* מעט מן האור – להוריי היה אוסף חנוכיות מרהיבות מנחושת, שכיסו פינת קיר בסלון ביתנו.
ראיתי בימי חלדי חנוכיות יפהפיות.
אך לא ראיתי חנוכייה יפה כמו חנוכיית הכוסות החד פעמיים של ששת החטופים במנהרה ברפיח. האלתור הזה מכוער חיצונית, אך הוא התגלמות היופי הפנימי.
את נרות החנוכה הם כיבו לאחר דקות ספורות בשל מחסור בחמצן, אך אורם הפנימי האיר ועוד יאיר את כל העולם כולו.
טקס הדלקת הנרות שלהם מעיד על ניצחון הרוח, ניצחון האור על החושך, ניצחון הטוב על הרוע. בשעותיהם הקשות, הם שמרו על צלם האדם וצלם היהודי, ונאחזו בשורשיהם היהודיים, המגלמים את האור ואת הטוב. הם היו אנשים חופשיים גם כאשר גופם היה בשבי הרוע המוחלט.
"מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך" (הרב קוק).
* אם קריית שמונה תיפול – קריית שמונה היא בירת הגליל העליון. היא עיר המחוז של הגליל המזרחי. אם קריית שמונה תיפול – יהיה זה אסון לאומי וניצחון אדיר לחיזבאללה. זו תוצאה ישירה של חרפת הפינוי הממושך – ההחלטה האנטי ציונית של ממשלת נתניהו.
שליש מתושבי ק"ש טרם שבו הביתה, וכנראה שהעיר עומדת בפתחו של גל עזיבה גדול.
כל מי שחזר ובונה מחדש את חייו במקום ראוי לכל שבח וכל סיוע.
יש לקדם מהלך לאומי של עידוד התיישבות בקריית שמונה, כולל קבוצות כמו גרעינים תורניים וקיבוצים עירוניים של בוגרי תנועות הנוער שעשויים לתת דחיפה לעיר.
יש ליצור תוכנית פיתוח משמעותית בשיתוף הממשלה שתיתן מענקים והטבות ותסיר חסמים בירוקרטיים והמגזר העסקי.
ומה נתניהו עושה? כדרכו, בורח מאחריות ומסית.
הוא שלח את שופרו ה[---]ל שמעון ריקלין, שבעזות מצח מרושעת האשים את... קיבוצי הספר במצבה של ק"ש.
?!?!
איך? למה?
בעצם... למה לא? הרי הם נבנים משנאה והסתה.
[---]ת המין האנושי.
* הכה בקיבוצים – כאשר שמעון ריקלין, שופרו של נתניהו, מאשים את הקיבוצים בבעיות של קריית שמונה, זה בדיוק, אבל בדיוק, כמו האנטישמים שמאשימים את היהודים בכל הבעיות בעולם.
הכה בקיבוצים והצלת את שלטונך המושחת.
* חזית אחידה – מרכיב משמעותי בתקומת הספר הצפוני, הוא יצירת אחדות אמיצה בין הקיבוצים וקריית שמונה בגליל המזרחי ובין הקיבוצים ושלומי בגליל המערבי.
חזית אחת, אחידה, ברית של חלוצים ציונים, מול מכונת ה"הפרד ומשול" הרעילה והמרושעת.
לא יפריד דבר בינינו.
* ההדר הדה-פמילי – התועמלן, ביביריון המיקרופון יעקב ברדוגו, זכה בפרס ... ז'בוטינסקי.
הקשר בין ז'בוטינסקי לברדוגו הוא כמו הקשר בין ההדר הבית"רי ל"לה-פמיליה".
* והארץ לא תימכר לצמיתות – דף מסרים שמדוקלם בעקבות עסקת הגז עם מצרים, הוא ש"תארו לעצמכם איפה היינו אילו שעינו לדרישת האופוזיציה להשאיר את הגז במעמקי הים" וכן הלאה.
זה עיוות של המחלוקת. אף אחד כמעט לא התנגד למיזם הגז. כשקורין אלהרר אמרה פעם משהו ברוח זו, כולם יצאו נגדה, כולל חבריה למפלגה.
המחלוקת היתה על חלוקת רווחי הגז. הייתי ונותרתי בדעה, המבוססת על האתוס היהודי והציוני של קרקע הלאום, שארץ ישראל שייכת לעם ישראל ולא לטייקון זה או אחר, ואוצרות הטבע של ארץ ישראל צריכים להעשיר את קופתה של מדינת ישראל ולא את כיסו של טייקון. הרי הוא לא יצר כלום, אלא הוציא מאדמת הלאום, השייכת לכולנו, את אוצרותיה. אין כל סיבה שמאות מיליארדים ייכנסו לכיסו ולכיסי יורשיו. הוא יכול לקבל רווח נאה שיסדר היטב כמה דורות ממשפחתו, ועדיין הרוב המוחלט של הרווחים יוקדשו לקידום החינוך, הביטחון, הבריאות, הרווחה ושאר צורכי המדינה.
במחלוקת הזו היה מגוון של דעות. הרי גם בשר שטייניץ הוטחו קריאות "קומוניסט".
ככל שמיזם הגז מניב תשואה יפה יותר, הדבר מחזק את דעתי שצדקתי בעמדתי.
* מנוף לשינוי מדיני – עסקת הגז עם מצרים היא הצלחה כלכלית גדולה. השאלה היא האם השכלנו למנף אותה להישגים מדיניים.
בראש ובראשונה היה עלינו לעמוד על הסרת התנגדותה של מצרים לשליטת צה"ל בציר פילדלפי. לא שאנו זקוקים לאישורם. על פי הסכם השלום זה הגבול בין המדינות. ובוודאי שאחרי שבעה באוקטובר חובתנו לעמוד על צרכי הביטחון שלנו. אבל מצרים, שלאורך השנים העלימה עין, במקרה הטוב, מהיות הציר אוטוסטרדת הטרור והאמל"ח של חמאס, מעזה בעזות מצח ליצור משברים סביב שליטתנו בציר.
ובכלל, הגיעה השעה שנדרוש ממצרים לכבד את הסכם השלום. חתמנו עם סאדאת על הסכם לשלום חם, עם עשרות הסכמי נורמליזציה, ועם איסור על הסתה נגד ישראל. עם רצח סאדאת נרצח גם השלום. מובארק הפך את השלום החם למלחמה קרה. א-סיסי הוא ממשיך דרכו של מובארק. האם מינפנו את עסקת הגז לשינוי מדיני?
* חרפת ההכלה – במשך שלוש שנים וחצי, הפלשתינאים מעזה הציתו את שדות הנגב המערבי, ללא כל תגובה ובאין מפריע. מה, זאת סיבה להסלמה, שאולי תוביל למלחמה? איך אמר מי שהיה אז שופרו של נתניהו, צחי הנגבי – "לא נרדוף אחרי כל ילד עם עפיפון."
ההבלגה על פגיעה כה קשה בריבונותנו וההכלה של נזק כל כך כבד לאזרחינו, תושבי הנגב המערבי, היא התגלמות תפיסת ההתמכרות לשקט. כמו הכלת הקמתו של מאחז חיזבאללה בשטחה הריבוני של ישראל בהר דב. זה המבוא לתוצאה הבלתי נמנעת של 7 באוקטובר.
היום אנו נוהגים באותה דרך בטרור האקולוגי נגד תושבי מרחב התפר, שהפלשתינאים מרעילים בשריפת אשפה לאורך הגבול בסמוך ליישובים ישראליים, כאשר הרוח היא לכיוון היישובים. פגיעה קשה לאורך שנים באזרחינו והתנקשות בריבונותנו. ומה אנו עושים? מכילים. אומרים לתושבים להסתגר בבתיהם.
הצעתי לתפוס את אזורי השריפות ולהכריז עליהם שטח צבאי סגור. אפשר לנקוט בצעדים אחרים. אפשר להטיל עיצומים כבדים על הרש"פ. אפשר להעלות כטב"מים ולחסל בשעת מעשה את המציתים. השב"כ וצה"ל יכולים להגיע אליהם למיטותיהם לפני שהם חונקים את תושבי שוהם, ראש העין ומודיעין. ולבטח יש אפשרויות נוספות.
אבל, כמו ב-6 באוקטובר, הממשלה מעדיפה את שיטת "שב ואל תעשה." אח"כ נתניהו יגיד שלא העירו אותו בזמן.
* חקירה נקייה – אחרי 7 באוקטובר היה על ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש המל"ל, ראש אמ"ן ואלוף פיקוד הדרום (בסדר הזה) ועוד מספר בכירים, לקחת אחריות על המחדל ולהתפטר.
כך הם היו משחררים את ועדת החקירה הממלכתית מעיסוק בהצבעה על האחראים ובמסקנות אישיות, ולא היו קולעים את החברה הישראלית למחלוקת על המובן מאליו – עצם הקמת ועדת החקירה הממלכתית. ועדת החקירה היתה דנה לעומק במה ולא במי. מי? מובן מאליו. מי שאחראים על הביטחון הלאומי. מה? מה היו הכשלים המדיניים, הביטחוניים והמודיעיניים בכל הגזרות, ומה הלקחים שיש להפיק כדי שלא יתרגש עלינו עוד מבול כזה.
אילו הם נהגו כך בזמן, אולי כבר היינו היום עם מסקנות ועדת החקירה הממלכתית.
אם יש ברשימה שציינתי מי שעדיין נמלטים מאחריות ואוחזים בכיסא, זה גילוי מחפיר של חוסר מנהיגות. רק על המנוסה מוגת הלב מאחריות יש לבעוט בהם לפח האשפה של ההיסטוריה.
* להשמיד אותם – הפצצת מטרות דאעש בסוריה בידי צבא ארה"ב היא צעד מוצדק לחלוטין. ארגונים כמו דאעש וחמאס הם איום בעצם קיומם, ועל העולם החופשי להשמיד אותם.
גם יקירו של טראמפ, נשיא סוריה א-שרע (אל-ג'ולאני), המחבל בעניבה, שייך למועדון המפוקפק הזה.
* מעל לכל שיקול אחר – תא"ל (מיל') רועי אלקבץ הוא קצין מקצועי ומוערך. בתור שכזה הוא צורף לוועדת נומה, המבצעת את התחקיר על מחדל "חומת יריחו". שר הביטחון הדיח אותו מהוועדה בשל השתתפותו במחאה נגד המהפכה המשטרית.
כ"ץ יודע שמדובר במקצוען. הוא יודע שהדחתו פוגעת בתחקיר. הוא יודע שמחאה אזרחית נגד הממשלה היא לגיטימית בדמוקרטיה. הוא יודע שטיהורים של מתנגדי משטר פוגעים בדמוקרטיה ובביטחון.
אבל הוא מאמין שהצעד הפופוליסטי הזה עשוי להועיל לו בפריימריז. הפריימריז עומדים אצלו מעל לכל שיקול אחר, ולבטח מעל זוטות כמו ביטחון המדינה.
פריימריסט הביטחון.
* הצבועין– הדחתו הפוליטית של תא"ל אלקבץ היא מקארתיזם לשמו.
אולם כאשר טוענים את הטענה הצודקת הזאת מי שהובילו את הקמפיין המקארתיסטי נגד מינוי של אלוף זיני לראש השב"כ, איני יכול שלא להידרש לדבריו של המלך ינאי לאשתו שלומציון לפני מותו: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין."
* פוליטיקאי ציני – הכותרת ב-ynet סיפרה שהשר מיקי זוהר אמר שאילו 7 באוקטובר היה בקדנציה של בנט ולפיד הוא היה דורש את התפטרותם. נשמע מעניין, גילוי חריג של יושרה. שווה להיכנס לכתבה.
ובכן, זוהר אכן אמר זאת, והסביר שזה טבעה של הפוליטיקה – האופוזיציה מטבעה דורשת תמיד את התפטרות הממשלה.
כלומר הוא מתייחס לקריאה המובנת מאליה להתפטרות ראש הממשלה האחראי למחדל החמור ביותר בתולדות המדינה, כחלק משעשוע פוליטי של פוזיציה.
זו הציניות המובנית באישיותו של מר שלושת הכ"פים: כוח, כסף וכבוד.
אילו אסון כזה, ואף הרבה פחות חמור ממנו, היה מתרחש תחת כל ראש ממשלה שאינו נתניהו, הוא לא היה ממתין לאופוזיציה, אלא היה מתפטר בעצמו.
* מנותקת – המחזאית מיכל אהרוני פרסמה תמונה של מחנה אוהלים ברצועת עזה מוצף במי שיטפונות, וכמובן האשימה בכך את ישראל.
מי גרם לזה? מי אשם בזה? מי תקף אותנו ב-7 באוקטובר בטבח נורא – רצח המוני, אונס המוני, חטיפה המונית, של גברים, נשים, ילדים, תינוקות וקשישים, רצח עשרות חטופים? מי סרב להיכנע, למסור את נשקו ולשחרר את החטופים ובכך לשים קץ למלחמה? מי בזז וחמס את האספקה ההומניטרית שיועדה לתושבי עזה? מי שעשה את כל אלה הוא האחראי הבלעדי והמוחלט על כל תוצאות מעשיו.
האם כאשר חמאס תיכנן את הטבח הוא חשב על תושבי עזה? חמאס בנה את עזה תחתית ויכול היה להסתיר בה את כל תושבי הרצועה, אך הוא רצה את העזתים כמגן אנושי ובמותם וסבלם – ככלי תעמולה.
ישראל נסוגה מכל רצועת עזה ב-2005 ומרוב הרצועה כבר ב-1994. במקום להפוך את עזה לסינגפור של המזה"ת הם הפכו אותה למפלצת של טרור וטבח.
אבל לדידה של אהרוני אנחנו אשמים.
בתור מחזאית היא אמורה לדעת שלסיפור יש התחלה, אמצע וסוף. אבל לה מספיק צילום תמונה מנותקת מן הסיפור הכולל, כדי לבנות סיפור חלופי, מנותק מן המציאות.
* ג'נוסייד מנטלי – את מראות החורף הקשה במחנות האוהלים בעזה מגדיר רוגל אלפר "ג'נוסייד" שישראל עשתה לעזתים. אמנם הוא אינו מאשים את ישראל, ועל כך ייאמר לשבחו –בשיגור סופת ביירון לעזה, אבל ישראל היא האשמה במצב בעזה, כמובן, ובכך ישראל "כפתה עליהם תנאי מחייה שתכליתם להביא לכלייה פיזית של כולם או חלקם," ולכן זה ג'נוסייד.
הטריגר לפשקוויל שלו היה שידור בערוץ 14 של שמחה לאידם של העזתים. אם הדברים הם כפי שהצטיירו בתיאורו, הם אכן דוחים וראויים להוקעה. אחת המצוטטות בשידור היא דנה ורון. ורון לא השתמשה במושג פלשתינאים אלא "ערביי עזה" והסבירה שהפלשתינאים הם "עם מומצא", ועל כך כתב אלפר: "סירובה לקרוא להם פלסטינים הוא מעין 'רצח עם' במירכאות כפולות, ג'נוסייד סימבולי. את הלאומיות שלהם היא משמידה באמצעים סמנטיים."
ההגדרה הזאת מעניינת בעיקר כיוון שהיא באה מפיו של רוגל אלפר, מכחיש סדרתי של העם היהודי, שמסביר באובססיה שאין לו שום קשר עם יהודי העולם, שהם אינם בני עמנו אלא בני העם האמריקאי, האוסטרלי וכו', העם שלו הוא ישראלי, והוא כולל את ערביי ישראל. ג'נוסייד מנטלי, כבר אמרנו?
* הקמפיין לוויתור על גואילי – זו היתה שאלה של זמן, מתי יתחיל הקמפיין לוויתור על החלל החטוף האחרון, רן גואילי, כדי להמשיך בתהליך, שיביא לנסיגה הישראלית לקווי 7 באוקטובר.
והנה, זה החל בפשקוויל של ניר גונטז' ב"הארץ". הוא הציג את דבריו בתחכום, לא כעמדה פוזיטיבית שבה הוא מציע מה לעשות, אלא כמתקפה על נתניהו, שלטענתו לא היה אכפת לו מהחטופים שאותם הוא הפקיר, ופתאום הוא "משתמש בגופתו של לוחם יס"מ רן גואילי" כדי להתחמק מביצוע שלב ב' בתהליך.
האמת היא, שדבריו של גונטאז' על נתניהו הם שיקוף של הגישה שלו ושל בני דמותו. הם תפסו טרמפ על מאבק החטופים, שלא עניין אותם כהוא זה, והשתמשו בה כדי לכפות על המדינה את הפסקת המלחמה. עכשיו הם מציעים לוותר על גואילי, כדי לקדם את הנסיגה לקווי 7 באוקטובר. גונטז' מייחל לכך שטראמפ יאנוס את נתניהו להמשיך בתהליך. ומה עם גואילי? הוא מעניין את גונטז' כשלג דאשתקד. למה מי מת?
אסור להמשיך לשלב ב' לפני שחמאס ביצע את שלב א'. לפני חודשיים וחצי היה עליו להחזיר את כל החטופים. והוא עדין לא עשה כן. בלי החזרת החלל החטוף רן גואילי, אסור לאפשר שום התקדמות בתהליך.
עד החטוף האחרון.
* יום הגולן – אושרה בקריאה טרומית, בתמיכה חוצת מפלגות, הצעת התיקון לחוק הגולן של ח"כ קרוייזר. ההצעה מגדירה בחוק את מעמד הגולן כנכס אסטרטגי לאומי של מדינת ישראל. על ההצעה חתומים 45 ח"כים מן הקואליציה והאופוזיציה.
היתה לי תרומה קטנה להצעת החוק הזאת. בלילה שלפני ההצבעה, קראתי את נוסח ההצעה, ונאמר שם שמדי שנה ביום ו' בטבת, המועד שבו הוכרזה הריבונות הישראלית על הגולן, יצוין "יום רמת הגולן". אחלה רעיון. יש רק בעייה קטנה – הריבונות הישראלית על הגולן הוכרזה בי"ח בכסלו תשמ"ב, 14 בדצמבר 1981.
על הבוקר התקשרתי לאורי קלנר, ראש המועצה האזורית גולן, והוא דאג לתקן את הנוסח.
כעת, לקראת ההצבעה בקריאה ראשונה, יש מקום לעוד תיקון – לא "רמת הגולן" אלא "הגולן", כפי שלימדנו מורנו ורבנו עזריה אלון.
* תרבות הג'ובים – בתחילת שנות האלפיים, אישר המשרד לאיכות הסביבה (היום המשרד להגנת הסביבה) למועצה האזורית גולן תקן לפקח איכות הסביבה. המועצה הוציאה מכרז. השר, צחי הנגבי, לחש על אוזנו של ראש המועצה האזורית גולן אז, אלי מלכה, שהוא חפץ בבחירת פעיל ליכוד מטבריה לתפקיד.
האיש הגיע לראיון, לצד מרואיינים נוספים, והתברר שאין לו שום קשר ושום זיקה לתחום, זולת חפצו בג'וב ובג'יפ, והתקבלה החלטה מקצועית לבחור אדם אחר, מתאים לתפקיד, איש מקצוע.
בתגובה, השר ביטל את התקן.
כעת הכנסת עומדת לאשר את חוק הג'ובים של הח"כ הגאון ואטורי, שנועד להכניס את התרבות הזאת גם לדירקטוריונים של החברות הממשלתיות, כי הם מצאו איזו חלקה טובה שאותה טרם הרסו.
* דמי כניסה לג'ורה – אחרי שסגן יו"ר הכנסת אליהו רביבו מהליכוד נכנס לג'ורה של ח"כית ה[---[ת גוטליב, הוא יאבד קולות רבים בפריימריז.
* מזוזות או פריימריז – בכל מוסדות המדינה, בתי הספר, בתי המשפט, משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, קבועות מזוזות בכניסה לכל חדר. זאת, למרות שאין שום חוק המחייב זאת.
לכן, "חוק המזוזות", או "חוק ההדתה", של ח"כ דיסטל אטבריאן מיותר לגמרי. אך הוא אינו רק מיותר אלא מזיק, כי הוא רק יעורר אנטי והתנגדות, גם כלפי המזוזות. המזוזות הן סעיף אחד בחוק המיותר והמזיק, שנועד לחזק את היהדות במדינת ישראל.
מדיסטל אטבריאן נלמד יהדות מהי? מהי היהדות שלה? דיסטל מכנה את המשתמטים מצה"ל "סיירת מטכ"ל של היהדות." היא הצדיקה בנאום בכנסת את הסיסמה "נמות ולא נתגייס." זאת היהדות שלה? ההשתמטות היא חילול השם נורא וכפירה בעיקרי היהדות. זו יהדות גלותית, מסתגרת, מנותקת, אנטי ציונית.
אבל חרדים רבים, שלא יצביעו לעולם לליכוד, התפקדו לליכוד. דובר הפלג הירושלמי האנטי ציוני הרדיקלי נבחר לחבר מרכז הליכוד! דיסטל קורצת למתפקדים הללו והפכה אותם לבייס שלה, וכל החוק הזה אינו אלא עוד חוק פריימריז. אם המזוזות היו מעניינות אותה, היא לא התה מעלה את החוק. מה שמעניין אותה הוא הפריימריז.
* הם לא למדו – אני רוצה ללמד סנגוריה על הפורעים החרדים שצרחו לעבר השוטרים "נאצים".
יש לזכור שהם לא למדו לימודי ליבה, הם לא למדו היסטוריה, הם אינם יודעים מה זה נאצים ומה היתה השואה.
* חילך לצה"ל – אני חייב לציין, שבביטול התורה ההמוני של הפורעים המשתמטים בירושלים, הם הפגינו חיילות לגמרי לא רעה.
* מגנא ומצלא – למה הם יוצאים למאבק נגד "גזירת הגיוס"?
הרי תורה מגנא ומצלא.
אם יישבו בישיבות וילמדו כמו שצריך, תתבטל הגזירה מאליה.
לא ככה?
* להשלים את הפאזל – בשיח הזהויות המחנאי האוטומטי, שבו כל מחנה מחובר לתיבת תהודה משלו, די שתדע מה דעתו של אוטומט בנושא אחד, תדע לא רק מה דעתו בכל הנושאים, אלא גם איזה סיפורים מספרים לו והוא מדקלם.
בימים האחרונים, שתי תיבות התהודה מהדהדות סיפור דומה עם פרשנות הפוכה, המחבר בין פרשת נפילתם של חללי צה"ל ז'אבו ארליך וגור קהתי לפרשת הפצ"רית.
אלה ש"יודעים" שז'אבו ארליך היה אוכל מוות, שחיילים נשלחו לאבטח אותו בסיור לאיתור קברי צדיקים בלבנון כדי להקים שם התנחבלות ובכך נשלחו למותם המיותר, מספרים שבעקבות חקירה יסודית הפצ"רית היוצאת יפעת תומר ירושלמי החליטה להעמיד את רמ"ט גולני אל"מ (מיל') יואב ירום לדין. בא פצ"ר חדש, איתי אופיר, נציגו האישי של ישראל כ"ץ, וללא כל סיבה והצדקה ביטל את ההחלטה והחליט על סגירת התיק.
אלה ש"יודעים" שהפצ"רית הקודמת היא אויבת צה"ל שרודפת את הלוחמים והקצינים כדי להעמידם ללא כל סיבה לדין, מספרים שכחלק ממסע הרדיפה היא החליטה ללא כל סיבה והצדקה להעמיד לדין את יואב ירום. בא פצ"ר חדש, שמפעל חייו אינו רדיפת חיילי צה"ל, ומיד ביטל את החלטתה.
בעצם, אלה ואלה מספרים אותו סיפור, מזווית מבט הפוכה.
אבל אלה ואלה מתעלמים מכך שהפאזל המרכיב את הסיפור שלהם אינו שלם ולכן מסולף. בניגוד לנרטיב שלהם, הפצ"רית הקודמת לא החליטה להעמיד את ירום לדין, אלא המליצה להעמיד אותו לדין בכפוף לשימוע. השימוע שנעשה לו שינה את התמונה.
שימוע אינו ריטואל ריק כדי לצאת ידי חובה. הוא שלב חשוב מאוד בהליך. שימוע חייב להיעשות בלב פתוח ובנפש חפצה. אין זה מן הנמנע, שאילו תומר ירושלמי היתה המחליפה של אופיר, הוא היה ממליץ על הגשת כתב האישום בכפוף לשימוע והיא הייתה סוגרת את התיק בעקבות השימוע. יתר על כן, לאחר המלצת הפצ"רית, נלקחה עדות של המ"פ שנפצע בקרב, ומפאת מצבו אי אפשר היה לגבות ממנו עדות קודם לכן, ולכן התמונה לא היתה שלמה.
כאשר פאזל הראיות הושלם, התקבלה גרסתו של ירום.
אגב, פסטיבל מספרי הסיפורים של תמונות הראי התעלם מן העובדה שאיתי אופיר הוא בוגר קרן וקסנר ומשפחת נתניהו ניסתה לסכל את מינויו.
* דבקים ברצח האופי – אחרי שהאמת יצאה לאור, ניתן היה לצפות ממוציאי דיבתו של חלל צה"ל, רס"ן ז'אבו ארליך, שנפל בקרב בלבנון במלחמה על הגנת המולדת, לעלות על קברו, לכרוע ברך ולבקש סליחה ומחילה. אילו היה בהם קורטוב של הגינות, שלא לדבר על אנושיות, הם היו מתנצלים בפני בני משפחתו, שכאילו לא די להם באובדן הכבד בנפול יקירם, היה עליהם להתמודד גם עם רצח אופי שיטתי ומרושע.
כצפוי, הם לא נהגו כך. יתר על כן, הם ממשיכים כעת את הקמפיין הנבזי שלהם בכל כוחם.
אני מצרף דברים שכתב בנדון אלוף (מיל') גרשון הכהן: "הזדקקות מפקדי שדה ביבשה לסיוע מומחים בתחומי ידע חוץ צבאיים להבנת זירת הלחימה בה הם פועלים, מוכרת היטב בצבאות העולם המובילים, דוגמת הצבא המלכותי של בריטניה. לתכנון נכון של הלחימה ביבשה, המפקדים נדרשים קודם כל לניתוח תנאיי הטופוגרפיה. אולם בנוסף הם נדרשים לתשומת לב לשכבות ידע מגוונות להבנת תנאי הסביבה, בהן גיאוגרפיה, גיאולוגיה, בוטניקה, מורשת היסטורית וכמובן מאפייני האוכלוסייה בגזרת הפעולה בהיבטי דת, תרבות, וגם אדריכלות –בכל הקשור לניתוח קווי מתאר להבנת מבנה הכפרים והערים.
"מרבית המומחים מצטיינים בתחומם אך מתקשים בגזירת ההשלכות הישירות של הידע שלהם לתכנון המבצעי. מעטים המומחים המכירים מקרוב גם את התחום המבצעי. נדירים עוד יותר המומחים המציעים למפקד השדה מבט רב תחומי באינטגרציה אישית של כל תחומי הידע הרלוונטיים לתכנון המבצעי. רס"ן ז'אבו ארליך ז"ל היה שייך לאותה קבוצה נדירה שמכילה ידע רב תחומי ומציגה את השלכותיו לתיכנון הפעולה המבצעית.
"בהיותי מפקד המכללות הצבאיות זכיתי לעמוד מקרוב על תרומתו של רס"ן ז'אבו ללמידה בבית הספר לפיקוד ומטה ובמכללה לביטחון לאומי. באופן הזה הייתה לרס"ן ז'אבו תרומה ייחודית בהקמת יחידת מרעול ובהקניית מיומנויות גישוש ללוחמיה.
"בהבנת הצורך במומחים מסוג זה, הצבא הבריטי גייס לשורותיו ארכיאולוגים, גיאולוגים ומומחי דת ותרבות. בדרך הזו הגיע לורנס איש ערב למשימתו במלחמת העולם הראשונה בהנהגת השבטים הבדואים ללחימה בשיתוף הפעולה עם כוחות גנרל אלנבי. את היכרותו האינטימית עם המזרח התיכון רכש בשנים שקדמו למלחמה בפעולתו בסוריה במסגרת משלחת חפירות ארכיאולוגיות.
"גנרל פטון האמריקאי לימד ביומניו על החשיבות המבצעית של ידע על קרבות היסטוריים שהתרחשו בעבר בזירת המלחמה עליה הוא מופקד. לקראת הקרב המכריע מול הכוחות הגרמנים בצפון אפריקה בפיקודו של גנרל רומל, למד פטון את קרב זמה, בו ניצח המצביא הרומי סקיפיו אפריקנוס את חניבעל.
"בהתקדמות הארמיה עליה פיקד גנרל פטון לכיוון פריז בסוף קיץ 1944, עשה שימוש במפות רומיות עתיקות לבחירת נתיבי התקדמות לכוחותיו על בסיס הדרכים הרומיות מימי יוליוס קיסר.
"מפקדים רבים בצה"ל יכולים לתאר כיצד במשך עשרות שנות הדרכה בכל היחידות המבצעיות ביבשה, בהדרכה קבוצתית ובהדרכה אישית למפקדים בכל הרמות, ובכל זירות הלחימה, רב סרן ז'אבו ארליך ז"ל העניק ידע חיוני רב תחומי שתרם רבות לפעילות המבצעית של צה"ל.
"זה ההקשר בו ראוי לשפוט את שאלת הצטרפותו של רס"ן ז'אבו לסיור שערך אל"מ יואב ירום לכפר שמע."
* חלופה לפוליטיקת הקרע – תנועת הרבעון הרביעי נמצאת תחת מתקפה דו ראשית של השמאלימין הקיצוני, שתוקף אותה בתנועת מלקחיים.
אלה מעלים סרטונים הטוענים שמדובר בתנועת שמאל רדיקלית (תמיד רדיקלית) בתחפושת של תנועת הסכמות לאומיות, ואלה טוענים שזו תנועת ימין רדיקלית, פרוקסי של ביבי, בתחפושת של תנועת הסכמות לאומיות. אלה ואלה טוענים שזו תנועה שנועדה למשוך קולות מהצד השני, ומי שנוהים אחריה הם אידיוטים שימושיים של השמאל או הימין.
נוח למחנה 6 באוקטובר מצב הקרע והשנאה שממנו הם נבנים. לכן, מחנה 6 באוקטובר על שתי דפנותיו רואה ברבעון הרביעי ובכל ארגוני ההסכמה הלאומית איום.
מי שמבין שהקרע הזה הוא איום קיומי, מבין שהמתקפה הזאת נועדה להנציח אותו.
המתקפה המשולבת רק מוכיחה את צדקת מחנה ההסכמות הלאומיות, שכולל תנועות וארגונים רבים, ואני מקווה שכולם יתאחדו לרשימה משותפת בבחירות, שתשנה את פוליטיקת הקרע השלטת.
* הקנאות מביאה לחורבן – ביקרתי בשבת בתערוכת הפילוג בבית שטורמן בעין חרוד. התערוכה מציגה, בחומר דוקומנטרי, ביצירות אמנות ובסרט שבו רואיינו ותיקי עין חרוד שחוו את הפילוג כנערים וילדים, את הפילוג הטראומטי של קיבוץ עין חרוד, כחלק מהפילוג בקיבוץ המאוחד בראשית שנות החמישים. אסון הפילוג לא היה רק הגירושין עצמם, אלא לא פחות מכך השנים שקדמו להן, כשהקיבוץ היה קרוע בין שני מחנות לוחמים ושונאים, חדר האוכל חולק לשני המחנות, הפרות ברפת חולקו בין פרות מפא"יניקיות ופרות מפ"מניקיות, היו קטטות המוניות בין הניצים שחייבו התערבות המשטרה, זוגות התגרשו, משפחות התפרקו, ילדים יצאו נגד הוריהם. זוועה.
והכל... על מה? אחרי עשר שנים כבר אי אפשר היה להבין על מה. מה זה חשוב? היו שני מחנות של קנאים, שבמקום לגלות אחריות ולהגיע להבנות והסכמות איך חיים חרף המחלוקות, העדיפו כל צד להכניע את הצד השני. הקנאות הביאה לחורבן.
לא יכולתי שלא לעשות אנלוגיה לישראל היום, שבה קנאים מטורפים משני המחנות מוכנים שהמדינה תישרף, אך ידבקו באובססיה החולנית שלהם להכניע את הצד השני, כשהמטרה מקדשת את כל האמצעים. כן, בשני הצדדים. ואם חלילה אחד הצדדים הקנאים יצליח להכניע, לא את "הצד השני" הוא יכניע, אלא את מדינת ישראל כולה.
התערוכה מצוינת ובעיקר חשובה, מהסיבה שציינתי.
ובהזדמנות חגיגית זו, שכבר הייתי בבית שטורמן, ביקרתי שוב בתערוכת הקבע על אורד וינגייט.
* ביד הלשון: סביבון – מה מקור המילה סביבון? ראשית, ראוי לדעת שהסביבון אינו משחק יהודי. מדובר במשחק הימורים, שמקורו ככל הנראה באנגליה, שבמאה ה-16 נדד לגרמניה. בגרמניה הוא היה למשחק ילדים, מעין תחליף לילדים של קוביות משחק במשחקי הימורים. גם הילדים היהודים שיחקו בו ועם הזמן הוא זוהה עם חנוכה, כמשחק ילדים לחג.
ביידיש נקרא הסביבון דריידל, שזה כנראה שיבוש של טראנדל בגרמנית. שמות נוספים היו פרגל ווארפל.
ביאליק הציע למשחק את השם כִּרְכָּר. בגרסה המקורית לשירו "לכבוד החנוכה" כתב ביאליק:
מוֹרִי הֵבִיא כִּרְכָּר לִי
בֶּן-עוֹפֶרֶת יְצוּקָה –
יוֹדְעִים אַתֶּם לִכְבוֹד מִי?
לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!
אולם השם לא תפס, ולעומתו המילה סביבון, כיוון שהוא סב על צירו, נקלטה והתאזרחה בעברית. יש המייחסים אותה לאליעזר בן יהודה, ויש המייחסים אותה לבנו איתמר בן אב"י בנעוריו, אך אין ודאות בכך. לבטח, שירי החנוכה לילדים, ובראשם שירו של לוין קיפניס "סביבון סוב סוב סוב" סייעו להפצת המילה.
על משחק ההימורים הגרמני נכתבו האותיות נ' ג' ה' ש': נ' – נישט. אין. כלומר לא זכה בכלום. ג' – גאנץ, כלומר, הכל. זכה בכל הקופה. ה' – האלב. חצי. חצי זכייה. ש' – שטעל. העמד. הוסף. המשתמש מוסיף מטבע לקופה. אני מכיר גם גרסאות קצת שונות.
גיור המשחק לחנוכה היהודי, שינה את אותיות ההימורים למדרש: נ' – נס. ג' – גדול. ה' – היה. ש' – שם. ועם עלייתו ארצה, הש' הפכה לפ' – פה. נס גדול היה פה.
אורי הייטנר
לתגובות: uriheitner@gmail.com
אורי הייטנר
1. צרור הערות 21.11.25
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר