בגיליון:
- שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ: מַקְהֵלַת הָאַשְׁכָּבָה
- אהוד בן עזר: האביב הגדול
- מוטי הרכבי: הבחירה אינה בין נתניהו למלאך גבריאל
- אהוד בן עזר: ההערות שלי
- יורם אטינגר: ישראל מזרימה מיליארדי דולרים לקופת ארה"ב
- עמנואל בן סבו: 1. יולנדה יבור – ז'אן דארק דה לה שמאטע
- עמנואל בן סבו: 2. נשיא בין כוונות
- אורי הייטנר: 1. תרחיש האימה
- אורי הייטנר: 2. צרור הערות 7.11.25
- עדינה בר-אל: "האוכל מפעיל הרבה חושים"
- משה גרנות: במעטה של אבסורד
- חגי קמרט: הווטרינרית שלנו מיכל וצוות עבודתה
- שמעון שלוש: שלושה שירים
- עמנואל בן-עזר: ערוב של אידיש וערבית
- עמנואל בן-עזר: הפרגים האדומים בשירתה של אסתר ראב
- אהוד בן עזר: ביקור במקדש ההינדי בלונדון ב-2003
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, : נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
- שאר הגליון
מאמרים
מַקְהֵלַת הָאַשְׁכָּבָה
מְתַח מֵיתָרִים
מְתַח מֵיתָרִים –
עַד הִתְבַּקֵּעַ
עַד עֲצִירַת-הַדָּם
בִּרְהָטֶיךָ
אֱסֹף נְשִׁימָתְךָ
בַּל תַּפְלִיטֶנָּה –
אַל תִּירָא!
מְתַח עוֹרְקִים –
מִמַּעַל סוֹכְכִים עָלֶיךָ –
הַכְּרוּבִים
יְלָדִים, – זְקֵנִים –
כַּת מוֹדִיעִין
וּמַסָּדָה –
וְיֶתֶר הַטְּבוּחִים
אֵין כֹּל – רַק זֶה
אֲשֶׁר צָמַח בָּךְ.
בְּבֹקֶר-קַיִץ
בְּרוּחַ-זַלְעָפוֹת
קְפֹץ אֶגְרוֹפֶיךָ
סְגֹר אֶגְרוֹפִים
כְּכַדּוּרֵי-פְּלָדָה
בָּהֶם יִתְרַסְּקוּ –
יָמוּתוּ –
כָּל הָאֲבִיבִים
בְּעִמְקֵי-אַרְצְךָ
כָּל הַמֶּדוּזוֹת
הַשְּׁקוּפוֹת עַל הַחוֹף
שֶׁל סְתָו
וְעָנָן רִאשׁוֹן
יִשְׁפֹּךְ מִשְׁקָלְתּוֹ
לְתוֹךְ הַיָּם
וְנַפְשְׁךָ מְרַחֶפֶת
בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ
לְרַגְלֶיךָ
•
1981
• שיר מן העיזבון. נמצא בכרך "אסתר ראב / כל השירים", 1988, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש.
האביב הגדול
הָאָבִיב הַגָּדוֹל שׁוּב פָּרַשׂ אֶת כְּנָפָיו עֲלֵי אֶרֶץ חָרְפָּם
וּבְנֵי-הָאָדָם זָחֲלוּ לִקְרָאתוֹ מִמְאוּרוֹת קָרָתָם הַטְּחוּבוֹת –
הֵם קָרְאוּ הִימְנוֹנוֹת הוֹדָיָה לְבוֹאוֹ מִכָּל בֵּית אֱלֹהִים שֶׁהָפְכוּ לְבֵיתָם,
וְכִנּוּ בְּשׂוֹרָתוֹ – בְּשׂוֹרָתָם וְאֶת אֵשׁ חֵרוּתוֹ עִמְעֲמוּ בְּחַגֵּי חֵרוּתָם.
הָאָבִיב, כְּחַיָּה קַדְמוֹנִית וְשׂוֹחֶקֶת, עָזַב אֶת הַבְלֵי עוֹלָמָם,
הִתְגַּלְגֵּל בִּיְרַק הַכָּרִים וּבְדִּשְׁאֵי מִשְׁעוֹלִים וְשָׂדוֹת.
רַק אַחַת מִכְּסוּתָיו, הַדַּלָּה שֶׁבָּהֶן, נִשְׁאֲרָה בִּיְדֵי הָאָדָם
וְאוֹתָהּ הוּא פּוֹרֵשׂ בְּחַגָּיו הַגְּדוֹלִים בִּיְדֵי עֲמָלוֹ הַכְּבֵדוֹת.
כָּל אָבִיב וְאָבִיב יְקַרְבוּ אֶל מוֹתוֹ אַךְ פְּרִיחַת הָאָבִיב הַגָּדוֹל – תִּקְוָתוֹ,
הוּא שׂוֹנֵא אֶת חַיַּת הָאָבִיב הַנִּצְחִית וְסוֹגֵד לִכְסוּתָהּ הַדַּלָּה.
עִם נִיסָן חַיְּכָנִי יְהַלֵּךְ בַּשָּׂדוֹת וְזֵרִים יַאֲסֹף מִפִּרְחֵי אַלְמוֹתָם
וְיַשְׁלִיךְ אֶת עַצְמוֹ וְאוֹתָם בְּיֵאוּשׁ עִם כָּל סְתָו אַפְרוּרִי וְאֵיתָן.
1955
לפני 70 שנה במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", בעריכת הסופר ד"ר יעקב הורוביץ, נדפס לראשונה שיר שלי – "האביב הגדול". הייתי אז בן 19. מה פירוש השיר? אין לי מושג כיום.
הבחירה אינה בין נתניהו למלאך גבריאל
ימים האחרונים ניהלתי ויכוח עם חבר צעיר ממני, אבל לא עלם, להערכתי סביב 45. זהו חבר שאני מכיר, מוקיר ויש לי הערכה רבה לכל מה שעשה ולכל מה שהשיג. החבר שירת בשירות חובה ביחידה קרבית ובילה זמן לא קצר על גבול עזה. גם במלחמת התקומה, מלחמת 7 החזיתות שירת מאות ימי מילואים גם בצפון וגם בעזה. הוא איש משפחה למופת, מצטיין בעבודתו, גר בפריפריה בקיצור חוליה בשדרה עליה בנויה מדינת ישראל.
אי אפשר לקרוא לו שמאלן ובוודאי לא קפלניסט, חושב כמוני שמערכת המשפט רקובה, מזדעזע מעלילת הדם נגד לוחמי שדה תימן וכל מה שנוגע לצה״ל יש לנו דעות זהות. אבל הוא בהחלט רל״ביסט וחושב שנתניהו צריך ללכת.
בתחילת הוויכוח הוא אמר ״נתניהו לא ראוי.״ אמרתי לו שלמרות שאני חושב שהוא טועה ונתניהו ראוי גם ראוי, זכותו לחשוב שנתניהו לא ראוי, ממש כמו שזכותי לחשוב אחרת. במשטר דמוקרטי בסופו של דבר הבחירות יקבעו.
להלן חלק מהטענות שכבר שמעתי לא פעם מבית המדרש של הערוצים ומשרדי הפרסום, ותשובתי.
״ביבי החריב את המדינה.״ החריב שאלתי? צא רגע החוצה והראה לי את החורבות. וברצינות חזרתי על העובדה שב-20 השנים האחרונות, תחת הנהגת נתניהו מדינת ישראל הפכה ממדינת קצת מעל מדינת עולם השלישי למעצמה אזורית.
״כלכלית״ (הכנסה לנפש גבוהה מרוב מדינות אירופה).
״מים״ למי שזוכר דיברו בזמנו על ייבוא מים מטורקיה. תארו לכם שאספקת המים של ישראל היתה תלויה בטורקיה. ישראל היא המדינה היחידה באזור שאינה סובלת מחוסר מים. הפכנו לכל כך עצמאיים בנושא המים עד כדי שבתקופה הקצרה של בנט/לפיד, לא רק שהשניים מסרו את שדות הגז הימי הפוטנציאלי לחיזבאללה – הם גם הכפילו את כמות מי הכנרת שנותנים לירדן, וכך הפכה הכנרת כמעט אקלוסיבית לאגם ירדני.
״צבאית״ ראה את מלחמת התקומה ב-7 חזיתות, היכינו את כולן כולל את איראן. איראן שכל עמי האזור, אירופה וגם ארה״ב חששו ממנה.
״תעשיית הייטק״ מהמפותחות בעולם.
״תעשיה צבאית״ שכמעט אין שני לה.
מערכת כבישים, כן עדיין יש פקקים אבל נסו להיזכר בכבישים שהיו כאן לפני 20 שנה. למי שלא זוכר רכבות היו רק בין תל אביב לחיפה ולפעמים גם לירושלים בה היתה תחנת רכבת אחת.
״ביבי לא אוהב אנשים חזקים תחתיו ולכן לא הכין יורש ליום שאחרי.״ עוד משפט מבית היוצר של משרדי הפרסום. כאילו שלפיד, גנץ, גולן, ליברמן הכינו ממש הכינו יורשים. אז הסברתי שהליכוד היא המפלגה הדמוקרטית היחידה שהנציגים נבחרים בבחירות וחברי המפלגה הם אלו שבוחרים בנציגים. הוא הוסיף אז מי – סער? מאי גולן? אמסלם? מירי רגב? החזרתי, כל אחד מהאנשים שהזכרת עולים עשרות מונים על לפיד, בנט, ליברמן וכל השאר. עובדה, למרות מיליארדי הדולרים שהושקעו בהפלת נתניהו, וכן ערוצי 12, 13, 11, "הארץ", גל״צ, וויינט וכל השאר, ולמרות זאת ה״גיבורים״ לא הצליחו להתרומם.
אבל בדבר אחד אני כן מסכים, אין כרגע לא בליכוד ובוודאי לא במפלגות השמאל מישהו שמתקרב לרמה של נתניהו, יותר מזה – אני לא מאמין שיש בעולם מנהיג ברמה של נתניהו.
״חרדים״ אכן העובדה שהחרדים לא מתגייסים היא בעייה שצריך להתמודד איתה. אבל נתחיל ונקרא לבעייה בשם הנכון ״אי ההתגייסות״. יש לא פחות משתמטים בתל אביב. בעיית גיוס חרדים מלווה אותנו מקום המדינה, בן גוריון התחיל והנושא גדל. רבין היה בין אלה שהגדילו משמעותית את הפטור כדי לקבל את דרעי לקואליציה. מי שמעלה כרגע את בעיית החרדים לא מנסה לגייס חרדים – הוא מנסה להפיל ממשלה. יאיר גולן כבר אמר שהוא ייתן את ״ליטרת הבשר לחרדים״ העיקר להפיל ולעלות לשלטון. אז לגולן מותר ולנתניהו לא.
אבל אם נתייחס לבעייה, חוק הגיוס שהוא רחוק מלהיות מושלם הוא חוק שיתחיל דרך שכנראה תגייס חרדים ותביא בסופו של דבר לגיוס רב. אבל שוב בל נשכח את המשתמטים בעיקר מתל אביב משתמטים על רקע מצפוני, משתמטים שלהורים מספיק כסף כדי לשלם לפסיכולוג / פסיכיאטר ולקבל שחרור, ועוד שיטות שאני אפילו לא מודע להם. באינסטגרם אני נתקל לא פעם בפרסומת של עורך דין שמציע את שירותיו כדי להימנע מגיוס.
אסור גם לשכוח את הערבים – בזמן שטובי בנינו יוצאים להגנת המולדת הערבים לא רק שלא משרתים, אף מקבלים העדפות על לוחמי צה"ל בבתי הספר לרפואה.
מי שצריך לקבל העדפה זה הלוחמים שנתנו הכול למען ביטחוננו ולתפארת מדינת ישראל.
״איך אמר איש חכם עדיף ערבי מחמד מחרדי שולט.״ השבתי, מי שאמר את המשפט איננו איש חכם, זהו משפט של משרד פרסום מרושע ושקרי שממומן על ידי אנשים מרושעים עוד יותר, ושקרנים עוד יותר, ובעיקר חסרי מעצורים. המשפט נוסח כך כדי לשכנע אנשים שזה בסדר ללכת עם ערבים לקואליציה. לא רק עם מנסור עבאס מהאחים המוסלמים אלא גם עם שאר המפלגות הערביות שמעולם לא הסתירו את רצונן להשמיד את ישראל. מה מסוגלים הערבים לעשות כבר ראינו ב-7/10 – להביא אותם לממשלה זה ממש הדרך להשמיד את מדינת ישראל. לא, הם לא יהיו ״חיות מחמד״ (יש סיפור על אדם שגידל פתן כחיית מחמד עד שהפתן גדל מספיק ובלע אותו). באשר ל״חרדי שולט״ עוד שקר. החרדים לא רוצים להתגייס, הם רוצים תקציבים אבל ממש לא רוצים לשלוט על חילונים!
״ביבי אמר שהחמאס מורתע.״ מי שקבע שהחמאס מורתע זה רונן בר (מינוי של בנט) אותו בנט גם הספיק להכניס בתקופה הקצרה שנתנו לו להיות כאילו ראש ממשלה (אני אומר כאילו כי בפועל אף שר לא ממש התייחס אליו כאל אוטוריטה) אבל לצערנו הספיק להכניס אלפי עזתים לישראל שגם הם חלק מהמחדל של ה-7/10.
השני שקבע שהחמאס מורתע היה הרצי הלוי, המינוי הלא חוקי של ממשלת בנט/לפיד ואסור לשכוח את חליווה המינוי של גנץ. יותר מזה, 3 ימים לפני הטבח ״ראשי מערכת הביטחון״ כינסו מסיבת עיתונאים ואמרו בפה מלא החמאס מורתע ולא יקרה כלום (מסיבת העיתונאים של ״ראשי מערכת הביטחון״ נערכה בעיקר כדי לחשק את נתניהו ולוודא שלא יעשה דבר). זה לא אני אומר. שמעתי את זה באוזניים שלי בערוצים 12 13 בבוקר ה-7/10 כשהם עדיין היו המומים ושכחו שצריך לשקר. תארו לך את החגיגה לו נתניהו היה יוצא נגד ההערכות של מערכת הביטחון ומנסה לעשות משהו נגד חמאס לפני ה-7/10 (כמובן היו טוענים שהוא רוצה לשמור על כסאו ולכן תוקף את חמאס בניגוד להערכות של בכירי מערכת הביטחון!)
״מזוודות הכסף הקטארי": נכון כאן נכנע נתניהו לדרישת מערכת הביטחון, גם רונן בר וגם איזנקוט דרשו שנתניהו יעביר כסף קטארי. כדאי לזכור שקאטר העבירה הרבה מאד כסף גם בדרכים אחרות ולהעביר כסף במזוודות ממש לא היתה הדרך היחידה. לו ״ממשלה שמאלנית" היתה מעבירה כסף היו מסבירים בערוצים איזה תרגיל מבריק זה לשלוט בחמאס דרך כסף קטארי. גם כשהגיע ממשלת בנט/לפיד הם המשיכו להעביר יותר כסף אבל לא במזוודות אלא ישירות לבנק. כל שרי הביטחון ליברמן, בנט, גנץ גם הם הסכימו לדרישת מערכת הביטחון להעביר כסף.
היו עוד טענות שדווקא הסכמתי איתו. ההשתלטות העוינת על מערכת המשפט, ההשתלטות העוינת על צמרת צה"ל, המשך ההשתלטות העוינת על השב״כ. כל אלה קרו בתקופת נתניהו. אני מניח שהרצון של נתניהו למנוע קרע עמד מאחרי הכניעות למערכת המשפט והתקשורת. לדאבוני כל פעם שנותנים משהו לשיכורי הכוח הם רוצים עוד. נכון לחמאס, נכון לחיזבאללה נכון למערכת המשפט.
לסיכום אמרתי. נתניהו לא מושלם. גם לי יש לא פעם ביקורת. צריך לזכור אני ישראלי וכישראלי ״אני יודע הכול טוב יותר,״ אימרה צינית עלינו הישראלים שיש בה לא מעט אמת. אבל בוודאי לא אפרט כאן את החסרונות שאני מוצא בנתניהו. יש משרדי פרסום שמקבלים כסף רב כדי למצוא את החסרונות, למה שאעשה זאת חינם. אבל!!! כשאני הולך לבחור זוו לא בחירה בין נתניהו למלאך גבריאל, אלא בין נתניהו למועמדים כמו בנט, לפיד, גנץ, איזנקוט שכל מה שאני יכול להגיד עליהם זאת המילה הסינית "May Yung 没用" – שפרושה שילוב של חסר יכולת, חדל אישים וכלומניק. ומצד שני, יש גם מועמדים מסוכנים באמת כמו יאיר גולן וליברמן, לא רוצה לכתוב את מי הם מזכירים לי.
