רוב הנטבחים בסידני באו מקהילה של ילידי ברית המועצות שהיגרו לאוסטרליה. ברובם אף אלו שעלו לארץ וירדו ממנה לאוסטרליה. זהו בהחלט כשל של הציונות שלא הצליחה למשיכת היהודים וקליטתם.
ראש עיריית לונדון, הפקיסטני המוסלמי, סאדיק חאן, ניסה לחסום טקס לזכר קורבנות מתקפת הטרור בבונדי ביץ', שנרצחו ע"י בני עמו הפקיסטנים.
https://x.com/jerusalem_post/status/2001000138060243191?s=46
דומה שאחוות הפקיסטנים עולה על אחוות הישראלים.

הרשות הפלסטינית בתגובה על הפיגוע באוסטרליה: מדינת פלסטין דוחה את כל צורות האלימות והטרור, כולל הרג האזרחים מבני עמנו על ידי ישראל
הרש"פ גינתה את הפיגוע באוסטרליה מבלי לציין מילה על יהודים או אנטישמיות, ותוך כדי עקצה את ישראל. בהצהרת הרש"פ נכתב: "מדינת פלסטין הביעה את גינויה החריף לתקיפה בעיר סידני באוסטרליה, שהובילה למתים ולפצועים. פלסטין הדגישה את עמדתה הדוחה את כל צורות האלימות והטרור, כולל הרג אזרחים, והרג האזרחים מבני עמנו על ידי ישראל בעזה ובגדה."
ברשות שלחו תנחומים לקרובי הקורבנות, לממשלת אוסטרליה ולאזרחיה, ואיחלו החלמה מהירה לפצועים.
(שחר קליינמן)
https://rotter.net/forum/scoops1/925410.shtml
אין גבול לצביעות. הרשות הרי מממנת את משפחות המחבלים, ואת הטרור של ארגוני הטרור שלה: הפת"ח, וארגון הג'יהאד שלה "השהידים של אל-אקצה.

שמחה רבה שמחה רבה חג הגיע טבח בא!
אבו מאזן ה-7 באוקטובר: "יום גדול"
הפרשן הפלסטיני הוותיק האני אל-מצרי חשף בריאיון את התגובה הראשונית של אבו מאזן לטבח ה-7 באוקטובר. "שמחה גדולה."
פרשן הפלסטיני הבכיר האני אל-מצרי חשף תמונה על המתרחש מאחורי הקלעים של ההנהגה הפלסטינית בעשורים האחרונים: החל מבחירות 2006, דרך ה-7 באוקטובר, ועד למציאות הפוליטית של השנים האחרונות.
אחד הגילויים החריגים בראיון נוגע לתגובה הראשונית של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן) לאירועי ה-7 באוקטובר: "אפילו הנשיא, אמר שזה היום הגדול ביותר בהיסטוריה הפלסטינית," סיפר אל-מצרי, והוסיף כי הדברים נאמרו בפני עשרות אנשים ולא רק בשיחות סגורות. "היתה שמחה בהתחלה," אישר.
https://www.maariv.co.il/news/world/article-1262521

בכיר חמאס ח'ליל אלחיה (החבר של וויטקוף),
"כאב שכול לאב שכול", תפאק.
בנאום שנאה, הסתה ואנטישמיות קשה, לרגל 38 שנים להקמת חמאס. אמר ח'ליל אלחיה חברו של ויטקוף: "מתקפת חמאס המוצלחת ב-7.10 היא מודל ראוי לחיסולה של ישראל, והשראה לפלישות הבאות של הכוחות המוסלמיים. שברנו את מיתוס העוצמה הישראלית. יצרנו קרע בחברה הישראלית, ונמשיך לפורר אותה מבפנים. גרמנו לנסיגה בפרויקט הנורמליזציה עם ישראל. דוחים לחלוטין את פירוק חמאס מנשקו ואת פירוז הרצועה. תפקיד הכוח הבינלאומי – רק שמירה על הפסקת האש והפרדה בגבול. ללא שליטה על הרצועה או התערבות בענייניה הפנימיים. שום מועצת שלום לא תשלוט בנו. קורא לבחירות בעזה וביו"ש, בהן חמאס ינצח."
(גיא בכור)
https://t.me/MyGPLANET/33602

האנושות הבינה שהיהודים הם סכנה לעולם
"האיחוד הבינלאומי של חכמי האסלאם" קבע: האנושות הבינה שהיהודים הם סכנה לעולם, כל היהודים ייעלמו עד 2033:
https://x.com/MEMRIReports/status/2000008839349887263
האיגוד הבינלאומי של מלומדי המוסלמים (IUMS; גוף בינלאומי של תיאולוגים אסלאמיים, בראשותו של עלי אל-קרדאגי מאז 2022. נוסד בשנת 2004, ומטהו מפוצל בין קטאר לדבלין. הקבוצה, שברובה סונית, פועלת לריכוז המשפט האסלאמי הבינלאומי.
https://en.wikipedia.org/wiki/International_Union_of_Muslim_Scholars
האיסלם כידוע היא "דת האהבה".

הטעות של נתניהו
במלחמת התעמולה של ישראל מול הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי, עשה בנימין מיליקובסקי-נתניהו טעות גדולה. במקום להתקיף את ראש ממשלת אוסטרליה על הכרתו במדינה פלשתינאית, היה עליו לומר לו תוך אזהרת אזרחי אוסטרליה כולם: "אדוני ראש הממשלה, בכל מקום שם יש אנטישמיות, שם רע לכולם. היום רוצחים יהודים מחר ירצחו גם אתכם." זו הדרך היעילה ביותר לפעול גם נגד האנטישמים הפרו-פלסטינים לכאורה.

במקום להחרים אותנו, עדיף שהאמנים הליברלים מחו"ל יושיטו לנו יד
דריה שועלי המתנאה ומפרסמת את עצמה כ"סופרת, עורכת ומעבירה הרצאות וסדנאות", מצדיקה את החרם הערבי על ישראל, אך מתנגדת לו מטענים אנוכיים.
"אני מבינה," כותבת פוקס-שועלי, "מה גורם לאמנים ולאנשי רוח לקרוא לחרם תרבותי על ישראל. ישראל אכן גורמת לעוול מתמשך ושיטתי לפלסטינים. עוד הרבה לפני המעשים הנתעבים והמחרידים שנעשו לנו ב-7 באוקטובר, ועקרונית, אני גם מוכנה להיות נפגעת מהחרם הזה. הבעייה היא, שאני הנפגעת היחידה ממנו. כלומר, לא אני אישית, אלא הסגמנט בחברה הישראלית שאליו אני שייכת הוא הנפגע היחיד מהחרם התרבותי, סגמנט שאמור להיות בעל הברית הטבעי והיחיד של המחרימים, במאבקם למען הפלסטינים.
"החרם התרבותי על ישראל מכאיב ופוגע באופן כמעט בלעדי בגורמים הליברליים בחברה. באנשי השמאל, במיעוט השוחר תרבות ושוחר חירות. באנשים שנפשם פתוחה אל העולם, שפועמת בהם תשוקה כנה להיחשף לתרבויות אחרות, להיכלל ולהכליל.
"ולכן, במקום לשרת את מפת האינטרסים ולמנוע מהגורמים הליברלים הנרדפים בישראל, המידרדרת לפשיזם טהור, את החיזוק שהם זקוקים לו בדמות ברית ליברלית עולמית, היה טוב יותר אם האמנים המחרימים היו מושיטים לנו יד, לנו, קומץ האמנים הישראלים שיוצאים להפגין למען זכויות אדם ולמען פלסטין כבר 70 שנה, אנחנו שהטבח המחריד שביצעו בנו והחטיפות לא הקשיחו את לבנו לסבלו של העם הפלסטיני.
"הושיטו לנו יד וחזקו אותנו. אל תטשו אותנו. אתם בעלי הברית הטבעיים שלנו במאבקנו. בלעדיכם, נירמס גם אנחנו תחת מגפי הפשיסטים ונימק בכלא שאליו הם ישליכו אותנו. ולא נצמיח דור עתיד שפתוח לעולם ומכיר תרבויות זרות ומטפח ערכים ליברליים מכלילים. ויחד איתנו תרד לטמיון גם תקוותו האחרונה של העם הפלסטיני."
(דריה שועלי, "במקום להחרים אותנו, עדיף שהאמנים הליברלים מחו"ל יושיטו לנו יד", "אל-ארצ'", 11.12.25).
https://www.haaretz.co.il/opinions/2025-12-11/ty-article-opinion/.premium/0000019b-0d50-d153-abbf-ed77b4e40000
הבנתם את גודל האווילות? גברת פוקס-שועלי, המתנאה בעצמה במוסריותה, ליברליותה, והיותה פרו-איסלמית – רוצה לבדל את עצמה משאר הישראלים, כדי להציל את נפשה. היא מזכירה בפיליסטיניות שלה את יהודי גרמניה שחשבו שיציאתם נגד היהודים האוסטיודן תכשיר אותם ותמנע מהם אנטישמיות, ואת הדברים הנלוזים של נציגת "אוכלי המוות" מניר עוז, החטופה יוכבד ליפשיץ, שבאה בטרוניה לסינואר: "למה רצחת וחטפת דווקא אותנו, אנשי 'השומר הצעיר' התומכים בכם, ולא את שאר היהודים?"
פוקס-שועלי אינה מבינה שכל ניסיון לבדל את עצמה לא יועיל, כי עצם קיומה כאן, לתפיסת הפשיזם האיסלמו-נאצי-ג'יהאדיסטי – אינו לגיטימי. גם אם היא בעדו, ויש לחסלהּ.

לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ
אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר
תופעה חדשה ומוזרה. בכל טקסי הדלקת הנרות בטלוויזיה היום אין שרים יותר (או אין משדרים) את השיר "מעוז צור". האם הסיבה לכך היא בגלל כללי ה-PC הפסוק: "לעת תכין מטבח מצר המנבח אז אגמור בשיר מזמור"?
אז דווקא עתה, זה הזמן המתאים לשיר זאת. הטבח שנעשה בזמננו ביהודים אינו שונה מהטבח ביהודים שביצעו הצלבנים, שכלפיו מכוון השיר "מעוז צור".*

*פרידריך ברברוסה המוזכר בשיר, דווקא ניסה למנוע טבח ביהודים. בניגוד למסעות צלב קודמים שבהם נטבחו יהודים בהמוניהם. כשברברוסה התכונן ליציאה למסע הצלב השלישי, הוא זכר את הפרעות הקשות שליוו את המסעות הקודמים. כדי למנוע הישנות של המקרים:
איסור על הסתה: הוא אסר על כמרים להטיף נגד היהודים או לעורר את ההמון לפגוע בהם.
איום בעונשים כבדים: הקיסר פירסם צו קיסרי שקבע עונש מוות או כריתת איברים לכל מי שיפגע פיזית ביהודי. כאשר החלו להתארגן המונים בערים כמו מיינץ (מגנצא) כדי לפגוע ביהודים, שלח ברברוסה את המרשל הקיסרי שלו לפזרם בכוח ולהבטיח את שלום הקהילה.
ישנה עדות היסטורית ב-1188, במהלך כינוס בגרמניה, רכב הקיסר ברברוסה ברחובות העיר לצידו של רבי משה ממיינץ. המפגן הפומבי הזה נועד להבהיר להמון הנוצרי שהיהודים נמצאים תחת חסותו הישירה של הקיסר וכל פגיעה בהם תיחשב לפגיעה בכבודו שלו.
בתקופתו התגבש המושג המשפטי שהיהודים הם "שייכים לאוצר הקיסרי" (Ad imperialem cameram). היהודים נחשבו ל"רכוש" הקיסר, ולכן רק לו היתה הסמכות לשפוט אותם או להטיל עליהם מיסים. הגנה זו מנעה מאצילים מקומיים או מהכנסייה לפגוע ביהודים באופן שרירותי. בתמורה להגנה זו, שילמו היהודים מס מיוחד לקיסר.
היחס של ברברוסה לא נבע מ"סובלנות דתית", אלא משילוב של סדר ושלטון: הוא ראה בפרעות ובמהומות ערעור על הסמכות המרכזית שלו ועל הסדר הציבורי. אינטרס כלכלי: היהודים היו מקור הכנסה חשוב לאוצר הקיסרי דרך המיסים ששילמו, ופגיעה בהם היתה פגיעה כלכלית בכתר.

דאגה גדולה
במסיבת חנוכה שערך טראמפ בה הוכתר בחנפנות "הנשיא הכי יהודי," ומרים אדלסון קראה לו להיבחר לעוד 4 שנים, אמר טראמפ: "אם תחזור אחורה 10, 12, 15 שנים לכל היותר, הלובי החזק ביותר בוושינגטון היה הלובי היהודי. זו היתה ישראל. זה כבר לא נכון. צריך להיות מאוד זהירים. יש לכם קונגרס בפרט שהופך לאנטישמי. יש לכם את AOC ועוד שלוש, יש לכם את האנשים האלה."
https://x.com/atrupar/status/2001109927318712817
זו אמת מדאיגה מאד שיש להתייחס אליה ברצינות.
חברת בית הנבחרים אלכסנדריה אוקסיו קורטז מובילה 49%-51% על סגן הנשיא ג'י די ואנס בסקר שנערך לגבי הבחירות לנשיאות ב2028
https://rotter.net/forum/scoops1/925814.shtml
אבוי לנו אם יתממש, למרות שגם ואנס מחובר לרפובליקנים שאינם אוהבי ישראל.

חנוכה חנוכה חג יפה כל כך
גם ישו חגג את חנוכה
סגן הנשיא ואנס חגג את חנוכה. (אצלו אגב כן שרו את "מעוז צור") שונאי ישראל התקיפו אותו על כך.
https://x.com/naaman_c/status/2001879711950201186
אולי הם לא יודעים, אבל גם ישו גם חגג את חג החנוכה אז למה שוינס לא יחגוג?
הנה המסופר בברית החדשה: "אז חל חג החנוכה בירושלים, והיה חורף. ישוע הלך במקדש, באולם שלמה."(יוחנן י':22).
נכון, ישו לא אכל לאטקעס וסופגניות ולא שיחק בסביבון.
עיקר החג היה בזמנו קשור לנס פך השמן – הדלקת מנורת הזהב במקדש במשך שמונה ימים, למרות שהיה שמן טהור רק ליום אחד.
החשמונאים קיימו טקסי חנוכת המזבח מחדש, הקריבו קורבנות תודה, וחגגו שמונה ימים של שמחה והודייה כחג לאומי-דתי: שסימל גם את חידוש הריבונות היהודית בירושלים לאחר הניצחון על היוונים.
יוסף בן מתתיהו כינה אותו "חג האורים", בגלל אור המנורה שהודלקה מחדש.

דברי רהב
קאנצלר גרמניה מרץ: "אם אנחנו ואחרים לא היינו תומכים במדינת ישראל מבחינה צבאית בעשורים האחרונים, אז מדינת ישראל כבר לא היתה קיימת כיום."
https://rotter.net/forum/scoops1/925685.shtml
דברי רהב. מעולם לא היה קיומה של ישראל תלוי בתמיכה צבאית של גרמניה.
במלחמת השחרור ישראל התקיימה בזכות נשק צ'כי באישור בריה"מ. במבצע סיני ובששת הימים ישראל התקיימה בעזרת נשק צרפתי (וצרפת גם תמכה בהקמת הכור הגרעיני בדימונה).
מאז 1967 ישראל נתמכת ע"י נשק אמריקאי.
הצוללות שסיפקה גרמניה בתמורה לתמיכתה בסדאם חוסיין הן חשובות, אבל לא בזכותן ישראל מתקיימת. טוב שהקנצלר ביטל את אמברגו הנשק על ישראל. בעצם גרמניה היום נתמכת ע"י נשק ישראלי. במערכות ההגנה האווירית.

אידישקייט ודאָיִקייט ברית סאטמר עם הבונד
איך ממדאני סחף את יהודי ניו יורק וזכה ל-40 אחוז מקולותיהם?
הוא דיבר איתם באידיש
כתב "הארץ", היורד, איתמר הנדלמן-בן כנען-סמית (לפני ירידתו כינה עצמו בן כנען) המפאר בסידרת כתבות ב"הארץ" את הירידה מהארץ, מתאר את הדרך להצלחת המוסלמי-שיעי האנטישמי ממדאני אצל הקהל היהודי בניו יורק.
ראש העיר החדש של ניו יורק התגאה בתמיכה שקיבל מהקהילה היהודית – לצד הצעירים הפרוגרסיבים הוא הצליח להגיע לבוחרים החרדים.
בקמפיין הבחירות עשה ממדאני מאמץ ניכר לפנות לליבם של כ-400 אלף חסידים תושבי העיר, רובם הגדול דוברי אידיש כשפת אם. הוא עשה זאת בין היתר באמצעות פרסום מכתב פתוח בעיתוני האידיש, מתן ראיונות בעיתון אידי חסידי מוביל וביקור בסוכה של עסקן חרדי.
בראיון לעיתון חסידי אמר ממדאני שהוא מרגיש מחובר לכאבם של יהודים דתיים: "כמי שגדל כמוסלמי בניו יורק, אני יודע היטב מה זה אומר להיות מטרה, ואני מבין מה זה אומר לא להרגיש בטוח."
בחסידות סאטמר, על שלל פלגיה והסתעפויותיה, ביקורתו של ממדאני על הציונות, מדינת ישראל והכיבוש – ממש לא נתפסת כבעייתית. להיפך, הם חולקים איתו את כל אלו ואף יותר, שכן ההשקפה האנטי-ציונית שלהם היא פועל יוצא של תפיסת עולם תיאולוגית שמרנית ביותר. "אן אפענער בריוו פון זאהראן מאמדאני," המכתב הפתוח של ממדאני בשפת היידיש, היה מיועד לכל החסידיות הניו-יורקיות אבל קרץ בעיקר לסאטמר. ביוני האחרון התראיין ממדאני ל"דר בלאט", עיתון חסידי ביידיש המזוהה עם פלג ה"ארוינים" של סאטמר, ובסוכות התארח בסוכה של הרב שלום לנדאו, המזוהה אף הוא עם הארוינים – שהרב שלהם, האדמו"ר אהרן טייטלבוים, ביקר באחרונה בישראל ותקף בחריפות את חוק הגיוס ואת החרדים המתונים המשתפים פעולה עם "שלטון הכופרים" הציוני. גם הפלג העיקרי השני בחסידות סאטמר, ה"זלוינים" בהנהגת הרב זלמן לייב טייטלבוים, פירסם הצהרה דומה שבה גינה את "הקמפיין האכזרי, השקרי והמסוכן" המציג את ממדאני כאנטישמי.
אסטרטגיית האידיש בקמפיין שלו קרצה גם לקהל בוחרים נוסף, זה שתמיכתו בממדאני היתה טבעית יותר: אנשי השמאל היהודי הפרוגרסיבי, שהיידיש נעשתה מזמן לחלק מזהותו הפוליטית. יורשי הבונד האנטי-ציונים דוברי האידיש.
"דאָיִקייט" היא מילה באידיש שהוראתה "כאן" או "כאניות" (Hereness), והיא מבטאת את העיקרון של הבונד שלפיו החיים והזהות היהודיים צריכים להתמקד בקהילות שבהן יהודים חיים, ולא באיזו מולדת היסטורית רחוקה. לפי האידיאולוגיה של הבונד, יהודים צריכים לפעול למען חיים טובים יותר במדינות מגוריהם ולא לשאוף לאיזו גאולה טריטוריאלית. "דאיקייט" זוכה היום לרנסנס גדול בקרב היהודים המזוהים עם השמאל הפרוגרסיבי בארצות הברית.
עוד ב-2019 פירסמה העיתונאית מישל גולדברג כתבה ב"ניו יורק טיימס" תחת הכותרת "מזל טוב, טראמפ. הקמת לתחייה את השמאל היהודי." "השמאל היהודי דוחה את הרעיון שאנטי-ציונות שקולה לאנטישמיות," כתבה גולדברג, "אך מעבר לכך, הוא דוחה את הרעיון שישראל היא ערובה לביטחון היהודי או מרכז הזהות היהודית. ערך מרכזי של חברי הארגון 'יהודים למען צדק גזעי וכלכלי', כמו גם עבור חלק ניכר מהתרבות היהודית השמאלית באופן רחב יותר, הוא 'דאיקייט'.
מאז, נראה שהיידיש עוברת תהליך של תקומה והתחדשות תרבותית גדולה וענפה באופן כללי והשמאל היידישאי צומח לצדה במקביל.
בספטמבר 2023, רגע לפני האפוקליפסה של 7 באוקטובר, פירסם אילן סטבנס, מחבר הספר "איך האידיש שינתה את אמריקה, ואיך אמריקה שינתה את היידיש", מאמר דעה ב"ניו יורק טיימס" ובו טען ש"עבור שפה ללא כתובת פיזית שהיתה קרובה להכחדה באופן מפחיד, רצון החיים של האידיש נראה בלתי נדלה. הלקח פשוט וישיר: הישרדות היא מעשה של עקשנות. אידיש חווה מעין תחייה." הוא ממשיך ומסביר שם שאחת האויבות הגדולות ביותר של היידיש היא הציונות, ובפרט תיאוריית שלילת הגולה שלה, ומכאן שהשמאל היהודי-אמריקאי, האנטי-ציוני מטבעו, חוזר עכשיו אל מקורותיו היידישאיים.
לצד התחייה היידית והשימוש בה בחוגי השמאל היהודי החדש, גם השימוש בהגייה העברית האשכנזית הפך להצהרה פוליטית בשנים האחרונות. העברית הישראלית אימצה מבטא ספרדי ובניגוד לאימוץ ההגייה הספרדית כסטנדרט לעברית מודרנית על ידי מדינת ישראל, הבחירה בהגייה האשכנזית קשורה לזהות תרבותית, נטייה דתית וייחוס פוליטי, לא ציונית. לכן היום שתי השפות האלה גם נעשו לסימני ההיכר של השמאל היהודי הצעיר והפרוגרסיבי.
"בחברה שאומרת לנו שהערך שלנו נובע מהפרודוקטיביות שלנו, לימוד יידיש הוא בעצמו מעשה של התנגדות," כתבה הרבנית הקווירית נועה ברון בטור שפירסמה ב-JTA (סוכנות הידיעות היהודית) בקיץ 2023, והמשיכה באומרה ש"האידיש הקווירית שלי שזורה עמוקות במאבק למען עולם טוב ויפה יותר לכולם."
וכך נדמה שיותר משהיתה לה השפעה על דובריה החסידיים, ליידיש של קמפיין הבחירות של ממדאני היתה השפעה מכרעת על קהל שחלק ממנו אולי נטה לתמוך בו מלכתחילה אבל נזקק כנראה לעוד הוכחה קטנה כדי לדעת שמדובר במועמד המועדף עליו. בכל זאת, מה נראה פחות אנטישמי, שלא לומר פילושמי, מאשר מוסלמי ממוצא גוג'ראטי שמפרסם מכתב ביידיש?
המאמצים האלו נשאו פרי. שיעור התמיכה שהשיג ממדאני בקרב כלל הציבור היהודי בניו יורק – כ-40% – היה דומה לזה שקיבלו שני ראשי העיר שקדמו לו, אריק אדמס וביל דה בלאזיו. למעשה, בעזרת הפנייה לציבור החסידי בכלל והסאטמרי בפרט, קהל שלכאורה היה אבוד מבחינתו, הוא הצליח במידה משמעותית לקזז את זליגת קולותיהם של יהודים תומכי הדמוקרטים שנרתעו מהמועמדות שלו.
(איתמר הנדלמן-סמית, "איך ממדאני סחף את יהודי ניו יורק? הוא דיבר איתם ביידיש", "אל-ארצ'", 14.12.25).
https://www.haaretz.co.il/gallery/2025-12-14/ty-article-magazine/.premium/0000019b-1c57-daa7-adbb-fed751a70000
מסתבר שלמרבה הצער חלק מיהודי ארה"ב מהווה סכנה לישראל לא פחותה, ואולי גדולה יותר מסכנת הפשיזם האיסלמו-נאצי-גיהאדיסטי מעצם ההזדהות עימו.
אם חסידות סאטמר האנטי-ציונית אולי תשרוד, אין שום סיכוי ליורשי הבונד לשרוד. הבונד כתנועה כבר לא קיימת. חסידי הבונד נרצחו באירופה. אשמת עד תוטל על התנועה עקב היותה אנטי-ציונית שמנעה מרבים את האפשרות להינצל. תומכי ה"דאָיִקייט" כיום באמריקה אינם שמאל, אינם סוציאליסטים, ואינם בעד לאומיות יהודית והתנגדות להתבוללות כמו אנשי הבונד בפולניה-רוסיה, הם פיליסטינים זעיר בורגנים המועדים להתבוללות. האידיש של דתל"שים חסידים, כמו של הרבּה הקווירית נועה ברון, לא תשרוד דור אחד. כולם יתבוללו.
ארה"ב היא משמידת הערך הגדולה ביותר של העם היהודי. יותר מפולניה בשואה.

אין דוגמות ביהדות והיהדות איננה דת מונותאיסטית
ד"ר משה גרנות שואל: "האם התנ"ך באמת מונותאיסטי?" ("חדשות בן עזר" 2117) ומשווה פסוקים בתנ"ך לדוגמות (עיקרי אמונה) שניסח הרמב"ם.
השאלה כשלעצמה אינה נכונה. התנ"ך אינו ספר פילוסופיה, וגם לא תיאולוגיה, ואינו יכול להיות "מונותאיסטי", המושג "מונותאיזם" אינו קיים כלל בתנ"ך.
בספרו של ג'ק מיילס, "אלוהים ביוגרפיה", מנסה מיילס לענות מיהו אלוהים לפי סיפורי התנ"ך. בהקדמה העברית הוא כותב: ש"אלוהים הוא לא נחמד, וגם הישראלים לא נחמדים."
דמותו היא מזיגה של כמה אישיויות בדמות אחת – של בורא ומחריב, נותן ולוקח, אב וכובש, לוחם ומתבודד, וכו'.
https://www.newlibrary.co.il/product?c0=13146
השאלה היתה צריכה להיות: האם דמות אלוהים בתנ"ך היא מונותאיסטית? כל הפסוקים מהתנ"ך שמביא גרנות נכונים, אבל ההשוואה לתורת הרמב"ם אינה לעניין כי הרמב"ם כותב ספר פילוסופי כיצד הוא-הרמב"ם – מבין את אלוהים, אז לא ברורה מטרת ההשוואה. האם להראות שהרמב"ם לא הבין את התנ"ך? מה גם ש"העיקרים" שגרנות מביא בהשוואה כ"עיקרים של הרמב"ם", אינם כלל שלו.
ראשית, הרמב"ם כלל לא האמין שאלוהים ברא את העולם. אצל היוונים לא היה קיים כלל מושג הבריאה (יצירת יש מאין) העולם הוא "קדמון" כלומר, קיים מאז ומעולם, ולא "מחודש", כלומר נברא. לכן למרות שהתנ"ך מתחיל בפסוק "בראשית ברא אלוהים" לא הכניס הרמב"ם את הבריאה כעיקר אמונה ביהדות. (לכן גם דבריו זויפו בסידור).
הנה קראו את הניסוח המקורי של הרמב"ם בהשוואה לעיקרים המזויפים שהביא ד"ר גרנות:
https://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/rambam/hakdamat-2.htm
לאחר שפאולוס ביטל את המצוות הוא ייסד את הדת הנוצרית כדת של דוגמות (עיקרי אמונה). הרמב"ם בהשפעת הנצרות ניסה לבסס עיקרי אמונה גם בדת היהודית.
בהשפעת "אמונת הייחוד" (מונותאיזם) המוסלמית, והפילוסופיה היוונית, ניסח הרמב"ם את עיקריו.
הרמב"ם מנסה לשכנע שכל מי שיקבל את עיקריו יש לו חלק לעולם הבא. (שהוא בעולם הזה כי גן עדן וגיהינום הם שכר ועונש שמספרים לאנשים תמימים חסרי השכלה פילוסופית ע"מ שיקיימו מצוות).
מי שאינו מקבל את י"ג הדוגמות (העיקרים שלו) כותב הרמב"ם יש להורגו: "וכשנתקלקל לאדם יסוד מאלה היסודות, הרי יצא מן הכלל וכפר בעיקר, ונקרא צדוקי ואפיקורוס וקוצץ בנטיעות, ומצווה לשונאו, ולאבדו (להורגו), ועליו נאמר "הלא משנאך ה' אשנא."
למזלם של היהודים פסיקה זו לא התקבלה ע"י ההלכה. היהדות נשארה דת של מצוות, ולא דת של דוגמות.
מאה שנה לאחר הרמב"ם שונתה הדת היהודית לחלוטין מבחינת הדוגמות (עיקרי האמונה).
הרב משה בן שם טוב די ליאון כתב את ספר "הזוהר". במקום אלוהים אחד "אמונת הייחוד" (מונותאיזם) ע"פ הרמב"ם, ישנה אלוהות נקבית הנקראת "שכינה" הכוללת את אלוהים, העולם, והאדם גם יחד, המחולקת לעשר ספירות, שבתהליך מיסטי ניתן להתמזג איתן.
לאחר הטראומה של גירוש ספרד התפשטה הדת היהודית החדשה ששללה את המונותאיזם מהר מאוד בכל העולם היהודי. מיהדות אשכנז ועד לתימן.
(מלבד "הדרדעים" קבוצה קטנה של תימנים שהתנגדו לקבלה ושמרו על תורת הרמב"ם).
https://he.wikipedia.org/wiki/תנועת_דור_דעה
לאחר המשבר הנורא של התאסלמות המקובל שבתאי צבי, והתנצרות יעקב פרנק, נראה היה שהדת היהודית החדשה נעלמת מהעולם, אך היא נשארה בתנועה החסידית, ומאוחר יותר גם הרב אליהו בן שלמה זלמן "הגאון מווילנה" שהתנגד לחסידות קיבל את הדת הקבלית. כלומר רוב היהדות האורתודוכסית אינה מאמינה עוד במונותיאיזם.
כולם נשארו ביהדות (כולל חב"ד שבדומה לנצרות מאמינה במשיח מת שהוא גם התגלמות אלוהים) בגלל קיום המצוות. המשותף ליהדות הוא רק קיום המצוות. הרמב"ם מן הסתם היה פוסק שיש להרוג היום את מרבית היהודים. למזלנו לא התקבלה פסיקתו.
לסיכום: אין דוגמות ביהדות והיהדות איננה דת מונותאיסטית.

בין הינדואיזם ליהדות חוויות מביקור שלי בק"ק פושקאר
פושקאר הינו כפר או נכון יותר עיירה נחמדה ולא גדולה, הקדושה להינדים במדינת ראג'סטאן, המהווה אחד ממקומות העלייה לרגל המרכזיים והעתיקים בהודו. פושקר נודעת כאחד ממקומות הפולחן היחידים, אם לא היחיד, לאל ברהמה.
העיירה בנויה סביב אגם קטן וקדוש שניתן להקיף אותו בנקל. האגם הקדוש בפושקאר מכונה לעיתים בתואר טירטה-ראג', (מילולית: 'מלך המקומות הקדושים'). על פי האמונה האגם נוצר במקום שבו שמט בראהמה פרח לוטוס מידו. מכאן, שמה של פושקר – שפירושה המילולי 'לוטוס כחול'. טבילה באגם, באחת הגהאטות (מקומות טבילה, המדרגות המובילות אל האגם), מרפאת הן מחלות גופניות והן ממחלות נפשיות ואף יכולה לגאול אדם מאינספור הגלגולים ממעגל חיים אחד לשני.
בפושקר נמצא המקדש הידוע ביותר לאל ברהמה (האל היוצר). פעם בשנה, במהלך לילות הירח המלא של חודש הקאריטה (מקביל בערך לחודש נובמבר), נערכת בפושקר מלה (mela), פסטיבל ויריד, של גמלים. בפסטיבל לוקחים חלק כ-50 אלף גמלים ולמעלה מרבע מיליון אנשים. שיאה של החגיגה ביום הרביעי בליל הירח המלא, שבו עולי הרגל מבקרים במקדש ברהמה וטובלים באגם הקדוש. חשיבות המקום במקדש ברהמה. ההינדים עולים לרגל לכאן לפחות פעם בחיים.
ק"ק פושקאר הינה עיירה צמחונית טבעונית. אסור להכניס לתחומה בשר, או דברי חלב. ממש הגשמת חלומו של יורופסקי. בערב שבת ניסה מישהו לעשות קידוש על היין ומיד התערבו המלצרים ואמרו שהיין אסור. אני שואל למה? הרי יין מענבים? הם עונים: "ענבים מותר, יין אסור!"
מסתבר שגם להינדים יש הלכות "שולחן ערוך". מעניין אגב אם נעשה פעם מחקר משווה, ותושבי העיירה התגלו גם כבריאים יותר.
העיירה כולה מלאה בפרות, חזירים, וקופים, שמסתובבים בכל מקום בחופשיות רבה.
בכל העיר כתובות בעברית. שמות חנויות, עסקים, ותפריטים במסעדות. דומה שהעברית הינה שפה שלישית אחרי ההינדו והאנגלית. מדוע הישראלים אינם נראים ברחובות? הם "מרחפים" בבתים הוסבר לנו.
ליד אחד הגהטות, השער לאגם, תופס אותי אחד, נותן לי פרח ואומר שאשליך אותו באגם והוא יסמן לי סימן בצבע על המצח. למרות שביקשתי חזור ובקש שיניח לי ויעזוב אותי במנוחה הוא לא עזב אותי, עד שצעקתי לו באידיש:
"די, האק נישט קיין צ'ייניק!" (אל תקשקש בקומקום!)
למרבה הפלא רק אז הוא הניח לי.
 
ברהמה
ברהמה הוא האל היוצר של היקום לפי האמונה ההינדית. הוא מקור כל הדברים, נצחי, אינסופי ומצוי בכול. הוא אחד משלושת האלים הראשיים בפנתיאון האלים ההינדי. האלים האחרים הם וישנו (המשמר) ושיווה (המחריב). שלושת האלים הראשיים מסמלים היבטים שונים של אותה יישות: האל ברהמה מסמל את היוצר או המארגן (אין ממש בריאה באמונה ההינדית, הבריאה, כלומר יצירת יש מאין, קיימת רק בתפיסה היהודית. גם במיתוס היווני אין בריאה, ולפי אריסטו העולם "קדמון" כלומר, לא נברא, וזה גם מה שהביא את הרמב"ם שהלך לפי אריסטו לא להוסיף את הבריאה כיסוד ביהדות בין י"ג העיקרים שניסח).
עובדי ברהמה הם מעטים ביותר, ומקדשים לברהמה נדירים ביותר. הידוע שבהם נמצא בפושקר. יש המסבירים את העובדה שאין רבים העובדים את ברהמה, משום שתפקידו הסתיים ביצירת היקום, הוא לא חזר והופיע בגלגולים נוספים, ולכן אינו נתפס כבעל השפעה רבה על המתרחש בחיי המאמינים כיום.
ביצירות אמנות ברהמה מוצג יושב על פרח לוטוס, בעל ארבעה ראשים המופנים לארבע רוחות השמים וארבע ידיים – כסמל לארבע הוודות (כתבי הקודש ההינדים), בת זוגו היא סרסווטי – אלת ההשכלה, היצירה, האמנות והמוזיקה. בציורים רבים בראהמה יושב במרכבה הנישאת על ידי שבעה ברבורים המייצגים את שבע היבשות, ולעיתים רוכב על ברבור אחד – האנזא.
על פי האמונה ההינדית, היקום נוצר מצליל האום של הברהמן והעולם נוצר אחרי התייחדות של בראהמה עם אשתו סרסווטי.
 
קשרים לאמונה היהודית:
יש הסבורים שישנו קשר היסטורי-רעיוני בין המיתולוגיה ההינדית לבין סיפורי הקודש היהודיים. על פי אמונה זו, קיים דמיון רעיוני (ואף מצלולי) בין דמויות ברהמה וסרסווטי לבין הדמויות של אברהם אבינו ואשתו שרה אימנו. יש הקושרים זאת גם לפסוק: וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם (בראשית כ"ה ו').
 
פולחן האל ברהמה
אנחנו חולצים נעליים ומשאירים תיקים וחפצים (למרבה הצער גם מצלמות), ומטפסים במדרגות אל מקדש ברהמה. לפני העלייה לרגל למקדש, ההינדים קונים בדוכנים מיוחדים מנחה לאל. המנחה היא שקית ובתוכה גרעינים ופרחים.
הכהן הגדול צנום ורזה, חסר מקצת משיניו, מקבל את עולי הרגל למקדש בתפילה, נוטל מהם את המנחה, לוקח לעצמו חלק מהגרעינים והפרחים, ואת השאר משיב למאמין כשהוא מברך אותו.
כמה יפה ושקט. אני מהרהר בהבדל בין הפולחן ההינדי ליהודי. אבותיי הכוהנים בבית המקדש עשו את אותה עבודה, אבל נאלצו לשחוט חיות שחלק לקחו לעצמם, וחלק חילקו. גרעינים ופרחים הרבה יותר משובב נפש.
 
פולחן האל ברהמה לעומת פולחן האל מנחם מנדל
בשבת אנחנו מגיעים לארוחת צהריים בבית חב"ד (על הארוחה שילמנו מראש 300 רופי, כ-18 שקל).
שימי גולדשטיין, שלוח חב"ד בפושקאר, מקבל אותנו בברכה. על הקיר תמונות רבני חב"ד כשהמייסד למטה, ומלמעלה תמונה גדולה של "המלך המשיח" מנחם מנדל שניאורסון.
אני שואל אותו אם הוא שייך לפלג המשיחי של חב"ד והוא עונה לי: "בחב"ד אין פלגים."
"תשובה דיפלומטית טובה," אני משיב לו. לא נעים לי להזכיר לו כאורח לשבת את אחת מעשרת הדיברות...
לפני הארוחה נושא שימי דרשה דתית ומשתף בפסוקים שלושה מבניו. "ברוך השם, והמלך המשיח," הוא אומר, "יש כבר בהודו 15 סניפים של חב"ד, כן ירבו!"
אני חושב בליבי שרצוי שלא ירבו הסניפים ושכולם יחזרו לארץ, כי יהודים צריכים לגור בארץ ישראל, אך כמובן איני אומר זאת בקול. שימי מזהיר מפני פולחן ברהמה שזו עבודה זרה.
ארוחת השבת היתה ארוחה צמחונית מצוינת. לראשונה אנו אוכלים סלטים בהודו, רק הצ'ולנט הצמחי היה מלוח מדי, והוא התנצל על כך שלא טעם אותו קודם. שני נערים הודים צנומים, לבושי קרעים משרתים את האורחים, מגישים ומפנים מהשולחן.
לשימי ולאשתו הנמצאת עימו יש שמונה ילדים. הוא מלמד אותם בעצמו. לדבריו יש לו כיתה לכל ילד.
לאחר סיום הארוחה, השירים והברכות, הוא ממשיך לדבר דברי תורה, ומספר מעשייה על יהודי שבא לרעבע וביקש עצה אם להשקיע בעסק. הרעבע יעץ לא שלא להשקיע, ובאמת העסק פשט את הרגל.
אני אוזר אומץ ושואל אותו: "אם הרעבע כל כך חכם ורואה את העתיד, איך זה שהוא וקודמו לא ידעו להזהיר את צאן מרעיתם מהשואה, ושניהם ברחו משם והשאיר את חסידיהם למות לבד?"
"הרעבע ידע הכול," הוא השיב לי, ולא השיב.
אני ממשיך להקשות עליו: "מה ההבדל בין הנוצרים הראשונים לחב"ד? מדוע מנחם מנדל הוא המשיח ולא ישו? מאז מותו של ישו היו הרבה משיחי שקר אבל לא מתים שהוכרזו משיח. ואם אתם מאמינים שהרעבע כפי שהוא 'אמר על עצמו שהוא הקדוש ברוך הוא כפי שהעמיד את עצמו בגוף דוגמת הנאמר בספר הזוהר,' כלומר אתם עושים אדם לאל כדוגמת הנצרות, זו ממש עבודה זרה."
 "לעבוד את ברהמה זו עבודה רזה, לא את הרעבע," השיב. "אתה בכלל מכיר את מסכת עבודה זרה?" שאל אותי ותוך כך נמנע מתשובה.
במוצאי שבת הגיע שימי למלון ועשה הבדלה. ביקש תרומה לתשלום חשבון המים של בית חב"ד. חלק מהנאספים אכן תורמים לו.
https://benyehuda.org/lexicon/hbe/hbe00915.php
גם בדת ההינדית שאינה דת מונותאיסטית אין דוגמות מחייבות.
נעמן כהן