ניצה פרוכטמן-בן דב, המתנאה בעצמה כ"כלת פרס ישראל לחקר הספרות", כותבת: "מה פתאום ניתן למבצע שעדיין לא התממש (ואקווה שלעולם לא יתממש) השם "מרכבות גדעון"? גדעון אמנם היה שופט ומצביא שהושיע את עמו מיד מדיין, אבל לא באמצעות מרכבות. ככלל, לרכב ברזל אין במקרא יוקרה. אין דמיון בין הלוחמה בעזה לקרבות של גדעון המקראי, והשם מופרך ומעיד בעיקר על בורות."
(ניצה בן דב, "מרכבות גדעון? בכלל לא היו לו מרכבות", "אל ארצ'", 14.5.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-05-14/ty-article-opinion/.premium/00000196-ce92-d0b3-afde-cfb6ff0c0000
דווקא השילוב של מלחמת הגבורה של גדעון ו"מרכבות" נראה מתאים, ויש בו הד לסיפור התנכ"י. כך תוארה בתנ"ך התקפת הפלישתים על ישראל בקרב שהביא לסופו של שאול המלך:
ה וּפְלִשְׁתִּים נֶאֶסְפוּ לְהִלָּחֵם עִם-יִשְׂרָאֵל, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, וְעָם, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב; וַיַּעֲלוּ וַיַּחֲנוּ בְמִכְמָשׂ, קִדְמַת בֵּית אָוֶן. ו וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל רָאוּ כִּי צַר-לוֹ, כִּי נִגַּשׂ הָעָם; וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם, בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים, וּבַצְּרִחִים, וּבַבֹּרוֹת. (שמואל א' י"ג ה')
מכוניות הטויוטות של העזתים (שאימצו את שם הפלישתים) הביאו ב-7 באוקטובר לפחד דומה. והנה צבא ישראל, כצבא גדעון בשעתו, נלחם להשמדת האיום ממרכבות הפלישתים.

[אהוד: מדבריה של גברת ניצה על המלחמה אתה מבין מדוע היא קיבלה את פרס ישראל].

מיהם שופטי ישראל? (1)
ב-8 במאי 2025, שוחח נשיא בית המשפט העליון, יצחק גולדפריינד-עמית עם תלמידי תיכון. במענה לשאלה של תלמיד ששאל אותו מי קבע שההחלטות של גולדפריינד-עמית אינן פוליטיות, הוא השיב שהוא כמו "שופט במשחק כדורגל." כלומר, שהוא ניטרלי שפוסק רק על פי כללי המשחק ולא מכניס ערכים או פוליטיקה לפסיקה שלו.
האמנם כך הוא פועל?
זוהי, אומר פרופסור משה כהן אליה, תשובה מביכה, שמעידה על הבנה לקויה שלו בתיאוריה החוקתית.
לפני כעשרים שנה, בפסק הדין בעניין גיוס בחורי הישיבות, ניסה השופט גרוניס לאתגר את 'התפיסה המהותית' של אהרן בריק-ברק, והציע להחיל גישה פרוצדורלית לביקורת שיפוטית, לפיה התפקיד של שופט הוא כמו שופט במשחק ספורטיבי (referee, umpire):
כלומר, השופט אינו חלק מהמשחק הערכי, הוא רק דואג שהמאבק על הערכים יתקיים בהליך הוגן. גרוניס הסתמך על התיאוריה ההליכית של המשפטן החוקתי החשוב John Hart Ely בספרו המצוטט מאוד Democracy and Distrust, שראה אור בהוצאת הארווארד (Harvard University Press), ב-1980 (ראו תמונת כריכה למטה).
באותו פסק דין, תקף בריק-ברק בחמת זעם את גרוניס ואת הגישה של המשפטן אילי, וקבע, שתפקידו של השופט הוא להגשים "ערכים" ולא רק לשמור על כללי המשחק כפי שעושה שופט במשחק כדורגל.
והנה עכשיו, נשיא בית המשפט העליון (במינוי עצמי) יצחק גולדפריינד-עמית, מגלה בורות מדהימה או לחלופין, מרדד במתכוון את האוריינות הפוליטית של התלמידים, מטעה אותם בכוונת מכוון, ומציג את עצמו כמי שפועל לפי הגישה שגרוניס הציע – הגישה הפרוצדורלית של Ely – גישה שבג"ץ דחה, גישה שברק תקף בחריפות, וגישה שעמית ממש לא פועל לפיה אלא משמש כממשיך דרכה של הגישה המהותית של ברק (על ספידים...).
"אני," כותב פרופסור משה כהן אליה "מצדד בגישה הפרוצדורלית של Ely, וכתבתי על כך מאמר עוד בשנת 2007. עצוב, שזו רמת השיח שמנהל נשיא בית המשפט העליון עם נערים על סף גיוס. פשוט מביך."
https://www.xn--7dbl2a.com/2025/05/09/משה-כהן-אליה-שופט-במשחק-כדורגל/
המחוקק הוא שאמור לקבוע חוקים ע"פ הערכים של המחוקק, והשופט צריך לקבוע רק אם נעשתה עבירה על החוק.
מה הקשר בין חוק לצדק? מכיוון שהצדק הוא ערך וכל הערבים הם סובייקטיביים ויחסיים, כלומר אין דבר כזה צדק המשותף לכולם, (ודוק: יש הבדל בין אמת לשקר שהם אובייקטיבים ונינים לבדיקה אמפירית, לטוב ורע, או צדק ועוול שהם תמיד סובייקטיביים ויחסיים, המחוקק קובע את הצדק ע"פ דעתו הסובייקטיבית, ואילו על השופט לשפוט בניטרליות אם יש עבירה על החוק, אבל לא לקבוע ערכים).

מיהם שופטי ישראל? (2)
שופט פוגעני? אנו, "משפחת השופטים", מחזקים ומעודדים אותו
בדצמבר 2021 דלף סרטון שנשמעה בו שופטת מלואיזיאנה מתבטאת בגזענות ביחס לעבריין שפרץ לביתה. מיד הוחלט לעבור על פסיקותיה כדי לבדוק אם הן מכילות הטייה נגד שחורים. השופטת התפטרה, התנצלה ואמרה "אני לוקחת אחריות מלאה על המילים הפוגעניות שהשתמשתי בהן."
וכששופט בישראל מתבטא בפוגעניות והכללה כלפי מגזר שלם?
סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, יורם ברוזה, התבטא נגד הציבור הדתי: "הדתיים אשמים בהכול," "הדתיים-לאומיים יותר גרועים מחמאס."
מהחשיפה של אבישי גרינצייג ב-I24 NEWS עולה, שאין בדיקה מערכתית, על התנצלות אין מה לדבר, ועל התפטרות אפשר רק לחלום. יש התייצבות נחושה של קולגות, ובפועל של מערכת המשפט כולה, לימין השופט הפוגעני.
הבעייה היא, שלמערכת אין כוונה לבדוק משהו. נשיא בתי משפט השלום בדרום כתב, שהפרסום הוא "הזדמנות להודות ליורם על העבודה המסורה שהוא עושה." שופט אחר המליץ: "יורם היקר, נא לדפדף הלאה, חזק ואמץ." את פסגת העליבות כבש השופט אלון אופיר שהבהיר: "כבוד השופט אינו חייב לדעת על מה הוא מדבר כדי לדבר." "אף שאני לא מכיר את פרטי האירוע לעומק," כתב לברוזה, "ומבלי שהפרטים מעניינים אותי – כחלק מהמשפחה שלנו, משפחת השופטים, אני מחזק אותך ומעודד אותך."
מעבר לכך שיש לקוות שבעת חריצת דין אופיר כן מתעניין בפרטים, תגובתו מזקקת את כל מה שרקוב בתפישה העצמית של שופטים בישראל: מורמות מעם, היעדר כישורי רפלקציה וקבלת ביקורת, וציפוף שורות. זה אותו הלוך רוח שניצב מאחורי סירוב שופטים לפסול את עצמם מתיקים המעמידים אותם בניגוד עניינים. היה אפשר לחשוב, שהחברים של ברוזה מגבים אותו כי הפרסום היה שקרי, אלא שתגובת הנהלת בתי המשפט בשמו לא הכחישה אפילו את כל הציטוטים שיוחסו לו, וגם לא טרחה להבהיר מה כן נאמר.
בהנחה שגם חובשי כיפה זכאים למשפט צדק באולם של השופט ברוזה, מוכרחה להיפתח בדיקה שתכריע אם לאנשים דתיים יש סיבה לחשוש מהופעה בפניו.
השופט אופיר השתמש בביטוי המקובל במערכת המשפט במשך שנים: "משפחת השופטים" (ביטוי שהוא אוצר ליריב לוין ופוליטיקאים המבקשים לשכנע שהמערכת היא חונטה סגורה שחובה למוטט). ההתנהלות במקרה של ברוזה אכן מזכירה משפחה: גיבוי בכל מחיר, גם כשאחד הקרובים עושה מעשים נוראים. זה בדיוק ההפך מכפי שמצפים שתנהג מערכת ציבורית, ובמיוחד שופטים.
(איתי רום, "שופט פוגעני? אנו, 'משפחת השופטים', מחזקים ומעודדים", "אל-ארצ'", 15.5.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-05-15/ty-article-opinion/.premium/00000196-ce77-d0b3-afde-cf77858b0000
ייאמר ברורות, שופט המתבטא כך יש לפטרו לאלתר, וכן את כל התומכים בו. מערכת המשפט חייבת להיות נקייה מגזענות ומהטייה קדומה.
לכן טוב עשה נשיא בית המשפט העליון יצחק גולדפריינד-עמית שהוציא את המכתב הבא:
"בימים האחרונים פורסמו בכלי התקשורת אמירות חמורות המיוחסות לסגן נשיא בתי משפט השלום במחוז דרום, שנאמרו לכאורה בפני שופטים ואנשי מנהלה, בהזדמנויות שונות.
"לאמירות המיוחסות, ככל שנאמרו, אין מקום בשיח בלשון המעטה, ואף אני שותף לתחושות שנלוו לפרסומים. מרגע שהוגשו תלונות לנציב תלונות הציבור על שופטים, אין לנו אלא להמתין להחלטתו. אני מבקש שתעבירו לשופטים ולעובדים שלכם את דבריי.
השופט יצחק גולדפריינד-עמית. נשיא בית המשפט העליון"
https://rotter.net/forum/scoops1/899136.shtml
עכשיו רק נשאר לחכות ולראות האם זה לא רק דיבורים של גולדפריינד-עמית, והאם השופטים יפסיקו לראות עצמה גילדה סגורה המשרתת את עצמה בלבד.

חנין מג'אדלה כתבת "הארץ"
על ה"עיתונאי" שסיקר את הטבח וחוסל: "העולם הפסיד אותך"
ה"עיתונאי" חסן אצליח, שסיקר את טבח 7 באוקטובר והצטלם ליד הטנק הבוער סמוך לגדר המערכת, חוסל בתקיפה בבית החולים נאצר שבח'אן יונס.
עיתונאית "הארץ", הערבייה-מוסלמית חנין מג'אדלה, הביעה צער על מותו.
בסטורי שפירסמה בחשבון האינסטגרם שלה, היא כתבה: "העולם הפסיד אותך, חסן."
בסטורי אחר, מג'אדלה שיתפה פוסט מהפייסבוק שבו אחד הגולשים קבל על כך שבערוצי התקשורת כתבו כי אצליח הוא "עיתונאי" עם מירכאות, ועל זה הוסיפה: "אבל הוא הצטלם עם סינוואר ב-2014 אז מותר לחסל אותו!!! אז מותר גם לחסל מי שהצטלם עם הרמטכ"ל? או עם ביבי? למה לא לחסל את דני קושמרו האפס?"
בעיתון "הארץ" סירבו להגיב.
https://www.mako.co.il/culture-articles/Article-48a78a5903ec691026.htm

חנין מג'אדלה: החטא הקדמון של היהודים
הקמת מדינת היהודים
עם כל הביקורת שיש על שוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, דבר אחד יש לומר לזכותם. הם מעסיקים כתבת ערבייה-מוסלמית גזענית החוזרת במאמריה בעיתון שוב ושוב על העובדה שכשהיא מדברת על "הכיבוש" (היהודי), היא מדגישה שאין מדובר ב"כיבוש" (יהודי) של יו"ש בלבד, אלא של כל המדינה, ולכן לדידה יש לחסלה. דבריה תמיד מעמידים בגיחוך את הדעות הפוליטיות של העיתון.
וכך היא כותבת: "עפרי בוים-אילני כתב במוסף 'הארץ': 'הלוואי שהשאלה על חורבן עזה היתה רק סוגיה היסטורית כואבת. יש אנשים ששואלים את עצמם 'איך נתמודד עם האשמה?' עמים רבים עשו את זה. אבל עם הפצצות בלתי פוסקות אי אפשר לחיות, פשוט אי אפשר. אי אפשר לחיות גם בלי מזון ובלי מים.'"
במבט ראשון הדברים נראים כמו קריאה מוסרית לעצור את ההרג. אבל אחרי שמקלפים את השכבה הראשונה מתגלה אותה השקפת עולם ישנה ושחוקה של השמאל הציוני: אפשר לחיות עם מה שאנחנו עושים לפלסטינים ואפשר לחיות עם האשמה. שאלת השאלות היא לא אם זה מוסרי, אלא אם זה נסבל.
כשהאשמה נסבלת, כשאפשר להסביר לעצמנו את הפשעים באופן "משכנע יותר או פחות" – למה שזה לא יקרה שוב ושוב ושוב? זה בדיוק ההיגיון שאיפשר לשמאל הציוני לבצע את הנכבה ב-1948 ולחיות אתה ועל חורבותיה בשלום ושגשוג.
לא הימין ישב את חורבות ספוריה, כתב את צווי ההפקעה בגליל או תיכנן את המצור על לוד ורמלה. אלה היו בני התרבות, ההומניסטים, שוחרי השוויון, שגם לא הכחישו את מה שעשו, אלא רק קראו לזה בשם אחר, כתבו עליו מאמרים וידעו להסביר אותו מצוין.
