עיון ב"שירי אהבה ושירים אחרים"

מאת אביגדור גונן

עיתון 77 2025, 187 עמ'

באסופת שירים זאת, הרביעית של אביגדור גונן, יש שבעה פרקים, והוא מתחיל, כפי שמסתבר משמה, בשירי אהבה אל רעייתו המנוחה, שמבטה המסתורי עוקב אחריו לכל אשר ילך (עמ'11), שההיעדר שלה הוא נוכחות מתמדת (עמ' 19), שהוא מתייעץ עימה גם אחרי מותה (עמ' 9). רוב שירי הפרק הזה בנויים בתבנית סונטה חרוזה, אבל לא שקולה. סונטות חרוזות נמצא גם בפרקים אחרים באסופה, וכן, רוב השירים באסופה חרוזים, ואני מודה שלמרות צווי המודרנה, אני אוהב חריזה, יש בה ערך מוסף של מקצב ומוזיקליות.

במפתיע הקורא מוצא באסופה זאת קטעים בתבנית של פרוזה. נדמה לי שהמשורר העברי הבולט הראשון ששיבץ קטע פרוזה באסופת שירים היה יצחק למדן, אבל הפרוזה שלו היתה פיוטית, ואילו כאן מדובר בפרוזה נטו – כוונתי לעמ' 31-27 בפרק על האהבה לאישה המתה. אנו מוצאים בקטעים אלה תיעוד על הפגישה עם המיועדת להיות אשתו במועדון הסטודנטים באוניברסיטה העברית, זיכרונות מאירועים משותפים בבית שמש, בקיבוץ מסדה. בהמשך מוזכרת כוונתה של הרעייה לשים סוף לסבל שנמשך שש שנים רעות ("זיכרון חד מרגע קשה מאוד" עמ' 31; "שיר מצוקה", עמ' 32, וראו גם עמ' 14).

כשהמשורר חוזר אל התבנית השירית, אנו פוגשים את הרעייה שבעקבות הסבל הנורא – אישיותה נעשית קשה מנשוא (שיר קשה" עמ' 33), וכן, גם זיכרונות מרנינים על אהבה וארוס שהיו מנת חלקם של בני הזוג ("ירכיי" – עמ' 36) ו"חדר בית מלון" (עמ' 37). פגישות רומנטיות מוזכרות גם מעבר לפרק על שירי אהבה (עמ' 82).

קטעי פרוזה יש גם בהמשך, כמו "חמש-עשרה שאיפותיי בכתיבת שיר," ובו נמצא ממש מדריך לעצמו ולמשוררים בכלל (עמ' 135). בין ההנחיות למשורר אנו פוגשים – "אל תהיה דידקטי," אך הוא מודה שהוא עצמו חוטא בכך.

הנושאים בשאר הפרקים מגוונים: על ספרות ומוסיקה ("אני הנני איש עיניים", עמ' 47), על שירה אל מול סיפורת – "ה'אני' בשיר והרהורים ארס-פואטיים," עמ' 141 – בנושא הזה עוסק פרק שלם – עמ' 143-133, ובתוכו עוד קטע פרוזאי: "הרהורים פרוזאיים, קצת פרימיטיביים, על כתיבה" עמ' 142); על מקומות כמו על גן סאקר בירושלים ועל ירושלים העיר, על תל-אביב, שירי פאתוס פטריוטיים מאוד (עמ' 102), שירי מטבח (עמ' 114), שירים היסטוריים ושירים בעקבות התנ"ך (עמ' 121 ואילך), כשבמרכז שירי המקרא נמצא קהלת (ראו עמ' 123; וכן, צריך להזכיר את ספרו הקודם של אביגדור גונן – "שירים נגד קהלת" 2017). בפרק זה מצא חן בעיניי בעיקר "מרד בת יפתח" (עמ' 129-128) – בניגוד לבת יפתח מספר שופטים, המקבלת על עצמה שאביה ישחט אותה, ויקריב אותה לעולה – בת יפתח של אביגדור גונן מתמרדת ומוקיעה את אביה.

