*
הַחֻרְשָׁה אֲשֶׁר לָאֹפֶק דָּבְקָה
חֻרְשָׁה אֲפֹרָה לְאֹפֶק הַבֹּקֶר
עֲנָנִים מִמַּעַל לָהּ בְּדַהֲרוֹת סוּסֵי פְּלָדָה
יְבוֹסְסוּ עֶדְנַת צַמְּרוֹתֶיהָ זְעִירוֹת
עָבִים חִפּוּהָ
יְנַפְנְפוּ עָלֶיהָ מְטָרוֹת –
אָפֹר וְשָׁחוֹר
וּלְפֶתַע יְגַלּוּהָ – מְזֻעְזָעָה וְחוֹלֶמֶת
כְּהַבְטָחָה לָאֳפָקִים רְחוֹקָה
זוֹהֶרֶת
עַל פְּנֵי חוֹלוֹת הַזָּהָב
בְּהִירִים כְּתַכְשִׁיט יְקַר מְצִיאוּת
כְּהַבְטָחָה עוֹמֶמֶת
בְּלֶהָבָה כְּבוּיָה –
לְיָמִים יָבוֹאוּ
•
• שיר מן העיזבון. נמצא רק בכרך "אסתר ראב / כל השירים", מהדורה שנייה 2008, שאזל, ונשלח חינם בקובץ וורד לכל מבקש. מתוך: "הערות ל'שירים נוספים'" המצויות בסוף הכרך. השיר "החורשה" הוא מסוף שנות ה-30 לערך.
אהוד בן עזר
תל-אביב, 1994
בגיליון:
- שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ: שירים נוספים
- עמנואל בן סבו: אליטת השנאה היהודית
- אהוד בן עזר: ההערות שלי
- מוטי הרכבי: שנים מאתגרות והצלחות רבות –
- אורי הייטנר: 1. אתה המכבי
- אורי הייטנר: 2. צרור הערות 17.12.25
- אהוד בן עזר: 147 שנה לתלם הראשון בפתח-תקווה
- אסתר ראב: לָאָב
- עמנואל בן-עזר: סיפורו של רובה אנגלי
- ד"ר משה גרנות: האם התנ"ך באמת מונותיאיסטי?
- אהוד בן עזר: ספר הגעגועים - פרק שבעה-עשר
- מנחם רהט: התירוץ של מתיתיהו ובניו לקושיית הבית יוסף
- אהוד בן עזר: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * אהוד יקר,
- שאר הגליון
מאמרים
שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ
שירים נוספים
עמנואל בן סבו
אליטת השנאה היהודית
אחרי הדמעות, אחרי האנחות, אחרי הכאב, אחרי הזעזוע, אחרי התוגה, אחרי האובדן, אנחנו ננצח, העם היהודי ינצח, האור הגדול שלנו יאפיל על החושך הנורא שאליטות השנאה החדשות-ישנות זורעות בעולם, אנחנו ננצח, כמו שניצחנו תמיד, האור שלנו יגבר.
חמישה עשר אחים ואחיות נרצחו ונטבחו בדם קר באוסטרליה, חמישה עשר ילדים, צעירות וקשישים, שבאו להיות ביחד, להתחבר אל השורשים, להדליק נר חנוכה ולהתלבט אם לאכול סופגנייה, לשיר "על הניסים", לשמוח בעוד פגישה בין אחים ואחיות, להתחזק בימים אלה אחד מהשני, לחיות יהודי.
חמישה עשר אחים ואחיות נטבחו ותחושת הזעזוע העצום אינה מרפה, האנטישמים החדשים ישנים יוצאים מלשכות הפאר שלהם, נושאים בתארים רמים, חנוטים בעניבה או בגלבייה צחורה.
אליטת השנאה היהודית החדשה-ישנה מממנת את האנטישמיות בעולם, מתדלקת בממון רב את השנאה ליהודים בקמפוסים, ברחובות, במרכזי הערים החשובות בעולם. מקימה ומייסדת מוצבי שנאת יהודים כאסטרטגיה, קונה בכסף עובר לסוחר, טבין ותקילין, את ההשפעה אשר מטרתה האחת היא, השמדת מדינת היהודים, מדינת ישראל.
שנאת יהודים, חייה כחיי היקום, מיום עומדו של היהודי הראשון על במת ההיסטוריה ועד ימינו אלה ממש, שנאת היהודים הינה לחם חוק, מולדת, עוד ברחם אימם ינקו את חלב השנאה, שנאה שהובילה להשמדה, לטבח, לפרעות, לפוגרומים, לחורבן.
האליטה החדשה של שנאת היהודים משתלטת על העולם, אירופה וארה"ב נמצאות בסכנה אמיתית כמקום לא בטוח עבור יהודים, הסחר של אליטת השנאה החדשה, באנטישמיות היא עובדה נוראה אשר חלק גדול מהעולם הנאור והליברלי מעדיף ומבכר שלא לראותה.
חמישה עשר אחים ואחיות יהודים נטבחו בעיצומה של מסיבת חנוכה, נושאים את לפידי האור, לפידי תיקון עולם, לפידי האהבה והאחווה, לפידי האור היהודי שלעולם לא יכבה.
ובקטאר מממנת הטרור הגדולה בעולם, ובאיראן מייצאת הטרור הגדולה בעולם, וברשות הפלשתינאית מבצעת הטרור עם זרועות התמנון ובהן "ידידות", "מתונות", "בעלות חוב", מגנים את "הפשע".
ובזמן שאליטת השנאה החדשה-ישנה, "מגנה", ירי לעבר בית יהודי בקליפורניה שקושט בסממני חג החנוכה, ובזמן הזה באוניברסיטת בראון ירי בכיתה בה לימדה פרופסורית יהדות, מורה יהודייה הותקפה ליד בית ספר במיאמי ביץ', אל מול טלית מוכתמת בדם יהודי, אל מול מנוסה המונית של יהודים תאבי חיים ממלתעות שליח אליטת השנאה, עלילות הדם פורחות, המוסד הוא שטבח באחים ובאחיות ולזוהמה הזו יש קונים ולדאבון הלב הם רבים, רבים מדי.
אליטת השנאה מייצרת כיסים חדשים בעולם של רוע וחושך, מעירה את האנטישמיים, מציתה את אש האיבה נגד היהודים והיהודים יביסו אותם, האור היהודי יגרש את החושך.
כבימים ההם כשביקשה אליטת השנאה היוונית לעקור, לאבד ולהשמיד את הרוח היהודית, הרוח היהודית הנצחית הכניעה אותם, עין דומעת, לב כואב, ורוח איתנה של עם ישראל חי.
עמנואל בן-סבו
אהוד בן עזר
ההערות שלי
הטרור האנטי יהודי
הטרור האנטי יהודי הרג יהודים בחג חנוכה באוסטרליה. בשנים הקרובות היבשת הזו תהיה כמעט בלי יהודים כי חלקם יברחו לישראל, ואוסטרליה תישאר עם החרא של הטרור הרצחני האיסלמו-נאצי! יהדות אוסטרליה לעולם לא תחזור למה שהיתה לפני רצח חנוכה תשפ"ו – כי המלחמה היא לא רק בין ישראל לחמאס, לאיראן ולשותפותיהן – אלא בין כל יהודִי בעולם שחייו בסכנה – לבין חלאת הטרור האנטישמי האיסלאמו-נאצי המתפשט בעולם כמגיפה!
המתקפה האוקראינית ברוסיה
מתקפת מאות הכטב"מים ועשרות הטילים המוצלחת של אוקראינה על סמלי שלטון ומטרות אסטרטגיות צבאיות וכלכליות ברוסיה – מאיימת למוטט את שילטונו של פוטין בעיצומו של חורף המקפיא אזרחים וחיילים כאחד – המתקפה מעוררת שתי שאלות:
1. הזהו הצבא האדום שאת מצעדיו המפוארים אנו חוזים מדי שנה ביום הניצחון הסובייטי על גרמניה הנאצית, ואשר לאחד מהם הזמין בשעתו פוטין את ראש הממשלה שלנו בנימין נתניהו?
2. האם מתקפת פתע כזו – של אלפי כטב"מים ומאות טילים – מכינה לנו איראן עם השותפות שעוד נותרו לה באיזור כמו החות'ים והחיזבאללה?
מוטי הרכבי
שנים מאתגרות והצלחות רבות –
למורת רוחו של השמאל
השנים האחרונות היו שנים מאתגרות גם בעולם וגם בישראל. עם ישראל, ממשלת ישראל וראש הממשלה התמודדו בהצלחה רבה באתגרים.
לעומת זאת השמאל, הממומן במיליארדים ממקורות עלומים, ערוצי 12, 13, 11 "הארץ", "וויינט" וכו' – התמקדו בעיקר בלהקטין, בלגמד ולהוריד את המוראל, והכל למען המטרה הקדושה ״הפלת נתניהו״. כשניסיונות העיוות וההקטנה לא צלחו עברו לשלב מעשי יותר, פגיעה ממשית וישירה בישראל.
כלכלית – זוכרים קמפיין הוצאת הכסף מישראל, קמפיין ההשבתה, קמפיין הוצאת חברות מישראל וקמפיין ירידה מישראל. (אגב ה"אקונומיסט" דירג את הכלכלה הישראלית כשלישית בעולם).
ביטחונית – קמפיין הסרבנות והפגיעה בדבר הקדוש ביותר בצה"ל, קמפיין שהביא לטבח ב- 7/10.
קמפיין ההסברה נגד ישראל – רצח תינוקות כתחביב, חיילי צה"ל אונסים אסירים חסרי ישע, טיהור אתני, רצח עם, הרעבה קמפיין ופניות להאג. קמפיינים שתידלקו את השנאה לישראל, לא שחסר שנאה ליהודים בעולם בו יש 2 מיליארד מוסלמים.
גם ״מערכת שלטון החוק״ תרמה את חלקה. איך אפשר לפגוע יותר מאשר להעסיק את נתניהו 3 פעמים בשבוע בבובות ״באגס באני״ בזמן מלחמה, והעיקר – אולי אולי יצליחו למנוע מנתניהו לעשות את תפקידו ולטפל באתגרים בהצלחה.
בחרתי לתת כמה דוגמאות:
קורונה לפני החיסונים
ישראל היתה אחת המדינות המצליחות ביותר בהתמודדות עם הקורונה בכל המדדים – רפואית, כלכלית וחברתית. מדד בלומברג, שהיה המדד העיקרי בעולם לדירוג הטיפול בקורונה –דירג את ישראל במקום החמישי בעולם.
אז איך התמודדו עם זה התקשורת, משרדי הפירסום הממומנים, והשמאל? מצאו שבאיסלנד (ישראל צפופה פי 300 מאיסלנד) ובניו-זילנד (ישראל צפופה פי 30 מניוזילנד) המצב טוב יותר, וכך בהינף סיסמה נעלם העולם, אין אפריקה, אין אסיה, אין אירופה, אין אוסטרליה ואין אמריקה. העולם הצטמצם ל-3 מדינות איסלנד, ניו-זילנד וישראל. וברשימה הארוכה הזו אכן בישראל היו יותר מקרי קורונה. זוכרים? יום יום הופיע פס בחדשות, כמה חולים וכמה מתים.
אפשר להגיד, כן, זה תפקיד העיתונות, אבל ברגע שעלתה ממשלת ״השינוי״ והיתה התפרצות נוראית, כ-100,000 חולים חדשים ליום, ישראל ירדה לאחד המקומות האחרונים במדד בלומברג בגלל מדיניות רפואית יהירה ושגויה, פתאום נעלם הפס והדיווח כבר לא היה תפקיד העיתונות.
קורונה אחרי החיסונים
אמנם לפיד בקול ניחר זעק ״אם יגיעו בינואר 5 חיסונים״ זה יהיה נס. בפועל נתניהו הצליח לשכנע את חברת פפייזר שישראל תהיה הראשונה בעולם שתקבל חיסונים, התארגנות מדהימה של משרד הבריאות הצליחה לחסן את רוב הישראלים, לא בינואר, לפיד, אלא לפני תום השנה. אבל זה לא עצר את השמאל לתלות מעל כל זה גשר ״נכשלתם.״
הסכמי אברהם
אחרי שנים שהטיפו לנו שלא יהיה שלום עם אף מדינה ערבית כל עוד לא ניתן לפלסטינים להקים מדינת טרור ביהודה, שומרון ועזה. נתניהו, בעזרת הנשיא טרמפ, הצליח לפרוץ דרך ולחתום על 5 הסכמי שלום.
אז איך מתמודדים?
1. מעולם לא היתה לנו מלחמה עם האמירויות, בחריין, סודאן , סודאן, מרוקו וצ׳אד ולכן זה לא ממש חשוב.
2. זה לא ממש הסכמי שלום זה רק הסכמי נורמליזציה
3. טרמפ ימכור מטוסי F 35 לאמירויות, דבר שלא קרה עד היום, וטרמפ ממש לא צריך שישראל תאשר לארה״ב למי למכור מטוסים. תתפלאו, טראמפ יכול למכור להם אפילו מפציצי B 2 גם בלי הסכמי שלום. כי ככה הוא רוצה.
חטופים
אחרי שהכניסה לעזה והמתקפה על בחירי החמאס בדוחה (אמנם לא כולם נהרגו, אבל ההתקפה גרמה גם לקאטרים וגם לבחירי החמאס להבין שהם לא חסינים) – שני המבצעים האלה גרמו לקטאר ללחוץ על בני חסותה להסכים להסכם 21 הנקודות של טרמפ, הסכם שתואם באופן מלא עם נתניהו. הסכם שהביא את כל החטופים החיים, את רוב החטופים החללים, למעט אחד שמקווים שיגיע במהרה. הסכם שהשאיר את ישראל ב-53% משטח עזה, הסכם שדורש פירוק החמאס מנשקו (לא הסכם כניעה כמו שדרשו בתקשורת ובשמאל, שהיה מחזיר את החמאס לפרימטר, לרפיח לציר פילדלפי ונותן להם ניצחון, דבר שאפשר היה בעזרתו להפיל את נתניהו).
אז נעזרים במשרדי פירסום ויוצאים עם הסיסמה ״לא ביבי הביא את החטופים זה טרמפ.״ שכחו את העובדה שבתחילת המלחמה הרצי הלוי וגלנט קבעו שהחטופים לא יחזרו, נתניהו התעקש שהחטופים יוחזרו ואכן חזרו.
לא פחות מענין איך דיווחו על ההתקפה בדוחא. כשחשבו שראשי החמאס חוסלו, מיד יצאו בהודעה שההצלחה היא של צה״ל, חיל האוויר, המוסד ואפילו שב״כ שלא היה קשור כלל, אבל את ראש הממשלה – חס מלהזכיר. ברגע שהתברר שחלק גדול מבכירי החמאס ניצלו. פתאום נזכרו –המבצע הפך כולו למבצע של ראש ממשלה, אין חיל אוויר, אין מוסד אין אף אחד – רק נתניהו.
אבל הפגיעה הקשה ביותר בביטחון ישראל היתה ההתפרעויות ושריפת הכבישים ״עבור החטופים״ – לא שלא היו להם סיבות לפני זה. אבל ללא ספק ההתפרעויות ״למען החטופים״ היו הסיבה העיקרית שחמאס הקשיח עמדות. זיכרו בעיסקה הראשונה, כשלא היו עדיין התפרעויות ושריפת כבישים, העיסקה היתה 3 מחבלים לחטוף, מחבלים רגילים בלי דם על הידיים ובוודאי לא רבי מרצחים כמו ברגותי, הפוגה של שבוע ושום נסיגה.
מהרגע שהתחילו ההתפרעויות המחיר הרקיע, הפסקה מוחלטת של המלחמה והחמאס יכול להשתקם, נסיגה מכל עזה כולל הפרימטר ציר פילדלפי ומעבר רפיח, ביטוח בינלאומי, כולל החלטה של מועצת הבטחון של האו"ם שישראל חלילה לא תתקוף ותיתן לחמאס להשתקם (וזיכרו – הסינווארים, דף, הנייה עדיין בחיים), שחרור כל המחבלים כולל רבי מרצחים כמו ברגותי ורוצחי הנוח'בה, והעיקר, ישראל תשקם את עזה ורק אז (עוד 10 שנים) החטופים יוחזרו. וזה, ממש את זה, ביקשו אלו ״שדואגים לחטופים.״
אבל הפגיעה בביטחון ישראל היתה הרבה יותר קשה. שונאי ישראל למדו שבפעם הבאה זאת הדרך להילחם בישראל. כל פעולה נגדנו תתחיל, מעבר לרצח, אונס כיתת ראשים ושריפה – תתמקד בעיקר בחטיפה של אזרחים. לא אתפלא אם האיראנים ,ברגע שיחליטו לחדש את פרויקט הגרעין, יחטפו ישראלים ויציבו בכל אתר גרעין איזה ישראלי או שניים.
מלחמת 7 החזיתות
המלחמה עדיין לא הסתיימה, וכנראה שלא תסתיים בקרוב, ובכל זאת נחלנו ניצחונות היסטוריים בכל אחת מהחזיתות. אבל כמובן בערוצי 12, 13, 11 לא הפסיקו לעשות הכול שנפסיד במלחמה. ולמה רוצים להפסיד במלחמת תקומה? כמובן, ייתכן שהפסד יפיל את נתניהו ובשביל להפיל את נתניהו הכול כשר.
אז אזכיר חלק קטן מההכרזות והקמפיינים. זוכרים אלפי הרוגים ברחובות, שבועות של עלטה, טראמפ זרק את נתניהו מתחת לגלגלי האוטובוס, ישראל פגעה בבית חולים בעזה (כמובן שקר), קמפיין ההרעבה, קמפיין רצח התינוקות, ועוד – ביבי רוצה שהחטופים ימותו, ביבי ממשיך את המלחמה כדי לשמור את הקואליציה, כדי למנוע ועדת חקירה, כדי למנוע בחירות... והיו עוד, לא זוכר את כולם. והכול עם מטרה ברורה – להפסיד במלחמה כדי שאולי כך יהיה אפשר להפיל את נתניהו.
אפשר להוסיף עוד ועוד, נגעתי בכמה מהנקודות העיקריות. לא יעזור לערוצי 12, 13, 11 "הארץ", "ווינט" וכל השאר. ישראל היא סיפור הצלחה חסר תקדים, קרן אור במזרח תיכון חשוך. מדינה עם אוכלוסייה של פחות מ 10 מיליון תושבים, מתוכם פחות מ-8 מיליון יהודים, מתמודדת בהצלחה עם כ-600 מיליון ערבים ובנוסף כ-2 מיליארד מוסלמים שכל מטרתם היא השמדת ישראל, ולהם ממש לא חשוב אם אתה ימני, שמאלני, קפלניסט או במפלגת שופטי בג״צ. אמנם אהרון ברק חושב שהוא כבר לא יהודי, אבל אצל שונאינו כולנו, כולל ברק, יהודים וכולנו בני מוות.
מוטי הרכבי
אורי הייטנר
1. אתה המכבי
השיר "אומרים ישנה ארץ" פרץ לתודעת הציבור בשנות ה-70 בשתי גרסאות – גרסתו של שלמה ארצי וגרסתה של נעמי שמר. ומי שאינו קורא בעיון את המילים, יחשוב שמדובר בשני לחנים לאותו שיר. אולם האמת היא ש"אומרים ישנה ארץ" היא כותרת לשני שירים של שאול טשרניחובסקי, המשורר הדגול ורופא הילדים, שיש ביניהם דמיון רב, אך הבדל משמעותי ביותר בתוכן, שנכתבו ב-1923 בהפרש של ארבעה חודשים זה מזה. שלמה ארצי הלחין את השיר הראשון. נעמי שמר ערבבה בין שני השירים והלחינה את המיקס שיצרה.
שני השירים עוסקים במצב הציונות. השיר הראשון מבטא ייאוש גמור מן הציונות וממצב העם היהודי. השיר השני מבטא "אף על פי כן" –אמונה בציונות חרף הקשיים והמשברים בהגשמתה.
בשיר הראשון, שואל טשרניחובסקי שאלות קשות, המבטאות ייאוש – "אַיָּם אותה ארץ? כוכבי אותה גבעה? מי ינחנו דרך? יאיר לי הנתיבה? אולי כבר איננה?" ומוסיף בייאוש: "ודאי ניטל זיווה. דבר בשבילנו ה' לא ציווה."
השיר מבטא, פשוטו כמשמעו, אובדן דרך. ארץ ישראל בכלל קיימת כיישות ממשית לעם היהודי? ואם כן, מי יביא אותנו אליה? אין מי שיביא אותנו אליה. אין מנהיגים שיאירו לנו את הנתיב אליה. אולי היא כבר אינה קיימת? ואם היא קיימת, היא איבדה את הקסם הייחודי שלה, היא סתם עוד ארץ. היא לא עוד הארץ המובטחת.
את השיר הזה כתב טשרניחובסקי בעת נסיעה בחשמלית בברלין. כעבור ארבעה חודשים הוא כתב את הגירסה השנייה, השונה לחלוטין מהראשונה במהותה. גירסה זו נכתבה בעיצומה של ועידת "החלוץ" בברלין, ושם הוא גם קרא אותה. השיר נפתח בשני בתים כמעט זהים, ומכאן שהמציאות שהביאה אותו לשיר המיואש לא השתנתה. ואף על פי כן, זהו שיר מלא אמונה ותקווה. תקווה למה? לכך שמתוך המציאות הקשה, יתנער הנוער היהודי, לא ישלים עם המציאות, יקרא עליה תיגר, ימרוד בה.
המהפך קורה בפגישה עם רבי עקיבא. אם בשיר הראשון מבכה טשרניחובסקי את משבר המנהיגות: "מי ינחנו דרך, מי יאיר הנתיבה," בשיר השני הוא מוותר על מנהיג מן הרפרטואר הציוני הקיים, ודורש אל רוחו של מנהיג מן העבר. רבי עקיבא היה המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא. מרד בר כוכבא נכשל בסופו של דבר, ושם קץ לתקוות הגאולה. לאחר מכן בא הלילה החשוך, הארוך, של העם היהודי בגולה, על כל הרדיפות והייסורים שהיו כרוכים בו. אולם המרד הזה צרב ב-ד.נ.א. היהודי את האופציה של קריאת תיגר על המציאות, שאין שום ערובה להצלחתה, אבל היא הסיכוי היחיד לגאולת העם. כל הזרמים בציונות אימצו את המורדים כגיבורים לאומיים, כדמויות מופת.
איפה הם הקדושים? נשאל רבי עקיבא. איפה המכבי?
המכבים, גם הם סמל לגבורה יהודית, לאי השלמה עם המציאות, להליכה כנגד כל הסיכויים ובמקרה זה גם להצלחה גדולה. משיב רבי עקיבא: אתה המכבי! אתה המכבי – זו כל הציונות כולה על רגל אחת. אל תחפש את המכבים של פעם. הם לא יעזרו לך. היה אתה המכבי של היום. שתי מילים המגלמות בתוכן את החזון הציוני.
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ…
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ?
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ
עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,
שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת
צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.
אֶרֶץ – בָּהּ יְקֻיַּם
כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה,
נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס –
פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא.
"שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!
שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים,
אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"
עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,
אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי,"
*
את הספר המכונן של הציונות, "מדינת היהודים", סיים הרצל במילים הבאות: "לכן אני מאמין, כי דור של יהודים נפלאים יצמח מן האדמה. שוב יקומו המכבים! נחזור שוב על דבר הפתיחה: היהודים הרוצים, תהיה להם מדינתם. עלינו לחיות סוף סוף כבני חורין על אדמתנו אנו, ובמולדתנו שלנו למות בשלום."
* נכתב לעלון הפנימייה החקלאית "אדם ואדמה" בקיבוץ אורטל.
שני השירים עוסקים במצב הציונות. השיר הראשון מבטא ייאוש גמור מן הציונות וממצב העם היהודי. השיר השני מבטא "אף על פי כן" –אמונה בציונות חרף הקשיים והמשברים בהגשמתה.
בשיר הראשון, שואל טשרניחובסקי שאלות קשות, המבטאות ייאוש – "אַיָּם אותה ארץ? כוכבי אותה גבעה? מי ינחנו דרך? יאיר לי הנתיבה? אולי כבר איננה?" ומוסיף בייאוש: "ודאי ניטל זיווה. דבר בשבילנו ה' לא ציווה."
השיר מבטא, פשוטו כמשמעו, אובדן דרך. ארץ ישראל בכלל קיימת כיישות ממשית לעם היהודי? ואם כן, מי יביא אותנו אליה? אין מי שיביא אותנו אליה. אין מנהיגים שיאירו לנו את הנתיב אליה. אולי היא כבר אינה קיימת? ואם היא קיימת, היא איבדה את הקסם הייחודי שלה, היא סתם עוד ארץ. היא לא עוד הארץ המובטחת.
את השיר הזה כתב טשרניחובסקי בעת נסיעה בחשמלית בברלין. כעבור ארבעה חודשים הוא כתב את הגירסה השנייה, השונה לחלוטין מהראשונה במהותה. גירסה זו נכתבה בעיצומה של ועידת "החלוץ" בברלין, ושם הוא גם קרא אותה. השיר נפתח בשני בתים כמעט זהים, ומכאן שהמציאות שהביאה אותו לשיר המיואש לא השתנתה. ואף על פי כן, זהו שיר מלא אמונה ותקווה. תקווה למה? לכך שמתוך המציאות הקשה, יתנער הנוער היהודי, לא ישלים עם המציאות, יקרא עליה תיגר, ימרוד בה.
המהפך קורה בפגישה עם רבי עקיבא. אם בשיר הראשון מבכה טשרניחובסקי את משבר המנהיגות: "מי ינחנו דרך, מי יאיר הנתיבה," בשיר השני הוא מוותר על מנהיג מן הרפרטואר הציוני הקיים, ודורש אל רוחו של מנהיג מן העבר. רבי עקיבא היה המנהיג הרוחני של מרד בר כוכבא. מרד בר כוכבא נכשל בסופו של דבר, ושם קץ לתקוות הגאולה. לאחר מכן בא הלילה החשוך, הארוך, של העם היהודי בגולה, על כל הרדיפות והייסורים שהיו כרוכים בו. אולם המרד הזה צרב ב-ד.נ.א. היהודי את האופציה של קריאת תיגר על המציאות, שאין שום ערובה להצלחתה, אבל היא הסיכוי היחיד לגאולת העם. כל הזרמים בציונות אימצו את המורדים כגיבורים לאומיים, כדמויות מופת.
איפה הם הקדושים? נשאל רבי עקיבא. איפה המכבי?
המכבים, גם הם סמל לגבורה יהודית, לאי השלמה עם המציאות, להליכה כנגד כל הסיכויים ובמקרה זה גם להצלחה גדולה. משיב רבי עקיבא: אתה המכבי! אתה המכבי – זו כל הציונות כולה על רגל אחת. אל תחפש את המכבים של פעם. הם לא יעזרו לך. היה אתה המכבי של היום. שתי מילים המגלמות בתוכן את החזון הציוני.
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ,
אֶרֶץ רְוַת שֶׁמֶשׁ…
אַיֵּה אוֹתָהּ אֶרֶץ?
אֵיפֹה אוֹתוֹ שֶׁמֶשׁ?
אוֹמְרִים: יֶשְׁנָהּ אֶרֶץ
עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה,
שִׁבְעָה כּוֹכְבֵי-לֶכֶת
צָצִים עַל כָּל גִּבְעָה.
אֶרֶץ – בָּהּ יְקֻיַּם
כָּל אֲשֶׁר אִישׁ קִוָּה,
נִכְנַס כָּל הַנִּכְנָס –
פָּגַע בּוֹ עֲקִיבָא.
"שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא!
שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי!
אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים,
אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?"
עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא,
אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי:
"כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים,
אַתָּה הַמַּכַּבִּי,"
*
את הספר המכונן של הציונות, "מדינת היהודים", סיים הרצל במילים הבאות: "לכן אני מאמין, כי דור של יהודים נפלאים יצמח מן האדמה. שוב יקומו המכבים! נחזור שוב על דבר הפתיחה: היהודים הרוצים, תהיה להם מדינתם. עלינו לחיות סוף סוף כבני חורין על אדמתנו אנו, ובמולדתנו שלנו למות בשלום."
* נכתב לעלון הפנימייה החקלאית "אדם ואדמה" בקיבוץ אורטל.
אורי הייטנר
2. צרור הערות 17.12.25
* האינתיפאדה הגלובלית – ראינו בסידני איך נראית "האינתיפאדה הגלובלית", שראש עיריית ניו-יורק ממדאני מטיף לה.
* תרגום למעשים – הטבח במסיבת חנוכה בסידני הוא תרגום עמדתה של ממשלת אוסטרליה למעשים.
כל ניסיון ליצור הפרדה בין אנטי ישראליות, אנטי ציונות ואנטישמיות – מעודד אנטישמיות.
* חסיד אומות העולם – אחמד אל אחמד – חסיד אומות העולם.
* ישראל אשמה – התגובה הראשונית לטבח חנוכה בסידני היא גינוי מקיר לקיר.
מהר מאוד נשמע הבנה, והסברים על המיעוט המוסלמי (כ-2 מיליארד איש) המדוכא, ועל הקולוניאליזם הישראלי המדכא, ושמלחמת ה"ג'נוסייד" לא הותירה להם שום ברירה, וישראל אשמה, והיא מסכנת את שלומם של יהודי העולם (כמה טוב היה ליהודי העולם עד שקמה היישות הקולוניאליסטית).
ובין הבולטים בדוברי האמירות הללו יהיו, איך לא, יהודים וישראלים.
* כך נהג מנהיג ציוני – יוזמה חדשה של אבי מעוז ושמחה רוטמן – לחוקק חוק המכיר אך ורק בגיור אורתודוקסי.
לאחר בחירות 88' שבהן שמיר ניצח, הוא פעל להקמת קואליציית ימין חרדים. הוא כבר חתם על הסכמים קואליציוניים עם כמה מן המפלגות. ואז יהדות התורה דרשה חקיקה שלפיה יוכר רק גיור אורתודוקסי. שמיר שמע, והקים מיד ממשלת אחדות נוספת עם מפלגת העבודה. כאשר יובל נאמן, מנהיג תנועת התחייה, שאל אותו מה לעשות עם ההסכם הקואליציוני בין המפלגות, שמיר השיב לו: "אתה יכול, למשל, לתלות אותו על הקיר."
אחרי התרגיל המסריח, שבו פרס פירק את האחדות, שמיר הקים ממשלה צרה של הימין והחרדים. החרדים העלו דרישות רבות ושמיר הלך לקראתם, אבל הם לא העזו להעלות את סוגיית הגיור, כי ידעו ששמיר ילך לבחירות ולא ייכנע להם. שמיר היה מנהיג ציוני, והבין שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ולא מדינת מגזר של הזרם האורתודוקסי. הוא ידע שכניעה בנושא הזה היא גט כריתות ממרבית העם היהודי בגולה.
קרע בין ישראל ליהדות ארה"ב, חלילה, הוא פיגוע אסטרטגי נגד מדינת ישראל.
* לפסול בשם חוק הלאום – אם, חלילה, הכנסת תקבל את הצעת החוק האנטי ציונית, שעל פיה מדינת ישראל לא תכיר בגיורים של הזרמים שאינם אורתודוקסים, תהיה זו לראשונה עילה לבג"ץ לפסול חוק כיוון שהוא סותר את חוק הלאום.
חוק יסוד: ישראל מדינת העם היהודי, המוכר כחוק הלאום, קובע כבר בכותרתו, שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. ככזו, אין לה זכות להחרים את רוב יהדות ארה"ב והמערב ו"לא להכיר" בהם. מדינת ישראל שתפעל כנגד הציונות היא גולם שקם על יוצרו.
* נשארו בגלות – חנוכה הוא חג הגבורה. בשנתיים האחרונות אנו עדים לגילויי גבורה מעוררי השראה. הגבורה היא ערך שראוי לחנך עליו. הגבורה מבטאת את הרצון והנכונות של הפרט לקחת אחריות, לעשות מעשה, להקריב למען הכלל. הנכונות הזאת היא הפצת האור בעולם. חנוכה הוא גם החג של גבורת האישה. במלחמה האחרונה ראינו סיפורי גבורה רבים של נשים, של לוחמות, נשות מופת.
התרבות הציונית שינתה את אופיו של חנוכה, מחג של נס לחג של גבורה. נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו. לעמק ירדנו, ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גילינו, בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור.
ויש מי שמתגוררים בארץ אך בנשמתם – נשארו בגלות; הם בזים לגבורה ותקועים בציפייה לניסים. הם משתמטים מצה"ל ומסבירים שהם בני שבט לוי שפטורים משירות. מי שמם להכריז על עצמם כשבט לוי? אזכיר כאן לוויים אחרים. לא סתם לוויים – כוהנים. משפחת חשמונאים. מתתיהו הכהן, הלוי, הכריז: "מי לה' אליי!" כדי לגייס את העם למלחמה, לא להשתמטות. הוא גם פסק את ההלכה המחייבת להילחם בשבת מפאת פיקוח נפש, "אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו."
* רוח גבית להשתמטות – נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק הודיע על תמיכתו בפטור משירות בצה"ל לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, ללא מכסות וללא מגבלה. אולי הוא סבור שכך נכון במדינה יהודית (בניגוד למיתוס, על פי תפיסתו יש משמעות רבה מאוד ומעשית מאוד להיותה של ישראל מדינה יהודית), והוא נתן לכך הסבר ליברלי – במדינות רבות פוטרים נזירים ותלמידי דת משירות.
הטיעון הליברלי הגיוני, אם כי אף אחת מהמדינות שעליהן מדבר ברק אינה מדינה הנלחמת על קיומה וזקוקה לכל בחור וטוב לנשק, ולכן הוא לא רלוונטי לישראל. תמיד טענתי, שבנושא הפטור לחרדים, יש מתח בין ישראל כמדינה יהודית להיותה מדינה דמוקרטית. מדינה דמוקרטית יכולה לאפשר לקבוצה בתוכה פטור משירות מטעמי מצפון. אבל מדינה יהודית אינה יכולה להרשות חילול השם נורא כזה, של השתמטות מצה"ל בשם התורה, כביכול, אך תוך חילול מצוותיה ואי הבנת מהותה.
חבל מאוד, שאדם רב השפעה כמו אהרון ברק נותן ידו להשתמטות הממארת מצה"ל של מגזר שלם, גדול וגדל, בעם ישראל, תוך התעלמות מצרכי הביטחון של ישראל (ובניגוד למיתוס, כשופט הוא היה ביטחוניסט ורגיש מאוד לצרכי הביטחון. לא בכדי השוקניסטים שונאים אותו בשל כך).
עם זאת, גם על פי דעתו, היה עליו להתנגד לחוק ההשתמטות, כי בעיניו את הפטור יש לתת רק למי שתורתו אומנותו, והוא אמר שמדובר במיספר קטן של אנשים, ואילו חוק ההשתמטות, תחת כסות של מילים ריקות, מכשיר למעשה ומעגן בחוק את ההשתמטות הגורפת של כל החרדים.
* חוק היסטורי – המפלגות החרדיות מאיימות לתמוך בהצעת חוק לפיזור הכנסת ולהתנגד לתקציב, אם לא יואץ תהליך החקיקה של חוק הגיוס.
ונשאלת השאלה – למה? למה החוק חשוב להם כל כך?
התשובה נעוצה בדבריהם של נתניהו וביסמוט על החוק. הם אמרו שזה חוק היסטורי שיביא סוף סוף לגיוס משמעותי של חרדים.
כידוע, המפלגות החרדיות משתוקקות שהציבור שלהם יתגייס סוף סוף, ולכן הן דוחפות להאצת החקיקה בכל הכוח.
הרי זה חוק "גיוס", לא?
* מנהיגות במבחן – בפרשת השבוע, פרשת "מקץ", אנו קוראים על עלייתו לגדולה של יוסף – מבירא עמיקתא של בית הכלא לאיגרא רמא של האיש החזק בעולם. הוא מיספר 2 של פרעה, ראש מעצמת העל, אך הוא מנהל בפועל את העניינים ועל פיו יישק דבר.
לאחר פתרון חלומו, פרעה מזהה את גדולתו של יוסף ומעניק לו את המינוי. בהתאם לפתרון החלום, במשך 7 שנות שובע ושגשוג מנהיג יוסף מדיניות קיצוב וצנע לצורך אגירת מזון לשבע שנות הרעב. זוהי היפוכה של מנהיגות פופוליסטית. מנהיג פופוליסט, שרואה את הרגע או לכל המאוחר את הפריימריז, חושב על הכאן והעכשיו. מנהיג אמת צופה פני עתיד ונערך לו, גם במחיר החלטות קשות ותשלום מחיר בטווח הקרוב.
שנות ההתמכרות לשקט, הפחד מעימות, הפחד מהסלמה, תשלום הפרוטקשן לחמאס, ההפגנה כלפי חמאס וחיזבאללה שישראל מורתעת, הם דוגמה לחוסר מנהיגות, למחשבה על העכשיו, קניית עוד קצת שקט בתקווה שאיכשהו יהיה בסדר. ואת התוצאות הקשות שילמנו בגדול ב-7 באוקטובר.
* ועדה לסיכול החקירה – ועדת ה"חקירה" הפוליטית שנתניהו תופר, היא ועדת טיוח שמטרתה אחת ויחידה – סיכול חקירת הטבח.
יש להחרים את הוועדה הזאת. יש להפסיק להיאבק על "ועדת חקירה עכשיו". לא תהיה ועדת חקירה כל עוד מר מחדל בשלטון.
כל המאמצים צריכים להיות מופנים להחלפת השלטון. הממשלה הבאה, ממשלת השיקום של מדינת ישראל, תקים את ועדת החקירה הממלכתית.
כל ועדה שתקום בידי ממשלת 7 באוקטובר תהיה ועדה לסיכול החקירה.
* תרגיל ערמומי – מה הרעיון העומד מאחורי הצעת ועדת ה"חקירה" שנתניהו דוחף?
המסר הראשון, הוא שהמטרה אינה חקר האמת ולא הפקת לקחים כדי למנוע הישנות המחדל והאסון, אלא הדבר החשוב הוא שאלת עתידו הפוליטי של ראש הממשלה.
המסר השני, שקרי לחלוטין, הוא שבג"ץ הוא גורם פוליטי, כביכול, ושבדבר היחיד שחשוב – עתידו של נתניהו, הוא נגד נתניהו ולכן הוא פסול.
לכן תקום ועדה פוליטית. שלושה מחבריה ימונו בידי נציגי הממשלה, והם יהיו מחויבים מראש למטרתה היחידה – טיהור נתניהו. שלושה מחבריה ימונו בידי נציגי האופוזיציה, והם יהיו מחויבים מראש למה שמוצג כמטרתה היחידה, כביכול – הפלת נתניהו. כל חבר בוועדה יהיה מחויב ולכן לא תהיה באמת חקירה. אף אזרח בישראל לא יאמין בוועדה הזאת, ובכל מקרה, יהיה בה תיקו מובנה, בשאלה היחידה שכביכול מעניינת, ולא תהיה בה הכרעה.
זה תרגיל ערמומי שכל מטרתו אחת – סיכול החקירה. כל עוד נתניהו ראש הממשלה, לא תהיה חקירה.
* תבוסה מדינית – קיומה של פסגה בינלאומית הנוגעת לכוח הבינלאומי בעזה, ללא ישראל, היא בלתי נתפסת. זו תבוסה מדינית וכישלון נורא של ראש הממשלה.
מה זה לקיים פסגה על עזה ללא ישראל? מי הותקפה מעזה בטבח הנורא של 7 באוקטובר? מי נלחמה שנתיים במלחמה קשה נגד ארגוני הטרור שביצעו את הטבח? אזרחים של מי נחטפו ונרצחו במנהרות עזה? על מי נורו מעזה עשרות אלפי רקטות לאורך שני עשורים? השדות של מי הוצתו באופן שיטתי? מי השכנה של עזה, השכנה המאוימת מעזה, גם אחרי המלחמה?
עצם העובדה שהפסגה נערכת בקטאר, הספונסרית של טבח 7 באוקטובר ושל גל האנטישמיות הנורא ברחבי העולם, היא חרפה.
ישראל חייבת להיות שותפה בוועידה. ישראל חייבת להיות שם כדי לעמוד על כך שתפקיד הכוח הוא קודם כל לפרק את חמאס מנשקו, כולל הנשק הקל, ולהשמיד את המנהרות. היא חייבת להיות שם כדי להבהיר, שאם הכוח הבינלאומי לא יעשה זאת, צה"ל יעשה זאת. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח את חופש הפעולה שלה בכל שטחי רצועת עזה. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח קיומה של רצועת ביטחון ישראלית ברצועה, להגנה על יישובי הנגב המערבי. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח שכף רגלו של חייל טורקי לא תדרוך בעזה.
טראמפ מזמן 45 מדינות לדון ולקבל החלטות בסוגיות הנוגעות קודם כל לביטחון ישראל, בלי ישראל, מעל ראשה של ישראל. אסור להסכים לכך. ישראל חייבת לעמוד על שלה ולהבהיר שלא תקבל החלטות הנוגעות לביטחונה, שיתקבלו בהעדרה.
האם שכחנו את 7 באוקטובר?!
* להתייצב מאחוריו – אם זה נכון שארה"ב זעמה על חיסולו של רב המרצחים סעד, טראמפ שיגר מטח קללות לעבר נתניהו וארה"ב הבהירה לישראל שזו הפרה של הפסקת האש, בנושא הזה על כולנו, כולל מתנגדי נתניהו, להתייצב מאחוריו ולדחות את הטענות והלחצים.
אסור לנו בשום מחיר לחזור למדיניות ה"שקט ייענה בשקט," אחרי שלמדנו שהשקט ייענה ב"שקט שקט בני נחרישה, כאן צומחים קברים."
* השם האמצעי – כאשר אובמה אימץ אל לבו את מורסי, נשיא מצרים, איש האחים המוסלמים, זעמנו עליו. ומשום מה אנו שותקים כאשר טראמפ מאמץ אל ליבו את ארדואן, א-תאני ואל ג'ולאני, שאינם טובים ממורסי.
האם זה רק כיוון שהשם האמצעי שלו אינו חוסיין?
* מי אשמים בסבל העזתי? – פעיל השמאל האנטי ישראלי הרדיקלי חגי מטר, יצא ברשומה נגד ישראל, בשל הסבל של העזתים בגשם ובקור, אחרי שהחרבנו את בתיהם במלחמת ההשמדה. הוא מאשים את החברה הישראלית שהיא נעה בין שמחה לאידם לבין אדישות.
אכן, המראות בעזה קשים ומכמירי לב. אבל מי אשם בכך? מי פלש לישראל וביצע טבח המוני, אונס המוני, חטיפה המונית של נשים, גברים, קשישים, ילדים ותינוקות ורצח עשרות חטופים?
הם ורק הם אשמים בכל תוצאות הפשע נגד האנושות שביצעו. הם ורק הם אשמים בסבל של בני עמם. האם בשנים שהם הכינו את הטבח הם חשבו על בני עמם? האם הם דאגו להכין הגנה נאותה לעזתים? הם בנו עיר טרור תת-קרקעית. מדוע לא הכניסו במלחמה את העזתים למנהרות כדי להגן עליהם?
חגי מטר שותף להכחשת, השכחת והעלמת הטבח והטלת האשמה על תוצאותיו על קורבנות הטבח. איזה "מוסר" עקום.
* האמת יצאה לאור – במשך למעלה משנה נעשה רצח אופי והסתה נגד רמ"ט גולני אל"מ יואב ירום, שנפצע בקרב בלבנון, ובעיקר נגד חלל צה"ל רס"ן ז'אבו ארליך שנפל בקרב, שזיכרו בוזה וחולל, עד שהאמת יצאה לאור – ז'אבו זומן למטרה מבצעית, כפי שזומן פעמים רבות בעבר, למשימה שתוכננה מראש. חלה תקלה מנהלית בתהליך החיול שלו.
למה נדרשו 13 חודשי עינוי דין? למה בכלל נפתחה חקירת מצ"ח, עוד לפני שהסתיים התחקיר? כאשר חיילים נהרגים בפעילות מבצעית, נערך תחקיר מבצעי. לא חקירת מצ"ח. חקירת מצ"ח נפתחת רק אם התחקיר המבצעי מעלה חשד בפלילים. למה הפעם הדברים נעשו בצורה עקומה כל כך?
האם הרשעים שהעלילו, האשימו, ביזו, הסיתו, רצחו אופי; ובהזדמנות חגיגית זו גם השתלחו באופן שלוח רסן בציבור הדתי לאומי כולו – יתנצלו? חחחח. הם יתעקשו על שקריהם ויתקפו את צה"ל על שלא רקד על פי החליל שלהם.
* טרור אקולוגי – תושבי שוהם נקראו להסתגר בבתיהם בשל הטרור האקולוגי של שריפת הפסולת בשטחי הרש"פ, כשהרוח נושאת את העשן לעבר יישובי קו התפר. זה כל כך 6 באוקטובר.
על ישראל להודיע לרש"פ, שבפעם הבאה שתוצת שם פסולת, צה"ל יתפוס את האזור, יכריז עליו שטח צבאי סגור ולא ייתן לאף פלשתינאי להיכנס אליו. ואם יוצת הגפרור הראשון – צה"ל יבצע את ההחלטה.
בריאות אזרחי ישראל לא תהיה הפקר.
* הוא אינו רוצה שופטים שמרנים – כאשר שר המשפטים מגדיר את השופטים השמרנים שופטים "אקטיביסטים רדיקלים", הוא מאושש את מה שאני טוען כבר שלוש שנים – לוין אינו רוצה שופטים שמרנים, הוא אינו רוצה שופטים ימניים, הוא אינו רוצה שופטים דתיים, הוא אינו רוצה שופטים מתנחלים. פשוט, הוא אינו רוצה שופטים. הוא רוצה שפוטים. הוא רוצה עושי דברה של הממשלה, מכשירי כל שרץ שלטוני. הוא רוצה לשלוט במערכת המשפט. זו ליבת המהפכה המשטרית.
אף שופט, יהיה שמרן, ימני ודתי ככל שיהיה, אינו יכול שלא לפסול פעולה בלתי חוקית של הממשלה. אלא שעל פי תפיסתו המעוותת של לוין, השלטון הוא החוק ולכן כל פעולה של השלטון אינה יכולה להיות בלתי חוקית. זו, בהגדרה, היפוכה של מדינת חוק. ואין דמוקרטיה שאינה מדינת חוק.
