השער הדרומי נסגר:
נמל אילת יפסיק את פעילותו
ניצחון מוחלט למורדים החות'ים על מדינת ישראל: ארגון הטרור התימני הצליח להשיג מול ממשלת ישראל הנוכחית את מה שלא הצליחה מצרים בשיאה, ונמל אילת ייסגר לחלוטין משבוע הבא.
מאז החלו המתקפות מתימן על הספינות לישראל הפסיקו להגיע לנמל המוגדר כאסטרטגי אוניות הובלת המכוניות שהיוו את עיקר ההכנסה שלו. סיוע של 15 מיליון שקל שאישרה לו הממשלה – לא הגיע.
https://rotter.net/forum/scoops1/908670.shtml
מנכ"ל משרד התחבורה משה בן זקן יכנס ביום ראשון דיון לגבי סיוע לנמל המושבת בשל מתקפות החות'ים. בנמל מקדמים תוכנית לחייב ייבוא של כלי רכב מהמזרח דרכו, כשבעלויות יתחלקו המדינה, הנמל ובעלי הרכבים. נדחתה סגירת נמל אילת, הפתרון למשבר עלול לייקר את רוב המכוניות החדשות – המדינה תכריח את הספינות להקיף את אפריקה ולהגיע לנמל דרך תעלת סואץ.
https://rotter.net/forum/scoops1/908830.shtml
מזמן לא נחלה ישראל תבוסה אסטרטגית כל כך קשה.
האתר של הצבא התימני קובע: "תל אביב איננה בטוחה עוד."
https://x.com/Yemeni_Military/status/1946291837125185625?t=uAOsf1RYktgayJO-V0CvvQ&s=03
כדאי לקרוא את התגובות.
הפגנת צעירים חילונים במרכז תל אביב נגד גיוס לצבא
הבה נלך כולנו כצאן לטבח וניאנס בדרך
קבוצת צעירים חילונים הצטרפו לחרדים והפגינו בתל אביב נגד גיוס לצבא, ושרפו צווי גיוס. הפתעה. ההפגנה נעשתה באנגלית. סרבו! סרבו! סרבו!
יונה רוזמן (נערה) באנגלית: "במשפט אחד למה שאנשים יסרבו לשרת בצה"ל בגלל שזה ג'נוסיד ולא מצטרפים לצבא ג'נוסייד. חיילים סרבו לג'נוסייד!"
שאול צליק בכר לאחר חודש בכלא צבאי על סירוב להתגייס, באנגלית: "למה אנשים מסרבים לשרת בצה"ל כי ממשיך להתנהג באותה דרך מאז שישראל נוסדה במעשים איומים של מוות ואלימות ומעגל דמים בשביל כולם."
איתמר גרינברג, באנגלית: "בגלל שהמדינה היהודית מנסה לייצג אותי מחסלת את העם של עזה, אנחנו לא יכולים להיות שקטים. 'לעולם לא עוד' זה כאן לכולם."
עידו עילם, באנגלית: "בגלל שמבצעים ג'נוסייד זה לא עוזר לא ליהודים ולא לפלסטינים זה רק מעמיד בסכנה את כולם, והכל בגלל צבא הישראלי."
קהל: "בחזית הבית ובשדה הקרב כל חייל שותף למוות!"
קהל: "כל הלובש מדים הוא חלק מהרצח ההמוני!"
https://x.com/DrJillStein/status/1945951300971077674?t=4QsPacVVms9E-IfxW6E3rw&s=03
יונה רוזמן, שאול צליק בכר, איתמר גרינברג, עידו עילם ושאר האידיוטים השימושיים של החמאס, בטוחים שזה יציל אותם מלהירצח על ידי החמאס כיהודים.
השתמטות הצעירים החילונים הללו מסוכנת הרבה יותר מהשתמטות החרדים, החרדים אינם נאבקים לטובת האוייב.
סילוגיזם ("חדשות בן עזר", 2073)
1. יש להדיח חברי כנסת רק על מעשים ולא על דיבורים.
2. יש להדיח את ח"כ רוויטל רדזינסקי-גוטליב שהעלילה עלילת דם על לוחם שב"כ וחשפה את שמו ובכך סיכנה במזיד את חייו.
היקש שכלי: אין להדיח את ח"כ איימן עודה תומך החמאס וחיזבאללה שהעליל עלילת דם על צה"ל שעושה ג'נוסייד ופשעי מלחמה וסיכן בכך את כל עם ישראל.
ג'יהאד קטארי תורכי נגד היהודים
אמנה של מאות אנשי דת מוסלמים מעניקה גיבוי הלכתי למתקפת ה-7 באוקטובר של חמאס: מתקפת ה-7 באוקטובר היא מלחמת ג'יהאד נגד הכופרים; לישראל אין זכות קיום; ההסכמים עמה חסרי תוקף הלכתי; הדרישה לפרק את חמאס מנשקה –בגידה באללה.
על רקע המגעים הדיפלומטים להסכם הפסקת אש בין ישראל לחמאס וקריאות הביקורת בעולם על התנהלותה של חמאס, התכנסו ב-27.6.2025 בטורקיה מאות אנשי דת מרחבי העולם המוסלמי ופירסמו את "אמנת חכמי הדת של האומה בנוגע למבול אל-אקצא והשלכותיו". אמנה זו נועדה להעניק הכשר וגיבוי הלכתי להתנהלות חמאס, לבסס לגיטימיות הלכתית למתקפת ה-7 באוקטובר 2023 שביצעה חמאס ("מבול אל-אקצא") בה נרצחו כ-1,200 ישראלים ו-251 נחטפו לעזה, ולהמשך הלחימה נגד ישראל שבאה בעקבותיה ולהדוף את הקריאות לפירוק חמאס מנשקה.
האמנה עליה, חתמו עד כה 39 ארגונים ואגודות של אנשי דת ו-350 אנשי דת מרחבי העולם המוסלמי קובעת, בדומה לאידיאולוגיה של תנועת חמאס, כי הסכסוך עם ישראל הינו סכסוך דתי בין מוסלמים וכופרים וכי "ההתנגדות" שחמאס מבצעת נגד ישראל היא "ג'יהאד למען אללה".
על פי האמנה, "פלסטין" – "מהים ועד הנהר" ו"מראש הנקרה [בצפון] ועד אילת [בדרום]" הינה אדמה אסלאמית ומי שמוותר על כל שעל ממנה הוא "בוגד". קיומה של "היישות הציונית" קרי, ישראל הוא חסר תוקף מבחינה הלכתית כמו גם כל החלטות האו"ם בנוגע אליה והסכמי השלום עימה הנחשבים לבגידה באסלאם. על פי האמנה, ליהודים אין שום זכות על פלסטין או על חלק ממנה ושלטונם בשטח פלסטין נחשב כיבוש של אוייב כופר שהג'יהאד נגדו הינו חובה הלכתית.
בניסיון להדוף את הביקורת החריפה הנשמעת כנגד חמאס בשל מתקפת ה-7 באוקטובר והמחיר הכבד של המלחמה בעזה שפרצה בעקבותיה, קבעה האמנה כי "מערכת מבול אל-אקצא היא חוליה בשרשרת רצופה של חוליות של ג'יהאד הגנתי נגד הציונים הכובשים ונגד האנגלים והאמריקאים" וכי המחיר ששילמו תושבי עזה במלחמה הוא רק "הוכחה לצדקת האמונה ולהקרבה העצומה [של תושבי עזה]." האמנה הדגישה כי לוחמי הג'יהאד הם מ"מיטב המאמינים" ולפיכך אסור מבחינה הלכתית להטיל כל ספק בג'יהאד שלהם או למתוח עליהם ביקורת בזמן מלחמה.
האמנה דחתה את הדרישה לפירוק חמאס מנשקה במסגרת הסדר ברצועת עזה וקבעה כי "השגת כוח על כל צורותיו" היא "חובה הלכתית" וכי כל דרישה להפקיעו הינה "בגידה באללה, בנביאו ובמאמינים" ו"הגשמת מטרות אויבי הדת." בנוסף קראה האמנה לאומה המוסלמית – ובכללם אנשי דת, שליטים, בעלי ממון, אנשי תקשורת ואקדמאים - לסייע ללוחמי הג'יהאד בעזה בכל דרך – לחימה, חימוש בנשק, תרומות כספיות, תמיכה הסברתית ותקשורתית וכן הדגישה את הצורך בחינוך הדור הצעיר לג'יהאד למען אללה.
