום להתעמל.
* אבסורד חלמאי –כאשר ברור שצו השעה הוא לעודד את הגיוס לצה"ל ולחזק את המשרתים, האוצר מקדם את ביטול מענק עבודה מועדפת, בטענה שהוא מפלה לרעה את הערבים והחרדים.
איזה אבסורד חלמאי.
אדרבא, שישרתו וגם הם ייהנו מההטבה. כן, על המדינה להעדיף את המשרתים. במקום לבטל העדפות יש להרחיב אותן.
* צביעות וצביעות שכנגד – כתבה יוכי רפופורט ב"ווינט": "אי אפשר שלא להצטער ולתמוה על הצביעות של אלו המבקשים, בשם חופש התפילה, להתפלל בהפרדה במרחב הציבורי בתל אביב. מדוע לא נשמע קולכם בעד זכות התפילה של נשות הכותל להתפלל כדרכן בכותל המערבי? האם זכות התפילה שמורה רק לאנשים מסוג מסוים?"
צודקת. ובאותה מידה: אי אפשר שלא להצטער ולתמוה על הצביעות של אלו המבקשות, בשם חופש התפילה, להתפלל כדרכן בכותל המערבי. מדוע לא נשמע קולכן בעד זכות התפילה בהפרדה במרחב הציבורי בתל-אביב? האם זכות התפילה שמורה רק לאנשים מסוג מסוים?
* ביד הלשון: מלחמת איראן הראשונה – עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, מלחמת העולם הראשונה נקראה "המלחמה הגדולה". רק מלחמת העולם השנייה הפכה אותה לראשונה. כך גם מלחמת לבנון השנייה הפכה את מלחמת לבנון/של"ג ל"הראשונה". וכך גם, בהתאמה, מלחמת המפרץ השנייה והראשונה, וכך גם האינתיפאדות.
אני שומע את הדיבור על "מלחמת איראן הראשונה", למשל – כיתוב שליווה כתבות בערוץ 12, ואני תמה. יש להם איזה מידע שאין לי על מלחמה עתידית נוספת עם איראן?
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
עקיבא נוף
תפילה של תחילת השנה
הנה באו ימים של חגים וקדושה
גם "תשליך" של פשעַי אל מֵי הנהר,
וקולות בלבב, לוחשים כאיוושה,
מקְשים, בדאגה, מה מביא המחר?
מה ניצב מאחורי ההרים הרמים?
ולמי מצפה יד גרומה עם חרמש?
והאם יהיו הימים מְרַמִים?
ומי יינשא על, ברכב האש?
אם אפשר, ואחצה היאור הקוצף
ואבוא אל מרחב השדות הפורחים,
שם יֵאורו ימַיי לי בחום מלטֵף,
חובקים את שנותיי בבקרים מחייכים.
כך אשא תפילתי כי לעֵת זו חיה,
כשתחלוף עוד שנה, שוב ימים נוראים,
אחזור אעמוד באותה תהיה,
עדיין מכאן, מארצות החיים,
ועדיין חותר לימים טהורים,
ועדיין בוער במדורות נעורים,
ועדיין שואף אל פסגות ההרים,
עדיין פתוח אל שיר השירים.
עקיבא נוף
גם "תשליך" של פשעַי אל מֵי הנהר,
וקולות בלבב, לוחשים כאיוושה,
מקְשים, בדאגה, מה מביא המחר?
מה ניצב מאחורי ההרים הרמים?
ולמי מצפה יד גרומה עם חרמש?
והאם יהיו הימים מְרַמִים?
ומי יינשא על, ברכב האש?
אם אפשר, ואחצה היאור הקוצף
ואבוא אל מרחב השדות הפורחים,
שם יֵאורו ימַיי לי בחום מלטֵף,
חובקים את שנותיי בבקרים מחייכים.
כך אשא תפילתי כי לעֵת זו חיה,
כשתחלוף עוד שנה, שוב ימים נוראים,
אחזור אעמוד באותה תהיה,
עדיין מכאן, מארצות החיים,
ועדיין חותר לימים טהורים,
ועדיין בוער במדורות נעורים,
ועדיין שואף אל פסגות ההרים,
עדיין פתוח אל שיר השירים.
עקיבא נוף
בן-ציון יהושע
חייל אלמוני
א
"הארבה... הארבה... מחסל הכול," נשמעו זעקות חנוקות ומפוחדות של עוברים ושבים בשוק שמתחתנו, שהוסיפו פחד על הפחדים שלנו. ירקנים וחנוונים הורידו באחת את תריסי הברזל. השוק התרוקן במהירות. נצמדנו לזגוגיות עד ששפתינו היו לממרח בשר. אני מביט בעד החלון ואיני מאמין למראה עיניי. השמיים שמעלינו עכורים. רוח קדים נושבת במהירות ומעלה סופת אבק וחול. השמש מסתתרת מאחורי ענן כבד של ארבה המכסה את עין הארץ. צל כבד ירד על הקירות האפורים של הכיתה והחשיך את הלבבות. עצבות ירדה עלינו. עץ התות הזקן והחביב, שעליו טיפסתי פעמים רבות, התפשט מעלעליו ומפֵרותיו ודמה עתה לתרנגול שמרטו את נוצותיו. התאבלתי על עץ התות שלי, שמפֵרותיו המתוקים אכלתי ואת בגדיי וכפות ידיי לכלכתי. אדון מועלם הפר את השקט הכבד שרבץ עלינו והוסיף פחד על פחדינו כשדקלם בקולו העמוק והדרמטי מתוך ספר יואל:
"יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, כְּשַׁחַר, פָּרֻשׂ עַל-הֶהָרִים; עַם, רַב וְעָצוּם--כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן-הָעוֹלָם, וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד-שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר."
חשתי שהארבה בא לבשר על מלחמה ההולכת וקרבה.
"מה אתם מבוהלים? זו עדיין לא המלחמה. זו רק מכת הארבה," יצא חברנו אסף בצעד תימני. חיוך צחור התפשט על פניו, ושמחתו הרקיעה שחקים. אילו היה בידו פח ריק, מן הסתם היה מתופף עליו ריקוד חתונה תימני. אומרים שפחחי רכב לא מעסיקים תימנים מאותה סיבה.
"ספק אם שמעתם או קראתם על תימנים חובבי המכה השמינית. מכת הארבה שירדה על המצרים היא ברכה אמיתית לתימנים. כשאוזל הארבה התימנים מתפללים שאלוהים יוריד עוד מכת ארבה, המעדן האהוב עליהם." אסף דיבר ואדון מועלם לא מחה בידו של נער השעשועים בכיתתנו. ברוב תמימותי ניסיתי להתחכם והכרזתי בקולי קולות: "אסף, אני חושב שאלוהים הוא קצת תימני או לפחות אוהב תימנים ומוריד למענם את הארבה. למה אלוהים לא מוריד משמיים איזה מעדן למען ילדים ספרדים?"
"ייאלם פיך רשע בן נעוות המרדות. כופר!" הצליף אדון מועלם על אצבעותיי הדקות ולא הבנתי במה חטאתי. "פּוּסְטֵמָה, הגיע הזמן שתדע כי אלוהים הוא בורא עולם ואינו שייך לתימנים או לספרדים. אתה מעלה על דעתך שאלוהים יאכל חגבים, ג'חנון וזחוג חריף של תימנים?!"
אסף יצא להגנתי בנגינה תימנית: "אדון מועלם, אלוהים הוא לא תימני, אבל הוא לצידם של התימנים. אני חושב ששמואל התכוון לזה."
שתקתי. לא ידעתי אם לשמוח או לבכות. ידיי צרבו מעָצמת הצליפות של אדון מועלם, אך דבריו של אסף היו כשמן בעצמותיי. דמעות זלגו מעיניי, אבל התאפקתי ולא בכיתי כמתבקש.
אסף היה בעל מידות זעירות, חייכן נצחי, שנון כתער, וקנה את לבו של אדון מועלם. חיבבתי את אסף, ליצן קטן ועליז, אף על פי שהשיג אותי תמיד בתחרויות ריצה, כאילו חיברו לאחוריו מנוע של סירת מוטור על הירקון.
ב
בבוקר שלמחרת הופיע אסף בכיתה מחייך מאוזן לאוזן ובידו קופסת פח מלאה ארבה מטוגן ומתובל, ואכל בזה אחרי זה את פגרי הארבה מול עינינו המשתאות. עיוותי את פניי למשמע צלילי הארבה המתפצח והנימוח בפיו וביני לבין עצמי קבעתי שאכילת ארבה יוצרת תימני קטן, צנום, שחום ובעל פאות מסולסלות ומוסיפה לו יכולת ריצה של שד משחת. אסף הראה לנו את האות כ על הגחון של הארבה כעדות להיותו כשר למהדרין.
אדון מועלם פתח את הבוקר הזה בהצלפה על כפות ידינו המושטות, וכשהתאוננו "מורי, לא עשינו כלום," אמר: "עוכרי ישראל, רשעים בני רשעים, כמו שאני מכיר אתכם אתם עוד תעשו ואני מקדים תרופה. אף ילד לא מת עד כה מהצלפת שוט וכבר נאמר 'חושך שבטו שונא בנו.'" ביני לביני לחשתי לעצמי: "הלוואי שנהיה יתומים עם אבא כזה."
אדון מועלם לימד אותנו לימודי קודש בשעות הבוקר. הוא לא התלהב מהוראת חשבון ועברית בשעות הצהריים הלוהטות. ישבנו בכיתה דחוסה, ומרק השעועית שאכלנו בצריף האוכל המצחין נתן את אותותיו. בעיניים בוהות, ספק פקוחות ספק עצומות, ריחפנו ברקיע השביעי. בכל דקה או שתיים פערנו פינו בפיהוק רחב של תנין משחר לטרף.
"נערים עייפים! כחום היום בואו נדבר על המחתרות, אצ"ל – ארגון צבאי לאומי ולח"י – לוחמי חרות ישראל," פתח אדון מועלם, וכולנו התעוררנו לחיים. סוף סוף נושא בעל עניין.
"אדון מועלם, למה לא נדבר גם על ההגנה, על הבריגדה היהודית ועל הפלמ"ח?" אזרתי עוז ושאלתי. הכיתה הזדעקה: "בוז! הם בוגדים. הם בוגדים." גם אדון מועלם ראה בהם בוגדים והגיב על הערתי: "ויפתח ה' את פי האתון."
בני השכונה למגדול ועד קטן היו נאמני אצ"ל ולח"י. מי שהשתייך להגנה או לפלמ"ח הסתיר זאת מחשש שיהיה ללעג. רבים מבני השכונה היו לוחמי מחתרות והסתירו כלי נשק ופצצות בסליקים מוטמנים היטב, שיכלו להעלות את כולנו בסערה השמיימה. גרנו בשכנותם של יעקב רז, חלל האצ"ל הראשון שנפצע אנושות בקרב ושלח יד בנפשו כדי לא להסגיר את שולחיו. שכננו משה ברזני היה לוחם לח"י שנדון לתלייה, וסמוך למועד תלייתו התאבד עם לוחם אצ"ל מאיר פיינשטיין, חברו לתא.
ילדים ונערים מבני השכונה הדביקו כרוזים מתחת לאפם של הבלשים הבריטים. אני הייתי גאה בסתר בשני אחיי הגדולים – אחי הבכור סימון, איש ההגנה שחזר לא מכבר ממלחמת העולם השנייה לאחר שלחם בנאצים ובפשיסטים באיטליה, ואחי מנשקה, קיבוצניק ואיש הפלמ"ח, שהצטרף למסתערבים בסוריה ועסק בין השאר בהעפלה יבשתית של יהודים שביקשו לגנוב את הגבול לארץ ישראל מסוריה ולבנון. בשל ידיעתו השוטפת בערבית עסק בפעולות חבלה מעבר לקווי האוייב. לא יכולתי להיות גאה באחיי ולהסגיר את עלילותיהם לפני כיתה עוינת. ספגתי עלבונות ושתקתי.
"ילדים, מי מכם באצ"ל ומי בלח"י?" שאל אדון מועלם שאלה מוזרה למדיי, שכן מיהו הכסיל שיסגיר את השתייכותו המחתרתית. פעילותם של אפרוחי המחתרות בשכונה התבטאה בהדבקת כרוזים בחשאי נגד השלטון הבריטי השולט בארץ ישראל. נער אחד נשא דלי עם דבק בידו האחת ומברשת בידו השנייה. מרח שכבת דבק וכחץ מקשת הגיע נער אחר, וכקוסם המחולל פלאים שלף מתחת לבית השחי כרוז, הדביק אותו, וכהרף עין ברחו השניים אל התחנה הבאה. כשנשמעו טרטורי מנוע של משוריין בריטי אצו רצו במבוך הסמטאות, וכהרף עין נעלמו באחת החצרות כאילו בלעה אותם האדמה.
הבולשת הבריטית התחכמה. הבלשים לבשו בגדים אזרחיים ונסעו בטקסי. המדביקים לא חשדו בטקסי תמים החולף על פניהם, נפלו במלכודת ועד מהרה גררו אותם הבלשים אל תוך הטקסי והם נלקחו ליעד לא ידוע. כך נחטף הנער אלכסנדר רובוביץ בזמן שהדביק כרוזים ברחביה. בלש בריטי שהבחין בו רדף אחריו וגרר אותו לרכב של הבולשת. עקבותיו של אלכסנדר אבדו במרתפי החקירות של הבולשת, וכל הניסיונות לעלות על עקבותיו היו לשווא. שוביו רצחו אותו בדם קר.
"ילדים, האם הנער אלכסנדר רובוביץ הוא גיבור או מפֵר חוק?" שאל אדון מועלם, ואסף צייץ כדרכו ואמר בביטחון: "אדון מועלם, אני חושב שהוא גיבור, כי לוחם מחתרת לעולם לא יסגיר את שולחיו. כך קראתי בכרוז של לח"י. למרות מסכת העינויים הוא לא הסגיר את שולחיו."
אדון מועלם היה מרוצה מן התשובה של אסף בן טיפוחיו וליטף את ראשו. התלמידים חייכו אליו בהסכמה מלאה, אך אסף ישב בפינתו כאילו השיג והשיח הזה לא מעניינו. נראה שחלם על עוד מכת ארבה. כך לפחות חשבתי.
למען הגילוי הנאות – אני הייתי ילד פחדן. פחדתי פחד מוות להדביק כרוזים. פעם כמעט התעלפתי כשחלפה על פניי שריונית בריטית שקנה התותח שלה ומקלע הבְּרן שלה כוונו אליי והמקלען קרא לעברי Bloody Jew. רצתי הביתה חיוור כסיד, נבלעתי רועד כעלה נידף במיטתו של אבא, והוא ניסה לחזק את רוחי. אימא השקתה אותי במי סוכר ושטפה את פניי. "השוטרים יבואו לתפוס אותי," גמגמתי מרוב פחד. "קרידו, איך זה שיצאת פחדן כמו השפן הקטן ששכח לסגור הדלת? תלמד מהאחים הגיבורים שלך. אתה חייב להתעשת," אמר אבא ואימץ אותי אל גופו החם.
