ארכיון קישורים אודות צור קשר התחברות
חדשות בן עזר #2104 03/11/2025 י"ב חשון התשפ"ו
נעמן כהן

נפוטיזם וסימוניה

בין הכנסייה הקתולית להסתדרות הציונית
נֶפּוֹטִיזְם (בלטינית: Nepotismus) הוא כינוי לנוהגם של בעלי שררה להעדיף במינוי למשרות את קרובי משפחתם.
מקור המילה בלטינית של ימי הביניים בקרב הנצרות-הקתולית, שם שימש המונח קרדינל-אחיין (cardinalis nepos) לציון קרדינל שקודם למשרתו על ידי אפיפיור שהוא דודו או, קרוב משפחתו. פעמים רבות היו אחייני האפיפיור בניו הבלתי-חוקיים ומינוים וקידומם היה בפועל דרך להפוך את האפיפיורות לירושה.
נוהג זה של מינויים החל בתקופת כהונתו של בנדיקטוס השביעי באמצע המאה ה-14 – תקופה בה היתה האפיפיורות באביניון – ונמשך מאות שנים. במשך אותה תקופה, הפכו 15 מהקרדינלים-האחיינים לאפיפיורים ושניים הוכתרו קדושים.
סימוניה היא קניית או מכירת משרות דתיות, וסמכויות כנסייתיות תמורת כסף או טובות הנאה. מקור השם: מהמכשף שמעון המגוס, שניסה לקנות מהשליחים את כוח הענקת רוח הקודש (מעשי השליחים ח'). בכנסייה הקתולית נמכרו משרות בישוף, קרדינל, והיוו מקור הכנסה מרכזי לכנסייה.
בשנת 1692 פרסם האפיפיור אינוקנטיוס ב- 12 בולה האפיפיורית Romanum decet pontificem שיצאה נגד הנפוטיזם ונגד הסימוניה. הבולה ביטלה את המשרה הרשמית של קרדינל-אחיין והגבילה את האפיפיור למינוי חמישה מקרובי משפחתו למשרת קרדינל, אבל הנוהג נותר נפוץ לכל אורך המאה ה-18, ואחרי שהאפיפיור פיוס השביעי (1800-1823) ביטל את המוסד בפועל, המשיך להתקיים גם לאורך המאה ה-19.
שקיעת הנפוטיזם והיעלמותו מהחצר האפיפיורית היתה רק לאחר 1870, כאשר ממלכת איטליה השתלטה על מדינת האפיפיור.
מסתבר ששני המנהגים – נפוטיזם וסימונייה, נותרו דווקא בהסתדרות הציונית. סימונייה – קניית משרות בסחר מכר במינויי עסקנים, ונפוטיזם בצורת ניסיון למנות את יאיר האן-מיליקובסקי-נתניהו לקרדינל הממונה על ההסברה.
בעוד שבמגזר הציבורי בישראל נאסר הנפוטיזם בתקנות החברות הממשלתיות (כללים בדבר העסקת קרובי משפחה), התשס"ה-2005, בפקודת העיריות, בכללי שירות המדינה (מינויים) (סייגים בקרבה משפחתית), תשס"ח-2007, בצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), התשל"ז – 1977. בהסתדרות הציונית ומוסדותיה השחיתות חוגגת.
שחיתות העסקנים הציונים הודגמה היטב לפני מה שנים כאשר עסקנים המתנאים כ" ציונים" (ביניהם גם "צדיקים" בעיני עצמם היוצאים כעת נגד הנפוטיזם של יאיר האן-נתניהו) מימנו לעצמם על חשבון הציבור חופשה בשוויץ כאילו כדי לשחזר את הקונגרס הציוני. מן הסתם אם זה יימשך הם ימשיכו ויארגנו לעצמם גם חופשה להונגריה שם הרצל נולד, ולווינה שם חי.
את ההסתדרות הציונית יש להקים מחדש אחרי מיגור השחיתות בה.
מי יהיה האפיפיור שיפרסם בולה האוסרת על נפוטיזם וסימוניה בהסתדרות הציונית?

