הניו-יורק טיימס: מדוע טראמפ הכריז לפתע ניצחון על המיליציה החות'ית?
לאחר 30 ימי תקיפות, טראמפ ביקש דו"ח מצב על תימן. הדו"ח קבע כי ארה"ב נכשלה בהשגת עליונות אווירית, שמל"טים הופלו בקצב חסר תקדים, וכי ארה"ב הוציאה מעל מיליארד דולר כבר בחודש הראשון.
ערב הסעודית העבירה לארה"ב רשימה של 12 בכירים חות'ים שיש לחסלם כדי "לשתק" את התנועה התימנית. אף אחד מהם לא חוסל.
מיספר מטוסי F-16 ו-F-35 אחד כמעט הופלו על ידי מערכות ההגנה האווירית של החות'ים, דבר שהיווה איום משמעותי על חיי חיילים אמריקאים והגביר את החשש מעימות עתידי עם איראן.
ארה"ב השתמשה בתחמושת מתקדמת מדויקת, כולל פצצות חודרות בונקרים, אך היתה לכך השפעה מועטה על התשתיות של החות'ים.
שר ההגנה של ארה"ב, פיט הגסט, ניסה לשכנע את ערב הסעודית ואיחוד האמירויות לממן מתקפה קרקעית מחודשת בתימן, אך הן סירבו.
גורמים רשמיים מעומאן אמרו לסטיב ויטקוף שארה"ב תקבל הצעה ליציאה מהמערכה, אך רק אם טראמפ יסכים לשיחות ישירות עם תימן ללא השתתפות ישראל. הנשיא הסכים.
https://rotter.net/forum/scoops1/898840.shtml
מכיוון שארה"ב הפסידה במלחמה מול הח'ותים, טראמפ הכריז על ניצחון והפקיר את ישראל כך שהתיר לח'ותים לתקוף ספינות ישראליות, ולהמשיך את המצור הימי עליה, ולירות טילים לעברה. בייחוד מדאיגה התוצאה על המשך המערכה מול איראן והסכמת טראמפ להגיע להסכם שיאפשר לאיראן להגיע לנשק גרעיני.
דבר ראשון על ישראל להמשיך את המערכה נגד הח'ותים ע"י הרס הנמלים שלה, חסימה מוחלטת של כל נתיבי השייט אליה ע"י מיקוש. רק זה יביא למניעת המצור על ישראל והירי עליה.

לראות את נאפולי ולא למות
ידועה האימרה "לראות את נאפולי ולמות" Vedi Napoli e poi muori)) שלא ידוע מקורה. כלומר, אדם שראה את נאפולי שוב לא יראה מקום יפה יותר, וכי לאחר שראה אותה, הוא יוכל האדם למות בשקט תוך ידיעה שראה את המקום היפה ביותר בעולם.
"לא מפחד מאף אחד": בעל בית קפה בנאפולי הפך למקור נחמה לישראלים.
על רקע ההפגנות הפרו-פלסטיניות והתחזקות השיח האנטי-ישראלי בנאפולי, בולט קול חריג בנוף: צ'ירו, נוצרי בעל בית קפה במרכז העיר, מביע תמיכה פומבית בישראל ובעם היהודי. בעוד תיירים ישראלים חווים גילויי עוינות בעיר, הוא בוחר להפגין סולידריות – בגלוי וללא חשש: "לא כולם הושפעו מהתקשורת ומהשקרים."
בזמן שבעיר נאפולי שבדרום איטליה גוברת הרוח האנטי-ישראלית ומתעצמות ההפגנות הפרו-פלסטיניות, יש מי שבוחר ללכת נגד הזרם. צ'ירו, בעל בית קפה מקומי בלב העיר, הפך לאחרונה לדמות בולטת בקרב הקהילה הישראלית והיהודית באיטליה.
האהדה שצ'ירו, בן 51, מפגין כלפי ישראל אינה מקרית, מדובר בקשר עמוק בן עשרות שנים: "לצערי אינני יהודי, אבי נוצרי ואמי אתאיסטית, אבל אני לגמרי מרגיש כמו יהודי מן המניין," כבר מגיל צעיר נמשך לישראל ולתרבות היהודית, ואף הספיק לבקר כמה פעמים בירושלים ובתל אביב. "אני מאוד אוהב את הישראלים, את החום, האהבה, הכבוד. אני ממש מרגיש חלק מהעם היהודי, גם בתרבות וגם בשפה. עם השנים למדתי לא מעט מילים בעברית," הוא אומר.
בתוך כך, דווקא כאשר כותרות העיתונים באיטליה עסקו לאחרונה בתקרית במסעדת Taverna a Santa Chiara, שם סולקו שני תיירים ישראלים לאחר ויכוח פוליטי עם בעלת המקום, תקרית שהגדירו רבים כאנטישמית, בוחר צ'ירו להפיץ אור של תקווה.
"כבוד גדול בשבילי 'לייצג' את ישראל."
על דלת בית הקפה שלו, Caffe Delle Muse, תלה צ'ירו את הסרט הצהוב להשבת החטופים, לצד כתובת עברית: "אחים כאן." עבור רבים מהישראלים הפוקדים את המקום, הוא לא פחות ממקור נחמה: "הוא פשוט אדם מדהים וחם, כל כך אוהב את העם היהודי," מעיד רוד, ישראלי המתגורר בעיר. לדבריו, ישנם לקוחות ישראלים שצ'ירו אף סירב לגבות מהם תשלום, והודה להם על עצם הקשר והשיח על ישראל, דווקא בתקופה רוויית שנאה זו. עדות למחויבותו ניתן למצוא גם בפרטים הקטנים כדוגמת המזוזה בכניסה לבית הקפה.
כשנשאל אם אינו חושש מתמיכתו הפומבית בישראל, אומר צ'ירו: "אני ממש לא מפחד מאף אחד. הפחד האמיתי היה של ניצולי מסיבת הנובה ושל חיילי צה"ל שנלחמו בקרבות באוקטובר מול המחבלים האכזריים של חמאס. אמשיך לתמוך בישראל, כמו שעשיתי לאורך השנים. זהו כבוד גדול בשבילי 'לייצג' את ישראל כאן ולהיות ממש כמו מגדלור של אמת מול כל הפייק והשנאה."
צ'ירו מעיד כי לצד תגובות אוהדות רבות מתיירים ומתומכים, יש גם לא מעט ביקורת: "יש אנשים שמגיעים ומתווכחים איתי על מה שהם רואים כאמת בנוגע לעזה. לצערי הראייה שלהם מוגבלת. אני מציג להם עובדות, ותמיד מסיים את השיחה באמירה שאם חלילה האיסלאם הקיצוני יצליח בחיסול העם היהודי, הנוצרים יהיו הבאים בתור. אנשים חייבים להבין את זה."
התמיכה הרבה של צ'ירו לא נעלמה מעיניהם של אנשי הקהילה היהודית באיטליה שמכנים אותו "ישראל". הרב המקומי מקיים עימו קשר חם, וצ'ירו אף נמצא כבר כמה שנים ברשימת המתנה לגיור. "אמן שזה יקרה בקרוב," הוא אומר ומוסיף במסר מרגש: "עם ישראל חי. הישראלים צריכים לדעת שלא כולם הושפעו מהתקשורת ומהשקרים שמפיץ חמאס בעולם. השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב."
(אסף וקנין)
https://www.mako.co.il/travel-news/international/Article-78e591c7d73c691026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
הנה יש מקום לתקווה, וגם ישראלים יכולים לבקר בנאפולי בלי למות שם.

חופש הביטוי בבריטניה
בבריטניה נחשף מקרה נוסף שמעורר סערה על פגיעה בחופש הביטוי במדינה. ג'וליאן פולקס, שוטר מתנדב לשעבר בן 71 מקנט, נעצר על ידי שישה שוטרים בביתו בעקבות פוסט שפרסם ברשת X (טוויטר לשעבר), בו הזהיר מפני האיום הגובר של אנטישמיות בבריטניה. הפוסט נכתב במסגרת עימות מקוון עם תומך בצעדות פרו-פלסטיניות, אך לא כלל כל איום פיזי.
במהלך הפשיטה על ביתו, תיעוד ממצלמות הגוף של השוטרים מראה אותם בודקים את ספרייתו, הכוללת ספרים של דאגלאס מאריי, כותב ב"טלגרף", ואת מגזין "הספקטייטור". השוטרים העירו כי מדובר ב"תכנים ברוח הברקזיט." הם אף העלו חשד כלפי רשימת קניות שכתבה אשתו, ספרית במקצועה, שכללה אקונומיקה, נייר כסף וכפפות. במהלך החיפוש, השוטרים חיטטו גם בגזירי עיתון אישיים ששמר על בתו המנוחה פרנצ'סקה, שנהרגה לפני כ-15 שנה בתאונת פגע וברח באיביזה. "אה… זה עצוב," נשמעה אחת השוטרות אומרת בתיעוד.
המשטרה החרימה את המכשירים האלקטרוניים של פולקס והעבירה אותם לניידת משטרה. לאחר מכן, הוא נלקח למעצר, הוחזק בתא במשך שמונה שעות ונחקר בחשד ל"תקשורת זדונית." מתוך חשש שהמשך ההליך יפגע ביכולתו לנסוע לבקר את בתו השנייה המתגוררת באוסטרליה, הוא הסכים לקבל אזהרה רשמית – למרות שלדבריו לא עבר עבירה כלשהי.
המקרה אירע בנובמבר 2023, והשבוע הודתה משטרת קנט כי האזהרה שניתנה לו היתה טעות והוסרה מרישומיו. דובר המשטרה מסר כי "נקבע שהאזהרה שניתנה למר פולקס אינה הולמת בנסיבות ולא היתה צריכה להינתן מלכתחילה."
המקרה מצטרף לשורת מקרים דומים בבריטניה שבהם הופעלו סנקציות משטרתיות נגד ביטויים חוקיים לכאורה. במרץ האחרון נעצרו הוריה של ילדה בת תשע לאחר שהתלוננו על בית ספרה בקבוצת וואטסאפ. חבר הפרלמנט מטעם הלייבור, איאן אוסטין, נחקר לאחר שכינה את חמאס "אסלאמיסטי". הסופרת הפמיניסטית ג'ולי בינדל נחקרה בעקבות דיווח על ציוצים ביקורתיים נגד אידיאולוגיית המגדר, שדווחו כ"פשע שנאה".
פולקס עצמו אמר לאחר האירוע: “חופש הביטוי נמצא תחת מתקפה ברורה. אף אחד כבר לא באמת בטוח. הציבור חייב לראות מה קורה – ולהיות מזועזע."
https://rotter.net/forum/scoops1/898699.shtml
הבריטים צריכים להשלים עם כך שככל שמדינתם נעשית מוסלמית כך גם חופש הביטוי ייהפך ככזה הנהוג במדינות המוסלמיות.

גדעון לואי (לוי) – יש זהות מוחלטת בין עזה לחמאס
השמדת חמאס היא השמדת עזה מטרה נפשעת
גדעון לואי (לוי) "לורד האו האו הישראלי" האקטיביבט הפרו-איסלמי, הנאבק למען הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, מזהה לחלוטין את עזה עם החמאס. כלומר, לדידו אין בה מתנגדי חמאס, או בלתי מעורבים. כולם חמאס. וכך הוא כותב: "כולם בעד השמדת חמאס. מי נגד? איש אינו נגד. השמדת חמאס היא השמדת עם, או לפחות השמדת כל הגברים בעזה. השמדת חמאס היא ג'נוסייד בתחפושת מהוגנת. השמדת חמאס היא מטרה לגיטימית לכאורה, בעיקר אחרי 7 באוקטובר, אבל אי אפשר להשיגה בלי השמדת עזה כולה. לכן השמדת חמאס היא מטרה נפשעת.
"אי אפשר להשמיד את חמאס בלי להשמיד את כל הגברים והנערים של עזה. כל מי שנושם עכשיו בעזה, ובוודאי כל מי שעדיין מתפרנס בעזה, קשור איכשהו לחמאס. עם מפלגת שלטון רודנית בארץ נצורה זה 19 שנה, כל אח בבית חולים, מנהל חשבונות בעירייה, נהג בית ספר, שוטר תנועה, סדרן בשוק ואפילו ילד בגן קשור בקשר כלשהו לחמאס. אותם בוודאי מותר לחסל, בדיוק כמו את לוחמי הארגון. זו המשמעות האמיתית של המונח השמדת חמאס."
(גדעון לואי (לוי), בדפוס: "השמדת חמאס היא השמדת עזה", בדיגיטל: "השמדת חמאס היא מטרה נפשעת", "אל ארצ'", 11.5.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-05-11/ty-article-opinion/.premium/00000196-bb05-d1bb-a5d6-bff5993c0000
גדעון לואי (לוי) עושה שירות דב לעזתים כשהוא מזהה את כולם עם החמאס, ובכך מתיר את דמם. ייאמר ברורות גם כל גרמני היה קשור בזמנו למפלגה הנאצית בעת שלטונה, אבל המערכה היתה לחיסול השלטן הנאצי בלבד. כך גם המלחמה בעזה היא נגד שלטון החמאס והג'יהאד, ככל ששלטון החמאס יובס כך גם יזכו העזתים בשלום.
ודוק: חיסול החמאס הוא אינטרס העולם החופשי כולו כי החמאס מחויב לדבריו גם ברצח כל הנוצרים והקומוניסטים.
https://www.palwatch.org.il/site/modules/videos/pal/videos.aspx?fld_id=139&doc_id=4145
כן, גם את גדעון לואי (לוי).

המטרות הפוליטיות של כארים חאן
לפי חשיפה של Jerusalem Post, דיפלומט מערבי בכיר טען כי התובע הראשי של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC), קארים חאן, קיווה כי הוצאת צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון לשעבר יואב גלנט תגרום למדינות מערביות, כמו גרמניה וקנדה, להתנער מישראל ולהפעיל עליה לחץ בינלאומי. לדבריו, חאן התנהל ממניעים פוליטיים ולא על בסיס ראיות משפטיות בלבד.
הדיפלומט, שביקש לשמור על אנונימיות, סיפר כי חאן אמר לו בעבר: "אם אגיש בקשות לצווי מעצר נגד נתניהו, זה ייתן לגרמניה וקנדה את התירוץ שהן צריכות כדי להתהפך נגד ממשלת ישראל." הדיפלומט הוסיף כי חשב לעצמו: "זו סטייה מתפקידו של תובע, שמחויב לפעול לפי החוק והראיות, לא לפי שיקולים פוליטיים."
