* אין לנו מדינה ספייר – אומץ לב אזרחי, ציבורי, פוליטי, הוא הנכונות ללכת נגד הזרם של המילייה שלך; התעוזה לחרוג משירת המקהלה. בני גנץ הוכיח אומץ לב פוליטי. הוא ידע דיוק איזה ביב שופכין ייפתח עליו. מכונת הרעל מכה בו ללא רחם. אני רוצה להתייחס לאמירה מזעזעת אחת שקראתי – הוא כונה צ'מברליין. למה הזדעזעתי? כי אם הוא צ'מברליין, מי היטלר? התבלבלתם לגמרי. נתניהו הוא יריב פוליטי. הוא לא האוייב. האוייב אינו יושב בקיסריה, אלא בעזה ובטהרן. ואנו בעיצומה של מלחמה מרה באוייב, שהוא בפירוש אויב נאצי.
אני מתנגד בתוקף לנתניהו וממשלתו, אך לרגע איני מתבלבל. אני אופוזיציה לממשלה, לא אופוזיציה למדינה. אופוזיציה פטריוטית אינה מקיימת שיח של עריקה ממלחמה, כי עריקה היא פשע מתועב נגד המדינה, נגד ביטחון המדינה, נגד הדמוקרטיה. אופוזיציה פטריוטית אינה מהדהדת את תעמולת הכזב הגבלסית של חמאס ואת עלילות הדם האנטישמיות על צה"ל והמלחמה. אופוזיציה פטריוטית מתייצבת נגד המערכה התעמולתית של האוייב, ולא עושה חשבונות פוליטיים אם היא יכולה להרוויח מעלילת הדם.
אופוזיציה למדינה מאמצת את הקוד הבולשביקי, שככל שיהיה יותר רע (למדינה) יהיה יותר טוב (למפלגה). בפולמוס עם יוסי שריד, יוסי ביילין, חיים רמון ושאר מתנגדי ממשלת האחדות הלאומית (1984) אמר רבין משפט, שעל כולנו לשנן בשבתנו בביתנו ובלכתנו בדרך, בשוכבנו ובקומנו: אין לנו מדינה ספייר.
אין לנו מדינה ספייר! אין לנו מדינה אחרת. אין לנו צה"ל אחר. אין לנו ארץ אחרת. גם אם אדמתי בוערת, קודם כל – אין לי ארץ אחרת.

* לפקודה תמיד אנחנו – בבית הפלמ"ח יוענק פרס יגאל אלון למופת חלוצי לארגון "אחים לנשק". בהמנון הפלמ"ח נאמר: לפקודה תמיד אנחנו! זה האתוס של הפלמ"ח.
אחים לנשק?!

* אגדת החרם – הנרטיב הביביסטי הבכייני על כך ש"מחרימים את נתניהו," הוא אגדה המנותקת מן העובדות. "לא היינו מקימים קואליציה עם בן גביר אם לא הייתם מחרימים את ביבי," "כיוון שאתם מחרימים את ביבי, אין לנו ברירה אלא ללכת עם החרדים." כרגיל, יש להם שעירים לעזאזל לכל כשליהם. הם אף פעם אינם אחראים לכלום.
כאמור, אין לנרטיב הזה שחר. כל מפלגות האופוזיציה והאלטרנטיבה, ללא יוצא מן הכלל, הצטרפו לממשלות נתניהו ונעקצו ונפגעו מנכלוליותו הצינית.
יש עתיד בראשות לפיד הצטרפה לממשלה בראשות נתניהו, יחד עם התנועה של ציפי לבני. בבוקר בהיר אחד קם נתניהו, המציא איזה פוטש, שבדה מליבו, שכביכול המפלגות הללו רקחו נגדו, מה שזכה לכינוי הקולע "פוטש בננה", ופיטר את לפיד ולבני בנאום שיימינג משפיל.
אחרי 7 באוקטובר לפיד היה מוכן להצטרף לממשלת נתניהו, אך התנה זאת בסילוק בן גביר וסמוטריץ'. בעיניי, הוא טעה. בעיתוי הזה נכון היה להיכנס ללא תנאים. אולם הוא לא החרים את נתניהו.
גנץ נכנס לממשלת החירום של הקורונה, מתוך אחריות לאומית. הוא שילם על כך מחיר יקר, של פירוק כחול לבן וחשיפה למסע הסתה נגדו של השמאל. נתניהו חתם איתו על הסכם הרוטציה בלי שום כוונה לקיימו. נתניהו עקץ את גנץ. הדרך לכך היתה פשע נגד כלכלת ישראל – אי העברת התקציב. ימים אחדים אחרי הקמת הממשלה, ביצע נתניהו את מופע האימים בבית המשפט, כאשר נעמד במסדרון בית המשפט, כאשר סביבו רעולי פנים, בנאום איום על בית המשפט. הוא ידע שהוא תוקע אצבע בעין של שותפיו, וזה לא עניין אותו.
למרות שהוכש בידי נתניהו, גנץ גילה אחריות לאומית ולאחר 7 באוקטובר שב והקים ממשלת אחדות עם נתניהו. נתניהו מצדו, עשה הכול כדי לסכל אחדות לאומית אמיתית, החל בבריחתו הפחדנית מאחריות, דרך סירובו להקים ועדת חקירה למחדל, ההסתה נגד צה"ל והשב"כ, הפצת תאוריות קונספירציה על איזה "דיפ-סטייט" מדומיין, המשך המהפכה המשטרית, המשך המהלכים לחקיקת חוקי ההשתמטות וכד'. בעיניי, גנץ טעה כשפרש. ועכשיו הוא שוב קורא להקמת ממשלת פדיון שבויים.
מפלגת העבודה נכנסה לכמה מממשלות נתניהו. היא הצטרפה כשברק עמד בראשה. נתניהו היה שותף לתעלול של ברק – פילוג מפלגת העבודה והקמת עצמאות. לאחר מכן, מפלגת העבודה בהנהגת הרצוג ניהלה מו"מ ממושך על הצטרפות לממשלה, אך נתניהו משך אותו באף וסיכל זאת. מפלגת העבודה בראשות פרץ נכנסה לממשלת החילופים בקורונה, כחלק מהגוש בראשות גנץ, שנעקץ. כך גם דרך ארץ בראשות יועז הנדל.
ישראל בעלייה בראשות ליברמן כיהנה במספר ממשלות נתניהו, והיא מוכה וחבולה מתעלוליו.
בנט ואיילת שקד החלו את דרכם במטה של נתניהו, עד שלא מצא חן בעיני שרה, שאישה צעירה ויפה תהיה בסביבתו של נתניהו. היא הביאה לקרע ולרדיפה של השניים. בנט הצטרף למיספר ממשלות נתניהו, ותמיד יצא מרומה וחבול. אחרי בחירות 2021 בנט הלך עם נתניהו, הודיע לו שהוא מקבל את כל 7 האצבעות שלו. הממשלה לא קמה, כיוון שסמוטריץ' סירב להצטרף לממשלה הכוללת את רע"ם. רק אז, בנט הקים את ממשלתו, כדי לא להפר את התחייבותו המרכזית לבוחר, למנוע את האסון של סיבוב בחירות חמישי. נתניהו התנהל מול ממשלתו כאופוזיציה למדינה.
אז כדאי להפסיק להתרשם מהיללות הביביסטיות "אכלו לי שתו לי החרימו אותי." אם נתניהו רוצה ממשלת אחדות אמיתית, עליו להיות נכון להיפרד מן הקיצונים. ממשלת אחדות היום יכולה להיות רק על בסיס ברית המשרתים, כלומר ללא מפלגות המשתמטים. כל עוד נתניהו דבק בגוש שלו, הוא מבהיר שהוא שולל אחדות לאומית. אז שיפסיק להתבכיין שמחרימים אותו.

* אורי הייטנר בעד קואליציה עם עופר וכסיף ובן גביר – כותרת ב"וואלה": "לא מחרים את ש"ס, לא פוסל ישיבה עם נתניהו. הקלטות הנדל." וואו, איזו כותרת סנסציונית. עד... שמקשיבים להקלטה.
יועז מסביר שהוא עושה את השותפויות על בסיס עקרונות ולא על בסיס חרמות. הוא לא מחרים אף אחד. מי שמגיע אתו להסכמה, רצוי. הוא נשאל אם גם ש"ס, והשיב, שאם ש"ס תקבל את מתווה הגיוס שלו, הוא לא מחרים אותה. מה עקרונות הגיוס שלו?
יועז הוא נושא הדגל של הגיוס לכולם. אני, שרואה בהשתמטות סרטן בגוף המדינה וחושב שיש לשים לה קץ, מתנגד להצעותיו הקיצוניות של יועז – לשלול את האזרחות ממי שאינם משרתים. מה יועז אמר? שאם ש"ס יתמכו בשלילת אזרחות ממי שאינו משרת, אין לו בעייה לשבת אתם. ממש סנסציה.
ובמעבר חד נעבור לווידוי שלי. אם יהדות התורה תתמוך בביטול הסדר תורתו אומנותו ובגיוס לכל, אני בעד קואליציה אתה. יתר על כן. אם עופר כסיף יגיד שהציונות צודקת, שהוא בעד ישראל במלחמה על ארץ ישראל, שהוא מאמין בזכותו של עם ישראל על ארץ ישראל ובמימושה בהתיישבות וריבונות ובמדיניות ביטחון אקטיבית של ישראל נגד אויביה, אתמוך בקואליציה איתו. אשמח לשבת בקואליציה עם בן גביר, אם יכריז שהכהניזם הוא תועבה, שהטרנספר הוא זיהום ושהוא דוגל בשוויון אזרחי מלא לכל אזרחי ישראל ללא הבדל דת, גזע ומין.
תן כותרת: "אורי הייטנר בעד קואליציה עם עופר כסיף ובן גביר."

* הזמן לעסקה – ההחלטה על השתלטות על רצועת עזה, גיוס המילואים וההיערכות בשטח לקראת התמרון, הובילו לתמורה משמעותית – לראשונה חמאס הסכים למתווה ויתקוף משופר (מבחינת ישראל), אחרי שהתנגד לו לאורך זמן.
עד לאחרונה, זה המתווה שישראל דרשה. הוא אמנם מתווה בעייתי מאוד, אולם מלכתחילה היה ברור שאין עסקה טובה עם חמאס, ושהמחיר של כל עסקה כבד, אלא שהאלטרנטיבה עלולה להיות קשה אף יותר.
כעת, אין לבזבז זמן, אלא לתת תשובה חיובית בהקדם, כדי לשחרר מיד עשרה חטופים חיים ועוד חלק מן החללים. את המו"מ על עסקה מלאה, שכעת דורש נתניהו, יש לנהל במהלך החודשיים של הפסקת האש במסגרת מתווה ויתקוף, ותחת איום מוחשי לבצע את ההשתלטות על עזה כשתפקע הפסקת האש.
לא ברור עד כמה אפשר להגיע לעסקה כוללת. לדוגמה, איננו יודעים אם חמאס יודה שיש בידיו 50 חטופים. ואם הוא יטען שיש לו רק 45 או 49? האם נשלם את מלוא המחיר ולא נחזיר את כולם? כעת יש הזדמנות לחלץ חטופים ולהציל את חייהם במסגרת עסקה חלקית, וזה מה שנכון לעשות.

* מחלוקת במטכ"ל – רון בן ישי מדווח בוויינט על חילוקי דעות במטכ"ל בין הרמטכ"ל זמיר לכמה מן האלופים, בשאלת הפעולה בעזה. בעוד הרמטכ"ל תומך בעסקה חלקית עכשיו, אלופים סבורים שיש להמשיך את המומנטום כדי להביא להכרעת חמאס ולהחזרת החטופים במקשה אחת.
מחלוקת במטכ"ל היא דבר חיובי. מטכ"לים של שורת המקהלה המיטו עלינו אסונות, בעיקר בחודשי אוקטובר. העובדה שחילוקי הדעות יוצאים החוצה, היא בעייתית. אבל במקרה הזה איני מצטער על כך, בשל הפומבי שניתן למחלוקת בין הרמטכ"ל לדרג המדיני. גם מחלוקת כזו רצויה וגם כאן אסור שהיא תצא אל מחוץ לחדר. משכבר יצאה, ובעיקר לנוכח הדה-לגיטימציה להחלטת הממשלה, בין השאר כיוון שצה"ל התנגד לה, טוב שהציבור ידע שגם בצה"ל הסוגיות הנוגעות לסיום המלחמה ולהחזרת החטופים הן במחלוקת.
אני תומך בעסקה חלקית עכשיו ובניהול מו"מ אינטנסיבי לעסקה מלאה ב-60 ימי הפסקת האש שבמסגרת העסקה. אנו חייבים לשחרר כמה שיותר מהר כמה שיותר חטופים, בתנאים שישראל דרשה עד לפני שבועיים. אבל הדעה האחרת לגיטימית באותה מידה. לנוכח הדה-לגיטימציה, טוב שידע הציבור שגם בקרב המטכ"ל יש דעה אחרת.

* פשע נגד האנושות – שימוש בבתי חולים כבסיסי טרור – פשע נגד האנושות.
הפצצת בסיסי טרור – זכות (שהיא חובה) ההגנה העצמית.
(הבהרה: באשר לאירוע בחאן יונס, צה"ל יתחקר אותו ואני סומך על תחקירי צה"ל. ברור לי שבמקרה הגרוע, היתה שגיאה ושיקול דעת לקוי, ולא זדון. אבל בעקבות האירוע החל עליהום על ישראל שיורה על בתי חולים, ועל כך הגבתי).

* הם יירו בפליטים? – מצרים מרכזת כוחות – 40,000 חיילים, בגבולה עם עזה, כדי למנוע נהירת פליטים מעזה למצרים. מה הם יעשו? הם יירו בפליטים?
בכל מלחמה, המדינות השכנות, אם אינן מדינות אוייב, קולטות בתוכן פליטי מלחמה. כך פולין ורומניה במלחמה באוקראינה. כך טורקיה וירדן במלחמת האזרחים בסוריה. אבל מצרים אינה מוכנה לקבל פליטים מרצועת עזה. למה? בשל אותו דפוס מאז 1948, של שימוש בפליטות הפלשתינאית והנצחתה, כנשק נגד ישראל.

* אובדן הבושה – גם אחרי שמפלגות ההשתמטות פרשו מן הממשלה, והקואליציה קיימת גם ללא קולותיהם, נתניהו עדין נסחט. מה מעסיק את ראש הממשלה בעיצומה של מלחמה, כאשר הוא שולח את בנינו לחרף את נפשם ברצועת עזה וכאשר המילואימניקים טוחנים כבר מאות ימים? איך לאפשר לעריקים לנסוע לאומן בלי שיעצרו בנתב"ג.
בהשוואה לעצם ההשתמטות הממארת, שהיא מגה-פיגוע נגד מדינת ישראל, ההחלטה הזו שולית וזניחה. אבל היא מסעירה, בעיקר בעיתוי הזה, כי היא אצבע בעין של הלוחמים. כי היא מבטאת את אובדן הבושה. מי שנסחט פעם אחת, כבר לא יכול להיגמל מזה.

* חדשות טובות נוסח "הארץ" – יגיל לוי מפרסם ב"הארץ" מאמר אופטימי. לטענתו, יש סימנים להתפוררות בצה"ל. הוא רואה בכך ברכה. רק זה יוכל להביא להפסקת המלחמה.
אני מקווה ומאמין שתיאורו אינו נכון. אבל הדבר המזעזע, הוא שישראלים מייחלים להתפוררות צה"ל ורואים בחיוב סממנים כאלה. וזה, אחרי שב-7 באוקטובר ראינו מול מה אנחנו מתמודדים, מי האוייב שלנו מה כוונותיו ומה יכולותיו. זו גישה מטורפת ובוגדנית, של מי שמתגעגעים כנראה לימים הטובים, שבהם לא היה כוח מגן לעם היהודי ויהודים עלו בעשן מארובות אושוויץ.

* מבקר מטעם – מתניהו אנגלמן, מבקר המדינה, נבחר בדיל מסריח של קואליציית ביביטיבי. אף על פי כן, קיוויתי שמרגע שהוא נכנס לתפקידו, הוא יפעל ביושרה כדי למלא נאמנה את משימתו, ולא ינהג כמשרתו של הממנה.
למרבה האכזבה, הוא נוהג בצורה הפוכה. הדבר מגיע לשיאו בחקירותיו על מחדל 7 באוקטובר. הוא לא החל לחשוב אפילו על בדיקת האחראים העיקריים למחדל – הדרג המדיני, ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט, ובכך הוא סייען של תוכנית המילוט מוגת הלב של מר מחדל. במקום זאת, הוא מתמקד אך ורק בכפופים לו.
השפל הוא התייחסותו לדובר צה"ל. במקום לבקר את הממשלה על מחדל ההסברה המתמשך, שהביא לתבוסתנו הניצחת ולניצחונו הברור של ארגון הטרור בקרב על התודעה, הוא מבקר את דובר צה"ל, שהיכן שלא היו אנשים השתדל להיות איש, על כך ש... חרג מתפקידו.
מבקר מטעם.

* הסר את ידיך – כשאני מוביל את תפילות יום הכיפורים באורטל ועליה לתורה של בני ובנות מצווה, אין הפרדה בתפילה ויש שוויון מלא בין המגדרים. זו דרכי ביהדות.
אך אני מזועזע מהניסיון הנואל של עיריית תל אביב להשתמש בכוחה ובבעלותה על הקרקע של בתי הכנסת, כדי לנסות לכפות על המתפללים לנהוג בניגוד לאמונתם ומנהגיהם. באיזו חוצפה מרשה לעצמו ראש העיר תל-אביב להתערב בנוהלי התפילה בבתי הכנסת? זאת כפייה חילונית מכוערת ומטומטמת.
מה דוחף אותו לחולל מדי שנה מהומות ולהרבות שנאת חינם? זה מה שחסר לעמנו במלחמה? זה מה שחסר לתושבי תל-אביב?
תרגיע. הסר את ידיך מבתי הכנסת. אדרבא, עודד הקמת בתי כנסת שוויוניים, לא על חשבון בתי הכנסת הקיימים. הלוואי שיותר ויותר בתי כנסת יאמצו את הדרך השוויונית, אך רק כי זה יהיה רצון המתפללים. ניסיון כפייה ישיג את ההיפך.
איני אוהב את המושג "חייה ותן לחיות," כי אני מצפה להרבה יותר מרף המינימום הזה לקיום חברה. אבל לכל הפחות - חייה ותן לחיות.

* הכי רחוק שיש – יש לקוות שחולדאי יגלה יושרה מינימלית, ולא יציג את הכוחנות הדוסופובית הכופה שלו כ... "ליברליות". זה הדבר הכי רחוק שיש מליברליות.

* פוליטיקה מוניציפלית של הסכמות – סגן ראש העיר ת"א חיים גורן, ראש סיעת מאמינים, המאחדת את המפלגות הדתיות בעיר, הביא להוצאת הסעיף הדוסופובי מהחוזה שעליו נדרשו לחתום בתי הכנסת, ובכך עצר את התבערה המיותרת בעודה באיבה.
הנה, הוכחה עד כמה עשויה להיות מועילה קואליציה רחבה ופוליטיקה של הסכמות.

* ביד הלשון: אגרוף ברזל – נתניהו רוצה לתת למבצע ההשתלטות על עזה את השם "אגרוף ברזל". אמנון אברמוביץ' אמר שזה שהשם שהיטלר נתן לליל הפרעות ביהודים אחרי הצתת הרייכסטג. ומיד, צוטט בידי המְחָאנים הקיצונים. "בנו של ההיסטוריון אינו שולט בהיסטוריה, או שזה מכוון?" נכתב ברשומה של ארגון "דמוקרטיה עכשיו".
מדברי אברמוביץ' אפשר להסיק שהביטוי הזה ייחודי לאירוע הנאצי, מעולם לא נעשה בו שימוש בעברית, והנה נתניהו עושה זאת היום.
אולם כשיריונר, חזקה על אברמוביץ' שהוא יודע שחטיבת השיריון במילואים 205 נקראת "אגרוף הברזל". החטיבה קמה ב-1961, כחטיבה 514, ונטלה חלק במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת שלום הגליל ומלחמת חרבות ברזל. שמה המקורי היה "אגרוף הפלדה" אך במלחמת ששת הימים שונה שמה ל"אגרוף הברזל" כדי לבדל אותה מאוגדת הפלדה.
"אגרוף הברזל" הוא גם שמו העברי של סרט אומנויות הלחימה משנת 1972 King Boxer.
אחד ממבצעי מלחמת השחרור נקרא מבצע "אגרוף". המבצע נערך בין 15 ל-20 באוקטובר. היה זה מבצע של חיל האוויר, בפתיחת מבצע יואב, להפצצת הכוחות המצריים בחזית הדרום, כולל הפצצת מג'דל (כיום אשקלון), עזה ובאר שבע.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com

*
אהוד: לנוכח החומר המפורט העצום שכתבת על ביבי, שהוא לדבריך ראש הממשלה הכושל ביותר בתולדותינו, "סמרטוט" בלשונך, אני מציע לך לכנס את דבריך עליו בספר סמי-אוטוביוגרפי:
אורי הייטנר
חיי עם שנאת נתניהו
שיזכה ודאי להצלחה מסחרית רבה וגם יעורר עניין רב אצל פסיכולוגים קוראי עברית.