הג'יהאדיסט מרואן ברגותי
השבוע פגשתי פרופסור גמור ומכובד, אקטיביסט פרו-איסלמי ותיק מאחת האוניברסיטאות שהוא גם פעיל פוליטית בתנועה הפרוטסטנטית (לבקשתו לא אנקוב בשמו) והוא אמר לי את הדבר המדהים הבא:
"אני מקווה שהלחץ הציבורי לשחרור כל החטופים מעזה יכריח את הממשלה לשחרר את מרואן ברגותי שהוא התקווה היחידה לשלום..."
כמובן שלא הופתעתי כי כבר הרבה שנים הזרם המשיחיסטי ההזוי רואה בג'יהאדיסט מרוואן חסיב אבראהים ברגותי, דמות משיחית שתביא את הגאולה.
ביום ראשון, 10 בנובמבר 2002, מעט אחרי השעה 23:30, חדר המחבל סירחאן סירחאן מטול כרם שנשלח ע"י ארגון הג'יהאד של אש"פ, "השהידים של הקצה" (כתאאב שוהאדת אל-אקצה), שייסד מרואן ברגותי – לקיבוץ "השומר הצעיר" מצר, הנמצא על מרחב התפר סמוך לוואדי עארה. לאחר שעבר את הגדר ירה המחבל, חמוש ברובה סער מסוג M16, לעבר בתי הילדים של הקיבוץ, שהיו במזל ריקים בשעת לילה. בהמשך נתקל בזוג, חבר הקיבוץ ובת זוגו תרצה דמארי, שטיילו בשבילי הקיבוץ. המחבל ירה לעבר הזוג ופגע באישה שמתה במקום. בן זוגה הצליח להימלט.
המחבל המשיך את מסע הרצח ופרץ לבית משפחת אוחיון, שבו התגוררו אם ושני ילדיה. לאחר שלא הצליח להיכנס דרך הדלת, נכנס המחבל דרך החלון. הוא ירה מטווח קצר באם רויטל אוחיון ובשני ילדיה – נועם בן ה-4 ומתן בן ה-5 – והרג אותם.
לאחר שיצא מן הבית הלך המחבל לעבר חדר האוכל על מנת לחמוק מן הקיבוץ. במהלך הימלטות המחבל הוא נתקל במזכיר הקיבוץ יצחק דורי, שהיה באותו יום בתורנות שמירה. המחבל ירה לעבר דורי שהיה במכוניתו והרג אותו. לאחר מכן יצא המחבל מהקיבוץ דרך מקום חדירתו, וברח דרך מטע בננות לשטחי הרשות הפלסטינית.
כשנה לאחר מכן הוא חוסל ע"י צה"ל. אלמלא כן היה משוחרר עתה בעיסקת החטופים.
https://he.wikipedia.org/wiki/הפיגוע_במצר
והנה למרבה התדהמה (כל כך אופייני ל"שומר הצעיר") למרות הרצח הנורא של הקיבוצניקים מ"השומר הצעיר" בקיבוץ מצר (הזהה לחלוטין לרצח חברי קיבוץ "השומר הצעיר" ניר עוז ע"י החמאס), חיים אורון-ג'מוס ממנהיגי "הקיבוץ הארצי" "השומר הצעיר", ומנהיג מר"צ, התיידד עם ראש הארגון הג'יהאדיסטי שביצע את הרצח, מרוואן ברגותי, שנעצר בגין רצח חמישה ישראלית וכומר יווני, ונשלח לחמישה מאסרי עולם, וארבעים שנה.
אורון-ג'מוס ביקר אצלו בכלא, ופתח מיד במאבק ציבורי לשחררו מהכלא. גם הסופר עמוס קלויזנר-עוז המנוח, התיידד עם הרוצח הסדרתי ברגותי והקדיש לו אף ספר במתנה.
הנה אחת הסיבות לחוסר המודעות של חברי ניר עוז לסכנה, והשאננות שלהם. לא בכדי נדהמה יוכבד ליפשיץ מקיבוץ "השומר הצעיר" ניר עוז שנחטפה לעזה ב-7 באוקטובר, כאשר בערלות לב ובאווילות שאין לתאר שאלה את סינואר: "למה פגעתם דווקא בנו אנשי 'השומר הצעיר' שתמכנו בכם, ולא ביהודים אחרים?"
והנה כצפוי מיד לאחר טבח ה-7 באוקטובר התחדש המאבק המשיחי לשחרור ברגותי בסיסמה:

הפתרון: החלפת הרוצח סינואר ברוצח ברגותי
הבנתם? ונניח שברגותי ישוחרר מהכלא והדרישה מהחמאס להסתלק מהשלטון תיענה בחיוב, (מה שלא יקרה לעולם) ויחליף אותו ברגותי, אז מה אז? הרי אין כל הבדל בינו לסינואר. ומה הועילו המשיחיים בתקנתם?
מרואן ברגותי הוא מייסד ארגון הג'יהאד של פת"ח "כתאאב שוהדא אל-אקצא" (בעברית "ארגון מתאבדי הקצה" או "ארגון השהידים של הקצה") שאין כל הבדל בינו לבין החמאס או הג'יהאד האיסלמי.
הרעיון לשחרר את הג'יהאדיסט הרוצח הסדרתי ברגותי מהכלא אינו חדש. ומה שכתבתי כאן לפני 16 שנה נכון גם היום:
"למען הרוצח ברגותי (מייסד ארגון הטרור שביצע ועדיין מבצע פשעי מלחמה באזרחים), נערך קמפיין תקשורתי רב עוצמה במטרה לשחררו מן הכלא. בראש הקמפיין עומד ח"כ חיים אורון (הידוע בכינויו ג'מוס), מאז הורשע ברגותי כרוצח יהודים סדרתי, מבקר אותו אורון בכלא: 'אני רואה אותו יותר ממה שאשתו רואה אותו,' מספר אורון. 'אולי רק העורך-דין שלו רואה אותו יותר ממני. במישור האישי בהחלט נוצרו בינינו יחסים קרובים,' הוא מסכם. כבר מהרגע הראשון בו ייסד ברגותי את ארגון הטרור והרצח שלו היה ג'מוס ידידו, בקשר קרוב עימו. 'אני מכיר את מרואן (שימו לב לקרבה המתבטאת בכינוי בשם הפרטי. מעניין אם גם מרואן קורא לו ג'מוס?) הרבה לפני שהוא נכנס לכלא,' מספר החבר אורון: 'היתה תקופה ארוכה שכשהיה משעמם בכנסת הייתי עולה למכונית עם דדי צוקר ונוסע לנגב חומוס ברמאללה עם מרואן. ("מוסף הארץ", 11.1.08 עמ' 30). ממש 'אחוות עמים' בנוסח מפ"ם לשעבר. בשעה שרב המחבלים ברגותי, מקים את ארגון 'כתאאב שוהדא אל-אקצא' (בעברית 'ארגון מתאבדי הקצה') ארגון המבצע פשעי מלחמה ע"י רצח אזרחים יהודים, מנגב עימו אורון חומוס. בין ניגוב לניגוב חומוס עם חברו אורון, שלח ברגותי את אנשיו לרצוח יהודים.
"הרעיון ששחרורו של ברגותי מיידית ללא תנאי (בלי קשר לעיסקת שליט) יהיה כדאי ויועיל למדינה. הוא רעיון נואל מבחינה מוסרית ורעיון אווילי מבחינת פוליטית. ברגותי הורשע ברצח בכוונה תחילה בשלושה פיגועים שונים, בהם נרצחו חמישה בני אדם; (ביניהם אפילו נזיר יווני לא יהודי) בניסיון לרצח בפיגוע נוסף; בפעילות בארגון טרור; בחברות בארגון טרור; ובקשירת קשר לביצוע פשע. בית המשפט שהרשיע את ברגותי גזר עליו חמישה מאסרי עולם ועוד 40 שנות מאסר. ברגותי המשוחרר (ללא בג"ץ ו'בצלם'), לא יחסל את הטרור אלא יעצים אותו.
("חדשות בן עזר", גיליון 505, 31.12.2009).
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00505.php
שחרור הרוצח סינואר הביא לאסון, שחרור הרצח ברגותי יביא לאסון לא פחות. כפי שידוע לכל אין סכנה גדולה יותר מאובדן עשתונות ואי הבנת המציאות הבאה מהזיות משיחיות כוזבות. היזהרו ממשיחיסטים!
 
שחרור המחבלים הרוצחים
בתמורה לשחרור של שגיא דקל-חן, סשה טרופנוב ויאיר הורן, ישראל שחררה 369 מחבלים – 36 מהם שפוטים למאסר עולם. רוב הרוצחים ששוחררו הם מארגון הג'יהאד של הפת"ח, "השהידים של הקצה", ארגונו של מרואן ברגותי. בין הרוצחים המשוחררים אחמד ברגותי, עוזרו שנידון ל-13 מאסרי עולם. הוא הורשע ברצח 12 ישראלים ובפציעתם של עשרות נוספים בשורת פיגועי התאבדות באינתיפאדה השנייה, בהם הפיגוע במסעדת "סי פוד מרקט" בתל אביב והפיגועים בנווה יעקב וברחוב יפו בירושלים.
הנה רשימת המחבלים ששוחררו:
https://www.mako.co.il/news-military/2025_q1/Article-d64f64a94f50591026.htm
שוחרר גם המחבל מוחמד נייפה, מארגון הג'יהאד של הפת"ח שעמד מאחורי הפיגוע בקיבוץ מצר ב-2005, ונידון ל-13 מאסרי עולם, אבי אוחיון שאשתו רויטל וילדיו נועם בן ה-4 ומתן בן ה-5 נרצחו בפיגוע שביצע הבהיר כי הוא שמח לראות את החטופים משתחררים, וציין: "איזה כיף שהם פה." הוא הסביר כי "מוחמד נייפה זה מטבע, ומתישהו צריך להשתמש במטבע. הערך שלו רק גדל בכלא. הוא נכנס לשם בתור צעיר שמנסה לבנות לעצמו שם, וב-2018 הוא ניסה להוציא פיגוע מתוך הכלא – והוא הפך להיות סוג של מנהיג."
https://www.mako.co.il/news-diplomatic/2025_q1/Article-4e510199f5a0591026.htm?pId=173113802
עכשיו רק מחכים לשחרור מייסד ארגון הג'יהאד של אש"פ מרואן ברגותי.
 
ההגדרה הנכונה של המלחמה:
"המלחמה נגד עזה האיסלמו-נאצית"
ולא המלחמה נגד החמאס
מדברים רבות על הגדות יעדי המלחמה שהם מיטוט שלטון החמאס והחזרת החטופים. ותמיד טועים בהגדרת האוייב. כשם שבנות הברית נלחמו במלחמת העולם השניה נגד גרמניה הנאצית (ולא נגד המפלגה הנאצית), כך המלחמה של ישראל היא נגד עזה האיסלמו-נאצית החמאסית, ולא נגד ארגון החמאס. בהגדרת האוייב תלוי הניצחון. ניצחון על עזה האיסלמו-נאצית אמור להיות בדיוק כמו "הניצחון על גרמניה הנאצית", ודוק: מדינה היא ארגון שיש לו מונופול של שליטה בשטח מסוים. עזה היא מדינה ריבונית לכל דבר, עם ארגון שיש לו מונופול שליטה בכל שטח עזה.

תומס מאן האמין שלתל אביב יש עתיד
הֶר פרופסור צימרמן לא
המשותף לש"י עגנון ולתומס מאן, שניהם זוכי פרס נובל לספרות שהיו ציוניים.
חוקר צעיר מאוניברסיטת מינסטר, גרמניה, כתב על מאן כאקטיביסט פוליטי וכציוני נלהב, שיצא לאור במלאות 150 שנה להולדתו:
Kai Sina, Was gut ist und was böse. Thomas Mann als politischer Aktivist. Ullstein Verlag, Berlin 2024
ב-1907 עורכו של עיתון יהודי, לימים חבר הרייכסטג מהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית, יוליוס מוזס פנה לכ-3000 אנשי ציבור בבקשה לנסח את עמדתם על "פיתרון שאלת היהודים". את התשובות שקיבל מכמאה איש קיבץ בספר. מאן היה אחד מהנענים לאתגר של מוזס. במאמרו התנגד מאן לפיתרון הציוני משום שמשמעותו, כך הבין, הסכמה להגירת היהודים מאירופה שתפגע אנושות בתרבות הגרמנית והאירופית.
14 שנה מאוחר יותר, כשרפובליקת ויימאר החליפה את גרמניה הקיסרית. הוא הוזמן על-ידי עיתון במינכן, מקום מגוריו, לכתוב מאמר "לשאלת היהודים". המאמר ביטא סולידריות עם היהודים וביקורת על חסידי צלב הקרס והאנטישמים בכלל. סצינה שאירעה באוניברסיטה של מינכן, סטודנטים שהפריעו להרצאת אורח של אלברט איינשטיין, הפציפיסט היהודי, בשנה שבה זכה בפרס נובל, הותירה על מאן רושם מדכדך במיוחד. המאמר נשלח אך לא פורסם. קטיה אשתו (היהודיה נ.נ.) דרשה שימשוך את המאמר, כדי לא להתעמת עם אלימות הימין הפרוע, וגם לא לאבד קוראים בגלל עמדתו הפוליטית.
תמיכתו הנחרצת של מאן נבעה משתי סיבות: האחת, הוא זיהה נכונה את הדמיון שבין הציונות והתנועה הלאומית הרומנטית הגרמנית במאה ה-19, והאחרת, הוא התרשם עמוקות ממה שראו עיניו בארץ ובעיקר מתל אביב
ב-1926 החיה מנהיג ציוני גרמניה קורט בלומנפלד את ה"ועד למען פלשתינה", אגודה תומכת ציונות שגיבתה מעורבות גרמנית באזור המנדט הבריטי, והזמין את מאן (גם את איינשטיין) ליטול חלק בפעילותה. "אני מוצא את התוכנית הזאת גדולה, יפה, מרגשת וראויה לעידוד" (עמ' 83), כתב מאן והוסיף אמירה שתסביר את ה"תיקון" לעומת 1907, "אני חושב שאל ליהודים גרמנים, שבדמם חי זיכרון מולדתם העתיקה (Urheimat), לחשוש שמא יטיל מי ספק בגרמניותם אם יתמכו בתוכנית זו."
יש לשער שמקורביו היהודים הבהירו לו שהציונות המעשית, כלומר ההגירה לפלשתינה, מיועדת ליהודי המזרח ולא לאלה הגרמנים שהאמנציפציה נחלתם. כך אפשר היה למאן ליישב תמיכה בציונות עם המשך הקיום היהודי בגרמניה. שנה אחר-כך הרחיק לכת עוד צעד בראיון בעיתון הציוני Die Welt וקבע כי הציונות היא "תהליך לידה מחודשת של אחד העמים העתיקים ביותר בעולם."
כפי שהסביר למרטין בובר (עמ' 85), מהצד היהודי עלתה זעקה של מתנגדי הציונות ומהצד השני הגיבו יריביו האנטישמים בנוסח "יש להקיא אותו מהעם הגרמני." לימים, כשהרייך השלישי יציע ב-1934 לבטל את אזרחותו של מאן, היו הציטוטים האמורים בכלל הנימוקים לצעד הנדרש.
באותן שנים החל מאן בכתיבת "יוסף ואחיו", ובא לסיור לימודים למצרים ולארץ ישראל. בעת מסעו חלה וכשהגיע לירושלים אושפז בבית חולים, שם התראיין לעיתון Palestine Bulletin (קודמו של הג'רוזלם פוסט). הראיון שפורסם ב-10.4.1930 היה ראיון של איש פוליטי. על השאלה אם הוא תומך בציונות ענה, "בהחלט. למעשה כבר הבעתי דעתי בעיתונות הגרמנית והותקפתי להפתעתי בחריפות על-ידי כמה עיתונים יהודיים-גרמניים," "הם חוששים שבגלל תמיכה בציונות הם יואשמו בחוסר פטריוטיזם."
מאן התרשם עמוקות ממה שראו עיניו בארץ ובעיקר מתל אביב. "אני מאמין שלתל אביב יש עתיד", קבע."איכשהו היהודים שם אינם דומים ליהודים באירופה או במקום אחר. הם נראים חופשיים יותר... שמחים יותר."
ביקורו אירע סמוך לאחר אירועי הכותל ופרעות תרפ"ט. בהשראת פגישתו עם נשיא האוניברסיטה העברית ואיש "ברית שלום" יהודה מאגנס הוא המליץ לציונים שלא "ללכת עם הראש בקיר," "להתנהל בזהירות, הרי הערבי נמצא כאן למעלה מאלף שנה... היהודי[!] לא בא לכבוש, הוא בא להגשים את עצמו." על השאלה אם יהודים וערבים יכולים לחיות יחד השיב, "איני רואה סיבה מדוע לא," אף שהיה מודע לקשיים שנוצרו בגלל מה שהגדיר "חמימות-מוח וחוסר סבלנות של היהודי[!]" בארץ.
כשנפרד מהמראיין הוסיף מאן: "אתה יכול לראות בי תומך מובהק בציונות הרוחנית."
ביוני 1934 היה מאן שותף לקריאה בניו יורק טיימס למען המגבית היהודית המאוחדת כדי לסייע ליהודים המגורשים מגרמניה וספג על כך מבול של השמצות בעיתונות הרייך. בינואר 1935 הוא פירסם מאמר בעיתון האופוזיציה הגרמנית היוצא בפאריס נגד האנטישמיות וגם בעיתון הציוני היוצא בפראג, שם הביע הערכה למפעל הציוני בארץ תוך שהעלה זיכרונות מביקורו. מ-1936 הוא נאם לפני אגודת "קדימה" היהודית בשווייץ כמו גם בקרנגי הול בניו יורק על האנטישמיות. העיתונות הנאצית הגיבה בארסיות. מ-1938, כשעבר לגור בארה"ב, יצא למסעות הרצאות שבהם נשא את המסר האנטי-נאצי, ומאז פרוץ המלחמה נשא נאומים ברדיו "לשומעים הגרמנים" ברייך השלישי באמצעות ה-BBC.
על רקע התנהלות גרמניה הנאצית הוא פירסם דברי ברכה לרגל פתיחת הביתן הארץ ישראלי ביריד העולמי בניו יורק (1939) והחמיא למפעל ההתיישבות הציוני אך לא עד-כדי תמיכה בשאיפה הציונית למדינה. מאן עדיין סבר שיתרון היהודים, בוודאי על רקע ההתפתחות המבהילה של לאומנות באירופה, בטבעם הקוסמופוליטי וש"הקמת מדינה לאומית היא משימה שמתחת לרמתה של היהדות" (עמ' 206).
מאן אף נקלע לעימות עם המלחין ארנולד שנברג, שפירסם "תוכנית ארבע נקודות עבור היהדות" הכוללת המלצה לפעולה "חסרת עכבות" להקמת מדינה יהודית. גישתו האלימה של שנברג נראתה למאן "פשיסטית כלשהו."
קפיצת המדרגה האמיתית עשתה הציונות בתפישת עולמו של מאן כשהתברר לו במהלך 1942 גורלה של יהדות אירופה. לא זו בלבד שהתמיכה בציונות נהפכה למרכזית בהופעותיו, התנגדותו לציונות המדינית התפוגגה והתחלפה בתמיכה. ב-1944, כשעמדה הארכת תוקפו של הספר הלבן על הפרק, גילה ליומנו שלכשתסתיים המלחמה באירופה יש לדאוג לשארית הפליטה היהודית, "המקום הצודק והטבעי להם יהיה ארץ ישראל," ובספר יובל לכבוד חיים ויצמן מאותה שנה סיפק מאמר הקובע במפורש שהגיעה העת לפיתרון לאומי לבעיית היהודים.
תחת רושם הדחיפות הזאת התפוגגה השפעת משנתו של מאגנס על יחסי יהודים-ערבים. ראשית הוא דחה את הטענה שההתיישבות היהודית באה על חשבון האוכלוסייה הערבית, ושנית הוא סבר (כמו הרצל) שליהודים היתרון בפיתוח הארץ ב"עידן הטכני" (עמ' 217).
לאחר החלטת החלוקה באו"ם, כשארה"ב ביקשה לסגת בה מההחלטה, יצא מאן עם אחרים במחאה פומבית חריפה בעיתון יהודי גרמניה בארה"ב "Aufbau" ועשה מה שעם הזמן נהפך לשגרה רטורית, להשוות בגידה זו בציונות עם הסכם מינכן 1938. "הג'נוסייד שבוצע ביהודים היה בעיניו הלגיטימציה המרכזית להקמת מדינת ישראל," מסכם סינה. בניסוח אחר: זיכרון השואה הוא שהשפיע עליו לתמוך בציונות המדינית, בהקמת ישראל ובקיומה.
כשהוקמה המדינה שלח מברק ברכה למשה שרת, ועם תום מלחמת השחרור סיפק בראיון מלונדון לעיתון "Palestine Post" את האמירה: "כל עושר הכישרון היהודי ישתחרר עתה ויעמוד לרשות כולנו... העולם יקבל שוב ערכים חדשים שייצאו מישראל, מארץ, מעם, שהוא כפניקס בין האומות." לא פלא שמאן זכה שיינטע יער על-שמו.
"אבל," (מסכם הֶר פרופסור צמרמן), נשער שהיום שוב היה משנה את יחסו לציונות ולישראל, ברוח יהודה מאגנס (האנטי ציונית נ.כ.) אם לא מעבר לכך."
(משה צימרמן, "תומס מאן האמין שלתל אביב יש עתיד", "אל-ארצ'", 11.2.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-02-11/ty-article/.premium/00000194-f4b0-d3a7-a1fc-fdfed3ad0000
הבנתם? לדידו של הֶר פרופסור משה צימרמן, הרי אי אפשר לתמוך כיום בציונות, ולכן אין לו ספק שגם תומאס מאן היה חושב כמוהו שלתל אביב אין עתיד.

המרגלת ענת קם – הקשיבו לרב לנדו!
בשבוע שעבר הוקלט הרב דב לנדו, מראשי הציבורי החרדי-ליטאי. בהקלטה הוא אמר: "הכי טוב שהערבים ישלטו פה, היו מכבדים אותם. אפשר בלי מדינה לחיות טוב עם הערבים. הציונות הביאה עלינו אסונות..." ועוד אמר על השירות הצבאי: "אי אפשר במצב כזה, הם גם עושים בפעולות שלהם הרבה לא בשביל הצלה, אלא בשביל הכבוד של המדינה, הורגים אנשים בשביל כבוד." ועל מדינת ישראל: "הציונות היתה כאילו שהם יצילו את העם היהודי, והם הביאו את האסונות הגשמי, לא רק הרוחני, לעם ישראל. אף פעם הערבים לא כל כך שנאו בכל העולם."
פעם נוספת עולה השאלה כיצד ולמה הפקיר השמאל את החרדים לידיהם של החרד"לים המשיחיסטים בימין, במקום לנצל את הדמוגרפיה שלהם לטובת רעיונותיו.
רבים כותבים, ובצדק, שלמחנה הליברלי לא תהיה תקומה בלי הושטת יד כנה ואמיתית לאזרחי ישראל הערבים. אבל חשובה לא פחות, הושטת יד כנה ואמיתית לחברה החרדית. כן, גם במחיר הגיוס, גם במחיר הפרדה מסוימת באקדמיה, גם במחיר חריקת שיניים על פשקווילים עם דיני צניעות לילדות שמתאימים לשלטון הטאליבן.
החרדים, שמבינים שהלאומיות הורגת את היהדות, מילולית, הם הפרטנרים הכי טובים לעתיד שלנו כאן. ודווקא ככל שהחרדים יותר קיצוניים ויותר בדלניים, הם פחות מתערבים בענייני הדת והמדינה והציבור הכללי. עלינו לחבק את מסרי הבדלנות האלה, לא לנסות לשלב את החרדים בכוח בחברה שאינם מעוניינים להשתלב בה ובאופן שאינם מעוניינים להשתלב באמצעותו. את נציגי המפלגות החרדיות בכנסת — צריך להחזיר למחנה השלום. תמיכה של המפלגות החרדיות בהסדר מדיני ארוך טווח עם הפלסטינים תצמצם את הצורך בשירות צבאי ותשחרר את כולנו מהמאבק קצר הרואי לשוויון בנטל.
(ענת קם, בעיתון המודפס: "הקשיבו לרב לנדו", בדיגיטל: "החרדים הם הפרטנרים הכי טובים לעתיד שלנו כאן", 14.2.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-02-14/ty-article-opinion/.premium/00000195-0103-d1d7-a9d5-f94796fc0000
הבנתם? הנה קורה מה שניבאתי שיקרה. כל כך צפוי. המרגלת ענת קם תומכת ברב לנדו האנטי-ציוני. לעזאזל הדמוקרטיה, שוויון האישה, וכמובן הגיוס לצבא. יש לוותר על הכול, שנחיה אפילו בחברה בנוסח טאליבאן, ובלבד שהציונות תובס, ונחיה כולנו תחת כיבוש ערבי-מוסלמי.

עיתון לאנשים חושבים? טקסט כשל סבי גרשום לא היה מתפרסם ב"הארץ" של היום
"כבן למשפחת שוקן," כותב דוד שוקן הנכד של גוסטב גרשם שוקן, "כמשקיף בדירקטוריון 'הארץ', אזרח המדינה, בן זוג ואב, אני מבקש לבחון מחדש את דרכו של העיתון ואת חלקו בשיח הציבורי. אני מבקש לדבר ולחשוב עם הציבור שאני רואה עצמי חלק ממנו, על תפקידה של העיתונות ושל התקשורת בייצור התנאים האופטימליים לדיון איכותי ומיטיב.
"'הארץ' נהג לקרוא לעצמו 'עיתון לאנשים חושבים', וחרת על דגלו בגאווה את ערכי הפלורליזם וההקשבה לאחר. בעיני רבים מקוראי וכותבי העיתון בכלל ובקרב מוביליו בפרט, הוא מציג בין דפיו דיון ברמה גבוהה, כזה שיש בו מקום לדעות שונות ומגוונות. עולה בי החשש שהעיתון שלנו, של המחנה הליברלי, הופך להיות עיתון של אנשים המפחדים מעמדות מנוגדות לשלהם, ומרגישים שעצם החשיפה לעמדות אחרות היא מסוכנת.' שב'דמוקרטיה מתגוננת' אסור לתת להן לגיטימציה. הם זועמים כאשר מדי פעם מתפרסמת דעה החורגת מעט מהקו. האחידות המחשבתית נהפכה לנוקשה כל כך, עד שכל עמדה החורגת ממנה הופכת מיד למוקצה מחמת מיאוס ונענית בקיתונות של בוז.
"אך האם בכך שאיננו נותנים במה לדעות המנוגדות לשלנו לא יוצא שכרנו בהפסדנו? האם הרחקתם מהעיתון של כותבים כמו, רחמנא ליצלן, גדי טאוב, באמת מגינה על הדמוקרטיה?
"כך כתב סבי, גרשום שוקן, שבגיל 27 התמנה למוציא לאור ולעורך הראשי של "הארץ" אל בנו הלל (אבי), 10 במאי, 1974, אחרי מלחמת יום כיפור:
"'העיר תל אביב בה נולדת, הקיבוץ בו נולדה דגנית [אימי, ד"ש], הטכניון ובי"ס בצלאל בהם למדתם וכל השאר, קיימים מפני שהדורות הקודמים, הדורות של אוסישקין, של סבא [זלמן שוקן, ד"ש] ושל בן-גוריון והדור שלי ושל הוריה של דגנית, האמינו שיש לנו הזכות להתיישב בארץ ישראל לאורכה ולרוחבה – בגלל הקשר ההיסטורי שלנו עם הארץ מאז ימי התנ"ך ובגלל מצבם הטראגי של היהודים בגולה. והאמנו בזכותנו לארץ גם אם זה אינו מוצא חן בעיני הערבים שישבו בארץ ישראל. אם אמונה זו תדריך את הדור שלכם, כמו שהיא הדריכה את הדורות הקודמים ואת הדור שלי, יש סיכוי שנצא מן המשבר הנוכחי ופעם – לא בעתיד הקרוב – נשב כאן כמו שעמים אחרים יושבים בארצותיהם. אם אמונה זו תאבד לדור שלך, לא יישאר זכר לתל אביב ולכל מה שנבנה כאן ב-70 השנים האחרונות והיהודים יעזבו את ארץ ישראל כמו שהצרפתים עזבו את אלג'יריה והאנגלים את קניה.'
"כלל לא בטוח שטקסט כזה היה זוכה להתפרסם ב'הארץ' של היום, אך אין לי ספק שאמירות כאלה, שישראלים רבים מאמינים בהן בכל לבם, ראויות לפרסום, למחשבה ולדיון בעיתון שגרשום היה מובילו לאורך עשרות שנים.
"אני מאמין שעלינו לפתוח את שערי העיתון ולאפשר לעוד דעות להישמע. הגיע העת לרדת מהעצים, לבטל את החרמות, לוותר על האיומים ההדדיים ולהקים בין דפי העיתון זירת התגוששות רעיונית פרועה, חשופה וכנה. כזו המזמינה לסיעור המוחות הגדול את כולם, כולל כולם, ומבקשת לקיים את המחלוקת בגרסה הכי איכותית ומפוארת שלה. רק כך, אולי, יהיה 'הארץ' ראוי להיות באמת עיתון לאנשים חושבים.
"הטוב שבחברה הישראלית, על גווניה ובעיותיה, גדול לאין שיעור מן הרע. עלינו להקשיב ברגישות לכאבו ולחוכמתו של הצד השני, לעשות את הבלתי אפשרי ולמצוא דרך לדבר גם עם מי שנתפש בעינינו כ'שטוף מוח'. כשמדובר בשכנינו הערבים, אנחנו יודעים לומר זאת, אך משום מה, כשמדובר בבני עמנו, אנו שוכחים שהקסם הזה שנקרא ישראל הוא יצירה מופלאה של כולנו — גם של אלה השונים מאיתנו. במקום זאת, אנו מתבוססים בצדקתנו והופכים אותם לאויבים. גישה זו מפרקת את הבית שלנו.
"בשלטי החוצות יש להחליף את השלטים עם הכיתוב המביש 'אתה אשם', בשלטים הנושאים את המילים המפוארות: 'ואהבת לרעך כמוך.' האשמות מפלגות ואינן מקדמות.
(דוד שוקן, "עיתון לאנשים חושבים? טקסט כשל סבי גרשום לא היה מתפרסם ב'הארץ' של היום", "אל-ארצ'", 13.2.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-02-13/ty-article-opinion/.premium/00000194-ff6d-df1c-ad94-ff6fc5e30000?s=03
מילים כדורבנות. צודק בכל מילה. "הארץ" הרי נהפך לעיתון ערבי בעברית.
שלושת בניו של גוסטב גרשם שוקן: עמוס, הלל, ורחל, מחזיקים יחד ב-75 אחוז מהבעלות על העיתון, הבעייה שהלל אביו אוחז בדעות של עמוס שההפך את העיתון לעיתון ערבי בעברית. נקווה שהדור הבא כלומר שדוד יקבל את הירושה מאביו הלל יסובב את הספינה אחורה להפוך מחדש לעיתון עברי יהודי-ציוני.

המדינה מתנגדת לחשיפת ההסכם
שנחתם בין הממשלה לבין ארגון הטרור חמאס
המדינה מתנגדת לחשיפת ההסכם המלא שנחתם בין הממשלה לבין ארגון הטרור חמאס, כך פירסמו היום (רביעי) משמר הדמוקרטיה הישראלית. הנימוק לכך הוא שפרסומו עלול לפגוע במימוש המתווה ובכך ביחסי החוץ והביטחון של המדינה. תגובת משמר הדמוקרטיה להתנגדות: "זהו טיעון מופרך, האוייב מכיר את כל הפרטים. הסתרת ההסכם נעשית מטעמים פוליטיים."
https://rotter.net/forum/scoops1/887664.shtml
הסתרת הסכם עם החמאס היא שערורייה, מה מסתירים שם? ההסתרה עלולה לסכן את עתיד המדינה לכן כפי שכתבתי כבר בפרשת קטארגייט יש ללכת בעקבות אמרתו של השופט היהודי הדגול לואי דוד דמביץ-ברנדס: "אור השמש הוא הטוב שבחומרי החיטוי."
על ראש הממשלה בנימין מיליקובסקי-נתניהו לפרסם מיידית את ההסכם המלא עם החמאס.

בגידה?
ראש מפלגת "הדמוקרטים" יאיר גולדנר-גולן: ״קורא לפתוח בחקירה בחשד לבגידה בעקבות החשיפה על קשר בין לשכת רה״מ לקטאר תוך כדי המלחמה.״
https://rotter.net/forum/scoops1/887806.shtml
האשמה בבגידה, כבר ראינו בעבר, היא מסוכנת ואיננה ראויה, יחד עם זאת יש בהחלט לחקור את כל הקשרים בין אנשי ממשל, אנשי צבא לשעבר לבין קטאר. כאמור "אור השמש הוא הטוב שבחומרי החיטוי."

האם שוב לא מקוימת דוקטרינת דוריאל?
לראשונה מאז הפסקת האש, שוגרה רקטה מהרצועה – שלפי הפלסטינים הוכנה "משאריות טיל ישראלי." היא התפוצצה בתוך שטח הרצועה, במחנה הפליטים אל-בורייג' – וממנה נהרג נער בן 14.
צה"ל הודיע לאחר מכן כי תקף מהאוויר את המשגר.
https://www.ynet.co.il/news/article/hjrvstsyjx#autoplay
לכאורה יישום מדויק של דוקטרינת דוריאל, למעשה העזתים מדווחים כי התקיפה בוצעה לעבר חלקת אדמה ריקה בשטח פתוח. לטענתם ללא נפגעים.
https://rotter.net/forum/scoops1/887869.shtml
האם ישראל חוזרת שוב למחדל של ה-6 באוקטובר?
יש ליישם מיידית ובאופן מלא את דוקטרינת דוריאל!

עשרות מחבלי חמאס נעו סמוך לגבול הרצועה,
בפיקוד הדרום נמנעו מתקיפה
תצפיות של צוות הקרב החטיבתי 401, הפועלת תחת אוגדת עזה בפיקודו של תת-אלוף ברק חירם, זיהו מחבלי נוח'בה חמושים הנעים בשיירה על עשרות טנדרים סמוך למרחב החיץ. זיהוי השיירה גרם לכלל הכוחות בשטח להעלות את רמת הדריכות ולהתכונן לתקיפה. הדיווח הועבר במהירות למפקדת החטיבה ולאחר מכן למפקד אוגדת עזה ופיקוד הדרום. לפי מקורות בצה"ל, בפיקוד הדרום פרץ ויכוח האם השיירה חדרה למרחב החיץ – האזור בו ניתן לירות על חשודים, והוחלט לא להגיב.
לטענת המקורות, השיירה לא הפרה את הסכם הפסקת האש, ותקיפתה עלולה להוביל להסלמה. גורם צבאי נוסף אמר לוואלה כי לאחר בירור עלה שמחבלי חמאס נסעו לעבר חמולה באזור דרום רצועת עזה, וזאת על מנת "לסגור חשבון" עם ראשי חמולה מקומית שהמרו את פיו של מוחמד סינוואר והתנהלה בניגוד להחלטותיו ולשלטון חמאס ברצועה.
מרחב החיץ שצה"ל הקים לאורך גבול הרצועה נמצא בטווח של 1,000-700 מטרים מקו הגבול המפריד בין השטח הישראלי לפלסטיני, ואורכו 64 קילומטרים. עד כה, כוחות צה"ל השמידו במרחב החיץ תשתיות טרור שישמשו את חמאס, בהן מבנים, כבישים, חממות, עמדות, תרנים ומנהרות. במקביל, הכוחות ביצוע חישוף – פעולה לחשיפת שטח במטרה לנקות אותו ממטענים – בשטח חקלאי ובצמחייה סבוכה.
בנוסף, הוחלט שצה"ל ישהה במרחב החיץ, יקים מוצבים וימנע מכל גורם להיכנס אליו כדי ליצור רצועת ביטחון שמטרתה להגדיל את טווח ההתרעה במקרים של חדירת מחבלים כמו ב-7 באוקטובר. "אם אזרח ישראלי פותח את החלון בביתו על קו הגבול, הוא אמור לראות את חיילי צה"ל ולא פלסטינים כמו בעבר,", אמר גורם צבאי בגזרה.
https://rotter.net/forum/scoops1/887848.shtml
ההחלטה לא לתקוף מחזירה את השאלה האם ישראל חוזרת שוב למחדל של ה-6 באוקטובר?
יש ליישם מיידית ובאופן מלא את דוקטרינת החיץ בין שתי הקוריאות.

ואלה שמות בני ישראל
לזמר אביב ברוך בראסקי-גפן שלושה בנים: דילן ואליוט מאשתו הראשונה, שני פרידן ג'ון מאשתו השנייה שרון קאופמן, חצי אחותו מאביו יהונתן בראסקי-גפן נקראת נטאשה.
דילן שם וולשי, אליוט שם אנגלי, ג'ון השם האנגלי ליוחנן, (זה מקורי כי האופנה בארץ היא דווקא הצורה הגאלית-אירית ליוחנן שון). נטאשה שם רוסי, שם חיבה לחג המולד.

תיקון טעות קטנה
הקבוצה ע"ש קדושי פינסק לא הקדושים
אורי הייטנר: "ביד הלשון: גבת – גבת הוא קיבוץ בעמק יזרעאל. שמו המקורי של הקיבוץ, שעלה לקרקע בשנת 1926, היה קבוצת קדושי פינסק. מייסדי הקיבוץ, עולים חלוצים מן העיר פינסק שבפולין, הנציחו בשם 35 יהודים שהוצאו להורג בפולין ב-1919 בחשד לקומוניזם." ("חדשות בן עזר", 2029)
תיקון קטן: הקבוצה נקראה על שם קדושי פינסק, ולא קבוצת קדושי פינסק. הם מתו.

אהוד: מישהו יכול להסביר מה פירוש הכתובת העברית על במת החמאס: "אנחנו הטופא .. אנחנו היום שאחר?"
ההסבר פשוט. "טופאן אל-אקצא" בערבית זה "מבול אל-אקצא" זה כינוי הטבח שביצע החמאס ביהודים ב-7 לאוקטובר. ("אל-אקצא" שם מסגד הקצה בירושלים).
"אנחנו היום שאחר" טעות כתיב בעברית. צריך להיות היום שאחרי. הכוונה היא שאנחנו בחמאס נשלוט גם ביום שאחרי, ולא כפי שהיהודים חושבים שיהיה יום בעזה אחרי שלטון החמאס, בו החמאס לא ישלוט יותר.
והנה מה שמציג החמאס: "טופאן אלאקצא'' – הדור הבא, תיעוד של ''ילדי/מחבלי חמאס'' עם נשקים היום בטקס שחרור החטופים בח'אן יונס.
https://rotter.net/forum/scoops1/888026.shtml
היום שאחרי לגרסתם.

מה פירוש הכול?
בימים אלו של דיון ציבורי בעסקה עם החמאס רבים אומרים שתמורת החטופים על ישראל לתת את "הכול". השאלה מה זה אומר? מה זה הכול?
העיתונאי נדב שטסל-אייל מתנאה בעצמו בדברים שאמר בעצרת לשחרור החטופים: "הדברים המלאים שלי אמש, מהעצרת של קיבוץ ניר עוז. לעשות הכול למען עסקה כעת. זה אינטרס של כולנו, למען כולנו. זו לא סיסמה."
(מי שרוצה להוסיף כתוביות מוזמן, ניסיתי ונואשתי).
https://x.com/naaman_c/status/1889667507323027691?t=XH83y8Jr3ExU6F_ZRjL7xA&s=03
שאלתי אותו: "נדב שטסל-איל, מה פירוש דבריך לעשות הכול? האם למשל היית מוכן לתת את התנחלות ניר עוז לעזתים תמורת שחרור כל החטופים? תן גילוי נאות."
נדב שטסל-איל לא ענה.
ודוק: להיזהר מהמילה כול. אפשר לוותר על הרבה, אבל לא על הכול.

המצפון תיפתח הרעה?
אחמד דאוד אוגלו, ראש מפלגת "העתיד" הטורקית מבקש למצוא פיתרון לתוכניתו של טראמפ לפינוי הרצועה:
טורקיה היא היורשת החוקית של האימפריה העות'מאנית והעזתיים עדיין תחת ריבונות טורקית ולא מחזיקים באזרחות אחרת. העזתיים צריכים לערוך משאל עם כדי להצטרף לטורקיה והם ייחשבו כאזור בעל שלטון עצמי תחת טורקיה, עד אשר תוקם מדינה פלסטינית.
https://rotter.net/forum/scoops1/887705.shtml
ודוק: תורכיה שואפת להחזיר את עטרת האימפריה העות'מנית ליושנה, ולשלוט על עזה ומשם על ישראל.

המדרום תיפתח הרעה?
שר ההגנה המצרי הורה לחטיבות צבאיות באזור סיני ורפיח לשמור על הכוננות הגבוהה ביותר למלחמה.
https://rotter.net/forum/scoops1/887716.shtml
מצרים מתכוננת למלחמה עם ישראל ויש להיערך כראוי נגדה.

שבועת היפוקרטס בערבית:
דין מוחמד בסייף!
בריאיון עם מקס וייפר, יוצר תוכן ישראלי שהפך לוויראלי, שני עובדים בבית חולים בסידני טענו כי לא יטפלו בחולים יהודים וישראלים – ואמרו כי פגעו בכמה. האח טען בפני הישראלי בסרטון: "אין לך מושג כמה הגיעו לפה, ואני שולח אותם לגיהינום." שר הבריאות האוסטרלי: "הם לא יעבדו עוד לעולם במערכת הבריאות במדינה."
השניים, אחמד "רשאד" נאדיר ושרה אבו לבדה, מהגרים מוסלמים מאפגניסטן, תועדו בקליפ ששיתף יוצר התוכן הישראלי מקס וייפר, שבו אישרו כי הם עובדים בבית החולים בנקסטאון שבסידני. כאשר וייפר אמר לנאדיר כי הוא מישראל, עובד הבריאות אמר שהוא ייהרג ויישלח ל"ג'האנם" (הגיהינום). "כל כך מרגיז אותי שאתה ישראלי," אמר. "בסופו של דבר אתה תירצח ותלך לגיהינום אינשאללה." כאשר וייפר שאל מדוע הוא ייהרג, אבו לבדה התפרצה לסרטון: "זו המדינה של פלסטין, לא שלך, יא חתיכת ח**."
נאדיר רמז: "אין לך מושג כמה ישראלים כלבים הגיעו לבית החולים, ואני שולח אותם לגיהינום." אבו לבדה תקפה גם היא את וייפר: "כשתמות אני רוצה שתזכור את הפנים שלי כך שתבין, אתה תמות את המוות הכי מגעיל." בנקודה זו התפארה אבו לבדה כי לא תסייע לישראלים, והצהירה: "אני לא אטפל בהם, אני אהרוג אותם." נאדיר הצטרף לדבריה ואמר שישלח ישראלים לגיהינום, תוך שנופף בידו באיום.
כאמור, השניים הושעו מעבודתם אחרי שהסרטון הפך ויראלי. שר הבריאות של ניו סאות' ויילס, ריאן פארק, הצהיר כי נאדיר ואבו לבדה "לא יעבדו עוד לעולם" במערכת הבריאות במדינה. הוא גינה את דבריהם כ"דוחים ומגעילים." והבטיח כי חברי הקהילה היהודית באוסטרליה "יקבלו תמיד שירות ממחלקה ראשונה במערכת הבריאות של ניו סאות' ויילס." "אין שום מקום בבתי החולים, במערכת הבריאות או בחברה שלנו להשקפות כאלה," אמר פארק.
בקהילה היהודית האשימו כי ממשלתו של ר"מ אנתוני אלבניזי "איפשרה לאנטישמיות לצאת משליטה," כך שנאדיר ואבו לבדה הרגישו בנוח להתבטא כך. "זו לא התקרית הראשונה שבה מעורבים עובדים במערכת הבריאות," ציינו. "ראינו שמשלבים פוליטיקה אנטי-ישראלית בבתי החולים ושרופאים הופכים את עבודתם פוליטית וחותמים על עצומות אנטי-ישראליות. יש צורך בחקירה שתברר בדיוק כמה עובדי בריאות חולקים את ההשקפות הרצחניות האלה."
https://www.ynet.co.il/news/article/hjvct5fyjx#autoplay
גם בארץ היו מקרים של תמיכת רופאים באיסלמו-נאציזם בחמאס בג'יהאד, ובדעא"ש.
מפחידים במיוחד הם אלו שאינם מתבטאים, לכן חשובה וקריטית חשיפה של "רופאים" מהסוג הזה.
נעמן כהן