קיבלו כסף מקטאר?עיתון "הארץ" (העיתון הערבי בעברית) פתח בקמפיין נגד סוכני קטאר בממשלה.
מוזר, מפני שהעיתון יצא בקמפיין גדול בעד ארגון השידור הגבלסי הפרטי של שליט קטאר "אל-ג'זירה", שחבריו השתתפו פיסית בטבח ה-7 באוקטובר, היללו ושיבחו אותו, והם אחראים להפצת רעיונות הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של קטאר בעולם כולו.
הנה כך פירסמו שוקן, נבזלין, ובומשטיין בן במאמר המערכת של עיתונם:
"הארץ" מאמר מערכת 6.5.24. "לא לסגור את אל-ג'זירה":
"הממשלה הצביעה פה אחד בעד סגירת ערוץ אל-ג'זירה בישראל. ההחלטה הסמיכה את שר התקשורת להורות על הפסקת שידורי הערוץ בארץ, בערבית ובאנגלית; לסגור את משרדיו; להחרים חלק מהציוד ולהגביל את הגישה לאתר האינטרנט של הרשת.
"בקבלה את ההחלטה האנטי-דמוקרטית הזאת, פסעה אתמול ישראל במדרון החלקלק בדרך להפיכתה למדינה סותמת פיות. המדינות הקודמות שסגרו את משרדי אל-ג'זירה בעבר היו מצרים ומדינות המפרץ. את אל-ג'זירה בכל מקרה אסור לסגור.
"ישראלים רבים צופים בשידורי אל-ג'זירה: בחברה הערבית רואים בה תחנה חשובה המאפשרת להם לדעת על המתרחש בעולם הערבי. גם חלק קטן מהצופים היהודים מצא בשידוריה באנגלית מקור מידע חשוב על הנעשה בעולם, וביתר שאת על הנעשה בעזה במלחמה, בזמן שהערוצים הישראלים העלימו לחלוטין את הנעשה בה. בלי אל-ג'זירה, ועוד כמה רשתות זרות, אי אפשר לראות בישראל מה קורה בעזה.
"את כל זה רוצה עכשיו חבורת נתניהו-קרעי להשתיק ולהאפיל. עיתוי ההחלטה אתמול גם מעורר את החשד שישראל בחרה לסגור את שידורי הרשת הקטארית דווקא עכשיו כדי לדחוף ביתר שאת לסיכול העסקה הנרקמת לשחרור החטופים ולהפסקת האש, שקטאר היא אחת השושבינות החשובות שלה. יהונתן ליס דיווח אתמול ב'הארץ', שחוות הדעת של השב"כ קבעה ששידורי הערוץ פוגעים בביטחון המדינה, תנאי הנדרש לסגירה לפי חוק, אבל חוות הדעת של המוסד, צה"ל והצנזורה הצבאית לא כללו קביעה כזו. עצם הפנייה לארגוני הביון בהקשר של חופש עיתונות היא מסוכנת. מחר יקבע ארגון ביון אחר שעיתון או תחנת טלוויזיה ישראלית מסוכנים לביטחון ויגזור גם את דינם.
"על הפרק עומדים חופש הביטוי וחופש העיתונות. כל מי שאלו יקרים לליבם חייבים להתנגד להחלטה המבישה של הממשלה. אין לה מקום בדמוקרטיה."
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2024-05-06/ty-article-opinion/0000018f-493e-d91a-a5af-e9ffe37e0000הבנתם? עיתונאי אל-ג'זירה שהשתתפו ישירות בטבח ה-7 באוקטובר, היללו ושיבחו אותו, והם אחראים להפצת רעיונות הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של קטאר בעולם כולו, הם לדעת שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, "סמל הדמוקרטיה, וחופש הביטוי." שימו לב דווקא אלה שמדברים כיום נגד סוכני קטאר בממשלה, הם נגד סגירת אל-ג'זירה בישראל.
(ניתן רק להעריך את עיתון "הארץ" של ימים עברו, כשהעיתון לא תבע בשם הדמוקרטיה וחופש הביטוי, איסור על שידורי התעמולה של גבלס במלחמת העולם השנייה).
מכיוון שכך יש לחקור האם שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן קיבלו כסף מקטאר כסוכני השפעה של קטאר? אם יתברר שהם עשו זאת לא תמורת כסף, אלא מבחינה אידיאולוגית המצב חמור בהרבה.
ודוק: יש לחקור את כל סוכני קטאר, אלו שבעד הממשלה ואלו שנגדה. חוק אחד לכולם.
בנוסף יוצא עיתון "הארץ" בקמפיין של "הבה נלך כצאן לטבח!"הבה נלך כצאן לטבח! (1)עדית זילבטל-זרטל: אל תתנו לנתניהו חיילים!
"חוקרים רואים בזכות לאי-ציות ובחופש לסירוב מצפוני מרכיבים חיוניים לרווחתה, ללכידותה ולתפקודה התקין של המדינה הדמוקרטית. בלעדיהם תביעת הציות, ההכרחי לקיומן הסדיר של חברות אנושיות, מאבדת מתוקפה ומן הממד הרצוני והמושכל שלה, ונהפכת לציות של גוויות. גם במבחן הזה כשלה הדמוקרטיה הישראלית. כדי להציל אותה מעצמה, וגם מהאיש הריק והמתעתע שעורקיו סתומים מרוע צרוף ומוחלט, המוביל אותה לאבדון, יש צורך דחוף בסרבני מצפון, אנשים הגונים ורודפי צדק "שאינם יכולים אחרת", ושיסרבו לשרת במלחמותיו ולתחזק את שגיונותיו."
(עדית זרטל, "אל תתנו לו חיילים", "אל-ארצ'", 3.4.25)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-04-03/ty-article-opinion/.premium/00000195-fbd5-d101-a7bd-fbffbe350000עדית זילברטל-זרטל, כאחת המתנאה בעצמה כאישה בעלת מצפון ומוסר, המטיפה את מוסרה לאחרים, אנא הסבירי, איך תורת המוסר שלך מתיישבת אצלך עם האימפרטיב הקטגורי של קאנט? אם כל חיילי ישראל ישתכנעו מדברייך ולא יהיו חיילים להגנת המדינה (ולא "לו", לנתניהו), וזה יהיה עבורם חוק כללי, אז מי יגן עליך אישית, על משפחתך, ועל שאר עם ישראל מרצח המוני כפי שקרה בקיבוצי השומר הצעיר" בגבול עזה? האם המוסר שלך הוא "הבה נלך כצאן לטבח!" (ובלבד שגם ביבי ילך?)
כחניכת "השומר הצעיר" האם חונכת שהשומר הוא "אחיעזר ואחיסמך", או "הבה נלך כצאן לטבח!"? האם זה המוסר "ההומניסטי" שלך?
"הבה נלך כצאן לטבח!" ובלבד שגם ביבי ילך.
הבה נלך כצאן לטבח! (2)גיא פרל – ידעתי שיהיה מחיר לסירוב שלי, אבל אינני יכול לתמוך במשטר שצמח במדינה.גיא פרל המתנאה ששירת כחובש בגדוד חילוץ והצלה והוא חבר בארגון "חיילים למען החטופים" כותב: "את שירות המילואים עשיתי בפיקוד העורף, כחובש בגדוד חילוץ והצלה. בהינתן משימת הגדוד – חילוץ אזרחים במקרה של תקיפה על חיפה – התגייסתי למרות הספקות שלי לגבי כוונותיה של המדינה במלחמה הזאת. כבר אז היה ברור שהפסדנו באותו היום. כבר אז היה ברור שהממשלה והצבא, התקשורת והציבור, לא מכירים בכך. כבר כשגויסתי ידענו שאם היו רוצים, החטופים כבר היו בבית. למרות כל אלה, היה ברור לי שהאיום עלינו עוד קיים, וגדוד כמו שלנו חייב להיות במוכנות למקרה שהמלחמה תתרחב. התייצבתי.
"מאז עברו שנה וחצי, שבהן צה"ל הרג עשרות חטופים ואלפי עזתים, הממשלה הבהירה כי מטרת המלחמה היא שימור שלטונה.
"ב-18 במרץ, צה"ל חידש את הלחימה. מאות עזתים נהרגו באותו לילה. ילדים חפים מפשע, משפחות שלמות נעלמו. זו היתה הצהרת כוונות של אנשי המשטר שהתפתח כאן, כי אין דבר שחשוב להם יותר מאשר בריחה מאחריות. לא יכולתי לקחת בזה חלק יותר.
"כל ישראלי, כל פלסטיני, כל עזתי, נמצא על הכוונת של הממשלה הזאת, איש אינו בטוח. קיים עניין השותפות לפשע. צה"ל, כארגון, בחר שוב ושוב בשנה וחצי האחרונות (שלא לדבר על העשורים שקדמו להם) באינטרסים ההישרדותיים של ראשיו, בשימור הכוח שלו, באמצעות מוות של פלסטינים, על פני משימתו האחת: הגנה על אזרחי המדינה. עם חידוש התקיפות בעזה הוא הבהיר את המחויבות שלו לפרויקט הזה. לא יכולתי יותר להמשיך בלב שלם לשרת בארגון שאלה מעשיו ואלה ערכיו.
"המשטר שצמח במדינה. ממשלת פושעים לקחה את יצר הנקמה שפשה בציבור וליבתה אותו כדי לברוח מאחריות ולצבור כוח. מדובר באנשים שהבהירו שוב ושוב, במעשיהם ובמילותיהם, שאין להם עניין בניהול המדינה, בוודאי שלא לרווחת תושביה. יש להם עניין רק לשלוט בה.
"הם מנצלים כל אפשרות – חוקית או לא חוקית – לריסוק הדמוקרטיה הרעועה שלנו. הם שוללים זכויות לאזרחים פלסטינים, כולאים אותם ללא משפט ומגרשים אותם מבתיהם. הם השתלטו על המשטרה, ובתהליכי השתלטות על שב"כ – והם יפנו את הכוח שלהם נגד כולנו. כל ישראלי, כל פלסטיני, כל עזתי, נמצא על הכוונת של הממשלה הזאת, איש אינו בטוח.
"עם משטר כזה אסור לשתף פעולה. הכלי החזק ביותר שיש לנו להתנגדות – ואולי היחיד שישפיע – הוא סירוב. סירוב לאפשר להם להוביל את המדינה הזאת אל התהום. ידעתי שיהיה מחיר לסירוב שלי. זאת עמדה שקשה להיות בה מול הקרובים אלי בחיים וגם בצבא. הייתי ערוך לאפשרות שאשלח לכלא. זה נגמר בקנס – מחיר קטן לשלם בשביל לנסות לבנות כאן מדינה טובה יותר."
(גיא פרל, "ידעתי שיהיה מחיר לסירוב שלי, אבל אינני יכול לתמוך במשטר שצמח במדינה", "אל-ארצ'", 3.4.25)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-04-03/ty-article-opinion/.premium/00000195-fb37-d101-a7bd-fbbfadca0000גיא פרל המתנאה במוסריותו: נסרב כולנו לשרת כדי להציל את הדמוקרטיה כלומר, הבה נלך כצאן לטבח! כך נציל את הדמוקרטיה במדינה. על חורבותיה תקום מדינה מוסלמית חמאסית. "הבה נלך כצאן לטבח!" ובלבד שגם ביבי ילך.
האם אין שופטים בירושלים? (1)מה אומר החוק הישראלי לגבי הקריאה: "הבה נלך כצאן לטבח!"?
מסתבר שהחוק הוא ברור:
החוק הישראלי:
109. הסתה להשתמטות [ד/19] [תיקון: תשע״ו־6]
(א) מי שהסית או שידל אדם החייב בשירות בכוח מזויין שלא ישרת בו או שלא יתייצב לפעולה צבאית, דינו – מאסר חמש שנים.
(ב) מי שהסית או שידל אדם המשרת בכוח מזויין לערוק משירותו או מפעולה צבאית, או סייע לו בעריקה, דינו – מאסר שבע שנים; לעניין זה, "משרת בכוח מזוין" – לרבות מי שמשרת לאחר שהתנדב לצבא הגנה לישראל לפי הוראות סעיף 17 לחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ״ו–1986.
(ג) מי שנתן לאדם החייב בשירות כאמור בסעיף קטן (א) מקלט או סייע להחביאו, כשהיה לו יסוד להניח שהוא עריק, דינו – מאסר שלוש שנים.
(ד) מי שעבר עבירה לפי סעיף זה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר חמש עשרה שנים.
(ה) בסעיף זה, "עריקה" – היעדר מן השירות בכוח מזויין מתוך כוונה שלא לחזור.
110. הסתה לאי ציות [ד/20]
מי שהסית או שידל אדם המשרת בכוח מזויין לאי ציות לפקודה חוקית, דינו – מאסר שנה; התכוון בכך לפגוע בביטחון המדינה, דינו – מאסר חמש שנים; נעברה העבירה בתקופה שבה מתנהלות פעולות איבה צבאיות של ישראל או נגדה, דינו – מאסר שבע שנים.
https://he.m.wikisource.org/wiki/חוק_העונשין#סעיף_109האם מישהו שמע שמערכת המשפט הישראלית היועמ"שית, הפרקליטות, בתי המשפט פועלים לפי החוק במדינה? כמובן מדברים על שלטון החוק על חובת הציות לחוק, וכיו"ב, אבל משום מה רק במה שקשור לביבי. בשאר הנושאים החוק לא חשוב.
האם אין שופטים בירושלים? (2)שופטת העליון לשעבר אילה פרוקצ'יה: ''בגץ היה צריך לפסול את נתניהו מלכהן תחת כ''א. צריך לשקול מרי אזרחי כולל הפרת חוקים, אבל להימנע מאלימות.''
אילה פרוקצ'יה, שופטת ביהמ"ש העליון בדימוס בכנס "הארץ":
"בג"ץ צריך היה לפסול את נתניהו מלכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום," "צריך לשקול מרי אזרחי כולל הפרת חוקים." "אבל יש להימנע מאלימות."
https://rotter.net/forum/scoops1/893792.shtmlעמית סגל: "איזה מזל יש לאילה פרוקצ'יה שהיא לא מובאת לאולמה של אילה פרוקצ'יה. התבטאויותיה האחרונות של שופטת העליון בדימוס, במיוחד זו בוועידת 'הארץ' השבוע, היו מעמידות אותה בסכנת מעצר עד תום ההליכים. שהרי השופטת בת ה-82 קראה להפרה המונית של החוק: 'אולי אפילו צריך לשקול מרי אזרחי, עם כל המחירים שמבצעיו יידרשו אליהם, כולל להפר חוקים, עם כלל ברזל אחד: בלי אלימות. רק במסגרת של שיבוש החיים במדינה אבל לעולם בלי אלימות.'
"כבודה מן הסתם אינה רואה היום בחסימת הכבישים המתמשכת אלימות, שאחרת לא היתה הופכת נואמת קבועה בהפגנות נגד החקיקה המשפטית שמאורגנות בידי חוסמי הכבישים. זה שינוי משמעותי לעומת החלטתה לפני עשרים שנה להשליך למעצר עד תום ההליכים נערה בת 14 שחסמה פעמיים כבישים והפרה את תנאי מעצרה (גם זו הפרת חוק לא אלימה, הלא כן?).
כמה מופרך ששופטת שעשתה מהציות לחוק קריירה קוראת להפרתו ההמונית ומגלה רטרואקטיבית עד כמה פוליטית היתה. זו השמדת ערך עצמית שמשולה רק לשתיקתם של עוד מאורות מוסריים, הפעם מתחום העיתונות, אל מול חקירתו השערורייתית של עורך הג'רוזלם פוסט, צביקה קליין, בחשד למגע עם סוכן זר, בשל העובדה שראיין את ראש ממשלת קטאר."
https://x.com/amit_segal/status/1908059462457348527?t=LqEsxpV1iBSBTBAm9zvU_A&s=03האם החוק והמשפט בישראל אינו אוניברסלי אלא מוטה פוליטית? האם אין שופטים בירושלים?
מי גנב לשמעון שבס את המדינה? או מה גנב שמעון שבס מהמדינה?באביב 1971 עלה שמעון שבס לגולן כחבר גרעין "אתגר" של נח"ל גולן, מאיחוד הקבוצות והקיבוצים, לקיבוץ אפיק ונבחר למזכיר הקיבוץ. שימש גם רכז ההכשרות של הנוער העובד והלומד עבור חמישה גרעינים. ב-1978 נבחר שבס ליו"ר ועד יישובי הגולן.
בשנת 1984 מונה לעוזר לענייני התיישבות של שר הביטחון, יצחק רבין, נוסף על היותו עוזר אישי ופוליטי, הפקיד רבין בידיו את האחריות לאזורי ההתיישבות, כחבר דירקטוריון של מנהל מקרקעי ישראל, התעשייה האווירית לישראל והתעשייה הצבאית.
במערכת הבחירות של 1992 מונה שבס לנהל את קמפיין הבחירות של מפלגת העבודה בראשותו של רבין. עם כניסתו של רבין ללשכת ראש הממשלה, מונה שבס למנכ"ל משרד ראש הממשלה.
לאחר הרצח פרש שבס מהחיים הפוליטיים, והחל בקריירה של הון שלטון תוך ניצול קשריו בשלטון. "הון שלטון עולם תחתון"
שבס היה יושב ראש חברת RSLB האמריקנית, שמשרדיה ממוקמים בוושינגטון. החברה סייעה לאנשי עסקים ובעלי עסקים ישראלים להיכנס לשוק האמריקני. הוא שותף בעסקים באירופה ובארצות הברית, בין היתר בתחומי ההשקעות, הנדל"ן והמלונאות. מאז שנת 2002 משמש כיועץ פוליטי וכלכלי עבור ממשלות ומנהיגים ברומניה, בולגריה, (שם הוכרז כאוייב בולגריה) הונגריה, אוסטריה, סרביה וארצות הברית. שבס מייעץ בענייני כלכלה
הנה קראו על מורשת שבס:
https://www.themarker.com/misc/2006-11-10/ty-article/0000017f-da81-dc0c-afff-dbdb611e0000ב-2004 הורשע שבס ע"י הרכב של תשעה שופטים בבית המשפט העליון בראשות הנשיא אהרן בריק-ברק, (ברוב של שמונה נגד אחד) בהפרת אמונים בשתי פרשות: פרשת שטרן ופרשת שולדנפריי. באחת, נקבע כי קידם עסקה עם מדינה זרה שבה היה מעורב חברו. בשנייה, נקבע כי קידם במסגרת תפקידו את עסקיהם של זוג חברים אחר, שבחברה שבשליטתם הועסק בעבר. התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לגזירת העונש, תוך ויתור מראש על עונש מאסר. בפברואר 2005 בית המשפט המחוזי בתל אביב גזר על שבס קנס של 50 אלף ש"ח. (מעניינת ההקבלה להאשמות על עסקים עם מדינה זרה הנדונה כיום). לאחר ההרשעה ירד שבס מישראל לבריטניה. את הקיבוץ ואת הגולן הוא עזב עוד קודם. לאחרונה חזר לישראל ועכשיו הוא הוציא את הספר:
(שמעון שבס: "גנבו לי את המדינה", הוצאת ידיעות, ת"א 2025, 200 עמודים)
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=1013549הספר מתחיל: "גנבו לי את המדינה. מי גנב למי? מי היו הבעלים של המדינה? מי הקים אותה ולמי יש עליה זכויות? למה הטענות הללו נשמעות כיום, ומי משמיע אותן?"
ב-4 בנובמבר 1995, כשיצא מבית החולים עם בשורת מותו של רבין וסופה של הקריירה הציבורית שלו עצמו, הוא אמר: "הלכה לי המדינה," היום, 30 שנה אחר כך, הוא מתקן: "גנבו לי את המדינה,"
מיהם גנבי המדינה על פי שבס? "נתניהו והמתנחלים המשיחיים, שפועלים לדבריו יד ביד, בניצול הדדי, ומובילים את מדינת ישראל אל סף תהום. מבחינתו [של נתניהו], הם השטיח שמאפשר לו את השררה כל עוד הוא חי," כותב שבס על יחסי הגומלין, "מבחינתם – הוא החמור, והם המשיח. המשיחיים הצליחו להתנקש ברבין ובהסכמי אוסלו," הוא קובע, "הצליחו להתנקש בישראל הישנה, ולהקים תחתיה את ישראל המשיחית שעליה חלמו."
את הספר שבס מנצל גם לסגירת חשבונות נושנים עם שמעון פרסקי-פרס ואהוד ברוג-ברק,
"לראשונה בחיי," כותב שבס, "אני לא משוכנע עוד בהמשך קיומה של המדינה," שבס כותב ומצליח לגעת בלב, "לראשונה אני חושש לעתידם של ילדיי ונכדיי כאן, ומהרהר באפשרות לעזוב על מנת לשרוד. לו רבין היה נשאר ראש ממשלה, אני מאמין שהוא היה מצליח להוביל את ישראל ולהבטיח את עתידה כאן, ליצור מציאות שבה ישראל מעצמה שאינה חיה על חרבה בלבד."
הרושם העיקרי מהספר הוא ששבס, כמו קוראיו, נותר בנובמבר 1995. כלומר, מתגעגע ליצחק רבין, המודל האמיתי של ילידי ראשית המדינה, למנהיג שסימל בדמותו את מה שהם הרבה פעמים חשבו על עצמם: צברים, חילונים, ציונים מלאי יוזמה שמאמינים בעתידה של ישראל. הם מתגעגעים לאדם שהיה, למדינה שהיתה, ואולי גם לבני האדם שהם היו. לכל מה שהיה כאן ואיננו עוד.
כך, מובסים בהווה מעורר חרדה, חלקם נעשו לחיות פוליטיות תמוהות בימינו. שבס, למשל, שמייחל לפוליטיקאים ששליחותם היא מחויבותם לציבור, הורשע לפני יותר משני עשורים בהפרת אמונים ובשנים האחרונות הפך אוהד אדוק של אביגדור ליברמן, אדם שיושרתו שלו נחשדה לא פעם. בספר עצמו הוא כותב על סכנת הכיבוש וכוחו המשחית, נסמך על נתוני "שוברים שתיקה" ו"יש דין", מודה שעמדותיו המדיניות רחוקות מאלה של ליברמן, אך מדגיש שהוא המועמד המועדף עליו: "מעל לכל – הוא במהותו איש ביצוע."
"גנבו לי את המדינה" הוא ספר של אדם במשבר, אי אפשר להבין באמצעותו מה המוצא הנכון לישראל, איך נראה התיקון שהיא זקוקה לו נואשות, אבל זו אפשרות להבין עד כמה עמוק השבר של שבס ורבים אחרים. "בכל מאודי אני רוצה להאמין שזה לא באמת הסוף. שיש לנו עוד סיכוי, עוד אפשרות לתקן," הוא כותב, "רוצה, אבל מתקשה."
(שמעון שבס, "מי גנב לשמעון שבס את המדינה? "אל-ארצ'", 2.4.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/study/2025-04-02/ty-article-review/.premium/00000195-e6a5-d1f1-a7d5-f6e517c40000ואנחנו לא שואלים מי גנב לשמעון שבס את המדינה? אלה מה גנב שמעון שבס מהמדינה? שמעון שבס בשחיתותו, באהבת הבצע שלו, ובחוסר האידיאולוגיה שלו – מסמל את ירידת כוחה של תנועת העבודה, שהקימה את היישוב, ישבה את הארץ, והקימה את המדינה. הוא מהווה את הדוגמה הרעה כיצד נפלה זו מהשלטון.
מי בוגד ארור?שירה מרגלית: "בוגד ארור. איפה החטופים? פינית את היומן שלך לעסוק בחזרתם בערב פסח, או שאתה קודם אורז לסופ"ש בהונגריה?! תתבייש."
https://rotter.net/forum/scoops1/893924.shtmlולא, היא לא מתכוונת לזעוק זאת לבעלה לשעבר אהרון חליוה שנסע לחו"ל, שהוא כראש אמ"ן אחד האחראים הראשיים לגורל החטופים, אלא לנתניהו.
יש רק לקוות ששירה מרגלית בתו של המטרידן דן מרגלית, שחטפה מכות רצח מבריונים ששלח לה דוד גולדברג-טופז, לא תחטוף בשנית מכות בגין האלימות המילולית שלה.
אסור להיכנע לאלימות. אלימות גוררת אלימות.
(נ.ב. מוזר שהיא כותבת בשגיאות בעברית. בציווי זה "התבייש!")
ואם נחזור להונגריה, איזו עוד מדינה באירופה היתה מקבלת את ראש ממשלת ישראל בכבוד ולא כפושע מלחמה, ופורשת דגלי ישראל בכל מקום, ואוסרת על הפגנות תמיכה בחיסול ישראל. "הדמוקרטים" מאשימים אותה שהיא דיקטטורה. הלוואי וכך היו נוהגות כל הדיקטטורות הערביות, סין, רוסיה איראן, וצפון קוריאה. אם זה היה קורה גם הן היו מואשמות כדיקטטורות לא דמוקרטיות...
אין חדש בגבעת חביבהלמרבה הצער גם לאחרי 15 שנה, ולאחר טבח ה-7 באוקטובר, לא הצלחנו למצוא בין ערביי הדו-קיום של גבעת חביבה אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען. לכן שלחנו את המכתב הבא למנכ"לית המוסד:
מיכל סלע מנכ"לית גבעת חביבה שלום רב. 5.4.25
ברכות למינוייך החדש. מי ייתן ותצליחי להגשים את מטרות המוסד.
לפני 15 שנה עם התגבשות מדינת החמאס בעזה, והקצנת ערביי ישראל, תהינו כיצד ייתכן שבעוד שהחמאס והמופתי של אש"פ מצהירים בריש גלי שיש ע"פ דברי מוחמד לרצוח את כל היהודים בעולם (אמנת החמאס סעיף 7)
https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhugטרם נמצא ערבי-מוסלמי בארץ שייצא נגד, ויראה בדברים אלו גזענות ולא מופת מוסרי. בין השאר פנינו למדריכים הערבים בגבעת חביבה מקום שנראה לנו טבעי שיעבדו בו ערבים-מוסלמים שאינם גזענים השואפים לדו-קיום כמטרות הרשומות של המוסד. למרבה הצער לא מצאנו כאלו.
(אני שולח לך בקובץ המצ"ב את הדו שיח בנושא שהיה עם דוד (דודו) אמיתי).
לאחר טבח ה-7 באוקטובר בו ניסו החמאס והג'יהאד לממש את מטרתם המוצהרת, סברנו שיש אולי שינוי בקרב הערבים-המוסלמים עובדי גבעת חביבה, ונוכחנו שלמרבה הצער אין שינוי.
כמנכל"ית המוסד האם נראה לך סביר להעסיק במוסד הנאבק נגד גזענות עובדים גזענים?
