סוגיית "האליטה" בחברה הישראלית, תופסת בשנים האחרונות מקום מרכזי בשיח הציבורי בישראל.
ברוח הימין הפופוליסטי א-לה טראמפ, גם אצלנו מובילה "סביבת" ראש הממשלה בשנים האחרונות קמפיין נגד "האליטות", נגד "שלטון האליטות" וברוח הקונספירציה המטורללת על "דיפ-סטייט" שמיפ-סטייט.
קונספירציית הדיפ-סטייט, שמקורה בטורקיה של ארדואן, אומצה בענק בידי סביבת טראמפ וכמו כל דבר רע בארה"ב יובאה לישראל ומופצת בידי תעשיית השקרים וההסתה, מציגה סוג של "הפרוטוקולים של זקני האליטה", על איזה כוח ענק של האליטה האקדמית, המשפטית, הצבאית והתקשורתית, ששולט לכאורה במדינת ישראל באמצעות איזו ממשלת מעמקים, ומונעת את מימוש רצונו של העם, שבא לידי ביטוי בתוצאות הבחירות. וכך, כל כישלון של הממשלה מיוחס אוטומטית לדיפ-סטייט, וכך הממשלה והמנהיג העליון נקיים מכל אחריות, ואילו כל הצלחה מעידים על גדולתו של המנהיג, שהצליח להתגבר על כוחה האדיר של מדינת העומק, המכשילה אותו, ולהביא להישג הגדול.
יש לומר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים – חברה ללא אליטה המובילה אותה, היא חברה מפגרת. ללא אליטה מדעית, טכנולוגית וביטחונית, לא היה כל סיכוי לבצע את מבצע "עם כלביא" המוצלח כל כך. עיקר האחריות להצלחה היא על כתפי המנהיג שקבע את המדיניות וקיבל את ההחלטה, בדיוק כפי שעיקר האחריות לכישלון הנורא ב-7 באוקטובר היא על אותו מנהיג, שאחראי במדיניותו ובהחלטותיו לאורך שנים למחדל שהביא לטבח. אך ללא האליטה הישראלית, זה לא היה קורה.
הטרנד נגד האליטה מסוכן לעצם קיומה של מדינת ישראל, אך אין זה אומר שהאליטות הישראליות אינן ראויות לביקורת. הן ראויות גם ראויות ואף לביקורת חריפה. בשנים האחרונות, ראינו תופעות חמורות ביותר, של ניצול כוחה של האליטה לרעה ופגיעה במדינת ישראל בידיה. ראינו זאת בראש ובראשונה בסרטן האיום בסרבנות המונית, במאבק נגד המהפכה המשטרית, בידי קצינים ומפקדים במילואים, ביחידות אליטיסטיות בצה"ל, כמו טייסות חיל האוויר, ביחידה 8200 ועוד. היה זה ביטוי לאליטה מסואבת, שסובלת מאחידות פוליטית, מה שמוכיח על היעדר מחשבה עצמאית, שהיא הכרחית למצוינות של אליטה, ונכונות להשתמש בכוחה באופן סחטני כדי לכפות את עמדותיה הפוליטיות על מדינת ישראל. היה זה מעשה חמור ביותר.
וראינו תופעות חמורות של איום מצד אליטת ההיי-טק, להוצאת כספים מהארץ ובכך לפגוע במזיד בכלכלת המדינה. וראינו תופעות חמורות של איום בירידה מהארץ, ב"בריחת מוחות", בהתרוקנות בתי החולים מרופאים שיחפשו את עתידם במקום אחר, בנפנוף בדרכונים זרים וכן הלאה וכן הלאה. והיו אף דיבורים נואלים על פירוק מדינת ישראל ל"מדינת ישראל ומדינת יהודה" לקנטונים וכד', והיו ביטויי שנאה דוסופוביים, שהשפל שלהם היה בת"א ביום הכיפורים, שבועיים לפני 7 באוקטובר. כל אלה ביטויים נפסדים שמחייבים דיון במהותה של אליטה.
לא אחזור להמשך הדיון בלי להזכיר אליטה נוספת – האליטה החרדית, בעיקר הליטאית, של "תלמידי חכמים" "בני תורה". לא אכנס כאן לדיון על השתמטות ההמון החרדי, שלבטח אינו נמנה על אליטה זאת, אלא על עצם תפיסת האליטה של הקבוצה הזאת. זאת אליטה טפילית, המנותקת בעליל ומראש מהעם והמדינה, צרכיהם אינם מעניינים אותה כהוא זה, אין לה כל עניין לתרום כהוא זה לחברה הישראלית, ובניה משתמטים מתרומה לביטחונה ולכלכלתה. לא ארחיב בנושא הזה, כדי לחזור לדיון באליטה שנמצאת במוקד הדיון הציבורי, שלו אני מקדיש מאמר זה.
אותה אליטה היא ממש לא "דיפ-סטייט". היא לא "תופרת תיקים", והיא לא שולטת בכלום, ואין כל שחר למזימה שהיא מואשמת בה. אבל התנהלותה, כפי שציינתי קודם, היא היפוכה המוחלט של האליטה הראויה.
איך הגיבה אותה אליטה על הביקורת שהוטחה בה בעקבות התנהלותה בזמן המאבק? זכותנו "לא להתנדב" למילואים. זכותנו לעשות עם הכסף שלנו מה שאנחנו רוצים ואם אנו רוצים להוציא אותו מן המדינה, לאיש אין זכות להתערב, כי זו זכות הקניין. וזכותנו לחיות איפה שאנחנו רוצים ואם רצוננו "להגר" (חס וחלילה לא להשתמש במילה ה"שיפוטית" ירידה מהארץ) או "לעשות רילוקיישן" זה עניינינו, יש לנו חופש תנועה, ואם המדינה רוצה שנחיה בה, שתואיל להתחרות עלינו ולהיות מספיק טובה כדי שנרצה לגדל בה את ילדינו. זכותנו וזכותנו וזכותנו וזכותנו. אליטה של זכויות.
בן גוריון, שסלד משיח הזכויות, אמר פעם, שלכל תינוק שנולד יש זכויות, אבל כאשר הוא מגיע לגיל 13 הוא נכנס לעול של חובות, של מצוות. הציוויליזציה היהודית, לא כל שכן הציונית, היא ציוויליזציה של חובות. אדם לא נבחן בזכויות שהוא מקבל, אלא בחובות שהוא ממלא ובמחויבות שהוא לוקח על עצמו מעבר לחובות. ומי שאמורה להוות דוגמה אישית לכך היא האליטה. זו המשמעות של אליטה משרתת. ואני מציע לקחת זאת צעד אחד קדימה – אליטה חלוצית.
הפלמ"ח ראה בעצמו אליטה כזו. במה האליטיזם שלו נבחן? בהימנונו הוא שר "רִאשׁוֹנִים תָּמִיד אֲנַחְנוּ, לְאוֹר הַיּוֹם וּבַמַּחְשָׁךְ." ראשונים למה? לא ראשונים לקבל. ראשונים לתת. אלתרמן תיאר אותם בשירו "מסביב למדורה", שכתב במלאת לפלמ"ח 7 שנים:

את העול הפשוט כעפר
הם נשאו בלי הבט אחורה
לא תקע לפניהם השופר
לא לוטף קדקודם בליל חורף.
בשני שרוולים הקשורים לצוואר
רק הסוודר חיבקם מעורף
נעליים נוקשות, ילקוטים,
סעודה של זיתים ופרי תומר
וספלי אלומיניום קמוטים
ורעות וקורבן לאין אומר.

הוא מציג חבורה שחיה חיי פשטות, על סף עוני, אך הם יודעים מה תפקידם – לשאת בעול. את העול הם נשאו בלי הבט אחורה. הם לא התנו את נשיאת העול בכך שהאומה, שאת עולה הם נושאים, תרקוד על פי החליל שלהם. לא, הם נשאו את העול הזה בלי הבט אחורה, מתוך נכונות לקורבן לאין אומר.
בשיר אחר, שירו "נאום תשובה לרב חובלים איטלקי אחרי ליל הורדה," שכתב בעקבות הגעתה לארץ ישראל של ספינת המעפילים "חנה סנש", העלה אלתרמן על נס את אותה החבורה, של אנשי הפלמ"ח והפל-ים, שהמתינו בחוף לספינה, ונשאו על כפיהם את המעפילים אל החוף:

אֶת עֲמַל בַּחוּרֵינוּ סוֹד-לֵיל יַעֲטֹף,
אַךְ עָלָיו נְבָרֵךְ כְּעַל לֶחֶם.
הֵן רָאִיתָ כֵּיצַד מִסְּפִינוֹת אֶל הַחוֹף
הֵם נוֹשְׂאִים אֶת עַמָּם עֲלֵי שֶׁכֶם.

מהי אליטה חלוצית? מהי אליטה משרתת? אליטה שנושאת את עמה עלי שכם.
ספינת המעפילים הנציחה בשמה את זכרה של חנה סנש. חנה סנש, חלוצה, משוררת ולוחמת, התנדבה לשרת בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נגד גרמניה הנאצית. היא צנחה לשטח הונגריה הכבושה, נתפסה, נחקרה בעינויים והוצאה להורג.
חנה סנש היא מופת של אליטה חלוצית, החיה תחושת שליחות עמוקה במתח של שליחות כמו-נבואית, של מי שחש שהוא נושא את עמו על שכמו ומוכן לכל מעשה ולכל קורבן למען העם. וכך היא כתבה בשירה "בדרך":

קוֹל קָרָא, וְהָלַכְתִּי,
הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל.
הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל.

חנה סנש כתבה את השיר שנה וחצי לפני מותה. הקול ששמעה, היה הקול לעזוב את ביתה, ואת חברתה ואת חיי הנוחות בגולה ולעלות לארץ ישראל. מהו הקול הזה? קול פנימי חלוצי עמוק של לעשות את הדבר הנכון למען העם והארץ. אותו קול קרא לה ללכת מארץ ישראל לשליחותה בארץ מוצאה, הונגריה, במלחמה נגד הנאצים; תוך לקיחת סיכון גבוה שהיא לא תחזור משליחותה, כפי שאכן קרה.
הנוער החלוצי, שראה בעצמו אליטה משרתת וחלוצית, נענה לקריאות, בין אם של קול פנימי כמו זה שמתארת חנה סנש, ובין אם של מנהיגי אמת כמו מייסד הפלמ"ח יצחק שדה, שקרא לו לדגל:

נוער שמע!
מישהו אי שם מחזיק את מאזני חיינו בידיו.
וכפות המאזניים עולות ויורדות, יורדות ועולות.
על כף אחת:
שואת ישראל, תקומת ישראל, מלחמת ישראל.
ועל כף שניה:
תככי מסחר ופוליטיקה,
והתככים, משקלם כבד.
נוער זכור!
בבוא השעה השלך עצמך על כף המאזניים,
השלך עצמך בכוח ובאומץ.
זה יכריע, המאזן ישתנה.
נוער שמע!

אליטה אמיתית היא אליטה חדורת ייעוד ושליחות לשרת את עמה, את ארצה ואת מדינתה; אליטה שמשליכה את עצמה על כף המאזניים, בכוח ובאומץ, למען תקומת ישראל. אליטה אמיתית אינה מתנה תנאים, אינה מאיימת בנטישה. היא לא תיטוש בשום מחיר. היא נכונה לשלם כל מחיר.
"אל תשאל מה מדינתך יכולה לעשותך למענך. שאל מה אתה יכול לעשות למען מדינתך." יש המגדירים את דבריו אלה של הנשיא קנדי "פשיזם". זו ראיה צרה ורדודה, המתעלמת מעומק משמעות דבריו. אין הוא מדבר על כך שהמדינה תכריח את האזרחים לעשות כך וכך, אלא על אזרחים, שייקחו אחריות, ייטלו את המדינה על שכמם, ויעשו למענה את הדרוש לקידומה ולטובתה. מי שעושים כך, הם אליטה משרתת, הם אליטה חלוצית, הם אליטה אמיתית.

נעמי שמר היטיבה לתאר את האליטה הזאת במילותיה:
"והיא כמו הושיטה את ידה כדי לתת, ולא כדי לקחת."

זאת האליטה שעלינו לטפח. אליטה שאוהבת את עמה ואינה מתנשאת עליו. אליטה שהאוריינטציה שלה אינה על אליטות מקבילות באירופה וארה"ב, אלא על עמה. אליטה המחוברת אל העם, שחיה את חייו, שמכירה את מצוקותיו, שמזדהה עם מאווייו, שמחוברת לתרבותו הלאומית; אליטה המשרתת את עמה בלי חשבון.
האליטה ששרה "ראשונים תמיד אנחנו," שרה קודם לכן: "לפקודה תמיד אנחנו!"
זה הבסיס.

2. צרור הערות 29.6.25
* הם לא נפלו לשווא – שבעה לוחמים נפלו ברצועת עזה.
הם לא נפלו לשווא.
הם נפלו על הגנת המולדת.
הם נפלו במאבק על קיומה של מדינת ישראל.
הם נפלו כדי שתושבי שדרות, בארי, ניר עוז וכפר עזה, יוכלו לחיות בבטחה ביישוביהם.
הם נפלו כדי שילדי נחל עוז, כרם שלום, נתיב העשרה ונתיבות יוכלו לשחק, ללמוד ולגדול.
הם נפלו כדי להכריע את הרוע המוחלט; הטרור הנאצי שטבח בנו בהמונינו, אנס את אחיותינו ועדין שולט בעזה.
הם נפלו כדי להחזיר את החטופים.
הם נפלו כדי שלא יהיו עוד חטופים.
הם נפלו כדי שאוכל לכתוב את הדברים האלה וגם כדי שאלה שמזנבים בהם ומטילים דופי בצדקתה המוחלטת של מלחמתם, יוכלו לכתוב את דבריהם המכוערים.
יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ
שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.
יהי זכרם ברוך!

* טרנד הנהי – השתתפתי ביום שישי במפגש של פורום חוקרי הקיבוץ, הפעם בזום.
המרצה פתח במילים: "אני לא אומר בוקר טוב. בוקר!"
הגבתי בצ'אט: "בוקר טוב זה איחול. לא תיאור מצב. אינך מאחל לנו בוקר טוב?"
אבל מעבר לכך... השבוע צה"ל הסיר לשנים רבות, במבצע מעורר התפעלות, את האיום הגדול ביותר על קיומנו. אלה ימים גדולים. מה זו הנרגנות הזאת? נכון, יש גם הרבה קשיים וכאבים. אבל טרנד הנהי מגעיל.
אל תרכיבו משקפיים
לא קודרות ולא שמחות
הסתכלו רק בעיניים
בעיניים פקוחות.

* מה הושג – מה היו תוצאות ההתקפה הישראלית והאמריקאית על מתקני הגרעין האיראני? הערכת המודיעין האמריקאית, שלפיה ההתקפה תעכב במספר חודשים בלבד את המיזם, אחרי כאלו הפצצות וכזה הרס, נראית לי מנותקת מן המציאות ובלתי מתקבלת על הדעת. מצד שני, כנראה שלא הצלחנו באמת להשמיד לחלוטין את המיזם.
דבר אחד בטוח. איראן תמשיך לנסות לייצר נשק גרעיני ובוודאי את ארסנל הטילים הבליסטיים. ואנחנו חייבים בנחישות לסכל זאת.

* מטרה לא ריאלית – הפלת שלטון שחותר להשמידנו ומשקיע בכך את מרבית משאביו, היא מטרה צודקת ומוסרית לעילא ולעילא. אולם מי שמאמין שזו מטרה מעשית, שישראל יכלה לעמוד בה במבצע "עם כלביא", שוגה באשליות.
קרוב ל-21 חודשים עוד לא הצלחנו למוטט את שלטון חמאס ברצועת עזה; שלטון של ארגון טרור בשטח מצומצם סמוך לגבולנו, כאשר אוגדות שלמות לחמו ולוחמות שם, חלק ניכר מהרצועה חרב וכבשנו חלקים רבים ממנה. אז הם באמת חושבים שבעוד שבועיים הפצצות אוויריות נפיל שלטון של מדינה בעלת אוכלוסייה של יותר מ-90 מיליון איש, שטחה יותר ממיליון וחצי קמ"ר והיא מרוחקת מאתנו כ-2,000 ק"מ?!
יש לקוות שהמבצע הישראלי וההפצצה האמריקאית החלישו את המשטר, ואולי יעודדו מהפכה עממית. זה יהיה הישג אדיר של המבצע. אין לי ספק שיש לנו דרכים לעודד מהפכה כזו. אבל אין לנו שום יכולת להפיל במבצע צבאי את השלטון.

* תלות מסרסת – ואם טראמפ לא היה נותן אור ירוק? ואם היה נשיא כמו אובמה או ביידן שלא היה מגבה? ואם יהיה נשיא מהימין הבדלני או מהשמאל ה"פרוגרסיבי"?
הרי זה איום קיומי. הרי ישראל אינה יכולה לחיות עם גרעין איראני. במקרה כזה לא היה לנו מנוס, אלא לתקוף את איראן ללא תמיכת ארה"ב.
קראתי ב"ישראל היום" שרוב מטוסי חיל האוויר תודלקו באוויר בידי מטוסים אמריקאיים. במילים אחרות, ללא תדלוק כזה לא יכולנו לבצע את הפעולה.
זה מזעזע! שלושים שנה ישראל מגדירה את איראן כאיום הגדול ביותר על קיומה, ולא פיתחה מענה לתקיפה עצמאית.
אנחנו חייבים לפתח יכולות שישחררו אותנו ככל האפשר מהתלות בארה"ב.

* תנאי למו"מ – יש דיבורים על אפשרות שסוריה תצטרף להסכמי אברהם. שלום ונורמליזציה עם סוריה? נפלא!
השאלה היא אם א-שרע (אל ג'ולאני) הוא פרטנר לשלום?
אני בספק רב, משלוש סיבות: א. בשל זהותו האיסלמיסטית ג'יהאדיסטית. ב. בשל היותו פרוקסי של הרודן האנטישמי ארדואן. ג. בשל שליטתו הרופפת בסוריה.
אבל אם הוא רוצה לדון אתנו על שלום, בשמחה.
על ישראל להציב תנאי מוקדם למו"מ עם סוריה על הסכם שלום: הכרה בישראל ובריבונותה על הגולן.
בלי הכרה כזאת, חבל על הזמן של כולם. אין על מה לדבר.

* אל תתערב – כאשר הורקנוס ואריסטובלוס עירבו את האימפריה הרומית במלחמת האחים ביניהם, הייתה זו תחילת הסוף של ממלכת החשמונאים.
כאשר נתניהו אץ רץ לטראמפ כדי שיציל אותו ממשפט וממשפט הבוחר, הוא מסכן את קיומה של ישראל כמדינה ריבונית.
עלינו לבחור אם רצוננו להיות מדינת לאום ריבונית של העם היהודי, או רפובליקת בננות, מדינת חסות של ארה"ב.
כאשר קלינטון דחף בתקופת ברק לנסיגה ישראלית מהגולן, הפגנו ליד שגרירות ארה"ב תחת הכותרת: אל תתערב, חבר!

* לוין צדק – כאשר ראש ממשלת ישראל מתבכיין באוזני הפריץ על מערכת החוק, המשפט והצדק של מדינת ישראל, אני מבין שהמנהיג הציוני שמריהו לוין צדק, באומרו: קל יותר להוציא את היהודים מהגולה, מאשר להוציא את הגולה מהיהודים.
[אהוד: מה אתה רוצה מ"סמרטוט", שיתנהג אחרת?]

* אשפתות על סטרואידים – כל מלחכי הפִּנְכָּה בליכוד ובקואליציה מיהרו להתחרות ביניהם מי מביע תמיכה נלהבת ורעשנית יותר בציוץ ההזוי של טראמפ.
אבל את ח"כית ה[---] גוטליב הלקקנות הזו אינה מספקת. הרי הטרלול שלה הוא על סטרואידים. אז ה[---] קראה לטראמפ להטיל סנקציות אישיות על השופט יצחק עמית והיועמ"שית בהרב מיארה. מי היה מאמין שתשב בכנסת ח"כית [---] שתגרום לנו להתגעגע לאורן חזן.

* המשת"פית של "מלא מלא" – כששקמה ברסלר קוראת למחאה תחת סיסמה כמו "ניצחנו את האייאתולות באיראן, עכשיו ננצח את האייאתולות בישראל" – מחנה בן גביר נתניהו מקבל מיד שני מנדטים.

* פשקוויל המרדה – כאשר עמודי ה"חדשות" בשוקניה מפיצים את עלילות הדם נגד צה"ל, מה הפלא שבעמודי הדעות מופיע פשקוויל הסתה והמרדה של אסף אגמון ואורי ערד, המסיתים את טייסי חיל האוויר לערוק מן המלחמה על הגנת מדינת ישראל.

* הטריקולור האנטישמי– הטריקולור האנטישמי הוא ירוק-אדום-שחור. השילוב הקטלני של אסלאם קנאי, שמאל רדיקלי וימין פשיסטי.
למרבה הצער, רבים בתוכנו מעמידים את זהותם הימנית או השמאלנית לפני זהותם היהודית, והם מפרגנים לאנטישמים מהזרם הקרוב להם או לפחות מפעילים מנגנוני הכחשה ואפולוגטיקה כלפיו.
טבח שבעה באוקטובר שילהב את דמיונם של אנשי השמאל האנטישמי, ומאז הם מובילים קמפיין אנטישמי ארסי תחת הסיסמה הרצחנית "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי." המסע הזה עורר רבים בשמאל הישראלי ובשמאל היהודי בארה"ב להתפכח ולהתנער מהם. ויש מי שגם היום תומכים בהם, כולל עיתון ישראלי שלא אזכיר את שמו רק אומר שהוא מתגורר ברחוב שוקן בת"א ומתהדר בכך שהוא לאנשים חושבים, שמהדהד את עלילות הדם האנטישמיות שלהם על הג'נוסייד, הפשעים נגד האנושות, ההרעבה.
ובימין הישראלי יש המהדקים את תמיכתם בימין העמוק באירופה, כמי ששכחו מה זה להיות יהודים ומחלו להם על פשעיהם נגד עמנו. העובדה שעיקר הגזענות שלהם מופנית כיום נגד מוסלמים, יוצרת, כביכול, ברית אינטרסים מול אויב משותף.
והנה, ראינו בשבועות האחרונים את הימין הבדלני בארה"ב, שהוא זרם חזק בימין הטראמפיסטי, בקמפיין אנטישמי נגד פעולת ארה"ב נגד איראן, ברוח הפרוטוקולים של זקני ציון, והדיבורים נגד המדינה היהודית השולטת בעולם וגוררת את ארה"ב למלחמה מיותרת בעבורה, לצד האשמת מדינת היהודים כמי שגורמת לגל ההגירה המוסלמי הגדול.

* גולת ניו יורק הדוויה – ניו יורק היא העיר עם מספר היהודים הגדול ביותר בתפוצות הגולה.
מאז שבעה באוקטובר, ובהשראת הטבח, הם חווים אנטישמיות קשה.
השבוע נבחר אנטישמי מובהק, עוכר ישראל, צורר יהודים, זוהראן ממדאני, למועמד המפלגה הדמוקרטית לראשות העיר.
ליבי ליבי לאחיי היהודים בגולת ניו-יורק הדוויה.
אני מתפלל ומייחל לראות אותם עולים בהמוניהם למולדתנו האחת ויחידה, לארץ ישראל, למדינתם – מדינת ישראל, מדינת הלאום של העם היהודי.

* כמו ערבי שתומך בבן גביר – מה דעתכם על ערבי שתומך בבן גביר?
יפה. אני רואה שאנחנו חושבים אותו הדבר.
זה בדיוק מה שאני חושב על יהודים בניו יורק שתומכים באנטישמי זוהראן ממדאני לראשות עיריית ניו יורק.
ההבדל הוא, שלא ידוע לי על ערבים שתומכים בבן גביר, אך יש לא מעט יהודים בניו יורק שתומכים בממדאני.
שמא אליהם מכוון הפסוק בספר דברים המכנה את עמנו "עם נבל ולא חכם"?

* הקין שבתוכנו – עשרות בן גבירים באזור בנימין תקפו את חיילי צה"ל, יידו עליהם אבנים וניסו לדרוס אותם.
יש להבהיר – מי שמתייחס לבנינו, חיילי צה"ל, כאל אוייב – הוא אוייב, ועל צה"ל להתייחס אליו כאל אוייב, על כל המשתמע מכך.
כשאנו מבליגים כאשר הבן גבירים יוצאים לבצע פוגרומים נגד ערבים, אנו מכשירים גם את השלב הבא – הם תוקפים את חיילי צה"ל.
הם עושים זאת, כי הם בטוחים שלא יאונה להם כל רע, הרי הדוצ'ה שלהם הוא שר בכיר בממשלה, הוא חבר הקבינט, הוא השר ל"ביטחון" לאומני, שהופך את משטרת ישראל למיליציה פשיסטית פרטית שלו.
מתי נתעורר? כאשר קין ירצח חיילי צה"ל?

* גינויים ריקים – ראש הממשלה גינה את האלימות של הפורעים נגד לוחמי המילואים בחבל בנימין וקרא למצות אתם את הדין.
אין שום משמעות לגינוי הזה, כל עוד אין הוא בועט אל מחוץ לממשלה את הדוצ'ה של הפורעים, ראש הכנופייה, השר ל"ביטחון" לאומני.
גם שר הביטחון גינה את התקיפה ו"הינחה" למצות אתם את הדין. אבל אחת ההחלטות הראשונות שלו כשר הביטחון, היתה לא להוציא צווי מעצר מנהלי למחבלים יהודים, למרות שהוא יודע שמדובר בצעד הכרחי במלחמה בטרור.
כל עוד הם אינם נלחמים בטרור של יהודים, שלא יגלגלו את עיניהם בגינויים ריקים.

* שיעור חקלאות – שיעור קצר בחקלאות. חנק מחודד, או בקיצור – חנק, הוא שיח מטפס רעיל, שמתפשט בקצב מסחרר, מטפס על עצים וגפנים וחונק אותם. החנק הוא מהגרועים שבאויבי החקלאות.
החנק לעץ, הוא כמו בן גביר לדמוקרטיה הישראלית. הוא מטפס על העץ, נבנה ממנו, הולך ומתחזק ומתעבה ומסתעף ומחבק אותו חיבוק דב עד שהוא הורג אותו.
אם לא נטפל בחנק בזמן, זה עלול להיות מאוחר מדי. חייבים לסלק אותו מוקדם ככל הניתן.
היה זה שיעור קצר בחקלאות. ובפוליטיקה.

* ביד הלשון: דפית – הצה"לית היא שפה יצירתית. למחרת אימון של מחלקת ההגנה (כיתת הכוננות) של אורטל בתרחיש של חדירת מחבלים ליישוב, קיבלנו בקבוצת הווטסאפ מסמך שכותרתו: "מעגל פתוח – דגשים ללוחם." "מעגל פתוח" הוא הקוד לתרחיש של חדירת מחבלים ליישוב.
ועל המסמך נכתב: "דפית מעגל פתוח ללוחם."
דפית?! דפית! מה זה דפית? אשתו של הדף?
מה רע, למשל, ב... דף? או במסמך?
פתחתי את הדפית וקראתי את ההודעית.
הוא שאמרנו: הצה"לית היא שפית יצירתית.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com