השבוע, ב-24 במאי, מלאו 25 שנים לנסיגה מלבנון.
יומיים אחרי הנסיגה, ערך חיזבאללה עצרת ניצחון בעיירה בינת ג'בייל בדרום לבנון, ובמרכזה נשא מזכ"ל חיזבאללה, השייח' חסן נסראללה את נאום הניצחון – נאום קורי העכביש, ובערבית חִ'טַ֫אב בַּיְת אלעַנְכַּבּ֫וּת.
אי אפשר להגזים בחשיבותו של נאום זה, שזכה למעמד מיתולוגי בקרב ארגוני "ההתנגדות", כלומר ארגוני הטרור נגד ישראל. זהו נאום חשוב מאוד, שחשוב שנכיר אותו, כיוון שהוא מיטיב לבטא את האופן שבו האוייב, הן האיראני והן הערבי, תופס את ישראל. קשה להבין את היגיון טבח 7 באוקטובר, בלי להכיר את הנאום.
הנאום קיבל את הכותרת הזאת בשל משפט אחד בתוכו, שהוא תמצית התזה: "יש לישראל נשק גרעיני והכוח האווירי החזק ביותר באזור – אבל באמת היא חלשה יותר מקורי עכביש." המשפט הזה רומז לפסוק בקוראן: "מְשַׁל אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקְחוּ לָהֶם זוּלַת אַלְלָה מָגִינִּים כִּמְשַׁל הָעַכָּבִישׁ אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בַּיִת, וְהִנֵּה הַחַלָּשׁ בַּבָּתִּים הוּא בֵּית הָעַכָּבִישׁ, לוּ הָיוּ יוֹדְעִים." על פי הפסוק, הכופרים, שחושבים שיש מי שיגן עליהם זולת אללה, וחושבים שהבית שהם חיים בו יגן עליהם, אינם מבינים שהבית שלהם הוא החלש בבתים, כמו בית העכביש.
הרעיון של הנאום, הוא שאין להתכחש לכך שכוחה הצבאי של ישראל הוא החזק ביותר במזרח התיכון, כיוון שיש לה נשק גרעיני, חיל אוויר מתקדם ועוצמת אש אדירה. אין ספק שצבאה חזק יותר מכל צבאותינו. לכאורה, התובנה הזאת עלולה לייאש את אויביה, ולגרום להם להבין שאין להם סיכוי להביסה, ולכן עליהם לוותר ולהשלים עם קיומה ואולי אף לחתור לשלום עימה. נסראללה מסביר שכל הכוח הזה הוא חיצוני בלבד. אין להם, לישראלים, מה שיש לנו – כוח הרצון העז. לישראל יש צבא חזק מאוד, אך חברה חלשה מאוד, מפורדת, מפוררת, שבעה עד גועל, מפונקת מרוב שפע, רקובה מן התרבות המערבית ולוקה ברגישות יתר לחיי אדם. ולכן, הכוח הצבאי לא יעזור לה מול הנחישות והעוצמה הפנימית של אויביה. ישראל חלשה ולכן אנו נביס אותה.
נסראללה אינו הראשון שהציג את התובנה הזאת. נשיא מצרים ג'מאל עבד אל-נאצר, הבין בעקבות מלחמת ששת הימים את מאזן הכוחות במזה"ת. הוא הבין היטב שצה"ל חזק מכל צבאות ערב גם יחד, כפי שהוכח במלחמה. אין לערבים יכולת להביסו במלחמה כוללת. ולכן הוא עיצב את אסטרטגיית מלחמת ההתשה. מלחמה ממושכת, חלקית, שבה המנצח לא יהיה מי שיש לו הצבא החזק יותר, אלא מי שיש לו הנחישות הגדולה יותר והיכולת להתיש את האויב. הוא היה משוכנע, שבמלחמה כזו, היתרון היחסי הוא של הערבים. גם איראן מאמינה בתפיסה הזאת. היא רואה בישראל מדינה חלשה עם צבא חזק, שהסכסוכים הפנימיים יקריסו אותה לתוך עצמה, ולצד זה הפרוקסיז של איראן יקיזו את דמה, ובעיתוי המתאים איראן ושלוחיה יכו אותה מכה ניצחת למוות.
נסראללה ראה בנסיגה החד צדדית של צה"ל מלבנון ניצחון גדול של צבא היחפנים החלש של חיזבאללה על צבאה החדיש, החזק והחמוש על ישראל, בזכות הנחישות, כוח הרצון והרצון למות. הוא קרא לפלשתינאים ללמוד את לקח הניצחון של חיזבאללה, ולאמץ אותו במערכה להשמדת ישראל. "כדי לשחרר את השטח שלכם, אתם לא צריכים את הטנקים, את האיזון האסטרטגי, את הרקטות ואת התותחים; אתם צריכים ללכת בעקבות הדרך של השהידים עם ההקרבה העצמית, שיזעזעו את היישות הציונית הכפייתיית. לכם הפלשתינאים המדוכאים, הלא חמושים, המוגבלים, באפשרותכם לאלץ ולכפות על הפולשים הציונים לחזור אל המקומות שמהם הם באו. תנו לפלאשה ללכת לאתיופיה, וליהודים הרוסים לחזור לרוסיה. הבחירה היא שלכם, המודל נמצא ממש מול העיניים שלכם. התנגדות כנה ורצינית יכולה לעורר מחדש את השחר והחופש. האחים שלנו הפלשתינאים האהובים, אני אומר לכם: ישראל הזו, שבבעלותה נשק גרעיני ומטוסי המלחמה החזקים ביותר באזור, נשבע באללה, היא למעשה חלשה יותר מרשת קורי עכביש."
מתקפת הרצח והאונס ב-7 באוקטובר נובעת מדוקטרינת קורי העכביש. הפילוג והקרע שגאו בשנה שקדמה לטבח, הציגו את ישראל מפורדת ושסועה יותר מאי פעם. כל גורמי הביטחון התריעו בפני נתניהו שהאוייב ינצל את הקרע למתקפה על ישראל, אך הוא אטם את אוזניו. כאשר שר הביטחון גלנט התריע במסיבת עיתונאים מפני הצפוי להתרחש, הוא פיטר אותו (וחזר בו בלחץ הציבור). כאשר גיורא איילנד נפגש עמו חודשיים לפני הטבח והזהיר אותו שהמצב מוביל אותנו למלחמה על עצם הקיום, והציג בפניו תוכנית לפשרה מוסכמת בסוגיה המשפטית, זה לא הזיז לנתניהו.
המהפכה המשטרית וההתעקשות ללכת עם הראש בקיר, מצד אחד, וההקצנה של המחאה עד סף אנרכיה, שיבוש במזיד של החיים במדינה, מתקפת פשעי שנאה דוסופוביים על מתפללים בת"א ביום הכיפורים והגרוע מכל, האיום בסרבנות המונית בצה"ל, מצד שני, דרדרו את מצבה של החברה הישראלית אל שפל המדרגה. האוייב ראה, ותקף אותנו והמיט עלינו את האסון הנורא ביותר מאז השואה. לא היו אלה כמה מחבלים עם כפכפים, כמו בתיאורו המביך והמופרך של נתניהו, בנאום הימלטותו מוגת הלב מאחריות על מחדלו הנורא, אך אין ספק שצבא חלש לאין ערוך מצה"ל הצליח לכבוש את הנגב המערבי בגדול הניצחונות של הערבים בתולדות הסכסוך עמנו.
ב-8 באוקטובר נגלה לעינינו ולעיני אויבינו מחזה מפעים. מתוך השפל הקשה ביותר, שעה שהמדינה נעלמה והממשלה היתה משותקת, הוכיח עם ישראל את ההיפך המוחלט מתאוריית קורי העכביש. ההתנדבות ההמונית למילואים, בהתייצבות של כ-150 אחוז, הנכונות להקרבה של הלוחמים והלוחמות בסדיר ובמילואים, הריצה של מי שנפצעו בכל רמות הפציעה בחזרה אל המלחמה, לעיתים גם אחרי פציעה שניה ושלישית, רוח ההתנדבות ההמונית שהצילה את המדינה מקריסה, לנוכח קריסת הממשלה הכושלת – בעזרה למפונים, למשפחות החטופים, לעזרת החקלאים ועוד ועוד. רוח של אחדות פעמה בלב החברה הישראלית. היתה זו שעתה הגדולה של החברה ישראלית, שהתעוררה כארי להדוף את האוייב ולנצח. האוייב חשב שאיבדנו את הרצון והנחישות להילחם על קיומנו. ב-8 באוקטובר גילינו את קדושת הרצון במלוא תפארתה.
אולם היום, עשרים חודשים אחרי הטבח, חזרנו לסורנו. הרוח הגדולה שפעמה בנו התפוגגה. שעה שצה"ל עדיין נלחם, הממשלה, ללא נקיפות מצפון על המחדל הנורא שהיא אחראית לו – במקום לאחד את העם במערכה, חזרה לתקוף את החברה בחזרת המהפכה המשטרית במלוא העוצמה, על סטרואידים, במנוסה פחדנית מאחריות למחדל, בסיכול חקירת המחדל, בחקיקת חוקי השתמטות ומימון ההשתמטות והעברת תקציב ההשתמטות שעה שבנינו ממשיכים לחרף את נפשם על הגנת המולדת. במקום ללכד את העם במערכה למיטוט חמאס, עוסקת הממשלה במלחמה למיטוט מערכת המשפט, השב"כ וצה"ל, ואנשיה מפיצים עלילות דם ותיאוריות קונספירציה מטורללות על צה"ל והשב"כ, כדי להרחיק את האש ממר מחדל.
וגם בקרב יריביה הקיצונים של הממשלה, שבה רוח השנאה וההסתה, גם בזמן מלחמה, כולל המרדה נוראית לעריקה מהמלחמה, שהיא לא פחות ממלחמת קיום, ניצול ציני של מצוקת משפחות החטופים למאבק פוליטי ועלילות דם על מדינתם ועל צבאם, מפיהם של אישים בכירים בעבר, שמוסיפים דלק לבערה האנטישמית שטבח 7 באוקטובר הצית בכל העולם. אלה ואלה מחזירים אותנו ל-6 באוקטובר, ומעבירים לאוייב את המסר שאמנם נסראללה נשלח לפגוש את השייח' מוסאווי, אך התאוריה שלו, תאוריית קורי העכביש, חיה ובועטת.
אם איננו רוצים שתחזיתו של נסראללה תתגשם, מתחייב שינוי דרמטי בחברה הישראלית. על כולנו לזכור, שהאוייב שלנו אינו נמצא בקיסריה ולא בקפלן, אלא בעזה, בביירות, בדמשק, בצנעא ובטהרן. עלינו לשוב ולהיות חברה מלוכדת וחזקה, כי הלכידות הפנימית של החברה הישראלית היא תנאי הכרחי לקיומנו. אני מקווה שהחברה הישראלית תתעורר ותשנה את מרכז הכובד שלה מן הקצוות הדוחפים לקרע שעלול להיות סופני, אל המרכז של האחדות הלאומית. אם איננו רוצים שמיתוס קורי העכביש יתגשם, על המיינסטרים הציוני, הממלכתי, הדמוקרטי, הרוב הדומם, להתעורר ולקחת את המושכות.
כי גם היום, אחרי עשרים חודשים, כאשר שוב יד איש באחיו, ואנו מחלישים את עצמנו במו ידינו, האמת של 8 באוקטובר היא האמת הקיומית שלנו – יחד ננצח! רק יחד ננצח! כי אם לא נהיה יחד...

[אהוד: כן, יחד. כאשר לראש הממשלה נתניהו, שהביא אותנו לניצחונות הגדולים, לא יהיו אויבים מבית, שונאים אנטי דמוקרטיים ונעדרי אחריות לאומית בעת המלחמה].

2. צרור הערות 25.5.25
* החבל המדיני – כבר בשבוע הראשון למלחמה, התנהל שיח ער על השאלה "מהו אורך החבל המדיני" שיהיה לישראל במלחמה. במקום מלחמת בזק להכרעת חמאס, אנו מדשדשים עשרים חודשים, ומשלמים על כך מחיר כבד – מדיני, כלכלי, חברתי, אובדן הקונצנזוס, שחיקת המילואים ועוד. המטרה בשיטת הדשדוש היא שמירה על חיי החיילים, אלא שבטווח רחוק מיספר ההרוגים המצטבר גדול יותר.
ככל שאנחנו מתרחקים מ-7 באוקטובר, הוא נשכח מזיכרון העולם, ואנו מאבדים את התמיכה במלחמתנו הצודקת (שהיא כמובן צודקת היום בדיוק כפי שהיתה ב-8 באוקטובר).
לא בכדי, מלחמות בזק הן מרכיב בתפיסת הביטחון הלאומי שלנו. חייבים לחזור אליו.

* שי לטבח – מדינות באירופה מאיימות להכיר במדינה פלשתינאית. זה הפרס שלהן לחמאס, על ביצוע הטבח המחריד ב-7 באוקטובר. וזה המסר לקנאים האיסלמיסטים – נרצח, נאנוס ונחטוף המונים, ואירופה הצבועה תקנה לנו הישגים מדיניים.

* לא מדינת וסאלים – בריטניה מאיימת לעצור את המו"מ לשדרוג הסכם הסחר בין שתי המדינות, במחאה על מימוש זכות ההגנה העצמית של ישראל.
וזה מזכיר לי את הסיפור הבא. בעקבות החלת ריבונות ישראל על הגולן (1981), נשיא ארה"ב רייגן הטיל סנקציות על ישראל והודיע על השעיית מיזכר הבנה שישראל וארצות הברית חתמו עליו בוושינגטון שבועיים לפני חוק הגולן, ועל ביטול סיוע לרכש ביטחוני לישראל בהיקף של 300 מיליון דולר.
בתגובה, הזמין בגין את שגריר ארה"ב בישראל סמואל לואיס ל"שיחת נזיפה", ובה הזכיר לו שישראל אינה מדינת וסאלים של ארה"ב ולא רפובליקת בננות. ישראל אינה ילד שהמורה מעניש אותו. אתם משעים את מזכר ההבנה? אנחנו מבטלים אותו.
המזכר בוטל. כעבור חודשים אחדים נחתם מזכר הבנה אסטרטגי חדש, טוב יותר לישראל.

* בין ביידן לטראמפ – לאחר מחוות מרגשות מאוד של תמיכה ואהבה לישראל בעקבות טבח 7 באוקטובר, ביידן אמר לישראל דונ'ט, פגע במאמץ המלחמתי, הפעיל לחצים אדירים ואף אמברגו שפגעו קשות ביכולת ההכרעה של ישראל והעניקו קרש הצלה לחמאס. טראמפ ביטל את האמברגו והעניק לישראל גיבוי במלחמה בעזה. עם זאת, בשבועות האחרונים יש כרסום משמעותי בגיבוי הזה.
ביידן העלים עין מגל האנטישמיות השוטף את ארה"ב מאז 7 באוקטובר ובהשראת הטבח, ולא נקף אצבע נגד התופעה, אולי כיוון שהפלג הרדיקלי הפסבדו-"פרוגרסיבי" של מפלגתו הוא חלק מן הגל. טראמפ מנהל מלחמת חורמה בתופעה הזאת, בעיקר באוניברסיטאות שהן הכור הגרעיני של הגל האנטישמי, במימון אדיר של האויב הקטארי.
לצד המהלכים הללו, בגדול טראמפ מקדם היום מדיניות פייסנית כלפי האסלאם הרדיקלי הקנאי במזה"ת, אף יותר מסוכנת מזו שהוביל אובמה. הוא חותר בכל הכוח להסכם גרעין עם איראן, שיאפשר לאיראן לשמר את יכולותיה הגרעיניות, ויקשה על ישראל, אם תתעורר מתרדמת של עשרים שנה, לתקוף את מתקני הגרעין, שתהיה להם חסינות אמריקאית. ההסכם יסיר את הסנקציות הכלכליות על איראן, ובכך יחזק את משטר האייתולות ויאפשר לאיראן לשקם את מערך הפרוקסי האנטי ישראלי, שנפגע קשות בידי ישראל במלחמת "חרבות ברזל".
נכון שלצד המו"מ עם איראן מנופף טראמפ בנבוט של איומי תקיפה, אולם האיראנים ראו את רמת הנחישות שלו, אחרי שההוצאות הכלכליות הכבדות של המתקפה על הטרוריסטים החות'ים הביאו אותו למהר לחתום אתם על הסכם המאשר להם להמשיך לתקוף את ישראל. ואכן, הם מצליחים להכניס מיליוני ישראלים למקלטים ברמה יומיומית, במתקפה עם תעודת כשרות אמריקאית.
הוא הופך את הרודן האנטישמי האיסלמיסטי הקנאי ארדואן (אגב, איני מאמין להצהרות הפרישה שלו, כי רודנים מסוגו לא נוהגים לפרוש. אופתע מאוד מאוד אם זה יקרה), לבעל ברית מרכזי שלו, יותר מישראל, ומחבק את הפרוקסי שלו, שליט סוריה הג'יהאדיסט הקנאי א-שרע ("אל גו'לאני"), שעימו הוא נפגש, החמיא לו, והחל בתהליך הסרת הסנקציות מסוריה.
הוא כורת ברית גם עם האויב הקטארי – מדינת הטרור מס' 2 (אחרי איראן), תומכת חמאס, מממנת חמאס, מממנת טבח 7 באוקטובר, מארחת ראשי חמאס ומממנת הגל האנטישמי באוניברסיטאות בארה"ב. הוא מחמש אותה ומחזק את צבאה.
הוא עורך ביקור במזה"ת תוך דילוג בוטה על ישראל, מתפעל ממפגני החנופה והבקשיש (מטוס ג'מבו פרטי) של מדינות הנפט העשירות, ומעביר בכך מסר למזה"ת שישראל וארה"ב "כבר לא כל כך".
עם כל הביקורת על התנהגותו של ביידן במלחמה, במכלול – הנזק שטראמפ גורם במדיניותו לישראל חמור הרבה יותר. טראמפ הוא ניהיליסט ואין לו שום סנטימנט לישראל, בניגוד לרגש החם כלפי ישראל של ביידן. התוקפנות שלו ואפס הסובלנות שלו להתנגדות לגחמותיו, מקשים על ישראל להיאבק נגד מדיניותו, בניגוד לכל הנשיאים האחרים בעבר. ומדיניותו המופקרת של נתניהו, של שריפת הגשרים עם הדמוקרטים ובכך מיטוט התמיכה הדו-מפלגתית בישראל, הפכה לכמעט בלתי אפשרית הפעלת לחץ לעומתי על טראמפ בקונגרס.
היתרון של טראמפ, הוא חוסר העקביות שלו. הוא יכול מחר לעשות סיבוב פרסה ולחזור לתמוך בישראל על חשבון האיסלמיסטים.

* מאה פוליגרפים – אין שקר שמר שבעה באוקטובר, הברחן מוג הלב, יבחל בו, כדי להימלט מאחריות על האסון הגדול בתולדות העם היהודי מאז השואה, שהוא המיט עלינו ב-15 שנות מדיניות כושלת וצ'מברליינית, כדי להפיל את אחריותו על אחרים וכדי לסכל חקירה.
אילו היו מחברים אותו במסיבת העיתונאים למאה פוליגרפים, כולם היו נשרפים בזמן דיבורו השקרני. פחדן, שקרן, מושחת, ראש הממשלה הכושל בתולדות המדינה.

[אהוד: על אפך ועל חמתך, נתניהו הוא צ'רצ'יל של ימינו וכך תראה אותו גם ההיסטוריה הישראלית! כך – ולא השטויות היהירות שלך ושל הדומים לך, שבשנאתם לנתניהו שוקדים לערער את הדמוקרטיה הישראלית].

* ברחן מוג לב – מר מחדל טוען שהסיוע האדיר שהאויב הקטארי העביר, בדחיפתו, לחמאס, לא הלך לטרור אלא לסיוע הומניטרי. שקרן. כל אגורה הלכה לטרור, ואך ורק לטרור, והוא יודע זאת. הוא ידע זאת גם בזמן אמת. הוא האמין, שאם חמאס יקבל את המימון מידי חודש, הוא לא יתקוף כי יתמכר לכסף ויחכה תמיד למנה הבאה. הוא גם מדבר על המימון הלא קטארי, למשל האירופי. מעניין, למה כאשר טראמפ החליט לעצור את התקציבים לתשתית הטרוריסטית אונר"א, הוא ניסה בכל דרך לשכנע אותו להימנע מכך, וכשנכשל בכך, הוא אץ רץ לגרמנים, התחנן בפניהם ושכנע אותם להגדיל את המימון לארגון הטרור הזה, בגובה הקיצוץ האמריקאי.
מר מחדל טוען שקטאר לא מימנה את הטבח, כי הטבח עלה גרושים, בסך הכול כמה מחבלים בכפכפים עם קלאצ'ניקובים. שקרן. במשך שנים נבנה כוח נוח'בה, יחידת קומנדו מובחרת, מיומנת ומאומנת שכבשה, תחת שלטונו של "מר ביטחון" הכושל, את הנגב המערבי, כבשה יישובים וטבחה באזרחיהם. היא שיבשה את כל מערכות התצפית המתקדמות שלנו, חדרה במצנחי רחיפה, הפעילה רחפנים, תקפה במטולי RPG. בניית הכוח הזה היתה ידועה ולנגד עינינו, אבל צ'מברליין הישראלי שקשק, ופחד להורות על מהלך יזום לסיכול האיום, כי קיווה שבאמצעות הפרוטקשן הקטארי הוא ישכנע אותם להימנע ממתקפה על ישראל. הוא משקר גם כשהוא אינו מזכיר שהמתקפה של 7 באוקטובר נעשתה תחת ירי עשרות אלפי רקטות על מחצית שטח ישראל, שמומנו בכסף שהוא דחף את האוייב הקטארי לשלם להם כפרוטקשן.
מר מחדל אומר בזלזול שאמנם הם בנו מנהרות, אבל לא הצליחו לחדור לישראל דרך המנהרות. ברחן. הוא בורח מהאמת, שתחת רצועת עזה נבנתה רצועת עזה תת-קרקעית חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית, שעלתה הון עתק בעיקר בכסף של האוייב הקטארי שנשלח בעידודו ובדחיפתו. ישראל לא מנעה את הקמת המערך, כי עמד בראשה מוג לב, פייסן, שפחד להחליט על יוזמה מלחמתית בעזה. ובמנהרות האלה נמקים אחינו החטופים. ובמנהרות הללו נהרגים חיילי צה"ל. ובין השאר בשל המנהרות הללו קשה כל כך לגבור על ארגון הטרור.
מר מחדל מתרברב שבזכותו נבנה מכשול תת-קרקעי בלתי עביר ולכן המחבלים לא חדרו במנהרות ובאשמת צה"ל השנוא עליו, המחבלים עם הכפכפים עברו בקלות מעל הקרקע. ברחן מוג לב. אין הפרדה בין המכשול התת-קרקעי למכשול שעל הקרקע. הוא התהדר תמיד במכשול חמש שכבתי בלתי עביר, וזקף את ההישג הזה לזכותו, ואך ורק לזכותו. הוא לא השאיר מקום לאף אחד בקרדיט המגלומני שלקח לעצמו. המכשול הזה קרס כמו מגדל קלפים. הם אפילו לא היו צריכים להתמודד עם המכשול התת-קרקעי. הוא, מר "ביטחון" אשם.
מר מחדל מהדהד את תאוריות הקונספירציה הבזויות, למשל על חיל האוויר וכו'. הוא היה מר "ביטחון", הוא היה אחראי על תפקודו של צה"ל. הוא האחראי מס' 1 לכל מחדל ביטחוני תחת אחריותו.
מר מחדל מתהדר, הפעם בצדק, באופן שבו ישראל אוכפת היום את הפסקת האש בלבנון, ואז נוחר בבוז, שזה בניגוד לדרך שבה ישראל פעלה בעבר, ושוכח להזכיר מי היה ראש הממשלה בעשור וחצי שבו נבנה הכוח הטרוריסטי של חיזבאללה, מי לא נקף אצבע לנוכח ההפרות, מי איפשר להפוך את החלטה 1701 לבדיחה שאותה חיזבאללה מפר במשך שנים 24/7 באין מפריע, מי הורה לירות ליד חוליית מחבלים שחדרה לישראל כדי להבריח אותה וחס וחלילה לא לירות כדי לפגוע בה, מי הורה לא להגיב על הפיגוע במגידו, מי הורה לא להגיב על ניסיון ההתנקשות בבוגי יעלון, מי הרשה לחיזבאללה להקים מאחז בתוך שטחה הריבוני של ישראל ובמשך חצי שנה לא נקף אצבע כדי לסלק אותם. מי? מי?!?! מי, לכל הרוחות? צ'מברליין הישראלי. מר מחדל. מר שמונה באוקטובר. מר כישלון מוחלט. אפס במנהיגות. ראש הממשלה הכושל בתולדות המדינה.
ואז מר מחדל אומר שנחקור ביסודיות. שקרן וברחן מוג לב. הרי כבר שנה וחצי הוא מסכל חקירה. כי הוא הראשון שיודע שהוא, מר מחדל, הוא ולא אחר, אשם במחדל הנורא, מחדל שהוא כמעט מפעל חייו, המחדל שהביא לטבח 7 באוקטובר.

* התקפי ויוזם – חשוב שיהיו לנו קצינים התקפיים ויוזמים, אבל הגורם ל-7 באוקטובר הוא שראש הממשלה אינו התקפי ואינו יוזם. ומי שקובע הוא ראש הממשלה.

* תואם ביבי – אחרי ניצחונו המפתיע של נתניהו על פרס ב-1996, חיפשה מפלגת העבודה "תואם ביבי", שיצליח לגבור עליו. זה היה כרטיס הביקור של ברק, כשהתמודד על הנהגת מפלגת העבודה. בזכותו הוא נבחר. הסנטימנט הזה קיים עד היום בשמאל הישראלי. לצד סלידה מנתניהו – הערצה לנתניהו, קינאה בימין שיש לו מנהיג כזה ובוז למנהיגים ה"לוזרים", ה"חננות" מהסוג של גנץ ובוז'י. גם אנחנו רוצים מנהיג גבר גבר, עם קילינג אינסטינקט, רצח בעיניים, סכין בין השיניים, שלא רואה ממטר.
את זה הם מוצאים היום ביאיר גולן – תואם ביבי. המטרה – שלטון, מקדשת את כל האמצעים, את כל השקרים. גם הוא נבנה מהקרע בעם ולכן חותר להעמיק אותו. גם הוא מוכן לצעדים אנטי דמוקרטיים קיצוניים כמו סרטן הסרבנות. גם הוא פוגע בלי להניד עפעף במדינת ישראל כדי לקדם את האג'נדה האישית ושל הבייס. גם הוא כוחני ללא גבולות. ומסתבר שגם הוא בונה כת פולחן אישיות של תומכים עיוורים, בדיוק כמו הביביסטים. הוא איש מסוכן. מי שהפלת השלטון מקדשת בעיניו את כל האמצעים – כשיהיה בשלטון, שמירת שלטונו תקדש את כל האמצעים.
כדי לשקם את החברה הישראלית, יש להציב אלטרנטיבה ערכית לביביזם, לא תמונת ראי שלו.

* השאלון - בנט או נתניהו? בנט.
ליברמן או נתניהו? ליברמן.
לפיד או נתניהו? לפיד.
גנץ או נתניהו? גנץ.
איזנקוט או נתניהו? איזנקוט.
יועז הנדל או נתניהו? יועז הנדל.
יאיר גולן או נתניהו? נתניהו.

* החלום הרטוב של הביביסטים – ב"סקר" של ערוץ התעמולה (14), שבו נתניהו מקבל 32 מנדטים ובנט 13, המועמד המוביל מול נתניהו הוא יאיר גולן.
זה החלום הרטוב של הביביסטים – שהבחירות ייתפסו כבין נתניהו לגולן. כך יונצח שלטון בן גביר נתניהו. על ראשי האופוזיציה האחראית להיבדל לחלוטין מיאיר גולן.

* בדרכה של טלי גוטליב – השוקנייה מגויסת כולה, מפשקוויל המערכת ועד רוגל אלפר האנטישמי, שצוהל שסוף סוף יש מנהיג בישראל, לתמיכה בלתי מסויגת בעלילת הדם של יאיר גולן. לאכזבתי, הפעם גם רווית הכט, שלרוב היא שקולה ומאוזנת יותר, הצטרפה לדבוקה. ואת עיקר חיציהם הם שיגרו ללפיד, גנץ, בנט, ליברמן וראשי האופוזיציה שיצאו נגד גולן. ואלפר –נגד "תקשורת המיינסטרים" שאף היא גינתה את גולן.
רווית רצתה לשבח את גולן, והשוותה אותו ל...טלי גוטליב: "הקטע של גוטליב – ובמידה רבה גם זה של גולן, במחילה על ההשוואה – הוא שהם אומרים את מה שעובר להם בראש ללא הפעלת מנגנון שלם של סינתוז, פילטור וסירוס, מנגנון שכל־כולו משדר פחד ופחדנות."
אכן, השוואה נכונה. אכן, יאיר גולן העמיד את עצמו בשורה אחת עם מאורות גדולים כמו טלי גוטליב, ניסים ואטורי, ברדוגו ויאיר נתניהו.
זאת האלטרנטיבה?

* חידון – שאלה: מי הח"כ שדברי הבלע שלו השבוע נתעבים יותר – יאיר גולן או טלי גוטליב?
תשובה: גוטליב.
נמק: כי יאיר גולן לא ח"כ.

* מי מזיק יותר? – אחד מדפי המסרים המתרוצצים כדי לגונן על דברי הבלע של יאיר גולן, מציג ציטוטים מזעזעים של סמוטריץ', סטרוק, סוכות, בן גביר ועמיחי אליהו, ותוהה: מי מזיק למדינת ישראל, גולן או הם?
קודם כל, התשובה לשאלה היא: כן. ושנית, עצם השאלה היא הבעייה. מה בסיס ההנחה של השאלה? שהבחירה היא בין גולן לעמיחי אליהו. יש דיכוטומיה וצריך להחליט בין שני קווים. 80% מהציבור הישראלי שבתווך, בקו הרצף של המורכבות הישראלית, נמחק. אם הברירה תהיה בין קנאים א' לקנאים ב', זה יהיה אסון לאומי. המיינסטרים הציוני הממלכתי הדמוקרטי, שהוא הרוב הדומם, לא ייתן לזנבות הרדיקלים, שמחזקים זה את זה, בהתאם לחוק הרדיקלים השלובים, להרוס את החברה הישראלית.

* הגדרותיי החדשות – הנה כמה הגדרות חדשות שהודבקו לי בימים האחרונים: ביביסט, סמוטריצ'יסט, בן גביריסט. למה? בשל ביקורתי על דברי הבלע ועלילת הדם של יאיר גולן.
ברמה האישית, תגובתי לכינויים הללו היא חיוך סלחני.
אבל הם סימפטום לשתי תופעות חברתיות ותרבותיות בעייתיות ביותר.
האחת היא, שסביב יאיר גולן הולכת ומתגבשת כת עובדי אלילים א-לה הכת הביביסטית, הרואים במושא סגידתם כליל השלמות וכל ביקורת עליו היא בלתי נסבלת. וכפי שמי שמותח ביקורת על נתניהו מתויג בידי הכת כסס00מולן רדיקלי עוכר ישראל, כך מי שמותח ביקורת על יאיר גולן הוא כהניסט. אלא מה?
וכמו בכת הביביסטית, גם שם מה שהופך דבר לכשר הוא עצם העובדה שיאיר גולן אמר או עשה אותו. יש לי חבר, שבכל פעם שאני תוקף את השוקניזם, הוא מסכים איתי, מסמן לייקים, לעיתים מביע שאט נפש מהדברים שאני מצטט ומגדיר אותם בהגדרות מדיציניות, הדומות לאלו שאני מגדיר אותם. חשוב לו מאוד, ובצדק, ליצור בידול מוחלט בין השמאל הציוני, שהוא משתייך אליו, לשמאל האנטי ציוני הרדיקלי, שהוא סולד ממנו. אילו גדעון לוי כתב על המדינה שהיא הורגת תינוקות כתחביב, דעתו על הדברים היתה כדעתי. כיוון שיאיר גולן אמר אותם, הוא שינה את תמונת הפרופיל שלו לתמונה של יאיר גולן ועליה כתוב "צדק אז [כלומר בחילול יום השואה בנאומו כסגן הרמטכ"ל] וצודק היום."
חבר אחר, שאני מוקיר אותו מאוד ומעריך מאוד את תרומתו האדירה לחברה הישראלית לאורך עשרות שנים, שאין לי ספק מה הוא היה אומר אילו רוגל אלפר היה כותב את הדברים, אך הוא כבר כמה ימים באובססיה להגן על יאיר גולן, שאותו הוא מגדיר מנהיג ואיש אמת. איש אמת? באמת? האם ישראל רוצחת תינוקות כתחביב? מנהיג? מנהיג מן הסוג של נתניהו, שמנסה להיבנות מהפרד ומשול, משנאה וקרע.
התופעה השנייה היא ההקצנה המסוכנת. כאשר אני מותח ביקורת על גולן, אני מן הסתם תומך בסמוטריץ' ובן גביר, כיוון שאלו האפשרויות היחידות שעל הפרק: או סמוטריץ' או יאיר גולן. בדיוק כפי שכאשר אני כותב נגד בן גביר, כותבים לי מיד שאני שמאלן רדיקלי ובולשביק. אין מגוון דעות, כפי שאין מורכבות במציאות. יש שני צדדים קיצונים, שחור ולבן, שמאל רדיקלי וימין רדיקלי. זו מתכונת להרס החברה הישראלית.
אני מאמין במיינסטרים הציוני, הממלכתי, הדמוקרטי, הסולד מן הזנבות הקנאיים המכשכשים בו. הרוב יפסיק להיות דומם ולהפקיר את הזירה לפנאטים.

* שמן לדליקת האנטישמיות – עלילת הדם של יאיר גולן, פושטת ברחבי העולם האנטישמי כאש בשדה קוצים. כל אנטישמי זב חוטם מצטט את דברי הבלע של סגן הרמטכ"ל הישראלי כדברי אלוהים חיים. יאיר גולן שפך שמן לדליקת האנטישמיות החוגגת מאז 7 באוקטובר.

* ההטרלה התורנית – ההטרלה הפופוליסטית התורנית, של עוכר המשפטים לוין וח"כים מהליכוד, היא קריאה לשלילת דרגותיהם של בוגי יעלון ויאיר גולן.
אמנם דברי הבלע של בוגי יעלון לשעבר ושל יאיר גולן, חמורים ובזויים, והעובדה שאמרו אותם רמטכ"ל וסגן רמטכ"ל לשעבר הופכים אותם לחמורים יותר. אולם אין הם מוחקים עשרות שנות תרומה אדירה של כל אחד מהם לביטחון המדינה, ולא את העובדה שכל אחד מהם הקדיש את רוב חייו לביטחון המדינה. אי אפשר למחוק את קפיצתו של יאיר גולן אל תוך התופת ב-7 באוקטובר, להצלת אזרחים ישראלים. מה שהזוי במיוחד, הוא שאת ההצעה הנואלת הזאת הציעו חברים בקואליציית המשתמטים ובממשלת ההשתמטות.
גם המציעים יודעים שזה לא יקרה. אבל כמו יאיר גולן, המטרה שלהם היא להטריל, להקצין ולשסע, כי הם נבנים מכך. כל השמאל הציוני הוקיע את גולן על דבריו. מהלך כזה יגרום להם לצופף שורות סביבו. וזה בדיוק מה שהמטרילים רוצים. הצעתם תחזק את גולן וחיזוק גולן יחזק את הימין הביביסטי והכהניסטי. חוק הרדיקלים השלובים עובד.

* מנקים אחריו – בכל פעם שהרב עובדיה איבד שליטה על פיו, ובדרשותיו בבית הכנסת היזדי היה מגדף ומחרף ומטנף, היו רצים אחריו השאווישים שלו למחרת ומסבירים לנו שלא הבנו אותו נכון... שהוא התכוון ש... ואילו שמעתם את כל הדרשה ולא רק משפט אחד וכו' וכו' וכו'.

* תחביב כפול – למען הסדר הטוב ולמען הסר ספק ועל מנת לחזור לשיח השפוי, נחזור ונדגיש קבל עם ועולם: מדינת ישראל מגינה על ילדי ישראל מפני מי שתחביבם האחד הוא לרצוח ילדים יהודים ותחביבם השני הוא להפוך ילדים פלשתינאים למגן אנושי.
אין מוסרית יותר ממלחמתנו בעזה. אין מוסרי פחות מהשארת שלטון חמאס בעזה על תלו והענקת ניצחון היסטורי לטבח.

* והרי הודעה שהתקבלה זה עתה – התחביב של היהודים אינו סתם לרצוח תינוקות, אלא להשתמש בדם שלהם לאפיית מצות.

* דבר העבריין – האסיר המשוחרר והלא משוקם אהוד אולמרט רץ לתקשורת האמריקאית כדי להאשים את מדינתו, שהיא מבצעת כמעט פשע מלחמה. זו הדרך היחידה של העבריין הזה לשרוד בכותרות.

* כבר אין צורך בתירוץ – כותרת מאמר של אהוד ברק ב"הארץ", ערב שבת: "שחרור חטופים או מלחמת שולל." מדוע אני מצטט את הכותרת הזאת? כי היא חריגה. העיתון כולו, עמוד אחרי עמוד, מאמר אחרי מאמר, כתבה אחרי כתבה, מגויס נגד המלחמה. ברק חריג בכך שהזכיר את החטופים, הגם שבגוף המאמר הם זניחים. אם עד לאחרונה הדאגה לחטופים היתה הסיבה ליציאה נגד המלחמה, אולי כי זו היתה הלגיטימציה הציבורית להתנגדות, הרי שעתה הם כבר אינם זקוקים לתירוץ. הם יוצאים נגד המלחמה בעיקר בטענות השווא שזו מלחמת פשע מלחמה רצחני נגד הקורבן הפלשתינאי, שמעצם היותו פלשתינאי הוא קורבן אולטימטיבי, מוחלט, גם אחרי 7 באוקטובר. דחיקת החטופים לשולי השוליים מעידה על כך שבקרב אותם חוגים השימוש בחטופים היה רק תירוץ, תוך שימוש ציני בכאבן של משפחות החטופים.
בין השאר מופיע פשקוויל של האסיר המשוחרר והלא משוקם אולמרט שמעליל על המדינה שהוא היה ראש ממשלה פשעי מלחמה, פשקוויל של זוהיר בהלול שמשווה את מלחמתנו לשואה ופשקוויל של זהבה גלאון התוקפת בארסיות את הנשיא הרצוג, בני גנץ ויאיר לפיד על כך שיצאו נגד יאיר גולן.

