על "תורת דיני הירושה – הספר השימושי המקיף לדיני ירושה, צוואות ועיזבונות"

מאת עו"ד בני דון-יחייא

הוצאת נבו 2024, 864 עמ'

קראתי מעל 10 ספרים (מתוך 16) פרי מקלדתו של עו"ד בני דון-יחייא. נהניתי מההומור, מהכישרון לצלול בנבכי הנפש של המתדיינים בתחום הנישואין, הגירושין ומה שביניהם, מהידע חובק עולם בארון הספרים היהודי.

אבל הספר שהרשים אותי ביותר, והשאיר אותי פעור פה, הוא "תורת דיני המשפחה – המדריך השימושי לנישואין, גירושין, זוגיות ומשפחה" (כנרת-זמורה 2022). לא האמנתי ששפע הידע שספר זה כומס הוא תוצאה של עבודת מחבר אחד, ולא של צוות משפטנים מיומן שמקדיש שנים למשימה ענקית כל כך.

והנה, בני דון-יחייא, מעורכי הדין הבכירים בארץ לדיני משפחה וירושה, מפתיע שוב בספר יען מדהים יותר מקודמו: "תורת דיני הירושה" המתפרש על פני 864 עמודים. שוב, לא ייאמן שספר יען, המכסה כל פינה אפשרית בתחום דיני הירושה, צוואות ועיזבונות, ובשפה המובנת להדיוטות בתחום המשפט, וכל השפע הזה הפיק אדם אחד!

כידוע, רק יודעי ח"ן מסוגלים לפענח את העגה של המשפטנים, ואדם מן היישוב עומד חסר אונים אל מול טקסט משפטי שעליו להפנים, ולפעמים גם לאשר בחתימת ידו. כמה מקוראי רשימה זאת מבינים מה הכוונה במונחים כמו "צו מרווה", "דין זר מפלה", "יורש על תנאי דוחה", "תניית סילוקין", פרטת עיזבון", "נכס פסיד"?

בספר היען שלפנינו יש הסבר מפורט לכל מונח משפטי המצוי בחוק הירושה 1965 או בפסיקת בתי המשפט. כל פרק פותח בנוסח הסעיף בחוק. המחבר מפרש את החוק בשפה השווה לכל נפש ומתאר את מטרת החוק. לאחר מכן מובאות דוגמאות מהפסיקה. עורכי דין הנזקקים לספר יען זה ימצאו בהערות השוליים המחכימות את פסק הדין המדויק ואת חוות דעתם ופירושיהם של מלומדים.

מתוך ניסיונו הרב של המחבר בתחום, הוא משיא עצות טובות למתדיינים בתחום (ראו לדוגמה בעמ' 296): מתי לכתוב צוואה, מתי לשנותה, האם כדאי להוריש לילדים כבר בחיים, למי מהילדים להוריש עסק משגשג כדי למנוע מאבקי ירושה העלולים להוריד לטמיון את מפעל החיים של ההורים. וכמובן – מהי צוואה הדדית הבאה להגן על בן הזוג הנותר בחיים מפני "תיאבונם" של הילדים שלעיתים אינם מתחשבים דיים באימם האלמנה, או באביהם האלמן.

ידוע לכול כי החוק מדדה בעצלתיים אחרי המציאות הדינמית, ולענייננו, יש נושאים הקשורים לעיזבון שאינם מוסדרים בחוק הירושה (עמ' 45), כנ"ל ההליך החוקי להוצאת זרע מגופת הנפטר, שריפת גופה (כיוון שאין חקיקה – גם אין איסור).

אזכיר ברשימה זאת מעט מהתובנות שהקורא יכול להפיק מספר זה. מעט, כי הרי לא אוכל להתיימר לחשוף את שפע המידע שהספר מציע. למשל, הוראה לבנק שבמות אחד מבני הזוג יעבור כל המצאי שבחשבון לבן הזוג שנותר בחיים. ובכן, להוראה כזאת אין תוקף. המסקנה: צריך לעגן כוונה זאת בצוואה (עמ' 62). יורשים חייבים לדעת שהשלב הראשון בטיפול בעיזבון הוא לשלם חובות לנושים, ואחר כך הענקת מזונות למי שהחוק מחייב, ורק אחר כך מחלקים את העיזבון.

הספר, שהוא מורה נבוכים, עושה סדר ליורשים נבוכים: איך מתחלק האלמן והילדים בירושה? ואיך החלוקה כשאין ילדים אך נותרו למנוח אחים או הורים? והאם נכדים יורשים ומתי? ואחיינים?

מה דינה של צוואה ש"נשתכחה"? אדם כתב צוואה שבה הוריש את כל רכושו לאשתו. הוא התגרש, נישא מחדש ונולדו לו עוד ילדים. הוא שכח לשנות את צוואתו הישנה. אחרי פטירתו – האם הגרושה תירש, שכן הצוואה עתיקת הימין לא בוטלה? המחבר מביא דעות שונות בפסיקה בנושא מסקרן זה.

באשר להליך המשפטי, במשפט אזרחי רגיל השופט מניח לעורכי הדין להתמודד ביניהם, כשהוא על הרוב לא מתערב. לעומת זאת, במשפטי ירושה השופט נוטה להתערב בדיון.

הספר מתאר איך מגישים התנגדות לבקשה צו ירושה, או לבקשה לקיום צוואה, מפרט מהם תפקידי הרשם לענייני ירושה. אני, למשל, לא ידעתי שלרשם יש סמכויות שיפוטיות, וכי חייבים להפקיד את הצוואה בידי הרשם מיד עם הפטירה. לרשם יש רשות לתקן נוסח צוואה, ואפילו לבטל צווי קיום צוואה. אנו לומדים כי הצוואה האחרונה היא הקובעת, אפילו לא הופקדה אצל הרשם כשהמוריש עדיין חי.

דבר נוסף שבוודאי הציבור אינו מודע לו הוא כי יורש יכול להיוולד עד 300 ימים לאחר פטירת המוריש. או שרוצח מתוך רחמים אינו יורש, אבל אם רצח לפי בקשת המוריש – כן יורש. הספר מתאר את המקרים בהם המדינה היא היורשת.

הנושאים המפורטים בספר נידונים בבית המשפט למשפחה ולעיתים וגם בבית הדין הדתי, שבו נזקק היורש בידע בנושא הכתובה: האלמנה גובה את הכתובה מהעיזבון, אבל אינה זכאית לכפל ממוני: סכום הכתובה מנוכה מחלקה בעיזבון בעלה. הכתובה נשללת אם האישה לא היתה נאמנה, אם עשתה "מעשה כיעור", אם הסתירה מום לפני החתונה, אם היא מסרבת לשלום בית (ממש מכה עבור נשים אומללות רבות!) "מורדת" אינה מקבלת מזונות. במזונות לידועה בציבור מטפל רק בית המשפט למשפחה.

מרגיעה היא העובדה שחוק הירושה גובר על הדין הדתי, וכן, כדי להתדיין בבית דין דתי חובה לקבל הסכמה של כל הצדדים. מסתבר שהחוק הדתי מפלה לעיתים את האישה לטובה: בית הדין הרבני רשאי לפסוק כי האלמנה תגור בדירה כל חייה ללא תשלום.

הספר מתאר את דרגות היורשים על פי דין כשאין צוואה, כשגם ממזר יורש וגם ידועים בציבור כולל להט"בים. בידועים בציבור ובלהט"בים מנוע בית הדין הרבני לטפל.

סממן עיקרי בקביעה מי הם ידועים בציבור הוא חשבון משותף בבנק, אבל אין חובה שהזוג יגור בדירה אחת . לעיתים מעדיפים ידועים בציבור להתגורר בדירות נפרדות חלק מהזמן, בעיקר כשלכל בן זוג יש ילדים מקשר קודם. אם בעל מותיר אחריו שתי נשים (מוסלמי, או יהודי שהדיינים התירו לו לשאת שתי נשים) – שתי אלמנותיו יחלקו במה שהיה מגיע בירושה לאלמנה אחת.

מה דינו של ילד שנולד מתרומת ביצית או ילד שנולד באמצעות פונדקאית? הוא נחשב ליורש כמו כל ילד. לעומת זאת, ילד שנולד מתרומת זרע אנונימית לאישה נשואה – לא יירש, כי אביו איננו אביו הביולוגי. הנה חוק המפלה גברים.

ברור שילד מאומץ יורש. הספר עוסק גם ב"צוואה ביולוגית" כשהכוונה לביצית או לזרע שהיורשים נדרשים לקיים בהם הפרייה.

הספר מפרט בצורה בהירה את 4 סוגי הצוואות המוכרים בחוק הירושה – בכתב יד, בפני עדים, בפני נוטריון, בעל-פה ("שכיב מרע"), ומפרט את היתרונות והמגבלות של כל אחת מהן. בצוואה רשאי המוריש לצוות לא רק על רכוש, אלא גם על סגנון ההלוויה, הכיתוב על המצבה, דרכי הנצחה, דרישה לא לרדת מהארץ (הוראה שאינה ניתנת לאכיפה). הקלטה וצילום אינם תחליף לצוואה אבל הם יכולים להוות ראייה להוכחת אמיתות הצוואה ולכך שהמוריש היה צלול בעת כתיבתה.

בספר מוקדש דיון בצוואות שביצוען בלתי חוקי (למשל כשהמוריש דורש לשלול מזונות מאלמנתו), בלתי מוסרי (למשל, דרישה לא להיות בקשר עם אחות היורשת) ובלתי אפשרי (העברת כספים למוסד שנסגר). במקרים אלה הוראות צוואה כמו אלו – בטלות.

פרק נרחב בספר מוקדש לתופעה יומיומית: בן משפחה (לרוב אחד הילדים) המנסה לפסול צוואה של הורהו, המיטיבה עם אחד מאחיו או עם הידועה בציבור של ההורה המנוח. מהם הטיעונים העיקריים להתנגד ל"רצון האחרון" של המצווה? איך מוכיחים שהיורש השפיע השפעה בלתי הוגנת על המוריש או נטל חלק פסול בעריכת הצוואה המקפחת (בעיני בן המשפחה המאוכזב)?

אנו לומדים מה ההבדל בין נאמן למנהל עיזבון (זמני או קבוע), איך הם מתמנים ומי משלם להם את שכרם וכמה. כשהעיזבון נמצא בחדלות פירעון, חובה ליידע את בית המשפט הקובע פשיטת רגל, וצריך מיד להפסיק לשלם חובות כדי לא להעדיף נושים מסוימים על אחרים.

הספר מתאר מה עושים לגבי נכס שאיננו ניתן לחלוקה (משק חקלאי, מפעל) – מי מקבל את הנכס ומי זוכה לפיצוי. משפט אזרחי ממשיך גם אחרי הפטירה – היורשים ממשיכים את ההליך, וחובה על היורשים לשלם קנס של המוריש, אבל משפט פלילי נפסק עם פטירת המוריש.

באשר למומחים שבית המשפט מזמין מהם חוות דעת מקצועית: היורשים אינם רשאים לחקור אותם, הגם ששכרם משולם על ידם, אבל הם יכולים לדרוש פסילת מומחה. הספר עוסק גם בגישור ובבוררות.

בשורה טובה ליורשים: אין מיסים על ירושה – ההורשה איננה אירוע מס.

הבאתי ברשימה זאת מבחר מצומצם של נושאים המובאים בספר הנוגעים לדיני ירושה, צוואות ועיזבונות. אינני מתיימר לחשוף אפילו קמצוץ משפע הידע שספר יען זה מציע לנזקקים (ומי לא נזקק לידע בתחומים אלה?). כל אחד מאיתנו יכול בעיתו להיות יורש ומוריש, והספר עונה על כל שאלה שעשויה להתעורר בתחומים אלה ובלשון בהירה ומובנת.

את דברי הקדמה לספר זה כתבה השופטת דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר. היא כותבת בין השאר: "דומה שאין שאלה העשויה להתעורר בדיני הירושה שעו"ד בני דון-יחייא לא נתן עליה דעתו – והכול בהתבסס על העקרונות המשפטיים, על מאגר עצום של ידע וניסיון ועל לקחים מהחיים עצמם כעורך דין שהתחום מוכר לו מעבודתו עשרות שנים. ספר רחב היקף שצידו האקדמי משופע בהפניות רבות לפסיקה ולספרות המקצועית ובציטוטים המזקקים את ההלכה."

השופטת דורית בייניש מברכת על המוגמר, ואם יורשה לי לדחוק עצמי בין גדולים, אביע דעתי שנשיאת בית המשפט העליון בדימוס צודקת.

משה גרנות