* בעד עסקה חלקית – לאורך חודשים התעקש נתניהו על עסקה חלקית. כעסו עליו, צעקו עליו, הפגינו נגדו, טענו נגדו שהוא עושה סלקציה, אך הוא התעקש. הוא צדק וצידדתי בעמדתו. כמובן, שכמו כולם גם אני רוצה את כולם עכשיו, אבל ספק אם ניתן להגיע להסכם כולל, ספק אם יש תנאי כלשהו שהם יסכימו לוותר תמורתו על תעודת הביטוח שלהם, והרי הם מסרבים לתת את רשימות החטופים ועלולים להכחיש את מציאותם של חלק מן החטופים בידיהם. לכן, מוטב לשחרר מי שאפשר בעסקה חלקית ולצמצם את הבעיה, ולאחר מכן ב-60 ימי העסקה לנסות להגיע לעסקה כוללת, ואם ייתברר שאין אפשרות כזו לנסות לעשות כן באמצעות הכנעתם בכוח.
ולפתע, אחרי שחמאס דחו שוב ושוב את מתווה ויתקוף, שהוא המתווה שנתניהו רצה – חמאס מוכנים לקבלו ועכשיו נתניהו מסרב. זה טירוף מערכות.
הסיבה לכך שחמאס הסכימו עכשיו למה שלא הסכימו עד עכשיו, היא ההחלטה לכבוש את עזה. מן הסתם, נתניהו אינו רוצה לאבד את המומנטום, כאשר חמאס בלחץ, ולכן הוא מתעקש כעת על עסקה כוללת. הלוואי שיתברר שהוא צודק וזה מה שיקרה, אולם זה עלול להיות הימור על כל הקופה, ומדובר כאן בחייהם של עשרים ישראלים אחרי שנתיים בשבי חמאס.

* תפסת מרובה לא תפסת – השר רון דרמר אמר שישראל תחיל ריבונות על חלק מיו"ש. סמוטריץ' מיהר לתקוף אותו ואמר ש"לא עושים חצי עבודה או רבע עבודה."
סמוטריץ' רוצה להחיל את הריבונות על כל יהודה שומרון. משמעות הדבר צירוף עוד למעלה מ-2.5 מיליון פלשתינאים למדינת ישראל. זהו איום על צביונה היהודי של ישראל, המחייב רוב יהודי מוצק לדורות, ולכן זו פעולה הסותרת את ייעודה הציוני של מדינת ישראל. אם הוא מתכוון לא להעניק להם זכות בחירה, זה גם יסכן את הרוב היהודי וגם יהפוך אותנו למדינת אפרטהייד.
בהנחה שכוונתו של דרמר היא לריבונות ישראלית על בקעת הירדן רבתי, זה רעיון מבורך וחשוב. אם הוא ייעשה בתמיכת ארה"ב, זה יהיה נפלא. החלת הריבונות על מזרח ירושלים והגולן נעשו בהתנגדות ארה"ב. בעקבות החלת הריבונות על הגולן ארה"ב הטילה סנקציות על ישראל. אם ניתן להחיל ריבונות על הבקעה בתמיכת ארה"ב, אסור להחמיץ את ההזדמנות.
כבר החמצנו הזדמנות אחת. אחרי פרסום תוכנית טראמפ, בקדנציה הקודמת שלו, עמדנו להחיל את הריבונות על הבקעה. היה לכך רוב בממשלה ובכנסת וזה היה חלק מן ההסכם הקואליציוני. אך נתניהו קיבל רגליים קרות אחרי שאבו מאזן איים באינתיפאדה שלישית, ונמנע מהצעד (וכמובן, המציא שעירים לעזאזל). נקווה שהוא לא יחמיץ שוב פנדל מול שער ריק.
לסיכום – ריבונות על הבקעה כן. ריבונות על כל יו"ש לא. תפסת מרובה – לא תפסת.

* אילו ההתנתקות הצליחה – תרגיל בדמיון מודרך.
נשער לעצמנו תרחיש, שבו ההתנתקות הייתה משיגה את מטרתה.
שאכן, היינו מתנתקים מרצועת עזה.
שאכן, עזה היתה הופכת לסינגפור של המזה"ת.
שמיליארדי הדולרים שהוזרמו לעזה היו מופנים להשקעה בפיתוח כלכלי וחברתי של עזה.
שגבול עזה היה שקט, עזה היתה מדינה שוחרת שלום והיחסים שלנו עם עזה היו של שכנות טובה.
מה היה קורה אז?
בתוך שנים ספורות הייתה התנתקות דומה מיו"ש בתמיכה גורפת של רוב הציבור, כולל רוב תומכי הימין.
אבל קרה ההיפך המוחלט. כבר במהלך ההתנתקות נורו פצמ"רים לעבר ישראל ומאז רק אש, רקטות, הצתות, שנאה וטרור שהגיעו למיצוי מהותה של עזה ב-7 באוקטובר.
מוגזם לצפות מתומכי ההתנתקות לקצת יושרה; להיות מסוגלים להודות בטעותם?

* חאלד משעל עדיין חי.

* התעלול החדש של הברחן – התעלול החדש שמר מחדל, הברחן מוג הלב, שולף כדי לסכל את החקירה, הוא ועדת חקירה ממשלתית. מה ההבדל? הוא מיתמם. גם היא בראשות שופט ויש לה אותן סמכויות.
ההבדל הוא תהומי. בוועדה ממשלתית הממשלה מרכיבה את הוועדה. כלומר, הנחקר יבחר את חוקריו. זה רעיון בלתי נסבל גם אילו היה מדובר באדם נורמטיבי ולא בנתניהו.
אחרי שבמשך שנתיים השפן הקטן הצליח למנוע את חקירת מחדלו, עדיף להמתין לאחרי הבחירות. הרי גם בוועדה ממלכתית הממשלה מנסחת את המנדט של החקירה. תקום ממשלת שיקום לאומי, ובישיבתה הראשונה תחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.
כמו כן, יש להוסיף לחוק ועדות חקירה תוספת – סמכות לנשיא המדינה להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית ולנסח את שכתב המינוי שלה.

* לא תשכח – הפסוקים האחרונים בפרשת שבוע, פרשת "כי תצא", מתייחסים ישירות ל-7 באוקטובר: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל-הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל-אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה-אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ, תִּמְחֶה אֶת-זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. לֹא תִּשְׁכָּח."
היום, כאשר תעשיית ההכחשה וההשכחה של 7 באוקטובר עובדת שעות נוספות בעולם ואפילו בארץ – נזכור את אשר עשה לנו עמלק בבארי, בניר עוז, בכפר עזה, בשדרות, בנחל עוז, בנתיב העשרה ובמסיבת הנובא... נמחה את זכר חמאס מתחת השמיים. לא נשכח!

* למען האיזון – עמי פופר, מחבל, רוצח המונים נתעב, ביצע טבח בפועלים ערבים, שכל חטאם הוא היותם ערבים, בתחנת הסעות בראשל"צ, ב-1990. אחרי הטבח, אבי אבות הטומאה, "הרב" כהנא שר"י, מורו ורבו של ראש הכנופייה, ניסה להפוך אותו לגיבור לאומי.
בוויינט נמסר שהנשיא הרצוג שוקל להעניק לו חנינה כאיזון לשחרור המחבלים בעסקאות החטופים.
איזה מין איזון זה? אנו משחררים את המחבלים תחת סחיטה, כדי לפדות את אחיותינו ואחינו מידי חמאס. אם שחרורו של פופר יחזיר לנו ולו חטוף אחד, ודאי שהייתי תומך בשחרורו. אך כ"איזון"?!
למה הדבר דומה? למישהו שעקרו את עינו האחת, ולשם איזון הוא עקר גם את עינו השנייה.
אני מקווה שמדובר בחדשות כזב, ושהמחבל הנ"ל ירצה עד תום את תקופת מאסרו, עוד חמש שנים.

* סעו באור אדום – המשמעות האמיתית של תגובת עוכר התקשורת קרעי לצו בג"ץ, תגובה אנרכיסטית ופורעת חוק, כמוה כמסר ממשלתי לכל אזרח ואזרח – סע באור אדום, אל תשלם מעסים, אל תשמע להוראות שוטר, סרב לצו קריאה למילואים; שום חוק אינו מחייב אותך, הפר החלטות בתי משפט. איש הישר בעיניו יעשה.
אגב, בפנייתו החצופה לשופטים הוא כתב "הרינו להודעתכם." מי זה הרינו? נשמע כמו ריבוי של כבוד. הוא רוחש הרבה כבוד לעצמו. חבל שאינו רוחש מעט כבוד לחוק.

* מי דבק בערכים – ראש הכנופייה פגש את לימור לבנת בחדר האיפור, לפני כניסה לאולפן ערוץ 13, והפטיר לעברה שהיא שכחה את הערכים שלה ושהוריה מתביישים בה.
ההיפך הוא הנכון. היא דבקה בערכי תנועת החירות והליכוד, להבדיל ממי שכרתו ברית טמאה עם הכנופייה.
אחרי בחירות 1984, שבהן נבחר לראשונה מורו ורבו של ראש הכנופייה, אבי אבות הטומאה "הרב" כהנא שר"י, יצחק שמיר יכול היה, תאורטית, להקים ממשלת "מלא מלא" יחד איתו. אך הוא הקים ממשלת אחדות לאומית. כהנא שר"י כלל לא נספר כשותף פוטנציאלי. כמובן שהוא לא הוזמן לפגישה כלשהי על אפשרות של קואליציה. כל אימת ש"הרב" שר"י עלה לנבוח מעל דוכן הנואמים בכנסת, קם שמיר ועזב את אולם המליאה במחאה, ואיתו כל סיעת הליכוד, כל גוש הימין והדתיים, וכל חברי הכנסת. ממשלת שמיר הובילה את חקיקת החוק נגד גזענות שנועד למנוע את ריצת הכהניסטים לכנסת, ואלמלא רפיסותם של האידיוטים השימושיים בבג"ץ והאקטיביזם הקיצוני שלהם, גם דרכו של ראש הכנופייה לכנסת הייתה נחסמת.
גם נתניהו דבק בדרך הזאת, עד לפני שנים אחדות. אבל הוא מכר את ערכי הליכוד תמורת נזיד שלטון. והיום יש בליכוד עצמו בעלי השקפות כהניסטיות, מנוגדות לדרך הליכוד, כמו מאי גולן, ח"כית ה[---]ת גוטליב, קרעי וואטורי.

* סניגוריה על ניסים ואטורי – אני רוצה ללמד סניגוריה על ניסים ואטורי. הוא מטומטם. ולכן יש לו נסיבות מקלות על הדברים הבזויים היוצאים מהלוע שלו, בניגוד לח"כית ה[---]ת גוטליב, קרעי ועוד.

* להתחבר לשורשים – בפשקוויל לראש חודש ספטמבר השתלחה השוקניסטית יוענה גונן בראש עיריית בית שמש לשעבר עליזה בלוך, על כך ששיבחה את לוחמי צה"ל, שהם בוגרי מערכת החינוך. בעיניה זו אינדוקטרינציה לילדים כדי שימותו במלחמות מיותרות ויעמיסו עזתים על משאיות.
ברחוב שוקן נמחק מלוח השנה שבעה באוקטובר. הדור הנפלא, שנחלץ להגן על המולדת ועל חייהם של אזרחי וילדי ישראל, הוא בעיניהם דור של פושעי מלחמה מהונדסי תודעה.
היא תוקפת את שר החינוך (שאגב, אני מצטרף להגדרתו המדויקת בפיה של השרה גילה גמליאל), על תגבור לימודי התנ"ך. שוב השוקניה עם דחליל ה"הדתה-שמדתה". כן, צריך לתגבר את לימודי התנ"ך. כן, ילדי ישראל צריכים להתחבר למורשתנו הלאומית, שמעוררת את סלידתם של השוקניסטים. הלוואי שלימודי התנ"ך והתלמוד בבתי הספר הממלכתיים יהיו כפי שהיו בילדותי, תחת ממשלת המערך ושרי חינוך דגולים כיגאל אלון ואהרון ידלין.
כל ילדי ישראל צריכים ללכת לבית הספר בביטחון. לכל ילדי ישראל הזכות לחיות. ולכן יש לחנך אותם לשירות משמעותי בצה"ל, כי את האלטרנטיבה ראינו היטב, גם אם יוענה וחבר מרעיה מנסים להשכיח אותה.

* הנה בא עוד גל גדול – אני מתפלל לסערה בים שתטרוף את המשט האנטי ישראלי של הטינופת האנטישמית גרטה טונברג. אין הרבה דברים שמזהמים את כדור הארץ כמו נוכחותה המיותרת והמזיקה של גרטה טונברג.
מישהו כינה את גרטה זונה. מיהרתי להעיר לו על כך. הוא גורם עוול משווע לציבור הזונות בהשוואה הזאת.

* אף אגורה – אי אפשר להפריד בין הפרשה המזוויעה של הסירוב לקלוט תלמידות "ספרדיות" בבתי הספר ה"אשכנזיים" במגזר החרדי, לבין כל ההתנהלות הגלותית של המגזר המשתמט. והדבר הזה ממומן מכספי המיסים שלך ושלי.
יש לבצע ניתוח חד, חותך ומיידי, לניתוק מוחלט בן המגזר החרדי לעטיני תקציב המדינה. אף אגורה למערכת החינוך החרדית.
יש להעצים את מערכת החינוך החרדית ממלכתית ולהקים גנים ובתי ספר כאלה, לבנות ולבנים, בכל רחבי הארץ. לצד תלמוד התורה, ילמדו שם לימודי ליבה, ילמדו אזרחות, והמערכת תחנך אותם להשתלבות במדינה, לשירות משמעותי בצה"ל ולאזרחות טובה. וכמובן שלא תהיה בהם שום אפלייה עדתית. החינוך בהם יהיה חינם אין כסף. אין השקעה טובה יותר מהשקעה במערכת החינוך החרדי ממלכתי.
וכל הורה יבחר בין חינוך חרדי ממלכתי חינם, לבין חינוך עצמאי יקר מכיסו, וללא כל סבסוד.

* ספטמבר השחור – לפני שלוש שנים נערכה באורטל הצבעה עקרונית, על השאלה האם להישאר קיבוץ שיתופי או להפוך לקיבוץ מתחדש ("מופרט"). מה פירוש הצבעה עקרונית? הצבעה מעשית, האם להתחיל תהליך שינוי לקיבוץ מתחדש, או תהליך שינוי והתאמות שישאיר אותנו קיבוץ שיתופי. הייתי בראש תומכי הקיבוץ השיתופי, ונאבקתי עד הרגע האחרון. לצערי, הרוב בחר קיבוץ מתחדש, אך לא היה זה הרוב הדרוש להחלטה מעשית – 2/3. כיבדתי את עמדת הרוב. הצטרפתי לצוות ההסכמות שבנה יחד את תוכנית הקיבוץ המתחדש, שהתקבלה ברוב של 91% בכ-100% הצבעה (רק חבר אחד לא הצביע). יום שני 1 בספטמבר היה יום השינוי, וקשה לי מאוד.
מתוך מאמר שכתבתי לעלון הקיבוץ: "בעבורי זהו ספטמבר השחור. איך זה ספטמבר השחור, אם הייתי בצוות ההסכמות שבנה את ההצעה? איני מתכחש לאחריותי ואיני מתחרט עליה. אני שלם אתה וגאה בה. אחרי שבהצבעה העקרונית לפני שלוש שנים הרוב בחר בקיבוץ המתחדש, הגם שלא היה זה הרוב של 2/3 שהתקנון מחייב, קיבלתי החלטה פנימית, לא לנהל מלחמת מאסף של ניסיון לכפות על הרוב את דעת המיעוט בכוח השליש. בחרתי בשלמות אורטל ואחדותה ובכיבוד רצון הרוב, כי אין שום טעם לשותפות שאינה מתוך רצון חופשי. לכן הגשתי את מועמדותי לצוות ההסכמות, ובצוות ההסכמות יצרנו תהליך יפה ומכובד של שיתוף ציבור, של הידברות והגעה להסכמות ברוח טובה. בנינו תוכנית, שאינה מבטאת את תפיסתי, אך מגישה תפיסה של קיבוץ מתחדש, המשמר את רוח הערבות ההדדית והקהילתיות ומרכיבים רבים של הקיבוץ, כולל בתחומי החינוך והתרבות, החשובים לי כל כך. ... העובדה שאני שלם עם חלקי בהחלטה ועם תמיכתי בה, אינה סותרת את הקושי, העצב והכאב שלי לנוכח נטישת דרך החיים שאני מאמין בה היום, בדיוק כפי שהאמנתי כשבחרתי בה לפני למעלה מארבעה עשורים."

* אבא גאה – תמר, בתנו הצעירה, סיימה את שנת השירות כגרעינרית, מדריכה בתנועה החדשה של ארגון השומר החדש, במטה אשר שבגליל המערבי. הקומונה שלה היתה בכברי והוא הדריכה בכליל ובאדמית. בחודשים הראשונים היא וחבריה היו תחת אש. אדמית היה יישוב מפונה, והיא הדריכה את הנוער שלהם בכפר מסריק וברגבה. לאחר מכן היא הדריכה אותם בחזרתם ולאחר חזרתם לאדמית.
היתה זו שנה מאתגרת ומשמעותית ביותר. ביום שישי, יעל, אשתי, נסעה לקחת אותה ואת הציוד שלה מהקומונה, ולאחר מכן הן נסעו לאכול במסעדה באדמית. כשהלכו בשבילי אדמית ניגשו אליה חניכים והורים, יצאו מגדרם לשבח אותה ואת תרומתה הגדולה ולהביע תקווה שעוד תחזור להדריך שם. גם הורים לילדים קטנים שהיא לא הדריכה אישית ניגשו להודות לה, כי שמע פועלה הגיעה אליהם.
איזו גאווה!
כעת תמר פועלת במרץ כדי שיתאפשר לה להתנדב לצה"ל, ועד אז היא מדריכה בחינוך החברתי קהילתי באורטל.

* ביד הלשון: איזה רוח – קראתי בהנאה רבה את ספרה של חוקרת הספרות פרופ' זיוה שמיר "כלניות – על פזמוניו של נתן אלתרמן". זהו קובץ של חמישים מאמרים על חמישים פזמונים, כלומר שירים שנכתבו מלכתחילה להלחנה (בכל אופן רובם המוחלט), שכתב אלתרמן. הספר מעורר השראה ומרומם נפש, כמו שירתו של אלתרמן, וירטואוז שאין שני לו בכל סוגות כתיבתו – שירה, שירי העט ועיתון, פזמונים, מחזות, פובליציסטיקה ותרגומים.
רבים מן המאמרים כבר קראתי, כי הם פורסמו ב"חדשות בן עזר", אך קריאה מרוכזת בהם היא חוויה אחרת (ובקריאה שנייה מגלים עומק נוסף). שמיר התייחסה בחלק ממאמריה לסוגיות לשוניות. בחרתי אחת מהן, מתוך המאמר על השיר "אוף איזה רוח", שאלתרמן כתב למופע האחרון מיצירתו – "צץ וצצה".
איך נכון לומר? "איזו רוח" או "איזה רוח"? האם רוח הוא/היא לשון זכר או נקבה? אלתרמן כתב "איזה רוח", כלומר בלשון זכר, ושמיר מספרת ש"באתרים של הפזמונאות העברית החליטו 'לתקן' את אלתרמן, ושינו ל'אוף, איזו רוח' ". איני יודע באילו אתרים מדובר, אך ב"שירונט" הקפידו על "איזה רוח".
מוסיפה ומספרת שמיר: "שינו ל'אוף איזו רוח' מבלי לשים לב שכל הפעלים בשיר המשולבים בשיר ומתארים את הרוח (חודר, צובט, מתחשב, צוחק, דוהר, שוטף, מטלטל ועוד) הם בלשון זכר. וכך, הניסיון ההיפר-קורקטי לתקן את אלתרמן גרם לסדרת שיבושים (שניתן לתקנה אם יוחלף שם השיר ל'אוף איזה רוח')."
ומרחיבה על כך שמיר: "אין זאת כי אלתרמן השתמש בצורה העתיקה והפיוטית של המילה 'רוח' (בלשון זכר) כדי לבדל את הרוח בשירו מרוח פשוטה, שאינה אלא משב-אוויר, ולהעניק ל'רוח' הוראות רבות שאינן מצויות במילה 'רוח' בלשון היום יום."
רוח היא מילה שניתן להשתמש בה גם בנקבה וגם בזכר, כמו גם דרך, שמש ועוד. בשפה המדוברת מקובל להשתמש בלשון נקבה, אך בכתיבה ספרותית גם בלשון זכר.
גם פזמונאים אחרים נהגו כך, וגם בשירים שאין בהם, כבשירו של אלתרמן, ריבוי משמעויות לרוח, אלא התייחסות רק למשב אוויר. כך למשל בשירה של מרים ילן שטקליס "רוח רוח":

רוח, רוח! רוח, רוח!
למה לא תשכב לנוח?
מן הבוקר תשתולל,
והנה כבר בא הליל.

בפזמון "רוח שטות" של אבי קורן, הרוח מופיע/ה בשתי הצורות. כאשר מדובר ברוח כתחום המופשט – בלשון זכר, וכשמדובר ברוח כמשב אוויר – בלשון נקבה.

איזה רוח, איזה רוח
הוא עושה לי מצב רוח
שתיפח רוחו
מין יצור כל כך פרוע
שתיקח אותו הרוח
ל... כל הרוחות.

אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com