* האינתיפאדה הגלובלית – ראינו בסידני איך נראית "האינתיפאדה הגלובלית", שראש עיריית ניו-יורק ממדאני מטיף לה.
* תרגום למעשים – הטבח במסיבת חנוכה בסידני הוא תרגום עמדתה של ממשלת אוסטרליה למעשים.
כל ניסיון ליצור הפרדה בין אנטי ישראליות, אנטי ציונות ואנטישמיות – מעודד אנטישמיות.
* חסיד אומות העולם – אחמד אל אחמד – חסיד אומות העולם.
* ישראל אשמה – התגובה הראשונית לטבח חנוכה בסידני היא גינוי מקיר לקיר.
מהר מאוד נשמע הבנה, והסברים על המיעוט המוסלמי (כ-2 מיליארד איש) המדוכא, ועל הקולוניאליזם הישראלי המדכא, ושמלחמת ה"ג'נוסייד" לא הותירה להם שום ברירה, וישראל אשמה, והיא מסכנת את שלומם של יהודי העולם (כמה טוב היה ליהודי העולם עד שקמה היישות הקולוניאליסטית).
ובין הבולטים בדוברי האמירות הללו יהיו, איך לא, יהודים וישראלים.
* כך נהג מנהיג ציוני – יוזמה חדשה של אבי מעוז ושמחה רוטמן – לחוקק חוק המכיר אך ורק בגיור אורתודוקסי.
לאחר בחירות 88' שבהן שמיר ניצח, הוא פעל להקמת קואליציית ימין חרדים. הוא כבר חתם על הסכמים קואליציוניים עם כמה מן המפלגות. ואז יהדות התורה דרשה חקיקה שלפיה יוכר רק גיור אורתודוקסי. שמיר שמע, והקים מיד ממשלת אחדות נוספת עם מפלגת העבודה. כאשר יובל נאמן, מנהיג תנועת התחייה, שאל אותו מה לעשות עם ההסכם הקואליציוני בין המפלגות, שמיר השיב לו: "אתה יכול, למשל, לתלות אותו על הקיר."
אחרי התרגיל המסריח, שבו פרס פירק את האחדות, שמיר הקים ממשלה צרה של הימין והחרדים. החרדים העלו דרישות רבות ושמיר הלך לקראתם, אבל הם לא העזו להעלות את סוגיית הגיור, כי ידעו ששמיר ילך לבחירות ולא ייכנע להם. שמיר היה מנהיג ציוני, והבין שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי ולא מדינת מגזר של הזרם האורתודוקסי. הוא ידע שכניעה בנושא הזה היא גט כריתות ממרבית העם היהודי בגולה.
קרע בין ישראל ליהדות ארה"ב, חלילה, הוא פיגוע אסטרטגי נגד מדינת ישראל.
* לפסול בשם חוק הלאום – אם, חלילה, הכנסת תקבל את הצעת החוק האנטי ציונית, שעל פיה מדינת ישראל לא תכיר בגיורים של הזרמים שאינם אורתודוקסים, תהיה זו לראשונה עילה לבג"ץ לפסול חוק כיוון שהוא סותר את חוק הלאום.
חוק יסוד: ישראל מדינת העם היהודי, המוכר כחוק הלאום, קובע כבר בכותרתו, שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. ככזו, אין לה זכות להחרים את רוב יהדות ארה"ב והמערב ו"לא להכיר" בהם. מדינת ישראל שתפעל כנגד הציונות היא גולם שקם על יוצרו.
* נשארו בגלות – חנוכה הוא חג הגבורה. בשנתיים האחרונות אנו עדים לגילויי גבורה מעוררי השראה. הגבורה היא ערך שראוי לחנך עליו. הגבורה מבטאת את הרצון והנכונות של הפרט לקחת אחריות, לעשות מעשה, להקריב למען הכלל. הנכונות הזאת היא הפצת האור בעולם. חנוכה הוא גם החג של גבורת האישה. במלחמה האחרונה ראינו סיפורי גבורה רבים של נשים, של לוחמות, נשות מופת.
התרבות הציונית שינתה את אופיו של חנוכה, מחג של נס לחג של גבורה. נס לא קרה לנו. פך שמן לא מצאנו. לעמק ירדנו, ההרה עלינו, מעיינות האורות הגנוזים גילינו, בסלע חצבנו עד דם, ויהי אור.
ויש מי שמתגוררים בארץ אך בנשמתם – נשארו בגלות; הם בזים לגבורה ותקועים בציפייה לניסים. הם משתמטים מצה"ל ומסבירים שהם בני שבט לוי שפטורים משירות. מי שמם להכריז על עצמם כשבט לוי? אזכיר כאן לוויים אחרים. לא סתם לוויים – כוהנים. משפחת חשמונאים. מתתיהו הכהן, הלוי, הכריז: "מי לה' אליי!" כדי לגייס את העם למלחמה, לא להשתמטות. הוא גם פסק את ההלכה המחייבת להילחם בשבת מפאת פיקוח נפש, "אם הילחם ילחמו אויבינו בנו ביום השבת, ויצאנו לקראתם ועמדנו על נפשנו."
* רוח גבית להשתמטות – נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק הודיע על תמיכתו בפטור משירות בצה"ל לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, ללא מכסות וללא מגבלה. אולי הוא סבור שכך נכון במדינה יהודית (בניגוד למיתוס, על פי תפיסתו יש משמעות רבה מאוד ומעשית מאוד להיותה של ישראל מדינה יהודית), והוא נתן לכך הסבר ליברלי – במדינות רבות פוטרים נזירים ותלמידי דת משירות.
הטיעון הליברלי הגיוני, אם כי אף אחת מהמדינות שעליהן מדבר ברק אינה מדינה הנלחמת על קיומה וזקוקה לכל בחור וטוב לנשק, ולכן הוא לא רלוונטי לישראל. תמיד טענתי, שבנושא הפטור לחרדים, יש מתח בין ישראל כמדינה יהודית להיותה מדינה דמוקרטית. מדינה דמוקרטית יכולה לאפשר לקבוצה בתוכה פטור משירות מטעמי מצפון. אבל מדינה יהודית אינה יכולה להרשות חילול השם נורא כזה, של השתמטות מצה"ל בשם התורה, כביכול, אך תוך חילול מצוותיה ואי הבנת מהותה.
חבל מאוד, שאדם רב השפעה כמו אהרון ברק נותן ידו להשתמטות הממארת מצה"ל של מגזר שלם, גדול וגדל, בעם ישראל, תוך התעלמות מצרכי הביטחון של ישראל (ובניגוד למיתוס, כשופט הוא היה ביטחוניסט ורגיש מאוד לצרכי הביטחון. לא בכדי השוקניסטים שונאים אותו בשל כך).
עם זאת, גם על פי דעתו, היה עליו להתנגד לחוק ההשתמטות, כי בעיניו את הפטור יש לתת רק למי שתורתו אומנותו, והוא אמר שמדובר במיספר קטן של אנשים, ואילו חוק ההשתמטות, תחת כסות של מילים ריקות, מכשיר למעשה ומעגן בחוק את ההשתמטות הגורפת של כל החרדים.
* חוק היסטורי – המפלגות החרדיות מאיימות לתמוך בהצעת חוק לפיזור הכנסת ולהתנגד לתקציב, אם לא יואץ תהליך החקיקה של חוק הגיוס.
ונשאלת השאלה – למה? למה החוק חשוב להם כל כך?
התשובה נעוצה בדבריהם של נתניהו וביסמוט על החוק. הם אמרו שזה חוק היסטורי שיביא סוף סוף לגיוס משמעותי של חרדים.
כידוע, המפלגות החרדיות משתוקקות שהציבור שלהם יתגייס סוף סוף, ולכן הן דוחפות להאצת החקיקה בכל הכוח.
הרי זה חוק "גיוס", לא?
* מנהיגות במבחן – בפרשת השבוע, פרשת "מקץ", אנו קוראים על עלייתו לגדולה של יוסף – מבירא עמיקתא של בית הכלא לאיגרא רמא של האיש החזק בעולם. הוא מיספר 2 של פרעה, ראש מעצמת העל, אך הוא מנהל בפועל את העניינים ועל פיו יישק דבר.
לאחר פתרון חלומו, פרעה מזהה את גדולתו של יוסף ומעניק לו את המינוי. בהתאם לפתרון החלום, במשך 7 שנות שובע ושגשוג מנהיג יוסף מדיניות קיצוב וצנע לצורך אגירת מזון לשבע שנות הרעב. זוהי היפוכה של מנהיגות פופוליסטית. מנהיג פופוליסט, שרואה את הרגע או לכל המאוחר את הפריימריז, חושב על הכאן והעכשיו. מנהיג אמת צופה פני עתיד ונערך לו, גם במחיר החלטות קשות ותשלום מחיר בטווח הקרוב.
שנות ההתמכרות לשקט, הפחד מעימות, הפחד מהסלמה, תשלום הפרוטקשן לחמאס, ההפגנה כלפי חמאס וחיזבאללה שישראל מורתעת, הם דוגמה לחוסר מנהיגות, למחשבה על העכשיו, קניית עוד קצת שקט בתקווה שאיכשהו יהיה בסדר. ואת התוצאות הקשות שילמנו בגדול ב-7 באוקטובר.
* ועדה לסיכול החקירה – ועדת ה"חקירה" הפוליטית שנתניהו תופר, היא ועדת טיוח שמטרתה אחת ויחידה – סיכול חקירת הטבח.
יש להחרים את הוועדה הזאת. יש להפסיק להיאבק על "ועדת חקירה עכשיו". לא תהיה ועדת חקירה כל עוד מר מחדל בשלטון.
כל המאמצים צריכים להיות מופנים להחלפת השלטון. הממשלה הבאה, ממשלת השיקום של מדינת ישראל, תקים את ועדת החקירה הממלכתית.
כל ועדה שתקום בידי ממשלת 7 באוקטובר תהיה ועדה לסיכול החקירה.
* תרגיל ערמומי – מה הרעיון העומד מאחורי הצעת ועדת ה"חקירה" שנתניהו דוחף?
המסר הראשון, הוא שהמטרה אינה חקר האמת ולא הפקת לקחים כדי למנוע הישנות המחדל והאסון, אלא הדבר החשוב הוא שאלת עתידו הפוליטי של ראש הממשלה.
המסר השני, שקרי לחלוטין, הוא שבג"ץ הוא גורם פוליטי, כביכול, ושבדבר היחיד שחשוב – עתידו של נתניהו, הוא נגד נתניהו ולכן הוא פסול.
לכן תקום ועדה פוליטית. שלושה מחבריה ימונו בידי נציגי הממשלה, והם יהיו מחויבים מראש למטרתה היחידה – טיהור נתניהו. שלושה מחבריה ימונו בידי נציגי האופוזיציה, והם יהיו מחויבים מראש למה שמוצג כמטרתה היחידה, כביכול – הפלת נתניהו. כל חבר בוועדה יהיה מחויב ולכן לא תהיה באמת חקירה. אף אזרח בישראל לא יאמין בוועדה הזאת, ובכל מקרה, יהיה בה תיקו מובנה, בשאלה היחידה שכביכול מעניינת, ולא תהיה בה הכרעה.
זה תרגיל ערמומי שכל מטרתו אחת – סיכול החקירה. כל עוד נתניהו ראש הממשלה, לא תהיה חקירה.
* תבוסה מדינית – קיומה של פסגה בינלאומית הנוגעת לכוח הבינלאומי בעזה, ללא ישראל, היא בלתי נתפסת. זו תבוסה מדינית וכישלון נורא של ראש הממשלה.
מה זה לקיים פסגה על עזה ללא ישראל? מי הותקפה מעזה בטבח הנורא של 7 באוקטובר? מי נלחמה שנתיים במלחמה קשה נגד ארגוני הטרור שביצעו את הטבח? אזרחים של מי נחטפו ונרצחו במנהרות עזה? על מי נורו מעזה עשרות אלפי רקטות לאורך שני עשורים? השדות של מי הוצתו באופן שיטתי? מי השכנה של עזה, השכנה המאוימת מעזה, גם אחרי המלחמה?
עצם העובדה שהפסגה נערכת בקטאר, הספונסרית של טבח 7 באוקטובר ושל גל האנטישמיות הנורא ברחבי העולם, היא חרפה.
ישראל חייבת להיות שותפה בוועידה. ישראל חייבת להיות שם כדי לעמוד על כך שתפקיד הכוח הוא קודם כל לפרק את חמאס מנשקו, כולל הנשק הקל, ולהשמיד את המנהרות. היא חייבת להיות שם כדי להבהיר, שאם הכוח הבינלאומי לא יעשה זאת, צה"ל יעשה זאת. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח את חופש הפעולה שלה בכל שטחי רצועת עזה. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח קיומה של רצועת ביטחון ישראלית ברצועה, להגנה על יישובי הנגב המערבי. ישראל חייבת להיות שם כדי להבטיח שכף רגלו של חייל טורקי לא תדרוך בעזה.
טראמפ מזמן 45 מדינות לדון ולקבל החלטות בסוגיות הנוגעות קודם כל לביטחון ישראל, בלי ישראל, מעל ראשה של ישראל. אסור להסכים לכך. ישראל חייבת לעמוד על שלה ולהבהיר שלא תקבל החלטות הנוגעות לביטחונה, שיתקבלו בהעדרה.
האם שכחנו את 7 באוקטובר?!
* להתייצב מאחוריו – אם זה נכון שארה"ב זעמה על חיסולו של רב המרצחים סעד, טראמפ שיגר מטח קללות לעבר נתניהו וארה"ב הבהירה לישראל שזו הפרה של הפסקת האש, בנושא הזה על כולנו, כולל מתנגדי נתניהו, להתייצב מאחוריו ולדחות את הטענות והלחצים.
אסור לנו בשום מחיר לחזור למדיניות ה"שקט ייענה בשקט," אחרי שלמדנו שהשקט ייענה ב"שקט שקט בני נחרישה, כאן צומחים קברים."
* השם האמצעי – כאשר אובמה אימץ אל לבו את מורסי, נשיא מצרים, איש האחים המוסלמים, זעמנו עליו. ומשום מה אנו שותקים כאשר טראמפ מאמץ אל ליבו את ארדואן, א-תאני ואל ג'ולאני, שאינם טובים ממורסי.
האם זה רק כיוון שהשם האמצעי שלו אינו חוסיין?
* מי אשמים בסבל העזתי? – פעיל השמאל האנטי ישראלי הרדיקלי חגי מטר, יצא ברשומה נגד ישראל, בשל הסבל של העזתים בגשם ובקור, אחרי שהחרבנו את בתיהם במלחמת ההשמדה. הוא מאשים את החברה הישראלית שהיא נעה בין שמחה לאידם לבין אדישות.
אכן, המראות בעזה קשים ומכמירי לב. אבל מי אשם בכך? מי פלש לישראל וביצע טבח המוני, אונס המוני, חטיפה המונית של נשים, גברים, קשישים, ילדים ותינוקות ורצח עשרות חטופים?
הם ורק הם אשמים בכל תוצאות הפשע נגד האנושות שביצעו. הם ורק הם אשמים בסבל של בני עמם. האם בשנים שהם הכינו את הטבח הם חשבו על בני עמם? האם הם דאגו להכין הגנה נאותה לעזתים? הם בנו עיר טרור תת-קרקעית. מדוע לא הכניסו במלחמה את העזתים למנהרות כדי להגן עליהם?
חגי מטר שותף להכחשת, השכחת והעלמת הטבח והטלת האשמה על תוצאותיו על קורבנות הטבח. איזה "מוסר" עקום.
* האמת יצאה לאור – במשך למעלה משנה נעשה רצח אופי והסתה נגד רמ"ט גולני אל"מ יואב ירום, שנפצע בקרב בלבנון, ובעיקר נגד חלל צה"ל רס"ן ז'אבו ארליך שנפל בקרב, שזיכרו בוזה וחולל, עד שהאמת יצאה לאור – ז'אבו זומן למטרה מבצעית, כפי שזומן פעמים רבות בעבר, למשימה שתוכננה מראש. חלה תקלה מנהלית בתהליך החיול שלו.
למה נדרשו 13 חודשי עינוי דין? למה בכלל נפתחה חקירת מצ"ח, עוד לפני שהסתיים התחקיר? כאשר חיילים נהרגים בפעילות מבצעית, נערך תחקיר מבצעי. לא חקירת מצ"ח. חקירת מצ"ח נפתחת רק אם התחקיר המבצעי מעלה חשד בפלילים. למה הפעם הדברים נעשו בצורה עקומה כל כך?
האם הרשעים שהעלילו, האשימו, ביזו, הסיתו, רצחו אופי; ובהזדמנות חגיגית זו גם השתלחו באופן שלוח רסן בציבור הדתי לאומי כולו – יתנצלו? חחחח. הם יתעקשו על שקריהם ויתקפו את צה"ל על שלא רקד על פי החליל שלהם.
* טרור אקולוגי – תושבי שוהם נקראו להסתגר בבתיהם בשל הטרור האקולוגי של שריפת הפסולת בשטחי הרש"פ, כשהרוח נושאת את העשן לעבר יישובי קו התפר. זה כל כך 6 באוקטובר.
על ישראל להודיע לרש"פ, שבפעם הבאה שתוצת שם פסולת, צה"ל יתפוס את האזור, יכריז עליו שטח צבאי סגור ולא ייתן לאף פלשתינאי להיכנס אליו. ואם יוצת הגפרור הראשון – צה"ל יבצע את ההחלטה.
בריאות אזרחי ישראל לא תהיה הפקר.
* הוא אינו רוצה שופטים שמרנים – כאשר שר המשפטים מגדיר את השופטים השמרנים שופטים "אקטיביסטים רדיקלים", הוא מאושש את מה שאני טוען כבר שלוש שנים – לוין אינו רוצה שופטים שמרנים, הוא אינו רוצה שופטים ימניים, הוא אינו רוצה שופטים דתיים, הוא אינו רוצה שופטים מתנחלים. פשוט, הוא אינו רוצה שופטים. הוא רוצה שפוטים. הוא רוצה עושי דברה של הממשלה, מכשירי כל שרץ שלטוני. הוא רוצה לשלוט במערכת המשפט. זו ליבת המהפכה המשטרית.
אף שופט, יהיה שמרן, ימני ודתי ככל שיהיה, אינו יכול שלא לפסול פעולה בלתי חוקית של הממשלה. אלא שעל פי תפיסתו המעוותת של לוין, השלטון הוא החוק ולכן כל פעולה של השלטון אינה יכולה להיות בלתי חוקית. זו, בהגדרה, היפוכה של מדינת חוק. ואין דמוקרטיה שאינה מדינת חוק.
וכעת, סוכני האנרכיה לוין וקרעי, בעידוד בשתיקה של נתניהו, מטיפים להפר את פסיקת בג"ץ. ובכך הם מעבירים מסר לכל אזרח, שהוא יכול להפר כל פסיקת בית משפט שאינה נראית לו.
* בעד מינוי קולה – יריב לוין מבקש מבג"ץ לשנות את החלטתו ולאשר את מינוי השופט אשר קולה לתפקיד הפרקליט המלווה של חקירת פרשת הפצ"רית, והוא ייצא לחופשה מתפקידו כנציב תלונות השופטים. אני מקווה שבג"ץ ייענה לבקשתו.
מלכתחילה, בג"ץ טעה כאשר אישר מעורבות של שר בחקירה פלילית, ובוודאי כאשר השר קבע מראש מה התוצאה הרצויה בעיניו לחקירה. אני מקווה שבדיון הנוסף שיתקיים בבג"ץ הדבר יתוקן, והפסיקה לא תאופשר התערבות כזו בעתיד. אך הדיון יגע רק במקרים עתידיים ותוצאתו לא תהיה תקפה למקרה הזה. כאן בג"ץ כבר פסק שהדבר ניתן. ברור שהבחירה בשופט בן חמו, שאינו עומד באף אחד מהקריטריונים שבג"ץ קבע, היתה חייבת להיפסל. לא כן כאשר מדובר בשופט קולה. הבעייה היחידה במועמדותו של קולה היתה תפקידו כנציב. אם הוא ייצא לחופשה, איני רואה כל מניעה באישורו.
* האידיוטים השימושיים של בן גביר – איני יודע מה יפסוק בג"ץ בעתירה הקוראת להדחתו של בן גביר מתפקידו, אך מי שהכניס את מדינת ישראל לתסבוכת הזאת הוא בג"ץ עצמו, בהחלטה האקטיביסטית ביותר בתולדותיו, לאפשר לכהניסט בן גביר להתמודד לכנסת. זו החלטה המנוגדת בעליל לחוק נגד גזענות שנתמך בידי 119 ח"כים, ונועד למנוע מהכהניסטים לרוץ לכנסת, ולעובדה שהכהניסטים הוצאו אל מחוץ לחוק.
היתה זו החלטה מתייפייפת, של מי שהחליטו שפֶטיש חופש הביטוי עומד מעל חוקי הכנסת, והיו לאידיוטים השימושיים של הכנופייה הכהניסטית והדוצ'ה שלה.
* שלטון ללא מיצרים – במעשה ביריונות אופייני, בן גביר אוסר על נציגי המשטרה, השב"ס והמשרד לביטחון "לאומי" להשתתף בישיבות ועדות הכנסת שאליהן הם מוזמנים, אם בראשן יושבים ח"כים מן האופוזיציה. למשל, לדיונים על אלימות נגד ילדים בוועדה לשוויון מגדרי ועוד. בכך, הוא מסכל את יכולת הכנסת לבצע את תפקידה ולפקח על הרשות המבצעת.
הממשלה הנוכחית פוגעת בכנסת, מרוקנת אותה מתוכן, מחלישה אותה ורומסת אותה. החזון שלה הוא שלטון סמכותני ללא מיצרים וללא בקרה, השולט בכנסת וברשות השופטת.
* אחריות הממשלה – כפי שאנו טוענים בצדק שממשלת אוסטרליה אחראית לטבח בסידני, כך ממשלת ישראל אחראית לטרור הגזעני נגד ערבים ביו"ש וביפו. כאשר הדוצ'ה של הטרוריסטים הוא השר לביטחון לאומני, הם בטוחים שכאשר הם תוקפים באכזריות אישה ערבייה הרה, הם שליחי הממשלה.
* רוצחים ברשות החוקה – עוד שני סטודנטים בארה"ב נרצחו בידי הקלקול השני לחוקה.
* רוב ריינר – אחת הקומדיות השנונות, המבריקות והאהובות עליי היא "כשהארי פגש את סאלי". במאי הסרט היה רוב ריינר, התסריטאי, הבמאי והשחקן היהודי אמריקאי, שנרצח יחד עם אשתו.
ההיכרות הראשונה עם ריינר היתה בסדרת הטלוויזיה המיתולוגית של שנות ילדותי הרחוקות, קומדיית המצבים "הכול נשאר במשפחה". הוא גילם בה את מייקל סטיוויק, בן זוגה של גלוריה, בתם של ארצ'י ואדית בנקר. גלוריה ומייקל התגוררו אצל הוריה, מייקל לא ממש התפרנס, והוא גילם את כל מה שמתועב בעיני ארצ'י – שמאלן, ליברלי, סוציאליסט, אקדמאי, בעל שיער ארוך. ארצ'י כינה את מייקל – meathead, "ראש בשר", ובתרגום לעברית "ראש כרוב". כל כך אהבתי את הסדרה, וגם את הפרודיה הנפלאה עליה ב"ניקוי ראש", שבה ספי ריבלין גילם את בן דמותו הישראלי של מייקל.
כל כך עצוב שרוב ריינר סיים את חייו בצורה כל כך טרגית.
* בין וינה למוסקבה – במרכז קלור בכפר בלום נערך ביום שני קונצרט קאמרי נפלא – "בין וינה למוסקבה", של הרכב הכולל את הכנרת אלינא גורביץ', הצ'לן יוני קוטליבוביץ' והפסנתרן אילן לוין (גילוי נאות – אילן הוא גיסי). הם ניגנו שתי שלישיות פסנתר, האחת – שלישיית הפסנתר בסי במול מז'ור, קכל 502 מאת מוצרט, והשנייה – שלישיית הפסנתר בלה מינור מאת צ'ייקובסקי.
לכל אחד משלושת הנגנים קריירה ישראלית ובינלאומית מפוארת, כנגן וכמורה; כל אחד מהם הוא וירטואוז בפני עצמו והשילוב ביניהם נפלא. ההסברים שלהם על היצירות היו חלק משמעותי בקונצרט וניתנו בידענות, ברהיטות ובחן.
הקהל יצא מגדרו. היתה חוויה תרבותית גלילית נהדרת.
* פסק הלכה - סופגנייה בלי ריבה אינה סופגנייה.
* ביד הלשון: חנוכייה – המילה חנוכייה אינה מימי החשמונאים וגם לא ממאות שנות הגלות שאחריה. החנוכייה נקראה מנורה, כמו מנורת שבעת הקנים של בית המקדש, או מנורת חנוכה.
השם חנוכייה הוא שם חדש – משלהי המאה ה-19. זהו חידוש של חמדה בן יהודה (1873-1951), אשתו השנייה של מחיה השפה העברית אליעזר בן יהודה ובעצמה סופרת ועיתונאית, ומי שהמשיכה במפעל חייו של בן זוגה והוציאה את כרכי מילון בן יהודה שהוא לא הספיק לפרסם בחייו. בקרב הספרדים בארץ ישראל ובארצות הבלקן רווחה המילה חנוקיאה. יתכן שחמדה הכירה את המילה הזאת וחידשה בהשראתה את החנוכייה. חידושה של חמדה בן יהודה עורר התנגדות, גם בחוגי המשכילים, אך היא התפשטה במהירות והיתה נחלת הכלל.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
2. צרור הערות 17.12.25
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר