על "חיים במקשה אחת" מאת רון גרא

הוצאת שי 2025, 129 עמ'

בספרון שלפנינו 12 סיפורים קצרים מאת המשורר ואיש החינוך רון גרא, שפירסם עד כה 20 ספרי שירה, שכמצוין בכריכה האחורית, שיריו נגעו בכאב החיים ומורא המוות, ובחדרי החדרים של הנשמה.

זה באמת ספר הפרוזה הראשון של המשורר הוותיק, הגם שהתנסה בפרוזה בספר השירים האחרון שלו "קולות צרודים" (הוצאת שי 2024), שבסופו (עמ' 96) אנו מוצאים קטע פרוזה, שמזכיר את הפגעים הביוגרפיים של רון גרא עצמו, אבל מיוחסים לדמות בדיונית בשם יוסי שמטופל אצל פסיכולוגית בשם נוגה. במפגשים אלה יוסי שותק במשך חודשים, וכשהוא לבסוף פותח את סגור ליבו, הוא מתאר את הפצעים הביוגרפיים שהכרנו אצל המחבר: אח נכפה, נישואין אומללים עם אישה בוגדנית, מחלות קשות שתוקפות את הגיבור בעקבות המצוקה הנפשית. קטע פרוזה זה נמצא באסופה הנוכחית בשינויים קלים בסיפור "מאובנים": יוסי אמנם בטיפול אצל נוגה, אך מרבה לשתוק, וכאשר הוא פותח את סגור ליבו, הקורא מתוודע אל פגעי חייו: אח בכור שלו אפילפטי, רדוף התפרצויות זעם, אישה בוגדנית, רודפת בצע, שהמאפיין אותה הן התפרצויות בכי היסטרי. לאחר הגירושין בין השניים, בנותיו מורחקות ממנו. לקורא נודע שלנוגה, הפסיכותרפיסטית נודע שיש לה אחות חורגת בגרמניה בשם סמדר, בת מנישואיו הקודמים של אביה, ובמפגש בין השתיים נוגה מוצאת בה את אותם הפגמים שמצא יוסי בגרושתו. לקורא נודע שבאמת גרושתו של יוסי היא אחותה החורגת של נוגה. בסוף הסיפור יוסי מוריש לנוגה צ'ק גדול על הנחמה שמצא בטיפולה – כל זה כדי למנוע ירושה לבנותיו המורחקות ממנו, ירושה שעלולה ליפול לידיה של סמדר רודפת הבצע.

בספר "קולות צרודים" אנו מוצאים התייחסות למאורעות שפקדו אותנו מה-7.10.2023, והנה, באסופה החדשה אין לכך זכר. אבל מוטיב ה"אהבה החולה" מופיע גם מופיע: אנו פוגשים בסיפור בשם זה את דליה, עימה היתה לדובר פרשת התעלסויות ברווקותו, והיא מנסה לפתותו לאחר עשר שנים, כשהוא נשוי ואב לשתי בנות. דליה אובססיבית, ומטרידה אותו בטלפונים ובזרי פרחים. המשטרה מסרבת להתערב כי המטרידה אינה מאיימת. מה שמוזר הוא שבעלה של דליה כועס על הדובר שלא נענה לה לשכב עימה.

על אישה אובססיבית "קטלנית" אחרת אנו קוראים בסיפור "כמעט אהבה": יואל כצנלסון, פסיכותרפיסט, גרוש, נמצא ביחסים עם אלין המכשפת אותו במיניותה, אבל היא עורכת "מסיבת פרידה" מיואל במסעדה ובמיטה, וחוזרת אל מאהבה הקודם, שגיא. אחר כך היא מעוניינת בחבר של יואל. שוב מתוארת אישה אובססיבית שמנסה להחזיר לעצמה מאהב בהודעות בטלפון, בבישולים וכד'. בסיפור זה מופיע מוטיב הטיפול הפסיכולוגי: יואל מטפל בנער האוטיסטי ליעד, ומה שמעניין הוא שדווקא ליעד יודע לאבחן את מצב האהבה של המטפל שלו – באחד מציוריו, המופיעים בתערוכה, מצויר זוג על שפת הים המונעים בחוטים כמו מריונטות, ונבואתו: היא תעזוב אותך, כי בעיניו – אין זוגות מאושרים.

הארוס שגורם לחיים להיות ראויים, כפי שמסתבר מתוך רבים משיריו של רון גרא, הנה, יש לו גם פנים מפלצתיים: בסיפור "עידו" אנו מתוודעים לבקשתו של עידו להיוועץ במורה הנערץ שלו אלון (רון גרא עצמו היה מחנך ומנהל בית ספר) – מסתבר שעידו אינו מסוגל לקיים מגע מיני עם חברתו משום זיכרון מבהיל מנעוריו, כאשר נער גדול אנס אותו. על תלמידה אחרת של אלון, ששמה מיקה, מרומז שאביה נגע בה, והיא הופכת להיות נערה שרוטה. אלון מציע עצות לשניים שמזכות אותו בתודות מאליפות. גם בסיפור זה מוזכר אח גדול במוסד סיעודי.

ריפוי מטראומת הגירושין מוצא צאצא למשפחת צדוק, בסיפור "חצר ילדות", בחוזרו לבית הוריו השמם, ואל הגינה החרבה, אחרי 27 שנים, גינה שאביו נהג לטפח באהבה. הוא נאלץ להשאיר את דירתו לגרושתו ולבנותיו, וכאן, במושב, בעבודת השיקום של הבית והגינה הוא מוצא מנוחה לנפשו.

נושא נוסף שמעסיק את המחבר שלנו הוא היחסים ההולכים ומתערערים בתוך המשפחה: ב"צהריים טובים" האם, שמה יפה, מייחלת שבנותיה ונכדתה יסיימו את הביקור אצלה, כי הן חושפות פצעים ישנים. ב"תמיד היית שם" מסופר על חתן שמסרב לבקר את חמותו המאושפזת במוסד סיעודי והמתנועעת בכיסא גלגלים, חמות שהעניקה לו עושר מופלג. גורלו של החתן שהוא עצמו מאושפז בזקנתו באותו מוסד. אגב, גם בסיפור זה מסופר על אח אפילפטי בעל התקפי זעם – נושא שהשאיר צלקת עמוקה בליבו של המחבר.

בסיפור "כל שראתה המאפייה הראשונה" נעמי ובעלה האופה הראשון במושבה, חשוכי ילדים, מאמצים ילדה שורדת שואה, הזקוקה לטיפול רפואי בעיניה (שוב מוטיב חוזר בשירתו של גרא). הילדה זוכה להורים מאמצים אוהבים ונדיבים (לימודי פסנתר, לימודים באוניברסיטה). לאחר שנים מופיעה האם הביולוגית, גם כן שורדת שואה, ודורשת פיצוי כספי גבוה משום הוויתור על בתה (שלמעשה, היתה לא רצויה בעיני בעלה החדש). הבת נישאת למהנדס שמרחיק את אשתו מאימה המאמצת, זאת שהעניקה להם דירה ועושר. נעמי, אימה המאמצת נפטרת בודדה.

הנושאים שבהם עוסקת אסופה זאת לקוחים מהחיים שתקלות הקשורות בעיוותים הנגרמים על ידי אלה שמייחלים דווקא לטוב, ועל הרוב מידרדרים אל הרע ואל המעוות. האם יש לכך פתרון? אולי בסיפור "חצר ילדות" יש מעט נחמה.

בהמשך יש גם רמזים לפצעים הביוגרפיים, כמו בשירים "לד"ר נטלי זיגל" (עמ' 91) ו"נשואים אומללים" (עמ' 96), והנה, בסוף הספר הפתעה גמורה: קטע פרוזה (בהחלט משובחת!) שמובאים בה הפגעים הביוגרפיים של רון גרא עצמו באמצעות בדיון, כביכול לא במחבר מדובר, אלא במישהו ששמו יוסי (אין שם משפחה) שמטופל אצל פסיכולוגית בשם נוגה – במפגשים אלה יוסי שותק במשך חצי שנה, וכשהוא מחליט לפתוח את סגור ליבו, הוא מתאר את הפצעים הביוגרפיים שהכרנו אצל המשורר רון גרא: אח נכפה, נישואין אומללים עם אישה לא אימהית, תאבת בצע ובוגדנית, מחלות קשות. את הסוף המפתיע (פואנטה) של קטע פרוזה זה לא אגלה, אבל זאת אציין שמדובר בפרוזה ממש, בלי התייפייפות של פיוט.

משה גרנות