לפני מתקפת 7 באוקטובר, חאן לא נחשב לתומך בזכויות הפלסטינים. אז החלה מתקפה ציבורית נגדו מצד ארגוני BDS ופעילים פרו-פלסטינים, שטענו כי הוא מתעלם מפשעי מלחמה של ישראל. חאן אף כונה "מאפשר רצח עם", ודרשו להדיחו.
על אף טענותיו של חאן כי החלטתו לא הושפעה מלחצים פוליטיים, הדיפלומט טוען כי לוח הזמנים שלו אינו תואם את דבריו: אם באמת קיבל את ההחלטה בסוף מרץ 2024, הרי שהמשך השיחות שלו עם גורמים ישראליים ואמריקאים, כולל תיאום ביקור עתידי בעזה, התבצעו תוך הטעייה מכוונת.
ב-1 במאי שוחח חאן עם סנאטורים אמריקאים, והבטיח כי טרם התקבלה החלטה. סנאטור לינדזי גראהם אמר כי "אם חאן כבר החליט אז, כל השיחה איתנו הייתה תרמית." בלינקן, מזכיר המדינה האמריקאי, הזהיר את חאן מפני פגיעה בהסכמות להפסקת אש – אך חאן הכריז על הצווים ב-20 במאי.
נתניהו הגיב בזעם, האשים את חאן באנטישמיות והשווה את המהלך ל"משפט דרייפוס מודרני." גם חמאס דחה את הצווים שהוצאו נגד ראשיו.
למרות הצווים, מדינות מערביות רבות כבר הצהירו כי לא יאכפו אותם – כולל גרמניה, אוסטריה, צרפת, ארה"ב ואיטליה. עו"ד לזכויות אדם ארסן אוסטרובסקי אמר כי חאן "פועל בניגוד מוחלט לחוק, ורודף מנהיגים ישראלים על הגנה חוקית על מדינתם."
https://rotter.net/forum/scoops1/898860.shtml
לזה כמובן נוספה ההאשמה כי הוא פעל כדי להסית את תשומת הלב מההטרדות המיניות שביצע. יש לזכור כי החמאס בו תומך כארים חאן מחויב להשמיד בנוסף ליהודים גם את כל בני עדתו האחמדים "הכופרים באיסלם" שקיומם אינו לגלי בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים אלא רק בישראל. המעניין הוא שרבים בישראל תומכים בו ובהמלצתו להעמיד לדין את נתניהו.

ד"ר מיכל פלדון אשת מוסר או חלאה מוסרית?
אני מתעוררת והולכת לישון עם תצלומי הזוועה מעזה.
הייתי מוכרחה לברוח מפה
"לפני כחודש," כותבת ד"ר מיכל פלדון, "ברחנו לחו"ל, אני, בן זוגי ושני ילדיי. הוצאתי את הילדים מבית הספר, קניתי כרטיס לכיוון אחד, ארזנו ארבעה טרולי, בלי מזוודה, וברחנו.
"ככל שהתארכה המלחמה הזאת, היה ברור כשמש שלא אוכל להמשיך את חיי בישראל. שגרת המלחמה על כל זוועותיה כירסמה בכל נימי נפשי. אני מתעוררת בבוקר והולכת לישון עם תמונות של ילדים רעבים, גוססים או מתים. אני לא מצליחה לחבק את ילדיי בלי לחשוב על היתומים שמעבר לגבול. בבית החולים, בדיונים מקיפים על ילדים עם מחלות מורכבות, אני מחשבת כמה משאבים מושקעים בילד אחד, בשעה ש-30 אחרים בדיוק נרצחו לידינו. אלה לא סתם מחשבות טורדניות שלא מרפות, אלא טראומה מתמשכת שאיימה לאכּל אותי ואת משפחתי.
"ההחלטה לברוח אינה החלטה כלכלית נבונה או החלטה תעסוקתית מושכלת, אבל לתפישתי, פשוט לא נותרה אפשרות אחרת. וכך מצאנו את עצמנו בקוסטה ריקה. יושבים במרפסת של בית שאינו שלנו, באמצע ג'ונגל ענק. אין בולדוזר של התמ"א בבנין ליד; אין פקק באיילון, לא מקללים אותי בעבודה או בסופר, וכשיש צליל שאגה רם שמפלח את הדממה, הוא של קוף ולא של אזעקה. את הרעש העירוני הבלתי נסבל במדינה רווית-הדם החליפה פכפוך מי הנהר, קריאת הקרפדה וציוץ אלפי ציפורים. צריך זמן כדי לשמוע אותה באמת ולעמוד על ההבדל בין כל מה שהכרנו לבין עולם בלי הרס אנושי.
"החלטתי את הברור מאליו — להישאר אנושית. ולחיות. בני אדם אחרים שואפים להרוויח יותר כסף, לרזות קצת ולאכול יותר בריא, לשפר קשר זוגי או ללמוד תחביב. אני רק שואפת להפסיק להיות חלק מרצח של עם אחר; להפסיק לראות מוות לנגד עיני ולבחור בחיים."
(מיכל פלדון, "אני מתעוררת והולכת לישון עם תצלומי הזוועה מעזה. הייתי מוכרחה לברוח מפה", "אל-ארצ'", 11.5.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-05-11/ty-article-opinion/.premium/00000196-bb0f-dbb0-af9f-bb9f035a0000
ד"ר מיכל פלדון "החליטה (בניגוד אלינו) להיות אנושית."
בזמן הקשה ביותר בו נמצאים ילדי ישראל חלקם פצועים, נכים, יתומים, ד"ר מיכל פלדון נטשה את הילדים מטופליה. היא הרי אשת מוסר אנושית.
בזמן הקשה ביותר של החברה הישראלית שעליה לממן את החללים ומשפחותיהם, את הפצועים והנכים, ולשקם את הפצועים, ואת הריסות הבתים, דר" מיכל פלדון נטשה ולא תשתתף יותר בעול הכלכלי של המימון היא הרי אשת מוסר אנושית.
בזמן הקשה ביותר ד"ר פלדון נטשה מאחור את הוריה משפחתה ועמה, היא הרי אשת מוסר אנושית.
בזמן חייה ליד "פכפוך מי הנהר, קריאת הקרפדה וציוץ אלפי ציפורים," ד"ר פלדון לא תתרום גם שום דבר לילדי עזה. היא הרי אשת מוסר אנושית.
ניתן להבין כמובן אישה שבורחת מארצה במלחמה ובוחרת לחיות ליד פכפוך מים בשלווה, ונוטשת תוך כך את הוריה, משפחתה, עמה, והילדים בהם טיפלה, אבל בכך היא אינה יכולה להציג עצמה כמוסרית-אנושית היא ההיפך מכך.
ד"ר מיכל פלדון היא חלאה, ההיפך הגמור מאישה מוסרית. רק על נטישת מטופליה, יש לשלול ממנה את רישיון הרופא.
תארו לעצמכם שע"פ האימפרטיב הקטגורי של "עשה מעשך כחוק כללי" היו כל רופאי הילדים בישראל היו עושים כמוה.

הפרוטסטנט מיכאל רודה לומד היסטוריה ומאחד את העם
או סכנת לימוד היסטוריה דרך צ'טבוט
הפרוטסטנט מיכאל רודה הלך ללמוד היסטוריה מג'מיני הצ'טבוט של גוגל ("חדשות בן עזר", 2054). ומה הוא למד ממנו? הוא למד שבן גוריון (בלי חירות ומק"י) ובגין (הפוטש של אלטלנה, והסתערות פורעים על הכנסת, הקיבוצניקים עם בריכות השחייה) "ייחסו לאחדות העם 'חשיבות עליונה'."
ומה היא המסקנה שהסיק מתלמודו? הוא הסיק שיש לפעול לאחדות העם. "לכן," כותב רודה, הפגנתי בירושלים (אגב, מישהו צעק עליי -- "אַלטע קאַקער") והערב אפגין בחורב בחיפה."
הבנתם מיכאל רודה נאבק למען ה"חשיבות העליונה" של אחדות העם בהפגנות נגד חצי מהעם... אם זה לא היה מצחיק, זה היה עצוב.
הלכתי ושאלתי את ג'מיני מי זה מיקי רודה? הוא ענה לי: "ד"ר מיקי רודה הוא סגן נשיא יבמ, מיקי רודה הוא כדורסלן אמריקאי, מיקי רודה-פרידלנדר הוא ממייסדי מושב בית הלל, והיום חי במושב בן עמי." אז מי הוא מיקי רודה?
מסקנה: מוטב לא ללמוד היסטוריה מג'מיני.

"טבח נתניהו"
הערה להערה: אהוד: "סביר להניח שתוגש תביעה נגד נתניהו על חלקו באי-מניעת טבח 7 באוקטובר". ("חדשות בן עזר", 2054).
התביעה כפי שהיא מנוסחת כיום ע"י הפרוטסטנטים היא נגד נתניהו הרוצח האחראי ל"טבח נתניהו".

מלגיטימציה לרצח
לאחר שקיבל לגיטימציה והתקבל בכבוד בארמון האליזה ע"י עימם-אללה מקרון, ויתקבל בקרוב ע"י הנשיא טראמפ, אחמד חסין אלשרע המוכר בכינוי אבו מוחמד אל-ג'וּלַאנִי נחשב למנהיג לגיטימי שמשחרים לפתחו.
כל זאת למרות שכנופיות ג'ולאני באלחמה מוציאות אזהרה לגברים עלווים: צאו מהעיר תוך 24 שעות, או שנשחט אתכם. המחבלים מציגים זאת כמלחמה נגד "אנשי המשטר הישן", אך הם מתכוונים לעלווים.
ישות רצחנית, ויש פחד אדיר בכל רחבי "סוריה" מהמצב ההולך ומחמיר.
(גיא בכור)
https://t.me/MyGPLANET/28893
בקרוב נגדנו. נותר רק לתמוה כמה קל לעבור מאל קעידה לדעא"ש, ומשם למנהיג לגיטימי.

"חצוף, מרושל ומוג לב":
הותר לפרסום תיק המעקב של ההגנה אחר מנחם בגין
התיק בארכיון המדינה מספק הצצה לאופן שבו נתפס מפקד האצ"ל, לימים ראש הממשלה, ולחשש ממרד מזוין שלו נגד המדינה הצעירה. לצד תיאורים לא מחמיאים על מראהו ולבושו של בגין, הוא כולל מסמכים שעוסקים בפרשת אלטלנה ומתאר את הימים שבהם פעל במחתרת.
את המסמך, שגילו 80 שנה, חשף ארכיון המדינה בתוך תיק של מאות עמודים שמתעד את המעקב של ההגנה אחר מפקד האצ"ל, שלימים היה ראש ממשלת ישראל. כעת הציבור יכול לעיין בו בזכות עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה", שעוסקת בהנגשת מידע בעל ערך ציבורי.
בחזרה ל-1945. בגין פעל אז במחתרת מחשש שייעצר בידי הבריטים, שנגדם פעלו לוחמי אצ"ל בפיקודו. לצד הבריטים, גם ההגנה ניהלה מעקב אחריו בשל פעילותו המזוינת המחתרתית.
התיאור שסיפק שירות הידיעות של ההגנה לא החמיא במיוחד למנחם בגין. "מהלך כפוף, כתפיו משוכות לפנים, ידיו ארוכות מאוד והמסתכל בו מתרשם שהוא אינו יודע מה לעשות בהן," נכתב עליו בדו"ח מ־1945. "מצטיין בעיקר בהליכה בלתי קצובה. סוחב את רגליו (הליכה 'יהודית') ונתקל בעצמו לעתים קרובות. נועל נעלים גדולות מאוד וגם בנין כף רגלו אינו נורמלי," נאמר עוד. וגם: "כל כמה דקות משמיע האיש קול שיעול דק, הנשמע כצעקה קלה, בייחוד בזמן ההליכה. תהיה תלבושתו אשר תהיה, לא ייתכן שבגדיו יהיו מסודרים ושערותיו סרוקות. הוא מרושל מאוד בשטח זה."
הדו"ח מ־1945 כלל "מחמאות" נוספות, למשל כי "פניו ארוכים מאוד וסנטרו ארוך במיוחד ומחודד. דרך המשקפיים נראות עיניו כעיני עגל ומבטו עושה רושם כהה וטיפשי. אפו ארוך ונגמר כמו סנטרו, בצורה חדה. צורתו צורת אף נשר." ועוד נכתב: "כשהוא מחייך, בין שתי השיניים האמצעיות העליונות מתגלה רווח ניכר, המלא רוק."
הדו"ח לא הסתפק בתיאור חיצוני של היעד. "ואשר לאופיו. בדרך כלל הוא פחדן ומוג לב. אך יחד עם זה הוא בעל חוצפה לא רגילה," נכתב עליו. ובמה היו דברים אמורים? "היה מסוגל להפריע לכל נואם בעל שם ולא היה נרגע עד שהוציאוהו מהאולם. הוא עלול לעשות רושם של איש אמיץ, כשהוא מרגיש שמאחוריו עומד איזה כוח, אך ברגע שהתמיכה נשמטת ממנו, הוא מתנהג כעכבר."
החשש מפעילותו הפוליטית והצבאית של בגין מתועד במסמכים רבים של ההגנה משנות ה-40, החל מראשית העשור, בזמן המנדט הבריטי, ועד כמה חודשים לאחר הכרזת העצמאות והקמת המדינה. כדי להבינם יש להכיר את ההסכם שנחתם בין האצ"ל ובין משרד הביטחון של ישראל הצעירה ב־1 ביוני 1948. נכתב בו כי חברי האצ"ל יתגייסו לצה"ל, וכי הנשק, הציוד ומתקני הייצור שבידיהם יימסרו לידי הצבא. כמו כן נאסר על האצ"ל להצטייד בנשק חדש. מהמסמכים בתיק מתברר כי בהגנה קיבלו דיווחים שהאצ"ל מפר בשיטתיות את ההסכם, הפרה ששיאה בפרשת אלטלנה.
בראשית יוני 1948, זמן קצר לפני הטבעת אוניית האצ"ל מול חופי תל אביב, פרסמה ההגנה דו"ח על עתיד האצ"ל, שבו נכתב כי המחתרת לא תשתתף עוד בלחימה – אך מפלגת החרות, שבראשה עמד בגין, "תתקשר עם חוגי הימין הקיצוני ביישוב, ותציע עזרתה נגד השמאל." ועוד נכתב כי "ליד המפלגה תוקם מיליציה מזוינת."
