שישה מיליון יהודים נרצחו בשואה. מתוכם היו 600 מיהודי תוניסיה, ו-700 מיהודי לוב.
ביום השואה 2025 התפרסם כי 120,507 ניצולי שואה חיים כעת בישראל,
כ-37% מהניצולים המוכרים ברשות נולדו במדינות ברית המועצות לשעבר, כ-17% במרוקו, כ-11% בעיראק וכ-11% ברומניה. 30.7% מהניצולים הם ילידי אסיה וצפון אפריקה, מתוכם 23,383 ילידי מרוקו ואלג'יריה שסבלו מהתנכלויות על רקע אנטישמי ומהגבלות שונות בתקופת משטר וישי. 13,254 הם יהודי עיראק שחוו את פרעות הפרהוד בבגדד בראשית יוני 1941.
https://www.haaretz.co.il/news/education/2025-04-23/ty-article/.premium/00000196-62f8-dd34-abfe-7bff16c60000
מסתבר שכל הפרופורציות אותן ידענו על השואה השתנו. מה אנחנו לומדים מזה על השואה, ומה על החברה הישראלית בזמננו?

דמוקרטיה
ליבוביץ: "דמוקרטיה היא משטר המגן על האדם מפני מדינתו."
מרוב מילים על דמוקרטיה מאבדים בכלל את משמעות המושג. זה נכון בייחוד בימים בהם גנרלים בנוסח מוסוליני מסיתים את ההמון לתפוס את השלטון בנימוק של דמוקרטיה.
אני אוהב את ההגדרה הקצרה של ישעיהו ליבוביץ לדמוקרטיה.
ליבוביץ: "דמוקרטיה היא משטר המגן על האדם מפני מדינתו." כלומר, דמוקרטיה היא שלטון הרוב שבו מובטחות זכויות המיעוט.
לזה יש להוסיף בתקופה האחרונה שדמוקרטיה היא משטר שמבטיח גם את זכויות הרוב. "יורוסטוקרטיה" אינה דמוקרטיה. האם בשם "כבוד האדם וחירותו" רשאי בית המשפט העליון לפסול את חוק השבות? לא.
כדי לשמור על איזון בין שלושת הרשויות המחוקקת המושלת והשופטת יש צורך רק ביישום העיקרון החשוב שהיה חרות על מקדש אפולו בדלפי: "הכל במידה" midén ágan μηδὲν ἄγαν, או בלטינית nihil nimis.

השפעת הפרוטסטנטים על מדיניות החמאס
ב-22 באפריל 2025, פירסם אתר האינטרנט של העיתון הרשמי של חמאס "פלסטין" את מאמרו של הפובליציסט והעיתונאי הפלסטיני, עבד אל-רחמן יונס שכותרתו: "המחאה בישראל מתרחבת. האם המלחמה בעזה מתקרבת לסיומה?"
להלן תוכן המאמר:
"מדינת הכיבוש הישראלית חווה משבר פנימי עמוק, המגולם בקריאות גוברות לסיים את המלחמה ברצועת עזה. גוברים הקולות המותחים ביקורת על התוקפנות המתמשכת, הן בתוך הממשלה והן מצד אזרחים מן השורה.
דרישות אלו, המובילות בכל החוגים הרשמיים והעממיים, מפנים את הזרקור לעבר הפילוג הפנימי בישראל בין התומכים במלחמה לבין המתנגדים לה.
בהקשר זה, טוענים פרשנים פוליטיים כי המשך הלחצים הפנימיים הללו עשוי לגרור אחריו השלכות משמעותיות על החלטות ממשלת ישראל, כולל האפשרות לסיים את המלחמה או לשנות את האסטרטגיה שלה.
הפרשן הפוליטי מוחמד ג'ראדאת מציין, כי עמדתו של הרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ נגד החלטת הממשלה להדיח טייסים צבאיים, שחתמו על עצומה במחאה על המלחמה, חושפת את עומק המשבר הניצב בפני הממסד הצבאי הישראלי.
חלוץ, שהיה אחד החותמים על העצומה, הדגיש כי לא ניתן להשתיק את 400,000 חיילי המילואים, וכי עומדת להם הזכות להביע את דעתם כחברים בחברה [הישראלית] לפני היותם חלק מהצבא. עמדה זו משקפת את ההתנגדות הגוברת למלחמה בתוך הממסד הצבאי, ומציבה אתגר קשה בפני הממשלה בשמירה על התמיכה הצבאית לאור המחאות הגוברות הללו.
ג'ראדאת מוסיף, כי עצומות המחאה עליהן חתומים אנשי צבא וגמלאים רבים משקפות ירידה בהתמקדות בנושאים לאומיים מרכזיים, כמו סוגיית האסירים [החטופים], והפיכתם לנושא המצוי במחלוקת פנימית. שינוי זה מעמיק את הקרע הפוליטי והחברתי בתוך ישראל ומשפיע לרעה על מורל הצבא והחברה הישראלית. מנקודת מבטו, המשך המחאות הללו עשוי להחמיר את המשבר מעבר לחילוקי דעות פוליטיים גרידא, ולבשר על שסעים עמוקים בתוך הממסד הצבאי עצמו.
מומחי ביטחון, כמו אריאל היימן [חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי - INSS], הזהירו כי טעות אחת בטיפול במחאות אלו עלולה לפגוע ביכולתו של הצבא ליישם את תוכניות הדרג המדיני, ולסכן את כל המערכת הצבאית.
הפרשן הפוליטי אחמד עבד אל-רחמן סבור, כי הקריאה לסיום המלחמה התרחבה משמעותית בחברה הישראלית, וכוללת לא רק את משפחותיהם של האסירים [החטופים] הישראלים, אלא גם מגזרים רחבים של אנשי רוח, אמנים ואנשי אקדמיה.
לאחרונה, כ-1,700 אנשי רוח ישראלים חתמו על עצומה הקוראת לסיום המלחמה נגד עזה, ומאות חיילים לשעבר ורופאים צבאיים חתמו על הודעות דומות. עבד אל-רחמן מוסיף כי מחאות אלו משקפות התנגדות עמוקה נגד התוקפנות הצבאית, במיוחד לנוכח המצב ההומניטרי המתדרדר בעזה והעלייה במספר הגדל של הקורבנות האזרחיים.
עבד אל-רחמן מציין, כי משפחות האסירים [החטופים] הישראלים בעזה מייצגות את אחד הקולות העיקריים המתנגדים למלחמה, שכן הן מאמינות שהמשך הלחימה מסכן את חיי בני משפחתם [החטופים]. פעילות זו זכתה לתמיכה חזקה מחוגים ישראליים שונים, דבר המשקף את תחושת החרדה הגוברת בחברה מפני השלכות המלחמה המתמשכת.
הפעילות העממית הזו הובילה את הממסד הצבאי לנקוט צעדים תקיפים יותר, ובראשם החלטתו של הרמטכ"ל אייל זמיר להדיח מפקדים ואנשי מילואים שחתמו על עצומות בדרישה לסיום המלחמה. צעד זה משקף את היקף השחיקה ביחסים בין הצבא לממשלה, במיוחד לאור האזהרות מפני מחסור חמור בכוחות קרביים.
הקרע הפנימי בחברה הישראלית ניכר בבירור בפילוג בין שני פלגים מנוגדים: הראשון דורש להסלים המלחמה בכל מחיר, ומאמין כי פגיעה בפלסטינים עד לחיסול ההתנגדות היא הדרך היחידה להבטיח ביטחון לטווח ארוך. זרם זה, שנהנה מתמיכה משמעותית מצד הימין הישראלי, מאמין כי השגת "ניצחון צבאי" בעזה הכרחית כדי לשמר את דימוי [העוצמה] של המדינה בהתמודדות עם ההתנגדות הפלסטינית.
הזרם השני מאמין, כי המשך ביצוע מעשי הטבח יוביל לפגיעה קשה ביותר בישראל במישורים הבינלאומי והמקומי. זרם זה קורא לנקוט צעדים פוליטיים לפתרון המשבר, וללחוץ על הממשלה למצוא פתרון מדיני שיבטיח את שחרורם של האסירים [החטופים] הישראלים, וימנע מהחברה הידרדרות כלכלית ומוסרית נוספת. אלה, המתנגדים [למלחמה], סבורים כי המשך המלחמה יעמיק את בידודה הבינלאומי של ישראל ויהפוך אותה לישות מנודה בפורומים בינלאומיים.
שני הפרשנים מסכימים, כי הלחצים הפנימיים האלה צפויים להתעצם ככל שיחלוף הזמן, דבר שעשוי לאלץ את הממשלה לבצע הערכה מחדש של האסטרטגיה שלה בעזה.
הנתונים מצביעים על כך שהחברה הישראלית נמצאת במצב של פילוג עמוק, דבר המשקף חולשה פנימית העשויה להוביל בסופו של דבר לשינויים בעמדה הפוליטית הרשמית. ייתכן שממשלת נתניהו לא תוכל להמשיך ולהתעלם מלחצים אלה לאורך זמן, במיוחד לאור התגברות המחאה הצבאית והעממית.
למרות ניסיונותיה של ממשלת ישראל להפגין עמדה נחרצת כלפי המלחמה, המשך המחאות מבית עשוי לדרבן אותה לבחון מחדש את כדאיות המלחמה ויעדיה.
בסופו של דבר, נראה כי הלחץ הציבורי והצבאי עשוי לאלץ את ההנהגה הישראלית לשקול דרכי פעולה מדיניות חלופיות שיבטיחו את סיום המלחמה, או לפחות לשנות את יעדיה כדי למצוא מוצא שיציל את כבודה במישורים הבינלאומי והמקומי.
https://x.com/jdhalevi/status/1915895833712615709?t=0gBz4M5_RGV1mtmiCiPs9A&s=03
אין צורך להכביר במילים על השאלה מדוע החמאס אינו מוכן לעסקת חטופים. למזלה של האנושות בימי מלחמת העולם השנייה לא היו הפגנות דומות למען חמלת השלטון הנאצי בגרמניה ושיקומו כמו שיש אצלנו.

