* אסור לוותר על הניצחון – לאורך שנתיים, הספונסרית של חמאס, המדינה הג'יהאדיסטית קטאר, שבאיוולתנו הסכמנו לראות בה "מתווכת", היתה נעולה על מטרה אחת בלבד – המשך שלטון חמאס בעזה. וכיוון שחמאס ראה בחטופים את תעודת הביטוח שלו, קטאר חיבלה בכל סיכוי לעסקה שתחזיר את החטופים, ותמכה בדרישות ההזויות של חמאס, להפסקת המלחמה ונסיגה ישראלית לקווי 7 באוקטובר, שחרור כל המחבלים שבישראל והישארות שלטון חמאס ברצועת עזה. רק כאשר ישראל, באיחור אופנתי של כמעט שנתיים, הלכה על הראש של חמאס בעזה, וכאשר טראמפ הכריח את המתווכות ללכת על עסקת חטופים, קטאר תימרנה את חמאס להסכים.
תוכנית טראמפ כוללת את מיטוט שלטון חמאס, פירוק חמאס מנשקו ופירוז עזה. התשובה של חמאס לתוכנית היתה "כן, אבל," כלומר כן לשחרור החטופים תמורת הפסקת אש ושחרור מאסיבי של מחבלים בישראל, גם אם הרבה פחות מחבלים מכפי שדרשה עד אז, אך לא לוויתור על השלטון, לא לפירוז עזה ולא להתפרקות חמאס מנשקו.
קטאר וטורקיה שיווקו לטראמפ את תשובתם כחיובית, כביכול, והוא מיהר לספר שחמאס השיבה בחיוב. יתכן שההודעה הזאת היתה ביטוי לשטחיות ולרדידות שלו. ואולי זה היה צעד טקטי מבורך, כדי להביא לשחרור החטופים. ואכן, בלחץ הכבד שהופעל עליהם, הם נאלצו להחזיר בזמן את החטופים החיים, אך התחילו את הסאגה הנמשכת כבר חודשיים של ריאליטי החטופים החללים, ועד היום הם מחזיקים את החלל החטוף רן גואילי. את הזמן הזה הם ניצלו לביסוס שלטונם בעזה ולחיסול מתנגדיהם.
קטאר אינה דורשת מחמאס להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון. הרי חמאס הוא פרוקסי שלה. קטאר דורשת את נסיגת ישראל לקווי 7 באוקטובר. "הפסקת אש מוחלטת לא יכולה להיחשב כמושגת ללא נסיגת ישראל מעזה," הודיעה קטאר.
אסור לישראל לוותר על פירוק חמאס מנשקו, כולל הנשק הקל, על פירוז מוחלט של הרצועה, על חופש פעולה במלחמה בטרור בכל רחבי רצועת עזה, ועל השארת פרימטר בידיה, הכולל שליטה על כל שטח החולש על יישובים ישראלים בנגב המערבי. רצוי לנסות למצות את השגת המטרות הללו בתהליך המדיני שמוביל טראמפ, כאשר ישראל אינה זזה שעל אחד מהקו הצהוב לפני פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. ואם המהלך המדיני לא יצליח, על ישראל לחדש את המלחמה כדי להשיג את מטרת המלחמה – מיטוט חמאס.
ישראל הציבה שתי מטרות למלחמה – החזרת החטופים ומיטוט חמאס. אין ניצחון בלי החזרת החטופים ואין ניצחון ללא מיטוט חמאס. כשגופתו של גואילי תחזור לישראל, נשיג את המטרה של החזרת החטופים. אבל כדי שהמלחמה תסתיים בניצחון, יש למוטט את חמאס.
אסור שהמלחמה שחמאס אסר עלינו בטבח 7 באוקטובר, לא תסתיים בניצחון.
* למה הם רצחו אותו – למה חמאס רצחו את סותטיסאק רינטלאק? למה הם חטפו אותו? למה הם המשיכו זמן רב כל כך להחזיק בגופתו? מה יש להם ממנו? מה הוא עשה להם? מה להם ולתאילנדים?
סותטיסאק לא נרצח כיוון שהוא תאילנדי, אלא כיוון שהוא עבד עם היהודים, וזה חטא שהעונש עליו הוא מוות. הוא נרצח כי הוא משת"פ של המפעל הציוני. וכדי להרתיע כל מי שחושב לעבוד עם היהודים, בישראל, עם הישראלים.
