27.2.66. ז' באדר תשכ"ו. ירושלים. בקוראי את "ידיעות אחרונות" הערב ב[קפה]"אורלי" נפל מבטי על כתבה בשם "'אל האמת יש רק דרך אחת – ספר התנ"ך' – קובע הטייס הנאצי לשעבר, המבקש עתה להתגייר" מאת צבי טל, ומסופר בה על אדם בשם אוסקר אנטון אדר – אשר לפי כל הנתונים בכתבה דומה לאותו גרמני תימהוני שביקר בשעתו בעין-גדי ואשר דמותו שימשה לי בסיס לרומאן "395-" ["אנשי סדום"] ולגיבורו קארל.
יש לי, מדי פעם – קונפרונטאציות [טרם היה שגור אז המושג עימות] מוזרות ממין אלו עם המציאות, כאשר היא מאשרת ואף למעלה מזה את הדמיון. שהרי כל הפאתוס ששיקעתי בדמותו של הגרמני בספר, קירבתו ליהדות, ליהודים, רגש-האשמה שבו – ניזונו מראיות בודדות וחטופות וידיעת כמה פרטים כלליים. אינני זוכר אפילו אם שוחחתי עימו ומה שוחחתי עימו. [לא נכון. דיברתי עם הגרמני הרבה וכמוני גם שכניי לחדר בעין-גדי, שרגא רבין ואולי גם אורי שולביץ, ואף ערכתי איתו טיול פרטי לוואדי סְדֵיר, נחל דוד, ובדרך אפילו דיברנו על קאפקא]. והנה – מתברר שהוא שוהה כבר שנתיים בארץ ליד יוקנעם בצריף בודד, ומתעתד להתגייר. תמונתו בעיתון די מטושטשת – אך יש לי רושם שזהו אותו אדם.
מצד שני – הדבר מעורר מעט בעיות בקשר לספר – שהרי לא נעים יהיה אם הזיהוי יתקבל מדוייק מדי. הכתבה על הפרטים המסופרים בה הוסיפה לי הרבה השראה – מין חווייה בלתי-צפוייה אשר לוּ היתה מתארעת בזמן כתיבת הספר, היה נכתב כולו אל-נכון בצורה אחרת.
שני דברים שלא הבאתי בחשבון בתיאור קארל הגרמני בספר, ואשר בולטים בכתבה – הם ההערצה לתנ"ך והרצון להתגייר. במקום ההערצה לתנ"ך ראיתי אני בקארל מין אינטרפרטאציה חדשה, משיחית כמעט – ל"ברית החדשה", עד לידי רימוז שהוא מזהה עצמו עם ישו. ובמקום הרצון להתגייר – המוות. לעומת זאת קלעתי בכמעט כל שאר הנקודות: רגש האשמה, חוסר הסיפוק, הפרישות, היחס ליהודים ולישראל, בקשת התשובה, הזיכרונות, התחושה הדתית, העבר הנאצי, וכולי, וכן הנדודים. אלא שאני הייתי בטוח שאדם זה חזר לגרמניה וחי שם באלמוניות – לא תיארתי לי כי דווקא כאן בישראל יימצא, ועוד דובר עברית!
אני משער לעצמי כי העובדות הללו תשְארנה רושמן על העיבוד שאני מעבד עתה את הרומאן. הן להעמקת הדמות והן לטשטוש זהותה.
אהוד בן עזר