כאשר בוים-אילני כותב ש"עמים רבים עשו את זה," הוא ממשיך את אותה פרקטיקה עצמה: לנסח את הפשע כעובדה מצערת, בלתי נמנעת, שאפשר להסביר אותה, לרכך, לפרש. אין בכך הכרה, אלא קהות. אבל זה לא יקרה בג'נוסייד הזה. הנכבה לא היתה מתועדת, הג'נוסייד הזה כן. ממנו אין דרך חזרה. ואולי אילני בעצם אומר את זה כי הוא מנסה להרגיע את הפחד המשתק.
מה שקורה ברצועת עזה הוא פשע נגד האנושות, שאותו לא יהיה אפשר להסביר. לכן גם אי אפשר לקרוא באופן מוסרי לעצירתו ובמקביל לטעון שאפשר להסביר אותו באופן "משכנע יותר או פחות" כי הרי "עמים רבים עשו זאת." המנגנון שמייצר את ההרג ייעצר, רק אם די אנשים לא יוכלו להסביר אותו, לא רק לעולם, אלא אפילו לעצמם. הרי ה"הסברה" הישראלית היא המכשיר המאפשר את המשך ההרג ההמוני. ההסבר וההרג הולכים ביחד.
כל עוד השמאל הציוני נאחז בהסבר (הם התחילו, הם לא קיבלו את תוכנית החלוקה, הם עשו את 7 באוקטובר) כתחליף להכרה בזוועות שביצע, הוא ממשיך באותה שיטה של 1948, שאינה מובילה אלא להמשך מעגל הדמים. מוכרחים להפסיק את ההרג, אבל צריך לשנות גם את המנגנון התודעתי אשר מייצר אותו. ההכרה דורשת לא רק צער, אלא שינוי יסודי."
(חנין מג'אדלה, "לפשע שמתבצע עכשיו בעזה לא יהיה הסבר", "אל-ארצ'").
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-05-15/ty-article-opinion/.premium/00000196-cf66-d9a9-a99e-ff675a660000
הבנתם? עצם קיום מדינת היהודים היא פשע מוסרי של השמאל הציוני, לכן צריך שינוי יסודי. כלומר לחסל את מדינת היהודים.
לא ניגרר לוויכוח על צדקת הציונות עם חנין מגאדלה הערבייה-מוסלמית הגזענית הנאבקת להצלת שלטון החמאס בעזה ושיקומו הרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לרצוח את היהודים בעולם מופת מוסרי ולא גזענות שהיא מגנה, אבל נזכיר לה את העובדות ההיסטוריות על הכיבוש הערבי:
"מסתכלים לכיבוש הערבי בעיניים." השטחים הכבושים ע"י הערבים כיום הם כ-13 מיליון קמ"ר. יותר מכל אירופה. בעבר היה יותר. רק הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים ,המלטזים, היוונים, האיטלקים, הגאורגים, והארמנים, הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות. הכורדים, המצרים, והבֶּרְבֶּרִים טרם הצליחו.
לפני שהיא דורשת להגדיל את השטחים הכבושים ע"י הערבים ע"י כיבוש שטח מדינת ישראל, נראה אותה, את חנין מג'אדלה, דורשת לסגת משטחים כבושים ע"י הערבים, ולתת עצמאות לעמים הכבושים.

עיתון "הארץ" בזכות הדיקטטורה
עיתון "הארץ" מתנאה בכך שהוא לוחם למען הדמוקרטיה, והנה למרבה הפלא הכתב המדיני החדש של העיתון חיים לוינסון, הכותב באושר רב כי "בפגישתו עם מנהיג סוריה טראמפ הוכיח: ישראל איבדה את היתרון האסטרטגי שלה בוושינגטון" (משמח אותו שישראל נדפקת ובלבד שביבי יינזק) כותב במאמרו גם שיר תהילה לדיקטטורה.
"שלוש מדינות המפרץ שטראמפ מבקר בהן, 'הדיקטטורות המנוהלות', עושות לנתניהו בית ספר לעוצמה. המודל שלהן הוא אתגר לדמוקרטיות כולן, אבל במיוחד לשכנה ישראל. דיקטטורה אינה עוד שם קוד למדינה לא מתפקדת שקורסת משחיתות ומדיכוי האזרחים. היא יכולה גם להיות בית לחדשנות, טכנולוגיה, תרבות, ספורט ומדע, שמעניקים לשוהים בה ביטחון אישי וחופש עסקי להצליח ולשגשג. כשסעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות התחילו לעשות משהו מועיל ברווחי הנפט והגז שלהן, לישראל לא היתה תשובה."
(חיים לוינסון, "פרשנות בפגישתו עם מנהיג סוריה טראמפ הוכיח: ישראל איבדה את היתרון האסטרטגי שלה בוושינגטון", "אל-ארצ'" 14.5.25).
https://www.haaretz.co.il/news/politics/2025-05-14/ty-article/.highlight/00000196-cee8-d048-a7d7-defe9d500000
ועכשיו נשאלת רק השאלה. מדוע עיתון "הארץ" נאבק נגד הפיכת ישראל לדיקטטורה? הרי דיקטטורה היא המשטר הטוב יותר לפי העיתון?
לסיכום חיים לוינסון באושרו על הפגיעה בישראל כותב: "תודה לך דונלד שנטשת אותנו בתימן."
https://x.com/chaimlevinson/status/1923079771858116918?t=B8AQzao3GvBD-dIO-PFpRg&s=03
אפילו שייהרס ביתי, העיקר שביבי יינזק.

סגנו של אבו מאזן חוסיין א-שייח': ''דבקים לחלוטין בצורך לממש את זכות השיבה, זכות המוכרת ע''י העולם כולו ולא תיאבד כל עוד נשאר ילד פלשתיני!''
חוסיין א-שייח' שמונה לאחרונה לתפקיד סגנו של אבא של מאזן, ביקר בקברו של מוחמד יאסר ערפאת שם אמר: "זכות השיבה מוכרת על ידי העולם כולו, ולא תיאבד כל עוד נשאר ילד פלשתיני בחיים" התחייב: יו"ר הרש"פ הבא יתמודד בהליך בחירות.
ההתחייבויות של סגן יו"ר הרשות הפלשתינית חוסיין א-שייח' בשם אבא של מאזן על קברו של יאסר ערפאת ניתנה כחלק מטקס לציון "יום הנכבה" ה-77.
"זכות השיבה" כפי שהיא מכונה, היא דרישה של הפלשתינים לחזור לשטחים שבהם חיו לפני מלחמת העצמאות ב-48', ולא באמת זכות. כל ממשלות ישראל התנגדו לדרישה הזאת, שלא יושמה בסכסוכים אחרים בעולם מאותה תקופה. יש לציין גם כי בניגוד לפליטים אחרים, אצל הפלשתינים מעמד הפליטות עובר מדור לדור, ולכן מדובר כיום במיליוני פלשתינים, שחזרתם תסכן את אופייה היהודי של מדינת ישראל. במהלך השנים הוצע פיצוי כספי כחלופה לדרישה הפלשתינית.
סקר חדש של ח'ליל שקאקי מגלה כי הפלסטינים לא מעוניינים בפתרון 2 המדינות, חמאס נותר חזק, פשעי מלחמה לא בוצעו ב-7 באוק' וכמעט מחצית מוכנים להגר.
33% מאמינים שהבעייה שיש לפתור היא "זכות השיבה" – כשליש מהפלסטינים לא מסמנים הקמת מדינה כאתגר הבא, אלא דווקא את "זכות השיבה".
https://rotter.net/forum/scoops1/898743.shtml
תוכנית אבו-מאזן ל''יום שאחרי'': חיסול ישראל באמצעות הצפתה בעזתים.
https://rotter.net/forum/scoops1/896534.shtml
''המועצה המרכזית הפלסטינית'' של אש''ף קוראת להמשך ההתנגדות עד למימוש ''זכות השיבה'' של ה''פליטים הפלסטינים'' ''אל בתיהם בתוך ישראל.''
https://rotter.net/forum/scoops1/898403.shtml
https://rotter.net/forum/scoops1/899263.shtml
לתשומת לב לכל הרואים באבא של מאזן משיח שלום שיחליף את החמאס.

האפיפיור החדש: רואה את ישראל
כ״פרויקט מוסרי בתוך ההיסטוריה״
בעוד הוותיקן של ברגוליו-פרנציסקו פלירטט עם אנטי-ציונות אופנתית – אירוח אבו מאזן, הדהוד האו״ם – האפיפיור רוברט פרנסיס פְּרִיבוֹסְט –ליאו הארבעה-עשר, מהווה תיקון. פריבוסט ביקר בישראל הרבה פעמים. הוא הביע הערכה לעמידות של החיים היהודיים וטיפח קשרים עם מנהיגים יהודים בפרו, בארצות הברית ובאירופה. הוא אינו מתייחס ברגשנות למאבק הפלסטיני ואינו מצמצם את המזרח התיכון לדיכוטומיה של קורבן ומדכא.
לפי מקורות ברומא, פריבוסט רואה את ישראל כ״פרויקט מוסרי בתוך ההיסטוריה״ – ביטוי שהדהים את המתרגמים בלטינית בוותיקן. הוא כינה את נתניהו ״אדם הכרחי בזמנים מסוכנים,״ מה שנחשב בוותיקן כמעט לגילוי לב רדיקלי. לא יהיו חיבוקים חמים לנציגי חמאס תחת כהונתו.
ב-12 במאי, שלושה ימים לאחר בחירתו, בחר האפיפיור ליאו הארבעה-עשר לאשר מחדש את מחוייבותו ליחסי קתולים-יהודים כמעשה הרשמי הראשון שלו. במכתב לארגונים יהודיים מרכזיים הוא התחייב להמשיך ולהעמיק את הדיאלוג של הכנסייה עם העם היהודי, תוך שהוא מזכיר את רוח והעקרונות של ההצהרה ההיסטורית "נוסטרה אטטה" של ועידת הוותיקן השנייה (1965), אשר גינתה אנטישמיות, דחתה את האשמה הקולקטיבית של היהודים למות ישו, וקראה לכבוד הדדי ולהבנה בין קתולים ליהודים.
https://rotter.net/forum/scoops1/899205.shtml
נקווה לשינוי חיובי ביחס הכנסייה, בכל מקרה יש תמיד להזכיר לו שישו ראה עצמו בן דוד מלך ישראל ולא בן גוליית הפלישתי, ולכן קרא לארצו "ארץ ישראל" (מתי פרק ב') ולא פלשת, וכך גם אלוהים הערבי – אללה קרא לארץ "ארץ בני ישראל" ולא ארץ פלישתים.

״יום חדש לא יעלה. רצח עם״
גברת שירה קלונימוס-קלמן-גפן-קרוטוצובסקי-קרת, היא צאצאית מייסדי נהלל, עילית ההתיישבות העובדת והציונות הסוציאליסטית, ידועה כאקטיביסטית פרו-איסלמית וותיקה, והנה בערב האירוויזיון, ברוח ההפגנות פרו פלסטיניות בבאזל היא פירסמה בחשבון האינסטגרם שלה תמונה של יובל רפאל וכתבה: ״יום חדש לא יעלה, עשן מסתיר את השמש, הבניינים קורסים, אין לאן לברוח, האפלה נשארת. רצח עם," והוסיפה בעברית: "יחד ננצח".
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/bj9nkwlbgl
אף מילה על כך שיובל רפאל, שניצלה בנס כשהסתתרה בין גופות במסיבת הנובה, היא ניצולת רצח העם שביצע החמאס, וממשיך בביצוע.
גברת שירה קלונימוס-קלמן-גפן-קרוטוצובסקי-קרת, בהחלט יכולה לחזור לפולניה. האנטישמים שם יקבלו אותה שם בשמחה.
הנה עוד סממן להיעלמות תנועת העבודה לפח האשפה של ההיסטוריה.

יעל סטופנסקי-תמיר – הפלסטינים ילידים – ניצחון אינו ערך
פרופסור יעל סטופינסקי-תמיר, באה ממשפחה טובה. היא אחיינית של דב הוז, וקשורה למשפחות עילית הישוב בשעתו, גולומב, וטשרתוק-שרת. היא כיהנה כשרת החינוך, וכיום עומדת בראש המוסד החינוכי "בית ברל" על שמו של ברל יעקב כצנלסון הכהן, מראשי "הציונות הסוציאליסטית", ובנוסף היא גם מתנאה בעצמה כ"פילוסופית חינוכית".
לאור זאת מעניין לשמוע את תורתה "החינוכית": ״כמעט כל סכסוך," אומרת יעל סטופנסקי-תמיר, "גורם עוול לשני הצדדים, אני לא חושבת שצריך להחזיר את הערבים לעכו ויפו, אבל אני כן חושבת שצריך להכיר בזה שהנכבה היתה אירוע מאוד קשה לעם הפלסטיני ושפיוס עתידי צריך לקחת בחשבון את הגליית היהודים ממדינות ערב והחרמת רכושם, גם את עניין רכוש היהודים בשואה, אבל גם את העוול שנגרם לפלסטינים. תמיד יש מנגנון של פיצוי בסכסוך. קנדה, אמריקה, אוסטרליה – תמיד גרמו לעוול לילידים. הילידים הם הפלסטינים. כשאלוהים יעשה הסכם שלום כאן – נהיה הילידים כאן.״
https://x.com/IsraelGaley/status/1922909425733406853?t=raQL28M_j68X3G5ZVITOiQ&s=03
לאחר טבח ה-7 באוקטובר הורתה פרופ' יעל סטופנקי-תמיר שלא להעלות שלטים עם הסלוגן "ביחד ננצח" בשל הפגיעה ברגשות של סטודנטים ערבים, נשיאת בית ברל הסבירה: מדובר בתפיסת עולם עקרונית שמתנגדת לערך הניצחון. אני מתנגדת לסלוגנים שמקדמים את תפיסת הניצחון." ואמרה את הדברים לרמטכ"ל הרצל גורדין-הלוי כאשר נפגשה איתו בתחילת דרכו, רגע לפני כניסתו לתפקיד.
תמיר סיפרה כי הוא נפגש בתחילת הדרך עם אנשי חינוך ורוח ודן איתם בסוגיות ערכיות וחינוכיות. במפגש הזה, סיפרה סטופנסקי-תמיר, שאמרה לרמטכ"ל המיועד כי ניצחון איננו ערך. "אני לא הרמטכ"ל, ובית ברל לא מגדל מנצחים הוא מגדלים אנשים שלומדים וצומחים ביחד," הסבירה, "אני לא מחנכת אנשים לנצח אלא לצמוח" "המסר של לנצח, הוא בעיני לא מסר חינוכי מסרים חינוכיים הם שיתופיים." (ישי פרידמן).
https://www.c14.co.il/article/926107
מכיוון שהפלסטינים הם הילידים ונעשתה להם נכבה השוות ערך לשואה, ניצחון על החמאס אינו ערך. אם כן הרי להגיונהּ הפסד לו הוא ערך.
אין ספק. הוז, גולומב, טשרתוק-שרת, וברל כצנלסון מתהפכים עכשיו בקבר.
יעל סטופנסקי-תמיר היא הדוגמה הטובה ביותר לכיליונה של הציונות הסוציאליסטית שיסדה את המדינה. מה לה ולתורת ברל? ראוי לסלקה מיידית מראשות המוסד על שמו, שתלך ותעמוד בראש אוניברסיטת ביר זית. זה המקום הראוי לה, והיא לו.

למי מצביעה הפורטוגזית אופירה אסיאג?
פורטוגל מקיימת מערכת בחירות, ואזרחי פורטוגל החדשים בישראל נדרשים לבחור.
הישראלים אזרחי פורטוגל החדשים, מתלבטים ברשתות החברתיות למי להצביע?
האם למפלגת AD – שיזמה את ״חוק השבות״ ליהודים צאצאי מגורשי פורטוגל?
האם למפלגת Chega שתומכת בישראל אבל בעד גרוש הזרים ובעד ״מבנה המשפחה המסורתית״ (נגד משפחות להט״ב).
או ל-Bloco de Esquerda – הבלוק השמאלני – שפעלה רבות בחקיקה להכרה בשוויון ללהט״בים לרבות בהעברת החוק לנישואין חד מיניים, אימוץ ילדים במשפחות הקשת ולשוויון ומניעת הפלייה ללהט״בים בתעסוקה, אפשרויות הדיור ושרותי הבריאות, אבל היא אנטי ישראלית קיצונית המזדהה עם החמאס?
דילמה. כיוון שכך מעניין מה מצביעה הפורטוגזית החדשה הגאה אופירה אסיאג? מדוע היא אינה מביעה את דעתה בנושא? איך זה שאף עיתונאי לא שאל אותה על כך?

מפלגת ה"פיהרר פרינציפ" של נפתלי בנט
בדומה לקודמיו איווט אביגדור לבוביץ' ליברמן, ויאיר למפל-לפיד, שיסדו מפלגות "פיהרר פרינציפ", הולך גם נפתלי בנט בעקבותיהם.
הסמכויות שהעניק נפתלי בנט לעצמו במפלגה החדשה שלו הן: יכהן לפחות עד 2034 כראש המפלגה. יקבע את זהות חברי הכנסת. ימנה את השרים וחברי הוועדות. ישמש כיו"ר הסיעה בכנסת."
https://rotter.net/forum/scoops1/899110.shtml
ועכשיו נותר רק לראות במי יבחר לתפקיד המריונטות שלו, ומה דעותיו על המצב.

אותו שקר: ניקסון וקיסינג'ר המשיכו במלחמת וייטנאם מסיבות פוליטיות האומנם גם בישראל?
ענת סרגוסטי, האקטיביסטית הפרו-איסלמית הוותיקה שהתפרסמה בעבר בגין הריאיון שקיימה בשותפות עם הלמוט אויסטרמן-אורי אבנרי עם מוחמד יאסר ערפאת בבירות הנצורה, ונאבקת עתה בעד הפסקת הלחימה בעזה כדי להציל את שלטון החמאס בעזה ושיקומו, מחזקת את עמדתה הפרו-חמאסית בדוגמה היסטורית. וכך היא כותבת: "ספר ההפעלה למלחמות מתארכות ומיותרות נכתב כמעט בכל מלחמה מחדש, ולמרבה הצער הוא דומה בכל המלחמות האלה.
"באחרונה עלתה בנטפליקס סדרה דוקומנטרית על מלחמת וייטנאם. המלחמה נמשכה שני עשורים וגבתה מיספר הרוגים שבלתי אפשרי לדמיין, 4 מיליון, ומיספר שקשה לאמוד של פצועים, פגועים וקהילות הרוסות. אי אפשר לצפות בסדרה בלי להרהר במה שקורה לנו כאן ועכשיו, דווקא משום שכללי ההפעלה כל כך דומים ומשום שאנחנו חייבים ללמוד מההיסטוריה.
"שקר. ההנהגה משקרת לעם. כל הנשיאים שכיהנו בארה"ב מזמן מלחמת וייטנאם שיקרו ברטוריקה מתוחכמת: יש כאן איום קיומי, ואם המלחמה תסתיים בלי ניצחון מוחלט גורלנו נחרץ. בארה"ב היה מדובר בטיעון מופרך במיוחד, משום שווייטנאם היתה כל כך רחוקה ורוב האמריקאים בכלל לא ידעו איפה היא נמצאת. גם אצלנו רווחות סיסמאות על מלחמה קיומית או על ניצחון מוחלט, מיטוט החמאס ועוד רעיונות פופוליסטיים שאין להם היתכנות במציאות.
"תחזוק תודעה כוזבת. דו"חות ה-CIA הצביעו על כך שאי אפשר לנצח את הווייטקונג בצפון, ולארגון לא תהיה בעייה לגייס חיילים במקום כל חייל שייהרג בקרב. גם חמאס עובד על פי אותו מודל. חיסול פעילי חמאס לא בהכרח מחליש אותו. הארגון מצליח למלא במהרה את השורות, וגופי המודיעין של ישראל יודעים זאת. כדי לתחזק את התודעה הכוזבת משתמשים במיספרים: ככל שמיספר ההרוגים של האוייב גדול יותר בפער, כך אנחנו קרובים יותר לניצחון המוחלט. חשוב שלא להבחין בין אזרחים לחיילים או חמושים. חשוב לא לספור ילדים, נשים וזקנים לחוד ופעילי חמאס לחוד. חשוב לחזק את התפישה שלפיה אין בלתי-מעורבים בצד השני. תפישה זו יושבת על שנים של דה-הומניזציה של הפלסטינים, שתוחזקה וממשיכה להיות מתוחזקת בידי התקשורת המרכזית.
"היאחזות במלחמה מסיבות פוליטיות. ריצ'רד ניקסון והנרי קיסינג'ר החליטו לא לסיים את המלחמה, אף על פי שלשניהם היה ברור שאין אפשרות לנצח בה. הם פעלו כך כדי לא לפגוע בקמפיין הבחירות לנשיאות. גם אצלנו, כמה מצמרר, ברור לרבים שהמלחמה נמשכת רק כדי לשמור על כיסאותיהם של חברי הממשלה, ובעיקר של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
"נותרה השאלה מתי תשקף התקשורת המרכזית בישראל את התובנה שמוליכים אותנו שולל, שאי אפשר לנצח ניצחון מוחלט, שחיי החיילים, האזרחים וכן, גם חיי הפלסטינים, שווים יותר, וכמובן – שחיי החטופים מוטלים פה על הכף."
(ענת סרגוסטי, "אותו שקר: ניקסון וקיסינג'ר המשיכו במלחמת וייטנאם מסיבות פוליטיות", "אל-ארצ'", 13.5.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-05-13/ty-article-opinion/.premium/00000196-c924-dbb0-af9f-cbb6ca560000
הבנתם? ענת סרגוסטי לומדת לקח מההיסטוריה של מלחמת וייטנאם שיש להציל את שלטון החמאס בעזה ולשקמו. הניתוח ההיסטורי שעושה סרגוסטי מוכיח את אימרתו של באזיל לידל הארט: "מההיסטוריה אנו למדים שאין אנו למדים דבר מההיסטוריה."
ההשוואה בין המלחמה של ארה"ב בוייטנאם למלחמה של ישראל בעזה מופרכת לחלוטין. אין למלחמה בעזה שום דמיון למלחמת וייטנאם. לארה"ב לא היה גבול משותף עם וייטנאם, והוייטנאמים מעולם לא נלחמו בארה"ב בשאיפה לחסל את ארה"ב, ולרצוח את כל האמריקאים. המלחמה היתה על סוג המשטר בלבד, מלחמה נגד הקומוניזם. (אגב לכאורה ארה"ב הפסידה במלחמה, אבל בראייה היסטורית היא למעשה ניצחה כי המשטר הקומוניסטי, עליו היתה המלחמה, חוסל).
לעזה יש גבול משותף עם ישראל, והחמאס מצהיר בריש גלי שמטרתו חיסול ישראל ורצח כל היהודים בעולם. אז אם סרגוסטי מדברת על "ספר הפעלה למלחמה" ספר ההפעלה ממנו צריך ללמוד הוא ספר המלחמה של המלחמה בגרמניה הנאצית. גם אז היו כאלו כסרגוסטי שתמכו בהפסקת המלחמה בגרמניה הנאצית על מנת להציל את שלטון הנאצים ולשקמו, אבל למזלה של האנושות דעותיהם לא התקבלו, והמלחמה בנאצים המשיכה עד לניצחון מוחלט על הנאציזם. כך גם צריך להמשיך עד לניצחון מוחלט על הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי של החמאס בעזה שענת סרגוסטי נאבקת להצלתו בהשוואה היסטורית חסרת שחר.
נעמן כהן