דוד קמחי בשירות החמאס
ראש המוסד לשעבר דייב-דוד קמחי מתראיין לערוץ של האוייב, המראיין מלקק את שפתיו בהתלהבות, לא כל יום נופלת לידיו "ציפורה שמנמנה" כזו.
תמצות דבריו: ישראל קורסת ותושביה בורחים (הכותרת שניתנה לסרטון על ידי ארגוני המחבלים, שתירגמו את הריאיון: "בכיר ישראלי מודה בחיסול היישות." ישראל הופכת לדיקטטורה, המשטרה 'כבושה', לא השגנו ניצחון, ומחבלי חמאס מכונים על ידו 'לוחמי חמאס'. לוחמי חופש, אולי? אבל פנסיה של מיליונים הוא דווקא לוקח כל חודש מהדיקטטורה הישראלית הנוראה, פה הכול דופק כמו שעון...
(גיא בכור)
https://t.me/MyGPLANET/28391
הנה ראו את הריאיון. למזלה של האנושות לא היו בבריטניה בזמן מלחמת העולם השנייה אנשים מסוגו של דייב-דוד קמחי יליד אנגליה ששימשו כלי לתעמולת האוייב.
(אם היה בבריטניה עיתונאי כזה, כאוסוולד מוסלי "לורד האו האו", הוא נידון למוות אחרי המלחמה בעוון סיוע לאוייב).

הבוגד של היום הוא חסיד אומות העולם של מחר. טייסים – סרבו
[ציטוט:]הצבא המוסרי שלנו, בדומה לרוב צבאות העולם, פועל בעיקר לפי מערך של "אמון עיוור", שמביא לכך שקודם מבצעים פקודות, והשאלות נשאלות בדיעבד. לכן אני מבקש לפנות לחיילים המסכנים שמצפונם מייסר אותם, כמו גם לכל החיילים בסדיר ובמילואים, ולהזכיר להם שמה שייזכר בעתיד הוא מעשיכם, ולא רגשותיכם.
בעוד מאה שנה, כאשר השם "מלחמת חרבות ברזל" יתחלף בספרי ההיסטוריה בשם "רצח העם בעזה" לא תהיה עוד הבחנה בין החיילים מצביעי הציונות הדתית, לאלה שמצביעים ליש עתיד או העבודה. לא תהיה הבחנה גם בין מי שהיסס לפני ששיגר למי שלא. יבדילו רק בין מי שאיפשר לרצח להימשך, לבין מי שהתנגד. אם ברצונכם לנקות, ולו במידת מה, את שמכם, סרבו. אל תדאגו מהכותרת "בוגד". הבוגדים הם אלה שזוכים בתואר חסידי אומות העולם. ההתחבטויות שלכם לא יצילו אתכם, אם אין בעקבותיהן מעשים. תחושת הצדק שחשתם ביציאה לקרב לא תהווה תירוץ, שכן גם החמאס האמין שהוא יוצא למבצע צודק, וגם אייכמן טען שפעל בהתאם לצו הקטגורי.
יובל צור, סרבן גיוס, תל אביב
("הארץ", מכתבים למערכת 23.4.25)
https://www.haaretz.co.il/2025-04-23/ty-article/00000196-62d8-de3a-afd6-efdd0f490000

אחדות או סמל הפירוד אלטלנה?
בהמשך למאמרו המצוין של פרופסור אהוד מנור על ניסיונו של ולדימיר זאב יבגינביץ'-ז'בוטינסקי להחליף את העם, (אודי מנור, "מחליפי העם – תגובה לרון בריימן ולאורי הייטנר", ("חדשות בן עזר", 2049), ולניסיונו של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, להחליף את השלטון בניסיון פוטש מזוין, ולמתח הפוליטי כעת במדינה, קמה לה יוזמה חדשה בשם "בולמים מתחברים מחדש אמנת אלטלנה".
הורים שכולים, אישי ציבור, אקדמאים, רבנים וראשי המשק קוראים להסכמה: הממשלה חייבת לחדול מ"יוזמות לשינויים שלטוניים" ולציית לביהמ"ש, המחאה חייבת "להימנע מהסתה" ו"להעמיד את הביטחון והלכידות בראש."
בטקס בחוף בתל אביב-יפו, ליד הלוחית המציינת את אירוע אלטלנה, שבו התקרבה מדינת ישראל הצעירה למלחמת אחים. הורים שכולים, אישי ציבור, אקדמאים, רבנים וראשי המשק כדי לציין את ההסכמה על הצהרה משותפת. "בולמים על סף התהום."
ההסכמה מורכבת משלושה חלקים עיקריים. הראשון: כל שינוי שלא בהסכמה רחבה בסדרי השלטון והמשפט יידחה עד אחרי הבחירות. ובמילים אחרות, בלי הפיכה או רפורמה משפטית כעת, בלי שינוי הוועדה לבחירת שופטים.
המרכיב השני: שלטון החוק. "אנו קוראים לממשלה להמשיך ולכבד את שלטון החוק ולהימנע בכל מחיר ממשבר חוקתי, וביחד עם כל רשויות המדינה לנהוג בריסון עצמי ובגמישות, כדי להגיע להסכמות – עד לסיומה המוצלח של המלחמה יחד עם שחרור אחינו החטופים." במילים פשוטות, אסור לממשלה להפר צו של בג"ץ, והחותמים מצפים ממערכת המשפט ומהדרג המקצועי להגיע להסכמות עם הממשלה.
המרכיב השלישי מכוון דווקא למוחים נגד הממשלה: "על המשתתפים במחאות ועל התקשורת" לנהוג באחריות ובגבולות החוק, להימנע מהסתה אישית ולהעמיד את "ביטחון המדינה ולכידות האומה בראש."
בין החותמים: ג'ון ורייצ'ל גולדברג-פולין, הוריו של הירש ז"ל; מירב לשם-גונן, אימה של רומי; הרבנים יצחק שילת, יעקב מדן (ובנו אלישע מדן, שנפצע אנוש בעזה), תמיר גרנות (שבנו אמיתי ז"ל נפל במלחמה) ומנחם בומבך; המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, ראשי השב"כ לשעבר יובל דיסקין ויורם כהן; מנכ"לים ובעלים של חברות גדולות כגון חיים גבריאלי, הראל ויזל, משה גינדי, יאיר המבורגר ועדי סופר-תאני; וגם הפרופסורים ניר קידר, בני פורת, ידידיה שטרן, מאיר בוזגלו ורפי ביארף ועוד רבים.
(נדב אייל)
https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14312042
בולמים מתחברים מחדש:
הבוקר פירסמנו רשימת חותמות וחותמים ראשונה על ההצהרה לחיבור מחדש. כל כך הרבה שאלו אותנו איך אפשר להצטרף ולחתום. בשבילכם פתחנו את הקריאה לחתימה המונית. הצטרפו ושתפו וחברו יחד מחדש!
https://bolmim.org/
בחוף ימה של תל אביב התכנסנו לצד האנדרטה לזכר האונייה אלטלנה. יחד בולמים לפני אסון. ומתחברים מחדש בשביל ישראל. רק התחלנו.
נעמן כהן: בושה וחרפה לדבר על אחדות, ולהשתתף באזכרה לזכר חללי ניסיון הפוטש של אלטלנה בו הונצחו גם עריקים מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור כשצבא הכיבוש המצרי מצוי 30 ק"מ מתל אביב, בלי לדרוש את הנצחת שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל על האנדרטה. בושה למתנגדים להנצחתם.
בולמים מתחברים מחדש: הלקח משם – הוא לכולנו ורלוונטי היום
נעמן כהן: נכון לכן יש חובה להנציח את שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל על אנדרטת אלטלנה, ועליכם לדרוש זאת אם מטרתכם כנה.
https://x.com/naaman_c/status/1914688886107693447?t=y2B6bnFfeEJMo4zUK3iSbw&s=03
רק פיליסטינים גמורים, ובורים בהיסטוריה, יכולים לקחת את סמל אלטלנה, ניסיון הפוטש של האצ"ל בעיצומה של מלחמת השחרור כשצבא הכיבוש המצרי נמצא 30 ק"מ מתל אביב – כסמל מאחד. זה רק מלמד על ההצלחה העצומה של התעמולה של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין שטבע את השקר על האנדרטה "מלחמת אחים לעולם לא!" בשעה שהוא החל בה.
לסיכום, לפני שנים כתבתי שאפו לאלי מייזליש ז"ל, שכבית"רי התקיף אותי קשות בגיליונות "חדשות בן עזר" רבים על מה שכתבתי על אלטלנה, אבל בכל זאת הוסיף:
אלי מייזליש: לבסוף: הנני באמת מאחל לנעמן כהן שיצליח במשימתו להציב אנדרטה לזכר שלושת חללי צה"ל מתקרית 'אלטלנה' במקום ראוי ומכובד. גם אלה וגם אלה נפלו בידי חיילים יהודים – לשווא." ("חדשות בן עזר", 846).
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00846.php
הוספת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י האצ"ל על אנדרטת אלטלנה זה "מתחברים מחדש."

בזכות המחלוקת
ויכוח ענייני אינו מלחמה והימנעות ממנו אינו שלום.
משה גרנות: יש לי דין ודברים עם נעמן כהן הידען בנושא הדמוקרטיה, אבל למדתי לא להתווכח עימו, וכך יישמר השלום בין שני יהודים. ("חדשות בן עזר", 2049)
אמרו חז"לנו: "כל מחלוקת שהיא לשם שמיים, סופה להתקיים. ושאינה לשם שמיים, אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמיים? זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמיים? זו מחלוקת קורח וכל עדתו. (משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה י"ז).
מחלוקת לשם שמיים היא מחלוקת עניינית, שהעוסקים בה חותרים להגיע לחקר האמת, ועל כן סופה להתקיים, כלומר תוכנה ימשיך להיות רלוונטי גם לאחר שתוכרע ולא יהיה ניתן למנוע ממנה מלהתקיים. מחלוקת שאינה לשם שמיים היא מחלוקת אישית, המשקפת מאבקי כוח ורצון בשררה, ולכן תוכנה יחדל להיות רלוונטי ברגע שתוכרע, ויישכח מהלב.
התלמוד מתאפיין במחלוקות הרבות המוצגות בו, והן למעשה המאפיין הבולט שלו.
לכן, ויכוח ענייני אינו מלחמה, והימנעות ממנו אינו שלום. מחלוקת תמיד חיובית ומלמדת, לכן נשמח ללמוד ממשה גרנות הידען בנושא הדמוקרטיה, דוגמאות על דמוקרטיה שהתפתחה בחברות אליליות בעולם. מכל מלמדיי השכלתי.

בושה וחרפה (1)
בטקס זיכרון יום השואה שנערך ביד מרדכי, בנימין גנץ – תושב המקום, בן לניצולי שואה ויו"ר אחת ממפלגות האופוזיציה – נכח באירוע, אך לא נאם. גנץ נראה יושב בקהל, ללא כל תפקיד רשמי, בזמן שעל הבמה נשאו דברים יאיר לפיד ויאיר גולן.
הרקע: מסתבר שהתרחש מאחורי הקלעים קרב מכוער סביב זהות הדוברים בטקס – שבסופו, גנץ לא רצה להיכנס לעימות ולמרות דרישת אנשי הקיבוץ לאפשר לו לנאום – החליט לא לריב על זה.
אירוע מביש מאוד לאופוזיציה. אם למפל-לפיד וגולדנר-גולן היו טיפה ג׳נטלמנים היו צריכים לסרב לנאום אם גנץ לא נואם. קרבות אגו גם ביום כזה?
https://rotter.net/forum/scoops1/896503.shtml

בושה וחרפה (2)
אין גבול לפיליסטיניזם ולבורות ההיסטורית של יאיר גולדנר-גולן שפירסם את דבריו ביום השואה: "דבריי הערב בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ יד מרדכי:
״ביום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ה אנו זוכרים כי בעלות הברית ניצחו את הנאציזם והפשיזם לא רק בזכות כוחן הצבאי, אלא בזכות המחויבות העמוקה שלהן לערכי החירות והדמוקרטיה."
https://x.com/YairGolan1/status/1915113094537425012?t=Karf6xyXq845TqYYyATz2w&s=03
האם המחויבות העמוקה של סטלין לערכי החירות והדמוקרטיה, היא שהביאה לניצחון בריה"מ על הנאצים? אם זה הידע ההיסטורי של גולדנר-גולן בהיסטוריה, מובן למה הוא סבור שהסתת ההמונים לתפוס את השלטן בסגנון המסע על רומא של מוסוליני שאליו הוא מטיף, הוא דמוקרטיה, הרי גם סטלין הגדיר את משטרו כדמוקרטיה עממית.

דרמה פוליטית בעבר ירדן:
נאסרה פעילות האחים המוסלמים, כל נכסיה יוחרמו
עבר הירדן הודיעה בצעד היסטורי כי היא אוסרת את פעילותה של תנועת האחים המוסלמים, תנועת האופוזיציה הגדולה ביותר במדינה, שבוע אחרי שחשפה את המחתרת שיירה טילים וכטב"מים בשטחה ושסיכנה לדבריה את יציבות הממלכה. לדברי הממשלה בעמאן, בין העצורים היו אנשי האחים המוסלמים, תנועה שאליה משתייך גם ארגון חמאס.
בהודעה שפרסם שר הפנים הירדני מאזן אל-פראיה נאמר כי "הוכח שחברי האחים המוסלמים עוסקים בפעילויות המערערות את היציבות ומערערות את הביטחון" וכי "חומרי הנפץ והטילים שהתגלו בשטח ירדן הם משהו ששום מדינה אינה יכולה לקבל."
לפיכך הודיע: "אנו מכריזים על אכיפה מיידית של הוראות החוק נגד תנועת האחים המוסלמים, בהיותה התאגדות בלתי חוקית. החלטנו להחרים את נכסי האחים המוסלמים ולאסור לגמרי את פעילותם. כמו כן, הוחלט על סגירת המשרדים והמטה של התנועה. החברוּת בה אסורה, וקידום של רעיונותיה יוכל להביא להליכים משפטיים."
דקות אחרי הודעת שר הפנים המשטרה הירדנית החרימה את משרדי האחים המוסלמים.
תנועת האחים המוסלמים פעלה בירדן במשך עשרות שנים על פי חוק, והיא זוכה לתמיכה עממית גדולה במרכזים אורבניים גדולים. היא מחזיקה בעשרות משרדים ברחבי המדינה.
בשבוע שעבר הודיעה ירדן כי עצרה 16 בני אדם בחשד שפעלו בשטחה לייצור טילים באמצעות ציוד מקומי וכזה שהוברח מחו"ל, ובחשד להחזקת חומרי נפץ. בהודעתה ההיא מסרה כי חלק מהחשודים שנעצרו עברו הכשרה וקיבלו כסף מגורמים בחו"ל, וכי מזימותיהם נועדו "לערער את הביטחון הלאומי וליצור כאוס במדינה."
המעצרים לפני שמונה ימים התבצעו לדברי ירדן אחרי מעקב מודיעיני ארוך שנמשך משנת 2021. דובר הממשלה הירדנית אמר כי העצורים הם חברי חוליות שונות שפעלו בנפרד, וכי אחת מהן הקימה שני מחסנים – שבאחד מהם היו חדרים סודיים שאוחסנו בהם טילים. ארבעה מהחשודים היו מעורבים בפרויקט לייצור כטב"מים, בסיוע גורמים חיצוניים, וחלק מהגורמים עסקו בגיוס ישיר של פעילים. לפי הירדנים, העצורים יצרו רקטות קצרות טווח, היכולות להגיע למרחק של 3 עד 5 ק"מ.
כבר אחרי המעצרים דיווחה סוכנות הידיעות רויטרס כי העצורים הם אנשי האחים המוסלמים וגורמים הקשורים לחמאס. ארגון הטרור הואשם בעבר במעורבות בהפגנות נגד הממשלה בירדן, שבה מתגוררת אוכלוסייה פלסטינית גדולה.
העיתון הסעודי "אילאף" הפועל מלונדון דיווח כי לפי מידע שהגיע אליו, ישראל העבירה לירדן מידע על מחתרת הטרור, אחרי שזו היתה במעקב של המודיעין הישראלי במשך שנים. לפי הדיווח שירותי הביטחון הישראליים מסרו לעמיתיהם הירדניים מסמכים וראיות מפורטים בנוגע לארגון, ובעקבות זאת נעצרו חלק מחבריו. אחרים הספיקו להימלט לאזורים שונים במזרח אסיה.
בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה בעזה, מזהירים במערכת הביטחון בישראל כי איראן הגבירה את קצב הברחות הנשק לארץ מהנתיב הירדני ומנסה להתבסס בממלכה השכנה ולפגוע בשלטון המלוכה. בישראל מכירים בכך שלא מוברחים לירדן וממנה רק אמצעי לחימה, אלא גם משאבים המוגדרים "מאפשרי טרור" – כמו כסף מזומן המועבר ישירות לארגוני הטרור ביהודה ושומרון.
(יניב עינוביץ)
https://www.ynet.co.il/news/article/bjhxji8jee
לעומת מדינת עבר הירדן, מדינת ישראל אינה פועלת כלל נגד תנועת "האחים המוסלמים" בתחומה. בארץ מפלגת "האחים המוסלמים" רע"ם עדיין חוקית למרות העברת הכספים שביצעה לאחותה בעזה החמאס.
https://www.kan.org.il/content/kan-news/politic/702455/

תוכנית אבו-מאזן ל''יום שאחרי'':
חיסול ישראל באמצעות הצפתה בעזתים
בעוד גורל רצועת עזה עדיין לוט בערפל, ארגון "מבט לתקשורת הפלסטינית", (Palestinian Media Watch) מדווח כי הרשות הפלסטינית מקדמת יוזמה שנועדה – לדבריה – לפתור את בעיית הפליטים, אך בפועל מאיימת על קיומה של ישראל כמדינה יהודית. בכירי הרשות, ובראשם היו"ר אבו מאזן, חוזרים על קריאה לשיבת פליטי עזה לערים והכפרים שמהם גורשו משפחותיהם ב-1948 – קרי, לערי ישראל.
במסר ברור שנמסר בפברואר 2025 בטלוויזיה הרשמית של הרשות, אמר יו"ר הרש"פ אבו מאזן: "כיום חיים 2.3 מיליון פלסטינים ברצועת עזה, מתוכם 1.5 מיליון פליטים שנעקרו מאדמותיהם ב-1948… אם האמריקנים רוצים פתרון – המקום היחיד שאליו צריכים הפליטים לשוב הוא הערים והכפרים שמהם גורשו במהלך הנכבה."
גם יועצו הבכיר של אבו מאזן לענייני דת, מחמוד אל-הבאש, הבהיר את עמדת הרשות: "אם קיימת אפשרות שהפלסטינים יעזבו את עזה – אז אך ורק לערים והכפרים מהם גורשו ב-1948… 70 אחוזים מתושבי עזה הם פליטים מהשטחים שנכבשו." הוא אף הוסיף כי כל חלופה אחרת היא "בלתי ריאלית, בלתי מוסרית, בלתי חוקית, בלתי אנושית ולא ניתנת ליישום."
דובר פתח, עבד אל-פתאח דולה – חבר תנועת הטרור תנזים שהורשע בעבר בחטיפתו ורציחתו של הנער אופיר רחום ז"ל – הצהיר כי "כל דיבור על הגירה פלסטינית צריך להתמקד בזכות השיבה… רבים מתושבי עזה הם פליטים שצריכים לשוב לאדמתם שנכבשה ב-1948 ו-1967."
מועצת המהפכה של פתח הצטרפה לקריאה בהצהרה רשמית שפורסמה בפברואר 2025: "נוכח תוכניות העקירה – יש ליישם את זכות השיבה, כפי שנאמר בהחלטת עצרת האו"ם 194 מ-1949. כל חזרה או תזוזת אוכלוסייה חייבת להיות אל הערים והכפרים שמהם נעקרו אבותינו."
אל הקולות הללו מצטרף גם פעיל זכויות האדם שאעואן ג'בארין, ראש מכון "אל-חק", שטוען כי "לפליטים יש זכות לשוב לבתיהם מהשטחים של 1948 – זו זכות חוקית, לגיטימית ויסודית."
בזמן שהרשות הפלסטינית מציבה את רעיון "זכות השיבה" כלגיטימי ומחייב, התקשורת הרשמית שלה ממשיכה לשמש פלטפורמה להסתה. בדרשה ששודרה בטלוויזיה הפלסטינית, נשמע איש הדת המצרי מאוניברסיטת אל-אזהר, שייח' יאסר מוסטפא יונס, אומר: "בעזרת אללה נזכה כולנו לשחרר את ירושלים ואת כל פלסטין מהכיבוש ומהיישות הציונית, בעזרת אללה – והם ייעלמו."
הקריאות הללו מופיעות על רקע יוזמתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שהוצגה בפברואר 2025, במהלכה הציע להעביר את תושבי רצועת עזה למדינות אחרות – בהן מצרים וירדן – ולפתח שם אזורים שיספקו תעסוקה ודיור לפליטים. טראמפ הצהיר כי "רצועת עזה… לא צריכה לעבור תהליך של שיקום ואיכלוס מחדש בידי אותם אנשים שחיו שם חיים עלובים." עם זאת, מדינות ערביות רבות הביעו התנגדות ליוזמה, וכך גם הרשות הפלסטינית.
לנוכח הקריאות הגלויות "להצפת" ישראל בפליטים מעזה בשם "זכות השיבה", נראה כי הרשות אינה מבקשת רק פתרון לעזה – אלא מהלך שישנה מן היסוד את המאזן הדמוגרפי בישראל ויביא לחיסולה במובנה הלאומי.
https://rotter.net/forum/scoops1/896534.shtml
על רקע זה נשמעים מגוחכים דברי עמוס שוקן: "מחמוד עבאס מדבר על מדינה פלסטינית רק בשטחים שנכבשו ב-67 כולל מזרח ירושלים ועזה. לא מן הנהר לים ופחות מהשטח שהוצע למדינה הערבית בהחלטת החלוקה של האו״מ מ-1947."
https://x.com/AmosSchocken1/status/1894696559473828090
פשוט לא נכון. שוקן טועה ומטעה. מחמוד עבאס חוזר ומצהיר שהוא מתנגד לפתרון שתי מדינות לשני עמים, מכיוון שהוא אינו מכיר בקיומו של העם היהודי ובזכותו למדינה הוא לעולם לא יכיר בישראל כמדינה יהודית והוא עומד על זכות השיבה של צאצאי הפליטים לשוב לתחומי מדינת ישראל שאינה מדינה היהודית.
(אפשר לקרוא את המשך הדו שיח שלי עם עמוס שוקן).

ביום השואה אני תוהה איך מתוך החורבן ניתן לבנות עתיד אחר
הצביעות של הגזען האחמדי איימן עאדל עודה
מנהיג חד"ש האחמדי הגזען איימן עאדל עודה כותב כך לרגל יום השואה:
בכל שנה, כאשר יום הזיכרון לשואה מתקרב, אני חש צורך עמוק לעצור. לעצור ולהקשיב. לא רק למה שנאמר, אלא גם למה שנשאר מחוץ לסיפור. לעצור כדי לחשוב לא רק על העבר, אלא גם על ההווה שבו אנחנו חיים, ועל העתיד שאנחנו מבקשים לבנות.
כבן העם הפלסטיני, אינני חלק מהזיכרון הקולקטיבי היהודי. נכון, אני אזרח כאן, אבל לא גדלתי על הסיפורים האלה. הם לא היו בבית שלי, ולא בשפה שלי. אבל אני כן מרגיש מחויבות מוסרית עמוקה לכבד את הזיכרון הזה. לא מתוך נימוס, לא מתוך חובה ציבורית. אלא מתוך אנושיות. מתוך אמונה פשוטה, אך מהותית, שבני אדם ערבים זה לזה.
השואה היא תזכורת כואבת לעומק שאליו יכולה האנושות להידרדר. לא רק מבחינת מיספר הקורבנות, אלא גם באובדן העקרונות שהיו אמורים להחזיק את המין האנושי. היא היתה ניסיון שיטתי לבטל את עצם הרעיון של האדם כיישות בעלת ערך. בני אדם פיתחו מנגנון שלם — מדעי, בירוקרטי, ותעשייתי – שכל תכליתו מחיקה. השמדה מוחלטת. והשאלה שאינה מרפה: איך זה קרה? ואיך, מתוך חורבן כזה, ניתן לבנות תקווה?
נדמה לי שהתשובה הראשונה נמצאת בקולו של אדם אחד: פרימו לוי.
לוי היה יהודי איטלקי, כימאי, פרטיזן, אנטי-פשיסט, ניצול אושוויץ, ואחד הקולות הצלולים והחכמים ביותר של המאה שעברה. בספרו "הזהו אדם" הוא לא רק מספר את שקרה, הוא מטיל עלינו שליחות: להבין, להתבונן. לאט ובכאב. כך הוא כותב:
"אתם היושבים באין מחריד במשכנות מבטחים; אתם המוצאים מאכל חם ופני ידיד בשובכם הביתה עם דמדומים: התבוננו וראו – הזהו אדם העובד בביצה הקרה; הוא, שאינו יודע מנוחה ונלחם למען פת לחם זעירה. שבעבור 'כן' או 'לא' לבן מוות היה..." (תרגום: יצחק גרטי).
זהו תיאור של קיום שהופשט מכל אנושיות. של אדם שנהפך למספר, לצל, לגוף שחייו תלויים בגחמות של אחרים. לוי לא מבקש רק לזעזע. הוא מבקש להניע את הלב, לייצר הדהוד מוסרי שיחצה זמן, שפה וזהות.
אבל הוא גם שואל שאלה קשה יותר: כיצד אפשר שדווקא אנשים רגילים, לא מפלצות, לא שדים, ייקחו חלק בזוועה כזו? והוא משיב: "מפלצות אכן קיימות, אך הן מעטות מכדי להיות באמת מסוכנות. המסוכנים באמת הם האנשים הרגילים, הפקידים, אלה שמוכנים להאמין ולפעול מבלי לשאול שאלות."
הצייתנות, הקהות, הנכונות להעלים עין, לפעול לפי נהלים, לעמוד מנגד, לא לשאול למה – אלה, לדעת לוי, הן הסכנות הגדולות באמת. זה לא הרוע הטהור שממנו עלינו להיזהר, אלא דווקא מהבנאליות. מהאנשים הרגילים. מן האדישות.
וכך, השואה איננה רק זיכרון היסטורי – היא תמרור אזהרה. היא מחייבת כל חברה אנושית לשאול את עצמה שוב ושוב: האם אנו רואים את האדם שמולנו כאדם? האם אנו מסוגלים להטיל ספק? האם אנחנו באמת שומרים על מה שראוי לשמור?
אני כותב את הדברים האלה לא רק מתוך כבוד לזיכרון היהודי, אלא גם מתוך כאב אישי, ומתוך תחושת אחריות. ואני יודע כמה קשה לראות את האחר כאשר הכאב שלך עצמו שורף. אבל דווקא משום כך, אני מאמין שעלינו לעשות את הצעד האנושי וההכרחי. להכיר, להקשיב, להישיר מבט ולומר: הכאב הזה הוא אמיתי. הוא עמוק. ואנחנו רואים אותו.
דווקא היום, מתוך כבוד לזיכרון השואה, אני מזמין את כולנו לשאול: האם אנו יודעים לראות זה את זה כבני אדם?
ואפילו בכך לא די. לא די לראות, צריך גם ללמוד וגם לפעול. צריך גם לשאול את עצמנו כיצד אנו בונים עתיד שונה מתוך ההכרה במה שהתרחש. לא עתיד שנשען על נקמה או הדחקה – עתיד שנשען על מוסר, על שוויון, על צדק. על האפשרות להשתנות.
פרימו לוי אמר גם, ש"האוייב שמכיר בטעותו – חדל מלהיות אוייב," זהו משפט אמיץ, ויש שיגידו תמים. אבל אני מאמין שהוא נושא בחובו את התקווה כולה: שעמים יכולים להשתנות, שאנשים יכולים לראות את עצמם באור חדש, שמפגש בין כאבים יכול להפוך לקרקע לשותפות.
אני מבקש לומר את הדברים האלה דווקא ביום הזה, כי אני מאמין בכוחה של החברה להסתכל על עצמה באומץ. לא רק דרך הזהות הלאומית שלה, אלא גם דרך עיניו של האחר. לראות את הזיכרון לא כהיסטוריה חתומה, אלא כקריאה חיה ואנושית.
לנו, בני האדם, יש שתי עיניים, ושתיהן מביטות קדימה – לא אחת לעבר ואחת לעתיד. כי גם אחרי שבר, גם אחרי התהום, החיים נמשכים. ואנחנו חייבים להמשיך איתם, לא כדי לשכוח, אלא כדי לבנות. כדי לתקן. כדי שלא נידרדר שוב אל התהום.
ביום הזה אני עומד מתוך כבוד עמוק לזיכרון השואה, לקורבנות, לשורדים ולחברה כולה. ובאותה נשימה, אני מזמין אותנו כולנו לשאול את עצמנו: האם אנו יודעים לראות זה את זה כבני אדם? האם אנחנו מסוגלים לחבר את שברי ההיסטוריה כדי ליצור עתיד טוב יותר? אנא מכם, התבוננו וראו והרהרו בשאלה – בכל פעם שאתם עומדים מול התוצאה המהדהדת של דה-הומניזציה – האם זהו אדם?
(איימן עודה, "ביום השואה אני תוהה איך מתוך החורבן ניתן לבנות עתיד אחר", אל-ארצ'", 23.4.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-04-23/ty-article-opinion/.premium/00000196-6194-da53-a3fe-fbfe7c790000
מילים יפות. דא עקא קשה לקבל את צביעותו של האחמדי איימן עודה. בעוד שבניגוד לנאצים ששמרו בסוד את תוכנית השמדת היהודים – החמאס אומר זאת בגלוי, מסרב עודה לראות בדברי מוחמד המובאים באמנת החמאס, ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש להשמיד את היהודים כתנאי לגאולה – גזענות שהוא מגנה אותה, ולא מופת מוסרי, והוא נאבק להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו למרות שהוא מודע לכך שלפי החמאס יש להשמיד לא רק את היהודים אלא גם את האחמדים בני עדתו (שקיומם אינו לגלי בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים, ורק בישראל כן). וכמובן כמה אירונית היא הערתו: "פרימו לוי אמר, ש"האוייב שמכיר בטעותו – חדל מלהיות אוייב." זהו משפט אמיץ, ויש שיגידו תמים. אבל אני מאמין שהוא נושא בחובו את התקווה כולה: שעמים יכולים להשתנות" – בשעה שהוא אינו אומר דבר על תפקידו בשואה של מייסד ומנהיג עמו הראשון המופתי מוחמד אל-חוסייני, ידידו של היטלר, שקיבל דרגת גנרל ס.ס. והשתתף בהשמדת היהודים, ואי השתנות עצמו ועמו כמחוייבים לחיסול ישראל והשמדת היהודים.

מכונת הרעל של יוסף קליין
ליוסף קליין מכונת רעל קבועה ממנה הוא מפיץ רעל מדי שבוע. וכך גם פלט רעל ליום השואה:
"אנחנו כהניסטים שלא באשמתנו. נולדנו לתוך זה: מי שנולד אחרי 67' וגדל עם כיבוש והתעללות בערבים כחלק מהשגרה, הוא כהניסט. כהניסטים הם גם בני 20 ומשהו שהתבגרו בשלטון נתניהו לא מכירים שלטון שאיננו מושחת.
הכהניסטים בכל מקום. המעקב של השב"כ מיותר. לא צריך שב"כ כדי לדעת שכהניסטים חדרו לכל גוף ממלכתי. לא צריך חקירה כדי לראות את הגרורות ששלחו למערכות החינוך. "אם יש עימות בין דמוקרטיה למדינה יהודית, אז שדמוקרטיה תלך לעזאזל," אמר כהנא, ולשם בדיוק היא הולכת.
יום השואה מעמיד בפני הכהניסטים, כלומר בפני כולנו, דילמה: האם עם שבניו ובנותיו נרצחו רשאי לנקום ברצח בניו ובנותיו של עם אחר? והאם מותר למשפחות חטופים להצטער גם על מות ילדים ערבים?"
(יוסי קליין, "כך הפכנו כולנו לכהניסטים", אל-ארצ'", 23.4.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-04-23/ty-article-opinion/.premium/00000196-61f7-de3a-afd6-efffa0490000
הבנתם? לפי מכונת הרעל של יוסף קליין כולנו (חוץ ממנו הצדיק) כהניסטים, ולכן אסור לנו להגן על חיינו מפני רוצחי הפשיזם האיסלמו-נאצי-גיהאדיסטי שבניגוד אלינו חסידי דמוקרטיה.
מכיוון שבני עמנו נרצחו אסור לנו להתגונן אלא ללכת כצאן לטבח!
עם מכונת רעל קבועה כזו (מעולם אינו כותב משהו שאינו רעל מתך מרירות ומרמור) כזו הפולטת מרירות ומרמור שבועי, אני מתפלא שיוסף קליין עוד לא קיבל סרטן, או לפחות אולקוס.

מדוע פרופסור אמיר ירון מתנגד לפגוע בחמאס ובארגוני הפשע?
גדעון סער: "לבטל שטר ה-200 כדי לרסק את חמאס."
בנק ישראל: "לא על הפרק."
שר החוץ גדעון משה זריצ'נסקי-סער פנה לנגיד בנק ישראל בבקשה לבטל את שטרות ה-200 שקלים, "כדי לשלול את יכולת המימון של החמאס," שמחזיק במיליארדי שקלים בעיקר בשטרות של 200. אלא שגורמים כלכליים בכירים אומרים שהדבר אינו אפשרי, ומבנק ישראל מסרו: "לא הוצג לנו כל צידוק מקצועי מבוסס ולכן אין בכוונת הנגיד לפעול לביטול השטר."
בנק ישראל שלל מכל וכל הצעה שהעלה שר החוץ במכתב לנגיד פרופ' אמיר ירון, להוציא ממחזור הכספים בישראל לאלתר את שטר 200 השקלים או לפחות לבטל את סדרות השטר שבהם נעשה שימוש על ידי הפלסטינים בהנהגת החמאס ברצועת עזה.
במכתב ששיגר שר החוץ סער לנגיד הוא מעלה טיעון שהעלו לאחרונה גם מיספר ארגונים ובכירים בעלי עבר ביטחוני, לפיו החמאס מחזיק את רוב כספו – מיליארדי שקלים –במיליוני שטרות בערך של 200 שקל, ועל ידי ביטול השטר מיידית תאבד יכולתו של ארגון החמאס לממן את פעולותיו, לשלם משכורות לפעיליו ולמעשה לשלוט בעזרת כספו הרב בתושבי רצועת עזה.
השר זריצ'נסקי-סער מציין כי "שלילת יכולת מימון של ארגוני טרור בכלל והחמאס בפרט מהווה נדבך חיוני במאמץ המלחמתי." ביטול שטר 200 השקלים ברצועה תהווה הנחתת מהלומה כלכלית-אסטרטגית על ארגון החמאס מבלי הצורך להסתייע בשותפים זרים כלשהם. לדעת צוות מומחים מתנדבים שחקר את הנושא 80% מהכספים שבידי החמאס מצויים בשטרות של 200 שקל ולכן ביטול השטר יהווה מכה קשה לארגון הטרור.
בבנק ישראל, הגורם הסמכותי להטבעת שטרות כסף בישראל שגם אחראי על ניהול משק הכסף המזומן בישראל, התייחסו בביטול מוחלט לסוגיית ביטול שטר 200 השקלים שהועלתה על ידי השר: "ביטול השטר אינו עומד על הפרק. הסמכות לביטול שטרות על פי חוק הינה של נגיד בנק ישראל. על אף העלאת הנושא, לא הוצג לנגיד עד כה צידוק מקצועי מבוסס דיו לביטול שטר כזה או אחר. ההצעות שהועלו בנושא על ידי גורמים שונים אינן עומדות ברף מקצועי כלשהוא, ההיתכנות ליישומן לא קיימת והן לא הוצגו באופן מסודר לנגיד ולא תואמו בשום דרך עם בנק ישראל. לכן, אין בכוונת נגיד בנק ישראל להפעיל את סמכותו ולפעול לביטול שטר כלשהו או לשינוי תמהיל השטרות שבמחזור."
שר החוץ סער צייץ בתגובה לתשובה של בנק ישראל, כי "מצער שבנק ישראל בוחר להשתמט אפילו מדיון בנקיטת צעדים כלכליים שבתחום סמכותו במערכה נגד החמאס.
"בנק ישראל אינו ישות חיצונית למדינת ישראל וחובתו לבחון הצעה בעלת חשיבות ביטחונית בזמן מלחמה. מצופה מבנק ישראל כמו כל גוף רשות ציבורית בישראל לבחון את ההצעה, בה תומכים רשויות וגורמים רלוונטיים כמו עמדות הרשות לאיסור הלבנת הון, רשות המיסים, גורמי הביטחון ומומחים כלכליים אזרחיים הרלוונטיים בנושא – ועליו מוטלת החובה לעשות זאת ללא דיחוי."
יש לציין כי לפני חודשים אחדים כבר הוצע לבטל את שטר 200 השקלים כדי להילחם בארגוני הפשיעה ובהון השחור ובתוך ימים ספורים אזרחים רבים ניסו להיפטר מהשטרות של 200 שקלים שברשותם עד שבנק ישראל נאלץ להבהיר באופן המפורש ביותר כי אין שום כוונה לבטל את שטר המאתיים.
https://www.ynet.co.il/economy/article/syszm6pjel
עכשיו לא ברור. מדוע פרופסור אמיר ירון מתנגד? הרי קל מאוד להוציא הוראה ששטר ה-200 שקל מבוטל ויש להחליפו בבנק, ולקבל את ערכו המלא. רק לבעלי חשבון בנק. בכך היה לפתור בעיה ביטחונית מימון החמאס, וכן את בעיית הפשע המאורגן. האם פרופסור ירון מתנגד לכך בגלל הזדהותו עם הפרוטסטנטים השונאים את נתניהו יותר משהם אוהבים את המדינה? ואולי מאינטרסים אחרים? חבל.

"מורה ערבי? לחלק מההורים זה צורם":
כך מוחמץ הפתרון למשבר המורים
במערכת החינוך העברית חסרים 20 אלף מורים בזמן שאלפי אנשי הוראה ערבים לא מוצאים עבודה. מה מונע את הפתרון המתבקש? לכאורה, הבעייה נעוצה בסוג ההכשרה, פערי שפה וידע ואפילו מרחק גיאוגרפי. אלא שיש מי שמשוכנעים שהסיבה העיקרית היא שוועדי הורים לוחצים על המנהלים לא לשכור מורים מהחברה הערבית: "החברה היהודית עדיין לא בשלה. אנחנו נתקלים במחסום."
המשבר סביב המחסור במורים בישראל הוליד לפני שנתיים יוזמה צנועה שנועדה לעזור בפתרון. המשוואה היתה פשוטה: בחברה הערבית ישנם אלפי צעירים וצעירות שהוכשרו כמורים ונותרו נטולי עבודה, ומנגד בתי הספר ביישובים היהודיים משוועים לכוח הוראה שימלא את השורות הריקות. לפיכך, משרד החינוך שילב ידיים עם המכללה האקדמית בסכנין לפיילוט שהכשיר 120 בוגרים ובוגרות לעבודה בבתי ספר יהודיים, ועסק בעיקר בגישור על פערי שפה, ידע וכו'. לכאורה, צעד מבורך שכל הצדדים אמורים להרוויח ממנו: המורים הערבים יקבלו עבודה, בתי הספר היהודיים ימלאו תקנים חסרים, ומדינת ישראל תעשה צעד סמלי לחיים משותפים ונורמליות. האומנם?
אף שכפי שפורסם כאן לאחרונה סובלת מערכת החינוך העברית ממחסור של לא פחות מ-20 אלף מורים, הפיילוט במכללת סכנין לא נחל הצלחה. רק מחצית מ-120 הסטודנטים מצאו עבודה, ואילו 60 האחרים אפילו לא זומנו לראיונות עבודה בבתי הספר היהודיים שפירסמו מודעות דרושים דחופות.
נשיא המכללה האקדמית סכנין, פרופ' פייסל עזאיזה, סיכם את תוצאות המיזם הזה כשאמר: "החברה היהודית מוכנה לקבל את הרוקח הערבי שיספק לה תרופות, ואת המנתח והרופא הערבים שירפאו את חוֹלֶיהָ, אבל היא לא מוכנה עדיין לקבל את המורה הערבי שיחנך את ילדיה."
כבר בשנים 2020-2015 הופעלה תוכנית שמטרתה שילוב עובדי הוראה ערבים בבתי ספר בחינוך העברי, אולם לכל אורך חמש השנים הללו שובצו רק כ-1,000 מהם – טיפה בים הן מבחינת המחסור בבתי הספר היהודיים והן מבחינת ביקוש העבודה בקרב מורים ערבים.
יש נתונים אובייקטיביים המקשים על שילוב מורים ערבים במערכת החינוך ביישובים יהודיים. במסמך מדיניות של המועצה להשכלה גבוהה משנת 2016 צויין שעיקר המחסור במערכת החינוך העברית הוא במורים לאנגלית, מתמטיקה, מדעים, לשון עברית ובמקצועות הטכנולוגיים. לעומת זאת, תחומי ההתמחות של חלק גדול מהמורים הערבים לא נמנים על המקצועות הללו.
מתעוררים לעיתים מכשולים נוספים. כאמור, פערי שפה, קושי בהבנת הקודים החברתיים, קשיים בהשתלבות בצוות המורים וחשדנות מצד הורים ותלמידים.
"אחד הילדים שלי לומד בכיתה ה' ויש לו מחנכת ערבייה, סופר מקצועית, שמחזיקה את הכיתה קצר והתלמידים בכל זאת אוהבים אותה," מספרת אימא מהצפון. "ועדיין, יש פערים שהיא לא מצליחה להתגבר עליהם. למשל היא מלמדת אותם שיעורי שפה, אף שיש לה טעויות בעברית ומילים שהיא לא הוגה נכון. שיהיה ברור, הכוונות שלה טובות אבל לפעמים דברים יוצאים עקום. ואז אני כאימא צריכה לתקן עבור הבן שלי דברים שהיא לימדה וזה פוגע בסמכות שלה כאוטוריטה מקצועית."
מה לגבי עצם העובדה שמדובר במורה ערבייה?
"כן, לחלק מההורים זה צורם שהיא מלמדת את הילדים שירי חגים או מעבירה טקסים מורכבים כגון ימי זיכרון."
במשרד החינוך מתעקשים שאין כל מניעה שמורים ערבים ילמדו בבתי ספר במגזר היהודי, ולראיה שיבוצים כאלה נעשים בפועל. "הדבר נעשה ישירות על-ידי מנהלי בתי הספר," אומר גורם במשרד. "מורים מהחברה הערבית משתלבים בהתאם לצורכי בית הספר ושיקול דעתו המקצועית של המנהל."
פרופ' עזאיזה מהמכללה האקדמית סכנין מתעקש שמיעוט המורים הערבים בבתי ספר יהודיים נובע מהתנגדות של הורי תלמידים: "לצערנו אנחנו נתקלים במחסום. ועדי ההורים מפעילים לחץ על מנהלי בתי הספר שלא לקבל לעבודה מורים מהחברה הערבית, במקום להשתמש בהם כגשר. החברה היהודית עוד לא בשלה או בוגרת כדי לקבל מורים ערבים."
לדבריו, משבר התעסוקה של המורים הערבים הוביל לכך שהמועצה להשכלה גבוהה קיבלה את בקשת ההנהלה להפוך את המכללה למוסד אקדמי כללי שמציע לסטודנטים אפיקי התמחות אחרים, כאלה בעלי ביקוש בשוק העבודה. לפיכך, בשנת הלימודים הבאה יפתחו בסכנין פקולטות לטכנולוגיה ומדעי המחשב, כלכלה וניהול, פסיכולוגיה, מדעי החברה ומקצועות פרא-רפואיים.
ולמרות זאת פרופ' עזאיזה לא מוותר. "אנחנו עדיין רוצים לקחת חלק במאמץ לפתור את המחסור במורים בבתי הספר היהודיים," הוא אומר. "אנחנו רוצים להמשיך עם משרד החינוך בניסיון להכשיר מורים ערבים כמו שעשינו בפרויקט לפני שנתיים. אנחנו חברה אחת שצריכה להמשיך לפתח את החיים המשותפים כאן."
https://www.ynet.co.il/news/article/sjzunhha1x

משמר החינוך הממלכתי
משמר החינוך הממלכתי מיסודו של קרן ברל כצנלסון, גבעת חביבה, אידאה והחלוץ, הפועל לחינוך הומניסטי, ליברלי וחברתי ברוח מגילת העצמאות, כותב:
https://mishmarhinuch.com/
משמר החינוך: "לא צריך לשלב מורים ומורות מהחברה הערבית בבתי הספר הממלכתיים כדי לפתור את משבר המחסור במורים.
צריך לשלב מורים ומורות מהחברה הערבית פשוט כי הם חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית וכי מערכת החינוך הממלכתית אמורה לחרוט על דגלה את ערכי השוויון, הסובלנות וקבלת השונה.
המצב הנוכחי – שנובע במידה רבה מגזענות ומדעות קדומות – פוגע בכולנו. הוא פוגע באלפי מורים ומורות מהחברה הערבית שנותרים מחוסרי עבודה, הוא פוגע במערכת החינוך שמשוועת לעוד כוח אדם והוא בעיקר פוגע בתלמידים ובתלמידות: הם אלה שמפספסים הזדמנות לפגוש את כל חלקי החברה הישראלית, להכיר נקודות מבט אחרות משלהם, וללמוד שיעור חשוב על חיים בחברה מורכבת ומגוונת שבה יהודים וערבים חיים זה לצד זו."
https://x.com/mishmar_hinuch/status/1914303177186213971?t=EydHT6QNQzPonxIWP8oK_A&s=03
אכן בהחלט בהחלט יש לשלב מורים ערבים במערכת החינוך, אבל בתנאי אחד שהמועמד להוראה יצהיר שהוא רואה בדברי מוחמד המובאים באמנת החחמאס ובדברי המופתי של אש"פ שיש לרצוח את כל היהודים כתנאי לגאולה גזענות שהוא מגנה ולא מופת מוסרי. לא יתכן שמורה ערבי גזען ילמד ילד יהודי.
https://www.youtube.com/watch?v=__6iZlzwcF8
מכתב ברוח זה הדומה לזה ששלחנו לערביי הדו-קיום של גבעת חביבה שלחנו לפרופסור פייסל עזאיזה. אם נקבל תשבוה נפרסמהּ.
נקווה שהפעם כן נמצא סוף סוף ערבי-מוסלמי שאינו גזען, שיוכל להיות מורה ליהודים במערכת החינוך.

פרופסור פייסל עזאיזה, שלום רב,
sakhnin@sakhnin.ac.il
כנשיא המכללה האקדמית סכנין, הפועל להכשרת מורים גם למגזר היהודי, והמאמין בקיום חברה דמוקרטית שוויונית ומשגשגת לכלל אזרחי ואזרחיות ישראל ושותפות יהודית-ערבית, ומתוך הערכה לפעילותך החינוכית שאמורה "לבנות גשרים בין התלמידים ובין משפחות וקהילות ערביות ויהודיות" ומשאיפתך "לחנך מורים לאורם של ערכי אנוש הומניסטיים כגון : כבוד הדדי, שוויון בין בני אדם, שוויון ערך האדם, יושר, צדק, אמון בין בני אדם וסובלנות" – אני פונה אליך ישירות לעשות היסטוריה ולהיות הערבי-המוסלמי הראשון שייצא נגד אידיאולוגית תנועת החמאס (מפלגה שקבלה את רוב קולות הערבים-הפלשתינאים בבחירות דמוקרטיות) ויצהיר בערבית לקהל הערבי כי דברי מוחמד המובאים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים הם גזענות ולא מופת מוסרי.
https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
רק הצהרה כזו מפיך תהיה אפקטיבית במאבק למען אותם ערכים נעלים שברצונך לחנך אליהם. וכמובן זה התנאי היחידי להיאבק גם בגזענות היהודית.
שתיקה כהודאה דמיא. ללא הצהרה זו אין לך כל זכות מוסרית להתיימר לחנך לדו-קיום.
ודוק: אם שאיפתך להעסיק מורים ערבים במגזר היהודי עליך להבין כי תלמיד יהודי אינו יכול מהותית ללמוד אצל מורה שאינו מצהיר זאת, ומוכיח לו בכך שאין בו גזענות כלפיו.
בתקווה לשינוי.
נעמן כהן