הוספתי – זכור, כשאתה בוחר בלפיד, בבנט, באיזנקוט או בגנץ – אתה בוחר ממש באותה מידה ביאיר גולן. אם יצליחו, הם יבנו ממשלה בה כל אחד מהם יכהן כמה חודשים כראש ממשלה, וכך תקבל את יאיר גולן על מלא. נקווה שלא תקבל את עבאס, טיבי ועודה רק בממשלה אלא גם כראשי ממשלה לכמה חודשים.
מוטי הרכבי
ההערות שלי
אהוד: פרס ישראל לעיתונאות – לאיילה חסון!
אהוד: אני חושש כי ההתנכלויות לחיילי צה"ל התרחשו בפרקליטות הצבאית כבר בתקופת הפצ"ר שרון אפק כאשר הרשיעו, שללו את דרגתו ושלחו את סמל אלאור אזריה המסכן לכלא צבאי. אני, בכל גיליון, תמכתי בו ובחפותו כל אותה תקופה. על הפרקליטות הצבאית לבטל את פסק דינו, להתנצל בפניו, להחזיר לו את דרגת הסמל שנלקחה ממנו ולפצות אותו על הימים שבהם סבל בבית הסוהר הצבאי.
אהוד: אם תהליך אישור החנינה לנתניהו יתחיל לקרטע ואנחנו נפגוש בו את השחקנים הוותיקים של רדיפת נתניהו תוקעים מקלות בגלגלים, בייחוד במערכת המשפט – בל נתפלא אם מארה"ב יתחילו להגיע תביעות, זימונים לחקירות וסנקציות, מנומקים היטב – והנמענים הם אבירי מערכת המשפט, המחאה, הסרבנות, האופוזיציה ושאר שונאי נתניהו באשר הם שם – והעונשים משם יהיו קשים!
ישראל מזרימה מיליארדי דולרים לקופת ארה"ב
בניגוד לתפיסה המקובלת, יחסי ארה"ב-ישראל אינם מהווים כביש חד-סטרי, אלא כביש דו-סטרי לתועלת הדדית. ארה"ב אינה מעניקה לישראל סיוע חוץ שנתי, אלא מבצעת השקעה שנתית בבעלת ברית משנת-משחק, המהווה מכפלן-עוצמה ומכפלן-דולרי ייחודי עבור התעשיות הביטחוניות והכוחות המזוינים של ארה"ב, כמו גם עבור משרד האוצר שהאמריקאי (כפי שמתועד להלן).
ישראל חוסכת לארה"ב שנים רבות ומיליארדי דולרים של מחקר ופיתוח, משדרגת את התחרותיות של מוצרי הביטחון האמריקאיים, מחזקת את היתרון העולמי של טכנולוגיות הביטחון והמסחר של ארה"ב בשוק העולמי, מגדילה את ייצוא ארה"ב, מרחיבה את בסיס התעסוקה של ארה"ב, מגדילה את הכנסות מס הכנסה בארה"ב, ומעצימה את הביטחון הלאומי של ארה"ב.
ישראל היתה המדינה הראשונה (ב-2018) להשתמש במטוס הקרב F-35 באופן מבצעי, כאשר מומחים רבים בארה"ב טענו שהמטוס נועד לכישלון. ישראל היא למעשה מעבדה בתנאי-קרב ומרכז המחקר והפיתוח של יצרנית המטוס, חברת לוקהיד-מרטין, כפי שהיא עבור תריסרי חברות התעשייה הביטחונית בארה"ב, המספקות לישראל מערכות צבאיות מתקדמות וקריטיות. חיל האוויר של ישראל, יחד עם לוקהיד-מרטין, התגבר על תקלות טכניות (תוכנה) ומכניות (חומרה), שאיימו על המשך ייצור המטוס, והפכו אתF-35 מצפי לכישלון מחפיר לבוננזה של מיליארדי דולרים עבור כלכלת וביטחון ארה"ב.
ניסיון הקרב הייחודי ובעצימות גבוהה ביותר של ישראל בזירות מגוונות – כולל תקיפות ממוקדות למרחקים ארוכים – שדרג את הפעילות המבצעית שלF-35 ושיפר באופן דרמטי את כושר התמרון, התחזוקה, הלוחמה האלקטרונית, התקיפה והמיגון של המטוס.
הניסיון המבצעי הישראלי הדגיש את היתרון האמריקאי על פני המתחרות מסין, רוסיה, בריטניה וצרפת; ובכך תרם משמעותית לזינוק בייצוא F-35 משנת 2018, ובמיוחד בשנתיים האחרונות.
למעלה מ-1,200 מטוסיF-35 נמכרו מאז 2018 לבריטניה, קנדה, אוסטרליה, דרום קוריאה, יפן, גרמניה, איטליה, הולנד, בלגיה, דנמרק, נורווגיה, פולין, רומניה, יוון וצ'כיה. בסוף 2025, לוקהיד-מרטין מדווחת על צבר הזמנות של 179-173 מיליארדי דולרים עבורF-35 כאשר בריטניה, איטליה ואוסטרליה שוקלות רכש נוסף של המטוס.
ייצור F-35 עולה בהדרגה מ-91 יחידות בשנת 2018. ייצוא של יותר מ-1,200 מטוסי F- 35 מתוכנן עד שנת 2035. צמיחת הייצוא נובעת מגורמים רבים, כולל השלכות מלחמת רוסיה-אוקראינה וענני מלחמה במזרח אסיה, כמו היעילות המבצעית משנת-המשחק של ישראל.
על פי לוקהיד מרטין, מיזםF-35 מייצר תפוקה כלכלית שנתית (כולל קבלני משנה) של כ-72 מיליארדי דולרים (כולל יצוא של 40 מיליארדי דולרים), 290,000 משרות, והכנסות מס גבוהות (מס הכנסה אישי ותאגידי). כוח העבודה האמריקאי של F-35גדל ב-35% מאז 2019.
על פי לוקהיד-מרטין, ההשפעה הכלכלית המצטברת של מיזםF-35 צפוייה לעלות על טריליון דולר לאורך חיי התוכנית, ולייצר תרומת מס פדרלית, מדינתית ומקומית שנתית צפויה, המובאת בחשבון בהטבות פיסקאליות מדינתיות ומקומיות, של 10-15 מיליארדי דולרים.
בהנחה שרק 50% מהייצוא נובעים מהפגנת היכולות של F-35ע"י חיל האוויר הישראלי, הרי ש-20 מיליארדי דולרים מהתפוקה הכלכלית השנתית קשורים לישראל, ומייצרים שני סוגים של מיסים.
הראשון הוא 4 מיליארדי דולרים בהכנסה חייבת במס, המבוססת על שולי רווח של 20% לפני מס, בשיעור מס פדרלי ומדינתי של 30% – מניבים 1.2 מיליארדי דולרים למשרד האוצר, המיוחסים למעבדה הישראלית בתנאי-קרב.
השני הוא הכנסה מתעסוקה, שניתן להעריך ב-10 מיליארד דולר, אשר תניב 2 מיליארדי דולרים של מיסים הקשורים לתעסוקה.
מכאן שסך המיסים הנובע ממטוסF-35 קרוב לסך ההשקעה השנתית בישראל (3.8 מיליארד דולר), הנתפסת בטעות כסיוע חוץ.
מטוסF-35 הוא רק אחד מתריסרי מערכות לחימה מתוצרת ארה"ב הנמצאות בשימוש – ומשודרגות ע"י – ישראל לטובת כלכלת וביטחון ארה"ב. המעבדה הישראלית בתנאי-קרב משדרגת גם את ביצועי הקרב, הייצוא, התעסוקה ונגזרות המס של מטוסי F-16 ומסוקי בלאק הוק מתוצרת לוקהיד-מרטין, מטוסי F-15 ומסוקי אפאצ'י מתוצרת בואינג, כמו גם מערכות לחימה נוספות, תחמושת וכלי רכב צבאיים, המיוצרים על ידי התעשיות הביטחוניות של ארה"ב, המעסיקות כ-2.5 מיליון איש.
העובדות הנ"ל מדגישות את ביצועי ישראל כבעלת ברית ייחודית משנת-משחק, המהווה מכפלן-עוצמה ודולרים למען ארה"ב, מחזקת את הביטחון הלאומי של ארה"ב, ומגדילה את הכנסות המס של משרד האוצר בארה"ב. כמו כן, ישראל משמשת כמרכז חדשנות מוביל עבור מגזר ההיי-טק המסחרי האמריקאי (250 ענקיות היי-טק אמריקאיות מפעילות מרכזי מחקר ופיתוח בישראל). ישראל היא מעבדה בתנאי קרב עבור הכוחות המזוינים של ארה"ב (גיבוש תורות לחימה על בסיס הניסיון הישראלי), חוסכת לתעשיות הביטחון והתעופה והחלל עשרות שנים של מחקר ופיתוח (מיליארדי דולרים), אולם תצוגה המדגים את עליונות מערכות הנשק האמריקאיות על פני התחרות העולמית, מקור של מידע מודיעין השקול ל-5 סוכנויות ביוןCIA (לפי מפקד מודיעין חיל האוויר האמריקאי לשעבר), והבסיס הצבאי האמריקאי הגדול בעולם, הנמצא באזור קריטי לביטחון הלאומי וכלכלת ארה"ב, ואינו זקוק לחיילים אמריקאיים.
שגריר (בדימוס) יורם אטינגר
1. יולנדה יבור – ז'אן דארק דה לה שמאטע
עומק התהום אליה התדרדר שיח הגרדומים במדינת ישראל עמוק יותר משקע מריאנה, המוכר כשקע צ'לנג'ר שבאוקיינוס השקט, התהום העמוקה ביותר בעולם.
קשה להאמין כי יש מי שרואים ביולנדה יבור וחבר מרעיה וסייעניה, אנשים הראויים לכבוד, להערכה, להכלה, לסלחנות, אלא שבמציאות העכשווית, יולנדה וחבר סייעניה נחשבים כגיבורים, כאמיצים, כנועזים, כלוחמים.
יולנדה וסייעניה מחריבים מבפנים את החברה הישראלית ומסכנים את מדינת ישראל במסעות ההסתה וההמרדה הנוראה בה הם נוקטים, בקריאות למרד, בקריאה למלחמת אחים ומרי אזרחים, בקריאה להוביל את ראש הממשלה בכוח ולעשות בו שפטים כברודנים דוגמת צ'אושסקו.
במציאות אחרת, יולנדה וסייעניה היו מוקעים אל עמוד הקלון, היו מוצאים אל מחוץ למחנה, היו מונחים ללא כבוד במחסן הגרוטאות של המסיתים הגדולים.
ובמקום להקיא את יולנדה וסייעניה, להזדעזע מהשיח הנוראי, מסיתים אלה, מפיצי ארס השנאה, מכונות הרעל הנוראיות, זוכות לחיבוק מאנשי תקשורת מובילים המהללים את עוז רוחן, אומץ ליבן, מאבקם ההרואי, ז'אן דארק מחווירה לעומת היולנדה המקומית.
פוליטיקאים הנחרדים, מזדעזעים, מצטמררים, מכל דבר לא רק שאינם ממלאים פיהם מים אלא גם לא מעיזים לצאת חוצץ נגד תופעת היולנדה וסייעניה, אינם מגנים את ההסתה הפרועה, אינם מצייצים נגד הרוח הרעה והמפלגת, הרוח המסוכנת של היולנדות וסייעניה
היולנדה וסייעניה זוכים לסיקור חיובי אוהד, לשערים בעיתונים רבי תפוצה, לכבוד השמור לגיבורים, מתנאה בתואר פעילת מחאה ולא מסיתה מדופלמת, לא ממרידה, לא סכנה לביטחון המדינה, פעילת מחאה.
כה כתבה פעילת המחאה, המסיתה והממרידה אשר המשטרה כינתה אותה כ"מעודדת טרור":
"הבחירה היחידה שניצבת בפנינו היא להיות – קרי: להילחם בבוגד, בשופרות, במשת"פים הארורים ובמילציות הפרייקור דלה-שמאטע שלו בכל הכוח ובכל האמצעים – או לחדול. תבחרו נכון, אחים ואחיות שלי. לא יהיה סיבוב נוסף. אמרנו 'דמוקרטיה או מרד', זוכרים? אז, יאללה, מרד. אבל אמיתי כזה, מיובא מרומניה, לא מעלי אקספרס-פינת קפלן."
עוד היא כתבה: "דיקטטורה לא מפילים בקלפי," "נתניהו בוגד" ו"באים אותך לקחת." ומצורפת תמונת הרודן הרומני להשלמת מילות ההסתה הפושעת.
הניסיון הנואל לטעון כי ההסתה הפרועה והפושעת חוסה תחת חופש הביטוי אינו מחזיק מים, הסתה לרצח, הסתה למרד, גם בדמוקרטיה הישראלית האיתנה והתוססת אינה חופש הביטוי כי אם חופש השיסוי וההמרדה, ההסתה והקריאה לרצח ראש ממשלה.
זהו לא מעצר פוליטי כי אם מעצר הגנה על מדינת ישראל ואזרחיה, הגנה מפני היולנדות וסייעניהן, והנורא מכל הוא שקולה של האופוזיציה נדם, קולה של האקדמיה דמם, קולה של מערכת המשפט נאלם, קולה של ההסתדרות הרפואית וההסתדרות הנחקרת, התאדה, קולם של אנשי הרוח נגוז, אין פרץ ואין צווחה, יש דומייה במקרה הטוב, חיבוק במקרה הפחות טוב.
היולנדות וסייעניהן אינן לבד, ההסתה הפרועה והפושעת נמשכת וכעת אינה מופנית רק לראש הממשלה ולבני משפחתו אלא גם כנגד נשיא המדינה ונבחרי ציבור רבים, רבים מדי.
להסתה הפרועה והמרושעת, הפושעת והמסוכנת אין מקום, מול הסתה זו חובה להתייצב במלא העוצמה, למתוח את הקו הברור בין חופש הביטוי, להסתה, הגיע הזמן לעצור את שיח הגרדומים.
2. נשיא בין כוונות
הוא העניק להם כבוד, הערכה ואפילו פינק אותם באותות של כבוד, הוא הבין אותם, הכיל אותם, עטף אותם, חיבק אותם גם כשאיימו לנטוש את המולדת, לפרק עד היסוד את החברה הישראלית.
הוא הילך על בהונות, בין הטיפות, חרד ממבול הזעם הבלתי נשלט, תמך בכל התנגדות של מליציות החרון ופלנגות הזעם, מהמאבק נגד הרפורמה המשפטית ועד לזהירות המגוחכת מול תופעות נרמול ההסתה הפושעת, הבריונות שהשתלטה על הרחוב, המיעוט שביקש להכריע את הרוב ועד לנרמול סרבנות ופירוק החוסן הלאומי.
הוא, בשם הממלכתיות בחר בצד המאיים, המטיל אימה, המתריע מפני סטייה מהקו הקיצוני שהתוו לו, המזהיר מקבלת החלטות שלא עולות בקנה אחד עם הרדיקליות הפרוגרסיבית של תמות נפשם עם פלישתים.
ומאום לא עזר לו, נושאי קיתונות הלעג והבוז, נושאי העגלות המלאות בחימה מתפרצת, ונושאי הלפידים, צרו על ביתו, על מכוניתו, על כל צעדיו ובהם הפועלים במרץ רב להביאו לבית הדין הבינלאומי בהאג ולהעמידו לדין על פשעי ניר עוז.
הוא עשה הכל כדי לרצות את הסבורים כי הם ואין בלתם, אדוני הארץ, הם ואין בלתם בעלי הדעה האחת, הקובעת, הם המדינה.
הוא, נשיא מדינת ישראל, יצחק הרצוג, נמצא בימים אלה בין הכוונות, רק קיבל את בקשת החנינה של ראש הממשלה והמיעוט המסוכן הניח את הצלב על מרכז ראשו, הניח את מכונות המשטמה בכינון ישיר על מרכז ליבו, והאיש שכל כך חיבק ועטף, הבין והכיל, הפך בין בקשה אחת, עוד טרם שהחל התהליך, לאויב העם, שנוא נפשם של הקנאים הפונדמנטליסטים, שורפי האסמים ומשיחי השקר.
נשיא המדינה עובר בימים אלה מעט מן המעט ממה שעוברים ראש ממשלת ישראל ובני משפחתו בשנים האחרונות, כנופיות רחוב אלימות, גם אם הם נושאים תארים, תפקידי עבר דרגות ואותות, אוחזים במכונות ירייה של שנאה וחרון בלתי נשלט ומטווחים את כל מי שמעז לצאת מהשורה.
קנאים מופקרים אלה, החיילים הלא אלמונים בפלוגות שנאה מזכירים את מילות שירו של "יאיר", אברהם שטרן:
"חַיָּלִים אַלְמוֹנִים הִנְנוּ, בְּלִי מַדִּים,
וּסְבִיבֵנוּ אֵימָה וְצַלְמָוֶת.
כֻּלָּנוּ גֻיַּסְנוּ לְכָל הַחַייִּם
מִשּׁוּרָה מְשַׁחְרֵר רַק הַמָּוֶת."
ובימים אלה, כשסביב משכן הנשיא משתלחים אנשי האימה והצלמוות, נושאי לפידי הזעם ובפיהם איומים קיצוניים, אשר גויסו למטרת העל האחת והיחידה, הטעם היחיד לחייהם, הפלת ממשלה שנבחרה ברוב דמוקרטי מובהק.
להבות האש מתפשטות מבית ראש הממשלה למשכן הנשיא על ידי חוליות התבערה, וברחוב הסמוך הניחו חבית זפת רותחת נוספת לצד החבית המוכנה לראש הממשלה, ברוך הבא כבוד נשיא המדינה לכיכר הדיקטטורה המחשבתית ורחוב עריצות המיעוט בואכה פינת עברה חרון וזעם קדוש.
ההסתה נגד נשיא המדינה מתעצמת, פרשיות עבר נשלפות מהבוידעם השנאה לשעתה, האיומים מתגברים ממסעות ציד ועד רדיפה אובססיבית, חייו של נשיא המדינה בסכנה כמו חייו של ראש הממשלה ובני משפחתו, החבורה המופקרת וחסרת האחריות הזו היא אותה חבורה שהטילה חתתה על אזרחי מדינת ישראל בשנים האחרונות.
השב"כ החדש, ראשי זרועות הביטחון השונים וגורמי האכיפה חייבים להוביל לחקירה את מטילי האימה, המאיימים, המתירים את דמם של נבחרי הציבור ולעצור את ההידרדרות הנוראה, רגע לפני שאומה שלימה תתייצב בכיכרות למחות דמעות אחד מעיני רעהו, ולשיר שירי תוגה וצער.
נזכרתי בהבלגה מול ההסתה הפושעת, ברפיון מול האלימות הגואה, באלם מול שיח הגרדומים ולחשתי לעצמי באימה את שירו של מרטין נימלר:
תחילה הם באו ולקחו את ראש הממשלה
ולא השמעתי את קולי,
מפני שלא הייתי בעדו
ואז הם באו ולקחו את בני משפחת ראש הממשלה
ולא השמעתי את קולי,
מפני שלא הייתי בדעתו
ואז הם באו ולקחו את חברי הממשלה הנבחרת
ולא השמעתי את קולי,
מפני שלא הייתי חבר בתנועה הזו
ואז הם באו ולקחו את אנשי הימין
ולא השמעתי את קולי,
מפני שלא הייתי איש ימין
ואז הם באו ולקחו אותי –
וכבר לא נותר אדם,
לדבר בעדי.
עמנואל בן סבו
1. תרחיש האימה
ב-7 באוקטובר אירע האסון הכבד ביותר בתולדות המדינה. באותו יום גם נמנע אסון כבד שבעתיים. קשה לדבר על היום הנורא הזה במושגים של "נס", מה גם שאיני מאמין בניסים, ובכל זאת אפשר לראות ביום הזה את נס הפליטה המוקדמת של סינוואר. לא ברור מדוע הוא מידר את איראן וחיזבאללה ולא שיתף אותם במועד הטבח. אולי הוא חשש מדליפה. אולי הוא רצה לקצור את כל התהילה. בטוח שהוא האמין שצעדו יפעיל את חיזבאללה לבצע את תוכנית כיבוש הגליל.
תוכנית כיבוש הגליל של חיזבאללה, הוא ה"מבול אל-אקצה" של הארגון. 7 באוקטובר של חיזבאללה היה מנחית עלינו אסון כבד לאין ערוך מהשבת השחורה בדרום. כוח רדואן של חיזבאללה היה מאומן יותר, מחומש יותר וקטלני הרבה יותר מהנוח'בה, המקביל לו בחמאס. היה בכוחו להשתלט על שטח הרבה יותר גדול, במתקפת פתע, ולהביא להרג של אלפים רבים. פלישה כזו של חיזבאללה היתה מלווה בירי של 150,000 טילים ורקטות, ובהם טילים מדוייקים, שעלולים היו ליפול על הכנסת, הממשלה, בסיס הקריה, גורדי השחקים בגוש דן ואולי אפילו בקמ"ג בדימונה, ולשבש את גיוס המילואים. כוחות חיזבאללה היו פושטים עלינו לא רק מלבנון, אלא גם מסוריה, בליווי המיליציות האיראניות שפעלו בה.
מתקפת פתע משולבת של חיזבאללה וחמאס, היתה מעמידה אותנו במקום אחר לגמרי, לעומת זה שהיינו בו ב-7 באוקטובר. מתקפה כזו, סביר להניח, היתה מלווה במתקפת טילים איראנית גדולה, מתקפת טילים חות'ית, התפרצות טרור חסרת תקדים ביו"ש, ואולי גם התקוממות בקרב ערביי ישראל בנוסח "שומר החומות" על סטרואידים. וכלל לא בטוח אם במצב כזה מצרים וירדן לא היו מוסיפות קיסמים למדורה.
תרחיש האימה הזה היה מסכן את עצם קיומה של ישראל. חובתנו להפנים זאת. תרחיש האימה הזה חייב להיות תרחיש הייחוס שלנו, כלומר התרחיש שאליו עלינו להיערך, כאיום ריאלי על ישראל. התכוננות ל-7 באוקטובר הוא התכוננות למלחמה שעברה. ההתכוננות צריכה להיות לתרחיש האימה הרב זירתי, שתיארתי. משמעות הדבר, היא שעלינו להעמיד בראש כל מעיינינו את סיכול התרחיש הזה, בכל מחיר.
מה נדרש מאתנו?
א. הפקת לקחים כנה וללא כל מריחה של מחדל 7 באוקטובר. למרבה הצער, נתניהו הצליח להפוך את ההכרח הלאומי בחקירה יסודית של המחדל לסוגייה פוליטית שנויה במחלוקת. אבל חקירה אמיתית, בידי ועדת חקירה ממלכתית, היא הכרח. כל ענייני כן ביבי לא ביבי שוליים ומשעממים, לצד ההכרח בתחקיר לאומי משמעותי על תפיסת הביטחון הלאומי שהובילה לטבח.
אסור לנו לאמץ את הנרטיב שהמחדל היה בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. אבי תורת הלחימה המודרנית, המצביא הפרוסי קרל פיליפ גוטפריד פון קלאוזביץ (1780-1831) קבע שקו המגע לעולם ייפרץ. אנו יודעים שאין צבא בעולם שמעולם לא הופתע. כמובן שחייבים לחזק את המודיעין כדי למנוע הפתעה, ולחזק את הגנת הגבול כדי שקו העימות לא ייפרץ, ולהכשיר את הצבא לבלימת האוייב במקרה של הפתעה. אך הדבר החשוב ביותר הוא למנוע מראש את האפשרות למתקפה של האוייב. לכן, התייחסות למחדל כאירוע של יום הטבח, רק כיוון שהאחראי מס' 1 למחדל רוצה לספר שהבעייה היא שלא העירו אותו, משמעותה היא הימנעות מהפקת הלקחים מן המדיניות שהטבח היה תוצאתה הישירה.
נרטיב מסוכן נוסף הוא שהמחדל היה המדיניות של נתניהו לחזק את חמאס כדי להחליש את רש"פ. הנרטיב הזה נועד לשחרר מאחריות את שותפיו של נתניהו למדיניות ההתמכרות לשקט, באמצעות הכחשת המדיניות והמרתה בקונספירציה הזאת, שמבוססת, כמו כל קונספירציה, על רסיסי אמיתות, אך היא מנוגדת לאמת. אם הנרטיב הזה נכון, איך אפשר להסביר את המדיניות כלפי חיזבאללה, שהיתה זהה למדיניות כלפי חמאס?
יש צורך בחקירה יסודית של שורש המחדל, ושל תפיסת הביטחון של ישראל בשלושים השנים שקדמו לטבח. ואסור שהחקירה תתוחם רק למחדל מול עזה, כי המחדל מול לבנון היה חמור יותר.
ב. אסור שהמלחמה בעזה תסתיים במציאות שבה חמאס עומד על הרגליים. כעת יש לנסות לממש את האופציה המדינית בהובלת טראמפ כדי להביא לפירוק חמאס מנשקו, אך אם הדבר לא יועיל, חובתנו תהיה לחדש את המלחמה, על מנת להשיג את מטרת המלחמה לצד החזרת החטופים – מיטוט חמאס.
אסור לנו להתפשר על המטרה הזאת, לא רק כדי למוטט את הארגון שביצע את הטבח, אלא כדי שכל ארגון אחר בשכונה יידע מה תג המחיר של פגיעה בנו.
ג. בהינתן שישראל היא מדינה קטנה, והיא המדינה היחידה בעולם שאויביה חותרים להשמדתה, והיא מוקפת באוקיאנוס עוין, היא חייבת לבסס את תפיסת הביטחון שלה על החובה להסיר מראש את האיומים עליה, ולא להמתין להם בפאסיביות, מתוך תקווה שיהיה בסדר, או לקנות שקט בכסף ובמתן מקומות עבודה. ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה, ולכן יש צורך בהגנה אקטיבית, שאינה מאפשר לאיום להתממש. האופן שבו ישראל אוכפת את הפסקת האש בלבנון בשנה האחרונה, ניגודה המוחלט של הדרך שבה ישראל הגיבה באפס מעשה מול התעצמות והיערכות חיזבאללה ב-17 השנים שבין מלחמת לבנון השנייה לחרבות ברזל, תוך הפרה בוטה וקבועה של הסכם הפסקת האש, שהיה זהה להפסקת האש הנוכחית – זו הגנה אקטיבית. פעולה כזו, הרואה בעצם ההתעצמות ובעצם צבירת הכוח איום שיש לסכל, בלי לחכות למתקפה, תמנע מלחמה.
קל וחומר שיש לפעול בכוח נגד כל פעולה אקטיבית נגד ישראל, בניגוד להבלגה הישראלית לנוכח עשרים שנות מתקפת רקטות מעזה ומול טרור הצתת שדות הנגב.
ד. על ישראל לחזור לתפיסה של מתקפת נגד מקדימה. כאשר נוצר איום מוחשי, כדוגמת האיומים מעזה ומלבנון בשנים האחרונות, על ישראל להפתיע ולתקוף ראשונה, ולא להמתין למכת הפתע של האוייב, או לבנות על כך שהיא לא תגיע. חובתה של ישראל הייתה לצאת למערכה כבדה למיטוט חמאס לפני הטבח, ולא אחריו. גם לעתיד, עלינו להשתית את ביטחון ישראל על העיקרון שהיוזמה חייבת להיות בידינו, ושעלינו להיות הצד המפתיע ולא הצד המופתע.
ה. ישראל אינה יכולה להתפשר על גבולות בני הגנה. מתקפה כמו 7 באוקטובר, ממדינה פלשתינאית ביו"ש, החולשת על מרכזי האוכלוסייה הצפופים של ישראל והפיכת גוש דן ל"עוטף", היתה עולה לנו ברבבות נטבחים. הוא הדין בגלישה מן הגולן אל קריית שמונה, טבריה ויישובי העמקים הצפוניים. הירדן חייב להיות גבולה המזרחי של ישראל, ללא כל ריבונות זרה ממערב לו, והגולן חייב להישאר ישראלי.
ו. הפינוי הממושך של יישובי קו העימות עם לבנון ופינוי בסיסי צה"ל, יצרו רצועת ביטחון בתוך שטחנו. אסור שדבר כזה יחזור שוב. חובתנו לממש את ריבונותנו עד התלם האחרון, ואם יש איום מצד האוייב, עלינו להגן על הריבונות מעבר לקווי האוייב. הנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון בשנת 2000, שתמכתי בה מאוד, היתה טעות חמורה. יש להקים רצועת ביטחון ישראלית בדרום לבנון, במזרח הגולן וכתר החרמון ובתוך רצועת עזה. אסור לסגת בעזה לקווי 7 באוקטובר.
ז. ב-7 באוקטובר, יישובי הנגב המערבי בלמו את הפלישה ומנעו את שטיפת מרכזי האוכלוסייה הגדולים באלפי המרצחים והאנסים. כיתות הכוננות שיובשו וצומצמו בלמו את האויב ועצרו את מרחץ הדמים. יש לחדש את תפיסת ההתיישבות הביטחונית וההגנה המרחבית, כמענה המרכזי למקרה שקווי העימות ייפרצו והאוייב יפלוש שוב לשטחינו. יש לחזק מאוד, לחמש ולאמן את כיתות הכוננות ואת יחידות ההגנה המרחבית הניידות שמחוץ ליישובים.
ח. יש צורך בצבא גדול, חזק וחכם. יש דרכים רבות להגדיל את הצבא. למרבה הצער, במקום להגדיל את צה"ל, ובניגוד לאינטרס הלאומי, הממשלה מקדמת את חוק ההשתמטות המושחת, המתנקש בביטחון המדינה.
הגדרת תרחיש האימה לתרחיש הייחוס אינו אמור לגרום לנו לפסימיות ולתחושה של אסון קרב המסכן את קיום המדינה, אלא להיפך – להכיר בקיומו של האיום על מנת לסכל אותו ולהבטיח את ביטחונה ושגשוגה של ישראל. אין זו תפיסה פסימית, אלא תפיסה היוצרת תקווה, ותאפשר לנו להביא את ישראל לשגשוג חברתי, כלכלי ותרבותי, להיות חברת מופת, להוות מגנט ליהודי הגולה.
2. צרור הערות 7.11.25
תוכנית טראמפ כוללת את מיטוט שלטון חמאס, פירוק חמאס מנשקו ופירוז עזה. התשובה של חמאס לתוכנית היתה "כן, אבל," כלומר כן לשחרור החטופים תמורת הפסקת אש ושחרור מאסיבי של מחבלים בישראל, גם אם הרבה פחות מחבלים מכפי שדרשה עד אז, אך לא לוויתור על השלטון, לא לפירוז עזה ולא להתפרקות חמאס מנשקו.
קטאר וטורקיה שיווקו לטראמפ את תשובתם כחיובית, כביכול, והוא מיהר לספר שחמאס השיבה בחיוב. יתכן שההודעה הזאת היתה ביטוי לשטחיות ולרדידות שלו. ואולי זה היה צעד טקטי מבורך, כדי להביא לשחרור החטופים. ואכן, בלחץ הכבד שהופעל עליהם, הם נאלצו להחזיר בזמן את החטופים החיים, אך התחילו את הסאגה הנמשכת כבר חודשיים של ריאליטי החטופים החללים, ועד היום הם מחזיקים את החלל החטוף רן גואילי. את הזמן הזה הם ניצלו לביסוס שלטונם בעזה ולחיסול מתנגדיהם.
קטאר אינה דורשת מחמאס להתפרק מנשקו ולוותר על השלטון. הרי חמאס הוא פרוקסי שלה. קטאר דורשת את נסיגת ישראל לקווי 7 באוקטובר. "הפסקת אש מוחלטת לא יכולה להיחשב כמושגת ללא נסיגת ישראל מעזה," הודיעה קטאר.
אסור לישראל לוותר על פירוק חמאס מנשקו, כולל הנשק הקל, על פירוז מוחלט של הרצועה, על חופש פעולה במלחמה בטרור בכל רחבי רצועת עזה, ועל השארת פרימטר בידיה, הכולל שליטה על כל שטח החולש על יישובים ישראלים בנגב המערבי. רצוי לנסות למצות את השגת המטרות הללו בתהליך המדיני שמוביל טראמפ, כאשר ישראל אינה זזה שעל אחד מהקו הצהוב לפני פירוק חמאס מנשקו ופירוז הרצועה. ואם המהלך המדיני לא יצליח, על ישראל לחדש את המלחמה כדי להשיג את מטרת המלחמה – מיטוט חמאס.
ישראל הציבה שתי מטרות למלחמה – החזרת החטופים ומיטוט חמאס. אין ניצחון בלי החזרת החטופים ואין ניצחון ללא מיטוט חמאס. כשגופתו של גואילי תחזור לישראל, נשיג את המטרה של החזרת החטופים. אבל כדי שהמלחמה תסתיים בניצחון, יש למוטט את חמאס.
אסור שהמלחמה שחמאס אסר עלינו בטבח 7 באוקטובר, לא תסתיים בניצחון.
* למה הם רצחו אותו – למה חמאס רצחו את סותטיסאק רינטלאק? למה הם חטפו אותו? למה הם המשיכו זמן רב כל כך להחזיק בגופתו? מה יש להם ממנו? מה הוא עשה להם? מה להם ולתאילנדים?
סותטיסאק לא נרצח כיוון שהוא תאילנדי, אלא כיוון שהוא עבד עם היהודים, וזה חטא שהעונש עליו הוא מוות. הוא נרצח כי הוא משת"פ של המפעל הציוני. וכדי להרתיע כל מי שחושב לעבוד עם היהודים, בישראל, עם הישראלים.
ולכן, התייחסנו אליו כמו אל חטוף ישראלי. אני גאה שכפי שעמדנו על כך שכל אחינו החללים החטופים יוחזרו ויובאו לקבר ישראל, כך עמדנו על החזרת גופתו של החלל החטוף סותטיסאק רינטלאק.
* הפרה בוטה – על פי ההסכם, חמאס אמור היה להחזיר לנו את כל החטופים בערב שמחת תורה.
אנחנו על סיפו של חנוכה והם עדין לא מילאו את חלקם בהסכם.
אבל את מעבר רפיח פתחנו מזמן.
* עוד ביטוי לרוע המוחלט – התרגיל המקאברי, של חמאס – שליחת גופות סרק, הוא עוד ביטוי לרוע המוחלט של ארגון הטרור. אסור שהמלחמה תיגמר כשהארגון הזה קיים.
"אי אפשר לחסל את חמאס כי הוא רעיון"? אז נשאיר ממנו רק רעיון.
* סם המוות – כידוע, מחבלי הנוחבה נשלחו לטבח מסוממים ומתודלקים. אבל הסם לא הפך אותם לרוצחים. הסם אולי נתן להם מרץ לבצע את משימתם בלי להתעייף. סם המוות הוא החינוך ושטיפת המוח מן הגן ואילך במוסדות החינוך של אונר"א.
* חומר טוב – טראמפ: "יש לנו שלום במזה"ת."
איפה אפשר להשיג את החומר הזה? גם אני רוצה.
* בלי מסקנות אישיות – ועדת הטיוח שנתניהו מקים אמורה לחקור את ההתנתקות, והיא תהיה ללא מסקנות אישיות. למה? כי יש בכנסת הנוכחית שני ח"כים בלבד שתמכו בהתנתקות – נתניהו וישראל כ"ץ.
* נתונים זניחים - ביסמוט הפיץ פשקוויל ווטאבאוטיסטי דמגוגי, ובו טבלה המעמידה זו מול זו את הצעת חוק ההשתמטות שלו ותוכנית ישנה של גנץ וליברמן, הדומה לתוכניתו ברוחה ואף גרועה ממנה בחלק מהמדדים.
התוכנית של גנץ וליברמן אכן היתה תוכנית השתמטות לא ראויה. אבל ביסמוט פספס כמה נתונים זעירים, כמעט בלתי מורגשים, היוצרים הבדל קליל בין הסיטואציות. כדי לעזור לביסמוט לראות את מה שפספס, אציג בפניו את הנתונים הזניחים:
קרוב ל-2,000 הרוגים.
כ- 20,000 פצועים.
עשרות אלפי מילואימניקים ששירתו כבר מאות ימים ועוד היד נטויה, תוך פגיעה קשה במשפחותיהם, מקומות העבודה שלהם, עסקיהם ו/או לימודיהם.
עשרות אלפי נשות מילואים שנושאות על כתפיהן לבד את עול הבית והמשפחה, לצד הדאגה המתמדת מכל דפיקה בדלת.
7 באוקטובר אחד.
כשגנץ וליברמן הציגו את תוכניתם, היינו שבויים בקונספציה של צבא קטן וחכם, ושצה"ל לא צריך באמת את החרדים, ולא רק את החרדים אלא גם את המילואים, והאוריינטציה של התוכניות היתה על הוצאת החרדים לעבודה (דבר חשוב כשלעצמו).
ביסמוט לא תומך בהצעת החוק שלו. הוא יודע היטב שזו הצעת חוק אנטי ישראלית, אנטי ציונית, שמתנקשת בביטחון המדינה, בחברה הישראלית ובכלכלת ישראל. הוא יודע זאת בדיוק כמו מתנגדי התוכנית הקיצוניים ביותר.
הוא שונא את התוכנית בכל ליבו.
אבל הוא מעדיף עסקנות קטנה ועלובה על האינטרס הלאומי.
* שרץ ההשתמטות – הסרבנות היא סרטן בגוף האומה. יש להילחם בה.
אבל כאשר מי שמונה לשר הביטחון כדי לקדם את חוק ההשתמטות המושחת, שנועד להנציח את העריקה ההמונית של מגזר גדול וגדל בחברה הישראלית, יוצא נגדה, הוא שובר את שיאי הצביעות ועזות המצח.
טובל ושרץ ההשתמטות בידו.
* עדיף מועמד פנימי – שב"כ כשל כישלון מוחלט במחדל 7 באוקטובר. לכן, נכון היה למנות לראש השב"כ אדם חיצוני, שלא היה חלק מהכישלון ומהתרבות שהובילה לכישלון. נכון היה למנות את זיני לתפקיד, ואם לא הוא – אדם חיצוני אחר.
כך היה גם לאחר הכישלון הנורא של השב"כ ברצח רבין. בצדק הונחת מבחוץ עמי איילון. וכך גם במשטרה אחרי הכשל הערכי של שורת הנציבים הנחקרים – נכון היה למנות אדם מבחוץ, רוני אלשייך. לא יהיה מנוס ממינוי אדם חיצוני לשיקום המשטרה אחרי עידן בן גביר; אדם שאינו נגוע בתהליכי הבן גביריזציה של המשטרה.
אבל מינוי חיצוני נכון רק לארגון במשבר. המצב הנכון בדרך כלל הוא מינוי אדם מבפנים, שמכיר את הארגון וגדל בו, ושמסמן לבכירי הארגון את מסלול הקידום.
אין הצדקה למינוי חיצוני לתפקיד ראש המוסד. המוסד אינן במשבר והוא עתיר הישגים, כמו מבצע הביפרים, חיסול הנייה והפעילות המוצלחת במבצע "עם כלביא".
אין בדברים אלה מילה וחצי מילה נגד גופמן אישית. אדרבא, מכל מה ששמעתי וקראתי עליו, הוא ראוי למסלול קידום שעשוי להביאו לרמטכ"לות.
* חותר למשבר – יריב לוין בחר בבן חמו מתוך ידיעה שייפסל, ואין לי ספק שמתוך מטרה שייפסל.
ההחלטה לאפשר לו לבחור את הפרקליט המלווה היתה שגויה. לא רק בשל העיקרון של הפרדה בין דרג פוליטי לחקירה פלילית, אלא כיוון שבמקרה הזה יש ניגוד עניינים קיצוני, לאחר שהשר הגדיר מה התוצאה שהוא מצפה לה מהחקירה. ואם היועמ"שית הורחקה ממעורבות בחקירה בשל חשש לניגוד עניינים או למראית עין של ניגוד עניינים, כך גם השר שחותר להדחתה.
פסיקת בג"ץ היתה ניצחון אדיר ללוין. אך פסק הדין קבע קריטריונים לזהות מלווה החקירה. מה עשה לוין? בחר אדם שאינו עומד באף אחד מהקריטריונים.
לוין חותר לעימות, לפילוג ולמשבר חוקתי. הוא בחר בבן חמו למען ההחלטה שהתקבלה לפסול את המינוי, כדי להוסיף מדנים. עוכר המשפטים מחרחר מלחמת אחים. איש מסוכן.
* בדרכו של חגי אלעד – לפני 9 שנים נעשה אחד המעשים הנקלים והבוגדניים שביצע ישראלי נגד ישראל. מנכ"ל "בצלם" לשעבר חגי אלעד נאם בפני מועצת הביטחון נגד מדינתו, הוציא את דיבת הארץ רעה, השמיץ את צה"ל והפציר בחברי המועצה "לעבור מדיבורים למעשים" נגד מדינת ישראל.
ממשיך דרכו הוא נתניהו, שמקליט סרטונים באנגלית שבהם מוציא את דיבת הארץ רעה, משמיץ את מערכת המשפט והחוק בישראל ומפיץ את השקרים והקונספירציות נגד מדינתו בעולם. ומישהו מאמין שלא הוא שלח את סילמן להזמין סנקציות אישיות על ראשי מערכת המשפט הישראלי, מהנשיא טראמפ? ככה זה בתרבות הביביסטית. קודם הוא שולח איזו אהבלה לקפוץ בראש ולהרגיל את הציבור לרעיון ההזוי, ואח"כ, כשהציבור יתרגל, הוא ישמיע זאת בקולו.
כותרת כתבי האישום נגדו היא "מדינת ישראל נגד נתניהו." אך יותר מכך, כפי שאנו נוכחים: נתניהו נגד מדינת ישראל.
[אהוד: העיקר שאתה לא אהבל ורואה את הדברים נכוחה].
* כניעה מחפירה – יפה מאוד שישראל לא הודחה מהאירוויזיון, אולם עצם קיום הדיון וההצבעה, הוא כניעה מחפירה לטרור.
* הסתה מסוכנת – בחוגי הימין הרדיקלי היה פופולרי מאוד לפני רצח רבין הציטוט מחוק העונשין שלפיו "מי שעשה מעשה מתוך כוונה להביא לכך ששטח מסוים ייצא מריבונותה או משליטתה דינו – מיתה או מאסר עולם."
איני חושב שאלה שהפיצו את הרעל, שאגב, אני שמעתי אותם כטיעון רציני מאוד במו אוזניי (לא אזכיר את שם המצטט, שכבר מזמן אינו בין החיים), התכוונו לכך שרבין יירצח. אבל הפצת חומרים כאלה הייתה חלק מן האווירה שהביאה לרצח רבין.
היום קראתי את הציטוט הבא, מצד אחד משונאי נתניהו הרדיקליים: "... חשפנו לפני שנתיים את העבירה שעליה עבר לכאורה הנוכל נתניהו. והנה תיאור העבירה בספר החוקים של מדינת ישראל. סעיף 99 לחוק העונשין התשל"ז-1977, עוסק בעבירה של סיוע לאויב במלחמה וקובע עונש של מיתה או מאסר עולם למי שעשה, בכוונה לסייע לאויב במלחמתו נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי לסייעו לכך. הסעיף ממוקם בפרק העוסק בביטחון המדינה ובאויב נכללים, על פי סעיף 91 לחוק, גם ארגוני טרור. עיקרי הסעיף: העבירה: סיוע לאויב במלחמה נגד ישראל."
כוונת מפיץ הרעל היא להעברת הכסף לחמאס.
איני יודע אם מי שמפיצים את הרעל הזה מתכוונים באמת לכך שנתניהו יירצח. אולם אחרי רצח רבין, אם יקום יגאל עמיר 2 וירצח את נתניהו, הם לא יוכלו עוד לומר שלא חשבנו שדבר כזה עלול לקרות.
* שני פנים לכבוד הלאומי – מכירת מערכת החץ המתקדמת לגרמניה, עוררה תגובות של גאווה לאומית, על כך שעל רקע ההיסטוריה – הנה, אנחנו אלה שמגינים על גרמניה. אחד מראשי התעשיות הביטחוניות התראיין לרדיו ואמר שאילו סבא וסבתא שלו היו יודעים הם לא היו מאמינים, ועוד אמירות מסוג זה.
ב-1959, נפלה ממשלה בישראל בשל מכירת תתי-מקלע "עוזי" למערב גרמניה. המתנגדים דיברו בשם הכבוד הלאומי, על כך שאנו מעניקים רהביליטציה לגרמניה, כאשר אנו שותפים למיליטריזציה שלה. ח"כ מאחדות העבודה יגאל אלון: "חימוש חיילים גרמניים בנשק מתוצרת ישראלית הוא מתועב מבחינת הכבוד הלאומי, מבחינת הסנטימנט היהודי."
שרי מפ"ם ואחדות העבודה-פועלי ציון, שהתנגדו ליחסים עם גרמניה, הצביעו בממשלה נגד העסקה. העסקה, שהיתה סודית, הודלפה לעיתון "למרחב", ביטאון אחדות העבודה, ועוררה סערה ציבורית ופוליטית עצומה. הנושא עלה לדיון בכנסת, ומפ"ם ואחדות העבודה, כולל השרים, הצביעו בכנסת נגד הממשלה בנושא זה. כיוון שהקואליציה היתה רחבה מאוד, עדיין היה רוב לעסקה בהצבעה בכנסת. באותם ימים, לא היתה לראש הממשלה סמכות לפטר שרים. בן גוריון דרש משרי מפ"ם ואחדות העבודה להתפטר, אך הם סירבו. בתגובה הגיש ב"ג את התפטרותו, מה שהביא להתפטרות ממשלתו, שהיתה לממשלת מעבר עד הבחירות שהתקיימו במועדן חודשים ספורים לאחר מכן.
בפרספקטיבה היסטורית, אין ספק שבן גוריון צדק בתפיסתו בנוגע ליחסים עם גרמניה, למרות שניתן להבין את העמדה הרגשית המנוגדת. זו גדולתו המנהיגותית של בן גוריון, שידע לראות למרחוק ולהוביל את המדינה בתחומים רבים בדרך הנכונה, גם כשלא היתה פופולרית.
* תזכה לעשות – חברי, הרב אביה רוזן, ראש מדרשת השילוב, נוהג להתפלל בראש השנה בבית כנסת ספרדי באלון שבות. הוא מספר, שנהוג לברך שם לא בברכה האשכנזית "שכוייח" ("יישך כוחך") ולא בברכה של עדות המזרח "חזק וברוך", אלא: "תזכה לעשות."
איזו ברכה יפה! מאמץ בחום.
* איזה חורף צפוי לנו? - מה משותף ל-1949, 1957, 1968, 1974, 1983 ו-1992?
שני דברים. האחד, הוא שהן שנים שאחרי מלחמות. השני הוא שהן היו שנים גשומות, קרות וסוערות במיוחד. בקריטריון הראשון אנחנו עומדים השנה. ומה עם הקריטריון השני?
* המילה הלפני אחרונה – אין לי עניין לנהל עם נעמן כהן תחרות בנוקדנות, קנטרנות וטרחנות, כי אין לו מתחרים. זה משעמם אותי ומלאה את הקוראים. גם איני חש צורך לומר את המילה האחרונה ואשאיר לו אותה בכיף.
ברצוני רק להסב את תשומת ליבו לשגגה שנפלה פעמים אחדות תחת ידו, או שמא היתה זו פליטת קולמוס – הוא כינה משם מה את שלמה יז'י וינר אבינרי – שלמה אבינרי.
* ביד הלשון: בירנית – בסיס מפקדת עוצבת הגליל נמצא בבירנית, על כביש הצפון, סמוך לגבול לבנון, בין קיבוץ סאסא למושב נטועה.
במקור, אמורה היתה בירנית להיות יישוב, המרכז האזורי של המושבים נטועה, שתולה, זרעית וחזון, שהוקמו במסגרת מבצע סו"ס (סוף סוף) לייהוד הגליל, בדחיפתו ובהובלתו של ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול, באמצע שנות ה-60.
ב-1964 הוקמה היאחזות נח"ל בירנית, אך עם איזרוחה ב-1967, היא לא הפכה ליישוב, אלא הוקם בה, זמנית, בית ספר לסיף. במחקר של יחיעם וייץ על תכנית סו"ס, הוא טען שהתוכנית נזנחה לאחר מלחמת ששת הימים, כיוון שממשלת אשכול התמקדה בהתיישבות לביסוס גבולותיה החדשים של המדינה, בגולן, בבקעת הירדן, במזרח ירושלים ובגוש עציון. התוכנית לייהוד הגליל חודשה כעבור עשור, בתקופת ממשלת בגין, כשיו"ר ועדת השרים להתיישבות ושר החקלאות אריק שרון הוביל את תוכנית המצפים בגליל.
בשלהי שנות השישים, לאחר חתימת הסכם קהיר, שבו נאצר אילץ את לבנון לחתום על הסכם עם אש"ף, המסדיר את קיומו כארגון חמוש בלבנון, להובלת מאבק מזוין נגד ישראל משטח לבנון, וביתר שאת לאחר גירוש אש"ף מירדן בספטמבר 1970 ("ספטמבר השחור", בלשון הפלשתינאים) ומעבר מפקדות אש"ף ללבנון והתבססות פת"חלנד בדרום לבנון, צה"ל העצים את היערכות כוחותיו בגבול לבנון (שעד אז היה גבול שקט ושלו). בבירנית הוקם בסיס חטיבה מרחבית – חטמ"ר ברעם. לאחר מבצע ליטני (1978) הוקמה בבירנית מפקדת עוצבת הצפון. הבסיס הותקף פעמים אחדות במלחמת "חרבות ברזל" וצה"ל פינה אותו. הבסיס אוכלס מחדש כשהחל התמרון הקרקעי של צה"ל בלבנון.
פירוש השם בירנית – מצודה קטנה. "וַיְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד-לְמָעְלָה וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת" (דבה"י ב', י"ז, י"ב). מעניין שאתר שיועד ליישוב קיבל שם צבאי, ולבסוף במקום היישוב קם באתר בסיס צבאי.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
"האוכל מפעיל הרבה חושים"
ניצן אהרן משחזרת זיכרונות של אוכל
ניצן אהרן ממושב רינתיה הגיעה לגמר בתוכנית "מאסטר שף". היא מספרת לעדינה בר-אל כיצד למדה לבשל, איך הגיעה לתוכנית הטלוויזיה ומה מבטא האוכל עבורה.
שלוש נשים צעירות ונאות הגיעו לגמר תוכנית ה"מאסטר שף" בערוץ קשת 12 בטלוויזיה. ביניהן בלטה ניצן אהרן ממושב רינתיה, שהביעה קשר הדוק לבישולים שלמדה במשפחתה, בה בישלו אוכל הונגרי ואוכל עיראקי.
אביה של ניצן, רמי אהרן, הוא בן למשפחה שעלתה ארצה מבגדד בשנת 1950. הוא הצעיר מבין 11 ילדים, אשר ארבעה מהם נולדו בעיראק. "כך שמצד אבי המשפחה גדולה מאוד מאוד, עם דודות, דודים ובני דודים." מספרת ניצן. "כל המפגשים שלנו היו גדושים באוכל עיראקי. לצערי לא הכרתי את סבי וסבתי, אשר נפטרו לפני שנולדתי, אבל לשמחתי הדודות שלי העבירו לי את האוכל המסורתי הזה."
לעומת זה המשפחה של אימה ורד היתה מצומצמת יותר. סבתה יפה פרלמן נולדה בהונגריה. סבה יהודה פרלמן נולד בפולין, אבל בעת מלחמת העולם השנייה הוא היה עם משפחתו ברוסיה. "סבי עלה ארצה בגיל 17," מספרת ניצן "כאן הוא נשא את סבתי לאישה, וכך גדלתי בבית בו הבישול היה גם הונגרי ופולני."
ניצן גדלה בראשון לציון. היא למדה בבית הספר היסודי "גנים" ובתיכון מקיף ה', שנקרא היום "אמירים". "למדתי במגמת תקשורת," היא מספרת. "מאוד אהבתי את התחום הזה . היתה לנו תחנת רדיו והיינו משדרים ב- fm106.2. פירסמנו גם עיתון. המורות שלי הן בלתי נשכחות, ואנחנו בקשר עד היום. אחת מהן היא איריס יהב גורן והשנייה טומי גורניצקי.
בצבא היא שירתה בבסיס תובלה של חיל החימוש. וזאת משום שהיא היתה חייבת לשרת ליד הבית מסיבות משפחתיות. אחרי השחרור ניצן עבדה במסעדות. היא היתה אחראית משמרת ב"סוהו" בראשון לציון ומלצרית ב"רביבה וסיליה" בפארק צמרת בתל-אביב. "ואז נמאס לי לעבוד בלילות ונמאס לי לעבוד בשישי ובשבת. " היא מספרת "ונכנסתי לעבוד בחברה שנקראת 'ביופרמקס', שמתמחה בתכנון ובבנייה של חדרים נקיים. התחלתי שם כעוזרת של מנהל הפרויקטים רמי מזרחי, ואחר כך הצטרפתי אליו כאשר הוא הקים חברה משלו בשם 'קבוצת מזרחי'. וכך בשמונה השנים האחרונות אני מנהלת פרויקטים של תכנון ובניית חדרים נקיים."
אבל ניצן לא הסתפקה בעבודה זו, והיא החליטה ללמוד משפטים באקדמיה. מדוע דווקא משפטים? על כך עונה ניצן: "כמו רוב ההורים, גם להוריי היה חשוב שאסיים תואר אקדמי. בחרתי במשפטים למרות שידעתי שלא אעסוק בזה בעתיד, אבל זה תחום שהוא ממש כלי טוב לחיים. הרי אנחנו ביום יום שלנו מתעסקים הרבה בכל מיני חוזים, הסכמים, דיני משפחה ועוד. " לפיכך היא המשיכה לעבוד ביום במשרה מלאה ובערב למדה משפטים ב"המכללה האקדמית אוֹנוּ", היחידה שמאפשרת לימודי ערב. לפני שנתיים היא סיימה את לימודיה וקיבלה תואר במשפטים.
עם כל העיסוקים האלו תחום אחד אהוב עליה מאז ימי ילדותה והוא – בישול. "למשפחה שלי תמיד בישלתי," מספרת ניצן. "אימא שלי לא מבשלת, אבא שלי לא מבשל. את ארוחות שישי אני מבשלת," ויותר מזה, מסתבר שהתופעה אצלם הפוכה ממה שקורה במשפחות אחרות. "בסוף הערב ההורים שלי לוקחים הביתה קופסאות עם האוכל שלי." היא אומרת בחיוך.
מסתבר שניצן קשורה מאוד לנושא הבישול כבר מילדותה ונעוריה. היא נהנתה מהאוכל המגוון הן בענף האשכנזי והן בענף המזרחי. וממי למדה?
סבתא והבישול ההונגרי
ניצן מתחילה לספר על יפה, סבתה ההונגריה. "כידוע, ההונגרים מעולים בבישול. זכיתי לאכול הרבה מאוד פעמים אצל סבתא שלי, אבל לא נכנסתי אל המטבח שלה, לכן לא למדתי ממנה ישירות. לצערי הרב היא נפטרה כשהייתי בת 17. ופה קרה לי משהו מדהים ומקסים. הבישול שלי בעקבותיה עובד על זיכרון. אני משחזרת זיכרון ולא מתכון, וזה עובד."
היא מספרת על אחת הפעמים שזה קרה לה: "התחשק לי גולש כמו זה שאכלתי אצל סבתא שלי. הכנתי גולש ולהפתעתי זה יצא ממש בטעם דומה. לא אשכח שהגשתי אותו לבעלי תוך כדי בכי. ממש בכיתי בדמעות ואמרתי לו: 'תקשיב, זה ממש הגולש שלה, זה מטורף.' ואני יושבת מולו, אוכלת ובוכה, אוכלת ובוכה מהתרגשות ומגעגוע."
מסתבר שאחד מעזרי הזיכרון הוא הרגש. לעיתים אנחנו זוכרים היטב דברים מן העבר שהתרחשו בליווי רגש חזק. כך קורה בנושא האוכל שאכלנו בילדותנו – זוכרים ריחות, טעמים ועוד. ניצן מנסחת זאת מצוין: "אני תמיד אומרת על אוכל, שהוא מפעיל כל כך הרבה חושים, יש לו נראוּת, יש לו ריח, יש לו מרקם, יש לו טעם. הוא כל כך הרבה דברים ולכן הוא מעלה זיכרונות מאוד מאוד מהר."
והיא ממשיכה ומספרת משהו מעניין שקשור לסבתה: "סבתא שלי חוותה אירוע מוחי וזה פגע, בין השאר, בזיכרון שלה. בסוף ימיה היא היתה מאושפזת במקום מסוים בבני ברק. היא כבר לא זיהתה אף אחד מאיתנו. היינו שם איתה כל הזמן והתברר שהיא לא אכלה את האוכל שהגישו לה. הייתי אז בת 17 וכבר התחלתי לבשל באופן מקצועי. לכן הבאתי לה אוכל שבישלתי. היא לא ידעה, כמובן, שהוא שלי, אבל היא 'עפה' עליו."
ניצן ממשיכה לשחזר מן הזיכרון את הבישול של סבתה ז"ל, והיא עושה זאת גם למען סבא שלה יהודה יבדל"א, שהיה בין בני המשפחה שליוו אותה בתוכנית הגמר, והוא זכור לצופים כאדם מבוגר (בן 92), נאה במראהו, רהוט בדיבורו. ניצן מספרת עליו בהתרגשות: "סבא הוא איש מיוחד מאוד, אנחנו מבלים יחד בכל שבוע, יוצאים לאכול. אני מאחלת לו בריאות, שלא ייגמר לעולם..."
דודה והבישול העיראקי
"מן הצד השני של המשפחה יש לי הרבה יותר כלים להשתמש בהם, כי חמש האחיות הגדולות של אבא שלי הן בשלניות מדהימות של המטבח העיראקי כמובן. "הן לא פתוחות לעולם הרחב." מציינת ניצן, "הן נשארו בנישה שלהן, וממשיכות את מסורת האוכל העיראקי."
במיוחד מדגישה ניצן את דודתה זיוה מזרחי. "זיוה נולדה בעיראק וזכתה ללמוד לבשל ישירות מסבתא שלי ז"ל." והיא החליטה ללמוד ממנה את רזי המטבח העיראקי באופן שיטתי. מגיל 22, כאשר עבדה עדיין אצל "רביבה וסיליה" ניצן היתה נוסעת מתל-אביב לדודתה ברחובות פעם בשבוע בקביעות.
"בכל יום שני הייתי באה אליה, והייתי לומדת מאכל עיראקי מסוים." היא מספרת. " זיוה הנהיגה משטר עיראקי. לדוגמא: כאשר למדתי ממנה להכין קובות, היא הקפידה שכל קובה שהכנתי תהיה זהה בגודל לקובה אחרת. וכאשר לא הצלחתי, היא היתה מפרקת אותה והייתי צריכה להכין קובה חדשה. כך גם כשהבצק לא היה דק במידה שהיא מצפה, או שהיה חסר מעט מילוי. תוך כדי כך היא היתה אומרת לי: 'את תראי שיום אחד כף היד שלך תהיה המשקל שלך. את תרגישי בדיוק את הגודל, את עובי הבצק ואת כמות המילוי.' וזה באמת קרה." מעידה ניצן. "וכך למדתי אצלה במשך שנה, כל פעם מאכל אחר."
מסתבר שכל המשפחה הרוויחה מביקורי יום שני של ניצן אצל דודה זיוה: "היינו מכינות כמאתיים קובות, שמות אותן בשקיות ומחלקות לכל בני המשפחה. הם היו מקפיאים את הקובות, וכאשר רצו לאכול, נותר להם רק להכין את המרק עם הירקות."
החלטה ביוון
ניצן ובן זוגה (כבר מגיל 20), אוריאל אליוף, נישאו באפריל 2024 ונסעו לירח דבש קצר ביוון. מספרת ניצן על רגע מיוחד: "ישבנו שם בשעת צוהריים במרפסת שלנו על שפת בריכה פרטית, שמשקיפה כולה קו ראשון לים ושם פתחתי את הלב ואמרתי לו: 'תקשיב, אני כבר לא מאושרת, אני מרגישה שאני לא עושה את מה שאני הכי אוהבת בעולם, שאני עובדת רק כדי להרוויח כסף ואין בי שום תשוקה.'" וכשאוריאל שאל אותה מה היא רוצה לעשות, ענתה ניצן: "אני רוצה להכין אוכל, אני רוצה שאנשים יכירו אותי, את מי שאני, שהתעניינו בי, שיאכלו את מה שאני מבשלת, שיבינו גם מי הדמות מאחורי המאכלים." והיא מסבירה: "פתאום, שם, ביוון, היתה לי שם הארה. בא לי להיפתח לעולם בתחום הזה שאני אוהבת. בא לי שגם אחרים יכירו אותי ואת הבישולים שלי, לא רק המשפחה."
לשאלה אם עשתה משהו להגשמת הרצון הזה כאשר הם שבו ארצה, עונה ניצן: "ממש לא עשיתי עם זה כלום. רק פרקתי את התסכול שלי בפני בעלי, אבל אחרי זמן נודע לי, שהוא החליט כבר אז לרשום אותי כמועמדת לתוכנית 'מסטר שף'. הוא עשה את זה בסתר. כמה חודשים אחר כך קיבלתי להפתעתי שיחת טלפון מאישה בשם נטע, אשת התוכן של התוכנית. היא סיפרה לי שרשמו אותי לתוכנית והיא מזמינה אותי להגיע. התגובה הראשונה שלי היתה: 'לא, מה פתאום? אני לא מגיעה.' אבל אז היא שיכנעה אותי. היא הסבירה לי שאם אבוא ואחר כך אתחרט אוכל לעזוב, אבל אם אני לא אסכים עכשיו להגיע, לא אוכל להשתתף בתוכנית אף פעם." ואז החליטה ניצן לא לסגור את הדלת שפתאום נפתחה בפניה.
ההכנות לתוכנית
"בתחילה היו אלף ושבע מאות מועמדים," מספרת ניצן. "ישבנו כולנו, מאות אנשים, וחיכינו לתורנו להיכנס לבחינות. אני לא האמנתי בכלל שזה יגיע לכלל צילום בטלוויזיה. אבל הגעתי ועברתי שלב אחרי שלב. הבוחנים התלהבו מהאוכל שלי," היא מעידה, "ואני התמכרתי למעברים האלה."
מסתבר שבכל פעם ניתנו למועמדים משימות שונות. "בכל פעם ביקשו משהו אחר. מנות מגוונות וטכניקות שונות. אַת צריכה להראות שאת יודעת גם לאפות, גם לבשל, גם לאדות, גם להראות יכולות חיתוך." ומסתבר ששמו דגש על דבר נוסף, שבדרך כלל מעורר התפעלות מצד הצופים. וזה היכולת של המועמדים לדבר ולהסביר בצורה קוהרנטית את העשייה שלהם ואת הכוונות שלהם תוך כדי עבודת הבישול, אשר דורשת ריכוז גבוה כידוע. "רבים שהיו טובים בבישול נפסלו בגלל שלא הצליחו לעשות זאת." מספרת ניצן. והיא מתארת כיצד התאמנו לכך: "אנחנו עומדים בעמדה שלנו ומבשלים, ואז מגיעים אלינו אנשים ומראיינים אותנו תוך כדי כך."
התוכנית – עד הגמר
וכך עברה ניצן בהצלחה שלב אחרי שלב, עד שנותרה עם מאה המועמדים האחרונים והחלה בצילומי התוכנית. והשאר ידוע. אחרי משימות לא קלות, מפתיעות, בלחץ של זמן, היא נשארה בגמר עם עוד שתיים – יובל רוזן והדס בנדל. ניצן מציינת גם את ההתרגשות שהיתה לה גם קודם לכן, בחצי הגמר, כאשר היתה איתם ענת אגמון, אישה מקורית ובשלנית מצוינת, וניצן חשה אליה קרבה מרובה.
מספרת ניצן: "בתוכנית הגמר עמדנו פה שלושתנו, ואני אמרתי לעצמי: וואו, לא חשבתי שזה יקרה לי. אבל זה היה מאוד מרגש גם בגלל העובדה שהיינו שלוש נשים צעירות. זוהי הצהרה כל כך חזקה בעיניי – נשים מובילות ומנצחות בתחרות."
וכאן המקום לספר שניצן סבלה בעת הצילומים מדלקת פרקים קשה. היא שמרה על כך בסוד כדי שלא ירחמו עליה. היא התגברה על כאבי רגליים, ידיים וכתף, והצליחה לעמוד בכל המשימות.
אירוח במושב
ניצן גדלה כאמור בראשון לציון ובעלה אוריאל מיהוד. איך הגיעו שני העירוניים האלו למושב? מספרת ניצן: "כאשר גרנו בעיר היינו באים לחברים שלנו במושב רינתיה כדי לחגוג ימי הולדת וגם סתם ככה. כי אהבנו את המרחבים ואת הירק. החלום שלי היה לעבור למושב, ואכן לפני שלוש שנים הגענו לרינתיה."
בעלה של ניצן הוא בעל עיסוקים ותחביבים שונים. הוא כלכלן. יש לו סוכנות ביטוח ופיננסים. הוא גם אופנוען שטח וגם סקיפר של יאכטות. ועל זה שהוא מפרגן לרעייתו על כישרון הבישול שלה, כבר סיפרנו.
מסתבר שלא רק בני המשפחות שלהם נהנים מהבישולים של ניצן, אלא גם החברים. "הכי כיף לי שהבית במושב שלנו הוא בית פתוח." היא מספרת. "באים אלינו תמיד לאכול ארוחות שישי ובכלל. לפעמים מגיעים עשרים או שלושים איש לארוחה." והיא מסיימת בהצהרה: "האירוח הוא האהבה הכי גדולה שלי."
כידוע, בעבר דיברו על "כור היתוך" של החברה בישראל. קיוו שכולם יהיו דומים, בלי סממנים עדתיים. במרוצת הזמן השתנתה התפיסה לגמרי. ועכשיו מעודדים "רב תרבותיות" – מגמה בה מעודדים לשַמֵּר תרבויות שונות, סממנים מיוחדים לכל עדה ועדה בארץ. מרגש לדעת שיש צעירים שנולדו והתחנכו בארץ, כמו ניצן, אשר ממשיכים בגאווה את המסורת והתרבות של הוריהם והורי הוריהם. יבורכו.
עדינה בר-אל
* נדפס ב"קו למושב", גיליון 1395, 4.12.2025.
במעטה של אבסורד
על "תוף הפח" מאת גינטר גראס
מגרמנית – חיים איזק
זמורה-ביתן-מודן 1975, 527 עמ'
אני מקווה שהקורא לא ידון אותי לכף חובה בהצהירי שאינני מחסידיו של זרם האבסורד בספרות, והטעם הוא שדרך זאת של כתיבה מאפשרת ליוצר להתנשא על הקורא בבקשו ללמדו דעת באמצעות מעין משל, אלא שכותבי המשלים איזופוס, לפונטיין, קרילוב מרגיעים את הקורא, ומספרים לו מהו הנמשל, ואילו באבסורד הקורא צריך לנחש אותו, ולעיתים אני שואל ביני ובין עצמי – האם צריך כל הטרחה הזאת כדי להביא מסר שהוא על הרוב שחוק. ניקח לדוגמה את "מחכים לגודו" של בקט – מי לא מבין אחרי חמש דקות של צפייה במחזה הזה "למה התכוון המשורר," אבל העלילה נמשכת ונמשכת בשינויים קטנים שהקורא חייב לפרש כל תג ותג, כאילו כבשונו של עולם מצוי שם.
ובכן, אני מתייג גם את "תוף הפח" בקטגוריה הזאת של האבסורד – שום דבר בספר הזה אינו מסתדר עם המציאות ועם ההיגיון: הגיבור הראשי הוא אוסקר שבגיל שלוש קיבל תוף פח, על תופי פח הוא מתופף כמעט כל חייו: לאימו, אגנס, קאשובית (הקאשובים הם עדה פולנית בפומרניה שבסביבות דנציג) נישאת למאצאראט הגרמני, אבל ייתכן שאוסקר בנה, הוא בעצם בנו של המאהב שלה יאן ברונסקי. האם לוקחת את הפעוט אוסקר לפגישות הקבועות שלה עם המאהב מדי יום חמישי, והוא שוהה בזמן הזה אצל יהודי בעל חנות צעצועים בשם מרכוס זיגיזמונד. אוסקר מפגר בדיבור, אבל קורא כפעוט (!) את גיתה. הוא מפיל את עצמו במדרגות המובילות למרתף מתוך כוונה להישאר גמד. מי שרוצה לקחת ממנו את התוף, הוא צורח עליו, והצריחה הזאת מנפצת זכוכיות (חלונות ראווה, ויטראז'ים בכנסייה). אימו של אוסקר נתקפת בבולמוס של אכילת דגים, עד שהיא מתנפחת, ומתה. מאצאראת נעשה נאצי, ואילו המאהב יאן מגן על פולין, ונהרג. מאצאראט שוכב עם מאריה, צעירה בת 17, ובזמן המשגל אוסקר עולה על גבו של אביו, ומחליט כי משום כך הבן שנולד, שמו קורט, הוא בעצם בנו, לכן הוא קונה לו תוף בהגיעו לגיל שלוש. אוסקר מצטרף לתיאטרון גמדים כדי לשעשע גרמנים בפאריס הכבושה. הוא גורם לכך שפסל ישו בכנסייה יתופף בתוף שלו וידבר. הוא שובר את זגוגיות הכנסייה, וזה עבורו עדות לכך שהוא קיים (!). הוא נעשה ראש כנופייה, ומכנה את עצמו ישו, והכנופייה שלו שמה במקום פסל ישו – את אוסקר (עמ' 325, 338-335). אוסקר שונא את ישו, וגם מחשיב את עצמו לישו. במוזיאון יש פסל "החתולה הירוקה" שכל גבר המביט בה מתאבד. הרוסים פולשים לדנציג, ומאצאראט מבקש לבלוע את סמל המפלגה הנאצית, ונחנק למוות. אוסקר זורק את התוף הבלתי נפרד אל קבר מאצאראט. הוא החליט על עצמו כפעוט שלא יגדל, והוא גם מחליט בגיל 28 לגבוה ב-27 סנטימטרים (עמ' 360 ואילך). צייר בשם רסקולניקוב (!) מצייר את אוסקר בעירום, ואחר כך בסצינה שבה הוא התינוק ישו בחיק מאריה. אוסקר מצטרף לתזמורת ג'אז, ומתוודה על אהבתו לאישה בשם דורותיה, שהיא למעשה השטן (עמ' 361). תזמורת הג'אז מנגנת ב"מרתף הבצל", מקום אליו באים לבכות מהבצל החתוך. המשתתפים במקום עורכים אורגיה, ואחר-כך נהפכים לתינוקות. להקת אנקורים מתנפלת על מכונית וגורמת לתאונה (עמ' 481). הסופר לא טורח להסביר איך אוסקר נעשה עשיר, שמעניק למאריה חנות במתנה משום שנטשה את המאהב שלה. אוסקר מואשם שקיבל מכלב אצבע קטועה ועליה טבעת, שנשמרה בצנצנת שימורים. האצבע אמורה להיות של דורותיה, שנרצחה על ידי אחות קולגה בבית חולים, היות ששתיהן היו מאוהבות בד"ר וינר (עמ' 510, 518). הוא בורח מערבה, ומכריז על עצמו שהוא ישו (עמ' 526). בין שאר המוזרויות – הווידוי של אוסקר בבית החולים לחולי נפש אמור להיות בגוף ראשון, אבל הכתוב עובר לגוף שלישי, ובחזרה, בלי שום עוגן הגיוני.
יסלח לי הקורא על הסיכום המייגע של מרבית המוזרויות שמצאתי, אבל באמת אין דרך אחרת כדי להוכיח כי לא יכול להיות בספר גדול זה (527 עמודים!) מסר פציפיסטי כפי שמבקריו רוצים שנאמין – אדרבה, המלחמה מתוארת כאן כמעין אנקדוטה: שורפים את חנותו של מרכוס היהודי, כי כך נהוג במלחמות! באמת?! נהוג במלחמות להקים אינספור מחנות השמדה ליהודים במיתות מזוויעות?! אנקדוטה אחרת בספר מתארת כיצד הנאצים ירו בחבורת נזירות בצרפת, אבל הם ביקשו מהן קודם בנימוס סליחה! זה פחות או יותר מה שליקט גינטר גראס ממוראות המלחמה, שפציפיסט אמיתי היה אמור להוקיע. המבקרים מצאו בתוף המתחדש של אוסקר סמל לאטימות החברה, ובצריחות שלו המנפצות זכוכיות – האמצעי היחיד לנהל דיאלוג בחברה האטומה, ואוסקר הגמד, הצומח במיספר מועט של סנטימטרים – סמל לאירופה בשקיעתה. באמת צריך טונות של דמיון כדי להאמין לניתוחים המלומדים האלה.
וזאת לדעת: במלחמת העולם השנייה גינטר גראס התגייס בגיל 17 לא לוורמכט, אלא לוואפן אס אס, היחידה הידועה לשמצה תחת פיקוד היינריך הימלר, הוא נפצע בקרבות, ולמזלו נשבה על ידי האמריקאים, שאילו נפל בידי הרוסים היה נמק בקור וברעב. את הכתם הזה בעברו הוא לא חשף עד שנת 2006 (היה בן 79) בראיון ל"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג". כ"פציפיסט" הוא ביקר בישראל שלוש פעמים (1967, 1971, 1973), אבל ב-2012 הוא מפרסם שיר בשם "מה שחייב להיאמר", ממנו משתמע שישראל בנתה יכולת אטומית כדי להשמיד את העם האיראני. ישראל מסכנת את שלום העולם, ואסור לגרמניה לצייד את ישראל בצוללות המסוגלות להתחמש בפצצות אטום.
כמו כל אנטישמי קלאסי, גם גינטר גראס הופך את היוצרות: במשך דורות הקיזו הגויים את דמם של היהודים באינספור פוגרומים, אבל המציאו אגדה מהופכת – כאילו היהודים מקיזים דם של נערים נוצרים כדי לאפות מצות. דוגמה אחרת: ההלכה אוסרת על התקוממות נגד דיכוי הגויים –אסור ליהודים "לעלות בחומה", וכך נהגו היהודים לאורך מאות שנים, אבל האנטישמים המציאו אגדה שכביכול "זקני ציון" התכנסו בסוד כשמטרתם השתלטות על כל העולם.
גם גינטר גראס פועל באותה המתכונת: מי שמאיים להשמיד את ישראל הם האיראנים, המבקשים לייצר נשק אטומי למטרה זאת, מטרה המושמעת באינספור הפגנות המוניות בכיכרות איראן – נגד "השטן הגדול" – אמריקה, ונגד "השטן הקטן" – ישראל. והרי האטום במדינת ישראל הוא מעין ביטוח כנגד שונאינו הקרובים והרחוקים, המצהירים השכם והערב שאין לנו זכות קיום. כבר ציינתי בפתיח שאינני מחסידי זרם האבסורד, אבל אני בהחלט מבין את המסר של יונסקו ב"קרנפים", של בקט ב"מחכים לגודו", ושל קפקא ב"המשפט" – אין לי מושג מה המסר של גינטר גראס ב"תוף הפח". מפרשיו המציאו מסר, וגם שיבחו את היצירה הזאת שזיכתה את מחברה בפרס נובל.
משה גרנות
הווטרינרית שלנו מיכל וצוות עבודתה
כולן נתינה. עד שאתה לא מתקשר לחיית המחמד שלך, כלב או חתול אתה לא יכול לקלוט עד כמה החיה הזו יקרה לך, ועד כמה אתה קשור אליה ואוהב אותה. היא יודעת לקרוא אותך בחושיה המחודדים. לפעמים היא מרגישה או יודעת באופן מסתורי את מחשבותיך. אתה רק חושב לקום ולצאת איתה, היא כבר מכשכשת בזנב וקוראת את רצונותיך.
הן לומדות אותך מהר מאוד. גם קריאת מחשבות וגם את שפת הגוף שלך.
אך ברגע שקורה המקרה וכלבכם או החתול שלכם חולה אז אנו מבקשים את רופא החיות הווטרינר לעזרה. וזו הנתינה הגדולה שאנחנו יכולים לתת להן.
בלא כל התרעה מוקדמת, כלבתי היקרה חלתה. בקושי הלכה, ופיתחה חום גבוה מאוד.
הגעתי למרפאת גנים בירושלים, ופגשתי צוות היודע לקבל כל אדם בסבר פנים יפות. טיפול מהיר, מקיף, בבעל החיים, תשומת לב מרבית לבעלים, והתקשרות לבית הלקוח לוודא התקדמות, וכן ביצוע מעקב אחרי ההחלמה. בכך מתגלה האחריות, המסירות ותשומת הלב הראויים לשבח. כלומר מעבר לטיפול המסור בחיית המחמד, פוגשים כאן ביחסי אנוש מצוינים. ומה אדם מבקש יותר מזה?
אמנם נכון שבעל החיים זקוק לטיפול לחום ואהבה, אך מסתבר שגם הבעלים זקוק לאיזה ליטוף אוהד, מרגיע.
ואמנם, הווטרינרית ד"ר מיכל סבוראי, בעלת מרפאת גנים בקרית מנחם בירושלים, והצוות שלה, יודעים יפה לעשות זאת: אלף אלף ביחסי אנוש.
הדיבור הוא בגובה העיניים. אין תחושה של דיסטנס, בין המרפאים לבין קהל הבאים. ההרגשה היא חמימות ביתית, ואווירה נעימה. ובכך קיים גם אמון רב בצוות המטפל. והאמון הזה חשוב עד מאוד. כי מה חשוב יותר מאשר אתה הלקוח, יודע שיש על מי לסמוך, והעומד מולך יעשה כמיטב יכולתו לעזור לחיית המחמד שלך.
המדהים הוא שלאחר בדיקה ראשונית כבר הבינה מיכל שהמחלה היא כנראה ארטריטיס מפרקית, כנראה אוטואימונית. זו היתה הבחנה ראשונית. עוד לפני כל בדיקות המעבדה החותכות. אך לאחר בדיקות יסודיות יותר קבעה מיכל חד משמעית שכדאי לקחת אותה, למען הסר ספק, וליתר בטחון, לבית חולים בית דגן. החלטה שהוכיחה את עצמה כנבונה ואחראית. ההבחנה של המומחים בבית החולים האוניברסיטאי בית דגן, הייתה תואמת לאבחנה הראשונית של מיכל. והכלבה נשארה באשפוז להשגחה וטיפול עד לייצוב מצבה ואבחון סופי של המחלה ומקור החום. גם הרופאה הפנימית המטפלת שיבחה במלוא פה את מיכל על הידע האחריות והטיפול הנכון והנבון. שלג היתה באשפוז יומיים, והבאנו אותה הביתה. היא עדיין חולה אך לאט לאט מתאוששת ונקווה כולנו שבמהרה היא תבריא ותחזור לעצמה.
למדנו עד כמה עזה אהבתנו לבעל החיים שברשותנו, ועד כמה אנחנו מוכנים ללכת רחוק בעבורו שהרי הוא – המאומץ כבר חלק מהמשפחה.
הַוֵּטֵרִינָרִית שֶׁלָּנוּ מִיכַל
מִיכַל מְאִירָה פָּנִים לְכָל אָדָם
אִם בָּא עִם הַכֶּלֶב אִם בָּא כָּכָה סְתָם
חִיּוּךְ רָחָב מִלַּת בְּרָכָה אוֹמְרוֹת עֵינֶיהָ
אַתָּה מַרְגִּישׁ בַּבַּיִת, שֵׁב עִמָּנוּ רֵעַ!
רופאת חַיּוֹת מִיכַל וְצֶוֶת גַּנִּים
מוֹרָן אֲמִירָה מִישֵׁל יוֹרְדֵנְס יוֹסִי וַאֲחֵרִים.
וְאִם שָׁכַחְתִּי מִישֶׁהוּ עָלַי הֶעָווֹן
אוֹהֵב/ים אֶת כֻּלָּם עַד הָאַחֲרוֹן.
זוֹ לֹא רַק מִרְפָּאָה לְרַפֵּא מַחֲמַדִּים
זֶה גַּם מִפְגָּשׁ חֶבְרָתִי וְחֹם שֶׁל מִלִּים
נִרְאֶה לִי מַמָּשׁ מִשְׁפָּחָה קְטַנָּה
שֶׁהַלֵּב בָּהּ פּוֹעֵם לֵב אֶחָד לִבְרָכָה.
הִנֵּה יוֹם חָדָשׁ הַמִּרְפָּאָה כְּבָר הוֹמָה
תּוֹרִים תּוֹרִים וּמִקְרֶה חֵרוּם נִקְרָה
אֵין דְּחִיָּה יֵשׁ טִפּוּל מִיָּדִי לְהַצִּיל
כִּי מִיכַל וְצִוְּתָה כֻּלָּם כָּאן בִּשְׁבִיל...
עֵת עֶרֶב הַשֶּׁמֶשׁ נוֹטָה כְּבָר לִשְׁקֹעַ
עָיְפָה הַמִּרְפָּאָה יְגֵעָה כְּבָר מִנּוֹעַ
אַךְ מִיכַל עֵרָנִית וּשְׂמֵחָה עַל יוֹם עֲבוֹדָה מְאֻשָּׁר
מְעַנְיֵן רַק הִתְחִילָה וְעָף הַיּוֹם וְנִגְמַר.
חגי קמרט
שלושה שירים
בִּשְׂמָלוֹת וְצַוָּארוֹנִים גְּבוֹהִים
אֶסְתֵּר רַאבּ בְּחַמְסִין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת
וְעֶשְׂרִים. עֵינֶיהָ אוֹר חַרְבוֹנֵי קַיִץ. הָיְתָה שִׂמְחַת מַעְיָנוֹת עַל הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים,
שְׁתִיקוֹת שְׁכוּחוֹת
שֶׁל נוֹפֵי כְּנַעַן.
בְּמֶשִׁי בֵּין הָעַרְבַּיִם
קִמּוֹשׁ אָרַב לָהּ: הִיא יוֹדַעַת
שֶׁרָעָב.
בֵּין כָּתְלֵי הָעִיר הָעַתִּיקָה אֲנִי
וּשְׁאֵרִית חַיֵּינוּ עֲתִידוֹת.
רוֹאֶה: יָדִי בְּרוּרָה
וְדָם מַרְגִּיעַ
כְּמוֹ שֶׁכָּתְבָה
"צוֹבֵר הַכְּאֵבִים" –
מַתְחִיל לְהַסְבִּיר
אֵיפֹה אֲנִי נֶעְדַּר חֲלוֹמוֹת.
"צוֹבֵר הַכְּאֵבִים" – מתוך השיר "זֶמֶר עֲמָמִי" של אסתר ראב.
כמו חורף שמגדיר
אֵלֶּה הָעֵינַיִם אֲשֶׁר מֵאַנּוּ לְהִנָּחֵם
כְּמוֹ חֹרֶף שֶׁמַּגְדִּיר
מִי יִשָּׁאֵר אִתָּנוּ וּמִי יֵלֵךְ.
כָּל יוֹם אִוִּיתִי יוֹם אַחֵר:
בֵּין הַשִּׂיחִים שֶׁכִּסּוּ שָׁעוֹת שֶׁל שִׁכְחָה
בְּתוֹךְ הַכְּמִירָה
הִנַּחְתִּי אֶת הָאֱמוּנָה לְמִי שֶׁיַּעֲצֹם אֶת עֵינָיו
אוֹ יַחְלִים וְיִמּוֹג
אֶל סְרִיטוֹת יוֹמְךָ.
כְּמוֹ תִּינוֹק לָחוּץ לַקִּיר
חַיִּים שְׁלֵמִים אַל תַּעֲזֹב אוֹתִי בִּמְנוּחָה.
אֵיךְ הָפַכְתִּי לְאִישׁ יוֹשֵׁב אָהֳלוֹ?
הַחֹרֶף עַכְשָׁו
קוֹבֵעַ שֶׁעָלַי לְיַסֵּר אֶת עַצְמִי
עַד צֵאת הַקַּיִץ
מִפְּנֵי
הַקֹּר
בְּגֶרֶם הַמַּדְרֵגוֹת,
לְהַבְקִיעַ יוֹם מִבַּעַד לְעוֹד חֲשֵׁכָה –
שָׁמַיִם
נִשְׁחָקִים.
פָּתַחְנוּ חַלּוֹן – נָס אֲבַק כּוֹכָבִים מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ.
הַלַּיְלָה הָרָטֹב כָּתַב אֶת הַשּׁוּרוֹת
מֵעַל לְקוֹנְטוּרֵי הַכּוֹכָבִים.
מבקש את המילים
מִלּוֹת צַעַר נִסְפָּגוֹת מֵעֶצֶם
לְעֶצֶם וּמִשְׁבָּרִים מִלֵּב
אֶל לֵב.
כְּמוֹ תָּמִיד
מָה שֶׁמְּדַבֵּר בִּי מְבַקֵּשׁ אֶת הַמִּלִּים,
מְהַתֵּל צַו הַשָּׁעָה –
מִנֶּגֶד נִפְרָצוֹת
כָּל
דַּלְתוֹתַי קַשּׁוּבוֹת
לִרְאוֹת
אֶת מַהֲתַלַּת הַיּוֹם
שֶׁלִּפְנֵי
הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁית עִם
הַלִּירִיקָה
הַמִּתְרַפֶּקֶת בְּךָ,
שׁוֹמֶרֶת
מֵאִיּוּם קָרֵב
קוֹלוֹת נוֹשְׁבִים שֶׁל מְצָרִים.
מָה אֲנִי מַשְׁלִיךְ אוֹתוֹת חַיִּים אֶת כָּל אָרְחוֹתַי?
הַשָּׁעוֹת אוֹזְלוֹת מָחָר מִן הַשַּׁחַר
לְהַרְגִּישׁ בְּכֹבֶד הַזְּמַן
שִׁגָּיוֹן עַל-טִבְעִי.
שמעון שלוש (נ' 1959) הוא משורר ואומן יליד ירושלים, בוגר האוניברסיטה העברית, חבר באגודת הסופרות והסופרים העבריים ובאקו"ם. בשנים 1987- 2019 עבד כאח פסיכיאטרי. הוציא שבעה ספרי שירה וביניהם: גבריאל גבריאלה בהוצאת הקיבוץ המאוחד (1987), יוסף והפתקים בהוצ' כתר (1989). ספרו האחרון: האהבה מונחת שם ממילא ראה אור בהוצאת כרמל (2022). שיריו הופיעו משנת 1980 בכתבי עת ספרותיים, בעיתונות ובאנתולוגיות. השתתף בפסטיבלי שירה. זכה בפרס ע"ש הרי הרשון (1983), במענקי קרן תל אביב לספרות ולאומנות ע"ש יהושע רבינוביץ' (1986, 1998, 2000), במענק הקרן לספרות יפה מיסודם של האגף לתרבות בעיריית ירושלים והקרן לירושלים (1992) ובפרס היצירה לסופרים ע"ש לוי אשכול (1996).
ערוב של אידיש וערבית
בכל אופן אנסה לדלות מזיכרוני את ה"פנינים" שנחרטו שם. אני חייב להזהיר מראש ששליטתי באידיש מועטה ביותר. בבית הוריי דברו רק עברית ו"עברית טובה". אני מודה שעד גיל 18 לא ידעתי מילה באידיש. רק אחרי המלחמה, כשזרם הפליטים והניצולים החלו להגיע, נחשפתי לשפה היפה והעשירה – אידיש.
גם הערבית שלי היא בסיסית ביותר, ויותר קל לי לקלל בערבית מאשר לנהל שיחת חולין.
להלן כמה דוגמאות:
א.
כשבעל הפרדס רצה לשלוח את ה"בוירג'י" (הפועל הערבי הקבוע של הפרדס) ששמו היה עבדאללה, שילך מאחורי בריכת המים ויביא את ה"פלייר" הוא אמר בערך כך:
"הָבְדוּלֶה! רוּח מִן תוּחאֶס אִל בִּירְכֶּה וּגִ'יבּ דעֶם פּלָיִיֵר!"
ב.
הקללה בחרוזים:
"אָללַה יָעַתִיקָכּ מאֶרִידעֵן, פאָר אָלֶה אִידֶען
זֶייעֵר מָבּסוּט, בְּסִיר צֶעפְרִידן."
ובתרגום לעברית:
"אלוהים יתן לך טחורים, שיספיק לכל היהודים
מאוד מרוצה, מאוד מרוצה."
ג.
לעיר נאבלוס (שכם) היה שם של מקום בו רבים מהצעירים הם הומוסקסואלים. כאשר שני נאבלוסים היו הולכים ומחזיקים יד ביד, בדרך כלל – זרת אחוזה בזרת, היה דודי ברוך אומר:
"גִיבּ אָקוּק, טִיזֶן פִי אלְבָּאס!"
בתרגום לעברית: "תביט, שני ישבנים בתוך לבוש אחד." והכוונה היתה שאם שני ישבנים נדחסים לאותו לבוש, הרי למטה שם צפוף מאוד. ובעברית של היום: הם אחד בתחת של השני.
ד.
על גבר שאשתו רודה בו אמרו:
"אֶר אִיז מִנְתָחְת אִיל סוּרמָיִיה."
ובתרגום לעברית: הוא נמצא מתחת לנעל הבית שלה.
בכיוון הפוך, אני לא יודע על מילים באידיש שנכנסו לערבית אבל בהחלט היו ערבים צעירים שעבדו במושבה וידברו גם עברית וגם אידיש.
השפעה חזקה של הערבית היתה על בני המושבות בפרט בדיבור העברי. ההשפעה היתה בעיקר באופן ביטוי המילים או יותר נכון לומר במנגינה. לא ניתן להמחיש זאת בכתבה מודפסת אבל מי שרוצה לשמוע את אופן הביטוי המיוחד הזה, יקשיב לקטע של שייקה אופיר בו הוא מגלם איכר ממושבה בגליל מזהיר את בנו החורש בכרם שייזהר ולא יעקור את הגפנים. שייקה אופיר היה גאון שהצליח לקלוט ולבטא את הניואנסים הדקים ביותר בהיגוי העברי, הערבי, ובערוב ביניהם.
הפרגים האדומים בשירתה של אסתר ראב
סיפור אמיתי.
יצא לי לאחרונה לשוחח עם בן-דודי, הסופר הנידח אהוד בן עזר, על הסמליות של הפרג האדום בשירתה של דודתנו. למען האמת, מעולם לא שוחחתי עם הדודה על שירתה. מכל שלושת בני אחיה היא ראתה בי דמות שלא בדיוק מתחברת לשירה. היא ראתה בי את הצד הריאליסטי, כלומר אחד שמתעניין במכונות, ברזלים, מכוניות וכדומה. אליי היא פנתה כאשר היה צורך להגן עליה מהשכנים (ההתנכלויות היו בדימיונה בלבד), כאשר היתה צריכה לעבור מדירה לדירה או כאשר היתה צריכה לאחסן את רהיטיה לפני נסיעה ארוכה לחו"ל.
בשלהי המנדט, כאשר הבריטים ערכו חיפושים אחר נשק לא חוקי, קראה לי הדודה לדירתה בתל אביב ואמרה לי שהיא רוצה שאשמור לה על האקדח האישי שלה. "אני לא חושבת שאהיה זקוקה לו, לך הוא עוד יכול להביא תועלת." אמרה והוציאה מהמגירה אקדח גרמני "חצי מָאוּזֶר". לא התותח המוכר שהיה למפקדי ההגנה ולסרג'נטים היהודים ממשטרת הישובים, אלא אקדח יותר קטן, מטיפוס בראונינג בקוטר 7.65 מ"מ. נעניתי לבקשתה בחפץ לב למרות הסיכון שבנשיאת נשק לא חוקי. לימים, אחרי קום המדינה, האקדח הזה קיבל "הכשר", הוא במצב מצוין ונמצא כיום ברשותי ברישיון.
הבאתי את הסיפור הזה כדי לחזק את דעתי שאסתר ראב לא היתה פאצפיסטית, גם לא מיליטריסטית. התנהגותה העידה על החינוך שקיבלה מאביה יהודה ראב, חורש התלם הראשון – שכל אדם ובאותה מידה גם העם כולו זכאים להגן על עצמם ואם אין ברירה גם להשתמש בנשק. אבל השימוש בנשק, וזאת שמעתי בעצמי מפיו של הסבא, צריך להיות הברירה האחרונה. הוא גם הדריך אותי בעצה טובה ואמר שלעולם אין לכוון נשק אל אדם אחר, אלא אם אתה בטוח לגמרי שאתה רוצה לירות בו. זאת היתה הרוח בה דגל וגם הוריש לבתו ולבניו.
על רקע זה ובהתחשב בכך שאסתר עברה את מלחמת העולם הראשונה כנערה וראתה את מוראותיה, סביר להניח שיום סיום מלחמת העולם הראשונה הטביע את חותמו עליה. את אותו יום, היום ה-11 לחודש ה-11 כשהאש הופסקה בשעה 11, קבעו ליום זיכרון לכל חללי אותה מלחמה נוראה. לזכר הדם הרב שנשפך, נקבע הפרג האדום כסמל יום הזיכרון. כיום, סמל זה כבר נשכח בארץ אולם אני זוכר שבשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת נהגו בני פתח-תקווה לענוד ביום זה פרג אדום על דש בגדם.
באנגליה מנהג זה מקוים עד היום. לפני מיספר חודשים, ב-11.11, ראיתי בערוץ הבי. בי. סי. מבזק חדשות שבו נראו מר טוני בלייר וגם יתר חברי הפרלמנט עונדים את הפרג האדום על דש בגדם.
סביר להניח שכאשר אסתר ראב כותבת על חייל שנפל בקרב, עולה בתודעתה תמונת שדה הפרגים האדומים. מעבר לכך, אני חושב שהכול יהיה בגדר של ספקולציה או הרהורי לב של חוקרי שירתה.
עמנואל בן-עזר
ביקור במקדש ההינדי בלונדון ב-2003
יום 82 בירנטון כמילגה של –
Oxford Centre for Hebrew and Jewish Studies
26.5.03. יום שני. במיניבוס של שמונה בבוקר אנחנו [יהודית אשתי ואני] יוצאים [מירנטון] לאוקספורד, ומשם ברכבת של תשע ורבע לתחנת פדינגטון בלונדון.
יושבים במזנון בפדינגטון ואני מחסל כריך של האם אנד ציז' מחומם במיקרו. בבוקר עדיין היו לי שיעולים וחשש של בחילות ולכן לא אכלתי הרבה.
כפי שקבענו מגיעה מריון דייוויס לאסוף אותנו, ומתברר במכונית מפוארת עם נהג פרטי, שחור גבוה, דומני מניגריה, בשם ויקטור. מצטרפת עוד חברה שלה, דומני שמה סילביה. יחד אנחנו נוסעים במכונית הפרטית השחורה למקדש (מנדיר) הינדי, בצפון-מערב לונדון, בברנטפילד רוד, ניסדן. השם המלא של המקדש, על שם מייסדו: שׁרי סוּאַמינַארַאיַאן מָנְדִיר.
בכניסה למקדש סידורי ביטחון כמו בנמל-תעופה וכמו בישראל. מאבטחים סביב שער הכניסה שבודקים כל מבקר, ובפנים אתה צריך להעביר את כל החפצים בגלאי מתכות כמו בטרמינל של נמל-תעופה. את רוב החפצים אנחנו משאירים במכונית, כי למקדש מותר להיכנס רק עם ארנק קטן ולא תיקים גדולים.
המקדש או המכלול עשוי שני אגפים ענקיים. האגף הימני, שמצופה ומקושט בעץ טיק בורמזי, מכיל אולמות גדולים להתכנסות, חדרי אוכל ואולם כושר גופני, חנות בכניסה, מקום להשיל נעליים לנשים, מקום להשיל נעליים לגברים, ועוד. האגף השמאלי הוא כולו מקדש שיש ענק, שיש איטלקי ובולגרי, שנשלחו להודו לשם עיצובם ופיסולם ומשם ללונדון, לבנייה. המבנה מאוד מרשים, מבחוץ כמו גם מבפנים. הרצפות כולן עץ, כי כל מי שנכנס משיל נעליו, והכול מהלכים בפנים יחפים או בגרביים. וכנראה שכך החובה ללכת גם בימי החורף הקרים.
מקבל אותנו הודי נעים הליכות, כבן חמישים, ושמו Shashi Kanabar והוא מעין יחצ"ן של המקדש שעימו יצרה מריון קשרים ביוזמתה והביאה לקירוב לבבות בינם לבין ישראל. אנחנו חולצים נעליים. אני זורק לתוך סל את ה"מתנה" שהבאתי, קובץ שיריה באנגלית של אסתר. כל מבקר צריך להביא "מתנה" כלשהי. חשבתי שמדובר בפגישה אישית. לא. אפילו לא היה למי להסביר מה הבאתי איתי. מעניין את זְקֵנתם.
שאשי מספר כי סידורי הביטחון הונהגו בעקבות התראות. המקדש ההינדי הוא מטרה בולטת מאוד לטרור איסלאמי. לפני ימים אחדים ביקרה במקום חבורה של מוסלמים, הסתכלו ויצאו, וקיים חשש שבאו לעקוב אחר סידורי הביטחון.
בחור צעיר ענוב עניבה, כולם כמובן יחפים, עורך לנו סיור באולמות הגדולים ומתפאר במידותיהם. על הבמה של האולם הגדול ניצבים שלושה פסלים שמרחוק ניראים כאנשים חיים, והם של האבות המייסדים של הכת, וציוריהם גם תלויים על הקיר מאחור. כל המצויירים והמפוסלים, כמו גם כל חברי הכת החיים – צבועים לא רק נקודה האדומה באמצע המצח אלא הנקודה תחומה במעין חי"ת גבוה של קו אדום דק, שיושב על הנקודה ומכיל אותה. המדריך מתפאר במידות הענקיות של האולם, ומסביר באנגלית, קשה להבנה קצת, על עיקרי הדת של הכת, שכולה אנושיות ופתיחות ומעשים טובים והכול בתוך ההינדואיזם, עד שיהודית מתפתה לשאול אם הם כמו הרפורמים, והוא אומר שכן, למרות שספק אם הבין למה התכוונה בכלל.
עכשיו אנחנו עוברים מאזור האולמות על המקדש עצמו. יער של עמודי שיש מעוטרים הנושאים את התקרה שמעליהם. מתברר שאין בכלל ברזל בבנייה. הכול שיש. השיש לבן ובמקצת גם אפור, ומזכיר בטקסטורה שלו גוש של סוכר. כאילו הכול עשוי סוכר גבישי. יש משהו חדש מדי וכאילו לא אמיתי בשפע השיש, שכולו מגולף עיטורים ומפוסל דמויות מיתולוגיות הינדיות.
כולם יושבים על הרצפה. תחילה אני מבקש להתיישב לתומי עם שלוש הנשים אך מיד לוקחים אותי קדימה. מתברר שגברים מלפנים, נשים מאחור. יש הפרדה גמורה בין נשים לגברים. וכך אני מתיישב על רצפת השיש הקרה בקרב הודים צעירים ומבוגרים, לידי יושב ילד יחף קטן בעל עיניים שחורות וסקרניות, שקט לחלוטין, ויושבים גם כמה "גויים" שנשבו. ומאחור – הנשים.
מולנו דלתות סגורות, אטומות, כארבע או חמש בחזית האולם. עם תחילת התפילה נשמעת דפיקה חזקה ומתחילים לפתוח את הדלתות, כאשר מאחוריהן מתגלים פסלי האלים המוארים והצבעוניים, כולם דמויות של גברים נשיים מאוד, לבנים, מעוטרים בבגדים ובטורבנים ובקישוטים רבים. אחר-כך מתברר לנו כי לכל אל או אלוהות יש תלבושות כמספר ימי השנה, וכל יום מלבישים אותו בבגד אחר!
מול כל אל מצועצע עומד סאדוּ. עוד קודם לכן ראינו מבעד לחצי דלת פתוחה אחד מהם. לבושים בגלימת-בד שכנראה אינה אלא חתיכת בד ארוכה אחת בצבע חום-כתום שמקופלת ומכסה את אזור החלציים, הרגליים ובית החזה, ומתחתיה הם ערומים לגמרי! מתברר שנזירים או כוהנים אלה נבחרים להתחיל בחניכתם רק כשהם כבר מבוגרים יחסית, כבני עשרים, ורק בהסכמת הוריהם. הם חיים בפרישות גמורה. אסורות עליהם הנשים. הם טבעונים, לא בשר, לא ביצים, לא דגים, כמו כל בני הכת ההינדית הזו, שגם מנועים מאלכוהול, אבל עליהם אסור אפילו שום או כל תבלין או מאכל חריף אחר, כדי שלא לעורר את היצר שלהם! עורם נראה חום וחלק מאוד, עדין ומטופח, ואין עליו אפילו שערה אחת! – וכל הזמן הם מנפנפים בשולי הגלימה שלהם כחוששים פן תיפול מעליהם, וחושפים חלקים מהמותניים הערומים שלהם. כמין הצטעצעות של מורמים-מעם. חלקם ניראים נשיים, ויש לי הרגשה שאת צורכי המין שלהם הם מספקים בחברותא. הם כל-כך יחד, כאילו הם מתלטפים כל הזמן, אף כי אינם נוגעים זה בזה בפומבי. יש משהו מאוד שמוקי בעור החום, החלק והמתוח שלהם. כניראה שהתזונה המיוחדת דווקא עוזרת להם שלא להזדקן מהר ולהישאר צעירים.
ובכן עומד לו כל סאדוּ בתא, מופרד בסורג עם מנעול מהאולם הכללי, עומד מול האל היושב שם, ומניף מהצד, כדי לא להסתיר את האל, מחתה שבקצהָ נר בוער שאינו נכבה. כל אותו זמן נשמעת מוסיקה מונוטונית ולעיתים משהו כמו תקיעת שופר רמה, וכל הקהל היושב בשיכול רגליים מוחא כפיים בקצב המונוטוני ושר את התפילה שבה חוזרים כניראה פעמים רבות שמות האלים. אני ועוד כמה "גויים", שהם אורחים מהחוץ, יושבים דוממים ומסתכלים. הקהל נכנס למעין אכסטזה, אך לא מוגזמת, וזאת באמצעות התפילה והמוסיקה המונוטונית ומחיאות הכפיים הקצובות. עמודי השיש מסתירים ממני את הנעשה אצל האלים האחרים, אבל בו-זמנית עומדים כארבעה-חמישה סאדו כאלה בגלימותיהם הכתומות ומניפים את המחתות עם הנר הבוער בקצה בתנועות פולחניות שכניראה יש לכל אחת מהן משמעות טקסית.
כאשר נגמר הטקס, ניגש אחד השומרים עם צלחת פח עמוקה בידו אל הסאדו, והסאדו מניח בה, מעבר למחיצה עם המנעול התלוי, את הנר. השומר מכבה אותו ומעביר את הקערה בן היושבים וכל אחד שם בה מטבעות אחדים פחותי-ערך. אני שם שלוש מטבעות של עשרים פני, לשם נימוס. האנשים מאוד שקטים, מנומסים, מאירי פנים כולם.
תוך כדי ההתרמה מסתלקים רוב הסאדו אל מאחורי "קודש הקודשים" ויותר אנחנו לא רואים אותם ואת עטיפותיהם הכתומות-כהות. בייחוד מרשים אחד מהם, גבוה, צנום מאוד, בעל פנים כהים קצת ומראה כשל תימני, והוא היחיד שלא רק עטוף בגלימה הכתומה-כהה אלא לראשו יש לו טורבן שטוח עשוי בד מאותו צבע. כניראה שהוא במעלה גדולה יותר.
עכשיו הגברים קמים ועוברים בשורה על פני האלים הקדושים ומשתחווים להם בקידה ובהצמדת כפות-ידיים, ועוברים אל מאחורי "קודש הקודשים" ומשם החוצה. המלווה שלי, שאשי, לוקח אותי לרחבה הצרה שלפני מעונות האלים, שם עומד אחד הסאדו המבוגרים, שהוא מגדיר אותו: שר ללא תיק של המקדש, עורך לי הכרה עימו ואומר שניפגש עוד מעט לשיחה. הסאדו המכובד הוא כבן חמישים, נמוך כרובם, מרכיב משקפיים במסגרת שחורה עבה, מקריח, ושמו Akshar Vihari Swami.
רק לאחר שאחרוני הגברים נעלמים, מותר לנשים לעבור את הגבול הבלתי-ניראה ועכשיו הן חולפות בקידה ובהצמדת כפות-ידיים על פני האלים, וממשיכות גם הן לצד האחורי. המעניין הוא שהתפילה היום נערכה בעצם לכבודם כי היום הוא יום הנשים הקשישות! אחרי התפילה הן קיבלו הרצאה על סוכרת!
תוך ירידה ושיטוט פה ושם, וגם מבט החוצה מהמרפסת הגדולה הצופה אל המדרגות המוליכות למרום המקדש, מביאים אותי לאולם גדול יחסית שבו מקבל את פניי בפינה אשקר ויהארי סוואמי. הוא לא זה שעומד בראש המקדש. שם הסאדו העומד בראש המקדש כיום הוא Pujya Atma Swaroop Swami. האמת היא שאשְקר אינו איש שיחה קולחת, ואולי הוא נוהג כך בכוונה. הוא בעיקר מקשיב ומדי פעם שואל שאלות. אני מניח שהוא צעיר ממני בעשרים שנה. גם הוא יחף ולבוש בגלימה הכתומה-הכהה.
אני מציג עצמי כסופר עברי השוהה באוקספורד. נותן הרצאה קצרה על יחסי ישראל והודו. אומר שאנחנו שמחים להיות איתם עכשיו ביחסים קרובים יותר. מספר על נוער ישראלי שמחפש קצת שלווה בהודו אחרי הלחץ שבו הוא חי בישראל. על כך שלא ההתנחלויות הן הסיבה לכך שאין שלום אלא ההתנגדות הפלשתינאית והכלל-ערבית לעצם קיומה של מדינת ישראל. על כך שאין סיכוי לשלום בעתיד הניראה לעין, והדבר קשה מאוד כי אנשים צעירים רוצים תקווה ואינם משלימים עם המצב. ומסיים באומרי כי למרות השוני הגדול שבין יהדות להינדואיזם (אולי אפילו אמרתי בודהיזם), יש מקום לברית עמוקה בין הודו לישראל בגלל הסכנות המשותפות והמצב הפוליטי העולמי. ואנחנו בישראל כמובן שמחים על כך.
בן-שיחי מקשיב ברצינות וכמעט שאינו תורם משלו דבר לשיחה רק מביע מעין הסכמה מנומסת לדבריי, לציין שהבין אותם. לא למדתי ממנו כלום.
בכמה הזדמנויות איתו, וגם עם שאשי, אני, מתוך רצון לקרב את רוחה של הודו אלינו, בישראל, מספר כמה השפיע עליי ועל רבים מבני-דורי הספר "סידהארתא" של הרמן הסה המספר על נעוריו וחייו של בודהא, וכיצד מצאנו בספר משל על חיי האדם בכלל, ואפילו נהגתי לשוחח על הספר עם חיילים צעירים בעת שירותי כמרצה במילואים כסיפור של הגשמה ומימוש עצמי.
איש מבני שיחי לא שמע על הספר "סידהארתא" ולא על הרמן הסה. אך מה שיותר מוזר הוא שאני לא שמתי לב שבשום מקום במקדש של כת הסאוואמינאריאן אין זכר לפסליו הידועים של בודהא, היושב בשיכול רגליים והוא בעל ידיים רבות. חשבתי כניראה שזה מובן מאליו שלא רואים אותו אלא רק את האלים של הכת שלהם, שהם פרטיים יותר.
רק בערב, כאן בירנטון, כאשר פרופ' יונתן גולדשטיין הסינולוג קופץ להראות לנו תרגום סיני של "מדינת היהודים" של הרצל, ואני מספר לו על הכת והמקדש שבו ביקרנו היום – הוא תופס ראשו בשתי ידיו ואומר "אוי וי!" – הלא ההינדו והבודהיזם קרובים כמו היהדות והנצרות, אלה שתי דתות שונות! אין ביניהן קשר, כי בודהא היה רפורמטור בשעתו, כמו לותר, ובבודהיזם לא קיימת שיטת הקסטות, ואילו אצל ההינדים עדיין היא קיימת, ובייחוד כת הטמאים, חסר היה לי רק לשאול אותם עליה במקדש!
בקיצור, עשיתי פאשלה רצינית כאשר שיבחתי את בודהא, לפי ספר של הסה, באוזני הינדים שלא שמעו על הספר והסופר ובעיניהם בודהא שייך לדת אחרת! מתברר שמרבית הודו היא הינדית, ואילו הבודהיזם נפוץ יותר במדינת אחרות במזרח הרחוק.
עם זאת, הגישה של ההינדים שפגשתי היא כניראה כל-כך מיסיונרית, והרי גם לפי דתם הם מצווים להיות נחמדים ואדיבים לכל אדם, ולא אלימים – שעל כן אפילו לא תיקנו את טעותי ולא הסבירו לי את השוני ביניהם לבין הבודהיזם.
בעת השיחה עם הסאדו אקשר עומד עלינו שאשי ורומז לי שהגיע הזמן לסיים. אני סבור שזה מפני שזמנו של הכהן-הנזיר החשוב אקשר מוגבל, אך מתברר שהוא דווקא יש לו כל הזמן שבעולם, אלא הבעייה היא ששלוש הנשים כבר מסיימות את ארוחת-הצהריים שאליה היינו מוזמנים, ואני טרם הגעתי, והנהג כבר מחכה עם המכונית מחוץ למקדש.
אני מגיע ל"חדר האוכל". הכול מאוד ערום ופשוט אם כי חדש מאוד. על מגש פלסטיק שקערורי-מדורי לבן ודק מקבל כל סועד את ארוחת-הצהריים: מחית תפוחי-אדמה ברוטב חריף, אורז, עוגת-אורז כהה, שתי לביבות של ירקות, כף פלסטיק, כוס מים וכוס יוגורט דליל עם עלי כוסברה. מנה אחרונה קערית פלסטיק של רוטב מנגו צהוב סמיך ומתוק מאוד. מאחר שאני רעב, אני אוכל הכול, ואולם לחשוב על זה כעל ארוחה של ממש, גם באיכות וגם בכמות, קשה מאוד. לא במקרה הם כמעט כולם רזים וקטנים.
לפרידה נותנים לכל אחד מאיתנו מעטפה לבנה גדולה ובה הקומוניקאטים הצבעוניים של הכת, תולדותיה ועקרונותיה, ושל המקדש, וכן קופסת פלסטיק ורודה קטנה, כמו של מרגרינה, ובה ממתק, מין חלווה בצבע חום, אולי על בסיס של תמרים. זוהי מתנה מראש המקדש שלהם, להמתיק לכל אורח את יומו.
מהחומר הכתוב, וגם ממה שהסבירו לנו, מתברר שמייסד הכת הזו, הנקראת בשם Swaminarayan Sampraday הוא Bhagwan Swaninarayan שנולד בשנת 1781 וחי ארבעים ותשע שנים. היורש הרוחני שלו, העומד כיום בראש התנועה, וכמובן שמתגורר בהודו, הוא Param Pujya Pramukh Swami Maharaj ותמונתו מתנוססת בכל מקום ובכל פירסום של המקדש והכת. הוא המנהיג החמישי במיספר של הכת מאז היווסדה. יקצר המצע מלתאר את כל התשבחות המורעפות עליו, על קודמיו, ועל עקרונותיה ועיקריה של הכת ובהם אי-האלימות, לא בשר ולא אלכוהול, תיעוד כל פעולה כספית, כבוד לכל הדתות ומסירות לאלוהים. וכל התמונות כל-כך מתוקות וחסודות וצבעוניות. ומאות פעולות של צדקה וחסד נזכרות בקומוניקאטים, וגם, בעקבות התערוכה של תולדות ההינדואיזם שראינו את מוצגיה במהלך הביקור, מביאים הוכחות לכך שלהרבה הישגים מדעיים ותרבותיים מערביים יש תקדים בהינדואיזם.
במהלך הביקור ראינו גם סרט וידאו קצר שמתאר את הקמת המקדש, הכול בהתנדבות!
לפני שנפרדים, אחרי הארוחה המיוחדת במינה, שגם כל אחד מהמלווים שלנו מקבל מנה ממנה, נותנים לכל אחד מאיתנו למלא דף נייר ובו התרשמותנו מהביקור והכתובות שלנו. אפשר לכתוב בכל שפה, ויהודית ואני כותבים בעברית. אם אינני טועה כתבתי שם שזוהי פעם ראשונה בחיי שאני מבקר במקדש בודהיסטי ואני מודה על קבלת הפנים ושמח שכיום הודו וישראל הן בעלות קשרים אמיצים ביניהן! – לפחות אין חשש שהבורות שלי תצוטט באיזשהו מקום!
[לאחר ימים אחדים אנחנו מקבלים בפקס ממריון את מה שמילאנו בעברית, כדי שנכתוב זאת באנגלית, וכך קיבלתי את הנוסח המדוייק של דבריי החשובים מאוד, ומתברר שלא הזכרתי את שם בודהא לשווא: "התרשמתי מאוד מהביקור במקדש, המנדיר, בלונדון. כל דבר היה חדש עבורי, בייחוד שמחתי על האפשרות להכיר חלק מדת ההינדו ומעולמה של הודו, שהיא כיום בת ברית של ישראל."]
עד כאן סיפור הביקור במקדש ההינדו בלונדון, שחסך לי ביקור, שממילא לא התכוונתי לעשותו – בהודו. לא נעים לומר אבל על פניו זה ניראה קצת כמו עבודת אלילים, למרות שמזכירים את אלוהים כל הזמן. כל ההמחשות המתקתקות בתמונות ובפסלים מזכירים קצת את התפקיד שמילאו האיקונות וציורי תולדות ישו לאיכרים הנבערים מדעת לפני מאות שנים ברחבי רוסיה. אלא שהציורים כאן נעדרים כל מימד של אמנות. הם ניראים קיטש גמור, ובמקרה הטוב, נאיביים.
אהוד בן עזר
נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
נרגש לשתף על הוצאת ספרי על אסתר גמליאלית. בין המקורות שסייעו בידי, ל"חדשות בן עזר" מקום של כבוד. זכיתי גם לראיין את אליהו הכהן בטרם פטירתו.
בברכה
אמיר מימון

מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2184 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
📑 בגיליון:
- שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ: מַקְהֵלַת הָאַשְׁכָּבָה
- אהוד בן עזר: האביב הגדול
- מוטי הרכבי: הבחירה אינה בין נתניהו למלאך גבריאל
- אהוד בן עזר: ההערות שלי
- יורם אטינגר: ישראל מזרימה מיליארדי דולרים לקופת ארה"ב
- עמנואל בן סבו: 1. יולנדה יבור – ז'אן דארק דה לה שמאטע
- עמנואל בן סבו: 2. נשיא בין כוונות
- אורי הייטנר: 1. תרחיש האימה
- אורי הייטנר: 2. צרור הערות 7.11.25
- עדינה בר-אל: "האוכל מפעיל הרבה חושים"
- משה גרנות: במעטה של אבסורד
- חגי קמרט: הווטרינרית שלנו מיכל וצוות עבודתה
- שמעון שלוש: שלושה שירים
- עמנואל בן-עזר: ערוב של אידיש וערבית
- עמנואל בן-עזר: הפרגים האדומים בשירתה של אסתר ראב
- אהוד בן עזר: ביקור במקדש ההינדי בלונדון ב-2003
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, : נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
- שאר הגליון