בהגנה קיבלו דיווחים כי האצ"ל מפר את ההסכם עם המדינה, הפרה ששיאה בפרשת אלטלנה
על פי דיווח אחר שמופיע בתיק, ב-15 ביוני אורגן בבאר יעקב מסדר בהשתתפות 400 לוחמי אצ"ל, שהיו מצוידים ברובים, בתת-מקלע סטן ובכלי רכב משוריינים. "המפקד מסר את המסדר לביגין, שהופיע לבוש חליפה אפורה עם פסים לבנים, חולצה לבנה עם עניבה, הרכיב משקפי שמש," נכתב. על פי דיווח נוסף של ההגנה מאותם ימים, בגין הורה לצייד את לוחמי האצ"ל בירושלים בכלי נשק חדשים. "על ידי ביגין ניתנו הוראות לטיפול קדחתני לרכישת נשק בחיפה לשם העברתו לירושלים... בימים האחרונים הועברו כמויות נשק לירושלים," לשון הדיווח.
על פי דיווח אחר שנכלל בתיק, באספה שכונסה לכאורה לפני בואה של אלטלנה, אמר בגין דברים חמורים על תוכניות המחתרת. "באסיפה דובר על בוא אוניית הנשק לארץ. כמו כן ציין ביגין, שבאונייה זו עומדים להגיע ארצה חברי הממשלה שהאצ"ל עומד להקים… ביגין ציין בדבריו, שעם תפיסת השלטון ינקוט האצ"ל בפעולות נגד השמאל והאדומים," לשון הדיווח. בואה של אלטלנה הסתיים בטרגדיה: 16 לוחמי אצ"ל ושלושה חיילי צה"ל נהרגו בחילופי האש בין הצדדים, בשעה שהצבא ניסה למנוע מהאצ"ל לפרוק את הנשק מהאונייה, ודרש להעבירו לידיו.
לצד הדו"חות הרבים העוסקים בפרשת אלטלנה, באחד הדיווחים נאמר כי בגין הודה שארגונו תכנן לכבוש בכוח אזורים בארץ. הדו"ח כולל סיכום של פגישה שנערכה ב-30 ביוני, בהשתתפות בגין ומפקדי המחוזות של האצ"ל. "ביגין עבר ברפרוף על הכישלון של פרשת האונייה," נכתב בו. "ביגין אמר, שלו 5,000 חיילי האצ"ל היו מצוידים כהלכה, היה האצ"ל תופס כברת ארץ ומגן עליה בפני כל מתקיף – יהיה זה יהודי או ערבי – אולם לאחר שנשקו דל, יש הכרח ללכת לוויתורים," נכתב.
בתיק כלול גם דו"ח מישיבת מטה האצ"ל בתל אביב, שכונסה אף היא אחרי פרשת אלטלנה. בגין דיווח לאנשיו על העברת נשק לצבא אך גם הודיע כי חלק מהנשק הועבר לאנשי האצ"ל בירושלים. על פי החלטת האו"ם, ירושלים לא נחשבה אז חלק מישראל, ולכן הוסיף האצ"ל לפעול בה כיחידה נפרדת. "ביגין הודיע לממשלה על מסירת כמות נשק לצבא… ביגין מסר, שכמויות גדולות של נשק, שיספיק לציוד מלא של גדוד וחצי, הגיעו כבר לירושלים," נאמר שם.
אנשי ההגנה עקבו גם אחר התבטאויות קיצוניות של בכירים בסביבתו של בגין. אחד מהם תיעד מפגש שהיה במסעדה בפתח תקווה, בהשתתפות מפקדי המחתרת. על פי הדיווח שנכלל בתיק, אחד מחברי המחתרת "התמרמר על ביגין על שהוא מאמין יותר מדי למוסדות המדינה," ואז "הציע להסית למלחמת אחים ולצאת בנשק במקרה של כישלון בבחירות הקרובות." במסמך אחר נכתב כי חיים לנדאו, ממפקדי האצ"ל ולימים ח"כ ושר מטעם הליכוד, אמר במפגש של הארגון: "אנו נצטרך להגיע לשלטון בכל מחיר ואם גם בעזרת לחיצה על הכפתור."
אנשי ההגנה קיבלו דיווחים על כנסים ואירועים שבהם השתתף בגין. באוגוסט 1948, לדוגמה, הוא נשא דברים לפני מפקדי אצ"ל בירושלים. "עלינו להקים בירושלים את גדוד הצבא הטוב ביותר בעולם. עליהם להמשיך באמוניכם יומם ולילה כדי להגיע לרמה המתאימה. ואין ספק שנגיע אליה. בעתיד יהיו מוטלים עלינו תפקידים גדולים ועלינו יהיה לבצעם בהצלחה," אמר להם, על פי הדיווח. ועוד הוסיף בנאומו: "אין לשים לב לליקויים הקטנים בתנאי המחייה. אני עצמי חייתי בתנאים גרועים משלכם, ולא מתי. ביקרתי היום במטבח הגדוד ורק לפי הריח הרגשתי שהאוכל הוא טוב. אי אפשר למות ממנו... ברצון הייתי מסיר מעליי את הדג מלוח (עניבה) ומצטרף לשורותיכם, אולם האחראים עליי מונעים זאת ממני. גם עליי מוטל תפקיד מסוים שיש לעשותו גם מתוך קשיים."
הדו"ח שמופיע בתיק מסתיים באנקדוטה: "מנחם ביגין עשה עצמו לצחוק כאשר הרגיש שמישהו צילם אותו, קפץ מהבמה וצעק: 'צלמני בין החיילים.'" יחס שלילי לאצ"ל נשקף גם מבעד לדו"ח אחר, שבו נכתב כי "במחנה הימין" יש "מעין אכזבה" מאחד מנאומיו של בגין, שנאמר כי הוא "נעדר קו פוליטי ברור מחוץ להשתפכות נפש ואיומים." על נאום אחר שלו נאמר שהיה "הרצאה שמרביתה סיסמאות ופראזות." ועוד נכתב: "מחיאות הכפיים לא היו כל כך סוערות… היו רגעים שעייפות אילצה חלק מהאנשים לעזוב את המקום."
דו"חות רבים אחרים בתיק מפרטים את המעקב אחר בגין בימים שבהם פעל במחתרת תוך אימוץ זהויות בדויות. ב-1946 נכתב דו"ח שכותרתו "מקום חשוד בתל אביב." את הדיווח מסר להגנה "איש שלנו שהזדמן לתל אביב," על סמך שיחה ש"קלט." על פי הדיווח, "בסביבות מצודת זאב וגן מאיר יש בקומה שנייה של בית מקום לימוד תורה. לומדים שם זקנים, אחד מהם בעל זקן אפור. אחד המשוחחים ציין, כי כל אימת שמישהו קרב למקום הרי מתחילים ללמוד שם בקול רם. בעל הזקן האפור, נאמר, הינו מנחם בייגין וזהו מקום מפגשו."
במסמך אחר שנכלל בתיק נכתב: "גברת דיסנצ'יק (כנראה שולמית, אשתו של אריה דיסנצ'יק, פעיל בית"ר ולימים עורך "מעריב", ע"א) מספרת, שבזמן האחרון מבקר מנחם בייגין לעיתים קרובות בדירתה. כן מתקיימות שם פגישות. הבית ידוע לנו היטב. מזמן חששנו שבייגין מבקר שם לעתים תכופות. הכתובת ידועה לכם." בדיווחים אחרים בתיק נמסרו פרטים על מכונית שבה השתמש בגין, תוך ציון הדגם, המיספר ושמו של הנהג.
הדו"ח מציין גם את היותו עולה חדש, שהגיע לארץ מפולין שלוש שנים קודם לכן. "מרבה להשתמש בביטויים שאינם מקובלים בארץ. אומר למשל אנוכי במקום אני, עימדי במקום איתי. מבטאו פולני. מבטא ח' במקום ה'," מתואר שם. לצד זאת צוין כי הוא "מוסיקלי" ו"מחבב שירים ביתריים, טנגו, שירים סובייטיים או של הצבא הפולני." נקודה לזכותו היתה כי "אשתו מסורה לו מאוד והוא אוהב את ילדו אהבת טירוף." בתיק נמצא גם מסמך מוקדם יותר, מ-1942, שם נכתב בסעיף "סימנים מיוחדים": "שיניים מקולקלות, אף ארוך מגובנן," וצויין כי המשטרה "מחפשת אותו" ואף תעניק פרס למוסר מידע על מקום הימצאו. בעמוד השני של המסמך נכתב כי בגין "הצהיר כי ברצונו להיות דיקטטור."
(עופר אדרת, "'חצוף, מרושל ומוג לב': הותר לפרסום תיק המעקב של ההגנה אחר מנחם בגין", "אל-ארצ'", 13.5.25).
https://www.haaretz.co.il/news/magazine/2025-05-13/ty-article-magazine/.premium/00000196-be36-d9bf-a1b6-ffb661e20000
המסמך משקף כמובן את תיאורו של מייצ'סלב בגון-מנחם בגין (כתבו אז בייגין) ע"י יריביו הפוליטיים, מעניין יהיה לקרוא מה חשבו עליו באותה עת תומכיו. (שלא ידעו אז שכנציב בית"ר בפולניה הוא לקח את כל הקופה וברח מוורשה הנצורה בהפקירו את אנשיו למוות), כיצד הם תיארו אותו? מה שבכל זאת מעניין הוא שבין אם התיאור שרצה להיות דיקטטור נכון או לא, מייצ'סלב בגון-מנחם בגין, שאף לשמר את כוחו הצבאי בידיו בנימוק שממשלת ישראל אינה ריבונית לגלית בירושלים, ועל רקע זה נעשה גם ניסיון הפוטש של אלטלנה.
נעמן כהן