וראו זה פלא, אדון מועלם המשועמם פנה דווקא אליי ואמר: "שמואל, שמואל, אתה מנמנם בכל השיעורים וזה סימן מובהק כי כל הלילה אתה מדביק כרוזים." מה אכפת לי לקבל מחמאות שאינן מגיעות לי? שתקתי והקשבתי בהנאה למעשי גבורה שאין בי. חרף פחדנותי הציג אותי אדון מועלם לפני הכיתה כמדביק כרוזים.
"חבר מחתרת שיודע לנצור את לשונו הוא לוחם טוב," חזר אדון מועלם על דבריו של אסף ושב וליטף את הברט שעל ראשו. הוא עבר מתלמיד לתלמיד וכל אחד בתורו נשאל על מעלליו המחתרתיים. כשהגיע לאסף הוא חלף על פניו בגיחוך, כי מי יצרף למחתרת נער מצומק, שקומתו כשל ילד המסרב לגדול. אסף הרכין ראשו במבוכה ולא ניסה לעמוד על זכויותיו. לפתע עמד על רגליו ובקולו הדק והגבוה פצח בהמנון לח"י, שאת מילותיו ואת לחנו כתב מפקד לח"י אברהם יאיר שטרן. עמדתי מופתע כשכל הכיתה הצטרפה אליו:
חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְּנוּ בְּלִי מַדִּים וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.
כֻּלָּנוּ גֻּיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים, מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.
הסתכלתי על שפתיו הדובבות של אדון מועלם, ולתדהמתי ראיתי ששפתיו נעות וקולו לא נשמע. לא ידעתי אם אדון מועלם הוא לוחם מחתרת בסתר, המנסה לגייס את תלמידיו לשורות המחתרת, או חלילה סוכן של המשטרה החשאית הבריטית המשלמת לו בעין יפה כדי שיסגיר תלמידים חשודים. עד מהרה הגעתי למסקנה שמי ששפתיו דובבות את המנון המחתרת לא יכול להיות סוכן של הבולשת.
ג
בבוקר שלמחרת הוכיתי בתדהמה. בדרכי לבית-ספר קראתי, כדרכי מדי בוקר, את כרוז לח"י שהנערים והנערות הדביקו בלילה. קראתי ולא האמנתי. הבלתי צפוי קרה. חמישה לוחמים צעירים נהרגו בהתפוצצות מחסן תחמושת של לח"י בירושלים. הם הופיעו בשמותיהם המחתרתיים: אריאלה, זמיר, כוכבה, מיכאל ועוזי. חברי לכיתה לחש לאוזני: "שמואל, שתדע לך, עוזי הוא כינויו המחתרתי של אסף שלנו. גם אסף המסכן נהרג בהתפוצצות."
לא האמנתי למשמע אוזניי – ילד שאוכל ארבה מטוגן ומצייץ מתגלה כלוחם מחתרת נסתר שנפל על משמרתו.
כל הכיתה הלכה אחרי ארונו של אסף וקוננה:
"יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן..."
אדון מועלם הספיד את תלמידו האהוב בקולו העמוק והדרמטי: "איבדנו את הטוב שבבנינו. במחנה לח"י בירושלים אורגנו יחידות קרב ואומנו לוחמים צעירים, ובהם ילדים. אסף, ובכינויו עוזי, נמנה עם הלוחמים הצעירים שהתאמנו לקראת המערכה על ירושלים. אסף התנדב לכל משימה. איש לא עמד בפני קסמו. גם אני המורה מועלם. אסף הילד נטל טומיגן שנגנב מהבריטים והשתתף בשמירה בלילות. הוא נקרא לעזור במחסן התחמושת שבמרתף הבניין והוא נענה מיד. לפתע התחוללה התפוצצות עזה שאיש לא יודע את סיבתה. חמישה צעירים נהרגו ובהם אסף-עוזי שלנו. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים. ואתה אסף-עוזי שלנו, וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין."
נער שפניו רעולות כיוון את הטומיגן של אסף וירה צרור אל שמי התכלת לזכרו של אסף. כמו באותו היום הכיתה עברה לדום ושרה את המנון לח"י 'חיילים אלמונים'. הייתי מאובן. עכשיו הבנתי שאדון מועלם ידע זה מכבר שאסף אינו רק אוהב לאכול ארבה מטוגן ומתובל אלא הוא לוחם פעיל. לא אדע לעולם מי עוד מחבריי לכיתה היה לוחם מחתרת. לא אדע לעולם אם אדון מועלם עצמו היה חבר אצ"ל או לח"י.
מלחמת השחרור כבר היתה בעיצומה. נשמעו פיצוצים עזים של פגזי תותח שנחתו על השכונות הצפוניות של ירושלים. יריות צלפים הפילו חללים. צחנת פגרים ואבקת שרֵפה עמדו באוויר.
נעלם הארבה שבישר את המלחמה. ירושלים נלחמה על חייה.
בן-ציון יהושע
"הארבה... הארבה... מחסל הכול," נשמעו זעקות חנוקות ומפוחדות של עוברים ושבים בשוק שמתחתנו, שהוסיפו פחד על הפחדים שלנו. ירקנים וחנוונים הורידו באחת את תריסי הברזל. השוק התרוקן במהירות. נצמדנו לזגוגיות עד ששפתינו היו לממרח בשר. אני מביט בעד החלון ואיני מאמין למראה עיניי. השמיים שמעלינו עכורים. רוח קדים נושבת במהירות ומעלה סופת אבק וחול. השמש מסתתרת מאחורי ענן כבד של ארבה המכסה את עין הארץ. צל כבד ירד על הקירות האפורים של הכיתה והחשיך את הלבבות. עצבות ירדה עלינו. עץ התות הזקן והחביב, שעליו טיפסתי פעמים רבות, התפשט מעלעליו ומפֵרותיו ודמה עתה לתרנגול שמרטו את נוצותיו. התאבלתי על עץ התות שלי, שמפֵרותיו המתוקים אכלתי ואת בגדיי וכפות ידיי לכלכתי. אדון מועלם הפר את השקט הכבד שרבץ עלינו והוסיף פחד על פחדינו כשדקלם בקולו העמוק והדרמטי מתוך ספר יואל:
"יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל, כְּשַׁחַר, פָּרֻשׂ עַל-הֶהָרִים; עַם, רַב וְעָצוּם--כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָה מִן-הָעוֹלָם, וְאַחֲרָיו לֹא יוֹסֵף עַד-שְׁנֵי דּוֹר וָדוֹר."
חשתי שהארבה בא לבשר על מלחמה ההולכת וקרבה.
"מה אתם מבוהלים? זו עדיין לא המלחמה. זו רק מכת הארבה," יצא חברנו אסף בצעד תימני. חיוך צחור התפשט על פניו, ושמחתו הרקיעה שחקים. אילו היה בידו פח ריק, מן הסתם היה מתופף עליו ריקוד חתונה תימני. אומרים שפחחי רכב לא מעסיקים תימנים מאותה סיבה.
"ספק אם שמעתם או קראתם על תימנים חובבי המכה השמינית. מכת הארבה שירדה על המצרים היא ברכה אמיתית לתימנים. כשאוזל הארבה התימנים מתפללים שאלוהים יוריד עוד מכת ארבה, המעדן האהוב עליהם." אסף דיבר ואדון מועלם לא מחה בידו של נער השעשועים בכיתתנו. ברוב תמימותי ניסיתי להתחכם והכרזתי בקולי קולות: "אסף, אני חושב שאלוהים הוא קצת תימני או לפחות אוהב תימנים ומוריד למענם את הארבה. למה אלוהים לא מוריד משמיים איזה מעדן למען ילדים ספרדים?"
"ייאלם פיך רשע בן נעוות המרדות. כופר!" הצליף אדון מועלם על אצבעותיי הדקות ולא הבנתי במה חטאתי. "פּוּסְטֵמָה, הגיע הזמן שתדע כי אלוהים הוא בורא עולם ואינו שייך לתימנים או לספרדים. אתה מעלה על דעתך שאלוהים יאכל חגבים, ג'חנון וזחוג חריף של תימנים?!"
אסף יצא להגנתי בנגינה תימנית: "אדון מועלם, אלוהים הוא לא תימני, אבל הוא לצידם של התימנים. אני חושב ששמואל התכוון לזה."
שתקתי. לא ידעתי אם לשמוח או לבכות. ידיי צרבו מעָצמת הצליפות של אדון מועלם, אך דבריו של אסף היו כשמן בעצמותיי. דמעות זלגו מעיניי, אבל התאפקתי ולא בכיתי כמתבקש.
אסף היה בעל מידות זעירות, חייכן נצחי, שנון כתער, וקנה את לבו של אדון מועלם. חיבבתי את אסף, ליצן קטן ועליז, אף על פי שהשיג אותי תמיד בתחרויות ריצה, כאילו חיברו לאחוריו מנוע של סירת מוטור על הירקון.
ב
בבוקר שלמחרת הופיע אסף בכיתה מחייך מאוזן לאוזן ובידו קופסת פח מלאה ארבה מטוגן ומתובל, ואכל בזה אחרי זה את פגרי הארבה מול עינינו המשתאות. עיוותי את פניי למשמע צלילי הארבה המתפצח והנימוח בפיו וביני לבין עצמי קבעתי שאכילת ארבה יוצרת תימני קטן, צנום, שחום ובעל פאות מסולסלות ומוסיפה לו יכולת ריצה של שד משחת. אסף הראה לנו את האות כ על הגחון של הארבה כעדות להיותו כשר למהדרין.
אדון מועלם פתח את הבוקר הזה בהצלפה על כפות ידינו המושטות, וכשהתאוננו "מורי, לא עשינו כלום," אמר: "עוכרי ישראל, רשעים בני רשעים, כמו שאני מכיר אתכם אתם עוד תעשו ואני מקדים תרופה. אף ילד לא מת עד כה מהצלפת שוט וכבר נאמר 'חושך שבטו שונא בנו.'" ביני לביני לחשתי לעצמי: "הלוואי שנהיה יתומים עם אבא כזה."
אדון מועלם לימד אותנו לימודי קודש בשעות הבוקר. הוא לא התלהב מהוראת חשבון ועברית בשעות הצהריים הלוהטות. ישבנו בכיתה דחוסה, ומרק השעועית שאכלנו בצריף האוכל המצחין נתן את אותותיו. בעיניים בוהות, ספק פקוחות ספק עצומות, ריחפנו ברקיע השביעי. בכל דקה או שתיים פערנו פינו בפיהוק רחב של תנין משחר לטרף.
"נערים עייפים! כחום היום בואו נדבר על המחתרות, אצ"ל – ארגון צבאי לאומי ולח"י – לוחמי חרות ישראל," פתח אדון מועלם, וכולנו התעוררנו לחיים. סוף סוף נושא בעל עניין.
"אדון מועלם, למה לא נדבר גם על ההגנה, על הבריגדה היהודית ועל הפלמ"ח?" אזרתי עוז ושאלתי. הכיתה הזדעקה: "בוז! הם בוגדים. הם בוגדים." גם אדון מועלם ראה בהם בוגדים והגיב על הערתי: "ויפתח ה' את פי האתון."
בני השכונה למגדול ועד קטן היו נאמני אצ"ל ולח"י. מי שהשתייך להגנה או לפלמ"ח הסתיר זאת מחשש שיהיה ללעג. רבים מבני השכונה היו לוחמי מחתרות והסתירו כלי נשק ופצצות בסליקים מוטמנים היטב, שיכלו להעלות את כולנו בסערה השמיימה. גרנו בשכנותם של יעקב רז, חלל האצ"ל הראשון שנפצע אנושות בקרב ושלח יד בנפשו כדי לא להסגיר את שולחיו. שכננו משה ברזני היה לוחם לח"י שנדון לתלייה, וסמוך למועד תלייתו התאבד עם לוחם אצ"ל מאיר פיינשטיין, חברו לתא.
ילדים ונערים מבני השכונה הדביקו כרוזים מתחת לאפם של הבלשים הבריטים. אני הייתי גאה בסתר בשני אחיי הגדולים – אחי הבכור סימון, איש ההגנה שחזר לא מכבר ממלחמת העולם השנייה לאחר שלחם בנאצים ובפשיסטים באיטליה, ואחי מנשקה, קיבוצניק ואיש הפלמ"ח, שהצטרף למסתערבים בסוריה ועסק בין השאר בהעפלה יבשתית של יהודים שביקשו לגנוב את הגבול לארץ ישראל מסוריה ולבנון. בשל ידיעתו השוטפת בערבית עסק בפעולות חבלה מעבר לקווי האוייב. לא יכולתי להיות גאה באחיי ולהסגיר את עלילותיהם לפני כיתה עוינת. ספגתי עלבונות ושתקתי.
"ילדים, מי מכם באצ"ל ומי בלח"י?" שאל אדון מועלם שאלה מוזרה למדיי, שכן מיהו הכסיל שיסגיר את השתייכותו המחתרתית. פעילותם של אפרוחי המחתרות בשכונה התבטאה בהדבקת כרוזים בחשאי נגד השלטון הבריטי השולט בארץ ישראל. נער אחד נשא דלי עם דבק בידו האחת ומברשת בידו השנייה. מרח שכבת דבק וכחץ מקשת הגיע נער אחר, וכקוסם המחולל פלאים שלף מתחת לבית השחי כרוז, הדביק אותו, וכהרף עין ברחו השניים אל התחנה הבאה. כשנשמעו טרטורי מנוע של משוריין בריטי אצו רצו במבוך הסמטאות, וכהרף עין נעלמו באחת החצרות כאילו בלעה אותם האדמה.
הבולשת הבריטית התחכמה. הבלשים לבשו בגדים אזרחיים ונסעו בטקסי. המדביקים לא חשדו בטקסי תמים החולף על פניהם, נפלו במלכודת ועד מהרה גררו אותם הבלשים אל תוך הטקסי והם נלקחו ליעד לא ידוע. כך נחטף הנער אלכסנדר רובוביץ בזמן שהדביק כרוזים ברחביה. בלש בריטי שהבחין בו רדף אחריו וגרר אותו לרכב של הבולשת. עקבותיו של אלכסנדר אבדו במרתפי החקירות של הבולשת, וכל הניסיונות לעלות על עקבותיו היו לשווא. שוביו רצחו אותו בדם קר.
