גולדה
טוב הלב לא היה סימן מובהק באופייה של גולדה מאיר. וכך נתקלתי בתכונתה זו: אחד מתחביבי הוא לאסוף חתימות של אישים, על מיסמכים היסטוריים. כך התאוויתי לקבל אוטוגרף מקורי של גולדה מאיר על צילום של מגילת העצמאות. משום מה התביישתי אני, חבר כנסת, לבקש זאת אישית מראשת הממשלה, וביקשתי מאחד מסדרני הכנסת לבקש ממנה את האוטוגרף שלה על צילום המגילה. הסדרן חזר אליי כעבור דקות רבות מאד, רועד וחיוור, וסיפר על חקירה משפילה שערכה לו גולדה בדרישתה הזועמת לקבל ממנו הסבר מפורט, לאיזה צורך דרושה לו דוגמת חתימתה.
מאלף כי לתכונתה זו של רשעות, היה שותף "חברה", דוד בן גוריון. הנה, על אף תחינתה המפורשת של גולדה, סירב דוד בן גוריון לכלול אותה ברשימת המוזמנים על ידיו לטכס החתימה על מגילת העצמאות. רשימה שהוא, אישית, קבע, ע"פ שיקוליו.
רק במקרה, בשל תקלה במטוס מירושלים לתל-אביב, בה נערך הטכס, הסתננה גולדה לאירוע במקום יצחק גרינבוים, לימים – שר הפנים, אשר לא הצליח לטוס מירושלים, בה שהה, ונתפנה מקומו. גם לחיים ויצמן, נשיא ההסתדרות הציונית , ולימים – נשיא המדינה הראשון – לא איפשר בן גוריון חתימה על מסמך העצמאות.
ודוגמא אחרת, אותה חוויתי. בהיותי סטודנט בירושלים עבדתי כעוזרו של מנהל מחלקה ב"קרן היסוד", אדם בשם קרויטנר, מפא"יניק מצוי. תפקידי היה לנהל את "מפעל הפרח", משלוח פרחים מיובשים עטופים צלופן , מילדי ארץ-ישראל לילדים יהודים בגולה, (יורשי במשימה זו היה יעקב אגמון, לימים מפיק בכיר של מופעי תיאטרון).
על אותו קרוייטנר הוטל לארגן את טכס העלאת עצמותיו של הרצל, מווינה שם היה קבור, לירושלים. הגה קרוייטנר רעיון נאה, להציב משלחות מייצגות של כל תנועות הנוער, במדיהן, לצידי הקבר הפתוח. לגודל התמיהה והצער, רק שתי תנועות נענו להזמנה ושלחו משלחות, "השומר הצעיר" ו"בית"ר", ונציגות משתי תנועות אלה התייצבה נרגשת ומתוחה, לצד הקבר, כשהנערים לבושים במדי אותה תנועת נוער.
ואז הגיע גולדה, עולה ברגל ממרגלות ההר אל הקבר שבשיאו, ובהיותה בחצי הדרך נפל מבטה על הנערים והנערות נציגי ביתר הניצבים נירגשים על שפת הקבר. ואז בקע מגרונה קול שכמותו מעולם לא שמעתי, קול כמו זעקה ממשרפות השְאוֹל. קול שהרעים: "ק ר ו י י ט נ ר !!!! מה אלה עושים כאן???!!!" וגולדה נעצרה במקומה, מסרבת להתקרב עד אשר סולקו הנערים והנערות הבית"ריים טהורי הכוונה אל פינה נידחת בקצה המתחם.
עקיבא נוף