* לזכור ולשכוח – "1933-1945 – לזכור ולשכוח" – סדרת דרמה שמציגה את הנרטיב היהודי והנרטיב הגרמני על התקופה שלפי הנרטיב היהודי התחוללה בה "שואה". סדרה המציגה את האמת והצדק של שני הצדדים.

* האמת על תש"ח – בכ"ט בנובמבר אישרה עצרת האו"ם את תוכנית החלוקה, שכללה הקמת מדינונת פצפונת לעם היהודי על חלק זעיר מארץ ישראל, קרעה יישובים יהודים מגבולותיה, לא היתה בידיה אפילו פיסה סמלית מירושלים והיו בתוכה הרבה מאוד ערבים. היתה זו מדינת כבשת הרש.
היישוב היהודי פרץ בחגיגות וריקודים על אור הבוקר. הפלשתינאים פצחו למחרת בפרעות, שנועדו להשמיד את היישוב היהודי בארץ ישראל, שנתיים וחצי אחרי השואה, ולסכל את הקמת המדינה.
הם כשלו. קמה מדינת ישראל. בהקמתה, בטקס הכרזת העצמאות, הושיט בן גוריון יד לשלום לערביי ארץ ישראל ולמדינות ערב. הוא נענה בפלישה של מדינות ערב למדינה בת יומה, שנועדה להטביע אותה בדם ולהשמיד את שארית הפליטה של העם היהודי.
לא היתה תוקפנות ברוטלית ואכזרית מזו. ישראל ניצחה. הצד התוקפן הוא האשם הבלעדי באסון שהוא המיט על עצמו. זו האמת של מלחמת השחרור. זו האמת על תש"ח. שום סרט אינו יכול לקעקע את האמת הזאת.

* הנרטיב האנטי ישראלי – מלחמת השחרור הסתיימה ב-1949 בהסכמי שביתת הנשק, שנועדו להיות שלב בדרך לשלום.
אולם מדינות ערב לא השלימו עם קיומה של ישראל, והחלו להיערך ל"סיבוב השני" שיגול את חרפת תבוסתם, יתקן את העוול שבקיומה של מדינת ישראל, ימחץ אותה למוות וימחק אותה מהמפה.
במקביל החלו להסתנן לישראל פידאיון, מחבלים שזרעו טרור ומוות. צה"ל הקרין חולשה, מה שעודד את מגמות הסיבוב השני, והתובנה שקיומה של ישראל היא תאונה מצערת שיושם לה קץבמהרה. כפי ששנות ההבלגה וההתמכרות לשקט הביאו ל-7 באוקטובר.
ב-1953 החלו פעולות התגמול, בהובלת יחידה 101 ובהמשך הצנחנים, שהעבירו את המלחמה לשטח האוייב והשיבו למרצחים כגמולם... יגיל לוי, "הארץ", מציג את היחידה כ"נוער הגבעות" שגררו את ישראל למלחמה.
כלומר מלחמת סיני, לא נועדה לפרוץ את המצור הימי על ישראל, להרחיק את הפידאיון מגבולנו ולהקדים במתקפת נגד בעקבות עסקת הנשק הצ'כית למצרים, שנועדה לקדם את הסיבוב השני, אלא מלחמה מיותרת, שפעולות התגמול דרדרו אותנו אליה.
סוכני הנרטיב האנטי ישראלי.

* נולד להיכשל – השבוע (13.9) ימלאו 31 שנים להסכם אוסלו.
הסכם אוסלו נולד להיכשל. הוא לא היה יכול אלא להיכשל, כיוון ששני הצדדים ראו בו תכלית הפוכה לחלוטין. בעבור הצד הישראלי, הסכם אוסלו היה הצעד הראשון בדרך לשלום, לפיוס בין העמים ולמזרח תיכון חדש. בעבור הצד הפלשתינאי, ההסכם היה הצעד הראשון בדרך להשמדת ישראל.
לשלום צריך שני צדדים. למלחמה די בצד אחד. לא היה פרטנר למטרה הישראלית ולא היה צורך בפרטנר למטרה הפלשתינאית.
לכן, הסכם אוסלו לא קויים אפילו יום אחד. כלומר, ישראל עמדה בכל התחייבויותיה, אך כאמור לא היה לה פרטנר. ערפאת, שמטרת אוסלו היתה הכנסתו והכנסת צבאו כדי לשפר עמדות להמשך המאבק המזוין בישראל, הפך את הרשות לטרוריסטית מיום הקמתה.
הסכם אוסלו, ה"שלום של אמיצים", עלה לנו ב-1,500 הרוגים עד שיצאנו למבצע "חומת מגן", שפירק את מדינת הטרור שהקים ערפאת, ושינמך את הרש"פ לאוטונומיה אזרחית, עם חופש פעולה לצה"ל וכוחות הביטחון לסיכול הטרור. כיוון שמבצע "חומת מגן" ברצועת עזה בוטל, מזימתו של ערפאת נמשכה בעזה והגיעה לשיאה ב-7 באוקטובר. ואל תספרו לעצמכם את האגדה שאין קשר, זה חמאס שהתנגד לערפאת בלה בלה בלה. ערפאת חתם על אוסלו והקים את הרש"פ בדיוק כדי לבצע 7 באוקטובר כזה פרום ד'ה ריבר טו ד'ה סי.
הרש"פ כפי שהיא היום, אחרי כישלון אוסלו והצלחת "חומת מגן" ששם קץ לאוסלו, היא פתרון טוב לישראל – אנו משוחררים מהשליטה בפלשתינאים ביו"ש, אך אין שם מדינת טבח. הפתרון הזה הוא הפתרון הראוי גם לעזה ביום שאחרי.
לפני שהתקפל בפני פרס וביילין, רבין נהג להבחין בין "אש"ף שטחים" ו"אש"ף תוניס". את אש"ף תוניס, כלומר ערפאת וצבאו, שגורשו מלבנון לתוניס, הוא שלל מכל וכל כפרטנר. לעומת זאת, תמך בהסדר עם תושבי יו"ש על אוטונומיה, גם אם הם מגדירים את עצמם אש"ף. אילו היה חותם אתם על הסכם אוסלו, ייתכן מאוד שכל ההיסטוריה הייתה מתגלגלת אחרת.

* מלחמת 7 באוקטובר – עד לאחרונה, סלדתי מהביטוי "מלחמת 7 באוקטובר". הבנתי (ואני מבין גם כעת) את המוטיבציה הפוליטית שמאחוריו. היא נועדה לקבע את המלחמה בתודעה על פי יום התבוסה והכישלון המחפיר, גם אם ננצח בה, ותוך התעלמות מההישגים הגדולים שהיו בה, לצד הכישלונות – בלבנון, בסוריה, באיראן וגם בעזה, מתוך סלידה מעצם המושג ניצחון, לצד מוטיבציות פוליטיות עסקניות.
אבל לאחרונה אני פתוח יותר לקבל את השם הזה, מסיבה אחרת. אני רואה שכבר שכחנו את 7 באוקטובר. הנה, רק היום נתקלתי בעצומה "ישראלים.ות בעד הכרה במדינה פלשתינאית." כלומר, לא למדנו ב-7 באוקטובר מה קורה כשבשכנותנו מדינה פלשתינאית בפועל, וכעת אפשר להפוך את גוש דן ומרכזי האוכלוסייה הצפופים ביותר בישראל ל"עוטף" החדש, של המדינה הפלשתינאית. וכאשר לא מעטים מכנים את המלחמה שפרצה בטבח הנורא של 7 באוקטובר, "מלחמת יש ברירה" שהיא "בלתי לגיטימית", "מלחמת שולל", "מלחמה פוליטית", ומדקלמים סיסמאות הבל וסרק מן הזן של "אין לנו מלחמות לילדים מיותרים" או משהו כזה, וכל הבלה בלה בלה הפציפיסטי המהוּהַ והשחוק הזה, ומאשימים אותנו (!) בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, והגרוע מכל – מסיתים לעריקה המונית, כנראה ששכחנו את 7 באוקטובר.
הנה, לדוגמה, פשקוויל של יוענה גונן ב"הארץ". מתוך מאמר קצר של 300-400 מילה: "שנתיים של דם ואש ותימרות עשן, שהשיגו בעיקר חורבן מוסרי ובידוד עולמי... הזוועה המתמשכת בעזה... מלחמת שמד פרוסה ל-36 תשלומים, טיפת דם אחר טיפת דם מוקזת באיטיות... הטבח... פשע מלחמה שהתקבל בישראל בצהלה אדירה... לופ אינסופי של השמדה... ג'נוסייד... הפשעים" וכן הלאה וכן הלאה.
ומה לא מופיע בפשקוויל? אין, כמובן, שום זכר ל-7 באוקטובר. שבעה במה? תזכיר לי? כן, גם כשהיא כותבת על טבח, אין כוונתה לתאריך שנשכח, אלא למה שאנו עושים, כביכול, בעזה.
אז כן, זו מלחמת 7 באוקטובר. זו מלחמת הטבח הנורא של 7 באוקטובר. זו מלחמת אין ברירה, שבה הותקפנו ואנו מתגוננים, וחובתנו לממש את זכות ההגנה העצמית שלנו ולחסל את האיום ואת הארגון שביצע את הטבח.

* הבנת המחדל – חשוב שנבין מה היה מחדל 7 באוקטובר, אחרת נחזור עליו. המחדל אינו הקונספירציה המטורללת כאילו נתניהו רצה לחזק את חמאס כדי להחליש את הרש"פ, אלא מדיניות ההתמכרות לשקט והפייסנות הצ'מברליינית שלו.
למה הקונספירטורים המציאו את הבדותה הילדותית הזאת? כדי להרחיק את עדותם. הרי הם היו שותפים מלאים למדיניותו של נתניהו.
הרי אילו נתניהו עשה את מה שנדרש מראש ממשלה אחראי, ויוצא למתקפת נגד מקדימה, הם היו מפגינים נגד "מלחמת ברירה" לא לגיטימית, עם סיסמאות ההבל המרושעות כמו "אין לנו ילדים למלחמות מיותרות," מכנים אותה "מלחמת שולל פוליטית," ומסיתים לעריקה המונית.
הרי כפי שאנו רואים, הם עושים זאת אפילו היום, אחרי 7 באוקטובר.

* את מי הוא רצה לחזק – שאלות לאלה שמסבירים את מדיניות ההתמכרות לשקט של נתניהו בקונספירציה של "חיזוק חמאס כדי להחליש את רש"פ":
את מי נתניהו רצה להחליש במדיניות ההתמכרות לשקט, ההכלה וההבלגה מול חיזבאללה בצפון? שם המחדל היה גדול אף יותר, אף שהאיום מומש בדרום. אילו תקפו אותנו מצפון, המחיר היה חמור לאין ערוך. שלא לדבר על מה שהיה קורה אילו תקפו אותנו במקביל מצפון ומדרום. כאשר הוא איפשר לחיזבאללה להקים מאחז בתוך שטחה הריבוני של ישראל, בהר דב, את מי הוא רצה להחליש? וכאשר הוא עמד להחיל את הריבונות על בקעת הירדן, בתמיכת ארה"ב – ברגע שאבו מאזן איים באינתיפאדה הוא קיבל רגליים קרות ולא ביצע את התוכנית. את מי הוא רצה לחזק כאשר נכנע לרש"פ?

* תמונת ראי של הכת – כתבתי שנתניהו הוא צ'מברליין הישראלי, שבמדיניות ההתמכרות לשקט הפייסנית הוא המיט על עמנו את אסון 7 באוקטובר. אבל טענתי שהקונספירציה לפיה הוא רצה לחזק את חמאס כדי להחליש את רש"פ היא שקר.
אז מישהו כתב לי שהפכתי ל"ביביסט על מלא."
אין גבול לטמטום של הכת הזאת, תמונת הראי של הכת הביביסטית.

* מיד ובחיוב – ישראל חייבת להשיב מיד ובחיוב להצעת טראמפ.
אני מתקשה להאמין שחמאס יסכים לכך, אבל נוכח האיום בכיבוש עזה, אולי נופתע. מכל מקום, עלינו להשיב בחיוב ללא סייג, ולהעביר את הכדור אליהם.
היתרון הגדול של הצעת טראמפ, הוא שכל החטופים, החיים והחללים, יחזרו מיד. המלחמה לא תיפסק עם השבתם, אלא ניכנס למו"מ אינטנסיבי על סיום המלחמה, בתיווך ארה"ב.
עצם העובדה שהמתווכת היא ארה"ב ולא קטאר, הספונסרית של חמאס, ומצרים העוינת, היא כבר שינוי משמעותי. אבל ההבדל הגדול, הוא שיהיה זה מו"מ שאינו תחת סחיטה – ללא האקדח המכוון לרקתנו בדמות החטופים. כשהחטופים יוחזרו, יהיה זה מו"מ אחר לגמרי, שנעמוד בו על האינטרסים שלנו – פירוק חמאס מנשקו, הגליית מחבלי חמאס, פירוז מלא של עזה, חופש פעולה מלא לצה"ל ברצועה, לצד השלטון האזרחי הפלשתינאי, שליטה ישראלית על פרימטר ברוחב של 2-3 ק"מ, על ציר פילדלפי מורחב ועל התוחמת הצפונית וסגירת אונר"א.

* סוף לחסינות – סוף לחסינות של מדינת האוייב "המורכבת" קטאר, הספונסרית של חמאס, מממנת הטבח, מארחת ראשי ארגון הטרור, יוזמת ומממנת הגל האנטישמי במערב. סוף לחסינות של רבי המרצחים כאשר הם על אדמת האוייב הקטארי.
את ראשי חמאס יש לרדוף בכל מקום שייתן להם מקלט. לא פעם כתבתי תזכורת: "חאלד משעל עדין חי." אני מקווה שבשעות הקרובות נדע שהסלוגן הזה כבר לא רלוונטי.
הנכונות שלנו לראות בקטאר "מתווכת" היתה שגיאה נוראית, שלבטח יש לה חלק בכך שהחטופים טרם שוחררו. אולי בהתקפה היום יש איזשהו תיקון.
אני מקווה שגם ארדואן הבין את הרמז.

* מי פגע ברוח השלום – אחרי ניסיון ההתנקשות הכושל בחיי חאלד משעל בירדן ב-1998, נמתחה ביקורת על עצם ההחלטה להתנקש בחייו בירדן, מדינה שחתמנו איתה על הסכם שלום. כך לא נוהגים במדינה שבשלום איתנו.
הטענה הזאת היתה חסרת שחר. מי שפגע באמת ברוח השלום הייתה ירדן, שהעניקה מקלט למשעל. חובתה של ישראל לרדוף את מנהיגי חמאס באשר הם כדי לחסל אותם. אבל אסור היה להיתפס...

* לקח הפיגוע – מה עלינו ללמוד מן הפיגוע הרצחני הנורא בירושלים?
הדבר החשוב ביותר הוא שהאוייב מנסה להוציא פיגועים כאלה כל הזמן, אולם השב"כ וצה"ל מצליחים לסכל כמעט את כולם; מאות פיגועים מדי שנה. אלמלא סיכול הפיגועים, היו לנו מדי יום ביומו פיגועים כאלה; מאות רבות, אם לא למעלה מזה, של נרצחים מדי שנה.
הפיגועים הללו מסוכלים כיוון שצה"ל, השב"כ וכוחות הביטחון נמצאים בפועל בתוך שטחי הרש"פ, נהנים מחופש פעולה ומסכלים את הפיגועים. הפעולה של צה"ל, שאותה גדעון לוי ודומיו משווים לפעילות הנאצים – ע"ע פשקווילו האופייני והנתעב "אוֹבֶּרקומנדנט אבי בְּלוּט, אלוף הדם, פושע מלחמה," מצילות מדי יום חיי ישראלים.
בשנים שבין הסכם אוסלו למבצע "חומת מגן", שבהן צה"ל והשב"כ לא פעלו בשטחי הרש"פ, שהיה מדינה עצמאית למעשה, חווינו את גל הטרור הנורא שבו נטבחו 1,500 ישראלים בפיגועים יומיומיים של מחבלים מתאבדים באוטובוסים, מסעדות, בתי ספר, דיסקוטקים ובתי מלון. ברצועת עזה נמשכה המציאות הזאת עד 7 באוקטובר, כולל כל גלי ירי הרקטות בשנים שקדמו לטבח.
הלקח הוא ברור – אסור שתהיה בין הירדן והים ריבונות זרה, אלא רק אוטונומיה, ביו"ש ובעזה, שבה צה"ל, השב"כ וכוחות הביטחון נהנים מחופש פעולה מלא. זה חייב להיות המרכיב העיקרי גם ביום שאחרי ברצועת עזה. ובטח לא מדינה פלשתינאית עצמאית על כל יהודה ושומרון, שתהווה סכנה מיידית לקיום המדינה.
אי אפשר להשיג 100% ביטחון ולא לסכל 100% מהפיגועים. כל פיגוע שמצליח, הוא כישלון שלנו. יש לתחקר את הכישלון כדי להפיק לקחים ולסכל את הפיגוע הבא. הדבר החיוני, הוא למנוע מראש היווצרות תשתית טרור, ואת זה ניתן לעשות רק כאשר צה"ל והשב"כ נמצאים בשטח ופועלים בחופשיות.

* פסטיבל מחולות על הדם – הצלחתו בבחירות של ראש הכנופייה נישאה על הבטחותיו למשילות, ביטחון אישי וכו'. הכלומניק הזה כשל כישלון מופתי לכל אורך החזית. בכל מדד אפשרי, הביטחון האישי בישראל קרס. הרי ביטחון לישראל לא מביאים בפרובוקציות ראווה פופוליסטיות בבתי הכלא.
עד מינויו לשר, הוא הגיע עם כנופייתו לכל אתר פיגוע, פורץ בפסטיבל מחולות על הדם והאשים את הממשלה ובעיקר את השר לביטחון פנים. זכורה היטב התנפלותו הבהמית, הצווחנית והמופרעת על השר בר לב באתר פיגוע בתל-אביב.
ועכשיו, ראש הכנופייה ממשיך להגיע לאתרי פיגוע ולרקוד בציניות על הדם, והפעם כדי להסית נגד בג"ץ או היועמ"שית ולהרחיק ממנו את האחריות.
[--- --- ---]. הוא כתם בל יימחה על ההיסטוריה של העם היהודי.

* כתובת זוועה – על בטונדה בצומת יסוד המעלה, על ריבוע שחור, נכתבה כתובת בן גביריסטית מזוויעה: "מה יותר שחור מזה? הילדים בעזה חי חי חי."
לדאבון הלב, נהרגו ילדים בעזה. הם נהרגו כיוון שחמאס הפך אותם למגן אנושי. צה"ל עושה כל מאמץ אפשרי למזער הרג כזה.
האשמה במותם היא של חמאס. אין לנו סיבה להתנצל. אבל זה כואב, זה מצער, זה הופך את הקרביים. זה המחיר הכבד של המלחמה שנכפתה עלינו.
להפוך את מותם של ילדים נושא לצחוק ולשמחה? זו שנאה מתועבת.
התארגנוּ, פעילי הרבעון הרביעי בגולן, לרדת למחוק את כתובת הזוועה. אחרים הקדימו אותנו ועשו כן.

* לא בדיעבד – שתי הערות בעקבות הגיליון הקודם.
משה גרנות מייחס את הדברים שכתבתי בגנות ההתנתקות ל"חוכמת הבדיעבד". אם יחזור ויקרא את הדברים שכתבתי בזמן אמת, ייווכח שגם אז התנגדתי בתוקף להתנתקות.
אבל אני רוצה לשבח את חוכמת הבדיעבד. חוכמת הבדיעבד היא היכולת ללמוד את מה שקרה ולהפיק לקחים. כלומר, אם אדם שתמך בהתנתקות, מביט בתוצאותיה ומודה בטעות, זו חוכמת הבדיעבד והיא מבורכת. זאת, להבדיל ממי שגם בדיעבד מסרב להודות בטעותו. מי שאינו מפיק לקחים, עלול לחזור שוב ושוב על טעויותיו.
ההערה השנייה היא לדבריו של נעמן כהן שהאשים את גנץ בכך שנתניהו לא החיל את הריבונות על בקעת הירדן. אכן, גנץ התנגד להחלה חד-צדדית של הריבונות על בקעת הירדן (אף שהוא תומך בה בהסדר הקבע), אבל בהסכם הקואליציוני בין הליכוד וגוש כחול לבן נאמר, שלגוש של גנץ יש זכות וטו בכל נושא זולת אחד – החלת הריבונות על בקעת הירדן. כלומר גנץ לא מנע, אלא חתם על הסכם, שבו ויתר על זכות הווטו ואיפשר את החלת הריבונות. יועז הנדל, שכיהן כשר מטעם גוש כחול לבן, תמך בהחלת הריבונות בהתלהבות והמריץ את נתניהו לעשות כן. כך, שהיה לנתניהו רוב בממשלה, רוב בכנסת ותמיכה אמריקאית.
מה היה חסר לו? אומץ לב.

* סדרת מופת – הסדרה "התנתקות", שנוצרה בידי "כאן 11", הערוץ שעוכר התקשורת יצא נגדו לג'יהאד, היא סדרת מופת. הסדרה מציגה לכל ישראלי את אחד האירועים הטרגיים הקשים ביותר בתולדות המדינה – חורבן גוש קטיף, עקירת היישובים וגירוש התושבים.
היא מביאה את הסיפור דרך עיניהם של המגורשים. היא מציגה את האופן שבו הם נאבקו על היקר להם מכל – הם דבקים בארץ ישראל, בעם ישראל, במדינת ישראל ובתורת ישראל. אבל בסוף בסוף, כשנאלצו לבחור, הם בחרו לא לקרוע את עם ישראל ולא את מדינת ישראל. ומי שניסה לקחת אל הקצה את ההתנגדות, עד כדי חורבן; הכול, גם הקיצונים ביותר, בודדו אותו. היום, למרבה הזוועה, יש לו נציג בקבינט. אבל אז, תושבי גוש קטיף הוקיעו והקיאו אותו.
רגע השיא היה בכפר מימון. אילו בכפר מימון הרבבות היו מנסים לפרוץ לגוש קטיף, היתה עלולה לפרוץ מלחמת אחים. בכפר מימון ניצלנו ממלחמת אחים. לא בזכות ראש הממשלה, לא בזכות שר הביטחון, לא בזכות הרמטכ"ל ולא בזכות דוברת צה"ל. בזכות ההנהגה האחראית של מועצת יש"ע, ובזכות מפקד ההתנתקות.
שילה מזא"ה, שאותו גילם עמוס תמם, הוא בן דמותו של אלוף (מיל') גרשון הכהן, מפקד ההתנתקות. גרשון, חברי, אמנם אינו חובש כיפה, אך הוא איש אמונה שחי בעולם של ציפייה לגאולה. בכל פעם שאני שומע את המסיתים נגד ה"משיחיים", אני חושב על גרשון, אדם המגדיר את עצמו משיחי.
כשהייתי מתקשר אליו אחרי הודעת שרון על ההתנתקות, אך לפני שהאוגדה שעליה פיקד קיבלה את המשימה הנוראה, הייתי שואל בנימוס, כבכל שיחה, "מה נשמע?" הוא לא נהג להשיב לי: "אישית עלא כיפאק, לאומית על הפנים." תשובתו היתה: "נורא, נורא. איום ונורא. מגרשים יהודים." זה כאב לו פיזית. ועליו הוטלה המשימה. עליו ועל אוגדתו. אילו השיב בשלילה, מישהו אחר היה עושה זאת. הוא השיב בחיוב.
היום, לנוכח ההסתה לעריקה המונית מהמלחמה, ואחרי גל הקריאה לסרבנות עד 6 באוקטובר 2023, גרשון הכהן הוא דמות מופת. הוא, המשיחיסט הזה, כלשונו, הוכיח לכולם מה המשמעות של להיות חייל ומפקד במדינה דמוקרטית, שבה הצבא כפוף לדרג המדיני הנבחר, ומבצע את מדיניותו, גם אם הוא מתקומם נגדה בכל ישותו. ואין להשוות. הוא לא נשלח להילחם באוייב, בטובחי אחינו, אונסי אחיותינו וחוטפיהם, אלא באחים, לאומית ומשפחתית, במי שהגשימו את אמונתו, במי – שאלמלא היה במדים היה מצטרף אליהם. אילו הוא סירב, היתה סרבנות המונית, שהיתה מאיימת על הדמוקרטיה. ובניגוד לכל הצבועים שנשבעים בשם הדמוקרטיה, הוא, שנשבע בשם הגאולה, אך גם בשם האחריות הלאומית, הבין שדינא דמלכותא דינא, וחובתו למלא את המשימה.
אילו השיב בשלילה, מישהו אחר היה עושה זאת. מה היה קורה אילו, חלילה, המשימה היתה מוטלת על יאיר גולן? אבל הוא השיב בחיוב.
בזכות גרשון הכהן והנהגת מועצת יש"ע נמנעה שפיכות דמים, נמנעה מלחמת אחים.
דבר אחד חרה לי מאוד בסדרה. ההבטחה, כביכול, לשילה מזא"ה, כשהוצעה לו המשימה, למינוי לאלוף פיקוד. ובשלב אחר הבטחה לצל"ש. לא היו דברים מעולם. הסדרה לא הציגה אותו כמי שזה מה שגרם לו לקחת על עצמו את התפקיד, אבל עצם הצגת התמונה כאילו צה"ל הציע לו זאת, מוציאה שם רע לצה"ל. אגב, בניגוד לסדרה, גרשון לא מונה לפרויקטור של ההתנתקות, אלא האוגדה שעליה פיקד נשלחה לבצע את המשימה כפוית הטובה.
גרשון שילם ועוד משלם מחיר אישי כבד, אבל הוא ראוי להיזכר כמי שהציל את מדינת ישראל ממלחמת אחים, חלילה, שאין אסון גדול ממנה.

* מוציאים את הנשמה – צה"ל מוציא את הנשמה לבני 60+ שמתנדבים למילואים. מערימים מכשולים בבירוקרטיה רפואית מעצבנת, מדי שנה מחדש, כאילו מנסים כמעט בכוח לעצור את ההתנדבות שלנו.
והכל בשל כסת"ח רפואי.

* הפרח ששנאתי – בילדותי, הפרח השנוא עליי ביותר היה החצב, כי הוא סימן את סוף החופש הגדול ואת החזרה ללימודים.
היום, החצב הוא אחד הפרחים האהובים עליי, ובעיקר אלה, הגדלים בגינת ביתנו, שכעת הם בראשית פריחתם.
... וכאן, בצפון הגולן, 1 בספטמבר מקדים אותם.

* לא כל הנוצץ – ארבעה ימים בגיאורגיה ולא ראיתי ולו שן זהב אחת לרפואה.
כך חולפת לה תהילת עולם.

* חופשה קיבוצית בבטומי – מה טוב לנדוד, אך טוב יותר לחזור.
שלום לך ארץ נהדרת!

* ביד הלשון: הים השחור – חזרתי מחופשה של קיבוץ אורטל בגיאורגיה, בעיר בטומי שלחוף הים השחור. וראו זה פלא, הים השחור כחול לא פחות מ... הים האדום.
מדוע הוא נקרא הים השחור? הסבר אחד שאני מכיר, הוא שבלילות סערה בחורף הוא נראה שחור. אבל כך גם ים תיכון ושאר הימים והאוקיינוסים.
על פי ויקיפדיה לא ידוע ההסבר לכך, אך מוצגת סברה, שעל פיה הים השחור, הים האדום, הים הכספי והים הצהוב, הם כינויים לכיוונים – האדום הוא דרום, השחור הוא צפון.
מה שלמדתי מן השחייה בים השחור, הוא שרמת המליחות בו נמוכה הרבה יותר מאשר בים תיכון ובים סוף.
הים השחור שוכן בין דרום-מזרח אירופה ובין אסיה הקטנה. המדינות הגובלות עמו הן טורקיה, בולגריה, רומניה, אוקראינה, רוסיה וגיאורגיה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com