* הגנה אקטיבית – בראיון ל-y-net, הציע יהורם גאון לשנות את שמו של צבאנו מצה"ל – צבא ההגנה לישראל, ל"צבא ישראל". לטענתו, המילה "הגנה" נבעה מתפיסה שישראל צריכה רק להגיב, והתפיסה הזאת קרסה ב-7 באוקטובר ומחייבת תפיסה חדשה.
טעותו של גאון, היא בהבנת משמעות המונח הגנה, בתפיסת הביטחון של ישראל. השם צבא ההגנה לישראל, מיטיב לתאר את מהותו של צה"ל. אין זה צבא של עם מחרחר מלחמה, בעל שאיפות אימפריאליסטיות ורצון לפגוע בשכנותיו כדי להשיג אינטרסים כלכליים או אחרים. זהו צבא של עם שוחר שלום, שייעודו האחד והיחיד הגנה על קיומה, שלומה וביטחונה של מדינת ישראל ועל חייהם ושלומם של אזרחיה.
ישראל היא מדינה קטנה בתוך מרחב ענק השולל את עצם קיומה וחותר להשמדתה, ועליה להגן על עצמה.
הגנה – אין פירושה פאסיביות, התמכרות לשקט והמתנה לאויייב שיתקוף אותנו, מתוך אמונה משיחית שלא נופתע. על פי תפיסת הביטחון של ישראל, מדובר בהגנה אקטיבית, המבוססת על יוזמה, התקפיות וחתירה למגע, על מתקפת נגד מקדימה ועל העברת המלחמה לשטח האוייב.
התפיסה הפאסיבית נולדה מתוך ההתנגדות למלחמת שלום הגליל, בטענה שזו "מלחמת ברירה" כי אנו יזמנו אותה, ומלחמת ברירה היא מלחמת בלתי צודקת ואינה לגיטימית. זאת תפיסה אבסורדית, כי מציאות חיינו במזרח התיכון היא של מלחמת אין ברירה שנכפתה עלינו ביום הקמת המדינה, והיא מחייבת אותנו להתגונן, וההגנה הטובה ביותר היא התקפה. התפיסה הפאסיבית הגיעה לשיאה במדיניות ההתמכרות לשקט בעשור וחצי שבין תקיפת הכור הסורי ועד 7 באוקטובר. התפיסה הזאת קרסה ב-7 באוקטובר ומחייבת שידוד מערכות, אך לא שינוי הגדרת המטרה העליונה – הגנה על המולדת, אלא בחזרה לתורת הביטחון הישראלית שנזנחה, והתאמתה לתנאים של היום.
צה"ל הוא אחד המותגים הישראלים החשובים והמוצלחים ביותר, מושא להזדהות והערצה לא רק של אזרחי ישראל, אלא של יהדות העולם כולו ושל ידידי ישראל באשר הם. שינוי, ברוח הצעתו של יהורם גאון, יעביר מסר שגוי, כאילו ישראל הפכה למדינה מיליטריסטית שמטרותיה הצבאיות אינן ההגנה על קיומה.

* מה לנו ולטבח בעלאווים בסוריה? – לכאורה, הטבח הוא נקם על 55 שנות הרודנות הרצחנית של משטר שושלת אסד. זה נכון, אך זו אינה התמונה המלאה.
העיקר הוא שהמזרח התיכון קנאי ואינו מכיל מיעוטים. לא נוצרים, לא כורדים, לא דרוזים ולא יזידים. קיומה של מדינה יהודית במזרח התיכון היא מבחינתם פצע, פגיעה בכבודם, ואין הם מוכנים להשלים עם קיומה. זאת מהות הסכסוך, הרבה יותר מאשר הסכסוך עם הפלשתינאים על ארץ ישראל. לכן, גם הסכמי השלום אתנו הם טקטיים, נישואי אינטרס ותו לא.
זאת המציאות. בתוכה עלינו לפעול, מתוך אמונה יוקדת בצדקת קיומנו במולדתנו ונחישות לקיים אותה, להעצים אותה, לחזק אותה וככל שנדרש – גם להילחם עליה.

* אחריות – לטוב ולרע – כדי להבין את מהות המחדל שהביא לשבעה באוקטובר, כדאי לראות את מדיניות הממשלה היום בסוריה.
מדיניות הממשלה בסוריה, המבוצעת בידי צה"ל, היא היפוכה המוחלט, במאה ושמונים מעלות, של מדיניות הממשלה מול חמאס וחיזבאללה, שבוצעה בידי צה"ל, והמיטה עלינו את הטבח. אילו נתניהו ניהל כלפי עזה מדיניות כפי שהוא מנהל היום בסוריה, לא היה טבח, כי לא היה מי שביצע את הטבח. אילו נתניהו נהג בעזה כפי שהוא נוהג בסוריה, הוא לא היה צריך לספר את המעשיות הילדותיות של "לא העירו אותי," כי לא היה צורך להעיר אותו, והוא לא היה נמלט בפחדנות דוחה מחקירת הטבח, כי לא היה טבח, והוא לא היה מעליל עלילות דם אוטואנטישמיות על צה"ל ועל השב"כ כדי למלט את ישבנו, כי לא היה לו בכך צורך.
השבוע, לדוגמה, ישראל השמידה בסיסים אסטרטגיים בעומק סוריה שהאוייב הטורקי עמד להשתלט עליהם. לא צה"ל האחראי הראשי להצלחה, אלא הדרג המדיני. הוא מחליט. הוא קובע. נתניהו אחראי על ההצלחה ובדיוק באותה מידה הוא אחראי על המחדל.

* שליחות מדינית, ביטחונית וכלכלית – אני שומע ביקורת אוטומטית, רוויית זעם-קדוש, על ביקורו של נתניהו בוושינגטון. אני רואה חשיבות רבה מאוד בביקור הזה, שהינו שליחות מדינית, ביטחונית וכלכלית ממדרגה ראשונה. כאזרח המדינה, ללא קשר לדעתי השלילית מאוד על נתניהו, אני מאחל לו הצלחה בביקורו.
הביקור חשוב בראש ובראשונה בשל הסוגייה האיראנית. בעקבות קריסתה (גם אם לא קריסה מוחלטת) של טבעת האש שהקימה איראן סביב ישראל באמצעות פרוקסיס, עולה חשיבותה של האופציה הגרעינית בחתירתה של איראן להשמדת ישראל. הנחת העבודה שלנו חייבת להיות שאיראן מאיצה כעת את מיזם הגרעין.
טראמפ בינתיים מפלרטט עם איראן ומנסה, גם באמצעות איומים, להושיב אותה לשולחן הדיונים. אין שום סיכוי שבעולם שאיראן, הרואה בפיתוח נשק גרעיני מצווה ג'יהאדיסטית, תסכים מרצונה להתפרק מן הגרעין, ולכן כל הסכם איתה יהיה הסכם, שיאפשר את קיום הגרעין עם חותמת כשרות אמריקאית, גם אם הוא יהיה פחות גרוע מן ההסכם של אובמה. האופציה הדיפלומטית היא סכנה של ממש. גם ללא הסכם, יש חשש שטראמפ, שמאמין מאוד בסנקציות כלכליות, אך לא בטוח שהוא מבין את נפש קנאי האסלאם, עלול להתפתות להשתמש בנשק החלוד הזה, שלא הניב עד כה תוצאות של ממש. מה שדרוש, הוא פעולה צבאית, בהקדם האפשרי, להשמדת מתקני הגרעין האיראנים. רצוי מאוד שתעשה זאת ארה"ב, כמנהיגת העולם החופשי האמונה על שלום העולם, ושיכולותיה החימושיות אינן דומות לאלו של ישראל. למצער, על ישראל לעשות זאת, בסיוע ותמיכה של ארה"ב. חשוב מאוד שנתניהו ייפגש עם טראמפ כדי לקדם את המטרה הזאת.
הפגישה חשובה גם לתיאום עמדות בסוגיית עזה והחטופים. כאן, ייתכן שהתועלת תבוא דווקא באמצעות שכנוע נתניהו בידי טראמפ להתגמש כדי להגיע לעסקת חטופים. בעיניי, נכון להגיע עם ארה"ב להסכמה חשאית על מתקפה יזומה של ישראל על עזה אחרי הסכם לשחרור חטופים תמורת סיום המלחמה. אם תהיה הסכמה כזו, לא נדע עליה, וטוב שכך. איני יודע אם זה הכיוון של נתניהו.
הנושא השלישי הוא סוגיית המכסים. כיוון שהיצוא הישראלי לארה"ב גדול – הרבה יותר מהיבוא מארה"ב, מכסי המגן שעליהם הכריז טראמפ עלולים לפגוע באופן משמעותי בכלכלת ישראל. אם מוצר שאנו מייצאים לארה"ב, שעלותו 100$, יעלה 117$, סביר להניח שהצרכן האמריקאי יעדיף את התוצרת האמריקאית הזולה יותר. הדבר עלול להפיל עסקים ישראליים, המבוססים על ייצוא לארה"ב, ולהביא לאבטלה גדולה. אם ביכולתו של נתניהו לבטל, או לכל הפחות לצמצם, את המכס על יבוא מישראל, תהיה זו ברכה למשק הישראלי.