שירים בעקבות שבעה באוקטובר המדמם – "החזירו נקמה לנדנה – 7 באוקטובר 2023," שבו מוזכרות גם זוועות קודמות שהיו מנת חלקו של עמנו (עמ' 151); שירי זעם פוליטיים, מהם משתמע שהאשמים במחדל הנורא מסווים עצמם, ועל כן הפתרון הוא הפגנות ("שיר זעם פוליטי," עמ' 153, ו"שיר פוליטי" במחומש מס' 10 – עמ' 174 בפרק על 41 מחומשים). המשורר מוצא שלעמנו יש נכונות להתנדבות שפרצה גבולות, עמנו הוא עם של גבורות, כשהממשלה ממש מיותרת לו. כן, נמצא בקובץ שירים על בני משפחה אהובים שאינם: סבתא, אבא (נפטר כשהיה רק בן אחת-עשרה), אימא, ולהבדיל – על ילדיו ונכדיו.

יש לי "שריטה" כשאני סוקר אסופת שירים, והיא לעקוב אחרי "סל התרבות" של המחבר, ובעניין הזה אביגדור גונן לא מאכזב – אביא כאן רשימה של אושיות תרבות המוזכרים כלאחר יד בשירים, לפי הסדר שהם מופיעים, או מרומזים, באסופה: מונה ליזה, אלביס פרסלי, ציטוט מ"מקבת", תומאס מאן, הדוויג ויקי באום, חוקר הדתות מירצ'אה אליאדה, "ריגולטו" של ג'וזפה ורדי, ניקולו מקיאבלי, אפולו, פרידריך ניטשה, "ספרים או אנשים – זו השאלה" – הרמז ל"המלט", קולומבוס, קירקגור, ההיסטוריון הבריטי אדוארד קאר, "חתולה על גג פח לוהט" של טנסי ויליאמס, יוליוס קיסר החוצה את הרוביקון, איוואן טורגנייב, יוהן סבסטיאן בך, וולפגנג אמדאוס מוצרט, ליאונרדו דה וינצ'י, בואונרוטי מיכלאנג'לו, דנטה אליגרי, יוהאן וולפגנג פון גתה, האנס פלאדה, גוסטב מאהלר, פרנץ שוברט – בוודאי דילגתי על כמה שמות.

אביגדור גונן איננו מצטעצע עם אקרובטיקה לשונית, אבל ניתן למצוא בשיריו מן המיטב בתחום הלשון הפיגורטיבית: אוקסימורון כמו "ההיעדר שלך הוא נוכחות מתמדת" (עמ' 19), או כמו "לסגור אוזניו כאפרכסת" (עמ' 73), כמו – "רצתה להדליק את החושך" (עמ' 106), כמו "שתיקתך מצלצלת" (עמ' 183); האנשה כמו "רק הדשא הנדרך עצוב כי הוא צהוב" (עמ' 67), סינאסתזיה כמו "נשמנו רוב יופי" (עמ' 108). שיר בתבנית קונסיט, כשכולו בנוי מדימוי אחד – לגלים ("ימים כמו גלים", מחומש מס' 16, עמ' 65), אליטרציה, כמו "טעתה, תהתה, תעתה" (עמ' 182), אימאז' כמו "שסתומי סירי הלחץ של הרגשות" (עמ' 152). יש בקובץ הרבה אנאפורות (מילה החוזרת בראשי חרוזים) ופזמונים (עמ' 23, 77, 100, 148, 167), כבר ציינתי לעיל שחלק גדול מהשירים הם בתבנית של סונטה, וכן, המשורר מחדש מילה: "להתמדף"*) (עמ' 142) במובן של להתיישן על המדף.

היה לי מעניין לקרוא את האסופה הזאת של אביגדור גונן.

משה גרנות

*) למדתי מאביגדור גונן שהזכויות על חידוש המילה הזאת הן של המשורר דויד אבידן.

אהוד: ככל שמשורר מרבה לצטט שמות ידועים בשיריו, כן הוא פחות משכנע בעיניי, למעט אלתרמן.