כיצד את אישית בוחרת את עובדיך? מאבק רק נגד גזענות של יהודים טוב אולי לקבלת תרומות מחו"ל, אבל אין לו סיכוי אם המטיפים הערבים-המוסלמים עובדי גבעת חביבה נגד גזענות יהודית אוחזים בעצמם דעות גזעניות כלפי היהודים. ודוק: שתיקה כהודאה דמיא.
בטוחני שמאיר ולד-יערי ויעקב חזן מייסדי המקום מתהפכים בקברם מהידיעה שבגבעת חביבה מעסיקים ערבים-מוסלמים גזענים, קל וחומר מרתה-חביבה רייך, שהקריבה את חייה במלחמה נגד הנאצים, והמקום נקרא על שמה.
לאור המצב מה כוונתך לפעול בעניין כדי להצליח באמת לבנות כהגדרתך: "חברת מופת בישראל; חברה דמוקרטית שוויונית ומשגשגת לכלל אזרחי ואזרחיות ישראל."
נודה לתשובה.
נעמן כהן.אעדכן אם תתקבל תשובה.
בגיל 80, תומאס שוורין-תום שגב מסתכל לאחור וחושב שאולי הציונות היתה טעותלרגל הגיעו לגיל 80 נתן העיתונאי וההיסטוריון תומאס שוורין-תום שגב ראיון לעופר אדרת מ"הארץ". הנה כמה קטעים מעניינים מראיון:
"במשך שנים הוא ניסה להתחקות בספריו אחרי האמת ההיסטורית, וחשף מסמכים על בן-גוריון, ק. צטניק ואחרים. בהגיעו לגבורות הוא מגלה שגם בסיפור שלו עצמו יש כמה חורים בעלילה. אביו נהרג במלחמת השחרור כשהיה בן שלוש. והוא גדל על כך שהוא בן לחלל מערכות ישראל – טוראי היינץ שוורין ש'נפגע מכדור מרצחים בעומדו על משמרתו' בשכונת ארנונה בירושלים. זה המידע שמופיע עד היום באתר יזכור של משרד הביטחון."
אימו ריקרדה, סיפרה לו כי אביו "נורה בידי צלף ערבי." היא אף קיבלה את אות מלחמת העצמאות לאחר מותו. בבית הספר, כשהילדים שאלו את תום איפה אביו, "יכולתי להגיד שנהרג במלחמת העצמאות ושאני יתום מלחמה," הוא נזכר.
מי שידעה את האמת כל השנים האלה, אך שמרה אותה לעצמה, היתה אחותו הגדולה של תום, יוטה, שירדה לגרמניה – הארץ שממנה נמלטו הוריהם הקומוניסטים מאימת הנאצים ב-1935. יוטה, לימים חברת הבונדסטאג הגרמני מטעם מפלגת הירוקים, היתה בת שבע במלחמת העצמאות. ב-3 בפברואר 1948 נקבעה לאביהם תורנות שמירה על גגו של בית מגורים לא רחוק מביתם. אחותו של שגב התלוותה אליו. כשהגיעו אל הבית מצאו שדלת הכניסה נעולה. יוטה סיפרה כי אביה החליט לטפס על המרזב. כשהגיע כמעט לקומה השלישית איבד לפתע את אחיזתו במרזב וצנח אל הארץ. הוא היה בן 38 והובא למנוחות בהר הזיתים. שמו נחקק באנדרטאות לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים.
הוא איתר מכתב שאחד ממכריו של אביו שלח לחברים משותפים אחרי מותו. "הוא הגיע עד לגובה של 10 מטרים בערך ואז נפל," כתב האיש. "זה המצב העובדתי. מנסים עכשיו להסביר את זה איכשהו, שירות בהגנה וכו' – הכול כדי שהסוכנות היהודית תשלם... בכל מקרה אתם לא יודעים מכלום, אנא מכם. גם כסף לא נשאר, רק חובות."
המכר סבר שתאונה רגילה עלולה שלא לזכות את אימך בקצבת אלמנות, וביקש להגן עליה באמצעות השקר הזה.
אימו נהגה לספר כי אביו ברח ממחנה הריכוז זקסנהאוזן בגרמניה בטרם עלו. "התייחסתי אליו כגיבור אמיתי… זה מילא אותי גאווה," כותב שוורין-שגב. לימים התברר לו כי הסיפור האמיתי היה שונה. אביו לא יכול היה להיעצר במחנה זקסנהאוזן הסמוך לברלין, שכן הוא הוקם רק ב-1936, כשאביו כבר היה במקום מבטחים. התברר שב-1933 אביו נעצר יחד עם סטודנטים נוספים, שנחשדו בבגידה במולדת בשל קריאתם להתנגדות אלימה למשטר. זה קרה ברובע זקסנהאוזן בעיר פרנקפורט.
"כשהסתיימה מלחמת העולם השנייה אבי החליט שהוא רוצה לחזור לגרמניה, והתחיל להתכתב עם חברים מעברו. הוריי התחילו לתכנן את שובם לגרמניה. הם מעולם לא היו ציונים והם רצו הביתה. חודש אחרי המכתב האחרון שבו אבי כתב לחברו כמה הוא רוצה לחזור הביתה הוא נהרג."
אחרי לימודי היסטוריה ומדע החברה באוניברסיטה העברית יצא ללימודי דוקטורט באוניברסיטת בוסטון בארה"ב. את עבודתו כתב על קציני ס"ס שפיקדו על מחנות ריכוז. היא התבססה על עיון בתיקים השמורים בארכיון הס"ס וראתה אור בעברית בספרו "חיילי הרשע". אחרי שסיים את המחקר הארכיוני יצא למסע חוצה גרמניה, בחיפוש אחרי מפקדי המחנות שעדיין היו בחיים, ואחרי סגניהם, עוזריהם, אלמנותיהם, בניהם ומכריהם של אלה שכבר מתו. "הייתי נכנס למסבאה מקומית ומגלגל שיחה עם המוזג או מבקר בבית הכומר. אנשים זכרו משהו. 'כן, אתה מתכוון להוא שהיה אחר כך למשהו גדול בס"ס'," תיאר בספר. כך הגיע אל גיסו של רודולף הס, מפקד אושוויץ, אל בנו של מפקד מחנה שטוטהוף ואל מפקדו של מחנה ריכוז אחר. שגב חשף בספר איך קרה שאנשים מסוימים נרתמו לעסוק בהשמדה, וסיפר לקוראים מי היו, מה הביא אותם להצטרף לתנועה הנאצית, מה משך אותם להתגייס לס"ס, מה טיבה של הנכונות לשרת במחנות הריכוז ומה נתן להם את החוסן הפנימי לבצע את תפקידם.
לאחר משפט אייכמן רווחה התפיסה של "הבנאליות של הרוע" בעקבות הפילוסופית חנה ארנדט שהאמינה כי "כולנו אייכמן בפוטנציה." שגב הכיר אותה אישית, כחברת המשפחה, וכשנפגשו התריסה כלפיו: "למה לך לשאול מדוע עשו מפקדי המחנות מה שעשו, או איך יכלו לעשות זאת. הם פשוט עשו זאת וזהו זה."
שגב לא ויתר. "היא טעתה. אייכמן, למשל, עשה את כל מה שעשה בשכנוע אידיאולוגי עמוק. זו לא הבנאליות של הרוע, שטוענת שכל אחד יכול," הוא אומר. "סיפורם של מפקדי מחנות הריכוז אינו סיפור 'הבנאליות' כי אם סיפור ההזדהות עם הרשע עצמו."
"בהדרגה," מספר שוורין-שגב, "הגעתי למסקנה שלסכסוך (היהודי ערבי) אין פתרון, כי הוא לא עוסק בדברים רציונליים. זה לא עניין של גבולות ושל חלוקת הארץ. מדובר בשתי זהויות לאומיות שעומדות בעימות זו מול זו. כל אחד משני העמים מגדיר את זהותו באמצעות הארץ כולה, ולכן כל פשרה מחייבת לוותר על חלק מזהותנו. אני לא רואה איך אפשר לפתור את הבעייה הזאת. אני חושב על תקופה שבה יסתכלו על הסכסוך הזה כעל משהו היסטורי, שאיכשהו נעלם ומצא את פתרונו. אבל במצב הנוכחי זה לא יכול להיות. משהו דרמטי נורא צריך לקרות כדי שאנשים יתחילו לחשוב מחדש."
"שתי תנועות לאומיות מתחרות גיבשו בארץ את זהותן והתקדמו בהתמדה לקראת עימות... החל ב-1917 היו אפוא רק שתי אפשרויות: או שהערבים יביסו את הציונים או שהציונים יביסו אותם. המלחמה בין אלה לאלה היתה בלתי נמנעת."
"בגיל 80 אני מתחיל לחשוב שאולי זה לא היה נכון מלכתחילה, כל העניין הציוני. רוב הישראלים הם פליטים או צאצאים של פליטים. לא ציונים, אלא פליטים. אז תאמר – הנה, זה מצדיק את הציונות, כי היתה ארץ שיכלו לבוא אליה. אבל צריך לזכור, שרוב ניצולי השואה לא באו לחיות בישראל ורוב היהודים בעולם לא באים לישראל. הם יכולים, אבל הם לא רוצים לחיות בארץ. אז הציונות זה לא סיפור הצלחה כל כך גדול. היא גם לא מספקת ביטחון ליהודים. יותר בטוח ליהודים לחיות מחוץ לישראל.
"אם הייתי כותב בעתיד את ההיסטוריה של התקופה הזאת הייתי מתחיל אותה באחת השגיאות הגדולות של המדינה – משפט נתניהו. זה גורם לנו נזק נורא ולא מוצדק. אני עוקב אחר המשפט ושערותיי לא סומרות. ולא כי אין לי שיער. בגלל המשפט הזה בן גביר וסמוטריץ' הצטרפו לממשלה וכל מיני נחשים יוצאים מהמחילות שלהם. זו היתה טעות גדולה להעמיד את נתניהו לדין. בטח בעניין הקשר עם העיתונות. אין שום הפרת אמונים מצדו. מי שהפר אמונים זה מו"ל שמכר את העיתון שלו לפוליטיקאי."
בקשר למלחמה בעזה "נתניהו הלך על קונספציה לא נכונה לגבי חמאס (חיזוק הארגון והעברת הכסף הקטרי — ע"א). אבל אפשר להבין את זה, כי ביחסיה של התנועה הציונית עם הערבים תמיד שיחדו מישהו. הבעייה היא שהערבים תמיד לוקחים את השוחד ואף פעם לא מספקים את הסחורה".
(עופר אדרת, "בגיל 80, תום שגב מסתכל לאחור וחושב שאולי הציונות היתה טעות", "אל-ארצ'", 3.4.25)
https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-04-03/ty-article-magazine/.highlight/00000195-f5a9-d470-addd-f5ebe2cc0000ראיון מרתק. מוזר רק שהמראיין עופר אדרת התעלם לחלוטין משתי עובדות מפתח בחייו של תמאס שוורין-תום שגב, עובדות שמן הסתם השפיעו רבות על חייו ודעותיו.
האחת, אימו, ריקרדה, היתה גרמניה גויה, ללא כל הזדהות עם העם היהודי, והשנייה היותו הומוסקסואל. מענין היה לשמוע את דעותיו בהקשרים הללו. מענין לדעת מה היו יחסיו עם סבו וסבתו ממשפחתו הלא יהודייה בגרמניה. מה הם עשו במלחמה.
אני מסכים לחלוטין עם כל דבריו בראיון, עם מחלוקת אחת. הרעיון הציוני לא היה כלל טעות. הרעיון הציוני לא רק שהציל את הוריו ממוות, אלא הציל את קיומו של העם היהודי. בניגוד לדבריו רוב העם היהודי היום נמצא בישראל, ורק בה מובטח קיומו (למי שקיומו חשוב). אמריקה לשם השוואה היא משמידת הערך הגדולה ביותר של העם היהודי בהיסטוריה המודרנית הרבה יותר מהיהודים שאבדו בשואה בפולניה. ב-1948 היו בארה"ב 6 מיליון יהודים, להם נוספו מיליון יהודים מרוסיה, ומיליון יורדים מהארץ, ומספרם של היהודים כיום הארה"ב כחמישה מיליון יהודים בלבד וגם הם הולכים ופוחתים.
וכמובן דבר שממנו הוא מתעלם לחלוטין הציונות הצילה גם את יהודי ערב, שהיו נטבחים אלמלא עלו לארץ. ישנם אמנם האומרים כי רק הציונות גרמה להתנגדות נגדם, אבל עובדה היא שגם ערבים-נוצרים נרדפים באותה מידה. יש לזכור כי כל השטחים הכבושים היום ע"י הערבים כ-13 מיליון קמ"ר היו כולם ארצות נוצריות, וכיום לא נותרו בהם כמעט נוצרים.
מצעד הלסביות הנאציות בניו יורקדייקית או דייק הוא כינוי ללסבית.⠀המילה "דייק" התחילה כגנאי הומופובי ומיזוגני ללסביות, בעיקר בעלות מאפיינים אנדרוגניים, בוצ'יים או כאלה הדומים ל"טומבוי". אך כמו "קוויר", גם ממנה הוצא העוקץ והיא הפכה בשימוש הפנים-קהילתי למילה עם מטען של גאווה ועוצמה.⠀
ניו יורק: מצעד הנשים הגאות הענק אוסר על "כניסת ציונים".מצעד הדייקיות בניו יורק, שהתהדר גם בשנה שעברה בשלטי "קווירים למען פלסטין", הכריז כי השנה לא תותר השתתפותם של "ציונים" – והכריזו: "מחויבים לתמוך בפלסטין."
מארגני מצעד הדייקיות בניו יורק (Dyke March), אחד מאירועי הגאווה הגדולים בעולם לנשים מקהילת הלהט"ב, הודיעו כי השנה לא תותר השתתפותם של "ציונים" בצעדה שתתקיים ב-28 ביוני. בנוסף, הארגון הוסיף את ההתנגדות לציונות כאחת ממטרותיו הרשמיות – מתוך רצון "לחזק את המחויבות לערכים של הקהילה נגד ציונות, גזענות ואנטי-להט"ביות."
זו אינה הפעם הראשונה שבה המצעד בניו יורק, שמושך מדי שנה אלפי משתתפות, מעורר מחלוקת סביב עמדותיו כלפי ישראל והקהילה היהודית. בשנה שעברה נבחר למצעד הנושא "דייקיות נגד רצח עם," תוך התמקדות בפעילות פרו-פלסטינית וגיוס תרומות לארגונים כמו אונר"א. לאורך המצעד לא נדיר לראות שלטי "קווירים למען פלסטין", שכבר זכו ללעג ברשתות – בבדיחה שאימץ גם ראש הממשלה בנימין נתניהו - שלפיה הדבר דומה ל"תרנגולות למען KFC."
בעקבות הדברים הללו, כמה חברות לשעבר בוועדה המארגנת החליטו להחרים את האירוע ויזמו מסיבה אלטרנטיבית בשם "שלום, דייקיות" – עבור לסביות יהודיות. בין המארגנים היתה נייט שלב, ששימשה בעבר כחברה בוועדת המצעד במשך עשור, אך פרשה לאחר שחשה כי עמדותיהם של חברים יהודים וישראלים בקבוצה נדחקו לשוליים.
גם השנה, הצעדה צפויה לעורר תגובות נזעמות מצד גורמים בקהילה היהודית, שמותחים ביקורת על מה שהם רואים כהקצנה בעמדות הארגון. בעבר, מצעדי דייק נוספים בארה"ב נקטו בגישה דומה. במצעד בשיקגו בשנת 2017, למשל, גורשו משתתפות שנשאו דגלי גאווה עם מגן דוד, ובמצעד בוושינגטון ב-2019 נאסרה הכנסת דגלים ישראליים ואמריקאיים, בעוד דגלי פלסטין הותרו.
למרות הביקורת, מארגני המצעד בניו יורק עומדים מאחורי החלטתם וטוענים כי אין מדובר באנטישמיות – אלא ב"התנגדות לציונות". לטענתם, "המצעד תמיד היה אירוע פוליטי – ואנחנו מחויבים לתמוך בשחרור פלסטין בדיוק כפי שאנחנו נאבקים למען זכויות להט"ב."
https://www.ynet.co.il/news/article/b1cgkpt6ygהפיליסטיניות של הלסביות האמריקאיות המגדירות את הציונות כאוייב, ואת הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי כידיד, פשוט לא תיאמן, אדרבה שתנסנה לארגן מצעד לסביות בעזה, או בקטאר המממנת את התעמולה האנטישמית בעולם, ויש לומר בהצלחה רבה.
עובדה. לראשונה מאז מצעדי הנאצים בברלין מדירים את יהודים מהמצעד. לראשונה יש עוד תקדים היסטורי, קיום של לסביות נאציות.
מפלגה חדשה בנט 2026חיים וישניה-רמון: אתמול התבשרנו שנפתלי בנט רשם מפלגה חדשה. אבל מי שחושב ש"בנט 2026" יהיה שונה מאשר "בנט 2013", "בנט 2015", "בנט 2019" ו"בנט 2021", חי בסרט. העטיפה מתחלפת, אבל בנט נשאר אותו בנט.
בנט מתייחס למפלגה רק כפלטפורמה שתפקידה להריץ אותו, וכשהמפלגה מפסיקה לשמש אותו, הוא עושה "אקזיט" ונוטש את המפלגה בחובות כבדים. למפלגת הימין החדש חובות של 17 מיליון שקל ולמפלגת הבית היהודי חובות של 15 מיליון שקל – אבל בנט כבר עבר הלאה, ואנחנו האזרחים נתקענו עם החשבון.
בנט הוא מי שביצע את הנוכלות הפוליטית הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, כאשר בניגוד להתחייבותו שלא יקים ממשלה עם לפיד, שלא ייתן ללפיד את ראשות הממשלה ברוטציה, ושלא יישב בקואליציה עם רע"ם, הוא מכר את כל הבטחותיו ועקרונותיו כדי להיות ראש ממשלה.
רוב התמיכה בבנט בסקרים באה עכשיו מקרב מצביעי מרכז-שמאל. אבל מצביעים אלו מתעלמים מכך שבנט הוא איש ימין קיצוני. הוא היה מזכ"ל ישע, הוא פעל לספח את שטחי סי למדינת ישראל והוא הזרים עשרות מיליונים להתנחלויות. יש מצביעי מרכז-שמאל שזוכרים כל זאת, אבל מצדיקים את תמיכתם באיש ימין קיצוני בכך שהוא "לא ביבי". אבל בכל נושאי מדיניות חוץ, בנט הוא יותר ביבי מביבי. בנושא איראן, בנט אימץ את המדיניות של ביבי על מלא. בנושא הכלת חמאס, בנט אף התעלה על ביבי, וכראש ממשלה הוא אפשר להרבה יותר כסף להיכנס לרצועה.
אבל שיא הנלעגות לא היה בהקמת המפלגה החדשה של בנט, אלא בתגובה של לפיד וגנץ, כפי הנראה ראשי האופוזיציה הכושלים ביותר בתולדות העמים הדמוקרטיים, כאשר בירכו את בנט על חזרתו לפוליטיקה. מעבר לכך שהשניים עולזים על כך שמפלגת ימין בראשות בנט תקרב את שתי מפלגות המרכז בראשותם לאזור אחוז החסימה, הם כנראה משוכנעים שמי שמפורסם בכך שהוליך שולל את בוחריו ואת שותפיו הפוליטיים, לא יוליך שולל גם אותם ולא יחליט לאחר הבחירות להצטרף לקואליציית ימין גדולה בראשות נתניהו.
https://x.com/ramonhaim/status/1907512099640865018?t=wLCOu08b236PCp9ZlVSi5w&s=03בינתיים מחשש להצלחתו יוזם חבר הכנסת אביחי בוארון מהליכוד חוק שימנע מבנט להתמודד שוב לכנסת – בהתבסס על חובות מפלגתו הקודמת "ימינה". "בנט," אמר בוארון, "חייב 17 מיליון ש"ח לציבור – אני הולך להגיש חוק עם פתיחת מושב הקיץ שלא יאפשר למי שעמד בעבר בראש מפלגה והותיר אותה עם חובות אדירים – לקבל אשראי לפתוח מפלגה חדשה."
https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/17671027החוק כמובן מגונה ואסור לו להתקבל, אבל עם זאת יש לקונה בחוק שיש לתקנה. לא יעלה על הדעת שפוליטיקאים יעזבו עם חובות של מיליונים לכנסת ומשלם המיסים הוא שיצטרך לשלם את חובותיהם. פוליטיקאים כאהוד ברוג-ברק, סתיו שפיר-סטיבה, ונפתלי בנט, הנושאים על גבם חובות לכנסת, אסור שירוצו אליה בלי פריעת חובותיהם.
תחקיר מגונהרמי דוידיאן הציל רבים ברכבו הפרטי מטבח הנובה.
https://he.wikipedia.org/wiki/רמי_דוידיאןמכיוון שמתח ביקורת על ישראל-ברוך-זילברשטיין-זיו, נעם תיבון, יאיר גולדנר-גולן, ובעקבות איומים בתביעה חזר בו והתנצל, הכין רביב דרוקר תחקיר עליו שמנסה לגרום לביטולו.
עצם התחקיר עורר סערה ציבורית. שהביאה את רשת לגנוז אותו. מרשת נמסר: "אנו ערים לרגשות הציבור ולהשלכות משידור הפרק ומעדיפים בעת הזו לא לשדרו."
רביב דרוקר צייץ בחשבון הטוויטר שלו: "היום, בשעת צהריים מוקדמת, התקשר מנכ"ל ערוץ 13 אמיליאנו קלמזוק ואמר שהוא החליט לא לשדר את הכתבה על רמי דוידיאן, שיועדה לשידור ביום ראשון ב'מקור'. זו הפעם הראשונה שדיברנו בעניין. אמרתי לו שזו תהיה טעות חמורה, הסברתי לו על מה הכתבה, מה היא מראה, מה הערך הציבורי שלה.
"את הכתבה על רמי דוידיאן," כותב דרוקר, "הכנו בהמון רגישות לכל ההיבטים של הסיפור. היו לנו הרבה התלבטויות בעניין הזה. כל השיקולים שהושמעו בימים האחרונים בשיח הציבורי החד צדדי שהתנהל, נדונו גם אצלנו. למה לעסוק מלכתחילה במישהו שחילץ אנשים? אולי מה שעבר ב-7 באוקטובר גרם לו להגיד מה שהוא אמר לאחר מכן? בעיניי, החומר שאיתי רום ומערכת "המקור" אספו הוא כל כך חזק שחשוב לשדר אותו. כמובן שמה שדוידיאן כן עשה והוא עשה, נמצא גם בכתבה, כמו גם התייחסות לכל הנושאים האחרים."
דרוקר הוסיף: "למה בכל זאת עשינו את הכתבה? ראשית, לא מדובר בהקצנות קלות, ניפוח קל מספר המחולצים, ממש לא. מדובר בסיפורים מומצאים מהתחלה ועד הסוף. סיפורים מסמרי שיער, שלא היו ולא נבראו. לעיתים הם באים על חשבון אנשים שבאמת היו מעורבים באותם סיפורים, הרבה מקצוות החוטים שהגיעו אלינו, התחילו בכאב של אנשים שחילצו, הצילו, יצאו ונדהמו לשמוע איך הם נעלמו מהסיפור. חלק מהסיפורים צוטטו בסרט נחשב, בעיתונים ברחבי העולם, בספר חשוב. בשנה וחצי מאז ה-7 באוקטובר, דוידיאן הפך את סיפוריו לתעשייה, אינסוף הרצאות בתשלום, בארץ ובחו"ל, מסעות גיוסי כספים שנעשו עבורו לכאורה, אבל הוא מתנער מהם, מצגת, עשרות ואולי מאות ראיונות לתקשורת, בהם הוא חוזר שוב ושוב על סיפורים שלא היו ולא נבראו.
"אז השאלה היא מאוד פשוטה – האם במציאות הנוכחית מותר לשדר עשרות ומאות הופעות פומביות של דוידיאן ובהן שקרים רבים, לרבות הטחת השמצות שקריות במצילים אחרים של ה-7 באוקטובר, אבל אי אפשר לשדר 50 דקות מתוחקרות עד הסנטימטר האחרון של האמת? האם לא ראוי לבדוק את הגרסה שעליה דוידיאן זכה להשיא משואה? האם חלק מהעיתונאים, שיצאו נגד השידור, התעניינו באמת בשלומו של דוידיאן, או חששו שייתקלו בשאלות איך נתנו במה לשקרים הללו, שחלקם ניתנים להפרכה במאמץ לא קשה?"
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/synsqe6a1gבושה וחרפה של תחקיר. ואם הציל דוידיאן לא 700 אלא אדם אחד בלבד, הרי הוא גיבור שהציל עולם ומלואו. תחקיר יש לעשות על אלו שהפקירו ולא מנעו את הטבח, לא על אזרח שהציל בני אדם תחת אש ביוזמה אישית מתוך גבורה רבה.
מאה שנה למותו של רודולף שטיינר – תורת האנתרופוסופיה, הנאציזם, וישראלמזה שנים עומדים חוקרים של גרמניה הנאצית על הזהות בין רודולף שטיינר והאנתרופוסופיה למיסטיקה ולאנטישמיות הפולקיסטית שרווחו זמן רב לאחר מותו ברייך השלישי. עתה, במלאות מאה שנים למותו, כדאי לעמוד על צד זה.
עוד ב-1902, עת מונה שטיינר למזכיר הכללי של החברה התיאוסופית הגרמנית, הוא הקדיש את עצמו לאיחוד הישגי המדע עם התעוררות רוחנית אמיתית שתתאים לעידן המודרני. בעיקר ההתעוררות הפולקיסטית, האנטישמית והגזענית שרווחו באוסטריה וגרמניה. שטיינר טען שהתיאוסופיה יכולה להגיע ל"הכרה של עולמות עליונים" באותה רמת מהימנות כמו המדעים המדויקים, אולם הוא דחה את הגישה הקוסמופוליטית של התיאוסופים שנראו בעיניו אקלקטיים מדי וטרודים יתר-על-המידה בשילוב יסודות של דתות העולם הקיימות. גישתו של שטיינר היתה "מדעית" יותר והתמקדותו בהארה אישית, בניגוד לאחוות עמים אוניברסלית של התיאוסופים, וכך, ערב מלחמת העולם הראשונה שטיינר עודד קבוצה של תיאוסופים גרמנים לפרוש מהחברה התיאוסופית ולייסד את החברה האנתרופוסופית הגרמנית.
עמידתו של שטיינר על כך שהתופעות האוקולטיות והעל-טבעיות שהציג מנעה מהאנתרופוסופיה להתקבל בקהילה המדעית השתנתה רק בשנות השלושים, כאשר, הרייך השלישי החל לתמוך רשמית בכמה מרעיונותיו של שטיינר ובפרט בחקלאות ה"ביו-דינמית", שתאמה במידה רבה את תיאוריות "דם ואדמה" וחזרה אל הטבע של הנאציזם הפולקיסטי.
האנתרופוסופיה היתה אמונה דתית לא פחות מאשר דוקטרינה מדעית. כתביו של שטיינר, שהתפרסמו עוד טרם מלחמת העולם הראשונה בכתב העת האוקולטי שלו "לוציפר-גנוסיס", הלמו את העניין שגילו הנאצים, בעיקר היינריך הימלר, בדתות אסיאתיות. כך למשל בביקורו בעיר הולדתו של היטלר לינץ ב-1915 נשא שטיינר נאום בשם "המשיח ביחס ללוציפר." בדבריו טען כי "האבולוציה הדתית האסיאתית היא נושאת יסוד לוציפרי" שבני האדם החזיקו בו בעבר אך נאלצו לנטוש. לדעתו יש להרים את "שאריותיו הלוציפריות" ככוח מנחה חכם שיתרום להתפתחות האנושות. שני עשורים לאחר מכן "מומחי" גזע בשירות ארגון ה-Ahnenerbe (קהילת המחקר למורשת האבות הגרמנית) הנאצי יטענו טענות כמעט זהות.
הזיקות בין האנתרופוסופיה לימין הפולקיסטי הגרמני, התבטאו לא רק בתחום הפסבדו-דתי. שטיינר, ביקש להדגיש את עליונות האירופאים הלבנים וטען כי "במחזור הגדול של האבולוציה הרוחנית, הגזע הגרמני התקדם יותר מכל." אמונתו ב"אאוגניקה קוסמית", כפי שכינה אותה אחד מתלמידיו, כללה מודל גזעי של אבולוציה שבו "יש להשמיד את מה שאינו ראוי לקחת חלק בעלייתה של האנושות... האנושות התקדמה באמצעות סילוק צורות נמוכות יותר כדי לטהר את עצמה, והיא תתקדם עוד יותר על-ידי הפרדת ממלכה טבעית נוספת – ממלכת הגזע המרושע. כך האנושות תעלה מעלה."
האנתרופוסופים קיבלו את רעיונות האאוגניקה (שיפור גזע) משום שראו קשר מהותי בין רוחניות לגזע. הם האמינו כי נשמות אנושיות מפתחות תרבויות שונות על בסיס כוחות גזעיים ואתניים שונים. גישתם כי עור כהה נובע מהתערבות דמונית מזכירה את התבטאויותיו של היטלר על כושים. נישואי תערובת בין ארים ל"גזעים צבעוניים" או יהודים, לדברי שטיינר, עמדו בסתירה לשליחות העולמית של גרמניה לקדם אבולוציה ביולוגית ורוחנית חיובית. אין זה מפתיע ששטיינר היה מקושר לחברה הגזענית והאנטישמית הידוע לשמצה של גיידו פון ליסט לפני מלחמת העולם הראשונה.
בעיני האנתרופוסופים "יהדות סימלה את ההיפוך המוחלט של התקדמות רוחנית ואת התגלמות הניוון המודרני," בעוד שגישתו האישית של שטיינר כלפי יהודים היתה מורכבת. היא נעה בין קבלה בלתי-מודעת של דעות קדומות אנטישמיות לגינוי פומבי של גילויי אנטישמיות קיצוניים ועד לפיתוח תיאוריה גזעית של אבולוציה קוסמית שבה תפסו מוטיבים אנטישמיים מקום מרכזי. אכן, התורות האזוטריות, הלקוחות מתחום "המדע הגבולי" של שטיינר על האי-לגיטימיות של החיים היהודיים בעולם המודרני, לצד תיאורו של היהודים כקבוצה גזעית מובחנת סייעו, בעיקר ערב עליית הנאצים לשלטון, לביסוס "הנחות היסוד של אנטישמיות גזענית אך לא השמדתית," שהיתה צורת החשיבה האנטישמית העיקרית אז.
בזמן הרייך השלישי, כל עוד מנהיגי קבוצות אנתרופוסופיות רבות הביעו סולידריות עם האנטי-מטריאליזם של היטלר, הימלר ואלפרד רוזנברג מצד אחד ועם הלאומנות הגזענית מצד שני, הם הורשו להמשיך לפעול. אכן, הגסטפו הכריז על החברה האנתרופוסופית כסכנה למדינה בסוף 1935, אך הסיבה העיקרית לכך לא היתה רעיונית. הסתייגות הנאצים נבעה מנאמנותם של האנתרופוסופים למעין "פיהרר" חלופי, רודולף שטיינר (שכבר לא היה בחיים), שהשקפותיו הפוליטיות נקשרו ל"שלישייה הבלתי-קדושה של מרקסיזם, בונים חופשיים ויהדות." אך המוסדות האנתרופוסופיים, כולל ה"קהילה הנוצרית" ובתי הספר הוולדורפיים והחקלאות הביודינמית, שכאמור עמדו ב"תקן" מבחינת האידיאולוגיה הנאצית של דם, אדמה וחזרה לטבע, המשיכו להתקיים לאורך מלחמת העולם השנייה בחסות מנהיגים נאצים בכירים.
(עודד היילברונר, "שטיינר, האנתרופוסופיה והנאציזם", "אל-ארצ'", 2.4.25)
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-04-02/ty-article/.premium/00000195-f546-da7e-adb7-fdde802e0000יפתח נוסבוים-בן אהרון מתורת טבנקין למיסטיקה טבטוניתומגרמניה לישראל. יפתח נוסבוים-בן-אהרן, בנו של הסופר והמחנך יריב נוסבוים-בן-אהרן, ונכדו של יצחק נוסבוים-בן-אהרן, מראשי הציונות הסוציאליסטית, ומזכ"ל ההסתדרות, שנולד גדל והתחנך בקיבוץ גבעת-חיים מאוחד, נהפך לכומר שלא לומר פיהרר של תורת רודולף שטיינר בישראל. יפתח נוסבוים-בן אהרון, המתנאה כמשורר וחוקר, מלמד אנתרופוסופיה בשנת היסוד בהרדוף ובסמינרי החינוך דוד ילין, בית ברל ואורנים. במרכז עבודתו שאלת התפתחות התודעה בהשתקפותה בתרבות, בספרות ובפילוסופיה. וכך הוא כותב: "מאה שנה למותו של רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה בתוכי נמצא האל. אני נמצא באל."
נקודת המוצא להתמודדות עם הרוע בעולם, קבע רודולף שטיינר, היא הזיהוי שלו קודם-כל בתוכנו," מסביר יפתח נוסבוים-בן-אהרון, "בכל אדם רדומים קשרים שבאמצעותם הוא יכול לקנות לו דעת בעולמות עליונים," כך פותח רודולף שטיינר את ספרו "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?" ומכוון לאחד מעקרונות היסוד של התורה האנתרופוסופית. זו תורה הפתוחה לכל אדם ומסתמכת על הרעיון שבכל אדם יש כישורים רדומים שאפשר לעורר ולטפח בדרך של חניכה עצמית שעשויה להביא בסופו של התהליך לשינוי מקיף של מעגלי החיים שלנו. אפשר לדמות את השינוי הזה לאדוות ההולכות ומתפשטות אל העולם מתוך נקודת המוקד הטרנספורמטיבית של האני. אדם יכול להיות ליוצר המודע של עצמו, ועד כמה ששינה את עצמו יש ביכולתו ליצור שינוי ממשי בעולם.
ומכיוון שהמחשבות והלכי הנפש שלנו קובעים במובנים רבים את אופן פעולתנו בעולם יש להתחיל בשינוי מעמיק של עצם הצורה שבה בני אדם תופשים את עצמם ואת העולם. אחד הכלים המרכזיים לשינוי זה הוא המדיטציה, שמנקודת מבטו של שטיינר מבוססת על השתקעות חווייתית במחשבות. תוכן מדיטציה כזה אפשר לראות למשל במלים הבאות: "חַפֵּשׂ בְּתוֹךְ עַצְמְךָ / וְתִמְצָא אֶת הָעוֹלָם, / חַפֵּשׂ בְּמֶרְחֲבֵי תֵּבֵל / וְתִמְצָא אֶת עַצְמְךָ, / שִׂים לֵב לִפְעִימַת הַמְּטוּטֶלֶת / בֵּין הָעַצְמִי לָעוֹלָם / וּלְךָ תְּגַלֶּה אֶת עַצְמָהּ: / יֵשׁוּת-אָדָם-עוֹלָם / יֵשׁוּת-עוֹלָם-אָדָם."
הדגש בטקסט מדיטטיבי זה הוא על התנועה שבין האדם לעולם הנתפשת כאן כמעין פעימת לב גדולה. רק בהתכוונות אל תנועת ה"בין לבין" עצמה יכול להיפתח בעבורנו המסתורין של הקשר אדם-עולם. הקושי הגדול בפיתוח אופן חשיבה מעין זה נעוץ בתפישת הממשות כתנועה ולא כאוסף של אובייקטים הסגורים בתוך עצמם. החשיבה הפילוסופית והמדעית מאז יוון הקדומה, טוען שטיינר, פיתחה והדגישה בעיקר את היסוד האנליטי המפריד המתמקד באובייקטים ובמושגים הבודדים, ויצרה מתוך כך בהירות תודעתית רבה. אך בהירות זו באה בשלב הראשון על חשבון חוויית האחדות.
כשאני קורא ספר או רואה סרט אני באופן ממשי לוקח לתוכי את תוכן תודעתו של אדם אחר ומטמיעו לתוכי. התבוננות פשוטה מעין זו מובילה לאינסופיות. וכך גם בכיוון ההופכי, מעשינו הולכים אל העולם באדוות רבות אל האינסוף, נמזגים לתוכו ומעצבים אותו.
את אחד הניסיונות המרכזיים של שטיינר להפוך חשיבה זו להתנסות מדיטטיבית אפשר לראות בהכוונה למדיטציה שניתנה בהרצאות על החינוך המרפא מ-1924. כאן מובלת הפעילות ההכרתית והמדיטטיבית עמוק אל תוך חיי המעשה. שטיינר כתב שני משפטים קצרים וליווה אותם בתרשים על הלוח. את הראשון יש לומר בערב, "בתוכי נמצא האל" (בתרשים נראה מעגל כחול עם נקודת מרכז צהובה), והמשפט השני נאמר בבוקר, "אני נמצא באל" (בתרשים נראה מעגל צהוב עם נקודת מרכז כחולה).
שאלה מרכזית של דרך החניכה העכשווית העולה באופן אקוטי מתוך האירועים ההיסטוריים של ההווה והעבר הקרוב היא המפגש וההתמודדות עם ה"רוע". נקודת המוצא להתמודדות עם ה"רוע" בעולם, אומר שטיינר, היא הזיהוי שלו קודם-כל בתוכנו, כצורות עבר שאינן תואמות עוד את כיוון התפתחותנו העכשווי. מקדמת הזמן עמדו מעל השער המוביל אל דרך החניכה המילים שאין לעקפן "דע את עצמך." ההתבוננות העצמית הנוקבת והשאיפה לכנות מוחלטת ביחס לעצמי כאילו הייתי מתבונן באדם זר הן המפתח כאן. שאלת ההתמודדות עם ה"רוע" מפנה אותנו לתהליכי העומק של ריפוי והתמרה עצמיים.
(יפתח בן אהרון, "100 שנה למותו של רודולף שטיינר, מייסד האנתרופוסופיה בתוכי נמצא האל. אני נמצא באל", 25.3.25).
https://www.haaretz.co.il/literature/tarbut-sifrot/2025-03-25/ty-article/.premium/00000195-ccdc-db0b-a5f5-cdfcc1a10000תורה מיסטית גרמנית היוצאת מהנוצרית. אם יפתח נוסבוים-בן אהרון מאמין בתורה מיסטית לפיה "בתוכי נמצא האל. אני נמצא באל," מוצא בה סיפוק רוחני, ואף מתפרנס מזה יפה, אשריו, אבל אני בכל זאת תוהה על המעבר רוחני שעברה משפחתו.
הסבא יצחק נוסבוים-בן אהרון, יליד רומניה, היה מצעירותו בהשומר הצעיר, ואחר בחלוץ, ובקיבוץ המאוחד עד זקנתו מרקסיסט אדוק.
בנו יריב נוסבוים-בן אהרון שנולד בארץ בקיבוץ גבעת חיים, פנה אחורה לעבר סוג של יהדות. היה ממובילי "חוג שדמות" לגיבוש זהות יהודית-חילונית ומחלוצי ההתחדשות היהודית בישראל. משהו בין סינתזה של יהדות רפורמית ללא מצוות עם מעין מיסטיקה של הטבע של תורת אהרון דוד גורדון מה שלימים כונה "דת העבודה", או היהדות הרפורמית ללא מצוות של מרטין מרדכי הלוי בובר "אני ואתה".
הנכד יפתח נוסבוים-בן אהרון כבר פונה חזרה מהיהדות למיסטיקה נוצרית בסגנון שטיינר. במקום קריאת "שמע ישראל" בבוקר ובערב, הוא קורא בבוקר, "אני נמצא באל" וקורא בערב: "בתוכי נמצא האל." איזה אל? לא ברור. דומה לישו אבל לא. אלוהי שטיינר המצילו מרע.
הנה התפתחות הרעיונות במשפחת נוסבוים-בן אהרון בשלושה דורות. הדור הראשון נוטש את היהדות האורתודוכסית ובוחר במרקסיזם חילוני אנטי דתי, הדור השני חוזר ליהדות אם כי יהדות רפורמית חילונית, והדור השלישי נוטש את היהדות ועובר למיסטיקה גרמנית-נוצרית של תורת שטיינר. לאן יתפתח הדור הרביעי?
גדעון לואי (לוי) וז'קסון הינקל מצא מין את מינולא לחינם הלך הזרזיר אצל העורבג'קסון הינקל בן ה-25, אשר מחזיק כרגע ביותר מ-2.9 מיליון עוקבים ב-X (לשעבר טוויטר), הוא שונא-ישראל מובהק, בעל דעות קיצוניות, שמרבה להפיץ תיאוריות קונספירציה אנטישמיות, דיסאינפורמציה ושלל פרובוקציות אחרות. בין היתר התבלט הינקל כתומך קולני במיוחד של פוטין ומלחמתו באוקראינה, הכחיש את טבח 7 באוקטובר ונוהג להלל טרוריסטים, בהם חסן נסראללה ויחיא סינוואר, לעיתים קרובות.
בחודש שעבר נכח הינקל בהלווייתו של נסראללה, ולאחר מכן ערך ביקור מתוקשר בתימן, שם התארח במפקדות החות'ים ואף זכה לאותות הוקרה מהממשל החות'י. "בזמן שארצות הברית מטילה פצצות על תושבי תימן ועזה, אנחנו יודעים שהיא וישראל מנהלות מלחמה נגד אלוהים," קרא הינקל מהבמה בצנעא, אל מול המונים משולהבים, "ואנחנו יודעים שכל מי שמנהל מלחמה נגד אלוהים לעולם לא יצליח. אינשאללה, יום אחד ניפגש בארץ ישראל החופשית."
קהל הרבבות של תומכי החות'ים שהתאספו בכיכר השיב לו בקריאת השנאה המסורתית: "מוות לישראל, מוות לאמריקה, קללה על היהודים, הניצחון לאיסלאם."
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/b1nvkrqpjgאותו צעיר אנטישמי חולני הזמין כמובן לפודקסט שלו את המקבילה הישראלית שלו גדעון לואי (לוי). בריאיון עצמו, כנשאל לואי (לוי) אם היו מקרי אונס ב-7 באוקטובר, ענה: "אני משער שהיו, אבל אין לי הוכחות לכך." לואי (לוי) גם היה מודע לכוונתו של הינקל לבקר בתימן, ואיחל לו שיהנה עם "חברייך החות'ים."
לאור הביקורת החריפה שקיבל הוא פרסם התנצלות:
גדעון לואי (לוי): לפני כמה שבועות פנו אליי… בבקשה לראיון עם ג'קסון הינקל. למרבה המבוכה לא שמעתי מעולם את שמו של הינקל, ובכל זאת נעניתי להזמנה, לאור מיספרם הרב של עוקביו.הריאיון היה קורקטי אך בסיומו סיפר לי הינקל שהוא צפוי לטוס למחרת לצנעא. כעבור יומיים ראיתי אותו ברשתות החברתיות מצולם משם כשהוא חמוש ברובה. כך התוודעתי לדמותו של המראיין.
ככל שהעמקתי לבדוק התברר לי שמדובר באדם שמפיץ ידיעות כזב, כולל ציטוטים שקריים מ"הארץ", ודוגל בדעות חשוכות בעלות אופי אנטישמי, כולל הזדהות מלאה עם חיזבאללה וחמאס.
לאור זאת, אני מבקש להביע חרטה וצער על שהתראיינתי לפודקסט של הינקל, שמפיץ תעמולה לא לגיטימית שמבוססת על כזבים. לא הייתי צריך לעשות זאת.
https://x.com/gideonleלואי (לוי) כמובן שיקר. הוא ידע היטב מיהו אותו הינקל. אפילו עיתונו "הארץ" שהינקל מצטט ממנו תמיד כתנא דמסייע לדעותיו האנטישמיות, פירסם מאמר בו הוא סותר את שקריו וחלק מהציטטות שהוא הביא מהעיתון:
(אופיר דוד, "כך נהפך ג׳קסון הינקל למכונת השקר הכי משוכללת ברשת נגד ישראל", "דה מרקר", 8.11.23)
https://www.themarker.com/technation/2023-11-08/ty-article/0000018b-8078-d4a8-a3cf-bcf981480000לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב אלא שהוא מינו. המפגש בין לואי (לוי) להינקל נראה לגמרי טבעי. שני אנשים אנטישמים שמפיצים עלילות דם על יהודים. למה שלא ישתפו פעולה בהפצת השקרים העדכניים על ישראל? הצגת "התמימות" של חוסר הידיעה המציגה את לואי (לוי) רק כאידיוט שימושי של הינקל היא שקר. האידיאולוגיה שלהם זהה.
נעמן כהן