* קטאר היא חמאס – המפגינים נגד חמאס ברצועת עזה, יוצאים נגד חמאס ואל-ג'זירה. הם יודעים היטב, שקטאר היא חמאס וחמאס הוא קטאר.
קטאר אינה "מורכבת". קטאר היא מדינת אוייב.

* ממה קטאר מורכבת – נתניהו טוען שקטאר אינה מדינת אויב אלא מדינה "מורכבת".
ממה קטאר מורכבת?
היא מורכבת מתמיכה נלהבת בכל ארגוני הטרור הג'יהאדיסטי הסוני.
היא מורכבת מלהיות הספונסרית של חמאס.
היא מורכבת ממימון טבח 7 באוקטובר.
היא מורכבת ממימון ההסתה האנטישמית באוניברסיטאות בארה"ב ואירופה.
אמור לי מי חבריך ומה האינטרסים שלך ואומר לך מי אתה.

* הימין החדש – ימין הוא תמיכה במעורבות האויייב הקטארי בלשכת רוה"מ.

* ברמת ערוץ 14 – בימים האחרונים מופצת בחוגי רל"ב קונספירציה מטורללת כזו: נתניהו ניצח בבחירות האחרונות כי בל"ד פרשה מהמשותפת, רצה לבד ולא עברה את אחוז החסימה. למה בל"ד פרשה? כי זו ההוראה שקיבלה ממנהיגה הגולה עזמי בשארה שנמצא בקטאר. בשארה הוא עושה דברם של מארחיו, שליטי קטאר. הם רקחו עם נתניהו את המהלך כדי שיחזור לשלטון.
אם אתם כבר מפיצים קונספירציות, למה ברמת ערוץ 14 וטלי גוטליב? נסו להיות קצת יותר מתוחכמים.

* אני אחראי?! – בפרשת השבוע שקראנו השבת, פרשת "ויקרא", נאמר: "אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא, וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֺת יְהוָה אֱלֹהָיו, אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה, וְאָשֵׁם..."
ביאר רש"י: "אשר נשיא יחטא – לשון אשרי. אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו."

* מ-פ-ח-דים – ח"כ בוארון, מהגרועים בדבוקת –
לויןאמסלםרגבדיסטלקרעיגוטליבואטורימאיבוארון וחבר מרעיהם, נשלח להוציא הודעה הקוראת למנוע מבנט להתמודד לכנסת הבאה. הם מ-פ-ח-דים!
לקראת הצעדה נגד ההשתמטות מצה"ל, שמארגניה הם רבנים ואנשי הציונות הדתית וארגוני ההסכמה הלאומית, תעשיית השקרים וההסתה עבדו שעות נוספות בהצגתה כהפגנת "אסמול הקיצוני". הם זייפו הודעה בשל ארגון "המילואימניקים" בהנהגת סא"ל (מיל') יועז הנדל, ממובילי המאבק בהשתמטות הממארת, שכביכול מתנער מן הצעדה: "צעדת גיוס עם קפלן? תנועת המילואימניקים יוצאת נגד הצעדה ומודיעה על ביטול ההשתתפות בה. לטענתם קיימת השתלטות על הצעדה על ידי השמאל הרדיקלי. כן לגיוס חרדים. לא לשרוף את המדינה." כמובן שמדובר בזיוף ביביסטי מוחלט, בשקר וכזב אופייניים.
יועז מיהר להוציא הודעה בשם המילואימניקים: "שלום לכולם. מישהו מוציא הודעות שקריות לאלפי אנשים בשם תנועת המילואימניקים, כדי לפגוע בצעדה היום. אנחנו קוראים לכולם להגיע לצעדה. כדי לנצח חייבים חיילים. מי שמעוניין להשאיר את צה"ל קטן ללא מאגרי גיוס ולהמשיך עם השירות רק על כתפינו לא רוצה לנצח. הוא רק רוצה שהממשלה תשרוד." זו לא רק תרבות השקר הביביסטית. פשוט – הם מ-פ-ח-דים!
הם מ-פ-ח-דים!