יודגש כי בחינת רשימת חכמי הדת המוסלמים החתומים על האמנה, מגלה כי רבים מהם חברים בכירים ב"איחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים" שמקום מושבו בדוחה ואשר זוכה לתמיכת הממסד הקטרי והטורקי ומשמש עבורם זרוע להפצת אידיאולוגיה אסלאמיסטית קיצונית אנטי מערבית המסיתה בקביעות לג'יהאד, לטרור ולאנטישמיות. מאז מתקפת ה-7 באוקטובר, מעניק האיחוד העולמי של חכמי הדת המוסלמים גיבוי מוחלט לתנועת חמאס ופעולות הטרור שלה. במרץ 2025 אף עורר האיחוד ויכוח הלכתי בעולם המוסלמי כאשר פרסם פתוא (פסק הלכה), שקראה לכל המוסלמים ולמדינות האסלאמיות לצאת לג'יהאד נגד ישראל, בהציגו זאת כחובה המוטלת על כל מוסלמי. דאר אל-אפתאא', מוסד פסיקת ההלכה במצרים, הגדיר פסק הלכה זה של האיחוד כ"קריאה חסרת אחריות הסותרת את השריעה."
( י. יהושע ונ. מוזס*)
https://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?6476
שימו לב לברית האיסלמו-נאצית בין קטאר המממנת לטורקיה שבה התקיימה
FREE PALESTINE
תעתועי ההיסטוריה דגל פלשתינה ב-1939 עם מגן דוד
באנציקלופדיה הצרפתית לארוס מהדורת 1939 בין כל דגלי מדינות העולם הופיע גם דגל פלשתינה. דגל כחול לבן ובמרכזו מגן דוד.
באותה שנה הופיעו כרזות של ארגון ציוני אמריקה הקוראות:
FREE PALESTINE
ראו בתמונה:
https://x.com/anexiledjew/status/1945634135000657946?t=OfEguBzhz5YA5JCYla8CAg&s=03
רק ב-1948 אימצה ממשלת כל פלסטין בעזה בראשות "הנשיא" מוחמד אל-חוסייני את דגל סייקס כדגל פלסטין.
מה לעשות עם הדרוזים?
יגאל פייקוביץ'-אלון – חוזה מדינת הדרוזים
השם "דרוזים" הוא כינוי גנאי שניתן להם ע"י הערבים-המוסלמים, על שמו של אחד ממפיצי הדת הדרוזית, אדם ממוצא פרסי בשם מוחמד בן ישמעאל נשתכין אל-דרזי, שמאוחר יותר עזב את הדת.
הדרוזים עצמם מכנים עצמם "אלמווחידין" – כלומר בערבית "המייחדים" את האל (מונותאיסטים).
מייסד הדת הדרוזית, חמזה בן עלי, גם הוא פרסי במוצאו, הכריז על השליט הפאטמי הערבי-מוסלמי של מצרים (996-1021) – אבו עלי-מנצור בן אל-עזיז – כהתגלמות אלוהים עלי אדמות.
אבו עלי-מנצור בן אל-עזיז קיבל את הכינוי אל-חאכים באמר-אללה (מילולית המושל מטעם האל).
כתוצאה מכך הוכרזה הדת החדשה על-ידי האיסלם כדת כפירה סוג א', שמאמיניה אינם זכאים אפילו לתנאי ההשפלה של "בני החסות" תחת האיסלאם, שלהם זכאים היהודים, הנוצרים והשומרונים, ויש לרודפם ולהורגם. הדרוזים יכלו להתקיים רק בפריפריה עם מיעוטים אחרים.
מטעמי ביטחון, כדי לשמור על חייהם, שמרו הדרוזים את עקרונות דתם האמיתית בסוד, (הם מחולקים ל"עוקאל" יודעי סודות הדת, ול"ג'והאל" בורים בסודות הדת) – אך זה לא עזר להם למנוע את רדיפתם ע"י המוסלמים, שהרי הכרזת ערבי-מוסלמי כאל, נוגדת את אמונת הייחוד (מונותיאיזם) המוסלמית ואין כפירה גדולה ממנה.
לפני האלהתו כ"אלוהים הדרוזי", נודע אל-חאכם אל-מנצור, כערבי-כמוסלמי קנאי ברדיפותיו את הנוצרים והיהודים. ב-1009 הוא הרס עד היסוד את כנסיית הקבר בירושלים, ואילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ של חצי מטר ברוחב ובאורך סביב צווארם. הוא ציווה גם להרוס את בתי הכנסת של היהודים וגזר שעליהם להתאסלם או לצאת מהמדינה, או להסתמן ע"י סימנים בולטים – ראשי עגל שיישאו על הצוואר כרמז לעגל הזהב.
לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם רדוף פחד רדיפה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוח'יה, המאכל המצרי המסורתי, ואיסור על משחק שחמט.
אל-חאכם נעלם באופן מסתורי (נמצאו רק בגדיו) ועם היעלמו פחתו לזמן מה גם הרדיפות.
בניגוד לאלוהם – אל חאכם באמר אללה, הדרוזים מאמיניו, אינם מיסיונריים ואינם תובעים לרדוף ולהרוג בני דתות אחרות. בנימין מטודלה אמר עליהם שהם אוהבים את היהודים.
בדרך כלל היחסים בין הדרוזים ליהודים היו תקינים עם יוצאים מן הכלל.
בשנת 1567 בזזו בדואים ודרוזים את צפת. בשנת 1604 נשדדו יהודי צפת על ידי דרוזים. בשנת 1628 לכדו הדרוזים את העיר, ומלחם, בן אחיו של פח'ר א-דין השני, שלט בעיר ושדד את תושביה היהודים, שרבים מהם נאלצו להימלט מהעיר. בשנת 1656 החריבו הדרוזים פעם נוספת את היישוב היהודי בצפת במעשי שוד וטבח.
בזמן המנדט הדרוזים לא השתתפו במאורעות נגד היהודים לצד הערבים, ונקשרו קשרים עם היישוב היהודי כאשר חלק שיתפו פעולה עם ההגנה.
גדוד דרוזי השתתף במלחמת השחרור בצבא ההצלה הערבי של פאוזי קאוקג'י. ולחם לכיבוש קיבוץ רמת יוחנן במטרה לכבוש את חיפה. (בקרב נפל זוהר דיין אחיו של משה דיין ואביו של עוזי דיין) רק לאחר שהגדוד הדרוזי ספג מפלה בקרב החליטו הדרוזים לפרקו ולשתף פעולה עם היהודים. (לא כדאי לחשוב מה היה קורה לו היה הגדוד הדרוזי מנצח בקרב).
בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא קיים באף מדינה ערבית, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. למטרה זו הוקם אז גדוד חי"ר דרוזי, גדוד חרב.
מדינת היהודים היא היחידה המכירה בדרוזים כעדה דתית ונותנת להם שוויון אזרחי פוליטי מלא דבר שאין להם בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים. בכל 22 המדינות הדיקטטורות הפשיסטיות הערביות.
הדרוזים אינם רואים עצמם עם, אלא עדה דתית, וכמיעוט נרדף תחת המוסלמים הם מקפידים תמיד ככורח קיומי על נאמנות לשלטון הרוב הערבי-מוסלמי. הדרוזים בסוריה שמרו נאמנות לסוריה והדרוזים בלבנון שומרים נאמנות ללבנון.
מדינה דרוזית
הצרפתים ממציאי "העם הסורי" ו"העם הלבנוני" המציאו אף "עם דרוזי", והקצו לו מדינה. "מדינת ג'בל א-דרוז" או מדינת "הר הדרוזים" (בצרפתית: État de la Montagne Druze המדינה הזו התקיימה כמדינה דרוזית אוטונומית במשך כ-15 שנים, תחת שלטון המנדט הצרפתי על סוריה בין השנים 1921 ל-1936. שמה של המדינה היה בתחילה מדינת א-סווידא על שם העיר הגדולה באזור – א-סווידא, אך הוא שונה לג'בל א-דרוז בשנת 1927.
ג'בל א-דרוז שכנה באזור ההררי שנקראה על שמו – הר הדרוזים, שהוא רמה געשית גבוהה בדרום מערב סוריה, על גבול ירדן, הכלול כיום במחוז (מחאפט'ה) א-סווידא. ב-1923 מנתה המדינה כ-50,000 תושבים.
בשנת 1916, במהלך מלחמת העולם הראשונה, חתמו בריטניה וצרפת על הסכם סייקס-פיקו, במטרה לחלק ביניהן את אזורי השליטה של שתי המעצמות בשטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון לאחר סיום המלחמה. על פי ההסכם אמורה היתה צרפת לקבל שליטה על מה שלימים נודע כשטחי המנדט הצרפתי על סוריה (כיום בעיקר שטחי סוריה ולבנון), ובריטניה אמורה היתה לקבל שליטה על יתרת שטחי האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון. בפועל הוקמה בשטח מדינה סורית ב-1918, ובאופן רשמי נוסדה הממלכה הערבית של סוריה במרץ 1920, אך לאחר ועידת סן רמו, וקרב מייסלון, ביולי 1920, חדלה הממלכה הסורית מלהתקיים וצרפת השתלטה על השטח.
הצרפתים פעלו בשיטת הפרד ומשול, וחילקו את השטח שקיבלה לאחריותם לשש מדינות: לבנון, דמשק, חלב, מדינת העלווים, סנג'ק אלכסנדרטה, ומדינת ג'בל א-דרוז שבהר הדרוזים. כל מדינה קיבלה סמכויות מסוימות, וכך נפרם החיבור בין חלקי המדינה הסורית בת השנתיים. המהלך התקבל בברכה על ידי המיעוטים, שמעמדם השתפר על ידי שיתוף פעולה עם הצרפתים, ובעיקר אצל המרונים בלבנון שנחשבו בני חסות של הצרפתים מבחינה תרבותית, כלכלית ופוליטית.
במרץ 1921 נחתם הסכם בין הקולונל קטרו, בשם צרפת, מטעם אנרי גורו ורובר דה-קה, לבין ראשי המשפחות הפיאודליות הדרוזיות, על קיום אוטונומי נפרד ל"הר הדרוזים" תחת שלטון המנדט.
היחסים בין המנדט הצרפתי לעדה הדרוזית היו בתחילה טובים. הצרפתים הכירו בהנהגתה של משפחת אל-אטרש, המשפחה החזקה בעדה, והציבו את סלים אל-אטרש כמושל הר הדרוזים. ב-1923 חדל אל-אטרש לכהן כמושל מסיבות בריאותיות, ומשלא נמצא מחליף מוסכם הוצב מושל צרפתי בשם קרבייה, שלא כיבד את השמרנות הקיצונית של העדה. קרבייה עסק ברפורמות מרחיקות לכת שהיוו מכה קשה לאליטה הדרוזית המסורתית. בפברואר 1925 יצאה משלחת של נציגי העדה לביירות להיוועד עם הנציב, אך במקום להיפגש עמו הם נכלאו – וכתוצאה החליט סולטאן אל-אטרש, מנהיג הפלג האנטי צרפתי של המשפחה, להתכונן למרד ואף זכה לתמיכה רחבה בקרב הדרוזים. המרד הדרוזי החל בקיץ 1925, התרחב גם לאזורים אחרים בסוריה, ודוכא עד 1927.
בהסכם העצמאות הצרפתי-סורי מ-1936 בוטל מעמדה של ג'בל א-דרוז והיא הפכה לחלק מסוריה.
ב-1944 בוטלה האוטונומיה הנפרדת של הר הדרוזים.
תוכניתו של יגאל פייקוביץ'-אלון לחידוש מדינת הדרוזים
בעת מלחמת ששת הימים הגה יגאל פייקוביץ'-אלון, משרי הממשלה הבכירים באותה עת, תוכנית להפרדת הר הדרוזים מסוריה והקמת מדינה דרוזית עצמאית שתהווה חיץ בינה לבין ירדן. על פי המסופר בראיונות מוקלטים שערך, דיבר עם מנהיגים כדיין, רבין ואשכול, כל אחד לחוד, על כיבוש אפשרי ומתן עצמאות לדרוזים בסוריה, אך ללא הועיל.
"דיברתי על זה עם דדו, הייתי בחפ"ק שלו ודיברתי עם בר-לב וגלילי. לא הגענו לדיונים מסודרים, אבל לא הנחתי לזה. עוד יום, מקסימום יום וחצי, אנחנו בג'בל דרוז, כדי לעודד את הדרוזים שיש להם הכרה לאומית. ביקרתי בסויידא כמה פעמים וחלמתי את חלום הרפובליקה הדרוזית שתשתרע על פני דרום סוריה, כולל הגולן, בברית צבאית עם ישראל. בניתי הרבה גם על העדה הדרוזית בארץ, שהיתה מאורגנת כבר בצה"ל, שהם יכולים לשמש גשר בינינו לבין הדרוזים האחרים..."
https://he.wikipedia.org/wiki/מדינת_ג'בל_א-דרוז
המנהיגות הישראלית לא ניצלה את ההזדמנות לאחר מלחמת ששת הימים להקים חייץ דרוזי בינינו לבין סוריה, ובינתיים סוריה הפכה למדינה שנשלטה ע"י דיקטטורה של המיעוט העלווי במדינה, דיקטטורה אכזרית אך דיקטטורה שיחסית שמרה על המיעוטים, הדרוזים, והכורדים, ודיכאה את הרוב המוסלמי-סוני.
עם נפילת שלטון אסאד תפס הרוב המוסלמי-סוני שהונהג ע"י מיליציות ג'יהאדיסטיות מייסודה של אל-קעאדה, ודעא"ש את השלטון, והחל לטבוח בעלווים, ועכשיו בדרוזים (אחריהם יבואו כמובן היהודים).
האינטרס האסטרטגי הראשון במעלה של ישראל הוא למנוע קיום של מעצמה מוסלמית סונית ג'יהאדיסטית הנתמכת בטורקיה של ארדואן על גבולנו, ע"י תמיכה בקיום אוטונומי עצמאי של אזורי מיעוט כדרוזים, כורדים, ועלווים. שלושת הקבוצות הנ"ל כבר פנו לעזרת ישראל.
מכיוון שממשל טראמפ לוחץ להקמת מדינה סורית אחת עם צבא אחד, ואינו מבין שצבא כזה בהכרח יהיה מוסלמי-סוני-ג'יהאדיסטי, יש לנהל את בזהירות רבה את הקשר עם המיעוטים בסוריה. יש כמובן לעשות הכול כדי להציל את הדרוזים והכורדים (ואף את העלוויים שהיו אויבינו) מהשמדה, ולנסות לתרום להם בחיזוק כוחם בלי חיילים ישראלים לעמוד בכך.
יש לזכור כי הדרוזים מהכרח קיומי יכולים גם להיות עוינים אלינו.
יוסף אל ג'רבוע, אחד ממנהיגי הדרוזים בסוריה, תקף אמש את ההתערבות הצבאית של ישראל בראיון לערוץ אלחדת': "מעולם לא ביקשתי התערבות ישראלית. לא עכשיו ולא בעבר. כי האמת היא שההתערבות הישראלית תמיד הזיקה לנו מבחינה פנימית. אנו תמיד אמרנו כי הרשות המקובלת עלינו היא מדינת סוריה."
https://rotter.net/forum/scoops1/908644.shtml
התנהגות ישראל תשליך גם על עמידת הכורדים.
הכורדים עוקבים בחשש אחרי הקרבות בסוריה ומאוכזבים מישראל: ''לא נבטח בה''
העימותים במחוז הדרוזים בסוריה מעוררים דאגה רבה בקרב הכורדים. הם חוששים לגורלם ומוטרדים מהשיח על נורמליזציה אפשרית בין ישראל למשטר של הנשיא א-שרע. כורדי בסוריה אמר שישראל "כורתת ברית עם דיקטטור. הוא לא היה תוקף בא-סווידא בלי אישור שלה."
האירועים האחרונים בא-סווידא בסוריה לא פרצו משום מקום. המתיחות בין המשטר הסורי החדש לקבוצות מיעוטים מרחפת מאז ההפיכה והפלת בשאר אסד, למרות שמשטרו של אחמד א-שרע מבסס את מעמדו וטוען ליציבות בחודשים האחרונים.
עימותים קשים בין דרוזים לקבוצות חמושות כבר נרשמו בחודשים האחרונים, בין היתר בערים ג'ראמנה ואשרפיה סחנאיא באזורים הכפריים של דמשק. במרץ האחרון גם התבצע טבח בבני המיעוט העלווי בערי החוף בסוריה, שם דווח על רצח של משפחות שלמות.
הכורדים עוקבים בחשש רב אחרי האירועים בא-סווידא. ההתפתחויות מול הדרוזים מעלות אצלם שוב את החשש לגורלם, בשעה שגם הם לא הגיעו להבנות סופיות עם משטרו של א-שרע. בנוסף הם לא מרוצים מהשיח המתגבר על יחסים אפשריים בין ישראל למשטר של א-שרע. הם רואים בנשיא את האחראי לכל המתרחש מול המיעוטים בסוריה, למרות שהמשטר שלו מתנער מכל אחריות.
עזיז בירו (52), תושב קמישלי, אחת הערים המרכזיות של הכורדים בסוריה, סיפר כי הכורדים מאוכזבים דווקא מישראל. לדבריו, ההצהרות הישראליות עודדו את הדרוזים להתנגד לא-שרע, אך בסוף ישראל איכזבה. "אף אחד לא יבטח יותר בישראלף," אמר בירו, והוסיף: "קיוויתי שישראל תיצור ברית עם עמי המזרח התיכון ותביא לשגשוג, יציבות ושלום לכל תושבי האזור. למרבה הצער, ישראל כורתת ברית עם משטרים עריצים כמו אסד ואל-ג'ולאני. אני מקווה שישראל תשקול מחדש את מדיניותה כי זה לא ישרת אותה בטווח הארוך. הזיכרון של העם לא ישכח את חבריו."
בירו מוסיף: "מה שקרה בסוריה זה שישראל החליטה לכרות ברית עם דיקטטור חדש, אל-ג'ולאני, בדיוק כפי שכרתה בעבר ברית עם משפחת אסד. לעם הישראלי יש את אותם האינטרסים של עמי האזור, ולכן כאשר ממשלת ישראל חוברת למשטר קיצוני נגד העם, זה לא משרת אותה. חזרנו ואמרנו שידנו מושטת לשלום. אנחנו לא רוצים שמדינת ישראל תקריב את עתידנו המשותף למען רווחים זמניים. הכורדים ואחרים בסוריה ומחוצה לה לומדים מהניסיון הדרוזי בסוריה.
"המשימה שלנו היא לשמר את העם שלנו. יש לנו היסטוריה של אכזבות מישראל וארה"ב. לרוע המזל, אתם כמדינת ישראל הולכים בדרך הלא נכונה. שלום מתמשך טמון בידי העם, אם אתם מחפשים שלום ויציבות. יש אהבה לעם ישראל, לעם הקדום של המזרח התיכון, וצער על עמדת ממשלת ישראל. אנחנו מבקשים חיים יציבים עבורנו ועבורכם ומבקשים לחיות בחופש וכבוד. אינכם יכולים ליהנות מדמוקרטיה וחופש, כאי בים של עריצות ועבדות."
עם זאת, בעקבות ההתפתחויות – ביקש להבהיר: "אני שמח לראות שאני טועה וישראל תומכת בעם. ישראל יכולה לשים סוף לתוקפנות של אל-ג'ולאני ולהגן על הדרוזים.
"בסוריה אומרים שאל-ג'ולאני קיבל אור ירוק מישראל לתקוף את א-סווידא. הוא לא היה מסתכן בתקיפת א-סווידא ללא אישור ישראלי ונראה שהוא השיג אותו בביקור האחרון באזרבייג'ן. אני מקווה שהתקיפות של ישראל אמיתיות ולא רק עבור התקשורת. לישראל יש את היכולת למנוע מאל-ג'ולאני לשלוט בא-סווידא אם היא רוצה. התוצאות הן מה שחשוב. אני מקווה שתינתן הגנה לכל המיעוטים ושישימו סוף לקיצוניים."
https://www.ynet.co.il/news/article/sympuyb8xe#autoplay
לסיכום. יש לנסות להגיע עם אחמד א שרע-אל-ג'ולאני הסדר הפסקת אש ולחתור להסכם, ועם זאת לא לוותר על דרישה לפירוז דרום סוריה מנשק כבד, ולהמשיך לתמוך בדרוזים בג'בל דרוז במטרה להשיג להם אוטונומיה. מעין מיני מדינה. כי ברור שאחרי השמדת העלווים והדרוזים תגיע השמדת היהודים.
נחום בורשטיין-ברנע השוואה נואלת
"כאשר אנשים שהמציאו את חוק הלאום מנופפים בברית אחים, ריח הזיוף נישא למרחוק. לישראל יש אינטרסים ביטחוניים לגיטימיים בסוריה. מוטב להתעמק בהם. היחסים בין ממשלת ישראל לדרוזים בסריה מזכירים את היחסים בין הח'ותים בתימן לפלסטינים בעזה. במקרה הטוב זאת ברית אחים רטרואקטיבית". (ר"ל "אני שונא את נתניהו"). (ידיעות 18.7.25).
התקשורת הבריטית והדרוזים
הפעם הבריטים עלו על עצמם בשנאת ישראל. ערוץ סקיי ניוז הציג את ישראל כתוקפת הדרוזים, למרות שהמתקפות בוצעו ע"י מיליציות ג'יהאדיסטיות מוסלמיות סוריות.
הכותרת שלהם: "נשיא סוריה נשבע להגן על הדרוזים לאחר תקיפות אוויריות של ישראל."
https://rotter.net/forum/scoops1/908950.shtml
אין גבול.
בין היסטוריה לתעמולה משתלמת
ההיסטוריון והסופר האמריקאי (ממוצא ישראלי, נולד בקיבוץ עין החורש), עומר הלפגוט-ברטוב, (בנו של חנוך הלפגוט יליד פתח תקוה ששירת בחטיבה היהודית הלוחמת במלחמת העולם השנייה, השתתף במלחמת השחרור בחטיבת עציוני והיה נציג מפ"ם באוניברסיטה העברית, התיישב בקיבוץ עין החורש, עיברת את שמו לברטוב – ראשי-תיבות של שם סבו, בני רבי טוביה דב (בר). לאחר חמש שנים עזב את הקיבוץ ועבד כעיתונאי בעיתון למרחב. ב-2009 זכה לאזרחות כבוד של פתח תקווה. וב-2010 בפרס ישראל בתחום הספרות) – פירסם מאמר בניו יורק טיימס בו התנאה: "אני חוקר ג'נוסייד, אני מזהה את זה כשאני רואה את זה. אני מאשים את ישראל ברצח עם." כמובן שמאמרו זכה להסכמה גורפת בעולם. הרבה מעבר ל-57 המדינות המוסלמיות. ד"ר הלפגוט-ברלב הבטיח את המשך העסקתו באוניברסיטה האמריקאית.
לעומת זאת מאמר אקדמי מנומק "בחינה ביקורתית של האשמות 'רצח עם' במלחמת חרבות ברזל, של דני אורבך יונתן בוקסמן יגיל הנקין יונתן ברוורמן – זכה לקיתונות של התנגדות בעולם ובארץ גם מאלו שלא קראוהו, רק משם המאמר. (הנה המאמר:)
https://besacenter.org/he/בחינה-ביקורתית-של-האשמות-רצח-העם-במלח/
אני שונא
הזמר המצרי שעבאן עבד א-רחים התפרסם בעולם הערבי בשיר: "אני שונא את ישראל."
https://www.youtube.com/watch?v=jF6N2OKo8rk&list=RDjF6N2OKo8rk&start_radio=1
מרוב שנאה הוא התפגר בגיל 62 מהתקפת לב.
עיתונאי "הארץ" יוסף קליין, מחקה אותו והוא כותב "אני שונא את נתניהו." "אני שונא את בנימין נתניהו שנאה עזה, קשה, בלתי מתפשרת. אני שונא את נתניהו אף על פי שמעולם לא פגשתי אותו. אני לא מכיר את נתניהו מקיסריה, אני מכיר את נתניהו מהטלוויזיה. אני מכיר אותו מקרוב. את נפנוף הזרועות, את העפעוף המהיר, את הרכנת הראש באכפתיות מזויפת. הוא לא שחקן מחונן. הוא מנייריסט. שטיקים שהוא חוזר עליהם. הוא כבר לא מפתיע, הוא משעמם. הוא הנבל מהסרטים."
(יוסי קליין, "אני שונא את נתניהו", אל-ארצ'", 16.7.25).
שנאה מעוותת את השכל ומונעת שיפוט הגיוני. לכן יש להירפא ומיד משתי מחלות הנפש הפושות באופן סרטני בחברה הישראלית. מחלת הנפש ה"ביביפוביה", ומחלת הנפש ה"ביביפיליה". אני בכלל מתפלא איך יוסף קליין מרוב שנאה ושפיכת רעל טרם קיבל סרטן.
נעמן כהן