שאלה לאישים התומכים
בעצירת הלחימה בחמאס:
יאיר גולדנר-גולן, יאיר למפל-לפיד, איווט ליברמן, בנימין גנץ, גד אייזנקוט, נפתלי בנט:
בהינתן שתנאי החמאס לעיסקה:
הפסקת אש. הפסקת הלחימה בחמאס ללא הגבלת זמן המעוגנת בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם.
נסיגה טוטלית של צה"ל מרצועת עזה לגבול ה- 7 באוקטובר 23 כולל מהפרימטר [אזור החיץ] וציר פילדלפי.
גבול פתוח למצרים ומעברים פתוחים בשליטת החמאס.
שחרור כל המחבלים הרוצחים הכבדים כולל שחרור כל הנוח'בות שביצעו את הטבח והאונס ב-7 באוקטובר.
התניית שחרור החטופים הישראלים בשיקום עזה "קצב השחרור כקצב השיקום" (כלומר, החטוף האחרון ישוחרר רק לאחר שתסתיים הבנייה מחדש של רצועת עזה).
סירוב לפירוז ופירוק נשק של החמאס עד כיבוש ירושלים, כלומר שיקום כוחו הצבאי של החמאס בעזה.
מה מתנאי החמאס אתה מקבל בתמורה לעסקה?
אם תתקלו בתשובה אנא הציגוה.
שאלה נוספת: נתניהו: המלחמה יכולה להיגמר מחר אם חמאס יניח הנשק וישחרר את כל החטופים," העקרונות לסיום המלחמה: "עזה תהיה מפורזת, לישראל תהיה אחריות על הביטחון, וייקבעו אזורי ביטחון על הגבולות כדי למנוע פלישות. בעזה ימונה ממשל אזרחי בעזה שישאף לחיות בשלום עם ישראל, והממשל הזה לא יחנך את ילדיו לטרור, לא ישלם לטרור ולא ישגר התקפות טרור נגד ישראל. זה לא יהיה חמאס ולא הרשות הפלסטינית."
https://www.ynet.co.il/news/article/r1uanb800el
לאור הביקורת הקשה שנתתם על נאומו של נתניהו, מה מדברי נתניהו אינכם מקבלים?

הודעה בדבר הצטרפות אוניברסיטת חיפה למחאה
למען שחרור החטופים
Office of the President – University of Haifa
מתוך הזדהות עם משפחות החטופים, אוניברסיטת חיפה קוראת לממשלה לנקוט בפעולות להבטחת שחרורם המיידי של החטופים והשבתם לישראל – זוהי חובתנו המוסרית.
האוניברסיטה תצטרף למחאה שתתקיים ביום 17.08.2025, וכל עובד רשאי לפעול על פי צו מצפונו ושיקול דעתו; עובד שיבחר להשתתף במחאה ולא להגיע לעבודה באותו היום, לא ינוכה שכרו ולא יחוייב בניצול יום חופשה ממכסת ימי החופשה שלו.
האוניברסיטה מעודדת את חברי הסגל להביע הזדהות עם החטופים ומשפחותיהם, בכלל זה עם משפחתה של ענבר הימן ז"ל, שלמדה באוניברסיטה, נרצחה וגופתה עדיין במנהרות עזה.
ליבנו עם משפחות החטופים החיים והחללים, כל יום, כל הזמן, עד לשחרור כולם.

[מכתבו של נעמן]
שלום רב,
מזדהה לחלוטין עם קריאת אוניברסיטת חיפה "לממשלה לנקוט בפעולות להבטחת שחרורם המיידי של החטופים והשבתם לישראל – זוהי אכן חובתנו המוסרית".
הבעייה שבמכתב אין הסבר מהי דעת האוניברסיטה הדרך לשחרורם?
* בהינתן שתנאי החמאס להחזרה הם: הפסקת אש. הפסקת הלחימה בחמאס ללא הגבלת זמן העוגנת בהחלטת מועצת הביטחון של האו"ם.
* נסיגה טוטלית של צה"ל מרצועת עזה לגבול ה-7 באוקטובר 23' כולל מהפרימטר וציר פילדלפי.
* גבול פתוח למצרים ומעברים פתוחים בשליטת החמאס.
* שחרור כל המחבלים הרוצחים הכבדים כולל שחרור כל הנוח'בות שביצעו את הטבח והאונס ב-7 באוקטובר.
* התניית שחרור החטופים הישראלים בשיקום עזה "קצב השחרור כקצב השיקום" (כלומר, החטוף האחרון ישוחרר רק לאחר שתסתיים הבנייה מחדש של רצועת עזה).
* סירוב לפירוז ופירוק נשק של החמאס עד כיבוש ירושלים, כלומר שיקום כוחו הצבאי של החמאס בעזה.
מה מתנאי החמאס האלו ממליצה אוניברסיטת חיפה לקבל בתמורה לעסקה? או האם לחילופין אוניברסיטת חיפה תומכת בהמשך הלחימה עד להכרעת החמאס כדרך לשחרורם?
אם אקבל תשובה אפרסמה.

יוכבד ליפשיץ – תפסיקו את המלחמות תפנו את שטח עזה
שורדת השבי יוכבד ליפשיץ שבעלה עודד ליפשיץ ז"ל ית"ד (ישראל תיקום דמו) נרצח בשבי ע"י החמאס, פנתה לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת: "מה שאני מבקשת מכם – תפקחו עיניים, תתעוררו. לב, אם יש לכם קוצב או אין לכם, תפתחו אותו שיחזירו את כולם הביתה ותפסיקו עם המלחמות האכזריות האלה. תסתכלו גם מה קורה בצד השני. זה החורבן שלנו. אותנו מציגים כרוצחים. במקום שהם יהיו הרוצחים – היום אנחנו הפכנו. אין שום דבר שיכול לעזור לנו מלבד השחרור ולפנות את השטח."
https://www.ynet.co.il/news/article/skgldkoulx#autoplay
יוכבד ליפשיץ שיש להעריכה על היותה מתנחלת חלוצה שהקימה התנחלות מפוארת על אדמות הערבים בגבול עזה, סבורה עדיין שהיא נמצאת בפעולה בקן של "השומר הצעיר". במקום לפנות לחמאס "תפסיקו עם המלחמות האכזריות האלה," היא פונה לישראל. לדידה הישראלים ולא החמאס הם הרוצחים.
כזכור גם בעזה היא חשבה שהיא מחנכת במוסד של ה"שומר הצעיר" כשנזפה בסינואר "למה אתם פוגעים דווקא ביהודים שתומכים בכם, ולא ביהודים אחרים?"
בטוחני שמאיר ולד-יערי ויעקב חזן מעולם לא היו מתבטאים כך.

שאלה: אורי ברונפמן שאלה:
1944 בעלות הברית כבר מגיעות לברלין. היטלר מציע את העיסקה הבאה:
בעלות הברית נסוגות לקווי הגבול של גרמניה לפני המלחמה. היטלר נשאר בשלטון. שיקום מלא של גרמניה, התחייבות בינלאומית לסיום מלחמה. שחרור פושעי מלחמה נאצים. ובתמורה גרמניה משחררת את כל היהודים שנשארו כלואים. דעתכם?
תשובה אלדד בק: רק בגלל הסעיף של שחרור היהודים הם לא היו מקבלים את העסקה.
https://x.com/Djuribronfman/status/1954770053963907549?t=jXtNtwGA2HueeTyR_9QzFA&s=03

מן הארכיון. גיליון 657 מתאריך 4.7.11
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00657.php
נעמן כהן:
1. המסע הפרסומי לשחרור גלעד שליט – מסע נגד בנימין נתניהו – פרימת הסולידריות הישראלית.
קשה, קשה לבנימין נתניהו לעמוד בפרץ, ולדאוג לאינטרסים של אזרחי מדינתו. בהסתמך על הניסיונות הקודמים, ברור לחלוטין ששחרור אלף טרוריסטים יביא למאות הרוגים. אבל המסע לשחרור גלעד שליט הפך ממפגן של סולידריות לאומית כלפי חייל שבוי – למסע פוליטי אישי נגד בנימין נתניהו. הבעייה שבפניה עומד נתניהו היא בעייה מוסרית כבדת משקל: האם לשחרר את האחד ולהביא מוות על רבים? כל תשובה קשה. גלעד שליט הוא אחד ידוע. מאות החללים העתידיים עדיין אלמונים.
מצעד הסלבריטאים בהפגנת הריאליטי האחרונה של הכניסה לצינוק מראה בעליל שאין להם עוד סולידריות עם המוני אזרחי ישראל. לגביהם המוות של הרבים אינו תופש, אם ניתן לפגוע בנתניהו. הצביעות המוסרית שלהם, והרדידות המחשבתית זועקים לשמיים.
אביב גפן נכנס לצינוק והכריז: "בשביל נפש אחת מישראל, שיחזירו מצידי אלפי מרצחים מתועבים. זה רק מעיד על החוסן שלנו כמדינה." אם לאביב גפן היתה סולידריות אמת עם אזרחי ישראל, הוא היה חייב להכריז כי הוא מוכן לשחרר את גלעד שליט בידיעה שבנו – דילן, יהיה אחד מקורבנות הרוצחים.
אורנה בנאי נכנסה לצינוק והכריזה: "אין מחיר לדבר הזה... (לשחרור שליט)" – אם היתה לה סולידריות אמיתית עם אזרחי ישראל, היא הייתה צריכה להכריז כי עבור שחרור שליט היא מוכנה לשלם בחיי בנה – אמיר (או בחיי כלבתה - סיגלית).
יוסף שניידר, הידוע יותר כיוסי שריד, הכריז: "בשם אלוהי הביטחון: שחררו מיד את גלעד! (מי יסמוך על מנהיגים כאלו? – כביבי)." – אם לשריד היתה סולידריות עם אזרחי ישראל הוא היה חייב להכריז כי הוא מוכן לשלם בחיי בנו – ישי, תמורת שליט.
גילה אלמגור נכנסה לצינוק והכריזה: "לדאוג לזה שראש הממשלה לא יוכל לישון בשקט." – לו היתה לה סולידריות אמיתית עם אזרחי ישראל, עליה היה להכריז שעבור שליט היא מוכנה לשלם בחיי בתה המאומצת – הגר.
יעל בר זוהר נכנסה לצינוק והכריזה: "איפה האנושיות? איך רוצים שנשלח אחר כך את הבנים שלנו לצבא?" – בר זוהר באמת איפה האנושיות שלך? כיצד זה לא אכפת לך שמאות ימותו? אם היתה לך סולידריות מינימאלית היית חייבת לומר שעבור שליט את מוכנה לשלם בחיי בנך אורי.
וכך הלאה.
[שכחת את הסופר המוסרי מאיר שלו שגם הוא נכנס לצינוק ואף כתב משם הגיגים או פיליטון, כיד פסגת כישרונו הטובה עליו. – אב"ע]
 
לאחר שכתבתי את הדברים האלו כעסה עליי מאד אחת הפעילות לשחרור גלעד שליט. שאלתי אותה אם היא תלך ותנחם גם את כל המשפחות שבניהן יירצחו מהמחבלים שישוחררו? (נרצחו כמה עשרות) היא לא הלכה. איני מזכיר את שמה כי היא נפטרה לפני ה-7 באוקטובר 1923.
ניבאתי אז מאות הרוגים. יש אלפים.

ביום שברגותי יסמן "וי"
עורך "הארץ" אלוף בומשטיין-בן מפנטז על שיחרורו של הרוצח הג'יהאדיסטי מרואן ברגותי מהכלא, והפיכתו למנהיג המדינה הפלסטינית.
"נתניהו חושב בדימויים," מסביר בומשטיין-בן: "זוויות צילום, תמונות ניצחון, מפות ואיורים. ואם הייתי צריך לנחש מה הדימוי שמפחיד אותו יותר מכל, ומרתיע אותו מעסקת חטופים כוללת עם חמאס, הייתי מדמיין את בכיר הפתח מרוואן ברגותי יוצא מהכלא, מסמן 'וי' באצבעותיו ונהפך לגיבור העולמי התורן.
"מתחילת המלחמה נתניהו רצה להימנע מעסקת 'כולם תמורת כולם', והצליח לדחות עד עכשיו את הדיון בשחרור 'האסירים הכבדים', מובילי האינתיפאדה השנייה ומבצעי טבח 7 באוקטובר. ברור שהוא חושש מהתקדים של עסקת שליט ב-2011, שבה שיחרר נתניהו מהכלא הישראלי את יחיא סינוואר, וסלל את דרכו לבניית צבא חמאס והכנת הפלישה לישראל כעבור תריסר שנים.
"סינוואר היה כבר אז הדמות החזקה בחמאס, אבל רק מעטים מחוץ לכלא ולשירותי המודיעין ידעו מיהו, ולכן שיחרורו לא היה כרוך במחיר תדמיתי לנתניהו. חלפו כמה שנים עד שעוצמתו התבררה. לעומתו ברגותי, שכלוא כבר 23 שנים בישראל בגלל אחריותו לפיגועים שבהם נהרגו חמישה ישראלים, הוא סלב בינלאומי, מקבילו הפלסטיני של נלסון מנדלה. ברגע שישוחרר הוא ילוהק מיד לתפקיד הפרזנטור של המדינה הפלסטינית, התקווה הגדולה לסיום מפעל הכיבוש, הנישול והאפרטהייד הישראלי בשטחים.
"נתניהו הקדיש את חייו לסיכול הקמתה של פלסטין העצמאית, הצליח בתבונה ועורמה להדוף את כל הלחצים לקידום 'פתרון שתי המדינות', והרעיון דעך והתייבש. עד שקם לתחייה מחדש בשבועות האחרונים, כשמדינות מרכזיות במערב מאסו בתמונות הזוועה מעזה והחליטו למרוד בגיבוי האמריקאי המוחלט לישראל. ההכרה בפלסטין נהפכה לבון-טון החדש, בדומה להכרה האירופית באש"ף בשנות ה-80, שהובילה בהדרגה להסכמי אוסלו.
"אבל כל סיפור זקוק לגיבור, ומחמוד עבאס מתקשה להיכנס לתפקיד, בהיעדר כריזמה או תמיכה עממית. הוא היה ונשאר יורשו האפור והלא פופולרי של יאסר ערפאת. גל ההכרה הנוכחי בפלסטין, לכאורה פסגת הישגיו הדיפלומטיים, תפס אותו לא מוכן ולא רלוונטי. ברגותי מייצג דור אחר, רקורד מוכח של מנהיג 'ההתנגדות', הכרה בינלאומית ודימוי מוכן של מנדלה החדש. אם ישתחרר, יתייצב מיד כיריבו הראשי של נתניהו בעולם.
"נתניהו ימשיך לסכל את העסקה שתשחרר מהכלא את מנהיג פלסטין העתידית, ואת המחיר ימשיכו לשלם החטופים המעונים והאומללים במנהרות חמאס."
(אלוף בן: "ביום שברגותי יסמן 'וי", "אל-ארצ'", 12.8.25)
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-08-12/ty-article-opinion/.premium/00000198-98be-d461-afba-baff84110000
מר אלוף בומשטיין-בן, אתה אלוף באשליות. אם התקווה שלך היא שחרור ברגותי, הרוצח הסדרתי, פושע המלחמה, מייסד ארגון הג'יהאד של אש"פ "השהידים של אל-אקצה", ארגון שהטרים את החמאס וביצע את הטבח בקיבוץ מצר, אבוי לערבים שיעמוד בראשם, וכמובן לנו.
העובדה שלאחר הטבח במצר של השוה"צ בו נרצחה גם אם עם שני ילדיה, המשיך חיים אורון-ג'מוס, חברו הטוב של ברגותי, מייסד ארגון הרצח הג'יהאדיסטי, להתרועע איתו ולבקר אותו בכלא (קודם ניגב איתו חומוס ברמאללה) וחברו השני עמוס קלויזנר-עוז נתן לו ספר במתנה. מראה רק על עיוורון מוחלט והיעדר הומניזם.
https://x.com/Haaretz/status/1955170842112884848?t=qnTiEheXaUdTWr2JlOOs-Q&s=03
גם אשלייה פוליטית וגם חוסר הומניזם. הג'יהאדיסט ברגותי יביא את האזור כולו למרחץ דמים גדול עוד יותר.

זכריא זביידי מודה: "כל המאבק הפלסטיני היה חסר תועלת"
המחבל זכריא זביידי, שוחרר בעסקת החטופים האחרונה, ואמר בריאיון ל"ניו יורק טיימס" חודשיים אחרי שחרורו כי על הפלסטינים לשקול מחדש את הכלים שלהם במאבק לעצמאות.
בכתבה מתואר זביידי כמי שהיה סמל למאבק הפלסטיני בישראל. בין השאר, הוא פיקד על גדודי חללי אל-אקצא בימי האינתפיאדה השנייה, פרש ועבר לנהל תיאטרון, נכלא לאחר עשור כששב לטרור, ברח מכלא גלבוע דרך מנהרה – ונתפס ונכלא שוב כחודש לאחר מכן. אלא שכעת, נכתב, זביידי הפך לסמל למשהו אחר: "תחושת חוסר תקווה" שממלא את הפלסטינים.
בריאיון אמר זביידי שהוא מרגיש שחייו כפעיל טרור, ראש תיאטרון וגם כאסיר התבררו בסופו של דבר כ"חסרי תועלת." לדבריו, "שום דבר מזה לא עזר להקים מדינה פלסטינית – וייתכן שלעולם לא יעזור." לדברי זביידי, "עלינו לשקול מחדש את הכלים שלנו. ייסדנו תיאטרון, ניסינו התנגדות תרבותית – מה זה עשה? ניסינו גם את הרובה, ניסינו לירות. אין פתרון."
זביידי מציג מבט מפוכח על כך שבכל חזית – האסטרטגיה הפלסטינית נכשלה. לדבריו, כשיצא מהכלא גילה שרצועת עזה הושמדה על-ידי ישראל. הוא גילה גם שחלקים גדולים מג'נין, עיר הולדתו, הרוסים ומרוקנים מאוכלוסייה בעקבות הפשיטות הישראליות נגד קיני הטרור. ביתו שלו נמצא באזור שצה"ל סגר, ובנו בן ה-21 נהרג בתקיפה ישראלית בטובאס. "אבל מה הפתרון? אני שואל את השאלה הזו בעצמי," אומר כעת זביידי.
זביידי טוען כי זו אחת התוצאות שמדגימות את המכשול שעימו מתמודדים הפלסטינים – בין אם הם מתנגדים לישראל "בדרכי שלום או אלימות": גם האינתיפאדה נכשלה, וגם הרשות הפלסטינית נכשלה; לטענת זביידי, מאחר שישראל "חזקה מדי מכדי להביס אותה באלימות, ואנוכית מכדי לתגמל שותפות פלסטינית אמיתית." הוא הוסיף: "אין פתרון של שלום ואין פתרון צבאי. הישראלים לא רוצים לתת לנו כלום."
"אי אפשר לעקור אותנו מכאן," הוסיף זביידי. "ואין לנו גם כלים כדי לעקור אותם." לדבריו, כעת הוא מתחיל ללמוד לדוקטורט באוניברסיטת ביר זית – שהוא מקווה שיעזור לו להבין טוב יותר את מורכבות הסכסוך. נושא הדוקטורט, סיפר ל"ניו יורק טיימס", הוא "לימודי ישראל".
https://www.ynet.co.il/news/article/ryygkk00dgg
בכל זאת זביידי הרוויח מהתקפת החמאס. הוא עצמו שוחרר מהכלא. ועכשיו אנחנו רק סקרנים מה חושבת על כך אהובתו המשומדת שהתאסלמה בשבילו – טלי פחימה?
ואני חוזר בפעם האלף. יש לחוקק חוק שכל מחבל המשוחרר בעסקת מיקוח יחזור לרצות את עונשו כשיגיע לידי כוחות הביטחון. אי קבלת חוק כזה הוא אולי אחד המחדלים הגדולים ביותר של בנימין זאב הלוי-מיליקובסקי-נתניהו.

ביקורת חריפה של השופט אלרון
על גזר דין מקל למטפלות שהתעללו בנכה עיוור
שתי נשים מטפלות במעון לאנשים עם מוגבלויות התעללות בנכה 100% שסובל מעיוורון, שיתוק מוחין ואפילפסיה. יום אחד הקורבן השמיע צעקות ובתגובה לכך אחת המטפלות תחבה לו כדור נייר שהכינה לפה, שיפסיק להפריע להוד מעלתה. במאמצים גדולים הוא הצליח לפלוט את הכדור החוצה מפיו, או אז שבה המטפלת המרשעת ותחבה לו שוב את כדור הנייר, ושוב הוא ניסה לפלוט אותו. היא הבינה שבלי מאמץ נוסף זה לא יעבוד אז היא הידקה את כדור הנייר בחוזקה. החברה שלה הגיעה להעביר איתה את הזמן והן ציחקקו להנאתן, צילמו את הקורבן האומלל שלהן. בהמשך גם הדביקו לו את כדור הנייר לפה בדבק נייר ליתר ביטחון.
בית המשפט המחוזי גזר את דינן של המתעללות ל-9 חודשי עבודות שירות בלבד, ואחת מהן אף עירערה לבית המשפט העליון על גזר הדין המחמיר לטעמה.
השופט אלרון דחה את הערעור וביקר בחריפות את גזר הדין של בית המשפט המחוזי וקבע כי אירוע כזה צריך להסתיים בעונש מאסר של 3 שנים לפחות:
מכל האמור עולה מסקנה אחת ויחידה: תקלה נפלה תחת ידיו של בית המשפט המחוזי – מן הראוי היה כי המערערת, וחברתה, תרצנה עונש מאסר משמעותי של מיספר שנות מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח. לא היה מקום לקבוע מתחם ענישה כה מקל, וכמובן שלא היה כל מקום לגזור את עונשה בקצה התחתון של המתחם שנקבע, משל לזכותה ניצבות נסיבות מקלות באופן יוצא דופן. לא למותר להוסיף, כי בית המשפט המחוזי, במסגרת קביעת העונש בגדרי המתחם, ציין נימוקים לקולה ולחומרה. בכל זאת בחר, וגם בכך שגה לטעמי, למקם את עונשה בקצה קצהו התחתון של מתחם העונש ההולם אשר נקבע.
עלינו להשמיע מסר חד וברור – עונש של 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות בגין מעשים שכאלו, אינו משקף את חומרת המעשים; את עוצמת הפגיעה בערכים המוגנים; או את המסר העונשי הנחרץ שצריך לצאת מידי בתי המשפט. מאחר שלא הוגש ערעור מצד המדינה, ידינו כבולות במקרה זה על פי דין (ראו: סעיף 217 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982) ואין אנו יכולים להחמיר בעונשה של המערערת. אחרת, לא היה נגזר עליה עונש מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, אלא עונש של 3 שנות מאסר מאחורי סורג ובריח לפחות."
https://x.com/kirshmohel/status/1954831044651209129
השופט יוסף אלפריח-אלרון זוכה לביקורת רבה בשל הגישה המשפטית שלו המנוגדת ליצחק גולדפריינד-עמית, והנה בלי קשר לפוליטיקה פסק דין הראוי לציון. הגיעה העת להגן על קשישים וחסרי ישע יותר מאשר על פוליטיקאים.

ואלה שמות בני ישראל
הרקדן חיים פרשטיין יליד בריה"מ הופיע בתוכנית "רוקדים עם כוכבים" וגולל את סיפור בנו שהביא מפונדקאית בארה"ב ביחד עם בן זוגו אלירן זינו. הבן עבר התעללות מזוויעה בגן.
המעניין הוא ששני אבותיו נתנו לבנם את השם: ניל.
https://www.ynet.co.il/entertainment/article/bkswiz1hll
ושוב אנו רואים דוגמה לישראלים-יהודים הנותנים לבנם שם גאלי-אירי, ולא שם עברי-יהודי.
מה אומרת האופנה הנפוצה בארץ להעניק שמות גאלים-אירים? מה זה אומר עלינו ועל התרבות הישראלית-יהודית-עברית?

הסיבה לאמברגו הנשק של גרמניה על ישראל
יואכים-פרידריך מרטין יוזף מרץ, קנצלר גרמניה, מסביר בראיון את הגורמים להחלטתו להטיל אמברגו נשק על ישראל: קמפיין פומבי של בכירים לשעבר במערכת הבטחון בישראל והטלת ספק של הרמטכ"ל זמיר לגבי המבצע בעזה.
"אני רואה למשל שלרמטכ"ל עצמו יש ספקות אם הפעולה הזו חכמה. אני שומע ורואה שכמה מאות עובדים לשעבר במודיעין ובמערכת הבטחון של ישראל מוחים בפומבי נגד המדיניות הזאת, לכן זה גם משפיע כמובן על הדעה שלי במידה מסוימת."
https://rotter.net/forum/scoops1/911363.shtml
כלומר יותר מאשר האוייב והחרם הערבי, לשעברים במערכת הביטחון בתוספת מדליפים מישיבות הקבינט הם הם הגורמים לאמברגו נשק על ישראל.
זמן רב לפני ה-7 באוקטובר ציטטתי וחזרתי וציטטתי את המרשל פרדיננד פוש, מעצב תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, שאמר, כי הרצון לנצח הוא התנאי לניצחון. "Victoir, c`est la volonte"
לפרוטסטנטים נראה שיש רצון לנצח את נתניהו, ומזה נובע הרצון להיות מובס ע"י החמאס.

תומך החמאס אהוד אנגל-עין גיל מכחיש שואה
בעזה אין רעב? גם "הגטו היה מלא כל טוב"
גטו ורשה. איך מפריכים טענות על רעב? למשל, מחלקים סוכריות לילדים ומצלמים להוכחה. כך פעלו הנאצים בגטו ורשה. ובעזה?
גטו ורשה. איך מפריכים טענות על רעב? למשל, מחלקים סוכריות לילדים ומצלמים להוכחה. כך פעלו הנאצים בגטו ורשה. ובעזה? צילום: ארכיון תצלומים, יד ושם,
הכחשה מס' 1: "אין רעב בעזה." הכחשה מס' 2: "יש בעזה מספיק אוכל לכולם, אם יש שם רעבים זה בגלל שחמאס גונב את רוב האוכל כדי למכור אותו ביוקר." הכחשה מס' 3: "כל התמונות של רעבים בעזה הן פייק-ניוז, תעמולת זוועה של חמאס ועבודה של AI". הכחשה מס' 4: "יש מספיק מזון בעזה, אבל החזקים לוקחים את הרוב ולחלשים – החולים, הזקנים, הנכים, הנשים והילדים – לא נשאר". הכחשה מס' 5: "רעב בעזה? אף אחד שם לא רעב, הם שמנמנים ובריאים, הכול קשקוש, שקר ועלילת דם בזויה."
הגטו מלא כל טוב. "המבריחים היהודים עשו שותפות עם המבריחים האריים והיוו צד אחד, ועשו קנוניה עם השומרים הגרמנים והשוטרים הפולנים והיהודים מצד שני – והגטו היה מלא כל טוב. היוקר לא הפחיד שום איש: מי שהיה לו כסף במזומנים בימי השלווה או מי שמרוויח די מחייתו (גם כאלה לא חסרו, אם כי מיספרם היה מועט) שילמו כמה שנדרש מבלי לשים לב אל המחיר המופקע."
מי כתב את זה? מכחיש-רעב גרמני, או פולני? לא, הציטוט לקוח מיומנו של המחנך והעסקן הציוני חיים אהרון קפלן, בהתאמות קלות של העברית לשפה עכשווית ("מגילת יסורין: יומן גטו ורשה", הוצאת עם עובד).
במילים אחרות, גם שנתיים וחצי לאחר ריכוז יהודי ורשה וסביבתה בגטו מוקף חומות והרעבתם השיטתית, שגרמה למותם של 80 אלף מרעב ומחלות; ולאחר גירוש ורצח רוב תושבי הגטו באקציה הגדולה – עדיין נותרו בגטו יהודים עשירים ואפשרות לאגירת מזון ומים לחודשים רבים. כדאי לחשוב על זה לפני שטוענים שבעזה אין רעב.
(אהוד עין גיל, "בעזה אין רעב? גם 'הגטו היה מלא כל טוב'." "אל-ארצ'", 10.8.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-08-10/ty-article-opinion/.premium/00000198-93e0-dff4-a39e-bbfb43e40000
הבנתם? האקטיביסט הפרו-איסלמי הוותיק עוד מתקופת "מצפן" אהוד אנגל-עין גיל, משווה בין הרעב בעזה לרעב בגטו ורשה בשואה. עצם ההשוואה היא הכחשת שואה ותמיכה בשואה חוזרת ליהודים.
היהודים מעולם לא החלו מלחמה נגד גרמניה במטרה להשמיד גרמנים. הגרמנים הם שפתחו במלחמה נגד היהודים במטרה להשמדתם. ולכן גם ריכזו אותם בגטאות בדרך להשמדה והרעיבו אותם. היהודים בעצמם הבריחו לגטו אוכל.
ישראל עשתה תקדים בהיסטוריה של המין האנושי. בפעם הראשונה בהיסטוריה ישראל סיפקה לאוייב שהתקיף אותה במטרה להשמידה בעיצומה של מלחמה – מזון תרופות ודלק. שום מדינה לא עשתה כן. בריטניה וארה"ב לא העלו על הדעת לספק מזון תרופות ודלק לגרמניה הנאצית או ליפן.
אם המזון שנכנס חינם לעזה אינו מגיע לעזתים זה רק בגלל החמאס, הארגון בו הם בחרו ובו הם תומכים, שבוזז מהם את האוכל ומוכר ביוקר, ואינו מתיר להם להסתתר במנהרות במטרה שימותו והמוות והרעב ישמשו לו כלי פוליטי.
ההשוואה המרושעת בין גטו ורשה לעזה לא רק שאינה נכונה, אלא היא משום הכחשת שואה ותמיכה בחמאס. על אנגל-עין-דור אין להתפלא. כל חייו מוקדשים לתמיכה בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי במסווה של "סוציאליזם"

טייס מצרי לשעבר בפודקאסט ''אלקטריק'': תפקידה של עזה מבחינת קהיר הוא לשמר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהתיש את ישראל כחלק מתפיסת ביטחון כוללת
מתוך הפודקאסט האנטי-ישראלי "אלטריק" שבו התארח טייס מצרי לשעבר לשיחה על "מבול אלאקצא" ומלחמת ישראל בעזה.
שאלה לטייס: למה מצרים לא פותחת את מעבר רפיח?
מצרים חוטפת על כך ביקורת חריפה בעולם הערבי – אבל התשובה שלו חושפת אסטרטגיה מצרית עמוקה ומכוונת:
תפקידה של עזה, מבחינת קהיר, הוא לשמר את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהתיש את ישראל – כחלק מתפיסת ביטחון כוללת.
אין רצון להגיע להסדר מדיני – מסיבות פוליטיות פנימיות, אבל גם כדי להמשיך להעסיק את ישראל.
ישראל יכולה "להילחם עד העזתי האחרון" – כל עוד נשמרת האפשרות ל"התנגדות".
מצרים עדיין רואה בישראל אוייב – לא שותפה להסכם שלום.
וזה, למרות שישראל סייעה לצבא המצרי במאבק נגד דאע״ש בסיני – בזמן שמצרים ניצלה את חוסר היציבות להכניס כוחות משוריינים לשטח, והטייס אף מדגיש:
"לישראל אין עומק אסטרטגי – וצריך לשמר את המצב הזה כדי להשאיר אותה פגיעה וחלשה."
https://rotter.net/forum/scoops1/911192.shtml
יש לזכור טוב טוב את העובדה הזו שמצרים (כמו גם קטאר) אינה מתווכת הוגנת, אלא מדינה שהאינטרס שלה הוא שעזה תקיז תמיד את דמה של ישראל כדי שתישאר חלשה ופגועה עד שתיכבש ע"י הערבים.

ציפורה חוזרת לפוליטיקה? לכו לשביתה!
ציפורה מלכה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר חוזרת לבמה הפוליטית והפעם כמה מפתיע לא כרוויזיוניסטית ז'בוטינסקאית הקוראת יא ברעכן! כן לשבור את ההסתדרות, אלא דווקא כמנהיגת פועלים. היא פונה לראש ההסתדרות: ארנון בר דוד (מישהו יודע את שמו המקורי?) ואומרת לו: זה הזמן להשבית את המשק!
https://x.com/Tzipi_Livni
ואו. Jeszcze Polska nie zginęła פולניה עוד לא אבדה! קנאת פולניות? האם כפולנייה היא מאמצת עתה מקנאה את דמותה של רוזה לוקסמבורג החדשה?

ניסן שור – כמה אפשר לא לאהוב את ישראל? בחופשה באיטליה לא פגשתי אנטישמיות, אלא אהבת ישראל. זה לא פחות חולני.
כתב "הארץ" ניסן שור, ממשפחת עולים מבריה"מ, חזר מלא רשמים מסיציליה:
כמה שבועות לפני שיצאנו לחופשה, כותב שור, שאל אותי הבן שלי: "אבא, שונאים אותנו בסיציליה?" האינסטינקט האבהי הוא כמובן להגן עליו מפני האמת. "מה פתאום? למה שישנאו אותנו?" השבתי. אך עצם השאלה שלו מגלמת בתוכה את הטרגדיה של הזמן הנוכחי. ישראל הולכת והופכת למוקצית מחמת מיאוס, מדינה שלמה שהיא פרסונה נון גרטה. כל טיסה לחו"ל הופכת בהתאם לנחיתה מאחורי קווי האוייב. האינסטינקט הישראלי, היהודי, הוא "העולם כולו נגדנו," והנה מתגשמות כל החרדות. אין פיסת אדמה שהיא בטוחה עבורנו, כבר במונית מהשדה, כשהנהג שאל מאיפה אנחנו מגיעים. תהיתי אם לומר "תל אביב" או "ישראל". "יזראל," ליחששתי, והוא, במקום להמטיר קללות, הגיב ב"וואו, יזראל. איי לאב יזראל," וסימן לייק עם האגודל למעלה. סימנתי לו לייק בחזרה ועשיתי את עצמי כאילו שאני מנמנם.
כשהגענו אל האייר-בי-אנ'-בי, קיבל את פנינו עובד משק חייכן. הוא שאל מאיפה אנחנו. אני שיניתי נושא: "מאיפה אנחנו? מאיפה אתה?" הוא אמר מאוריציוס. אמרתי: "וואו, מאוריציוס. איך מזג האוויר במאוריציוס?" הוא ענה שחם שם והתעקש שוב: "מאיפה הגעתם אלינו?" היססתי, גימגמתי, ובסוף עניתי בלחש: "ישראל." התכוננתי כבר לגרוע מכל – התפרצות אלימה, השפלה פומבית, עונש קולקטיבי, גירוש מגן העדן הסיציליאני. אבל גם הוא, במקום לקלל ולגדף ולשנוא ולרסס גרפיטי אנטי-ציוני על פרצופנו, חייך חיוך רחב ופניו נאורו: "אהההההה יזראל. איי לאב יזראל. ג'וּז אר דה צ'וזן פיפל."
לזה לא ציפיתי. הוא ליטף את ראשו של בני ולחץ את ידי כאילו שאני שגריר ישראל בסיציליה. "יו קיפ אפ. טֶל יור פרנדז אין יזראל, דיי אר דה בסט." בעודנו מדברים ומגיעה הבעלים של המקום. "יזראל? וונדרפול! וונדרפול! "אול יזראליז אר סו ביוטיפול אנד סמארט."
"יזראליז הב סו מני טאלנטס. איי וונט טוּ קאם טוּ תל אביב נקסט סאמר," הוסיפה בעלת הבית, ועובד המשק התערב שוב בשיחה: "ג'יזס לאבז יוּ." טוב, הבנו. והבעלים הוסיפה: "ווי לאב יזראל. יוּ הב טוּ ווין דה וור. יוּ קיל תֶ'ם. יזראל איז דה לייט אוף דה ווסטרן וורלד." אולי שתשלח את הילדים שלה להילחם במלחמה? מה היא רוצה ממני? הלכתי לבריכה.
כמה ימים אחר כך הגענו לסניף של H&M בפלרמו. הוריתי לבן שלי לא לדבר עברית בקול רם. מובן שהוא לא הקשיב. הוא קרא לי מהעבר השני של מחלקת הילדים: "אבא, אני רוצה חולצה של מיינקראפט." מוכרת, אישה כבת 35, ניגשה אלינו ושאלה באיזו שפה אנחנו מדברים. אמרתי "עברית" והיא מיד אמרה, בקול נלהב: "או מיי גאד. איי ניוּ איט. יוּ גאייז אר גרייט." לקחתי את הבן שלי וברחתי משם.
אבל מה עם הג'נוסייד? כן? לא? פשעי מלחמה? שמעתם על זה משהו? איפה המצפון שלכם?
בשלב הזה כבר הקפדנו ללכת בראשים שפופים, ברחובות צדדיים, דבוקים לצדי הדרך, שרק לא ישגיחו בנו. ביקשתי ממשפחתי לפנות אלי באנגלית או בעברית חרישית-חרישית, שאף אחד לא יוכל לשמוע, רק שלא יידבקו אלינו שוב. לא מעוניינים ברומנטיזציה הפילושמית שיש לה דימוי יהודי שלא קשור למציאות. זכותי להיות אדם פרטי שלא מייצג את הממשלה והמדינה? הזכות הזאת נלקחה ממני בגלל ביבי וחבורת המופרעים הקיצונים שלצידו. ועל זה אני לא סולח ולא שוכח.
בקשה כנראה מופרכת: אל תאהבו אותנו, אל תשנאו אותנו, פשוט תעזבו אותנו בשקט.
(ניסן שור, "מה עשינו שזה מגיע לנו?" בדיגיטל: "בחופשה באיטליה לא פגשתי אנטישמיות, אלא אהבת ישראל. זה לא פחות חולני", "אל-ארצ'", 7.8.25).
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/badculture/2025-08-07/ty-article-magazine/.highlight/00000198-7e2d-d8b5-a5fd-7fbd7a090000
מדהים כמה שינאה עצמית צריך כדי לתעב את אלה שאוהבים אותנו ולא שונאים, ולקרוא לאהבת ישראל "משהו חולני." כאילו שלא ידענו שבעיתון "הארץ" אוהבים ומכבדים רק את אלו ששונאים אותנו, ושונאים את אוהבינו, ואם לא נבטא זאת בעיתון יש סיכון שנפוטר.
[אהוד: עיתון הארץ הפך להיות בחלקו הגדול עיתון של מופרעים].

דוד גורביץ' – עקרון היסוד של הישראליות: מוות
ד"ר דוד גורביץ' יליד בריה"מ מתנאה בעצמו כ"חוקר תרבות ותקשורת". במאמר ב"הארץ" הוא מתנאה במה שגילה במחקריו הרבים. ומה הוא גילה? הוא גילה תגלית מדהימה. "עיקרון היסוד של הישראליות: המוות!
"תחושת הקורבניות הפעילה של הישראלים מלכדת את השורות ומצדיקה את מעשי האלימות והנקם שנעשים בשמה," קובע גורביץ', "הילד הפלסטיני חדל להיות ילד. התינוק נהפך לבכור שטן: תינוק שייהפך למחבל או יוליד מחבל חדש "נקמת ילד יהודי עוד לא ברא השטן" – ונקמת ילד פלסטיני? השטן עובד בעיקר בשירות הנקמה היהודית,
"סוגיית הילדים המורעבים בעזה, שישראל מתנערת מאחריות לגורלם, אף כי היא עצמה חוללה את הזוועה בעצם הניהול הכושל של הסיוע ההומניטרי לעזה – אינה מטרידה באמת ציבורים רחבים במדינה. את הסיסמה 'מוות לערבים' צרחו בריונים יהודים בנס ציונה כשביקשו לעשות שפטים בח"כ איימן עודה, שהיה נצור במכוניתו בהפגנה. ואם כבר מוות לערבים – על אחת כמה וכמה לתינוקות שלהם. הגיוני.
"גם הליברלים מפרידים בין דם ילד יהודי לדם ילד עזתי? בגלל נרטיב הקורבניות, שמגדיר את הישראליות בתמציתה. האדישות לחיי אדם, כאשר מדובר בחיי תינוקות פלסטינים, היא גם נחלת 'הנאורים' והמתונים, ולא רק נחלת הימין הסהרורי.
"הציבור המרכז-שמאל ליברלי, שותף (בלא-מודע שלו) לסיפור המכונן של הלאומיות הישראלית – וסיפור זה שייך לנרטיב הקורבניות, שמגדיר את הישראליות בתמציתה. מדובר בקורבניות נצחית שחושלה לאורך ההיסטוריה ואינה ניתנת לשינוי כלל. קורבניות פעילה זו מלכדת את השורות ומצדיקה את מעשי האלימות והנקם שנעשים בשמה. 'קהיליית המלחמה' הישראלית, הפועלת כך מראשית הציונות, ניצבת אפוא לקרב נצחי מול עמלק הנאצי/פלסטיני, ולפיכך אין לה ברירה אלא להתגונן ולנקום נקמה איומה ונוראה באויבים העומדים עליה לכלותה. מצב זה אפשרי רק אם אתה עושה דה-הומניזציה מוחלטת לילד הפלסטיני: הילד חדל להיות ילד. התינוק נהפך לבכור שטן: תינוק שייהפך למחבל או יוליד מחבל חדש.
"טראומת השואה כמובן ממסגרת אותו. גם השמאל עושה זאת. עוד חוזר הניגון ואיתו הסיסמה 'לעולם לא עוד' – אך מי שטוען אותה גם מצדיק אלימות קיצונית מול חסרי ישע (תינוקות עזתיים). ובכך הוא מאבד את האנושיות שבו ופועל כאוטומט המונע על ידי שנאה עיוורת ואידיאולוגיה קורבנית הרסנית. אידיאולוגיה זו מסוכנת לישראל, משום שהיא מקדשת את ערך ההקרבה והמוות ורואה בו עקרון יסוד של הלאום הישראלי."
(דוד גורביץ' "עקרון היסוד של הישראליות: מוות", "אל-ארצ'", 29.7.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-07-29/ty-article-opinion/.premium/00000198-567f-d843-af99-d67f06d40000
הבנתם? כמה חולניות צריך כדי לקבוע שעקרון היסוד של הישראליות זה ה"מוות", ולא ההיפך: להינצל ממוות. כמה חולניות היא לקבוע כי העם היחידי המאוים בהשמדה ע"י אויביו רואה את המוות כעיקר, ולא את החיים. האם "החוקר" גורביץ' לא שמע מעולם את דברי מנהיג החמאס מוחמד דף שאמר אנחנו המוסלמים אוהבים את המוות לאללה, והישראלים אוהבים את החיים ולכן ננצח אותם?
https://palwatch.org/page/6705
האם "החוקר" ד"ר גורביץ' כל כך פיליסטיני שאינו מבין את המציאות? או שהוא סתם חנפן הרוצה לזכות בסימפטיה ע"י הכפשת ישראל? זה כמובן לא יעזור לא כי למרות תמיכתו בחמאס הוא מחויב לרצוח גם אותו כיהודי. ולבסוף דוד גורביץ' יליד בריה"מ עוד עלול לגלות ב"מחקרו" שגם סוניה גורביץ' ילידת בריה"מ, אהבה את המוות כשברחה וצעקה: "ירים ירים אני נשכבת באופן אבטמטי"... הנה ראו וצחקו מדוד גורביץ, ומסוניה גוריץ' במערכון הקלאסי האלמותי "תקרית גבול" של אורי זוהר דז'אדק-זוהר-הלוי, וישעיהו (שייקה) גולדשטיין-אופיר:
https://www.youtube.com/watch?v=5aXBoVbfhKQ
חבל רק ש"החוקר" ד"ר דוד גורביץ' לא מכיר אותו כי היה אז בבריה"מ. כמה עלוב ומגוחך ד"ר דוד גורביץ' כ"חוקר תקשורת ותרבות" לעומת "החוקר" מוחמד דף שללא כל השכלה חקר טוב יותר את התקשורת והתרבות הישראלית, וגילה שהעיקר אצלה הם החיים, ולא המוות.

העדר בפעולה: נתניהו קפץ, כולם קפצו אחריו
כתב "הארץ", היווני-נוצרי שהסתערב בכפייה בגין הכיבוש הערבי, עודה בשאראת, מגלה בהיסח הדעת את כוונותיו האמיתיות.
"חבל שאין ביכולתי לגלות מה מתרחש בראש של כבש שקופץ בכניעה ואולי בהתלהבות בעקבות הרועה וכלבו הנאמן," שואל את עצמו בשאראת, "האם מדובר בחיקוי עיוור של המנהיג? בישראל של היום, אפשר לשים את השם 'נתניהו', או 'ביבי'. כולם מחכים למוצא פיו. 'ביבי אמר לא להכרה הצרפתית במדינה פלסטינית,' והנה הראשון שקופץ למלכודת, איך לא, הוא יאיר לפיד, אחריו בני גנץ, ובהמשך כל המי ומי באופוזיציה. בנושאים העיקריים אין הבדל בין הניצים. הנה בעניין ההכרה במדינה פלסטינית יש תמימות דעים בין לפיד, נתניהו ובצלאל סמוטריץ'. גרוע מזה, הלפידים למיניהם תוקפים את נתניהו מימין, למה בכלל איִפשר לנשיא צרפת להגות רעיון כזה. השאלה המייסרת היא, מי יעמוד לצד כוחות השלום, שהם הדובדבן שבקצפת, מכל הבחינות – הניתוחים המעמיקים של המצב הקיים והדרך לצאת מהברוך. כוחות אלה נשארו, כמו שאמר טארק בן זיאד, 'כמו יתומים שמסובים אל שולחן המנוולים,' בלי שום משענת. הנה ח"כ עופר כסיף, על דבריו החכמים, המבוססים על ידע היסטורי מעמיק, מוקצה מחמת מיאוס. ברוכים הבאים לעידן טלי גוטליב."
(עודה בשארת, "העדר בפעולה: נתניהו קפץ, כולם קפצו אחריו", "אל-ארצ'" 28.7.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-07-28/ty-article-opinion/.premium/00000198-4b50-d904-abb8-df72e9630000
בהיסח הדעת מוציא בשאראת באופן פרודיאני את כונותיו כשהוא נזכר בטארק בן זיאד.
טַארִק בִּן זִיאַד נודע בהיסטוריה של ספרד כטַארִק אל-טוארטו (טַארִק בעל העין האחת), היה מוסלמי ברברי ומנהיג צבאי מבית אומיה, אשר הוביל את כיבושה של היספניה הוויזיגותית בשנת 711 לספירה, תחת הוראתו של הח'ליף, וליד הראשון, מבית אומיה. ב-29 באפריל 711 נחת צבאו של טארק בגיברלטר (השם "גיברלטר" מגיע מהשם הערבי "ג'בל טארק", אשר פירושו: ההר של טארק, או בנוסף, גיבר טארק, אשר פירושו: סלע טארק). טארק הורה לחייליו לשרוף את ספינותיהם מיד כאשר הם מגיעים לאיבריה. בעת הגעתו לגיברלטר, היו לטארק 12,000 חיילים בעוד שלאויביו היו 100,000.
לפי ההיסטוריון המוסלמי בן המאה ה-17 אל-מקרי, עם נחיתתו בגיברלטר נשא טארק בפני חייליו את הנאום הבא, הידוע מאוד בעולם המוסלמי:
"הו אנשים! לאן תוכלו לברוח? הים מאחוריכם, האוייב מלפניכם. אין דבר בשבילכם, בשם אללה, מלבד האמת וכוחה של אישיותכם."
הצבאות המוּרים, תחת טארק מפקדם, שטפו את היספניה, ובקיץ של שנת 711 נחלו ניצחון מכריע כאשר המלך הוויזיגותי רודריק הובס ומת ב-19 ביולי, בקרב גואדאלטה. טארק נעשה מושל היספניה. רק ב-1492 הצליחו הספרדים לסלק את הכיבוש הערבי-מוסלמי, ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות-מוסלמיות.
מוזר שדווקא עודה בשארת היווני-נוצרי שולף את חלום החמאס לכבוש מחדש לא רק את ארץ ישראל, אלא גם את אל-אנדלוס (אגב חפשו באינטרנט כמה מסעדות ומקומות בילוי נקראים בארץ אל-אנדלוס) בשעה שכל השטחים הכבושים ע"י הערבים (היום רק 13 מיליון קמ"ר) היו כולם נוצריים, וכיום לא נותרו בהם כמעט נוצרים. אבל עובדה, זה יצא לו מהתת מודע.

הודעת מקרון כנקודת פתיחה,
לא ל"השמדת ישראל" אלא לתקומתה המחודשת?
כתב "הארץ" דימיטרי שומסקי מפנטז:
הודעת נשיא צרפת, עמנואל מקרון, שמדינתו תכריז על הכרה במדינה פלסטינית בעצרת הכללית של האו"ם בספטמבר, עוררה זעם בקרב הימין הישראלי. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, אמר כי צעד זה "מתגמל טרור" שישמש "נקודת פתיחה להשמדת ישראל." וראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט קבע כי הצהרת מקרון היא "החלטה מבישה שתושלך לפח האשפה של ההיסטוריה," וש"הכרה במדינה פלסטינית אחרי טבח 7 באוקטובר היא ... מפולת מוסרית (ו)פרס על רצח המוני."
ואולם המשמעות המדינית והמוסרית של הודעת מקרון הפוכה בתכלית. החזון המדיני הכולל שמקרון שואף לקדם מבוסס על עקרון חלוקת המרחב בין הירדן לים התיכון בין שתי מדינות לאום, על יסוד הכרה הדדית בזכויות ההגדרה העצמית הלאומית של היהודים הישראלים והערבים הפלסטינים.
לעומת זאת, החזון התיאולוגי-הפוליטי הנציונל-איסלאמיסטי של חמאס, שבשמו יצאו מרצחיו לטבוח בישראלים ב-7 באוקטובר, הוא מחיקת מדינת ישראל והקמת מדינה פלסטינית תחתיה. המדיניות של מקרון לא זו בלבד שאין בה כדי "לתגמל" את חמאס על הטבח, אלא שהיא מתנגשת באופן ערכי ותכליתי עם חזון העיוועים הרצחני של הארגון.
בעוד השמדת ישראל היא התכלית האולטימטיבית ארוכת הטווח של חמאס, מטרת הביניים שלו היא מלחמת-דת בלתי פוסקת בישראל, ובה מסר סמלי וקבוע לקהילה הבינלאומית שעיקרו: קיום מדינת ישראל על אדמת פלסטין הקדושה ואל-קודס בירתה הוא בלתי לגיטימי.
הודעת מקרון היא קריאת תיגר על השקפת העולם החשוכה והרצחנית של חמאס ועל השקפת העולם החשוכה והרצחנית של הימין. יש דמיון תיאולוגי-פוליטי בין חמאס לימין הלאומני-הדתי היהודי: כמו חמאס גם נתניהו, לוין, בנט ודומיהם דבקים בדרך של עימות תיאולוגי-מדיני מתמיד, על יסוד עקרון הדה-לגיטימציה של הזכויות המדיניות הלאומיות של העם השכן, ובלבד שפתרון חלוקת המולדת לא יתממש לעולם. משום כך הודעת מקרון היא קריאת-תיגר הן על השקפת העולם החשוכה והרצחנית של חמאס, והן על השקפת העולם החשוכה של הימין הישראלי. ככל שמאחורי הזכויות הלאומיות המדיניות של הפלסטינים יתייצבו עוד מעצמות־מערב מובילות, תסייע שאלת פלסטין להעלאת קרנו של עולם הערכים והמושגים של הנאורות, ההומניזם והשוויון. במובן זה לפחות עשויה ההודעה של מקרון לשמש אכן כ'נקודת פתיחה'. אך לא ל'השמדת ישראל' אלא לתקומה המחודשת של ישראל הלגיטימית לצד מדינת פלסטין ובמסגרת קהילה בינלאומית טובה יותר וצודקת יותר.
(דימיטרי שומסקי, "הודעת מקרון כנקודת פתיחה, לא ל'השמדת ישראל' אלא לתקומתה המחודשת", "אל-ארצ'", 27.7.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-07-27/ty-article-opinion/.premium/00000198-4bb3-d828-a5bc-cff383d90000
הבנתם? מדינה פלסטינית תהיה נאורות, הומניזם, ושוויון? הצחקת אותנו.
שומסקי טועה ומטעה כבר בעצם השוואתו את החמאס לימין הישראלי. הימין הישראלי אינו שואף לכבוש את צרפת ולהקים בה חליפות מוסלמית. החמאס מחויב באמנתו לא רק לחיסול מדינת היהודים והשמדת היהודים, אלא גם לחיסול צרפת כמדינה נוצרית או חילונית. מכיוון שצרפת עד פואטיה במרכזה היתה תחת כיבוש ערבי-מוסלמי אדמתה נחשבת לאדמת וואקף קדושה לאיסלם ויש להחזירה לידי המוסלמים. ודוק: חמאס מחויב גם לחסל את המדינה הפלסטינית הקיימת כבר בעבר-הירדן.
אם מקרון מכריז שיש לפרק את החמאס מנשקו, אדרבא שישלח צבא צרפתי לעשות זאת בעזה. ורק אז ניתן יהיה להתייחס לדבריו ברצינות. ונניח רק נניח, שמקרון אכן יצליח יפרק את החמאס מנשקו, מה ימנע ממנו לשוב ולשלוט במדינה שיקים מקרון? הרי החמאס עלה לשלטון בדרך דמוקרטית? ונניח רק נניח שהחמאס לא ישלוט, אז מה בעצם ההבדל בינו לאש"פ? הרי אבא של מאזן חוזר ומכריז כי לעולם לא יכיר במדינת הלאום של העם היהודי כי אינו מכיר בקיומו של העם היהודי, היהודים הם טמאים ומטמאים, ותמיד יאבק לזכות השיבה על מנת להפוך את ישראל למדינה ערבית-מוסלמית. המופתי של אש"פ מוחמד חוסיין (מינוי אישי של אבא של מאזן) הרי חוזר על תעמולת החמאס שעל פי דברי מוחמד צריך להשמיד את כל היהודים כתנאי לגאולה:
https://youtu.be/__6iZlzwcF8?si=aFCwLs6GPwswlh12
ארגון הג'יהאד של אש"פ ("השהידים של הקצה" "כתאאב שוהאדת אל-אקצה") זהה לחלוטין לחמאס ואף הטרים אותו כשביצע את הטבח בקיבוץ מצר. אז לדבר על נאורות הומניזם ושוויון... באמת הצחקת אותנו. אי אפשר שלא להיזכר ב"נאור" עזמי בשארה הקומוניסט הנוצרי מכחיש העם הפלסטיני שהפך למרגל חיזבאללה ועתה משרת את אמיר קטאר שמתנאה לנאור וכתב ספר על הנאורות פרויקט שלא הושלם:
https://www.kibutz-poalim.co.il/page_53032?srsltid=AfmBOoo0jgg5Ab-hEdgos_c2WfBWfcOcBydjlFtoFilx1xsbxkZYmGO_
וכמובן גם על ההומניסט הנודע היטלר שהתנאה בעצמו: "אני הומניסט אדיר" –
bin so colossal human Ich
"היהודי לבדו אשם בכול." (פרידלנדר שאול, "שנות ההשמדה 1945-1939", ת"א 2009, עמ' 330-326).
נעמן כהן