על "הטבלה המחזורית" מאת פרימו לוי
מאיטלקית – עמנואל בארי
הקיבוץ המאוחד 2001, 174 עמ'
ב-"הטבלה המחזורית" 21 פרקים, ובראש כל פרק שם של יסוד מהטבלה המחזורית שהגה המדען הרוסי דימיטרי מנדלייב (שמו מוזכר בספר בעמ' 37), כגון ארגון, מימן, אבץ, ברזל, אשלגן וכו', כי פרימו לוי הוסמך ככימאי בעל תואר דוקטור, לאחר שצלח ארבע שנות לימוד באוניברסיטה בהצטיינות יתירה (באיטליה התואר דוטורה מוענק כבר בסיום התואר הראשון), וכל זאת למרות חוקי הגזע שקיבלו תוקף באיטליה הפשיסטית.
הייתי מחלק את הפרקים/היסודות לשתי חטיבות: אלה שמתארים אירועים מהביוגרפיה של פרימו לוי, ואלה שגיבוריהם דימיוניים עד לרמה של הזייה. בחטיבה השנייה נמצא מיספר פרקים, כמו "עופרת" שמתאר עם של רועי צאן בשם רודמונדים, המאמינים באלה פריגה, שאחד מהם מסתנן אל העולם המודרני, יוצר עופרת ומוכר אותה תמורת מטבעות זהב, ומשם לאי שבו הנשים לוחמות, והגברים טווים צמר, כשהם מתחלפים בנשים, שהרות רק שלושה ימים. האיש שט באנייה המונעת על ידי עבדים, מגיע לאי, קונה עבדים, קונה אישה, ומפיק עופרת – לא ברור איך כל זה מתמזג עם החטיבה המתארת אירועים מחייו של המחבר. פרק דומה הוא "כספית", שבו מסופר על רב-טוראי בשם איברהימס החי בבדידות באי "שימון" (המחבר טורח לשרטט את צורת האי בעמ' 76!). לידו מצויה האישה מגי. ארבעה ניצולים מאוניות טובעות מצטרפים לאי: איש בשם הנדריק שרצח אדם בהולנד, מחזר (ונענה!) אחרי מגי למגינת ליבו של איברהימס, יש גם ילד בלונדי, ושני ניצולים איטלקיים. כולם לוטשים עיניים למגי, ואיברהימס מוצא פתרון: משלם לאניית ציד ליווייתנים בכספית (שמטפטף בתוך מערה!) כדי שיקנו עבורם ארבע נשים. הוא מעניק להנדריק את מגי, ומתחתן עם נערה שבאה לאי עם שני ילדיה. גם בפרק "טיטניום" לא מדובר באירוע מחייו של פרימו לוי, אלא בילדה בשם מריה שמתרשמת מצבע הצובע ארון ומזנון, ומזהיר את הילדה שלא תתקרב כי מדובר בצבע שמכיל טיטניום.
צר לי, לא ברור לי לחלוטין לשם מה הובאו בספר מעניין זה (ראו התפעלותם של איטאלו קאלווינו וסול בלו מהספר בכיתוב של הכריכה האחורית) שלושה פרקים חסרי שחר אלה.
וכעת ללוז הספר, שכאמור, מתאר אירועים מחייו של פרימו לוי, אירועים שמשלימים את הידוע לקוראים מספריו "הזהו אדם" ו"ההפוגה". בפרקים אלה יש תיעוד מפורט של מקומות, תאריכים ואירועים היסטוריים שמתרחשים בימי חייו. הרי קצת מהאירועים המוזכרים בספר: צ'מברליין חוזר ממינכן מרומה, היטלר פולש לפראג, לפולין, לנורווגיה, להולנד, לצרפת, ליוגוסלביה, לרוסיה; פרנקו משתלט על מדריד, איטליה פולשת לאלבניה, גרמניה הורסת את בלגרד, פולשת לכרתים, אנגליה לוחמת לבדה נגד היטלר וסופגת מפלות. יפן מפציצה את פרל הרבור ומכריזה מלחמה על ארצות הברית, צבאות בעלות הברית נוחתים בצפון אפריקה, מגיעות ידיעות על אנה פראנק, טבח באבי יאר, האקציות בגטו וארשה, מהפך במלחמה בסטלינגרד, הפשיזם קורס באיטליה, וגרמניה פולשת אליה.
בפרק "ארגון" אנו פוגשים את אבותיו של המחבר (עד הסבא רבא וסבתא רבתא), ואבותיהם של יהודי פיאמונטה, שלאחר גירוש ספרד נחתו באיטליה ומדברים בז'רגון המורכב ממילים עבריות בעגה איטלקית, כשיש מילות קוד לגויים, לכנסיות ולכמרים. כבר ההורים של הסבים מתחלנים: מסופר על אחת הסבתות שהגישה לרב שהתארח אצלה – בשר חזיר, ועל נישואי תערובת. הם מתפללים בבית כנסת, וגם בכנסייה. לפרימו עצמו קיימו טקס בר-מצווה בבית כנסת. בגיל גימנסיה הוא נדבק בחיידק הכימיה, מתנסה ונכשל בכך, יחד עם חברו אנריקו, בעריכת ניסיונות בסתר במעבדת אחיו הסטודנט של אנריקו. לכימיה הוא מתייחס כאל שירה משום ההרמוניה שטבלת היסודות משדרת, וכן, הוא וחבריו משוכנעים כי פיזיקה וכימיה הן תרופות כנגד הפשיזם. כסטודנט לכימיה הוא פוגש פרופסורים שסולדים מהפשיזם, ליד כתב שטנה גזעני המתפרסם באיטליה המציג את היהודים כקמצנים וערמומיים. הוא מנסה לחזר אחרי הסטודנטית ריטה (גויה), המתעמקת בספרו של תומאס מאן "הר הקסמים". אגב, הספר גדוש בהתייחסות ליצירות מופת. למשל, עוזרת מחקר של פרימו בעבודתו במכרה, צעירה בשם אלידה, בת של מנהיג פשיסטי, מצטטת שירה קלאסית.
כשפרימו מסיים את לימודיו בהצטיינות יתירה, הוא מקווה להתמנות לעוזר הוראה, דרגה שנמנעת ממנו בהיותו יהודי. אסיסטנט אסטרופיזיקאי מוכן להעסיק אותו, כי הוא זקוק לכימאי. עבודה אחרת שמזדמנת לפרימו היא במכרה סודי (מושווה לגיהינום של דנטה), שם מפיקים אזבסט, כשב-98% מהפסולת אמור להימצא מעט ניקל. בשהייה במקום זה מתוודע פרימו לסיפורים משונים כגון על מנהל מחלקה השולח את כלבו בלילה לגנוב תרנגולות, אותן הוא מחלק בין אהובותיו הרבות, או כגון הפקידה ג'ינה שהוריה מסרבים כי תינשא לכורה, לכן היא נישאת לשוטה המכרה, ונמנעת ממגע פיזי עימו.
עבודתו במכרה מסתיימת כאשר מסתבר שבאלבניה הכבושה יש מרבצי ניקל למכביר. ד"ר מרטיני, שווייצרי בעל מפעל במילאנו, מזמין את פרימו בתקווה שיצליח לרקוח תרופה נגד סכרת. למרטיני יש מזכירה-פילגש בשם לורדאנה. העוזרת של פרימו היא ג'וליה וינאיס, שלמדה איתו באוניברסיטה, והמליצה עליו בפני מרטיני. ג'וליה היא טיפוס – מסתבר שהורי הארוס שלה מתנגדים לנישואין, לכן היא מציעה לפרימו לחזר אחריה, הגם שכיהודי אסור לו. הם מבלים יחד בסרט שמככבים בו מישל מורגן וז'אן גאבן. היא עומדת על כך שילווה אותה ביתה, ואם הוא יסרב, היא תצעק "תוריד את הידיים, חזיר!" היא דורשת ממנו להסיע אותה למקומו של ארוסה, לחכות לו שעתיים כדי להודיע לו ששכנעה את הארוס סופית לשאתה לאישה – תיאור מרתק של "טיפוס".
בפרק "זרחן" מסופר, בין השאר, איך פרימו הצטרף לפרטיזנים, כיצד בעקבות הלשנה נתפס על ידי הפשיסטים, כיצד בדרך אל החקירה הוא מתפטר מהאקדח, מתעודת הזהות ומפנקס הכתובות, וכאן אנו מתוודעים להבדל שבין הנאצים לפשיסטים האיטלקים: כשנודע לסוהר שהיכה את פרימו, כי הוא בעל תואר דוקטור, הוא מבקש סליחה... הוא מועבר לאושוויץ, נידון לחיים עם עבודת פרך ולאחר בחינה הוא מתקבל למפעל "בונה" המתמחה בייצור גומי סינתטי, שם הוא נאלץ לגנוב גלילונים של ברזל צריום, שניתן למכור כמציתים, תמורת פרוסת לחם. הרוסים מתקרבים לאושוויץ, והגרמנים בורחים, ומובילים איתם לצעדת המוות את האסירים. את פרימו משאירים בבית החולים לגסוס שם ממחלת השנית, אלא שהרוסים מצילים ומרפאים אותו. בפרק "ואנאדריום" מסופר שפרימו מועסק ככימאי במפעל המפיק לאכה. מומחה בשם ד"ר מילר מציע דרך להתגבר על תקלה, ומסתבר לפרימו שזה אותו ד"ר מילר שהיה משגיח במפעל "בונה" שליד אושוויץ, שם עבד פרימו עם עוד שני אסירים ליצירת גומי סינתטי. ד"ר מילר מאפשר לפרימו להתגלח, ואף מצווה לתת לו נעלי עור, מחווה יקרת מציאות במכלול אושוויץ. פרימו יוצר עימו קשר, ומסתבר שמילר, כמו רבים מבני עמו, מנסה ליפות עוד יותר את היחסים בינו ובין האסירים. מילר מעוניין מאוד להיפגש, אך הפגישה לא יוצאת אל הפועל כי מילר מת באופן פתאומי.
בפרקים אחרים מתוארים עיסוקיו לאחר חזרתו לאיטליה, כשהוא נדרש לבדוק שקית סוכר, שמסתבר כי הוא מעורבב בארסן, המכוון להרעיל מתחרה על אותו שוק (סנדלר חדש שמבקש לנטרל סנדלר ותיק). בפרק "חנקן" מסתבר לפרימו כי תכשירי קוסמטיקה נזקקים לאלוקסאן, חומר הקשור בחומצת שתנן שניתן להשיג מלשלשת עופות או נחשים. בפרק "אורניום" אנו פוגשים טייסים גרמנים, המבינים שסוף הרייך השלישי מתקרב, ומנסים לברוח לשווייץ במטוס קל, ובינתיים מעניקים גוש אורניום לעובר אורח שמראה להם את הדרך לשווייץ, אורניום שהיה אמור לקדם פצצת אטום לגרמניה, אבל פרימו לוי עורך בדיקה בחומר, ומסתבר שמדובר בקדמיום.
יש עוד הרפתקאות הקשורות במקצועו של פרימו לוי ככימאי, אבל התחושה היא שהמחבר לא נתן דעתו לכך שרוב הקוראים אינם כימאים וההתעמקות המפורטת שלו בהליכים הכימיים עלולה לייאש את הקורא הכי מיומן. אילו דילגתי על ההקפדה של פרימו לוי להעניק לקורא דעת בתחום הכימיה (עמודים 118, 124-122, 129, 134, 158, וכן שלושת הפרקים שחורגים מהביוגרפיה של המחבר, אותם הזכרתי לעיל), ההנאה שלי מהספר היתה שלימה, ויסלחו לי איטאלו קאלווינו וסול בלו.
משה גרנות