קשה להאמין אבל גם אחרי מלחמה כה קשה וארוכה שוב חוזרים הקריאות שהיו לפני טבח שמחת תורה ללכת כצאן לטבח!
בניגוד לקאמלה האריס, מנהיגת המפלגה הדמוקרטית באמריקה, מנהיג המפלגה הדמוקרטית הישראלית, גנרל יאיר גולדנר-גולן תומך בכיבוש דרום לבנון ויצירת רצועת ביטחון ישראלית שם.
יאיר גולדנר-גולן: "זה לא הגיוני שתושבי הצפון חיים כמו פליטים בארצם, הם לא יוכלו לשוב לביתם כל עוד המחבלים נמצאים כל כך קרוב, חייבים להיכנס קרקעית ללבנון – לוודא שאין נוכחות של חיזבאללה מדרום לנהר הליטני."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=869820&forum=scoops1
השאלה שגנרל יאיר גולדנר-גולן אינו נותן לה תשובה היא – איך צה"ל ייצור רצועת ביטחון בלבנון אם לא יהיה צה"ל? שהרי הוא שוב מדבר על סרבנות: אם ''האיום המשיחי'' יתפשט," הוא אומר, ''צעירים לא יתגייסו לצה''ל. אני לא מוכן לשרת מדינה כזאת. זהו איום משמעותי ביותר. כוח אדם איכותי ומחוייב זה מרכיב יסודי בכשירות הצבא."
הבנתם? נלך כולנו אנו בנינו, הורינו, משפחתנו ועמנו כצאן לטבח!
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=871850&forum=scoops1
ודוק: גולדנר-גולן – היורש של בן גוריון, טבנקין, ומאיר ואלד-יערי, קורא לעם ישראל ללכת כצאן לטבח אם לא יבחרו בו.

הבה נלך כצאן לטבח! (2)
"זאת לא מדינה שאני מוכן להקריב את חיי עבורה":
130 חיילים הודיעו שיסרבו לשרת
עייפות פיזית ונפשית מהמלחמה, סלידה מרוח הימין הקיצוני בצבא ובעיקר זעם על הפקרת החטופים: 130 חיילים במילואים ובסדיר חתמו על מכתב שבו הם מודיעים כי לא יתייצבו עוד אם נתניהו לא יחתום על עסקה.
מאז 7 באוקטובר שירת מקס קְרֶש במילואים בגבול לבנון במשך יותר מחודשיים, אבל לא מכבר הודיע שלא יתייצב עוד. לדבריו, הוא אינו מתכוון להתגייס גם אם יתחיל מבצע קרקעי נרחב. הוא בא לישראל ב־2014, בגיל 18, כחלק ממסלול שהיה נהוג בקהילה הדתית-ציונית שבה גדל במישיגן – לבלות שנה בארץ ולהכיר אותה במסגרת תוכניות חינוכיות. אחרי שנה בישיבה בירושלים, שבמהלכה התנדב במד"א, החליט להתגייס ו"לעשות עלייה." בעקבותיו עלתה לישראל כל משפחתו. הוא התקבל לסיירת אגוז, עבר קורס חובשים ובמהלך השירות עבר למרפאה הגדודית, לדבריו משום שלא רצה להרוג. לאחר השחרור הצטרף קרש לצוות המילואים בתפקיד חובש קרבי ומאז, הוא מעיד, לא החמיץ אף יום מילואים אחד. אבל עכשיו החליט שזהו. אני מרגיש שמדינת ישראל בגדה בי ברמה האישית. היא לקחה ממני המון וכל מיני כוחות משתמשים בי כדי לקדם מלחמה חסרת תכלית. לנטוש את הרצועה אומר לוותר על החטופים, אבל כנראה שגם כך נוותר עליהם כי מדינת ישראל לא רוצה אותם
קְרֶש הוא אחד מ־130 החותמים על מכתב גלוי של חיילים, שמודיעים לראש הממשלה כי לא יוסיפו לשרת אם לא יחתור לעסקה לשחרור החטופים. 64 חיילים, בהם קרש, חתמו על המכתב בשמותיהם המלאים והשאר בראשי תיבות ובשמות הגדודים או החטיבות שהם משרתים בהם. רוב החותמים הם מילואימניקים ו-14 הם חיילי סדיר.
47 מהחותמים משרתים ביחידות קרביות. מקצתם, בהם קְרֶש, כבר סירבו לשרת בפועל.
יותם וילק, 28, גדל בירושלים בבית ציוני-דתי שהוא מגדיר "ימין רך." כיום הוא גר בתל אביב, מתמחה בעריכת דין בתחום זכויות האדם, ופעיל למען זכויות פלסטינים בשטחים במסגרת השמאל האמוני. משרת כסגן מפקד פלוגה בגדוד מילואים בשריון, ובימים האחרונים סיים סבב שני של מילואים ברצועת עזה מאז 7 באוקטובר. בסך הכול הוא לחם כ־230 ימים בשנה האחרונה, רובם ברצועה.
כמו במקרה של קרש, גם מערכת היחסים של וילק עם בן זוגו הסתיימה כשחזר מהסבב הראשון, בין היתר בגלל המצב הנפשי שהיה בו. "אני מרגיש שמדינת ישראל בגדה בי ברמה האישית. היא לקחה ממני המון, וכל מיני כוחות משתמשים בי כדי לקדם מלחמה חסרת תכלית." בשורה התחתונה, אומר וילק, שירות המילואים שלו כרגע על תנאי. "אם מדינת ישראל תקבל החלטה מודעת שלא להסכים לעסקה מתוך אינטרסים פוליטיים אישיים ושאיפות משיחיות, אז השירות שלי מוטל בספק," הוא מסביר.
יובל גרין, יוזם המכתב. כמו, 30 מהחותמים על המכתב הקודם חתמו גם על החדש.
(ליזה רוזובסקי, "זאת לא מדינה שאני מוכן להקריב את חיי עבורה": 130 חיילים הודיעו שיסרבו לשרת, "אל-ארצ'", 9.10.24).
https://www.haaretz.co.il/news/magazine/2024-10-09/ty-article-magazine/.premium/00000192-4ca8-dfda-ab92-6ded7a8a0000
מכיוון שהסרבנים אינם מדברים על עייפות או שחיקה, אלא מתנאים בעצמם כאנשי מוסר, יש לענות להם בהתאם.
1. הצבת תנאי לממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות – ע"י הצבא, פירושו חיסול הדמוקרטיה.
2. הפקרת הילדים, ההורים, בני המשפחה, והעם – להליכה כצאן לטבח לא רק שאינה מוסרית כשלעצמה, אלא אינה מוסרית גם בכך שהיא תורמת להקמת שלטון פשיסטי של הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי בארץ ובעולם כולו. זהו פשע כלפי האנושות.
3. האימפרטיב הקטגורי של קאנט אומר "עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי." אם המעשה שאתה עושה הוא בסירוב לשרת בצבא, התוצאה תהיה שכולם כולל אתה תלכו כצאן לטבח.

היטלר צדק (1) שטפן צווייג – להיות אוּמוֹנֶת קטנטונת בפינה ערבית היא הגבלה של רוח היהדות
שטפן צווייג התנגד נחרצות לציונות ועם זאת בחר דווקא בספרייה הלאומית שבירושלים כדי להפקיד בה את אוסף המכתבים שלו. אפשר שסבר שבשעה שיורדת החשיכה על אירופה מוטב לו לסמוך על יהודים בני חוג התרבות שלו שעזבו את היבשת כדי להציל בעזרתם אוצר תרבות אירופי.
באסופת המכתבים של שטפן צווייג שיצאה באחרונה, "על יהודים ויהדות". צווייג, יהודי יליד האימפריה האוסטרו-הונגרית, התלבט בשאלת הזהות היהודית באופן המיוחד לילידי האימפריה הרב-לאומית ההבסבורגית. אף הוא קבע את מושבו בלונדון ב-1938, בצל מה שחולל הרייך השלישי במרכז אירופה והמבחן חסר התקדים שבו העמיד את היהודים. למותר להזכיר, צווייג, הסופר הפורה והמפורסם, כיוון את הנובלות, הרומנים והמחזות שכתב לנושאים אוניברסליים ולקהל הבינלאומי ותורגם בהתאם לשפות רבות.
הנושא היהודי היה, במידה ונמצא, לרוב בחזקת נקודת מוצא למסר אוניברסלי, בינלאומי. אפילו הסיפור על "המנורה הטמונה", גלגולי מנורת המקדש שכתב ב-1936, אינו בהכרח סיפור יהודי כפשוטו. אבל כמו שחש כל מי שקרא את ספרו המפורסם של צווייג "העולם של אתמול", העניין היהודי, גם אם לא היה מרכזי, לא היה זניח אצלו וראוי לתשומת לב רבה דווקא ברטרוספקטיבה המתייחסת למסרים הכלל-אירופים, האוניברסליים, של יצירתו. ואכן, המכתבים שבאסופה מאירים היטב את הקשר שבין צווייג היהודי והאוניברסלי.
בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה הוא כתב אל מרטין בובר: "לעולם לא ארצה לבגוד בה," ביהדות, "איני גאה בכך משום שאני דוחה כל גאווה על עשייה שבה איני יכול להתהדר. באותה מידה איני גאה בווינה אף שנולדתי בה... הגאווה בהשתייכות יהודית, שעליה אני מרבה לקרוא, נראית לי כמו חוסר ביטחון גלוי לעין, ולמעשה היא ביטוי של פחד, של רגש נחיתות הפוך." צווייג נדרש לאמירה זו לאחר שבובר ביקש ממנו לתרום לכתב העת החדש שיסד, "היהודי", Der Jude. המסר שביקש להעביר לבובר ולעולם כולו היה: "העובדה שאני יהודי אינה לנטל עליי, היא אינה מלהיבה אותי, לא מייסרת אותי ולא מייחדת אותי." אין בכוונתו להפוך את היותו יהודי לאתגר, ובוודאי לא לחבר לזהותו זו לאומיות יהודית ("היהדות כבית סוהר", הוא קורא לזה, עמ' 45-44), ולוותר על הגדרת זהותו כאזרח העולם. הוא לא שש אפוא להשתתף במפעל לאומי-יהודי ונמנע לפיכך מלפרסם בעיתונו זה של בובר.
מכתבי צווייג מספקים למי שמבקש ללמוד על עמדותיו בענייני יהודים ערך מוסף נכבד על מה שמספקים חיבוריו שיצאו בדפוס (כולל ספרו "העולם של אתמול"). "נדמה לי שזו חליפת המכתבים המעניינת ביותר של ימינו," כתב לשמואל הוגו ברגמן בדצמבר 1933 – כאשר ביקש להפקידה בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים שבניהולו (עמ' 175). בין הנמענים של מכתבי צווייג אכן מצויים רומן רולאן, איינשטיין, פרויד, הרצל, תומס מאן, ג'יימס ג'ויס ועוד, אם להזכיר כמה מהבולטים שבהם.
מדוע בחר דווקא בספרייה שבירושלים כדי להפקיד בה את אוסף המכתבים? אפשר שזו היתה דרכו של צווייג להתחבר לארץ ישראל כמרכז יהודי של תרבות אוניברסלית ברוח פרק ב' בספר ישעיהו, ואפשר שסבר שבשעה שיורדת החשיכה על אירופה מוטב לו לסמוך על יהודים בני חוג התרבות שלו שעזבו את היבשת כדי להציל בעזרתם אוצר תרבות אירופי. מה שידוע הוא שב-1939 כבר חשש שמא טעה, "מי יודע אם ביום מהימים לא תהפוך אוניברסיטה זאת [העברית] לערבית." (עמ' 140).
בשורת מכתבים לבובר שנכתבו כבר במחצית השנייה של מלחמת העולם הראשונה הוא כתב: "מעולם לא הרגשתי כה חופשי עם היהדות שבקירבי כפי שאני חש בימים אלה של אמונת השווא הלאומנית... מעולם לא רציתי שהיהדות תשוב להיות לאומה ותשפיל את עצמה בפני המציאות התחרותית... אני אוהב את הגולה ומתייחס אליה בחיוב... כשליחות כל עולמית וכלל אנושית." (עמ' 48-47). זו כל התורה על רגל אחת. לנוכח הסכנות של הלאומנות שנחשפו במלחמה הוסיף, "אני אסיר תודה ליהדות על שאיפשרה לי אותו חופש על-לאומי... חופש מן הטירוף בעולם קנאי." "בהתנגשות בין האומות [מצא צווייג רק] הבל וסכלות." היהדות, כך סבר, מגלה ש"קהילה יכולה להתקיים גם בלי אדמה, רק באמצעות דם[דת?] ורוח, רק בזכות המילה והאמונה" (עמ' 53-51). "הגדולה של היהדות היא בעל-לאומיות שלה," הזכיר למכותב אחר, ובמה שנוגע למימוש הציונות בארץ ישראל כתב לבובר, "ההתכנסות [בארץ ישראל] תוביל לפיצוץ עצמי... פלשתינה עשויה להיות סוף פסוק." (עמ' 59). צווייג, לא התכחש לקיומה של אומה יהודית אלא הגדיר את מהותה במנוגד להגדרת הציונות.
בספרו האוטוביוגרפי "העולם של אתמול" תיאר כיצד הציע לו הרצל עבודה בעיתונו. הרושם שהשאיר הרצל, מנהיג ההמונים הטבעי, על צווייג היה עצום ("נדמה כמו שייח מן המדבר") אך התנהלות הקבוצה שסביב הרצל יצרה ניכור מהתנועה הציונית ואת דחיית ההזמנה להצטרף למערכת הפיליטון של העיתון הווינאי.
לימים, במכתב לסופר צעיר שביקש להתיישב בארץ ישראל (1922), קבע צווייג, שקרא אז בזיכרונות הרצל, "מה גדול היה הרעיון, כה טהור, כל עוד היה כולו חלום, נקי מפוליטיקה," אך היתרה בו שלא להיות לציוני "משום הגועל שתוקף אותך לנוכח העולם הגרמני הזה, לא בשל טינה שמבקשת מוצא בבריחה" (עמ' 117). מתברר שב-1930 שקל צווייג לא רק ביקור בארץ אלא גם כתיבת רומן אפי על פלשתינה החדשה. אבל גם כאשר היה ברור לאחר עליית היטלר לשלטון שיהודים צריכים לעזוב את מרכז אירופה – התנגד להגירה לכיוון ארץ ישראל כבחירה יחידה משום שהחלטה כזאת מאשרת את "החשד הכבד ביותר של אויבי היהודים, שבכל מדינה הם רק נטע זר." (עמ' 213).
כבר כשנגמרה מלחמת העולם הראשונה מיהר צווייג להבחין באיומים החדשים על מציאות היהודים בתפוצותיהם. הוא הודה באוזני בובר שהוא "שופט מתוך דאגה לגורל האומה היהודית, שבימים אלה חשובה לי בדיוק כמו זו הגרמנית" (עמ' 65). הפחידה אותו העובדה שיהודים מילאו תפקיד בולט בשלב המהפכות בתום המלחמה ועוררו עליהם את חמתם וקנאתם של מי שחיפשו שעירים לעזאזל על המפלה המשותפת של גרמניה ואוסטרו-הונגריה או על שאר תחלואיה של אירופה. מכאן פנייתו אל בובר בבקשה לארגן עצומה של יהודים ש"לא להידחף עכשיו לקדמת הבמה."
אבל הוא לא שינה מדעתו על הציונות גם עתה, בשלב יישום הצהרת בלפור: תפקידה הפוליטי של הרוח היהודית הוא "עקירת הלאומנות בכל הארצות," אשר על כן הדגיש, "אני דוחה גם את הלאומנות היהודית." להיות "אומונת קטנטונת בפינה ערבית," כתב שעה שהתנהלו הדיונים על המנדט הבריטי בארץ ישראל, היא הגבלה של רוח העולם היהודית. על אמירות כאלה חזר לא רק במכתבים לבובר. ברוח זאת הקדיש מאמץ להוצאת אנתולוגיה עברית שבה ראה את "השליחות האירופית שלנו," היהודים. מפעל זה ניזום על רקע מה שפירש כ"עוצמה יצירתית" שמפתחת היהדות בגולה דווקא בתקופה זו.
צווייג כמתגלה במכתביו, לא טיפח אשליות משעלה היטלר לשלטון. "המשחק אבוד לעשר השנים הבאות," כתב. מהעם הגרמני ממילא לא ציפה לישועה, שהרי "זן חדש של הבטחות משיחיות" השתלט עליו (עמ' 157). יתר על כן, די היה בחמישים יום מעליית היטלר לשלטון כדי שיקבע במכתב למו"ל שלו בארה"ב, "בגרמניה מתרחשת עכשיו השמדה חומרית ומוסרית של היהדות" (עמ' 145). העובדה שהעולם התרגל לרדיפת יהודי גרמניה, "כמו חמור המתרגל למלקות," דיכאה אותו. בה-בעת קלט היטב את האסטרטגיה הנאצית "לייצא את הבעיה היהודית אל מעבר לגבולות גרמניה" (עמ' 177).
שנתיים טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוא התרה בסופר הגולה מגרמניה ארנולד צווייג, שכבר גר בחיפה, שעוד מעט יצטרכו שניהם להניח את הקולמוס מחמת האסון, "שכן אף דמיון ספרותי לא יוכל לתאר את הקורות את עמנו" (עמ' 238). האנשלוס (סיפוח אוסטריה לגרמניה במארס 1938) שיכנע אותו לא רק ש"כל העולם השתגע" אלא, כך כתב לשלום אש, גם שהעזרה הטובה ביותר ליהודי אוסטריה תהיה מעתה חלוקת רבבות בקבוקי רעל, שהרי "החל שם רצח עם"! "למה שמתרחש בווינה אין אח ורע בהיסטוריה היהודית," שח לארנולד צווייג (עמ' 248-247). יומיים טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה כתב מעיר הנופש באת שבאנגליה, "הנורא מכול במלחמה הזאת יהיה גורלם של היהודים בשעה שגרמניה תפלוש לפולין."
לברוח מגורלו כיהודי לא יכול, וכך העתיק את מושבו לאנגליה, שבה הידרדר מעמדו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ל"זר עוין." עכשיו לא יכול היה לעשות דבר נגד העובדה שפקידי משרד הפנים האנגלי המחליטים בגורלם של אותם זרים "מקדמים על פניי בשלוות נפש כל חנווני זעיר או שחקן כדורגל," אף ש"הסופרים הנקראים ביותר בשפה הגרמנית הם תומס מאן ואנוכי" (עמ' 262).
מפתיעה היא ההשוואה שאפשר לעשות בהקשר זה בין יחסם של צווייג ומאן לציונות. שעה שעוד ב-1937 חזר צווייג בעקשנות במכתב לסטודנט תאב דעת על גישתו הישנה, "לא הייתי רוצה שהיהדות האוניברסלית העל-לאומית תסתגר בין כותלי העברית והלאומיות," עשה מאן, הלא-יהודי, בימים ההם את הדרך מתמיכה בציונות רוחנית ותרבותית לציונות מדינית שתהפוך אותו על רקע השואה לתומך בהקמת מדינת יהודים.
כך כתב צווייג ב-1937 למי שיהיה רב בארה"ב, "איני חושב שעלינו לכונן ספרות 'יהודית' לאומית... הואיל ואנו יהודים, ואיננו מתכחשים לכך, אותה יצירה [שלנו] תישא מעצמה אופי יהודי" (עמ' 229).
(שטפן צווייג, מכתבים על יהודים ויהדות, ערך וכתב מבואות והוסיף הערות: שטפן ליט, הוצאת כרמל, 2024).
(משה צימרמן, "להיות אוּמוֹנֶת קטנטונת בפינה ערבית היא הגבלה של רוח היהדות", "אל-ארצ'", 11.10.24).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2024-10-08/ty-article/.premium/00000192-6ca5-dcf6-abd2-6ff727a40000
לא ברור מהי בדיוק "היהדות" של צוויג שהוא רואה אותה כ"יהדות אוניברסלית על לאומית. כשהוא כותב: "אני אוהב את הגולה ומתייחס אליה בחיוב... כשליחות כל עולמית וכלל אנושית," ו"הגדולה של היהדות היא בעל-לאומיות שלה," לא ברורה מהי בדיוק השליחות? הוא הרי הבין היטב את הסכנה שבכל מקום רואים אותו היהודי כנטע זר, כקוסמופוליט זר, ולכן הוא נמלט מגרמניה, לארה"ב למקסיקו והתאבד. האם זו שליחות יהודית?

היטלר צדק (2) דורי מנור מוכיח את התיזה שלו
דורי מנור מייצג את הארכיטיפ האנטישמי של היהודי הנודד חסר השורשים. הוא ניסה לרדת לצרפת, וחזר לאחר עשר שנים, והנה עכשיו הוא ירד לברלין בירת הרייך.אין תימה שהעיתון הערבי בעברית "אל-ארצ'", מקדיש לאמירותיו מקום נרחב. הנה הן:

שירי עברית גולה
שיר לאבא:
הפלגה לביזנטיון
"כְּבָר אֵין עוֹד טַעַם לְהַסְתִּיר / אֲנַחְנוּ נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה / תָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה, / כְּרוּכָה בְּרַצְחָנוּת רַבָּה מִדַּי" (דליה רביקוביץ)
אֲפִלּוּ לֹא דִּלַּגְנוּ דּוֹר. אַתָּה מֵבִין? אַתָּה
קָבוּר בָּאֲדָמָה הַזֹּאת כְּמוֹ נֶחָמָה פּוּרְתָּא,
כִּי מַשֶּׁהוּ הָיָה מֻכְרָח הֲרֵי לְהִשָּׁאֵר.
מִקֵּץ תִּשְׁעִים שָׁנָה, כִּמְעַט, שֶׁל נִסָּיוֹן סוֹעֵר,
שֶׁל נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה, אֲבָל הָיָה
חַיֶּיךָ, יָפְיְךָ טָמוּן בָּאָרֶץ כְּמוֹ בְּדָיָה,
כִּי מַשֶּׁהוּ הָיָה מֻכְרָח הֲרֵי לְהִשָּׁאֵר.

