Victoire, C'est La volonté –
הניצחון הוא הרצון.
מאמרו המצוין של אל"מ (מיל.) משה בן דוד "אנחנו בכיוון הנכון" ראוי לו שיילמד בבתי הספר.
"בשבוע האחרון גילינו," כותב בן דוד, "שהודות לנחישות המדינית, ורוח ההקרבה של צבא היבשה שלנו, חמאס החליט, שהוא לא יכול להמשיך יותר. השבירה של חמאס היא בראש ובראשונה, פועל יוצא מהלחץ הצבאי המתמשך שהופעל עליו, והבנתו שגם עזה, השריד האחרון לשלטונו משכבר, תהפוך לעיי חורבות כמו רפיח.
"כפי שהדברים נראים כרגע! ואני מדגיש כרגע! מסתמן ניצחון מזהיר, של צה"ל בדגש על צבא היבשה, ששילם את מחיר הדמים הכבד במערכה הזו, ושל ממשלת ישראל בראשות נתניהו, שמרגע שפרצה המלחמה, ניהל אותה באופן מופתי, להוריד את הכובע בפניו, בלי קשר לשאלה למי צריך להצביע בבחירות הקרובות. ("חדשות בן עזר", 2097).
שנים רבות הבאתי את אימרתו של גנרל פרדינאן פוש, Ferdinand Foch, (1851-1929) מרשל צרפת, פילדמרשל בריטניה, ומרשל פולניה, שעיצב את תורת המלחמה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, שאמר:
"הרצון לנצח הוא תנאי ראשון לניצחון". בלשונו:  Victoire, C'est La volonté  – הניצחון הוא הרצון. וכתבתי שבנימין מיליקובסקי-נתניהו אינו רוצה לנצח, או נכנע לאלו שאינם רוצים לנצח, והנה הפעם בזכותו עם הרצון בא הניצחון. (נחכה עוד קצת על מנת להיווכח בו).
בלי קשר לאחריות תורמת – נתניהו כמו גולדה קיבלו מלחמה וניהלו אותה שניהם למופת.

סכנות
מבחינה אסטרטגית החלק המדאיג בהסכם היא הכנסתה של טורקיה לעזה. חיילים טורקיים של "האחים המוסלמים" בעזה עשויים להרתיע את ישראל לפעול, והסכנה הגדולה ששוב תתחיל מדיניות "הכלה" במקום הכרעה. נשיא טורקיה ארדואן כבר מאיים על ישראל על רקע האפשרות שהלחימה בעזה תחודש: ''אני מדגיש שלחזרה למצב של רצח עם יהיה מחיר כבד מאוד.''
https://rotter.net/forum/scoops1/917633.shtml
אסור לכן להסס. כבר מהתחלה יש להגיב מיידית על כל הפרה של ההסכם.

המלחמה הארוכה ביותר
בכלי התקשורת חוזרים מבחינה פוליטית ללא הפסק על הקביעה שמלחמת חרבות ברזל היתה המלחמה הארוכה ביותר של ישראל.
לא נכון.
מלחמת ההתשה נמשכה 3 שנים וחודש, מ-11 ביוני 1967 ועד 7 באוגוסט 1970. לעיתים היא מכונה גם "מלחמת 1,000 הימים" בשל אורכה הכולל.
נכון לתאריך 10 באוקטובר 2025, מלחמת חרבות ברזל נמשכה זה שנתיים ו-3 ימים (7 באוקטובר 2023 עד 10 באוקטובר 2025). בחישוב ימים מלאים, נמשכה המלחמה 734 ימים (365 ימים בשנת 2024 ועוד 366 ימים ב-2024 כיוון שהיא שנה מעוברת[?[, ועוד 3 ימים [?] בשנת 2025).

השוואה נוספת היא מספר הנפגעים.
במלחמת ההתשה נהרגו כ-968 ישראלים, ובמלחמת חרבות ברזל נהרגו מעל 1,150 ישראלים נכון לאוקטובר 2025.
מלחמת ההתשה (1967-1970) סה"כ הרוגים ישראלים: 968 מתוכם, 367 חיילים נהרגו בזירה המצרית בלבד.
מלחמת חרבות ברזל (2023-2025) – סה"כ הרוגים ישראלים:
- 1,152 חללים ממערכות ישראל מאז 7 באוקטובר 2023.
- 1,035 חללי צה"ל (כולל חברי כיתות כוננות).
- 9 חללי שב"כ.
- 100 חללי משטרת ישראל.
- 8 חללי שב"ס
- 839 הרוגים אזרחים נהרגו בטבח ובאירועי הלחימה.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס):
ב-1967 אוכלוסיית היהודים בישראל נאמדה בכ-2,38, מיליון יהודים,
ב-2025: מספר היהודים נאמד בכ-7.73 מיליון יהודים.

מויחל טויבס
כל יום שומעים בתקשורת על מסעדה בחו"ל שבעליה האנטישמי אומר "אין כניסה לישראלים", והישראלים נעלבים ותובעים את עלבונם, ודורשים דווקא להיכנס.
תופעה מוזרה.
במקרה כזה יש לומר: "מויחל טייבס." אדוני, תודה על הכנות. תודה שהזהרת אותי. אין לי כל כוונה לאכול אצל אנטישמי כמוך, ועוד לפרנס אותו.
("מויחל טויבס" בעברית אשכנזית ובאידיש מוחל טובות. במבטא הליטאי-פינסקאי "מייחל טייבס").

שאלה לזוהרן קוואמה ממדאני
המועמד לראשות עירית ניו יורק ההודי-מוסלמי-האוגנדי, האנטישמי, זוהרן קוואמה ממדאני, מתנאה בפגישות שלו עם בוחרים יהודיים.
לכן בכל פרסום פגישה שלו שלחתי לו את השאלה:
Mr. Mamdani as a Muslim, do you personally view Muhammad's words (cited in the Hamas charter, and in the words of the PLO Mufti) that all Jews in the world should be murdered as a condition for redemption as racism or as a moral example?
https://youtube.com/watch?v=sHhG1IyfqXg
Please answer!
מר ממדאני, כמוסלמי, האם אתה רואה באופן אישי את דבריו של מוחמד (המצוטטים במגילת חמאס, ובדברי המופתי של אש"ף) לפיהם יש לרצוח את כל היהודים בעולם כתנאי לגאולה, כגזענות או כדוגמה מוסרית?
https://youtube.com/watch?v=sHhG1IyfqXg
https://x.com/naaman_c/status/1976524333058228644?t=2qqhHBQ8dSwTkKuprfJ3WQ&s=03
כמצופה ממדאני לא ענה. לכן אנא שלחו לו את השאלה הזו. תשובתו לשאלה יכולה לעצור את מסע נצחונו.

התמונה שמסבכת את המועמד האנטי-ישראלי לראשות העיר ניו יורק
זוהרן ממדאני, המועמד המוביל לראשות העיר ניו יורק, הסתבך בגלל תמונה מאוגנדה – שם נולד. האזרחות הכפולה של ממדאני הצליחה לעורר סערה אחרי שתיעוד שלו מחובק ומחויך עם סגנית ראש הממשלה במדינה, רבקה קדגה, אחת ממובילות המדיניות האנטי-להט"בית הקיצונית באזור, חוקי אנטי-להט"ב קיצוניים במדינה.
ממדאני, תומך החמאס והאיניפאדה העולמית. הצטלם איתה ביולי, אז נסע באמצע הקמפיין לאוגנדה כדי לחגוג את חתונתו באחוזה משפחתית מבודדת במדינה. לדבריו מדובר בתמונה ספונטנית וכי הוא לא ידע על תפקידה של קדגה בקידום חוקים נוקשים במדינה – ביניהם מאסר עולם להומוסקסואלים.
אנדרו קואומו, מושל ניו יורק לשעבר שמתמודד כעצמאי לראשות העיר, תקף אותו במסיבת עיתונאים השבוע ואמר: "אם אתה כזה מוסרי ונחרץ נגד הפרות זכויות אדם בכל העולם – וממהר לבקר את כולם – אבל אתה אזרח של אוגנדה, רץ לראשות העיר. למה שלא תאמר: 'אני מוותר על האזרחות שלי'? כי אני לא אהיה אזרח של מדינה שהורגת אנשים בגלל הנטייה המינית שלהם."
כריס לין, פעיל להט"ב ותיק וממייסדי מועדון הדמוקרטים סטונוול, הצטרף לקריאה ואמר שממדאני צריך לוותר על אזרחותו האוגנדית בעקבות מדיניות הדיכוי של המדינה. "על פי חוקי אוגנדה נגד הומוסקסואליות, אם אתה יודע שמישהו הומו – אתה חייב לדווח עליו," הוא אמר. "יש עונש מאסר חובה. למה שמישהו שפוי יישאר אזרח? איזה מין צבוע אתה?" עוד הוסיף: "למה הוא לא מוותר על אזרחותו האוגנדית?".
הדוברת של זוהרן ממדאני אמרה כי "הוא מציג את התוכנית המקיפה ביותר להגנה על הקהילה הגאה בניו יורק, ויהפוך את העיר למקום שבו כל להט"ב יוכל לחיות בכבוד, בביטחון ובחגיגה."
(אלעד שלו)
https://www.mako.co.il/news-world/2025_q4/Article-a6c12890293c991027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
למותר לציין כי הומואים בניו יורק תומכי החמאס המחויב לרצוח יהודים, וגם לרצוח אותם עצמם, תומכים בו.
עולם מבולבל.