ניקוי אורוות הפרקליטות הצבאית והאזרחית
אחת ממשימותיו של הרקולס היתה לנקות את אורוות המלך אוגיאס, שלא נוקו במשך שנים. הרקולס עשה זאת על ידי הטיית שני נהרות אל האורווה, וניקה אותן ביום אחד.
נראה שיהיה בארץ צורך בנהר הירדן עם הירקון.
האלופה יפעת תומר-ירושלמי, האישה השנייה בתולדות צה"ל בדרגה זו, פירסמה מכתב התפטרות שבו הודתה כי אישרה "הוצאת חומר לתקשורת" ולקחה למעשה אחריות מלאה על הדלפת הסרטון.
תומר-ירושלמי טענה כי הדלפת הסרטון נעשתה על רקע מה שתיארה כ"מסע שיסוי" נגד אנשי הפרקליטות הצבאית, אבל במכתב לא הסבירה את השקרים שלה ושל עמיתיה לבג"ץ ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט, ואת הבדיקה הפיקטיבית שניהל הגוף שבראשו עמדה, במטרה לאתר את מקור ההדלפה.
https://www.ynet.co.il/news/article/bympr1gj11g
מסתבר שכמאמר הרומים Manus manum lavat יד רוחצת יד, והיועמ״שית גלי בהרב-מיארה שמרה על הפצ״רית: בתשובתה לבג"צ העזה הפרקליטות לנזוף באלה שדרשו להוציא את חקירת ההדלפה מידי הפרקליטות הצבאית. ״אין מקום להעלות טענות ממין זה המטילות ללא כל בסיס. חזקה על צה״ל שהנושא ייבדק כנדרש.״
ספק אם רק הירדן והירקון יספיקו לנקות את אורוות הפרקליטות. הבעייה היא שהניקוי הופך עכשיו לפרשה פוליטית (ולא משפטית) שעלולה רק להזיק עוד יותר. כי הרי בארץ בלי כל קשר כל נושא קשור לנתניהו.
מוזרה למשל תגובתו של יאיר גולדנר-גולן: "הפצ״רית ודוברתה אולי עשו מעשה פסול, אבל לא חמור יותר ממה שעשו דוברי ראש הממשלה, אוריך ופלדשטיין, ובוודאי שלא מתקרב למעשים שבגינם עומד נתניהו עצמו לדין או לחקירות החמורות נגדו ובראשן הקשר הקטארי. אבל בליכוד ובממשלה כבר מזמן אין ערכים. אין כבוד לחוק, אין נאמנות למדינה – יש רק פוליטיקה רעה, בייס, וחנופה אינסופית למשפחה מקיסריה.
"אם הפצ״רית מודחת – גם אוריך ונתניהו צריכים להיות מודחים. מזמן היו צריכים."
https://x.com/YairGolan1/status/1984183968049020975?t=opT8Sx2zJJNi8-hxCUxSGA&s=03
מה פירוש "אולי עשו מעשה פסול"? זה לא אולי, זה בטוח, ומה הקשר לנתניהו? לא כל דבר קשור לנתניהו?

שבחים למשה גרנות
משה גרנות: "באשר לתגובה לדיבה של נעמן כהן, חשבתי שתהיה לעיניך בלבד, אבל אתה שיכנעת אותי לפרסם את הדברים, וכך היה. נפעמתי לקרוא שבחים של נעמן כהן על "קורפוס דליקטי" ("חדשות בן עזר", 1103).
על משה גרנות ספריו ומאמריו כבר כתבתי שבחים רבים. הרבה יותר מאשר דברי ביקורת. אני מאוד מאוד מעריך את כתיבתו. אין צורך להתפעם משבחיי, וכמובן שלא להיעלב מביקורתי, ולקרא לה דיבה. "Nihil nimis" הכל לפי העניין.

לא שיטנה – עובדות היסטוריות
"כמה שיטנה, כמה סילופים, בקטע מתלהם של החכם-מכל נעמן כהן בתגובה למאמרו של דוד גרינברג, במוסף הספרות של 'הארץ', על אביו, מגדולי המשוררים, אצ"ג. לא אתייחס לכל ה'עובדות'*, כותב יוסף גיסינוביץ-אחימאיר. ("חדשות בן עזר", 1103) וכנראה לא בכדי, כי אין לערער על העובדה שאצ"ג שהתיימר לחזות את השואה, והיה הסמן הקיצוני בציונות, שקילל את משמר העמק 'אל טל ואל מטר' על הפקר העמק**, הפקיר את הארץ כולה ערב השואה, (שלא חזה אותה) בגד בציונות, וירד לפולניה בעד בצע כסף."
תודה ליוסף גיסינוביץ-אחימאיר על התואר שנתן לי "החכם מכל", אבל אני לא. לכן אשמח אם הוא יציג לנו בכל זאת עובדה היסטורית מעניינת. (שאלה שכבר שאלתי, אבל לא ענה לה).
אצ"ג המציא לעצמו את הכינוי "סכינאי" (סיקרקי ברומית) כינוי שאימץ גם שותפו לדרך אבא שאול גיסינוביץ-אחימאיר. ל"ברית הסכינאים" שלהם הם קראו "ברית "הבריונים" – ברית שאמורה היתה לייצג ציונות מקסימליסטית. לכן מסקרן לדעת איך הגיב "הסכינאי" אבא שאול גיסינוביץ-אחימאיר על העובדה שערב השואה אצ"ג שותפו לדרך הציונות המקסימליסטית, בגד בה וירד לפולניה?
לאבא שאול גיסינוביץ-אחימאיר היתה דעה על כל דבר, קל וחומר על בגידה בציונות, לכן קשה להאמין שלא היתה לו תגובה לכך. יאיר נא את עינינו בנו יוסף גיסינוביץ-אחימאיר, ויספר לנו מה היתה תגובתו, ובכלל מה היתה התגובה לירידתו מהארץ בכל העיתונים "הלאומיים" הרוויזיוניסטים?

* תודה על הגילוי שאצ"ג רק השתמש בביטוי "ערל=זה=רב" נגד ארלוזורוב, ולא המציא אותו.
** מעניין מאד איזו קללה היה נותן אצ"ג היום על הפקר יישובי עוטף עזה?

בגידה בציונות
לבגידה בציונות יש היסטוריה ארוכה עוד מתחילתה. נתן בירנבוים ממציא השם "ציונות" בגד בציונות נהפך לאידישסט ואחר לחרדי אנטי ציוני.
הילד העברי הראשון, הצבר העברי הראשון – בן ציון פרלמן-בן יהודה-איתמר בן אב"י, (בן אליעזר פרלמן-בן יהודה), בגד בציונות, וירד לאמריקה.
לפני שנתיים בעיצומה של המלחמה התגעגע חגי סגל דווקא ליצחק רבין:
"נפולת של נמושות" –
ראש הממשלה יצחק רבין, ערב יום העצמאות 1976, תשל"ו
ראש הממשלה יצחק רבין לא שפע אופטימיות במלאת 28 שנה למדינת ישראל. בריאיון חג לערוץ הטלוויזיה היחיד בארץ הוא בישר לאומה ש"צפוי סחף בעמדת ארצות הברית בנושא הפלסטיני, ולכן בהתמודדות על דעת הקהל בארה"ב יש להבהיר את עמדתנו מדוע ארגוני הטרור אינם יכולים להיות בני שיח בכל משא ומתן." ראש הממשלה גם הודיע על כוונה לקצץ בשכרם של 20 אלף עובדי מדינה, לדבריו כדי להקטין את תלותה של ישראל בכספי סיוע מבחוץ. ואולם, לא בגלל הקיצוץ השערורייתי נחקק הריאיון ההוא בזיכרון הלאומי, אלא בזכות שלוש מילים שנאמרו לקראת סיום, כבדרך אגב, בתשובה לשאלה על תופעת הירידה מהארץ: "נפולת של נמושות."
לא רק היורדים נעלבו עד עמקי נשמתם. יהושע א' גלבוע, למשל, מבכירי הפובליציסטים של מעריב, קבע שרבין לוקה ב"דברנות חשוכת מרפא." הוא תהה "האם בדק ראש הממשלה כראוי את ההרכב של היורדים," וטען ש"יש ביניהם שמעדה רגלם, יש שנצרבו בייסורי קליטה, יש שלא גילו חוסן נפשי." ח"כ אריאל שרון מהליכוד גילה שהוא מכיר מפקדי פלוגות לשעבר בצנחנים שנאלצו לרדת מהארץ עקב קשיים כלכליים. "הבעיה היא שנפולת כאן גורמת להם לרדת," עקץ שרון את ראש הממשלה.
לימים רבין חזר בו, ובריאיון לעיתון יורדים בארצות הברית הסביר: "כאשר טבעתי את הביטוי בזמנו, הייתי סבור שמדינת ישראל חייבת לתחום קו ברור ונחרץ שיפריד בין ישראלים שעוזבים את המדינה בשעת התמודדות עם בעיות ביטחון, כלכלה וחברה קשות ביותר, ובין אלה הנשארים למרות הקשיים ונושאים בנטל המדינה. האווירה היום שונה. ישראלים החיים בחו"ל, בעיקר בארה"ב, עוזרים למדינה."
כידוע, ברבות השנים רבין חזר בו מעוד כמה אמירות ועקרונות, למשל בתחום הוויתורים לארגוני טרור, אבל ערב יום העצמאות ה-75 מותר לנו להתגעגע לרבין של פעם. אולי הוא היה צריך להעדיף ביטוי רך יותר מ"נפולת של נמושות" (אגב, נָמוֹשׁוֹת בקמץ, לא בשווא), אבל בשום אופן לא להעניק חנינה מוסרית לתופעת הירידה. גם ישראל של ימינו חייבת לתחום קו ברור ונחרץ בין מי שנשארים כאן למרות כל הקשיים והתסכולים והממשלות המתחלפות, ובין אלה שנכנעים ויורדים. כמובן, כל אזרח חופשי לבחור את מחוזות חייו, כאן או מעבר לים, אבל למדינה עצמה אין זכות בחירה: היא קמה כדי להגשים את חזון שיבת ציון, ומנועה מלהבין לליבם של אלה שפועלים נגד כיוון החזון. לא עוד גלות.
(חגי סגל, "מותר לנו להתגעגע ליצחק רבין שאמר 'נפולת של נמושות'," "מקור ראשון", 26.4.2023).
https://www.makorrishon.co.il/magazine/dyukan/608433/

יובל רבין נפולת של נמושות
שלושים שנה לאחר רצח רבין, והנה "הנמושה" יובל רבין בנו של יצחק ירד מהארץ (לא בפעם הראשונה) והוא מעניק ראיון לציבור הישראלי. הנה קראו:
(נתנאל סמריק, "יובל רבין שובר שתיקה: 'נתניהו סייען של חמאס'," 31.10.25)
https://www.mako.co.il/news-n12_magazine/2f95a35a008b8910/Article-21d0ab3d0fc2a91027.htm?utm_source=AndroidNews12&utm_medium=Share
ראיון מאכזב. עצוב. יובל רבין צבר יליד הארץ, בן של פלמ"חניק יליד הארץ, דיבר רק דברי בלע על נתניהו ולא על עצמו. הוא לא נשאל וגם לא סיפר איך הוא מרגיש כיהודי גלותי? האם הוא מרגיש כ"אחשוורוש" היהודי הנודד התלוש? האם יש לו אזרחות במדינתו החדשה? האם הוא נאמן לה, האם הוא יהודי קוסמופוליט ללא שורשים כהגדרת האנטישמים? למי הוא מצביע בה? האם הוא מדבר בשפתה? איך הוא מרגיש כיורד מהארץ דווקא בשעתה הקשה, בוגד בציונות ולא לוקח חלק בשיקום החברה הישראלית, ושיקום משפחות החללים והפצועים?
הירידה של יובל רבין מהארץ מסמלת את ירידת תנועת העבודה שייסדה את היישוב ואת המדינה.

יש לנו הזדמנות מצוינת לדבר על יצחק רבין,
שלא היסס לשנות את תפישתו
שלושים שנה לאחר רצח רבין, למיכל סלע, ראשת גבעת חביבה יש מסר ממנו לאומה, כיצד ניתן לנצל את הרצח לעשייה פוליטית. כזכור דוד (דודו) אמיתי מגבעת חביבה התאמץ מאד בזמנו למצוא בין ערביי הדו-קיום של המוסד ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען ולא צלח, מיכל סלע כלל לא ניסתה כי ידעה כנראה שאין כזה בנמצא, אבל למרות זאת היא כותבת:
"30 שנה לרצח יצחק רבין הגנרל שקרא 'לשבור את הידיים והרגליים' באינתיפאדה הראשונה, והוכיח כי הוא מנהיג אמיתי שלא היסס לשנות את תפישתו." רבין קידם – שותפות יהודית-ערבית פוליטית בישראל. עכשיו, כשאנחנו בשנת בחירות, יש לדבר על שותפות כזאת. כדי להציע לישראל עתיד טוב יותר, שמאפשר שינוי כיוון ברמה הפנימית והבינלאומית. חייבים לשלב ידיים, סימבולית ומעשית, עם החברה הערבית. זו קודם כל הפעולה המוסרית והמצפונית הנכונה, וזה גם הצעד היחיד שיגרום להעלאת אחוז ההצבעה בקרב חמישית מאזרחי ישראל, שבאופן ודאי אינם חלק מהימין הקיצוני."
(מיכל סלע, "יש לנו הזדמנות מצוינת לדבר על יצחק רבין, שלא היסס לשנות את תפישתו", "אל-ארצ'", 30.10.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-10-30/ty-article-opinion/.premium/0000019a-353e-ddf1-a1db-fdff1dff0000
אז מיכל סלע תשלב ידים עם "התנועה האיסלמית" החמאס האחים המוסלמים, עם חד"ש, ועם רע"ם (כולן חלק מהימין הקיצוני של הערבים). יופי. עצם הקריאה לכך תבטיח לה המשך פרנסה טובה בגבעת חביבה. המציאות כמובן פחות חשובה.
האם יש סיכוי שמיכל סלע תשכנע אותם בשילוב ידיים (ואולי בליווי השיר קומבייה) שיקבלו את התנגדות רבין למדינה פלשתינאית, ותמיכתו בסיפוח בקעת הירדן ע"פ תוכנית אלון המורחבת? אם תצליח היא תבוא כמובן על הברכה. (אגב עליית אחוז ההצבעה במגזר הערבי זה האינטרס של מתנגדי הערבים).
בינתיים רצוי שמיכל סלע תצדיק את משכורתה השמנה ותתמקד במציאת לפחות ערבי-מוסלמי אחד מבין ערביי הדו-קיום של גבעת חביבה שאינו גזען. בהצלחה.

כל הקדושים הפגאנים האירים והנוצרים
ביום חמישי בערב אני יוצא מהבית. בכניסה מחוץ ללובי מונחות שלוש קערות גדולות עם ממתקים, שעליהם שלט: "לא לקחת יותר מאחד."
חשבתי מישהו חוגג ומכבד את השכנים. לקחתי אגוזי אחד. והנה פתאום באה קבוצת ילדים קטנים מקושטים עם כמה אימהות, וניגשים לממתקים. נפל לי האסימון (איך כותבים משפט דומה לאלו שאינם יודעים מה זה אסימון?) – היום ה-31.10 זה חג המתים הקדושים הפגאנים אירים שאומץ ע"י הנוצרים. "ליל כל הקדושים" או באנגלית האלווין : Halloween.
מקורו האירי של החג בחגיגות השנה החדשה בימי הקלטים – סאווין, שהאמינו כי בלילה זה עולם הרוחות קרוב ביותר לעולם החיים, ולכן ניתן לראות בו את רוחות המתים. מכשפות ובעלי כוחות על טבעיים אחרים עדיין נזכרים בכל רחבי אירלנד בשעה שילדים בתחפושות מפחידות שונות סובבים בחוצות ונושאים בידיהם עששיות אופייניות לחג – דלועים מנוקבים שפרצוף מפחיד גולף בצדם האחד ונר דולק מאיר בתוכם. הקלטים התחפשו לרוחות ושדים על מנת לבלבלם.
שאלתי את הילדים אם הם פגאנים אירים נוצרים? הילדים לא הבינו. האימהות נדהמו וכעסו.
למחרת ראיתי בדיזנגוף סנטר מוכרים תחפושות לחג ודלועים. כמובן שאם בני ישראל מאמצים להם שמות פרטיים גאלים-אירים, וחוגגים חגיגות פגניות, למה בעצם שלא יירדו מהארץ?

סולידריות?
אוניברסיטת תל אביב החליטה על הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לגב' עינב צנגאוקר על מאבק חסר פשרות, אמיץ ומעורר השראה שניהלה במשך כשנתיים, יחד עם מטה משפחות החטופים והציבור הרחב למען חזרתם לישראל של כלל החטופים החיים והחללים.
באוניברסיטת תל אביב הסבירו כי ההחלטה להעניק לעינב את התואר משקפת גם את הכמיהה להשבת החטופים החללים, ובכללם את הדר גולדין, בנם של לאה ושמחה גולדין, שהוא פרופסור באוניברסיטת תל אביב. לדברי האוניברסיטה "עינב צנגאוקר מייצגת את התנועה החברתית להשבת החטופים, והיתה מן הבולטים במנהיגיה. מאז ה-7 באוקטובר היתה בעיני רבים סמל לסולידריות חברתית, לקדושת החיים, לאחדות ולהורות."
הטקס יתקיים במאי 2026 בקמפוס האוניברסיטה במהלך המפגש השנתי הקרוב של חבר הנאמנים שלה, וצפויים להשתתף בו למעלה מאלף איש. באותו אירוע יקבל סטיב ויטקוף מידי האוניברסיטה את מדליית ג'ורג' וייז על עשייתו להשבת החטופים.
https://x.com/Tel_Aviv_Uni/status/1983834315873010076?t=fm-oD3asKAsqq4egUInjzg&s=03
גברת עינב צנגאוקר היתה אימא לביאה שעשתה ככל יכולתה לשחרר את בנה. אי אפשר שלא להעריך אותה כאימא, אבל הדבר האחרון שעניין אותה זה סולידריות חברתית. היא נאבקה שישראל תיכנע לכל תנאי החמאס, ולא היה חשוב לה כלל שייחטפו ויירצחו רבים רבים בעתיד. זו אינה סולידריות חברתית אלא אגואיזם אישי מובן.
יש אגב הורים אחרים שדאגו גם לסולידריות עם כלל ישראל, ולא רק לעצמם. והם כן ראויים לדוקטורט על הסולידריות שלהם.

ממדאני יניח מגף על ראשנו?
נחשף סרטון של ממדאני מ-2023, בו הוא אמר בהתייחסות לפרשת פלויד: ''כשהנעל של שוטר ניו יורקי על הצוואר שלך'' מי שקשר את השרוכים זה צה''ל – מגף על הצוואר שלך.
ממדאני האשים ב-2023 את ישראל באלימות המשטרה בניו יורק, שהרי "שרוכי המגפיים של משטרת ניו יורק שזורים על ידי צה"ל."
https://rotter.net/forum/scoops1/920038.shtml
השאלה הנשאלת עתה היא אם ממדאני המוסלמי הגזען שאינו מכיר בזכות היהודים למדינה, יניח מגף על צווארה?
[אהוד: ציטוט מדוייק: "עלינו להבהיר שכאשר המגף של משטרת ניו יורק (NYPD) מונח על צווארך, צה"ל הוא שקושר לו את השרוך."]

יוכבד ליפשיץ: "אם עודד היה פה עכשיו
הוא היה מרגיש כמוני. שנבגדנו על ידי המדינה"
לציון שנתיים למותו של עודד ליפשיץ שנחטף לעזה ונרצח, יוצא הספר "עד קצה הגבול", בהוצאת הקיבוץ המאוחד ובשיתוף עם יד יערי, שמאגד כתבות, רשימות ומאמרים שכתב ופרסם בעיתונים "על המשמר", "הארץ", "הדף הירוק" ועוד. עם צאת הספר מתראיינות ביחצנות לספר, אשתו, שורדת השבי, יוכבד ליפשיץ, ובתו שרון שירדה לאנגליה, ונמצאת בביקור בארץ.
עודד ליפשיץ, שנולד בחיפה ב-1940, הגיע לעיתונות בגיל מאוחר יחסית, אחרי שורת תפקידים שמילא בקיבוץ. "הוא כל הזמן רצה לכתוב, אבל הוא היה בצבא, ואחר כך היה מזכיר הקיבוץ, ומרכז משק וגזבר – ואחר כך הקים לול הודים ועבד בשלחין," מספרת יוכבד. "כשהגיע לגיל 40 הוא אמר: 'עכשיו אני רוצה לכתוב.' הקיבוץ איפשר לו לעבוד בחוץ. הוא קיבל דירה בתל אביב ודמי מחיה, והמשכורת הלכה לקיבוץ."
בשנות ה-70 עודד היה אחד ממובילי המחאה נגד הנישול של תושבים בדואים לצורך הקמת ימית ויישובי פתחת רפיח. עוד לפני שנהפך לעיתונאי, המאבק הזה, היה "גולת הכותרת של חייו הציבוריים." בזכות הפעילות הזאת הוא הפך לאורח רצוי אצל השבטים הבדואיים בצפון סיני.
תקופה ארוכה הסיע עודד פלסטינים חולי סרטן מהרצועה לקבלת טיפול בבתי חולים בישראל. אחרי שנחטף ונרצח פעילות השלום שלו הוצגה על ידי גורמים בימין כאיזו עדות לחולשת דעת, נאיביות מסוכנת – רק מפני שבחר לראות את הפלסטינים כבני אדם הראויים ליחס אנושי. יוכבד לא מתחרטת גם היום על האמונה העיקשת שלו בדו קיום.
גם היא זכתה לביקורת על הצהרתה בזכות החמאס ביום שחרורה, ואפילו צייצה ברשת X ב- 14.1.24:
"יש אנשים ששואלים אותי איך ארגון חמאס התמודד איתנו ועם האסירים שהם החזיקו?
"ואני אדבר את האמת כפי שהיא צריכה להיות הם התייחסו אלינו ואנחנו היינו בהתאם לדת האנושות האסלאמית שלהם והם היו מאוד טובים ואדיבים. זה מה שרציתי להגיד לכל מי ששואל או רוצה לשאול."
https://x.com/Yocheved_Lifshi/status/1746586679790424329?t=-fiYPdGN65h5UY0-zhq1nQ&s=03
היא לא המשיכה יותר לצייץ.
יוכבד נולדה ב-1938 בתל אביב וגדלה בראשון לציון. הוריה היו חרדים שהשתייכו לחסידות גור, אבל הבית היה פתוח וליברלי, ואביה אפילו הצטרף למפ"ם. "כשאבא שלי למד בישיבה, מרקס היה מתחת לגמרא. הוא השפיע עליי מאוד מבחינה חשיבתית," היא מספרת. "כבר בכיתה ג' הלכתי לשומר הצעיר. בשישי בערב היינו עושים קבלת שבת בבית ואחר כך הולכים לקבלת שבת של השומר הצעיר. בשבילי זה היה טבעי לחיות בבית דתי עם חשיבה שמאלנית."
יוכבד היתה מורה להתעמלות ובהמשך צלמת שהציגה בתערוכות ומורה לצילום. במשך הזמן הם החלו לטפח גינת קקטוסים מרשימה בקיבוץ. הגינה שרדה את הטבח.
למרות שבנה יזהר סיפר שלפי בדיקה אימו לא פגשה מעולם את יחיא סינוואר, ליפשיץ חוזרת על הסיפור לפיו הוא ביקר במנהרה שבה הוחזקה. "סינוואר אמר לנו שזה יימשך כמה ימים, 'מסדרים את העניינים כאן ואתם חוזרים הביתה.' הוא עשה את המכה והיה מעוניין להחליף אותנו באסירים פלסטינים, זה היה המסר שלו. שאלתי אותו: איך אתם עושים את זה לאנשים שכל החיים נלחמים כדי להביא למצב יותר טוב וליחסים טובים? על זה הוא לא ענה."
"אני חושבת," מסכמת יוכבד את הראיון, "שאין מנוס מהסדר מדיני. אם לא נעשה את זה נהיה כמו המדינה הצלבנית שהיתה כאן. היא חיתה על חרבה, כל הזמן מלחמות, ואחרי מאה שנה נעלמה. בלי הסדרים סופנו יהיה דומה. אני מאמינה שיכפו עלינו הסדר כזה. אני לא יודעת כמה אנחנו קרובים לזה. אני מקווה שעוד בחיי אראה את השלום."
(נונן טל, יוכבד ליפשיץ: "אם עודד היה פה עכשיו הוא היה מרגיש כמוני. שנבגדנו על ידי המדינה" עם צאת ספר המאגד טקסטים של העיתונאי עודד ליפשיץ, מספרת אישתו, שורדת השבי יוכבד, על התקווה לשלום והתסכול מהממשלה, "אל-ארצ'", 29.10.25).
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/2025-10-29/ty-article-magazine/.premium/0000019a-29e6-d856-a9ff-6fef4bd10000
יוכבד ליפשיץ ראויה לתהילה על היותה חלוצה שהתנחלה בגבול המדינה על אדמות ששוחררו מכיבוש ערבי, ובנתה במו ידיה את התנחלות ניר עוז.
מאידך היא תיזכר לדיראון עולם על אמירתה לסינואר: "למה רצחתם אנסתם חטפתם דווקא אותנו אנשי 'השומר הצעיר' התומכים בכם, ולא יהודים אחרים?" מה לה שתלין על בגידה?
הבת היורדת שלה – שרון, תחזור לאנגליה, ותיתקל גם שם במוסלמים הנלחמים נגד "האנגלים הצלבנים". אגב יוכבד אולי לא יודעת, אבל ריצ'רד לב-ארי מלך אנגליה עשה "הסדר מדיני" עם סלאח א-דין אל איובי.

הפתרון להשתמטות
מאות אלפי מתנאים כאדוקים (למעשה כופרים בדת ישראל) הפגינו בירושלים בסיסמה "נמות ולא נתגייס." כל ההצעות לחוק גיוס חדש אינן ראויות. וודאי שלא ראויות הצעות החוק של יאיר למפל-לפיד, ואיווט-אביגדור ליברמן לשלול זכות בחירה ממי שלא התגייס.
את חוק הגיוס הקיים האוניברסלי יש להשאיר, אך להוסיף לו כמה סעיפים. אין צורך במאסר.
1. אימוץ שיטת הצבא השוויצרי. כבר הצעתי זאת בעבר ("חדשות בן עזר", 2077). מי שאינו משרת בצבא השוויצרי, מחויב בתשלום קנס למדינה.
2. מי שאינו משרת בצבא לא ימומן בשום תחום על ידי המדינה.
3. מי שאינו משרת בצבא לא יוכל להיבחר לשום משרה בשירות המדינה גם לא לכנסת.
או אז וודאי שאחוז המתגייסים לצבא יילך ויגדל עם השנים.
נעמן כהן

רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?

הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.

הצטרפו לאתר
🏠 A− A A+