אֲפִלּוּ לֹא דִּלַּגְנוּ דּוֹר. אַתָּה, בְּמוֹ גּוּפְךָ,
נִתְלַשְׁתָּ מִן הָעִיר שֶׁבָּהּ נִשְׁתַּלְתִּי בְּבִטְחָה,
גּוֹדֵעַ אֶת הַגֵּנִים מִיַּבֶּשֶׁת הוֹרָתָם.
נִתְלַשְׁתָּ מֵאֵירוֹפָּה וְשָׁתַלְתָּ אֶת חוֹתַם
תָּאֶיךָ בִּמְאֻבָּן שֶׁלֹּא שָׂרַד אֲפִלּוּ דּוֹר.
בֵּין תְּלִישׁוּתִי לִתְלִישׁוּתְךָ רוֹבֵץ עַכְשָׁו פְּרוֹזְדוֹר
שֶׁל נִסָּיוֹן שֶׁלֹּא עָלָה יָפֶה, אֲבָל הָיָה.
לֹא אֶבֶן נֶגֶף תִּקָּבַע, לֹא שֶׁלֶט זִכָּרוֹן.
אַתָּה הֲרֵי נוֹתַרְתָּ דּוֹר רִאשׁוֹן וְאַחֲרוֹן
לְנִסָּיוֹן שֶׁלֹּא צָלַח. תָּכְנִית שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה.
נִינֶיךָ, רִבֵּעֶיךָ שֶׁיִּזְכּוּ לְהִוָּשַׁע,
יַשְׁקִיפוּ עַל הָאָרֶץ כְּמוֹ טוּרְקִי עַל בִּיזַנְטְיוֹן:
הָיֹה הָיָה דָּבָר מֻזְהָב, דָּבָר אָבוּד, חֶזְיוֹן
תַּעְתּוּעִים שֶׁפַּעַם הִזְדַּהֵר לוֹ בַּמִּזְרָח.
אֲנִי בּוֹכֶה עָלֵינוּ, אַבָּא, כָּךְ אוֹ כָּךְ.
ברלין, 2024

ברלין
עָקוּר מֵהַבַּיִת,
עָקוּר מֵהָעֵץ
שֶׁפַּעַם נָטַעְתִּי,
עָקוּר מֵהַקֵּץ
הַמַּר הָרוֹבֵץ שָׁם
עָקוּר מֵהָאֵם,
מִקֶּבֶר הָאָב,
מֵאֲנַחְנוּ-וְהֵם,
עָקוּר דֵּי הַצֹּרֶךְ
לִהְיוֹת עִבְרִי.

הרחק
עֵת לַעֲקֹר נָטוּעַ,
עֵת לַהֲרוֹת שִׁירָה.

ציונות, תמונת מחזור
מָהֵן תּוֹלְדוֹת הָעִדָּן
הַמּוֹדֶרְנִי אִם לֹא דְּיוֹקָן
שֶׁל אֵלֶּה שֶׁלֹּא
יָכְלוּ
וְאֵלֶּה שֶׁלֹּא
שָׁקְלוּ
וְאֵלֶּה שֶׁלֹּא
פָּעֲלוּ
לַעֲזֹב בַּזְּמַן.
בית האסורים.

שָׁלָל (גוף-ראשון-רבים)
שְׂפָתֵנוּ הִיא שְׁלַל מִלְחָמָה,
שְׂפָתֵנוּ הִיא מָה שֶׁנּוֹתַרְנוּ.
הַצְּלִיל הַקָּדוּם הַחוֹזֵר
מִתְּהוֹם הָעִבְרִית וְנִשְׁנָק בָּהּ.
מִלָּה אַחַת, סוֹפָנִית,
נוֹתְרָה בִּשְׂפָתֵנוּ:
נַכְּבָּה.

(דורי מנור: "בִּשְׁבִילֵךְ, שְׂפַת אִמִּי, בִּשְׁבִילֵך", "אל-ארצ'", 30.9.24).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2024-09-30/ty-article/.premium/00000192-41c6-d3a1-a1b7-f7c783780000
דורי מנור (מישהו יודע את השם המקורי שהוא מסתיר?) היהודי הקוסמופוליט יורד מהארץ לברלין בירת הרייך, תוך שהוא כופה את עצמו על הפולק הגרמני שאינו רוצה בו.
(ברלין – למה חזרתם לכאן אחרי שרצחנו 6 מיליון יהודים?(
https://www.youtube.com/watch?v=m3HIddl-xZU&feature=emb_title
מה שנשאר לו נעבעך, זו רק שפת אימו עברית, שפה המנותקת מכל זהות יהודית. וודאי שגם מהגרמנית.
אדולף היטלר בספרו "מיין קמפ" בפרק "עם וגזע" קובע שהיהודי הוא תמיד טפיל הניזון מעמים אחרים. היהודי פרזיט הנטפל לעמים אחרים למרות רצונם וניזון מהם. (פרקים מתוך "מאבקי" של אדולף היטלר, י-ם תשנ"ב, עמ' 74)
בצער רב עלינו להודות שבמקרים רבים, (אסור לעשות הכללות), וודאי שבמקרה של דורי מנור, היטלר צדק בדיאגנוזה. (כמובן לא בפרוגנוזה).

העיגולים החלודים של קדישמן
שנים רבות אני מקווה ששלושת עיגולי הברזל עם החלודה המכוערים של קדישמן בחזית תיאטרון הבימה יפלו וייעלמו מהעין ויפסיקו לכער את תל אביב. למה בכל עיר בעולם יש פסלים המביאים יופי לעיר, ורק בעיר העברית הראשונה יש כיעור עם חלודה? האם אין חיינו קשים מספיק בלי הכיעור הזה? כל פעם שאני עובר לידו אני נותן לו אגרוף בתקווה שיתמוטט ויפול. זה לא קורה.
לאחרונה עטפו את עיגולי החלודה בבדים צהובים לסמל את התקווה להחזרת החטופים, לפחות זה מסתיר את החלודה.
כשבאתי לכתוב את הדברים חיפשתי תמונה ברשת, ומצאתי לשמחתי שאני לא לבד בשאיפה להפיל את הכיעור ולגאול את תל אביב. החלום שלי התגשם בפנטזיה של עידן זכאי. הנה ראו:
https://www.nimrodhalpern.com/פסל-שלושת-העיגולים-של-הבימה-התמוטט/
מי ייתן והסרטון יתגשם.
 
כל הארץ חזית לא טימבוקטו הרחוקה
במאמרו המצויין של אל"מ (מיל') משה (בנדה) בן דוד, "מעולם לא חבו רבים, כל כך הרבה, למעטים" ("חדשות בן עזר", 1993). הוא כותב שלעומת מלחמת יום הכיפורים "פחות מ-1% מאוכלוסיית המדינה! חיילי סדיר ומילואים, לוחמים ותומכי לחימה, מסכנים את חייהם בשדות הקרב של עזה, גבול הלבנון ויהודה ושומרון, מעשה של יום ביומו. בעוד יתר אזרחי המדינה, ממשיכים בשגרת יומם, כאילו מדובר במלחמה בטימבוקטו הרחוקה."
הסייפא אינה נכונה. בעוד שבמלחמת יום הכיפורים אזרחי המדינה כמעט ולא נפגעו (מלבד יישובים בגולן, ובתי הילדים בקיבוץ גבת שנהרסו מטיל פרוג סורי) והמלחמה נותרה רחוק, במלחמה הנוכחית נגעה המלחמה ישירות בחלק גדול מהאזרחים שמלבד הדאגה לבניהם בצבא ולכל החיילים, ספגו פגיעות ישירות. לא רק בדרום ובעיקר בעוטף עזה, ובצפון, אלא גם במרכז. רק לידי במרכז תל אביב נפגעו קשה שני בתים. המלחמה הנוכחית פגעה בשגרת החיים של רוב האזרחים כאן ועכשיו ולא בטימבוקטו הרחוקה.

השיפלות החדשה של נשיא צרפת עימם-אללה מקרון
נשיא צרפת עימם-אללה מקרון: "הדרך היחידה להגיע להפסקת אש היא לעצור את ייצוא הנשק בו ישראל עושה שימוש בעזה ובלבנון."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=872197&forum=scoops1
הבנתם? אין גבול לשיפלות של עימם-אללה מקרון, המכריז כי יש לעצור יצוא נשק לישראל, אך לא לאיראן, לחמאס, ולחיזבאללה, כדי שיוכלו סוף סוף להשמיד את ישראל. סוף סוף יילכו היהודים כצאן לטבח בלי המשטרה הצרפתית וחברת הרכבות הצרפתית.

אם זו לא הסתה, מהי הסתה?
אינתיסאר חיג'אזי רוקדת על טבח ה-7 באוקטובר
ביום השנה לטבח שמחת תורה ב-7 לאוקטובר 2034 פירסמה שאינתיסר (ניצחון בערבית) חיג'אזי (מחיג'אז) סרטון בו היא רוקדת ומחוללת עם הכיתוב 7.10.24. לא צריך להיות גאון כדי להבין את המסר. בהוראת השר לביטחון לאומי איתמר חאנן-בן גביר, היא נאסרה נאזקה ועיניה כוסו בפלנלית, ומייד קמה מהומה. היא בכלל לא התכוונה... היא פירסמה את הריקוד לפני שבכלל ידעה על הטבח... וכו', העבריין הוא בכלל חאנן-בן גביר ויש להעמיד אותו לדין, ולתבוע ממנו פיצויים.
כתבת העיתון הערבי בעברית אל-ארצ'", הערבייה המוסלמית הגזענית חנין מגאדלה, החלה ליבב: "לבי נכמר למראה התצלום של אינתיסאר חיג'אזי מטמרה, מכוסת עיניים, קשורת ידיים ואזוקת רגליים בניידת של מיליציית איתמר בן גביר. ואז עוד תצלום שלה כשהיא בחדר לבן ריק ומאחוריה דגל ישראל והמשפט 'ביחד ננצח! עם ישראל חי.'"
(חנין מגאדלה, "אינתיסאר, אל תישברי. העננה השחורה הזאת תחלוף", "אל-ארצ'", 10.10.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-10/ty-article-opinion/.premium/00000192-71f7-df7d-afd2-f1f7b2760000
מובן היא הרי רוצה שעם ישראל ימות. (לדידה אין בכלל עם כזה).
ונניח, רק נניח, שאינתיסר (ניצחון בערבית) חיג'אזי (מחיג'אז) באמת ובתמים לא ידעה בעת הצילום על הטבח הרצח האונס השריפה שנעשו באותו יום, יום ה-7 באוקטובר, האם העובדה שהיא לא מחקה את הסרטון בעת שידעה, והיא עוד ומהדהדת אותו כשהיא יודעת את משמעותו ביום השנה לטבח, אינה בגדר הסתה ותמיכה בו?

מהי האסטרטגיה של ביידן?
נשיא ארה"ב ג'וסף ביידן בא כל הזמן בטרוניה ובשאלה: "מהי האסטרטגיה של ישראל?" ושופריו בארץ חוזרים ואומרים שאין אסטרטגיה. השאלה היא מהי האסטרטגיה של ביידן עצמו?
מתחילת הלחימה בעזה ביידן לוחץ על ישראל להסכים להפסקת אש מיידית עם החמאס במטרה להציל את שלטון החמאס בעזה ולשקמו.
מתחילת המלחמה בצפון, ביידן לוחץ על ישראל להגיע להפסקת אש עם החיזבאללה כדי להצילו ולשקם את מעמדו.
מתחילת ההתקפה האיראנית על ישראל לוחץ ביידן על ישראל להימנע מתגובה באיראן, ומאיים עליה שלא תפגע במתקני הנפט והגרעין שלה.
ההסבר המקובל הוא שביידן רוצה שקט לפני הבחירות לכן הוא חושש ממשבר בשוק הנפט. שקט זה עדיין לא מדיניות. אולי דווקא חיסול הנשק הגרעיני של איראן, שביידן חזר והכריז על מחוייבותו לחסלו, היה מביא לדמוקרטים תהילת עולם וניצחון בבחירות?
מהי האסטרטגיה של ביידן המביאה אותו לתמיכה בציר הרשע, תמיכה בחמאס, בחיזבאללה, ובאיראן? לא ברור ולא מובן לי.
לאן נעלם פרופסור חובב טלפז שהיה מסביר את מדיניות ביידן?

גולדה לא התפכחה
גולדה מחרחרת מלחמה
גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון לא התפכחה ולא נפקחו עיניה.
"לא, לא התפכחתי. תודה לשואלים," היא כותבת, "נחרדתי, זה כן. אני יודעת לאלו תהומות של אכזריות יכולים בני אדם להגיע. איבדתי רבים ממשפחתי לבני אדם שנפלו לתהומות כאלו. לא הופתעתי שבני אדם מסוגלים לכך. כן הופתעתי מעוצמת השנאה, מהעיוורון. אבל, השנה המחרידה האחרונה רק חיזקה אותי בדעתי: אנחנו יכולים להמשיך להקיז זה את דמו של זה עוד 20 שנה – אבל לא היה ולא יהיה פתרון מלבד הסדר מדיני.
"כן, פתרון של שתי מדינות. עם הפלסטינים. כן, גם עם תושבי עזה. כן, ייתכן שמשפחות ייאלצו לראות נבלים שהתעללו ורצחו יוצאים לחופשי. אולי הם יסמנו 'וי' של ניצחון. זה מחיר שנצטרך לשלם כדי שנוכל להפסיק סוף-סוף להקריב קורבנות אדם לסכסוך בשם הצדק. וזה מחיר שישלמו גם הפלסטינים. כל צד ייאלץ לראות את האנשים שהוא מתעב ממשיכים בחייהם כאילו כלום. וזה יהיה נורא, וזה יהיה שווה את זה.
"מחרחרי המלחמה הוציאו לשלום שם רע. כאילו הוא פרי הזיה של שוטים נאיביים, שאינם בשלים להתמודד עם המציאות הקשה של האזור. במחילה, מדובר בבולשיט. בחירה במלחמה נצחית אינה מבטאת פרגמטיות. היא חלום עיוועים של מי שלא למדו דבר מההיסטוריה, ומשוכנעים שהמציאות כפופה להיגיון של סרטי פעולה מהאייטיז.
"אז לא התפכחתי. תודה. אני לא יודעת אם אפשר להגיע להסדר עם כל אחד מהשחקנים במזרח התיכון. נראה שלא. אבל אני יודעת שהאינטרס שלנו הוא פתרון שתי המדינות להשגת הסדרים נוספים עם שאר מדינות האזור. ביטוי לכך ניתן היה לשמוע באחרונה בדברים שאמר באו"ם שר החוץ הירדני, איימן א-ספדי, ובמסר שעלה ממאמרו של שר החוץ הסעודי, פייסל בן פרחאן, ב"פייננשל טיימס" הבריטי."
(זהבה גלאון, "לא, לא התפכחתי. אין פתרון מלבד הסדר מדיני", אל-ארצ'", 11.10.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-10/ty-article-opinion/.premium/00000192-7651-d2b4-afbe-fed9db1c0000
הבנתם? גולדה זלטה שניפיצקי-זהבה גלאון לא התפכחה ולא נפקחו עיניה. היא טוענת בצדק כי "מחרחרי המלחמה הוציאו לשלום שם רע. כאילו הוא פרי הזיה של שוטים נאיביים," ואכן כשוטה נאיבית היא מחרחרת מלחמה כאשר היא נאבקת להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו, כדרך להשגת שתי מדינות.
אין שלום בלי הבסת החמאס. יש חמאס – אין שלום.

יום כיפורים 2024. ראש יהודי בבג"ץ –
אידישער קאַפ – אידישע טאָכעס
ישראל זעירא, שהוביל את המאבק למען תפילות בהפרדה מגדרית בחוצות תל אביב יפו, אמר לאחר שבית המשפט העליון התיר להתפלל בהפרדה מגדרית בגן מאיר: "למרות פסיקת בית המשפט העליון הנכונה והמשמחת, אנחנו החלטנו שהשנה אנחנו לא נקיים את התפילה ברשות הרבים בגן מאיר, כמו שבית המשפט החליט שאנו זכאים לעשות. נהיה נעלבין שאינן עולבין. אנחנו נתכנס לתוך בית הכנסת שלנו, ברחוב בר כוכבא 54 בתל אביב, כולל בחצר שלו, ונקיים את התפילות כפי שהיה לפני תקופת הקורונה."
זעירא הוסיף: "אנחנו נמצאים בזמן מלחמה, בזמן שחיילינו הגיבורים מסכנים את חייהם בים, באוויר וביבשה, כדי להחזיר את החטופים ולהביא ניצחון לכול עם ישראל. אנחנו מאמינים שהמפתח לניצחון במלחמה הוא הרמת הרוח הלאומית ואחדות ישראל במובן הכי פשוט של המילה.
"אנחנו נהיה המבוגר האחראי, ונלך צעד אחד אחורה, על אף שיש כעת פסיקה עקרונית של בית המשפט העליון שמותר לשים מחיצות הפרדה בתפילות במרחב הציבורי בכול רחבי תל אביב, ולמעשה בכול רחבי המדינה.
"אנחנו, בעמותת ראש יהודי, בגלל שאנחנו מהווים איזשהו סדין אדום לשכנים שלנו, שהם מיעוט קטן בתל אביב, אבל קומץ קטן שעלול ליצור מתח, אנחנו לא ניתן שהמראות של שנה שעברה יחזרו שוב השנה.
"אני מקווה שבזכות התפילות שלנו ובזכות אהבת ישראל שלנו, עם ישראל ינצח במלחמה, ונזכה לראות את כול החטופות והחטופים בריאים ושלמים בבית."
ראש עיריית תל אביב, רון אובז'נסקי-חולדאי פירסם הודעה בה הוא מברך על החלטת עמותת ראש יהודי, שלא לממש את זכותה להתפלל ביום כיפור בגן מאיר בהפרדה פיזית בין גברים לנשים על אף העובדה שבית המשפט העליון פסק כי הם רשאים לעשות זאת. וכתב כך: "ההודעה על ביטול התפילה בגן מאיר מביאה אותי לומר משהו קצת אחר: כך הייתי רוצה לראות את החברה שלנו מתנהלת.
"לאחר פסיקת בג"צ אתמול, הודענו מיד שנכבד את ההחלטה ונקיים אותה כלשונה. למה? כי זכויות אדם, שוויון אזרחי, שלטון החוק ובית משפט חזק וחופשי הם לנו ערך עליון, וכך ראוי שינהגו כל נבחרי הציבור מכל חלקי המפה הפוליטית. ומצד שני – אני רוצה להאמין שהודעת עמותת ראש יהודי על ביטול התפילה, מבטאת התפכחות ורצון אמיתי למנוע חיכוכים בתוכנו בזמן כה רגיש, אחרי תקופה ארוכה של הכפשות ופייק ניוז.
"אכן, זו החלטה ראויה להערכה. גם אנחנו מצידנו קראנו להימנע מפרובוקציות מיותרות. זהו המסר הראוי לאזרחי המדינה ולמנהיגיה – לעשות מה שאפשר, כל השנה, כדי להוריד את מפלס המתח הפנימי בינינו. אין כמו יום הכיפורים כדי להרהר ולהתפלל לעתיד משותף טוב יותר.
"אסיים במילות המשוררת זלדה: 'בערב יום הכיפורים הפלגנו מניסיונות שתמו אל ניסיונות שהחלו. ערב יום הכיפורים היה לנו ראשית הזמן בדממת אי שהאיר ים.'"
יו"ר מרצ בעיריית תל אביב, סגנית ראש העיר מיטל להבי, המחזיקה בתיקי התחבורה וקהילת להט"ב, הגיבה לפסיקת בית המשפט העליון: "ישראל מחזיקה היום בשרידי הדמוקרטיה האחרונים, ועלינו לקיים את פסיקת בג״צ, גם אם היא מצערת. אני לא מפנה אצבע מאשימה לבג״צ, אלא לימין המשיחי שהוביל את ההפיכה המשטרית, שהובילה אותנו לאסון הנורא מכל ושואלת: עד מתי תמשיכו לחרחר קרע בעם?!
"זה נורא שדווקא בימים שהחטופים שלנו עדיין במנהרות בעזה, הלוחמים נותנים חייהם בגבולות, אזרחים נרצחים והטרור משתולל ברחובות, הימין המשיחי הפנה לפתחו של בג״צ הכרעה שמראש היה ברור שכל פסיקה שלו תפלג ותגרום לסדק במרקם ובאיזון הקיימים בין דתיים וחילונים בעיר. איזון שנשמר מאז היווסדה."
https://tlvonline.co.il/חולדאי-בירך-זעירא-צינן-ההתלהבות/
השאלה מדוע מראש אי אפשר היה להגיע לפשרה הוגנת לפיה בכל מרחב ציבורי יוקצה מקום לתפילה אורתודוכסית עם הפרדה ותפילה רפורמית מעורבת, לכל זרמי היהדות ביחד?
כצפוי, שוקן נבזלין, ובומשטיין-בן מיד נזעקו ופירסמו את מחאתם נגד בית המשפט העליון במאמר המערכת של עיתונם:
"לא ברור על אילו כללים משפטיים הסתמכו שופטי בית המשפט העליון, כשהעניקו ביום רביעי לארגון 'ראש יהודי' אישור לקיים תפילה אורתודוקסית בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי בתל אביב. מהות המאבק של פעילי הארגון הדתי אינה התפילה כשלעצמה: מדובר במפגן כוח ולא בפולחן דתי כן ואותנטי. המרחב הציבורי שייך באופן שווה לגברים ונשים, יהודים וערבים, מאמינים ושאינם כאלה, ואין להשלים עם סימון על בסיס השתייכות מגדרית, מגזרית או לאומית בו.
"הפרדה מגדרית פוגעת בשוויון בין גברים לנשים. גם אי אפשר לנתק בין סוגיית התפילה בהפרדה במרחב הציבורי לבין ויכוחים אחרים המעסיקים את הציבור, כמו הפרדה מגדרית באקדמיה, בתחבורה הציבורית, בצה"ל ובהכשרות מקצועיות. שוויון אמנם אינו הערך היחיד, וניתן לצמצם אותו בנסיבות מסוימות ובהסמכה מפורשת, אבל השמירה עליו צריכה להיות דרך המלך.
"לאחר שקיבל את מבוקשו, הודיע אתמול זעירא שהתפילות ייערכו בבית הכנסת. זהו מחיר קטן לשלם בעבור הכרה עקרונית של בית המשפט. מבחן אמיתי יותר יהיה הימנעות מבקשות נוספות לתפילות בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי." ("אל-ארצ'", 11.10.24 מאמר מערכת).
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-10-11/ty-article-opinion/00000192-7733-dac3-a5ff-7fb7b0f00000
מי מנחש מה תהיה עמדת המערכת אם יבקשו המוסלמים רשות להתפלל בהפרדה מגדרית במרחב הציבורי כפי שעשו כבר בלי בקשה ובלי הפגנות נגד?
השדרנית גאולה שטיין-אבן-סער צייצה ב-X: "סטנדרט כפול": "אם היתה מתקיימת תפילה כזאת בהפרדה של מוסלמים, הרי הם לא היו באים ומפגינים אלה שמבטיחים לבוא ולהפגין ולעשות פרובוקציות. איך אני יודעת? משום שהיתה תפילה כזו בצ'ארלס קלור בת"א של מוסלמים בהפרדה. משם, לשיטתם, הודרו נשים אבל זה לא הפריע להם, לא לעירייה וגם לא למפגינים שמתרעמים עכשיו."
מניה וביה ענתה לה העיתונאית ענב בֶּרְצֶ'נְקוֹ-גלילי (הנכדה של ישראל בֶּרְצֶ'נְקוֹ-גלילי): "יש הרבה מה לומר בעד ונגד – ספציפית, מרגע שבית משפט פסק, ברור שצריך לקיים את פסיקתו בלי להתחכם – אבל האמירה הזו של גאולה אבן היא השחוקה והמיתממת ביותר. תושבי יפו, המתפללים בגן צארלס קלור, לא יסדו גרעין אמוני בתל אביב שכוונתו המפורשת – כפי שהצהיר שוב ושוב מייסדו המיסיונר ישראל טרחני זעירא – כדי להחזיר תל אביבים חילונים סוררים בתשובה, ולשנות את צביון העיר.
"אפשר להחזיק בדיעה שיום כיפור הוא לא הזירה לנהל בה בתבונה את המאבק הליברלי, זו גם דעתי. אבל הכחשת דאגותיהם המוצדקות של ליברלים בישראל, בעודך נהנית בכיף שלך מיתרונות והנאות אורח החיים הזה, זו עקמת מוסרית."
https://x.com/GaliliEinav/status/1844243017634390381?t=XkH5MrpVXsAxG4qgLua3BA&s=03)
לאור הייחוס המשפחתי של ענב בֶּרְצֶ'נְקוֹ-גלילי, הפיליסטיניזם שלה פשוט מזעזע. האם היא אינה יודעת שהמוסלמים בתל אביב שואפים לאסלם אותה, ואם לא לרצוח אותה ואת כל היהודים כתנאי לגאולה ע"פ דברי מוחמד (המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ)?
האם זו הסיבה שהיא לא הפגינה נגד תפילתם בהפרדה?
מרגלית (מגי) אוצ'רשווילי-אוצרי המתנאה בעצמה כסופרת, פובליציסטית, בעלת דוקטורט במשפטים, פרוטסטנטית ודמוקרטית, משמשת שופר לפרוטסטנטים רבים שדגל הדמוקרטיה בפיהם הוא דגל "הדמוקרטיה העממית" הטוטאליטרית. היא רוצה להחזיר לארץ את ימיו של בן ארצה הנערץ יוֹסֵבּ בֶּסָריוֹנִיס דזֶה ג'וּרָ'אשׁווִילִי-סטלין, ולטהר את התקשורת הישראלית ל"פראבדה" (אמת ברוסית): שאיימה "עד שלא נקיא את כל אנשי הערוץ הזה, (ערוץ 14) עד אחרונת התחקירניות, לא יהיה שקט במדינה הזו."
https://x.com/MagiOtsri/status/1801286420167901299?cn=ZmxleGlibGVfcmVjcw==&refsrc=email
והיא ממשיכה באיום נוסף: "נשמיע בקולי קולות שירת נשים, נממש את זכותנו להפגין בכמויות של רעש, נאכל מולכם פלאפל בביקיני ונדאג שאפילו את השופר לא תצליחו לשמוע. נכבד את פסיקת בג"ץ, נכבד את החוק, אבל אם אתם חושבים שניתן לכם להתפלל בשקט אפילו דקה, אתם כנראה לא מבינים איפה אתם נמצאים. פה זה תל אביב, פאקרז."
https://x.com/MagiOtsri/status/1844070667387535506?t=8_cR6mYnacJLkarr3FBmlQ&s=03)
ומהיה וביה מצטרפת אליה עוד פרוטסטנטית פמיניסטית, מרב קסטנר-מיכאלי: "מברכת את ארגון הפרובוקציה "“ראש יהודי" שהבינו שלא כדאי להם לפגוע ברגשות התל-אביביות ביום הקדוש לכל היהודיות והיהודים. אחרי הכול, אין לדעת איך היינו מגיבות להדרה הזאת, נשים הן הרי ידועות כהיסטריות."
https://x.com/MeravMichaeli/status/1844278423851815280?t=hE1MY-6QjVFMZTJkk0wceA&s=03)
כמובן שאם גבר היה אומר על הנשים "היסטריות" (היסטריה רחם ביוונית) הוא היה מיד מותקף על ידיה כשוביניסט מיזוגן. אין גבול למכונת הרעל הפרוטסטנטית.

ראש ה-CIA לשעבר, הגנרל פטראוס: ישראל חייבת להמשיך לשלוט בציר פילדלפי. ישראל צריכה לנטוש את טקטיקת הפשיטות והנסיגות
ראש ה-CIA לשעבר, הגנרל דייוויד האוול פטראוס: "ישראל חייבת להמשיך לשלוט בציר פילדלפי. ולנטוש את טקטיקת הפשיטות והנסיגות, ולעבור לשיטה שהאמריקאים השתמשו בה בעיראק, של הקמת שכונות סגורות ומאובטחות עבור האוכלוסייה המקומית ללא טרוריסטים, רק זה יאפשר לשפר את המצב ההומניטרי של האוכלוסייה בלי שהחמאס ישתלט על הסיוע. ישראל תשלוט בשטח, תחלק תעודות זהות ביומטריות לאוכלוסייה וככה היא תדע בדיוק איפה כל אחד תמצא ותוכל לתפוס את הטרוריסטים ואפילו את סינוואר. אחרי שמצב הביטחון ישתפר יהיה אפשר להביא כוחות ערביים שיחליפו את ישראל, ואולי להעתיק את המודל הזה גם ליהודה ושומרון, לנהל את הסכסוך ולהוכיח לסעודים שישראל שולטת במצב וכדאי להם להצטרף להסכמי אברהם."
פטראוס הדגיש את הצורך שישראל תציג חזון לעתיד הרצועה תוך שמירה על ביטחונה, הוא שיבח את המבצע הישראלי לחיסול רשת התקשורת של החיזבאללה ודיבר על חשיבות יכולות המודיעין והלוגיסטיקה הישראליות. הוא דיבר על החשיבות של ההשתלטות על ציר פילדלפי ומניעת המשך הברחות הנשק של החמאס באמצעותו. הוא אמר שאין שום תרחיש שבו ישראל צריכה לסגת מציר פילדלפי כל עוד לא יקום שלטון חלופי ברצועת עזה לשלטון הטרור של החמאס והג'יהאד האיסלאמי
.https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=872077&forum=scoops1
הראיון המלא: https://m.youtube.com/watch?v=IWWvkUd_SPM 
בניגוד אליו רוב הגנרלים בדימוס של ישראל גורסים כי על ישראל לעזוב את ציר פילדלפי ואת הפרימטר, ולהציל את שלטון החמאס בעזה ולשקמו.

איפה הגבול של באר שבע ואום אל פאחם?
הצמד תמיר פרדו המתנאה כראש המוסד לשעבר, וד"ר נוביק המתנאה כעייצעס גייבר לשעבר של שמעון פרסקי-פרס, שניהם מתנאים כחברים בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל". ממשיכים להשיא עצות.
"החדירה ארצה בשבוע שעבר של שני מחבלים מחברון דרך פרצה בגדר ההפרדה," הם כותבים, "היא תזכורת לכך, שבתחילה התנגד לובי המתנחלים להשלמת הגדר. הם חששו שהגדר תמנע את הרחבת הבנייה מזרחה, אל לב האוכלוסייה הפלסטינית, ותשמש כבסיס לגבול עתידי בינינו לבינם. הפיגוע הקשה שהתרחש ביפו בעת שישראל התמודדה עם מטח טילים בליסטיים מאיראן ממחיש את הידרדרות הביטחון הלאומי בכמה זירות, רחוקות כקרובות.
"רוב מכריע בעם מבין את המשמעות ההרסנית של הסיפוח, הגיעה השעה לקבוע את גבולנו המזרחי, להבהיר שלישראל אין תביעות טריטוריאליות ממזרח לו ולהמשיך לקיים עליונות ביטחונית בכל המרחב, עד שהסכם עתידי ייתר נוכחות זאת או ינציח אותה בנוהל מוסכם.
"הצורך בקביעת גבולנו ובהיפרדות בין שני העמים – תוך כדי המשך השליטה הביטחונית – לא נועד לרצות צד שלישי. זהו צורך חיוני שלנו, לעיצוב עתידנו ולביצור החזון הציוני.
"להחלטה לאומית בדבר מיקום הגבול והתייחסות אליו כאל גבול מדיני לכל דבר וגם להבהרה כי אין לנו תביעות לשטחים שממזרח לגבול שקבענו וכי שטחים אלה יעמדו לרשות ריבונות פלסטינית כשיתמלאו התנאים להסכם בין העמים יהיו כמה יתרונות: ראשית, מזעור תופעת השב"חים והגברת הביטחון בצד הישראלי של הגבול. שנית, מתן אמינות לתקווה פלסטינית לעתיד של הגדרה עצמית ישמש מענה לאידיאולוגיית ההרס של חמאס. ככל שהצפי להגדרה עצמית יצטייר כאמין יותר, כך יתחזק המחנה הפלסטיני המתון אל מול הקיצונים."
(תמיר פרדו, ונמרוד נוביק, "זה צורך חיוני של ישראל, הגיע הזמן לקבוע גבולות", "אל-ארצ'", 09.10.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-09/ty-article-opinion/.premium/00000192-710f-d4e7-adb2-f1af8a450000
היועצים פרדו ונוביק מבססים את קריאתם לקביעת גבול על מקרה הפיגוע שעשו שני מחבלים מחברון, אבל מתעלמים לחלוטין מהפיגוע שנעשה ע"י ערבים מבאר שבע ומאום אל פאחם. שיסבירו בהתבסס על שני המקרים האחרונים, איפה לדעתם צריך אם כן לעבור גבול ישראל?

אוי לנו מיהודינו
קלאודיה שיינבאום פרדו, היהודייה (ליטאית מצד האב ובולגרית מצד האם), נבחרה כנשיאה היהודייה הראשונה של מקסיקו, מדינה קתולית, לאחר 203 שנות עצמאות.
והנה הנשיאה החדשה של מקסיקו היהודייה קלאודיה שיינבאום קראה הלילה: "יש להכיר במדינה הפלסטינית בדיוק כמו במדינת ישראל. זוהי עמדתה של מקסיקו כבר כמה שנים."
https://rotter.net/mobile/viewmobile.php?thread=872226&forum=scoops1
אוי לנו מאויבנו ואוי לנו מיהודינו.

הדרך היחידה למנוע מלחמת אזרחים
כתבת "הארץ" קרולינה לנדסמן מסבירה לנו כיצד למנוע בארץ מלחמת אזרחים?
"המלחמה בלמה את מלחמת האזרחים. בחודשים שקדמו למתקפת חמאס," מסבירה לנדסמן, "שני הצדדים היו נחושים 'ללכת עד הסוף', אך שניהם הדחיקו את סלע המחלוקת – הכיבוש. הימין לא 'גילה' שמטרת הרפורמה היא לאפשר לממשלה לספח את השטחים בלי לתת אזרחות לפלסטינים, ולעגן בחוק את העליונות היהודית. ומנגד, המחאה לא יצאה להגנת נפגעי הרפורמה העיקריים – הערבים. המחאה לא הרשתה להניף את דגל הכיבוש, קל וחומר את הדגל הפלסטיני.
"הסיבה המודחקת לקרע בעם," מסבירה לנדסמן, "היא הסכסוך עם הפלסטינים, איך ניתן לאחותו בלי לגבש עמדה אחידה לגביו? הדרך היחידה למנוע את מלחמת האזרחים שנבלמה ב-7 באוקטובר היא שהמלחמה שפרצה באותו יום תוביל להכרה שמוכרחים לשים קץ לשליטה על הפלסטינים."
(קרולינה לנדסמן, בעיתון המודפס: "הדרך היחידה למנוע מלחמת אזרחים," בדיגיטלי: "לא תהיה שום 'תקומה' בלי שתי מדינות", "אל-ארצ'", 11.10.24).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2024-10-11/ty-article-opinion/.premium/00000192-778b-dc05-ab92-f7cba66f0000
האם קרולינה לנדסמן המהגרת מארגנטינה (ב"הארץ" אין עולים יש רק מהגרים) קצת מתבלבלת. אל איזה מלחמת אזרחים היא כותבת? ממה היא חוששת? האם היא חושבת שהאזרחים הערבים בארץ רוצים בכלל לצאת למלחמת אזרחים למען כיבוש ערבי ודגל פלסטיני, והאם היא מאמינה שהיא ועמיתיה יצטרפו אליהם נגד שאר האזרחים היהודים?
מלחמת אזרחים בארץ יכולה להיות למשל סביב נושא הדמוקרטיה (למשל אם התנועה הפרוטסטנטית תביא לחיסול הדמוקרטיה ולמשטר צבאי) אבל לא למען הכיבוש ערבי והדגל הפלסטיני. קרולינה את כבר הרבה שנים בארץ, הגיע הזמן שתכירי את החברה הישראלית. היא אינה דומה לחברה הארגנטינאית.

פליטת פה? בכיר חמאס: "איראן חיסלה את איסמעיל הנייה בטהרן."
חאלד משעל אמר את הדברים החריגים בריאיון לערוץ קטארי – ופלסטינים מיהרו להפיץ אותם ברשתו החברתיות ולחזק את הטענה כי איראן היא שחיסלה את מנהיג ארגון הטרור. "אלוהים גרם לו לדבר אמת," נכתב בין היתר.
בכיר חמאס חאלד משעל הנמצא כעת במרתון ריאיונות לציון שנה למלחמה אמר בריאיון לערוץ הקטארי "אל-ערבי": "איראן חיסלה את האח אבו אלעבד איסמעיל הנייה בטהרן."
דבריו, שכנראה היו פליטת פה או בלבול, הופצו במהירות ברשתות החברתיות על ידי פלסטינים שנראה שלא הופתעו מהאמירה של משעל. "לא פליטת לשון! אדרבה, אלוהים גרם לו לדבר אמת, הוא זה שנגמל משקרים, הונאה וזלזול בדמו ונפשו של העם הפלסטיני," נכתב.
קונספירציות רבות עלו מאז החיסול של הנייה, ששימש יו"ר הלשכה המדינית של חמאס, במלון של משמרות המהפכה בטהרן ב-31 ביולי, כשהגיע להשתתף בהשבעתו של נשיא איראן מסעוד פזשכיאן.
זאת לא הפעם הראשונה שמשעל מסתבך בעקבות אמירותיו. ביום השנה למלחמה הוא אמר כי האבדות של חמאס הן "טקטיות," בעוד האבדות של ישראל "אסטרטגיות." גם בריאיון אתמול הוא חזר על המונחים הללו, ותיאר את כל מה שהשיגה ישראל במלחמה כ"הישגים טקטיים," בהתחשב בכך שספגה "אבדות אסטרטגיות," במיוחד בזירה הבינלאומית.
הדברים עוררו את זעם רב. אשרף עג'רם, לשעבר שר האסירים הפלסטינים ברשות הפלסטינית, כתב כי "זאת לא פליטת לשון, אלא ביטוי אמיתי לאידיאולוגיה והמחשבה של חמאס ותנועת האחים המוסלמים. הוא משקף את תפיסת התנועה בנושא העם. עבור התנועות האסלאמיות הפונדמנטליסטיות, כולל חמאס, למולדת אין ערך."
לדבריו, "כל מקום שבו ניתן להקים את האמירות האסלאמית היא המולדת, ואין זה משנה אם זו פלסטין, עזה, אפגניסטן או כל מקום על הגלובוס. האנשים הם פרוייקט. מה שחשוב הוא הישרדותם של מי שנושאים את המחשבה. זה בא לידי ביטוי בהצהרות חוזרות ונשנות של מנהיגי חמאס."
ד"ר מחמוד אל-הבאש, יועצו הבכיר של אבו מאזן, תהה: "איך מותם של כ-50,000 פלסטינים הוא הפסד טקטי? אז מהו הפסד אסטרטגי?"
והמרצה העזתי שאוקי ע'נאם כתב ברשת X כי "ריסוק עם אינו הפסד טקטי. שימור עם לעתיד הוא נכס אסטרטגי, ואי היכולת לעשות זאת היא הפסד אסטרטגי."
https://www.ynet.co.il/news/article/hksnxmbkye#autoplay
מסתבר שתיאוריות הקונספירציה של משעל יכולות להשתלם, הנה האיראנים כבר תפשו וחוקרים את מפקד כוח קודס, איסמעיל קאאני, באשמת שיתוף פעולה עם ישראל.
https://www.kan.org.il/content/kan-news/defense/811040/
נעמן כהן