"הירוק" היהודי החדש –זאק פולנסקי
ממגדיל שדיים למגדיל שנאת ישראל
לצבעי קואליציית שונאי ישראל, ירוק, שחור, אדום, צבעי שונאי ישראל – נוסף צבע ירוק חדש. היהודי הפולני, אזרח בריטניה, זאק פולנסקי, נהפך למנהיג מפלגת הירוקים.
השבוע נבחר ברוב גדול זאק פולנסקי, בן 42, לראשות מפלגת הירוקים באנגליה ובוויילס –מפלגת שמאל משמעותית בבריטניה, עם ארבעה חברי פרלמנט ושני נציגים בבית הלורדים. אלא שהזכייה המרשימה שלו לא עברה בשקט: כלי תקשורת ויריבים פוליטיים מיהרו להזכיר פרק ביזארי במיוחד מעברו.
פולנסקי, יהודי יליד סאלפורד, עבד לפני כניסתו לפוליטיקה כברמן, שחקן ושוער במועדונים. אולם הסקנדל שנקשר בשמו הוא העובדה שבשנת 2013 נחשף שעבד כהיפנותרפיסט ברחוב הארלי היוקרתי בלונדון, שם הציע לנשים טיפול יוצא דופן: סשנים בני שעה וחצי שבהם הדריך אותן לדמיין את עצמן עם חזה גדול יותר, במה שכינה "הגדלת חזה באמצעות התת-מודע."
הוא אף תיאר את השיטה כ"בטוחה הרבה יותר מניתוח הגדלת חזה וזולה משמעותית," כך לפי כתבה שפורסמה בזמנו ב"סאן". עם השנים הוא הכיר בכך שמדובר היה בטעות, טען שמעולם לא גבה תשלום עבור שירותיו, ובשנה שעברה כבר פירסם התנצלות פומבית.
מפלגת השלטון, הלייבור מיהרה לצייץ צילום מציטוט ישן שלו על היפנוזת הגדלת חזה וכתבה בבוז: "תכירו את זאק פולנסקי – זה האדם שהירוקים בחרו להוביל אותם."
פולנסקי החליט להגיב להם תוך אזכור העובדה שהם תומכים בישראל וכתב: "אני אולי עשיתי טעות והתנצלתי. אבל אני מעולם לא חימשתי רצח עם."
https://news.walla.co.il/item/3777889
בהנהגתו מפלגת הירוקים הבריטית קוראת להכריז על צבא ישראל כארגון טרור ולהתנצל על הצהרת בלפור. ההצעה קוראת להטיל חרם כולל על הצבא הישראלי, כלומר, הצטרפות אליו או האדרתו יהוו עבירת טרור על פי חוקי המאבק בטרור הבריטיים. כמו כן, ההצעה קוראת, להטלת אמברגו נשק מקיף על ישראל, הפסקת אימון חיילים ישראלים על ידי כוחות בריטיים, והפסקת טיסות מטוסי ריגול צבאיים בריטיים מעל עזה מבסיס צבאי בקפריסין.
ההצעה קראה גם לבריטניה להתנצל רשמית בפני העם הפלסטיני על הצהרת בלפור, שפורסמה בשנת 1917 ונתנה את תמיכת בריטניה להקמת "מולדת לאומית" ליהודים בארץ פלסטין. חברי המפלגה קראו גם לפריסת כוח שמירת שלום של האו"ם בגדה המערבית וברצועת עזה כדי להבטיח את ביטחון העם הפלסטיני. בין דרישות המפלגה האחרות נמצאות הגשת תמיכה ומימון לתיק הבינלאומי שהובא לבית הדין הפלילי הבינלאומי באשמת רצח עם נגד ישראל.
מנהיג המפלגה זאק פולנסקי תמך בהצעה, ואמר באולם כי אימוצה מייצג חובה מוסרית.
במהלך נאומו בכנס ביום שישי האחרון, האשים פולנסקי את ממשלת הלייבור ואמר כי היא "שותפה פעילה בהריגת פלסטינים", והוסיף: "עלינו להפסיק למכור נשק לישראל, להפסיק לשתף מודיעין ולעשות כל שביכולתנו כדי לעצור את רצח העם".
מנהיג המפלגה הירוקה תקף גם את האיסור של הממשלה על קבוצת "פלסטין אקשן", ואת הגדרתה כארגון טרור. פולנסקי ומספר מנהיגי מפלגה השתתפו בצעדה ממרכז הוועידה לחוף הים כדי לדרוש סנקציות נגד ישראל.
יש לציין כי 20,000 חברים חדשים הצטרפו למפלגה הירוקה מאז בחירתו של פולנסקי למנהיג בחודש שעבר, עם למעלה מ-80% מקולות החברים, ובשבת הוכרז כי מספר חברי המפלגה עולה כעת על זה של הליברל-דמוקרטים.
פולנסקי גם השתתף בהפגנה מול שערי רחוב דאונינג במרכז לונדון ב-9 בספטמבר 2025, במחאה על ביקורו של נשיא ישראל יצחק הרצוג "תומך הג'נוסייד".
https://share.google/93uDIdwLBKAtJncRV
האוטו-אנטישמי, זאק פולנסקי חושב כמו מקס נאומן שתמך בהיטלר שתמיכתו בפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי תציל אותו מהמחויבות לרצוח את כל היהודים כולל אותו כתנאי לגאולה. אולי בגלל התקווה שילמד את כל הבתולות המוסלמיות של השהידים של החמאס איך להגדיל שדיים...

איפה נמצאת דגניה?
האם AI מוטה פוליטית?
בעקבות המצייצים האנטישמים בעולם הקוראים לחיסול ישראל:
"From the river to the sea, Palestine will be free"
אני שולח לכולם את הסיסמה שחיברתי :
"From the desert to the sea, Israel will be free"
(Allah, the Arab God, Quran Surah 7:137)
כשביקש מי מהם הסבר, הסברתי שהצייצנים הפיליסטינים האנטי-ישראלים אינם יודעים בבורותם שישנם יישובים ישראליים ממזרח לירדן בעבר הירדן. יישובי עמק הירדן ורמת הגולן. למשל הקיבוץ הראשון דגניה, ושלחתי אותו לבדוק בגוגל מפות. והנה הפתעה. אכן במפה דגניה א' דגניה ב' אפיקים ועוד נמצאים ממזרח לירדן, אבל בכל מנועי החיפוש של AI ג'מיני, או צ'ט GPT כששואלים האם דגניה נמצאת בגדה המערבית של הירדן, או המזרחית התשובה היא: קיבוץ דגניה נמצא ממערב לירדן, ומפנים למפת גוגל המראה שהם ממזרח לירדן...
ממזרח לירדן, הם מסבירים, זאת מדינת ירדן.
דיווחתי על הטעות. מקווה שיתקנו.
וכאן נשאלת השאלה האם מנועי החיפוש מוטים פוליטית?

אן נדד? אל דן?
בסוף החופש הגדול של 1967 לאחר מלחמת ששת הימים נאספו כל בני הנוער בגבת החברים ב"חטיבת בני הקיבוץ המאוחד" עם שאר בני הקיבוצים לכנס בחרמון. לאחר מסע רגלי ארוך התאכזבו קשות. הסתבר לכולם שאין למעלה בכלל שלג. בדרך ראינו גופה של מת. ילדים מקיבוץ אחר לקחו לו את השעון. כשהגענו לפסגה חילקו לנו דף עם שיר המהלל את החרמון והנערים מאת משורר מקיבוץ בארי בשם אנדד אל דן. המורה דני פומרנץ-הדרי הסביר לנו שזה כינוי שהוא בחר לעצמו: "אן נדד אל דן". כלומר "אנה נדד אל דן" – כלומר, נדידה אל מקום של דין, או אל מקום של משמעות עמוקה. מה היה שמו המקורי לא אמר. יגאל פייקוביץ-אלון ירד לפתע מהשמיים בהליקופטר ודיבר על חשיבות ההתיישבות בגולן.
זו הפעם הראשונה ששמעתי את שמו של המשורר אברהם בלייברג בכינויו אנדד אלדן.
השבוע המשורר מבארי ששרד את הטבח בגיל 99 הלך לעולמו בגיל 101.
המחבלים שהסתובבו בביתו ב-7.10 לא קטעו את שירת חייו: "או שהם חסו עלינו או שהם חשבו שאנחנו לא שווים הרבה ונמות להם בדרך לעזה," סיפרה רעייתו לאחר שניצלו. אלדן פרסם ספרים רבים במקביל לעבודתו החינוכית וזכה בפרסים: האחרון שבהם הוענק לו בגיל 100:
"המשורר ואיש החינוך אנדד אלדן, איש בארי ששרד את הטבח בקיבוצו, הלך לעולמו בגיל 101," כך הודיעה בתו, המשוררת והאומנית אשכר אלדן הכהן. אביה, חתן פרס ראש הממשלה לשירה עברית לפני כשני עשורים וחתן פרס אקו"ם ב-2024, פירסם 17 [קובצי?] שירה ויצירתו "על קירות בארי" זכתה לתהודה רבה לאחר 7.10 ונתפס כ"נבואי".

עַל קִירוֹת בְּאֵרִי כָּתַבְתִּי קוֹרוֹתֶיהָ
מִמְּקוֹרוֹת וּמַעֲמַקִּים קְרוּעֵי קֹר
עֵת קָרְאוּ אֶת הַקּוֹרֶה בַּכְּאֵב וְאוֹרוֹתֶיהָ
נָפְלוּ לַעֲרָפֶל וַאֲפֵלַת לַיְלָה וִילָלָה כְּמָקוֹר
לַתְּפִלָּה כִּי נָפְלוּ יְלָדֶיהָ וְדֶלֶת נְעוּלָה
לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם נוֹשְׁמִים שְׁמָמָה וּשְׁכוֹל
הוֹרִים לְלֹא רַחֲמִים מִי יְנַחֵם כִּי קְלָלָה
לוֹחֶשֶׁת אַל טַל וּמָטָר וּמֻתָּר לִבְכּוֹת לְמִי שֶׁיָּכוֹל
יֵשׁ שָׁעָה רוֹחֶשֶׁת חֹשֶךְ אַךְ יֵשׁ שַׁחַר וְהִלָּה

אלדן נולד בפולין ביולי 1924 בשם אברהם בלייברג. הוא עלה לארץ בגיל 6 לקיבוץ חפציבה. בהמשך לחם במלחמת העצמאות במסגרת הפלמ"ח ובשנות ה-60 עבר היה לבארי, ועבד כאיש חינוך בקיבוץ.
(יוגב כרמל)
https://www.mako.co.il/news-entertainment/2025_q4/Article-2852b847cadc991026.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
יהי זכרו ברוך.

בתו, אשכר אלדן כהן, אומנית בינתחומית ופעילה חברתית פמיניסטית במאבק נגד אלימות מינית ולמען דה-לגיטימציה חברתית של עברייני מין, התפרסמה כאשר נתנה עדות בפנים גלויות בערוץ 10 בתחקיר המקור, תוכניתם של רביב דרוקר ונסלי ברדה, וטענה שנאנסה בידי האקטיביסט הפרו-איסלמי, כתב "הארץ" לשעבר יצחק לאופר-לאור. מאבקה לא צלח, והוא לא הועמד לדין, אך בעקבות מאבקה הופסקה השתתפותו בעיתון.
יש לזקוף לזכותה דבר נוסף. בעברה היתה אקטיביסטית פרו-איסלמית ועבדה כמנחת מפגשי יהודים וערבים בגבעת חביבה. (כזכור למרות מאמציו לא הצליח דוד אמיתי למצוא שם אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען), והנה בעקבות הטבח בבארי (שאותו היא מכנה "שבת שואה") ורצח חבריה, היא צוטטה: "[החבר] נרצח על ידי שטן בתחפושת אדם, שנקרא בידי אנשים מעוותים, לוחמי חופש פלסטינים... זהו שבר גדול להבין שדברים שהאמנתי בהם, אנשים שהאמנתי בהם, כבר לא אפשריים מול המציאות הנוכחית. אין מספיק מילים בעולם כדי לתאר את הזוועות, הרוע, השטניות, האכזריות והמפלצתיות של חמאס. אין." ומאוחר יותר כתבה: "הלב שלי נשבר מול האכזריות האינסופית של השטן מעזה שהתעלל בתושבי הנגב באותה שבת, התעלל בחטופים טרם שוחררו, וממשיך להתעלל בחטופים שעוד לא שוחררו ובמשפחותיהם."
https://he.m.wikipedia.org/wiki/אשכר_אלדן_כהן

צרויה בסלסבסקי-שלו מתנאה כסופרת
משה גרנות מבקר אותי על זלזול בצרויה בסלסבסקי-שלו "כסופרת – 'המתנאה כסופרת'. בעוד שהיא 'סופרת מעולה." ("חדשות בן עזר", 2097).
מעולם לא זלזלתי בה כסופרת, וגם לא התייחסתי אליה כסופרת, כי מעולם לא קראתי ספר שלה. התייחסתי אך ורק לנאמר במאמר שפירסמה בה צוין במפורש כדי להתנאות "הכותבת היא סופרת," מן הסתם כדי להאדיר את ערכה כמקור מוסרי אצל הדיוטות כמוני.
לאחר הסופר הרוסי טולסטוי נחשב סופר למעין אוטוריטה מוסרית, ייתכן שצרויה בסלסבסקי-שלו היא אכן סופרת ברמתו של טלסטוי, (את זה גרנות יכול לשפוט) אבל אנחנו כבר יודעים שאין קשר בין סופר גדול ככל שיהיה, לבין מוסר*.
אני העברתי ביקורת רק על דבריה המוסרניים ליום הכיפורים בהם במקום לבקש סליחה מאלו שפגעה בהם, הטילה שיקוצים, השטינה טינפה וקיללה. ואין לזה גם כלל קשר לפוליטיקה, קל וחומר לרמת ספריה.

*הסופר עמוס קלויזנר-עוז שהתנאה בעצמו כסמכות מוסרית ה"צופה לבית ישראל" היה ידידו הטוב של מרואן ברגותי הרוצח הסדרתי, מייסר ארגון הג'יהאד של אש"פ "השהידים של הקצה" "כתאאב שוהאדת אל-אקצא" שהטרים את החמאס בטבח קיבוץ מצר.

"הארץ": יחי ברגותי המשוחרר!
כמה שעות לפני חתימת ההסכם עם החמאס פירסמו שוקן נבזלין ובומשטיין-בן בעיתונם קריאה לשחרור מרואן ברגותי: "חמאס העביר לישראל רשימת אסירים לשחרור — 250 שמות, העונים של שני קריטריונים של גיל וותק בכלא. ברגותי, אחמד סעדאת, חסן סלאמה ואחרים נכללים ברשימה. החמאס דורש גם את החזרת הגופות של יחיא ומוחמד סינוואר. הרשימה, ובעיקר השם של ברגותי, נתנה למתנגדי העסקה רוח גבית לנסות לטרפד אותה. איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' כבר סחטו מנתניהו התחייבות לכך שברגותי לא ישוחרר.
גם אם יתלו את התנגדותם בתירוצים ביטחוניים, אין היא ביטחונית, אלא פוליטית: האפשרות שברגותי ייהפך למנהיג הפלסטיני הבא. על ישראל להיות פתוחה לשינוי במבנה ההנהגה הפלסטינית, במיוחד לנוכח הדרישה לרפורמות ברשות ובעקבות חיסול הנהגת חמאס וההכרה הבינלאומית בכך שאין הוא יכול להיות חלק מ"היום שאחרי" ברצועה.
גם החזרת הגופה של סינוואר, אם חמאס אכן דרש זאת, אינה אמורה לטרפד את העסקה. אין כאן ערך של הרתעה, אלא דבקות עיוורת בסמלים ובנקמות ישנות.
הדבר היחיד החשוב הוא חיי החטופים, הפסקת ההרג וההרס ברצועה ועתיד שני העמים. הימין הקיצוני אולי יזכור מי שיחרר את ברגותי, אך ההיסטוריה לא תשכח מי מנע שחרור של ישראלים חפים מפשע והקריבם למוות. אסור לתת לאלה למוטט את ההזדמנות לשים סוף למלחמה.
("הארץ" מאמר מערכת 9.10.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/editorial-articles/2025-10-09/ty-article-opinion/00000199-c482-d5c1-ad9d-d5cbdfce0000
מזלנו שגם הפעם לא קיבלו את "עצת" "הארץ" וברגותי לא שוחרר.
כמובן ששוקן, נבזלין, ובומשטיין-בן, אינם דואגים כלל להרוגים העתידיים מידם של הרוצחים המשוחררים.

חמאס: הסכם הפסקת האש כחוזה חודייביה שאחריו בא כיבוש מכה
חמאס מפרסם בערבית: "אללה, תהי הפסקת האש כמו חוזה חודייביה – ואחריו כיבוש, כמו כיבוש מכה."
חוזה חודייביה היה הסכם ההודנה-הפסקת אש זמני שנחתם על ידי מוחמד עם שבט קורייש, אותו הפר מאוחר יותר לפני כיבוש מכה. ההצהרה מרמזת שחמאס רואה בהפסקת האש הפסקה טקטית לפני "ניצחון" והשתלטות עתידית על ישראל.
(עמיר צרפתי)
https://t.me/alexmehacarmel/34761
כזכור הצהרה דומה ניתנה אחרי הסכם אוסלו ע"י מוחמד יאסר ערפאת שחתם על ההסכם.

הפסקת המלחמה?
בכיר חמאס בחו"ל אוסאמה חמדאן בריאיון לערוץ אל-ערבי הקטארי: "ההסכם בין שני הצדדים הוא להפסקת סופית של המלחמה בעזה, הנקודה המרכזית בהסכם היא הפסקת המלחמה. המתווכות נתנו ערבויות לכך שישראל לא תפר אותו והשאירו את ההכרזה עליו לצד האמריקני."
https://rotter.net/forum/scoops1/917430.shtml
אצל החמאס הפסקת המלחמה היא רק דרישה מישראל. החמאס עצמו ימשיך את המלחמה.
הגיע הזמן להפסיק להשתמש בביטוי "הפסקת המלחמה." הביטוי הנכון הוא הפסקת אש בלבד.
ועוד מחדל של בנימין מילקובסקי-נתניהו. החמאס דורש ערבויות להפסקת המלחמה נגדו ואילו ישראל אינה תובעת מנגד ערבויות להפסקת הלחימה של החמאס.

חנין מג'אדלה 7 באוקטובר, ואני לא בארץ. עדיף ככה
כתבת "הארץ" הערבייה-מוסלמית, חנין מג'אדלה, מדווחת לקוראי הארץ: "יום 7 באוקטובר 2025. שנתיים לסחרחרת. אני לא בארץ זה זמן מה, והמרחק ביני לבינה הולך וגדל. ככל שהמרחק גדל – גובר הפחד לחזור; וככל שהפחד גובר – התהום מעמיקה. וזה מוזר בשביל מי שתמיד ראתה את עצמה כפטריוטית של המקום. אני מוצאת את עצמי דרוכה, חשדנית וטעונה. פעם אהבתי לנסוע לגדה המערבית לשבור את ה'הפרד ומשול' הישראלי עלינו. היום מפחיד אותי לנסוע לשם ולראות את הברוטליות והאלימות והעריצות.
"הארץ חונקת אותי, הישראלי המצוי מפחיד אותי. החרדה מתעוררת בכל פעם שאני פוגשת ישראלי שאיני מכירה. מה אם שמי יישמע לו מוכר? מה אם יזהה את פניי מאותה כתבת שיימינג במאקו סלבס? אולי מזל מהבנק כבר קישרה בין השם לפרצוף, ורק שותקת – אולי משום כך היא לא אישרה לי הגדלה של מסגרת האשראי? מירב מהקליניקה, הפקידה בקופת החולים והבחור שעזר לי עם התיק ברכבת – אולי גם הם מזהים? אולי הם לא, אך מה יקרה אם כן יידעו מה אני כותבת? כל הזמן אני בהרגשה, שהנה תיכף עולים עליי ומגלים מי אני.
"אבל משהו השתנה. פוסטים, הגיגים ודיבורים של ישראלים כבר לא מצליחים לעורר בי דבר. אולי רק נושא לטור. אבל כבר אין קליק, אין מתח, אין רתיחה, יש אדישות. אדישות למחשבותיהם, לרגשותיהם, אפילו לעיוורון שלהם.
"אני מרגישה שזה אבוד, שהשיח שלי אתם מיצה את עצמו. אתמול כתבה לי חברה פלסטינית שברחה מישראל: 'כל העוקבים הישראלים קפצו עליי כי אמרתי ששום דבר לא התחיל לפני שנתיים'. עניתי לה: 'לא נורא. למי אכפת היום בעולם מה ישראלים חושבים?'"
(חנין מג'אדלה, "7 באוקטובר, ואני לא בארץ. עדיף ככה", "אל-ארצ'", 9.10.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-10-09/ty-article-opinion/.premium/00000199-c439-db56-a5db-cd3bedfd0000
אני מאוד אשמח אם חנין מג'אדלה תעזוב את ישראל. היא צודקת בהחלט, עדיף לכולם ככה, אבל כקורא "הארץ" מאד אצטער אם תפסיק לכתוב בעיתון, בניגוד למאמרי דעה אחרים בעיתון חנין מג'אדלה תמיד כותבת את האמת. היא תמיד מדגישה שאין מדובר בשטחים שנכבשו ב-1967, אלא בעצם קיום המדינה היהודית. האמת שלה מייצגת את עמה, העיתון כותב שוב ושוב שהערבים רוצים שלום, והיא אומרת שוב ושוב את האמת שהם לא רוצים שלום הם רוצים את חורבן כל ישראל כולל בניין עיתון "הארץ" שנגזל מערבים כרכוש נטוש....

תמר זנדברג מטרידה את הפלסטינים
אי אפשר שלא להיזכר במערכון הנפלא של "אבו טבלה" (הקומיקאי יוני שרון מגוש עציון) המאשים את תמר זנדברג בהטרדת הפלסטינים. הם אומרים אנחנו לא רוצים שלום אלא רוצים מלחמה ביהודים, והיא אומרת אתם כן רוצים שלום... הנה ראו:
https://x.com/yinonmagal/status/1532070629918224384

האם וכיצד רימון אחד הביא להצלת חייהם של יהודי עירק?
לפני שנים רבות היה בארץ עיתונאי מפורסם בשם ברוך נאדל. יליד תל אביב 1926, היה כתב ב"ידיעות אחרונות" ו"בעולם הזה". נאדל היה בן להורים מ"פועלי ציון שמאל", התחנך בקיבוצים. היה בהגנה בפלמ"ח, בלח"י, ובצה"ל, לימים, לאחר התאבדות בנו, הוא ירד מהארץ לארה"ב, נפטר ב- 2014, ונעלם מהתודעה הציבורית.
עם בניית סכר אסואן הוא פירסם תחקירים ועשה מסע הרצאות ברחבי הארץ בו הזהיר מתוצאות בניית הסכר. הוא הגיע אלינו להרצאה ובשפה עשירה תיאר את האסון הצפוי מבנייתו. לא יגיע יותר חול מהנילוס לחופי הארץ, כל החופים והנמלים יהרסו, והארץ תהפוך לשממה. אפוקליפסה. בתור ילד זה נשמע לי מפחיד. והנה הסכר נבנה והאפוקליפסה לא התרחשה.
והנה הוא חזר לכותרות בסרט דוקו חדש "תיקי בגדד" – "כל מה שנשאר מושתק, בסופו של דבר מתנקם," בו מציג הסרטן, אבידע לבני, את כתבותיו של נאדל מעולי עיראק [ויקיפדיה: ברוך נאדל נולד ב-1926 בתל אביב. הוריו, מניה (לבית שיינמן) ומנחם נאדל, ילידי רוסיה] המתייחסות לפרשת הפיצוץ בבית הכנסת "מסעודה שם טוב" בלב בגדאד. ב-4 בינואר 1951. השמועה שהסתובבה אז בקרב יהודי בגדאד גרסה כי היו אלה שליחים של מדינת ישראל שהשליכו את הרימון לבית הכנסת כדי לזרז את עליית יהודי עיראק לארץ.
המנוע הדרמטי של הסרט הוא ארגז מסמכים של נאדל שהיה ספון לאורך עשרות שנים בארכיון של אוניברסיטת ייל, בלי שמישהו גילה בו עניין. בשנות ה-50 הסתובב נאדל במעברות של עולי עיראק והזדעזע מתנאי המחייה הבלתי נסבלים שם. "נתקלתי באנשים המצויים בתהליך של התפוררות נפשית, פיזית וחברתית," כתב אז. "אחדים שהצליחו לשמור על צלם אנוש שוחחו איתי וטענו שהם עלו מעיראק בגלל פצצות שזרקו עליהם יהודים עיראקים לפי הוראות מישראל."
במשך השנים הוא חזר שוב ושוב לעולי עיראק ואסף מפיהם עדויות. עוד ועוד יוצאי בגדאד טענו בפניו כי שליחים מטעם ישראל היו אחראים לפיגועים בבגדאד, ונאדל העלה בדקדקנות את העדויות הללו על הכתב. אבל כשרצה לפרסם את העדויות, נתקל בהכחשה רשמית של מוסדות המדינה. עשור לאחר מכן, כאשר מו"ל ישראלי הציע לו לכתוב ספר על מבצע "עזרא ונחמיה", ונאדל הבהיר כי בכוונתו לכתוב שהמדינה עמדה מאחורי ההפצצות, נבהל המו"ל וחזר בו.
לבסוף השמיע נאדל את הטענות בראיון איתו שהתפרסם בכתב העת "במערכה" ב-1977, וזה גרר תביעת דיבה שהגיש נגדו מוראד-מרדכי בן-פורת, ממארגני עליית יהודי עיראק. נאדל התחיל להתכונן למשפט, שקד על הכנת כתב הגנה – שאותו ניסח כרשימה של 365 שאלות המופנות אל התובע – אבל אז הוא שכל את בנו, ועקב כך החליט לעזוב הכול. הוא חתם על הסכם פשרה עם בן פורת, ירד מהארץ והפקיד את ארכיונו האישי באוניברסיטת ייל.
בסרט אין שום תגלית חדשה, ואולם, הסרטן ליבני מתעקש שהמבחן האמיתי של הסרט אינו החשיבות ההיסטורית שלו, אלא איכותו הקולנועית. "אני לא רוצה שיגידו שעשיתי משהו חשוב, אני רוצה שיגידו שעשיתי סרט טוב," הוא אומר. ואכן, "תיקי בגדאד" מציע חוויה שחורגת מן הסיפור ההיסטורי. התיאור של בגדאד לפני זריקת הרימון, ההצטרפות לחקירה של נאדל, האינטריגות וההסתרה. דוקו שמערבב נוסטלגיה עם סיפור בלשי, טראומה שעוברת מדור לדור עם עוול היסטורי נוסף שהממסד האשכנזי שהקים את המדינה כפה על עולים שהגיעו ממדינות ערב. (כמובן שתמיד האשכנזים אשמים... נ.כ.).
בסופו של דבר, השאלה "מי זרק את הרימון" מיטשטשת ומפנה את מקומה לתהייה על המשמעות של סוד לאומי שלא נחשף. מה קורה כשקהילה שלמה נושאת זיכרון אחר מהנרטיב הרשמי? מה המחיר של שתיקה שנמשכת דורות? ומי משלם את המחיר הזה? "תיקי בגדאד" מקיים את צוואתו של נאדל ל"חוקר העתידי" של הפרשה, ומוכיח שההיסטוריה של מדינת ישראל אינה נכתבת רק במסמכים רשמיים שנמצאים בידי המדינה, אלא גם בזיכרונות ובעדויות של האזרחים, שאותם קשה הרבה יותר להשתיק.
(נירית אנדרמן, "הבמאי אבידע ליבני: 'כל מה שנשאר מושתק, בסופו של דבר מתנקם'. במשך שנים טענו עולים מעיראק כי ישראל עמדה מאחורי פיצוץ בית כנסת בבגדאד, שזירז את עליית שנות ה-50. דוקו חדש חוזר לפרשה", "אל-ארצ'", 5.10.25).
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/2025-10-05/ty-article-magazine/.premium/00000199-b018-d5c1-ad9d-f159a12a0000
הסרט "תיקי בגדד" מביא לתובנה היסטורית מאוד חשובה. בין אם נזרק רימון ובין אם לאו. הידד לציונות! הציונות היא שהצילה את חייהם של יהודי עיראק. על יהודי עיראק להלל לשבח לרומם ולעלה את האשכנזים (וגם מיעוט שאינו אשכנזי) הציונים שהקימו מדינה שקלטה את יהדות עיראק, ונתנה להם מקלט. אילולי כן היה גורלם של היהודים בעיראק כגורלם של היזידים בעיראק כשכל הגברים היו נרצחים והנשים והילדים נמכרים לעבדות. והפרהוד היה מתגמד לעומת גורלם הנורא. יהודים יכלו לחיות בעירק תחת השלטון הבריטי אבל לא תחת שלטון ערבי-מוסלמי. ודוק: אפילו לערבים-הנוצרים אפסה בעיראק התקווה, קל וחומר ליהודים.
הידד לציונות שהצילה את יהודי עיראק! אבל אבוי. למרבה הצער היא לא הצליחה באותה מידה להציל את יהודי אירופה.
נעמן כהן