* צורר היהודים – צורר היהודים ממדאני נבחר לראשות עיריית ניו-יורק.
ממדאני מאמין בזכות ההגדרה העצמית של כל העמים בעולם, זולת העם היהודי.
הוא חותר לחורבנה של מדינת ישראל.
הוא אובססיבי כלפי מדינת היהודים ומעליל עליה עלילות דם אנטישמיות.
הוא תומך בארגון הטרור האיסלמו-נאצי חמאס, שביצע את הפוגרום הגדול ביותר שנעשה ליהודים מאז ב-7 באוקטובר.
ב-8 באוקטובר הוא האשים את ישראל ב"נכבה" ואמר שהפתרון היחיד הוא ביטול "משטר האפרטהייד", שזה הקוד להשמדת מדינת ישראל.
הוא תומך בארגון האנטישמי בי.די.אס.
הוא מטיף ל"אינתיפאדה גלובלית", שמשמעותה – סכנה לכל יהודי העולם; לכל יהודי בעולם.
מצער מאוד, שבשל פוליטיקה קטנה ואמביציה אישית מתנגדיו לא התלכדו סביב מועמד אחד כדי לחסום אותו.
מביש ומזעזע שיהודים רבים, יהודי מה-יפית, בחרו בצורר היהודים.
לא מפתיע שהשוקניה חוגגת.
* ניצחון הטרור – עשרים וארבע שנים אחרי מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר, הטרוריסטים ניצחו בבחירות לראשות העיר ניו-יורק.
* דימיון – ערבים שיצביעו לבן גביר הם כמו יהודים שהצביעו לממדאני.
* ניו יורק לא תצטרף להסכמי אברהם.
* שובו הביתה – עזבו את סיר הבשר של ניו יורק, ועלו לישראל.
כאן תחיו כיהודים גאים וחופשיים, במדינת הלאום שלכם, במולדתכם ההיסטורית.
שובו הביתה, לארץ ישראל, לבנות ולהיבנות בה.
* ישיבת חירום – השבוע מלאו 110 שנים להולדתו של יצחק שמיר, אחד מראשי הממשלה הטובים ביותר שהיו כאן.
אילו הוא היה ראש הממשלה, הוא היה מכנס בבוקר שלמחרת הבחירות בניו-יורק ישיבת חירום של קבינט העלייה והקליטה בראשותו, בו היו חברים שרי הממשלה הרלוונטיים ונציגי הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית העולמית, לדיון על פעולה אקטיבית לעידוד עלייה המונית מניו-יורק ולהיערכות רבתי לקליטתה המוצלחת.
כמובן שהיה זה דיון המשך לדיונים קודמים בנושא, שהחלו מאז שהסקרים העידו על סכנת ממדאני.
כדרכו, שמיר לא היה מאפשר לבזבז זמן על דיבורי סרק. הישיבה הייה עניינית, מבצעית, לגיבוש תוכניות מעשיות, שאחר ביצוען הוא היה עוקב מקרוב.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?
* התייפייפות פופוליסטית – בצעד פופוליסטי, של מי שנבהל מהביקורת הפופוליסטית על המוסדות הלאומיים, הודיע יאיר לפיד על פרישת "יש עתיד" מקואליציית האחדות הלאומית בהסתדרות הציונית העולמית.
כתב חברי דני זמיר, מנכ"ל בית יגאל אלון ומי שעמד שנים רבות בראש מועצת המכינות הקדם צבאיות שנתמכות בידי קק"ל והסוכנות היהודית: "החלטת יאיר לפיד ו'יש עתיד' לפרוש מהקואליציה במוסדות הלאומיים ניתנת להבנה רק אם ללפיד ולמפלגתו אין תחושת מחויבות למכינות, לתנועות הנוער, ליישובים כפריים, לתושבי השכונות בערים, למחנכים, לחקלאים, לחיילים הבודדים, לאוהבי הארץ. צר לי חבריי הטובים וחברותיי (המעולות!!!) בכנסת מ'יש עתיד'. הקהל שהצביע עבורכם, שילדיו במכינות, בתנועות הנוער, בהתיישבות הכפרית, בשכונות העירוניות, המחנכים, החקלאים, החיילים הבודדים; כל אלו הופקרו בהחלטתכם באופן חסר אחריות וילדותי."
יש להוסיף על כך את יהדות הגולה בימים הקשים הללו, את הצורך בהידוק הזיקה בינם לביננו, את המאבק באנטישמיות, את החינוך היהודי והציוני ולימוד השפה העברית, את עידוד העלייה לארץ ואת קליטת העולים.
ועוד הוסיף דני: "'השחיתות' בחלוקת הג'ובים בטלה בשישים מול הפרויקטים הלאומיים הדרמטיים שקק"ל וההסתדרות הציונית מקדמים, ושהם קריטיים במיוחד עתה לשיקום ישראל והישראלים ולבנייה מחודשת. אני מקווה ששאר חברי המפלגות והסיעות הציוניות ידבקו בקואליציה במוסדות הלאומיים, (קואליציה שתתגבר על שטיקים אוויליים ומושחתים מהסגנון של מינוי יאיר נתניהו), ותמשיך לקדם מדיניות של פיתוח וסיוע לכל הקבוצות והיוזמות שהיא מסייעת להן באופן מרשים בעשור האחרון. משפיעים בכך שעושים, לא בפרישות ובמסיבות עיתונאים שנשכחות אחרי שנייה וחצי. אפס מחויבות, אפס הבנה מערכתית. יאיר לפיד היקר, אופוזיציה שמוותרת על השפעה היא לא אופוזיציה, היא בדיחה עגומה.
חבל."
* זוהר בחרדה –יותר משמיקי (כסף, כוח, כבוד) זוהר מפחד מחקירת המשטרה הצפויה לו בפרשת השחיתות בהסתדרות, הוא משקשק מתגובתו של נתניהו על כך שלא הצליח לספק את הסחורה – למנות את בנו היורד מהארץ, לתפקיד הבכיר בהנהלה הציונית.
* עבירה גוררת עבירה – אם גנבתי ממך עשרה ש"ח, סביר להניח שאפילו לא תרגיש בכך ובכל מקרה, לא ייגרם לך נזק כלכלי כלשהו.
אבל באותו רגע אני הפכתי לגנב.
"מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה," נאמר בפרקי אבות.
הפצ"רית, אישה נורמטיבית, שומרת חוק, מוסרית, ישרה, גנבה 10 ₪ - כשהיא נקלעה למצוקה היא הדליפה. "כולם מדליפים." כדי לכסות על ההדלפה היא שיקרה. עכשיו עליה להסתיר גם את ההדלפה וגם את השקר. היא שיקרה לרמטכ"ל, היא שיקרה לשר הביטחון, היא שיקרה ליועמ"שית, והחמור מכל – היא שיקרה לבג"ץ. והיא הקימה צוות טיוח, לטיוח הפרשה וכך החטיאה גם אחרים. והיא שיבשה חקירה. והיא מעלה באמון. והיא הפרה אמונים. מרמה והפרת אמונים הם אבי אבות טומאת השחיתות. והיא התחפרה והסתבכה כשהתנהגה כאחרונת העבריינים.
כולה עשרה ₪!
עבירה גוררת עבירה. הם באמת היו חכמים, חכמינו ז"ל.
* גיליוטינוקרטיה – רק מונה פצ"ר חדש, ומכונת הרעל המופעלת בגולת התפנוקים של היורד, במיאמי, הפעילה עליו את הגיליוטינה המקארתיסטית.
איתי אופיר הוא איש הציונות הדתית, לוחם ומפקד ומשפטן בכיר, אבל מצאו בעברו שהוא בילה חמישה שבועות בקרן וקסנר (אגב, עובדה שאין בה שום דבר בעייתי באמת, והיא סתם הפכה לכלי חיסול של הגיליוטינה המקארתיסטית ללא כל סיבה) והיה שותף במשרד, שאחת משותפותיו היתה בהרב מיארה.
כרגיל, יש להם אוייב חדש. עכשיו הם יספרו שהוא פועל נגד צה"ל, מגן על הנוח'בות וכל הזבל הזה.
וח"כ בוארון, מהגרועים בחבורת הסחלה הקקיסטוקרטית, כבר הציב לו מבחן נאמנות: עליו להכריז ש"היועמ"שית אשמה בדין."
הם ממשיכים להרוס את המדינה. שלטון הגיליוטינה. גיליוטינוקרטיה.
* אותה תרבות חסלנית – הגיליוטינה המקארתיסטית שמפעילה מכונת הרעל בהובלת הילדז לסיכול מינויו של איתי אופיר לפצ"ר, היא אחותה התאומה של הגיליוטינה המקארתיסטית הדוסופובית, שהופעלה לסיכול מינויו של זיני לראש השב"כ.
זו אותה תרבות אלימה, חסלנית, פלגנית, פסלנית; תרבות 6 באוקטובר על סטרואידים.
חוק הרדיקלים השלובים.
* ממלא מקום – אם היועמ"שית מנועה מהובלת החקירה, בשל חשש למראית עין וכיוון שהיא אמורה לתת עדות, יש להעביר את הובלת החקירה למשנה שלה או לפרקליט המדינה.
[הרשומה הזאת נכתבה לפני שהיועמ"שית פסלה את עצמה והטילה את המשימה על פרקליט המדינה].
* סממן של דיקטטורה – אני מעריך מאוד את אשר קולה, ויודע שאם הוא יחקור, הוא לא יהיה עושה דברו של לוין, אלא ינהג בצדק וביושר, אבל עצם העובדה שלוין מינה אותו, הופכת את מינויו לפסול. התערבות פוליטית בחקירות היא סממן של דיקטטורה.
בג"ץ יכריע.
* מי שפגע בחיילי צה"ל – ואטורי: "נרדוף כל מי שפגע בחיילי צה"ל."
כן, נרדוף את האספסוף הברברי שבעיצומה של מלחמה פלש לבסיסי צה"ל, פלישה ונדליסטית אלימה.
כולל הח"כ העלוב הזה, העבריין הנמלט, שסירב להגיע לחקירה על הפשע.
מדגמן את הקקיסטוקרטיה.
* בניגוד לטבע של הפוליטיקאים – החוק לסירוס התקשורת, שמוביל קרעי, נותן כוח בלתי מרוסן לממשלה ומשליט אותה על התקשורת, שתחדל להיות חופשית.
אם חלילה החוק יעבור בכל הקריאות, ובע"ה (בעזרת הקלפי) תקום ממשלה אחרת – האם היא תתגבר על היצר הפוליטי, תנהג בניגוד לטבע של הפוליטיקאים, ותוותר על הכוח שקיבלה?
* ארבעה שבועות – ארבעה שבועות אחרי המועד שבו על פי הסכם הפסקת האש חמאס היה אמור להחזיר את כל החטופים, ארגון הטרור הברברי ממשיך להחזיק בחמישה חטופים, ולהשתמש בהם לטרור פסיכולוגי.
* מי יפרק את חמאס – חמאס לא יתפרק מנשקו מרצון. את חמאס יש לפרק מנשקו בכוח.
הכוח הרב לאומי לא יפרק את חמאס מנשקו. רק צה"ל יכול לעשות זאת.
יש לעמוד על חופש פעולה של צה"ל ברצועה. אסור להתפשר על כך.
* פרס על הפרת ההסכם – ההצעה לאפשר את שחרור 200 המחבלים שנלכדו בשטח שבשליטתנו, תמורת החזרת כל החטופים שבידי חמאס – אבסורדית. שילמנו מחיר כבד תמורת החזרת כל החטופים בערב שמחת תורה. עכשיו נשלם להם פרס על הפרת ההסכם?
את גופותיהם של המחבלים נחזיר ללא תמורה. קחו את נבלותיכם.
* אסור להיכנע – הבשורה על חזרתו הקרובה של הדר גולדין, שגופתו נחטפה והוחזקה בידי ארגון הטרור הברברי חמאס 11 שנה, היא בשורה משמחת מאוד.
אני מקווה מאוד, שהחזרתו לא היתה חלק מעסקה של החזרת המחבלים הלכודים ברפיח.
אסור להיכנע ללחץ ולשחרר את המחבלים. יש להשאיר להם שתי אפשרויות: כניעה או מוות.
* אם הם רוצים לחיות – אם המחבלים הלכודים ברפיח, ייצאו מהמנהרות כשעל גופם תחתונים בלבד וידיהם מורמות, ויסגירו את עצמם לידי צה"ל, הם לא ימותו.
* אין דילמה – נתניהו עומד בפני דילמה: האם לאפשר מעבר בטוח של המחבלים מרפיח לעזה או לא לאפשר זאת.
איני יודע מה הוא יחליט. אבל אני יודע שמה שהוא יחליט, יהיה בעיניי חוה ליבוביץ' לא רק החלטה נכונה, אלא ביטוי לגאונותו המדינית, ומי שיבקר אותו על ההחלטה שיבחר, ראוי רק ללעג ולבוז. לחוה ליבוביץ' אין דילמות.
* החשבון לא תם – חשתי ממש כאב פיזי, כאשר צפיתי בראיון עם רום ברסלבסקי ושמעתי את תיאוריו מתקופת שביו אצל הנאצים הסדיסטים.
החשבון איתם לא תם. הוא בקושי התחיל.
* לפרק את אונר"א – בתכנון היום שאחרי, עלינו לעמוד על כך שאונר"א יפורק. אחרת, מה עשינו?
* משיח לא בא – המשיח טראמפ מכניס את הפטרוניות של חמאס – האוייב הטורקי והאוייב הקטארי, למעורבות בעזה כאילו הבעייה היא הפתרון.
הוא מחמש את סעודיה במיטב הנשק המתקדם, כולל F-35, ומביא בכך לאובדן היתרון האיכותי של ישראל במזה"ת.
ולשונו של נתניהו ושל חסידיו השוטים אינה יוצאת מעכוזו של טראמפ, בתקווה שיחלץ את נתניהו ממשפטו.
* הטרור משתלם – הסרת הסנקציות האישיות של ארה"ב מעל הארכי-טרוריסט אל-ג'ולאני, נשיא סוריה, מעבירה מסר לטרוריסטים, שעליהם להתמיד, להתעקש ולהחזיק מעמד עד שיעלו לשלטון, כי ברגע שיגיעו לשלטון, טראמפ יטהר את עברם ויאמץ אותם אל ליבו. ובמקרה הזה, לא רק את עברו הטרוריסטי של אל-ג'ולאני טראמפ מטהר, אלא גם את ההווה של שלטון הטרור הרצחני שלו, שאותו חווים הדרוזים, העלאווים והכורדים.
אין זה מן הנמנע, שאת מחיר ההכרה בטרוריסט טראמפ ירצה לגבות דווקא מאיתנו.
* כמו אבותינו באירופה – ביריונים אלימים שמחפשים נהגים ערבים בירושלים כדי לכלות בהם זעמם – זו תמונה המזכירה את המציאות של אבותינו באירופה. זו המשילות והריבונות של ראש הכנופייה, הדוצ'ה של הפורעים.
את ארגון הטרור "לה-פמיליה" יש להוציא אל מחוץ לחוק.
* קדימון – רדיפת הבן גבירים את מפקד פיקוד המרכז אלוף אבי בלוט, זה שתמונת הראי שלהם, גדעון לוי, מכנה אוברקומנדנט, היא הקדימון לרדיפתם בקרוב את ראש השב"כ זיני.
* כשממנים ראש כנופיה במערכה הראשונה – אזרח קרא לעבר ראש הכנופיה "כהניסט". שוטרים התנפלו עליו, עצרו אותו, הפשיטו אותו בחקירה, אזקו אותו בידיים וברגליים למשך ארבע שעות.
ראש הכנופיה מתקדם בתהליך הפיכת משטרת ישראל למיליציה פשיסטית פרטית חמושה, וזה איום חמור על הדמוקרטיה. מי שהפקיר את ביטחון הפנים בידי ראש הכנופיה אשם בכך. תאוות השלטון חסרת הגבולות של נתניהו גרמה לו לבצע פשע נגד הדמוקרטיה הישראלית, בחיבור עם הכנופיה ובהפקרת ביטחון הפנים של ישראל בידי הדוצ'ה שלה.
כשיצחק שמיר היה ראש הממשלה, הוא לא העלה על דעתו לספור את הכהניסטים כשותפים לקואליציה. הוא לא העלה על דעתו להזמין את מורו ורבו של ראש הכנופיה, אבי אבות הטומאה, "הרב" כהנא שר"י, למו"מ קואליציוני. ובכל פעם ש"הרב" שר"י עלה לנבוח מעל במת הכנסת, הוא קם ועזב את המליאה, ואתו כל חברי הליכוד, כל חברי סיעות הימין וכל חברי הכנסת. זה היה כאשר הליכוד היה ליכוד. בן גביר הרבה יותר חכם ומתוחכם ממורו ורבו, ולכן הוא הרבה יותר מסוכן.
מכל חטאיו הרבים של נתניהו, הלגיטימציה לחיה הכהניסטית והפקרת ביטחון הפנים בידי ראש הכנופיה, היא הפשע החמור ביותר.
אם לא נעצור את ראש הכנופיה והוא ימשיך להתחזק, וכשזה יקרה, במקרים כאלה האזרח המוחה "ייעלם".
העובדה שראש הכנופיה הוא שר בממשלה, היא כתם על תולדות העם היהודי.
* מוחות סוטים – תיאוריית קונספירציה שקראתי: נתניהו יזם את מבצע "עם כלביא" כדי לבטל את חתונת אבנר, כי שרה התנגדה לחתונה עם מזרחית.
הזוי? בזוי? מטורלל? מנותק? סוטה? עלוב? אני חותם בשתי ידיי על ההגדרות הנ"ל.
הוא הדין בקונספירציות המטורללות, ההזויות, הבזויות, הסוטות והעלובות על רצח רבין ועל "בגידת" צה"ל והשב"כ ששיתפו פעולה עם הטבח כדי להפיל את נתניהו.
מוחות סוטים וחולניים מסתובבים בתוכנו ומרעילים את חיינו.
* הרס ענף החלב – ב-9 באוקטובר, 48 שעות אחרי הטבח, הרפתות הראשונות ביישובי הנגב המערבי שבו לפעול, ובתוך כשבוע כל הרפתות עבדו. הן עבדו תחת אש, בעיצומה של מלחמה קשה, הופעלו בידי תושבים שפונו. הרפתנים שחוו טבח אכזרי ואיבדו בני משפחה וחברים, הבינו את אחריותם לביטחון המזון של מדינת ישראל, ואת אחריותם למימוש הריבונות עד התלם האחרון. זאת הציונות.
כעת ממשלת ישראל ושר האוצר סמוטריץ', נוכח כישלונם החרוץ בהתמודדות עם יוקר המחייה, חוזרים לפופוליזם הזול של "הכו בחקלאים והצלתם את יוקר המחייה," ומובילים רפורמה של פתיחת שוק החלב לייבוא פרוע. כאילו לא למדנו דבר מהרפורמה בחקלאות שהובילו ליברמן ופורר בקדנציה הקודמת, ושהאופוזיציה שתקפה אותה יישמה אותה כשעלתה לשלטון. גם אז נטען שהדבר יוריד את המחירים. והנה, המחירים רק עלו, ובינתיים חקלאים רבים איבדו את עולמם ואת מפעל חייהם. זה מה שיקרה עם הרפורמה החדשה.
האם הייבוא הפרוע של החמאה הוריד את מחירה? כך יהיה גם במחירי החלב.
* היטלר היה מרגיש כאן בבית – "היטלר היה מרגיש כאן כמו בבית," אמר שגריר ישראל באו"ם ולימים הנשיא השישי של ישראל, חיים הרצוג, בדיון שבו עצרת האו"ם קיבלה את החלטה 3379, המגנה את הציונות ומגדירה אותה גזענות. היתה זו החלטה סופר אנטישמית של הרוב האוטומטי בעצרת האו"ם. זה היה לפני חמישים שנה בדיוק, ב-10 בנובמבר 1975. היה זה ביום שבו מלאו 38 שנים לליל הבדולח, וגם זאת הזכיר הרצוג בנאומו המכונן. בתום דבריו, קרע הרצוג את נוסח ההחלטה לגזרים, בהשראת אביו, הרב יצחק אייזיק הרצוג, הרב הראשי לארץ ישראל, שקרע לגזרים את הספר הלבן, בנאום שנשא.
ראש הממשלה באותם ימים היה יצחק רבין, בקדנציה הראשונה שלו. בתגובה להחלטת העצרת, הוא כינס את הממשלה לישיבת חירום, והעביר החלטה על תגובה ציונית הולמת. הם מגנים את הציונות – אנחנו ממשיכים להגשים את הציונות. אף על פי כן. והממשלה החליטה על הקמת ארבעה יישובים חדשים בגולן.
בספרו "פנקס שירות" כתב רבין: "'היטלר היה מרגיש כאן כמו בבית' – היתה זו הגדרה הולמת, מפיו של שגריר ישראל באו"ם, כאשר העצרת הכללית הוקיעה את הציונות כתנועה גזענית ואימפריאליסטית. בהיעדרו של 'הפיהרר' הרגישו 'כמו בבית' המדינות הקומוניסטיות, המדינות הערביות, מדינות אפריקה ואף מקומה של ארץ נאורה כמקסיקו לא נתקפח. במבחן השנאה ליהדות וליהודים, שחסתה תחת מסווה ההתנגדות לציונות, נעשתה שליחותו של היטלר בנאמנות.
"אם היוזמה התכוונה לדכא את היהודים – נחלה כישלון חרוץ. יהודים, בארץ ובעולם, שסיגלו לעצמם, ברוב עוונותיהם, יחס זלזלני כלפי הציונות, חזרו בתשובה. שוב הוכח, כי היהודים מתלכדים מול תופעות של שנאה חיצונית. אחד הביטויים לסולידריות היה יתר-נכונות מצד קהילות יהודיות בעולם להתייצב לימינה של ישראל. 'כנס ירושלים לסולידריות יהודית' יצק חיים חדשים בעולם היהודי. שנת הכנס, 1976 – היתה שנת ההזדהות עם ישראל בקהילות היהודיות בתפוצה."
לסיפור הזה היה סוף טוב ומפתיע. מהלך מדיני ודיפלומטי מזהיר, שהוביל ראש הממשלה יצחק שמיר ולצידו שר החוץ דוד לוי ושגריר ישראל באו"ם יורם ארידור, בשיתוף פעולה הדוק עם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש (האב), הביא לביטול ההחלטה ב-16 בינואר 1991. היה זה אחד ההישגים הגדולים ביותר, ובעצם אחד הבודדים, של ישראל באו"ם, בכל שנותיה.
* חכמים – יצא הכרך השישי של סדרת הספרים החשובה והמרתקת של הרב ד"ר בני לאו: "חכמים".
שמונה שנים המתנו לכרך השישי, אחרי שחמשת הראשונים יצאו בקצב מהיר. הסיבה העיקרית לעיכוב היא שהרב בני עסק בתקופה הזאת בעיקר בהקמה ובהובלה של מיזם 929 להנחלת התנ"ך בחברה הישראלית, ומן הסתם הקורונה והמלחמה גם הוסיפו קיסם לעיכוב. קראתי בהנאה את הספר, כמו את חמשת הכרכים הקודמים, וההמתנה ארוכת השנים השתלמה.
הסדרה עושה סדר בבלגן המשנה והתלמוד, עתירי החכמים, בביוגרפיות קצרות של חז"ל – התנאים והאמוראים, בהצגת שיטותיו של כל חכם, באינטראקציות בין חכמים בכלל, ובין חכמי ארץ ישראל וחכמי בבל בפרט, וברקע היסטורי של כל תקופה. השילוב של בקיאותו של הרב בני כתלמיד חכם עם ידיעותיו כהיסטוריון, ויכולת ההנגשה של הדברים, השווה לכל נפש, יוצרת סדרה מעניינת מאוד. הכרך השישי עוסק בדור האחרון של אמוראי ארץ ישראל, תלמידיו ותלמידי תלמידיו של רבי יוחנן, חותמי התלמוד הירושלמי, ומקביליהם באותה תקופה בבבל, ובראשם אביי ורבא.
סדרה כזו, שטרם הסתיימה, יכולה להיחשב כמפעל חיים מפואר, אבל היא רק מפעל אחד בחייו ומפעלותיו של הרב בני, והמפעל החשוב מכל, לטעמי, הוא 929.
* ביד הלשון: מה יפית – הגדרתי את היהודים שבחרו בממדאני האנטישמי לראשות העיר ניו-יורק "יהודי מה יפית". נשאלתי למה התכוונתי.
"מה יפית ייד," הוא כינוי היסטורי ליהודים המתרפסים בפני הגוי, שרוקדים בחנופה בפני הפריץ.
בשיר השירים מופיע הפסוק: "מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים." הפסוק הזה הוא המשפט הפותח פיוט לשבת שהתחבר בפראג במאה ה-13. הפיוט בן שמונת הבתים השתנה לגרסאות שונות במקומות שונים. בגלגוליו הוא הפך לשיר של הליצן היהודי שהושר בפני הפריץ ושם ללעג את שירי הקודש היהודיים. במאה ה-19 וה-20 יש עדויות על יהודים שנדרשו תחת איומים לרקוד בפני גויים מתעללים את הריקוד.
מטבע הלשון "ריקוד מה יפית" מלווה לאורך שנים רבות יהודים מתרפסים, חסרי כבוד לאומי. כאלה הם היהודים שהצביעו לממדאני.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
צרור הערות 9.11.25
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר