הנה באו ימים של חגים וקדושה
גם "תשליך" של פשעַי אל מֵי הנהר,
וקולות בלבב, לוחשים כאיוושה,
מקְשים, בדאגה, מה מביא המחר?

מה ניצב מאחורי ההרים הרמים?
ולמי מצפה יד גרומה עם חרמש?
והאם יהיו הימים מְרַמִים?
ומי יינשא על, ברכב האש?

אם אפשר, ואחצה היאור הקוצף
ואבוא אל מרחב השדות הפורחים,
שם יֵאורו ימַיי לי בחום מלטֵף,
חובקים את שנותיי בבקרים מחייכים.

כך אשא תפילתי כי לעֵת זו חיה,
כשתחלוף עוד שנה, שוב ימים נוראים,
אחזור אעמוד באותה תהיה,
עדיין מכאן, מארצות החיים,

ועדיין חותר לימים טהורים,
ועדיין בוער במדורות נעורים,
ועדיין שואף אל פסגות ההרים,
עדיין פתוח אל שיר השירים.
עקיבא נוף