צפינו בשבת בבוקר בערוץ אל-ג'זירה בטקס החזרת החטופים שאירגן חמאס בחאן-יוניס על במה כאשר הרקע היחיד הוא צילום ענק שבקדמתו מסגד אל אקצא וברקעו רבי הקומות של ירושלים הישראלית. מאוחר יותר נגלו מאחורי התפאורה המגמתית הזו הבניינים המופצצים והחרבים למחצה, כולם בזכות צה"ל – שכך מצבה של מרבית הרצועה לשנים הקרובות וגם הרחוקות. המסך היה מלא בעשרות אם לא מאות מחבלי חמאס בריאים במדים וברובים שלופים וסרטים ירוקים לראשיהם המוסתרים במטפחות שחורות, לא היה אפשר לזהות אף אחד מהפושעים האלה ורק הצלמים שלהם הלכו בפנים גלויות. אמרנו לעצמנו, שיחד עם האסירים הפלסטיניים ששוחררו בשבת בגדה וניראו בריאים ושלמים כמי שחוזרים מבית הבראה – זה אמנם מרגיז ומשדר תמונת ניצחון תעמולתית נוסח גבלס של חמאס – אך מצד שני, טוב שהחמאס בטיפשותו וברשעותו עדיין שולט בחיים האזרחיים ברצועה ועליו האחריות לכשני מיליון חסרי-הבית מבני עמו. הרי שום פתרון מעשי למצבם הנורא לא נראה באופק הקרוב, והעונש על הנכבה השנייה מתאים להם בהחלט כגמול לא מספיק עדיין על הרצחנות הזוועתית ב-7 באוקטובר. אין שום צורך שאנחנו נהיה השלטון האזרחי ברצועה. רק שנכה בהם כל פעם שירימו ראש, ובינתיים הם יהיו האחראים לכל החרא שהביאו על עצמם, כמאמר הערבי "כּוּל חַרַא קוּדַמַכְּ," כל החרא עדיין לפניהם.
אהוד בן עזר
ההצגה החורבן והחרא
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר