* פצצת סירחון – עוד לא נולד הכימאי, שימציא את החומר, שיוכל להפיג את הצחנה העזה, מהמהלך המבאיש של החלפת יו"ר ועדת החו"ב של הכנסת בעיצומה של מלחמה קשה ועקובה מדם, כדי לקדם עריקה המונית של מגזר שלם בישראל מהחובה להגן על המולדת, למען אינטרס פוליטי עסקני צר, של איש תאב שלטון שפוגע במזיד בביטחון המדינה למען שרידותו הפוליטית, ושל כת מלחכי פנכתו.
* יו"ר ועדת ההשתמטות – ראש ממשלת ההשתמטות הדיח את שר הביטחון, אך ורק למען קידוש ההשתמטות, ומינה את השפוט שלו, זה שכשר האוצר ביצע למענו פשע נגד כלכלת ישראל ולא העביר תקציב מדינה, לשר ההשתמטות. הוא דחק את רגלי הרמטכ"ל, אך ורק כי הפריע לו לחוקק את חוק ההשתמטות, בתקווה שזמיר יהיה נוח יותר. זמיר לא שיחק את המשחק שלו. הוא מעדיף את ביטחון המדינה על הגחמה ההישרדותית של נתניהו, שמתנקש בעליל בביטחון המדינה. עכשיו הוא הדיח את אדלשטיין כדי למנות איזה סמרטוט לתפקיד יו"ר ועדת ההשתמטות של הכנסת.
בידי כל ח"כ, שהצביע על בחירת יו"ר הוועדה, הבחירה בין אדלשטיין לביסמוט היתה, בהתאמה, הצבעה בעד או נגד ביטחון ישראל. ברוב גדול הם הצביעו נגד ביטחון ישראל.
* מי קובע – המשתמטים קובעים מי יהיה יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, האחראי על הפיקוח הפרלמנטרי על צה"ל, המוסד והשב"כ.
מה הקריטריונים שלהם? הם מעדיפים את ביסמוט על מילביצקי, כי הם לא בוטחים בכוחו של מילביצקי לעמוד מול הייעוץ המשפטי של הכנסת בנושא חוק ההשתמטות.
ממשלת המחנה ה..."לאומי".
* סכין בגב – לוחם צה"ל, רב-סמל במיל' ולדימיר לוזה, שנפל השבוע ברפיח, הוא לוחם בחטיבה שבה לוחם בני, עמוס. מאז 7 באוקטובר הם משרתים כבר, במצטבר, מעל עשרה חודשים – כולם ברצועת עזה.
כשראש ממשלת ההשתמטות מדיח את יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כדי לקדם את חוק ההשתמטות המושחת והרקוב, הוא תוקע סכין מורעלת בגבו של כל לוחם בצה"ל, ובגבה של כל משפחה שכולה.
* אורוויל 2025 – 1. מלחמה היא שלום.
2. עבדות היא חירות.
3. בורות היא כוח.
4. השתמטות היא גיוס (וחוק השתמטות הוא חוק גיוס).
* מי ימות – צפיתי בתמונות מההפגנות נגד מעצר העריקים העבריינים. מה ראיתי שם?
ראיתי ביטול תורה המוני.
ראיתי צעירים בריאים, עם חיילוּת לא רעה.
בדיוק הפרופיל של מי שצריכים להתגייס לצה"ל.
כשהמשתמטים הללו צווחים "נמות ולא נתגייס," הם מתכוונים: "תמותו ולא נתגייס".
* מגלות לגלות – גולדקנופף מאיים בעזיבת הארץ, אם החרדים יגויסו. הוא מאיים שאלה שגרים בארץ אך חיים בגלות, גם יגורו בגלות. וזה בשם... "תורת" "ישראל".
* איש לאוהליך ישראל – גולדקנופף אמר שהכאבים של הציונות הדתית לא מעניינים אותו. לנו יש את הכאבים שלנו, הוא הסביר. להם יש את הכאבים שלהם. שלא יעמיסו עלינו את הכאבים שלהם.
במאמר מוסגר, נציין שהוא לא רוצה שהציבור המשרת יעמיס עליו את הכאבים שלו, אך הציבור שלו מעמיס עלינו ועל דם בנינו את עצם הבטחת חייהם ואת מימון אורח חייהם הנצלני.
אך המסר שלו גדול יותר מזה. זה המסר של פירוק עם ישראל לשבטים, כשלכל שבט לא אכפת מכאביו של השבט האחר. מה אכפת לציפור אם ישיר או ישתוק?
כך, למשל, קראתי איזה פשיסט קטן, ש"מסביר" שהממלכה היא השלטון ומי שלא בשלטון הוא לא חלק מהממלכה. אגב, כדי שהמיעוט שלו יהיה "הממלכה", הוא חסיד מובהק של הברית המושחתת עם המשתמטים – אנחנו ניתן לכם להשתמט ונממן את השתמטותכם ובתמורה תתנו לנו את "הממלכה".
הגישה הזאת היא הדרך הבטוחה לחורבן הבית השלישי. רק אם נבין שאנחנו עם אחד, על אף המחלוקות בינינו, ושעלינו להגיע להסכמות רחבות מתוך אחריות ללאום ולא אחריות לשבט, ושהכאבים של כל חלק בעם ישראל הם הכאבים של כולנו, ושכולנו חייבים להיות מתחת לאלונקה של הביטחון והכלכלה – תהיה לנו תקומה.
ואיפה אני מוכן ללכת לקראת החרדים, אם יחליטו לעלות מהגולה שבארץ ולהצטרף למדינת ישראל (כדי לתת, לא רק כדי לקחת)? אני מוכן לפגוע בעיקרון המקודש של צבא העם, ולהקים יחידות צבאיות חרדיות כמו חטיבת חשמונאים, להקים לאורך בקעת הירדן והערבה שרשרת של היאחזויות חרדיות של חיילים שיחלקו את זמנם בין המשימה הביטחונית ללימוד תורה ועוד יחידות מותאמות. ואני בעד השקעת עתק של מדינת ישראל בטיפוח החינוך החרדי ממלכתי, שישמר את אורח החיים החרדי, לצד לימודי ליבה וחינוך להשתלבות במדינה ולשירות בצה"ל.
הגישה של גולדקנופף, כמו של אותו פשיסט קטן, היא "איש לאוהליך ישראל", שתמיט חורבן על מדינת ישראל ועל העם היהודי. איפה הוא ואיפה "כל ישראל ערבין זה בזה".
* האיש בעל שני הראשים – אחת מאגדות שלמה המלך מספרת סיפור על אדם בעל שני ראשים, ואם נדלג על העלילה ועל פרשנויותיה ומשמעויותיה, אגיע למה שמעניין אותי כאן. לצורך משפטי של דיני ירושה, נדרש החכם מכל אדם לפסוק האם מדובר באדם אחד או שניים. מה עשה? שפך מים רותחים על אחד הראשים. מששניהם צרחו שכואב להם, הוא פסק שמדובר באדם אחד.
מתי אנו עם אחד? כאשר כואב לכולנו אם כואב לחלק מאתנו.
יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף: "הכאב שלהם שיהיה אצלם, והכאב שלנו יהיה אצלנו. אל תביא לי את הכאב שלך ותעביר אותו אליי. בוא נחליט שכל אחד עם החבילה שלו."
ומהו "הכאב שלהם"? כאב השכול והיתמות במלחמה. כאב הדאגה והלילות ללא שינה. הכאב הזה לא מעניין את גולדקנופף.
"רשע מה הוא אומר?
'מה העבודה הזאת לכם?'
לכם ולא לו.
ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר.
אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו
בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לו.
אילו היה שם לא היה נגאל."
* ואתם תשבו פה? – בפרשת השבוע שקראנו אמש, פרשת "מטות" (קראנו גם את פרשת "מסעי"), קראנו על השבטים ראובן וגד, שהתפרנסו ממקנה והתלהבו משטחי המרעה הדשנים והפוריים שפגשו בעבר הירדן המזרחי. הם פנו למשה בבקשה, לאפשר להם להתנחל באזורים אלה.
מנהיגי השבטים לבטח לא ציפו למקלחת הקרה בה שטף אותם משה. ישר ולעניין, בלי סמול טוק ומילות נימוסין, הוא פתח בהתקפה קשה: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!" הוא האשים אותם שהם פוגעים במורל העם ערב המלחמה, שהם משתמטים מן המלחמה, השווה אותם לעשרת המרגלים שפגעו במורל הלאומי וגרמו לעונש הכבד של 40 שנות נדודים ומות כל דור המדבר טרם הכניסה לארץ.
על מה ולמה הוא התנפל עליהם? וכי הם אמרו שלא ילחמו? וכי הם רמזו שאולי לא ילחמו? אם היה לו ספק, לא יכול היה לשאול אותם לכוונותיהם?
אדרבא, מנהיגי השבטים התחייבו להיות החלוצים לפני המחנה, ראשוני הלוחמים, ולא לחזור לנחלתם בעבר הירדן המזרחי עד תום כיבוש הארץ וההתנחלות בה.
שש פעמים מוזכרת החלוציות בהקשר של השבטים הללו ולא בכדי. חלוץ הוא חלוץ, וכמו בימינו – חלוצי ההתיישבות בספר, מעצבי גבול הארץ ומרחיביה, הם גם הטובים בלוחמים. ההתיישבות והביטחון תמיד הלכו יחד, מאז ועד היום. בדבריהם, ביטאו השבטים להט חלוצי ומסירות במלחמה ובהתיישבות. משה התרצה ולקראת סוף הפרק אף צירף אליהם את חצי שבט המנשה, חלוצי ההתיישבות בגולן. ואכן, השבטים הללו עמדו במילתם והיו בראש הלוחמים לכיבוש הארץ.
למה חשד משה בכשרים? למה הוא הטיל דופי במלח הארץ? האם עד כדי כך הוא לא הכיר את עמו? לא יכול להיות.
יש לי תשובה אחרת לשאלה. משה היה בן 120, סמוך למותו. והוא היה עדין במיטבו – לא נס לחו ולא כהתה עינו. לא כהתה עינו – לא רק בכך שלא נזקק למשקפים כדי לקרוא את העיתון ואת המסרונים, אלא בעיקר, עיניו הנבואיות, יכולתו לראות למרחוק.
לא אל השבטים גד וראובן דיבר משה, אלא לפרוטוקול. הוא אמר את הדברים על מנת שיופיעו בספר התורה, כדי שמידי שנה עם ישראל יקרא אותם. משה ידע, שיבוא יום, ויהיה צורך במילים הללו, והוא דאג לחמש אותנו בהם.
3,000 שנה חלפו, קמה מדינת ישראל השלישית, ושבט בישראל בוחר להשתמט ממלחמת המצווה, מכיבוש הארץ, מההגנה על ביטחון המדינה וחיי אזרחיה, מהערך הבסיסי של "כל ישראל ערבין זה בזה" ושל "לא תעמוד על דם רעך." וחמור יותר – בני אותו שבט עושים זאת כנבלים ברשות התורה, כביכול בשם התורה ולמען לימודה.
אל השבט הזה דיבר משה, לא לחלוצי ראובן וגד. משה דיבר אל החרדים בימינו: "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?!"
[אהוד: האם שאלת פעם את עצמך, ממעמקי הדמגוגיה שלך, כמה צעירים חרדים חסרי השכלה ומוטיווציה מסוגל צה"ל לגייס בשנה, בפועל-ממש, ולהכשיר להפוך אותם ללוחמים קרביים ביחידות חרדיות?]
* האנטי פטריוט – האנטי פטריוט ינון מגל הוא [---]. ההשתלטות העוינת של האנטי פטריוט הזה על המונח "פטריוטים", לתוכנית הלינץ' של ערוץ התעמולה, הוא מעשה גזל זועק לשמיים.
ינון מגל הוא הישראלי המכוער.
וכעת הישראלי המכוער הזה הוא חוד החנית התעמולתית למען המשך העריקה ההמונית של המגזר המשתמט, בתמורה להמשך שלטונם.
* על ניצחון ושחרור החטופים – אין ניצחון בלי שחרור החטופים!
הסיסמה הזאת צודקת ונכונה. ראשית, כי שחרור החטופים הוגדר כאחת ממטרות המלחמה. שנית, כי אלמלא הוגדר רשמית, הציבור לא היה מקבל זאת, כי השכל הישר והמצפון האנושי והיהודי מחייב זאת.
שחרור החטופים הוא הניצחון!
הסיסמה הזאת שגויה.
אמחיש זאת כך: אם ב-8 באוקטובר, אחרי הטבח הנורא, הרצח, האונס והחטיפה ההמוניים, אחרי ההשפלה הלאומית הנוראית, ישראל הייתה פונה לחמאס ואומרת – החזירו את החטופים. מה אתם רוצים בתמורה? ותשובתם היתה – שחרור המחבלים הכלואים והימנעות ממלחמה.
אם ישראל היתה מקבלת זאת, וחמאס היה יוצא מהטבח ללא פגע, כשליט הבלתי מעורער של עזה, עם צבאו המנצח, אך החטופים היו משתחררים, האם זה היה ניצחון של ישראל?
מי שחושב שהתשובה חיובית... טוב, שיהיה. מי שמבין שהתשובה שלילית, חייב להסיק מכך, שהסיסמה שגויה.
דיון אמיתי, ולא סיסמאתי, הוא על הדרך לניצחון ולהסרת האיום מעזה, ששחרור החטופים הוא מרכיב הכרחי בתוכו.
* הם אחראים – חמאס הוא ארגון שוחר שלום. עובדה – מאז 8 באוקטובר הם דורשים את הפסקת המלחמה.
האמת היא שחמאס יכלו להפסיק את המלחמה בכל יום שרק רצו. לשם כך הם היו צריכים לשחרר את החטופים ולהיכנע. הם בחרו וממשיכים לבחור במלחמה. הם ורק הם האחראים היחידים לכל תוצאה של הטבח – למותו של כל מגן אנושי בעזה ולכל ילד רעב.
* עדנה אנטישמית – מעולם לא היתה עדנה לתנועת BDS, לדה-לגיטימציה לישראל ולחרמות עליה – כמו הימים האלה, ימי פוסט 7 באוקטובר. הגל הזה פרץ ב-7 באוקטובר. הטבח הנורא, הרצח והאונס ההמוניים, החטיפה הברברית של מאות נשים, זקנים, ילדים ותינוקות, כל אלה נתנו זריקת עידוד חסר תקדים לאנטישמיות העולמית, והובילה מיד לגל אנטישמי שלא היה כמותו מאז השואה, תחת הסיסמה "פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי, פלסטיין וויל בי פרי", כלומר מחיקת ישראל, בעיקר אחרי שנוכחו מה המשמעות של "פלסטיין פרי" כפי שבאה לידי ביטוי בבארי, בניר עוז, בכפר עזה ובמסיבת הנובה. ה"הישג" הזה הצית את דמיונם; המחשבה שמה שהיה במסיבת הנובה ייעשה ליהודים בת"א, בירושלים, בחיפה ובכל מקום בארץ, הפיחה בהם רוח חיים אדירה.
וברוח הנכבאיזם, החל מיד קמפיין הסתה ועלילת הדם אנטישמית נגד זכותה וחובתה של ישראל להגן על עצמה ועל חיי אזרחיה, תוך הצגת פעולתה הצבאית כ"ג'נוסייד"; עלילת דם שנולדה כבר ב-7 באוקטובר, עוד בטרם נורה הכדור הישראלי הראשון לעבר עזה, והולכת וגוברת עם המיספרים הגבוהים של המגינים האנושיים שנהרגו כיוון שהמחבלים הסתתרו מאחוריהם וקמפיין הרעב המולהט בידי חמאס, בוזז המזון שאנו מעבירים לאוכלוסיית עזה. ידידתנו "המורכבת" קטאר, ה"מתווכת" ההוגנת, היא המובילה והמממנת של הגל האנטישמי, מהלך שהיא עושה כבר שנים לפני 7 באוקטובר.
וכמה חבל שרבים כל כך בתוכנו מתקשים לעמוד מול המתקפה האנטישמית ועלילות הדם, עד שהם מצטרפים אליה.
* אידיוטים שימושיים משני הזנים – קמפיין הרעב שמוביל חמאס הוא כעת המכשיר המרכזי שלו במלחמתו בישראל. הצלחתו מקשיחה את עמדות חמאס במו"מ ומסכלת עסקה. אלה בתוכנו ששותפים לקמפיין הופכים אידיוטים שימושיים של חמאס במו"מ. ומצד שני, השר מטעם הכנופייה, חומץ בן חומץ, עמיחי אליהו, משגר בהבל פיו וברעיונות ההשמדה המפלצתיים שלו, שיירות אספקה של דלק ותחמושת למלחמת הדה-לגיטימציה של חמאס לישראל. גם הוא אידיוט שימושי של חמאס. האידיוטים השימושיים של חמאס, משני הזנים, מחבלים במאמץ המלחמתי שלנו, הצבאי והמדיני, ובהשגת מטרות המלחמה – מיטוט חמאס ושחרור החטופים.
* תעודת ביטוח – לקראת חתימה אפשרית על עסקת חטופים, שתכלול העברת רשימת כל החטופים שבידי חמאס ושלוחותיו, הג'יהאד האסלאמי הודיע שנותק הקשר עם החטוף רום ברסלבסקי ושוביו. החשש, שחמאס לא יחזיר בעסקה את כל החטופים, כדי להשאיר לו תעודת ביטוח, עתידית מתחיל להתממש.
* צודק וטועה – בכל פעם ששר בממשלה או ח"כ בקואליציה מדבר על כיבוש קבע של רצועת עזה, ממשל צבאי בעזה, הקמת יישובים בעזה, אני קורא תגובות כמו: "לא לשם כך הלכתי למלחמה. לא לשם כך שירתי מאות ימים במילואים. לא לשם כך סיכנתי את חיי ואיבדתי את חבריי. אני חש מרומה."
מי שאומר זאת צודק וטועה. הוא צודק וטועה בדיוק כמו מי שאומר: "לא הלכתי למלחמה, לא שירתי מאות ימים במילואים, לא סיכנתי את חיי ואיבדתי את חבריי, כדי שהממשלה תמסמס את פירות הניצחון, תיסוג לקווי 7 באוקטובר, תשחרר אלפי מחבלים ורוצחים, תחזיר את אש"ף לשלוט ברצועה."
אלה ואלה צודקים, כיוון שהם אכן לא גויסו, אלא למטרות המוגדרות של המלחמה: מיטוט חמאס, שחרור החטופים והסרת האיום מעזה. אלו ורק אלו מטרות המלחמה. הם טועים, כי טענותיהם אינן רלוונטיות. הן אינן רלוונטיות כיוון שהשאלה של היום שאחרי, אינה קשורה למטרות המלחמה, ובסוגיה הזאת יש מחלוקת. הם גויסו כדי להביא לניצחון, שיאפשר לממשלה להחליט מה לעשות ביום שאחרי. זכותם כאזרחים להתנגד בתוקף למדיניות שהממשלה תחליט עליה ולהיאבק נגדה. אבל הם לא רומו. המלחמה נועדה ליצור את היום-שלפני-היום-שאחרי ורק לכך הם גויסו.
* בעד ונגד החלת הריבונות – אני תומך בהחלת הריבונות הישראלית על בקעת הירדן רבתי ועל גושי ההתיישבות ביו"ש. אני מתנגד להחלת הריבונות על כל יהודה ושומרון. ריבונות על יהודה ושומרון תספח למדינת ישראל בין 2.5 ל-3 מיליון פלשתינאים, והדבר סותר את ייעודה הציוני של ישראל – להיות מדינת הלאום של העם היהודי. כדי להיות מדינת הלאום של העם היהודי, יש הכרח ברוב יהודי מוצק לדורות. לכן, כציוני איני יכול לתמוך בכך.
דיבור על ריבונות ללא מתן אזרחות הוא אנטי דמוקרטי, שיהפוך את ישראל לאפרטהייד. ומבחינה דמוגרפית, גם אם אין לפלשתינאים אזרחות הם יחיו במדינה ויקעקעו את הרוב היהודי.
* תגובת מקרון לטבח 7 באוקטובר – הכרה במדינת טבח בלב הארץ.
* הבעייה היא שאשתו של מקרון לא מכה אותו מספיק.
* תצפית למזרח הגולן – מליאת המועצה האזורית גולן ערכה סיור לימודי בצפון הגולן. התארחנו ב"האבזלת" במתחם ווסט, ברמת הנשיא טראמפ, על הר בנטל ובבית הספר "ילקוט הרועים" – בית ספר יער באל-רום.
בבנטל תצפתנו לעבר סוריה ושמענו סקירה מרתקת מפי קצין בכיר על היערכות צה"ל על כתר החרמון ובמזרח הגולן, וגם על ההיערכות בצד המערבי של הגבול הישן. מכל בחינה שהיא, אני מתרשם שצה"ל מפיק לקחים מ-7 באוקטובר. רק שלא נשוב ונירדם.
* מגילת העצמאות של רשף חן – חכ"ל רשף חן הגדיר את עצמו, בפשקוויל ל"הארץ", "סרבן המנון". הוא מסרב לשיר "נפש יהודי הומיה", כי הדבר פוגע בערביי ישראל. הוא רוצה לשיר "נפש ישראלי הומיה". וכדי להצדיק את עמדתו, הוא נתלה באילן גבוה – מגילת העצמאות. כלומר משפט ממגילת העצמאות, מחוץ להקשרו.
כנראה שלרשף חן יש מגילת עצמאות משלו, שונה מזו שאני מכיר. וכך נכתב בה: בארץ ישראל קם העם הישראלי... מתוך קשר היסטורי ומסורתי זה חתרו הישראלים בכל דור לשוב ולהיאחז במולדתם העתיקה... נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה הישראלית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם הישראלי לתקומה לאומית בארצו... תוקף בינלאומי לקשר ההיסטורי שבין העם הישראלי לבין ארץ ישראל ולזכות העם הישראלי להקים מחדש את ביתו הלאומי... השואה בה הוכרעו לטבח מיליונים ישראלים באירופה הוכיחה מחדש בעליל את ההכרח בפתרון בעיית העם הישראלי מחוסר המולדת והעצמאות על ידי חידוש המדינה הישראלית בארץ ישראל, אשר תפתח לרווחה את ערי המולדת לכל ישראלי ותעניק לעם הישראלי מעמד של אומה שוות זכויות בתוך משפות העמים. שארית הפליטה שניצלה מהטבח הנאצי האיום באירופה וישראלי ארצות אחרות לא חדלו להעפיל לארץ ישראל... ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה ישראלית בארץ ישראל... זוהי זכותו הטבעית של העם הישראלי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית... אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה ישראלית בארץ ישראל היא מדינת ישראל.
הפסוק שציטט חן ממגילת העצמאות: "תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל; תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין."
ונשאלת השאלה, מי "תהא מושתתה"? מי "תקיים שוויון זכויות"? והתשובה היא "מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל." שימוש בפסוק מתוך המגילה מחוץ להקשרו, כדי לתקוף באמצעותו את שורש מהותה של מגילת העצמאות כולה, מוציא שם רע לאמנות הוצאת דברים מהקשרם. למה הדבר דומה? להוריד מילה קצרה, בת שתי אותיות, מהדיבר "לא תרצח", ולצטט מתוך התורה את הציווי "תרצח".
* האשמת הקורבן – "אם היתה לך בת, הייתה מסכים שהיא תעבוד בפמליה של אייל גולן?" שאל רוני קובן את היחצ"ן המייצג את גולן רני רהב. רהב השיב בחיוב והוסיף "אף אחד לא היה מתקרב אליה." זאת אחרי כל הרמזים הקודמים: "אני מכבד את האישה, לכן לא אומר כאן את מה שאני יודע." במילים אחרות – הקורבן אשם. טאיסיה, האישה שהתלוננה נגד אייל גולן וחבריו, היא האשמה במה שעשו לה, בהיותה נערה.
את האמת הוא אמר כאשר נשאל למה הוא ממשיך לייצג את גולן: "אתה מכיר עוד זמר שעשה 7 פעמים בלומפילד?" זה הסיפור. גולן הוא מצליח, גולן הוא חזק, גולן הוא עשיר ורהב אוהב חזקים, עשירים ומצליחים, כי מהם הוא נבנה, מהם הוא עושה את הכסף ואת השם שלו. ואם צריך לשם כך להאשים קורבן במעשים מזעזעים שעשו לה, זה קטן עליו.
איש מגעיל. מתחילת התוכנית הטיף מוסר לכל העולם וגיסתו, אך כל זה לא שווה דבר, כאשר בסוף התוכנית הוא מתגולל בקורבן של הלקוח שלו.
* ארבעים שנה ל"מחכים למשיח" – ארבעים שנה מלאו לצאת תקליטו המיתולוגי של שלום חנוך "מחכים למשיח". שלום התארח אצל שלומי שבן בגלגלצ לתוכנית מיוחדת – מרתקת ומרגשת, על התקליט. הם דיברו גם על ההופעה המיתולוגית בפארק הירקון, שזכיתי להיות בה עם חניכיי. הוא סיפר שהיו שתי הופעות ענק, אחת היתה בחינם, והיו בה 100,000 איש. אולי בה היינו...
שלומי ושלום דיברו גם על התקליט הקודם "חתונה לבנה" (בין שני התקליטים היה גם "על פני האדמה"), ואף הושמעו שירים מתקליט זה.
שלום אושש את הסיפור הידוע, המיתולוגי, על הכישלון המסחרי החרוץ של "חתונה לבנה", ואיך הוא הפך בהדרגה לאחד התקליטים החשובים בתולדות הרוק הישראלי. בעיניי, "חתונה לבנה" הוא הטוב בתקליטיו של שלום. חבריי ואני אהבנו אותו מאוד, האזנו לו רצוא ושוב, דיברנו עליו, הכרנו אותו על פה. והייתי בטוח שהוא להיט גדול. רק שנים רבות מאוחר יותר למדתי על כך שהיה כישלון מסחרי, והדבר הפתיע אותי מאוד.
שיר המחאה על מלחמת לבנון הראשונה, מתוך "מחכים למשיח" – "לא עוצר באדום", נכתב על שר הביטחון של מלחמת שלום הגליל אריק שרון. מבחינתי, זהו שיר נבואי על ההתנתקות.
* מנגו עם הקליפה – לכבוד יום המנגו הבינלאומי (כן, מסתבר שיש דבר כזה) התראיין בנדון בגל"צ שף, ששכחתי את שמו, ודיבר על המנגו. הוא סיפר על טרנד בשנים האחרונות, של אכילת מנגו עם הקליפה, ודיבר בשבחו.
מנגו עם הקליפה?!
למה לא? ננסה. ניסיתי.
מסקנות הניסוי: א. זה אכיל. ב. אמשיך לקלף.
* ביד הלשון: ניר ח"ן – ב-27 ביולי 1955, לפני שבעים שנה בדיוק, אירע אחד האסונות הכבדים בתולדות המדינה, כאשר מטוס "אל על", שסטה בטעות ממסלולו ונכנס לשמי בולגריה, הופל בידי חיל האוויר הבולגרי. כל 58 נוסעיו נהרגו.
לזכר הנספים באסון הוקם היישוב ניר ח"ן (ח"ן = 58 בגימטריה) בחבל לכיש.
ניר ח"ן הוא מושב עובדים, המשתייך לתנועת המושבים. בראשית דרכו הוא נוסד כמושב שיתופי. היישוב הוקם בידי גרעין של 90 צעירים מחיפה, שנענו לקריאה ליישב את הנגב. בתחילת 1955 הם עלו להכשרה באיבים. ב-1956 הם עלו לקרקע. בראשית שנות השבעים הצטרפו כשלושים משפחות עולים מצרפת.
שמו המקורי של המושב אמור היה להיות הילה, שם המבטא אור, כדוגמת היישובים השכנים נגה, זוהר ונהורה. בעקבות אסון המטוס, הוחלט להעניק למושב, שעלה לקרקע חודשים ספורים אחרי האסון, את השם ניר ח"ן.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 27.7.25
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר