השיר "אומרים ישנה ארץ" פרץ לתודעת הציבור בשנות ה-70 בשתי גרסאות – גרסתו של שלמה ארצי וגרסתה של נעמי שמר. ומי שאינו קורא בעיון את המילים, יחשוב שמדובר בשני לחנים לאותו שיר. אולם האמת היא ש"אומרים ישנה ארץ" היא כותרת לשני שירים של שאול טשרניחובסקי, המשורר הדגול ורופא הילדים, שיש ביניהם דמיון רב, אך הבדל משמעותי ביותר בתוכן, שנכתבו ב-1923 בהפרש של ארבעה חודשים זה מזה. שלמה ארצי הלחין את השיר הראשון. נעמי שמר ערבבה בין שני השירים והלחינה את המיקס שיצרה.
שני השירים עוסקים במצב הציונות. השיר הראשון מבטא ייאוש גמור מן הציונות וממצב העם היהודי. השיר השני מבטא "אף על פי כן" –אמונה בציונות חרף הקשיים והמשברים בהגשמתה.
בשיר הראשון, שואל טשרניחובסקי שאלות קשות, המבטאות ייאוש – "אַיָּם אותה ארץ? כוכבי אותה גבעה? מי ינחנו דרך? יאיר לי הנתיבה? אולי כבר איננה?" ומוסיף בייאוש: "ודאי ניטל זיווה. דבר בשבילנו ה' לא ציווה."
השיר מבטא, פשוטו כמשמעו, אובדן דרך. ארץ ישראל בכלל קיימת כיישות ממשית לעם היהודי? ואם כן, מי יביא אותנו אליה? אין מי שיביא אותנו אליה. אין מנהיגים שיאירו לנו את הנתיב אליה. אולי היא כבר אינה קיימת? ואם היא קיימת, היא איבדה את הקסם הייחודי שלה, היא סתם עוד ארץ. היא לא עוד הארץ המובטחת.
את השיר הזה כתב טשרניחובסקי בעת נסיעה בחשמלית בברלין. כעבור ארבעה חודשים הוא כתב את הגירסה השנייה, השונה לחלוטין מהראשונה במהותה. גירסה זו נכתבה בעיצומה של ועידת "החלוץ" בברלין, ושם הוא גם קרא אותה. השיר נפתח בשני בתים כמעט זהים, ומכאן שהמציאות שהביאה אותו לשיר המיואש לא השתנתה. ואף על פי כן, זהו שיר מלא אמונה ותקווה. תקווה למה? לכך שמתוך המציאות הקשה, יתנער הנוער היהודי, לא ישלים עם המציאות, יקרא עליה תיגר, ימרוד בה.
המהפך קורה בפגישה עם רבי עקיבא. אם בשיר הראשון מבכה טשרניחובסקי את משבר המנהיגות: "מי ינחנו דרך, מי יאיר הנתיבה," בשיר השני הוא מוותר על מנהיג מן הרפרטואר הציוני הקיים, ודורש אל רוחו של מנהיג מן העבר. רבי עקיבא היה המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא. מרד בר כוכבא נכשל בסופו של דבר, ושם קץ לתקוות הגאולה. לאחר מכן בא הלילה החשוך, הארוך, של העם היהודי בגולה, על כל הרדיפות והייסורים שהיו כרוכים בו. אולם המרד הזה צרב ב-ד.נ.א. היהודי את האופציה של קריאת תיגר על המציאות, שאין שום ערובה להצלחתה, אבל היא הסיכוי היחיד לגאולת העם. כל הזרמים בציונות אימצו את המורדים כגיבורים לאומיים, כדמויות מופת.
איפה הם הקדושים? נשאל רבי עקיבא. איפה המכבי?
המכבים, גם הם סמל לגבורה יהודית, לאי השלמה עם המציאות, להליכה כנגד כל הסיכויים ובמקרה זה גם להצלחה גדולה. משיב רבי עקיבא: אתה המכבי! אתה המכבי – זו כל הציונות כולה על רגל אחת. אל תחפש את המכבים של פעם. הם לא יעזרו לך. היה אתה המכבי של היום. שתי מילים המגלמות בתוכן את החזון הציוני.
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ…
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ?
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ
עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,
שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת
צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.
אֶרֶץ – בָּהּ יְקֻיַּם
כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה,
נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס –
פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא.
"שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!
שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים,
אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"
עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,
אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי,"
*
את הספר המכונן של הציונות, "מדינת היהודים", סיים הרצל במילים הבאות: "לכן אני מאמין, כי דור של יהודים נפלאים יצמח מן האדמה. שוב יקומו המכבים! נחזור שוב על דבר הפתיחה: היהודים הרוצים, תהיה להם מדינתם. עלינו לחיות סוף סוף כבני חורין על אדמתנו אנו, ובמולדתנו שלנו למות בשלום."
* נכתב לעלון הפנימייה החקלאית "אדם ואדמה" בקיבוץ אורטל.
אורי הייטנר
1. אתה המכבי
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר