* לקדם פני הרעה – מלחמת האזרחים בסוריה היא מלחמה בין הציר האיראני השיעי לבין הג'יהאד הקנאי הסוני. אם לפשט את הדברים, אפשר להגדיר זאת כמלחמה בין חיזבאללה לדאעש. טוב שיקיזו זה את דמו של זה, אך עלינו להבטיח שהמלחמה הזאת לא תאיים עלינו.
הלקח הראשי ממחדל 7 באוקטובר בדרום ובצפון, הוא שאסור לנו לאפשר התבססות של איום, ובעיקר איום טרוריסטי, על גבולנו; שאל לנו להמתין בפאסיביות לתקיפה של אוייב, בעיתוי הנוח לו, אלא עלינו ליזום.
על ישראל להבהיר שלא תאפשר כניסת כוחות איראניים לסוריה ושכל כוח כזה יותקף ברגע שינסה להיכנס. שנית, עליה להבהיר שלא תאפשר כניסה של כוחות ג'יהאדיסטים, לא שיעיים ולא סונים, לחלקו של הגולן שבידי סוריה. כל אזור החורן, הגולן והחרמון צריך להיות פרימטר, אזור חיץ שישראל לא תאפשר לאף כוח, המאיים עלינו, להתבסס בו.

* בלימה כפולה – בשאר בן חאפז אסד, דור שני לדיקטטורים רצחנים, הוא הרודן האכזר וצמא הדם ביותר במאה ה-21, שידיו מגואלות מדם של יותר מחצי מיליון סורים, ושלא היסס להשתמש בנשק כימי רעיל נגד מתנגדיו. אם הוא יילך, אף דמעה אינה צריכה לנשור מעינו של הומניסט.
אבל המורדים אינם טובים ממנו ואולי אף מסוכנים ממנו. את המרד מובילים ארגונים סונים קנאים ג'יהאדיסטים, מן הסוג של חמאס ודאעש, הנתמכים בידי הרודן האנטישמי ארדואן.
אלה או אלה – לא נאים השכנים בעינינו. ותפקידנו הוא להבטיח שגורמי טרור מצד א' או מצד ב' לא יתבססו לאורך גבולנו.

* הפרת הסכם ההפרדה – דובר צה"ל מודיע ש"לפני זמן קצר זוהתה התקפה של חמושים לעבר מוצב של האו"ם באזור הכפר הדרוזי חאדר בסוריה. צה"ל מסייע כעת לכוח האו"ם להדוף את המתקפה." עוד נמסר כי "צה"ל פרוס בכוחות מתוגברים בחזית רמת הגולן וימשיך לפעול על מנת להגן על מדינת ישראל ואזרחיה."
צעד זה הוא הפרה של הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה מ-31.5.74. בהסכם זה, ישראל נסוגה מכל המובלעת הסורית, שכבשה במלחמת יום הכיפורים, שבו הגיעה עד לפאתי דמשק ובין השאר משיא החרמון ומקוניטרה. על ישראל להבהיר, שאם הסכם הפרדת הכוחות יופר, היא לא תהיה מחויבת לחלקה בהסכם, ותראה לעצמה זכות להשתלט, על פי צרכי הביטחון שלה, על שטחים שמהם נסוגה באותו הסכם.

* האסון שסוכל – כאשר סוריה מתפוררת במלחמה אכזרית בין שתי האלטרנטיבות משובבות הנפש – הציר האיראני של קנאות שיעית ג'יהאדיסטית והקנאות הסונית הג'יהאדיסטית, כדאי לזכור שממשלות מופקרות וראשי ממשלה חסרי אחריות, מרבין ועד נתניהו, ניסו בכל מאודם למסור את הגולן לאויב הסורי, להחריב את מפעל ההתיישבות הישראלי בגולן ולאפשר לסורים לרדת עד הכינרת.
את האסון הלאומי הזה סיכלנו במאבק עממי דמוקרטי שהוביל ועד יישובי הגולן, שהיתה לי הזכות הגדולה להיות ממנהיגיו ולשרת כדובר המאבק. אלמלא מאבקנו, היום ישבו על חוף הכינרת אל-קאעדה ו/או חיזבאללה, ולא מן הנמנע שכבר היינו חווים את 7 באוקטובר מסוריה, שלידו 7 באוקטובר החמאסי היה טיול ללונה-פארק.

* ליישב את כתף שיאון – הסמל למדיניות המופקרת של התמכרות לשקט, היא המאחז שחיזבאללה הקים על אדמתה הריבונית של ישראל, ובמשך חצי שנה נתניהו לא הוציא את האצבע מהתחת, כי הוא פחד מ"הסלמה"; הפחדנות ששיתקה אותו ושיתקה את המדינה בהנהגתו, והיא היא הגורם הישיר לאסון 7 באוקטובר.
ואף על פי כן, יש לי תחושה, שאילו ההתנקשות של חיזבאללה בריבונות ישראל לא היתה בהר דב, אלא סמוך למטולה, לזרעית או לשלומי, אפילו נתניהו לא יכול היה לטעון שהרוק הזה הוא גשם, וישראל היתה מגרשת את הפולש. מה ההבדל בין אזור זרעית להר דב? שבאזור זרעית ישראל מימשה את הריבונות בהתיישבות ואילו בהר דב – לא.
לפני ארבע שנים וחצי פירסמתי מאמר תחת הכותרת "התיישבות בכתף שיאון", שבו הזהרתי שבלי התיישבות אנו מאבדים את ההר. "הר דב הוא שטח בריבונות ישראלית. למעשה, ישראל מתייחסת אליו כאל שטח צבאי. אין בו שום סממן של ריבונות. בכך משדרת ישראל שזהו אזור שמותר לפגוע בו," כתבתי, והוספתי: "רק התיישבות אזרחית ישראלית תממש את הריבונות הישראלית על הר דב."
בעקבות המאמר פנתה אליי קבוצת משפחות צעירות, של אנשים בעלי תשוקה חלוצית, שהקימו גרעין להתיישבות בכתף שיאון. ליוויתי אותם, חיברתי אותם לארגון השומר החדש, יחד ניסינו לקדם את היוזמה, אך לא היה עם מי לדבר.
עכשיו הזמן לחדש את היוזמה. יש להקים על הר דב 2-3 יישובים חדשים, לממש בו את ריבונותנו. אם ההתיישבות של חיזבאללה על הר דב היא הסמל לישראל של 6 באוקטובר שבזה לריבונותה, תהיה ההתיישבות הציונית בהר דב סמל לישראל של 8 באוקטובר, המקדשת את ריבונותה.

* תחת סחיטה – לנוכח מצבם המחמיר של החטופים והחשש מפני החורף הקרוב, עלינו לנקוט בשני צעדים.
לחתור לעסקת חטופים בהקדם האפשרי, למרות שלבטח זו תהיה עסקה קשה ורעה.
ומיד לאחר שובם הביתה, להפר את העסקה, שנחתמה תחת סחיטה ולכן היא חסרת כל תוקף. להסיר את הכפפות והפעם בלי עכבות להיכנס בחמאס עד חורמה, ולו כדי לבוא איתם חשבון על החטיפה, ההתעללות בחטופים ורצח חטופים. ולמי שטוען שאי אפשר להשמיד את חמאס כי חמאס הוא רעיון – אדרבא, שיישאר ממנו רק הרעיון.

* הטרור הפסיכולוגי – צפיתי בסרטון של מתן צנקאוגר. אין ספק שתלמידיו של גבלס למדו היטב את תורתו, והם עושים עבודה טובה. אני מקווה שאזרחי ישראל, שאליהם חוטפיו של מתן פנו בטקסט שהכתיבו לו, לא יתייחסו להוראותיהם כאל צו עשה.
הטרור הפסיכולוגי של החוטפים הוא המשך ישיר של טבח 7 באוקטובר.

* למה רש"פ – לקראת "היום שאחרי" בעזה, כדאי להפיק לקחים מההסדרה בצפון.
ההסדרה אינה מאפשרת לישראל לאכוף את הפסקת האש. יש מנגנון בינלאומי שהוא מעין שופט, מתי היתה הפרה. אין אפשרות לשב"כ ולצה"ל לבצע מעצרים, למשל, כדי לסכל טרור. כל פעולה ישראלית יזומה תוגדר ביד המנגנון כהפרת הפסקת האש.
אסור שזה יקרה ברצועת עזה. ושם מדברים על פתרון מסוכן אף יותר – כוח רב לאומי או בין ערבי שינהל את הרצועה. כך בוודאי ובוודאי שלא נוכל לפעול.
יש לחפש פתרון שמצד אחד לא יהיה שלטון צבאי ישראלי בעזה, כי שלטון על שני מיליון פלשתינאים, סותר את האינטרס הלאומי שלנו כמדינת הלאום של העם היהודי, אך מצד שני יאפשר חופש פעולה מלא לצה"ל ולכוחות הביטחון.
יש פתרון כזה. אנו מכירים אותו משטחי A ו-B ביו"ש. שלטון אזרחי של הרש"פ וחופש פעולה ביטחוני של ישראל. את הפתרון הזה יש להעתיק לרצועת עזה. הוא לא מושלם. יש מה לתקן בהשוואה ליו"ש, אך איני מכיר פתרון פחות גרוע.

* מופת של תקומה – אורי אפשטיין, חבר קיבוץ כפר עזה, נבחר לתפקיד ראש המועצה האזורית שער הנגב.
בשבת השחורה, איבד אפשטיין את בנו, אימו, שני גיסיו ואחיינו.
איני מכיר את אפשטיין ואת התאמתו לתפקיד, אולם עצם העובדה שאחרי אובדן כזה האיש לא שקע באבל, אלא בחר להקדיש את עצמו לתקומת האזור כולו, שספג מכה כה קשה, מלמדת על תעצומות נפש נדירות. אפשטיין הוא מופת של חוסן, שלבטח יקרין מחוסנו על המועצה. הוא מופת של תקומה, באזור הזקוק לתקומה.
בהצלחה!

* הרוח שמלבה את האש – טבח 7 באוקטובר הצית את דמיונם של המוני אנטישמים בעולם והבעיר גל אנטישמי שלא היה כמותו מאז השואה בכל רחבי העולם. כך גם באוסטרליה. גל אנטישמי חסר תקדים מתחולל ברחבי אוסטרליה ומסכן את יהודי המדינה. הצתת בית הכנסת במלבורן אינה מנותקת מן הגל הזה, ממאות ההפגנות בעד חמאס ונגד ישראל ומאין סוף תקריות אנטישמיות.
ראש ממשלת אוסטרליה מגלגל עיניים ומלהג על אפס סובלנות בלה בלה בלה כלפי האנטישמיות, אך מדיניות אוסטרליה שמנסה לרצות את האנטישמים מלבה את האש האנטישמית. ממשלת אוסטרליה היא ממשלה אנטי ישראלית קיצונית ופרו-פלשתינאית אטומה ועיוורת. בניגוד לממשלה האוסטרלית הקודמת, הפרו ישראלית, שהכירה בירושלים כבירת ישראל והחליטה להעביר את השגרירות לירושלים, הממשלה הזאת שינתה את המדיניות מהקצה אל הקצה. אחת מהחלטותיה הראשונות היתה ביטול ההכרה בבירת ישראל. רק לפני שבועיים ממשלת אוסטרליה אסרה על כניסתה של השרה לשעבר איילת שקד לכנס באוסטרליה, בשל התנגדותה למדינה פלשתינאית. יש קשר ישיר והדוק בין מדיניות הממשלה לגל האנטישמי שהגיע לשיאו בהצתת בית הכנסת. הרוח האנטישמית הנושבת מהממשלה ליבתה את האש שחרכה את בית הכנסת.

* צורר ועבריין מין – הצורר האנטישמי קארים חאן, התובע שתפר לישראל את התיקים בפני הטריבונל האנטישמי בהאג, הוא גם עבריין מין.

* א-דאולה מענא – במאורעות תרפ"ט, הפורעים הערבים דרבנו את עצמם, בנוסף לצרחות "איטבח אל-יאהוד", גם בצרחות – "א-דאולה מענא", כלומר "הממשלה איתנו."
כך חשים גם פורעי הבן גביר-יוגנד בבית צוריף, חווארה ורוג'ייב. הם יודעים שמותר להם, כי הדוצ'ה שלהם אינו רק שר בממשלה, אלא האיש החזק בממשלה, המטיל את חיתתו על ראש הממשלה ושר הביטחון.
ראש הכנופייה מתהדר בכך שהוא נותן גב לשוטרים, אבל השבוע הבן גבירים פצעו שני שוטרי מג"ב. ראש הכנופייה הפקיר את המג"בניקים לאלימות של הבן גבירים.
האם רק אחרי שהקין הבן גבירי ירצח חייל או שוטר נתעורר?

* לפעול מאחורי הקלעים – הגרי טעה בכך שאמר את האמת בפומבי.
אין זה מתפקידו של קצין צה"ל למתוח ביקורת פומבית על הדרג המדיני ועל חקיקת הכנסת.
מפקדי צה"ל צריכים לפעול בשקט, מאחורי הקלעים, כדי לשכנע שהחוק המסוכן הזה ראוי לגניזה.

* נכשל באמירת אמת – הגרי נכשל באמירת אמת ומיהר להודות בטעותו ולקחת על עצמו את מלוא האחריות עליה, בלי להתבכיין ובלי שעירים לעזאזל.
המתלהמים שעושים עליהום וקוראים להדחתו מעולם לא נתפסו באמירת אמת ואינם יודעים נטילת אחריות מהי.
הם נמלטים בפחדנות מאחריותם למחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה, שהמיט עלינו את האסון הכבד ביותר מאז השואה. במקום ליטול אחריות הם עסוקים בהמצאת קונספירציות כדי להסיט (ולהסית) את האש לשעירים לעזאזל ומכשילים חקירה.

* אמת ושקר – כל מי שמכיר את יורם כהן יודע שמדובר באיש אמת, אדם ישר, שפיו ולבו שווים.
נתניהו הוא השקרן המוחלט, מי שלא נתפס בדבר אמת, מי שמומחים לשפת הגוף מצאו את המפתח לדעת מתי הוא משקר: כשהפה שלו פתוח וכשהפה שלו סגור.
ממי, משניהם, היית קונה מכונית משומשת? יש בכלל שאלה?
וכשנתניהו נתפס שוב בקלונו, הוא מתחיל מיד להתפרע, להסית, להתבכיין ולהפיץ את תאוריות הקונספירציה המגוחכות שלו.

* ההטרלה התורנית – להערכתי חוק פלדשטיין ימוסמס ולא יגיע לקריאה שלישית. אם הוא יגיע, הוא יעוקר מתוכנו.
על מה מבוססת הערכתי?
תאמרו שאני תמים ואולי אתם צודקים. אך איני חושב שראש הממשלה ושר הביטחון מעוניינים בכאוס ואנרכיה בצה"ל, בשבירת שרשרת הפיקוד, בסיכון מקורות וחיי חיילינו ובפגיעה בביטחון המדינה.
אם כך, למה החוק הוגש ולמה התקבל בקריאה טרומית?
לשתי מטרות. האחת, היא הדהוד הנרטיב המטורלל על כך שמסתירים מידע מנתניהו. תעשיית השקרים וההסתה מפיצה בתעלות הביבים, תרתי משמע, את הסלוגן האינפנטילי, השקרי, המטורלל, הבכייני והמרושע: "אם הקצינה ב-8200 הייתה עושה מעשה פלדשטיין, לא היה 7.10."
המטרה השנייה היא התחרות הפופוליסטית בין הח"כים מי יציג לבייס הביביסטי הצעות חוק יותר מטרילות ומטורללות.
בשבועות הקרובים הם ימצו עד תום את הרווחים מהצעת החוק ההזויה ואח"כ יזיזו אותה כדי לפנות מקום להטרלה חדשה.

* עלילת דם נוראה – העם היהודי סבל לאורך הדורות מעלילות דם נוראות. העלילו עלינו שרצחנו את ישו, שאנו שוחטים ילדים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית מצות, שאנו מרעילי בארות, שאנו שולטים בעולם ומסכסכים בין כל הגורמים כדי להיבנות מסכסוכיהם. וגם היום מעלילים עלינו עלילות של ג'נוסייד, פשעים נגד האנושות ושאר שקרי האג.
כל עלילות הדם נגד היהודים מתגמדות ליד עלילת הדם השפלה והנתעבת, שאנשי זדון יהודים מעלילים על אחיהם היהודים; עלילת הדם שצמרת צה"ל והשב"כ שיתפו פעולה עם חמאס בטבח הנורא של 7 באוקטובר.
את עלילת הדם הזה רקחה כבר ב-7 באוקטובר תעשיית השקרים וההסתה הביביסטית, כדרך להסיט מנתניהו את הביקורת על המחדל הנורא שהוא האחראי לו, שהמיט על עמנו את האסון הכבד ביותר מאז השואה. מפיצים אותה בני משפחתו של נתניהו. ומפיצים אותה ללא בושה, בקולם, בגלוי, חברים בכנסת ישראל, כמו הח"כהניסט הביריון אלמוג כהן וכמו ח"כית-האשפתות המופקרת טלי גוטליב.
וכאשר הח"כית המופקרת זומנה לחקירה בגין ההסתה החמורה, וסיכונו במודע ובזדון של לוחם שב"כ, שכל חייו קודש לביטחון המדינה, אך ורק כיוון שהתחתן עם שקמה ברסלר, המופקרת הודיעה שלא תתייצב לחקירה. איני מבין למה לא נשלחו אליה למחרת שוטרים וגררו אותה אזוקה לתחנת המשטרה הקרובה. כדי להתחמק מהחקירה, המופקרת יזמה, תוך ניגוד עניינים מובהק, את הצעת החוק לעידוד עבריינות ח"כים.
והרוב האוטומטי של קואליציית הביבים העביר את הצעת החוק המופקרת בקריאה טרומית.

* החוק לעידוד עבריינות חברי הכנסת – חרפה בירושלים!
הכנסת קיבלה בקריאה טרומית, את הצעת החוק המופקרת של הח"כית המופקרת טלי גוטליב – החוק לעידוד עבריינות חברי הכנסת ועידוד עבריינים להיבחר לכנסת.
החוק קובע שיש לח"כ חסינות מפני חקירה (!) ופתיחת תיק פלילי או אזרחי, שאותה ניתן להסיר רק ברוב של 90 ח"כים. היום, כאשר אנחנו רואים איך כל גוש המלא-מלא מצטופף על אוטומט להגנת כל ח"כ החשוד בפלילים, עם דקלום הבלי ה"דיפ-סטייט" המדומיינים והטענות עלובות הנפש על "תפירת תיקים", "אכיפה בררנית" וכל אותם שקרים ביביסטיים נחותים, משמעות החוק הזה אחת – אי אפשר יהיה לפתוח בחקירה נגד אף ח"כ, יהיה פושע מסוכן ככל שיהיה.
זהו אחד הרגעים המבישים בתולדות הכנסת.

* מחבלים במאמץ המלחמתי – אילו ראש הממשלה והממשלה היו מקדישים את מלוא זמנם, אונם, מרצם ומאווייהם למאמץ המלחמתי, היה צדק בבקשתם לדחות את עדות נתניהו. אבל כאשר הקשב שלהם מוקדש לחוקי השתמטות ומימון השתמטות, לחקיקה מטורללת, פלגנית ומסכסכת, להתנקשות בתקשורת החופשית, לחוקי חסינות קיצוניים שמשמעותם הפיכת הכנסת לעיר מקלט לפושעים, להסתה נגד מערכת המשפט, להדחה באמצע המלחמה ללא שום שיקולים מקצועיים וענייניים של שר הביטחון, לפעולה להדחת היועמ"שית וראש השב"כ, להשתלטות עוינת על משטרת ישראל והפיכתה למיליציה פשיסטית חמושה פרטית של ראש הכנופייה וכן הלאה; צעדים שלא זו בלבד שאינם מועילים למלחמה, הם מחבלים במאמץ המלחמתי, קשה להתייחס ברצינות לטענה שנתניהו אינו יכול להתפנות כעת למשפט.

* חבית אבק שריפה – שתי ההטרלות הפופולריות של שני דפנות מחנה 6 באוקטובר – הוצאת רוה"מ לנבצרות והדחת היועמ"שית, כמוהן כהשלכת גפרורים לחבית אבק השריפה של החברה הישראלית. אנו נמצאים בעיצומה של מלחמה קשה ובפתחם של אתגרים לאומיים היסטוריים, כמו תקומת הגליל והנגב. במקום ללכד את העם, הם עוסקים רק בפלגנות, סכסכנות והטרלה.
אני יודע שיש מי שיזדעקו בזעם קדוש – איך אתה משווה? יזדעקו אלה שמציעים להוציא את רוה"מ לנבצרות ואלה שדוחפים להדחת היועמ"שית. וטיעוניהם שחוקים משימוש.
מטורפים! הרפו מהעם הזה! מלאכי חבלה.

[אהוד: אתה, המטיף לכולם ותומך בזימון ראש הממשלה לעדות בעיצומה של מלחמה שמשנה את המזרח התיכון, לא מעט בזכותו! – האם אתה לא שונה מ"המטורפים" האלה? – ומה דעתך למשל על מתן פרס נובל לשלום ל"סמרטוט", בלשונך – שבזכות מנהיגותו הנבונה, וצה"ל – הולך ונחלש בצורה דרסטית מפתיעה "ציר הרשע" במזרח התיכון!]

* אחרי 14 חודשים – לאחר 14 חודשים, השתחררתי ביום חמישי מהמילואים, יחד עם חבריי למחלקת ההגנה (כיתת הכוננות) של אורטל וכיתות הכוננות של יישובי הגולן.
מעולם לא העליתי על דעתי שאשרת במילואים 14 חודשים ולבטח לא בגיל 61-62. אבל כשפרצה המלחמה, היה לי ברור שלצד תפקידי כדובר צח"י (צוות חירום יישובי) של אורטל, חובתי לתת את חלקי למאמץ המלחמתי כלוחם במחלקת ההגנה היישובית. אילו, חלילה, קיבוץ אורטל היה מותקף, ולא הייתי שותף לכוח המגן על היישוב, לא הייתי סולח לעצמי לעולם. והייתה סיבה נוספת להתנדבותי. פחדתי מפינוי של אורטל, חלילה. היה לי ברור, שבמקרה כזה לא אתפנה. כלוחם בכיתת הכוננות, איש לא יתווכח אתי.
אנחנו מסיימים את השירות הפעיל, אבל לא חוזרים למציאות של 6 באוקטובר. ביום השחרור לא הזדכינו על הציוד. כל ציוד הלחימה – הנשק, מכשיר הקשר, הווסט הקרמי, הקסדה, המחסניות המלאות וכו', נשאר בבתינו. כל אחד מאתנו קיבל כספת לנשק, ובכך ניתן מענה לתירוץ שבשמו נלקחו כלי הנשק מהלוחמים.
השירות בכיתת הכוננות שונה ממילואים רגילים. בניגוד למילואימניקים האחרים, אנו בבית ובעבודה. אבל לנו אין שבתות וחגים, אין חופשות. במשך 14 חודשים היינו בכוננות 24/7. במשך 14 חודשים, חלצתי את הנעליים הצבאיות ופשטתי את המדים רק בכניסה למיטה או למקלחת. לכל מקום נשאתי את הנשק, כולל בעבודה. לכל מקום התניידתי ברכב, ובו הציוד שלי.
אני מקווה מאוד שלא נידרש עוד לחזור למדים, אלא לאימונים בלבד.
רות סוף. סוף למילואים.

* שאילתא – אחרי שירות צבאי של 14 חודש, האם בתור עובד בחקלאות מגיע לי מענק עבודה מועדפת?

* תובנות מפתיעות – אחרי 14 חודש – יום עבודה ראשון בבגדי עבודה אזרחיים, חמוש במזמרה בלבד, ללא הרובה. המגל ללא החרב.
תובנות מפתיעות – לעבוד ללא נשק + שתי מחסניות ובלי מכשיר קשר – יותר קל ופחות מסורבל.

* מדי ב' – הקומיקאי תומש, הלא הוא תומר שרון, הופיע בפאב "לצ'ה" באורטל. הוא מוכשר מאוד ולא הפסקנו לצחוק. גם היתה כימיה נפלאה בינו לבין הקהל, כפי שהוא ציין באוזנינו אחרי ההופעה.
תומר היה חף ממאניירות פלצניות של "האמן". הוא הגיע לפאב שעה ארוכה לפני ההופעה והתחכך בקהל וכך גם אחריה.
היה זה ביום שבו השתחררנו, לוחמי כיתת הכוננות הרבים, ורבים מאיתנו באנו להופעה. וכל מי שהגיע התקבל בתגובות התפעלות מהבגדים האזרחיים, שכבר מזמן לא נראו עלינו. "וואלה, דווקא מתאים לך אזרחי," "מצאת את הבגדים?" וכו'. תומש הגיב: "מה הסיפור? כולה החלפתם את המדים. כולכם שוב באותם מדים: ג'ינס, טריקו, סווצ'רט ובלנסטון." מה שנכון.

* והרי הודעה שהתקבלה זה עתה – מוצ"ש: יומיים אחרי שהשתחררנו, בתום 14 חודשי מילואים – גוייסנו שוב, בשל המתיחות בגבול עם סוריה.
טוב, לפחות נהנינו מיומיים וחצי כאזרחים.

* קטיף 2024 – בשעה טובה ומוצלחת - תם ונשלם קטיף 2024.
הקטיף החל במאי, בקטיף הדובדבן, והסתיים ביום שישי, בהשלמת קטיף תפוחי סאן דאונר.

* הגולן מתעורר – יקב תל שיפון באורטל נפתח מחדש לקהל, ובסופשבוע הוא היה מפוצץ.
נסענו למסעדת "נורדן" במרום גולן. לא היה מקום.
המשכנו צפונה. במאגר בנטל – מאות מכוניות. מגרש החנייה עמוס ועוד מכוניות רבות לצד הכביש מרחק רב בשני הכיוונים.
אכלנו ב"פלפל הגולן" בבוקעתא. זו השבת הראשונה שהוא פתח את העסק מאז תחילת המלחמה.
בדרך חזרה עברנו ליד תצפית קוניטרה ותצפית כוח נתי. שתיהן מפוצצות באדם ומכוניות, וה"גזלנים" עם הפיתות הדרוזיות והלבנה חוגגים.
איזה כיף! הגולן מתעורר מחדש. נקווה שלאורך זמן.

* שמחה רז – "איש צדיק היה" הוא שמו של ספר – מסכת חייו של הרב אריה לוין, "אבי האסירים"; אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי.
קראתי אותו בילדותי והוא השאיר עליי רושם עז. ראיתי ברב אריה לוין מופת של אלטרואיזם וחסד, אהבת האדם ואכפתיות אינסופית לכל אדם ובפרט לכל אדם במצוקה.
את הספר כתב שמחה רז, שכתב עוד הרבה ספרים בנושא חסידות, וביוגרפיות נוספות, למשל על רב הכותל הרב גץ וספר נוסף על ר' אריה לוין.
שמחה רז הלך השבוע לעולמו, בגיל 93. יהי זכרו ברוך!

* ביד הלשון: נחושה – נחושה הוא יישוב קהילתי דתי במועצה האזורית מטה יהודה, בעמק האלה, בין קיבוץ בית גוברין לבית שמש. היישוב עלה לקרקע כהיאחזות נח"ל ב-1955. ההיאחזות אוזרחה ב-1957 ונוסד בה מושב שיתופי דתי. היישוב היה מורכב מיוצאי תימן, טריפולי, מרוקו, צרפת, פולין, רומניה וילידי הארץ. היישוב הצעיר סבל מבעיות חברתיות וב-1960 הוא ננטש. 21 שנים מאוחר יותר, יושב המקום מחדש והוקם בו מושב עובדים דתי. ב-1994 הפך המושב ליישוב קהילתי.
שם היישוב לקוח ממזמור י"ח בתהילים: "מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה וְנִחֲתָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרוֹעֹתָי." מדוע השם הנובע מהפסוק מתהילים ניתן דווקא ליישוב באזור הזה? כיוון שבנחלת יהודה היתה עיר מקראית הנקראת נחש, והיא מוזכרת בדברי הימים, וכן בתעודת חכירה מתקופת מרד בר-כוכבא. היא נקראה כך, כיוון שישבו בה חרשי נחושת. הזיהוי של המקום בידי ארכיאולוגים זוהה עם חירבת דיר נחאס, שנמצאו בה ממצאים יהודיים, ובהם מערות קבורה מתקופת המשנה ומערת מסתור, אולי מתקופת מרד בר כוכבא. עם זאת, הזיהוי של דיר נחאס עם העיר נחש שנוי במחלוקת בין הארכיאולוגים, ויש המזהים אותה דווקא עם חירבת א-נחש הסמוכה להרודיון.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com