* כפוי טובה – השר אופיר סופר מהציונות הדתית השתתף בצעדת הגיוס נגד ההשתמטות ונגד חוקי ההשתמטות.
סופר, ולא בפעם הראשונה, בולט כחריג בקרב מפלגתו; הוא באמת ציוני דתי. נקווה שגם להבא הוא לא ימצמץ, וילך עד הסוף בסיכול חוקי ההשתמטות. הח"כ המשתמט גפני גינה את סופר, וכינה אותו "כפוי טובה", כי "הוא שר בזכותנו ופועל נגדנו."
איזו חוסר מודעות עצמי. אתה מדבר על כפיות טובה? אתה?! חתיכת משתמט. אתה וילדיך המשתמטים ונכדיך המשתמטים חיים על דם בנינו. כפוי טובה.

* הפרדוקס הדמוקרטי – אם הכנסת תקבל ברוב קולות החלטה על ביטול הדמוקרטיה ותבחר דיקטטור לכל חייו, האם זו החלטה דמוקרטית?
פרדוקס. הרי דמוקרטיה היא שלטון הרוב, באמצעות נציגיו הנבחרים. אם רוב הח"כים תומכים בביטול הדמוקרטיה, הרי שזו עמדת הרוב וביצועה היא מימוש הדמוקרטיה. מצד שני, איך זו החלטה דמוקרטית אם היא מבטלת את הדמוקרטיה ומביאה לדיקטטורה?
האמת היא שאין כאן כל פרדוקס. זו החלטה אנטי דמוקרטית. הפרדוקס קיים רק אם מצמצמים את הדמוקרטיה לשלטון הרוב ותו לא. דמוקרטיה היא שלטון הרוב, אבל היא גם זכויות המיעוט, היא גם זכויות האדם והאזרח, היא גם חופש הביטוי, חופש ההתארגנות, חופש העיתונות, חופש הפולחן. דמוקרטיה היא שלטון החוק, השוויון בפני החוק וכפיפות השלטון לחוק. דמוקרטיה היא שמירה על כללי משחק. דמוקרטיה היא הפרדת רשויות ואיזונים ובלמים בין הרשויות.
דמוקרטיה אינה שלטון הרוב אלא שלטון העם. העם אינו רק הרוב אלא גם המיעוט. השיטה הדמוקרטית מאפשרת לרוב לקבוע, כי בהעדר הסכמה – טרם נמצאה דרך טובה יותר לקבלת החלטות. אך מערכת הנותנת לרוב כוח לחסל את המיעוט או לפגוע בו, בשם שלטון הרוב, אינה דמוקרטית.
ומיהם אלה שמנסים לצמצם את אוטוסטרדת הדמוקרטיה לשביל עזים של שלטון הרוב ותו לא? אנשי הרוב, שמשוכנעים שתמיד יהיו הרוב. אבל לא לעולם חוסן. כשיהיו מיעוט, הם הראשונים שירצו מערכת משפט חזקה ועצמאית, שתגן עליהם מפני שרירות הרוב.
אגב אגביים, האם אלה שמציגים את עצמם כרוב הם באמת רוב? לדוגמה, האם רוב העם תומך בהשתמטות החרדים? כמובן שלא. ההשתמטות אינה מבטאת את הרוב, אלא מיעוט קטן, הכולל את המשתמטים עצמם ובני משפחותיהם בלבד. אז איך יש לה רוב בכנסת? בזכות הסכם קואליציוני מושחת של השתמטות תמורת שלטון. אני אתן לכם להשתמט ואתם תתנו לי את השלטון ותתמכו בכל מה שאוביל. ולמה צריך אותם בקואליציה? כי בלעדיהם, אין לקואליציה רוב. אז באמת, הם מבטאים את הרוב? באמת, החלטותיהם מבטאות את רצון הרוב? באמת מישהו חושב שהרוב רוצה באמצע מלחמה להתעסק בעריפת ראשים, במהפכה המשטרית, בחוקי ההשתמטות? מישהו באמת חושב שהרוב תומך בסיכול חקירת מחדל 7 באוקטובר? האם הרוב תומך בסיכול חקירת פרשת קטארגייט? האם הרוב מאמין לקונספירציה המטורללת על דיפ-סטייט שמיפ-סטייט? נו, באמת...

* תחזית עם כוכבית – לאחרונה רבים הקולות המביעים חשש שמא נתניהו יוביל החלטה לדחות את הבחירות הבאות. איני מאמין בכך. אני בטוח שזה לא יקרה. אני בטוח שנתניהו לא רוצה בכך ולא יוביל לכך. אני משוכנע בכך. אבל למי שלוקח ברצינות את התחזית שלי, אני חייב לצרף כוכבית, אזהרת מסע, גילוי נאות. אם לפני חצי שנה מישהו היה אומר שראש הממשלה יאיים להפר פסיקת בג"ץ, הייתי אומר שאיני מאמין בכך. שאני בטוח שזה לא יקרה. שאני בטוח שנתניהו עצמו לא יעלה אפשרות כזו על דעתו. שאני משוכנע בכך.

[אהוד: לנתניהו אין סיבה לדחות את הבחירות הקרובות משום שהוא רק יתחזק בהן. מרבית המצביעים איתו ולא עם הקפלניסטים – שאיחדו את הפגנות המחאה להחזרת החטופים עם השינאה כלפיו והקריאות להדחתו! אני תומך בו במאה אחוז ומאחל לו בריאות והצלחה!]

* דוהרים לתאונה קטלנית – "בולמים על סף תהום" – זו כותרת גילוי הדעת שהייתי בין חותמיו. זו קריאה לכל הצדדים לבלום לפני שהם גוררים אותנו למלחמת אחים. אבל הטירוף נמשך בכל העוז.
בראש ובראשונה, כמובן, הממשלה האנרכיסטית, ששר המשפטים (!) האנרכיסט שלה מודיע שאינו מכיר בנשיא בית המשפט העליון שנבחר כדת וכדין, שראש הממשלה האנרכיסט מאיים להפר פסיקת בג"ץ, ששר אנרכיסט וח"כים אנרכיסטים בקואליציה מסרבים להתייצב לחקירה, ושראש הממשלה האנרכיסט מוביל בקולו הפצת תאוריות קונספירציה חולניות על איזה "דיפ-סטייט" שמיפ-סטייט.
אבל גם בצד השני יש מטורפים שדוהרים לתהום ומאיימים לדרדר אליה את המדינה כולה. בימים האחרונים יותר ויותר נשמעת הקריאה להוציא את נתניהו לנבצרות, כולל עתירה לבג"ץ בנדון של הדמוקרטים. זה רעיון מטורף. נתניהו הוא ראש הממשלה החוקי שנבחר בבחירות דמוקרטיות ונהנה מרוב יציב בכנסת. הרי זה רעיון הזוי לחשוב שהיועמ"שית או בית המשפט העליון יכולים להוציא אותו לנבצרות, כלומר להדיח אותו. החוק אינו מקנה להם שום סמכות כזו. ואם הם יעשו זאת, מה יקרה? רוה"מ יודיע שהוא מתעלם מן ההחלטה, שהתקבלה בחוסר סמכות, והממשלה והקואליציה יגבו אותו. ומה אז? למי ישמע צה"ל? למי תשמע המשטרה? אבל אלה שמציעים את ההצעות, אינם מסוגלים לחשוב צעד קדימה, על ההשלכות של הצעותיהם.
לא תהיה הוצאה לנבצרות, אבל הנזק של עצם הדיבור על כך גדול. הרי מעשה כזה הוא האמא של הדיפ-סטייט, ולכן הדיבור עליו הוא שפיכת שמן על מדורת קונספירציית הדיפ-סטייט.
מחנה 6 באוקטובר, על שתי דפנותיו, על סטרואידים, מנסה בכוח להביא להתנגשות חזיתית. שני אגפי מחנה 6 באוקטובר דוהרים זה מול זה בכל הכוח, בחדוות תאונה מטורפת, בלי מחר, בחוסר אחריות משווע. הם אינם מבינים שהרצון המטורף שלהם לחסל את השני, יביא גם לחיסול שלהם, לחיסול של כולנו, לחורבן המדינה?
מתי הרוב הדומם והשפוי ישמיע את קולו ולא ייתן למטורפים להרוס את חיי כולנו?

* שומרי הסף – היועצים המשפטיים הם שומרי הסף, שתפקידם להבטיח שפעילות הרשות המבצעת תיעשה על פי חוק, ועל הרשות לפעול על פי הנחיותיהם. וכאשר היועץ המשפטי לעיריית רמת השרון פוסק שיש לקנוס עסקים הפתוחים בשבת בניגוד לחוק, פסיקתו מחייבת את ראש העיר, ואין הוא רשאי להחליט שהחוק אינו מחייב אותו.

* בשטח ישראל – כותרת מעניינת באתר "כיפה": "באישור צבאי מיוחד: צה"ל יאפשר טיולים אזרחיים לשטח סוריה." הכתבה הופצה ברשתות והתגובות לא איחרו לבוא – משיחיים... הזויים... מסכנים אזרחים ישראלים... ז'אבו ארליך (תוך סילוף מרושע של סיפור נפילתו)... וכיו"ב. אבל הכותרת מסלפת את העובדות שבגוף הכתבה. הסיורים הללו, בתיאום עם צה"ל, הם בנחל רוקאד, בשטחה הריבוני של ישראל, בתחום שיפוט המועצה האזורית גולן. השטח הזה הוא ממזרח לגדר ההפרדה, שאינה הגבול אלא היא בתוך שטח ישראל. מסיבות ביטחוניות נאסר טיול אזרחים בו. על פי הערכת המצב, כעת, כאשר הגבול בפועל זז מזרחה, אין סיבה לא לאפשר את הטיולים. כאשר יאושרו טיולים גם לכתר החרמון ולמזרח הגולן, אשמח להצטרף.

* האם טראמפ סוציאליסט? – במאמר, שבו התייחסתי למדיניות מכסי המגן של טראמפ, הגדרתי אותה "סוציאליסטית" וחטפתי על הראש. הפעם אבהיר מראש – טראמפ אינו סוציאליסט. אין לחשוד בו שערכים נשגבים של צדק חברתי, שוויון ערך האדם, ערבות הדדית ורווחה-לכל מפעמים בליבו ומפעילים אותו. אבל מה לעשות? מדיניות המכסים שלו, ההתערבות הבוטה של הממשלה במשק, השוברת את התחרות החופשית, מקובלת יותר כמדיניות סוציאליסטית.
טראמפ אינו סוציאליסט, אך לבטח אינו ליברטריאן. האמת היא שלא רק ממשל טראמפ אינו ליברטריאני. ארה"ב, על ממשליה השונים, אינה ליברטריאנית. עצם העובדה שהחקלאות האמריקאית מסובסדת בגדול, כדי להבטיח את ביטחון המזון של אזרחי ארה"ב, היא היפוכה של ליברטריאניות, המניחה שהמדינה אינו יכולה להועיל במאומה לכלכלה, אלא אך ורק לקלקל ולהפריע. אם ארה"ב הקפיטליסטית אינה ליברטריאנית – איזו מדינה בעולם היא ליברטריאנית? התשובה חדה וחלקה – אף מדינה. אף מדינה אינה ליברטריאנית, כי אף מדינה אינה יכולה להיות ליברטריאנית. ליברטריאניות היא אידיאה פיקס אוטופיסטית, וכמו כל אוטופיה, אינה ניתנת למימוש. מהי אוטופיה? ביוונית – אי מקום. מקום שאינו קיים. או מקום שקיים בעולם האידיאות, לא בחיים האמיתיים כאן, על פני האדמה. האוטופיה הליברטריאנית מתאימה למכוני מחקר ולמסות אידיאולוגיות, לא למציאות. על פי האוטופיה הליברטריאנית, על המדינה להצטמצם למינימום שבמינימום, להיות אחראית רק על הביטחון ויחסי החוץ ולהיות שוטר תנועה שנועד להבטיח את תקינות והגינות התחרות. הכלכלה תתנהל בידי היד הנעלמה של התחרות והשוק החופשי. התחרות תבטיח שמה שהאנשים צריכים ייוצר ויסופק להם במחיר הוגן, באיכות גבוהה ובשירות מצוין, הנובעים מן התחרות. בחיים האמיתיים זה לא עובד.
מדינות התקרבו למדיניות שוק חופשי והתרחקו ממנה בתנועת מטוטלת. שלהי המאה ה-20 היו תור הזהב של התפיסה, שאותה הובילו בהצלחה ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר ונשיא ארה"ב רייגן, וגם מנהיגי שמאל כטוני בלייר וקלינטון אמצו אותה. טראמפ, מכל מקום, רחוק ת"ק פרסה מדרכם.
מעניין שבארה"ב ובאירופה מעמד הפועלים והשכבות הנמוכות נוטים בהמוניהם אחרי הימין ונוטשים את השמאל שבו תמכו באופן מסורתי. יותר משהימין אחראי לכך – אחראי לכך השמאל. אם בעבר מפלגות השמאל היו מחויבות למעמד הפועלים, בעשרות השנים האחרונות הן התנכרו לו. האידיאולוגיה החדשה שאימץ השמאל היא הגלובליזם. תמיד היה בשמאל סנטימנט אוניברסלי, קוסמופוליטי, ע"ע "האינטרנציונל" ו"פועלי כל העולם התאחדו". אך בפועל, הסוציאליזם הדמוקרטי היה בעיקרו לאומי, ויצר את התשתית של מדינות הלאום, תוך שמירה על מס שפתיים לאינטרנציונל. ואילו הגלובליזם המאוחר לא ביטא סולידריות מעמדית בין לאומית, אלא גישה פוסט לאומית, הרואה בכל העולם כפר גלובלי ובכלכלה – כלכלה גלובלית.
אלא שהכלכלה הזאת פגעה במעמד הפועלים ובשכבות החלשות בארצות המערב, בשל החשיפה לייבוא זול מארצות העולם השלישי, שבהן הייצור מבוסס על ניצול. הגלובליזם הפוסט לאומי פתח את השערים גם להגירה פרועה מארצות העולם השלישי, של מהגרים ששברו את שוק העבודה בנכונותם לעבוד בשכר ניצול. האליטה השמאלית התנתקה מן העם ומצרכיו ואת הוואקום הזה תפס הימין הפופוליסטי, שנבנה משנאת אליטות וקונספירציות על דיפ-סטייט. כך עלה טראמפ וכך עולה הימין באירופה, ואם אליטות השמאל לא תתעשתנה, המגמה רק תלך ותחריף.
מדיניותו של טראמפ אינה סוציאליסטית ואינה ליברטריאנית אלא לאומית, שמטרתה להגן על התוצרת המקומית. ובגרסה הטראמפית גם לחלומות הגדולה של ארה"ב.
מדיניותו של טראמפ תיבחן במבחן התוצאה. טראמפ הוא מהפכן רדיקלי, חסר סבלנות לתהליכים אבולוציוניים, ומהפכנות כזו היא הימור על כל הקופה. אם שיטתו תצליח, היא תאומץ בכל העולם. אם היא תיכשל, היא תעלה מחדש את גל הגלובליזם ו/או את הליברטריאניות.

* עם מי לא הזדהיתי – צפיתי בסרט על דה-האן. לא חידש לי הרבה. כולל לגבי זהותו של היורה. לא אומר עם מי הזדהיתי, כי זה לא פוליטיקלי קורקט. אבל לבטח לא עם ה"קדוש" של היהודונים שמניפים את דגל אש"ף ושורפים את דגלי ישראל.

* מנהיג של תורה עם דרך ארץ – בפורים הלך לעולמו ד"ר יהודה בן מאיר, ח"כ לשעבר, סגן שר החוץ, ממנהיגי המפד"ל וממייסדי מימ"ד, רב, פסיכולוג, עו"ד ואיש אשכולות בר אוריין.
לא הכרתי אותו אישית (הכרתי את בנו מאיר, שהיה מזכיר סיעת הדרך השלישית בכנסת ונשארנו חברים עד היום, אך את הידיעה על מות אביו קיבלתי באיחור של שבועיים), אך מאז ילדותי הערכתי אותו מאוד.
יהודה בן מאיר היה התגלמות המושג "תורה עם דרך ארץ". יחד עם זבולון המר הוא הנהיג את צעירי המפד"ל שחוללו תפנית במפלגתם, ממפלגה יונית למפלגה ניצית הדוגלת בשלמות הארץ. עם זאת, יש פער תהומי בין דרכם, שהיתה מתונה, ליברלית ומחוברת לכל שדרות העם, לבין הקנאות הסמוטריצ'ית. בן מאיר שינה במהלך השנים את עמדותיו המדיניות ואימץ קו יוני יחסית.
בן מאיר היה ציוני נלהב, שאהבת ציון הייתה נשמת אפו. הוא היה שליח ציבור נאמן ואחד האישים החכמים במערכת הפוליטית, שתמיד, גם בעשרות השנים שאחרי פרישתו היה כדאי להקשיב לדבריו, במיוחד בנושאי הביטחון הלאומי של ישראל. בן מאיר היה אחד מגדולי הנואמים בתולדות הכנסת. מי אני שאגדיר אותו ככזה, כאשר גדול הנואמים בתולדות המדינה, בגין, כינה אותו "דמוסטנס של ימינו." בן 85 היה במותו. יהי זכרו ברוך!

* משה פלד לגבורות – ב-2 באפריל הגיע חכ"ל משה פלד לגבורות. משה נולד בקיבוץ בית השיטה והוא חבר בו עד היום. אוהב ארץ ישראל ואיש ארץ ישראל השלמה, דבק בדרכה ההיסטורית של תנועת הקיבוץ המאוחד ומנהיגה יצחק טבנקין. משה שירת בצנחנים ובשיריון, היה מח"ט בשיריון והשתחרר בדרגת אל"מ. שירת בכנסת כח"כ וכסגן שר החינוך מטעם תנועת צומת, בהנהגת שכנו מהעמק רפול. כבר שנים רבות מאוד הוא ממשיך לשרת במילואים כמוביל טנקים. הוא מקדיש לכך חודש מדי שנה, אך מאז 7 באוקטובר שירת במשך חודשים רבים.
סיפור אחד מיטיב לספר מיהו משה. אחרי אסון-הספארי בלבנון ב-1985, שבו נהרגו 12 חיילים ו-14 נפצעו, רובם חימושיניקים, עלה משה על המדים, השאיר את דרגת האל"מ בביתו, והצטרף כחייל מן השורה לסדנת החימוש, עם החיילים שהיו צעירים מילדיו. פשוט, הוא קם מדי בוקר ועבד אתם בסדנה. הם הבינו שמדובר באדם מבוגר שבא בהתנדבות ושימש דוגמה אישית, אך רק ביום האחרון, כאשר במקרה הגיע לסדנה קצין בכיר, נודע להם שמדובר במח"ט, שדרגתו אל"מ. ברכות חמות למשה, הצעיר בן השמונים, שכוחו במותניו ועוד נכונו לו עלילות.

* דור שישי – הייתי בשבת בבר מצווה משפחתית בנהלל. לא אלאה אתכם במפת הקשרים המשפחתיים. המעניין הוא, שתום, בר המצווה, הוא דור חמישי למייסדי נהלל. סבא וסבתא של סבתו, שהם הסבים של יעל, אשתי, אליהו שליין והדסה שליין לבית צירינג. הם היו ממייסדי נהלל. סבא אורן, אהרון צירינג, אבא של הדסה שליין, עלה לישראל והגיע לנהלל לאחר קום המדינה. הוא לא היה ההורה היחיד. החלוצים הקימו בית כנסת בעבור ההורים. בית הכנסת הזה חי וקיים ופעיל בשבתות ובחגים עד היום. כך שתום הוא דור שישי (!) לבית הכנסת הזה. אני פוקד את בית הכנסת הזה בעליות לתורה של בני מצווה, בני המשפחה. בית כנסת קטן, חם וקהילתי מאוד.

* ביד הלשון: חדרה – שמה של חדרה הוא שם ערבי במקורו, אך דווקא שם זה מיטיב לבטא את הסיפור הציוני. המושבה חדרה קמה בידי חלוצי העלייה הראשונה ב-1891. ב-1952 היא הוכרזה כעיר. אדמות חדרה נגאלו בידי תנועת "חובבי ציון", בתיווכו של יהושע חנקין, מגדולי גואלי האדמות בארץ ישראל. משמעות השם היא בערבית "הירקרקה" – בשל צבען של האצות בביצות הרבות שהיו בשטח. החלוצים, שעלו מריגה, וילנה וקובנה, עלו לקרקע בט"ו בשבט תרנ"א, 1891. הם סבלו מאוד מהביצות והקדחת. הם ניסו לייבש את הביצות באמצעות נטיעת יער אקליפטוסים – יער חדרה, אולם הנטיעה לא השיגה את המטרה, והביצות יובשו באמצעות ניקוז לכיוון הים.
חדרה היא בעיניי סמל להתיישבות הציונית, שהתרכזה באזורים הקשים להתיישבות, ולכן דלילי אוכלוסייה, והיה קל יותר לרכוש בהם אדמות, לעומת האזורים ההרריים שהיו מאוכלסים יותר. נקודת המוצא של התיישבות זאת, והמחיר הכבד ששילמו החלוצים, מאירה באור יקרות את ההישגים העצומים של הציונות – איך התחלנו ולמה הגענו.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com