וכעת, סוכני האנרכיה לוין וקרעי, בעידוד בשתיקה של נתניהו, מטיפים להפר את פסיקת בג"ץ. ובכך הם מעבירים מסר לכל אזרח, שהוא יכול להפר כל פסיקת בית משפט שאינה נראית לו.
* בעד מינוי קולה – יריב לוין מבקש מבג"ץ לשנות את החלטתו ולאשר את מינוי השופט אשר קולה לתפקיד הפרקליט המלווה של חקירת פרשת הפצ"רית, והוא ייצא לחופשה מתפקידו כנציב תלונות השופטים. אני מקווה שבג"ץ ייענה לבקשתו.
מלכתחילה, בג"ץ טעה כאשר אישר מעורבות של שר בחקירה פלילית, ובוודאי כאשר השר קבע מראש מה התוצאה הרצויה בעיניו לחקירה. אני מקווה שבדיון הנוסף שיתקיים בבג"ץ הדבר יתוקן, והפסיקה לא תאופשר התערבות כזו בעתיד. אך הדיון יגע רק במקרים עתידיים ותוצאתו לא תהיה תקפה למקרה הזה. כאן בג"ץ כבר פסק שהדבר ניתן. ברור שהבחירה בשופט בן חמו, שאינו עומד באף אחד מהקריטריונים שבג"ץ קבע, היתה חייבת להיפסל. לא כן כאשר מדובר בשופט קולה. הבעייה היחידה במועמדותו של קולה היתה תפקידו כנציב. אם הוא ייצא לחופשה, איני רואה כל מניעה באישורו.
* האידיוטים השימושיים של בן גביר – איני יודע מה יפסוק בג"ץ בעתירה הקוראת להדחתו של בן גביר מתפקידו, אך מי שהכניס את מדינת ישראל לתסבוכת הזאת הוא בג"ץ עצמו, בהחלטה האקטיביסטית ביותר בתולדותיו, לאפשר לכהניסט בן גביר להתמודד לכנסת. זו החלטה המנוגדת בעליל לחוק נגד גזענות שנתמך בידי 119 ח"כים, ונועד למנוע מהכהניסטים לרוץ לכנסת, ולעובדה שהכהניסטים הוצאו אל מחוץ לחוק.
היתה זו החלטה מתייפייפת, של מי שהחליטו שפֶטיש חופש הביטוי עומד מעל חוקי הכנסת, והיו לאידיוטים השימושיים של הכנופייה הכהניסטית והדוצ'ה שלה.
* שלטון ללא מיצרים – במעשה ביריונות אופייני, בן גביר אוסר על נציגי המשטרה, השב"ס והמשרד לביטחון "לאומי" להשתתף בישיבות ועדות הכנסת שאליהן הם מוזמנים, אם בראשן יושבים ח"כים מן האופוזיציה. למשל, לדיונים על אלימות נגד ילדים בוועדה לשוויון מגדרי ועוד. בכך, הוא מסכל את יכולת הכנסת לבצע את תפקידה ולפקח על הרשות המבצעת.
הממשלה הנוכחית פוגעת בכנסת, מרוקנת אותה מתוכן, מחלישה אותה ורומסת אותה. החזון שלה הוא שלטון סמכותני ללא מיצרים וללא בקרה, השולט בכנסת וברשות השופטת.
* אחריות הממשלה – כפי שאנו טוענים בצדק שממשלת אוסטרליה אחראית לטבח בסידני, כך ממשלת ישראל אחראית לטרור הגזעני נגד ערבים ביו"ש וביפו. כאשר הדוצ'ה של הטרוריסטים הוא השר לביטחון לאומני, הם בטוחים שכאשר הם תוקפים באכזריות אישה ערבייה הרה, הם שליחי הממשלה.
* רוצחים ברשות החוקה – עוד שני סטודנטים בארה"ב נרצחו בידי הקלקול השני לחוקה.
* רוב ריינר – אחת הקומדיות השנונות, המבריקות והאהובות עליי היא "כשהארי פגש את סאלי". במאי הסרט היה רוב ריינר, התסריטאי, הבמאי והשחקן היהודי אמריקאי, שנרצח יחד עם אשתו.
ההיכרות הראשונה עם ריינר היתה בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית של שנות ילדותי הרחוקות, קומדיית המצבים "הכול נשאר במשפחה". הוא גילם בה את מייקל סטיוויק, בן זוגה של גלוריה, בתם של ארצ'י ואדית בנקר. גלוריה ומייקל התגוררו אצל הוריה, מייקל לא ממש התפרנס, והוא גילם את כל מה שמתועב בעיני ארצ'י – שמאלן, ליברלי, סוציאליסט, אקדמאי, בעל שיער ארוך. ארצ'י כינה את מייקל – meathead, "ראש בשר", ובתרגום לעברית "ראש כרוב". כל כך אהבתי את הסדרה, וגם את הפרודיה הנפלאה עליה ב"ניקוי ראש", שבה ספי ריבלין גילם את בן דמותו הישראלי של מייקל.
כל כך עצוב שרוב ריינר סיים את חייו בצורה כל כך טרגית.
* בין וינה למוסקבה – במרכז קלור בכפר בלום נערך ביום שני קונצרט קאמרי נפלא – "בין וינה למוסקבה", של הרכב הכולל את הכנרת אלינא גורביץ', הצ'לן יוני קוטליבוביץ' והפסנתרן אילן לוין (גילוי נאות – אילן הוא גיסי). הם ניגנו שתי שלישיות פסנתר, האחת – שלישיית הפסנתר בסי במול מז'ור, קכל 502 מאת מוצרט, והשנייה – שלישיית הפסנתר בלה מינור מאת צ'ייקובסקי.
לכל אחד משלושת הנגנים קריירה ישראלית ובינלאומית מפוארת, כנגן וכמורה; כל אחד מהם הוא וירטואוז בפני עצמו והשילוב ביניהם נפלא. ההסברים שלהם על היצירות היו חלק משמעותי בקונצרט וניתנו בידענות, ברהיטות ובחן.
הקהל יצא מגדרו. היתה חוויה תרבותית גלילית נהדרת.
* פסק הלכה - סופגנייה בלי ריבה אינה סופגנייה.
* ביד הלשון: חנוכייה – המילה חנוכייה אינה מימי החשמונאים וגם לא ממאות שנות הגלות שאחריה. החנוכייה נקראה מנורה, כמו מנורת שבעת הקנים של בית המקדש, או מנורת חנוכה.
השם חנוכייה הוא שם חדש – משלהי המאה ה-19. זהו חידוש של חמדה בן יהודה (1873-1951), אשתו השנייה של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה ובעצמה סופרת ועיתונאית, ומי שהמשיכה במפעל חייו של בן זוגה והוציאה את כרכי מילון בן יהודה שהוא לא הספיק לפרסם בחייו. בקרב הספרדים בארץ ישראל ובארצות הבלקן רווחה המילה חנוקיאה. יתכן שחמדה הכירה את המילה הזאת וחידשה בהשראתה את החנוכייה. חידושה של חמדה בן יהודה עורר התנגדות, גם בחוגי המשכילים, אך היא התפשטה במהירות והיתה נחלת הכלל.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
* תרגום למעשים – הטבח במסיבת חנוכה בסידני הוא תרגום עמדתה של ממשלת אוסטרליה למעשים.
כל ניסיון ליצור הפרדה בין אנטי ישראליות, אנטי ציונות ואנטישמיות – מעודד אנטישמיות.
* חסיד אומות העולם – אחמד אל אחמד – חסיד אומות העולם.
* ישראל אשמה – התגובה הראשונית לטבח חנוכה בסידני היא גינוי מקיר לקיר.
מהר מאוד נשמע הבנה, והסברים על המיעוט המוסלמי (כ-2 מיליארד איש) המדוכא, ועל הקולוניאליזם הישראלי המדכא, ושמלחמת ה"ג'נוסייד" לא הותירה להם שום ברירה, וישראל אשמה, והיא מסכנת את שלומם של יהודי העולם (כמה טוב היה ליהודי העולם עד שקמה היישות הקולוניאליסטית).
ובין הבולטים בדוברי האמירות הללו יהיו, איך לא, יהודים וישראלים.
* כך נהג מנהיג ציוני – יוזמה חדשה של אבי מעוז ושמחה רוטמן – לחוקק חוק המכיר אך ורק בגיור אורתודוקסי.
לאחר בחירות 88' שבהן שמיר ניצח, הוא פעל להקמת קואליציית ימין חרדים. הוא כבר חתם על הסכמים קואליציוניים עם כמה מן המפלגות. ואז יהדות התורה דרשה חקיקה שלפיה יוכר רק גיור אורתודוקסי. שמיר שמע, והקים מיד ממשלת אחדות נוספת עם מפלגת העבודה. כאשר יובל נאמן, מנהיג תנועת התחייה, שאל אותו מה לעשות עם ההסכם הקואליציוני בין המפלגות, שמיר השיב לו: "אתה יכול, למשל, לתלות אותו על הקיר."
אחרי התרגיל המסריח, שבו פרס פירק את האחדות, שמיר הקים ממשלה צרה של הימין והחרדים. החרדים העלו דרישות רבות ושמיר הלך לקראתם, אבל הם לא העזו להעלות את סוגיית הגיור, כי ידעו ששמיר ילך לבחירות ולא ייכנע להם. שמיר היה מנהיג ציוני, והבין שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ולא מדינת מגזר של הזרם האורתודוקסי. הוא ידע שכניעה בנושא הזה היא גט כריתות ממרבית העם היהודי בגולה.
קרע בין ישראל ליהדות ארה"ב, חלילה, הוא פיגוע אסטרטגי נגד מדינת ישראל.
* לפסול בשם חוק הלאום – אם, חלילה, הכנסת תקבל את הצעת החוק האנטי ציונית, שעל פיה מדינת ישראל לא תכיר בגיורים של הזרמים שאינם אורתודוקסים, תהיה זו לראשונה עילה לבג"ץ לפסול חוק כיוון שהוא סותר את חוק הלאום.
חוק יסוד: ישראל מדינת העם היהודי, המוכר כחוק הלאום, קובע כבר בכותרתו, שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. ככזו, אין לה זכות להחרים את רוב יהדות ארה"ב והמערב ו"לא להכיר" בהם. מדינת ישראל שתפעל כנגד הציונות היא גולם שקם על יוצרו.
* נשארו בגלות – חנוכה הוא חג הגבורה. בשנתיים האחרונות אנו עדים לגילויי גבורה מעוררי השראה. הגבורה היא ערך שראוי לחנך עליו. הגבורה מבטאת את הרצון והנכונות של הפרט לקחת אחריות, לעשות מעשה, להקריב למען הכלל. הנכונות הזאת היא הפצת האור בעולם. חנוכה הוא גם החג של גבורת האישה. במלחמה האחרונה ראינו סיפורי גבורה רבים של נשים, של לוחמות, נשות מופת.
התרבות הציונית שינתה את אופיו של חנוכה, מחג של נס לחג של גבורה. נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו. לעמק ירדנו, ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גילינו, בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור.
ויש מי שמתגוררים בארץ אך בנשמתם – נשארו בגלות; הם בזים לגבורה ותקועים בציפייה לניסים. הם משתמטים מצה"ל ומסבירים שהם בני שבט לוי שפטורים משירות. מי שמם להכריז על עצמם כשבט לוי? אזכיר כאן לוויים אחרים. לא סתם לוויים – כוהנים. משפחת חשמונאים. מתתיהו הכהן, הלוי, הכריז: "מי לה' אליי!" כדי לגייס את העם למלחמה, לא להשתמטות. הוא גם פסק את ההלכה המחייבת להילחם בשבת מפאת פיקוח נפש, "אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו."
* רוח גבית להשתמטות – נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק הודיע על תמיכתו בפטור משירות בצה"ל לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, ללא מכסות וללא מגבלה. אולי הוא סבור שכך נכון במדינה יהודית (בניגוד למיתוס, על פי תפיסתו יש משמעות רבה מאוד ומעשית מאוד להיותה של ישראל מדינה יהודית), והוא נתן לכך הסבר ליברלי – במדינות רבות פוטרים נזירים ותלמידי דת משירות.
הטיעון הליברלי הגיוני, אם כי אף אחת מהמדינות שעליהן מדבר ברק אינה מדינה הנלחמת על קיומה וזקוקה לכל בחור וטוב לנשק, ולכן הוא לא רלוונטי לישראל. תמיד טענתי, שבנושא הפטור לחרדים, יש מתח בין ישראל כמדינה יהודית להיותה מדינה דמוקרטית. מדינה דמוקרטית יכולה לאפשר לקבוצה בתוכה פטור משירות מטעמי מצפון. אבל מדינה יהודית אינה יכולה להרשות חילול השם נורא כזה, של השתמטות מצה"ל בשם התורה, כביכול, אך תוך חילול מצוותיה ואי הבנת מהותה.
חבל מאוד, שאדם רב השפעה כמו אהרון ברק נותן ידו להשתמטות הממארת מצה"ל של מגזר שלם, גדול וגדל, בעם ישראל, תוך התעלמות מצרכי הביטחון של ישראל (ובניגוד למיתוס, כשופט הוא היה ביטחוניסט ורגיש מאוד לצרכי הביטחון. לא בכדי השוקניסטים שונאים אותו בשל כך).
עם זאת, גם על פי דעתו, היה עליו להתנגד לחוק ההשתמטות, כי בעיניו את הפטור יש לתת רק למי שתורתו אומנותו, והוא אמר שמדובר במיספר קטן של אנשים, ואילו חוק ההשתמטות, תחת כסות של מילים ריקות, מכשיר למעשה ומעגן בחוק את ההשתמטות הגורפת של כל החרדים.
* חוק היסטורי – המפלגות החרדיות מאיימות לתמוך בהצעת חוק לפיזור הכנסת ולהתנגד לתקציב, אם לא יואץ תהליך החקיקה של חוק הגיוס.
ונשאלת השאלה – למה? למה החוק חשוב להם כל כך?
התשובה נעוצה בדבריהם של נתניהו וביסמוט על החוק. הם אמרו שזה חוק היסטורי שיביא סוף סוף לגיוס משמעותי של חרדים.
כידוע, המפלגות החרדיות משתוקקות שהציבור שלהם יתגייס סוף סוף, ולכן הן דוחפות להאצת החקיקה בכל הכוח.
הרי זה חוק "גיוס", לא?
* מנהיגות במבחן – בפרשת השבוע, פרשת "מקץ", אנו קוראים על עלייתו לגדולה של יוסף – מבירא עמיקתא של בית הכלא לאיגרא רמא של האיש החזק בעולם. הוא מיספר 2 של פרעה, ראש מעצמת העל, אך הוא מנהל בפועל את העניינים ועל פיו יישק דבר.
לאחר פתרון חלומו, פרעה מזהה את גדולתו של יוסף ומעניק לו את המינוי. בהתאם לפתרון החלום, במשך 7 שנות שובע ושגשוג מנהיג יוסף מדיניות קיצוב וצנע לצורך אגירת מזון לשבע שנות הרעב. זוהי היפוכה של מנהיגות פופוליסטית. מנהיג פופוליסט, שרואה את הרגע או לכל המאוחר את הפריימריז, חושב על הכאן והעכשיו. מנהיג אמת צופה פני עתיד ונערך לו, גם במחיר החלטות קשות ותשלום מחיר בטווח הקרוב.
שנות ההתמכרות לשקט, הפחד מעימות, הפחד מהסלמה, תשלום הפרוטקשן לחמאס, ההפגנה כלפי חמאס וחיזבאללה שישראל מורתעת, הם דוגמה לחוסר מנהיגות, למחשבה על העכשיו, קניית עוד קצת שקט בתקווה שאיכשהו יהיה בסדר. ואת התוצאות הקשות שילמנו בגדול ב-7 באוקטובר.
* ועדה לסיכול החקירה – ועדת ה"חקירה" הפוליטית שנתניהו תופר, היא ועדת טיוח שמטרתה אחת ויחידה – סיכול חקירת הטבח.
יש להחרים את הוועדה הזאת. יש להפסיק להיאבק על "ועדת חקירה עכשיו". לא תהיה ועדת חקירה כל עוד מר מחדל בשלטון.
כל המאמצים צריכים להיות מופנים להחלפת השלטון. הממשלה הבאה, ממשלת השיקום של מדינת ישראל, תקים את ועדת החקירה הממלכתית.
כל ועדה שתקום בידי ממשלת 7 באוקטובר תהיה ועדה לסיכול החקירה.
* תרגיל ערמומי – מה הרעיון העומד מאחורי הצעת ועדת ה"חקירה" שנתניהו דוחף?
המסר הראשון, הוא שהמטרה אינה חקר האמת ולא הפקת לקחים כדי למנוע הישנות המחדל והאסון, אלא הדבר החשוב הוא שאלת עתידו הפוליטי של ראש הממשלה.
המסר השני, שקרי לחלוטין, הוא שבג"ץ הוא גורם פוליטי, כביכול, ושבדבר היחיד שחשוב – עתידו של נתניהו, הוא נגד נתניהו ולכן הוא פסול.
לכן תקום ועדה פוליטית. שלושה מחבריה ימונו בידי נציגי הממשלה, והם יהיו מחויבים מראש למטרתה היחידה – טיהור נתניהו. שלושה מחבריה ימונו בידי נציגי האופוזיציה, והם יהיו מחויבים מראש למה שמוצג כמטרתה היחידה, כביכול – הפלת נתניהו. כל חבר בוועדה יהיה מחויב ולכן לא תהיה באמת חקירה. אף אזרח בישראל לא יאמין בוועדה הזאת, ובכל מקרה, יהיה בה תיקו מובנה, בשאלה היחידה שכביכול מעניינת, ולא תהיה בה הכרעה.
זה תרגיל ערמומי שכל מטרתו אחת – סיכול החקירה. כל עוד נתניהו ראש הממשלה, לא תהיה חקירה.
* תבוסה מדינית – קיומה של פסגה בינלאומית הנוגעת לכוח הבינלאומי בעזה, ללא ישראל, היא בלתי נתפסת. זו תבוסה מדינית וכישלון נורא של ראש הממשלה.
מה זה לקיים פסגה על עזה ללא ישראל? מי הותקפה מעזה בטבח הנורא של 7 באוקטובר? מי נלחמה שנתיים במלחמה קשה נגד ארגוני הטרור שביצעו את הטבח? אזרחים של מי נחטפו ונרצחו במנהרות עזה? על מי נורו מעזה עשרות אלפי רקטות לאורך שני עשורים? השדות של מי הוצתו באופן שיטתי? מי השכנה של עזה, השכנה המאוימת מעזה, גם אחרי המלחמה?
עצם העובדה שהפסגה נערכת בקטאר, הספונסרית של טבח 7 באוקטובר ושל גל האנטישמיות הנורא ברחבי העולם, היא חרפה.
ישראל חייבת להיות שותפה בוועידה. ישראל חייבת להיות שם כדי לעמוד על כך שתפקיד הכוח הוא קודם כל לפרק את חמאס מנשקו, כולל הנשק הקל, ולהשמיד את המנהרות. היא חייבת להיות שם כדי להבהיר, שאם הכוח הבינלאומי לא יעשה זאת, צה"ל יעשה זאת. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח את חופש הפעולה שלה בכל שטחי רצועת עזה. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח קיומה של רצועת ביטחון ישראלית ברצועה, להגנה על יישובי הנגב המערבי. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח שכף רגלו של חייל טורקי לא תדרוך בעזה.
טראמפ מזמן 45 מדינות לדון ולקבל החלטות בסוגיות הנוגעות קודם כל לביטחון ישראל, בלי ישראל, מעל ראשה של ישראל. אסור להסכים לכך. ישראל חייבת לעמוד על שלה ולהבהיר שלא תקבל החלטות הנוגעות לביטחונה, שיתקבלו בהעדרה.
האם שכחנו את 7 באוקטובר?!
* להתייצב מאחוריו – אם זה נכון שארה"ב זעמה על חיסולו של רב המרצחים סעד, טראמפ שיגר מטח קללות לעבר נתניהו וארה"ב הבהירה לישראל שזו הפרה של הפסקת האש, בנושא הזה על כולנו, כולל מתנגדי נתניהו, להתייצב מאחוריו ולדחות את הטענות והלחצים.
אסור לנו בשום מחיר לחזור למדיניות ה"שקט ייענה בשקט," אחרי שלמדנו שהשקט ייענה ב"שקט שקט בני נחרישה, כאן צומחים קברים."
* השם האמצעי – כאשר אובמה אימץ אל לבו את מורסי, נשיא מצרים, איש האחים המוסלמים, זעמנו עליו. ומשום מה אנו שותקים כאשר טראמפ מאמץ אל ליבו את ארדואן, א-תאני ואל ג'ולאני, שאינם טובים ממורסי.
האם זה רק כיוון שהשם האמצעי שלו אינו חוסיין?
* מי אשמים בסבל העזתי? – פעיל השמאל האנטי ישראלי הרדיקלי חגי מטר, יצא ברשומה נגד ישראל, בשל הסבל של העזתים בגשם ובקור, אחרי שהחרבנו את בתיהם במלחמת ההשמדה. הוא מאשים את החברה הישראלית שהיא נעה בין שמחה לאידם לבין אדישות.
אכן, המראות בעזה קשים ומכמירי לב. אבל מי אשם בכך? מי פלש לישראל וביצע טבח המוני, אונס המוני, חטיפה המונית של נשים, גברים, קשישים, ילדים ותינוקות ורצח עשרות חטופים?
הם ורק הם אשמים בכל תוצאות הפשע נגד האנושות שביצעו. הם ורק הם אשמים בסבל של בני עמם. האם בשנים שהם הכינו את הטבח הם חשבו על בני עמם? האם הם דאגו להכין הגנה נאותה לעזתים? הם בנו עיר טרור תת-קרקעית. מדוע לא הכניסו במלחמה את העזתים למנהרות כדי להגן עליהם?
חגי מטר שותף להכחשת, השכחת והעלמת הטבח והטלת האשמה על תוצאותיו על קורבנות הטבח. איזה "מוסר" עקום.
* האמת יצאה לאור – במשך למעלה משנה נעשה רצח אופי והסתה נגד רמ"ט גולני אל"מ יואב ירום, שנפצע בקרב בלבנון, ובעיקר נגד חלל צה"ל רס"ן ז'אבו ארליך שנפל בקרב, שזיכרו בוזה וחולל, עד שהאמת יצאה לאור – ז'אבו זומן למטרה מבצעית, כפי שזומן פעמים רבות בעבר, למשימה שתוכננה מראש. חלה תקלה מנהלית בתהליך החיול שלו.
למה נדרשו 13 חודשי עינוי דין? למה בכלל נפתחה חקירת מצ"ח, עוד לפני שהסתיים התחקיר? כאשר חיילים נהרגים בפעילות מבצעית, נערך תחקיר מבצעי. לא חקירת מצ"ח. חקירת מצ"ח נפתחת רק אם התחקיר המבצעי מעלה חשד בפלילים. למה הפעם הדברים נעשו בצורה עקומה כל כך?
האם הרשעים שהעלילו, האשימו, ביזו, הסיתו, רצחו אופי; ובהזדמנות חגיגית זו גם השתלחו באופן שלוח רסן בציבור הדתי לאומי כולו – יתנצלו? חחחח. הם יתעקשו על שקריהם ויתקפו את צה"ל על שלא רקד על פי החליל שלהם.
* טרור אקולוגי – תושבי שוהם נקראו להסתגר בבתיהם בשל הטרור האקולוגי של שריפת הפסולת בשטחי הרש"פ, כשהרוח נושאת את העשן לעבר יישובי קו התפר. זה כל כך 6 באוקטובר.
על ישראל להודיע לרש"פ, שבפעם הבאה שתוצת שם פסולת, צה"ל יתפוס את האזור, יכריז עליו שטח צבאי סגור ולא ייתן לאף פלשתינאי להיכנס אליו. ואם יוצת הגפרור הראשון – צה"ל יבצע את ההחלטה.
בריאות אזרחי ישראל לא תהיה הפקר.
* הוא אינו רוצה שופטים שמרנים – כאשר שר המשפטים מגדיר את השופטים השמרנים שופטים "אקטיביסטים רדיקלים", הוא מאושש את מה שאני טוען כבר שלוש שנים – לוין אינו רוצה שופטים שמרנים, הוא אינו רוצה שופטים ימניים, הוא אינו רוצה שופטים דתיים, הוא אינו רוצה שופטים מתנחלים. פשוט, הוא אינו רוצה שופטים. הוא רוצה שפוטים. הוא רוצה עושי דברה של הממשלה, מכשירי כל שרץ שלטוני. הוא רוצה לשלוט במערכת המשפט. זו ליבת המהפכה המשטרית.
אף שופט, יהיה שמרן, ימני ודתי ככל שיהיה, אינו יכול שלא לפסול פעולה בלתי חוקית של הממשלה. אלא שעל פי תפיסתו המעוותת של לוין, השלטון הוא החוק ולכן כל פעולה של השלטון אינה יכולה להיות בלתי חוקית. זו, בהגדרה, היפוכה של מדינת חוק. ואין דמוקרטיה שאינה מדינת חוק.
וכעת, סוכני האנרכיה לוין וקרעי, בעידוד בשתיקה של נתניהו, מטיפים להפר את פסיקת בג"ץ. ובכך הם מעבירים מסר לכל אזרח, שהוא יכול להפר כל פסיקת בית משפט שאינה נראית לו.
* בעד מינוי קולה – יריב לוין מבקש מבג"ץ לשנות את החלטתו ולאשר את מינוי השופט אשר קולה לתפקיד הפרקליט המלווה של חקירת פרשת הפצ"רית, והוא ייצא לחופשה מתפקידו כנציב תלונות השופטים. אני מקווה שבג"ץ ייענה לבקשתו.
מלכתחילה, בג"ץ טעה כאשר אישר מעורבות של שר בחקירה פלילית, ובוודאי כאשר השר קבע מראש מה התוצאה הרצויה בעיניו לחקירה. אני מקווה שבדיון הנוסף שיתקיים בבג"ץ הדבר יתוקן, והפסיקה לא תאופשר התערבות כזו בעתיד. אך הדיון יגע רק במקרים עתידיים ותוצאתו לא תהיה תקפה למקרה הזה. כאן בג"ץ כבר פסק שהדבר ניתן. ברור שהבחירה בשופט בן חמו, שאינו עומד באף אחד מהקריטריונים שבג"ץ קבע, היתה חייבת להיפסל. לא כן כאשר מדובר בשופט קולה. הבעייה היחידה במועמדותו של קולה היתה תפקידו כנציב. אם הוא ייצא לחופשה, איני רואה כל מניעה באישורו.
* האידיוטים השימושיים של בן גביר – איני יודע מה יפסוק בג"ץ בעתירה הקוראת להדחתו של בן גביר מתפקידו, אך מי שהכניס את מדינת ישראל לתסבוכת הזאת הוא בג"ץ עצמו, בהחלטה האקטיביסטית ביותר בתולדותיו, לאפשר לכהניסט בן גביר להתמודד לכנסת. זו החלטה המנוגדת בעליל לחוק נגד גזענות שנתמך בידי 119 ח"כים, ונועד למנוע מהכהניסטים לרוץ לכנסת, ולעובדה שהכהניסטים הוצאו אל מחוץ לחוק.
היתה זו החלטה מתייפייפת, של מי שהחליטו שפֶטיש חופש הביטוי עומד מעל חוקי הכנסת, והיו לאידיוטים השימושיים של הכנופייה הכהניסטית והדוצ'ה שלה.
* שלטון ללא מיצרים – במעשה ביריונות אופייני, בן גביר אוסר על נציגי המשטרה, השב"ס והמשרד לביטחון "לאומי" להשתתף בישיבות ועדות הכנסת שאליהן הם מוזמנים, אם בראשן יושבים ח"כים מן האופוזיציה. למשל, לדיונים על אלימות נגד ילדים בוועדה לשוויון מגדרי ועוד. בכך, הוא מסכל את יכולת הכנסת לבצע את תפקידה ולפקח על הרשות המבצעת.
הממשלה הנוכחית פוגעת בכנסת, מרוקנת אותה מתוכן, מחלישה אותה ורומסת אותה. החזון שלה הוא שלטון סמכותני ללא מיצרים וללא בקרה, השולט בכנסת וברשות השופטת.
* אחריות הממשלה – כפי שאנו טוענים בצדק שממשלת אוסטרליה אחראית לטבח בסידני, כך ממשלת ישראל אחראית לטרור הגזעני נגד ערבים ביו"ש וביפו. כאשר הדוצ'ה של הטרוריסטים הוא השר לביטחון לאומני, הם בטוחים שכאשר הם תוקפים באכזריות אישה ערבייה הרה, הם שליחי הממשלה.
* רוצחים ברשות החוקה – עוד שני סטודנטים בארה"ב נרצחו בידי הקלקול השני לחוקה.
* רוב ריינר – אחת הקומדיות השנונות, המבריקות והאהובות עליי היא "כשהארי פגש את סאלי". במאי הסרט היה רוב ריינר, התסריטאי, הבמאי והשחקן היהודי אמריקאי, שנרצח יחד עם אשתו.
ההיכרות הראשונה עם ריינר היתה בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית של שנות ילדותי הרחוקות, קומדיית המצבים "הכול נשאר במשפחה". הוא גילם בה את מייקל סטיוויק, בן זוגה של גלוריה, בתם של ארצ'י ואדית בנקר. גלוריה ומייקל התגוררו אצל הוריה, מייקל לא ממש התפרנס, והוא גילם את כל מה שמתועב בעיני ארצ'י – שמאלן, ליברלי, סוציאליסט, אקדמאי, בעל שיער ארוך. ארצ'י כינה את מייקל – meathead, "ראש בשר", ובתרגום לעברית "ראש כרוב". כל כך אהבתי את הסדרה, וגם את הפרודיה הנפלאה עליה ב"ניקוי ראש", שבה ספי ריבלין גילם את בן דמותו הישראלי של מייקל.
כל כך עצוב שרוב ריינר סיים את חייו בצורה כל כך טרגית.
* בין וינה למוסקבה – במרכז קלור בכפר בלום נערך ביום שני קונצרט קאמרי נפלא – "בין וינה למוסקבה", של הרכב הכולל את הכנרת אלינא גורביץ', הצ'לן יוני קוטליבוביץ' והפסנתרן אילן לוין (גילוי נאות – אילן הוא גיסי). הם ניגנו שתי שלישיות פסנתר, האחת – שלישיית הפסנתר בסי במול מז'ור, קכל 502 מאת מוצרט, והשנייה – שלישיית הפסנתר בלה מינור מאת צ'ייקובסקי.
לכל אחד משלושת הנגנים קריירה ישראלית ובינלאומית מפוארת, כנגן וכמורה; כל אחד מהם הוא וירטואוז בפני עצמו והשילוב ביניהם נפלא. ההסברים שלהם על היצירות היו חלק משמעותי בקונצרט וניתנו בידענות, ברהיטות ובחן.
הקהל יצא מגדרו. היתה חוויה תרבותית גלילית נהדרת.
* פסק הלכה - סופגנייה בלי ריבה אינה סופגנייה.
* ביד הלשון: חנוכייה – המילה חנוכייה אינה מימי החשמונאים וגם לא ממאות שנות הגלות שאחריה. החנוכייה נקראה מנורה, כמו מנורת שבעת הקנים של בית המקדש, או מנורת חנוכה.
השם חנוכייה הוא שם חדש – משלהי המאה ה-19. זהו חידוש של חמדה בן יהודה (1873-1951), אשתו השנייה של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה ובעצמה סופרת ועיתונאית, ומי שהמשיכה במפעל חייו של בן זוגה והוציאה את כרכי מילון בן יהודה שהוא לא הספיק לפרסם בחייו. בקרב הספרדים בארץ ישראל ובארצות הבלקן רווחה המילה חנוקיאה. יתכן שחמדה הכירה את המילה הזאת וחידשה בהשראתה את החנוכייה. חידושה של חמדה בן יהודה עורר התנגדות, גם בחוגי המשכילים, אך היא התפשטה במהירות והיתה נחלת הכלל.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אהוד בן עזר
147 שנה לתלם הראשון בפתח-תקווה
[לפרסם ב"ידיעות אחרונות" ביום חמישי, ו' חנוכה, 25.12.03,
במלאת אז 125 שנה לתלם הראשון באדמת פתח-תקווה]
ביום ד' חנוכה תרל"ט, שלהי 1878, ירד הגשם הראשון בכמות זעומה, אף על פי כן החליטו מייסדי פתח-תקווה לצאת לחריש ולזריעה. יומיים לאחר רדת הגשם, ביום ו' חנוכה לפני 125 שנה – רתמו את השוורים ויצאו לחריש הראשון, שעליו כתב לאחר 80 שנה דוד בן-גוריון: "המדינה לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך."
על מעמד התלם העברי הראשון מספר סבי יהודה בן עזר (ראב) בספרו "התלם הראשון": "התאספנו: דוד גוטמן, דוד רגנר, נתן גרינגארט, אבי אליעזר ראב, יהושע שטמפפר ואנוכי – הצעיר שבחבורה [היה אז בן 20]. יצאנו לשדה, שמקומו נקבע צפונה מן הכביש לחיפה החוצה כיום [1930] את המושבה, ומזרחה מרחוב פינסקר של עכשיו. בתור חקלאי מנוסה בנעוריו, נפל הגורל עליי לנעוץ את המחרשה הראשונה ולמתוח את התלם הראשון. מתחתי כמה תלמים לשם הכנת המענית ולאחר כך התחילו הכיבודים. ר' דוד גוטמן נתכבד הראשון, ובעזרתי הלך אחרי המחרשה כשכולם מלווים אותו. השני לכבוד היה ר' יהושע שטמפפר, אשר בתופסו במחרשה נתרגש ופרץ בבכי, ויאמר בערך כך:
'אשרינו שזכינו לכך, היותנו מהלכים אחרי התלם הראשון שחורשת מחרשה יהודית באדמת הנביאים, לאחר שנעדרנו מארץ אבותינו משך שנות הגלות הארוכה. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.
"כולנו נרעדנו לשמע הדברים, וכשעינינו דומעות מהתרגשות ומשמחה, תפשנו חליפות את המחרשה מיד ליד, בלהט ובדביקות של יהודים לספר-התורה בהקפות של שמחת-תורה. ככה חזרו ה'הקפות' כמה וכמה פעמים ללא כל דיבורים נוספים. לאחר זמן-מה התפזרו הנאספים ונשארנו רק אבי ואנוכי בשדה, להמשיך בעבודת החולין הרגילה."
עודי זוכר כיצד בליל הסדר האחרון בחייו, בפסח 1948, קם סבי שהיה כבן תשעים ואמר: "זכות גדולה היתה לי שאני, שזכיתי לחרוש את התלם הראשון באדמת מֶלַבֶּס ולראות בהיווסדה של המושבה העברית הראשונה, זוכה לשמוע באחרית ימיי על הקמתה של המדינה," וכאן צעק בקול רם: "חלום חיי התגשם. שהחיינו קיימנו והגיענו לזמן הזה. תחי מדינת ישראל!" – ובל"ג בעומר תש"ח, שבועיים לאחר שחזה בהקמת המדינה, נחה דעתו ושקע בתרדמת הנצח.
"אם המושבות" פתח-תקווה נוסדה ב-1878 על ידי עולים חדשים, רובם יוצאי הונגריה, שעלו ארצה במטרה לייסד מושבה חקלאית. הם שהו פרק-זמן בירושלים עד שנמצאה האדמה המתאימה לקנייה בכספו של הגביר דוד מאיר גוטמן, אף הוא "עולה חדש" מהונגריה. יואל משה סלומון, היחידי מבין מייסדי פתח-תקווה שנולד בארץ, עזר בקנייה אדמתה לאחר שיהודים אחרים בירושלים ניסו לרמות את הגביר גוטמן ולתווך לו לקנייה לשם הקמת המושבה אדמות שאינן עומדות למכירה.
אז מהיכן צצה שנת 1882 ולא 1878 כשנת ראשית העלייה הראשונה?
שותפים לכך במשך הדורות היו פרנסי ראשון-לציון, שעשו הכול כדי לקחת את כתר הראשונות מפתח-תקווה, וחברו אליהם היסטוריונים שלא יכלו להתמודד עם העובדה שהעלייה הראשונה החלה לפני הפרעות של שנת 1881, ונבעה מרצונם של יהודים לעלות לארץ-ישראל ולכונן בה מושבה חקלאית עברית ותחילתה של יישות לאומית – ולא בגלל רדיפות ופרעות.
עולי הונגריה שהיו במייסדי פתח-תקווה הושפעו בין השאר מההתעוררות הלאומית בהונגריה ומהאמניציפציה שניתנה בה ליהודים באותה תקופה.
הנזק של קביעת 1882 כראשית העלייה הראשונה הוא שכאשר חוזרים על כך בתוכניות הלימודים בבתי-הספר, לומדים הילדים שאבות-אבותיהם לא החלו שבים ארצה מרצונם החופשי ומתוך אמונה לאומית ודתית עמוקה, אלא רק לאחר שבעטו בהם וגירשו אותם מאירופה. וכי אלמלא הפרעות של שנת 1881 ואילך – היו העולים לארץ-ישראל נשארים בשקט ובשלווה בארצות מזרח-אירופה, לפחות עד השואה.
בשעתו התראיין ראש העיר ראשון-לציון, מאיר ניצן, לתוכנית "הכול דיבורים" (1.1.2002), והודה כי שנת 1882, המתנוססת שנים רבות על כל הבקבוקים של יקבי "כרמל מזרחי" – היא תאריך מטעה שאין לו אחיזה במציאות. ראשון-לציון נוסדה ב-1882 כמושבת פלחה (בעקבות הניסיון החקלאי של פתח-תקווה). ואילו נטיעות הכרמים וחסות הברון רוטשילד באו בשנים מאוחרות יותר, שבמהלכן נוסד היקב.
מייסדי ראשון-לציון הגזימו בקביעת תאריך ייסוד היקב כדי להקדים, לדברי ניצן, את תאריך נטיעות הגפנים ליין, ולקצר בכך את שנות העורלה שבהן הבציר אסור לפי ההלכה היהודית.
יש כנראה לאנשי ראשון ניסיון בקביעת תאריכים מדומים.
אהוד בן עזר
במלאת אז 125 שנה לתלם הראשון באדמת פתח-תקווה]
ביום ד' חנוכה תרל"ט, שלהי 1878, ירד הגשם הראשון בכמות זעומה, אף על פי כן החליטו מייסדי פתח-תקווה לצאת לחריש ולזריעה. יומיים לאחר רדת הגשם, ביום ו' חנוכה לפני 125 שנה – רתמו את השוורים ויצאו לחריש הראשון, שעליו כתב לאחר 80 שנה דוד בן-גוריון: "המדינה לא קמה יש מאין. מסד המדינה הונח לא בהכרזה אלא במפעל התיישבותם של שלושה דורות חלוצים מייסוד פתח-תקווה ואילך."
על מעמד התלם העברי הראשון מספר סבי יהודה בן עזר (ראב) בספרו "התלם הראשון": "התאספנו: דוד גוטמן, דוד רגנר, נתן גרינגארט, אבי אליעזר ראב, יהושע שטמפפר ואנוכי – הצעיר שבחבורה [היה אז בן 20]. יצאנו לשדה, שמקומו נקבע צפונה מן הכביש לחיפה החוצה כיום [1930] את המושבה, ומזרחה מרחוב פינסקר של עכשיו. בתור חקלאי מנוסה בנעוריו, נפל הגורל עליי לנעוץ את המחרשה הראשונה ולמתוח את התלם הראשון. מתחתי כמה תלמים לשם הכנת המענית ולאחר כך התחילו הכיבודים. ר' דוד גוטמן נתכבד הראשון, ובעזרתי הלך אחרי המחרשה כשכולם מלווים אותו. השני לכבוד היה ר' יהושע שטמפפר, אשר בתופסו במחרשה נתרגש ופרץ בבכי, ויאמר בערך כך:
'אשרינו שזכינו לכך, היותנו מהלכים אחרי התלם הראשון שחורשת מחרשה יהודית באדמת הנביאים, לאחר שנעדרנו מארץ אבותינו משך שנות הגלות הארוכה. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.
"כולנו נרעדנו לשמע הדברים, וכשעינינו דומעות מהתרגשות ומשמחה, תפשנו חליפות את המחרשה מיד ליד, בלהט ובדביקות של יהודים לספר-התורה בהקפות של שמחת-תורה. ככה חזרו ה'הקפות' כמה וכמה פעמים ללא כל דיבורים נוספים. לאחר זמן-מה התפזרו הנאספים ונשארנו רק אבי ואנוכי בשדה, להמשיך בעבודת החולין הרגילה."
עודי זוכר כיצד בליל הסדר האחרון בחייו, בפסח 1948, קם סבי שהיה כבן תשעים ואמר: "זכות גדולה היתה לי שאני, שזכיתי לחרוש את התלם הראשון באדמת מֶלַבֶּס ולראות בהיווסדה של המושבה העברית הראשונה, זוכה לשמוע באחרית ימיי על הקמתה של המדינה," וכאן צעק בקול רם: "חלום חיי התגשם. שהחיינו קיימנו והגיענו לזמן הזה. תחי מדינת ישראל!" – ובל"ג בעומר תש"ח, שבועיים לאחר שחזה בהקמת המדינה, נחה דעתו ושקע בתרדמת הנצח.
"אם המושבות" פתח-תקווה נוסדה ב-1878 על ידי עולים חדשים, רובם יוצאי הונגריה, שעלו ארצה במטרה לייסד מושבה חקלאית. הם שהו פרק-זמן בירושלים עד שנמצאה האדמה המתאימה לקנייה בכספו של הגביר דוד מאיר גוטמן, אף הוא "עולה חדש" מהונגריה. יואל משה סלומון, היחידי מבין מייסדי פתח-תקווה שנולד בארץ, עזר בקנייה אדמתה לאחר שיהודים אחרים בירושלים ניסו לרמות את הגביר גוטמן ולתווך לו לקנייה לשם הקמת המושבה אדמות שאינן עומדות למכירה.
אז מהיכן צצה שנת 1882 ולא 1878 כשנת ראשית העלייה הראשונה?
שותפים לכך במשך הדורות היו פרנסי ראשון-לציון, שעשו הכול כדי לקחת את כתר הראשונות מפתח-תקווה, וחברו אליהם היסטוריונים שלא יכלו להתמודד עם העובדה שהעלייה הראשונה החלה לפני הפרעות של שנת 1881, ונבעה מרצונם של יהודים לעלות לארץ-ישראל ולכונן בה מושבה חקלאית עברית ותחילתה של יישות לאומית – ולא בגלל רדיפות ופרעות.
עולי הונגריה שהיו במייסדי פתח-תקווה הושפעו בין השאר מההתעוררות הלאומית בהונגריה ומהאמניציפציה שניתנה בה ליהודים באותה תקופה.
הנזק של קביעת 1882 כראשית העלייה הראשונה הוא שכאשר חוזרים על כך בתוכניות הלימודים בבתי-הספר, לומדים הילדים שאבות-אבותיהם לא החלו שבים ארצה מרצונם החופשי ומתוך אמונה לאומית ודתית עמוקה, אלא רק לאחר שבעטו בהם וגירשו אותם מאירופה. וכי אלמלא הפרעות של שנת 1881 ואילך – היו העולים לארץ-ישראל נשארים בשקט ובשלווה בארצות מזרח-אירופה, לפחות עד השואה.
בשעתו התראיין ראש העיר ראשון-לציון, מאיר ניצן, לתוכנית "הכול דיבורים" (1.1.2002), והודה כי שנת 1882, המתנוססת שנים רבות על כל הבקבוקים של יקבי "כרמל מזרחי" – היא תאריך מטעה שאין לו אחיזה במציאות. ראשון-לציון נוסדה ב-1882 כמושבת פלחה (בעקבות הניסיון החקלאי של פתח-תקווה). ואילו נטיעות הכרמים וחסות הברון רוטשילד באו בשנים מאוחרות יותר, שבמהלכן נוסד היקב.
מייסדי ראשון-לציון הגזימו בקביעת תאריך ייסוד היקב כדי להקדים, לדברי ניצן, את תאריך נטיעות הגפנים ליין, ולקצר בכך את שנות העורלה שבהן הבציר אסור לפי ההלכה היהודית.
יש כנראה לאנשי ראשון ניסיון בקביעת תאריכים מדומים.
אהוד בן עזר
אסתר ראב
לָאָב
במלאת חמישים שנה לעלותו על אדמת פתח תקוה
בְּרוּכוֹת הַיָּדַיִם
אֲשֶׁר זָרְעוּ
בְּבָקְרֵי-חֹרֶף,
לְאִוְשַׁת זַרְזִירִים עָטִים –
שַׁדְמוֹת-חַמְרָה אֲדֻמּוֹת;
אֲשֶׁר הִבְריכוּ הַגֶּפֶן בַּעֲנָוָה
וְשָׁתְלוּ אֵקָלִיפְּטִים כְּדִגְלֵי נִיחוֹחַ
עַל מֵי יַרְקוֹן;
אֲשֶׁר רִסְּנוּ הַסּוּס
וְהִצְמִידוּ רוֹבֶה לַלֶּחִי
לְגָרֵשׁ אוֹיֵב מֵעַל סֻכָּה דַּלָּה,
סֻכַּת-שְׁלוֹמִים מוֹלֶכֶת
עֲלֵי חוֹלוֹת וְיַמבּוּט;
וּבְעַיִן יְרֻקָּה עַזָּה
יְפַקֵּחַ עַל הָאֶפְרוֹחִים:
דּוּנָמִים רַכִּים זְרוּעֵי כַּרְשִׁינָה
וּשְׁוָרִים מִסְפָּר רוֹבְצִים בְּמֵי-בִּצָּה...
חוֹרֵש הַתֶּלֶם עַל אַף הַמִּדְבָּר
בּוֹקֵעַ רִאשׁוֹן בְּאַדְמַת-בְּתוּלָה:
בְּרוּכוֹת הַיָּדַיִם!
1929
יהודה ראב ובתו אסתר בילדותה, לפני כ-130 שנה.
עמנואל בן-עזר
סיפורו של רובה אנגלי
"רובים אנגליים – בראֹש!" היתה קריאתו של אברהם שפירא, מפקד הכוחות שהגנו על פתח-תקווה בכ"ז בניסן תרפ"א. (5 במאי 1921). כמובן שבפועל זה היה: "איינגלישע בּיקסען – פאראוֹיס!!" (שפת הדיבור שלו היתה לרוב – אידיש). אחד המגינים, יפה תואר ושחור בלורית, אחז בידו את רובהו האנגלי ודהר על סוסתו עם שאר הרוכבים לעבר גבולה הצפוני של המושבה.
לשם הקיצור נציין שההתקפה על פתח-תקווה לא צלחה, הערבים נסוגו בהשאירם כ-90 חללים. לאנשי המושבה היו 4 חללים. מה שרצינו זה לספר את תולדותיו של אותו רובה. מכאן והלאה ניתן לרובה לספר על עצמו:
שמי בעברית "רובה אנגלי". באנגליה, המקום בו נוצרתי נקראתי:
Short Magazine Lee-Enfield MK lll
קוטר 0.303 אינץ' (7.7 מ"מ). הגעתי לעולם לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, במשקל של 4.17 ק"ג. נוצרתי בתהליך די מסובך שהחל בעמלם של כורים קשי יום באנגליה, שירדו למעמקי האדמה וכרו את עופרות הברזל, ואחיהם שֶׁכּרו את הפחם. שני המרכיבים העיקריים שלי הגיעו לתנור ההיתוך ושם, בחום מאוד גבוה, הותכתי לגוש נוזלי לוהט של ברזל. במצב זה נקראתי "יָצֶקֶת" או בשפה פשוטה יותר: "ברזל יציקה". במצב זה עדיין לא הייתי מתאים לייצור נשק, אחוז הפחמן שבי היה גבוה ולכן יצקו אותי, בוער ולוהט, לתנור אחר שנקרא "אגס תומס". (הכינוי אגס דבק בו כי היה כרסתני והזכיר את פרי האגס). לקרקעיתו של תנור זה דחסו כמויות גדולות של אוויר, שתוך בעבוע בברזל הלוהט, שרף את הפחמן המיותר. מי שמזדמן לאזור של תעשיות פלדה, שינסה להתקרב לסביבת התנורים בלילה. הפחמן שנשרף עם האוויר הדחוס יוצר להבות אדומות-כחולות שפורצות מקצהו העליון של האגס ומאירות את פני השמיים.
במצב זה הפכתי ל"ברזל חשיל" (ידוע גם בשם "פלדה רכה"). רוב המוצרים שאתם מכירים בחיי יום יום ונחשבים לברזל, עשויים מברזל חשיל. החל ממסמרים, חוטי ברזל, עמודי גדר, קורות בניין גשרים, ברזל בניין – ועד אטבים וסיכות הידוק. אולם, גם במצבי החדש עדיין לא הייתי כשיר לייצור נשק. הייתי "רך" מדי ולא ניתן היה לחסם אותי. משום כך העבירו אותי לתנור נוסף שבו הוסיפו לי כברזל מותך כמות מבוקרת של פחמן. עכשיו היה אפשר לצקת אותי לגושים מוצקים ולוהטים, שעברו מיד למכונות הערגול שבעזרתן הפכנו, אני וכל מה שמסביבי, למוטות, גלילים, לוחות ושאר צורות גיאומטריות שנדרשו.
עכשיו סוף-סוף נתנו לנו להתקרר. מכאן והלאה החל תהליך ארוך של עיבוד שבבי שבסופו הצליחו לחבר את כל החלקים, להוסיף לנו קת מעץ קשה והפכנו להיות סידרה גדולה של רובים.
במשך ולאחר מלחמת העולם הראשונה יוצרו כ-4 מיליון אחים זהים לי. זאת בעיקר במפעלי הנשק באנגליה, ובנוסף היו כמה סניפים בקצוות האימפריה שגם הם עסקו בייצור זהה.
מנקודה זו הזיכרון שלי קצת מטושטש, אני חושב שהגעתי למצרים כחלק מארסנל הנשק שעמד לרשותו של הגנרל אלנבי כשפרץ צפונה לכיוון עזה, באר שבע וירושלים. חורף אחד היינו תקועים לאורך הגדה הדרומית של נחל הירקון אבל משם פרצנו צפונה בעקבות הצבא התורכי הנסוג והגענו עד דמשק.
עם שוך הקרבות התחילו לאסוף את הנשק ולהעבירו ברכבות לכיוון מצרים. קומץ חיילים בריטיים הופקד על ליווי ושמירת רכבות הנשק, כשמשכנם הארעי היה לעיתים ב"ראס אל עין" (ראש העין, ובאנגלית ראסליין). בשעותיהם הפנויות היו החיילים יורדים למושבה הסמוכה, פתח-תקווה, לבילוי ובעיקר ללגימת בירה. שם הכירו בחור מקומי בשם יוסף, שתוך לגימות הבירה הצליח לרכוש את אמונם ולאחר מכן הציע לרכוש מהם כמות של רובים אנגליים וגם תחמושת. הבחורים היו זקוקים למקור כספי למימון הבילויים, והעסקה יצאה אל הפועל. הכסף נאסף על ידי יוסף ששיתף בעיסקה כמה מבחורי המושבה. הכסף, לירה סטרלינג אחת לרובה, (שווה בערך לשכרו של פועל לשבועיים באותם ימים), נמסר לחיילים והם, כמתוכנן מראש, זרקו את הרובים והתחמושת מהרכבת הנוסעת לצידי המסילה, במקום מוסכם מראש, דרומית לראש העין.
הרובים, ואני ביניהם, נאספנו כמתוכנן וחולקנו לרוכשים. בחלקי נפל להגיע לידיו של אלעזר שחור הבלורית, בנו של אחד ממייסדי המושבה. מרגע זה טופלתי בידיים אמונות, כולל ניקוי ושימון. בעקב הקת שלי היה תא ובו משחולת ומיכל קטן מפליז ובו שמן לסיכת רובים. [עשרים וכמה שנים לאחר מכן יככב סוג השמן הזה בשירי הפלמ"ח – "עלי שמן רובים חביתות"]. בינתיים נעם לי המגע של פיסת הפלנל, שהיתה בגודל של 4 על 2 אינץ' וכמובן נקראה "פוֹר בָּי טוּ", שהיתה מושחלת בתוך וגם נכרכת סביב חוט המשחולת. אותי היו מחזיקים עם בריח פתוח, והלוע בכיוון הרצפה, משקולת המתכת היתה מוכנסת לבית-הבליעה ומשקלה היה מושך את החוט עד לקצה הקנה, ומשם בתנועת משיכה חזקה ורצופה, הפלנלית היתה עוברת תוך לחץ לאורך הקנה ומנקה ומשמנת אותו לסירוגין.
הרבה מאורה של חמה לא ראיתי. מעמדי היה נשק ללא רישיון, גנוב מהצבא הבריטי, ובתור שכזה הייתי יותר במחשכים מאשר לאורו של יום.
ב-1920 החלו נציגי הוועד הערבי העליון להסית את תושבי הכפרים סביב המושבה ועוררו אותם להאמין שיצלח בידם להתקיף את המושבה, להרוג את מגיניה וילדיה, כאשר הנשים והרכוש יהיו לביזה. בתחילת מאי 1921 התחילו פרעות ביהודי יפו וסביבתה. ארבעה ימים לאחר מכן החלה ההתקפה הגדולה על המושבה. באותה עת מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ-78,000 נפש. בפתח-תקווה היו קרוב לארבעת אלפים נפש. מספר הגברים הפעילים בשמירה ובהגנה כמאה וחמישים. כמות הנשק בידי המגינים היתה כ-40 רובים, חצי מהם מיושנים (רובים תורכיים, אוסטריים, יוּנָנִי ומָרטִיני).
הוּצאתי ממקום מחבואי יחד עם כמה "בָּנדָרוֹלוֹת" (חגורות תחמושת) ונישאתי על כתפו של אלעזר, הרכוב על גבי סוסתו, למרכז המושבה, שם התאספו המגינים. (למותר לציין שבאותה עת עדיין לא היה פיצול כוחות – הגנה, אצ"ל, לח"י – כל הלוחמים היוו גוף הגנתי אחד). בסך הכול היו כ-40 פרשים, כאשר רק לכ-25 מהם רובים. השאר היו מצויידים בכמה אקדחים, וכל היתר בנשק קר.
הפרשים חולקו לשלוש חוליות. "חוליה אחת" הופנתה לסימטה המובילה צפונה ל"בִּיצָה" ולאוהלי אבו-קישיק. "חוליה שתיים" מוקמה מאחורי הגדר המובילה ליקב (לימים יקבי פרידמן-תנובה) ו"חוליה שלוש" התמקמה בדרך המובילה מזרחה, בכיוון לפרדס "בחריה".
ב"חוליה אחת" היו יוסף, אלעזר ועוד שלושה מאנשי המושבה. מעבר לנחל, מכיוון אוהלי אבו-קישיק, עטה גל ערבים כאשר בראש המחנה צעדו אלה שהיו להם רובים. בעקבותיהם נושאי נשק קר, חרבות ונבוטים. בעקבותיהם נהרו הנשים והשאבאב, מצוידים בשקים לצורך איסוף שלל, ופחי נפט לשריפת המושבה.
ככל שחמשת הרוכבים התקדמו צפונה גברו היריות והכדורים שרקו מעל לראשים. אנשי החוליה ירדו מהסוסים, קשרו אותם מאחור והחלו מתקדמים לעבר מחסה מאחורי תלולית עפר של משוכת עצי אקציה. כאשר הגיעו התוקפים לטווח המתאים החלו הרובים האנגלים בירי שטוח מסלול. היתה לי ההרגשה שאנו הרובים האנגליים עדיפים על אלה שבידי המתקיפים. קשה היה להם להתחרות בקצב האש עם המחסנית שלי ובה עשרה כדורים. בנוסף, בגלל התכנון החכם של הבריח, תנועת הנעילה שלי יותר קצרה דבר המוסיף לקצב. התוקפים נעצרו ואז החל קרב צליפות. חמשת המגינים בחוליה השתדלו לירות תוך כיוון למטרות נראות ולא לירות סתם בכיוון האויב. ככל שהשעות חלפו, החום גבר, הקנה שלי כבר להט וגם כמות התחמושת הלכה והתמעטה. יוסף נפצע בכתפו ונשלח חזרה לטיפול רפואי. אלעזר נפגע בכף ידו ותוך זמן קצר נפגעו גם יתר השלושה, למזלם גם הם בפציעות קלות בלבד. בזהירות ותוך ירי מכוּון חזרה יתרת החולייה לאיזור היקב. הקרב נמשך עוד שעות ארוכות אבל נחישותם של המגינים עמדה להם והמתקיפים החלו לסגת. בסופו של קרב היו למגינים ארבעה חללים. לפורעים היו כ-90 חללים וכ-140 פצועים.
אחרי שהפצועים נחבשו, הגיע גם תורי לקבל טיפול. בעזרת משפך קטן יצקו לבית הבליעה כמה קומקומים של מים רותחים שיצאו מהלוע שהיה מוטה לרצפה. אחרי זה הגיע תור המשחולת' שעבדה קשה בשָׁמן וביָבש לסירוגין עד שחזר לסלילים שלי המראה הנקי והמבריק. אני לא כל כך טוב בחשבון, אבל להערכתי יריתי באותו יום כמאתיים כדור.
לאחר שמילאתי את ייעודי, הוחזרתי למחשכים עד יעבור זעם השלטונות. מדי פעם הוציאו אותי בלילות למשימות שמירה על גבולות המושבה. כמה פעמים בלילות ירח יצאנו ל"ביצה", לציד חזירי בר. כאשר חלפו השנים והשלטון החל לחפש נשק לא חוקי, הכינה המשפחה עבורי ועבור כמה "כלים" דומים לי מחבוא תת-קרקעי הקרוי "סליק". הסליק היה עשוי מצינור 12 צול (כ 30 ס"מ בקוטר) שקצהו האחד סגור בקרקעית מרותכת למקומה ובקצה השני, אוגן מהודק בברגים עם אטם סביבו, למניעת כניסת לחות. כל הנכנסים לסליק שומנו וגורזו כהלכה ואז נאטם האוגן. הצינור נמרח בזפת והוטמן עמוק באדמה, בפרדס המשפחה.
הרבה זמן עבר עליי במחשכים. בחוץ פרצה, נמשכה ונגמרה מלחמת העולם השנייה, ותהפוכות פוליטיות הביאו את האומות המאוחדות להכריז על חלוקת ארץ-ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. מיד לאחר מכן החלו התנפלויות רצחניות על יהודים בדרכים הבין-עירוניות. בשלב זה הוחלט במשפחה להוציא את הנשק מהסליק. והנה יום אחד הייתי בחוץ.
מצבי אחרי התרדמה הארוכה לא היה מזהיר. כפי הנראה חדרה פנימה קצת לחות, וחלקי המתכת החלידו פה ושם. בעזרת קשרים אישיים של המשפחה נמסרתי לשיפוץ לנָשָק של קיבוץ גבעת השלושה, והחזירו אותי למצב די טוב. המצב הביטחוני החמיר, אולם הימים של חמישה רוכבים מצוידים ברובים אנגליים מתפרצים קדימה – עברו וחלפו. למעשה נשארתי "מחוּסר-עבודה". השלטון הבריטי עזב את הארץ, הוכרזה המדינה, השלטון החדש אימץ את החוקים של קודמו, ואני שוב נחשבתי ל"לא חוקי". שוב החזירו אותי למחשכים ושם אני נמצא עד היום. אני מקווה שיש מישהו במשפחה שעדיין זוכר היכן אני, ואולי יום אחד יוציאו אותי לתצוגה במוזיאון לתולדות המושבה, כאחד מאלה שהצילו את פתח תקווה מחורבן בחמישי במאי 1921.
עמנואל בן-עזר
לשם הקיצור נציין שההתקפה על פתח-תקווה לא צלחה, הערבים נסוגו בהשאירם כ-90 חללים. לאנשי המושבה היו 4 חללים. מה שרצינו זה לספר את תולדותיו של אותו רובה. מכאן והלאה ניתן לרובה לספר על עצמו:
שמי בעברית "רובה אנגלי". באנגליה, המקום בו נוצרתי נקראתי:
Short Magazine Lee-Enfield MK lll
קוטר 0.303 אינץ' (7.7 מ"מ). הגעתי לעולם לאחר תחילת מלחמת העולם הראשונה, במשקל של 4.17 ק"ג. נוצרתי בתהליך די מסובך שהחל בעמלם של כורים קשי יום באנגליה, שירדו למעמקי האדמה וכרו את עופרות הברזל, ואחיהם שֶׁכּרו את הפחם. שני המרכיבים העיקריים שלי הגיעו לתנור ההיתוך ושם, בחום מאוד גבוה, הותכתי לגוש נוזלי לוהט של ברזל. במצב זה נקראתי "יָצֶקֶת" או בשפה פשוטה יותר: "ברזל יציקה". במצב זה עדיין לא הייתי מתאים לייצור נשק, אחוז הפחמן שבי היה גבוה ולכן יצקו אותי, בוער ולוהט, לתנור אחר שנקרא "אגס תומס". (הכינוי אגס דבק בו כי היה כרסתני והזכיר את פרי האגס). לקרקעיתו של תנור זה דחסו כמויות גדולות של אוויר, שתוך בעבוע בברזל הלוהט, שרף את הפחמן המיותר. מי שמזדמן לאזור של תעשיות פלדה, שינסה להתקרב לסביבת התנורים בלילה. הפחמן שנשרף עם האוויר הדחוס יוצר להבות אדומות-כחולות שפורצות מקצהו העליון של האגס ומאירות את פני השמיים.
במצב זה הפכתי ל"ברזל חשיל" (ידוע גם בשם "פלדה רכה"). רוב המוצרים שאתם מכירים בחיי יום יום ונחשבים לברזל, עשויים מברזל חשיל. החל ממסמרים, חוטי ברזל, עמודי גדר, קורות בניין גשרים, ברזל בניין – ועד אטבים וסיכות הידוק. אולם, גם במצבי החדש עדיין לא הייתי כשיר לייצור נשק. הייתי "רך" מדי ולא ניתן היה לחסם אותי. משום כך העבירו אותי לתנור נוסף שבו הוסיפו לי כברזל מותך כמות מבוקרת של פחמן. עכשיו היה אפשר לצקת אותי לגושים מוצקים ולוהטים, שעברו מיד למכונות הערגול שבעזרתן הפכנו, אני וכל מה שמסביבי, למוטות, גלילים, לוחות ושאר צורות גיאומטריות שנדרשו.
עכשיו סוף-סוף נתנו לנו להתקרר. מכאן והלאה החל תהליך ארוך של עיבוד שבבי שבסופו הצליחו לחבר את כל החלקים, להוסיף לנו קת מעץ קשה והפכנו להיות סידרה גדולה של רובים.
במשך ולאחר מלחמת העולם הראשונה יוצרו כ-4 מיליון אחים זהים לי. זאת בעיקר במפעלי הנשק באנגליה, ובנוסף היו כמה סניפים בקצוות האימפריה שגם הם עסקו בייצור זהה.
מנקודה זו הזיכרון שלי קצת מטושטש, אני חושב שהגעתי למצרים כחלק מארסנל הנשק שעמד לרשותו של הגנרל אלנבי כשפרץ צפונה לכיוון עזה, באר שבע וירושלים. חורף אחד היינו תקועים לאורך הגדה הדרומית של נחל הירקון אבל משם פרצנו צפונה בעקבות הצבא התורכי הנסוג והגענו עד דמשק.
עם שוך הקרבות התחילו לאסוף את הנשק ולהעבירו ברכבות לכיוון מצרים. קומץ חיילים בריטיים הופקד על ליווי ושמירת רכבות הנשק, כשמשכנם הארעי היה לעיתים ב"ראס אל עין" (ראש העין, ובאנגלית ראסליין). בשעותיהם הפנויות היו החיילים יורדים למושבה הסמוכה, פתח-תקווה, לבילוי ובעיקר ללגימת בירה. שם הכירו בחור מקומי בשם יוסף, שתוך לגימות הבירה הצליח לרכוש את אמונם ולאחר מכן הציע לרכוש מהם כמות של רובים אנגליים וגם תחמושת. הבחורים היו זקוקים למקור כספי למימון הבילויים, והעסקה יצאה אל הפועל. הכסף נאסף על ידי יוסף ששיתף בעיסקה כמה מבחורי המושבה. הכסף, לירה סטרלינג אחת לרובה, (שווה בערך לשכרו של פועל לשבועיים באותם ימים), נמסר לחיילים והם, כמתוכנן מראש, זרקו את הרובים והתחמושת מהרכבת הנוסעת לצידי המסילה, במקום מוסכם מראש, דרומית לראש העין.
הרובים, ואני ביניהם, נאספנו כמתוכנן וחולקנו לרוכשים. בחלקי נפל להגיע לידיו של אלעזר שחור הבלורית, בנו של אחד ממייסדי המושבה. מרגע זה טופלתי בידיים אמונות, כולל ניקוי ושימון. בעקב הקת שלי היה תא ובו משחולת ומיכל קטן מפליז ובו שמן לסיכת רובים. [עשרים וכמה שנים לאחר מכן יככב סוג השמן הזה בשירי הפלמ"ח – "עלי שמן רובים חביתות"]. בינתיים נעם לי המגע של פיסת הפלנל, שהיתה בגודל של 4 על 2 אינץ' וכמובן נקראה "פוֹר בָּי טוּ", שהיתה מושחלת בתוך וגם נכרכת סביב חוט המשחולת. אותי היו מחזיקים עם בריח פתוח, והלוע בכיוון הרצפה, משקולת המתכת היתה מוכנסת לבית-הבליעה ומשקלה היה מושך את החוט עד לקצה הקנה, ומשם בתנועת משיכה חזקה ורצופה, הפלנלית היתה עוברת תוך לחץ לאורך הקנה ומנקה ומשמנת אותו לסירוגין.
הרבה מאורה של חמה לא ראיתי. מעמדי היה נשק ללא רישיון, גנוב מהצבא הבריטי, ובתור שכזה הייתי יותר במחשכים מאשר לאורו של יום.
ב-1920 החלו נציגי הוועד הערבי העליון להסית את תושבי הכפרים סביב המושבה ועוררו אותם להאמין שיצלח בידם להתקיף את המושבה, להרוג את מגיניה וילדיה, כאשר הנשים והרכוש יהיו לביזה. בתחילת מאי 1921 התחילו פרעות ביהודי יפו וסביבתה. ארבעה ימים לאחר מכן החלה ההתקפה הגדולה על המושבה. באותה עת מנה היישוב היהודי בארץ ישראל כ-78,000 נפש. בפתח-תקווה היו קרוב לארבעת אלפים נפש. מספר הגברים הפעילים בשמירה ובהגנה כמאה וחמישים. כמות הנשק בידי המגינים היתה כ-40 רובים, חצי מהם מיושנים (רובים תורכיים, אוסטריים, יוּנָנִי ומָרטִיני).
הוּצאתי ממקום מחבואי יחד עם כמה "בָּנדָרוֹלוֹת" (חגורות תחמושת) ונישאתי על כתפו של אלעזר, הרכוב על גבי סוסתו, למרכז המושבה, שם התאספו המגינים. (למותר לציין שבאותה עת עדיין לא היה פיצול כוחות – הגנה, אצ"ל, לח"י – כל הלוחמים היוו גוף הגנתי אחד). בסך הכול היו כ-40 פרשים, כאשר רק לכ-25 מהם רובים. השאר היו מצויידים בכמה אקדחים, וכל היתר בנשק קר.
הפרשים חולקו לשלוש חוליות. "חוליה אחת" הופנתה לסימטה המובילה צפונה ל"בִּיצָה" ולאוהלי אבו-קישיק. "חוליה שתיים" מוקמה מאחורי הגדר המובילה ליקב (לימים יקבי פרידמן-תנובה) ו"חוליה שלוש" התמקמה בדרך המובילה מזרחה, בכיוון לפרדס "בחריה".
ב"חוליה אחת" היו יוסף, אלעזר ועוד שלושה מאנשי המושבה. מעבר לנחל, מכיוון אוהלי אבו-קישיק, עטה גל ערבים כאשר בראש המחנה צעדו אלה שהיו להם רובים. בעקבותיהם נושאי נשק קר, חרבות ונבוטים. בעקבותיהם נהרו הנשים והשאבאב, מצוידים בשקים לצורך איסוף שלל, ופחי נפט לשריפת המושבה.
ככל שחמשת הרוכבים התקדמו צפונה גברו היריות והכדורים שרקו מעל לראשים. אנשי החוליה ירדו מהסוסים, קשרו אותם מאחור והחלו מתקדמים לעבר מחסה מאחורי תלולית עפר של משוכת עצי אקציה. כאשר הגיעו התוקפים לטווח המתאים החלו הרובים האנגלים בירי שטוח מסלול. היתה לי ההרגשה שאנו הרובים האנגליים עדיפים על אלה שבידי המתקיפים. קשה היה להם להתחרות בקצב האש עם המחסנית שלי ובה עשרה כדורים. בנוסף, בגלל התכנון החכם של הבריח, תנועת הנעילה שלי יותר קצרה דבר המוסיף לקצב. התוקפים נעצרו ואז החל קרב צליפות. חמשת המגינים בחוליה השתדלו לירות תוך כיוון למטרות נראות ולא לירות סתם בכיוון האויב. ככל שהשעות חלפו, החום גבר, הקנה שלי כבר להט וגם כמות התחמושת הלכה והתמעטה. יוסף נפצע בכתפו ונשלח חזרה לטיפול רפואי. אלעזר נפגע בכף ידו ותוך זמן קצר נפגעו גם יתר השלושה, למזלם גם הם בפציעות קלות בלבד. בזהירות ותוך ירי מכוּון חזרה יתרת החולייה לאיזור היקב. הקרב נמשך עוד שעות ארוכות אבל נחישותם של המגינים עמדה להם והמתקיפים החלו לסגת. בסופו של קרב היו למגינים ארבעה חללים. לפורעים היו כ-90 חללים וכ-140 פצועים.
אחרי שהפצועים נחבשו, הגיע גם תורי לקבל טיפול. בעזרת משפך קטן יצקו לבית הבליעה כמה קומקומים של מים רותחים שיצאו מהלוע שהיה מוטה לרצפה. אחרי זה הגיע תור המשחולת' שעבדה קשה בשָׁמן וביָבש לסירוגין עד שחזר לסלילים שלי המראה הנקי והמבריק. אני לא כל כך טוב בחשבון, אבל להערכתי יריתי באותו יום כמאתיים כדור.
לאחר שמילאתי את ייעודי, הוחזרתי למחשכים עד יעבור זעם השלטונות. מדי פעם הוציאו אותי בלילות למשימות שמירה על גבולות המושבה. כמה פעמים בלילות ירח יצאנו ל"ביצה", לציד חזירי בר. כאשר חלפו השנים והשלטון החל לחפש נשק לא חוקי, הכינה המשפחה עבורי ועבור כמה "כלים" דומים לי מחבוא תת-קרקעי הקרוי "סליק". הסליק היה עשוי מצינור 12 צול (כ 30 ס"מ בקוטר) שקצהו האחד סגור בקרקעית מרותכת למקומה ובקצה השני, אוגן מהודק בברגים עם אטם סביבו, למניעת כניסת לחות. כל הנכנסים לסליק שומנו וגורזו כהלכה ואז נאטם האוגן. הצינור נמרח בזפת והוטמן עמוק באדמה, בפרדס המשפחה.
הרבה זמן עבר עליי במחשכים. בחוץ פרצה, נמשכה ונגמרה מלחמת העולם השנייה, ותהפוכות פוליטיות הביאו את האומות המאוחדות להכריז על חלוקת ארץ-ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית. מיד לאחר מכן החלו התנפלויות רצחניות על יהודים בדרכים הבין-עירוניות. בשלב זה הוחלט במשפחה להוציא את הנשק מהסליק. והנה יום אחד הייתי בחוץ.
מצבי אחרי התרדמה הארוכה לא היה מזהיר. כפי הנראה חדרה פנימה קצת לחות, וחלקי המתכת החלידו פה ושם. בעזרת קשרים אישיים של המשפחה נמסרתי לשיפוץ לנָשָק של קיבוץ גבעת השלושה, והחזירו אותי למצב די טוב. המצב הביטחוני החמיר, אולם הימים של חמישה רוכבים מצוידים ברובים אנגליים מתפרצים קדימה – עברו וחלפו. למעשה נשארתי "מחוּסר-עבודה". השלטון הבריטי עזב את הארץ, הוכרזה המדינה, השלטון החדש אימץ את החוקים של קודמו, ואני שוב נחשבתי ל"לא חוקי". שוב החזירו אותי למחשכים ושם אני נמצא עד היום. אני מקווה שיש מישהו במשפחה שעדיין זוכר היכן אני, ואולי יום אחד יוציאו אותי לתצוגה במוזיאון לתולדות המושבה, כאחד מאלה שהצילו את פתח תקווה מחורבן בחמישי במאי 1921.
עמנואל בן-עזר
ד"ר משה גרנות
האם התנ"ך באמת מונותיאיסטי?
הרצאה בבית יד לבנים רמה"ש 7.11.2022
הגדרת המונותיאיזם המקובלת היא זאת המופיעה בארבעת העיקרים הראשונים מתוך שלושה-עשר העיקרים של הרמב"ם, אותם פירט בפירושו למסכת סנהדרין פרק חלק, והמופיעים בקיצור בסידור התפילה לאחר תפילת שחרית:
אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים, והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים.
אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא יחיד, ואין יחידות כמוהו בשום פנים, והוא לבדו אלוהינו, היה, הווה ויהיה.
אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו אינו גוף, ולא ישיגוהו משיגי הגוף, ואין לו שום דמיון כלל.
אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא ראשון, והוא אחרון.
ובכן, יש כאן הצהרה על יחידותו של האל, נצחיותו, שלטונו הבלעדי בעולם ובברואים, ועל אי יכולתם של הברואים לשער את דמותו ומהותו (מכאן נובע האיסור על פסל ותמונה).
כבר בפרשת הבריאה יש ניסוח של ריבוי: "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א' 26). אין בסיס לטענה שכביכול מדבר האל בריבוי מלכותי, כי ההיפך הוא הנכון: המלכים לקחו דוגמה מהפסוק הזה, ובעקבותיו דיברו על עצמם בריבוי של כבוד. לשון הריבוי הזאת מופיעה גם בפרשת מגדל בבל: "הבה נרדה ונבלה את שפתם" (שם, י"א 7). הפסוק סותר את קביעת הרמב"ם שאין לאל שום דמיון כלל.
"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי" (שמות כ' 3) – משתמע מכאן שהאלוהים האחרים אסורים, אבל לא שהם אינם קיימים;
"שמע ישראל, ה' אלוהינו – ה' אחד" (דברים ו' 4) – שוב, משתמע שרק האל שלנו הוא אחד, באשר לעמים אחרים – אין הגבלה כזאת.
"מי כמוכה באלים ה', מי כמוכה נאדר בקודש" (שמות ט"ו 11), כמו ה' אין, אבל שונה ממנו – אולי יש.
"ה' בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר" (דברים ל"ב 12) – אל נכר לא סייע בהנחיית עם ישראל, אבל הפסוק איננו שולל את קיומו.
"ובאלוהיהם (של מצרים) עשה ה' שפטים" (במדבר ל"ג 4; ראו גם שמות י"ב 12). אם אלוהי מצרים אינם קיימים – מה טעם לעשות בהם שפטים?
"מי אל בשמיים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך" (דברים ג' 24), ובעוד עשרות (!) פסוקים בתורה, בנביאים ובכתובים.
תאמר בעקבות ר' ישמעאל, "דיברה תורה כלשון בני אדם", הרי יש מקום לתהייה, כי הכתובים מתיימרים לצטט את ה' למילותיו ולאותיותיו ("אנוכי ה' אלוהיך", "כה אמר ה'"), אז כיצד נפלו בציטוטים כשלים אמוניים כאלה?!
הנביאים הושע, ירמיהו ויחזקאל ממשילים את היחסים הבוגדניים של ישראל עם אלוהיו ליחסים של בעל (אלים!) כלפי אשתו (נשותיו!) הבוגדנית/ניות (ירמיה ב' 24-23), יחזקאל ט"ז, כ"ג, הושע ב' 12). הכעס הנורא של האל (הבעל הנבגד) כלפי בוגדנותה של האישה (עם ישראל), איננו שולל את מציאותם של המאהבים (האלים האחרים).
הנביא מיכה אפילו מעניק לגיטימיות של עבודת האלים לעמים האחרים: "כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלוהינו לעולם ועד" (מיכה ד' 5). קדם למיכה בתובנה הזאת יפתח, שאמר למלך מואב: "הלא את אשר יורישך כמוש אלוהיך, אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוהינו מפנינו – אותו נירש" (שופטים י"א 24), וכך סבר גם דויד המלך כשפנה בטרוניה לשאול שרדף אותו: "... אם ה' הסיתך בי, ירח[?] מנחה, ואם בני האדם, ארורים הם לפני ה' כי גירשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמור, לך עבוד אלוהים אחרים" (שמואל א' כ"ו 19). ברור מכאן, לא רק שאת כעס האל ניתן לשכך בריח הקורבן, אלא גם שה' אינו שולט מחוץ לנחלת ישראל, שם שולטים אלים אחרים.
חיזוק לדעה המקובלת במקרא שמחוץ לנחלת ישראל שולטים אלים אחרים נמצא בפרשת המלחמה שפתח יורם מלך ישראל, בליווי יהושפט מלך יהודה, ומלך אדום כנגד מואב, ש"פשע" בישראל. המצב של מואב היה נואש, ואז לוקח מישע, מלך מואב, את בנו ומעלה אותו לעולה על החומה, ובעקבות כך "ויהי קצף גדול על ישראל, וייסעו מעליו וישובו לארץ" (מלכים ב' ג' 27). ברור שכותב הדברים מכיר בעוצמתו של האליל.
את קביעתו של הרמב"ם בדבר יחידותו של האל ניתן לתקוף גם מכיוון אחר: במקומות רבים במקרא מתואר האל כמלך הנזקק לעצות מפמליה של יועצים ומלאכים, וגם נזקק למלאכים שיבצעו את ציווייו. בפמליה שלו מצוי גם הרוח, או השטן, שמקבל עצמאות מצד האל להעניש חוטאים, ולהזיק אפילו לצדיקים כדי לנסותם. התמונה המפורסמת ביותר מצויה בסיפור המסגרת של ספר איוב: "ויהי היום ויבואו בני האלוהים להתייצב על ה', ויבוא גם השטן בתוכם. ויאמר ה' אל השטן 'מאין תבוא..." (איוב א' 6 ואילך, ב' 6-1). המשך השיחה עם השטן הוא הסכמת האל שהשטן ימיט על איוב, ילדיו, ביתו ונכסיו אסון וחורבן.
תמונה דומה של האל המתייעץ עם צבא השמיים מצויה בדבריו של מיכיהו בן ימלה: אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה מחליטים לצאת למלחמה נגד ארם שהשתלט על רמות גלעד. הם מבקשים לשמוע עצות מנביאים אם תצלח דרכם, וכמו שהתרחש בחצר המלך, כך מסתבר מתרחש בספירה העליונה - גם האל מתייעץ עם פמלייתו, אלא שהפעם האל לא "מוותר" לשטן, כמו בספר איוב, אלא יוזם קטסטרופה בקרבות האלה: "ויאמר (הנביא מיכיהו בן ימלה)... ראיתי את ה' יושב על כיסאו, וכל צבא השמיים עומד מימינו ומשמאלו, ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמת גלעד?... וייצא הרוח ויעמוד לפני ה', ויאמר אני אפתנו... ויאמר (ה') תפתה וגם תוכל, צא ועשה כן" (מלכים א' כ"ב 22-19).
השטן כבעל עצמאות יופיע גם בסיפור המפקד שערך דויד (דברי הימים א' כ"א 15-1), ובספר זכריה מסופר שהשטן עומד לימינו של יהושע בן יהוצדק, אבל הפעם ה' גוער בו (זכריה ג' 1 ואילך). בתהילים פ"ב 1 מתואר אלוהים כ"ניצב בעדת אל, בקרב אלוהים ישפוט."
הנחש המדבר בבראשית ג' הוא מעין שטן, שצודק יותר מאלוהים באשר לעונש על אכילה מעץ הדעת.
עזאזל – בויקרא ט"ז 10, 21 מתואר פולחן יום הכיפורים – בוחרים בגורל שעיר שייהפך לקורבן לה', ושעיר שיישלח לעזאזל המדברה. מי הוא עזאזל?
האל, הנזקק לאינספור משמשים, מופיע בחזונות של דניאל: "חזה הווית עד די כרסוון רמיו, ועתיק יומין יתב, לבושה כתלג חיוור, ושער ראשה כעמר נקא, כרסיה שביבין די נור, וגלגילוהי נור דלק... אלף אלפים ישמשונה, וריבו רבבן קדמוהי יקומון..." (ראיתי, איך כיסאות התרוממו והקדמון ישב, לבושו כשלג לבן ושיער ראשו כצמר נקי, כיסאו שביבי אש, וגלגיליו אש דולקת... אלף אלפים שימשו אותו, וריבוא רבבות יקומו לפניו) (דניאל ז' 9 ואילך). אנו מוצאים בתמונה הזאת לא רק את שמשיו של האל, אלא גם את דיוקנו המפורט שלו.
מראה האל בניגוד למה שנקבע על ידי הרמב"ם, מופיע בכתובים רבים: בהקדשתו של ישעיהו לנבואה מופיע תיאור האל ופמלייתו: "בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את אדוני יושב על כיסא רם ונישא, ושוליו מלאים את ההיכל, שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים, שש כנפיים לאחד... וקרא זה אל זה ואמר 'קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו' ... ואומר, אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתיים אנוכי... כי את המלך ה' צבאות ראו עיניי" (ישעיה ו' 5-1).
ההקדשה של הנביא יחזקאל יותר מפורטת, בעיקר מפורטת מרכבתו של האל הבנויה מחיות ומאופנים מסתוריים, ובסוף התיאור הזה מופיעה דמות האל: "וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר, דמות כיסא, ועל דמות הכיסא כמראה אדם עליו מלמעלה, וארא כעין החשמל כמראה אש בית לה סביב ממראה מותניו ולמעלה, וממראה מותניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב... הוא מראה דמות כבוד ה', ואראה ואפול על פניי, ואשמע קול מדבר..." (יחזקאל א' 28-26; וראו התגלות האל גם לעמוס, פרק ט' 1).
הבסיס לדמיון בין אדם לאלוהיו מצוי כבר בפרשת הבריאה וגן העדן: "ויאמר אלוהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו..." (בראשית א' 26); "ואמר ה' אלוהים, הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, ואכל, וחי לעולם" (שם, ג' 22), מלבד השוואת דיוקן האל לזה של האדם, הרי בפסוק זה בולטת חולשתו של האל במיתוס זה: האל חושש מסגולותיו של עץ החיים, ומסתבר שהוא איננו מסוגל ולהתגבר על כוחות הקסמים של עץ זה.
מלאכים, כרובים ו"אישים" בשליחות האל מופיעים במקרא אינספור פעמים. אביא כאן מספר דוגמאות, מהן ניתן ללמוד שמנסחי הכתובים ראו באל דמות של מלך על, שנזקק לסיוע בהשגחתו על ברואיו ובהתערבותו בקורות העיתים: מלאך ה' מדבר אל הגר (בראשית ט"ז 12-7; ראו גם כ"א 17); שלושה "אנשים" באים להתארח אצל אברהם כדי להודיע על הולדת יצחק (שם, י"ח 3-2);שני מלאכים באים לסדום כדי להתרשם מחטאיה וכדי להציל את לוט (שם י"ט 22-1); מלאך ה' מונע מאברהם לשחוט את בנו (שם כ"ב 11 ואילך); יעקב רואה מלאכי אלוהים עולים ויורדים בסולם (שם, כ"ח 12); יעקב פוגש את מלאכי האלוהים, נאבק עם "איש" שמברך אותו, ויעקב מבין שראה אלוהים (שם ל"ב 2, 33-25); מלאך ה' נראה למשה מתוך הסנה (שמות ג' 2); האל שולח את המלאך לשמור על עם ישראל בדרך (שם, כ"ג 20, 23 ואילך); שר צבא ה' נגלה ליהושע (יהושע ה' 15-13); מלאך ה' נגלה לגדעון (שופטים 24-11); מלאך ה' נראה לאשת מנוח (שם י"ג 3 ואילך); מלאך ה' מבקש להשחית את ירושלים, אבל ה' ניחם על הרעה (שמואל ב' כ"ד 16); מלאך מביא אוכל לאליהו (מלכים א' י"ט 7-5); מלאך ה' מכה במחנה אשור (מלכים ב' י"ט 35 // ישעיה ל"ז 36). מלאכים מדברים ומדריכים את זכריה (זכריה א' 9, ב' 9-2, ד' 1); מלאכים, כמשרתיו של אלוהים, מופיעים רבות במזמורי תהילים (ל"ה 6-5; צ"א 11; ק"ג 20; ק"ד 4; קמ"ג 2 ועוד); האל שולח את מלאכו כדי לסגור את פי האריות ולא יטרפו את דניאל (דניאל ו' 23); את אחד המלאכים מכנה ספר דניאל בשם גבריאל (שם, ח' 16 ואילך; ט' 21 ואילך; י' 5 ואילך).
לאלוהים יש חולשות אנושיות: הוא חושש מהאדם, כפי שתואר לעיל (בראשית ג' 24-22; י"א 8-5); חושש ליוקרתו (דברים ל"ב 28-26; ראו גם שמות ט' 16-14; יהושע ז' 9-7; שופטים ז' 2; מלכים א' כ' 28; יחזקאל ל"ו 23-19 ועוד רבים).
"ויעל משה ואהרן, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, ויראו את אלוהי ישראל, ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, וכעצם השמיים לטוהר. ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו, ויחזו את אלוהים ויאכלו וישתו" (שמות כ"ד 11-9).
אנו מוצאים בספר בראשית קטע בעל גוון אלילי מובהק: "ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה, ובנות ילדו להם, ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה, וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו... הנפילים היו בארץ בימים ההם, וגם אחרי כן אשר יבואו בני האלוהים אל בנות האדם וילדו להם, המה הגברים אשר מעולם אנשי השם" (בראשית ו'6-1). יש לנו כאן בני אלוהים שמתערבבים עם בני אדם, וגם רמז לנפילים קדמונים, מעין חצי אלים שאנו מוצאים במיתולוגיה היוונית.
מסקירה הנ"ל ניתן להבין שיש מרחק ענק בין המשתמע משלושה-עשר העיקרים של הרמב"ם באשר למידות האל, ובין המשתמע מהכתובים עצמם. מסתבר שעל פי קנה המידה של הרמב"ם המקרא כולו איננו מונותיאיסטי, ורק אולי פסוקים בודדים עשויים להתיישב עם הקביעות שלו, הלא הם דבריו של הנביא האלמוני המכונה "ישעיהו השני", שניבא בימי שיבת ציון: "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות, אני ראשון ואני אחרון, ומבלעדיי אין אלוהים" (ישעיה מ"ד 5); "אני ה' ואין עוד, זולתי אין אלוהים... למען יידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדיי, אני ה', ואין עוד" (שם מ"ה 6-5; ראו גם פ' 18, 21, 22); "זכרו ראשונות מעולם כי אנוכי אל ואין עוד אלוהים, ואפס כמוני" (שם, מ"ו 9). לכך אפשר לצרף רסיס פסוק מדברים ד' 35: "... ה' הוא האלוהים, אין עוד מלבדו." רק פסוקים אלה יכולים לשמש בסיס למונותיאיזם המקראי, רוב מוחלט של הכתובים במקרא רחוקים מלהתאים להיגדים של הרמב"ם בנדון.
משה גרנות
אהוד בן עזר
ספר הגעגועים - פרק שבעה-עשר
רומאן
כנרת, זמורה-ביתן, מוציאים לאור
נכתב בעקבות הרומאן (שאזל)
"לשוט בקליפת אבטיח" משנת 1987
נדפס בישראל 2009
פרק שבעה-עשר
הידית של הסכין של האבן של הקיבה
של הבן של הרופא עַבְּדוּלְקָדֶר
וב"צפיע-יבחושים" השתתק גיורא ופלח למעננו את האבטיח באולרו הצבאי של צבי. ישבנו ואכלנו משקית האוכל הרקומה עם שמי בחוטי דֶמְצֶה צבעוניים את הכריכים של אימא ואת פלחי האבטיח הצונן. צבי הרים מדי פעם את שולי יריעת-הצד של הסוכה וסקר במשקפת-התיאטרון המשובצת צדף את הסביבה, "לשמור שהשטח נקי," בלשונו. גיורא נרגע משטף הקללות שלו והסכים להאזין להסבר של צבי על כך שהתהליך שבו הפך גזע אחד של קופים לאט-לאט לבני-אדם נמשך מיליוני שנים ואינו קשור במיוחד לאבא של גיורא.
האמת היא שלא היה אפשר להיעלב מן הקללות של גיורא כי השומע אותו היה ממש מהופנט מרצף שליפתן שהעלה ביטויים וצירופי ביטויים אשר אוזן טרם שמעה לפני כן. ואילו אימו, שלא התפעלה מהתבטאויותיו הללו, היתה רצה אחריו עם מקל, ולא סתם מקל אלא צֶ'פַּצְ'קָה, כפי שעוד יוסבר בהמשך הספר המוזר הזה, בפרק שלושים.
היה איזה רגע של שתיקה, שבו היינו שקועים באכילה, ואז צבי ואני התחלנו לדבר בבת-אחת:
צבי: "הצרה איתך, אוּרי, שאתה סובל מרגש נחיתות ולכן צריך..."
אני: "הייתם מאמינים שמיץ של אבטיח ממיס ידית של אולר ו..."
טוב. דווקא היה לי אז סיפור מצוין על אבטיחים ששמעתי מפי דודי אלכס, אבל לך תצטיין בשיחה אחרי שאומרים לך שאתה סובל מרגש נחיתות!
בכל זאת, כדי שהקוראים לא יֵצאו נפסדים רק מפני שהתבלבלתי קצת ממה שאמר לי אז צבי, אני מביא את הסיפור בצורה רחבה ומדויקת יותר מכפי שסיפרתי אותו במלונה במִקשה. הנוסח השלם כפי ששמעתיו מפי דודי.
הרופא עַבְּדוּלקָדֶר
הרופא עַבּדוּלְקָדֶר היה בן לאחת המשפחות המכובדות באחת מארצות הבלקן המוסלמיות, ובמשפחתו היה מקצוע הרפואה נמסר במשך דורות מאב לבן. עבדולקדר קיבל את מקצועו מאביו הרופא המפורסם אַבּוּבָּקֶר, וכאשר הגיע לפרקו השיאו אביו עם פַטְמֶה, בת לאחת המשפחות המיוחסות והמפורסמות במדינה. היא היתה נערה יפה, טובה ומסורה, וכך גם נודעה במשך שנים בכל סביבותיה.
לאחר שנים ילדה לו פטמה לשמחתו בן זכר, והוא קרא את שמו עַלִי. אך שמחתו לא האריכה ימים. מיד אחרי הלידה חלתה פטמה, ומחלתה גברה מיום ליום עד שיום אחד החזירה את נשמתה לאלוהים.
הילד עלי נישאר לטיפולו של האב בלבד, שהיה לו גם לאם. במשך השנים גדל הילד עלי ונעשה בחור גדול ויפה. הוא למד מהר קרוא-וכתוב, והתחיל כבר להיכנס בסוד מכמני המדע ומקצוע הרפואה. אביו עבדולקדר תלה בו תקוות רבות, ומצא בו ניחומים אחרי מות אשתו פטמה הטובה והמסורה.
אך הגורל החליט אחרת. וכאשר כבר החלו לדבר בעלי נכבדות, לשדך לו כלה, חלה ונפל למשכב במשך שנה שלימה. אביו עבדולקדר עשה כל מה שביכולתו המקצועית ובידיעותיו הרפואיות, אך לא מצא תרופה שתועיל לו, עד שבאחד הימים מת גם הבן.
מות הבן הדהים את עבדולקדר, כי מלבד אובדן הבן היקר לו, ירד גם מצבו פלאים בחברה, כי במשך השנה האחרונה חדלו האנשים להזמינו כרופא לטפל בחולים, והתחילו גם לזלזל בידיעותיו הרפואיות באומרם: "מתה אשתו, והנה גם את בנו אינו יודע לרפא!"
בלילה בו מת הבן החליט עבדולקדר כי עליו לגלות ולדעת מה היתה המחלה הזו, הבלתי-ידועה לו, אשר בגללה מת בנו.
עוד בטרם הודיע ברבים על מות הבן, בו בלילה – ניתח אותו ופתח את ביטנו ובדק היטב במעיו, והנה בתוך קיבתו מצא להפתעתו חתיכה קשה כעצם וגודלה כמלפפון. אחרי בדיקות רבות, ומבלי שהיה יכול לקבוע מה טיבה של האבן הזו, זרק אותה בכעס ובשברון-לב לתוך הארגז שלו, בו נמצאו כלי-הניתוח והרפואות, אחר-כך תפר וסגר את בטן בנו, עטפו היטב בתכריכים, ולמחרת הוביל אותו לקבורה.
עבדולקדר מיאן להינחם אחר מות בנו. הוא לא מצא לעצמו מנוח. היה רץ ועובר כל הימים בשדות ובדרכים כמטורף, ולא היה יכול לשבת בבית בו מתו עליו אשתו ובנו האהובים והיקרים לו, עד כי ביום מן הימים קם ומכר את אחוזת-ביתו וכל אשר לו, ארז את מעט כליו עם ארגז-הרפואות שלו, עזב את עירו ומולדתו והלך ממדינה למדינה ונדד ממקום למקום ומעיר לעיר, הלוך ופסוע דרומה, בכיוון קבר הנביא מוחמד עליו התפילה והשלום, בעיר מכה, עד שהגיע בנדודיו לוואדי אל-חַוַארַת, הוא עמק חפר כיום.
אכן, דרווישים וחַג'ים, עולי רגל, נהגו לנדוד רגלי במקלם ובתרמילם וה"מִסבכה", מחרוזת התפילה, בידם. נדדו לקבר הנביא ובחזרה, והם מילאו מימים-ימימה באלפיהם את כל ארצות ערב. הולכים רגלי ומתפרנסים על תפילות ונדבות. החוקר האנגלי דאוּטִי, שעבר לפני יותר ממאה שנים את כל חצי-האי ערב, מספר שעשה דרכו כרופא עם ארגז-התרופות שלו, ונעזר בו לקיומו, וזאת כתוספת למתנות ולנדבות שקיבל משֵיח'ים ומאמירים ערביים.
במשך ימי נדודיו של עבדולקדר קרה פעם שנשברה ידית הסכין שלו, והלהב נישאר בלי ידית. חיפש עבדולקדר משהו כדי להתקין ממנו ידית לסכינו, והנה בהתבוננו במקרה בארגז-הרפואות שלו נתקלה ידו באבן שהוציא מבטן בנו, ואשר היתה מונחת שם בין הכלים. הוא מצא אותה מתאימה בדיוק לעשותה ידית לסכין, וכך אמנם עשה.
היה זה בדיוק באותו קיץ שבו הגיע בנדודיו לוואדי אל-חווארת. ושם ראה לראשונה בחייו את המקשאות ואת האבטיחים מן הזן אִמְחֶסְנִי, אשר לא ראה ולא הכיר כמותם במדינות-הצפון הקרות שמהן בא. הוא הִרבה לאכול מהאבטיחים ומצא אותם טעימים ומתוקים. יום-יום היה בוקע אבטיחים בסכינו ואוכל, בוקע ואוכל.
הוא מילא אחר הפתגם הערבי האומר: "אִסְטַוַה אִל בַּטִיח – מַפִישׁ טַבִּיח!" ופירושו – כאשר האבטיח הבשיל – אין צורך בתבשיל!
והנה, לתימהונו הרב, נוכח שעסיס-האבטיחים ממֵס וממוֹסס ומְאכֵּל את ידית הסכין שלו, והיא הולכת ודקה מיום ליום.
יום אחד לקח עימו אבטיחים אחדים אל הבקתה אשר בה התגורר אותו זמן, וישב ימים אחדים ושִפשף ושפשף את הידית בעסיס-האבטיחים, וזו הלכה וקָטְנה עד שכמעט לא נותרה ממנה אלא חתיכה זעירה מעוגלת כקשת. ולבסוף, לתימהונו הרב, נִשארה בידו מכל האבן רק חתיכת ציפורן של אצבע מרגלו של בן-אדם. חתיכה שכפי הנִראה נבלעה על-ידי בנו, והמיצים שבקיבה התאספו והתגבשו עליה ומסביבה עד שנוצר גוש גדול וקשה כעצם, אשר בסופו של דבר הוריד את בנו שאולה במכאובים רבים.
התגלית הזו עודדה במקצת את הרופא-לשעבר עבדולקדר. עתה, לכל הפחות, הוא כבר יודע ומכיר את המחלה שהיתה הסיבה למות בנו היחיד והאהוב.
עבדולקדר המשיך בדרכו למכה. מילא אחר מצוות העלייה לרגל, וכשהחל חוזר החליט כי לא ירחיק צפונה מעבר לאזור שבו גדלים האבטיחים הטובים האלה, וכך קבע את מושבו בארץ-ישראל, וחזר לעסוק במקצועו כרופא, והיה מצווה לכל החולים שבאו אליו להתרפא – שעליהם לאכול הרבה אבטיחים, רק אבטיחים, מאחר שנוכח לדעת כי עסיס-האבטיח שוטף ורוחץ ומֵמס את כל המשקעים והגבשושיות והמיצים המזיקים שמתרכזים בתוך מערכת העיכול של האדם.
ומאז ועד היום מקובל אצל כל הערבים כי כאשר נחלה מישהו במשפחה בעונה שבה כבר אין אבטיחים מצויים בשוק – אזיי כל בני-המשפחה מתרוצצים ומחפשים למצוא אבטיח עבור החולה שלהם. ותרופה בדוקה ומנוסה היא שאין שום מחלה בעולם אשר אכילת אבטיח תזיק חס ושלום למי שחולה בה, ובפרט אם אלה הם אבטיחי עמק חפר הידועים והמפורסמים בטעמם המתוק והטוב. ואילו בני-ישראל במידבר היו יודעים את טעמם, שהם עולים בטיבם על כל מיני האבטיחים שבעולם, לא היו מתגעגעים אל האבטיחים אשר אכלו בארץ מצרים.
אהוד בן עזר
מנחם רהט
התירוץ של מתיתיהו ובניו לקושיית הבית יוסף
אלף תירוצים ניתנו ב-475 השנים האחרונות לקושייה המפורסמת של הבית יוסף * התירוץ שתרמו המכבים הוא, שחלק מנס חנוכה היה בכך שהם סגרו את הגמרות ואת בית המדרש כדי להילחם בחרב ובחנית להצלת עם ישראל
למעלה מאלף תירוצים נערמו זה על גבי זה, כמין שעשוע אינטלקטואלי לימי החנוכה, ב-475 השנים שחלפו מאז הודפס לראשונה ספרו של רבי יוסף קארו, הבית יוסף, בשנת 1550. וכולם התייחסו לקושייה המפורסמת של הבית יוסף: "ואיכא למידק למה קבעו שמנה ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות."
ובעברית בת זמננו: הרי הנס התרחש רק 7 ימים, מפני שבפך נמצא די שמן כדי הדלקה ליום אחד, כך שהנס נמשך בפועל רק שבעה ימים.
הבית יוסף עצמו מביא שלושה תירוצים. אך מאז ועד ימינו התמכרו חכמי הדורות לקושייה והערימו עליה תירוצים חדשים מן הגורן ומן היקב. וכשהגיע מניין התירוצים הללו למאה, הם כונסו בספר 'נר למאה'. משהגיעו כדי 500, כונסו התירוצים בספר 'ימי שמונה' (תשס"ז). ובשנת תש"פ הופיע הספר 'שמונה מי יודע' המכיל אלף תירוצים ליישוב קושיית הבית יוסף.
אחד התירוצים היותר רלוונטיים לדורנו, טוען שהנס היה בכך שהחשמונאים, קדושי עליון, הבינו בחוכמתם שזו העת לסגור את הגמרות (במובן המטאפורי), להתחמש בקשתות וחיצים, ולצאת להילחם כנגד האוייב היווני. עצם יציאתם למלחמה היתה בגדר נס. כלומר, ביום הראשון של חנוכה אנו מודים בתפילה ובהדלקת החנוכייה, לא על הנרות, אלא על אומץ ליבם ותבונתם של החשמונאים שבמקום לעסוק בתורה מול הצר הצורר, יצאו להילחם בו פיזית, ומה שיותר חשוב מבחינתנו, שהם לא סמכו על הפטנט ששמו תורה מגנא ומצלא. הם מן הסתם ידעו, שמאז ימי מלחמות אברהם אבינו טענה זו לא עמדה במבחן המציאות, ולמעשה גם לא נועדה ממקורה להתפרש כהבטחה מיסטית להצלת העם, כשקמים עליו לכלותו.
וכי הצדיק מתיתיהו לא ידע שתורה מגנא ומצלא? והאם לא חשש לביטול תורה כשיצא למלחמת המגן? מתיתיהו בחוכמתו ידע הרבה יותר מכך: שהקב"ה עוזר רק למי שעוזר לעצמו, ושאמונת ישראל מצווה שהכול יוצאין למלחמת מצווה, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, ושתורת ישראל מתעדת נזיפה חמורה של משה רבינו במשתמטים מהגנת העם.
ראיה לדבר מצאנו בתפילת על הניסים: "וזדים ביד עוסקי תורתך." כל מי שאומר תפילה זו בימי החנוכה, מודה שצבא מתיתיהו היה צבא של עוסקי תורתך, אבל למרות זאת הבינו לוחמיו הצדיקים, שלעת מלחמה לא תורה מגנא ומצלא אלא החרב והחנית. החשמונאים, בניגוד למי שמתיימרים לשווא היום להיות יורשיהם, לא שלחו אחרים למות במקומם, לא זעקו 'נמות ולא נתגייס' ולא ראו עצמם פועלי זבל, כפי שקישקש אחד הרבנים. ואף שתורתם אכן היתה אומנותם לעת שלווה, הם הניחוה בצד ויצאו למלחמת מצווה, שעד היום אנו משתבחים בה, מדליקים בברכה נר חנוכה ואומרים הלל לכבודה.
החשמונאים שאבו אמנם את כוחם מן התורה, אבל גם מההיסטוריה של עם ישראל לדורותיו: התשועה השמיימית מגיעה רק לאחר שהעם עצמו אינו משתמט מחובתו להגן פיזית על עצמו. הם היו מציאותיים ולא סמכו על ניסי מגנא ומצלא.
בתקופה האחרונה הגיעוני כמה מכתבי מחאה, חלקם של כתבי פלסתר שהגיעו מקוראים בקרב אחינו החרדים, לגבי הטענה שהועלתה תכופות בטורים אלה. עיקרה – טענת מגנא ומצלא, המהווה נימוק תורני כביכול להשתמטות, היא מעשה הונאה. מפני שבשום מקום בגמרא, שהיא המקור לאמירה זו, לא נאמר שתורה מגנא ומצלא את עם ישראל בעת מלחמה, בוודאי לא כשהסד"כ הצבאי היהודי לוקה בחסר. הגמרא במסכת סוטה (כ"א, א'), שעוסקת בתורה מגנא ומצלא, עוסקת בהצלה פרטית – לא לאומית – מייסורים ופורענויות ומפני יצר הרע "שלא יכשילנו החטא," כלשון רש"י שם.
כמה אירונית היתה העובדה, שאחרון מכתבי השחץ הגיעני בדיוק ביום ראשון של חנוכה – ימי מלחמתם הפיזית של החשמונאים הצדיקים באוייב היווני; ורק יום אחד לאחר הטבח הנורא באוסטרליה, שגם הוא עשוי להוכיח שקיום תורה ומצוות – והרי הטבח אירע רח"ל בעת הדלקת נר מצווה של חנוכה – אינו ערובה אוטומטית לכלום. התורה אינה מכונת משחק שפולטת צעצוע על כל מטבע שמשלשלים לתוכה.
לא משה רבינו, לא יהושע בן נון, לא דבורה הנביאה ("אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים") ולא דוד המלך, הסכימו לסמוך על שיטת מגנא ומצלא הנואלת, ויצאו להילחם בזרוע נטויה כנגד האוייב. וכך גם רבי עקיבא, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, לא סמך על שיטה כוזבת זו וסגר את הגמרא כדי להיות נושא כליו של הלוחם הגדול בר כוכבא. האם כל גדולי ישראל אלה והאחרים פיספסו את שיטת מגנא ומצלא הכוזבת?
מצד שני, שלא יובן חלילה לא נכון: הכלל תורה מגנא ומצלא הוא עקרון אמיתי וחשוב ביהדות; ואם חז"ל קבעו כך, זוהי אכן האמת הצרופה. אלא שכבר הראשונים קבעו שעקרון המגנא ומצלא חל רק על צדיקים בודדים, יחידי סגולה, ואינו שייך להנהגת הכלל. הגנה זו אכן קיימת, אבל רק לגבי לומדי תורה בעלי מדרגה עילאית, שלימודם מזוקק ומנופה, וכל כולו לשם שמיים בלבד. אחד כזה היה רבי יהושע בן לוי, שעליו מסופר (כתובות ע"ז, ב'), שהיה מתדבק למוכי שחין בעת שעסק בתורה – וניצל. אבל זו הנהגת יחיד. אפילו חבריו רבי יוחנן, רבי זירא, רבי אלעזר, רב אמי ורב אסי, הגנו על עצמם מפניהם ולא גרסו מגנא ומצלא. וכי חרדֵי זמננו גדולים מהם?
אפילו גדולי דורנו הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל והרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, פסקו נגד הכלל ההזוי הזה: "אין לסמוך על כך [התנהלות ריב"ל] להלכה," פסק הרב אויערבך, ואילו הרב אלישיב השיב לשואלים, שכשנשמעת אזעקה בעת מלחמה תוך כדי תפילת שמונה עשרה, חובה להפסיק ולרוץ למקלט, ואין לסמוך מגנא ומצלא.
ולמען האמת מסתבר שאפילו מניפי דגל מגנא ומצלא אינם מאמינים בו. גם המשתמטים מהצלת העם בחסות הדגל הזה, אינם משתמטים מהליכה לרופא בעת הצורך.
באמת חבל, שמשה רבינו ויהושע בן נון, דבורה הנביאה ודוד המלך, רבי עקיבא והמכבים, לא שמעו על הפטנט הזה – ודווקא יצאו בחרב ובחנית ועם תעצומות נפש אדירים ואמונה גדולה, להצלת עם ישראל מיד צר. מתיתיהו ובניו אפילו העניקו בפועלם זה תירוץ אחד מיני אלף, לקושיית הבית יוסף.
מנחם רהט
למעלה מאלף תירוצים נערמו זה על גבי זה, כמין שעשוע אינטלקטואלי לימי החנוכה, ב-475 השנים שחלפו מאז הודפס לראשונה ספרו של רבי יוסף קארו, הבית יוסף, בשנת 1550. וכולם התייחסו לקושייה המפורסמת של הבית יוסף: "ואיכא למידק למה קבעו שמנה ימים דכיון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות."
ובעברית בת זמננו: הרי הנס התרחש רק 7 ימים, מפני שבפך נמצא די שמן כדי הדלקה ליום אחד, כך שהנס נמשך בפועל רק שבעה ימים.
הבית יוסף עצמו מביא שלושה תירוצים. אך מאז ועד ימינו התמכרו חכמי הדורות לקושייה והערימו עליה תירוצים חדשים מן הגורן ומן היקב. וכשהגיע מניין התירוצים הללו למאה, הם כונסו בספר 'נר למאה'. משהגיעו כדי 500, כונסו התירוצים בספר 'ימי שמונה' (תשס"ז). ובשנת תש"פ הופיע הספר 'שמונה מי יודע' המכיל אלף תירוצים ליישוב קושיית הבית יוסף.
אחד התירוצים היותר רלוונטיים לדורנו, טוען שהנס היה בכך שהחשמונאים, קדושי עליון, הבינו בחוכמתם שזו העת לסגור את הגמרות (במובן המטאפורי), להתחמש בקשתות וחיצים, ולצאת להילחם כנגד האוייב היווני. עצם יציאתם למלחמה היתה בגדר נס. כלומר, ביום הראשון של חנוכה אנו מודים בתפילה ובהדלקת החנוכייה, לא על הנרות, אלא על אומץ ליבם ותבונתם של החשמונאים שבמקום לעסוק בתורה מול הצר הצורר, יצאו להילחם בו פיזית, ומה שיותר חשוב מבחינתנו, שהם לא סמכו על הפטנט ששמו תורה מגנא ומצלא. הם מן הסתם ידעו, שמאז ימי מלחמות אברהם אבינו טענה זו לא עמדה במבחן המציאות, ולמעשה גם לא נועדה ממקורה להתפרש כהבטחה מיסטית להצלת העם, כשקמים עליו לכלותו.
וכי הצדיק מתיתיהו לא ידע שתורה מגנא ומצלא? והאם לא חשש לביטול תורה כשיצא למלחמת המגן? מתיתיהו בחוכמתו ידע הרבה יותר מכך: שהקב"ה עוזר רק למי שעוזר לעצמו, ושאמונת ישראל מצווה שהכול יוצאין למלחמת מצווה, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה, ושתורת ישראל מתעדת נזיפה חמורה של משה רבינו במשתמטים מהגנת העם.
ראיה לדבר מצאנו בתפילת על הניסים: "וזדים ביד עוסקי תורתך." כל מי שאומר תפילה זו בימי החנוכה, מודה שצבא מתיתיהו היה צבא של עוסקי תורתך, אבל למרות זאת הבינו לוחמיו הצדיקים, שלעת מלחמה לא תורה מגנא ומצלא אלא החרב והחנית. החשמונאים, בניגוד למי שמתיימרים לשווא היום להיות יורשיהם, לא שלחו אחרים למות במקומם, לא זעקו 'נמות ולא נתגייס' ולא ראו עצמם פועלי זבל, כפי שקישקש אחד הרבנים. ואף שתורתם אכן היתה אומנותם לעת שלווה, הם הניחוה בצד ויצאו למלחמת מצווה, שעד היום אנו משתבחים בה, מדליקים בברכה נר חנוכה ואומרים הלל לכבודה.
החשמונאים שאבו אמנם את כוחם מן התורה, אבל גם מההיסטוריה של עם ישראל לדורותיו: התשועה השמיימית מגיעה רק לאחר שהעם עצמו אינו משתמט מחובתו להגן פיזית על עצמו. הם היו מציאותיים ולא סמכו על ניסי מגנא ומצלא.
בתקופה האחרונה הגיעוני כמה מכתבי מחאה, חלקם של כתבי פלסתר שהגיעו מקוראים בקרב אחינו החרדים, לגבי הטענה שהועלתה תכופות בטורים אלה. עיקרה – טענת מגנא ומצלא, המהווה נימוק תורני כביכול להשתמטות, היא מעשה הונאה. מפני שבשום מקום בגמרא, שהיא המקור לאמירה זו, לא נאמר שתורה מגנא ומצלא את עם ישראל בעת מלחמה, בוודאי לא כשהסד"כ הצבאי היהודי לוקה בחסר. הגמרא במסכת סוטה (כ"א, א'), שעוסקת בתורה מגנא ומצלא, עוסקת בהצלה פרטית – לא לאומית – מייסורים ופורענויות ומפני יצר הרע "שלא יכשילנו החטא," כלשון רש"י שם.
כמה אירונית היתה העובדה, שאחרון מכתבי השחץ הגיעני בדיוק ביום ראשון של חנוכה – ימי מלחמתם הפיזית של החשמונאים הצדיקים באוייב היווני; ורק יום אחד לאחר הטבח הנורא באוסטרליה, שגם הוא עשוי להוכיח שקיום תורה ומצוות – והרי הטבח אירע רח"ל בעת הדלקת נר מצווה של חנוכה – אינו ערובה אוטומטית לכלום. התורה אינה מכונת משחק שפולטת צעצוע על כל מטבע שמשלשלים לתוכה.
לא משה רבינו, לא יהושע בן נון, לא דבורה הנביאה ("אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ ה' אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת ה' לְעֶזְרַת ה' בַּגִּבּוֹרִים") ולא דוד המלך, הסכימו לסמוך על שיטת מגנא ומצלא הנואלת, ויצאו להילחם בזרוע נטויה כנגד האוייב. וכך גם רבי עקיבא, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, לא סמך על שיטה כוזבת זו וסגר את הגמרא כדי להיות נושא כליו של הלוחם הגדול בר כוכבא. האם כל גדולי ישראל אלה והאחרים פיספסו את שיטת מגנא ומצלא הכוזבת?
מצד שני, שלא יובן חלילה לא נכון: הכלל תורה מגנא ומצלא הוא עקרון אמיתי וחשוב ביהדות; ואם חז"ל קבעו כך, זוהי אכן האמת הצרופה. אלא שכבר הראשונים קבעו שעקרון המגנא ומצלא חל רק על צדיקים בודדים, יחידי סגולה, ואינו שייך להנהגת הכלל. הגנה זו אכן קיימת, אבל רק לגבי לומדי תורה בעלי מדרגה עילאית, שלימודם מזוקק ומנופה, וכל כולו לשם שמיים בלבד. אחד כזה היה רבי יהושע בן לוי, שעליו מסופר (כתובות ע"ז, ב'), שהיה מתדבק למוכי שחין בעת שעסק בתורה – וניצל. אבל זו הנהגת יחיד. אפילו חבריו רבי יוחנן, רבי זירא, רבי אלעזר, רב אמי ורב אסי, הגנו על עצמם מפניהם ולא גרסו מגנא ומצלא. וכי חרדֵי זמננו גדולים מהם?
אפילו גדולי דורנו הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל והרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל, פסקו נגד הכלל ההזוי הזה: "אין לסמוך על כך [התנהלות ריב"ל] להלכה," פסק הרב אויערבך, ואילו הרב אלישיב השיב לשואלים, שכשנשמעת אזעקה בעת מלחמה תוך כדי תפילת שמונה עשרה, חובה להפסיק ולרוץ למקלט, ואין לסמוך מגנא ומצלא.
ולמען האמת מסתבר שאפילו מניפי דגל מגנא ומצלא אינם מאמינים בו. גם המשתמטים מהצלת העם בחסות הדגל הזה, אינם משתמטים מהליכה לרופא בעת הצורך.
באמת חבל, שמשה רבינו ויהושע בן נון, דבורה הנביאה ודוד המלך, רבי עקיבא והמכבים, לא שמעו על הפטנט הזה – ודווקא יצאו בחרב ובחנית ועם תעצומות נפש אדירים ואמונה גדולה, להצלת עם ישראל מיד צר. מתיתיהו ובניו אפילו העניקו בפועלם זה תירוץ אחד מיני אלף, לקושיית הבית יוסף.
מנחם רהט
אהוד בן עזר
יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
שירים 1995-1955
אסטרולוג הוצאה לאור, 2005
לפני ככלות כוחך
מַכְאוֹבֵךְ לְנֶגְדִּי תָּמִיד. אֵינֵךְ בּוֹכָה? לֹא בִּגְלָלִי.
שָׁחָה לְעָפָר נַפְשֵׁךְ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת
בִּצְחוֹקִים וּפַחַד גְּבוּלוֹתַיִךְ, שָׁנִים מִנֶּגֶד
רָאִיתִי תַּבְנִיתֵךְ כְּתוּבָה בַּחֲלוֹמִי
"רַבָּה סַבְלָנוּתְךָ עִמִּי," אָמַרְתְּ, "חַכֵּה
עוֹד קְצָת, עוֹד בִּקְצוֹת הָעֲצַבִּים
כְּאֵבָר שֶׁנִּגְדַּע, כּוֹאֵב בִּי אָדָם שֶׁהָלַךְ – "
שָׁוְא תְּדַבְּרִי, עֲרִירִית, נְשׂוּאָה לִנְגָעַיִךְ,
הוּא בָּא וְהָלַךְ וּבִי לֹא מָצָאת בַּיִת –
וּבִצְחוֹקִים וּפַחַד גַּם בִּסְתָוֵךְ לֹא נִפְקְחוּ עֵינַיִךְ
עוֹד לא נוֹאַשְׁתְּ מִלֶּכֶת אַחַר תַּעְתּוּעֵי לִבֵּךְ –
עַכְשָׁו, רֶגַע שֶׁל לִפְנֵי כִּכְלוֹת כֹּחֵךְ, דִּבְרֵי
יָדִיד לִקְצוֹת הָעֶצֶב, בְּטֶרֶם סָגַר דַּלְתּוֹ אַחַר לֶכְתֵּךְ.
מרס 1973
אסטרולוג הוצאה לאור, 2005
לפני ככלות כוחך
מַכְאוֹבֵךְ לְנֶגְדִּי תָּמִיד. אֵינֵךְ בּוֹכָה? לֹא בִּגְלָלִי.
שָׁחָה לְעָפָר נַפְשֵׁךְ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא נוֹדַעַת
בִּצְחוֹקִים וּפַחַד גְּבוּלוֹתַיִךְ, שָׁנִים מִנֶּגֶד
רָאִיתִי תַּבְנִיתֵךְ כְּתוּבָה בַּחֲלוֹמִי
"רַבָּה סַבְלָנוּתְךָ עִמִּי," אָמַרְתְּ, "חַכֵּה
עוֹד קְצָת, עוֹד בִּקְצוֹת הָעֲצַבִּים
כְּאֵבָר שֶׁנִּגְדַּע, כּוֹאֵב בִּי אָדָם שֶׁהָלַךְ – "
שָׁוְא תְּדַבְּרִי, עֲרִירִית, נְשׂוּאָה לִנְגָעַיִךְ,
הוּא בָּא וְהָלַךְ וּבִי לֹא מָצָאת בַּיִת –
וּבִצְחוֹקִים וּפַחַד גַּם בִּסְתָוֵךְ לֹא נִפְקְחוּ עֵינַיִךְ
עוֹד לא נוֹאַשְׁתְּ מִלֶּכֶת אַחַר תַּעְתּוּעֵי לִבֵּךְ –
עַכְשָׁו, רֶגַע שֶׁל לִפְנֵי כִּכְלוֹת כֹּחֵךְ, דִּבְרֵי
יָדִיד לִקְצוֹת הָעֶצֶב, בְּטֶרֶם סָגַר דַּלְתּוֹ אַחַר לֶכְתֵּךְ.
מרס 1973
ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":
* אהוד יקר,
איני יכולה שלא לציין היום במיוחד את שירה החד-פעמי של אסתר ראב "נוף שלא מכאן".
שירה האחרון נראה כשיא יצירתה העל-זמנית. תודה על פרסומה הקבוע.
מיכל סנונית
שועלה
מבחר חדש משירתה של אסתר ראב (פתח-תקוה 1894 – טבעון 1981), שכונתה "המשוררת הארצישראלית הראשונה", וששיריה משופעים בחושניות ובנופי הארץ.
בעריכת הלית ישורון
הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2020
הספר זמין לרכישה ישירה באתר ההוצאה (kibutz-poalim.co.il)
ואפשר גם ליצור קשר טלפוני להזמנות עם רונית: 03-6163978
או במייל: sales@kibutz-poalim.co.il
המחיר 59 שקלים לפני משלוח
אהוד: זה הספר היחיד משירי אסתר ראב הזמין כיום לרכישה.
הכרך "אסתר ראב / כל השירים" אזל מזה שנים רבות.
הרמב"ם, הלכות תלמוד תורה [וליסטום הבריות
כָּל הַמֵּשִׂים עַל לִבּוֹ שֶׁיַּעְסֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה, וְיִתְפַּרְנַס מִן הַצְּדָקָה – הֲרֵי זֶה חִלַּל אֶת הַשֵּׁם, וּבִזָּה אֶת הַתּוֹרָה, וְכִבָּה מְאוֹר הַדָּת, וְגָרַם רָעָה לְעַצְמוֹ, וְנָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם הַבָּא: לְפִי שֶׁאָסוּר לֵהָנוֹת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה, בָּעוֹלָם הַזֶּה.
אָמְרוּ חֲכָמִים, כָּל הַנִּהְנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה, נָטַל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, לֹא תַעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדַּל בָּהֶם, וְלֹא קֻרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם. וְעוֹד צִוּוּ וְאָמְרוּ, אֱהֹב אֶת הַמְּלָאכָה, וּשְׂנֹא אֶת הָרַבָּנוּת. וְכָל תּוֹרָה שְׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה; וְסוֹף אָדָם זֶה, שֶׁיְּהֶא מְלַסְטֵם אֶת הַבְּרִיּוֹת.
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
מִשְׁנֵה תּוֹרָה לְהָרַמְבָּ"ם, סֵפֶר הַמַּדָּע, הִלְכוֹת תַּלְמוּד תּוֹרָה, פֵּרֶק ג
ועכשיו הגיעה שעת קריאת התפילה "אשר יצר"
בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים. גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אוֹ יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשַׁר לְהִתְקַיֵּם וְלַעֲמוֹד לְפָנֶיךָ אֲפִילוּ שָׁעָה אֶחָת: בָּרוּךְ אַתָּה יי רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת.
©
כל הזכויות שמורות
"חדשות בן עזר" נשלח אישית פעמיים בשבוע חינם ישירות ל-2184 נמעניו בישראל ובחו"ל, לבקשתם, ורבים מהם מעבירים אותו הלאה. שנה עשרים למכתב העיתי, שהחל להופיע ב-12 בפברואר 2005, ובעיני הדורות הבאים יהיה כְּתֵיבת נוח וירטואלית.
מועצת המערכת: מר סופר נידח, הסופר העל-זמני אלימלך שפירא, מר א. בן עזר, פרופ' אודי ראב, מר אהוד האופה. מזכירת-המערכת המגוּרה והמתרגזת: ד"ר שְׁפִיפוֹנָה פּוֹיְזֵן גוּרְלְךָ. מגיש הַצָּ'אי מַחְבּוּבּ אִבְּן סַאעַד. לאחר גריסת ספריו הצטרף למערכת מר סופר גָרוּס החותם בשם ס. גָרוּס. מבקר המערכת: יבחוש בן-שלולית
המערכת מפרסמת מכתבים המגיעים אליה אלא אם כן צויין בפירוש שאינם לפרסום
פרופ' יוסי גלרון ב-Ohio State University
פתח באינטרנט אתר שבו אפשר למצוא
את כל גיליונות המכתב העיתי וגם את צרופותיהם:
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
http://benezer.notlong.com
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
מי שמחפש אותנו ב"ויקיפדיה" ("אהוד בן עזר" – אפשר להיכנס לערך שלנו שם גם דרך שמֵנו ב"גוגל") ימצא שבתחתית העמוד שלנו כתוב "ארכיון חדשות בן עזר" או רק "חדשות בן עזר". לחיצה על הכתוב תיתן את אלפי הגיליונות שלנו, מהראשון עד האחרון, עם הצרופות בפנים, כפי שהם מופיעים באתר המתעדכן שעליו שוקד בנאמנות יוסי גלרון.
אל"מ (מיל') ד"ר משה בן דוד (בנדה): "...יוצאים מכלל זה 'חדשות בן עזר' והסופר הנידח, שהינם 'עופות די מוזרים' בביצה האינטלקטואלית המקומית, בהיותם חפים מכל שמץ של התקרנפות, תקינות פוליטית, אג'נדות מגדריות, אמוניות, חברתיות ופוליטיות – והתעקשותם לשחות נגד הזרם." ["חדשות בן עזר", 14.6.2021].
"שנה טובה אהוד, לך ולכל היקרים לך! מוריד בפניך את הכובע, על הכישרון, הנחישות וההתמדה כמו גם על עוז הרוח והיושר האינטלקטואלי. מי ייתן ותזכה לעוד הרבה שנים טובות ופוריות." ["חדשות בן עזר", 18.9.23].
פינת המציאוֹת: חינם!
היכן שאין שם אחר – סימן שכתב אהוד בן עזר
נא לבקש כל פעם בנפרד לא יותר מ-2 עד 3 קבצים כדי להקל על המשלוח
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
רוב הקבצים פורסמו בהמשכים בגיליונות המכתב העיתי
*
מסעות
כל המבקש את המסע לאנדלוסיה ומדריד בצרופה יפנה ויקבלנה חינם!
עד כה נשלחו קבצים ל-69 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ניתן לקבל באי-מייל גם את צרופת קובץ יומן המסע במצרים, 1989!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
באותה דרך ניתן לקבל באי-מייל גם אֶת צרופת קובץ המסע לפולין!
05', עד כה נשלחו קבצים ל-62 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת המסע אל העקירה, יומן המסע להונגריה ולסלובקיה
94', בעקבות משפחת ראב ונעורי יהודה ראב בן עזר בהונגריה!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן ומדריך לפאריס, אוקטובר 2008, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת יומן הנסיעה לברצלונה, אפריל 2017, תערוכות ומסעדות!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי.
*
היסטוריה, ספרות ואמנות בארץ-ישראל
אֶת צרופת ההרצאה שילובן של האמנות והספרות ביצירת נחום גוטמן!
וכן "מנחום גוטמן לאליאס ניומן" ו"נחום גוטמן, מאמר", ס"ה 53 עמ'
עד כה נשלחו קבצים ל-2,082 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת החוברת המעודכנת "קיצור תולדות פתח-תקווה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,089 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת החוברת "הבלדה על ג'מאל פחה שתקע לאשת ראש הוועד היפָה בתחת, במלאת 100 שנים לרצח הארמנים ולארבה".
עד כה נשלחו קבצים ל-2,692 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת גיליון 173 של "חדשות בן עזר" מיום 4.9.06, במלאת 25 שנה למות המשוררת הארצישראלית ה"צברית" הראשונה אסתר ראב,
צרופת גיליון 538 מיום 26.4.10, במלאת 116 שנים להולדתה,
וצרופת גיליון 675 מיום 5.9.11, במלאת 30 שנים למותה,
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת גיליון 1134 של "חדשות בן עזר" מיום 4.4.16 במלאת 80 לאהוד בן עזר, יחד עם פיענוח הערב למכתב העיתי שנערך בבית הסופר ביום 11.4.16.
עד כה נשלחו קבצים ל-2605 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת 600 עמודי הכרך "ימים של לענה ודבש, סיפור חייה של המשוררת אסתר ראב", ללא התמונות!
עד כה נשלחו קבצים ל-23 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופה החוברת "רשימת הראשונים שאני זוכר עד לשנת 1900 במושבה פתח-תקווה" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ), העתיק והוסיף מבוא אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,453 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "אסתר ראב מחברת ה'גיהינום'", מונודרמה לשחקנית. אסף ועיבד: אהוד בן עזר.
אהוד בן עזר, עד כה נשלחו קבצים ל-2,441 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "תפוחי זהב במשכיות כסף" מאת ברוך בן עזר (ראב) משנת 1950 לתולדות הפרדסנות בארץ עם התמונות המקוריות!
עד כה נשלחו קבצים ל-106 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "האבטיח" מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) [משנת 1919, עם הערות ודברים מאת יוסי גמזו, א. בן עזר, שאול חומסקי, ברוך תירוש, אברהם קופלמן, אלישע פורת ושמשון עומר], העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,636 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת החוברת "שרה, על שרה אהרנסון ופרשת ניל"י"
[זיכרונות משנות ה-20, עם קטעי ארכיון נוספים] מאת ברוך בן עזר (רַאבּ) עם תמונות, העתיק וערך: אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-107 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת החוברת "תל-אביב בראשיתה בראי הספרות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-77 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת המחקר "צל הפרדסים והר הגעש", שיחות על השתקפות השאלה הערבית ודמות הערבי בספרות העברית בארץ-ישראל מסוף המאה הקודמת ועד ימינו; נכתב ללא הטייה אנטי-ציונית ופרו-פלסטינית!
עד כה נשלחו קבצים ל-76 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אפשר לקבל גם נוסח מקוצר של המחקר הנ"ל בקובץ אנגלי
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת זלמן בן-טובים, יפה ברלוביץ, שולה וידריך, ב"ז קידר: לתולדות פרדס שרה-איטה פלמן והאסיפה בחולות 1908!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "כובע טמבל" לתולדות טמבל וכובע טמבל
עד כה נשלחו קבצים ל-24 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
ספרֵי [וחוברות] אהוד בן עזר וחיימקה שפינוזה
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "המחצבה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-41 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד במהדורה חדשה של הרומאן "אנשי סדום"!
עד כה נשלחו קבצים ל-40 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לא לגיבורים המלחמה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הספר "פרשים על הירקון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-50 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
Ehud Ben-Ezer: Riders on the Yarkon River, Translated from Hebrew by Jeffrey M. Green
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הספר "ג'דע, סיפורו של אברהם שפירא, שומר המושבה"
עד כה נשלחו קבצים ל-39 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת "מחווה לאברהם שפירא", הערב נערך בבית אברהם שפירא ברחוב הרצל בפתח-תקווה בתאריך 18.12.2005 בהשתתפות ראובן ריבלין, מאיר פעיל, מרדכי נאור, חנוך ברטוב ואהוד בן עזר
עד כה נשלחו קבצים ל-1680 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת הספר "בין חולות וכחול שמיים"! – סיפר וצייר נחום גוטמן, כתב אהוד בן עזר, מהדורת טקסט ללא הציורים
עד כה נשלחו קבצים ל-16מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "אוצר הבאר הראשונה"!
עד כה נשלחו קבצים ל-5 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "בעקבות יהודי המדבר"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "לשוט בקליפת אבטיח"
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "השקט הנפשי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד והמלא של הרומאן "הלילה שבו תלו את סרג'נט מורטון, או – תפוזים במלח"!
עד כה נשלחו קבצים ל-29 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "הנאהבים והנעימים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-64 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הארוטי "שלוש אהבות"!
עד כה נשלחו קבצים ל-34 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "הפרי האסור", שני שערי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של "ערגה", שני מחזורי סיפורים!
עד כה נשלחו קבצים ל-6 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספרון המצוייר לילדים "המציאה"!
ללא הציורים של דני קרמן שליוו את המקור.
עד כה נשלחו קבצים ל-2 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "מִי מְסַפֵּר אֶת הַסַּפָּרִים?"
סִפּוּרִים לִילָדִים
עד כה נשלחו קבצים ל-11 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של קובץ הסיפורים "יצ'ופר הנוער"!
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים הפרוע "50 שירי מתבגרים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן ההיסטורי "המושבה שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-57 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן הפרוע "חנות הבשר שלי"!
עד כה נשלחו קבצים ל-36 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן המשוגע "בארץ עצלתיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-11מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הסאגה "והארץ תרעד" עם מאמרי ארנה גולן ומשה גרנות.
עד כה נשלחו קבצים ל-32 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת ספר השירים "יַעַזְרֶהָ אֱלֹהִים לִפְנוֹת בֹּקֶר" עם מסתה של ש. שפרה, עד כה נשלחו קבצים ל-67 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הביוגרפיה של משה דיין "אומץ"!
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר על פנחס שדה "להסביר לדגים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ (171 עמ') "ידידי יצחק אורפז"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הקובץ "אורי שולביץ איננו"!
אורי שולביץ, יהודה אטלס, דני קרמן, אהוד בן עזר, ואחרים.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי.
*
קישור לבלוג של דני קרמן המוקדש לאורי שולביץ:
https://dannykerman.com/2025/02/21/shulevitz
*
את צרופת הקובץ "יהושע קנז – דברי חברים"!
רות אלמוג, אהוד בן עזר. עזי שטרן. יפה ברלוביץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2182 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת הנוסח המוקלד של הספר "ברנר והערבים", 2001, עם הסיפור "עצבִים" של יוסף-חיים ברנר בהעתקת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-16 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
את צרופת "100 שנים לרצח ברנר" מתוך "חדשות בן עזר", גיליון מס' 1641 ביום 2.5.2021, במלאת 100 שנה לרציחתם בידי ערבים של הסופרים יוסף חיים ברנר, צבי שץ ויוסף לואידור ביום 2.5.1921.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,280 מנמעני המכתב העיתי.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "שרגא נצר סיפור חיים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הספר "התלם הראשון" מאת
יהודה רַאבּ (בן-עזר). נרשמו בידי בנו בנימין בן-עזר (ראב).
מבוא מאת ג' קרסל. אחרית דבר מאת אהוד בן עזר.
עד כה נשלחו קבצים ל-59 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
הרצאת עמנואל בן עזר, נכדו של יהודה ראב, על תולדות פתח-תקווה.
https://www.youtube.com/watch?v=h81I6XrtAag
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת הנוסח השלם של לקסיקון "ספרי דורות קודמים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם.
*
אֶת צרופת "חשבון נפש יהודי חילוני", שיחה בערב יום כיפור תשנ"א, 28.9.1990 בחדר-האוכל במשמר-העמק.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,647 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת המאמר "בעתיד הניראה לעין", נכתב באפריל 2003.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,500 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת החוברת "רקוויאם לרבין" [מאמרים ו"רקוויאם", 1995]!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,923 מנמעני המכתב העיתי, ואחרים.
*
את צרופת החוברת "פפיטה האזרחי 1963"
עד כה נשלחו קבצים ל-2,295 מנמעני המכתב העיתי.
*
את צרופת חליפת המכתבים והשידורים "יוסי שריד, רן כהן, אהוד בן עזר, הרב יואל בן-נון" אוקטובר-נובמבר 2000 בעקבות עזיבת מר"צ.
עד כה נשלחו קבצים ל-2,466 מנמעני המכתב העיתי מגיליון 808 ואילך.
*
את צרופת ספר הראיונות השלם "אין שאננים בציון"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ארנה גולן: הוויתור. אימי, זיכרונה לברכה, היתה צדקת גמורה. הדרמה השקטה בחייה של חלוצה וחברת קיבוץ.
עד כה נשלחו קבצים ל-1 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת ההרצאה "נגד ההזנייה באוניברסיטאות", דברי אהוד בן עזר ב"יו-טיוב" ובתעתיק המלא, "אדם כשדה מערכה: מחמדה בן-יהודה עד סמי מיכאל", מתוך הכנס "רק על הסכסוך לדבר ידעתי", מאי 2005.
עד כה נשלחו קבצים ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מינואר-יוני 2009 על ספרו של אהוד בן עזר "ספר הגעגועים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-14 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת התגובות, הראיונות והביקורות מיולי 2013 על ספרו של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-10 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד של הרומאן "מסעותיי עם נשים"!
עד כה נשלחו קבצים ל-25 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת שירי המשורר חיימקה שפינוזה, לוטש מילים!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,374 מנמעני המכתב העיתי
ואפשר לקבל גם רק את המבחר: "שירי החשק של חיימקה שפינוזה"!
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-10 מנמעני המכתב העיתי
*
את צרופת דאוד אבו-יוסף.
עד כה נשלחו קבצים ל-4 מנמעני המכתב העיתי
*
אֶת צרופת הנוסח המוקלד לרומאן של עדי בן-עזר "אפרודיטה 25"!
Adi עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "תעלומת הגלוייה של תחנת הרכבת יפו-ירושלים משנת 1908" בהשתתפות: אהוד בן עזר, שולה וידריך, הניה מליכסון, יואל נץ, ישראל שק, נחום גוטמן, דייוויד סלע, ניצה וולפנזון, ליאוניד סמוליאנוב ויוסי לנג. שם הקובץ: "תחנת הרכבת".
עד כה נשלחו קבצים ל-27 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת הרשימה "ספרי אהוד בן עזר" עם פירוט השמות של ההוצאות ותאריכי הפרסום.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-3 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
את צרופת החוברת "חיי היום-יום בעיירה דָוִד הוֹרוֹדוֹק לפני השואה" דברים שנאמרו על ידי ליטמן מור (מורבצ'יק) בן ה-94 באזכרה השנתית לזכר קדושי דוד הורודוק, ערב י"ז באב תשע"א, 16 באוגוסט 2011, בהיכל דוד הורודוק בתל-אביב.
עד כה נשלחו קבצי המבחר ל-17 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
שונות
את צרופת ההרצאות של אורי שולביץ: א. הכתיבה עם תמונות והציור הבלתי-ניראה. ב. כתיבת טקסט לספר מצוייר. ג. המחשת הזמן והפעולה שהושלמה בספר המצוייר. (מתוך הספר "סדנת הפרוזה").
עד כה נשלחו קבצים ל-20 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
הבלוג של דני קרמן
https://dannykerman.com/2021/10/28/ehud_ben_ezer
דברים שעשיתי עם אודי – שירים למתבגרים
כולל חלק ניכר מהעטיפות ומהאיורים שעשה דני קרמן לספרי אהוד בן עזר
כדי להיכנס לבלוג יש ללחוץ אֶנטר ועכבר שמאלי
*
את צרופת המחברת חיצי שנונים מאת צבי בן מו"ה שמען לבית זומרהויזן, שנת הת"ר ליצירה [1840].
עד כה נשלחו קבצים ל-8 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
*
אֶת צרופת השיר והתולדות של "לילי מרלֵן"!
עד כה נשלחו קבצים ל-2,232 מנמעני המכתב העיתי במלאת 70 שנה ל-1 בספטמבר 1939
*
את צרופת מִכְתבֵי אֲגָנָה וַגְנֵר מתוך המכתב העיתי "חדשות בן עזר"
בשנים 2005-2009!
עד כה נשלחו קבצים ל-7 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
ארכיון אסתר ראב, מהדורת תקליטור 2000, כולל מחברות "קמשונים", כל הפרוזה, כל המכתבים, כרוניקה ביבליוגרפית ועוד.
עד כה נשלחו קבצים ל-9 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל הפרוזה" בהוצאת אסטרולוג, 2001, אזל, נדיר.
עד כה נשלחו קבצים חינם ל-15 מנמעני המכתב העיתי לפי בקשתם
כרך "אסתר ראב / כל השירים" במהדורת קובץ PDFחינם
עד כה נשלחו קבצים ל-2,253 נמעני המכתב העיתי
ניתן לקבלו גם בקובץ וורד עברי.
הספר הנדפס בהוצאת זב"מ – אזל!
📑 בגיליון:
- שִׁירֵי אֶסְתֵּר רַאבּ: שירים נוספים
- עמנואל בן סבו: אליטת השנאה היהודית
- אהוד בן עזר: ההערות שלי
- מוטי הרכבי: שנים מאתגרות והצלחות רבות –
- אורי הייטנר: 1. אתה המכבי
- אורי הייטנר: 2. צרור הערות 17.12.25
- אהוד בן עזר: 147 שנה לתלם הראשון בפתח-תקווה
- אסתר ראב: לָאָב
- עמנואל בן-עזר: סיפורו של רובה אנגלי
- ד"ר משה גרנות: האם התנ"ך באמת מונותיאיסטי?
- אהוד בן עזר: ספר הגעגועים - פרק שבעה-עשר
- מנחם רהט: התירוץ של מתיתיהו ובניו לקושיית הבית יוסף
- אהוד בן עזר: יַעְזְרֶהָ אלוהים לפנות בוקר
- ממקורות הש"י [שירות ידיעות] של המכתב העיתי, נמסר בלעדית לקוראי "חדשות בן עזר":: * אהוד יקר,
- שאר הגליון