תומך בחמאס
מדי פעם תהיתי כאן על המיספר הרב של יהודים עיראקיים האוטו-אנטישמיים – האנטי ציונים. לא שחסרים אשכנזים, אבל העדה העירקית קטנה מאד במיספר, ורבים יחסית בקירבּה אנטי-ציונים. כמובן שחטפתי על כך ביקורת. והנה לאחרונה דוגמה נוספת.
ההיסטוריון הבריטי (בעבר עיראקי, וישראלי, אבי (האם אברהם או איברהים?) שְלַיְים, מביע את תמיכתו בחמאס ובטבח ה-7 באוקטובר.
https://x.com/naaman_c/status/1971464898908651743
שליים העיראקי הפיליסטיני חושב וודאי שגורלו יהיה שונה ממקס באומן שתמך בהיטלר. החמאס מחויב לרצוח אותו כיהודי למרות תמיכתו בו.
https://www.youtube.com/watch?reload=9&v=sHhG1IyfqXg
והנה הוא גם מסביר את תמיכתו בחמאס בראיון לעיתון "הארץ"

ההיסטוריון הישראלי אבי שליים מאס בציונות כבר מזמן.
כעת הוא ניצב לצד חמאס
פרופ' שליים (80) משקיף מאוקספורד על הנעשה בעזה, וחצי שנה אחרי מתקפת 7 באוקטובר העלה לרשת סרטון בו אמר: "החמאס זוהי הקבוצה הפלסטינית היחידה שמגלה התנגדות לכיבוש הישראלי, במתקפה ב-7 באוקטובר חמאס שלח מסר רב עוצמה, שאין לדחוק את הפלסטינים הצידה. שההתנגדות הפלסטינית לא גוועה. שלמרות שהרשות הפלסטינית שיתפה פעולה עם ישראל בגדה המערבית, חמאס ימשיך להוביל את המאבק למען חירות ועצמאות פלסטינית."
"מאז פרוץ המלחמה הפכתי לסלב," הוא מתנאה בעצמו, "אנשים מזהים אותי ברחוב ולוחצים לי את היד. זו התנסות חדשה עבורי."
שליים נולד בבגדד ב-1945 וגדל במשפחה יהודית עשירה לא ציונית שראתה עצמה חלק מהמרחב הערבי. "היינו פריבילגים. חיינו בבית גדול כמו ארמון והיו לנו משרתים," הוא נזכר ומספר כי אביו, שהיה סוחר ועסק בייבוא חומרי בניין, קיים קשרים עם רבים מהשרים בממשלה העיראקית. "זו היתה מערכת מושחתת. הוא סיפק חומרי בניין בחינם לשרים שבנו בתים, אבל הם 'פיצו' אותו על כך."
"לא היינו יהודים עיראקים, אלא ערבים עיראקים יהודים. 'קודם עיראקים ואחר כך יהודים.' דיברנו בבית רק ערבית, האוכל והמנהגים החברתיים שלנו היו ערביים. היהדות לא היתה עבורנו דת, אלא שיוך תרבותי. למשפחה שלי היו חברים רבים, נוצרים ומוסלמים. אימי אהבה לדבר על החברים המוסלמים הנפלאים שהיו לנו. כששאלתי אותה אם היו לנו גם חברים ציונים היא אמרה שלא, כי זה לא היה שייך אלינו. חווינו דו-קיום עם הערבים. זה לא היה חלום רחוק, כמו היום, אלא מציאות יומיומית שהתקיימה לפני עליית הציונות והקמת מדינת ישראל.
"הרגשנו שגויסנו לפרויקט הציוני בניגוד לרצוננו. הציונות היתה תנועה של יהודים אירופאים ונועדה עבורם. המנהיגים הציונים מעולם לא התעניינו ביהודי ערב. הם הסתכלו על העולם הערבי כפרימיטיבי וכנחות תרבותית. רק אחרי השואה התנועה הציונית חיפשה יהודים בכל מקום, והגיעה גם לעולם הערבי. המשפחה שלי לא התעניינה בישראל ולא רצתה לבוא לשם.
"הציונות אומרת שהאנטישמיות היתה מגפה שפשתה גם בעולם הערבי והמוסלמי, ושזו היתה הסיבה שהניעה את היהודים לעבור לישראל עם הולדתה, אבל הפרהוד היה תופעה מורכבת יותר מגילוי של שנאה ואלימות כלפי יהודים. הוא היה חלק מהתקוממות לאומית נגד הבריטים שבמהלכה היתה התפרקות של החוק והסדר. אנטישמיות היתה בוודאות רכיב חשוב שלו, אבל גם הקולוניאליזם והאימפריאליזם הבריטי." (מעניין איך הוא מסביר שבעיראק גם ערבים נוצרים בלי הציונות לא יכולים לחיות. נ.כ.)
למרות הכול, ב-1950 עלה שליים לישראל עם משפחתו. עם הרעת המצב בעקבות מלחמת העצמאות, והיתר שהעניקה הממשלה ליהודים לצאת משטחה. "יהודים פוטרו משירות ממשלתי, הפעילות הבנקאית והמסחרית שלהם הוגבלה והם נרדפו בידי הממשלה, אבל אבי לא רצה לעזוב," אומר שליים.
"לאחר שהגענו לישראל, עברנו תהליך שיטתי של דה-ערביזציה... ונזרקנו למדינה זרה, הנשלטת על ידי אשכנזים." תחילה עלו שליים, אימו, סבתו ושתי אחיותיו. בהמשך הצטרף גם אביו. "הוא לא מצא את עצמו בישראל, לא דיבר טוב עברית והיה מחוסר תעסוקה. הוא היה מבוגר מדי, לא התערה והיה שבור. הייתי עד לסבל שלו, כילד. אבל הוא לא דיבר ולא התלונן," אומר שליים ומספר על האב שהסתובב ברחוב עם החליפה מעיראק והתקשה להתערות בחברה הישראלית. אימו, שעד אז לא עבדה יום בחייה, עבדה כטלפנית. "היא היתה צעירה והסתגלה," הוא אומר.
ב-1966 הוא ירד לאנגליה. הוא נשוי לגְווִין דניאל, פסיכותרפיסטית במקצועה ולשניים יש בת. אשתו היא נינה של לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם הראשונה, שהיה אוהד נלהב של הציונות ובזמן כהונתו פורסמה הצהרת בלפור.
"אשתי תומכת נלהבת בזכויות הפלסטינים. יחסה להישגיו של סבא-רבא שלה מורכב. היא סבורה שבמדיניות החוץ, ובמיוחד כמנהיג מלחמה, הוא פעל יותר ויותר כאימפריאליסט בריטי מיושן. היא מתנגדת בתוקף לתפקיד שמילא בקידום הצהרת בלפור. גווין ואני מסכימים שהצהרת בלפור היתה מסמך קולוניאלי קלאסי, שהתעלם מזכויותיהם ושאיפותיהם של 90% מהאוכלוסייה, שהיו פלסטינים, וכי אפילו מנקודת המבט של האינטרסים הלאומיים של בריטניה עצמה זו היתה טעות אסטרטגית קולוסאלית. לויד ג'ורג' יישר את מדיניות החוץ הבריטית עם קבוצה קטנה של ציונים שהקיפו את חיים ויצמן, בניגוד לרצון הקהילה היהודית המרכזית בבריטניה ורבים מהיהודים הילידים בארץ ישראל באותה תקופה."
ה"התפכחות" מהחלום הציוני של שליים, היתה "תהליך. היא החלה לאחר מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה נהגתי לטעון שישראל הפכה למעצמה קולוניאלית, המדכאת את הפלסטינים בשטחים הכבושים. לאחר המלחמה הוא הפך לכוח משטרה אכזרי של מעצמה קולוניאלית אכזרית. אבל האמת הפשוטה היא שישראל החלה את חייה כתנועת מתנחלים-קולוניאליים. 1948 ו-1967 היו רק אבני דרך בהשתלטות השיטתית והבלתי פוסקת על כל פלסטין. מושבות יהודיות על אדמות פלסטיניות כבושות לאחר 1967 היו הרחבה של הפרויקט הקולוניאלי הציוני מעבר לקו הירוק. הקמת מדינת ישראל כללה עוול אדיר לפלסטינים. במהלך מלחמת 1948 ישראל ביצעה טיהור אתני של פלסטין. ביוני 1967, ישראל השלימה בכוח צבאי את כיבוש כל פלסטין ההיסטורית. הכיבוש הפך בסופו של דבר את ישראל למדינת אפרטהייד. הפלסטינים היו קורבנות הפרויקט הציוני.
""בעבר ההיסטוריון בני מוריס היה הכי ציוני, אילן פפה היה הכי רדיקלי – הוא טען שלישראל אין לגיטימיות בשום צורה, ואני," מסביר שליים, "הייתי באמצע. אני חשבתי בעבר שישראל בגבולות שלה היא לגיטימית, אבל בשנים האחרונות עברתי לכיוון של אילן פפה, וכעת אני חושב שאי אפשר יותר להבחין בין ישראל נטו ובין ישראל בגדה המערבית. זה משטר אחד, מהנהר עד הים. זה אפרטהייד ועליונות יהודית. זזתי מהמרכז לעמדה רדיקלית. ההיסטוריונים החדשים החלו עם הרבה משותף, וסיימו בקיצוניות גדולה."
כשנה וחצי אחרי מתקפת 7 באוקטובר, פנו עורכי דין מטעם חמאס אל משרד הפנים הבריטי בבקשה להסיר את הארגון מרשימת ארגוני הטרור בממלכה. לבקשה צורפו חוות דעת של שליים כי חמאס אינו ארגון טרור אלא "תנועת שחרור והתנגדות איסלאמית-פלסטינית, שמטרתה לשחרר את פלסטין ולהתעמת עם הפרויקט הציוני." הוצאתו מחוץ לחוק פוגעת בחופש הביטוי – "לדבר בחופשיות על חמאס ועל מאבקו להשיב לעם הפלסטיני את הזכות להגדרה עצמית. חמאס הוא הכוח הצבאי היעיל היחידשנאבק בכיבוש ובפשעים נגד האנושות שישראל מבצעת.
"נתניהו ניהל נגד איראן מלחמת תעמולה שהתעלמה מכמה עובדות. ראשית, איראן מעולם לא תקפה את שכנותיה, בשעה שישראל עושה זאת. שנית, איראן חתמה על אמנת אי הפצת נשק גרעיני, וישראל לא. שלישית, איראן התירה לבדוק את מתקניה, וישראל לא. רביעית, לאיראן אין נשק גרעיני והיא התנערה מהכוונה לייצר אותו, אך לישראל יש."
[פשוט שקר איראן הכריזה כי מטרתה לחסל את ישראל והתקיפה אותה באמצעות שליחיה חיזבאללה והח'ותים ובעצמה בטילים. חתימתה על אמנת אי הפצת נשק גרעיני מגוחכת לאור ייצור הנשק הגרעיני שלה. נ.כ.]
"הניסיון הכושל של המתקפה הישראלית בקטאר הציג את ישראל כמדינת גנגסטרים, ישראל עוד תצטער על המלחמה נגד חמאס, כי יורשי החמאס יהיו יותר רדיקליים. הקמת מדינת ישראל היתה כרוכה בעוול אדיר לפלסטינים. פקידים בריטים התמרמרו על כך. ב-2 ביוני 1948 כתב בכיר במשרד החוץ הבריטי לשר החוץ ארנסט בווין, כי האמריקאים אחראים להקמת 'מדינת גנגסטרים' בראשות 'קבוצת מנהיגים חסרי מצפון'. פעם חשבתי שהמילים האלה קשות מדי. אבל כנראה שמה שמתחיל עקום, נשאר עקום. אני מסתכל על מה שקרה, ואומר: הפתרון הציוני נכשל. הוא איננו פתרון. המקום הזה ישקע, והיהודים יישארו מיעוט נרדף. מי שיוכל יברח לאמריקה."
(עופר אדרת, "ההיסטוריון הישראלי אבי שליים מאס בציונות כבר מזמן. כעת הוא ניצב לצד חמאס", "אל-ארצ'", 25.9.25).
https://www.haaretz.co.il/magazine/2025-09-25/ty-article-magazine/.highlight/00000199-75f2-db6e-a5d9-f7fe58c00000
קביעתו של שליים ש"יורשי החמאס יהיו יותר רדיקליים" פשוט מגוחכת. איך אפשר להיות יורתר רדיקלי מרוצחי ואונסי החמאס?
המראיין עופר אדרת שלא ניתן לומר עליו שהוא פיליסטיני, מאכזב בראיון. אולי מתוך הסכמה לדבריו. מוזר שלא הקשה עליו בשאלותיו. למשל, מהי זהותו הלאומית היום? האם לאחר שהתלונן על הדה-ערביזציה שקיבל בישראל הוא רואה עצמו עדיין ערבי-עירקי? אם כן מדוע הוא לא חוזר למולדתו עיראק?
למשל. האם עמדתו שרק לעם היהודי לא מגיעה מדינה אינה גזענות? האם יהיה נכון לטעון שהוא גזען אוטו-אנטישמי?
למשל האם לעם הפלשתיני מגיעה יותר ממדינה אחת – עבר-הירדן? אם לטענתו היא מדינה דו לאומית שיסביר מה ההבדל בין העמים, ואם יש הבדל למה שהיא לא תתחלק לשתי מדינות לשני עמים?
למשל האם לדעתו יש לחסל בדומה לישראל גם את צרפת, ספרד, פורטוגל, מלטה, איטליה, יוון, גיאורגיה וארמניה, –שסילקו את הכיבוש הערבי ופירקו את כל ההתנחלויות הערביות?
יוסף חדד סבור שלאור תמיכתו בחמאס ובטבח ה-7 באוקטובר :"אם יש לנו כבוד לאומי צריך לדאוג שהבוגד הזה לא ידרוך על אדמת ישראל עוד בחייו!"
לדעתי יש להתיר לו להיכנס ולדון אותו לפי החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם. כשהוא מוגדר כעוזריהם.

הפעם האחרונה שנתניהו ינאם באו"ם?
ההבטחה החוזרת של המועמד לראשות העיר ניו יורק
המועמד ההודי-מוסלמי האנטי-ישראלי זוהראן ממדאני המוביל בסקרים לראשות העיר ניו יורק, והבטיח "לעצור את נתניהו" אם ינצח בבחירות. לעומתו ראש העיר המכהן אריק אדמס טען כי "ניו יורק תמיד תהיה מקום שבו מתקבלים מנהיגים מרחבי העולם," ואמר לראש הממשלה: "מי שקורא להשמדת יהודים קורא גם למותם של אמריקנים." ממדאני: "זה עלבון לניו יורק."
אריק אדמס הצטלם בפגישה עם נתניהו והודה לו על "הגנה על העולם המערבי," אך יריבו המוביל זוהראן ממדאני פירסם במקביל הצהרה חריפה בה הזכיר שוב את הבטחתו לעצור את נתניהו אם ייבחר לראשות העיר, על אף שארה"ב לא מכירה בסמכותו של צו המעצר. צפו בדבריו של ממדאני:
בריאיון לעיתונאי הבריטי מהדי חסן, הידוע כמבקר קולני של ישראל, אמר ממדאני כי "ניו יורק היא עיר שמאמינה בדין הבינלאומי. אנחנו מדברים על מישהו שמנציח רצח עם בפלסטינים." הוא חזר על טענותיו שנתניהו הוא פושע מלחמה, ולפני הנאום באו"ם פירסם ממדאני הצהרה וכתב "עוד ילד פלסטיני ייהרג בידי הצבא הישראלי במהלך הנאום, כפי שקורה בכל שעה כבר כמעט שנתיים." הוא הוסיף גם ביקורת נוקבת כלפי יריביו הפוליטיים, אדמס ומושל ניו יורק לשעבר אנדרו קוואמו, והאשים אותם בהעברת "מיליארדים מכספי המיסים לתמיכה בפשעי מלחמה."
באותו הזמן עמד ראש העיר המכהן לצד נתניהו באולם העצרת, והבטיח לו כי "ניו יורק תמיד תהיה מקום שבו מתקבלים מנהיגים מרחבי העולם וחופש הביטוי הוא ערך יסוד." הוא אמר לנתניהו כי "בעוד חלק גדול מהעולם מפנה את גבו לישראל, על ראש העיר של הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל לעמוד איתן בתמיכתו בזכותה של ישראל להגן על עצמה. מי שקורא להשמדת יהודים קורא גם למותם של אמריקנים."
ממדאני סייג את הבטחתו לעצור את נתניהו, והבהיר כי יפעל "בגבולות החוק," הוא לא פספס את ההזדמנות לבקר את טראמפ ש"יצר מערכת משפט משלו," כלשונו, וטען כי "העידן שבו ניו יורק מחבקת את נתניהו חייב להסתיים." הוא תקף את ארגון הליגה נגד השמצה וטען כי אינו מייצג את דאגות היהודים בעיר. הוא הבטיח להיפגש עם מנהיגים יהודים "אחרים" ולהגביר את האבטחה מחוץ לבתי כנסת.
למרות התקפותיו החריפות נגד ישראל. בראש השנה הוא השתתף בתפילות החג ופקד את בית הכנסת הפרוגרסיבי "קולות חיינו" בברוקלין, שהסכים לקבל אותו. מדובר בקהילה המזוהה עם המחאה הפרו-פלסטינית, שאחת הרבניות הבולטות בה, טרנסג׳נדרית וחברה בארגון האנטי ציוני ״הקול היהודי לשלום״, נפגשה בשנה שעברה עם נשיא איראן מסעוד פזשכיאן, כמה ימים בלבד לפני אחת ממתקפות איראן.
ממדאני הקפיד לשבת בשורה הראשונה כשלראשו כיפה, לצד החשב הכללי של העירייה וחבר הקהילה היהודית בראש לבנד. בהודעת הקמפיין שלו עדכנו על השתתפותו גם בתפילות יום כיפור בבית הכנסת של חבר הקונגרס היהודי ג'רי נדלר, אך בבית הכנסת "בני ישורון" במנהטן מיהרו להבהיר כי הוא לא יתקבל. "יום כיפור הוא יום קדוש של משמעות רוחנית עמוקה, של חשבון נפש ותפילה. זה לא זמן לקמפיין פוליטי," מסרו.
סקר חדש שפרסם ערוץ פוקס ניוז ונערך בקרב מצביעים יהודים הראה יתרון לקוואמו, שזכה ל-40%. ממדאני לעומת זאת זכה ב-27% ואדמס זכה ב-12% בלבד. למרות זאת, סקרים אחרים מציגים תמונה מעורבת יותר בקהילה היהודית בניו יורק. לפי תוצאות סקר מריסט נראה כי יש שיוויון בין ממדאני לקוואמו ובסקר קוויניפיאק נטען דווקא ליתרון בולט לאדמס. כך או כך, בקרב כלל המצביעים בעיר, ממדאני ממשיך להוביל בפער עם תמיכה של 45% לפי הסקרים.
אחרי הניסיונות הרבים מצד הבית הלבן להתערב במרוץ כדי לסייע לקוואמו, נראה שגם הנשיא דונלד טראמפ השלים עם ניצחון דמוקרטי בניו יורק, מה שיהיה לדבריו "הדבר הכי גדול שקרה אי פעם למפלגה הרפובליקנית." בשיחה עם כתבים בבית הלבן, לפני שעזב והגיע לכינוס עצרת האו"ם, אמר כי בחירה בממדאני תהיה "עצובה לניו יורק, אבל מתנה לרפובליקנים."
(דניאל אדלסון)
https://www.ynet.co.il/news/article/hygfgfv2gx#autoplay
האם יהודי ניו יורק התומכים בממדאני התומך במי שמצהיר על מטרתו להשמידם, סבורים כמקס נאומן שתמך בהיטלר כי החמאס יצילם מגורל שאר היהודים?
אבוי ליהודים התומכים במי שתומך בגוף המכריז על שאיפתו לרצוח אותם. ואבוי גם לעיר ניו יורק.

נמצאה אכזבת השמאל הבאה?
אפילו יאיר גולדנר-גולן לא מוכן לתמוך בשתי מדינות
הפנסיונרים של מר"צ (פנסיה שמנה) דוד צוקר, וחיים ג'מוס-אורון (מישהו יודע את שם משפחתו המקורי?) נזעקו נגד מנהיגם החדש יאיר גולדנר-גולן.
"האם יאיר גולדנר גולן עומד להיות אכזבת השמאל?" הם שואלים, "יש לכך סימנים מדאיגים. בעיקר סימן אחד: הוא סבור שהכרה במדינה פלסטינית היא 'הרסנית', וגורמת 'נזק חמור למדינת ישראל.' זאת, למרות שהכרה במדינה פלסטינית היא מכה לחמאס, המתנגד עקרונית למדינה פלסטינית, ומבטאת תמיכה ברשות הפלסטינית.
"הכול מתנקז לדיון במוסדות האו"ם בימים אלה. כדאי להזכיר לגולן," כותבים צוקר וג'מוס-אורון, "שמדינת ישראל הוקמה מכוח הצבעה במוסד הזה. ציוני אמיתי צריך לחזור ולעיין בכתביו של הרצל על 'משפט העמים' כתנאי לקיומה של מדינה יהודית. ישראל קמה, בין השאר, הודות להכרה של מדינות העולם בזכותם של היהודים והפלסטינים למדינות משלהם. לכל עם מדינה משלו, כן? מדינה יהודית ומדינה ערבית. האם בכל חבורת המנהיגים הישראלים לא יימצא אפילו אחד שיתמוך בצעד הזה, שהוא בלתי נמנע וצודק? אפילו לא גולן?"
לא צריך להיבהל — מדינה כזו עוד לא קמה, גם אם יש לרשות הפלסטינית כבר חלק מהמשתנים שמגדירים מדינה. בפועל גולן נטמע בשאר הקשת הפוליטית הישראלית שמתברר שאין בה גוונים; בעניין המדינה הפלסטינית כולם אומרים "לא."
גולן יכול היה לומר למשל, שהוא בעד מדינה פלסטינית מפורזת. כך היה מנתק את עצמו מבנט-לפיד-גנץ, שלא לדבר על ליברמן. גם אבו מאזן הסכים להגדרה הזאת, בכתב ובעל פה. בינתיים מנהיג השמאל מעדיף לשגר אמירה מעורפלת. בשעה שהסכמות ז'נבה – שהן הגיבוי המקצועי הכי חשוב של השמאל הישראלי – מדברות כבר שנים על הזכות להגדרה עצמית לשני העמים. כל כך מאכזב ה'לא' הזה ממי שנתפש, בצדק, כאדם שפיו ולבו שווים. יו"ר הדמוקרטים עשה אגודה אחת עם הקונצנזוס שמתעקש לא להביט לכיבוש בעיניים.
"נראה היה שגולן מצטיין בחשיבה אסטרטגית, והנה הוא נפל דווקא כשבחר בטקטיקה זהירה, שעד כה לא הביאה אותנו לשום מקום טוב. עכשיו זה בידיים של מוסדות המפלגה ושל ציבור התומכים שלה לומר לו שהוא לוקח פנייה לא נכונה, ולקרוא לו לחזור לעיקרי האמונה שלהם."
(דדי צוקר, חיים ג'מוס, אורון, "נמצאה אכזבת השמאל הבאה? אפילו יאיר גולן לא מוכן לתמוך בשתי מדינות", "אל-ארצ'", 25.9.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-09-25/ty-article-opinion/.premium/00000199-815f-db6e-a5d9-d77ff1430000
מאמר מלא שקרים. השקר הראשון מדינת ישראל לא הוקמה מכוח הצבעה בעצרת האו"ם שהיא רק המלצה מופשטת. מדינת ישראל הוקמה מכוח "ההגנה", "הפלמ"ח", ו"צה"ל" שהדפו את ניסיונות הערבים למנוע את הקמת המדינה ולאחר שקמה לחסלה.
השקר השני. אבא של מאזן מתנגד לפתרון שתי מדינות לשני עמים. הוא הצהיר שלעולם לא יכיר במדינה יהודית כי אינו מכיר בקיומו של העם היהודי, ובזכותו למדינה.
השקר השלישי בעזה היתה כבר מדינה פלסטינית חמאסית עצמאית. כולם ראו את הסכנה שבה. האם טחו עיניהם של צוקר וג'מוס-אורון מראותה?
אם ניתן לומר מילה אחת חיובית על יאיר גולדנר-גולן זו הבנתו של סכנת הקיום לישראל ממדינה ערבית-מוסלמית חמאסית עצמאית ביו"ש. כמובן שעכשיו הוא יותקף על ידי האקטיביסטים הפרו-איסלאמים במפלגה, כגון רבאיי קרבינסקי-קריב, נעמה לזימי, מרב קסטנר-מיכאלי, ודומיהם קל וחומר שיותקף ע"י שאר הפנסיונרים של המפלגה מסוגה של גולדה זלטה שניפיצקי. החל במפלגת "הדמוקרטים" הקרב על המדינה הפלסטינית-חמאסית (חנין זועבי: כל הפלסטינים חמאס").

ירושלים פלסטין
לאחר הכרת צרפת במדינה פלסטינית היא מיהרה לרשום את הכתובת של הקונסוליה הצרפתית הממוקמת במערב העיר (לא מעבר לקו הירוק) ברחוב אמיל בוטה 5 פלסטין.
, rue Paul Émile Botta 5 , 94109 Jérusalem, Palestine
ודוק: למרות שמדובר במערב ירושלים, האתר מציין את המיקום כ"פלסטין".
https://consular-protection.ec.europa.eu/representation-offices/consulate-general-france-fr-jerusalem_en

Itai Cellier
הקונסוליה הצרפתית בירושלים רשומה באתר הרשמי של הנציבות האירופית כממוקמת ברחוב אמיל בוטה 5, ירושלים ״פלסטין״. רחוב אמיל בוטה נמצא 100% בתוך תחומי הקו הירוק. נראה שצרפת הפסיקה להכיר במדינת ישראל. או לפחות שהם מתחברים לנראטיב של ״מן הנהר לים״. מתישהו, מישהו במשרד החוץ יתעורר?
מהלך ראשוני, פשוט, חוקי ומעצבן מאוד עבור הצרפתים יכול להיות פשוט שינוי שם הרחוב ל״ישראל״ או ״ממלכת ישראל״ או ״ממלכת יהודה״ או כל שם פנוי אחר שמכיל את המילים ״ישראל״ או ״יהודה״. במקום השם ״אמיל בוטה״ שהיה יותר שודד עתיקות מאשר ארכאולוג ודיפלומט.
Itai Cellier
https://x.com/naaman_c/status/1970844715177369840?t=_teUvbGWH4eLxjxn9TFmQw&s=03
אכן רעיון מצוין. ולעיר פואטייה הנקודה אליה הגיע הכיבוש הערבי יש לקרא "פיליסטיניזם".
באתר הקונסוליה הצרפתית בירושלים ניתן לבקש אישור ביקור בקברי המלכים המוחזקים ע"י ממשלת צרפת:
https://jerusalem.consulfrance.org/-Hebreu-
קברי המלכים – אחוזת קבר שהייתה שייכת למשפחת מלכי ממלכת חֳדַייֶבּ ששכנה בין ארץ אשור לבין ארמניה. בראש הממלכה עמד מלך בשם מונבז מאזור צפון כורדיסטן של ימינו. משפחת המלוכה התגיירה בימי בית שני ואם המשפחה, הלני המלכה, אף גרה בירושלים תקופת מה בחייה. בשנת 1878 נקנתה אחוזת הקבר על ידי משפחה יהודית-צרפתית בשם פֶּרֶר (Pereire), לטובת הקהילה היהודית בשנת 1874. לאחר מות אבי המשפחה בשנת 1885 נמסרה אחוזת הקבר על ידי המשפחה לממשלת צרפת למשמרת למען העם היהודי, והיא מצויה בחזקת הממשלה הצרפתית עד היום.
https://he.wikipedia.org/wiki/קברי_המלכים
בתגובה למדיניות צרפת יש מיידית להפקיע את קברי המלכים מידי צרפת ולהשיבה לעם היהודי.
(בינתיים הם הסירו את פלסטין מהכתובת והשאירו רק ירושלים).

בכיר חמאס: ''ההכרה במדינה פלסטינית –
תוצאה של 'מבול אל-אקצא'''
אוסאמה חמדאן התראיין לערוץ אל-מיאדין הלבנוני, והתפאר בהישג המדיני של הפלסטינים – אותו קשר באופן ספציפי לטבח שביצעו אנשיו בעוטף עזה. חמדאן הוסיף שיש להטיל סנקציות על ישראל, והכחיש את הדיווחים שהועברו מסרים לטראמפ "אחרי התקיפה בקטאר, לא נותר לנו על מה לדון," אמר בנוגע להמשך המו"מ והמעורבות הקטארית.
https://rotter.net/forum/scoops1/915881.shtml
קשה להודות אבל בהחלט מחבלי החמאס השיגו את מטרתם הטבח ביהודים הביא להכרה במדינה פלסטינית.

חמאס יוצא נגד המחבל מחמוד עבאס:
"אנו מצטערים על הסכמת עבאס לדרישות הכיבוש הפשיסטי לפירוק נשק ההתנגדות.
"סירובו של עבאס לכל תפקיד לחמאס בשלטון, מייצג כניעה בלתי מקובלת ללחצים והכתבות חיצוניות, וסטייה מעקרונות היחסים הלאומיים ומההסכמים שנחתמו. סירוב זה נחשב לפגיעה ברצון החופשי של עמנו הפלשתינאי, היכול לקבוע את גורלו ולבחור מי ינהיג או ישלוט בו."
במילים אחרות: כל תקוות המקרונים (והיישויות הערביות) קורסות בזה, חמאס מבהיר לעבאס שזמנו מתקרב, והם יעשו ממנו קבאב, אבל לפחות ברוטב חרדל צרפתי.
גיא בכור:
https://t.me/MyGPLANET/31838
נחכה ונראה מה תהיה תשובת החמאס להצעת הפסקת האש של טראמפ.

יועצו של יו''ר הרשות הפלסטינית: ''בתודעתו של כל פלסטיני הוא שפלסטין מהים לנהר. אף אחד לא יכול למחוק את זה''
יועצו של יושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד אלהבאש, אומר, כי פתרון שתי המדינות בצורה הנוכחית איננו הפתרון האידיאלי של העם הפלסטיני.
בריאיון לערוץ הטלוויזיה "רוסיה אליום" בשפה הערבית, הוסיף אלהבאש: "הסכמנו בכפייה להקים מדינה פוליטית וריבונית על עשרים ושניים אחוזים בלבד מהמולדת שלנו."
אלהבאש הבהיר, כי מה שמשתקע בתודעתו של כל פלסטיני, הוא שפלסטין מהים לנהר ומהצפון לדרום, כל פלסטין ההיסטורית היא המולדת של העם הפלסטיני, "אף אחד לא יכול למחוק את זה או לבטל את זה, אך הסכמנו לקבל מדינה ריבונית בעשרים ושניים אחוזים בלבד מהמולדת הזאת," דברי אלהבאש.
https://rotter.net/forum/scoops1/915954.shtml
הפיליסטיני מחמוד אלההאש אפילו לא מכיר את המפה. הוא לא יודע שישראל נמצאת גם מעבר לירדן בעבר הירדן ובגדה המזרחית. דגניה בעמק הירדן ויישובי רמת הגולן. מן הסתם הוא גם אינו מכיר את דברי אללה-אלוהיו שארץ ישראל השייכת רק לעם ישראל כוללת את שתי גדות הירדן.
ודוק: "הסכמנו לקבל" הכוונה זה זמני. אנחנו עושים טובה. בעתיד נקבל (ניקח) את כולה.

טעות שחבל שלא קרתה
בזמנו עשיתי טעות כשהבאתי ידיעה על מותו של הבלשן האוטו-אנטישמי נועם חומסקי, מסתבר שהידיעה הופיעה בטעות והוא קם לתחייה. עתה בנאום הוא מייחל לכולנו למות ואומר כי ישראל לא צריכה להתקיים יותר, אלא להתחסל ע"י הפלסטינים. ראו את מחיאות הכפיים מהקהל:
https://x.com/aldamu_jo/status/1970692398419214527?t=Ck10WwNbOvKukVtqVSXnzQ&s=03
מר חומסקי, בדומה למקס נאומן היהודי שתמך בהיטלר וזה לא עזר לו אתה חושב שדבריך יצילו אותך מהחמאס? החמאס מחויב לרצוח אותך כיהודי לפי דברי מוחמד כתנאי לגאולה. שלא יהיו לך אשליות.
https://www.youtube.com/watch?v=sHhG1IyfqXg
בכל מקרה "על דאטפת אטיפוך". נאחל לך מר חומסקי (שמשפחתו באה מהעיירה חומסק ליד פינסק) את מה שאתה מאחל לנו. שלא תתקיים יותר.

אידיש או יידיש?
נסיה שפרנסקי-שפרן מתלבטת איך לקרא לשפת היהודים במזרח אירופה אידיש או יידיש? "בעקבות כתבה קודמת שפירסמתי כאן," היא כותבת, "העירו לי שכיום מקובל לכתוב יידיש ולא אידיש, כפי שאני כתבתי. אני מעדיפה את האיות הישן, שזכור לי מימי ילדותי ונעוריי. אולי מפני שהוא הולם את רוח השפה, שהחלה כז'ארגון והפכה אמנם לשפה מן המניין, אבל נותר בה עדיין משהו קצת פרוע ולא ממושטר. אולי אהיה האידישיסטית האחרונה. ("חדשות בן עזר", 2093)
היא לא תהיה האחרונה שכותבת את שם השפה "אידיש", כי גם אני מאיית כך את שם השפה. בעצם קצת מוזר לי שכבת להורים קומוניסטיים היא שמרה על כתיבת "אידיש", ולא "יידיש" כי מי שהקפידו לכתוב "יידיש" היו הבונד, והייבסקציה בברית המועצות שראו בשפת ה"יידיש" בלשונם את השפה הלאומית של היהודים, ולא את השפה העברית. הציונים והחרדים לעומתם אייתו את שם השפה "אידיש".
אז כציונים עלינו לאיית "אידיש".
נ.ב. האידיש הליטאית* הספרותית היפה המקובלת כתקנית ע"י מכון יווא כמעט נעלמה. לפי ויקיפדיה העגה הנפוצה ביותר כיום בעולם היא של דיאלקט האידיש של חסידי סאטמר.
https://he.wikipedia.org/wiki/יידיש
* הכינוי יהודים ליטאים כולל את היהודים בליטא לטביה, מזרח פולניה, בלארוס, וצפון אוקראינה. אף אחד מהם לא ידע מילה אחת בשפה הליטאית.

הוגש אישום נגד חסיד סאטמר
שריגל אחרי הרצי הלוי ובן גביר בשביל איראן
הפרקליטות הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד יעקב פרל (49), אזרח אמריקני בעל דרכון ישראלי וחסיד סאטמר, לאחר שביצע פעולות שונות עבור גורמים איראניים שהבטיחו לו תשלום – במטרה לפגוע במדינת ישראל. לפי כתב האישום, בין השאר הוא תיעד את מקום מגוריו של הרמטכ"ל לשעבר הרצי הלוי ואת סידור הכוחות סמוך לביתו של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. כתב האישום מייחס לו עבירות של סיוע לאוייב בזמן מלחמה, מסירת ידיעה לאוייב בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ומסירת ידיעה לאוייב שעלולה להיות לתועלתו.
https://www.ynet.co.il/news/article/hynnas72el
חסידות סטמאר כידוע היא אנטי-ציונית ומתנגדת למדינת ישראל לכן אין תימה שהוא היהודי היחיד שלא הביע צער על הריגול עבור איראן אלא התגאה בו.
מוזר מאד שהכמות הגדולה של הבוגדים המרגלים למען איראן טרם הובאה לדין, ולו כדי להרתיע אחרים. מובן שהנוח'בות לא יישפטו עד שיוחזרו כל החטופים, אבל לא מובן למה הפרקליטות מתעכבת בהבאת המרגלים לדין. האם בגלל חוסר זמן וההתמקדות בלעדית במשפטי נתניהו?

תיקון טעות
מעולם לא גידפתי ואני לא תמיד מנצח
משה גרנות ביקר אותי וכתב שגידפתי את פוצ'ו. ("חדשות בן עזר", 2093) להד"ם. מעולם לא גידפתי מישהו, קל וחומר לא את פוצ'ו. כתבתי בהומור על ההשוואה שעשה פוצ'ו בין השמחה ששמח ביום החלטת האו"ם על הקמת המדינה, לשמחה שישמח ביום לכתו של נתניהו, אבל חלילה לא גידפתי אותו. כמו כן גם דבריו של משה גרנות "כי נעמן כהן תמיד מנצח בוויכוח," אינם נכונים. (לצערי הרב) זה פשוט לא נכון. עובדה. לא שיכנעתי את משה גרנות.

עיתון "הארץ" מעודד ירידה – במקום ברלין פריז
בעשרות כתבות הילל "הארץ" את הירידה מהארץ לברלין. כתבת העיתון נרי-יענטע-רחל וייס-לבנה-הירשפלד, מהללת מדי שבוע את נפלאות ברלין ועלילות בניה הפולקיסטים הגרמנים החדשים. והנה העיתון משנה יעד. יש מקום חדש לירידה. (המילה "עלייה" לארץ ו"ירידה" ממנה אינה קיימת בעיתון. יש רק הגירה)
"רואים את האורות שבקצה. במשך שנים היתה ברלין יעד הבריחה המועדף על יוצרים ישראלים צעירים. אלא שיוקר המחיה, הג'ננטריקציה, ודעיכת הסובלנות הגרמנית, הובילה לאלטרנטיבה מפתיעה: פריז. כך הפכה הבירה הצרפתית, למרות החשש מגילויי שנאה, מוקד הגירה חדש."
(אופיר חובב, "אורוואר ברלין, בונז'ור פריז: המעמד היצירתי בישראל מצא יעד הגירה חדש", "אל-ארצ'", 25.9.25).
https://www.haaretz.co.il/gallery/galleryfriday/2025-09-25/ty-article-magazine/.highlight/00000199-6c0b-d04a-adfd-7d0b64a20000
קטע הפתיחה של הכתבה שהבאתי נמצא רק בעיתון המודפס. משום מה נעלם בדיגיטלי. מכל מקום "הארץ" ממליץ עתה ל"יוצרים" מ"המעמד היצירתי" בישראל לרדת לפריז.

שיבת הבן האובד
ואלה תולדות דוד שוקן. שלמה זלמן שוקן הוליד את גוסטב גרשם שוקן, שהוליד את הלל שוקן שהוליד את דוד שוקן.
כשהיה דוד שוקן בן 11 פרצה מלחמת המפרץ. חודשיים אחר כך ראה מבעד לחלון חדרו בירושלים מחבל ערבי רוצח בדקירות סכין את שכנתו. כמה שנים לאחר מכן, גויס לצה"ל, והשתחרר מהשירות בעזרת קב"ן. אחותו צפתה שישראל לא תוכל להיות גם יהודית וגם דמוקרטית, וירדה מהארץ לאנגליה. לאחר מכן הוציא דרכון גרמני ונשבע אמונים לדויטשלנד. למד בהולנד ועבד בסין. חזר לארץ הכיר בת זוג וללא נישואין נולדו בנים. הוא לא מל אותם נשארו ערלים.
בחודשים שלפני 7 באוקטובר הם הסתובבו באירופה וחיפשו מקום שבו יוכלו לחיות חיים נורמליים – בלי לכבוש עם אחר, בלי לממן חרדים, בעלויות סבירות ועם אפשרות להעניק לילדיהם הערלים שקט נפשי. הדבר היחיד שקישר אותו לארץ זו הדאגה לאימא שלו ולמפעל המשפחתי – עיתון "הארץ".
אחרי שובם, הוא הרגיש שתחושת השייכות שלו לארץ עמוקה יותר ממה שהעז להגיד לעצמו. המלחמה, חוויית הניכור באירופה, הבגדים החמים והעזרה שקיבלו בבתי חב"ד, התלישות של הקהילה הישראלית בגואה, החזרה ארצה למסגרות החינוך, לקהילה, לעברית – ותחושת ההקלה שכל אלה נסכו בו – גרמו לשכבות עבות של כעס, התנשאות וריחוק להתקלף ממנו. הדברים שפעם נראו לו מכוערים ודוחים נהפכו פתאום לחינניים וקרובים. לאט לאט הבשילה בו ההסכמה להכיר, מתוך בחירה, בזהות שלא הוא בחר. על אף המורכבות והבעיות הקשות, האמת היא, שהוא יהודי וישראלי וזה העם שלו וזה הבית שלו. פתאום זה היה ברור. זהו, האני שלו. הוא לא נאבק בזה יותר.
ועתה שואל דוד שוקן את עצמו, "האם אני מוכן להילחם על הקשר, או שאני עסוק כל העת בהאשמה ובביקורת מפרקת ומאיים בנטישה? האם אני מאמין שאפשר להשתקם, או שאני מחפש את הטוב המיוחל שמחכה לי ביום שאחרי הפרידה? האם אני מבקש להכניע או למחוק את המחנה השני, או שאני מבין שהוא חלק ממני ומחפש דרכים להתקרב? האם אני כאן בארץ בחוזה עם תנאים, או בברית?"
(דוד שוקן, "תחושת השייכות שלי לארץ עמוקה יותר ממה שהעזתי להגיד לעצמי", "אל-ארצ'", 21.9.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-09-21/ty-article-opinion/.premium/00000199-6b84-db6e-a5d9-ffec67850000
הנה סיפור שיבת הבן האובד המתכנן את עצמו להיות עורך העיתון הערבי בעברית "הארץ".
ודוק: קבוצת "הארץ" הכוללת את עיתון "הארץ", אתר TheMarker, רשת המקומונים "שוקן", אתר באנגלית (haaretz.com), המגזין "עיניים", ובית הדפוס "גרפופרינט", עדיין נמצאת בבעלות פרטית, ולכן אין שווי שוק רשמי או דוחות כספיים פומביים. עם זאת, ניתן להעריך את שוויה על סמך עסקאות עבר ומעמדה בשוק:
בשנת 2006 נמכרו 25% ממניות הקבוצה למו"ל הגרמני "דומון-שאוברג" תמורת כ־25 מיליון אירו, מה שהעריך את שווי הקבוצה אז בכ־100 מיליון דולר.
ב־2019, משפחת שוקן ולאוניד נבזלין רכשו את חלקו של דומון,
חלוקת הבעלות הנוכחית: משפחת שוקן – מחזיקה ב־75% מהמניות. לאוניד נבזלין – מחזיק ב־25% מהמניות.
הבעלות של משפחת שוקן מתחלקת בין שלושה אחים: עמוס שוקן המו"ל הראשי של "הארץ", רחלי אידלמן, הלל שוקן. כל אחד מהם מחזיק במניות באמצעות חברת אחזקה פרטית,
האם "שיבת הבן האבוד" דוד שוקן תישא פרי? האם יצליח דוד שוקן לקבל את משרת עורך העיתון? האם ישנה את קו העיתון הנוכחי? האם יציל את העיתון שקיבל את אות קרושבאנו? ימים יגידו.
נעמן כהן