"ילדים, האם הנער אלכסנדר רובוביץ הוא גיבור או מפֵר חוק?" שאל אדון מועלם, ואסף צייץ כדרכו ואמר בביטחון: "אדון מועלם, אני חושב שהוא גיבור, כי לוחם מחתרת לעולם לא יסגיר את שולחיו. כך קראתי בכרוז של לח"י. למרות מסכת העינויים הוא לא הסגיר את שולחיו."
אדון מועלם היה מרוצה מן התשובה של אסף בן טיפוחיו וליטף את ראשו. התלמידים חייכו אליו בהסכמה מלאה, אך אסף ישב בפינתו כאילו השיג והשיח הזה לא מעניינו. נראה שחלם על עוד מכת ארבה. כך לפחות חשבתי.
למען הגילוי הנאות – אני הייתי ילד פחדן. פחדתי פחד מוות להדביק כרוזים. פעם כמעט התעלפתי כשחלפה על פניי שריונית בריטית שקנה התותח שלה ומקלע הבְּרן שלה כוונו אליי והמקלען קרא לעברי Bloody Jew. רצתי הביתה חיוור כסיד, נבלעתי רועד כעלה נידף במיטתו של אבא, והוא ניסה לחזק את רוחי. אימא השקתה אותי במי סוכר ושטפה את פניי. "השוטרים יבואו לתפוס אותי," גמגמתי מרוב פחד. "קרידו, איך זה שיצאת פחדן כמו השפן הקטן ששכח לסגור הדלת? תלמד מהאחים הגיבורים שלך. אתה חייב להתעשת," אמר אבא ואימץ אותי אל גופו החם.
וראו זה פלא, אדון מועלם המשועמם פנה דווקא אליי ואמר: "שמואל, שמואל, אתה מנמנם בכל השיעורים וזה סימן מובהק כי כל הלילה אתה מדביק כרוזים." מה אכפת לי לקבל מחמאות שאינן מגיעות לי? שתקתי והקשבתי בהנאה למעשי גבורה שאין בי. חרף פחדנותי הציג אותי אדון מועלם לפני הכיתה כמדביק כרוזים.
"חבר מחתרת שיודע לנצור את לשונו הוא לוחם טוב," חזר אדון מועלם על דבריו של אסף ושב וליטף את הברט שעל ראשו. הוא עבר מתלמיד לתלמיד וכל אחד בתורו נשאל על מעלליו המחתרתיים. כשהגיע לאסף הוא חלף על פניו בגיחוך, כי מי יצרף למחתרת נער מצומק, שקומתו כשל ילד המסרב לגדול. אסף הרכין ראשו במבוכה ולא ניסה לעמוד על זכויותיו. לפתע עמד על רגליו ובקולו הדק והגבוה פצח בהמנון לח"י, שאת מילותיו ואת לחנו כתב מפקד לח"י אברהם יאיר שטרן. עמדתי מופתע כשכל הכיתה הצטרפה אליו:
חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְּנוּ בְּלִי מַדִּים וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.
כֻּלָּנוּ גֻּיַּסְנוּ לְכָל הַחַיִּים, מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת.
הסתכלתי על שפתיו הדובבות של אדון מועלם, ולתדהמתי ראיתי ששפתיו נעות וקולו לא נשמע. לא ידעתי אם אדון מועלם הוא לוחם מחתרת בסתר, המנסה לגייס את תלמידיו לשורות המחתרת, או חלילה סוכן של המשטרה החשאית הבריטית המשלמת לו בעין יפה כדי שיסגיר תלמידים חשודים. עד מהרה הגעתי למסקנה שמי ששפתיו דובבות את המנון המחתרת לא יכול להיות סוכן של הבולשת.
ג
בבוקר שלמחרת הוכיתי בתדהמה. בדרכי לבית-ספר קראתי, כדרכי מדי בוקר, את כרוז לח"י שהנערים והנערות הדביקו בלילה. קראתי ולא האמנתי. הבלתי צפוי קרה. חמישה לוחמים צעירים נהרגו בהתפוצצות מחסן תחמושת של לח"י בירושלים. הם הופיעו בשמותיהם המחתרתיים: אריאלה, זמיר, כוכבה, מיכאל ועוזי. חברי לכיתה לחש לאוזני: "שמואל, שתדע לך, עוזי הוא כינויו המחתרתי של אסף שלנו. גם אסף המסכן נהרג בהתפוצצות."
לא האמנתי למשמע אוזניי – ילד שאוכל ארבה מטוגן ומצייץ מתגלה כלוחם מחתרת נסתר שנפל על משמרתו.
כל הכיתה הלכה אחרי ארונו של אסף וקוננה:
"יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן..."
אדון מועלם הספיד את תלמידו האהוב בקולו העמוק והדרמטי: "איבדנו את הטוב שבבנינו. במחנה לח"י בירושלים אורגנו יחידות קרב ואומנו לוחמים צעירים, ובהם ילדים. אסף, ובכינויו עוזי, נמנה עם הלוחמים הצעירים שהתאמנו לקראת המערכה על ירושלים. אסף התנדב לכל משימה. איש לא עמד בפני קסמו. גם אני המורה מועלם. אסף הילד נטל טומיגן שנגנב מהבריטים והשתתף בשמירה בלילות. הוא נקרא לעזור במחסן התחמושת שבמרתף הבניין והוא נענה מיד. לפתע התחוללה התפוצצות עזה שאיש לא יודע את סיבתה. חמישה צעירים נהרגו ובהם אסף-עוזי שלנו. תהי נשמתם צרורה בצרור החיים. ואתה אסף-עוזי שלנו, וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין."
נער שפניו רעולות כיוון את הטומיגן של אסף וירה צרור אל שמי התכלת לזכרו של אסף. כמו באותו היום הכיתה עברה לדום ושרה את המנון לח"י 'חיילים אלמונים'. הייתי מאובן. עכשיו הבנתי שאדון מועלם ידע זה מכבר שאסף אינו רק אוהב לאכול ארבה מטוגן ומתובל אלא הוא לוחם פעיל. לא אדע לעולם מי עוד מחבריי לכיתה היה לוחם מחתרת. לא אדע לעולם אם אדון מועלם עצמו היה חבר אצ"ל או לח"י.
מלחמת השחרור כבר היתה בעיצומה. נשמעו פיצוצים עזים של פגזי תותח שנחתו על השכונות הצפוניות של ירושלים. יריות צלפים הפילו חללים. צחנת פגרים ואבקת שרֵפה עמדו באוויר.
נעלם הארבה שבישר את המלחמה. ירושלים נלחמה על חייה.
בן-ציון יהושע
מנחם רהט
זה צריך להיגמר על הליטני
המכות הקשות שסופג החיזבאללה מידי צה"ל, נועדו לאפשר שובם של 60,000 העקורים לבתיהם בצפון. אך שקט של ממש, לא יושג ללא שליטה מלאה וקבועה של צה"ל עד הליטני, שהוא גבולה הטבעי האמיתי של ארץ ישראל,
זיכרון אישי: אביב 1978, ואני אז במדֵי לוחם צעיר בסיירת הנדסה קרבית של פיקוד צפון, מילואימ'ניק, מתרווח בנחת על גדתו הדרומית של נהר הליטני, ומתבונן בזרימתו המהירה, במימיו הצלולים כבדולח. היה זה זמן קצר לאחר שכוחות צה"ל הגיעו, ב'מבצע ליטני', אל קו המים, כמעט ללא כל התנגדות.
להיפך, תושבי הכפרים הפזורים בשטח שמדרום לליטני – שיעים וסונים, נוצרים ודרוזים –קיבלו את פני חיילי צה"ל בפתיתי אורז וסוכריות. אפילו חיבוקים ונשיקות היו שם. חגיגה של ידידות.
הכפריים נתנו לנו להבין שהם מברכים על בואו של צה"ל, ועל סילוק מחבלי הפתח', אשר שלטו אז בכוח הזרוע על השטח שמדרום לליטני והפכו אותו לפתח'לאנד.
גם הליטני קיבל את פני חיילי צה"ל בחיבה. הגדה הדרומית, שהיתה מרוצפת חלוקי נחל פראיים, אירחה משפחות מקומיות, וגם הן הפגינו גילויי תודה על ששוחררו מאימת הפתח'. המקומיים, שהתענגו על מטעמים שהביאו מן הבית, הציעו לישראלים כיבוד, כמחווה של ידידות. לשומרי הכשרות הגישו רק קוביות אבטיח צונן ופירות טריים.
היתה אווירה של פיקניק דו לאומי. חלק מהחיילים שהצטיידו מראש בבגד ים, זינקו אל המים הצוננים שנותרו צלולים למרות שבפינות מרוחקות עסקו נשים עמלניות בכביסת יד של אריגים שונים, בתוך מי הנהר. חלק מהחיילים נהגו כמותן וכיבסו מדים מאובקים. זה לא נראה אז כשירות מילואים של ממש. זה היה דומה יותר למחנה נופש.
היה זה כאמור בימי מבצע ליטני, שיזם ראש המשלה דאז מנחם בגין, בתגובה לפיגוע 'אוטובוס הדמים' שביצעו מחבלי הפתח' במרץ 1978, ושגבה מעם ישראל מחיר יקר, 35 הרוגים. המבצע נועד לטהר את כל אזור דרום לבנון, שבין הגבול עד לליטני, ממחבלי הפתח', ששלטו בו והתעמרו בתושבים המקומיים, מאז הגיעו אליו בעקבות סילוקם בידי המלך חוסיין מירדן בספטמבר השחור.
כעבור חודשים אחדים הסכימה ישראל לפנות כוחותיה ולחזור לגבול הבינלאומי, בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון שקראה לישראל לסגת אל הגבול הבינלאומי, 'הקו הכחול'. בתמורה ניתנו לה שתי 'ערבויות' מפוקפקות להמשך השקט: הקמת כוח יוניפי"ל בינלאומי מטעם האו"ם, שמעולם לא מילא מאז את שליחותו, והורדת צבא מיליציות נוצרי, צבא לבנון החופשית (שב-1983 שינה שמו ל'צבא דרום לבנון', צד"ל), שבראשו עמד רב סרן סאעד חדאד, נוצרי איש מארג'-עיון הלבנונית. בשיאם מנו כוחותיו 2,500 לוחמים, מהם 70% נוצרים מארונים, 10% מוסלמים סונים ו-20% דרוזים.
צד"ל שלט בשטח ביד רמה, בגיבויו ובתמיכתו הלוגיסטית והמוראלית של צה"ל, ומנע התבססות מחבלי הפתח' ברחבי האזור, וגם סיכל פעילות נגד ישראל, מה שעלה גם לו במחיר דמים לא פשוט – 660 חללים מאז נוסד עד לפירוקו בשנת 2000.
אבל צד"ל התקשה, למרות הגיבוי הישראלי הלוגיסטי, המקצועי והכלכלי, מול כוחות החיזבאללה הפרוֹ איראנים, שהחלו להתנגב לשטח. אלה, אם להודות על האמת, הציקו לצד"ל ולצה"ל גם יחד, עד להחלטת הבריחה מדרום לבנון של ממשלת אהוד ברק במאי 2000.
מאז הפך אזור דרום לבנון לשטח פסבדו ריבוני בלעדי של החיזבאללה, יציר כפיה של איראן, שהפכה אותו למוצב קדומני במלחמתה נגד ישראל. משטחי דרום הליטני הטרידו החיזבאללונים בירי שיטתי את צפון ישראל והפכו אותם לקרש קפיצה עתידי לכיבוש הגליל, בעיקר באמצעות מנהרות נוסח עזה (שבחסדי שמיים לא הופעלו ב-7 באוקטובר). ב-8 באוקטובר 2023 הצטרף החיזבאללה רשמית למלחמה נגד ישראל, מה שמאלץ את צה"ל לחזור לדרום לבנון במגמה לעקור ממנו את מחבלי החיזבאללה ולאפשר שובם לבתיהם של 60,000 הישראלים המפונים מישובי הצפון.
אולם, רבבות העקורים הללו לא יוכלו לשוב לבתיהם כל עוד תהיה לחיזבאללה דריסת רגל כלשהי במרחבים שמדרום לליטני. ההטרדות של החיזבאללה במאה הנוכחית ושל הפתח' במאה הקודמת מדרום לבנון, מוכיחים שצדקו גדולי התנועה הציונית, שראו בליטני את גבולה הצפוני של ישראל, וזה בדיוק מה שמתבקש כהיום הזה, וכתנאי לשובם של הפליטים בארצם.
אחרון מנהיגי הציונות שראו בליטני את גבולה הצפוני של המדינה היהודית היה לא אחר מאשר דוד בן גוריון, שכתב כבר ב-1920: "קנה-המידה היחיד, שאנו יכולים לשים לנו לקו [גבול] – הוא טבע הארץ וישובה… נהר הליטני, או כמו שהערביים קוראים לו נהר קסימיה, הוא הקו המבדיל בין שני חלקי הארץ. מדרום הנהר – הטבע של הארץ וצפיפות ישובה יותר קרובות לאלה של הגליל; מצפון הנהר – לאלה של הלבנון... גבול צפון של ארץ ישראל צריך אפוא להיות הנהר קסימיה."
עמדתו של בן גוריון לא נשענה רק על האופי הארצישראלי של האזור שמדרום לליטני. מבחינתו נחשב קו הגבול למוצר מלאכותי, לא טבעי לחלוטין, שנולד מחמת חלוקה שרירותית של הארץ בין בריטניה לצרפת, שתי המעצמות המנצחות בתום מלחמת העולם הראשונה. הראשונה נטלה את כל מה שמדרום לקו המלאכותי, והשנייה את כל מה שמצפון לו. אלא שקו זה אינו אלא פרי גחמה בריטית-צרפתית.
במלחמת השחרור שאותה ניהל בן גוריון, כבש צה"ל את השטח שעד הליטני, על 14 הכפרים השיעים שהיו בו אז, כמעט ללא התנגדות. אך לחציה של ועדת שביתת הנשק הישראלית-לבנונית החזירו את צה"ל לקו הבריטי-צרפתי. בן גוריון הירהר שוב בשנות החמישים להורות לצה"ל לתכנן כיבוש השטח, כדי לנצל את מי הליטני לצרכי ישראל, אך התוכנית נדחתה בלחץ המעצמות.
בן גוריון לא היה הראשון. קדמו לו חיים ויצמן, מנחם אוסישקין, נחום סוקולוב ואהרון אהרונסון, שהציגו ב-1919 בפני ועידת השלום בפריז, את הדרישה להכיר בליטני כגבולה הצפוני של המדינה העתידית. 'זוהי דרישה מינימלית הכרחית למימוש הבית היהודי הלאומי', הם אמרו. נשיא ארה"ב וודרו וילסון תמך בדרישה זו, אך לבסוף נקבע הגבול נקבע לאורך הקו המלאכותי הבריטי-צרפתי.
אולם גם הם לא חידשו דבר. כשנחלקה הארץ לשבטי ישראל, נחשב הליטני לגבול הצפוני של שבטי אשר ונפתלי, ובימי חז"ל היה הליטני קו הגבול הצפוני לעניין המצוות התלויות בארץ.
כיום, לאחר שהחיזבאללה נמחץ וקרס, נקרתה לידינו הזדמנות פז להעתיק את קו הגבול לליטני, וכך להבטיח שקט לצפון וגם להכאיב לאוייב בנקודה הכי רגישה, וללמדו לקח לעתיד, שהתגרות ביהודים פירושה אובדן טריטוריאלי בלתי הפיך.
מנחם רהט
זיכרון אישי: אביב 1978, ואני אז במדֵי לוחם צעיר בסיירת הנדסה קרבית של פיקוד צפון, מילואימ'ניק, מתרווח בנחת על גדתו הדרומית של נהר הליטני, ומתבונן בזרימתו המהירה, במימיו הצלולים כבדולח. היה זה זמן קצר לאחר שכוחות צה"ל הגיעו, ב'מבצע ליטני', אל קו המים, כמעט ללא כל התנגדות.
להיפך, תושבי הכפרים הפזורים בשטח שמדרום לליטני – שיעים וסונים, נוצרים ודרוזים –קיבלו את פני חיילי צה"ל בפתיתי אורז וסוכריות. אפילו חיבוקים ונשיקות היו שם. חגיגה של ידידות.
הכפריים נתנו לנו להבין שהם מברכים על בואו של צה"ל, ועל סילוק מחבלי הפתח', אשר שלטו אז בכוח הזרוע על השטח שמדרום לליטני והפכו אותו לפתח'לאנד.
גם הליטני קיבל את פני חיילי צה"ל בחיבה. הגדה הדרומית, שהיתה מרוצפת חלוקי נחל פראיים, אירחה משפחות מקומיות, וגם הן הפגינו גילויי תודה על ששוחררו מאימת הפתח'. המקומיים, שהתענגו על מטעמים שהביאו מן הבית, הציעו לישראלים כיבוד, כמחווה של ידידות. לשומרי הכשרות הגישו רק קוביות אבטיח צונן ופירות טריים.
היתה אווירה של פיקניק דו לאומי. חלק מהחיילים שהצטיידו מראש בבגד ים, זינקו אל המים הצוננים שנותרו צלולים למרות שבפינות מרוחקות עסקו נשים עמלניות בכביסת יד של אריגים שונים, בתוך מי הנהר. חלק מהחיילים נהגו כמותן וכיבסו מדים מאובקים. זה לא נראה אז כשירות מילואים של ממש. זה היה דומה יותר למחנה נופש.
היה זה כאמור בימי מבצע ליטני, שיזם ראש המשלה דאז מנחם בגין, בתגובה לפיגוע 'אוטובוס הדמים' שביצעו מחבלי הפתח' במרץ 1978, ושגבה מעם ישראל מחיר יקר, 35 הרוגים. המבצע נועד לטהר את כל אזור דרום לבנון, שבין הגבול עד לליטני, ממחבלי הפתח', ששלטו בו והתעמרו בתושבים המקומיים, מאז הגיעו אליו בעקבות סילוקם בידי המלך חוסיין מירדן בספטמבר השחור.
כעבור חודשים אחדים הסכימה ישראל לפנות כוחותיה ולחזור לגבול הבינלאומי, בעקבות החלטה 425 של מועצת הביטחון שקראה לישראל לסגת אל הגבול הבינלאומי, 'הקו הכחול'. בתמורה ניתנו לה שתי 'ערבויות' מפוקפקות להמשך השקט: הקמת כוח יוניפי"ל בינלאומי מטעם האו"ם, שמעולם לא מילא מאז את שליחותו, והורדת צבא מיליציות נוצרי, צבא לבנון החופשית (שב-1983 שינה שמו ל'צבא דרום לבנון', צד"ל), שבראשו עמד רב סרן סאעד חדאד, נוצרי איש מארג'-עיון הלבנונית. בשיאם מנו כוחותיו 2,500 לוחמים, מהם 70% נוצרים מארונים, 10% מוסלמים סונים ו-20% דרוזים.
צד"ל שלט בשטח ביד רמה, בגיבויו ובתמיכתו הלוגיסטית והמוראלית של צה"ל, ומנע התבססות מחבלי הפתח' ברחבי האזור, וגם סיכל פעילות נגד ישראל, מה שעלה גם לו במחיר דמים לא פשוט – 660 חללים מאז נוסד עד לפירוקו בשנת 2000.
אבל צד"ל התקשה, למרות הגיבוי הישראלי הלוגיסטי, המקצועי והכלכלי, מול כוחות החיזבאללה הפרוֹ איראנים, שהחלו להתנגב לשטח. אלה, אם להודות על האמת, הציקו לצד"ל ולצה"ל גם יחד, עד להחלטת הבריחה מדרום לבנון של ממשלת אהוד ברק במאי 2000.
מאז הפך אזור דרום לבנון לשטח פסבדו ריבוני בלעדי של החיזבאללה, יציר כפיה של איראן, שהפכה אותו למוצב קדומני במלחמתה נגד ישראל. משטחי דרום הליטני הטרידו החיזבאללונים בירי שיטתי את צפון ישראל והפכו אותם לקרש קפיצה עתידי לכיבוש הגליל, בעיקר באמצעות מנהרות נוסח עזה (שבחסדי שמיים לא הופעלו ב-7 באוקטובר). ב-8 באוקטובר 2023 הצטרף החיזבאללה רשמית למלחמה נגד ישראל, מה שמאלץ את צה"ל לחזור לדרום לבנון במגמה לעקור ממנו את מחבלי החיזבאללה ולאפשר שובם לבתיהם של 60,000 הישראלים המפונים מישובי הצפון.
אולם, רבבות העקורים הללו לא יוכלו לשוב לבתיהם כל עוד תהיה לחיזבאללה דריסת רגל כלשהי במרחבים שמדרום לליטני. ההטרדות של החיזבאללה במאה הנוכחית ושל הפתח' במאה הקודמת מדרום לבנון, מוכיחים שצדקו גדולי התנועה הציונית, שראו בליטני את גבולה הצפוני של ישראל, וזה בדיוק מה שמתבקש כהיום הזה, וכתנאי לשובם של הפליטים בארצם.
אחרון מנהיגי הציונות שראו בליטני את גבולה הצפוני של המדינה היהודית היה לא אחר מאשר דוד בן גוריון, שכתב כבר ב-1920: "קנה-המידה היחיד, שאנו יכולים לשים לנו לקו [גבול] – הוא טבע הארץ וישובה… נהר הליטני, או כמו שהערביים קוראים לו נהר קסימיה, הוא הקו המבדיל בין שני חלקי הארץ. מדרום הנהר – הטבע של הארץ וצפיפות ישובה יותר קרובות לאלה של הגליל; מצפון הנהר – לאלה של הלבנון... גבול צפון של ארץ ישראל צריך אפוא להיות הנהר קסימיה."
עמדתו של בן גוריון לא נשענה רק על האופי הארצישראלי של האזור שמדרום לליטני. מבחינתו נחשב קו הגבול למוצר מלאכותי, לא טבעי לחלוטין, שנולד מחמת חלוקה שרירותית של הארץ בין בריטניה לצרפת, שתי המעצמות המנצחות בתום מלחמת העולם הראשונה. הראשונה נטלה את כל מה שמדרום לקו המלאכותי, והשנייה את כל מה שמצפון לו. אלא שקו זה אינו אלא פרי גחמה בריטית-צרפתית.
במלחמת השחרור שאותה ניהל בן גוריון, כבש צה"ל את השטח שעד הליטני, על 14 הכפרים השיעים שהיו בו אז, כמעט ללא התנגדות. אך לחציה של ועדת שביתת הנשק הישראלית-לבנונית החזירו את צה"ל לקו הבריטי-צרפתי. בן גוריון הירהר שוב בשנות החמישים להורות לצה"ל לתכנן כיבוש השטח, כדי לנצל את מי הליטני לצרכי ישראל, אך התוכנית נדחתה בלחץ המעצמות.
בן גוריון לא היה הראשון. קדמו לו חיים ויצמן, מנחם אוסישקין, נחום סוקולוב ואהרון אהרונסון, שהציגו ב-1919 בפני ועידת השלום בפריז, את הדרישה להכיר בליטני כגבולה הצפוני של המדינה העתידית. 'זוהי דרישה מינימלית הכרחית למימוש הבית היהודי הלאומי', הם אמרו. נשיא ארה"ב וודרו וילסון תמך בדרישה זו, אך לבסוף נקבע הגבול נקבע לאורך הקו המלאכותי הבריטי-צרפתי.
אולם גם הם לא חידשו דבר. כשנחלקה הארץ לשבטי ישראל, נחשב הליטני לגבול הצפוני של שבטי אשר ונפתלי, ובימי חז"ל היה הליטני קו הגבול הצפוני לעניין המצוות התלויות בארץ.
כיום, לאחר שהחיזבאללה נמחץ וקרס, נקרתה לידינו הזדמנות פז להעתיק את קו הגבול לליטני, וכך להבטיח שקט לצפון וגם להכאיב לאוייב בנקודה הכי רגישה, וללמדו לקח לעתיד, שהתגרות ביהודים פירושה אובדן טריטוריאלי בלתי הפיך.
מנחם רהט
נעמן כהן
חאלד משעל:
"החמאס יקום מהעפר כמו עוף החול"
חאלד משעל, מבכירי החמאס מאז מותו של השיח אחמד יאסין ב-2004, התראיין היום (שלישי) לסוכנות הידיעות "רויטרס". משעל הגדיר את המלחמה עם ישראל כחלק מנרטיב רחב יותר שנפרש על פני כ-77 שנים. "ההיסטוריה הפלסטינית מורכבת ממחזוריות. אנחנו עוברים שלבים שבהם אנחנו מאבדים קדושים ואנו מאבדים חלק מהיכולות הצבאיות שלנו, אבל אז הרוח הפלסטינית עולה שוב, כמו עוף החול, בזכות אלוהים.
"איבדנו חלק מהתחמושת והנשק שלנו, אבל חמאס עדיין מגייס צעירים וממשיך לייצר חלק ניכר מהתחמושת והנשק שלו," אמר משעל. כיום, לאחר שלושים שנה בשירות החמאס, משעל מתפקד בעיקר כפנים הדיפלומטיים של הארגון. דבריו אלו נועדו להראות שהחמאס יילחם בכל הפסדיו, כך לפי אנליסטים במזרח התיכון.
משעל אמר שהוא לא רואה סיכוי לשלום בזמן שממשלת נתניהו בשלטון. לטענתו, ישראל מאשימה את חמאס, שאמנת היסוד שלו קוראת להשמדתה של ישראל, בכישלון הבטחת השלום. "כל עוד קיים הכיבוש הישראלי, האזור נשאר כפצצת זמן מתקתקת," אמר משעל.
https://www.maariv.co.il/news/military/Article-1138556
חאלד משעל צודק, אם ישראל תיסוג מעזה, מהפרימטר, ומציר פילדלפי, עוף החול החמאסי יקום מחדש. החמאס והג'יהאד ישקמו את כוחם והכול יחזור בשנית.
ראשית צריך לדאוג לחסל אותו הפעם בוודאות ולא בניסיון כושל עם רעל, אלא בצורה מוצלחת יותר.
התפכחות
Si vis pacem, para bellum
שלומי זיו (40) מהמושב אלקוש, עבד במסיבת הנובה כסדרן, וניסה לעזור למבלים שנפצעו עד שנלקח בשבי. הוא שוחרר מהשבי ע"י צה"ל. וזו התובנה שלו:
"דבר אחד השבי בעזה חיזק אצלי יותר מהכול – ההבנה והידיעה שהם לא רוצים שום שלום איתנו או לחיות לידנו או איתנו. המחבלים כל הזמן אמרו שהם רוצים את השמאל כי הוא מקרב אותם למטרה – השמדת המדינה. הם תמיד אמרו שפעם הבאה שהם יעשו 7/10 לא ייקחו שבויים אלה ירצחו את כולנו ושאנחנו מקקים. בבקשה תתעוררו."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=871010&forum=scoops1
https://x.com/shlomiziv86/status/1842129868240077212?t=U8jlYAW66cAPAJu9w1NjRw&s=19.x
החבֵרה יוכבד ליפשיץ שנחטפה והוחזרה מניר-עוז, ששאלה את סינואר למה עשיתם את זה דווקא לנו שתמכנו בכם? (ולא ליהודים אחרים) – עדיין מאמינה בשלום איתם. בעלה עדיין חטוף בעזה. בכל מקרה האמונה בשלום תלויה באימרה הרומית:
Si vis pacem, para bellum – הרוצה שלום ייכון למלחמה!
פיליסטיניזם ערבי ואיראני
ב-7 לאוקטובר 2024 יום השנה לטבח, קיבלתי את הסמס הבא:
Alert כמה זמן אתם מתכוונים להישאר במקלט? חזרו למדינות שלכם לפני שיהיה מאוחר מדי. Baneishmael
מסתבר שרבים רבים בארץ קיבלו את הסמס הזה שמוכיח לא את התיחכום של איראן או האקרים ערבים, אלא דווקא את הפיליסטיניות-הבורות שלהם בתורתם שלהם.
אללה – אלוהים הערבי-מוסלמי, אלוהיהם, אמר למלאך גבריאל שאמר למוחמד, שכל ארץ בני ישראל על שתי גדות הירדן שייכת רק לבני ישראל ולא לבני ישמעאל (קוראן סורה 7 פסוק 137) ואף הזהיר אותם לבל ייסוגו ממנה פן ילכו לאבדון. "משה אמר לבני עמו, בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחור פן תלכו לאבדון." (סורה 5 פסוק 20). האיראנים והערבים פשוט עושים צחוק מעצמם ומאלוהיהם. אין גבול לפיליסטיניות שלהם. אנחנו כמובן לא נחזור למדינות שלנו כי ישראל היא המדינה שלנו.
למרבה הצער אין אפשרות לענות לסמס הזה, אחרת הייתי עונה.
דוד הדה מוכיח את התיזה של היטלר
היהודי חסר השורשים הוא פרזיט על הפולק הגרמני
"משפחת צוויפלר," דרמה בת שישה פרקים שמשודרת בהוט, זכתה השנה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הסדרות של קאן. ב"וראייטי" הגדירו אותה כ"'יורשים' יהודית בגרמניה העכשווית" הסדרה היא מיקס של גרמנית, עברית, יידיש ואנגלית. בכיכובם של מייק בורשטיין, ומארק איווניר המגלם את חתנו.
יהודים שורדי שואה שנשארו בגרמניה, השתלבו בשוק השחור בפרנקפורט, הקימו עסקים ברובע החלונות האדומים של העיר, ופירנסו את משפחותיהם בזכות תעשיית המין השוקקת של האזור הזה. המשפחה שמככבת ב"משפחת צוויפלר" היא משפחה אמידה בפרנקפורט של 2016, שהפטריארך העומד בראשה (בגילומו של מייק בורשטיין) נטש בשלב מסוים את עסקיו בתעשיית המין בעיר, והשתמש בממון שצבר כדי להקים רשת משגשגת של מעדניות. הסדרה נפתחת בהחלטה שלו לסגור את העסק, למכור את המעדניות ולשלוח את ילדיו ונכדיו למצוא לעצמם אפיקי פרנסה אחרים. אבל המחאה המשפחתית לא מאחרת להגיע, וכמוה גם תזכורת לימים ההם ברובע החלונות האדומים, שטורדת את מנוחתו, ובנוסף הוא נסחט ע"י יהודי אחר שהיה שותפו בעבר לתעשיית המין ולרצח מישהו הקשור לתעשייה. הנכד הבכור מכיר כושית מהקריביים ונולד להם נכד, שמעלה את השאלה אם יעבור ברית או לא, ואת הקשר ליהדות. הסב מספר על אימו שמלה את בנה במו ידיה בליבו של מחנה השמדה נאצי. "אלפי שנים עשינו את זה, ואתה רוצה לעצור עכשיו?" הוא נוזף בו. בת אחרת בורחת לישראל וחוזרת לגרמניה.
יוצר הסדרה דוד הדה רואה ביהודים הפושעים בגרמניה "משהו מעצים": "בגרמניה," הוא אומר, "היחסים בין יהודים לגרמנים מאוד אמביוולנטיים, רבים לא מצליחים להבין בכלל כיצד יהודים נשארו לחיות בגרמניה, במדינה של פושעי המלחמה. אבל מבחינתי בהחלטה שלהם לחזור ולחיות בקרב הפושעים ולקחת מהם כל מה שהם צריכים כדי להמשיך בחייהם – אפילו אם זה היה כרוך בפעילות לא חוקית – היה דווקא משהו מעצים."
דוד הדה נולד בגרמניה וחי בברלין. כל הסבים והסבתות שלו היו ניצולי שואה. הוריה של אימו נפגשו בישראל אחרי המלחמה וירדו יחד לפולין ב-1949, ולאחר מות בעלה לקחה סבתו של הדה את ילדיה ועברה איתם לישראל. כאן הכירה אימו של הדה את אביו, אבל בסוף שנות ה-70 הם ירדו לגרמניה. "היה להם קשה פה והם החליטו שיהיה להם קל יותר להתפרנס שם," הוא מסביר, ומציין שגם מלחמת יום הכיפורים תרמה להחלטתם. סבו וסבתו מצד אביו לעומת זאת, היו גרמנים "מקוריים", כאלה שנולדו בגרמניה לפני המלחמה ונשארו בה אחריה. על עצמו הוא אומר: "אפילו שאני חי בגרמניה, אני לא מרגיש גרמני. אני גם לא מרגיש ישראלי ולא פולני. כך שלמעשה אני משומקום."
(נירית אנדרמן, "היוצר של 'משפחת צוויפלר': 'יהודים שהתעשרו מתעשיית המין בגרמניה זה עוד לא סוּפר,' "אל-ארצ'", 30.9.24).
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/2024-09-30/ty-article-magazine/.premium/00000192-3d8e-d823-abd2-7d8ea7990000
צפיתי בששת פרקי הסדרה. לעיתים היא משעשעת, אבל לרוב חשתי חוסר נחת. הסדרה מייצגת את הסטראוטיפים האנטישמיים על היהודים. אין פלא שהסדרה מצליחה בגרמניה.
דוד הדה הקוסופוליט, מוכיח בעצמו את התיזה של היטלר ב"מיין קאמפ", שהיהודי חסר השורשים הוא פרזיט על הפולק הגרמני, חי ממנו, ומנצל אותו.
זו לא הפעם הראשונה שנכתבת יצירה ספרותית על הקהילה היהודית בפרנקפורט לאחר השואה כקהילה של עולם תחתון ופושעים המנצלים את הפולק הגרמני.
הסרטן והמחזאי הגרמני האנטישמי, ריינר ורנר פאסבינדר כתב את המחזה "העיר, האשפה והמוות" על הקהילה היהודית בפרנקפורט. מדובר בדמות של איש נדל"ן יהודי שמבוססת על נרטיבים אנטישמיים. בשנת 1985, כשלוש שנים לאחר מותו, נעצרה העלאת מחזהו "העיר, האשפה והמוות" על ידי הקהילה היהודית בפרנקפורט עקב הנרטיבים האנטישמיים, אבל המחזה עלה במדינות אחרות, כולל בישראל, בסטודיו של יורם לוינשטיין ב-1999 והועלה בגרמניה רק בשנת 2012.
https://www.maariv.co.il/culture/movies/Article-589840
מה שבכל זאת מעניין הוא ההבדל בין דוד הדה שבכל זאת חש זיקה ליהדות, לבין בניה של נרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד, הפולקיסטים הגרמנים החדשים, שבהם היא מתנאה, שהצהירו שבגרמניה הם השתחררו סוף סוף מישראל ומהיהדות.
הסרטון האחרון של לוחם אגוז סרן איתן יצחק אוסטר ז"ל ית"ד
לפני שנפל בקרב בלבנון'
"משפחה יקרה, ג'.ק. צ'סטרטון אמר: 'לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו אלא באהבתו למה שעומד מאחוריו.'
"בתקופה האחרונה הסתובבתי ביישובים בצפון וראיתי את קריית שמונה, מטולה, משגב עם שהפכו לערי רפאים, הצפון כולו שרוף ונטוש, זה אחד הדברים שהיו לי הכי קשים.
"התכוננו הרבה, זה הערכים שגדלנו עליהם בבית, המשימה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אנחנו מוכנים, מגיעים חזקים, אני רואה את זה כזכות היסטורית, בעזרת ה' שזה ישפיע על הדורות הבאים כל האחיינים שלי שלא יצטרכו להתעסק עם הדברים האלה.
"אני מכיר ומודע לגודל האחריות שמונחת על כתפיי, ועל הלוחמים שנלחמים תחתיי, אין גאה ממני להיות חלק מהמשפחה ולהוביל קדימה לקראת הגשמת המשימות.
"זוהי הזדמנות להגיד לכם: שנה טובה אני אוהב אתכם מאוד, תכלה שנה וקללותיה, ותבוא השנה עלינו לטובה עם כל ברכותיה, מצטער שפגעתי השנה, אוהב אתכם מאוד מאוד מאוד, אתם תמיד איתי בלב, עד הניצחון, אוהב מאוד."
https://youtu.be/KulVCKTaiBI?si=K8q7ryFZ81pnCIfL
קשה שלא לדמוע מדבריו, ולהיזכר בדבריו של ברל יעקב כצנלסון ביזכור לחללי תל חי:
יזכּוֹר עם ישׂראל את הנשמוֹת הטהוֹרוֹת של בּניו וּבנוֹתיו:
שׁניאוּר שַׁפּוֹשׁנִיק, אהרֹן שֶֹר, דבוֹרָה דרַכלֶר, בּנימין מוּנטֶר, זאב שַֹרף, שׂרה צִ'יזִ'יק, יעקב טוֹקַר, יוֹסף טרוּמפֶּלדוֹר, הנאמנים והאמיצים, אנשי העבוֹדה והשלוֹם, אשר הלכוּ מאחרי המחרשה ויחָרפוּ נפשם על כּבוֹד ישׂראל ועל אדמת ישׂראל.
יזכּוֹר ישׂראל ויתבּרך בּזרעוֹ ויֶאבל על זיו העלוּמים וחמדת-הגבוּרה וּקדוּשת-הרצוֹן וּמסירוּת-הנפש אשר נספּוּ בּמערכה הכּבדה.
אַל ישקוֹט ואַל ינָחם ואַל יפוּג האבל עד בּוֹא יוֹם בּוֹ ישוּב ישׂראל וגָאַל אדמתוֹ השדוּדה.
אדר תר"פ.
https://benyehuda.org/read/3303
איתן יצחק אוסטר ז"ל, שבא ממשפחה דתית-לאומית, והיה לפני גיוסו מדריך נערץ בבני עקיבא מצטט לפני מותו את ג'ק טסטרטון.
מעולם לא שמעתי קודם על הגותו של גילברט קית' צ'סטרטון, שהיה עיתונאי, סופר, משורר, מחזאי, מאייר, מבקר, פילוסוף ותאולוג אנגלי. שקיבל על עצמו את הנצרות הקתולית, והפך לאחד מהוגי הדעות שנחלצו להגנת האמונה.
https://he.wikipedia.org/wiki/ג._ק._צ'סטרטון
האם תיאולוג אנגלי קתולי משמש מורה רוחני לבני עקיבא? ניסיתי לחפש את ההקשר לאימרה המובאת ממנו ולא הצלחתי למצוא.
מה פירוש "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו אלא באהבתו למה שעומד מאחוריו"? האם הגרמנים הנאצים לא היו לוחמים אמיתיים? האם מחבלי החמאס, הג'יהאד, והחיזבאללה אינם לוחמים אמיתיים בשל שנאתם את היהודים?
האם בדבריו יש הד למוסר הנוצרי (שמעולם לא קוים ע"י הנוצרים, אלא רק ע"י היהודים) של דברי ישו: "ואהבת את אויבך" (הדרשה על ההר מתי ה').
אחת ממצוות התורה היא: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא י"ט י"ז), אבל לא נאמר "לא תשנא את אויבך." הרמב"ם קבע כמצוות עשה "שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו ולשנוא אותו בכל עת ועת. ונעורר הנפשות במאמרים להילחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצווה ולא תיחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן." (עשה קפ"ט).
מסתבר שבניגוד לגינוי של קיצוניות בציונות הדתית, דווקא השומר הצעיר קיצוני יותר. מדריך "השומר הצעיר" המשורר אבא קובנר ניצול השואה שטבע את המושג "בל נלך כצאן לטבח," והיה קצין התרבות של חטיבת גבעתי, בקרבות הנגב במלחמת השחרור, כתב אז בפקודת יום:
"אל רתיעה, בנים: כלבי רצח – דינם דם! וככל שתיטיבו לדרוס כלבי דמים כן תעמיקו לאהוב את היפה, את הטוב, את החירות. ולא די, שנסו מותניים, בחורים: הנה הג'יפים שלנו יהיו מחר "סירות", כי בנחל נצעד, בנחל דמם של פולשים,"
נכון. הזכרנו קודם את ברל יעקב כצנלסון שטבע את המושג "טוהר הנשק". בכל קרב יש להימנע מפגיעה בחפים מפשע. אבל את הפושעים שנשבעו להשמידנו יש בהחלט לשנוא.
אהבת ישראל לפעמים מחייבת את שנאת האוייב הבא להשמידו.
"והילד הזה הוא אני"
יהודה אטלס מציע שלום לאיראנים
ליהודה אטלס יש רעיון איך לפתור את בעיתיה של ישראל במלחמה הנוכחית.
"הרשו לי, הקטן," כותב אטלס, "להציע הצעה קונסטרוקטיבית, שאולי תחסוך מאיתנו, מהם ומהאחרים מלחמה גדולה, יישובים חרבים, אחמהות שמבכות את ילדיהן ונשים את בעליהן. הרשו לי לחשוב מחוץ לקופסה.
"נעצור את התגמול והתגמול שכנגד, ונאמר לאיראנים כך: אנחנו מוכנים למחול לכם על 181 הפצצות האחרונות, ובעצם גם על מאות הטילים והכטב"מים שקדמו להן. והנה הצעה לדיל: אנחנו מוחלים לכם על כל אלה, ומבטיחים לא להיות נקמנים. לא נדליק לכם את הנפט ולא נכסח את הגרעין, ואולי כך נמנע מהעולם אסון גדול. תמורת הסליחה ושמיטת החובות אתם מתבקשים לעשות רק דבר אחד: להחזיר לנו את כל חטופינו, חיים ומתים.
"אתם הבעלבתים של חמאס, של חיזבאללה, וכל שאר ה'פרוקסים' ששילחתם בנו. אתם מספקים להם כסף ונשק ותחמושת ומוטיבציה לרדת עלינו ולהציק לנו. אז אם אתם האדונים, תוכלו ללחוץ, לאיים, לשלול סיוע, לשכנע. תנו לנו את האנשים שלנו, או את אלה ששרדו, ואנחנו נתעלם מעניין הטילים. תנו לנו את השבויים שלנו אפשר יהיה להסכים על התמורה בשבויים שלכם, יש בידינו אלפים. לא חבל שבחורים כל כך צעירים ויפים, שלנו ושלכם, נטמנים בבתי הקברות? אם הפלמים והוואלונים חיים אלה לצד אלה, והגרמנים והצרפתים וכל השאר, אולי זה סימן שכל התכתשות מגיעה בסוף לאיזשהוא הסדר. אז לא יפה שעה אחת קודם?"
(יהודה אטלס, "הצעה לעיסקת חליפין עם איראן", "אל-ארצ'", 7.10.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-07/ty-article-opinion/.premium/00000192-66a2-d8e5-a7d6-76eb7f070000
תודו זה רעיון גאוני – דיל עם איראן. אנחנו נאיים על איראן, הם ייבהלו ויורו לחמאס לשחרר את החטופים ויגיע שלום נצחי לאזורנו כמו בין הפלמים לוולונים, ובין הצרפתים לגרמנים שהשלום ביניהם בא רק לאחר כניעה ללא תנאי של הגרמנים.
אכן הילד יהודה אטלס מביא את השלום. חבל רק שהמציאות מורכבת יותר מעולם דמיוני של ילדים.
[אהוד: "הילד" יהודה אטלס לא יקרא את דבריך אלה כי הוא ביקש ממני כבר מזמן שלא אשלח לו את "חדשות בן עזר" שהן בעיניו עיתון פשיסטי].
יורים, מתעללים, צוחקים ומספרים לכל העולם – הלוואי עלינו
כתב/ת "הארץ", יוענה גונן מזועז/עת. "בסרטון הופך קרביים, שהופץ שלשום," היא-הוא כותב/ת, "נראה ישראלי במדים, כיפה וכפכפים, נושא 'דרשה' משועשעת על כלי המקדש בפני שלושה עצירים כפותים ומכוסי עיניים, שזרוקים על הקרקע מולו. סתם עוד תיעוד אגבי של התעללות בפלסטינים, אבל השימוש בלימוד תורה כדי להתעלל, וההתענגות הניכרת של המצולם והצלם מהשפלת אנשים חסרי ישע — באמת מזכירים אותן 'תקופות אפלות' מפורסמות שתמיד נזכרים בהן.
"בשנה האחרונה נדמה שהסרטונים האלה בכל מקום: חיילים מתעללים, בוזזים ומנפצים, והכול בחיוכים רחבים. בסוף השבוע שידרה רשת 'אל-ג'זירה' תחקיר מקיף על פשעי מלחמה שמבצע צה"ל בעזה, והוא גדוש בחומרים שפירסמו החיילים עצמם.
"רבים מהסרטונים מתרחשים בבתים פרטיים, שיושביהם ברחו מאימת הלחימה. חייל אחד מנפץ צלחות לצלילי מוזיקה יוונית, על רקע הכיתוב 'מהימים שמזכירים לך שלא סתם היית חודשים על מדים בבתים המסריחים של הערבים ה"לא מעורבים" האלה.' אחרים מנתצים טלוויזיות וארונות, משמידים מקררים ומוצרים בחנויות. חיילת לועגת לעציר אזוק שהשתין במכנסיים. לוחמים מצטלמים בחזיות של נשים שהפכו לפליטות, אולי נהרגו. אחד מהם מצלם כותונת לילה שמצא ומציין: 'תמיד אמרתי, הערביות הכי שרמוטות שיש.' בחלק מהמקרים הוסיפו התחקירנים של 'אל-ג'זירה' את שמות החיילים ואת יחידותיהם. הם אנשים רגילים, השכנים שלכם, הילדים שלכםץ"
(יוענה גונן, "יורים, מתעללים, צוחקים ומספרים לכל העולם," "אל-ארצ'", 8.10.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-08/ty-article-opinion/.highlight/00000192-67c4-ded3-a7bb-7fe738e20000
אכן המעשים הללו הם מאד מכוערים ויש לגנותם, אבל יוענה גונן שכח/ה לומר ש"הלוואי עלינו." הלוואי שמחבלי החמאס והג'יהאד היו רק מקריאים לישראלים קטעי קוראן, מנתצים טלוויזיות, ומצטלמים עם כותנת לילה במקום לרצוח, לאנוס ולשרוף.
נעמן כהן
חאלד משעל, מבכירי החמאס מאז מותו של השיח אחמד יאסין ב-2004, התראיין היום (שלישי) לסוכנות הידיעות "רויטרס". משעל הגדיר את המלחמה עם ישראל כחלק מנרטיב רחב יותר שנפרש על פני כ-77 שנים. "ההיסטוריה הפלסטינית מורכבת ממחזוריות. אנחנו עוברים שלבים שבהם אנחנו מאבדים קדושים ואנו מאבדים חלק מהיכולות הצבאיות שלנו, אבל אז הרוח הפלסטינית עולה שוב, כמו עוף החול, בזכות אלוהים.
"איבדנו חלק מהתחמושת והנשק שלנו, אבל חמאס עדיין מגייס צעירים וממשיך לייצר חלק ניכר מהתחמושת והנשק שלו," אמר משעל. כיום, לאחר שלושים שנה בשירות החמאס, משעל מתפקד בעיקר כפנים הדיפלומטיים של הארגון. דבריו אלו נועדו להראות שהחמאס יילחם בכל הפסדיו, כך לפי אנליסטים במזרח התיכון.
משעל אמר שהוא לא רואה סיכוי לשלום בזמן שממשלת נתניהו בשלטון. לטענתו, ישראל מאשימה את חמאס, שאמנת היסוד שלו קוראת להשמדתה של ישראל, בכישלון הבטחת השלום. "כל עוד קיים הכיבוש הישראלי, האזור נשאר כפצצת זמן מתקתקת," אמר משעל.
https://www.maariv.co.il/news/military/Article-1138556
חאלד משעל צודק, אם ישראל תיסוג מעזה, מהפרימטר, ומציר פילדלפי, עוף החול החמאסי יקום מחדש. החמאס והג'יהאד ישקמו את כוחם והכול יחזור בשנית.
ראשית צריך לדאוג לחסל אותו הפעם בוודאות ולא בניסיון כושל עם רעל, אלא בצורה מוצלחת יותר.
התפכחות
Si vis pacem, para bellum
שלומי זיו (40) מהמושב אלקוש, עבד במסיבת הנובה כסדרן, וניסה לעזור למבלים שנפצעו עד שנלקח בשבי. הוא שוחרר מהשבי ע"י צה"ל. וזו התובנה שלו:
"דבר אחד השבי בעזה חיזק אצלי יותר מהכול – ההבנה והידיעה שהם לא רוצים שום שלום איתנו או לחיות לידנו או איתנו. המחבלים כל הזמן אמרו שהם רוצים את השמאל כי הוא מקרב אותם למטרה – השמדת המדינה. הם תמיד אמרו שפעם הבאה שהם יעשו 7/10 לא ייקחו שבויים אלה ירצחו את כולנו ושאנחנו מקקים. בבקשה תתעוררו."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=871010&forum=scoops1
https://x.com/shlomiziv86/status/1842129868240077212?t=U8jlYAW66cAPAJu9w1NjRw&s=19.x
החבֵרה יוכבד ליפשיץ שנחטפה והוחזרה מניר-עוז, ששאלה את סינואר למה עשיתם את זה דווקא לנו שתמכנו בכם? (ולא ליהודים אחרים) – עדיין מאמינה בשלום איתם. בעלה עדיין חטוף בעזה. בכל מקרה האמונה בשלום תלויה באימרה הרומית:
Si vis pacem, para bellum – הרוצה שלום ייכון למלחמה!
פיליסטיניזם ערבי ואיראני
ב-7 לאוקטובר 2024 יום השנה לטבח, קיבלתי את הסמס הבא:
Alert כמה זמן אתם מתכוונים להישאר במקלט? חזרו למדינות שלכם לפני שיהיה מאוחר מדי. Baneishmael
מסתבר שרבים רבים בארץ קיבלו את הסמס הזה שמוכיח לא את התיחכום של איראן או האקרים ערבים, אלא דווקא את הפיליסטיניות-הבורות שלהם בתורתם שלהם.
אללה – אלוהים הערבי-מוסלמי, אלוהיהם, אמר למלאך גבריאל שאמר למוחמד, שכל ארץ בני ישראל על שתי גדות הירדן שייכת רק לבני ישראל ולא לבני ישמעאל (קוראן סורה 7 פסוק 137) ואף הזהיר אותם לבל ייסוגו ממנה פן ילכו לאבדון. "משה אמר לבני עמו, בני עמי, היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים, ואל תיסוגו אחור פן תלכו לאבדון." (סורה 5 פסוק 20). האיראנים והערבים פשוט עושים צחוק מעצמם ומאלוהיהם. אין גבול לפיליסטיניות שלהם. אנחנו כמובן לא נחזור למדינות שלנו כי ישראל היא המדינה שלנו.
למרבה הצער אין אפשרות לענות לסמס הזה, אחרת הייתי עונה.
דוד הדה מוכיח את התיזה של היטלר
היהודי חסר השורשים הוא פרזיט על הפולק הגרמני
"משפחת צוויפלר," דרמה בת שישה פרקים שמשודרת בהוט, זכתה השנה בפרס הסדרה הטובה ביותר בפסטיבל הסדרות של קאן. ב"וראייטי" הגדירו אותה כ"'יורשים' יהודית בגרמניה העכשווית" הסדרה היא מיקס של גרמנית, עברית, יידיש ואנגלית. בכיכובם של מייק בורשטיין, ומארק איווניר המגלם את חתנו.
יהודים שורדי שואה שנשארו בגרמניה, השתלבו בשוק השחור בפרנקפורט, הקימו עסקים ברובע החלונות האדומים של העיר, ופירנסו את משפחותיהם בזכות תעשיית המין השוקקת של האזור הזה. המשפחה שמככבת ב"משפחת צוויפלר" היא משפחה אמידה בפרנקפורט של 2016, שהפטריארך העומד בראשה (בגילומו של מייק בורשטיין) נטש בשלב מסוים את עסקיו בתעשיית המין בעיר, והשתמש בממון שצבר כדי להקים רשת משגשגת של מעדניות. הסדרה נפתחת בהחלטה שלו לסגור את העסק, למכור את המעדניות ולשלוח את ילדיו ונכדיו למצוא לעצמם אפיקי פרנסה אחרים. אבל המחאה המשפחתית לא מאחרת להגיע, וכמוה גם תזכורת לימים ההם ברובע החלונות האדומים, שטורדת את מנוחתו, ובנוסף הוא נסחט ע"י יהודי אחר שהיה שותפו בעבר לתעשיית המין ולרצח מישהו הקשור לתעשייה. הנכד הבכור מכיר כושית מהקריביים ונולד להם נכד, שמעלה את השאלה אם יעבור ברית או לא, ואת הקשר ליהדות. הסב מספר על אימו שמלה את בנה במו ידיה בליבו של מחנה השמדה נאצי. "אלפי שנים עשינו את זה, ואתה רוצה לעצור עכשיו?" הוא נוזף בו. בת אחרת בורחת לישראל וחוזרת לגרמניה.
יוצר הסדרה דוד הדה רואה ביהודים הפושעים בגרמניה "משהו מעצים": "בגרמניה," הוא אומר, "היחסים בין יהודים לגרמנים מאוד אמביוולנטיים, רבים לא מצליחים להבין בכלל כיצד יהודים נשארו לחיות בגרמניה, במדינה של פושעי המלחמה. אבל מבחינתי בהחלטה שלהם לחזור ולחיות בקרב הפושעים ולקחת מהם כל מה שהם צריכים כדי להמשיך בחייהם – אפילו אם זה היה כרוך בפעילות לא חוקית – היה דווקא משהו מעצים."
דוד הדה נולד בגרמניה וחי בברלין. כל הסבים והסבתות שלו היו ניצולי שואה. הוריה של אימו נפגשו בישראל אחרי המלחמה וירדו יחד לפולין ב-1949, ולאחר מות בעלה לקחה סבתו של הדה את ילדיה ועברה איתם לישראל. כאן הכירה אימו של הדה את אביו, אבל בסוף שנות ה-70 הם ירדו לגרמניה. "היה להם קשה פה והם החליטו שיהיה להם קל יותר להתפרנס שם," הוא מסביר, ומציין שגם מלחמת יום הכיפורים תרמה להחלטתם. סבו וסבתו מצד אביו לעומת זאת, היו גרמנים "מקוריים", כאלה שנולדו בגרמניה לפני המלחמה ונשארו בה אחריה. על עצמו הוא אומר: "אפילו שאני חי בגרמניה, אני לא מרגיש גרמני. אני גם לא מרגיש ישראלי ולא פולני. כך שלמעשה אני משומקום."
(נירית אנדרמן, "היוצר של 'משפחת צוויפלר': 'יהודים שהתעשרו מתעשיית המין בגרמניה זה עוד לא סוּפר,' "אל-ארצ'", 30.9.24).
https://www.haaretz.co.il/gallery/television/2024-09-30/ty-article-magazine/.premium/00000192-3d8e-d823-abd2-7d8ea7990000
צפיתי בששת פרקי הסדרה. לעיתים היא משעשעת, אבל לרוב חשתי חוסר נחת. הסדרה מייצגת את הסטראוטיפים האנטישמיים על היהודים. אין פלא שהסדרה מצליחה בגרמניה.
דוד הדה הקוסופוליט, מוכיח בעצמו את התיזה של היטלר ב"מיין קאמפ", שהיהודי חסר השורשים הוא פרזיט על הפולק הגרמני, חי ממנו, ומנצל אותו.
זו לא הפעם הראשונה שנכתבת יצירה ספרותית על הקהילה היהודית בפרנקפורט לאחר השואה כקהילה של עולם תחתון ופושעים המנצלים את הפולק הגרמני.
הסרטן והמחזאי הגרמני האנטישמי, ריינר ורנר פאסבינדר כתב את המחזה "העיר, האשפה והמוות" על הקהילה היהודית בפרנקפורט. מדובר בדמות של איש נדל"ן יהודי שמבוססת על נרטיבים אנטישמיים. בשנת 1985, כשלוש שנים לאחר מותו, נעצרה העלאת מחזהו "העיר, האשפה והמוות" על ידי הקהילה היהודית בפרנקפורט עקב הנרטיבים האנטישמיים, אבל המחזה עלה במדינות אחרות, כולל בישראל, בסטודיו של יורם לוינשטיין ב-1999 והועלה בגרמניה רק בשנת 2012.
https://www.maariv.co.il/culture/movies/Article-589840
מה שבכל זאת מעניין הוא ההבדל בין דוד הדה שבכל זאת חש זיקה ליהדות, לבין בניה של נרי רחל וייס-לבנה-הירשפלד, הפולקיסטים הגרמנים החדשים, שבהם היא מתנאה, שהצהירו שבגרמניה הם השתחררו סוף סוף מישראל ומהיהדות.
הסרטון האחרון של לוחם אגוז סרן איתן יצחק אוסטר ז"ל ית"ד
לפני שנפל בקרב בלבנון'
"משפחה יקרה, ג'.ק. צ'סטרטון אמר: 'לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו אלא באהבתו למה שעומד מאחוריו.'
"בתקופה האחרונה הסתובבתי ביישובים בצפון וראיתי את קריית שמונה, מטולה, משגב עם שהפכו לערי רפאים, הצפון כולו שרוף ונטוש, זה אחד הדברים שהיו לי הכי קשים.
"התכוננו הרבה, זה הערכים שגדלנו עליהם בבית, המשימה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון הביתה. אנחנו מוכנים, מגיעים חזקים, אני רואה את זה כזכות היסטורית, בעזרת ה' שזה ישפיע על הדורות הבאים כל האחיינים שלי שלא יצטרכו להתעסק עם הדברים האלה.
"אני מכיר ומודע לגודל האחריות שמונחת על כתפיי, ועל הלוחמים שנלחמים תחתיי, אין גאה ממני להיות חלק מהמשפחה ולהוביל קדימה לקראת הגשמת המשימות.
"זוהי הזדמנות להגיד לכם: שנה טובה אני אוהב אתכם מאוד, תכלה שנה וקללותיה, ותבוא השנה עלינו לטובה עם כל ברכותיה, מצטער שפגעתי השנה, אוהב אתכם מאוד מאוד מאוד, אתם תמיד איתי בלב, עד הניצחון, אוהב מאוד."
https://youtu.be/KulVCKTaiBI?si=K8q7ryFZ81pnCIfL
קשה שלא לדמוע מדבריו, ולהיזכר בדבריו של ברל יעקב כצנלסון ביזכור לחללי תל חי:
יזכּוֹר עם ישׂראל את הנשמוֹת הטהוֹרוֹת של בּניו וּבנוֹתיו:
שׁניאוּר שַׁפּוֹשׁנִיק, אהרֹן שֶֹר, דבוֹרָה דרַכלֶר, בּנימין מוּנטֶר, זאב שַֹרף, שׂרה צִ'יזִ'יק, יעקב טוֹקַר, יוֹסף טרוּמפֶּלדוֹר, הנאמנים והאמיצים, אנשי העבוֹדה והשלוֹם, אשר הלכוּ מאחרי המחרשה ויחָרפוּ נפשם על כּבוֹד ישׂראל ועל אדמת ישׂראל.
יזכּוֹר ישׂראל ויתבּרך בּזרעוֹ ויֶאבל על זיו העלוּמים וחמדת-הגבוּרה וּקדוּשת-הרצוֹן וּמסירוּת-הנפש אשר נספּוּ בּמערכה הכּבדה.
אַל ישקוֹט ואַל ינָחם ואַל יפוּג האבל עד בּוֹא יוֹם בּוֹ ישוּב ישׂראל וגָאַל אדמתוֹ השדוּדה.
אדר תר"פ.
https://benyehuda.org/read/3303
איתן יצחק אוסטר ז"ל, שבא ממשפחה דתית-לאומית, והיה לפני גיוסו מדריך נערץ בבני עקיבא מצטט לפני מותו את ג'ק טסטרטון.
מעולם לא שמעתי קודם על הגותו של גילברט קית' צ'סטרטון, שהיה עיתונאי, סופר, משורר, מחזאי, מאייר, מבקר, פילוסוף ותאולוג אנגלי. שקיבל על עצמו את הנצרות הקתולית, והפך לאחד מהוגי הדעות שנחלצו להגנת האמונה.
https://he.wikipedia.org/wiki/ג._ק._צ'סטרטון
האם תיאולוג אנגלי קתולי משמש מורה רוחני לבני עקיבא? ניסיתי לחפש את ההקשר לאימרה המובאת ממנו ולא הצלחתי למצוא.
מה פירוש "לוחם אמיתי נלחם לא בגלל שנאתו למי שעומד מולו אלא באהבתו למה שעומד מאחוריו"? האם הגרמנים הנאצים לא היו לוחמים אמיתיים? האם מחבלי החמאס, הג'יהאד, והחיזבאללה אינם לוחמים אמיתיים בשל שנאתם את היהודים?
האם בדבריו יש הד למוסר הנוצרי (שמעולם לא קוים ע"י הנוצרים, אלא רק ע"י היהודים) של דברי ישו: "ואהבת את אויבך" (הדרשה על ההר מתי ה').
אחת ממצוות התורה היא: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא י"ט י"ז), אבל לא נאמר "לא תשנא את אויבך." הרמב"ם קבע כמצוות עשה "שציוונו לזכור מה שעשה לנו עמלק בהקדימו להרע לנו ולשנוא אותו בכל עת ועת. ונעורר הנפשות במאמרים להילחם בו ונזרז העם לשנוא אותו עד שלא תשכח המצווה ולא תיחלש שנאתו ותחסר מהנפשות עם אורך הזמן." (עשה קפ"ט).
מסתבר שבניגוד לגינוי של קיצוניות בציונות הדתית, דווקא השומר הצעיר קיצוני יותר. מדריך "השומר הצעיר" המשורר אבא קובנר ניצול השואה שטבע את המושג "בל נלך כצאן לטבח," והיה קצין התרבות של חטיבת גבעתי, בקרבות הנגב במלחמת השחרור, כתב אז בפקודת יום:
"אל רתיעה, בנים: כלבי רצח – דינם דם! וככל שתיטיבו לדרוס כלבי דמים כן תעמיקו לאהוב את היפה, את הטוב, את החירות. ולא די, שנסו מותניים, בחורים: הנה הג'יפים שלנו יהיו מחר "סירות", כי בנחל נצעד, בנחל דמם של פולשים,"
נכון. הזכרנו קודם את ברל יעקב כצנלסון שטבע את המושג "טוהר הנשק". בכל קרב יש להימנע מפגיעה בחפים מפשע. אבל את הפושעים שנשבעו להשמידנו יש בהחלט לשנוא.
אהבת ישראל לפעמים מחייבת את שנאת האוייב הבא להשמידו.
"והילד הזה הוא אני"
יהודה אטלס מציע שלום לאיראנים
ליהודה אטלס יש רעיון איך לפתור את בעיתיה של ישראל במלחמה הנוכחית.
"הרשו לי, הקטן," כותב אטלס, "להציע הצעה קונסטרוקטיבית, שאולי תחסוך מאיתנו, מהם ומהאחרים מלחמה גדולה, יישובים חרבים, אחמהות שמבכות את ילדיהן ונשים את בעליהן. הרשו לי לחשוב מחוץ לקופסה.
"נעצור את התגמול והתגמול שכנגד, ונאמר לאיראנים כך: אנחנו מוכנים למחול לכם על 181 הפצצות האחרונות, ובעצם גם על מאות הטילים והכטב"מים שקדמו להן. והנה הצעה לדיל: אנחנו מוחלים לכם על כל אלה, ומבטיחים לא להיות נקמנים. לא נדליק לכם את הנפט ולא נכסח את הגרעין, ואולי כך נמנע מהעולם אסון גדול. תמורת הסליחה ושמיטת החובות אתם מתבקשים לעשות רק דבר אחד: להחזיר לנו את כל חטופינו, חיים ומתים.
"אתם הבעלבתים של חמאס, של חיזבאללה, וכל שאר ה'פרוקסים' ששילחתם בנו. אתם מספקים להם כסף ונשק ותחמושת ומוטיבציה לרדת עלינו ולהציק לנו. אז אם אתם האדונים, תוכלו ללחוץ, לאיים, לשלול סיוע, לשכנע. תנו לנו את האנשים שלנו, או את אלה ששרדו, ואנחנו נתעלם מעניין הטילים. תנו לנו את השבויים שלנו אפשר יהיה להסכים על התמורה בשבויים שלכם, יש בידינו אלפים. לא חבל שבחורים כל כך צעירים ויפים, שלנו ושלכם, נטמנים בבתי הקברות? אם הפלמים והוואלונים חיים אלה לצד אלה, והגרמנים והצרפתים וכל השאר, אולי זה סימן שכל התכתשות מגיעה בסוף לאיזשהוא הסדר. אז לא יפה שעה אחת קודם?"
(יהודה אטלס, "הצעה לעיסקת חליפין עם איראן", "אל-ארצ'", 7.10.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-07/ty-article-opinion/.premium/00000192-66a2-d8e5-a7d6-76eb7f070000
תודו זה רעיון גאוני – דיל עם איראן. אנחנו נאיים על איראן, הם ייבהלו ויורו לחמאס לשחרר את החטופים ויגיע שלום נצחי לאזורנו כמו בין הפלמים לוולונים, ובין הצרפתים לגרמנים שהשלום ביניהם בא רק לאחר כניעה ללא תנאי של הגרמנים.
אכן הילד יהודה אטלס מביא את השלום. חבל רק שהמציאות מורכבת יותר מעולם דמיוני של ילדים.
[אהוד: "הילד" יהודה אטלס לא יקרא את דבריך אלה כי הוא ביקש ממני כבר מזמן שלא אשלח לו את "חדשות בן עזר" שהן בעיניו עיתון פשיסטי].
יורים, מתעללים, צוחקים ומספרים לכל העולם – הלוואי עלינו
כתב/ת "הארץ", יוענה גונן מזועז/עת. "בסרטון הופך קרביים, שהופץ שלשום," היא-הוא כותב/ת, "נראה ישראלי במדים, כיפה וכפכפים, נושא 'דרשה' משועשעת על כלי המקדש בפני שלושה עצירים כפותים ומכוסי עיניים, שזרוקים על הקרקע מולו. סתם עוד תיעוד אגבי של התעללות בפלסטינים, אבל השימוש בלימוד תורה כדי להתעלל, וההתענגות הניכרת של המצולם והצלם מהשפלת אנשים חסרי ישע — באמת מזכירים אותן 'תקופות אפלות' מפורסמות שתמיד נזכרים בהן.
"בשנה האחרונה נדמה שהסרטונים האלה בכל מקום: חיילים מתעללים, בוזזים ומנפצים, והכול בחיוכים רחבים. בסוף השבוע שידרה רשת 'אל-ג'זירה' תחקיר מקיף על פשעי מלחמה שמבצע צה"ל בעזה, והוא גדוש בחומרים שפירסמו החיילים עצמם.
"רבים מהסרטונים מתרחשים בבתים פרטיים, שיושביהם ברחו מאימת הלחימה. חייל אחד מנפץ צלחות לצלילי מוזיקה יוונית, על רקע הכיתוב 'מהימים שמזכירים לך שלא סתם היית חודשים על מדים בבתים המסריחים של הערבים ה"לא מעורבים" האלה.' אחרים מנתצים טלוויזיות וארונות, משמידים מקררים ומוצרים בחנויות. חיילת לועגת לעציר אזוק שהשתין במכנסיים. לוחמים מצטלמים בחזיות של נשים שהפכו לפליטות, אולי נהרגו. אחד מהם מצלם כותונת לילה שמצא ומציין: 'תמיד אמרתי, הערביות הכי שרמוטות שיש.' בחלק מהמקרים הוסיפו התחקירנים של 'אל-ג'זירה' את שמות החיילים ואת יחידותיהם. הם אנשים רגילים, השכנים שלכם, הילדים שלכםץ"
(יוענה גונן, "יורים, מתעללים, צוחקים ומספרים לכל העולם," "אל-ארצ'", 8.10.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-08/ty-article-opinion/.highlight/00000192-67c4-ded3-a7bb-7fe738e20000
אכן המעשים הללו הם מאד מכוערים ויש לגנותם, אבל יוענה גונן שכח/ה לומר ש"הלוואי עלינו." הלוואי שמחבלי החמאס והג'יהאד היו רק מקריאים לישראלים קטעי קוראן, מנתצים טלוויזיות, ומצטלמים עם כותנת לילה במקום לרצוח, לאנוס ולשרוף.
נעמן כהן
יורם אטינגר
מלחמת ישראל בחיזבאללה ובחמאס
תורמת לביטחון ולכלכלת ארה"ב
פורסם לראשונה ב"מעריב" מיום 9 באוקטובר 2024.
מלחמת ישראל בחיזבאללה, חמאס, החות'ים ופטרונם האיראני מדגישה את ישראל כמכפלן-עוצמה עבור ארה"ב, ואת שיתופי הפעולה המעניקים לארה"ב תשואה רבה יותר מהיקף סיוע החוץ האמריקאי לישראל.
לדוגמא, ישראל נלחמת בחיזבאללה שהוא – כמו פטרונו האיראני – מוקד עולמי של טרור, הברחות סמים והלבנת-הון אנטי אמריקאים; הפעלת תאי טרור בארה"ב; תקיפת יעדים אמריקאים ברחבי העולם; שיתוף פעולה עם ברוני סמים באמריקה הלטינית; אימון טרוריסטים במחנות אמונים באמריקה הלטינית; הלבנת הון למימון טרור בהיקף של מיליארדי דולרים; ופעילות להפלת משטרים פרו-אמריקאים באפריקה ובמזרח התיכון (ובמיוחד ירדן, סעודיה, איחוד האמירויות, בחרין, כווית, מצרים ומרוקו). חיזבאללה רואה בישראל מוצב קדמי וקו הגנה ראשון של ארה"ב במזרח התיכון.
איראן, חיזבאללה ו"האחים המוסלמים" מהווים איום קיומי ומיידי על כל המשטרים הערביים הפרו-אמריקאים, המתוסכלים ממדיניותה הפייסנית של ארה"ב כלפי איראן וגרורותיה, ותגובתה הרופסת לתקיפת מתקני ארה"ב במזרח התיכון ולשיבוש השיט בים האדום. לכן, הם רואים בכוח ההרתעה הישראלי מרכיב חשוב של ביטחונם הלאומי, וגורם מרכזי בהתקרבותם הביטחונית, המסחרית והמדינית (כגון "הסכמי אברהם") לישראל. מכאן גם תקוותם להמשך ההתנערות הצבאית של ישראל מול חמאס, חיזבאללה, החות'ים ואיראן, המשקמת את כוח ההרתעה הישראלי שהתרסק(!) ב-7 לאוקטובר 2023. המשטרים הערבים הפרו-אמריקאים חוששים שכישלון ישראלי להשמדת התשתיות הצבאיות של חמאס וחיזבאללה, יעניק רוח גבית לטרור האסלאמי, המהווה מאכלת על צווארם ואיום על אספקת נפט למערב.
מלחמתה הרב-זירתית של ישראל מחייבת עצימות חסרת-תקדים בפעילות חיל האוויר בעזה, לבנון, סוריה, תימן ואיראן, המניבה שפע לקחים מבצעיים ותחזוקתיים של מטוסי –
F-35 F-16 F-15
– ומסוקי "סיקורסקי" האמריקאים, המועברים באופן שוטף לתעשייה הביטחונית ולחיל האוויר בארה"ב. ישראל מתפקדת כמרכז מחקר ופיתוח בתנאי-קרב של התעשייה הביטחונית וצבא ארה"ב, כפי שהיא פועלת בשוק האזרחי לגבי 250 ענקי הייטק מארה"ב – כגון אינטל, מיקרוסופט, גוגל, IBM, HP ו"פייסבוק" – שהקימו מרכזי מחקר ופיתוח בישראל.
לקחי חיל האוויר הישראלי משדרגים את המטוסים והמסוקים, חוסכים לארה"ב 20-10 שנות מחקר ופיתוח (מיליארדי דולרים), משדרגים את תחרותיות המטוסים האמריקאים ומביאים להגדלת היצוא (מיליארדי דולרים) ולהרחבת בסיס התעסוקה של התעשייה הביטחונית (המעסיקה כ-3.5 מיליון עובדים בנוסף לקבלני משנה). הלקחים גם משפרים את שיטות האימונים ותורות הלחימה של טייסי הקרב האמריקאים, הממעטים להתנסות במשימות מבצעיות.
צה"ל משתמש במאות מערכות לחימה אמריקאיות, ומביא לאלפי לקחים מבצעיים המהווים מכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודיים לתעשייה ולצבא ארה"ב.
עצימות השימוש במטוסי ומסוקי חיל האוויר מחייבת חדשנות בכל הקשור לתחזוקת ולשיפוץ מנועי המטוסים ולהבי המסוקים, כדי להימנע מתקלות מבצעיות ובטיחותיות והשבתת מטוסים ומסוקים, וכדי להאריך את תוחלת חיי המערכות. החדשנות מביאה לצמצום הוצאות התחזוקה, ובהדרגה נמסרת ליצרניות האמריקאיות ולחיל האוויר האמריקאי.
מלחמת ישראל בחמאס הביאה למאגר מודיעין אדיר על תשתיות, ארגון ופעילות הטרור האסלאמי, שחלקו – המועבר לארה"ב – עוסק ביעדים אמריקאים במזרח התיכון ובארה"ב. שיתוף פעולה זה עקבי עם הערכת הסנטור הדמוקרטי דניאל אינוייה, שהיה יו"ר וועדת ההקצבות וועדת המודיעין, שהיקף המודיעין המגיע לארה"ב מישראל עולה על היקף המודיעין המתקבל מכל מדינות נאט"ו.
הגנרל ג'ורג' קיגן שהיה ראש אגף המודיעין של חיל האוויר האמריקאי, הוסיף שאילו ארה"ב היתה צריכה להשיג בעצמה את המודיעין המתקבל מישראל – על מערכות נשק זרות ואיום הטרור – הייתה צריכה להקים עוד ארבע סוכנויות ביון..(CIA)
ראש ה FBI-ביקר בישראל בפברואר 2024 כדי להפיק לקחים מהתמודדות ישראל עם השלכות טרור ה-7 לאוקטובר, המהווה (לדבריו) מקור השראה לפעילות טרור נתמכת-איראן ברחבי העולם ועל אדמת ארה"ב.
ביקורים דומים ב"מעבדה בתנאי קרב" הישראלית מתקיימים ע"י מומחים אמריקאים למלחמה בשטח בנוי ולהפעלת יחידות צבא ומשטרה מיוחדות. כך גם היה בעקבות כל מלחמה (כמו 1967 ו-1973) וגל טרור (כמו שתי האינתיפאדות), כאשר מומחים מארה"ב הגיעו לישראל, וחזרו עם שפע תובנות ועובדות שהעשירו את התעשייה הביטחונית ואת זרועות הצבא בארה"ב.
המלחמה הנוכחית חושפת את ישראל בפני אתגרים חסרי תקדים – והביאה לשיפורים חסרי תקדים – בהגנה רב-שכבתית מפני רקטות וטילים, הכוללת גילוי, מעקב, ירוט והשמדה. ב-1985 נחתם הסכם לשיתוף פעולה עם "הסוכנות להגנה מפני טילים" של ארה"ב, המשקיעה את רוב המימון, נהנית מפירות הניסיון של "המרכז למחקר ופיתוח הישראלי בתנאי קרב", ומייצרת את רוב החומרה של מערכות ההגנה נגד טילים.
העובדות לעיל, ורבות נוספות, חושפות את מאות אחוזי התשואה שמקבלת ארה"ב מהשקעתה השנתית בישראל – הנקראת בטעות "סיוע חוץ" – התורמת לכביש הדו-סטרי, המאפיין את שיתוף הפעולה בין השתיים בעמידה בפני אתגרים משותפים, כולל איום הטרור האסלאמי.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* בנדה: אני ממשיך להתפעל מהנחישות, העמידות, והחריצות שלך. אתה באמת בנוי מחומרים טובים. שיהיה לך מזל ושתמשיך כך!
* אהוד: בחודש ספטמבר 1940, במלאת שנה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, צרו המוני אנגלים נלהבים תומכי היטלר על משכנו של ראש ממשלתם וינסטון צ'רצ'יל בדאונינג סטריט 10 בלונדון בתביעה להדיח אותו וללכת לבחירות חדשות – בגלל אחריותו לפרוץ המלחמה עם גרמניה הנאצית, לאי הקמת ועדת חקירה ממלכתית למחדל של פרוץ המלחמה הזו, לתבוסה של בריטניה בדנקירק ולאחריותו להפקרת השבויים הבריטיים שנפלו בידי גרמניה הנאצית!
המפגינים האלה זכו לתמיכה נלהבת מצד התקשורת הבריטית האנטי-בריטית, ובאחד מעיתוני השערוריות הלונדוניים אף דווח כי סקוטלנד-יארד פתח בחקירה חשאית אם הסיגרים שצ'רצ'יל מעשן ניקנו בכספו או ניתנו לו כשוחד מצד חוגים אנטי נאציים!
* האם נכונה השמועה כי עיתון "הארץ" שלח בקשה דחופה למדינה גדולה במזרח התיכון לשלוח לו בדחיפות באמצעות מדינה שלישית משלוח חדש של רעל כי חבית הרעל של העיתון כבר עומדת להתרוקן?
אהוד בן עזר
האימפריה היהודית בוכה
הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה
אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם
וְאִשָּׁה לְאִשָּׁה זָרָה בָּרְחוֹב
מְשַׁדֶּרֶת מַהֲדוּרָה שֶׁל חֲדָשׁוֹת מִבַּעַד
לַעֲרָפֶל שֶׁל קְרָב רָחוֹק, מַבָּט קָרוּעַ –
מִי מֵת לָךְ וּמִי נֶעֱדָר?
מִי מֵת וּמִי לָךְ נִשְׁאָר?
הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה
אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם
דָּוִד וְגָלְיָת בְּטַנְקִים שֶׁל עֶצֶב
בְּדוֹקְטְרִינָה סוֹבְיֶטִית וּבְיֵאוּשׁ מִזְרָחִי
שׁוֹבְרִים עֲצָמוֹת בְּלֵב אֶרֶץ גֹּשֶׁן –
יֵשׁ פָּסוּק בַּתַּנַ"ךְ לְכָל חֶבֶל אֶרֶץ חָדָשׁ
וּשֵׁמוֹת לַנּוֹפְלִים בִּשְׁעָרָיו.
הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה
אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם
אִשָּׁה לְבַדָּהּ כּוֹרַעַת לָלֶדֶת
חוֹתְכִים בָּה צִירֵי הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה
גּוֹרָלָהּ מִתְקָרֵב בִּמְהִירוּת עַל-קוֹלִית
נוֹשֵׂא רָאשֵׁי-חֵץ שֶׁל חֶמְלָה –
יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר
אִמָּא עֲרִירִית וּקְשׁוּחָה.
הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה
אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם
שִׁכְבָה דַּקָּה שֶׁל יְהוּדִים נִמְרַחַת
עַל פְּנֵי חוֹלוֹת מִדְבָּר וָנֶפְט –
נִצָּחוֹן וּתְבוּסָה, הַפְסָקַת אֵשׁ מִזְרָחִית
אֲדֻמּוֹת עֵינֵיהֶם שֶׁל יַלְדֵי דּוֹר תש"ח
שַׁבְנוּ אֲלֵיכֶם, פִּיתוֹם וְרַעְמְסֵס –
בְּמִלְחֶמֶת עֲשָׂרָה בְּרַמַדָאן.
אוקטובר 1973
צנום, גאה וללא אשליות
כְּשֶׁהָיָה בֶּן עֶשְׂרִים כְּבָר הָיוּ בְּנֵי שְׁלוֹשִׁים
זְקֵנִים בְּעֵינָיו כִּי הָיוּ מְשֻׁחְרָרִים
מִשֵּׁרוּת קְרָבִי וְהוּא חָלַם עַל הַגִּיל
הַזֶּה וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים אָמְרוּ לוֹ –
אַתָּה עוֹד צָעִיר, אֲנַחְנוּ מְשַׁחְרְרִים
עַכְשָׁיו רַק בְּנֵי אַרְבָּעִים וְהוּא חָלַם
לְהִזְדַּקֵּן בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה סוֹף-סוֹף
בֶּן אַרְבָּעִים אָמְרוּ לוֹ – הַצָּבָא
מְאַפְשֵׁר גַּם לִבְנֵי אַרְבָּעִים לְהִסְתַּעֵר
בַּקְּרָב, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִרְגִּישׁ עַצְמוֹ
תָּמִיד צָעִיר בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה
בֶּן חֲמִשִּׁים אָמְרוּ לוֹ – אוֹתְךָ
נַעֲבִיר לְהָגָ"א וְתִתְאַמֵּן בְּכִבּוּי-שְׂרֵפוֹת
וּבֵינְתַיִם נִקַּח אֶת בִּנְךָ הָרִאשׁוֹן
וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שִׁשִּׁים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ
לְהִתְנַדֵּב לַמִּשְׁמָר הָאֶזְרָחִי וְלָקְחוּ
גַּם אֶת בְּנוֹ הַשֵּׁנִי וּכְשֶׁהָיָה
בֶּן שִׁבְעִים נוֹתַר עִם סֶרֶט עַל
זְרוֹעַ, רוֹבֶה וָנֶכֶד...
נובמבר 1975
מתוך "יעזרה אלוהים לפנות בוקר", 2005. שירים 1955-1995.
אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם
וְאִשָּׁה לְאִשָּׁה זָרָה בָּרְחוֹב
מְשַׁדֶּרֶת מַהֲדוּרָה שֶׁל חֲדָשׁוֹת מִבַּעַד
לַעֲרָפֶל שֶׁל קְרָב רָחוֹק, מַבָּט קָרוּעַ –
מִי מֵת לָךְ וּמִי נֶעֱדָר?
מִי מֵת וּמִי לָךְ נִשְׁאָר?
הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה
אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם
דָּוִד וְגָלְיָת בְּטַנְקִים שֶׁל עֶצֶב
בְּדוֹקְטְרִינָה סוֹבְיֶטִית וּבְיֵאוּשׁ מִזְרָחִי
שׁוֹבְרִים עֲצָמוֹת בְּלֵב אֶרֶץ גֹּשֶׁן –
יֵשׁ פָּסוּק בַּתַּנַ"ךְ לְכָל חֶבֶל אֶרֶץ חָדָשׁ
וּשֵׁמוֹת לַנּוֹפְלִים בִּשְׁעָרָיו.
הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה
אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם
אִשָּׁה לְבַדָּהּ כּוֹרַעַת לָלֶדֶת
חוֹתְכִים בָּה צִירֵי הַמִּלְחָמָה הַבָּאָה
גּוֹרָלָהּ מִתְקָרֵב בִּמְהִירוּת עַל-קוֹלִית
נוֹשֵׂא רָאשֵׁי-חֵץ שֶׁל חֶמְלָה –
יַעְזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר
אִמָּא עֲרִירִית וּקְשׁוּחָה.
הָאִימְפֶּרְיָה הַיְּהוּדִית בּוֹכָה
אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שְׁלֵמָה שׁוֹתֶתֶת דַּם
שִׁכְבָה דַּקָּה שֶׁל יְהוּדִים נִמְרַחַת
עַל פְּנֵי חוֹלוֹת מִדְבָּר וָנֶפְט –
נִצָּחוֹן וּתְבוּסָה, הַפְסָקַת אֵשׁ מִזְרָחִית
אֲדֻמּוֹת עֵינֵיהֶם שֶׁל יַלְדֵי דּוֹר תש"ח
שַׁבְנוּ אֲלֵיכֶם, פִּיתוֹם וְרַעְמְסֵס –
בְּמִלְחֶמֶת עֲשָׂרָה בְּרַמַדָאן.
אוקטובר 1973
צנום, גאה וללא אשליות
כְּשֶׁהָיָה בֶּן עֶשְׂרִים כְּבָר הָיוּ בְּנֵי שְׁלוֹשִׁים
זְקֵנִים בְּעֵינָיו כִּי הָיוּ מְשֻׁחְרָרִים
מִשֵּׁרוּת קְרָבִי וְהוּא חָלַם עַל הַגִּיל
הַזֶּה וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שְׁלוֹשִׁים אָמְרוּ לוֹ –
אַתָּה עוֹד צָעִיר, אֲנַחְנוּ מְשַׁחְרְרִים
עַכְשָׁיו רַק בְּנֵי אַרְבָּעִים וְהוּא חָלַם
לְהִזְדַּקֵּן בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה סוֹף-סוֹף
בֶּן אַרְבָּעִים אָמְרוּ לוֹ – הַצָּבָא
מְאַפְשֵׁר גַּם לִבְנֵי אַרְבָּעִים לְהִסְתַּעֵר
בַּקְּרָב, זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִרְגִּישׁ עַצְמוֹ
תָּמִיד צָעִיר בְּעֶשֶׂר שָׁנִים וּכְשֶׁהָיָה
בֶּן חֲמִשִּׁים אָמְרוּ לוֹ – אוֹתְךָ
נַעֲבִיר לְהָגָ"א וְתִתְאַמֵּן בְּכִבּוּי-שְׂרֵפוֹת
וּבֵינְתַיִם נִקַּח אֶת בִּנְךָ הָרִאשׁוֹן
וּכְשֶׁהָיָה בֶּן שִׁשִּׁים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ
לְהִתְנַדֵּב לַמִּשְׁמָר הָאֶזְרָחִי וְלָקְחוּ
גַּם אֶת בְּנוֹ הַשֵּׁנִי וּכְשֶׁהָיָה
בֶּן שִׁבְעִים נוֹתַר עִם סֶרֶט עַל
זְרוֹעַ, רוֹבֶה וָנֶכֶד...
נובמבר 1975
מתוך "יעזרה אלוהים לפנות בוקר", 2005. שירים 1955-1995.
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
בשנת 2021 נמכרו 648 עותקים של הספר
בשנת 2022 נמכרו 298 עותקים של הספר!
בשנת 2023 נמכרו 247 עותקים של הספר!
בס"ה נמכרו 1,193 עותקים
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
לפני יותר מ-100 שנים, בתל-אביב, בסיוון תרפ"ב, קיץ 1922, התפרסמו מעל דפי חוברת "הדים", שיצאה לאור בעריכתם של אשר ברש ויעקב רבינוביץ, שלושת שיריה הראשונים של אסתר: "אני תחת האטד", "כציפור מתה על הזרם" ו"לעיניך האורות, המלאות".
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2185 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה תשע-עשרה למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את מאות הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021]
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].
פינת המציאות: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,088 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,088 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,691 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-105 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-28 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-55 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-35 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-31 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-58 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-26 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-19 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
📑 בגיליון:
- שירי אסתר ראב: שִׁירִים מִבֵּין הַזְּמַנִּים
- אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד: מעולם לא חבו רבים, כל כך הרבה, למעטים
- אורי הייטנר: לקסיקון תשפ"ד
- עקיבא נוף: תפילה של תחילת השנה
- בן-ציון יהושע: חייל אלמוני
- מנחם רהט: זה צריך להיגמר על הליטני
- נעמן כהן: חאלד משעל:
- יורם אטינגר: מלחמת ישראל בחיזבאללה ובחמאס
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * בנדה: אני ממשיך להתפעל מהנחישות, העמידות, והחריצות שלך. אתה באמת בנוי מחומרים טובים. שיהיה לך מזל ושתמשיך כך!
- שאר הגליון