* ריבונות נוסח לנדסמן – קרולינה לנדסמן פרסמה ב"הארץ" מאמר הקורא לעולם לאכוף על ישראל מדינה פלשתינאית בקווי 4.6.67. היא מעודדת את מנהיגי אירופה ללכת עד הסוף עם היוזמה הזאת וקוראת לטראמפ להצטרף אליה ולהוביל אותה. הסיבה לדרישה הזאת מנוסחת בכותרת המאמר: Yes We Can't.
טענתה היא, שיש רק עמדה אחת בספקטרום העמדות בישראל שהיא העמדה הנכונה – הדעה הפוליטית שלה. עמדתה היא שיש להקים מדינה פלשתינאית בקווי 4.6.67. ואם ישראל אינה מבינה שזה מה שהיא צריכה לעשות, יש לכפות זאת עליה.
מסר אחד חוזר שוב ושוב במאמרה: "העצמי הישראלי נסוג בשנים האחרונות אל תוך העצמי היהודי." שוב ושוב היא לועגת לתפיסה של "הישראלי בגלגולו ה'קודם כל יהודי'." כאילו ביום שקמה המדינה, השלנו מעלינו את זהותנו היהודית והמרנו אותה בזהות ישראלית, שהיא מתקדמת יותר, והנה, אנו נסוגים לזהות היהודית, המאוסה בעיניה.
אבל ביום שקמה המדינה, הוקראה מגילת העצמאות, שנפתחת במילים "בארץ ישראל קם העם היהודי," כל כולה עוסקת בזהותה היהודית, ומשפט המפתח הוא "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל." כלומר, לא נוצרה זהות חדשה, אלא נוצרה מדינת לאום של העם היהודי, ששמה מדינת ישראל, כלומר מדינתו של עם ישראל. מיהו עם ישראל? העם היהודי.
איך לנדסמן מציגה את המהות של "העצמי היהודי"? חוסר גבולות. כלומר, ריבונות פירושה גבולות, אבל העצמי היהודי הוא מה שהיה לפני הריבונות, ולכן אין לו גבולות. לא גבולות למדינה, ולא גבולות ל"פשעים" שהוא עושה לפלשתינאים בעזה.
אבל כאשר היא מדברת על גבולות, אין כוונתה אלא לגבולות ספציפיים מאוד, שמהם הותקפה ישראל ולכן הם כבר לא גבולותיה. אבל את מה שהיא מציעה כבר עשינו בעזה לפני עשרים שנה. 11 שנים אחרי שקמה המדינה הפלשתינאית אחרי אוסלו ושלטה, בין השאר, על 90% מרצועת עזה, בהתנתקות ישראל נסוגה בדיוק לגבול שהיא מציעה, במחיר כבד ביותר של עקירת יישובים וגירוש אזרחים ישראלים מבתיהם ונישולם מאדמתם. הנסיגה עצמה היתה תחת אש, והאש לא פסקה מאז והגיעה לידי מיצויה המושלם ב-7 באוקטובר.
כעת היא מציעה שבשם קדושת הגבולות הספציפיים ההם, ישראל תשוב לאותם גבולות לא רק בעזה, אלא גם ביו"ש, כלומר הפיכת המרכז הצפוף של האוכלוסייה הישראלית – מישור החוף ובעיקר גוש דן, לעוטף המדינה הפלשתינאית, כאשר במיספר מקומות המרחק בין הגבול לים הוא במרחק של כשני שליש מהשטח שכבשו "המחבלים עם הכפכפים" בתוך שעות ספורות ב-7 באוקטובר. בעצם, היא מציעה שנשכח את 7 באוקטובר, נתעלם מלקחי 7 באוקטובר ונתאבד. ואם איננו מתנדבים להתנדב, על העולם לכפות זאת עלינו. וזאת, בשם הריבונות. כלומר בעיניה מדינה ריבונית, היא מדינה שאחרים יכפו עליה את רצונם. זאת הריבונות המפותחת של "העצמי הישראלי", להבדיל מהנסיגה ל"עצמי היהודי" הטרום מדינתי.
ואם ניסוג לאותם גבולות – האם הפלשתינאים מכירים בגבולות הללו? הרי כאשר הפולשים חצו את הגבול הקדוש אליבא דלנדסמן ב-7 באוקטובר, הם דיווחו ברשתות הקשר "נכנסנו לכיבוש. כלומר, כאשר הם היו הריבון עד קו 4.6.67, מה שמעבר לו הוא "הכיבוש". היא מודה שיש פלשתינאים שגם להם אין תודעה של גבול. והיא מסבירה מדוע: "גם הפלסטינים, כפועל יוצא של חיים תחת המגף הציוני, מפתחים סימפטומים דומים לאב המדכא." כלומר, הם קיבלו את קווי שביתת הנשק וחיו עימנו בשלום, עד שהמגף הציוני דיכא אותם, ותחת הדיכוי חלקם מפתחים סימפטומים של להיות דומים לנו, ואינם מכירים בגבול. וזה מתבטא בעיקר בתקווה ל"שיבה מוחלטת". אני מבין שלנדסמן מצפה מהם להסתפק בשיבה חלקית. למשל, ש"רק" מיליון פלשתינאים "ישובו" לישראל.
כי האמת היא, שמשמעות הלהג על הישראליות להבדיל מן היהודיות, היא כמיהה למדינה לא יהודית. במקום מדינת הלאום של העם היהודי, תהיה כאן מדינה אזרחית, שאין לה זהות לאומיות, להבדיל מן המדינה הפלשתינאית שתהיה מדינת לאום נקיה מיהודים. המדינה חסרת הצבע והזהות שתקום על חורבותיה של המדינה היהודית, תאופיין רק בהרכב אוכלוסייתה, כולל אנשי השיבה ה"לא מוחלטת". אולי הם יסכימו שיקראו לה ישראל.

* peace and love – למה חמאס דורש את הפסקת המלחמה? כי הוא ארגון שוחר שלום.

* שיאו של גל אנטישמי – הרצח הכפול בפיגוע האנטישמי במוזיאון היהודי בארה"ב, הוא שיאו של הגל האנטישמי בארה"ב ובאירופה מאז 7 באוקטובר, בהשראת הטבח, שעורר התלהבות בקרב האנטישמים בעולם. לב ההסתה האנטישמית הוא באוניברסיטאות היוקרה בארה"ב. טוב עושה טראמפ, שמוביל מלחמת חורמה באנטישמיות באקדמיה.

* העתירה התייתרה – משראש השב"כ גילה אחריות והתפטר, והממשלה גילתה אחריות וביטלה את ההדחה, ניתן היה לצפות גם מבג"ץ לגלות אחריות ולהודיע שהעתירות התייתרו.
אין צורך בפסיקות מיותרות, שרק מעוררות מחלוקת וסערות ציבוריות, בלי שהן תורמות במאומה.
לגופו של עניין, היה ברור מלכתחילה שיש כאן ניגוד עניינים מובהק ושבג"ץ לא יוכל לאשר את ההדחה. אף על פי כן, בג"ץ לא מיהר לפסוק אלא דחף שוב ושוב לפשרה. ברוח זו, משההדחה בוטלה, אין שום סיבה לחולל מחול שדים מיותר.
(את התגובה הזאת כתבתי מיד כשראיתי את המבזק הראשון על פסק הדין. מסתבר שכיוונתי לדעת גדולים – זו בדיוק, ממש בנימוקים הללו, עמדת המיעוט של המשנה לנשיא והנשיא הבא, השופט סולברג).

* כולם נוהגים בכוחנות – בג"ץ שגה כאשר הוציא פסק דין על שאלה תיאורטית, אחרי שראש השב"כ התפטר והממשלה ביטלה את ההדחה. השגיאה היא בעצם פסק הדין, לא בתוכן שלו. ברור שהדחת ראש השב"כ מיד אחרי שהחלה חקירת פרשת קטארגייט היא ניגוד עניינים. אבל זה כבר לא רלבנטי.
היועמ"שית שגתה בפרשנות מרחיקת הלכת של פסיקת בג"ץ. יש הבדל בין הדחה אחרי פתיחת חקירה, לבין מינוי ראש השב"כ. פרשנות על פיה יש ניגוד עניינים במינוי ראש חדש, היא לא הגיונית. אנו במלחמה, חייבים למנות במהרה את ראש השב"כ, הוא חייב לעבור חפיפה מסודרת לפני שבר מסיים את תפקידו. ברור שמי שממנה זו הממשלה. ברור שמי שבוחר את המועמד הוא ראש הממשלה, האחראי אישית על השב"כ. וברור שכל מינוי צריך לעבור קודם את ועדת גרוניס, שתבטיח את כשרות המינוי. ותמיד ניתן גם לעתור לבג"ץ, אם מישהו חושב שיש פגם במינוי. לכן, לא היתה שום הצדקה להנחיה שלה לעכב את המינוי, אם כי נכון לזכור שהיא התחייבה לקבל בדחיפות החלטה באשר לנהלי הבחירה.
עם זאת, מרגע שהיא החליטה על כך, ברור שעל ראש הממשלה לנהוג על פי הנחייתה. כפי שברור שאסור היה לו לעקוף את הרמטכ"ל ולזמן מעל ראשו אלוף בצה"ל לתפקיד. הבעייה היא שכולם, גם בג"ץ, גם היועמ"שית, גם נתניהו, כולם נוהגים בכוחנות, בכיפוף ידיים, כאילו אין מלחמה, וגורמים לנזק רב.
המינוי עצמו, של האלוף זיני, ראוי. כפי שכבר כתבתי בעבר, אחרי משבר כה כבד בשב"כ אחרי קריסת 7 באוקטובר, נכון למנות ראש חיצוני, כפי שהיה עם מינויו של עמי איילון כראש השב"כ אחרי רצח רבין.
איך תנהג היועמ"שית? איני יודע, כמובן. אני יודע איך ראוי שתנהג. זיני עוד לא מונה, כי המינוי יהיה בממשלה, ויש לכנס קודם את ועדת גרוניס. נתניהו לא מינה, אלא הודיע מי המועמד שלו. נכון שמהר מאוד היועמ"שית תנסח את הכללים שישללו ניגוד עניינים בעניין החקירה, ובא לציון גואל.

* מי יהיה המבוגר האחראי – דווקא כיוון שאני תומך באלוף זיני ורוצה במינויו, אני מצפה ממנו לדרוש מרוה"מ לא לקדם את המינוי באופן לעומתי, ולא להפר את הנחיות היועמ"שית. חבל שהוא נתן את ידו לעקיפת הרמטכ"ל.
אני מקווה שהיועמ"שית תנהג באחריות ותמהר להוציא הנחיות שלא תפגענה בסמכות הממשלה וראש הממשלה, אלא תבטיח שלא יהיה ניגוד עניינים. לדוגמה, לקבוע שראש השב"כ יהיה מנוע מכל מעורבות בחקירת קטארגייט והאצלת סמכויותיו בחקירה זו לסגנו. או אפילו השאלת צוות החקירה של השב"כ, עם כל סמכויותיו ואמצעיו, לאחריות אישית של פרקליט המדינה. אני מקווה שבהרב מיארה תנהג באחריות ותגלה יצירתיות כדי לאפשר את המינוי, ולא תהיה "דובוני לא לא" שרק יחריף את המצב.

* יבריז לו – אם נתניהו משלה את עצמו שהאלוף זיני יעדיף את הנאמנות האישית אליו על הנאמנות למדינת ישראל, הוא ייווכח מהר מאוד, שזיני יבריז לו בדיוק כמו מנדלבליט, אלשייך ויורם כהן.

* מלינץ' ללינץ' – לפני כחצי שנה האלוף זיני הותקף בידי פורעים חרדים בבני ברק, וחולץ בידי המשטרה. והרי התחזית – בימים הקרובים הוא יעבור ב"הארץ" לינץ' תקשורתי; קבלת הפנים הקבועה לכל דתי שממונה לתפקיד כלשהו. שאלו את אלשייך.

* הפוליטיקה זקוקה לאנשים כאיילנד – גיורא איילנד היה מג"ד שלי בגדוד חמישים, לפני יותר מארבעים שנה. הוא היה מג"ד מעולה; מנהיג, חכם, אינטלקטואל. חשבתי אז שהוא יהיה רמטכ"ל. הוא לא היה רמטכ"ל, אך מילא מיספר תפקידי אלוף ואח"כ ראש המל"ל. לאורך כל הדרך עקבתי אחריו, וכשהביע התנגדות למו"מ שניהל אולמרט על נסיגה מהגולן, חידשתי איתו את הקשר. אני מעריך את יושרתו האינטלקטואלית ואת היצירתיות והמקוריות שלו. רעיונותיו תמיד מקוריים, אינם משתבצים על פי דוגמות של ימין ושמאל. גם כשאיני מסכים אתו, אני תמיד אוהב להקשיב לו ולתובנות החכמות שלו.
אני שמח שהוא עומד להצטרף לפוליטיקה, במסגרת "ישראל ביתנו". הפוליטיקה זקוקה לאנשים כמוהו. אני בטוח שהוא יתרום תרומה גדולה לגיבושה של אסטרטגיה לאומית, כשר בממשלת השיקום, שתקום אחרי הבחירות הבאות.

* השראה – חצי שעת הפסקת ארוחת הבוקר של חניכי הפנימיה החקלאית "אדם ואדמה", העובדים בחקלאות בחלקו הראשון של היום, כוללת לימוד (במלעיל) קצר, לרוב סביב טקסט קצר, שמוביל הבוגר שעובד עם כל קבוצה – מדריך, מחנך, המנהל. ופעמים רבות כשחניכי אדם ואדמה עובדים איתי, מבקשים ממני להעביר. כך היה אתמול. קראתי להם מכתב שכתב גדי מוזס, חבר ניר עוז בן ה-81, שישב בשבי חמאס 482 יום, לחברי קיבוצו. במכתב הוא מדרבן אותם להרים ראש מתוך האבל והכאב ולהפשיל שרוולים לתקומת ניר עוז. בשיחה בעקבות שמיעת הטקסט, אמרה חניכה, שאחרי ששומעים דברים כאלה מפי אדם שמבוגר מאיתנו פי כמה וכמה, שחזר אחרי כמעט 500 יום במנהרות חמאס, אין לנו, הנוער, שום זכות מוסרית לא ללכת בדרכו.
מה יש להוסיף?

* ביד הלשון: עומר – עומר הוא אגודת שיבולים לאחר קצירתן. ספירת העומר, שאנו כעת בעיצומה, היא ספירה יהודית מסורתית בת 49 יום, בין הקרבת מנחת העומר לבין קצירתו; בין פסח לשבועות.
יישובים רבים בארץ ישראל נושאים שמות חקלאיים, כמו דגניה, עין זיתים, קציר, חריש, בית קמה ועוד. ויש גם יישוב הנושא את השם עומר, למרות שהוא אינו חקלאי.
עומר היא מועצה מקומית בנגב, השוכנת בסמיכות לבאר שבע. מקור נוסף לשמה, הוא שמו של האתר שעליו הוקמה בפי הבדואים – אל עומרי.
עומר אינו השם הראשון של היישוב. ב-1949 הקימו שם חיילים משוחררים קיבוץ בשם אילתה, אך הוא התפרק לאחר זמן קצר. במקומו נוסד מושב שיתופי, שלאחר זמן קצר הפך למושב עובדים. המושב לא התרומם ומצבו הלך והידרדר. ב-1960 חברת רסקו לקחה על עצמה לשקם אותו. בין השאר צורפו אליו מתיישבים חדשים, חלקם עובדי הסוכנות היהודית וחלקם עולים מארגנטינה. חלק מאדמות המושב הוקצו להקמת כפר עירוני, שבנייתו החלה ב-1962 והוא נקרא בני ערד. היישוב התפתח מאוד הלך וגדל, וב-1974 הוכרז כמועצה מקומית. כיום מונה היישוב למעלה מ-8,000 תושבים, ומבחינה כלכלית הוא אחד היישובים החזקים בארץ.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com