ולכן, התייחסנו אליו כמו אל חטוף ישראלי. אני גאה שכפי שעמדנו על כך שכל אחינו החללים החטופים יוחזרו ויובאו לקבר ישראל, כך עמדנו על החזרת גופתו של החלל החטוף סותטיסאק רינטלאק.
* הפרה בוטה – על פי ההסכם, חמאס אמור היה להחזיר לנו את כל החטופים בערב שמחת תורה.
אנחנו על סיפו של חנוכה והם עדין לא מילאו את חלקם בהסכם.
אבל את מעבר רפיח פתחנו מזמן.
* עוד ביטוי לרוע המוחלט – התרגיל המקאברי, של חמאס – שליחת גופות סרק, הוא עוד ביטוי לרוע המוחלט של ארגון הטרור. אסור שהמלחמה תיגמר כשהארגון הזה קיים.
"אי אפשר לחסל את חמאס כי הוא רעיון"? אז נשאיר ממנו רק רעיון.
* סם המוות – כידוע, מחבלי הנוחבה נשלחו לטבח מסוממים ומתודלקים. אבל הסם לא הפך אותם לרוצחים. הסם אולי נתן להם מרץ לבצע את משימתם בלי להתעייף. סם המוות הוא החינוך ושטיפת המוח מן הגן ואילך במוסדות החינוך של אונר"א.
* חומר טוב – טראמפ: "יש לנו שלום במזה"ת."
איפה אפשר להשיג את החומר הזה? גם אני רוצה.
* בלי מסקנות אישיות – ועדת הטיוח שנתניהו מקים אמורה לחקור את ההתנתקות, והיא תהיה ללא מסקנות אישיות. למה? כי יש בכנסת הנוכחית שני ח"כים בלבד שתמכו בהתנתקות – נתניהו וישראל כ"ץ.
* נתונים זניחים - ביסמוט הפיץ פשקוויל ווטאבאוטיסטי דמגוגי, ובו טבלה המעמידה זו מול זו את הצעת חוק ההשתמטות שלו ותוכנית ישנה של גנץ וליברמן, הדומה לתוכניתו ברוחה ואף גרועה ממנה בחלק מהמדדים.
התוכנית של גנץ וליברמן אכן היתה תוכנית השתמטות לא ראויה. אבל ביסמוט פספס כמה נתונים זעירים, כמעט בלתי מורגשים, היוצרים הבדל קליל בין הסיטואציות. כדי לעזור לביסמוט לראות את מה שפספס, אציג בפניו את הנתונים הזניחים:
קרוב ל-2,000 הרוגים.
כ- 20,000 פצועים.
עשרות אלפי מילואימניקים ששירתו כבר מאות ימים ועוד היד נטויה, תוך פגיעה קשה במשפחותיהם, מקומות העבודה שלהם, עסקיהם ו/או לימודיהם.
עשרות אלפי נשות מילואים שנושאות על כתפיהן לבד את עול הבית והמשפחה, לצד הדאגה המתמדת מכל דפיקה בדלת.
7 באוקטובר אחד.
כשגנץ וליברמן הציגו את תוכניתם, היינו שבויים בקונספציה של צבא קטן וחכם, ושצה"ל לא צריך באמת את החרדים, ולא רק את החרדים אלא גם את המילואים, והאוריינטציה של התוכניות היתה על הוצאת החרדים לעבודה (דבר חשוב כשלעצמו).
ביסמוט לא תומך בהצעת החוק שלו. הוא יודע היטב שזו הצעת חוק אנטי ישראלית, אנטי ציונית, שמתנקשת בביטחון המדינה, בחברה הישראלית ובכלכלת ישראל. הוא יודע זאת בדיוק כמו מתנגדי התוכנית הקיצוניים ביותר.
הוא שונא את התוכנית בכל ליבו.
אבל הוא מעדיף עסקנות קטנה ועלובה על האינטרס הלאומי.
* שרץ ההשתמטות – הסרבנות היא סרטן בגוף האומה. יש להילחם בה.
אבל כאשר מי שמונה לשר הביטחון כדי לקדם את חוק ההשתמטות המושחת, שנועד להנציח את העריקה ההמונית של מגזר גדול וגדל בחברה הישראלית, יוצא נגדה, הוא שובר את שיאי הצביעות ועזות המצח.
טובל ושרץ ההשתמטות בידו.
* עדיף מועמד פנימי – שב"כ כשל כישלון מוחלט במחדל 7 באוקטובר. לכן, נכון היה למנות לראש השב"כ אדם חיצוני, שלא היה חלק מהכישלון ומהתרבות שהובילה לכישלון. נכון היה למנות את זיני לתפקיד, ואם לא הוא – אדם חיצוני אחר.
כך היה גם לאחר הכישלון הנורא של השב"כ ברצח רבין. בצדק הונחת מבחוץ עמי איילון. וכך גם במשטרה אחרי הכשל הערכי של שורת הנציבים הנחקרים – נכון היה למנות אדם מבחוץ, רוני אלשייך. לא יהיה מנוס ממינוי אדם חיצוני לשיקום המשטרה אחרי עידן בן גביר; אדם שאינו נגוע בתהליכי הבן גביריזציה של המשטרה.
אבל מינוי חיצוני נכון רק לארגון במשבר. המצב הנכון בדרך כלל הוא מינוי אדם מבפנים, שמכיר את הארגון וגדל בו, ושמסמן לבכירי הארגון את מסלול הקידום.
אין הצדקה למינוי חיצוני לתפקיד ראש המוסד. המוסד אינן במשבר והוא עתיר הישגים, כמו מבצע הביפרים, חיסול הנייה והפעילות המוצלחת במבצע "עם כלביא".
אין בדברים אלה מילה וחצי מילה נגד גופמן אישית. אדרבא, מכל מה ששמעתי וקראתי עליו, הוא ראוי למסלול קידום שעשוי להביאו לרמטכ"לות.
* חותר למשבר – יריב לוין בחר בבן חמו מתוך ידיעה שייפסל, ואין לי ספק שמתוך מטרה שייפסל.
ההחלטה לאפשר לו לבחור את הפרקליט המלווה היתה שגויה. לא רק בשל העיקרון של הפרדה בין דרג פוליטי לחקירה פלילית, אלא כיוון שבמקרה הזה יש ניגוד עניינים קיצוני, לאחר שהשר הגדיר מה התוצאה שהוא מצפה לה מהחקירה. ואם היועמ"שית הורחקה ממעורבות בחקירה בשל חשש לניגוד עניינים או למראית עין של ניגוד עניינים, כך גם השר שחותר להדחתה.
פסיקת בג"ץ היתה ניצחון אדיר ללוין. אך פסק הדין קבע קריטריונים לזהות מלווה החקירה. מה עשה לוין? בחר אדם שאינו עומד באף אחד מהקריטריונים.
לוין חותר לעימות, לפילוג ולמשבר חוקתי. הוא בחר בבן חמו למען ההחלטה שהתקבלה לפסול את המינוי, כדי להוסיף מדנים. עוכר המשפטים מחרחר מלחמת אחים. איש מסוכן.
* בדרכו של חגי אלעד – לפני 9 שנים נעשה אחד המעשים הנקלים והבוגדניים שביצע ישראלי נגד ישראל. מנכ"ל "בצלם" לשעבר חגי אלעד נאם בפני מועצת הביטחון נגד מדינתו, הוציא את דיבת הארץ רעה, השמיץ את צה"ל והפציר בחברי המועצה "לעבור מדיבורים למעשים" נגד מדינת ישראל.
ממשיך דרכו הוא נתניהו, שמקליט סרטונים באנגלית שבהם מוציא את דיבת הארץ רעה, משמיץ את מערכת המשפט והחוק בישראל ומפיץ את השקרים והקונספירציות נגד מדינתו בעולם. ומישהו מאמין שלא הוא שלח את סילמן להזמין סנקציות אישיות על ראשי מערכת המשפט הישראלי, מהנשיא טראמפ? ככה זה בתרבות הביביסטית. קודם הוא שולח איזו אהבלה לקפוץ בראש ולהרגיל את הציבור לרעיון ההזוי, ואח"כ, כשהציבור יתרגל, הוא ישמיע זאת בקולו.
כותרת כתבי האישום נגדו היא "מדינת ישראל נגד נתניהו." אך יותר מכך, כפי שאנו נוכחים: נתניהו נגד מדינת ישראל.
[אהוד: העיקר שאתה לא אהבל ורואה את הדברים נכוחה].
* כניעה מחפירה – יפה מאוד שישראל לא הודחה מהאירוויזיון, אולם עצם קיום הדיון וההצבעה, הוא כניעה מחפירה לטרור.
* הסתה מסוכנת – בחוגי הימין הרדיקלי היה פופולרי מאוד לפני רצח רבין הציטוט מחוק העונשין שלפיו "מי שעשה מעשה מתוך כוונה להביא לכך ששטח מסוים ייצא מריבונותה או משליטתה דינו – מיתה או מאסר עולם."
איני חושב שאלה שהפיצו את הרעל, שאגב, אני שמעתי אותם כטיעון רציני מאוד במו אוזניי (לא אזכיר את שם המצטט, שכבר מזמן אינו בין החיים), התכוונו לכך שרבין יירצח. אבל הפצת חומרים כאלה הייתה חלק מן האווירה שהביאה לרצח רבין.
היום קראתי את הציטוט הבא, מצד אחד משונאי נתניהו הרדיקליים: "... חשפנו לפני שנתיים את העבירה שעליה עבר לכאורה הנוכל נתניהו. והנה תיאור העבירה בספר החוקים של מדינת ישראל. סעיף 99 לחוק העונשין התשל"ז-1977, עוסק בעבירה של סיוע לאויב במלחמה וקובע עונש של מיתה או מאסר עולם למי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך. הסעיף ממוקם בפרק העוסק בביטחון המדינה ובאויב נכללים, על פי סעיף 91 לחוק, גם ארגוני טרור. עיקרי הסעיף: העבירה: סיוע לאויב במלחמה נגד ישראל."
כוונת מפיץ הרעל היא להעברת הכסף לחמאס.
איני יודע אם מי שמפיצים את הרעל הזה מתכוונים באמת לכך שנתניהו יירצח. אולם אחרי רצח רבין, אם יקום יגאל עמיר 2 וירצח את נתניהו, הם לא יוכלו עוד לומר שלא חשבנו שדבר כזה עלול לקרות.
* שני פנים לכבוד הלאומי – מכירת מערכת החץ המתקדמת לגרמניה, עוררה תגובות של גאווה לאומית, על כך שעל רקע ההיסטוריה – הנה, אנחנו אלה שמגינים על גרמניה. אחד מראשי התעשיות הביטחוניות התראיין לרדיו ואמר שאילו סבא וסבתא שלו היו יודעים הם לא היו מאמינים, ועוד אמירות מסוג זה.
ב-1959, נפלה ממשלה בישראל בשל מכירת תתי-מקלע "עוזי" למערב גרמניה. המתנגדים דיברו בשם הכבוד הלאומי, על כך שאנו מעניקים רהביליטציה לגרמניה, כאשר אנו שותפים למיליטריזציה שלה. ח"כ מאחדות העבודה יגאל אלון: "חימוש חיילים גרמניים בנשק מתוצרת ישראלית הוא מתועב מבחינת הכבוד הלאומי, מבחינת הסנטימנט היהודי."
שרי מפ"ם ואחדות העבודה-פועלי ציון, שהתנגדו ליחסים עם גרמניה, הצביעו בממשלה נגד העסקה. העסקה, שהיתה סודית, הודלפה לעיתון "למרחב", ביטאון אחדות העבודה, ועוררה סערה ציבורית ופוליטית עצומה. הנושא עלה לדיון בכנסת, ומפ"ם ואחדות העבודה, כולל השרים, הצביעו בכנסת נגד הממשלה בנושא זה. כיוון שהקואליציה היתה רחבה מאוד, עדיין היה רוב לעסקה בהצבעה בכנסת. באותם ימים, לא היתה לראש הממשלה סמכות לפטר שרים. בן גוריון דרש משרי מפ"ם ואחדות העבודה להתפטר, אך הם סירבו. בתגובה הגיש ב"ג את התפטרותו, מה שהביא להתפטרות ממשלתו, שהיתה לממשלת מעבר עד הבחירות שהתקיימו במועדן חודשים ספורים לאחר מכן.
בפרספקטיבה היסטורית, אין ספק שבן גוריון צדק בתפיסתו בנוגע ליחסים עם גרמניה, למרות שניתן להבין את העמדה הרגשית המנוגדת. זו גדולתו המנהיגותית של בן גוריון, שידע לראות למרחוק ולהוביל את המדינה בתחומים רבים בדרך הנכונה, גם כשלא היתה פופולרית.
* תזכה לעשות – חברי, הרב אביה רוזן, ראש מדרשת השילוב, נוהג להתפלל בראש השנה בבית כנסת ספרדי באלון שבות. הוא מספר, שנהוג לברך שם לא בברכה האשכנזית "שכוייח" ("יישך כוחך") ולא בברכה של עדות המזרח "חזק וברוך", אלא: "תזכה לעשות."
איזו ברכה יפה! מאמץ בחום.
* איזה חורף צפוי לנו? - מה משותף ל-1949, 1957, 1968, 1974, 1983 ו-1992?
שני דברים. האחד, הוא שהן שנים שאחרי מלחמות. השני הוא שהן היו שנים גשומות, קרות וסוערות במיוחד. בקריטריון הראשון אנחנו עומדים השנה. ומה עם הקריטריון השני?
* המילה הלפני אחרונה – אין לי עניין לנהל עם נעמן כהן תחרות בנוקדנות, קנטרנות וטרחנות, כי אין לו מתחרים. זה משעמם אותי ומלאה את הקוראים. גם איני חש צורך לומר את המילה האחרונה ואשאיר לו אותה בכיף.
ברצוני רק להסב את תשומת ליבו לשגגה שנפלה פעמים אחדות תחת ידו, או שמא היתה זו פליטת קולמוס – הוא כינה משם מה את שלמה יז'י וינר אבינרי – שלמה אבינרי.
* ביד הלשון: בירנית – בסיס מפקדת עוצבת הגליל נמצא בבירנית, על כביש הצפון, סמוך לגבול לבנון, בין קיבוץ סאסא למושב נטועה.
במקור, אמורה היתה בירנית להיות יישוב, המרכז האזורי של המושבים נטועה, שתולה, זרעית וחזון, שהוקמו במסגרת מבצע סו"ס (סוף סוף) לייהוד הגליל, בדחיפתו ובהובלתו של ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, באמצע שנות ה-60.
ב-1964 הוקמה היאחזות נח"ל בירנית, אך עם איזרוחה ב-1967, היא לא הפכה ליישוב, אלא הוקם בה, זמנית, בית ספר לסיף. במחקר של יחיעם וייץ על תכנית סו"ס, הוא טען שהתוכנית נזנחה לאחר מלחמת ששת הימים, כיוון שממשלת אשכול התמקדה בהתיישבות לביסוס גבולותיה החדשים של המדינה, בגולן, בבקעת הירדן, במזרח ירושלים ובגוש עציון. התוכנית לייהוד הגליל חודשה כעבור עשור, בתקופת ממשלת בגין, כשיו"ר ועדת השרים להתיישבות ושר החקלאות אריק שרון הוביל את תוכנית המצפים בגליל.
בשלהי שנות השישים, לאחר חתימת הסכם קהיר, שבו נאצר אילץ את לבנון לחתום על הסכם עם אש"ף, המסדיר את קיומו כארגון חמוש בלבנון, להובלת מאבק מזוין נגד ישראל משטח לבנון, וביתר שאת לאחר גירוש אש"ף מירדן בספטמבר 1970 ("ספטמבר השחור", בלשון הפלשתינאים) ומעבר מפקדות אש"ף ללבנון והתבססות פת"חלנד בדרום לבנון, צה"ל העצים את היערכות כוחותיו בגבול לבנון (שעד אז היה גבול שקט ושלו). בבירנית הוקם בסיס חטיבה מרחבית – חטמ"ר ברעם. לאחר מבצע ליטני (1978) הוקמה בבירנית מפקדת עוצבת הצפון. הבסיס הותקף פעמים אחדות במלחמת "חרבות ברזל" וצה"ל פינה אותו. הבסיס אוכלס מחדש כשהחל התמרון הקרקעי של צה"ל בלבנון.
פירוש השם בירנית – מצודה קטנה. "וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד-לְמָעְלָה וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת" (דבה"י ב', י"ז, י"ב). מעניין שאתר שיועד ליישוב קיבל שם צבאי, ולבסוף במקום היישוב קם באתר בסיס צבאי.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
2. צרור הערות 7.11.25
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר